לחם הוא בחינת האדם, והמצה שהיא בחינת ביטול החמץ, האגו. לחם העוני מאפשר לאדם שמוכן לוותר על עצמו, לבוא ולעשות שימוש ברצונותיו כראוי. כדי לזכות ללחם מהשמיים, דהיינו תורה. יש להסכים קודם ללחם מהארץ, לביטול העצמי הפרטי לגמרי, ואז יוכל לזכות בהגיונות אמוניים ובפנימיות התורה.
האדם נבחן למה הוא משתמש באגו שלו, האם לקבלה לפרטיותו, או שפועל כראוי ומוכן לקבל רק כדי לעשות נחת רוח לקב"ה.
בלי האמונה, בלי לחם העוני לא ניתן לקבל את האוכל, מן מהשמיים.
הלחם הוא העיקר בקורבנות. כשיצאו ממצרים אכלו לחם עוני, מצה דהיינו יצאו מהמחמץ שהוא האגו של האדם. ודווקא בקבלת התורה בשבועות מקריבים לחם חמץ. אלא במעמד הר סיני היה חירות ממלאך המוות, כבר תיקנו עצמם לאחר אכילת המצה שהיא רפואה לאמונה, ואז החמץ לא מזיק.
כשאדם משתמש בגאוותו לעבודה זרה, דהיינו לעבודה שהיא זרה לקשר עם הקב"ה ומופנית לפרטיות, לא יוכל להתקדם. רק לאחר ביטול הגאווה, ע"י הבנייה הנפשית שבאה עם הוויתור ואכילת המצה שהיא הבחינה הבונה את האמונה, תאפשר להשתמש ברצון לקבלת אור, וגם בשלב זה, רק לאחר קניית תבניות היגיון אמוניות.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
לחם הוא בחינת האדם, והמצה שהיא בחינת ביטול החמץ, האגו. לחם העוני מאפשר לאדם שמוכן לוותר על עצמו, לבוא ולעשות שימוש ברצונותיו כראוי. כדי לזכות ללחם מהשמיים, דהיינו תורה, יש להסכים קודם ללחם מהארץ, לביטול העצמי הפרטי לגמרי, ואז יוכל לזכות בהגיונות אמוניים ובפנימיות התורה.
האדם נבחן למה הוא משתמש באגו שלו, האם לקבלה לפרטיותו, או שפועל כראוי ומוכן לקבל רק כדי לעשות נחת רוח לקב"ה.
בלי האמונה, בלי לחם העוני לא ניתן לאחר מכן לקבל את האוכל, מן מהשמיים.
הלחם הוא העיקר בקורבנות. כשיצאו ממצרים אכלו לחם עוני, מצה דהיינו יצאו מהמחמץ שהוא האגו של האדם. ודווקא בקבלת התורה בשבועות מקריבים לחם חמץ. אלא במעמד הר סיני היה חירות ממלאך המוות, כבר תיקנו עצמם לאחר אכילת המצה שהיא רפואה לאמונה, ואז החמץ לא מזיק.
כשאדם משתמש בגאוותו לעבודה זרה, דהיינו לעבודה שהיא זרה לקשר עם הקב"ה ומופנית לפרטיות. ולאחר ביטול הגאווה, ע"י הבנייה הנפשית שבאה עם הוויתור ואכילת המצה ניתן כבר להשתמש ברצון לקבלת אור, וגם בשלב זה, רק לאחר קניית תבניות היגיון אמוניות.
עב) שני מיני לחם אכלו ישראל. אחד כשיצאו ממצרים, אכלו מצה, לחם עוני, לחם ממלכות. ואחד במדבר, שאכלו לחם מן השמים, לחם מז"א, שנקרא שמים. שכתוב, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. וע"כ הקרבן של חג השבועות הוא לחם. ועל הלחם נקרב כל שאר הקרבנות. הלחם הוא עיקר. כמ"ש, והִקרבתֶם על הלחם שבעת כבשים. וכמ"ש, ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, שזהו לחם שהחכימו בו ישראל, חכמה עליונה של התורה, ובאו בדרכיה. לא הקורבן הוא העיקר, אלא הלחם. שני מצבים של לחם. לחם עוני, צמצום, מצה הוא ביטול הגאווה, ולחם מהשמיים בחינת התפשטות ממעלה למטה, דומה לאור החוזר הנדחה.
בלי ביטול האגו לא ניתן יהיה לקבל את הלחם מהשמיים.
עג) בפסח יצאו ישראל מהלחם שנקרא חמץ, שכתוב, ולא יֵרָאה לך חמץ. וכתוב, כי כל אוכל מַחְמֶצֶת ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל. יצאו מחמץ, משום הכבוד של לחם שנקרא מצה. עתה שזכו ישראל ללחם עליון דז"א, לא יפה היה שיתבטל החמץ, ולא יראה כלל? ולמה קרבן זה של לחם הביכורים היה חמץ, שכתוב, סולת תהיינה חָמץ תֵאָפינה? הרי ביום הזה נתבטל היצה"ר, חמץ, כי התורה, שנקרא חירות, נמצאת, ולמה הביאו חמץ?
עד) אלא בדומה למלך שהיה לו בן יחיד, ונחלה. יום אחד היה משתוקק לאכול. אמרו, יאכל בנו של המלך רפואה זו. וטרם שיאכל אותה, לא ימצא שום מאכל ומזון אחר בבית. עשו כך. כיוון שאכל הרפואה ההיא אמר, מכאן והלאה יאכל כל מה שרוצה, ולא יוכל להזיק לו. המצה היא בחינת הרפואה, שהיא בונה את האמונה.
עה) כך, כשיצאו ישראל ממצרים, לא היו יודעים העיקר והסוד של האמונה. אמר הקב"ה, יטעמו ישראל רפואה. וכל עוד שיאכלו רפואה זו, לא יראה להם מאכל אחר, חמץ. כיוון שאכלו מצה, שהיא רפואה, לבוא ולדעת בסוד האמונה, שהיא מלכות שהיא ענייה ודלה ואין לה מעצמה כלום. ואם היא מוכנה לבוא בלי גאווה, אם האדם יודע שהאני האנוכי שלו בזוי, יוכל לתקן, אמר הקב"ה, מכאן והלאה, ראוי להם חמץ, ויאכלו אותו, כי אינו יכול עוד להזיק להם. וביום השבועות, נמצא לחם העליון, של ז"א, רפואה גמורה.
עו) וע"כ מקריבים חמץ, היצה"ר, שישרף על המזבח ע"י הקרבנות שמקריבים על המזבח, ומקריבים שתי הלחם אחרים, ע"י תנופה, עימהם יחד. שתי לחם אחרים, פירושו, חוץ מן הקרבנות. והחמץ, היצה"ר, נשרף באש המזבח, ע"י הקרבנות, ואינו יכול לשלוט ולהזיק לישראל. ומשום זה ישראל הקדושים מתדבקים בהקב"ה ביום הזה ברפואה של התורה. ואם היו שומרים ישראל ב' מיני לחם אלו, מצה ולחם העליון של ז"א, לא היו באים בדין לעולם.
כי יש ב' מיני מוחין לנוקבא:
א. מזמן היותה ב' מאורות הגדולים, מטרם המיעוט, שאז הייתה בקומה אחת עם ז"א, ולא הייתה מקבלת ממנו, אלא שניהם מקבלים בשווה מאמא. שז"א היה מלביש קו ימין שלה, חסדים, והמלכות הייתה מלבשת קו שמאל שלה, חכמה בלי חסדים זהו מצב של השלמת כלים ומוחין דאחוריים, יש חוכמה ואין חסדים. שאז קטרגה הירח, מחמת שבלי חסדים אין החכמה יכולה להאיר, והייתה הארתה בצמצום גדול, לכי לאכול מצות, וותרי על האגו, כנסי לפנימיות.
ב. אח"כ נאמר לה, לכי ומעטי את עצמך. שאז ירדה למטה מחזה דז"א, שהמסך שבחזה דז"א מיעט אותה, עד שאין לה מעצמה כלום והכל היא מקבלת מז"א. אבל תחת זה היא נבנית במוחין גדולים מחכמה וחסדים, עד שהיא בזיווג פב"פ עם ז"א קודם מוכנה לוותר שזו בחינת יום הכיפורים, ואח"כ מקבלת לחם מהשמיים שזה חסדים, ואז בשמיני חג עצרת באה בזיווג.
אמנם אין העדר ברוחניות, ואע"פ שנתמעטה וחזרה אחר המיעוט לפב"פ, לא נתבטל בה משום זה המוחין של אמונה שמלפני המיעוט. אלא המוחין שמלפני המיעוט, להיות הארתם מצומצמת, הם מכונים מוחין דאחוריים, מצה, הנקראת לחם עוני. והמוחין שלאחר המיעוט, נקראים מוחין דפנים, וכן לחם מן השמים, מטעם שמוחין אלו מקבלת מז"א, שנקרא שמים שהם חסדים, צלם, לבושי מוחין.
ונבחנים שיש בהם חמץ, שפירושם דינים, מחמת המיעוט שנתמעטה שירדה מחזה ולמטה דז"א, שהדינים הנמצאים בנקודת החזה דז"א הוא חמץ. אבל חמץ הזה מתתקן, עד שנהפך להיות קדושה ורחמים. כי נגלה שזולת המיעוט והדינים האלו שקבלה על עצמה, הייתה המלכות נשארת בלחם עוני, ולא הייתה מקבלת מוחין הגדולים דפב"פ לעולם.
ונמצא שיש ב' מיני תיקונים בב' מיני מוחין דמלכות:
א. התיקון של מוחין דאחוריים, הוא לבער החמץ ולהרחיקו כמ"ש, בל יֵרָאה ובל ימצא. כי החכמה מבערת כל הדינים. אבל אינם עוקרים את החמץ לגמרי מהמקומות התחתונים שעודו נמצא שם. ונמצא שהוא רפואה, אבל לא לגמרי.
ב. משא"כ המוחין דפָנים שעל
ידיהם מתהפך החמץ ונעשה קדושה ורחמים, נמצא שנעקר החמץ לגמרי, ואין לו מקום עוד להתעורר. וע"כ נבחן זה לרפואה גמורה. אפשר לאכול את החמץ רק לאחר קבלת החסדים, לחם מהשמים.
שני מיני לחם אכלו ישראל. אחד כשיצאו ממצרים, אכלו מצה, לחם עוני, המוחין דאחוריים של המלכות, שהארתם מצומצמת מחמת חיסרון בחסדים. והוא לחם עוני יש חוכמה ואסור להשתמש בגאווה. אמנם אלו המוחין הם של המלכות עצמה, שקיבלה מבינה ולא ע"י ז"א. וע"כ שבעה ימים של מצות הם תחתונים שבאו המוחין דמלכות עצמה. ואחד במדבר, לחם מִן השמים, מָן, שהיה ממוחין דז"א עצמו. וע"כ הקרבן של חג השבועות הוא ג"כ לחם מן השמים, כמו המן, אלא הם המוחין של המלכות, שקיבלה אותם מן השמים, ז"א, המוחין דפב"פ.
כי נאמר עליהם, ממושבותיכם תביאו לחם תנופה מן הארץ, המלכות. אלא שקיבלה אותם משמים, ז"א. ואינם מוחותיה עצמה, כמו מוחין דאחוריים. והִקרבתֶם על הלחם שבעת כבשים. כי הלחם, המוחין דפב"פ, הנמשכים בשבועות ע"י תנופת הלחם, הוא העיקר הנרצה. והקרבנות שמקריבים הם להשלים את הלחם. כי החמץ שיש במוחין דפנים מתהפך להיות קדושה ורחמים, ע"י הקרבת הקרבנות, שאש המזבח מהפך את החמץ, שהוא הדינים שבאו מחמת המיעוט, לריח ניחוח אישֶׁה לה'.
כמ"ש, ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, שהכוונה היא על לחם מן הארץ הבא ממושבותיכם, ולא מָן כמו שאכלו במדבר. שזהו לחם שהחכימו בו ישראל, חכמה עליונה של התורה, להיותם המוחין דפנים, הבאים מז"א שנקרא תורה אל המלכות, וישראל שקיבלו המוחין הללו, זכו ג"כ לחכמה עליונה.
וזהו שמשיב לקושיה, כיוון שיום השבועות גדול מפסח, למה הותר החמץ בשבועות, והרי החמץ הם דינים ויצה"ר. שיש שני מיני רפואות:
א. מצה, להרחיק הדינים, אבל עוד אין מהפכים אותם לרחמים,
ב. לחם ביכורים והקרבנות, שמקריבים עליהם על המזבח, שע"י הקרבנות נשרף החמץ על המזבח ומתהפך לריח ניחוח, שרפואה זו היא רפואה גמורה, עד שהחמץ נעשה קדושה. כמ"ש, בלחם תנופה חָמץ תֵאָפינה בחינת ו"ק. ואם היו שומרים ישראל ב' מיני לחם אלו, מצה ולחם העליון של ז"א, לא היו באים בדין לעולם, כי ע"י המצה והלחם תנופה והקרבנות נהפכו הדינים להיות קדושה ורחמים בכל מקום שהם. ישנם ב' מיני רפואה: אחת של צמצום שמוכן לא לקבל, דהיינו אור חוזר הנדחה, לחם מן השמים שהוא אור החוזר המלביש, ולחם מן הארץ שהוא התפשטות האור ממעלה למטה. בצמצום ב זה קודם אחור באחור, לחם עוני שמסתפק במועט. אח"כ פנים באחור שעדיין לא מקבל הגוף, אלא רק מתקן את הפנים בצד אמונה, זה המן. לאחר מכן פב"פ שמקבל וזהו לחם מהארץ.
עז) יום ראש השנה הוא יום הדין, לאלו שלא לקחו מאכל הרפואה, מצות, מוחין דאחוריים, ועזבו את רפואת התורה, מוחין דפב"פ מז"א, הנקרא תורה, שע"י ב' רפואות אלו נתתקן מאכל האחר, החמץ, ונתהפך לקדושה. כי ביום הזה של ראש השנה, חמץ עולה ומקטרג על האדם ומלשין עליו, והוא עומד ביום הזה להיות מקטרג על העולם, והקב"ה יושב בדין על הכל, ודן את העולם.
עח) ומשום זה כשנתן הקב"ה תורה לישראל, נתן להם לטעום אותם מלחם עליון ההוא, ממוחין דפנים דז"א, ממקום ההוא, מן המלכות שמקבלת ממנו. מתוך הלחם ההוא, היו יודעים ומסתכלים בסודות התורה, ללכת בדרך הישר לחם מהשמים.
עט) רבי שמעון ורבי אלעזר היו הולכים בדרך השם והיה הולך עמהם רבי אבא ורבי יוסי, בעוד שהיו הולכים פגשו זקן אחד, שהיה אוחז בידו ילד אחד, דהיינו מצב הקטנות, אמונה. נשא רבי שמעון ואמר לרבי אבא: ודאי שיש לנו דברים חדשים בזקן הזה.
פ) כשהגיעו אצלו אמר לו רבי שמעון: במשא הקשורה על גבך אתה בא, אין לך חמור שישא משאך, רמז לו על מוחין דאחוריים שהם עליו כמשא. אמר להם יהודי אני אמר רבי שמעון דברים חדש יש אצלך ביום הזה. אמר לו הזקן ביתי היה בין אלו פורשי המדבר, שהייתי משתדל שם בתורה, ועתה באתי לישוב לשבת בצילו של הקב"ה בימים אלו של חודש השביעי הזה. אינו פוחד מדין מפני שהיה קשור בתורה.
פא) שמח רבי שמעון, כי ודאי הקב"ה שלח אותך אילנו. אמר לו חייך שנשמע מפיך דברים חדשים שנטעתם שמה במדבר בחודש השביעי הזה. ולמה נפרדת אתה מהמדבר לבוא לישוב. ענה לו הזקן יודע אני שחוכמה בך ודבריך מגיעים עד רקיע החוכמה.
תגיות: מצה, מאכל האמונה
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה כח-ל
1. אילו ב' מיני לחם אכלו ישראל בצאתם ממצרים ולמה מיוחס כל אחד ממינים אלו?
2. מדוע קורבן של לחם הבכורים היה חמץ?
3. הסבר את המשל על הילד שחולה של המלך המובא באות ע"ד? מה החולי? מהן ב' מיני הרפואות ומהו המצב בבריאותו והבא לכך דוגמה מחייך.
4. איזה מועד גדול יותר שבעות או פסח? הסבר ונמק.
5. למי נועד יום ר"ה על דרך הטוב ולמי על דרך הרע?
6. מה ראה רשב"י באותו זקן שבכך ראה שדברים חדשים? (ראה אות ע"ט ואילך).
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
על האדם לפעול בהתאם למדרגה אליה הוא מכוון. עמידה היא בחינת גדלות וישיבה קטנות. נשים פטורות מספירת העומר מפני שלא צריכות את תיקון הגדלות של הזכר המשפיע, ולכן עליו לספור בעמידה. הזכר הוא צד הבורא שבנברא והמחויבות מצד הבינה. לנקבה אין מחויבות בטבעה אלא לעשות כרצונו.
סה) וע"ז אנו עושים חשבון, שסופרים ספירת העומר בעמידה על רגליים. משום שאלו הימים שאנו סופרים, הם ימים העליונים, הספירות דז"א, דכר. וכן בכל זמן שאדם נכנס באלו ימים עליונים דז"א, בין בתפילה ובין בשבח, צריך האדם לעמוד על רגליו, שהירכיים והגוף משמשים שם בז"א בשווה יחד. והירכיים והגוף צריכים לעמוד כזכר העומד בכוחו, ולא כנקבה, שדרכה לשבת. ועוד, משום השבח של עולם העליון צריכים לעמוד.
