הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית רמז-רמט| מתקדמים| שיעור 83

בראשית זוהר חדש רמז - רמט שעור 83

קין והבל ושֵׁת

תתלא ​​ כתוב, ותוסף ללדת את אחיו את הבל. אמר רבי אליעזר לרבי עקיבא מה שמעת בזה, א"ל על כך אני יושב לפניך, אמר לו סגור פיך ופתח עיניך ואוזנך והקשב. כלומר כאשר מתגלה השתוקקות גדולה, דבר ראשון יש לסגור את הפה, לדחות את האור, שזהו מצב מסוכן מאד בעבודה בקו שמאל. אמנם חייב האדם לעורר השתוקקות, אך אל לו לצפות לקבל את האור במקום ההשתוקקות, אלא רק בשיתוף האמונה והחסדים מימין. כלומר חייב להפנים שהכל של השם ולא של הרצון הפרטי. אחרי שהולידה את קין שהוא קו שמאל, הוסיפה והולידה מצד הקדושה את הבל שמת. רבי אליעזר במדרגה של קו אמצעי שדרכו ניתן להוליד את בחינת שת, היינו מלכות במצב ב. רבי עקיבא במצב א כלומר השורש של ההשתוקקות הגדולה. במצב זה אמר רבי עקיבא טרם שעשה תשובה, הביאו לי תלמיד חכם ואנשכהו כחמור, כלומר כל שאלה שתביאו לי, אוכל בחומריות, הרצון הגוף. ​​ 

תתלב רמז על אותו שם קטן שהוא המלכות, שנאצלת מהשם הקדוש, בינה, שהיא ענף של הבינה בזמן הנסירה כמו ביום א של ראש השנה. ובשם הזה חוטאים הרבה בני אדם. והוא רמז אמונה למי שמסתכל בחכמה.

יש ב׳ מצבים במלכות: שני מצבים עיקריים, א שיש בה השתוקקות גדולה, ב כשמוכנה להיות כפופה תחת ז"א ומקבלת ממנו חסדים ובאה לקו אמצעי שזו מדרגת שת

א. כשהיא עם ז"א הם ב׳ המאורות הגדולים, שמקבלת מבינה בשווה עם ז"א, והיא ענף של הבינה. שהמלכות מקבלת מקו שמאל דבינה, שהוא חכמה בלי חסדים. וז"א מקבל מקו ימין דבינה, שהוא חסדים. ובמצב הזה האורות שלה קפואים וסתומים, ואינה יכולה להאיר. וזו הבעיה של בעלי ההשתוקקות שאינם מוכנים לשלם, אלא רק לקבל את החכמה

ב. כשהיא מתמעטת עד לנקודה, וחוזרת ונבנית מתחת לז"א, ונעשית ענף לז"א שהוא נותן את החסדים. ובמצב הזה אין לה מעצמה כלום, שאינה יכולה עוד לקבל מבינה, אלא מז"א.

נשמת הבל נמשכת ממצב א׳ של המלכות, שאז אורותיה סתומים וקפואים, שאז הם נבחנים להבל, כמו הבל הבלים. ולפיכך גם הוא נקרא הבל.

ותוסף ללדת את אחיו את הבל. רמז על המלכות, הנקראת שֵׁם קטן, בעת שנאצלה מהבינה, והיא גדולה כמו ז"א. שמלכות במצב א׳, אורותיה נסתמים ונעשים הבל. ומבחינה זו שבמלכות הייתה נשמתו של הבל.

ובשם הזה חוטאים הרבה בני אדם כאן הם מרגישים השתוקקות גדולה ועליהם לוותר על הקבלה לפרטיות, לבוא בהכנעה והם לא רוצים, כי ממצב זה דמלכות, אפשר להמשיך החכמה מלמעלה למטה, שהוא חטא עצה"ד, והרבה אנשים חטאו בזה החטא של עץ הדעת הוליד אחרי קין את הבל, שהיה קו שמאל בעולם ממנה נמשכה המציאות של הבל שזו המלכות, ההשתוקקות העצמית. והוא רמז אמונה למי שמסתכל בחכמה. המלכות נקראת אמונה, ומרומזת במצב א' שלה, שמקבלת חכמה. המלכות המסתכלת בהשתוקקות בחכמה, היא המלכות של מצב א'. כי במצב ב׳ כבר נכללת בייחוד עם ז"א, שאז מקבלת חסדים, ולא חכמה. שאמר לרבי עקיבא פתח עיניך ואזניך – אור ע"ב ס"ג שיכוון מצב א של המלכות. עיניים רומזות לחכמה ואזניים לבינה.

תתלג עוד אמר רבי אליעזר, עקיבא הרמז שנהרג הבל, מורה על האמונה של השם המכובד העליון של המלך, ז"א. שכתוב, ונשגב ה׳ לבדו שזה נק אדם, קו אמצעי. אמר רבי עקיבא לרבי אליעזר, הוי לעולם כאשר תצא ממנו. עתה אני מסתכל בחכמה רבה. אמר לו הרי אמרתי לך סתום הפה, ראית אבל אל תקבל עד שתגיע להתבטלות גמורה. אני רואה שדי לי ולך בעולם שורש רבי עקיבא מצד שמאל, והיות נוכנע תחת רבו שהוא קו אמצעי, לכן יכול היה להיכנס ולצאת בשלום.

