הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קצ-קצב | מתקדמים| שיעור 64

בראשית זוהר חדש קצ - קצב שעור 64

יהי מאורות

מיעוט הלבנה אומר שאדם צריך ללמוד למעט עצמו בדרך, וכך הוא נמדד עד כמה מוכן הוא למעט עצמו בעולם הזה, כדי לזכות בנקודה הפנימית, שהיא העולם הבא. לכן ישראל מונים לפי האמונה הלבנה, בעוד שאומות העולם מודדים לפי הכישרון והעוצמה החיצונית.

החלוקה בין בורא לנברא, בין מוח ללב, בין שמש ללבנה, היא אותה מבחינה נפשית. הבחירה הראשונה הייתה של יתר דבקות, דהיינו אמונה בבורא ולא באור, אמונה בנותן המתנה ולא במתנה עצמה. הרצונות הגויים שבאדם מונים לשמש, דהיינו שואלים מה אני מקבל מזה, וצד ישראל שבנפש מונה ומחשיב את הלבנה, האמונה המתחדשת בכל יום. היגיעה של האדם היא בהשגת האמונה, דרכה מגיעים לאהבת השם.

כאשר נראית לאדם סתירה בכתובים, או בדברי חכמים, עליו להבין שהוא צריך לבוא בביטול ולעלות לתפיסה אֳמוּנִית גבוהה יותר, מעבר לזמן ומקום. את האדם דנים בארבעה זמנים, ביגיעה ובטיב העבודה האֳמוּנִית שלו.

בפסח נידונים על התבואה, כלומר האם נתן האדם מהתבואה שקיבל הפרשת מעשרות, ומתן לעניים. בסוכות דנים על הפירות, כלומר האם חיכית לפרי בשל, כלומר לאחר שלוש שנות העורלה, היינו עבודה של פרי בג' קווים. ובשביעית, שמיטה להפנים שבעצם כל התבואה שייכת לבורא, ואתה שליח לתת לעניים, לפתח את החסד. בראש השנה הדין הוא על הכל, על מעשיו במהלך השנה. בשבועות דנים על המים שהם חסדים, ובודקים האם אדם מזלזל בחסדים, כאשר אינו נוטל ידיים, או טובל במקווה כראוי.

כדי לעמוד בדין, יש לדעת מיהו האויב בו אתה נלחם, ומול אלו כוחות בנפש, שהם המלאכים. אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף, זה מספיק שיניחו לו. כלומר מספיק שיש לאדם נקודה אחת, כל עוד הנר דולק בו, יכול הוא לתקן ע"י חיבור אֳמוּנִי להשם יתברך. אמונה היא לא הרגשה שהבורא יסדר לך את כל הצרכים הגשמיים, אלא באמונה שהשם טוב ומטיב, ואין להתייחס לצרכים.

אל לו לאדם לברוח מביקורת, אלא להבין שבכל המציאות הבורא מדבר אליו, ומראה לו את הליקויים שעליו לתקן

תקפד אמר ר אלכסנדראי, אני חוזר בי מקושיתי, הדבר שבתורה היי באיוב הוא בעניין אחר ואינו בדבר ההוא שאמרו חכמים, כי הפסוק אמר פקידה ובחינה היי ותפקדנו תבחננו, וחכמים אומרים דין, היי העולם נדון, משמע שהקב"ה משגיח בכל יום ויום בעולם, אבל רק בארבעה פרקים נידון בהם כל העולם. ההשגחה היא תמידית, אך לדון דין הוא רק בארבע פרקים, זמנים אלו. אפשר אפילו לשפוט דבר מבלי לדון אותו, ששפיטה באה מרחמים שבדין. דין יש ארבע פעמים בשנה.

תקפה כל הדינים האלו שבארבעת הפרקים, הם, כי בשביל בני אדם עושה הקב"ה דין בעולם. בפסח נידונים על התבואה. בשנה שעברה נתן להם הקב"ה תבואה די סיפוקם. ואם בני אדם לא הפרישו מעשרות, ולא נתנו ממנו לאכול לעניים ליתומים ולאלמנות, כשבאה שנה זו, הוא דן כל העולם על התבואה ההיא, שהייתה בשנה שעברה.

תקפו בעצרת בשבועות דן את העולם על עוון פירות האילן, שלא המתינו שנת עורלתם, ושלא עזבו אותם בשביעית, לעני ולגר.

תקפז ברה"ש דן את כל העולם כולו, הגופות של בני אדם והנשמות. ופוקד אותם, ודן אותם על כל מה שעשו כל השנה כולה. אפילו צעדיו של אדם נמנים ובאים בדין באותו היום. כמ"ש, וכל צעדיי יספור.

