פנחס קל – קלב שעור 44

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים

1. אמר רבי יהודה לרבי שמעון: יאמר נא אדני דברים יפים של ראש השנה, פתח רבי שמעון ואמר: וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים בכל מקום שכתוב ויהי הוא לשון צער. ויהי בימי הוא צער, ודאי ויהי היום הוא יום שיש בו דין קשה על העולם. וכן ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם, היה ביום של ראש השנה ובכל מקום ויהי היום זה ראש השנה. לפיכך וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים היה יום ראש השנה.
2. ראש השנה הוא תמיד שני ימים מטעם כדי שיצחק שהוא קו שמאל שהוא בחינת ראש השנה, יהיה כלול מדין ורחמים שהם שני ימים, ולא יהיה יצחק אחד כי אם היה נמצא אחד שלא היה כלול מרחמים היה מחריב העולם ועל כן כתוב באיוב ב פעמים ויהי היום ויהי היום. היות וראש השנה הוא בחינת יצחק ששונה מאברהם ויעקב, שמצד עצמו מייצג את הבריאה והוא דין. לכן יש לתת לו עירוב עם רחמים, תיקון שנעשה בסוכות. הזוהר מלמד כאן את הסיבה שבראש השנה יש שני ימים, או מדוע צריך שני שלבים כאשר פוגשים דין קשה, ומלמד שהשמאל אינו יכול לעמוד לבדו, בלי השפעה של אמונה ורחמים. 
3. וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אלו הם בית דין הגדול, בני האלקים ודאי אשר בניו של המלך שהם ישראל קרבים לפניהם. והם ע' ממונים המסבבים תמיד את המלך והם הגוזרים דין על העולם. לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה, שואל וכי על ה' עומדים, ומשיב, אלא בשעה שהם עומדים לדון העולם, דין הראשון של הכל הוא מי הוא שאינו מכבד את השם הקדוש ואינו מכבד את התורה ועבדיו, אף כך מי הוא שאינו דואג על כבוד השם הקדוש שהוא השכינה שלא יתחלל בארץ ומי הוא שאינו נותן כבוד לשם הזה, ויבא גם השטן בתוכם גם בא לרבות הנוקבא של השטן שהיא לילית אף כך להתיצב על ה' היינו שגם השטן דאג לכבוד שם הזה, כלומר שבא לקטרג על זה. 

צדיק ורע לו רשע וטוב לו

1. כאן נחלקו עמודי עולם הראשונים אחד אמר איוב היה מחסידי אומות העולם ואחד אמר שהיה מחסידי ישראל, ונלקה כדי לכפר על העולם והיה איוב אחד מיועצי פרעה שלא המליץ לו להרוג את ישראל. כי יום אחד מצא רב המנונא את אליהו, א"ל ודאי למדנו שיש צדיק ורע לו רשע וטוב לו. אמר רב המנונא שהפירוש הוא צדיק היינו כל שממועטים לו עונותיו נפרעים ממנו בעולם הזה בשביל עונותיו. ועל כן צדיק ורע לו, וכל שמרובים עונותיו וממועטים זכיותיו נותנים לו שכרו בעולם הזה, ועל כן רשע וטוב לו. אמר לו דיניו של רבון העולם עמוקים אבל בשעה שרוצה הקב"ה לכפר עונות הדור מכה בזרוע שלהם ונרפאים כולם משל לרופא שמכה, דהיינו שמקיז דם בזרוע מעין מסירות נפש כדי להציל כל האברים כמ"ש והוא מחולל מפשעינו. עולם הבא זו בחינת הפנימיות של האדם, ועולם זה הגוף החיצוני. השאלה איפה את רוצה לקבל שכר. צדיק מקבל שכר בפנימיותו ורשע שכר לגוף. הצדיק מוכן לשלם בחיצוניות, בבחינת העולם הזה כדי לקבל שכרו בפנימיות, היינו בעולם הבא שלו. בעולם הזה משלם הצדיק עבור עוונותיו בערכים חיצוניים כדי לשמור על ערכיו הפנימיים. 
2. כמו שלמדנו, ביום ההוא של ראש השנה שעומדים ע כסאות לדון דין העולם, כמה הם בעלי הגנה ומקטרגים העומדים למעלה, אלו מיימנים לזכות ואלו משמאלים לחוב להזכיר חובות העולם וחובות של כל אחד ואחד. וע"כ צריך האדם להתוודות ולפרט חטאיו, כל אחד ואחד כמו שהוא. משום שמי שמפרש חטאיו לפני הקב"ה, לא נמסר דינו אלא בידי המלך הקדוש ברוך הוא לבדו. ומי שדן אותו הקב"ה הוא לטוב. וע"כ בקש דוד המלך, שפטני אלקים, אתה ולא אחר. וכן שלמה אמר לעשות משפט עבדו, ההוא ולא אחר. והבית דין שלמעלה נבדלים ממנו. כדי להישפט אצל הקב"ה ולא על ידי הממונים, יש לבוא ביושר ובווידוי אמיתי בלי תירוצים. 
3. וע"כ צריכים לפרש החטאים של כל אבר ואבר וכל מה שעשה בפרט ז"ש חטאתי אודיעך ואח"כ ואת נשאת עוון חטא העם הזה, ובישראל כתוב, חטאנו כי עזבנו את ה' כי אם תאמר המקרא של משה הוא ביחיד, אבל בצבור אינם צריכים לפרט חטאיהם, לכן מביא פסוק נוסף הרי כתוב מקרא זה, חטאנו כי עזבנו את ה' שהוא בצבור ואם אמר זהו בצבור, אבל השליח שלהם אינו צריך לפרש החטאים, הרי כתוב וישב משה אל ה', וכתוב ויעשו להם, משום שכל מי שמפרש חטאיו הבית דין של מעלה נבדלים ממנו ואינם מחייבים אותו, משום שאדם קרוב אצל עצמו וקרוב פסול לעדות הוא וע"כ אינו נדון על פי עצמו. הפה שאסר הוא הפה שהתיר, ולא ניתן לדון אדם על פי וידויו, אך לאחר שאמר, אין אחרים יכולים לדון אותו. בראש השנה נידון האדם על תכוניותיו כיצד לנהל את הרצונות, כמובן תוך יכולת לוותר עליהם לגמרי, ולבחון באילו מותר להשתמש. כל שפיטה עצמית צריכה להיות בקשר בין הרצון/הדין לבורא, תוך ביטול ואמונה שהבורא הוא הגדול, והוא רק טוב ומטיב. 
4. כי אינו עוזב את המקטרג שילמד עליו חוב ומום, משום שהאדם הקדים ואמר ואינו נותן מקום לאחר לומר, אז הקב"ה מוחל לו. ז"ש ומודה ועוזב ירוחם גאוותן אינו יכול להודות בפגמים שבו. כאשר מוכיחים אדם על פגם שבו, עליו לשמוח שיכול לדעת מה לתקן, וכאשר מסרב מגבירים עליו את הלחץ. 

