הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קמב-קמד | השקפה | שיעור 48

בראשית זוהר חדש קמב – קמד שעור 48

יהי רקיע

את פרי התפוז קוטפים עם הקליפה. אלו שבאים לקטוף את התפוז בלי הקליפה, מבזבזים זמנם, ואף התפוז והקליפה נרקבים. החכם לקוח את התפוז עם הקליפה בלי חשש, אך את הקליפה זורק ואוכל את הפנים, כלומר שמגיע עם גישה אידאליסטית מסודרת על פי החוקים העליונים. כשמתעורר רצון אל לו לאדם לפחד מהקליפה, מתאווה שדבוקה בו, קליפה של הבלי העולם הזה. יש להבין ולהסכים לפעול את המנגנון הזה, שכן יש לקחת את הפרי עם הקליפה, אך יש להרגיש ברצון הגדול, ולדעת שהקליפה היא השפחה שמסיימת את תפקידה כאשר מגיעים לפרי, לגבירה.

אדם הרוצה להתקדם בודק עם עצמו, האם יכול הוא לפעול נקי בלי רצון לקבל לעצמו, היינו לפעול לשמה. כך ישנה נקודה בנפש של אמונה שלמה, בלי כל שמץ של המדע החיצוני. קשה להפנים שבעולמות העליונים שבנפש, ישנה הפרדה בין האמונה לבין הידיעה. בנפש האדם ישנה הבחנה בין תחום ההשפעה, לבין הרצון לקבל.

במצב קטנות יש להשתמש רק באמונה והשפעה, בלי רצון לקבל, אחרת נופלים לגיהנום שבנפש. בגדלות ניתן להעלות את הרצון למקום ההשפעה, וכאן מתגלה המחלוקת בין הרגש העצמי, הידיעה לבין האמונה. כאן, מתן שליטה לאמונה תאפשר קבלת האור בצורה ראויה.

בקטנות אסור לקבל את האור, ובגדלות ישנה תנועה בין ימין ושמאל, בין צד הרצון לקבל לבין צד ההשפעה, וכמו שהולכים על ב' רגליים וכל הגוף מתקדם, כך נותנים שליטה לימין להשפעה, ופעם להרגשת הרצונות משמאל.

תחת הרקיע, כלומר בקטנות, זה רע להשתמש ברצון לקבל, וניסיון לקבל בו הארה פוגם, שאלו מים רעים. בגדלות מותר להשתמש ברצון בתנאי שפועלים בתנועה של ימין ושמאל.

אדם שלא בא למצב הגדלות, ועדיין רוצה לקבל את האור, עושה מעשה של קטן בלי אחריות, לא בא להתמודד, לא משפיע שהרי זו תכונת הגדול, אלא רק מגדיל עצמו ברצון לקבל לפרטיות, הוא פוגם, והמים הללו הורגים למי ששותה אותם.

לרקיע ב תפקידים, להפריד, וגם לחבר כשמאפשר להעלות את הרצון לקבל למעלה, כפי שמחבר בגדלות בין ימין לשמאל.

בני אדם פוחדים להיחשף ולהתמודד עם האורות הגדולים, מפני שהם עצלנים שלא רוצים עבודה נפשית. עבודה פירוש שעליו לוותר על הרצון של הקליפה. שהרי טבע העפר ממנו מורכב האדם הוא עצלות שמביאה לעצבות. זוהי האנוכיות שיש לאדם הנאה מופרזת מהמנוחה. כשמוכן למלא תפקידו ולתת יגיעה.

אדם הרוצה לצאת ממצרים ולעלות לארץ ישראל, עליו לקחת את הרצונות המצריים הגדולים, לצאת לעבור עיבור במדבר, לתקן את הרצונות, ואז לבוא לארץ ישראל

בנוסף לתפקיד הרקיע שבנפש לחבר לעליונים, הוא מראה הבדלה בין טוב לרע. זה מלמד לאדם בקטנות שישנם רצונות שאסור לו להשתמש, כמו כעס של תלמידי חכמים, שהם בגדלות. המלאכים הם כוחות נפש באדם עצמו, יש מהם מעל לרקיע ותחת הרקיע. את הרצונות וכוחות המלאכים שבנפש יש לעזוב ולא להשתמש בהם במצב קטנות.