אור הזכר המאיר מלמעלה למטה, הוא בחינת ג"ר. וע"כ כל הרת"ס שלו, חב"ד חג"ת נה"י, צריכים לשמש בהלבשת האור שאם חסר מבחינת האורות, חסרים גם בחינות הכלים. וע"כ צריך גם האדם בתפילה או בשבח לז"א, שהוא דכר, לעמוד על רגליו, שגם נה"י שלו, שנקראים רגליים, יהיו בשימוש. אבל אור הנקבה המאיר מלמטה למעלה, הוא בחינת ו"ק וחסר ג"ר. ע"כ אינם צריכים אלא רק ראש ותוך, חב"ד חג"ת דכלים, שילבישו האורות דרוח נפש. ונמצאים הנה"י, הרגליים, פנויים בלי אור, ואינם משמשים כלום, כמו היושב בכיסא, שהרגליים הם בלי שימוש. וע"כ כשהאדם בשבחות או בתפילה אל המלכות, שהיא נקבה, צריך גם האדם להיות בישיבה, ולא ישמש ברגליו. שיש ערך ההפכי בין כלים לאורות, שהחסר נה"י דכלים הוא חסר ג"ר באורות.
סו) ומשום שספירת עומר, הוא הזכר, שממשיכים ספירות העליונים דז"א, הנשים פטורות מספירה זו ואינן מחויבות לספור אלא הזכרים בלבד, להתקשר כל אחד כראוי, כעין זה, יֵרָאה כל זכורך, שהזכרים מחויבים להראות ולא נשים. משום שהברית הוא בזכר ולא בנקבה, ומשום שלמעלה הוא בזכר, בז"א, נשים אינן מחויבות.
סז) בכל שבעת ימים מאלו ימים העליונים, דז"א, מקבל קדושה יום אחד מאלו התחתונים, של המלכות. ויום תחתון הזה של המלכות נקרא שבוע, משום שנתקדש משבעה ימי העליונים. וכן בכל שבעה ושבעה מאלו חמישים ימים העליונים, עד יום החמישים ולא עד בכלל. כלומר, שיום החמישים אינם בכלל המתקנים לימים תחתונים. וכשנמצא מ"ט ימים עליונים, נמצאים למטה במלכות, שנתקדשו שבעה ימים שלה. כי כל יום נתתקן ע"י שבעה ימים העליונים, שע"י חג"ת נהי"מ דחסד דז"א, מתתקן חסד דמלכות. וע"י חג"ת נהי"מ דגבורה דז"א, מתתקנת גבורה דמלכות. ועד"ז, כל אחד שנתקן במלכות, נקרא שבוע, משום שנכנס באלו שבעה ימים העליונים. וע"כ כתוב, שבע שבתות תמימות תהיינה, שמורה על ז' ימים התחתונים, חג"ת נהי"מ דמלכות, שכל אחד נקרא שבוע. ומשום שהם נקבות, להיותם ז"ס דמלכות, לשון נקבה נאמר, שבתות תמימות תהיינה. שבת היא צד הנקבה של השבוע מצד התכלית, לכן אומר בספירת העומר שבע שבתות תהיינה
סח) וכשז"ס דמלכות נתקדשו במ"ט ספירות העליונות, והבית, ז"ס דמלכות שלא קיבלו תיקונים בלילה הא' של פסח, נתתקן להתחבר אישה בבעלה, שתתחבר המלכות עם ז"א, אז נקרא חג השבועות. על שם אלו הנוקבות, ז"ס דמלכות, הנקראים ז' שבועות, ששורים עליהם אלו ימים העליונים, מ"ט ימים דז"א, שנתקדשו בהם. ומשום זה כתוב, בשָבועותיכם, שהמשמעות שהם שלכם. ולא כתוב, בשבועות, משום שכמו שנתקדשו ז"ס דמלכות, שנקראים שבועות, נתקדשו ג"כ ישראל למטה עימהם. כי ישראל למטה תלויים בקדושת המלכות, שממנה הם מקבלים, וע"כ נאמר בשבועותיכם. לכאורה במקום חג השבועות יכול היה לומר חג השבתות, אך התיקון הוא מצד הנוקבא שאצלה הפירוט נצרך לתיקון. זה גם מצד זה שאתם קידשתם וגם מצד המלכות, שנשמות הצדיקים הושפעו וניתן לקבל את ההטבה.
סט) וע"כ כשמגיעים למ"ט ימים, יום ההוא העליון שעליהם, יום החמישים, בינה, שולט על מ"ט ימים, מ"ט ספירות דז"א, כלל התורה, שז"א נקרא התורה, שיש בה מ"ט פנים. אז יום ההוא העליון, יום החמישים, בינה, ע"י התעוררות התחתונים, הוציא התורה, ז"א, המוחין דג"ר שלו, כלל מ"ט פנים, שנתקנו ע"י ספירת מ"ט ימים.
יש קשר בין פסח, יציאה מהכעס לבין קבלת התורה. וכפי שכתוב וכיפר בעדו ובעד ביתו, עליו לקדש את הבחינות ע"י המלכות.
גם ציפור מצאה בית
התורה יוצרת חירות ולא מגבלות.
אדם הלומד את תורתו דרך הבינה, דרך ההשפעה, אזי נק' חירות. אך אם לומד דרך המלכות דהיינו הפרטיות שלו, אז נק' תורתו עבדות. חירות אמיתית יש למי שיודע ומיישם את תפקידו, כלומר בא להשפיע נחת רוח לבורא וכאשר לצורך זה לומד תורה, זוכה לחירות, ולא כאשר לומד לצורך מילוי מאווייו ומצוקותיו הפרטיים.
ע) רבי אלעזר פתח: גם ציפור מצאה בית ודרור קֵן לה אשר שָׁתָה אפרוחיה. גם ציפור מצאה בית, אלו הם ציפורי השמים, שיש מהם שעושים קֵן שלהם בחוץ. ויש מהם שעושים קן שלהם בבית דירתו של אדם. כמו דרור, עוף השם קינו בבית כל אדם, ואינו מפחד, משום שהכל קוראים אותו דרור, חירות. כי מיום שעושה קן בבית ומוציא בנים, הוא דר בבית חמישים יום. ואח"כ נפרדים אלו מאלו. וזהו עוף שנקרא דרור, שפירושו חירות, הרומז לבינה. והמלכות נקראת ציפור. ציפור מצאה בית זה ז"א וקן לה זו המלכות והקדושה שעליה להגיע היא הבינה. דרור גימטרייה קדוש, שבלי להגיע לבינה אין אפשרות לקבל את אור הגדלות. לכן כשהמלכות במקומה נק' ציפור וכשמתכללת בבינה נק' דרור. והתורה היוצאת מבינה נק' חירות.
עא) כתוב, וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ. שנת החמישים הוא בינה, שמכאן יוצאת חירות לכל. ומשום שיוצאת ממנו חירות, התורה היוצאת מבינה, נקרא חירות. וע"כ כתוב, חָרוּת על הלוחות, אל תקרי חָרוּת, אלא חירות. שזה הוא התורה, הנקראת חירות. כי מה שיום זה העליון, בינה, מוציא, נקרא חירות. והוא חירות לכל. ויום ההוא הוא חירות עליון. משום שיש חירות תחתון וחירות עליון, ה' עליונה, בינה, וה' תחתונה, מלכות. שמיטה, מלכות. ויובֵל, בינה. הם כאחד, שמלבישים זה את זה, ואז הבינה נקראת חירות עליון והמלכות חירות תחתון.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה כה-כז
1. מדוע סופרים את ספרית העומר בעמידה ולא בישיבה?
2. מדוע רק הזכרים סופרים ולא הנשים?
3. מה היחס בין ז"א למלכות שבגינו צריך לספור 49 יום עד החמישים?
4. מדוע כתוב שבע שבתות תמימות תהיינה ולא שבע שבועות?
5. מדוע ביום החמישים הוציא את התורה שהוא ז"א?
6. הסבר הפסוק "גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה" מהו ציפור ומהו דרור?
7. מדוע התורה היוצאת מבינה נקראת חירות? אגב כך הסבר מה ההבדל בין לחירות עליון לחירות תחתון?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
אדם הלומד את תורתו דרך הבינה, דרך ההשפעה, אזי נק' חירות. אך אם לומד דרך המלכות דהיינו הפרטיות שלו, אז נק' תורתו עבדות. חירות אמיתית יש למי שיודע ומיישם את תפקידו, כלומר בא להשפיע נחת רוח לבורא וכאשר לצורך זה לומד תורה, זוכה לחירות, ולא כאשר לומד לצורך מילוי מאווייו ומצוקותיו הפרטיים.
ציפור מצאה בית זה ז"א וקן לה זו המלכות, כאשר הקדושה שעליה להגיע היא הבינה. דרור גימטרייה קדוש, שבלי להגיע לבינה אין אפשרות לקבל את אור הגדלות. לכן כשהמלכות במקומה נק' ציפור וכשמתכללת בבינה נק' דרור. והתורה היוצאת מבינה נק' חירות.
יש קשר בין פסח, יציאה מהכעס לבין קבלת התורה. וכפי שכתוב וכיפר בעדו ובעד ביתו, עליו לקדש את הבחינות ע"י המלכות, הלב.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
אדם ניכר בשעת כעסו, האם יזכור את אדונו ואת הערכים שלו, או חלילה יטרוף נשמתו באפו ואל זר יבוא במקומה.
נו) ומי שמתחבר לאל זר, מי שמדבר עימו, הוא כמו שמתחבר בעבודה זרה ממש, משום שעבודה זרה, אל זר ממש שורה בתוכו. ולא עוד אלא שעקר קדושה עליונה ממקומה והשרה במקומה עבודה זרה, אל זר. כתוב בו, אל תפנו אל האלילים, כמו זה, אסור להסתכל בפניו של הכועס.
נז) והרי יש כעס חכמים? כעסם של חכמים טוב הוא לכל הצדדים. כי התורה אש, והתורה מרתיחה אותו, שכתוב, הלוא דְבָרִי כאש נאום ה'. כעס חכמים הוא בדברי תורה. כעס חכמים הוא לתת כבוד לתורה. והכל לעבודת ה' הוא. לכך נאמר, כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא אל קנא. מותר כעס חכמים, אך אין זה שייך אלינו בכלל, שאם: רָאִיתָ אִישׁ, חָכָם בְּעֵינָיו: תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ. אך אם כועס אדם על עצמו שהוא מרוחק מהשם, והופך כעס זה למנוף ואתגר לדבקות אז ראוי הוא.
נח) אבל אם הכעס הוא בדברים אחרים ולא בדברי תורה, אין זה עבודת הקב"ה, משום שבכל החטאים שעושה האדם, אינם עבודה זרה ממש כמו הכעס. אסור להתקרב אל זה. ואם לשעה הוא עבר וכעס, ואח"כ חזר בתשובה? אינו כן, כי כיוון שעקר קדושת נפשו ממנו וממקומה, ואותו אל זר עשק מקום ההוא, הוא מתחזק בו ואינו עוזב אותו. חוץ כשנטהר האדם מכל וכל, ועוקר מתוכו את אל זר לעולם, ואח"כ השתדל להתקדש ולהמשיך קדושה עליו, אז הלוואי שיתקדש. שאין דבר העומד בפני התשובה. לעיתים הכעס עצור בפנים וגם הוא חמור, שעלול להביא להרהורים רעים. טהרה פירושו ביטול הגאווה, על האדם לשאול מהי עבודתי, מהו תפקידי ולא מה אני מקבל. בכ"כ אדם כועס כשבגאוותו הוא מצפה שיפעלו כפי שהוא רוצה. זו יציאת מצרים שבנפש כל אחד, יציאה מהכעס מעבודה זרה. במצב זה מפסיק אדם להתייחס ולהתרגז מהמקרה, ובוחן ומפרש כל מציאות מעבר למקרה, כרצף הכרחי להגעה לתכלית.
נט) בשעה שעוקר קדושת נפשו ושורה במקומה אל זר, ההוא הנקרא טמא. נטמא האדם, ומטמא את מי שקרב אליו. וקדושה ההיא נעקרה ממנו. וכיוון שנעקרה ממנו פעם אחת, כמה שעשה האדם, לא תשוב עוד למקומה.
ס) כמה טמאים הם שמטהרים? משונה הוא טומאה אחרת, שאינו יכול לעשות יותר מלטמא אותו בחוץ. אבל הכעס משונה מכל, שכל גופו טימא מפנים ומחוץ, והנפש והכל מטמא. ושאר טומאות העולם אינו מטמא, אלא הגוף מבחוץ בלבד. ומשום זה כתוב, חדלו לכם מן האדם, אשר נשמה באפו, שהחליף קדושת ריבונו בשביל כעסו. שזה הוא טומאה שמטמא לכל. כי בַמֶה נחשב הוא, בָמָה של עבודה זרה ודאי נחשב הוא. כעס היא טומאה חמורה מפני שהיא פוגעת בפנימיות.
סא) הכעס הזה, הוא עבודה זרה, ס"א. צריך האדם להישמר ממנו ולהיפרד מעליו. וע"כ כתוב, אלוהֵי מסכה לא תעשה לָך. לך פירושו, שלא להרע לעצמך. וכתוב אחריו, את חג המצות תִשמור. תִשמור, צד הקדושה. שאדם צריך לשמרה ולא יחליף אותה בס"א שמירה ע"י אמונה. ואם החליף אותה בס"א, הרי הוא טמא, ומטמא כל מי שקרב אליו.
מצות וספירת העומר
סב) את חג המצות תשמור. זהו המקום, המלכות, שנקרא שמור. ומשום זה כתוב, את חג המצות תשמור, שבעת ימים תאכל מצות כאשר ציוויתיך. שבעת ימים אלו של חג המצות, אינם כשבעת הימים של סוכות. כי של סוכות המה עליונים, חג"ת נהי"מ דבינה, שזו"ן עלו והלבישו אותם. ואלו של חג המצות, המה תחתונים, חג"ת נהי"מ של המלכות. וע"כ באלו של סוכות אומרים הלל שלם. ובאלו של חג המצות אין אומרים הלל שלם. ומשום שהם ז' ימים שלמטה של המלכות, כתוב, שבעת ימים תאכל מצות. מצׂת כתוב בלי ו', להורות, כי טרם שרו עליהם ימים עליונים של הו', ז"א. יש צד בפסח שזו מדרגה נמוכה יותר, מפני שזו רק תחילת העבודה, מדרגת נשמה כאשר סוכות דרגת חיה ושבועות יחידה.
סג) כיוון שסוד הזה של חג המצות נתקדש, כי בלילה הא' של פסח נתקדשו זו"ן, וקיבלו המוחין דאו"א עילאין שעלו והלבישו אותם, א"כ למה ירדה שוב המלכות למטה ממקומה, הרי מעלים בקודש ואין מורידים? ולמה ירדה מאו"א למטה באלו ז' ימים תחתונים?
סד) כתוב, וכיפר בעדו ובעד ביתו. להורות, שמי שמכפר, צריך לכפר על עצמו תחילה, ואח"כ על ביתו אשתו. קודם קדושה לבחינת הכלל ולאחר מכן יורד לפרטים כדי לתפוס כלל זה וכן לתת אפשרות לפרטים להיות שותפים. כעין זה המלכות התחילה להתקדש ולצאת בקדושה בלילה הא' של פסח, כדי לכפר על עצמה, וכיוון שהיא נתקדשה, צריכה לכפר על ביתה ולקדש אותם. וע"כ ירדה למטה, לקדש ביתה. ומקדשת אותם ע"י ישראל שלמטה. וכיוון שאלו נתקדשו, צריכים להעלות אותה למעלה, כי כשבית המטרוניתא, שהיא המלכות, מתקדש, אז עולה למעלה להתקשר בימים העליונים למעלה.
נודע שאין העדר ברוחניות, וכל שינוי מקום אין הפירוש שעזב ונעדר ממקום ראשון ובא למקום הב', אלא תוספת מקום יש כאן, שנשאר כולו במקום ראשון, וגם בא למקום הב'. ולפי"ז בלילה הא' של פסח שזו"ן עלו לאו"א, והנוקבא נתקנה במוחין דאו"א, הרי נשארה הנוקבא גם במקומה למטה. וז"ס חג"ת נהי"מ דנוקבא, שנשארו למטה במקומה, מכונים בית הנוקבא, כי דומה כמו שהנוקבא עלתה למעלה ולא לקחה עימה ביתה. ונמצא שהתיקון הגדול שקיבלה הנוקבא בלילה א' של פסח, לא הגיע כלום לביתה שנשאר למטה. כיוון שמי שמכפר, צריך לכפר על עצמו תחילה ואח"כ על ביתו, לכן בליל א' של פסח המלכות התחילה להתקדש, בבחינת וכיפר בעדו, שעצמה קיבלה התיקון מחמת עלותה. וכיוון שהיא נתקדשה, צריכה לכפר על ביתה. כי ביתה, ז"ס חג"ת נהי"מ שלה, שנשארו למטה, שלא עלו עימה, עוד לא קיבלו כפרה, מוחין דאמא, שיום הכיפורים, הוא האמא. וע"כ ירדה למטה, לקדש ביתה. לאחר לילה ראשון של פסח, ירדה המלכות מאו"א, למקומה למטה, כדי לקדש ז"ס שלה שנשארו למטה, היא מקדשת אותם ע"י ישראל שלמטה, עי"ז שישראל מקיימים הכתוב, את חג המצות תשמור שבעת ימים, שבזה מתתקנים ז' ימים חג"ת נהי"מ שלה, שנשארו למטה, המכונים ביתה. וכיוון שאלו נתקדשו, צריכים להעלות אותה למעלה, כי כשבית המטרוניתא, המלכות, מתקדש, אז עולה למעלה, כלומר, שאחר שז' ימים אלו קיבלו תיקון במקומם, צריכים להעלות שוב את המלכות לאו"א, שזה נעשה ע"י ספירת העומר. פסח הוא תיקון טהרה מיוחד לצורך הכעס, זו יציאה מעבודה זרה.