ראש השנה

1. בימים של ראש השנה הבית דין מתקנים כסא אל המלך לדון כל העולם, וישראל נכנסים תחילה לדון לפניו, כדי שיתרבה הרחמים דהיינו מטרם שהתעורר הרוגז על רשעי העולם. תנן ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו, מהו יום ביומו, ומשיב אלא אלו הם ב' מים של ראש השנה והם ב ימים משום שהם ב בתי דין המתחברים יחד, דין עליון שהוא קשה בדין תחתון שהוא רפה ושניהם נמצאים וכך מלמד גם האר"י הקדוש, ותשובה נוספת שהתפילות ביום הדין צריכים לעלות את שתי הבחינות, הן של הדין והן של הרחמים.

כי סוד תקיעת שופר הוא לעורר הדינים דמסך דחירק דקו אמצעי כדי ליחד ב קויים ימין ושמאל זה בזה. ויש ב פעולות במסך דחיריק הזה כלפי קו השמאל, פעולה א מסוד המנעולא שהוא דין קשה בכל אופן המנעולא היא בחינה חשובה השייכת לקו אמצעי. שהמלכות, בחינת הדין שבמנעולא גנוזה בג"ר שבכל מדרגה, וכך גונזים את גדלות הרצון לקבל, ופעולה ב הוא מסוד המפתחא שהוא דין רפה. והנה המנעולא גנוזה בג"ר דכל מדרגה והמפתחא בו"ג דכל מדרגה וע"כ נק' המנעולא בי דינא עלאה והמפתחא בי דינא תתאה והם תמיד מאירים ז"ז כי צריכים זה לזה, המפתחא מקבל כח הדין ממנעולא המקבלת הארת מיתוק ממפתח וז"ש דאינון תרי בי דינא המתחברים כחדא דינא עלאה דאיהו קשיא שה"ס המנעולא הגנוזה בג"ר. בדינא תתאה דאיהו רפיא שה"ס המפתחא שמקומה בו"ק ותרווייהו משתכחי כי מאירים זה בזה כנ"ל. ולפיכך יום א ראש השנה בחינת ג"ר והמנעולא שולט שם שהוא דין קש ויום ב ראש השנה הוא בחינת ו"ק שהמפתחא שולט שם.

פנחס קכז – קכט שעור 43

מעשה מרכבה ותפלה

קו אמצעי מתקן ע"י שינוי התפקידים של שמאל וימין, כל אחד בניגוד לטבעו. השמאל שמאיר חכמה ממעלה למטה, צריך להאיר ממטה למעלה, והחסדים של הימין יאירו ממעלה למטה. כלומר יש לקבל ממידת ההשפעה, ולתת ממידת הקבלה. 

נותן כאן סימן על תפילה ראויה מרבי עקיבא שפיו היה סיני וקולו סולם. סיני גימטרייה 130 שזה חמש פעמים שם הויה. אשר חצי צריך לבוא מצד האדם וחצי שני, עוד חמש הויות מלמעלה. כך גם סלם גימטרייה 130. לכן קרא הרב אשלג זצוק"ל לפירוש הסולם, בעזרתו ניתן להגיע לכל הטוב העליון. 

