הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קמה-קמז | מתקדמים | שיעור 49

בראשית זוהר חדש קמה - קמז שעור 49

יהי רקיע

שפו. כמה הצטער אותו האיש, שכתוב בו, לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא, לראות שָׁמש אחד המשמש לפניו, ולא ניתנה לו רשות. כמ"ש, הראני נא את כבודך. זהו שכתוב בו, כבוד אל, והוא מט"ט שר הפָּנים. משה רבינו רואה את מט"ט ולו למשה עצמו לא נותנים להיכנס לראות את כבוד השם

שפז. איך ביקש משה לראות את זה? אלא משה חשב, כיוון שראה עצמו מ׳ (40) יום ומ׳ לילה שלא אכל ולא שתה התגבר על התפיסה הגשמית, והיה ניזון מהמראָה שלמעלה, חשב, שראוי הוא לבקש את זה. האם אדם שמגיע להשגות מאד גבוהות, יכול להיות בתפיסה שמעל עולם זה, כך חשב משה שחווה שהתזונה יכולה להיות רוחנית.

שפח. ומה השיב לו? לא תוכל לראות את פניי, שהוא שר הפנים. ולא ניתנה לו רשות עד שיצאה נשמתו, לקיים מה שכתוב, כי לא יִראַני האדם וחי. אבל כשאינו חי, יוכל לראות פניו. ולכל נשמה של צדיק, לאחר פטירתו מתפיסת עולם זה, ניתנה רשות לדעת ולהשיג מה שלא יכול להשיג בעוה"ז. אדם לא יכול לראות את הפנימיות, שזו בחינת מט"ט מבלי שהתעלה מעבר לתפיסת העולם הזה. לכן צריך האדם לראות מעבר לזמן ומקום, ע"י שיקח תפיסה שונה, כפי שעושים הצדיקים. ​​ 

שפט. שנו חכמים, כל יום עושה הקב"ה מלאכים קדושים, ואלו הם נשמות הצדיקים. כמ"ש, עושה מלאכיו רוחות, משׁרתיו אש לוהט. לא כתוב, עשה, אלא עושה. משמע, שעושה בכל יום. רק צדיק יכול להיות במסגרת של נשמת צדיק שהסתלק

שצ. אמר רבי אבהו הנשמות הן מלאכים קדושים. כי יש מלאכים שנבראו מכיסא הכבוד, והם שלוחים ממונים בשליחותו של הקב"ה. ואם שאר המלאכים שהם מכיסא הכבוד הם כך, הרי נשמות הצדיקים שהן מכיסא הכבוד, וגם קיימו התורה, על אחת כמה וכמה, שעושה אותן הקב"ה מלאכים עליונים קדושים. האדם גדול מהמלאכים מהבחינה שיש בו את הרצון לקבל, שבתיקונו יכול לקבל את ההטבה השלמה

שצא. כָּלל הקב"ה באדם ארבעה דברים, אש רוח מים ועפר. אמר רבי יהודה, הרי מהופכים הם כתובים בתורה שכתוב תחילה רוח ואח"כ אש. וזה הסדר שלהם, רוח אש מים עפר. בתורה מופיע הרוח לפני האש

שצב. שניים הם שנחצבו מהמשרתים שמלמעלה, ושניים הם שנחצבו מלמטה 2 שייכים לבחינת הג"ר ושנים לבחינת הגוף. כמ"ש, עושה מלאכיו רוחות. הנה רוח.

משרתיו אש לוהט. הנה אש.

יסד ארץ על מכוֹניהָ. כמשמעו, כי ארץ היא עפר. הנה עפר.

תהום כלבוּש כיסיתוֹ, על הרים יעמדו מים. הנה מים.

כולם מתחברים זה עם זה, רוח אש עפר מים. אמר רבי פנחס אע"פ שסדרם נהפך, שרוח מקודם ואח"כ אש, אינו משנה כלום.

שצג. אמר רבי יהודה כולם כלל אותם הקב"ה באדם, שגופו של אדם כלול מאש רוח מים עפר. אמר הקב"ה, אני בראתי אותך עליון, והמלכתי אותך על כל בריותיי, נתתי בך כוח מהמלאכים, וכוח מהמשרתים שלמעלה, וכוח התהום וכוח הארץ, ונתתי בך שׂכל טהור הנחצב מכיסאי, ואתה חוטא לפניי. יש הבדל בין העוצמה האדירה שהקב"ה נתן לאדם, לבין היות האדם צדיק או לא.

שצד. אמר רבי יצחק רצה הקב"ה לעשות האדם עליון על כל בריותיו, שיהיה יחיד בעוה"ז כמו שהוא יחיד למעלה. כיוון שחטא, אמר הקב"ה, הן האדם היה כאחד ממנו, שהיה בדעתי לעשות אותו כאחד. ועתה פן ישלח ידו. כל עוד אין לאדם שליטה על הרצון, הוא עלול לפגום. קיבל האדם את היכולת לרדות בדגי הים, כלומר להתגבר על כל הדאגות של המלכות, כח של המלאכים, וכח רצון שמאפשר לקבל ההטבה השלמה.

