הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קל"ו-קל"ח | השקפה | שיעור 46

בראשית זוהר חדש קלו – קלח שעור 46

יהי רקיע

רבי אלעזר אומר שאין בעולם מקום פנוי לתיקונים בלי מים מידת החסד, מפני שהארץ תלויה על המים שנאמר, כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. הרעיון שיש באדם רצון, מושתת על היסוד שיש מי שנותן את השפע האלוקי, שהרי אין בריאה בלי בורא. האור קודם לכלי, אך מצד ההרגשה בלבד הכלי קודם, ולכל שאלה אמיתית יש תשובה. כאשר ישנה השתוקקות חזקה, יש לבדוק על איזו אמת אלוקית היא מתבססת, ולא לנסות למשוך את התענוג לפרטיות.

הרקיע המבדיל הוא קו שמאל, המבדיל בין מים עליונים למים תחתונים. הכוח שיש לאדם להפיק את חַיּוּת, נובע מהחַיּוּת שנותן לו הקב"ה בלבד, למרות שבהרגשה הוא מפיק מעצמו. בעבודת הנפש יש לפעול את הרקיע כמחבר לעליון ולא כמפריד מהכלל.

היצר הרע מסיט את האדם להתייחס לרקיע הנפשי, כדי להפריד עצמו מהבורא, מבקש שיניחו לו לנפשו, ואז עבודתו מתארכת ומחילה להיות לו בעיה, שאינו יכול ליהנות מכלום.

ביום השני לבריאה לא נאמר כי טוב מפני שהשני הוא בחינת קו שמאל, שאם עומד בפני עצמו הוא כגוף בלי נשמה, כבריאה בלי בורא, ע"כ נאמר ביום הראשון יום אחד. רק כאשר הבריאה עושה את רצון הבורא, כלומר שההבדלה מביאה להרגשת החיבור, אז גם הפרט ממלא תפקידו בכלל. אם היה אומר יום ראשון, המשמעות שחייב להיות שני. שלמות הבורא אינה תלויה, לכן אומרים על יום ראשון, יום אחד.

מלמד שאם יש קו אמצעי המחבר בניהם, אז השני טוב, אך אם אין חיבור השני לא טוב. לכן צריך האדם לראות מה הוא רוצה מחייו. האם הוא הולך לקו אמצעי, ליחד, או שחלילה נשאר בקו שמאל זה לא טוב. מחלוקת לשם מחלוקת לא טובה, ורק מחלוקת לשם שמים מתקיימת, כלומר הפרטים שיצרו את המחלוקת מתקיימים.

הרקיע נברא ביום השני, בו לא נאמר כי טוב. קו שמאל, המחלוקת, סופה להתקיים כאשר היא נגמרת בקו אמצעי, היינו ביום השלישי, אך שמאל, רצון הבא לעצמו בלבד, אין סופו להתקיים.

ההבדלה טוב כשבאה להמתקה, היינו להשפעה, אך אם ההבדלה לא פועלת לתהליך שיביא בזמן סביר להשפעה, אז המים, החסדים הופכים למים מלוחים.

רפואה היא החיבור למקור החיים. אצל הצדיק הרצון הגדול מחבר אותו לאמת. ואם חלילה לוקחים את הרצון הגדול לתאוות הפרטיות, זו מכה וניתוק, עד כדי עיוורון בו הרשע רואה רע בצדיק.

וכך ניכר ההבדל, שכאשר צדיק מקבל תוכחה, הוא שמח, שהרי מבקש הוא לתקן, ואילו הגאוותן שונא לקבל ביקורת. האדם ניבחן כיצד הוא מתייחס לאמת. פוחדים אנשים מהאמת, מפני שהיא מחייבת.