הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קל"ו-קל"ח | מתקדמים | שיעור 46

בראשית זוהר חדש קלו - קלח שעור 46

יהי רקיע

שסד ויאמר אלקים יהי וג' ר אלעזר פתח, אלקים אלי אתה אשחרך. ת"ח אין בעולם מקום פנוי לתיקונים בלי מים מידת החסד, מפני שהארץ תלויה על המים שנאמר, כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. וכי תעלה על דעתך שהמים הם מתחת לארץ, והארץ שהיא כבדה מכל היסודות עומד על המים, אלא שהמים הם על הארץ ולמעלה לשמים כלומר שהמים הם על הארץ ונמצאים בין הארץ לשמים. הרעיון שיש באדם רצון, מושתת על היסוד שיש מי שנותן ויש את השפע האלוקי, שהרי אין בריאה בלי בורא. האור קודם לכלי, אך מצד ההרגשה בלבד הכלי קודם, ולכל שאלה אמיתית יש תשובה. כאשר ישנה השתוקקות חזקה, יש לבדוק על איזו אמת אלוקית היא מתבססת, ולא לנסות למשוך את התענוג לפרטיות.

הרקיע המבדיל הוא קו שמאל, המבדיל בין מים עליונים למים תחתונים. הכוח שיש לאדם להפיק את חַיּוּת, נובע מהחַיּוּת שנותן לו הקב"ה בלבד, למרות שבהרגשה הוא מפיק מעצמו. בעבודת הנפש יש לפעול את הרקיע כמחבר לעליון ולא כמפריד מהכלל.

היצר הרע מסיט את האדם להתייחס לרקיע הנפשי, כדי להפריד עצמו מהבורא, מבקש שיניחו לו לנפשו, ואז עבודתו מתארכת ומחילה להיות לו בעיה, שאינו יכול ליהנות מכלום.

שסה א"ר רב חסדא והרי כתוב המים אשר מעל לרקיע ואתה אומר שהם בין הארץ לשמים, א"ל רבי אלעזר אין אלא כתרגומו במציעות מייא באמצע, שהרקיע מבדיל ביניהם כי המים אחדים היו אבל מפני שנכנס הרקיע באמצעי נחשבו כשנים והרקיע הוא כדור, ובא במימי אוקינוס כמבדיל בין המים, נמצאו מים ממעל ומים מתחת. אומר לו שבתוך בחינת המים נעשה רקיע מבדיל בין מים מעל הרקיע וממים תחת הרקיע.

שסו א"ר יהודה רקיעים הם הסובבים יש סובב ומסובב. לפעמים ממזרח למערב מכח קו אמצעי לשמאל, ולפעמים ממערב למזרח מהתשובה לקו אמצעי, ובאים באמצע הים ומבדילים בינתים וזהו ויבדל בין המים

שסז ומפני מה מי וכו', ומפני מה מי הים מלוחים מלח הוא הרצון לקבל הוא מפני חמימות הרקיע קו שמאל המבדיל ורתיחתו בוא וראה, קדירה העומדת על האוּר וכל מה שמתעכבת על האוּר, התבשיל נמלח יותר, מרוב חמימות על האש שברתיחה המים, החסד מתאדה ונשאר המלח, הרצון לקבל, וא"ר יהודה, אם הרקיע היה עומד בין המים, כל המים היו נקפאים כמלח, אלא הולך וסובב ואינו עומד בין המים. לרקיע שהוא קו שמאל יש תנועה, ויש לו חשיבות גדולה.

שסח אר"י בוא וראה, למה לא נאמר כי טוב בשני, הוא מפני שעניין זה סובב על יחודו, להורדה שהוא יתברך אחד ואין שני לנגדו, ואין שטוב בשני קו שמאל, שאם עומד בפני עצמו הוא כגוף בלי נשמה, כבריאה בלי בורא, ע"כ נאמר ביום הראשון יום אחד. רק כאשר הבריאה עושה את רצון הבורא, כלומר שההבדלה מביאה להרגשת החיבור, אז גם הפרט ממלא תפקידו בכלל.