תגיות: כעס חכמים
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה כב-כד
1. מדוע אסור להתחבר עם אדם שכועס?
2. מדוע כעסם של חכמים טוב הוא ומדוע אסור להשתמש בזה כתירוץ?
3. האם מותר לכעוס לשעתו ולחזור? הסבר ונמק.
4. אם כעס הוא בחינת טומאה הרי אפשר להיטהר, כמו שאר הטמאות ומדוע הזהר אומר שאין הדבר כך? במה שונה טומאת הכעס מהטומאות האחרות?
5. מה הקשר בין חג המצות לביטול הכעס?
6. במה שונה סוכות שיש בו הלל שלם בכל שבעת ימי החג לעומת פסח שבו רק ביום ה-א' יש הלל שלם?
7. הסבר מהו "וכיפר בעדו ובעד ביתו" בהקשר של פסח ושאר ימי ספירת העומר.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
אדם ניכר בשעת כעסו, האם יזכור את אדונו ואת הערכים שלו, או חלילה יטרוף נשמתו באפו ואל זר יבוא במקומה.
אמנם מותר כעס חכמים, אך אין זה שייך אלינו בכלל, שאם: רָאִיתָ אִישׁ, חָכָם בְּעֵינָיו: תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ. אך אם כועס אדם על עצמו שהוא מרוחק מהשם, והופך כעס זה למנוף ואתגר לדבקות אז בשיא הזהירות ראוי כעס זה.
אמנם אין דבר העומד בפני התשובה, אך על כעס התשובה קשה מאד. כעס היא טומאה חמורה מפני שהיא פוגעת בפנימיות.
לעיתים הכעס עצור בפנים וגם הוא חמור, שעלול להביא להרהורים רעים. טהרה פירושו ביטול הגאווה, על האדם לשאול מהי עבודתי, מהו תפקידי ולא למה אני לא מקבל, ובכך מערער בעצם על ההשגחה. בכ"כ אדם כועס כשבגאוותו הוא מצפה שיפעלו כפי שהוא רוצה.
יציאת מצרים שבנפש כל אחד, היא היציאה מהכעס מעבודה זרה. במצב זה מפסיק אדם להתייחס ולהתרגז מהמקרה, ובוחן ומפרש כל מציאות מעבר למקרה, כרצף הכרחי להגעה לתכלית.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
על האדם לדעת שכל זמן תיקון יש בו חסרון, ולכן בהקרבת קורבן אמיתי, עליו להזין ולפרנס גם את צד החיסרון אתו הוא משתמש, הוא הס"א. איוב הקריב קורבן עולה שכולו להשם ללא שום חלק לס"א שאז תבעה את חלקה. מאחר והקב"ה נתן באדם רצון לקבל, משמע שרצון זה גדול יותר מיכולת האדם לקבל בעל מנת להשפיע, וזהו החיסרון עליו יש לשלם. עליו להכיר שאלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו.
מח) כשרצה הקב"ה להתאחד בישראל במצרים, לא עמדה השעה, משום שהעורלה, הס"א, כיסה האור. עד שהמקטרג לקח את שלו מאיוב, ואז ציוה הקב"ה לאכול את הפסח בחיפזון כל עוד שאותו הס"א עסק באיוב קשה, שלכאורה הס"א לא יאפשר לקב"ה להוציא את ישראל ממצרים, אלא מדובר על תפיסת האדם, לפיה על האדם לראות שהס"א עסוק בדבר אחר, וציוה להסיר העורלה מהם, ואז התאחד הקב"ה בישראל, והס"א נפרד מן הקדושה ועסק באיוב ולקח את שלו. ואז, פֶסַח הוא לה', כי עד עתה לא היה הפסח לה'. אשרי הם שיודעים ומיחדים ייחוד אדונם כראוי.
אין גילוי הארת החכמה, אלא בשעת גילוי העונשים והדינים, הנמשכים על הרשעים, שהמשיכו חכמה ממעלה למטה. ואם פסק גילוי הדינים, נפסק הארת החכמה, כדי להבריח בעת ההוא את הס"א, הרוצה לינוק ולהמשיך החכמה ממעלה למטה. כשנמשך אור ממעלה למטה, זהו דין אשר הנברא יכול לפעול בחסדים, דהיינו ממטה למעלה.
כשרצה הקב"ה לגלות להם הארת החכמה, שיתיחד בהם, לא עמדה השעה, משום שהעורלה, הס"א, כיסה האור, כי העורלה, הס"א, הייתה מחכה לגילוי חכמה, כדי להמשיך ממעלה למטה. וע"כ נסתרה והתכסתה הארת החכמה, שזה נבחן שהעורלה מכסה וסותם אור העליון שלא יופיע. עד זמן שהמקטרג לקח את שלו מאיוב, עד זמן גילוי העונשים והדינים, שסובלים הרשעים שהמשיכו החכמה ממעלה למטה, שגילוי דינים האלו מבריחים הס"א, והחכמה יכולה להאיר.
קרבן פסח הוא גילוי הארת החכמה. וע"כ ציוה הקב"ה לאכול את הפסח בחיפזון כל עוד שאותו הס"א עסק באיוב, שהארת החכמה באה עם אכילת הפסח. וציוה הקב"ה לאוכלו בחיפזון, שלא יאוחר משיעור זמן הגילוי של העונשים, שענש הס"א את איוב, כי אז אין חשש מיניקת הס"א, ואז, פסח הוא לה' ודאי, שיש ביטחון, שלא יטו את הארת החכמה ממעלה למטה, ויביאו את הפסח לרשות הס"א. כי עד עתה לא היה הפסח לה', כלומר, שאם היה מתגלה הארת החכמה, הבאה עם אכילת הפסח, שלא בזמן גילוי העונשים, לא הייתה ההארה לה', אלא לס"א, שהיו ממשיכים אותה ממעלה למטה. אין אהבה ללא יראה. בתחילה מתגלה היראה ע"י עונש לרשעים, אך אצל הצדיקים אין היראה יראת העונש אלא יראת הרוממות. אך ראינו שבזווג דהכאה נראות במלכות ב פעולות: מלכות המזדווגת מפה עד הטבור והמסיימת מראה כוחה מחזה ולמטה, בהבדלה מה כן ומה לא לקבל. היראה היא כדי לומר שזה הס"א ואז לשים גבול בין אמת לשקר, בין ישראל לעכו"ם וכדומה.
מט) וכתוב אחריו, את חג המצות תשמור. שמי שאוכל חמץ בפסח, כמי שעובד עבודה זרה. העובד לכוכבים ומזלות עובד לשליח, לכוח ולא לבורא שהוא מקור הכוח.
נ) כשיצאו ישראל ממצרים, יצאו מרשות הס"א, שנקרא חמץ, לחם רע. ע"כ נקרא עבודה זרה כך בשם חמץ. יצה"ר הוא העבודה הזרה, שנקרא גם שׂאור. שכך הוא יצה"ר באדם, כמו שׂאור בעיסה. נכנס לאט לאט במעיו של האדם ואח"כ מתרבה בו, עד שכל הגוף מעורב בו. וזהו עבודה זרה. וע"כ כתוב, לא יהיה בך אל זר.
חִדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו
נא) את חג המצות תשמור, רבי יהודה פתח: כתוב, חִדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי בַמֶה נחשב הוא. מהו חדלו לכם מן האדם? האם הזהיר הנביא להימנע משאר בני אדם, וכן שאר בני אדם יחדלו ממנו, ויהיו נמצאים בני האדם, שלא יקרבו זה אל זה לעולם? אלא מי שמשכים לפתחו של חברו לתת לו שלום, מטרם שמברך אל הקב"ה, ע"ז נאמר, חדלו. אין חברות פרטית, פרטים אינם מתחברים אלא במקום המשותף להם בכלל, כלומר חברות אפשרית אגב הקשר להשם יתברך. וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי יְהוָה, כלומר זו הסיבה הראשונית, קודם השם.
נב) אומר רבי שמעון אני מעמיד את הפסוק כך: כתוב, חִדלו לכם, וכתוב, מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם, קללה תחשב לו. אע"פ שכבר ברך אל הקב"ה ואין צריך להזהיר ע"ז, חִדלו לכם. אבל מהו, חִדלו לכם מן האדם, אשר נשמה באפו? כאן ציוה הקב"ה את האדם והזהירו, שישמור עצמו מאלו האנשים, שהיטו דרכיהם מדרך טוב לדרך רע, ומטמאים עצמם בטומאה דס"א. אם ישנם ישראלים שהיטו דרכם מהשם, ומכנים עצמם אתאיסטים, או המדינה מכריזה על עצמה כחילונית, יש לשמור עצמו מאנשים אלו, מפני שאינם רוצים את דרך האמת ומטמאים עצמם. יש להתכלל רק בצד הטוב שבהם תוך זהירות וגבול ברור לפי דרך התורה. אין לערב בנשמה שבה הרגש התענוג, בדברים שקריים.
בסולם ערכים נכון, על האדם להחשיב ביותר את הקשר עם הקב"ה ולא להחשיב את הקשר לבריאה, אגב הקשר לבורא יתברך.
נג) כי כשברא הקב"ה את האדם, עשה אותו בצורה העליונה, ונפח בו רוח קדוש, הכלול משלושה נפש רוח ונשמה. והנשמה היא למעלה מכולם, שהיא כוח עליון, לדעת ולשמור מצוות הקב"ה. ואם מכניס נשמה הקדושה ההיא בעבודה אחרת, זה הוא המטמא אותה, ויוצא מעבודת ריבונו. משום שג' כוחות אלו כולם אחד, נפש רוח ונשמה, משתתפים יחד. והם אחד כמו בסוד העליון, שבינה וז"א ומלכות הם אחד, כן נפש רוח ונשמה הם אחד, כי מהם הם נמשכים.
נד) ואם רואים אדם, שיש בו מדרגות נפש רוח ונשמה כולן שומר מצוות אדונו בפשטות, ועוד לא עמד על בוריו לדעת מי הוא, במה נודע אם להתקרב אליו, או להימנע ממנו. הנה בכעסו ממש אדם יודע אותו, ויכירו מי הוא. אם שומר נשמה הקדושה ההיא בשעת כעסו, שלא יעקור אותה ממקומה ולא יבוא לשרות במקומה אל זר, זהו אדם כראוי, זהו עבד לריבונו, זהו אדם השלם. אין הוא אומר שאדם לא כועס, אלא שבשעת כעסו הוא מסוגל לשמור על הערכים של האמונה, אחרת הוא פגום ועובד את הס"א.
נה) ואם אדם ההוא אינו שומר אותה, והוא עוקר קדושה זו העליונה, מחמת שבא לידי כעס, ומשרה במקומה, ס"א, ודאי הוא שמרד באדונו, ואסור לקרב אליו ולהתחבר עימו. וזהו, טורף נפשו באפו, שטורף ועוקר נפשו מחמת כעסו, ומשרה בעצמו אל זר שאין לו שליטה על זה וזו תוצאה הכרחית אצלו. ועליו כתוב, חִדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, שטורף נשמה הקדושה ההיא ומטמא אותה בשביל אפו, מחמת שבא לידי כעס, אשר החליף נשמתו בכעסו. כי בַמֶה נחשב הוא, שאדם ההוא נחשב לבָמָה, שעובדים עליה עבודה זרה. כל כעס הוא נפילה, מפני שלא כל אחד יודע כיצד לפעול כעס חכמים, לכן אומר כל כועס כאילו עובד ע.ז.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה יט-כא
1. מדוע היה צריך לאכול את הפסח בחיפזון? במה היתה השעה מיוחדת?
2. מתי יש ביטחון שלא יטו בני אדם את הארת החכמה – התענוג לס"א?
3. מה אנו למדים מהסמיכות בין הכתובים אלוקי מסכה לא תעשה לך והכ' את חג המצות תשמורו?
4. מהו לפי רבי יהודה חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו? ומה לדברי חברים?
5. מיהו הנקרא חבר לפי אות נ"ב וממי צריך להיזהר?
6. כיצד נכון לאדם לשמור על נשמתו?
7. במה נדע אם להיתקרב אל אדם או להימנע ממנו?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
עליהם לפתוח דרכים ושבילים, דהיינו חוכמה בעבודת חסדים ממטה למעלה באמונה שלמה. וכך כל יהודי צריך לפעול מתוך צד כלל בני ישראל שבנפשו.
כיום הקורבן הוא בחינת התפילה, או היכולת לוותר על הרצונות, כלומר שאור מגיע והאדם מוכן לוותר על התענוג האישי, בזה הוא מקריב קורבן. אך אם עושה זאת מטעם דיאטה או מטעם רצונו להיות רוחני כדי שלו עצמו כפרט יהיה טוב יותר, אין קורבן זה מועיל. בזאת נבחן האדם, האם הוא מבין שהוא כפרט קטן מול הבורא, לא בא לקבל אלא לעשות נחת רוח ליוצרו. אברהם התבקש בניסיון לעשות מעשה, איוב לא התבקש לעשות מעשה אלא נבחן על כוונותיו, האם יצדיק את הבורא ויקבל הכל בשמחה. בהשגחה נותנים לאדם מלמעלה את מה שנכון לו לבנות ולתקן, לא כפי שהוא רוצה. בשלב ראשון נבחן האדם רק בכוונה ואל לו לבוא בטענות על מה שמקבל, זהו ניסיון הכוונה, לברך על מה שמקבל. בניסיון המעשה, על האדם כבר להסכים להחזיר הכל ולפעול כמשפיע.
יש לתת קצת גם לס"א, מפני שכל זמן התיקון משתמשים גם ביצר הרע לעבודת השם, בכל לבבך, בשני ייצרך. זה הרצון לקבל שהוא חומר גלם לעבודת האדם.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
על האדם לדעת שבמהלך זמן תיקון יש בו חסרון, ולכן בהקרבת קורבן אמיתי, עליו להזין ולפרנס גם את צד החיסרון אתו הוא משתמש, הוא הס"א. איוב הקריב קורבן עולה שכולו להשם ללא שום חלק לס"א שאז תבעה את חלקה. מאחר והקב"ה נתן באדם רצון לקבל, משמע שרצון זה גדול יותר מיכולת האדם לקבל בעל מנת להשפיע, וזהו החיסרון עליו יש לשלם. עליו להכיר שאלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו.
אין אהבה ללא יראה. בתחילה מתגלה היראה ע"י עונש לרשעים, אך אצל הצדיקים אין היראה יראת העונש אלא יראת הרוממות דהיינו מתוך כבוד עצום שקטן מתבטל בפני גדול. בהבדלה מה כן ומה לא לקבל, באה היראה כדי לזהות היכן לשים גבול בין אמת לשקר, בין ישראל לעכו"ם וכדומה.
חִדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו
אם ישנם ישראלים שהיטו דרכם מהשם, ומכנים עצמם אתאיסטים, או המדינה מכריזה על עצמה כחילונית, יש להישמר מאנשים אלו, מפני שאינם רוצים את דרך האמת ומטמאים עצמם. יש להתכלל רק בצד הטוב שבהם תוך זהירות וגבול ברור לפי דרך התורה. אין לערב בנשמה שבה הרגש התענוג, בדברים שקריים.
בסולם ערכים נכון, על האדם להחשיב ביותר את הקשר עם הקב"ה ולא להחשיב את הקשר לבריאה, אגב הקשר לבורא יתברך.
אין חברות פרטית. פרטים אינם מתחברים אלא במקום המשותף להם בכלל, כלומר חברות אפשרית אגב הקשר להשם יתברך. וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי יְהוָה, כלומר זו הסיבה הראשונית, קודם השם.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
לח) לא שימש משה, השמש, בהלבנה, המלכות, עד שנכלל בכל הצדדים בכל המרחב אשר באות ו', באהרון ובלויים, הימין והשמאל. כתוב: מתוך בני ישראל לכהנוֹ לי. לכהנו לי, עם ו' יתירה, שפירושו לשימוש של אות הו', ת"ת, לי, שהוא אות ה', מלכות. כלומר, להכניס ולשמש ו' בה', שיהיה הכל אחד. אשרי הם ישראל, שנכנסו בסודות התורה ויצאו, ויודעים בסודות דרכי התורה, ללכת בדרך האמת
לט) כתוב, מתוך בני ישראל, משום שהכל אינו נקרא אחד, להיות אחד כראוי, אלא מתוך בני ישראל. כי בני ישראל עומדים למטה לפתוח דרכים ולהאיר שבילים ולהדליק הנרות, שהם ספירות העליונות הנשמות, ולקרב הכל ממטה למעלה, שיהיה הכל אחד. ומשום זה כתוב, ואתם הדבקים בה'. התפקיד המיוחד של בני ישראל לבנות את כלי האהבה בעולם. לפתוח דרכים ושבילים, דהיינו חוכמה בעבודת חסדים ממטה למעלה באמונה שלמה. וכך כל יהודי צריך לפעול מתוך צד כלל בני ישראל שבנפשו.
