הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קל"ט-קמא | מתקדמים | שיעור 47

בראשית זוהר חדש קלט - קמא שעור 47

יהי רקיע

המבחן באדם הוא האם הוא צורך הנאות מותרות, או שאינו משתמש ברקיע המבדיל שבנפשו. זהו הרקיע שמבדיל בין מים למים, שמים הם בחינת התאווה. כאן הבדיקה היא לכל רצון, מול הרצון של השם. רצון להשפיע הם המים הטובים, ורצון לקבל, מים רעים.

כל מה שעושה הקב"ה הוא לתכלית טובה, וכך הרקיע המפריד שהוא שמאל, מחלק לטובה מצד זה שישנה הבדלה ותפקיד לכל אחד בעולם.

דווקא במצב גדלות, מייצר האדם את המחלוקת בין הקבלה להשפעה, מכאן יכול לצמוח כאשר מנהלים נכון את הרצונות.

שעה. שאלו את הילד רבי חייא כשהיה קטן, מהו שכתוב, ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים. איזה צורך היה להקב"ה, לעשות רקיע להבדיל בין המים? אמר להם, כתוב, כל פעל ה׳ למַענהו לכל פעולה של הבורא יש תכלית. לא ברא הקב"ה דבר שלא לצורך. וברא את הרקיע. וכשהוא סובב, אינו סובב אלא לזמנים ידועים.

וצינור אחד של מים יוצא מתהומות, שהם מים מתוקים, וצינור אחד של מים יוצא מגיהינום, שהם מים מרים ממיתים, ויורד בצינור אל הצינור של התהום, ומתערבים זה בזה. כמ"ש, תהום אֶל תהום קורא לקול צינוריך. והרקיע נכנס באמצע שניהם, ואם לא היה נכנס בינתיים ביניהם, כדי להפריד ולהרחיק מימי הגיהינום, היו המים הורגים את השותים אותם. וזהו שכתוב, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, שהם מימי הגיהינום, ובין המים אשר מעל לרקיע, שהם מימי התהום.

שעו. אמר רבי יוסי, הילד הזה אמר הדבר ברוח הקודש. כי כך הוא ממש, שכתוב, יהי רקיע בתוך המים. בתוך ממש, באמצע המים. כי בהיכנס הרקיע באמצע, מחזיר המים הרעים היוצאים מהגיהינום, למקומם. ולא יצא לעולם מאלו המים של הגיהינום, אלא כמלוא לוג בימי אלישע. וכתוב בהם, והמים רעים והארץ מְשַׁכָּלת. כלומר, בגלל שהמים רעים, הארץ משכלת מבני אדם, כי כָּלים בגללם. המים הם השפע ממעלה למטה, אך יש גם שפע/עושר השמור לאדם לרעתו, לכן צריך האדם לבדוק אילו תענוגות הוא צורך.

שעז. אמר רבי יהודה, כל הכתוב הזה, ויעש אלקים את הרקיע, מעיד על אמיתיות. כי כל מה שעשה הקב"ה, לא עשה דבר לבטָלה, ומפני שהיה גלוי לפניו, שאותם המים היוצאים מהגיהינום, יתערבו במים אחרים ויינזקו בריותיו, עשה את הרקיע שייכנס באמצע שניהם להבדיל ביניהם. כמ"ש, ויהי מבדיל בין מים למים, בין המים הרעים למים הטובים. ובאותה שעה ממש שהמים הרעים יוצאים להתערב במים הטובים, אז הרקיע סובב ונכנס בינתיים, ומחזיר את המים הרעים לאחור. לא נאמר על הרקיע, ההבדלה ביום השני כי טוב. לכאורה חלוקה מקלקלת את הרצף, אבל כאן מלמד שההבדלה הייתה לטובת האדם ומאפשרת לו חיים. לכאורה נראית הבריאה כדבר נפסד, אך הקב"ה עשה את זה, לכן יש כאן דבר טוב ואמיתי. בתורות המזרח מנסים לבטל את הבריאה, וביהדות הרקיע הוא דבר טוב, שאלמלא הרקיע לא יכול היה האדם לחיות, ע"י שיכול האדם להבדיל בין טוב לרע, בין אמת לשקר וכך להיזהר מדברים לא ראויים. אדם שעושה את החשבון נכון, שותה הוא את המים האמיתיים, ולא את הרעים אותם שותים הרשעים.

ברקיע שבנפש האדם ישנו הכוח המבדיל בין טוב לרע, כוח השמור למעטים שבאים לעבודת השם.

שעח. אמר רבי אלעזר, מים אלו, שהם לחיי העולם ולתיקון הבריות, איך יהיו נקראים? אמר רבי ברכיה, המים אשר מעל השמיים, שהם מים טובים.

שעט. רבי חייא היה הולך בדרך, והתעייף מחוזק השמש אור ג"ר דחכמה, כמו חמה שיצאה מנרתיקה, והיה צמא לשתות מים. פגע במדבר הזה, ומצא אילן אחד נקודת האמונה, עץ החיים. ישב תחתיו. בעוד שנשא עיניו, ראה מעיין דק אחד של מים. שמח לשתות מהם. ושתה מהמים והיו מרים.