מי שרוצה להגיע לנקודה רוחנית זו של דבקות בעליון, צריך שפיו וקולו יהיו שווים, פנימיותו וחיצוניותו, תוכו כברו, בלי זיופים.

על האדם לחבר בשתי בחינות אמונה שיש בו, האחת אמונה בסיסית בקיום שלו, הוא מרגיש בכך, ברצון להיות מאושר, וכן אמונה שיש משהו גדול, כח עליון מעליו. יש לחבר את הרצון לאושר, לאמונה בבורא. הקושי לכאורה הוא בזה שקטן צריך להבטל בפני גדול, שאז עליו לוותר על הרצון שלו. הפתרון הוא לבנות מנעולא נפשית, לנעול את הרצון לקבל ולוותר על השפע, ואז נכנס לנקודה פנימית שתאפשר כוח לפתיחת השפע דרך קו אמצעי. 

1. מקרבן נלמד על התפלה ותפלה נלמד מקרבן כמו שנאמר בתפלה ואשמע את קול כנפיהם כנ"ל, כך בכרובים שה"ס קרבן דהיינו יחוד הויה אדני הנעשה בקרבן, נאמר וישמע את הקול מדבר אליו. ואנו לומדים תפלה מקרבן שכתוב בו הקול מדבר שרומז על קול ודבור שהם הויה אדני, אף בתפלה אע"פ שנאמר רק ואשמע את קול כנפיהם ולא נזכר בו דבור, גם שם הדבור בכלל וכמו בכבש המזבח שעולים ויורדים בו קרבנות ועולות, כך בתפלה עולים שני מלאכים ויורדים שנים, וכמו בסיני שבו עלו משה ואהרן וירדו ונמצא שהיו עולים שנים וירדו שנים, ובמצווה זו של התפלה נרמזו כל המצוות שבתורה. 

נודע שקו האמצעי מתקן את הקוים שהחסד יאיר ממעלה למטה. והארת החכמה תאיר ממטה למעלה, וע"כ הארת החסד מכונה ירידה. והארת החכמה עליה. וז"ש כגוונא וכו ואשמע את קול כנפיהם, הכי בכרובים וישמע את הקול מדבר. קול ה"ס הארת חסדים דז"א. דבור ה"ס הארת חכמה ולמדים זה מזה אשר בואשמע את קול כנפיהם הנאמר בתפלה גם הדבור בכלל כמו בכרובים. דהיינו שיש בתפלה הן הארת החסדים והן הארת החכמה, וז"ש כגוונא דכבש, סלקין ונחתין, שהייתה בו הארת החכמה שה"ס סלקין והארת החסדים שה"ס נחתין. הכי בצלותא מלאכין סלקין תרי ונחתי תרי. שגם כאן יש ב מיני הארות דרך ירידה ודרך עליהם שהם חכמה וחסדים. וז"ש בופקודא דא אתרמיזו כל פקודין דאורייתא. כי כל מצות התורה נכללו בב אורות אלו, כי רמ"ח מצוות עשה ה"ס חסדים ושס"ה מצוות לא תעשה ה"ס תקוני הארת החכמה.

1. וכך כשפתח רבי עקיבא במעשה מרכבה, פיו היה סיני וקולו היה סולם בתורה כתוב סלם גימטרייה 130 וכן המילה סיני, שבו המלאכים עולים ויורדים. בכל דבור ודבור שלו היה רוכב עליו המלאך מטטרון. הוא רכב אל השכינה כי כלולים בו ספירות עמוד האמצעי שהוא ז"א שהוא יוד הא ואו הא הם בפנים והשכינה הכלולה מיוד ספירות היא בחוץ עליו. והקב"ה ושכינתו הם רכב ומרכבה. עמוד האמצעי הוא רכב לעלות העולם שהוא א"ס ושכינתו היא רכב לעמוד האמצעי. ועלת העולות שהוא א"ס הוא המיחד הכל ומסדר הכל ומאיר בכל. אורו עובר בנשמה וגוף ולבוש, ואין בו שינוי ושותפות וחשבון ותמונה ודמיון מכל מרכבה ומראה ודמיון הנראים בעיני השכל. המדרגות העליונות והתחתונות הן רכב ומרכבה אליו, ועליו אי מי שרוכב.
2. קש"ת הוא סימן תקיעה שברים תרועה והם סימןן המרכבה של האבות. תקיעה היא אברהם, שברים יצחק תרועה היא יעקב שנאמר בו ותרועת מלך בו. ג צבעים נראים בו בקשת לבן אדום וירוק. ומצד הגבורה נק' היסוד קשת גבורים חתים. ומצד הימין שהוא חסד נק' כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם. כשנראה ביום הגשם נראה רחמים וכשנראה בלא גשם נראה דין. ואם מעירב בין גשם ושמש מראה שדין ורחמים כלולים. וזה הוא ש של שדי המורה על ג ענפי אבות שהם הויה אלקינו הויה שהם ג שמות כנגד ג ענפי האבות שהם חג"ת ובהם בג שמות אלו י"ד אותיות בחשבון ד"י משדי. ושדי הוא יסוד דז"א והלבוש דשדי הוא מטטרון שהוא גימ' שדי. קו אמצעי מתקן הקווים, ובתפילה יש הן את החכמה ואת החסדים. כשנראית הקשת הסימן שאין את התיקון הנירצה השלם של דיבורי התפילה. כשרואים את הקשת יש לברך ולזכור שיש לשמור על הברית.