מ) ואתה הַקרֵב אליך. הכל הוא נקרב ע"י מי שיודע לייחד הייחוד ולעבוד לאדונו. שהרי בזמן שנמצא הקרבן כראוי, אז נתקרב הכל יחד, הצדדים ימין ושמאל והארת הפָנים של הקב"ה נמצא בעולם בבית המקדש, והס"א נכנע ונסתר, וצד הקדושה שולט באורה ושמחה. וכשהקרבן לא נמצא כראוי דהיינו מקריב בלי רצון, או הייחוד לא היה כראוי מעשה בלי הכוונה הנכונה, אז הפנים עצובות ואור אינו נמצא, והלבנה, המלכות, נסתרת, והס"א שולט בעולם, משום שאין מי שיודע לייחד השם הקדוש כראוי. כיום הקורבן הוא בחינת התפילה, או היכולת לוותר על הרצונות, כלומר שאור מגיע והאדם מוכן לוותר על התענוג האישי, בזה הוא מקריב קורבן. אך אם עושה זאת מטעם דיאטה או מטעם רצונו להיות רוחני כדי שלו כפרט יהיה טוב יותר, אין קורבן זה מועיל. בזאת נבחן האדם, האם הוא מבין שהוא כפרט קטן מול הבורא, לא בא לקבל אלא לעשות נחת רוח לבוראו.
מא) הקב"ה לא ניסה את איוב, ולא בא עימו בניסיון, כניסיון שאר הצדיקים, שהרי לא כתוב בו, והאלקים ניסה את איוב, כמו שכתוב באברהם, והאלקים ניסה את אברהם. שהוא בידו הקריב בן יחידו אליו. ולאיוב לא נתן ולא מסר כלום, ולא נאמר לו שיתן, אבל נמסר ביד המקטרג בדינו של הקב"ה, שהוא עורר עליו את המקטרג, מה שהוא לא ביקש. כי תמיד בא המקטרג להתעורר על בני אדם. וכאן הקב"ה עורר את המקטרג עליו, שכתוב, הֲשׂמת ליבך על עבדִי איוב. אברהם התבקש בניסיון לעשות מעשה, איוב לא התבקש לעשות מעשה ונבחן על כוונותיו, האם יצדיק את הבורא ויקבל הכל בשמחה. בהשגחה נותנים לאדם מלמעלה את מה שנכון לו לבנות ולתקן, לא כפי שהוא רוצה. ב' מדרגות בנפש היהודי, חסיד אומות העולם שבאדם והצדיק שבנפש. בשלב ראשון נבחן רק בכוונה ואל לו לבוא בטענות על מה שמקבל, זהו ניסיון הכוונה, לברך על מה שמקבל. בניסיון המעשה, על האדם כבר להסכים להחזיר הכל ולפעול כמשפיע.
ויהי מִקץ ימים
מב) ויהי מִקץ ימים, ויבֵא קין מפרי האדמה מינחה להשם. מקץ ימים שהוא טומאה. ומקץ ימין הוא קדושה. אמר הקב"ה לדניאל, ואתה לך לקץ. אמר לו דניאל, לאיזה קץ, לקץ הימים או לקץ הימין? עד שאמר לו, לקץ הימין. קץ זו מלכות, השאלה האם המלכות מצד ימין או שמאל.
מג) וע"ז פחד דוד, שכתוב, הודיעני ה' קיצי: אם לקץ הימים או לקץ הימין. וכאן בקין כתוב, ויהי מקץ ימים ולא מקץ ימין. ומשום זה לא נתקבל קרבנו, כי מס"א היה הכל. כלומר שבא להקריב להשם, אך לא עשה זאת בכוונת הייחוד.
מד) כתוב: והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו, ומחֶלְבֵהן. גם הוא, לרבות שגם בקרבן הבל היה חלק לס"א כמו מים אחרונים וגם בקרבן קין היה חלק לקדושה. אלא הבל, כל הקרבן שלו ועיקרו היה להקב"ה, ונתן חלק לס"א, כמ"ש: ומחֶלְבֵהן, שהחֵלב והטוב היה להקב"ה. וקין, עיקרו עשה לקץ הימים, ס"א, ונתן רק חלק אל הקב"ה. וע"כ נדחה הוא וקרבנו. קין היה מוכן לתת להשם את מה שהוא לא צריך. השאלה מאיזה צד אתה נותן להשם, מימין או משמאל.
לתת חלק לס"א [למיהב חולקא לסטרא אחרא]
מה) באיוב כתוב, והלכו בניו ועשו משתה. וכתוב, ויהי כי הקיפו ימי המשתה. וכתוב, ושלחו וקראו לשלושת אחיותיהם, לאכול ולשתות עימהם. שזה עיקר, שיתן לס"א, ואח"כ אחרי שנתן את העיקר לעצמו, לצד הנקבה שבו, שזה לקץ הימים הקריב עולות, ועולָה הוא זכר ולא נקבה, ועולֶה כולו למעלה, ולא הקריב קרבן שיכלול אותו כראוי, שיתן גם חלק לס"א.
מו) אם היה נותן חלק לכל, גם לס"א, לא היה יכול לו המקטרג אח"כ. ולמה הרע לו הקב"ה על שלא נתן חלק לס"א? משום שגרם לכַסות האור ולהסתירו, שלא הקריב קרבן אחר לזון בו הס"א, שיש לה חלק בקרבנות. אלא הקריב עולָה לבד, שעולֶה למעלה ואין לס"א חלק בו. וע"כ כתוב, ככה יעשה איוב כל הימים, שלא נתן חלק לס"א. שאם הס"א היה ניזון בחלק, היה נעבר מעל המקדש, והיה מסתלק ממנו. וצד הקדושה היה עולה למעלה למעלה. יש לתת קצת גם לס"א, מפני שכל זמן התיקון משתמשים גם ביצר הרע לעבודת השם, בכל לבבך, בשני ייצרך. זה הרצון לקבל שהוא חומר גלם לעבודת האדם.
מז) אבל הוא לא רצה שיהנה הס"א מקרבנו, והסיר את עצמו ממנו. שהסיר עצמו מן הרע, שלא לתת לו שום חלק. וע"כ הקריב תמיד עולָה, כי מן עולָה אין הס"א נהנה ממנו לעולם. ומשום זה כל מה שלקח הס"א אח"כ מאיוב, משלו לקח. וע"כ גרם איוב לכסות עורלה על ברית קודש, שלא הייתה סרה מברית קודש. ומשום זה עורר עליו הקב"ה אותו המקטרג. שכתוב, הֲשמת ליבך על עבדִי איוב.
כי בניו של איוב חטאו באכילה ושתייה, ששתו לשוכרה, שע"י זה נמשכה עורלה על ברית קודש, שהס"א סָתם האורות המושפעים מן היסוד אל העולם. שזה עיקר שיתן לס"א. ואיוב היה בידו למחות ולא מיחה לא רצה לראות את השלילה, אלא שהקריב בשבילם קרבן עולָה. ואם היה מקריב קרבן חטאת, אז היה נותן בזה חלק לס"א, והיה מפרידו מן הקדושה. אבל כיוון שהקריב עולָה שאין לס"א חלק בו, ע"כ לא נפרשה מן הקדושה. ונמצא שאיוב גרם בזה, שישאר העורלה על ברית קודש, מחמת חטאים של בניו, שלא מיחה בהם ולא תיקן אותם ע"י קרבן, וע"כ גרם איוב לכסות עורלה על ברית קודש, שלא הוסרה העורלה ע"י קרבן עולָה. אם יש לאדם הבנות שגויות, דהיינו בנים שחוטאים, אל לו להסכים שזה טוב, אלא יקריב קורבן לתקן.
שאלות לחזרה ושינון בזהר טו-יח
1. כיצד אנו רואים שמשה רבינו הקריב קרבן כראוי? אגב כך הסבר כיצד נכון להקריב קרבן?
2. מה קורה באדם ובעולמו כאשר הקרבן לא נמצא כראוי או שהייחוד לא היה כראוי ?
3. מה ההבדל בין ניסיון לישראל לעומת ניסיון של חסידי אומות העולם? הדגם דרך אברהם ואיוב ויסתייע בברכת שלום על התורה מאמר קכ.
4. מה ההבדל מקץ ימים לקץ ימין? הדגם דרך קין והבל.
5. מהיכן אנו לומדים שכאשר אנו מקריבים קרבן צריך לתת גם לס"א וכיצד אנו רואים שאיוב חטא דווקא בזה?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
כשאדם שלם ועולה להכרה העליונה, הקליפות לא יכולות לפגום בו.
את החוכמה יש לקבל מההכרה העליונה. כאשר אות וו משם השם שלמה, סימן שעלתה לקבלת חוכמה. כשאדם לא מואר, דהיינו לא משכיל ליהנות רק מהאמת, אז המקטרג עולה וגורם לו לרצות דברים מזויפים. כך האות א מכילה קו אלכסוני המפריד בין עליונים לתחתונים, יוד למעלה ויוד למטה. האלכסון מבטא שקו זה יכול להשפיל את הגאים ולרוממם את השפלים. וכך על האדם להתקדם מקטנות לגדלות וחוזר חלילה, וכאשר הוא בגדלות עליו להיות גומל חסד, דהיינו לאחר שזוכה לזיווג עם ההכרה העליונה, יכול להוריד ולהעביר את החוכמה ללב. על התחתון עצמו, הגוף, לא לקחת את ההשתוקקות לפרטיות, אלא לייחד את הרצון ליחד. כלומר על האדם לדעת כיצד לנהל את החסרונות, הרצונות שלו. החסרונות הן חלק מכל עובד השם, אותם עליו לתרגם בפנימיות ע"י החיבור לעליון, ואז להשיב אל הלב.
כח) עניין שלישי הוא אות ו' דהויה, צורת אדם, ז"א, שבו הויה של מילוי אלפין, שבגי' אדם, מ"ה. אות ו' רומזת על ג' קצוות שבו, עומדת על י"ב מרכבות, שאלו י"ב מאירים בכל קצה שבו', וי"ב פעמים ו' הוא ע"ב. וכשמתחלקים על ג' שלישים הם כ"ד מרכבות, כי ג"פ כ"ד הם ע"ב. כי באות זו כלולים התפשטות צורת אדם, כנגד הזרועות חו"ג, וירכיים נו"ה, והגוף ת"ת ויסוד. האיברים שלהם הם כ"ד בזרועות, וכ"ד בירכיים, וכ"ד בגוף. אבל כולם סתומים בגוף, ת"ת, והגוף עומד בכל ג' כ"ד, וכל ע"ב מרכבות כלולות בגוף, ומשום שכולם כלולות בו, עומדת הו' בהתפשטות אחד, בקו אחד, הכולל כולם.
כט) גוף אחד הכולל כ"ד מרכבות: הראש של ו' יש בו שש מרכבות, הגוף של ו' יש בו י"ח מרכבות, שש וי"ח הם כ"ד. ואע"פ שכל המרכבות הם י"ב לכל קצה שבו"ק, ושישה פעמים י"ב הם ע"ב, ולא כ"ד, ודאי שבכולם עומד הגוף. אבל מבחינת כ"ד, שמחשבים הגוף רק לשליש אחד של ע"ב, הם מתבארים: שישה שבראש הם, חג"ת נה"י שבראש, שהם איברים להכניס בהם הראש, הג"ר. וי"ח הם שמונה עשרה חוליות שבשדרה, שהראש עומד עליהם והגוף נסמך בהם.
הראש נתקן בחסד ובגבורה, שחסר לו ג"ר דראש ואין בו אלא ו"ק דראש. אבל הגילוי הו"ק דראש אינו בראש אלא הוא בג' קווים שבגוף, שהו"ק דראש מתגלים בכל קו. וג"פ שישה הם י"ח, וזה ח"י חוליות שבשדרה. כי ג' קווים שבגוף מגלים הארת החכמה שבראש. ונבחן שהראש עומד עליהם, וכן כל הגוף עומד עליהם.
ל) וכל כ"ד מרכבות התפשטו בראש וגוף של הו'. וכל השישים ספירות כולם כולל אותם הו', שש ספירות חג"ת נה"י, שכל אחת כלולה מעשר. וע"כ השיעור של אות ו': ראש של הו' הוא בשש נקודות חג"ת נה"י, וגוף של הו' הוא בשמונה עשרה. וכל הסודות מתבארים בגוף, משום שהזרועות והירכיים, חו"ג ונו"ה, בהעלם, להיותם בחינות ב' קווים העליונים שאינם מאירים, אלא ע"י קו האמצעי, המיחדם זה בזה בו'. וע"כ נכלל הכל באות ו' וצורתה.
לא) וכשנראת השלמות של הו', קו האמצעי, אז כל הצדדים הרעים נסתמים ונפרדים מן הלבנה, המלכות, ואינם מכסים אותה. משום, שקו האמצעי, בוקע כל המשקופים שברקיעים ומאיר למלכות, והמקטרג אינו יכול להרע כלום. וכשהו', קו האמצעי, מסתלק, אז עולה המקטרג ומשׂטין ומפתה ויכול לקטרג על כל בני העולם, באשר שהוא מלך זקן וכסיל בחינת כיסוי, כסל. לכן צריך תמיד לשלמות וו שצריכה לעלות למקום אריך אנפין.
לב) ו' דהויה הוא אור המאיר ללבנה, למלכות. ואע"פ שאורות רבים נכללים בו', ז"א, האור שמאיר ללבנה, הוא רק התפשטות אחת למלאות אותה. וז"א הוא א', שצורתה ו', באמצע ב' אותיות י', מימינה ומשמאלה. שז"א, קו אמצעי, מכריע ומיחד את הימין והשמאל. וע"כ הימין והשמאל דבוקים בו בצורת ב' אותיות י' שבא', כמ"ש, שלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם, והוא נרשם בכל אלו הסודות שבא'. וכשהוא מאיר ללבנה, להמלכות, בו' מאיר לה, שצורתה קו אחד, התפשטות קו אמצעי, הכלול משניהם, ימין ושמאל. אם הוא רוצה להאיר ללבנה, זה אפשרי רק דרך קו אמצעי שנק' קו אחד ומדגיש שכלול גם משני קווים, כלומר אור הבא מזיווג של קו אמצעי. הארה משני קווים בלבד לא שלמה.
לג) בספרו של אדם הראשון, בצורות האותיות, כתוב, שצורת הו' הוא, נקודה מלמעלה הרומזת על י' דהויה, וחמש נקודות שלמטה, שהן ה"ר דהויה, חמש סומכים. וכן השיעור של הו' דהויה, ז"א, כולל בתוכו י"ה דהויה, בן י"ה. וכל נקודה של שישה נקודות שבו, עומדת בעשר, שאין לך נקודה שאינה משלימה לעשר. כי כל נקודה
יש בה ט' סומכים ומרכבות, שהן רת"ס שבה, שכל אחת שברת"ס כלולה מג' קווים. ועצם הנקודה משלימה לעשר. כי נקודת הימין ט' סומכים ומרכבות לה, ועימה עצמה היא עשרה. וכן נקודת השמאל וכן לכל הצדדים. וע"כ הנקודות כולם, הן כל אחת בכלל עשר, היא ומרכבותיה. וכולן כלולות בהתפשטות אות ו'. וע"כ הכל הוא בצורת אות ו', בציור נקודה אחת מלמעלה, וה' נקודות שלמטה.
לד) כשנכנס השמש, ז"א, בלבנה, המלכות, יוצאת מו' התפשטות אחת שהיא הברית, היסוד, כעין ג', שצורתה ו' עם תוספת נקודה בסופה, העטרה שנתווספה בו, המסך שבו, שהוא גומל דלים, שג' הוא יסוד, וד' היא המלכות, וזהו להיכנס בנוקבא, המלכות. וכשנכלל כל זה בהתפשטות של אות הו', ז"א, אז הוא עומד להזדווג עם הנוקבא. וכמ"ש, ואתה הַקרֵב אליך את אהרון אחיך, שבא לכלול זרוע ימין, חסד, אהרון, בגוף, משה. ואת בניו איתו, הם כל המרכבות והסומכים שלו. וזרוע השמאל כלול במשה, המרכבה לז"א, ו', שכתוב, קח את הלויים. הלויים הם זרוע שמאל, גבורה. כדי שתִמָצֵא הו', משה, כלול הכל בהתפשטות אחת להיות אחד.
לה) וע"כ נמצא ייחוד בו' הזו, בימין שמאל ואמצע: האמצע משה, הימין אהרון, השמאל הלויים. והכל הוא אחד. וע"כ נעשה התפשטות אחת, ונקרא אחד. ותִמָצֵא בו' רק התפשטות אחת לבד, קו אחד, וזהו אחד.
לו) ה"ת דהויה, המלכות, נעשית גוף אחד בזו הנקודה האמצעית. שאע"פ שהיא גוף אחד בע"ס, מ"מ העיקר שבה היא נקודה האמצעית, מלכות. והשאר רק בהתכללות. ונכנס בה הו' דהויה, ז"א, ונמצאת הו' בין שתי נקודות: למעלה אמא ולמטה מלכות. ואז נתאחד עולם העליון, בינה, בעולם התחתון, מלכות, והן אחת.
לז) אמר רבי אלעזר: הירכיים למטה, נצח והוד, שבאות ו', ת"ת, הם נכללו באות ו'. שכתוב, זכרו תורת משה עבדִי. ולא כתוב, נביאי, להראות שהכל נכלל בו', ת"ת, ונביאים הם נצח והוד, הכלולים במשה, ת"ת. וע"כ אין צורך לכתוב, משה נביאי. ואות ו' נקרא אחד, והוא אחד בלבדו, והתפשטות אחת
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה יג-טו
1. מדוע אות ו' דהוי"ה מסמנת את צד האדם?