תקפח אמר רבי יוסי שלוש כיתות נכנסות ליום הדין: כיתת צדיקים גמורים, כיתת רשעים גמורים, כיתת בינוניים. וכנגדן שלושה כוחות באדם: כוח הנשמה הקדושה, הכוח המתאווה, והכוח המניע. אמר רבי יהודה הכוח המניע זה הכוח המגדל והמניע את הגוף בכל צרכיו.

תקפט אמר רבי יוסי בן פזי רְאה רחמיו של הקב"ה, אע"פ שבתי דין של מעלה באים לעמוד בדין, ולדון את הבריות, ולהורות לפני הקב"ה זכות וחובה של בני אדם ג׳ כיתות של מלאכי השרת עומדות על הדין ביום רה"ש, יש מהם שמוֹרים זכות לטובה, ויש מהם שמורים חובה לרעה. כשאדם נידון, ישנם סנגורים וקטגורים, ורְאה רחמיו של הקב"ה, שנתן עצה להינצל מהדין.

תקצ כתוב, זיכרון תרועה. וזכר לתרועה זו, אמר הקב"ה, הריעו לפניי בתרועה זו, שהיא זיכרון אותה התרועה, מיד, כמ"ש, ונושעתם מאויביכם. תרועה היא הכוח של יצחק שהסכים למסור עצמו בעקדה. כשאדם בצרה ומבין שיש לו אויב מבפנים, ומוכן להריע בשופר, היי בבחינת הבינה שבו. השאלה היא כיצד מפרש האדם את המציאות שמולו. ​​ אל לו להסכים בכלל לוותר על החיבור לבורא, אפילו הקטן ביותר. אין רע בעולם, יש לכאורה רע בפירוש האדם את המציאות.

קצא אויביכם, אלו המלאכים, המורים חובתם של בני אדם. יש מורים חובתם של בני אדם, ויש מורים זכותם. ואפילו אחד מני אלף מורה זכויותיו, עוזבים אותו. כמ"ש, אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף. וכתוב אחריו, ויחוננו ויאמר פְדָעֵהו מרדת שחת.

תקצב האם יש מלאך משׂטין זכותו של אדם? אמר רבי שמעון אין מלאך משׂטין זכות. אלא יש מלאכים ממונים לעיין ולהורות בחובתו של אדם, בכל שעה שיחטא, והם מורים אותו דבר שהצטוו, שמורים העוונות של בני אדם מלאכים אלו מאבחנים ומראים לו את מקום עבודתו ומה עליו לתקן.

תקצג בדומה לזה כתוב, וכל צבא השמיים עומד עליו מימינו ומשמאלו. עליו, על אחאב, שהיו מעיינים בדינו של אחאב, מימינו ומשמאלו. האם יש ימין ושמאל למעלה? אלא אלו מֵימינים לזכות, ואלו מַשׂמאילים לכף חובה.

תקצד אמר רבי יהודה אמר רב מפני מה יש ברה"ש דין הגוף והנשמה? מפני שנולד בו אדה"ר, ובו ביום נעשה גוף, ונזרקה בו נשמה, ובו ביום נידון ונקבע הדין מה תפקידו של האדם בעולם לדורות.

תקצה בחג סוכות נידונים על שהם מבזים בנטילת ידיים, ועל שהם מזלזלים במקוואות ובטהרות שהם מים. וע"כ נידונים על המים, על עניין המים. מהם הם חסד ​​ הוא התפיסה האֳמוּנִית שבאדם, שצריך לתקן את תפיסת הדין שבאדם. כשמזלזלים בתפיסה האמונית, וכסימן מזלזלים בנטילת ידים בדרך שלשה קווים, או בטבילה במקווה בבחינת כל הבוטח בהשם חסד יסובבנו. אמונה בהשם אומר שאדם מאמין, שבגין דהבורא הוא רב ושליט, הוא שלם, טוב ומטיב, ולכן אין סיבה לחשש.

תקצו אמר רבי אחא, כמו כן, בארבעה פרקים האדם נידון:

א. ביום שמהרהר העבירה,

ב. בזמן שעושה העבירה,

ג. ביום רה"ש,

ד. בעוה"ב.

וגם:

א. בזמן שעושה העבירות,

ב. בזמן שיחלה, כיוון שיחלה האדם מעלים אותו לדין,

ג. בזמן שמת, כשהנשמה יוצאת ממנו,

ד. בעוה"ב.