האומר תהלה לדוד בכל יום

1. אמר רבי שמעון מי שפתח יאמר. אמר רבי אלעזר, כל מי שאומר תהלה לדוד בכל יום ג"פ הוא בן עולם הבא וכבר למדנו הטעם, שהוא משום שכתוב בה פותח את ידיך שהוא תפלה על מזון. ושואל, אם הטעם הוא משום פרנסה ומזון של כל העולמות, היה צריך לומר ב פעמים כי ב פעמים הם בכל יום בבוקר ובערב שכתוב בתת ה' לכם בערב בשר וגו. למה צריך לומר ג פעמים בכל יום, ומשיב אלא ב פעמים בשביל מזון בני אדם ושל כל העולם ופעם אחת הוא לתת תוקף למקום ההוא שידיו פתוחות.
2. ב מזונות אלו של בני אדם הם משונים זה מזה כי אחד הוא לעשירים ואחד לעניים, וכל ג מזונות כתובים כאן בתהלה לדוד. א ואתה נותן להם את אכלם בעתו, זהו מזון של עשירים שנותן להם מזון הרבה בעתו, הרי א. ב שכתוב ומשביע לכל חי רצון, זהו מזון של עניים שהם שבעים מרצון ולא ממאכל מרובה שזהו מזון שבא לעורר את הכלים ואז מתעורר הרעב/הרצון. ג שכתוב פותח את ידך זהו תוקף למקום ההוא שבפתיחת ידיו יוצא רצון ושובע לכל

הידיים ה"ס ב קוים ימין ושמאל כנגד חסד וגבורה ונודע שמטרם שיחד אותם קו האמצעי היתה הארתם סתומה מאד, כי קו האמצעי היתה הארתם סתומה מאד. כי קו ימין היה חסר ג"ר וקו שמאל היה בחכמה בלי חסדים שהיא חשך ולא אור, וזה נבחן שהידיים סתומות שלא נמשך מהם אלא הארה סתומה ומצומצמת אשר מתתקנת אחר פתיחת הידיים ואז ה"ס מאכל עניים. אח"כ כשעורר קו האמצעי את המסך דחירק ומיעט הקו שמאל שעי"ז יחד אותו עם הימין אז מתיחדת החכמה שבשמאל עם החסדים שבימין והאור מאיר בכל שלמותו. וזה נבחן לפתיחת הידיים מסתימתן יוצא מהמנעולא שהיא חכמה בלי חסדים. ומעתה נמשך לעולם מאכל עשירים ויש כאן ג דברים: א מזון עניים הנמשך מעת שהידיים סתומות ונתקן אחר פתיחת הידיים. ב מזון עשירים הנמשך אחר שנפתחו הידיים, ג הוא כח קו האמצעי שפתח את הידיים ע"י מסך דחירק שבו.

וז"ש ואתה נותן להם את אכלם בעתו דא מזונא דעתירי כי מקבלים אחר פתיחת הידיים שהוא בעתו, ומשביע לכל חי רצון דא מזוני דמסכני דאינון שבעין מרצון דהיינו הארה הסתומה ממה שקבלו מטרם פתיחת הידים ועתה ע"י פתיחת ידיים התלבש המזון שלהם בחסדים ועכ"ז הם עתה רק שבעים מרצון ולא ממאכל מרובה. כיון שקבלהו מטרם פתיחת הידיים. פותח את ידך דא תוקפא להאי אתר דבפתיחא דידוי נפקא רצון שובעא לכלא שהוא מקום מסך דחירק שבקן האמצעי שעל ידו נפתחו הידיים. קודם יש להתפלל "לפרנס" את המלך, ולאחר מכן בוא עם הבקשות שלך. 

1. עוד כך למדתי שאינו צריך לומר אלא ב פעמים תהלה לדוד בשביל מזון ופרנסה שבכל יום. ואלו ב פעמים הן חובה על האדם ואם אמר יותר אינו בשביל חוב אלא בשביל שבח בתוך התשבחות של זמירות דוד המלך משום שאינו ראוי לבקש על פרנסה אלא אחר התפלה, כי התפלה היא פרנסת אדונו והמלך יאכל תחילה ואח"כ יאכלו עבדיו. 

אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי

1. ז"ש בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם-חֲלָבִי ואחר כך אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. אכלתי יערי הוא תפלה מיושב דהיינו מיוצר אור עד ק"ש ומפרש אכלי יערי הוא תפלה מיושב משום כי יער הלבנון ההוא שהוא עולם הבריאה כולל יוצר אור והאופנים וחיות הקודש כל אלו נקראים יער אילנות ונטעות שבו, עם דבשי הוא קריאת שמע שהיא מתוקה מכל בכמה צופים ומתיקות שהיא הקשר בין הנברא לבורא.
2. שתיתי ייני הוא תפלה מעומד שהיא המשכה של יין העליון המשומר שהוא הארת החכמה שבבינה וע"כ נאמר עליה שתיתי ייני. זהו ג ברכות ראשונות שבתפלת העמידה שהן כנגד חב"ד. עם חלבי אלו הם שלש ברכות אחרונות שהן כנגד נה"י והארת החסדים מכונים חלב ונכללו אלו באלו דהיינו הארת החכמה והחסדים נכללים זה בזה. עד כאן הוא מאכל המלך ואחר שאכל המלך אכלו רעים למעלה דהיינו המלאכים שתו ושכרו דודים למטה דהיינו הנשמות. אהבת רעים היא אהבה כמו אצל המלאכים שאינם משתמשים עם הרצון לקבל, אך אינם נפרדים לעולם, ונק זווג או"א, חסדים מכונים.  
3. וע"כ אין חיוב לשבח על המזונות אלא לאחר התפלה דהיינו לאחר שאכל המלך כנ"ל, ומהו הטעם שבתפלת המנחה אומרים תהלה לדוד לפני התפלה הוא משום שתפלת המנחה היא כנגד יצחק שהוא דין וע"כ מטרם שנמצא דין הקשה דהיינו קודם התפלה בעוד שפני המלך מאירים בחסד יאמר תהלה לדוד בסדר ההוא של מזונות בג בחינות כי אחר התפלה שהדין שורה ותלוי על העולם אין הזמן לזה. בא רבי פנחס ונשקו. בתפילת מנחה לפני השקיעה, עדיין כח החסד של שחרית שורה בעולם ומשפיע גם על תפילה זו. לכן מאחר ולאחר תפילת 18 הדין קשה, ישנם חסידים שאינם אומרים תחנון, שיש פחד שבווידוי ינקו החיצונים, וכך גם בערבית. 

פנחס קכז – קכט שעור 43

מעשה מרכבה ותפלה

יֵשׁ לְקַבֵּל ממידת ההשפעה, וְלָתֵת ממידת הַקְבָּלָה.
יֵשׁ לְחָבֵר אֶת הָרָצוֹן לאושר, לֶאֱמוּנָה בבורא.
כשרואים אֶת הַקֶּשֶׁת יֵשׁ לְבָרֵך ולזכור שֵׁישׁ לִשְׁמוֹר עַל הַבְּרִית.

קו אמצעי מתקן ע"י שינוי התפקידים של שמאל וימין, כל אחד בניגוד לטבעו. השמאל שמאיר חכמה ממעלה למטה, צריך להאיר ממטה למעלה, והחסדים של הימין יאירו ממעלה למטה. נותן כאן סימן על תפילה ראויה מרבי עקיבא שפיו היה סיני וקולו סולם. סיני גימטרייה 130 שזה חמש פעמים שם הויה. אשר חצי צריך לבוא מצד האדם וחצי שני, עוד חמש הויות מלמעלה. כך גם סלם גימטרייה 130. לכן קרא הרב אשלג זצוק"ל לפירוש הסולם, בעזרתו ניתן להגיע לכל הטוב העליון.

מי שרוצה להגיע לנקודה רוחנית זו של דבקות בעליון, צריך שפיו וקולו יהיו שווים, פנימיותו וחיצוניותו, תוכו כברו, בלי זיופים.

על האדם לחבר בשתי בחינות אמונה שיש בו, האחת אמונה בסיסית בקיום שלו, הוא מרגיש בכך, ברצון להיות מאושר, וכן אמונה שיש משהו גדול, כח עליון מעליו.הקושי לכאורה הוא בזה שקטן צריך להבטל בפני גדול, שאז עליו לוותר על הרצון שלו. הפתרון הוא לבנות מנעולא נפשית, לנעול את הרצון לקבל ולוותר על השפע, ואז נכנס לנקודה פנימית שתאפשר כוח לפתיחת השפע דרך קו אמצעי.

קו אמצעי מתקן הקווים, ובתפילה יש הן את החכמה ואת החסדים. כשנראית הקשת הסימן שאין את התיקון הנירצה השלם של דיבורי התפילה.

במנחה לאחר תפילת 18 הדין קשה, ישנם חסידים שאינם אומרים תחנון, שיש פחד שבווידוי ינקו החיצונים, וכך גם בערבית.

פנחס קכד – קכו שעור 42

קשת תפילין ציצית תכלת לבן וק"ש

טוֹב שׁידָבֶּר אָדָם עִם קוֹנוֹ.
הייחוד עִם הַשֵּׁם צָרִיך לִהְיוֹת בְּצִנְעָה.

תקון השביעי הוא כמראה הקשת אשר יהיה בעניין ביום הגשם, כשהדין על העולם מתוח. הייחוד של השם הויה ואדני הוא כמו סוד חתן וכלה, מעשה מרכבה, ייחוד השכינה הקדושה והקב"ה. ומשום שאין יחוד וקשר ומרכבה לשם הויה באדני אלא על ידי צדיק שהוא יסוד הנק' קשת, לכן בימי רבי שמעון לא נראתה קשת בעולם, שהוא שמר, שהוא ההוכחה של הברית, שבו המרכבה שלמעלה שהיא שילוב שני שמות הקודש כך: יאהדונה"י.

