הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת נח יג-טו | מתקדמים| שיעור 5
זוהר חדש נח יג - טו שעור 5
דור המבול
ואמר ריב"ל בימי דור המבול עשה הקב"ה קנה החטים כקנה ארזי הלבנון היינו עבים כענפי הארזים שבלבנון, ולא היו זורעים וקוצרים אלא הרוח מנשבת ומנשר החטים למטה ואוספים אותן. וכן בכל שנה ושנה. לאחר שחטאו אמר, עוד כל ימי הארץ זרע וקציר קור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו, שהיו צריכים לקצור לעשות עבודה מצידם כלומר שעוד לפני המבול התחילו לקבל סימנים שהם הולכים בדרך לא נכונה. כך כשמתחיל האדם להרגיש שהדברים לא זורמים וקשים לו בעבודת השם, זהו סימן שאומר שעליך לשנות דרכך.
ואמר ריב"ל לא נחתם גזר דינם של דור המבול עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר ותמלא הארץ חמס עד אז עשו עבירות, אך כשהגיעו לגזל נחתם גזר דינם.
ובימי דור המבול היו פריה ורביה הרבה, ומשעה שהיתה האשה יולדת, היו הולכים ושולחים אותם כצאנם שנאמר, ישלחו כצאת עויליהם וילדיהם ירקדון במקום לחנך את הילדים לעבודת השם, חושבים שהם צאן, ולאחר כל זה כתוב, ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו לא רוצים שהקב"ה התערב במעשיהם, עד שנגזר דינם והעבירם מהעולם. הגזל הוא ההפך מדבקות בהשם, כן ישנה חוצפה וגניבה לאור יום, זו התנהגות שמראה שאין כלל כוונה לעשות תשובה.
ת"ר נח היה מתרה בהם קודם ולא שמעו ממנו. שהה בעשיית התיבה למען יראו וישובו והיו מעליבים בו עד שגבר עליהם התהום שהיו המים יוצאים רותחים כאש, והמים מלמעלה ונמחו מהעולם
אמר רבי יצחק מה שכתוב, הויה למבול ישב, וכי דוד היה לו לומר דבר זה, שמזמן המבול ישב למלך לעולם. וכל העולם יודעים שהו ראשון והוא אחרון, ואז וקודם, כלומר שהוא היה אז והוא היה מקודם, ולמה אמר ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם, וח"ו לא לפני המבול וכי לפני המבול לא היה השם מלך.
אלא א" יצחק ומשיב, בכל מקום אתה מוצא שהשם אלקים הוא מידת הדין, והשם הויה הוא מדת הרחמים, ואע"פ שהמבול ממדת הדין הוא, גם מדת הרחמים היתה בו שאם לא כך, היה נחרב העולם, אבל למען אותה מדת הרחמים שהיא שם הויה, התיישב העולם ולא נחרב כולו כי הציל את נח ובניו. וע"כ אמר הויה למבול ישב שהוא מדת הרחמים למרות שהייתה מידת הדין, גם רחמים היו במבול, מכאן שהשם תמיד היה מלך.
וכן אתה מוצא רפואה זו בכל דין שהוא עושה, וכן והויה המטיר על סדום שהוא מדת הרחמים וע"כ נשארה ממנו פליטה היינו לוט ובנותיו. ויגוף הויה את העם שהוא מדת הרחמים וע"כ נשאר ממנו פליטה וכן כולם.
א"ר רבי יהודה, דור המבול היו חכמים ביותר שהיו יודעים מה שעתיד להיות, אבל לקחו שכל בלבם במקום בנשמתם, ולמדנו שרשע נתון לליבו, כלומר שהתחכמו ואמרו אם הקב"ה יביא מבול, אנו אנשים גבוהי קומה ונשוט על פני המים וננצל, ואם יביא מים מהתהום נשים רגלינו על נקב המים והמים לא יצאו וננצל היו להם פתרונות והתחכמויות נגד ההשגחה.
כשבא המבול הרתיח הקב"ה מימי התהום, וכשהיו שמים רגליהם על עין המים נפשט עורם מהם ונפלו, והמים שלמעלה היו מתגברים עם מי התהום ובני המבול היו מתגלגלים ויורדים נמוקים ברתיחת התהום לבבל.
ויבואו אל נח אל התבה, ר יוחנן פתח, אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך. בא וראה כמה יש לאדם להזהר ולבדוק עצמו ומעשיו יום יום לראות האם אתה מתקרב לתכלית שלך, לשם כך עליו לעשות סדר נפשי בנוסף על הסדר הגשמי. הבדיקה הקבוע חשובה להליכה בדרך השם.
כמו שהוא קם בבוקר יאמר, יהי רצון מלפניך ה' אלקי שלבי יהיה נכון ומסור בידי, שלא אשכחך. פשט רגליו ללכת, ישגיח על צעדי רגליו שלא יסורו להרע לבדוק את ההרגלים שלו. הלך לדבר מצווה, ירוץ בשמחה שנאמר, אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, ואפילו בשבת. שאסור ללכת פסיעה גסה, מצוה לרוץ לדבר מצוה. עבר היום כולו, צריך לבדוק את עצמו מה שעשה באותו היום, ואם צריך לעשות תשובה יעשה מיד תשובה קודם שיישן. על האדם לעשות לעצמו סדר נפשי, החל מהרגע שהוא קם, החזקת המודעות למעשיו תוך כדי שמסיר מעצמו את הרע, ורץ בשמחה לדברים הטובים, ובסוף היום יעשה בדיקה ותשובה, היינו להשיב את כל הרצונות להשם.