2. כיצד היא החלוקה לכ"ד בחינות באות ו'?
3. מדוע כולם סתומים בגוף שהוא ת"ת דהיינו כל הע"ב בחינות?
4. מתי הצדדים הרעים נסתמים ומתפרדים מן הלבנה ומתי עולה המקטרג ומסטין ומפתה ויכול לקטרג על כל בני האדם ומדוע?
5. מדוע רק מהתפשטות אחת מאיר הז"א ללבנה?
6. מה סוד אות ה-ג' מצד ז"א?
7. מה תפקיד ה' אחרונה שהיא מלכות בשם הוי"ה?
8. כיצד יתאחד עולם עליון עם עולם תחתון?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
כשאדם שלם ועולה להכרה העליונה, הקליפות לא יכולות לפגום בו.
את החוכמה יש לקבל מההכרה העליונה. כאשר אות וו משם השם שלמה, סימן שעלתה לקבלת חוכמה. כשאדם לא מואר, דהיינו לא משכיל ליהנות רק מהאמת, אז המקטרג עולה וגורם לו לרצות דברים מזויפים. כך האות א מכילה קו אלכסוני המפריד בין עליונים לתחתונים, יוד למעלה ויוד למטה. האלכסון מבטא שקו זה יכול להשפיל את הגאים ולרוממם את השפלים. וכך על האדם להתקדם מקטנות לגדלות וחוזר חלילה, וכאשר הוא בגדלות עליו להיות גומל חסד, דהיינו לאחר שזוכה לזיווג עם ההכרה העליונה, יכול להוריד ולעביר את החוכמה ללב. על התחתון עצמו, הגוף, לא לקחת את ההשתוקקות לפרטיות, אלא לייחד את הרצון ליחד. כלומר על האדם לדעת כיצד לנהל את החסרונות, הרצונות שלו. החסרונות הן חלק מכל עובד השם, אותם עליו לתרגם בפנימיות ע"י החיבור לעליון, ואז להשיב אל הלב.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מלמד כאן על האותיות ה תחתונה משם השם, וכיצד לחבר את נכון את התודעה המורגשת גם לגוף, היא המחשבה הפרקטית עם ההכרה הפנימית הגבוהה, חיבור אות ה תחתונה עם אות ה עליונה משם הויה. מחשבה הבאה מלמעלה מתפרטת, וכך רעיון שצץ בראש יש לחלק לי"ב הפרטים שבו, דהיינו את צד המתבונן ואת הפירוש שלו למציאות שבחוץ.
תודעה שלמה מחוברת בין העליונים לתחתונים, וכאשר פועלים רק את התפיסה הגשמית מתנתקים מהחלק הפנימי הרוחני.
האותיות הן בחינת חסרונות דהיינו רצונות. ישנן אותיות של הס"א המבטאות חטא והן ח והאות ק. וו החיבור היא הקשר בין העליון לתחתון.
כאשר הרצונות מפוזרים ומפורדים זו טומאה מפני שאין בהן קשר לעליון, לחוכמה האלקית.
יט) ארבע נקודות גנוזות הן, ב' קווים ימין ושמאל, וימין ושמאל שבקו אמצעי. ועם נקודה אחת העומדת בתוכם באמצע, היסוד שבה, שביל דאבא בנתיב דאמא, הן חמש. והיא, ה', הנוקבא די', הנקרא אמא עילאה כמו שה' שלמטה, המלכות, עומדת על ארבע, על ג' קווים והמלכות המקבלת אותם, והיא נקודה על ארבע. כלומר, שעצם המלכות, הנקודה, עומדת באמצעם, כי מקבלת מג' קווים ונחשבת בתוך הארבע, היא בחינת עטרת יסוד, הנקראת מפתחא ולא מלכות ממש.
אף כאן יש ד' נקודות גנוזות ונתיב באמצע. ומה שהיא עומדת על חמישה סומכים אחרים, על ה' דהויה, ישסו"ת, זה משום שנקודה העליונה הי' דהויה היא על ב' בחינות:
כשהיא בפני עצמה ואינה מלובשת בישסו"ת, שאז הו"ד של מילוי י' נעשתה לנוקבא שלה בפני
עצמה, ה' בחמש הסתרים.
ב. במכוסה, מלובשת בישסו"ת, ואז נחשב ישסו"ת לנוקבא של הי' והו"ד, נכללת אז בי' בבחינת דכר. וע"כ יש ב' אותיות ה'.
כ) בספר הסודות של חנוך כתוב, ה עומדת על ה' סומכים, היוצאים מן הבוצינא בינה, בינה דא"א ממנה מוארת גם לאמא התחתונה הארת חכמה, אותיות ו"ד של מילוי יוד, אמא עילאה. ואז מוציאה ה' זו חמש עמודים אחרים, שהיא ה"ר דהויה, ישסו"ת. ונמצא ה' זו בסוד עשר, חמש סומכים שלה וחמש סומכים של ה' דהויה, שהם יחד במקום הי'. וכשנפרדת ה' דהויה מן ה' דו"ד שבמילוי הי', ובאה למקומה, עומדת ה' זו על חמישה סומכים, שד' סומכים הם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. והחמישית היא נקודה באמצעם, והד' סומכים כלולים זה בזה. באופן שיש ג' קווים בכל אחד מהד' סומכים, שהם י"ב. והם י"ג מידות הרחמים עם מדרגה אחת הנוספת עליהם, עם הנקודה שבאמצע הד' סומכים. והם מקבלים מי"ג מידות הרחמים שבדיקנא דא"א.
כא) ואלו הם י"ב העמודים בו"ק. כי ישסו"ת הם ו"ק דאו"א. ואלו י"ב מאירים בכל קצה שבהם. והם במספר השם ע"ב. כי ו' פעמים י"ב הוא ע"ב. ופעם נחשבים להשם מ"ב, בישסו"ת עצמם. ופעם לע"ב, כשיורדים למטה לו"ק דז"א, שרק שם מאיר השם ע"ב. ובישסו"ת מתפשטים מע"ב שבילים לכל צד, ל"ב שבילי החכמה ונק' ל"ב נתיבות מפני שמתקבלים דרך הבינה ולא ישירות מהחכמה. וכשתגרע ל"ב מע"ב נשאר ארבעים, ועם ב' אוזניים ימין ושמאל, שאוזניים הם בינה, הימין יש"ס והשמאל תבונה, שהם שורשי האורות, הם ארבעים ושניים, השם מ"ב. אלו הם מ"ב אותיות עליונות, האותיות הגדולות שבתורה.
כב) יש אותיות גדולות, ויש אותיות קטנות. אותיות גדולות הן למעלה, בבינה. ואותיות קטנות למטה, במלכות. והכל הוא למטה, במלכות, כעין של מעלה, בבינה. כי יש שמות קדושים עליונים, שבבינה, הנמשכים רק ברצון הרוח והלב בלי דיבור כלל. ויש שמות קדושים תחתונים, שבמלכות, הנמשכים בדיבור, ובהמשכת המחשבה והרצון עליהם. בינה כמו במחשבה העליונה, בפנימיות בלי דיבור, ובמלכות עם דיבור
כג) ויש שמות אחרים למטה, מס"א, שנמשכים ברצון של מעשה למטה, להעלות להם הרצון שבמעשה למטה בהתעוררות ההשוקקות. משום שהס"א אינו מתעורר, אלא במעשים של עולם הזה, להיטמאות בהם. כמו בלעם ובני קדם, וכל אלו העוסקים בצד אחר, שהם עוררו אותו ע"י שעשו מעשים למטה לעוררו. אלו הקליפות הנמצאות למטה
כד) ואלו שמס"א, אינם עומדים באותיות הרשומות של כ"ב אותיות התורה. חוץ משתיים ח' וק', שקליפת היסוד נקרא ח', שהו סוד בני חת, שנשאו ונתנו עם אברהם במערת המכפלה. וקליפת המלכות נקרא ק' ח יסוד, ק מלכות. וסומכים להם לס"א בסמיכה ג' אותיות שק"ר, שנאחזים בהם. אבל אלו הח' והק' נודעים אצלם יותר. וע"כ בתהילה לדוד כתוב בכל הפסוקים ו' באמצע הפסוק אחר הטעם אֶתְנַחְתָא, בכל אות ואות, כלומר בכל פסוק ופסוק, שכל אחד
מתחיל באות מיוחדת מאלף בית, חוץ מאלו ב' אותיות ח' וק'. כתוב, לפני מילה זו אין את האות ו: חנון ורחום ה' ארך אפיים וגדול חסד. שלא כתוב בו ו', וארך אפיים וגדול חסד. וכן כתוב, קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת. שלא כתוב, ולכל אשר יקראוהו באמת. שהוא מטעם, כי ו' הוא שם הקב"ה, קו האמצעי, המיחד הימין והשמאל. ואין הס"א חפצה בקו האמצעי, ע"כ לא כתוב ו' באמצע הכתוב, להורות שיש בהם אחיזה לס"א.
כה) וע"כ הם מ"ב אותיות, שעוה"ז נברא בהן שם מ"ב הוא בחינת שלמות. יש שם מ"ב מבחינת האורות ויש מצד הכלים, ההשתוקקות שבאה מלמטה. נמצא שה' העליונה זו דהויה עולה צ"ב, שהם מ' שנשארו מע"ב שבה. וב' אוזניים, ימין שמאל, הן מ"ב. וה' סומכים שלה כל אחד כלול מעשר, שהם נ'. נ' ומ"ב הן צ"ב. צ' חוץ מב' אוזניים ימין ושמאל, הוא כמ"ש, ואם שרה, הבת צ' (תשעים) תלד, כי שרה רומזת על אמא, שהיא ה' עליונה דהויה. אבל היא בחשבון צ"ב עם ב' האוזניים בחינת ו"ד היוצאות מיוד. וכשנוסף עליהם מדרגת הברית, היסוד, הרקיע השמיני, ועומד לשמונה ימים, שהמילה הוא לשמונה ימים. וצ"ב ושמונה דיסוד, הם מאה. ואלו הם מאה ברכות, שבכל יום צריכה כנסת ישראל, המלכות, להתעטר בהן. והכל הוא בסוד הה'.
כו) הצורה של ה' היא בב' אותיות נ', שהם מאה, שיש בהן עשרה סומכים, שכל אחד כלול מעשר. ה' אחת היא ה' סומכים, ומרכבות שיוצאים מתוך הבוצינא, שהיא בינה דא"א, אמא עילאה, שהיא ו"ד של מילוי י'. וה' שנייה היא חמישה סומכים האחרים, היוצאים ממנה, שהיא ה"ר דהויה, ישסו"ת, ועשרה סומכים של ב' אותיות ה' אלו ב' אותיות נ'. וע"כ צורותיהן הן כעין זה ןׂן, ב' אותיות נון ונקודה העומדת באמצע. וע"כ ו' עומדת ביניהן תמיד, כעין נון, משום שכאן הוא מקומו של ז"א, שהיא ו', להתעטר, לקבל מוחין דג"ר.
כז) וכשנתקנה בחמישים בלבד, כלומר, אחר שנפרשה ה' דהויה מאמא עילאה ובאה למקומה, היא בנקודה אחת העומדת בנ', כעין נון שנשמעת כך במבטא, שהו' היא נקודה אחת באמצען השולטת עליהן. אשריהם היודעים דרכיה של התורה ללכת בדרכי אמת. ללכת בדרך האותיות של רצונות הקדושה מבינה ולא אחר רצונות ההשתוקקות של עולם הזה, שהם קליפת חטא.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה י-יב
1. מי היא ה' עליונה ומי היא ה' דהוי"ה מצד פר' אצילות?
2. מי הם ד' סמכין וכיצד הם מתפרטים לי"ב? וממי הם מקבלים את אורם?
3. מדוע יב עמודים מתפרטים רק בז"א לע"ב?
4. כיצד ישסו"ת מבטא את השם מ"ב?
5. מה ההבדל בין האותיות בינה למלכות ואלה של הס"א?
6. מה הסימן במזמור 'תהילה לדוד' לאותיות ח' ו-ק' שהן מהס"א?
7. במה מסמנת שרה מאה ברכות?
8. כיצד ה' מצד בינה עילאה וה' מצד ישסו"ת מהוות שלמות של מאה ברכות?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מלמד כאן על האותיות ה תחתונה משם השם, וכיצד לחבר את נכון את התודעה המורגשת גם לגוף, היא המחשבה הפרקטית עם ההכרה הפנימית הגבוהה, חיבור אות ה תחתונה עם אות ה עליונה משם הויה. מחשבה הבאה מלמעלה מתפרטת, וכך רעיון שצץ בראש יש לחלק לי"ב הפרטים שבו, דהיינו את צד המתבונן ואת הפירוש שלו למציאות שבחוץ.
תודעה שלמה מחוברת בין העליונים לתחתונים, וכאשר פועלים רק את התפיסה הגשמית מתנתקים מהחלק הפנימי הרוחני. האותיות הן בחינת חסרונות דהיינו רצונות. ישנן אותיות של הס"א המבטאות חטא והן ח והאות ק. וו החיבור היא הקשר בין העליון לתחתון.
כאשר הרצונות מפוזרים ומפורדים זו טומאה מפני שאין בהן קשר לעליון, לחוכמה האלקית. יש ללכת בדרך האותיות של רצונות הקדושה מבינה ולא אחר רצונות ההשתוקקות של עולם הזה, שהם קליפת חטא.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
בכדי להשיג מחשבה אמיתית, כפי שהיא באה מתוקנת בעולמות העליונים, שם בשורש הפנימי הכל מסתמך על וודאי, על האמונה הפשוטה הראשונית, הביטוי שלה הוא באות יוד משם הויה. היוד היא נקודה כה קטנה שלא ניתן להגדיר אותה, לכן התפיסה בה היא רק אמונית.
האות ה ראשונה בשם השם, מבטאת כבר הרגשה שכלית וקבלת תענוג בלב. כבר בתחילת המחשבה במקום הבינה, אשר מקבלת את ההארה מהנסתר. כך על האדם לבנות את המחשבה על החלק הגלוי ועל הנסתר שהוא המקור. חצייה זו של המדרגה נדרשת בכדי לחבר תודעה עליונה אל הגוף, חיבור בין הנסתר לגלוי. חלוקה זו מופיעה באות יוד, אשר י היא שלמה ואותיות המילוי דהיינו אלו שנשמעות כשאומרים את האות יוד, ו"ד מחולקות לוו משפיע ואות ד מקבל.
התנאי הראשוני לאפשרות העלאת הרצונות המורגשים למקום הגבוה בכדי לבחון אותם הוא הסכמה לקטנות, לביטול לחוקי העליון, לאמונה הבסיסית, כלומר גם אם אינני מבין, אני מקבל החלטה אמונית שכך מתנהלים הדברים. כמו בדוגמא של תלמיד שמוכן לבטל את המחשבה שלו כדי לזכות במחשבת הרב, ואז יכול הוא לזכות להעלות גם רצונות אחרים לאותה נקודה אמונית. זו התודעה של האדם, דהיינו לבוא וליישם רק לאחר שמקשיבים ולומדים היטב, ואז לבוא לחיבור ולהתכלל במחשבה העליונה. המדע שהוא מד עין, מודד רק מה שנראה לו בעיניו ולכן כולו מסתמך על הספק.
טז) אות י היא צד הזכר, והמילוי וד שבאות יוד מתחלק אף הוא שהאות וו היא הזכר במילוי והאות ד צד הנקבה. כעת בא ללמד כיצד האות ה השנייה בשם הויה מתכללת במבנה של עולם אצילות. העניין השני הוא, אות ה' של הויה, העומדת על חמישה עמודים הסומכים אותה, היוצאים מהמאור, מבינה דא"א, אחר שנאסף ועלה למעלה מהמסך בצמצום ב' ישנה תנועה באריך אנפין, שמלכות עולה לבינה ויוצרת הפסק בין גלגלתא ועיניים לבין אח"פ שיורדים למדרגה התחתונה, זאת הבינה שירדה מבחינת אותיות המילוי ו"ד. כי ע"י עליית המלכות למקום בינה דא"א, נעשה שם מסך המסיים אל הראש דא"א, ובינה ותו"מ דא"א, יצאו לבר מראש, למקום חג"ת דא"א. ששם עומדים או"א וישסו"ת דאצילות.
ואח"כ לעת גדלות, חוזרים בינה ותו"מ אל הראש דא"א, שעולים למעלה ממסך המסיים, ונעשו שוב ראש דא"א. ואז הם מעלים עימהם גם או"א וישסו"ת שהם י"ה דהויה, אל מקום הראש דא"א, ומאירים אֲליהם. הַבּוֹצינָא, המאור, הבינה דא"א, מאיר אל ה' דהויה, לאחר שנאסף ועלה למעלה מהמסך המסיים את הראש דא"א.
יז) אות זו נקראת היכל הקודש אל הנקודה, ה י' דהויה, שהכל הוא באות ם' במרובע, שאין הארת החכמה מתגלה שם ושם רק חסדים מכוסים, כוח של אמונה שלמה שלא מקבלת ג"ר. אבל כאן לא נרשם אות ם', אלא רק אות ה, משום שכאן מתחיל הגילוי באות ל' דצלם. והמרכבה שלה היא ה' עמודים. ל זה המקום בו יכולה להתגלות חוכמה, בסוד ל"ב נתיבות החוכמה, היא חוכמה שמאירה דרך הבינה, לאחר עיבוד שהבינה ממתנת לקבל דרך מידת השפעה.