שבע הברכות נותנות את הקשר של ק"ש והמסירות של קבלת עול מלכת שמים, שהנברא נותן עצמו לבורא, כך החתן והכלה נותנים עצמם לקשר.

על תפלת י"ח אמרו אין דורשים במרכבה אלא ביחיד משום שרק המתפלל עצמו והקשר עם הבורא מגיע דרך הנקודה הפנימית בלחש, ולא בהחצנה. ומשום זה העמידו חכמים כל המשמיע קולו בתפלות הרי זה מקטני אמנה. יש עניין בחסידות שישנם עבודות נפש שאין מספרים לאחרים, אלא רק עבודה פנימית בנאמנות, וזו בנייה אמיתית.

כח הקשר בק"ש מוריד את כל החיצונים בקשר בין הנברא לבורא.

פנחס קיח – קכ שעור 40

ראיה שמיעה ריח ודבור

קוֹדֵם יֶדַע הָאָדָם מַה לִרְצּוֹת, וְאָז נָכוֹן שאשה תַּעֲשֶׂה רֶצוֹן בַּעְלָהּ.
הַמַּבָּט וההסתכלות בַּחַיִּים צְרִיכִים לִהְיוֹת דֶּרֶך תּוֹרָה וּמִצְווֹת.
יֵשׁ לִבְנוֹת ספּוֹנטָאנִיוּת רָצְיוֹנָאלִית.
עַל הָאָדָם לָבוֹא לתפילה בהרגשה שֶׁלּא מַגִּיעַ לוֹ כְּלוּם.
כָּל הִרְהוּר יֵשׁ לְהָבִיא דֶּרֶך תָבְנִיוֹת מַחְשָׁבָה מֶסוּדָרוֹת.

הרהור הוא המפגש הראשוני עם המציאות, הוא החומר הגלם אתו משתמשים לטובת המחשבה. בהרהור יש לוותר על החכמה העליונה שלא ניתנת להשגה ולשלב אותו בחסדים, דהיינו דחיית האור בתחילה והכנסת הרעיון לתבנית מחשבה אֳמוּנִית. היגיון חיצוני אומר לאדם לקחת ישר את האור לפרטיות, והגיון אֳמוּנִי מביא אותו לפירוט המחשבה בצורה ראויה. כלומר קונים הגיון חדש לטובת המחשבה. בתהליך זה מצמצמים את האור, אך מנתבים אותו לכיוון הנכון. נותנים חופש מוגדר להרגשה, אך בתוך מסגרת האמונה שמובילה לאהבת השם.

כאשר עולה הרהור, ובאים ומחלקים אותו לפרטים, ומכוונים אותו בתבניות, אז יכולים לומר שהבינה יורדת ללב. ההרהור הוא בחינת החסדים שיורד עם המחשבה. ישנם אנשים האוהבים את ההרהור שהוא יותר דמיון שיכול להטות את האדם. בד"כ מה שמשתלט על הרהור הוא תודעה גופנית שהיא מסוכנת. יש להביא לשילוב בין הרהור ולמחשבה ואז שניהם יורדים ללב. הרהור הוא הרגשה כללית של המחשבה, ניצוץ שעדיין אין בו פרטים. מחשבה היא כבר ארגון ובניה לפרטים של הרהור. כאן יש להתגבר על על הגוף ע"י הצלם, דהיינו תבניות ההגיון האמוני שבנינו בעבר. בניגוד להרהורים גבוהים שניתן לקבל בשימוש בסמים, המחשבה הנכונה מכניסה הרהור לתלם של היגיון תורני ראוי.

אמר הקב"ה מי שיכנס במראה הזו, ויהיה בתפלתו, לבו למעלה לשם הוי"ה ועיניו, התפיסה הגופנית למטה בשם אדנ"י תכניסהו בהיכל הזה. בקשת התפילה צריכה להיות בענווה ולא בחוצפה ודרישה כאילו מגיע לאדם.

פנחס קכא – קכג שעור 41

ראיה שמיעה ריח ודבור

משוב יש לקבל רק מאנשי אמת, השותפים לדרך.

הרהור הוא ניצוץ בו יש לעצור ולהעביר אותו למחשבה, אשר תפרט אותו בתוך תבניות ההגיון האֳמוּנִי לפני שמורידים אותו להרגשה בלב. כל ניסיון להיות ספונטאני ו"זורם" ישר עם ההרהור, מביא לתודעה משובשת. על האדם לבנות תודעה נכונה על ידי נעילת כל הרהור והעברתו במסננת של מחשבה המבוססת על ההכרה העליונה. כך אמר הקב"ה למשה, שתּוֹק, כָּך עָלֶה בְּמַחְשָׁבָה לֵפָנַי.

