הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית ריד-רטז| מתקדמים | שיעור 72

בראשית זוהר חדש ריד - רטז שעור 72

נעשֶׂה אדם

הרשע דבק בכוח הבהמי במקום בנשמה.

תרפא אמר רבי שמעון בן פזי מהו שכתוב, וכל יְקָר ראתה עינו. אלו נשמותיהם של צדיקים, שהם יקר ותפארת לעולם ולעולמי עולמים. יקר הם נשמות הצדיקים מפני שהולכים לדבקות בדרכי השם.

תרפב אמר רבי אבהו מעלתו של אדם, שהבדיל אותו הקב"ה מכל שאר הנבראים. איך הבדיל אותו? כל מה שברא הקב"ה, אמר לפועלים האלה, השמיים הארץ והמים, שהם יעשו לבדם, והוא לא התייחד עימהם. אמר על בריות הארץ, תוצא הארץ נפש חיה. אמר למים, ישרצו המים. והוא לא התייחד עימהם.

תרפג כשברא האדם, התייחד הקב"ה עימהם בעשייתו עם שמים ארץ ומים, ואמר, נעשה אדם. ונתן בו הדרת פנים ראייה ריח קומה הליכה מישוש דיבור עשיה. המשיל אותו במעשה ידיו. כמ"ש, תמשילהו במעשי ידיך, כל שַׁתה תחת רגליו.

תרפד האדם הוא לא רק צד הבריאה, ובוודאי לא הבורא, הוא ביניים וכשזרק בו נשמה, קם על רגליו. ונדמה לתחתונים ולעליונים. נדמה גופו לארץ, ונשמתו לעליונים בתואר בהדר בכבוד באימה ביראה. כמ"ש, וכבוד והדר תעטרהו.

תרפה אמר רבי יהונתן, תחילת הכתוב קשה לי, ותְחַסרהו מעט מאלקים. איזו השוואה היא זו? בנשמתו, שהיא קדושה ודומה לו. אבל הגירעון שבו, עונה על הגוף הנלקח מהארץ. לכן חסר בו שלא נלקח ממקור עליון יותר. גוף הכוונה הרצון בעל מנת לקבל, ייקבר בעפר. הגוף שנשאר הוא גוף של נשמה, לבושי אור.

תרפו ואי אפשר שההשוואה לאלקים היא בדעת ובחכמה, שהרי האדם רחוק מעליונים. שהמלאכים הקרובים מקבלים כוח שפע מראָה של מעלה תחילה, ומהם יורד לאותם המלאכים שאינם קרובים, ומהם יורד לשמיים וכל צבאם, ומהם אל האדם.

תרפז אמר רבי יוסי כיסא הכבוד מלכות מקבל תחילה, וממנו למלאכים העליונים, ומהם לאותם, שאינם כל כך עליונים וגבוהים כמוהם, ומהם לשמיים, ומהם אל האדם.

תרפח אמר רבי אבהו אבל דומה האדם אל הקב"ה בנשמה, שהיא קדושה ולא תכלה לעולם, משום שנלקחה ממנו, מכוחו ומגבורתו. ולא כמו הגוף, שנלקח מהאדמה, ויִכלה וישוב עפר כשהיה. לא בגוף הגשמי יאיר האור בתחיית המתים. מתאווה הקב"ה לדירה בתחתונים אין הכוונה לעולם הגשמי, אלא לרצון לקבל בעל מנת להשפיע.

תרפט אמר רבי יצחק אמר רב אדם וזיווגו עימו נבראו ביחד. כמ"ש, זכר ונקבה בְּרָאָם. ולקח אותה מצלעותיו והכין אותה. והביא אותה אל האדם. כמ"ש, וייקח אחת מצלעותיו. על מה מדבר שאומר אחת מצלעותיו, האם את המלכות, ולמדנו שבאצילות לקחו מעולם הנקודים, שזו תשקיף של חווה הראשונה, לילית הרשעה, המלכות של הנקודים שנשברה.

