הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קל"ג-קל"ה | מתקדמים | שיעור 45

בראשית זוהר חדש קלג - קלה שעור 45

יהי אור

גלות היא הרגשת הריחוק מנותן החיים. גלות זו הרביעית רעה לנו, ומעכבת את המשיח בגלל ביטול תורה פנימית. וַיֹּאמֶר יְהוָה--עַל-עָזְבָם אֶת-תּוֹרָתִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם; וְלֹא-שָׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְלֹא-הָלְכוּ בָהּ.

עסק התורה אומר, אני מחפש את הקשר לבורא יתברך דרך התורה. אומר הקב"ה לישראל, אני מכיר את החוקים העליונים שמחייבים אתכם, קחו ולמדו מהתורה, למה לפנות לחלופות שקריות.

בגלל תאווה אישית, בא האדם לחשוב שהוא מבין את המציאות.

בזכות שלושת האבות, נגאלו ישראל בגלויות הראשונות, אך לגאולה רביעית זו, שהיא המלכות, יש צורך בכח משה, כלומר נקודת האמונה והפעולה מעל טעם ודעת שבנפש.

שנג. רבי יוסי בן חלפתא היה יושב לפני ר יצחק, אמר לו השמע אדוני משהו, על מה התארך יום המשיח מהגלות הזו למה גלות שעיר כל כך ארוכה? לא התארך אלא משום ביטול תורה. כי ג׳ גלויות גלו ישראל, וחזרו בזכות שלושה אבות. ומהגלות הרביעית יחזרו בזכות משה. בזכות שיעסקו בתורתו כל הגלות הרביעית נגרמה בגלל ביטול תורה. על כל אחד לבדוק עצמו, שלא מדובר רק על לימוד, אלא גם על לימוד דרך התורה, לכן צריך כל אחד להבין את האחריות שלו כלפי כל עם ישראל, שאז יוכל לעשות יותר לגאולה.

שנד. לא גלו ישראל אלא על ביטול תורה. כמ"ש, ויאמר ה׳, על עוזבם את תורתי. אמר הקב"ה, בגלויות הראשונות חזרו בזכות אברהם יצחק ויעקב. עכשיו עתה הם חטאו בתורה שנתתי למשה, שלא עסקו בתורה, שנקראת על שמו תורת האמונה, שמעל טעם ודעת, המקשרת בין הנברא לבורא, כמ"ש, זִכרו תורת משה עבדי. כשישובו ויעסקו בתורתו, בזכות משה אני גואלם. בזכות אותה האמונה למעלה מהדעת.

שנה. ע"כ כתוב בתורה, תורה ציווה לנו משה, שציווה לנו לשמור אותה ולעסוק בה. ואם לא, מורָשה קהילת יעקב. מורשה, זוהי עניות, כמ"ש, ה׳ מוריש ומעשיר. מלמד, שהעניות אינה באה לבת יעקב, אלא משום שלא עסקו במצוות התורה. מצווה זה בחינת אור חוזר, כאשר לא רצו לקבל את האור בכלים של אור חוזר, שלא דרך מצווה, אלא רק בדרך של תענוג אישי, ובאה הגלות. משה, מה ש גימטרייה אדם ואות ש מייצגת את ג האבות. חיבור זה של עבודת האדם הראשון, לעבודת ג קווים נותן את הכוח להתחבר לגאולה הרביעית.

כדי לצאת מגלות זו יש לעבוד ולפעול נכון.

ציווה לנו תורה כדי שנעסוק בה. עסק צריך להניב פירות, ובעסק התורה הפרי הוא דבקות בהשם יתברך. מורשה היא עניות, עניות באמונה, המביאה את האדם להרגשת הגלות, כלומר הריחוק מהשם. יכול אדם להבין בשכל, ואין זה שווה אם לא מוריד את ההבנה למוחש, ללב.

לימוד תורה בשביל ידע שכלי, לא תניב את הגאולה, ללא כוונת הלב להגיע למקום האמיתי והנכון.

שנו. רבי חזקיה אמר, אני הייתי במקום של ערבִיים ערב הוא זמן של דין, וראיתי אנשים, שהיו מתחבאים במערה מצב של קטנות בין ההרים עניין של הרהור, ובאים לביתם מֵערב שבת לערב שבת. אמרתי להם, מה זה שאתם עושים? אמרו לי, פרושׁים מהעולם אנו, ועוסקים בתורה בכל יום ויום, ולפעמים אין אנו אוכלים אלא רק עשב השדה. מוכנים לחיות בעניות בעולם זה, כדי להשיג את עולם האמת, עולם התורה, שלתורה זוכה מי שמוכן להמית עצמו עליה, כלומר להמית את האני הכוזב שבו.

שנז. אמרתי להם, ובכל זמן במה אתם ניזונים? אמרו לי, אנו מוצאים במדבר עצים המצמיחים מזונות ואנו אוכלים אותם. כשההלכה מאירה לנו מרוב שמחה, נפרד אחד מאיתנו, ומבשל אותם, ואנו אוכלים. והיום הזה נחשב לנו, שהוא כי טוב. ובזמן שהעצים האלו אינם צומחים, אנו אוכלים עשב שאנו מוצאים, ומבשלים אותם ואוכלים.