הבל נמשך ממצב א׳ של המלכות, מעת שהיא ענף דבינה הבינה יוצאת מלמעלה את ההשתוקקות ונותנת לה הרגשה של עצמאות. המצב הזה מתבטל, והמלכות חוזרת לנקודה ונבנית במצב ב', להיות ענף של ז"א. לפיכך, גם הבל הנמשך ממצב זה של המלכות במצב א, מתבטל, וע"כ נהרג. האמונה במצב א היא שהבורא נתן את ההשתוקקות והבריאה באמת קיימת כהשתוקקות. אדם הנשאר במציאות זו מאמין שהבורא גדול והוא צריך לתת לי, וזו הסכנה שלא שואל הנברא מה עליו לשלם.

ובמקומו בא שת, שגם הוא מסתימה של מצב א׳, אלא אחר שסתימה זו נתקנה במצב ב׳, לכן מתקיים, וכל הנשמות שבעולם נמשכות ממנה, כמ"ש, הכול הָבֶל. וכתוב, כי שָׁת לי אלקים זרע אחר תחת הבל תחת המלכות ממצב א. כי שֵׁת הוא ממש כצורת נשמת הבל.

וכל ההפרש הוא, שהבל נמשך ממצב א׳, שאינו מתקיים, ולפיכך גם הבל לא התקיים ונהרג. ושת נמשך ג"כ מאותו ההבל, אלא אחר שבא ונתקן במצב ב׳, שאז נעשה שורש כל הקיום. כמ"ש, תחת הבל שבא מאותו שורש של מלכות, אבל מתוקנת.

הריגת הבל מורה, שמדרגת הבל, שנמשכה ממצב א׳ של מלכות בעת שהיא ענף של הבינה, אין לה קיום, אלא שהמלכות צריכה להיות ענף של ז"א, שזהו במצב ב׳, ואז יש לה קיום מכים אותה עד שאומרת רוצה אני שתסכים להיות כנועה לא להשתקקות שלה, אלא כפופה לחוקים העליונים מעל טעם ודעת. ולכן הריגת הבל מורה על האמונה של השם המכובד העליון של המלך, ז"א, שמלכות אז ענף דז"א, שהיא נשמת שת. שכתוב ונשגב השם הויה לבדו

המלכות היא שם אלקים, שהוא בשיתוף, שאפילו הקליפות נקראות בשם אלוהים אחרים. כשהמלכות במצב א', יכולות הקליפות להסית בני אדם, שימשכו החכמה מלמעלה למטה. ובשם הזה חוטאים הרבה בני אדם. שאז נקראות הקליפות אלוהים אחרים, להיותן יונקות אז מהשם אלקים.

משא"כ במצב ב', השם אלקים השמאל מתייחד בהוי"ה, להיות כמו שם הוי"ה, ז"א, וכל השליטה לשם הוי"ה, כמ"ש, ונשגב הוי"ה לבדו, בלי שיתוף, שאין ממנו יניקה לקליפות.

כששמע רבי עקיבא את זה, הכיר אז מדרגת רבי אליעזר, שהיא מלכות במצב ב׳. לכן אמר, אוי לעולם כשתצא ממנו. שלא תהיה בעולם מדרגתך השלמה כשצדיק יוצא מהעולם, המדרגה שלו יוצאת. ובתוך כך הדגיש מעלת עצמו אחר שהמשיך מצב א׳, ואמר, עתה אני מסתכל בחכמה רבה. אמר לו רבי אליעזר, ראיתי שיהיה יפה לעולם, אם אני אהיה במצב ב', ואתה במצב א׳. ראיתי שצריך את שני המצבים. המצב א לעורר ההשתוקקות, אבל להיות נכנע לרבי אליעזר, לכן לפני הסתלקותו ביקש רבי אליעזר את רבי עקיבא.

תתלד אמר רבי יהודה הוחזר קין להיות עובד אדמה, והבל רועה צאן. זה הביא קורבן וזה הביא קורבן. קין בא בגסות רוח, והבל בשפלות רוח. כמ"ש, זבחֵי אלקים רוח נִשבָּרה. כתוב, ויישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה, וייחר לקין מאוד וייפלו פניו. למה נפלו פניו? הרי על שלא התקבלה מנחתו, נפלו פניו.

תתלה אותו היום היה רה"ש, יום שדין כל הנשמות עובר לפניו. לא שאלה שאל אותו הקב"ה, שכתוב, למה חרה לך ולמה נפלו פניך, אלא שזה היה דין, שנשמתו של קין נידונה לפני הקב"ה על מעשיו. ונאמר לו, למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הלוא מעשיך גרמו לך את זה. ואתה צריך להטיב מעשיך לפעול ממטה למעלה כלומר לוותר על ההשתוקקות הפרטית, ואז תתנשא, ומנחתך תתקבל.