הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קנז-קנט | השקפה | שיעור 53

בראשית זוהר חדש קנז – קנט שעור 53

תוצֵא הארץ נפש חיה

מגדיר אמת, כל שאינו מהרהר באישה אחרת ויש לו אמת עם אשתו. כלומר שאינו בא לקשר בתום לב ומהרהר ברצון אחר. מפגש כזה עם המציאות, בו שולט הרצון הפרטי, בו שולטת הנפש חיה, מוליד בנים, היינו הבנות שגויות.

למשל במפגש עם עסקה או אדם אחר, אם באים עם רצונות שאינם אמיתיים, בהכרח התוצאה תהיה של כעס ותסכול, ואינו מבין שאת הרצונות שלו עליו לתקן. כל סביבת העבודה בה נולד, באה לאפשר לרצונות, שהם חומרי גלם, לעבד אותם נכון ולהפוך למשפיע.

איפה הבחירה של הוולד, אם הוריו חלילה לא כיוונו לקדושה בעת הזיווג, אלא כאן בדיוק הנקודה שהוא מגיע ישר למקום בו אפשרי התיקון אותו הוא צריך. נשמה באה לעולם כדי לעשות עבודה ותיקון מסוימים וייחודיים לה.

כשאדם פוגש בעצמו רגשות שליליים, עליו להבין שהתיקון הוא בנפשו ולא בחוץ. הזוהר מלמד שמקור הכעס הוא כבר בתחילת המפגש עם המעשה, שאז הכוונות היו זרות ובאו בעצת התודעה הגופנית, מדרגת הנפש חיה. הם הרצונות הארציים של עם הארץ.

הרגשה היא תוצאה ולא סיבה. את הסיבה יש לחפש בכוונה של המחשבה טרם המעשה. כוונה לא נכונה, לא זו בלבד שתוליד תוצאה שגויה, אלא גם את מה שהשיג עד כה, לא יצליח לשמור.

כדי לתקן ולהתקדם יש להתחיל בשלב ראשון לצאת מבית האסורים, ולבוא בענווה לביטול הרצון הפרטי שזו בחינת סור מרע, ורק לאחר מכן ניתן לגשת לשער המלך ע"י בחינת עשה טוב. בכל פעולה עליו לכוון ליבו לשם שמים.

אמר רבי יהודה, אשרי מי שאבותיו הרהרו בדבר טוב. מאין לנו? מבת שבע אם שלמה, שהכתוב מעיד עליה, שהיא אם שלמה ממש, שהייתה ראויה להוליד אותו. משום שנוסד ממנה, מעניינה, ומהרהורה, ומהשתדלותה. אז מה נגיד על דוד המלך שהוליד בנים שהיו לא בסדר, האם נגיד שדוד פגם במחשבה בזמן הזיווג. ואיפה נכנס נושא הבחירה, שמולו עומד טבעו של האדם.

אם ה׳ לא יבנה בית זה ליבו של האדם, אם לא תהיה עזרת השם בכוונה. לשווא נעמול, כמו שהיה בראשונה, בילד הראשון של דוד המלך, שעמלנו לשווא. שבגלל החטא הזה, שלא כיוונתי בכוונה השלמה, הוא מת. ואני, יש לי להיגרש מירושלים, ע"י אבשלום בני.

מכאן למדנו, כל המתכוון באותה שעה של החיבור לשם שמיים, יוצא ממנו בן נעלה. ומאין לנו? משמואל, שאימו התכוונה עליו תמיד לשם שמיים שכתוב בחנה, ונתתיו להשם, ועוד אמרה חנה לעלי הכהן, לבן הזה התפללתי. וכן אמר דוד, אם יהיה לי הבן הזה, שלמה, מכאן יהיה נועד למו אל. כלומר, נתון לאל. דוד בשעת התשמיש התכוון ששלמה יהיה משמש את השם.