הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קצט-רא| מתקדמים | שיעור...

הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קצט-רא| מתקדמים | שיעור 67

בראשית זוהר חדש קצט - רא שעור 67

יהי מאורות

כשבא הקב"ה להאריך את חייו של אחז, שינה את מיקום הכוכבים, כלומר, השליטה וההשגחה על הקורה בארץ, ניתנה לשליחים של הקב"ה, הכוכבים.

שתי בחינות הסתכלות על המציאות, ממעלה למטה, וממטה למעלה. נדמה לאדם שהזמן זז, וכך ישנה אשליה אופטית שהשמש זזה ממזרח למערב. השמש שמייצגת את הזמן עומדת, וכך האדם זז ונע בתוך הזמן. מה שמשתנה זו התודעה של האדם, חידוש הצורה בתפיסה, וכסימן, ישראל מונים ללבנה שמתחדשת תדיר ובכך מתאפשר להם להתחדש ולעשות עבודתם כשותפים לבריאה.

מחזור היממה מאפשר לאדם ללמוד ולהכין עצמו לעבודת השם, ע"י ההשגחה וההסתרה של החושך. כאשר שוכח האדם שאין עוד מלבדו, ההסתרה מאפשרת לו להרגיש כאילו הוא הכוח הפועל.

 

תרכא וכזה, הולך אורו ויורד ומבדיל בין המים שמתחת למי אוקיינוס, ובין המים ההולכים למעלה, ומבדיל באמצע מימי הים, לעכב צינור של מים היוצא מגיהינום, שלא יעבור להזיק לבני אדם כלומר תפקיד השמש הוא ביחס לבני אדם. ולפיכך לא נקרא השמש, אלא לשַׁמש בני אדם, שמשום זה הוא נקרא, שמש. שמש המשמש את הכול. אמר רבי אלעזר אם אור השמש לא היה רוחץ עצמו בים אוקיינוס שוקע, היה שורף ומדליק את כל העולם. לכאורה נראה כציור שהשמש שוקעת, ובכך מאפשרת שאור הלבנה יאיר, וניתן יהיה להשיג את אור האמונה. לו הייתה רק השמש מאירה כל הזמן, לא הייתה אפשרות להשיג את האמונה. ההחשכה שבאה בהנהגת השם באה כדי לא לשרוף את בני האדם. שקיעת השמש מסמלת באדם, שתהליך יורד ועליו לעבד אותו ובזמן הלילה להשיג את האמונה, לקבל עוד אור לעיבוד לקשר מחדש.

תרכב השמש עולה מתחת לארץ הזריחה, ומגיע למדרגה הנקראת קַרְבוּסא, בלשון יוון. ומאותה מדרגה מתחיל לעלות למעלה, וקול גלגליו במסעו נשמע לכל הרקיעים, שילכו עם השירה שאומר. ולא היה אדם ששמע קולו, חוץ ממשה, שהיה נאמן המלך, שכתוב עליו, בכל ביתי נאמן הוא. ויהושוע, שהיה משרת משה. נאמנות משה אומר שכל מה שבא לעולם הוא לעשות שליחות השם, כאשר יהושוע משמש אותו בתפקידו.

תרכג וכשהיה צריך לו יהושוע לעשות מלחמה, ושמע קול נעימות ונהימת השמש, לא היה יכול לסבול. כמ"ש, ויאמר לעיני ישראל, שמש בגבעון דום. דום מלומר שירה. דום מקול הנעימות והנהימות שלך. כי היה שומע קול נסיעותיו במסעיו, ולא היה יכול לסבול. באו מספר מלכים להילחם בגבעון שהייתה בת ברית ליהושוע, שפקד על השמש לעצור כדי שיוכל להשלים המרדף אחרי האמורים. היה נס לעיני כל העם. יהושוע הוא בחינת הלבנה, בא להגיד לשמש דום, מפני שהוא רוצה לעשות את העבודה.

תרכד 640 מסעות עושה השמש, כחשבון שמש, בין יום ולילה. ומסובב בסיבובו כל העולם. וצריך את זה, כדי לרכך ולחמם הארץ, ולדשן העשבים והיבולים, ולהצמיח פירות ואילנות.

תרכה אמר רבי יהודה כעין שהוא למעלה, עושה הקב"ה למטה. מה למעלה בעולמות העליונים שמיים אף למטה שמיים. ונקרא שמיים, אותיות אש ומים חיבור ב הפכים. השמים המראים לנו את התכלית, לכן אדם הרוצה להגיע לתכלית עליו לחבר את האש, הרצון לקבל עם החסדים, המים ההשפעה. התכלית היא לקבל בעל מנת להשפיע.