אמר, אין מים בעולם, שלא תהיה בהם תמצית מצינור של גיהינום, חוץ מאשר בארץ ישראל ברצון של ישר-אל המים טובים. ואם כל העולם לא היו שותים מהתמצית ההיא של ארץ ישראל, לא היו יכולים לשתות מים. לחכמים היה משמש נושא כלים כדי שהחכם יתעסק בתורה ולא בהבלי העולם הזה.

הרקיע הוא הסיום החדש שנעשה בכל מדרגה מחמת עליית המלכות של כל מדרגה אל הבינה שבמדרגה מלכות עלתה לבינה ועשתה הבדלה בין למעלה ולמטה מהפרסה, שאז נעשה הסיום במקום בינה של המדרגה, ונשארת המדרגה בכתר וחכמה וחצי בינה, ותחתיהם הרקיע מעל הפרסה כתר חכמה וחצי בינה היינו רק ג"ר דבינה, ובינה ותו"מ של המדרגה יוצאים מחוץ למדרגה אסור להשתמש בהם ולתת בהם אור, מתחת לרקיע. הרי שהרקיע בא באמצע כל מדרגה, ומבדיל בין מים עליונים, שהם כו"ח וחצי בינה, לבין מים תחתונים, שהם בינה ותו"מ. זהו סוד של צמצום ב' אותה מרבה ללמד בעל הסולם זוצק"ל.

אמנם כשם שהוא מבדיל בתוך המדרגה ועושה אותה לשתיים, כך הוא ג"כ מחבר אותן לאחת כאן מתווסף לתחתון כח נוסף, שכאשר יורד העליון, הוא מעלה את התחתון איתו, בסוד אחים בכורים. כי בגדלות נמצא הרקיע, שמוריד אור ע"ב ס"ג את המלכות שבו אות ה אחרונה למקומה, ומחבר את הבינה ותו"מ בחזרה למדרגה. באופן ששני תפקידים יש ברקיע:

א. בקטנות הוא המבדיל באמצע המדרגה.

ב. בגדלות הוא המחזיר את חצי המדרגה שהוריד ומחבר אותה למדרגה.

הכתוב, ויעש אלקים את הרקיע, כתוב ברקיע העליון באצילות. אבל מה שנתקן באצילות, נתקן ונעשה בכל המדרגות של בי"ע עד ים התחתון. שמה שקורא בכלל, קורה בכל הפרטים הכפופים לכלל.

אמנם גם בגדלות, כשהרקיע מוציא מתוכו את המלכות ומוריד אותה ממנו למקומה, אין הסיום וההבדלה של הרקיע מתבטלים בזה תיקון מיוחד שנעשה באצילות, שההבדלה לא בטלה, אלא שהרקיע מעלה אז את הבינה ותו"מ ממעל לרקיע אח"פ דעליה שלא היה בעולם הנקודים וגרם לשבירה, ושם מחבר אותם למדרגתם אל מקום המים המתוקים.

הרי כתוב, המים אשר מעל לרקיע, ולא בין הארץ לשמיים. אלא זה בהתמצעות המים, שהרקיע מבדיל ביניהם. כלומר, שכוח ההבדלה בא מהרקיע, כי המים אחדים היו אותה חיות, מדרגה אחת, שבה חמש בחינות כח"ב תו"מ לפני צמצום ב'. אבל מפני שנכנס הרקיע באמצע, שעלתה המלכות במקום בינה, והסתיימה המדרגה במקום בינה, שבאמצע המדרגה, נחשבו כשניים כך למשל באדם מידת החמלה היא דבר אחד. אבל צמצום ב' מאפשר לנו לחלק מידת החמלה, ולא לחמול על אכזרים. שכו"ח מהם נשארו ממעל הרקיע בתוך המדרגה, ובינה ותו"מ יצאו מהמדרגה להיותם תחת הסיום שהוא הרקיע.

ואפילו כשהרקיע בגדלות, שכבר החזיר וחיבר את הבינה ותו"מ למדרגתם, אינו נשאר עומד כך בקביעות ההפרדה לא עומדת בקביעות, כי בעת שבינה ותו"מ חוזרים למדרגתם, הם נעשו קו שמאל אל הכו"ח שנשארו במדרגה שני מצבים בגדלות, כאשר טרם בא קו אמצעי והכריע בינהם. זו גדלות של הנקבה, שיש בה השתוקקות ועדיין אין חיבור לזכר, מפני שצריך קודם קו אמצעי, וכו"ח אלו נחשבו לקו ימין. ואז נעשתה מחלוקת ביניהם. וכיוון שהשמאל מתגבר לשלוט בלי ימין, ע"כ קופאים אורותיו ימא דקפא, ונמשך זה עד שחוזרת שליטת הימין שהשמאל מבין שאינו יכול לקבל כלום כל עוד הוא גאוותן, זו גדלות מזוייפת. כאשר מוותר על הגאווה ומתכופף לאמונה ולפעול מעל טעם ודעת. מצד הצפון, שבשליטת השמאל, המים נקרשים, ומצד הדרום, בשליטת הימין, המים נמסים ונוזלים.