שסט שר"י למד, למה לא נאמר יום ראשון במקום יום אחד. להורות, שאלו נאמר ראשון עכ"פ היה ראוי להיות שני, כי ראשון עושה את השני להיות ממחרתו, אבל אחד אינו עושה את השני להיות מחר אליו. אחד מראה על אחדותו של הבורא, וזה לא מכריח שתהיה בריאה, ואם היא אומר ראשון, המשמעות שחייב להיות שני. שלמות הבורא אינה תלויה, לכן אומרים על יום ראשון, יום אחד.

שע רי"א אומר, והרי נאמר אני ה' ראשון, הרי שהקב"ה נק גם ראשון, אמר לו, דברו מסייע לקודם. משכתוב ואת אחרונים אני הוא ואין שני לו. שואל, וכי אחרונים יש לראשון, ומשיב כן, שמו המיוחד הויה, הוא ראש ומיוחד, אחרים הם אלף דלת נון יוד, אלקים שדי אל צבאות, והם מתכנים ביחודו, כלומר שיחודו מכונה בשמות האלו, והוא יתברך ממש שכתב ואת אחרונים אני הוא. כל הכוח שיש במציאות, אין עוד כוח מלבדו. כשאומר ראשון במקום אחד, אומר שיש כוחות נוספים, המקבלים כוחם מאחד, משם הויה.

שעא רבי"ח ורבי יהודה בן פזי ורבי יצחק, היו אוכלים בסעודת החתונה של ר אלעזר בן ר שמעון. ר חייא הגדול היה אז ילד, והיה יושב שם. א"ר יוסי לר"ש למה לא נאמר כי טוב בשני. אמר לו, מפני שלא נגמרה המלאכה בשני. כי המחלוקת לא התבטל מטרם יום ​​ השלישי, וכשנגמרה המלאכה ביום השלישי אמר כי טוב ב פעמים. מלמד שאם יש קו אמצעי המחבר בניהם, אז השני טוב, אך אם אין חיבור השני לא טוב. לכן צריך האדם לראות מה הוא רוצה מחייו. האם הוא הולך לקו אמצעי, ליחד, או שחלילה נשאר בקו שמאל זה לא טוב. מחלוקת לשם מחלוקת לא טובה, ורק מחלוקת לשם שמים מתקיימת, כלומר הפרטים שיצרו את המחלוקת מתקיימים.

הרקיע נברא ביום השני, בו לא נאמר כי טוב. קו שמאל, המחלוקת, סופה להתקיים כאשר היא נגמרת בקו אמצעי, היינו ביום השלישי, אך שמאל, רצון הבא לעצמו בלבד, אין סופו להתקיים.

ההבדלה טוב כשבאה להמתקה, היינו להשפעה, אך אם ההבדלה לא פועלת לתהליך שיביא בזמן סביר להשפעה, אז המים, החסדים הופכים למים מלוחים.

שעב ​​ אמרו נשאל לילד הזה כי משחרב בית המקדש נמצאת הנבואה בפי הילדים. אולי נמצא דבר בפיו. אמר לו חייא בני, אמור לנו, למה לא נאמר כי טוב בשני, אמר להם חייא הקטן מפני שאין טוב הצדיק אלא באחד בימין. בא ר"ש ונשקו, קרא עליו הנה נתתי דברי בפיך.

בפנימיות הילד הוא בחינת האמונה מעל טעם ודעת. בזמן תיקון פועל צמצום ב' לקטן, היא מידת ההשפעה שנק' גלגלתא ועיניים, ניתנה הנבואה. כאן נמצאת מידת ההשפעה ולא לבינה הגדולה, כפי שהיתה בצמצום א'

שעג אמרו השעה עומדת לו, נשאל בו עוד. אמרו לו, מהו ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. איזה שבח זה הוא זה לצדיקים. אמר להם מה השמש כשיוצא בגבורתו יש ששמחים בו, ויש שאינם שמחים בו, כך הצדיקים, צדיקים כמוהם ישישו בהם והרשעים לא ישישו בהם. מה השמש יש שאינו עושה לו רפואה, כך הצדיקים יהיו רפואה לטובים ומכה לרשעים. במושג השמש בגבורתו, גבורה היא ג פעמים ע"ב שהוא אור להשלמת כלים. בהשלמת כלים מתעורר קו שמאל, וצפים רצונות גדולים. זהו מצב מסוכן מחד, ומצב משמח אצל הצדיק, שבנה מסך, ויכול לקבל כראוי.

