הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קג-קה | מתקדמים | שיעור 35

בראשית זוהר חדש קג - קה שעור 35

התהום

ישנה אבן ממנה הושתת העולם, עליה העולם עומד. התהום הוא בחינת מלכות שעלתה לבינה, עליה מושתת העולם. אין העולם מתקיים על מידת הדין, אלא שעלתה מידת הדין והתכללה בהשפעה, בבינה.

צריך אדם להתגבר ולהפעיל את הרצון, הוא החומר גלם, ולהפכו לצורת רצון להשפיע. רק כך יוכל האדם לממש את הבחירה ביתר דבקות. אין לנברא שום אפשרות אחרת, אלא לפעול כך.

את ההשתוקקות העצמית יש לחבר לאידיאה עליונה, היא הבינה שבחרה ביתר דבקות. זהו תפקיד האדם, וזה תפקיד העולם כולו.

הקליפה מנסה להשתלט על אבן השתיה, על הנקודה הפנימית הנפשית עליה מושתת עולמו של האדם. תפקידה הקליפות לבטל את אפשרות קבלת המים ללא גבול, שאז ללא כח הגבול של הקדושה, כל העולם יחזור לתוהו ובוהו.

בעבודת הנפש ישנה חלוקה לשבע כאשר העבודה היא בג' קווים. את ההארה למלכות, לאני של האדם אפשר לקבל כראוי רק דרך ל"ב נתיבות החכמה.

כשבא האדם לבנות את האני שלו, ידע שהוא בחינת אבן שתייה, כלומר כל מה שהוא מקבל, נמצא בנקודה זו עליה הוא מושתת. מאחר וישנה קליפה על האני האמיתי, עלול האדם בעצת הרצון לקבל לשטוף עצמו במבול ולטבוע.

גנז הקב"ה ברחמיו את אבן השתיה ברדל"א, ואת השמירה נתן לאומות העולם שבנפש, עד לגמר תיקון. כעת על האדם לפעול בהדרגה, תוך בלימה של רצונות פרטיים איתם אינו יכול להתמודד כדי להשפיע.

רלח אר"א התהום היה נשקע בארבע אבנים והוטבעו למטה על אבן אחת שהיא העמוד ועל זה העולם ​​ עומד, ז"ש על מה אדניה הטבעו, או מי ירה אבן פינתה. א"ר זירא היא אבן שממנה הושתת העולם מלכות שעלתה לבינה שבבינה ועליה העולם עומד והיא קדש הקדשים והיא טבורו של העולם וממנה יצאו אבנים המושקעות בתהום ומהם יוצאים מים.

התהום היא הסיום והגבול של חיבור המלכות בבינה והמלכות המשותפת בבינה נק אבן ובה, מתלבשות ד ספירות הנק כח"ב ות"ת, התהום הזה היי הגבול והסיום נשקע בארבע אבנים שמתלבשות בו ארבע ספירות כח"ב ות"ת. והוטבעו למטה על אבן אחת היי שעומדים על המלכות הממותקת בבינה שהיא נמצאת למטה מהם ומתקיימת בזכות הבינה בסוף התהום שהוא העמוד ועל זה העולם עומד כי מטרם שנתקה המלכות בבינה לא היה העולם יכול לעמוד ולהתקיים וז"ז זו המלכות הממותקת בבינה היא אבן שנה הושתת העולם ועליה העולם עומד שהי נק משום זה אבן שתיה והי קדש קדשים שהיא יסוד דמלכות הנק קדש קדשים והיא טבורו של עולם היי שנק בכל מקום הנקודה האמצעית וממנה יצאו אבנים המושקעות בתהום היי שאחר שהמלכות נמתקה בבינה יכלו הספירות העליונות להתלבש בתהום ומהם יוצאים מים היי האורות.

רלט א"א אחא אר"א בר יעקב בשלש אותיות שהן ג קווים נשקע התהום ונחלק בשלשה חלקים ימין שמאל ואמצע והם עמוד הארץ כי האורות המאירים על הארץ אינם יוצאים רק בדרך ג קווים שכבר לא מאירים בקו אחד כפי שהיה בצמצום א אלא בצמצום ב' ג קווים, הכנעה הבדלה והמתקה ואחד לשלש מאות שנה מתרופפים ממקומם שנאמר המרגיש ארץ ממקומה ועמודיה תפלצון

שלוש מאות שנה מרמזים גם על ג קווים ימין שמאל ואמצע שהם יוצאים ומאירים זה אחר זה ונודע שקו השמאל מאיר בדינים קשים כדי להרחיק הרשעים שלא ימשכו אור השמאל ממעלה למטה ולפיכך כל פעם שקו השמאל מתרופפים מקומם מחמת הדינים שבשמאל כל אחד מהם צריך להתרופף כך אפשרי לבוא למקום משותף. דינים אלו מאפשרים יכולת לחידוש, ע"י דחיה של הרצון לקבל לפרטיות.

בזכות עליית המלכות לבינה יכול העולם להתקיים. המלכות היא הרצון אותו יש לעלות להשפעה, ע"י התרופפות קו שמאל.

חצבה עמודה שבעה

רמ ר שמעון למד, על שבעה עמודים הארץ עומדת שהם ז ספירות חג"ת נהי"מ שנאמר חצבה עמודה שבעה והם תלוים על המים שהם חסדים השולטים בהם כלומר שהחסדים שולטים בהם וכנגדם אמר דוד המלך ע"ה שבעת קולות שכתוב קול ה' על המים

רוב בני אדם בבואם להחזיק את הרצון חושבים שאם יקבלו את ההטבה לרצון הפרטי, יהיה להם טוב. הזוהר מציע דווקא להשתית את הרצון על החסדים, שרק כך ניתן לקבל תענוג מהאמת.

רמא הכל תלוי על שבעה, עמודי שמים הם ז והרקיעים ז והכוכבים ז מעלות ז גוים למעלה ז גוים למטה היי שבע אומות ששלטו על ארץ ישראל מטרם כבוש ישראל וכנגדם יש ז אומות מסבבים ארץ ישראל שלמעלה שהיא המלכות. ארצות שבעה ימים שבעה נהרות שבעה ימי בראשית שבעה שכל אלו ה"ס ז ספירות חג"ת נהי"מ הנמצא בכל אחד לפי מדרגתו והשביעי שהיא מלכות שבת לה' יום שכולו שבת. על תכלית השבת הכל עומד, על היכולת לשבות ממלאכה. שבעה אלו הם זו"ן

רמב ר יהודה בר אלעי אומר, שבעה לבושיו היי ז ספירות דז"א הפרושים נחקקו בל"ב אלף חלקים ל"ב נתיבות החכמה והיה משער בהם שיעור אחד של העולם, עד שמתחו לארבע מיני זיו והעמידו על מעמדיו. ז"ש אנכי ה' וגו נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מי אתי

כבר התבאר שהחכמה הנמשכת ע"י קו שמאל שהוא בינה שחזרה להיות חכמה נק ל"ב נתיבות החכמה וז"ש שבעה שהם ז ספירות דז"א היי שקבלו ל"ב נתיבות החכמה כי החכמה מכונה בשם אלפים מלשון ואאלפך חכמה, שהיה משער היי שהיה ממשיך שיעור אחד של העולם היי שיעור הארה של קו אחד בלבד משלשת הקווים היי רק הארת החכמה מקו שמאל בלבד, שאז היה העולם מתמוטט, היי שהמשיך כל ג הקווים והמלכות המקבלת מהם ואז העמיד העולם על קיומו