לא המדרש עיקר אלא המעשה, והרי אין לנו תפיסה בקב"ה, לכן ממעשיך הכרנוך, היינו ממעשיך, מה או רחום אף אתה רחום, מה הוא משפיע אף אתה משפיע. מעשה מעל טעם ודעת.

1. ובניה של השכינה שהם ישראל, הם גם כן בצורתה שהם בני ענוה בני בשת פנים כולם כמו מדות שלה. ומשום זה צווה הקב"ה למשה, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אשי אמת שונאי בצע. אנשי חיל מצד ימין שהוא אברהם שהוא חסד שנעשו חכמה בחינת ראיה דרכה צריכים לעבוד את השם. כי בעת גדלות דז"א עולים חג"ת ונעשים חב"ד. ששם הראיה של התורה מימינו אש דת למו. יראי אלקים הוא מצד יצחק שהוא גבורה שנעשתה בינה ששם שמיעה. שאמר חבקוק הנביא: ה' שמעתי שמעך יראתי. אנשי אמת מצד יעקב שהוא ת"ת שנעשה דעת, ששם ריח ניחוח להויה בחוטם. שונאי בצע מצד הדבור שהוא מלכות עמוד הרביעי שהוא בחינת אדם הראשון שהתחבר באבות ונחשב להם למלכות הנק' אדם, כי ג חיות הם אריה שור ונשר שהם חג"ת, בראיה שמיעה וריח, ועמוד הרביעי אליהם הוא פני אדם בדבור, דהיינו אדם הראשון. פירוש נכון של המציאות, ההבנות הראויות עוברות במסגרת של אנשי חיל (חסד אברהם), יראי אלקים (גבורה יצחק), ואנשי אמת (יעקב) והם בחינות ראיה, שמיעה וריח בהתאם, דרכם יש לבוא לתפילה. 
2. ושמת עליהם שרי אלפים: היינו מצד אות אלף משם אדני, ושרי מאות היינו מצד אות ד משם אדני ושרי מאות ד משם אדני שה"ס ד מאות שנה שהשתעבדו ישראל במצרים, שרי חמישים נ דאדני ושרי עשרות י  משם אדני. 
3. ישראל ניכרים באלו המדות שהם בניו של הקב"ה ושכינתו שיהיה בהם אנשי חיל דהיינו כמו אשת חיל עטרת בעלה שהם בעלי חסד כנגד חסד דז"א. יראי אלקים כנגד גבורה דז"א, אני אמת כנגד ת"ת דז"א ולא אנשי שקר, כי בני ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. ושונאי בצע כנגד מלכות, כאדם השמח בחלקו. ולא כערב רב בניה של שפחה הרעה לילית, שהם כנחש שכל הארץ לפניו כ"ש ונחש עפר לחמו, ועכ"ז הוא ירא לאכול העפר לשובע כי ירא אולי תחסר לו, וכך הם אנשי בצע שאין להם שובע מכל הכסף שבעולם. כך ישראל הולכים בדרך הישר, ולא מנסים להגיע בדרך תרמית. יכולת האדם להיות שמח בחלקו תלויה בבטחון בהשם. ללא בטחון, האדם כעפר לחמו, כמו הנחש שהכל מבקש לרצון לקבל, כך הרשעים שמתים וחצי תאוותם בידם. שמח בחלקו, בתפקיד שלו כפרט בתוך הכלל. כל רצון שאינו קשור לתפקיד האדם ביחס לכלל הוא רצון זר שיביא למפח נפש.

1. ומשום זה העמידו בעלי המשנה לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, כי הקב"ה הוא סתום בסתרי תורה, במה הוא נודע, במצוות שהן השכינה שהיא צורתו, כמו שהקב"ה הוא ענו כן שכינתו ענווה. הוא חסיד והיא חסידה, הוא גבור והיא גבורה על כל אומות העולם. הוא אמת והיא אמונה הוא ניא והיא נביאה הוא צדיק והיא צדקת, הוא מלך והיא מלכות הוא חכם והיא חכמה, הוא מבין והיא תבונה שלו, הוא כתר והיא עטרה שלו עטרת תפארת ומשום ז העמידו חכמים כל מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש, דהיינו כצורתו של הקב"ה שהוא תוכו ושכינתו ברו הוא תוכו בפנים והשכינה ברו מבחוץ, ולא השתנתה היא שמבחוץ מאותו שבפנים שתהיה נודעת שהיא אצילות שלו ואין פירוד שם כלל שז"ס מבית ומבחוץ תצפנו. רק כסימן, תוכו כברו, תוך המילה תוכו אותיות כ"ו גימטרייה הויה, בשווה לחיצוניות המילה כברו, גם כ"ו, היינו שהפנימיות והחיצוניות שווים, הוא אדם שמיישם גם בחוץ את פנימיותו וחי את האני האמיתי שלו.
2. ומשום שהוא הויה סתום מבפנים אינו נק' אלא בשכינתו, אדני, ומשום זה אמרו רבנן לא כשאני נכתב אני נק' בעולם הזה, נכתב אני בהוי"ה ואני נק' באדנ"י אבל בעולם הבא אני נכתב בהוי"ה ונק' בהוי"ה כדי שיהיו רחמים מכל צד ומשום זה צווה הקב"ה למלאכי השרת, מי שלא יהיה תוכו כברו בכל האברים הפנימיים והחצונים לא יכנס בהיכל הזה ומשום זה אמר הכתוב הצור תמים פעלו. תמים תהיה עם ה' אלקיך דהיינו שתוכו כברו שווים 