רפואה היא החיבור למקור החיים. אצל הצדיק הרצון הגדול מחבר אותו לאמת. ואם חלילה לוקחים את הרצון הגדול לתאוות הפרטיות, זו מכה וניתוק, עד כדי עיוורון בו הרשע רואה רע בצדיק.

וכך ניכר ההבדל, שכאשר צדיק מקבל תוכחה, הוא שמח, שהרי מבקש הוא לתקן, ואילו הגאוותן שונא לקבל ביקורת. האדם ניבחן כיצד הוא מתייחס לאמת. פוחדים אנשים מהאמת, מפני שהיא מחייבת.

שעד א"ל חייא בני, למה לא נזכר שם המיוחד, הויה במעשה בראשית. אמר להם, אינו נאה למלך הכבוד, להזכיר שמו על המתים ועל דבר הנאבד, כדי שלא יאמרו, כשם שכל הבריות שבראם הם כלים ונאבדים, כך ח"ו שמו. לפיכך לא הזכיר שמו המיוחד הויה עד שנבראו כל הבריאות שהם כלים ונאבדים, לאחר כך הזכיר שמו על דבר שהוא קיים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר ביום עשות הויה אלקים ארץ ושמים, ומשאר כל הבריות שברא לא הזכיר בכאן, אלא דברי הקיים, שלא נאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים אדם וחיות ובהמות ועופות שהם דברים כלים, אלא דבר העומד לעולם שהם ארץ ושמים. נשאלת שאלה למה ברא הקב"ה גם דברים כלים ונפסדים, למה יש קליפה לפרי. אלא קו שמאל, הדין צריך שיבוא לפני צד הרחמים. רחמים באים על הדין. כפי שהשמאל בפני עצמו לא יכול להתקיים.

שעה. ומהו שכתוב, ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים. איזה צורך היה להקב"ה, לעשות רקיע להבדיל בין המים? אמר להם, כתוב, כל פעל ה׳ למַענהו. לא ברא הקב"ה דבר שלא לצורך. וברא את הרקיע. וכשהוא סובב, אינו סובב אלא לזמנים ידועים.

וצינור אחד של מים יוצא מתהומות, שהם מים מתוקים, וצינור אחד של מים יוצא מגיהינום, שהם מים מרים ממיתים, ויורד בצינור אל הצינור של התהום, ומתערבים זה בזה. כמ"ש, תהום אֶל תהום קורא לקול צינוריך. והרקיע נכנס באמצע שניהם, ואם לא היה נכנס בינתיים, כדי להפריד ולהרחיק מימי הגיהינום, היו המים הורגים את השותים אותם. וזהו שכתוב, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, שהם מימי הגיהינום, ובין המים אשר מעל לרקיע, שהם מימי התהום.

שעו. אמר רבי יוסי, הילד הזה אמר הדבר ברוח הקודש. כי כך הוא ממש, שכתוב, יהי רקיע בתוך המים. בתוך ממש, באמצע המים. כי בהיכנס הרקיע באמצע, מחזיר המים הרעים היוצאים מהגיהינום, למקומם. ולא יצא לעולם מאלו המים של הגיהינום, אלא כמלוא לוג בימי אלישע. וכתוב בהם, והמים רעים והארץ מְשַׁכָּלת. כלומר, בגלל שהמים רעים, הארץ משכלת מבני אדם, כי כָּלים בגללם.

שעז. כל הכתוב הזה, ויעש אלקים את הרקיע, מעיד על אמיתיות. כי כל מה שעשה הקב"ה, לא עשה דבר לבטָלה, ומפני שהיה גלוי לפניו, שאותם המים היוצאים מהגיהינום, יתערבו במים אחרים ויינזקו בריותיו, עשה את הרקיע שייכנס באמצע שניהם להבדיל ביניהם. כמ"ש, ויהי מבדיל בין מים למים, בין המים הרעים למים הטובים. ובאותה שעה ממש שהמים הרעים יוצאים להתערב במים הטובים, אז הרקיע סובב ונכנס בינתיים, ומחזיר את המים הרעים לאחור.

שעח. אמר רבי אלעזר, מים אלו, שהם לחיי העולם ולתיקון הבריות, איך יהיו נקראים? אמר רבי ברכיה, המים אשר מעל השמיים, שהם מים טובים.