יח) ה' העמודים: כשהאיר אור הבוצינא באות י', והוארה, מאותו ההארה שהאיר הבוצינא, הבינה דא"א, נעשו ט' עמודים חב"ד חג"ת נה"י, שנתפשטו מרת"ס די', ומתוך ההארה שהוארה אות הי' נתפשטו ג' נקודות של הי'. ב' נקודות למעלה, שהם בראש הי', קוץ העליון וגופו של יוד. ונקודה אחת למטה, קוץ התחתון של הי'. כעין זה , ג' קווים ימין שמאל ואמצע. וכשנתפשטו שתי נקודות חולם ושורוק, ונעשו ב' קווים, נתחבר אֲליהם קו האמצעי בחיריק, ונעשו ג', וקו האמצעי נעשה ב', שנחלק לחסד, ז"א, ולגבורה, הנוקבא, ונתפשטו ד' נקודות אלו, ונעשו היכל אחד. היכל הזה, אחר שנעשה היכל לנקודה הראשונה, נעשה בהעלם ובמכוסה אות ה', ועומדת על ה' אחרות.
ה' קומות יצאו באצילות ממ"ה החדש:
א. כתר בפרצוף עתיק,
ב. חכמה בפרצוף א"א,
ג. בינה נחלקה לב' פרצופים, שכו"ח שלה נעשו לפרצוף או"א עילאין, בינה ותו"מ שלה נעשו לפרצוף ישסו"ת
ד. ת"ת יצאה בפרצוף ז"א,
ה. מלכות יצאה בפרצוף הנוקבא דז"א.
כשעולות רשימות להוליד פרצוף, יש בהן כתר חוכמה בינה ז"א ומלכות. בינה התחלקה לכתר חוכמה בינה ויצאו אבא ואבא אלעין, ומז"ן יצאו ישסו"ת.
והנך מוצא שקומת בינה לבדה נחלקה בין ב' פרצופים, שבכל אחד ע"ס. והם י"ה דהויה, שאו"א עילאין הוא יוד, וישסו"ת הוא ה'. גם או"א, שהם היוד דהויה, נחלקה לב' בחינות, בעת יציאת נקודת החולם בכל המדרגות, בעת עליית המלכות מכל מדרגה לבינה של כל מדרגה, שאז נפלו בינה ותו"מ של הי' למדרגה התחתונה שלה, שהיא הה' דהויה. ותדע שכל בינה ותו"מ שנפלו ממדרגתם, כשהם חוזרים למדרגתם בעת נקודות השורוק, אינם מתיחדים ממש למדרגה אחת עם הכתר וחכמה שנשארו במדרגה, אלא שנתקנו להיות קו שמאל ובחינת נוקבא לכתר חכמה שבמדרגה.
ומכאן יצא, שיש ב' נוקבין לי' דהויה שהם או"א עילאין:
נוקבא הא'. בינה ותו"מ, שנפלו מי' בעת הקטנות וירדו לישסו"ת, שהיא ה' דהויה. שבינה ותו"מ אלו ו' ד' של מילוי היוד.
נוקבא הב'. ישסו"ת, בינה ותו"מ של קומת בינה הכוללת, שנתקנה למדרגה בפני עצמה, ה' דהויה. אמנם בעת קטנות אינן נחשבות לנוקבין, כי אז שתיהן למטה ממדרגת או"א, הי' דהויה. אלא בעת יציאת נקודת השורוק, שבינה ותו"מ של כל המדרגות חוזרות ועולות למדרגתם, ולוקחות עימהן גם מדרגה התחתונה, שהיו בה בשעת נפילה, נמצא שבינה ותו"מ של הי' חזרו ועלו לי' ונעשו לה לנוקבא, ו' ד' של מילוי יוד. ובינה ותו"מ אלו העלו עימהן לי' גם ה' דהויה, מחמת שהיו מלובשות בהן בשעת הנפילה. ונתקנה גם ה' דהויה לנוקבא לי' לקו שמאל שלה. הרי שיש לי' ב' נוקבין:
א. ו"ד של מילוי י', והיא חג"ת די'.
ב. ה' דהויה, היא נה"י די'.
וע"כ הם יוצאים מהמאור, מבינה דא"א, כי כל מדרגה מקבלת הארתה מבחינה שכנגדה בעליון. וכיוון שי"ה דהויה הם שניהם קומת בינה, ע"כ הם מקבלים מא"א, מקומת חכמה. אבל רק מבחינה שכנגדה, מבינה שבא"א, והיא הנקראת בוצינא. בינה דאריך שמאירה ל ב' הנקבות של היוד המאיר, אחר שנאסף ועלה למעלה מהמסך המסיים את הראש דא"א, כי מטרם שהבינה דא"א חזרה ועלתה לראש א"א, היו כל המדרגות בקטנות, ובינה ותו"מ די', ו"ד של מילוי יוד, ובינה ותו"מ של קומת בינה, ה' דהויה, שתיהן עוד לא היו במדרגות הי', שיהיו נחשבות לב' נוקבין די', אלא שהיו בנפילה מחוץ למדרגת הי'. אלא אחר שבינה דא"א חזרה ועלתה לראש דא"א, למעלה מן המסך, אז גם בינה ותו"מ די' עלתה למדרגת הי', ונעשה לבחינת נוקבא שלה, ה' בצורת ו"ד של מילוי יוד.
וכשהאיר אור הבוצינא באות י', והוארה, מאותו ההארה שהאיר הבוצינא, בינה דא"א, נעשו ט' עמודים, כי הי' קיבלה מן הבוצינא כל ג' בחינות חולם שורוק חיריק, ג'
קווים, רת"ס של הי', וכל אחד מהם כלול משלושתם. וע"כ יש ג' קווים בראש, חב"ד. וג' קווים בתוך, חג"ת. וג' קווים בסוף, נה"י. אבל הה', בינה ותו"מ די', שנפלו ממנה בעת הארת נקודת החולם, בקטנות, לא התחילה להאיר, להיות נוקבא להי' ולקבל ממנה, רק אחר שנאסף ועלה למעלה מהמסך המסיים את הראש דא"א, שאז היא הארת השורוק, שהיא רק בחינת התוך של הי' וחג"ת שלה. ע"כ אינה מקבלת אלא רק הארת ג' הקווים מחג"ת די'.
וכשהאיר אור הבוצינא באות י', מהחלק של הארת הי', נתפשטו ג' נקודות של הי', חולם ושורוק, ונעשו ב' קווים, ונתחבר אֲליהם קו האמצעי בחיריק, ונעשו ג', בחלק של הארת התוך די', שנחלק על ג' קווים, שהם ד', וקו האמצעי נעשה ב', שנחלק לחסד, ז"א, ולגבורה, הנוקבא, ונתפשטו ד' נקודות אלו, ונעשו היכל אחד, שנתקנה להיות היכל אל הי', הנוקבא אל הי'. כי הנוקבא נקראת היכל. אבל מבחינת ג' קווים דראש, הי' אינה מקבלת, כי הארתה מתחלת מן התוך די'.
היכל הזה, אחר שנעשה היכל לנקודה הראשונה, כלומר, אחר שה' די' קיבלה מהארת השורוק, עלתה ממקום נפילתה, ונעשתה נוקבא לנקודה ראשונה, הי', בהעלם ובסתר נעשית אות ה', ו"ד של מילוי י', נוקבא אליה, הגונזת והמעלימה החכמה ונתתקנת בבחינת לא נודעת, שהיא אמא עילאה. ועומדת על ה' אחרת, ה' דהויה, בינה ותו"מ דבינה הכוללת דאצילות, הנקראת ישסו"ת, שבה מתחיל להתגלות הארת החכמה. והיא מלבשת על הסוף של הי', על נה"י שלה. כיוון שלי' יש רת"ס, שבכל אחד ג' מדרגות, וד"ו של מילוי יוד, הבינה ותו"מ די' עצמה, נעשתה ה', ומלבשת על חג"ת דיוד, ושניים אלו נקראים או"א עילאין. וה' דהויה שהיא ישסו"ת, מלבשת על נה"י של הי'. וע"כ בב' אותיות ה', בכל אחת, רק ד' נקודות ולא כל הט' כמו הי', כי לכל אחת יש לה רק בחינה אחת מן הי', לזו תוך, ולזו סוף. ל-וד שעלו ל ה בחינת התוך, וה ה שהיא ישסו"ת בחינת סוף.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה ז-ט
1. ממה נוצרת בינה דא"א בסוד צ' בראש דא"א?
2 .מיהם ב' הנוקבות דיו"ד מדוע הם רק במצב הגדלות?
3. מי ה' דהוי"ה דא"א וממי מקבלת את אורה?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
בכדי להשיג מחשבה אמיתית, כפי שהיא באה מתוקנת בעולמות העליונים, שם בשורש הפנימי הכל מסתמך על וודאי, על האמונה הפשוטה הראשונית, הביטוי שלה הוא באות יוד משם הויה. היוד היא נקודה כה קטנה שלא ניתן להגדיר אותה, לכן התפיסה בה היא רק אמונית.
האות ה ראשונה בשם השם, מבטאת כבר הרגשה שכלית וקבלת תענוג בלב. כבר בתחילת המחשבה במקום הבינה, אשר מקבלת את ההארה מהנסתר. כך על האדם לבנות את המחשבה על החלק הגלוי ועל הנסתר שהוא המקור. חצייה זו של המדרגה נדרשת בכדי לחבר תודעה עליונה אל הגוף, חיבור בין הנסתר לגלוי. חלוקה זו מופיעה באות יוד, אשר י היא שלמה ואותיות המילוי דהיינו אלו שנשמעות כשאומרים את האות יוד, ו"ד מחולקות לוו משפיע ואות ד מקבל.
התנאי הראשוני לאפשרות העלאת הרצונות המורגשים למקום הגבוה בכדי לבחון אותם הוא הסכמה לקטנות, לביטול לחוקי העליון, לאמונה הבסיסית, כלומר גם אם אינני מבין, אני מקבל החלטה אמונית שכך מתנהלים הדברים. כמו בדוגמא של תלמיד שמוכן לבטל את המחשבה שלו כדי לזכות במחשבת הרב, ואז יכול הוא לזכות להעלות גם רצונות אחרים לאותה נקודה אמונית. זו התודעה של האדם, דהיינו לבוא וליישם רק לאחר שמקשיבים ולומדים היטב, ואז לבוא לחיבור ולהתכלל במחשבה העליונה. המדע שהוא מד עין, מודד רק מה שנראה לו בעיניו ולכן כולו מסתמך על הספק.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
האמונה בעליון מאפשרת את אור החסדים, אשר הוא מאפשר את השימוש באור החוכמה דהינו בקבלת התענוג. החסדים הם הכלי הראוי לקבלת תענוג. בשם הויה, אין תפיסה באות יוד הראשונה כמו נקודת התחלה של כל דבר. זהו החיבור בין המציאות הנתפסת לבין המציאות שמעבר לתפיסה. חיבור זה הוא המחשבה, אשר מצד אחד מרגישים אותה ומצד שני לכאורה מקור המחשבה לא נתפס. החיבור אל מעבר לחומר הוא אמוני, וזו שאיפת הנשמה, להגיע לתפיסה של מעבר לנראה, מעבר למקרה. לכן כל חקירה במחשבה תחילתה מקור אמוני, מקום הקודם למציאות הנתפסת.
אדם רגיל אינו מבחין מה מפעיל אותו, מחשבה, או רגש כאשר המחשבות צצות בראשו ללא שליטה. במצב זה כיצד יישמר מהרהורי עבירה. את המחשבה ניתן לסדר רק כאשר היא נסמכת על אמונה, על הוודאי הראשון, כלומר האמונה היא הסומכת את המחשבה, ולולא האמונה תהיה שבירה או תפיסה מדעית המסתכמת על הספק. לכן יש לחשוב בדרך אמונית.
ח) העניין הראשון התחלת החומר הוא יוד דהויה, הנקודה הראשונה נקודה היא הגדרה של דבר קיים שאין לו שיעור בקטנותו, אין תפיסה בחומר זה, חכמה, העומדת על ט' עמודים הסומכים אותה. והם עומדים לד' רוחות העולם, דרום צפון מזרח מערב, שהם ג' קווים ומלכות, כמו שסוף המחשבה, הנקודה האחרונה, המלכות, עומדת לד' רוחות העולם, שהם דרום צפון ומזרח מערב, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. והן שוות זו לזו האות יוד והאות ה אחרונה שבחוכמה צד האור שולט וצד המלכות בטל כנר בפני אבוקה, חוץ מהנקודה העליונה, י' דהויה, זכר. ונקודה אחרונה, מלכות, נקבה. הנקודה העליונה, יוד היא זכר, השפעה ומשולה לאור, המלכות היא בחינת נקבה.
ט) וזהו הי', חכמה, עומדת בלי גוף מורגש, אין לה כלי, כי אין יותר מג' כלים, בינה ת"ת ומלכות מצד האור המתלבש בכלי, מפני שמה שנפרד מלהיות כלי זה בשר ועור, או לבוש והיכל. ומה שנשאר במדרגה כלים של כתר חוכמה ובינה. ולחכמה אין כלי, אלא שמתלבשת בפנימיות הבינה ות"ת ומלכות. וכשהיא נמצאת בלבוש, שנתלבשה בהם, היא עומדת על ט' עמודים, חב"ד חג"ת נה"י, כאות ם' בלי עיגול. ואע"פ שאות ס' היא עגולה ועומדת בעיגול, הי' היא ס' וה"ר היא ם' אות סמך היא אבא ואמא עילאין, ומם, חוכמה סתומה. אבל באותיות החקוקות בנקודות, באותיות הרומזות בחינת החכמה, המכונה נקודות, נבחן, שהאורות שלמעלה הן במרובע, ושלמטה הן בעיגול
המדובר מבחינת הארת החכמה, אשר ג"ר נחשבים המוחין בציור מרובע, שהיא ם', שהכוונה על ד' בחינות חו"ב חו"ג, שבג' קווים חב"ד העליונים דאו"א עילאין שהם נרמזים ביוד דהויה, שכל אחת כלולה מעשרה והם ם', במרובע. ונחשבים לם' סתומה, על היותם בחסדים נעלמים. שקו האמצעי, דעת, אינו מגלה בהם החכמה. וע"כ נחשב קו אמצעי לב' בחינות, חסד וגבורה. לכאורה ם סותמת את המדרגה, שיש שם טבעת שסוגרת. גם ישסו"ת נק' ם סתומה מפני שאין לה חסדים. באבא ואמא אילעין אין חוכמה מפני שאסור לקבל ג"ר במדרגה. מצד החוכמה יש ם ואות ס ויש מצד החסדים. כאשר מדברים על החוכמה אזי העליון הוא בחינת ם סתומה והתחתון ס וכאשר מדובר על חסדים העליון הוא ס והתחתון ם וכל זאת רק בצמצום ב' כאשר בצמצום א' נוהג אחרת.
אבל למטה, בחב"ד דישסו"ת, ה"ר דהויה, הם בעיגול, ל' דצלם, עיגול. כי קו האמצעי שבהם, להיותו מיחד את ב' הקווים ומגלה החכמה, נתיחדו החסד וגבורה שבקו אמצעי לבחינה אחת. והם רק ג' בחינות חכמה בינה דעת, שבכל אחת ע"ס, ל', עגולה. מה שכתוב, שה"ר הוא ם' סתומה והי' היא ס', מדובר הוא למציאות הארת החסדים, שהם באו"א עילאין בזיווג ללא הפסק, שזה נוהג בחב"ד חג"ת דבינה. וע"כ הם ס', ו' ספירות שבכל אחת עשר. וישסו"ת, שהם ה"ר דהויה, הם ד' ספירות נהי"מ דאו"א, שהיא ם' סתומה, שלהיותם חכמה בלי חסדים, היא נסתמת ואינה יכולה להאיר.
י) ריבוע הזה עומד בשיעור של שלוש נקודות, שלוש שלוש לכל צד. והם בשיעור החשבון שמונה נקודות, והם תשע נקודות. הם העומדים ויוצאים מהמאור, בינה דא"א, וכתר די', שהיא או"א במרובע, ם' בט' עמודים לאות י', נקודה אחת מהם, חב"ד חג"ת נה"י, הם תשע. והם שמונה, אות ם' במרובע ג' ג' לכל צד, כשאין חושבים את הי' עצמה, בינה דעת חג"ת נה"י. כשיש דעת החסדים קיימים. כאן מדבר על חוכמה לכן כשאין דעת החסד והגבורה נפרדים ואין החוכמה באה לידי ביטוי והיא נעלמת מצד ה ם
יא) אות י' היא נקודה אחת. ואע"פ שהיא נקודה אחת, ראשה למעלה, קוץ העליון של הי'. וקוץ למטה. ועצם הנקודה. וע"כ השיעור שלה היא ג' נקודות כעין , ימין ושמאל ואמצע, ג' קווים. וע"כ ההתפשטות לארבעה צדדים ג' ג' לכל צד, היא תשע עם הי', והיא שמונה בלי הי' עצמה.