תרצ רבי יהושע אמר הצלע שלקח מצלעותיו הייתה חוה הראשונה, ולקח אותה ממנו, והיא מזיקה הבריות. כמ"ש, וייקח אחת מצלעותיו, זוהי הראשונה שנלקחה ממנו, משום שהיא רוח מזיקה. זוהי מלכות, נקודה דסיום רגלין שעלתה למקום הת"ת, וכשבא לתת בה אור, כמו בעץ הדעת, התגלתה שהיא גדלות כלי הקבלה. ויסגור בשר תַחְתֶנה, שהקים אחרת במקומה, בשר ולא רוח נלקחה חווה השניה ממקור שהוא רק התכללות, עם מלכות של צמצום ב' כאשר חווה הראשונה מצמצום א.

תרצא רבא אמר ויסגור בשר תחתנה, שזו הייתה בשר, אבל הראשונה לא הייתה בשר, אלא הייתה זוהמת הארץ ושְׁמריהָ מלכות של צמצום א שנק מלכות של עולם הזה. האדם הראשון חשב שיוכל לקבל את כל האור העצום דרכה.

תרצב אמר רבי תנחום כשברא הקב"ה את האדם, נתן לו זוהר פניו, שמאיר בכל העולם. כיוון שחטא, כתוב, ועוז פניו ישונה. האור שיאיר בפניו יהיה שונה.

תרצג רבי אליעזר ורבי עקיבא היו הולכים בדרך תורה שאל רבי עקיבא, כתו ויאמר אלקים, נעשה אדם. למה לא כתוב מיד, ויהי כן, כשאר כל הימים, כשהיה אומר הקב"ה דבר, ומיד כתוב, ויהי כן. וכאן לא כתוב, אלא לאחר שאמר, נעשה אדם, כתוב, ויברא אלקים את האדם. היה לו לכתוב, ויהי כן.

תרצד אמר לו, עקיבא אתה בא עם הנחה לא מדויקת אלא לא רק זה היה במעשה בראשית, שלא כתוב בו, ויהי כן. הרי כתוב, ויאמר אלקים, יהי רקיע בתוך המים, ולא כתוב, ויהי כן, אלא, ויעש אלקים את הרקיע. וכן, יהי מאורות ברקיע השמיים, היה לו לכתוב מיד, ויהי כן, וכתוב, ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים.

תרצה אלא אומר רבי אליעזר תשאל מתי כתוב מייד לאחר הציווי האלוקי ויהי כן, ובאילו מקרים מופיעים פסוקים לפני שכתוב שהושלמה הפעולה כל דבר שלא היה בו כוח הנאצל מלמעלה, שיבוא וישלים אותו, כתוב מיד, ויהי כן. שהארץ הוציאה אותם בשלמות כל פעולתם ולא הוצרכו להמתין לכוח העליון, שיבוא להשלים שלמות אותה הפעולה. מה שניתן לתחתון לבצע מצד עצמו, לא צריך כוח נוסף מלמעלה להשלים הפעולה, אך מה שאין באפשרות הנברא לבצע גם בכוחו, חייב כח עליון להתערב ואז לא כתוב ויהי כן מייד.

תרצו אבל בכל דבר שהוציאה הארץ, וקיום שלמות הפעולה לא היה בה, הוצרכה להמתין עד שיבוא הכוח מלמעלה, ויעשה הקיום ושלמות הפעולה. ואז לא כתוב מיד, ויהי כן.

תרצז וכן באדם, הארץ הוציאה אותו דבר שהייתה יכולה לעשות, ועמדה עד שייתן הכוח, שיש בידו לתת. ולפיכך לא כתוב מיד, ויהי כן, עד שבא הקב"ה, ונתן בו הכוח מלמעלה, ועשה הקיום. ואז כתוב, ויברא אלקים. לעיתים נותנים לשליח כוח לעשות פעולות מסוימות. כך נותנים לכוחות הגוף רק לעשות פעולות מסוימות.