מי שמתנהג כאדם, אז הוא עליון על כל הבריות. אך כשהוא חוטא, ומחשיב יותר את העפר שהוא הרצון לקבל מאשר את המים שהם החסדים, אז כבר לא יכול לשלוט על הבריות.

שצה. אמר רבי יהודה רקיע אחד עשה הקב"ה, וממנו התהוו השמיים. כמ"ש, ויקרא אלקים לרקיע שמיים. ולא זו בלבד, אלא כל מה שעשה הקב"ה במעשה בראשית, לא עשה אלא דבר אחד מהכול, ואותו דבר הוציא כל פעולותיו למינו, כגון השמיים, עשה ממנו אחד, אותו המשובח מכולם. וארץ עשה אחד.

שצו. מהכול עשה אחד, אותו המשובח מכולם. וזהו הרקיע, כעין הקרח הנורא, שממנו התהוו השמיים, כמ"ש, ויקרא אלקים לרקיע שמיים. וארץ אותה המשובחת מכולם, וזו ארץ ישראל, וממנה התהוו שאר הארצות, כמ"ש, עד לא עשה ארץ וחוצות. ארץ, זו ארץ ישראל. חוצות, שאר הארצות שמחוץ לארץ. האדם אחד, וממנו התהוו כל השאר, כמ"ש, וראש עַפְרות תבל מכל דבר עשה הקב"ה קודם את הדבר המובחר, וממנו את שאר הפרטים שבו. וכן כל כיוצא בזה. זה שאמר דוד, הללו את ה׳ מן השמיים, מאותו שנעשו השמיים ממנו.

שצז. תנו רבנן פעם אחת היה הולך רבי יוחנן לראות את רבי שמעון. והיה רבי יוסי הולך עימו. שאל אותו רבי יוסי, לאן אתה הולך? אמר לו, לראות את רבי שמעון. אמר, לבעל מחלוקת שלך אתה הולך לראות אותו. אמר, משמע מזה, שרבי שמעון לשם שמיים הוא חולק, ומשום זה אהבת ליבי נמצאת בו לא מפחד מלקבל ביקורת על דבריו הסכימו ללכת. והיה לילה. אמרו נשב כאן, עד שיבוא אור הבוקר, ונעסוק בתורה. ישבו. חלוקה זו היא המסך המפריד. הרקיע נברא ביום ב' ולמרות שלא כתוב בו כי טוב, מחלוקת עם רבי שמעון תמיד היא לשם שמים, ולכן מתקיימת.

מי שלא מוכן לקבל תוכחת, סימן שאינו עוסק בתורה.

שצח. אמר רבי יוחנן רקיע שנברא בשני הוא הרקיע העליון, ונקרא שמים, העומד בחזה דז"א. והוא המסך המפסיק בחזה בין למעלה ולמטה. מלכות עומדת מחזה ולמטה דז"א, ומכונה חיה. כמ"ש, ודמות על ראשי החיה, רקיע כעין הקרח הנורא. ומהרקיע הזה נעשו כל שאר הרקיעים, הסובבים מימין לשמאל ומשמאל לימין, ושאינם סובבים. וכולם אחוזים ברקיע הזה. וקרא לו רקיע וקרא לו שמיים. כמ"ש, ויקרא אלקים לרקיע שמיים. משום שהשמיים ז"א מחזה ולמעלה התהוו מהרקיע.

הרקיע הוא הפרסא, המבדילה בין מחזה ולמעלה לבין מחזה ולמטה, שבקטנות מתחברת שם המלכות עם הבינה, ובגדלות הרקיע מוריד המלכות מבינה, ויוצא ע"י זה קו השמאל. ומשום זה נתקן הרקיע ביום השני למעשה בראשית, שהוא קו שמאל. ומהרקיע הזה התהוו השמיים, קו האמצעי, המתקן ומייחד הימין והשמאל. השמים המסמלים את התכלית של האדם, מתהווים מהכוח שיש בו להפריד ולחבר.

א"כ, למה קורא הכתוב את הרקיע שמיים? כי כל הכוח של קו האמצעי לייחד ימין ושמאל זה בזה, הוא לוקח מהרקיע, הפרסא. ולפיכך נקראים השמיים, קו האמצעי, ע"ש הרקיע, משום שממנו לוקח כוחו. כל הבריאה בא כדי להטיב לנבראיו. אמנם הרקיע מפריד, אך זה לשמירה וטובת האדם במצב קטנות, ואותו רקיע מאפשר לחבר, תוך שהוא מעלה את הרצונות למצב גדלות בו ישנם שני דברים. מצד אחד אמונה ורצון להשפיע, ומצד שני חיסרון גדול מאד, וכשבאים בוויתור על השמאל, לתפיסת התכלית דרך קו אמצעי.

הוכח חכם ויהבך זה רבי יוחנן, שליבו ואהבתו לגדול ממנו, לרבי שמעון, ורץ הוא לבירור המחלוקת עם העליון ממנו, תוך שאיפה לעלות ולהתקדם לתכלית.