יש באות י', רת"ס, שהם קוץ העליון וקוץ התחתון והנקודה עצמה, שהם ג' קווים שבה. כי ראש ותוך שלה הם ב' קווים ימין ושמאל, והסוף שלה, הוא קו האמצעי. והם כלולים זה מזה, ונמצא שיש בראש היוד ג' קווים, ובתוך הי' ג' קווים, ובסוף שלה ג' קווים, וג' קווים שבראש הם חב"ד, וג' קווים שבתוך הם חג"ת, וג' קווים שבסוף הם נה"י. וכולם הם במרובע ם' דצל"ם, שקו האמצעי שבראש ושבתוך ושבסוף מתחלק לחסד ולגבורה, לז"א ומלכות. באופן, שבכל ג' קווים יש ארבע רוחות. ב' קווים ימין ושמאל הם דרום צפון. ב' הבחינות שבקו האמצעי הם מזרח מערב. כי ז"א מזרח והמלכות מערב. וכשכתוב, שנתפשטו ב' הנקודות ונעשו ג', הוא שנתפשטו ב' קווים ימין ושמאל, ונעשו ג' קווים, ימין ושמאל ואמצע. והאחד, הקו האמצעי, נעשה שניים, ז"א ומלכות, מזרח מערב.
ומה שנאמר, שההתפשטות
לארבעה צדדים ג' ג' לכל צד, היא תשע עם הי', והיא שמונה בלי הי' עצמה, הוא משום שג' הקווים מתפשטים לארבע רוחות, דרום צפון מזרח מערב, בסוד ם'. ונמצא שיש ביוד ג' ממין ם' בראש, שהם ג' קווים חב"ד, ם' בתוך, שהם ג' קווים חג"ת, ום' בסוף שהם ג' קווים נה"י. שהם ג' ג' לכל צד, לג' צדדים שבי', יש בכל אחת מהם ג' ג'. וצד, פירושו, בחינה בהרבה מקומות בזוהר. והם תשע, עם עצם בחינת הי', חכמה. והם שמונה, בלי הי'.
יב) ואלו השמונה נקודות הן עמודים היוצאים מהמאור, מבינה דא"א וכתר דאו"א, להיות סומכים לאות י'. כי הי' מתלבשת באלו ח' נקודות, שהן בינה דעת חג"ת נה"י. והן נקראות מרכבה שלה. ואינם נקראים בשם, אלא רק בט' נקודות שבתורה: קמץ פתח צירי, הם ג"ר. סגול שווא חולם, הם חג"ת. חיריק קובוץ שורוק מלאפום, הם נה"י. כי ספירות החכמה נקראות נקודות. חוכמה נק' נקודה, לכן את הנקודות מחלק בחכמה
יג) בסוד בספרו של אדם, נחלקו אלו ט' שהן ח', בצירופי האותיות של השם הקדוש. כי הבינה והדעת מאירים לה"ר דהויה. וחג"ת נה"י מאירים לו' דהויה. ועטרת יסוד מאירה לה"ת דהויה. כדי לצרף אותם ולייחדם בכל אלו האופנים. כי כשאלו הח' שהן ט' נוסעות הארה העוברת ממדרגה למדרגה, הן מאירות הארתן בדרך ג' קווים בזה אחר זה, מאירות בהארת אות ם' במרובע, ומוציאים שמונה אורות הנראות כתשעה, ומתחלקים למטה בין הספירות בינה ז"א ומלכות. עד כדי לשאת כל המשכן, מלכות. כי החכמה אשר בי' דהויה מתגלה רק במלכות. וע"כ צריכות הח' נקודות להתפשט עד המלכות, הנקראת משכן, ששם מתגלה החכמה ולא יכולות להתגלות למעלה אלא להתפשט.
יד) והן הצירוף של השם הקדוש בע"ב אותיות חקוקות, היוצאות מג' גוונים, ימין ושמאל ואמצע, חג"ת דז"א. והכל הוא מג' נקודות, שהן השיעור של אות י', רת"ס שלה. שהיא מאירה לארבע רוחות באות ם' דצלם. והן שמונה נקודות, זולת החכמה, והן ט' נקודות עם החכמה, שכל אחת מג' נקודות של רת"ס של הי' כלולה משלושתן. והן ט', שהן חב"ד חג"ת נה"י. לשיטת רש"י תיבה יכולה להיות בנויה משתי אותיות כשורש, התיבות המצטרפות לשלוש נותנות את ההוראה של השורש. פרצוף שלם מכיל שלוש אותיות, ראש תוך וסוף
והן י"ב נקודות עליונות, ג' ג' לכל צד. כי להיותה מאירה בם', שיש בה ד' רוחות, דרום צפון מזרח מערב, שהוא משום שקו האמצעי נחלק לב', ז"א ומלכות. וא"כ יש ד' אורות בראש של הי', חב"ד, וד' אורות בתוך של הי', חג"ת, וד' אורות בסוף של הי', נה"י. כי הדעת והת"ת והיסוד נחלקים כל אחד לב' אורות, ויורדים למטה בי"ב לו"ק. וכשי"ב אלו נחקקו בו"ק דז"א, הם ע"ב שמות. כי ו' פעמים י"ב, הם ע"ב, שהם השם הקדוש דע"ב, היוצא מי"ב נקודות די' דהויה.
טו) והכל הוא עולה ברצון לסמוך את המחשבה, החכמה, באלו הסומכים של אות י'. שכל אלו הצירופים של השם ע"ב, הם כדי לגלות החכמה שבי' דהויה, שנקראת מחשבה. וע"כ באים האותיות בצירופיהם בשם ע"ב, ג' ג' אותיות בכל צירוף שבו, כדי לעלות
ברצון של אות הי' דהויה, שיש בה ג' נקודות, רת"ס. וע"כ אינו עולה בעליית הצירוף, אלא מעיקר ושורש של סוד אלו הסומכים, הסומכים לאות י', באות ם' בריבוע, ג' נקודות רת"ס, שהם עיקר ושורש כל הסומכים, המשתלשלים ממנה, שהם, ט' נקודות, ח' נקודות, י"ב נקודות, ע"ב נקודות.
נמצא, שכל השם הקדוש עומד באות י', והכל המשכת החכמה. ועומד במאור, בינה דא"א, הכתר של י' הזאת, שהיא או"א, לעשות סְמִיכָה לכל אות ואות של השם הויה. ואלו הסומכים הט' והח' והי"ב והע"ב, הם המרכבה של כל אות ואות של שם הויה.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה ד-ו
1. מדוע מתאר הזה"ק את האות י' בצורה של נקודות ולא של אותיות?
2. מה אתה למד מכך שהאותיות בנויות על בסיס של נקודה?
3. מתי אנו אומרים שהחכמה היא מבחינת 8? מתי מבחינת 9? מתי י"ב ומתי ע"ב?
4. מתי העליון הוא בבחינת מ' והתח' הוא ס' ומתי הפוך? ואיזה מהם נוהג בלימוד ה-י' בשם הוי"ה בצ"ב ומדוע?
5. מדוע בכל תיבה ישנן ג' נקודות ו-ג' אותיות?
6. מיהו הסומך את המחשבה שהיא חכמה ומה זה מלמד אותנו על תיקון המשבה?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
האמונה בעליון מאפשרת את אור החסדים, אשר הוא מאפשר את השימוש באור החוכמה דהינו בקבלת התענוג. החסדים הם הכלי הראוי לקבלת תענוג. בשם הויה, אין תפיסה באות יוד הראשונה כמו נקודת התחלה של כל דבר. זהו החיבור בין המציאות הנתפסת לבין המציאות שמעבר לתפיסה. חיבור זה הוא המחשבה, אשר מצד אחד מרגישים אותה ומצד שני לכאורה מקור המחשבה לא נתפס. החיבור אל מעבר לחומר הוא אמוני, וזו שאיפת הנשמה, להגיע לתפיסה של מעבר לנראה, מעבר למקרה. לכן כל חקירה במחשבה תחילתה מקור אמוני, מקום הקודם למציאות הנתפסת.
אדם רגיל אינו מבחין מה מפעיל אותו, מחשבה, או רגש כאשר המחשבות צצות בראשו ללא שליטה. במצב זה כיצד יישמר מהרהורי עבירה. את המחשבה ניתן לסדר רק כאשר היא נסמכת על אמונה, על הוודאי הראשון, כלומר האמונה היא הסומכת את המחשבה, ולולא האמונה תהיה שבירה או תפיסה מדעית המסתכמת על הספק. לכן יש לחשוב בדרך אמונית.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
בכדי לבנות לב אמיתי יש להיכנס למקום הנפשי של היחד, לחיבור של הקב"ה לכלל נשמות ישראל. היחד חייב להיות בין העליון לתחתון, בין הבריאה שהיא פרט, לקשר עם הכלל, הקב"ה. לא מספיק חלק מהפסוק וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ חייב להיות איחוד רצונות עם המשך הפסוק: אֲנִי, יְהוָה.
תפיסת הבורא שבאדם משפיע על אור החסדים שהם ה"דבק" לקשר עם השם. רק עם שילוב תפיסת הנברא שבאדם, היא ההשתוקקות והרצון לקבל תענוג, אפשר להגיע לחיבור, של הלב למוח, נברא לבורא. אור חוכמה חייב להיות מלובש בחסדים.
א) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אמר רבי חייא: מה השינוי שכאן ובכל המקומות שכתוב, ואתה הקרֵב אליך, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, ואתה תצווה את בני ישראל, ואתה קח לך בשָׂמים ראש מר דרור. שלא כתוב כבכל המקומות, והקרבת, ותדבר, ותצווה, ותיקח. אלא כדי לכלול עימו השכינה. כי השכינה נקראת אתה. וכשכתוב ואתה, פירושו, לכלול עימו השכינה בציווי ובדיבור.
ב) אמר רבי יצחק: אור העליון, ז"א, ואור התחתון, הנוקבא, כלולים יחד במילה, ואתה. כי אתה הוא שֵם הנוקבא, והו' הנוספת היא ז"א. כמ"ש, ואתה מחייה את כולם, שסובב על ז"א ונוקבא. וע"כ לא כתוב והקרבת את אהרון אחיך. וציווית את בני ישראל. ודיברת אל כל חכמי לב. משום שבעת ההוא היה שורה השמש, ז"א, בלבנה, הנוקבא, ונשתתף הכל כאחד, ז"א ונוקבא, לשרות על אומנותה של המלאכה. וע"כ כתוב בהם ואתה, שמורה על ז"א ונוקבא. אמר רבי אלעזר מכאן נשמע, שהשי"ת היה שורה על האומנות של מלאכת המשכן, כמ"ש, אשר נתן ה' חכמה ותבונה בָהֵמה. המשכן שהוא כנגד לב האדם צריך את הקב"ה הנותן את החוכמה והתבונה שבונים את לב האדם. ואתה, הקב"ה והשכינה יחד
ג) מוסיף רבי שמעון: מכאן נשמע, שז"א ונוקבא היו שורים על אומנות מלאכת המשכן. שכתוב, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, אשר מילאתיו רוח חכמה רשב"י לומד מהמילה מלאתיו. שהיה צריך לומר, אשר מילאתים. לשון רבים, אם הוא סובב על חכמי לב. אלא, אשר מילאתיו, סובב על לב, השכינה. וע"כ צריך לומר, אשר מילאתיו רוח חכמה, ללמד שהשמש, ז"א, שורה בלבנה, הנוקבא, הנקראת לב, בשלמות הכל. וע"כ נתרשם הכל, ז"א ונוקבא, בכל המקומות, במלאכת א"כ, ואתה ואתה, איך הם מתיישבים בהמשך המקראות, אם נפרש משמעותם על ז"א ונוקבא? מאחר והכלל הוא הקב"ה והשכינה הקדושה, הם אחראיים על מלאכת המשכן, אז כל יתר הפרטים מושגחים ע"י כלל זה
ד) אומר רבי שמעון: כולם הם מתיישבים, כשאמר למשה, שיקרב את ואתה, ז"א ונוקבא, אל אהרון, לייחד בו ולקרב אליו סוד השם הקדוש, ואתה שיקרב אל אהרן את כוח הקשר. וע"כ כתוב, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, שידבר ויקרב וייחד השם ואתה, זו"ן, אל כל חכמי לב וזו הדרך להעביר את בניית המשכן, ולכן כל מי שמלמד על תיקון הלב, צריך ללמד דרך היחד של הקב"ה והשכינה. משום שכולם לא באו לעשות מלאכת המשכן, עד שרוח הקודש היה מדבר בהם, ולחש להם בחשאי בפנימיות ליבם, בחסדים מכוסים, באמונה איך לעשותה, ואז עשו המלאכה. וע"כ כתוב, ואתה תצווה את בני ישראל, שרוח הקודש הרמוז בהשם ואתה, יצווה את ברצון השלם ואם לא יהיה להם כוח לעשות ציווי זה ברצון שלם לא תהיה להם ברירה, רק כך ייבנה המשכן. ואף אם ישמעו ויפסיקו שמיעתם, ייחרב חס ושלום המשכן. לכן יש לבנות את המשכן באמונת הייחוד התמידית, התכליתית. היות והתכלית, כמו כל דבר הבא מהשם הוא נצחי, ודאי לנו שהמשכן ייבנה. וכן, ואתה קח לך. וכן, ואתה הקרב. וכן כל אלו, ואתה, הכתובים כאן במלאכת המשכן, שהכל נעשה בסוד של השם, ואתה.
ה) ואתה הויה אל תרחק, אֱיָלותי לעזרתי חושה. ואתה הויה, אשר אתה הוא הנוקבא והשם הויה, הוא ז"א, מתפלל שהכל יהיה
אחד, שיהיו מחוברים זה בזה. זה מה שתיקן האר"י הקדוש לומר לפני כל מצווה לשם ייחוד קודש אבריך הוא ושכינה, שכל המצוות באות לזכך את ליבם של ישראל, המשכן, שיהיו בדבקות עם אביהם שבשמים . אל תרחק, שלא יתרחק להסתלק ממנו, שאור העליון, ז"א, לא יסתלק מאור התחתון הנוקבא, כי כשאור העליון מסתלק מן אור התחתון, אז כל אור נחשך ואינו נמצא בעולם. כי העולם מקבל רק מן המלכות, שהיא אור התחתון היות ובא על הרצון לקבל שהוא תחתון מהרצון להשפיע, וללא החסדים של הרצון להשפיע, של הנסתר, אין הגלוי דהיינו הרצון לקבל יכול להאיר. ואם אור העליון, ז"א, אינו מאיר בה, אין לה מה להאיר לעולם הזה מבקש שלא ייסתלקו החסדים מהנוקבא שבה אור החוכמה, היות והחכמה מאירה רק באור החסדים שהם הקשר עם העליון, ונק' ישועה. לפני שמבקשים ישועה, יש לבקש הצלה, דהיינו אמונה.
ו) נחרב בית המקדש בימיו של ירמיהו, משום שנסתלק ז"א מן המלכות. ואע"פ שנבנה אח"כ בבית שני, עכ"ז לא חזר האור למקומו כראוי. וע"כ השם של הנביא ההוא, שהתנבא ע"ז, הוא ירמיהו, אותיות ירום יה"ו, שפירושו הסתלקות אור העליון למעלה מן המלכות, ולא חזר להאיר אח"כ כראוי בבית שני. השם ירמיהו מורה, שאור העליון נסתלק ממלכות, ולא חזר למקומו, ונחרב בית המקדש ונחשכו המאורות.
ז) אבל ישעיהו, השם מאותיות ישע יה"ו, גורם לגאולה ולהחזיר אור העליון למקומו, למלכות, ולבנות בית המקדש, וכל הטוב וכל האורות יחזרו כבתחילה. וע"כ השמות של ב' נביאים אלו עומדים זה כנגד זה, ששם האחד ירום יה"ו, ושם השני הוא להיפך, ישע יה"ו, משום שהשם גורם. וצירוף האותיות אלו עם אלו גורמים מעשה לפי משמעותן, הן לטוב והן לרע. ועל סוד הזה הוא צירוף האותיות של שמות הקדושים, וכן האותיות מבחינתן עצמן, גורמים שיראה סודות עליונים כמשמעותו של השם. שהאותיות בעצמן גורמים סודות עליונים קדושים להראות בהן
רק שם האדם הבא מספרי הקודש יכול רק לגרות ולגלות סודות עליונים. החלפת שם טובה רק עם ייחד איתה בה שינוי במעשה, ואז אותיות השם יעזרו בשינוי. אין להחליף שם בלי כוונה לשינוי במעשה. כיום גם אין מומחים המכירים בכוח השמות ולכן יש להיזהר. בד"כ שם הלידה טוב יותר ועדיף לאדם לחפש עבודת נפש פנימית אמיתית ולא סתם החלפת שם בכדי להסדיר עניינים גשמיים בלבד.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה א-ג
1. בהרבה מקומות בתורה כתוב "ואתה" ומה מיוחדים כאן המלאכת המשכן שכתוב "ואתה"?
2. כיצד מפרש רבי יצחק את המילה "ואתה"?
3. מה מוסיף רשב"י ומהיכן לוקח זה, על דברי ר"א בפירוש של המילה "ואתה"?
4. מה יש ללמוד על כך שבמלאכת המשכן משתמשים ב- "ואתה" גם לפרטים האחרים ולא רק לצווי הראשוני?
5. על מה מתפלל דוד המלך באומרו "ואתה הוי"ה אל תרחק אילותי לעזרתי חושה"?
6. על מה מורה השם ירמיהו ועל מה השם ישעיהו?
7. אומר הזה"ק שהשם גורם, הן לטוב והן לרע. כיצד יש להתייחס לאמירה בענין שינוי השם של האדם?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
בכדי לבנות לב אמיתי יש להיכנס למקום הנפשי של היחד, לחיבור של הקב"ה לכלל נשמות ישראל. היחד חייב להיות בין העליון לתחתון, בין הבריאה שהיא פרט, לקשר עם הכלל, הקב"ה. לא מספיק חלק מהפסוק וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ חייב להיות איחוד רצונות עם המשך הפסוק: אֲנִי, יְהוָה.