שנח. אמרתי להם, יהיה חלקי עימכם לעוה"ב. אשריכם

בעולם הזה וטוב לכם בעולם הבא, עתה אני יודע שלא תהיו בבושה, כשיבא משה לתבוע עלבונה של תורה. אמרתי להם בני, בחייכם איזה חידוש התחדש לכם ביום הזה. מי שבאמת מוכן לוותר על הבלי העולם הזה ולהשקיע בפנימיות התורה, דרכו סלולה לגן עדן.

שנט אמרו לו פסוק זה, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. ולמד ר כרספדאי, גדול התוספת, מן האור שהיה אור שלא היה כמוהו, זה הוא אור השכל הגדול שהתהווה מאור זיו הודו וזהו העומד אחרי הפרגוד.

במילים יהיה אור יצאה הקטנות דז"א שה"ס ו"ק מחמת י שנכנסה לאור ונעשה אוויר. ו"ק אלו נחשבים לעיקר ז"א. ובמלות יהי אור יצאה הגדלות דז"א שהוא מוחין דג"ר ואלו הג"ר שיצאו בויהי אור, אינם עיקר בז"א אלא תוספת. עיקר פירושו שאי אפשר שיהיה פחות מזה כי ז"א אינו לעולם פחות מו"ק. תוספת

​​ פירושו, שאינו תלוי בו, שפעם יש לו ג"ר ופעם אין לו ג"ר.

ולכן נאמר, גדולה התוספת, הג"ר, שיצאו במילים ויהי אור, מהאור, מו"ק שיצאו במילים יהי אור. ואע"פ שהו"ק הם עיקר ז"א, והג"ר אינם אלא תוספת, בכל זאת אור התוספת גדול מהאור העיקרי. וכל זה הוא אור של עולם האצילות, שהוא העומד מאחורי הפרגוד, למעלה מהמסך, המפריד בין אצילות לעולמות התחתונים ממנו. ז"א קיבל אור של גדלות, והתופסת היא מאור זיו הודו, אור גדול יותר מהקביעות של ז"א דאצילות. ז"א דאצילות הוא הקב"ה שיכול להתגלות לנברא כקטן או כגדול, כלומר מעבר למציאות הרגילה של האדם. המבחן הוא האם מוכן האדם לוותר על התענוג האישי כדי לחזק את הקשר. צריך האדם לראות שהוא פועל לפי החוקים העליונים, וכשהוא נהנה מדברים אחרים, הוא פוגם.

שס. כמ"ש, עוטה אור כשַׂלְמה. מלמד, שעשה הקב"ה שאר המלאכים באותו האור הראשון של ז"א, מאותו האור ממש. אבל יש מסך ופרסא המבדילה בין האצילות לעולם המלאכים. אלא כמו מהוא דבר מובדל ומושכל, כך שאר המלאכים דברים מובדלים ומושכלים, אבל אין השגתם כהשגתו. כי הפרגוד מחשיך עליהם. שרבי כורספדאי למד שהשגת המלאכים היא השגה גדולה, מה שאין כמוה למטה מהם. אבל השגתם קטנה ממה שלמעלה מהם. לז"א דאצילות. גם השרפים בבריאה משיגים יותר ממלאכים ביצירה.

שסא. השגה שנייה, השגת השמיים, שהם משיגים השגה, מה שלמטה מהם אין משיגים כמותם. השגה שלישית, השגת המדרגה התחתונה, אשר מעפר יסודה, והיא השגת בני אדם, מה שאין משיגים שאר הנבראים שבעוה"ז. השגת האדם לא רק שגדולה מהשגת שאר הבריאה, אל זה לאין ערוך, כלומר מדרגה אחרת. האדם הוא עולם קטן וכל הבחינות האלו בתוכו.

שסב. וכנגד ג׳ מעלות אלו, יש באדם שלוש צורות נפשיות. הצורה הראשונה, הנפש השכלית, כנגד אור האצילות. הצורה השנייה, הנפש המדברת, כנגד השגת השמיים. הצורה השלישית, הנפש הבהמית, המתאווה תאווה כנגד השגת בני אדם, והיא הנפש אשר תמעל מַעל. בנפש הבהמית במרכז התאוות, שם פוגם האדם. הנפש השכלית אומר על הנפש האלוקית. הנפש המדברת היא נפש הרוח כמו בעולם היצירה, בה יש את הקשר בין הפנימיות לחיצוניות, היא קליפת נוגה טוב. הנפש השכלית בעולם אצילות.

שסג. ויש אומרים כך: הנפש הראשונה, הנפש הבהמית, כנגד המדרגה התחתונה שאמרנו, שהיא השגת בני אדם, הרצון לקבל. הנפש המדברת כנגד השגת השמיים, היא מעלה יתרה על הראשונה. הנפש השכלית, היא כנגד מדרגת המלאכים, שהיא המעלה העליונה על כל אלה. זו המסגרת להיכנס לרוחניות.

מבחינת תפיסת הבורא שבאדם, מצב יהי אור הוא קטנות, ובא לקיום בלבד. ויהי אור היא תוספת לתפיסת האדם, שיתפוס את הקב"ה והשכינה בגדלות, ואז יוכל להשיג מעבר לקיום, את השכלול הנדרש כדי להגיע למטרה, בכוח שפע האמונה והאהבה שמקבל מלמעלה.