הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קיב-קיד | מתקדמים | שיעור 38
בראשית זוהר חדש קיב - קיד שעור 38
למה נבראו השמיים בתבונה והארץ בחכמה
שמים נבראו מט"ר, הארה של המלאכים, הרצון לקבל נברא יש מאין, עליו כתוב השם בחכמה יסד ארץ, ורק על המלכות ניתן אור חוכמה. מכאן לאדם שנברא בארץ, ישנו פוטנציאל למדרגה גבוהה יותר מהמלאכים.
כך ישנם שתי תפיסות שונות בנפש. אם פועל ומבקש את צד העוצמה, בחינת שם אלוקים, פועל את הכוחות הנמצאים בבריאה שהאדם חלק ממנה. כך פעל פרעה שהכיר רק את שם אלקים.
מי שרוצה להתקשר להשם, לשם הויה, עליו להקריב ליחד, לכלל ולא לפרטיות, שהיא הרצון הטבעי המוטבע בו. מכאן שעליו להיות מחויב לברית עם שם הויה, הוא הסיבה הראשונית שאין עוד כוח מלבדו.
הכוח שבא יש מיש הוא החסדים, ויש את אור העצמות, החכמה, אור המתאים לרצון לקבל, שהוא מטרת הבריאה. האדם הוא הרצון אותו קיבל מהבורא, משם הויה, כאשר שם אלקים הם הכוחות הפועלים.
התורה היא הברית, בראשית לכל הבריאה, רק מי שעוסק בתורה בדבר העיקרי שכל השאר בא לשרת יגיע זו, הוא שומר הברית.
רעא. אמר רבי אבהו כמה דאג הקב"ה על כבוד שמו הגדול הוי"ה, כי זהו שמו ממש. אבל שם אלקים משותף על יתר הנבראים, המלאכים נקראים אלקים, בני אדם גדולי הדור נקראו אלקים, הדיינים נקראו אלקים גם נבראים יכולים להיקרא אלקים, ורק הבורא, שם הויה הוא הסיבה הראשונית.
רעב. וע"כ דאג המקום על כבוד שמו מאחר והקב"ה ורצה להטיב לנבראיו, לכן רוצה שגילוי שמותיו יהיה כראוי. והראיה לכך, שכל המקריב קורבנו וזבחו לשם אלקים, חייב מיתה, כמ"ש, זובח לאלקים יוחרם בלתי להוי"ה לבדו. וזהו משום שהשם אלקים משותף, ואין אנו יודעים, אם הוא זובח למלאכים, או לבני אדם, או להקב"ה. וע"כ אמרה התורה, זובח לאלקים יוחרם בלתי להוי"ה לבדו.
כלומר, שצריך שיזכיר שם הוי"ה לבדו. ולפיכך כתוב בקורבנות, וכי תזבחו זבח תודה להוי"ה. וכן בשלמים, וכן בעולה. ולא כתוב, לאלקים, אלא להוי"ה ממש.
רעג. השמיים, ז"א, נבראו מאותו האור המושפע באלקים. שהוא אור החסדים אור של תיקון, יש מיש, ולא אור המטרה, המושפע גם למלאכים, הנקראים אלקים. כי עשה אותם דבר מתוך דבר, שהוא אור החסדים. ובג׳ דברים הללו, חב"ד, נעשה המשכן, כמ"ש, ואמלא אותו רוח אלקים, בחכמה ובתבונה ובדעת. ושלושתם הם במתנת עליון, לכל אשר יחפוץ ייתן אותם, כמ"ש, כי ה׳ ייתן חכמה, מפיו דעת ותבונה.
רעד. בראשית ברא אלקים. כתוב, ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמור. בחמישה עניינים כתובה הברית:
א. ברית מילה, כמ"ש, והייתה בריתי בבשרכם לברית עולם.
ב. ברית הקשת, כמ"ש, והייתה לאות ברית.
ג. ברית המֶלח, כמ"ש, ברית מלח עולם.
ד. ברית הייסורים, כמ"ש, אלה דברי הברית.
ה. ברית הכהונה, כמ"ש, והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. ברית היא התחייבות, וכאן של הקב"ה ותמיד העליון מקיים את חלקו.
רעה. ומקודם שניתנו חמש הבריתות, לא הייתה הברית אלא באש, כמ"ש, והנה תנור עשן ולפיד אש. וכתוב, ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמור. והאש, הייתה בתחילה ברית. וזהו בראשית, הוצא משם אש ונשאר ברית. כלומר, בראשית אותיות ברית אש.
רעו. ברית כרותה כרת הקב"ה עם העולם, ועל מנת שיעמוד אברהם ויתקיים העולם בזכותו, כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּראם. כלומר באברהם. כי אותיותיהם שוות. ואותה שעה שכרת עימו הברית באש, עמד העולם בקיומו. וזהו, בראשית, ברית אש, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. כדי שיעמוד באותו ברית אש אותיות בראשית, שהיא ראשית חכמה.
רעז והחכמה אומרת, למה הביא הקב"ה מבול מים לעולם בתחילת דינו את העולם, ולא דבר אחר? אלא ראה הקב"ה, שהעולם נברא בברית אש, ואם ידון העולם בדין אחר, אפשר שיוכלו הרשעים לעמוד בעולם, מפני אותו ברית אש, שהייתה כאשר נברא העולם.
אלא מה עשה? דן את העולם במים, בדבר הראוי לכבות את האש, כדי להעביר את הרשעים מהעולם שמצדם אינם שומרים על הברית, שנמשלו לאש. כמ"ש, מהאש יצָאו והאש תאכלֵם. מהאש יצאו בתחילת העולם כשנברא.
רעח. לכן בתחילה אמר, אמחה את האדם אשר בראתי. במים. שכתוב, והרשעים כים נִגרש. ואח"כ כתוב, מהאש יצאו והאש תאכלם. אמר הקב"ה, עד כאן היו נמקים במים, מכאן והלאה, מהאש יצאו והאש תאכלם.
רעט. ואח"כ כשחטאו, דן אותם באש, כמ"ש, וה׳ המטיר על סדום ועל עמורה גופרית ואש. והתבשׂם העולם כשעמדו על הר סיני, והתמלא כולו אש, כמ"ש, וההר בוער באש עד לב השמיים. והתורה נהייתה ברית בין השם והעולם, שנמשלה באש, כמ"ש, הלוא כה דבָרִי כאש. וזהו ברית אש הנרמזת בבראשית שהיא התורה, ולאחר מתן תורה התברר שכל בריאת העולם לא באה אלא בשביל התורה.