תפיסת הבורא שבאדם משפיע על אור החסדים שהם ה"דבק" לקשר עם השם. רק עם שילוב תפיסת הנברא שבאדם, היא ההשתוקקות והרצון לקבל תענוג, אפשר להגיע לחיבור, של הלב למוח, נברא לבורא. אור חוכמה חייב להיות מלובש בחסדים.
וגם אם לא יהיה לישראל כוח לעשות ציווי זה ברצון שלם, לא תהיה להם ברירה, רק כך ייבנה המשכן. ואם חלילה יפסיקו שמיעתם, ייחרב המשכן. לכן יש לבנות את המשכן באמונת הייחוד התמידית, התכליתית. היות והתכלית, כמו כל דבר הבא מהשם הוא נצחי, ודאי לנו שהמשכן ייבנה.
החלפת שם טובה רק עם תבוא גם בשינוי מעשה, ואז אותיות השם יעזרו בשינוי. אין להחליף שם בלי כוונה לשינוי במעשה. כיום גם אין מומחים המכירים בכוח השמות ולכן יש להיזהר. בד"כ שם הלידה טוב יותר, ועדיף לאדם לחפש עבודת נפש פנימית אמיתית ולא סתם החלפת שם בכדי להסדיר עניינים גשמיים בלבד.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
ספר הצניעות עונה על תשובת רבי שמעון שספר זה כולל את כל הלימוד, אך יכול להועיל אלא רק למי שנכנס לחוכמה ויוצא ממנה בשלום, דהיינו שמשכיל להיות פרט שמשפיע לכלל ועד שמגיע לדרגה זו, מצניע את כלי הקבלה, שזה התיקון לרכישת צורת מחשבה אמונית.
ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה התחיל להרגיש גדול מעצמו, ובמקום לקחת את הגדילה לאמונה לקחו לאדמה, לארציות.
כאשר נדרשת אמונה תמימה בשאלות שלמעלה מהדעת, דווקא החקירה מחלישה ומערערת את האמונה. במופלא ממך אל תחקור. חקירה נכונה אוספת פרטים המגדילים את כלל האמונה.
ובשנת היובל נושבת רוח חיים לכל וכולם חוזרים למקומם, דהיינו כמ"ש בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו.
אשרי מי שנכנס בחכמה ויצא ויודע שביליה ודרכיה. דהיינו מי שחי את תודעת האני האמיתי שלו, מצניע את הרצון, ובא לבחירה ויכולת להתגבר על מקרי החוץ, תוך בניית תמימות ומשכן פנימי, רק כאן יכול האדם לפעול את פרטיותו לכלל.
סט) כתיב ויתהלך חנוך את האלקים, וכתוב חנוך לנער על פי דרכו, הינו לנער הידוע שהוא מלאך מטטרון, וז"ש חנוך, נעשה לנער מטטרון. את האלקים היינו המלכות ולא את הויה שיש מלחמה בין ארבעת המלכים בשם הויה וחמשת המלכים בשם חמש אותיות אלקים, זהו ניצחון החיריק שהוא קו אמצעי על השורוק שהוא ז"א כי נעשה לשמש אל המלכות ואיננו פירושו שאיננו בשם זה חנוך, כי לקח אותו אלקים להקרא בשמו, שנעשה מלאך אלקים מבחינת הדין
ע) תלת בי דינים שהם ג' הזריעות שבחולם ימין, גלגלתא ועיניים שורוק השלמת כלים, שם אלקים חיריק קו אמצעי שהם ג' מיני דין שבג' קווים הם ארבע, כי קו אמצעי כולל בעצמו ב' מיני דינים שבחולם ובשורוק הם ד' בתי הדינים כי בחולם יש דינים דנוקבא דינים שלא לקבל שהיא המלכות שעלתה לבינה ויצרה בה מיעוט ובשורוק יש דיני הזכר שהוא סיתום החסדים חוכמה בלי חסדים, יש אור גדול ויש חשש גדול לקבלו וצריך אמונה גדולה בכדי לקבלו, שתיהן יש בקו אמצעי הכוללם. ארבע בתי דינים למעלה באו"א שבז"א שיש שם ד' מוחין חו"ב חו"ג, ארבע בתי דינים למטה בישסו"ת שבז"א אע"פ שיש שם רק ג' מוחין חו"ב ודעת עכ"ז כולל הדעת ב' מיני הדינים שבחו"ב כנ"ל שכתוב לא תעשו עוול במשפט במדה במשקל במשורה אשר משפט הוא קו ימין, מדה שמאל ומשקל קו אמצעי, במשורה היא מלכות.
יש דין קשה והוא דינים דשורוק ויש דין שאינו קשה היינו הדינים דחולם, ויש דין במשקל דהיינו בעת שנכללים בקו אמצעי ב' הדינים שקולים הם בחיבור אחד מנעולא ומפתחא, וזהו בישסו"ת דז"א שנחשבים רק כג' מוחין חב"ד. יש דין שלא במשקל השווה שב' הדינים שבקו אמצעי אינם שקולים וזה ניכר בפני עצמו וזהו באו"א שבז"א שע"כ נחשבים ד' מוחין: חכמה בינה חסד וגבורה. ויש דין הרפה שאין בו אפילו לא זה ולא זה, לא דין קשה ולא שאינו קשה היינו קו שמאל דנוקבא שאין בו דין קשה דשמאל דז"א, ולא דין שאינו קשה מימין דז"א שהרי הוא שמאל ולא ימין.
כאשר נדרשת אמונה תמימה בשאלות שלמעלה מהדעת, דווקא החקירה מחלישה ומערערת את האמונה. במופלא ממך אל תחקור. חקירה נכונה אוספת פרטים המגדילים את כלל האמונה.
עא) ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה התחיל להרגיש גדול מעצמו, ובמקום לקחת את הגדילה לאמונה לקחו לאדמה, לארציות הינו שכתוב בשגם וק' אשר בשגם הוא אותיות משה ש' מ' וב"ג שהן ה וע"כ אומר הכתוב האדם שרומז על אדם העליון דהיינו משה שהוא מרכבה לז"א וכתוב: על פני האדמה. אע"פ שמדרגת משה היתה למעלה בז"א שנק' שמים, כי כתוב: ומשה לא היה ידע כי קרן עור פניו היינו שכתוב כתנות עור בחינת מלכות. עור הוא שם המלכות, קרן הוא שם המלכות המלבשת את בינה למעלה ומשה לא ידע זה שהמלכות שלו היא מלכות עליונה הדבוקה בבינה וע"כ כתוב בו: על פני האדמה שפירושו מלכות סתם.
עב) קרן עור הוא כמו שכתוב: ויקח שמואל את קרן השמן, אין משיכחת מלכי אלא בקרן וכתוב: ובשמך תרום קרננו, וכן שם אצמיח קרן לדוד, היינו העשירית של המלך שהיא מלכות שהיא ספירה עשירית דז"א ובאה מן יובלא שהוא אמא שכתוב והיה במשוך קרן היובל. הקרן שהוא מלכות התעטר ביובל דהיינו העשירית התעטרה באמא שהיא ביינה שמלבישה אותה ונעשית כמו בינה ונק' קרן משום שהמלכות לוקחת מהבינה שהיא יובל, קרן ורוח שבו שתשוב אליה הרוח של הבינה דהיינו המוחין שלה.
עג) וקרן זה הוא של יובל, ויובל שהוא אמא היינו ה ראשונה של הויה וה' זו נושבת רוח חיים לכל וכולם חוזרים למקומם, דהיינו כמ"ש בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחותו. דהיינו חיים את תודעת האני האמיתי שלהם. אשר רק כך פועלים את החרות, הבחירה היכולת להתגבר על מקרי החוץ תוך בניית תמימות ומשכן פנימי, רק כאן יכול האדם לפעול את פרטיותו לכלל. שכתוב אהה אדני אלקים, דהיינו הויה בנקוד אלקים שהיא בינה ואדני הוא מלכות. כשנראה ה ראשונה לה תחתונה דהיינו בינה למלכות ששתיהן מלובשות זו בזו, נק' בשם מלא אדני אלקים. וכשתהיה הלבשה זו בקביעות דהיינו לעתיד לבא, אז כתוב: ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. עד כאן נסתם ונתעטר צניעותו של המלך, דהיינו ספר הצניעות.
אשרי מי שנכנס בחכמה ויצא ויודע שביליה ודרכיה.
ספר הצניעות עונה על תשובת רשב"י לרבי יהודה, שספר זה כולל את כל הלימוד, אך יכול להועיל רק למי שנכנס לחוכמה ויוצא ממנה בשלום, דהיינו שמשכיל להיות פרט שמשפיע לכלל ועד שמגיע לדרגה זו, מצניע את כלי הקבלה, שזה התיקון לרכישת צורת מחשבה אמונית.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
צור קשר: http://goo.gl/81NR6h
פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams
סט) כתיב ויתהלך חנוך את האלקים, וכתוב חנוך לנער על פי דרכו, הינו לנער הידוע שהוא מלאך מטטרון, וז"ש חנוך, נעשה לנער מטטרון. את האלקים היינו המלכות ולא את הויה שיש מלחמה בין ארבעת המלכים בשם הויה וחמשת המלכים בשם חמש אותיות אלקים, זהו ניצחון החיריק שהוא קו אמצעי על השורוק שהוא ז"א כי נעשה לשמש אל המלכות ואיננו פירושו שאיננו בשם זה חנוך, כי לקח אותו אלקים להקרא בשמו, שנעשה מלאך אלקים מבחינת הדין
ע) תלת בי דינים שהם ג' הזריעות שבחולם ימין, גלגלתא ועיניים שורוק השלמת כלים, שם אלקים חיריק קו אמצעי שהם ג' מיני דין שבג' קווים הם ארבע, כי קו אמצעי כולל בעצמו ב' מיני דינים שבחולם ובשורוק הם ד' בתי הדינים כי בחולם יש דינים דנוקבא דינים שלא לקבל שהיא המלכות שעלתה לבינה ויצרה בה מיעוט ובשורוק יש דיני הזכר שהוא סיתום החסדים חוכמה בלי חסדים, יש אור גדול ויש חשש גדול לקבלו וצריך אמונה גדולה בכדי לקבלו, שתיהן יש בקו אמצעי הכוללם. ארבע בתי דינים למעלה באו"א שבז"א שיש שם ד' מוחין חו"ב חו"ג, ארבע בתי דינים למטה בישסו"ת שבז"א אע"פ שיש שם רק ג' מוחין חו"ב ודעת עכ"ז כולל הדעת ב' מיני הדינים שבחו"ב כנ"ל שכתוב לא תעשו עוול במשפט במדה במשקל במשורה אשר משפט הוא קו ימין, מדה שמאל ומשקל קו אמצעי, במשורה היא מלכות.
יש דין קשה והוא דינים דשורוק ויש דין שאינו קשה היינו הדינים דחולם, ויש דין במשקל דהיינו בעת שנכללים בקו אמצעי ב' הדינים שקולים הם בחיבור אחד מנעולא ומפתחא, וזהו בישסו"ת דז"א שנחשבים רק כג' מוחין חב"ד. יש דין שלא במשקל השווה שב' הדינים שבקו אמצעי אינם שקולים וזה ניכר בפני עצמו וזהו באו"א שבז"א שע"כ נחשבים ד' מוחין: חכמה בינה חסד וגבורה. ויש דין הרפה שאין בו אפילו לא זה ולא זה, לא דין קשה ולא שאינו קשה היינו קו שמאל דנוקבא שאין בו דין קשה דשמאל דז"א, ולא דין שאינו קשה מימין דז"א שהרי הוא שמאל ולא ימין.
כאשר נדרשת אמונה תמימה בשאלות שלמעלה מהדעת, דווקא החקירה מחלישה ומערערת את האמונה. במופלא ממך אל תחקור. חקירה נכונה אוספת פרטים המגדילים את כלל האמונה.
עא) ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה התחיל להרגיש גדול מעצמו, ובמקום לקחת את הגדילה לאמונה לקחו לאדמה, לארציות הינו שכתוב בשגם וק' אשר בשגם הוא אותיות משה ש' מ' וב"ג שהן ה וע"כ אומר הכתוב האדם שרומז על אדם העליון דהיינו משה שהוא מרכבה לז"א וכתוב: על פני האדמה. אע"פ שמדרגת משה היתה למעלה בז"א שנק' שמים, כי כתוב: ומשה לא היה ידע כי קרן עור פניו היינו שכתוב כתנות עור בחינת מלכות. עור הוא שם המלכות, קרן הוא שם המלכות המלבשת את בינה למעלה ומשה לא ידע זה שהמלכות שלו היא מלכות עליונה הדבוקה בבינה וע"כ כתוב בו: על פני האדמה שפירושו מלכות סתם.
עב) קרן עור הוא כמו שכתוב: ויקח שמואל את קרן השמן, אין משיכחת מלכי אלא בקרן וכתוב: ובשמך תרום קרננו, וכן שם אצמיח קרן לדוד, היינו העשירית של המלך שהיא מלכות שהיא ספירה עשירית דז"א ובאה מן יובלא שהוא אמא שכתוב והיה במשוך קרן היובל. הקרן שהוא מלכות התעטר ביובל דהיינו העשירית התעטרה באמא שהיא ביינה שמלבישה אותה ונעשית כמו בינה ונק' קרן משום שהמלכות לוקחת מהבינה שהיא יובל, קרן ורוח שבו שתשוב אליה הרוח של הבינה דהיינו המוחין שלה.
עג) וקרן זה הוא של יובל, ויובל שהוא אמא היינו ה ראשונה של הויה וה' זו נושבת רוח חיים לכל וכולם חוזרים למקומם, דהיינו כמ"ש בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחותו. דהיינו חיים את תודעת האני האמיתי שלהם. אשר רק כך פועלים את החרות, הבחירה היכולת להתגבר על מקרי החוץ תוך בניית תמימות ומשכן פנימי, רק כאן יכול האדם לפעול את פרטיותו לכלל. שכתוב אהה אדני אלקים, דהיינו הויה בנקוד אלקים שהיא בינה ואדני הוא מלכות. כשנראה ה ראשונה לה תחתונה דהיינו בינה למלכות ששתיהן מלובשות זו בזו, נק' בשם מלא אדני אלקים. וכשתהיה הלבשה זו בקביעות דהיינו לעתיד לבא, אז כתוב: ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. עד כאן נסתם ונתעטר צניעותו של המלך, דהיינו ספר הצניעות.
אשרי מי שנכנס בחכמה ויצא ויודע שביליה ודרכיה.
ספר הצניעות עונה על תשובת רשב"י לרבי יהודה, שספר זה כולל את כל הלימוד, אך יכול להועיל רק למי שנכנס לחוכמה ויוצא ממנה בשלום, דהיינו שמשכיל להיות פרט שמשפיע לכלל ועד שמגיע לדרגה זו, מצניע את כלי הקבלה, שזה התיקון לרכישת צורת מחשבה אמונית.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן
שאלות לחזרה ושינון בזהר ספרא דצניעותא לד-לה
1. מי הם ארבעת המלכים שנלחמים בחמשת המלכים?
2. מדוע החמישה מלכים עומדים בבהלה ולא יכלו לעמוד לפני הארבעה?
3. כיצד ג' קוים דאמא מייצגים את ד' אותיות הוי"ה?
4. מי הם ד' המלכים שנולדים בז"א ומדוע הם משולים לענבים הקלועים באשכול?
5. מדוע ד' המלכים בז"א נחשבים שמעידים עדות כשאינם נמצאים במקומם?
6. הסבר את אות ס"ח לפרטיה.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מאבק באדם מי ינצח, האם כוח תפיסת אלוקים המוצג כחמשת המלכים כנגד חמש אותיות השם, שהוא דין או כוח השם הויה שהוא רחמים, ארבעת המלכים. המלחמה הפנימית היא בין ההשתוקקות שזה כוחות הדין, לבין כוחות הויה, השפעה. זהו המאבק בין הנשמה הרוצה השפעה ורציפות, לבין הגוף הרוצה לקבל.
השמאל מצד הטומאה, המחפש חוכמה/שפע לגוף בלבד, אשר תפקידו לאתגר את האדם, נק' נחש. הנחש, הרצון לקבל לעצמו אינו יכול לעמוד בפני עצמו ולוותר על התענוג, אלא לאחר תיקון של דילוג על רצונו יוכל לקבל רק חלק במסגרת התכללותו בימין, באמונה, בהשפעה.
האתגר הגדול מופיע כאשר מתגלה השתוקקות גדולה, שאז האמונה נחלשת או נאבדת חלילה. המהלך הראשון הנדרש, וויתור מוחלט על הרצון הגדול וכניסה לפנימיות, לנסות להקשיב לרצון הנשמה. כוח בלימה נפשי זה נק' מנעולא, בה נועלים את המקרה, ופועלים באמונה מעל הדעת כדי להוליד דבר חדש, שהוא מעבר למקרה החיצוני. בחוץ המקרה קובע, בפנימיות ניתן לנצח. לאחר הביקוש והתפילה ניתן לקבל אור להשתוקקות, אך הפעם לא כשהיא עומדת לבד, אלא השתוקקות הניזונה מהתפיסה האמונית, כאן מהאמת כבר ניתן ליהנות.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
הקודם