תרכו אמר רבי יצחק מכאן הכתוב, עושה שלום במרומיו. לא כתוב, במלאכיו, אלא במרומיו, בשמיים, בקו האמצעי האו הרקיע. משום שהם אש ומים. ועושה שלום ביניהם. וכעין זה השמיים של מטה, שהם אש ומים.

תרכז וחוזר הרקיע מתחת לארץ, ומחמם האדמה מחמימות האש שברקיע והשמש. ומוריד הקב"ה את המים על הארץ, ומקרר האדמה. והקרירות מסייעת את החמימות שלמטה. הקרירות והחמימות מולידות ומצמיחות את הארץ. והכול ברא הקב"ה לתועלת בני אדם. התרחבות מחימום האדמה, התכווצות מהקירור, הם סימן בין השכל המכווץ לרגש המתפשט, תנועה זו מקדמת את האדם.

תרכח רבי אבהו ורבי חייא רבי נתן היו הולכים בדרך. אמר רבי נתן השמש נאצל אורו מזיו המראָה שלמעלה, והאור שבו אינו שלו. זה משמע משכתוב, יהי מאורות. היה לו לומר, יהי אורות. אמר רבי זירא, מאורות מלשון מן אורות. האות מ' מורה מן, תוספת למילה אורות.

תרכט אמר רבי חייא בא להסביר את דברי רבי זירא אל תתמה על מה שאמרו, שאור השמש אינו מעצמותו של השמש, כי התורה נאצלה מחכמה העליונה, והשמיים נאצלו מאותו הרקיע העליון, שעל ראש החיות. וכעין זה כשאתה תסתכל, תמצא, שכל מה שלמעלה ושלמטה, נאצלו זה מזה, והקב"ה על הכול. ומכיסא הכבוד התחילו להיאצל זה מזה. וכיסא הכבוד מהקב"ה. וכולם כאפס נחשבים כנגדו. כמ"ש בדניאל, וכל דיירי הארץ כלא חשובים. ולפיכך אין לתמוה אם השמש מקבל אורו מעליון ממנו. כי כן נוהג למעלה ולמטה. באדם המאורות הם כמו הנפש השכלית והלב, שמובן שהם באים מלמעלה ונובעים מ-אורות גבוהים.

תרל אמר רבי זירא, שלא יקשה עליך שאור השמש הוא מעליון ממנו. כי כמו שהראש שלנו ראש הישיבה, להבדיל מהמאורות העליונים, מתחיל בתחילה ללמד תורה אל המתרגם שחוזר בקול רם לקהל את דברי הרב, המפרש דבריו לאחרים, והמתרגם מפרש לסמוכים אליו, והסמוכים אל הסמוכים אליהם. נמצא כשנגמר לימוד ההלכה, כולם תלויים מהראש. וכעין זה נמצא למעלה ובכל העולמות, שנאצלים זה מזה, וכולם תלויים מהקב"ה.

תרלא אמר רבי אבהו משה נאצל מהזיו העליון. יהושוע נאצל ממשה. הזקנים נאצלו מיהושוע. הנביאים נאצלו מהזקנים. הנשיאים וראשי העם נאצלו מהנביאים. וכן כולם זה מזה. זוהי המסורת, שמוסרים מהרב לתלמיד שמקבל על עצמו את מה שנמסר לו

תרלב בעוד שהיו הולכים, פגשו את רבי אלעזר. אמרו, הנה אחד מאלו הראשים בא. אמרו לו, השמש, אורו נאצל מזיו המראָה של מעלה. אמר, כך הוא.

תרלג פתח ואמר מעיין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. הנה קורא לה מעיין, ואח"כ באר, ואח"כ נוזלים. בפסוק הזה יש להסתכל. כי המעיין הזה, המלכות, נמשך מהבאר, היסוד, הנמשכת מהנוזלים, ספירות דז"א, המזילים המים, השפע.

והנוזלים, ז"א, נמשכים מלבנון, חו"ב. כי לבנון הוא אותיות ל"ב נון, הרומז על ל"ב (32) נתיבות החכמה ונו"ן (50) שערי בינה. לדעת, שכולם נאצלו זה מזה. כך השמש, אין אורו שלו, אלא שנמשך אליו חוט אחד של זיו, המאיר אל השמש.

 

אין תגובות

להגיב