שאלות חזרה בזוהר פנחס קכא-קכג

1. מי הם בניה של השכינה וכיצד הם מבטאים את האבות ואת המרכבה הקדושה?
2. במה נודע הקב"ה ועל לא הוא סתום בסתרי תורה? ומה זה מורה על האדם בהיותו מייצג את השכינה הקדושה?
3. מי הוא הראוי להיכנס לביהמ"ד? דהיינו, לדרוש את ה'? וכיצד זה נכון להגיע למידה זאת?

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס קיח – קכ שעור 40

ראיה שמיעה ריח ודבור

קוֹדֵם יֶדַע הָאָדָם מַה לִרְצּוֹת, וְאָז נָכוֹן שאשה תַּעֲשֶׂה רֶצוֹן בַּעְלָהּ.
הַמַּבָּט וההסתכלות בַּחַיִּים צְרִיכִים לִהְיוֹת דֶּרֶך תּוֹרָה וּמִצְווֹת.
יֵשׁ לִבְנוֹת ספּוֹנטָאנִיוּת רָצְיוֹנָאלִית.
עַל הָאָדָם לָבוֹא לתפילה בהרגשה שֶׁלּא מַגִּיעַ לוֹ כְּלוּם.
כָּל הִרְהוּר יֵשׁ לְהָבִיא דֶּרֶך תָבְנִיוֹת מַחְשָׁבָה מֶסוּדָרוֹת.

הרהור הוא המפגש הראשוני עם המציאות, הוא החומר הגלם אתו משתמשים לטובת המחשבה. בהרהור יש לוותר על החכמה העליונה שלא ניתנת להשגה ולשלב אותו בחסדים, דהיינו דחיית האור בתחילה והכנסת הרעיון לתבנית מחשבה אֳמוּנִית. היגיון חיצוני אומר לאדם לקחת ישר את האור לפרטיות, והגיון אֳמוּנִי מביא אותו לפירוט המחשבה בצורה ראויה. כלומר קונים הגיון חדש לטובת המחשבה. בתהליך זה מצמצמים את האור, אך מנתבים אותו לכיוון הנכון. נותנים חופש מוגדר להרגשה, אך בתוך מסגרת האמונה שמובילה לאהבת השם.

כאשר עולה הרהור, ובאים ומחלקים אותו לפרטים, ומכוונים אותו בתבניות, אז יכולים לומר שהבינה יורדת ללב. ההרהור הוא בחינת החסדים שיורד עם המחשבה. ישנם אנשים האוהבים את ההרהור שהוא יותר דמיון שיכול להטות את האדם. בד"כ מה שמשתלט על הרהור הוא תודעה גופנית שהיא מסוכנת. יש להביא לשילוב בין הרהור ולמחשבה ואז שניהם יורדים ללב. הרהור הוא הרגשה כללית של המחשבה, ניצוץ שעדיין אין בו פרטים. מחשבה היא כבר ארגון ובניה לפרטים של הרהור. כאן יש להתגבר על על הגוף ע"י הצלם, דהיינו תבניות ההגיון האמוני שבנינו בעבר. בניגוד להרהורים גבוהים שניתן לקבל בשימוש בסמים, המחשבה הנכונה מכניסה הרהור לתלם של היגיון תורני ראוי.

אמר הקב"ה מי שיכנס במראה הזו, ויהיה בתפלתו, לבו למעלה לשם הוי"ה ועיניו, התפיסה הגופנית למטה בשם אדנ"י תכניסהו בהיכל הזה. בקשת התפילה צריכה להיות בענווה ולא בחוצפה ודרישה כאילו מגיע לאדם.

פנחס קיח – קכ שעור 40

ראיה שמיעה ריח ודבור

יש לבנות ספונטאניות רציונאלית. 

הרהור הוא המפגש הראשוני עם המציאות, הוא החומר הגלם אתו משתמשים לטובת המחשבה. בהרהור יש לוותר על החכמה העליונה שלא ניתנת להשגה ולשלב אותו בחסדים, דהיינו דחיית האור בתחילה והכנסת הרעיון לתבנית מחשבה אֳמוּנִית. היגיון חיצוני אומר לאדם לקחת ישר את האור לפרטיות, והגיון אֳמוּנִי מביא אותו לפירוט המחשבה בצורה ראויה. כלומר קונים הגיון חדש לטובת המחשבה. כלומר בתהליך זה מצמצמים את האור, אך מנתבים אותו לכיוון הנכון. נותנים חופש מוגדר להרגשה, אך בתוך מסגרת האמונה שמובילה לאהבת השם. 

1. תקון השישי ראיתי כמראה אש, מה שאומר כאן ראיתי שלא נאמר זה עד עתה הוא משום שכאן ראיה ממש, אמר הקב"ה מי שיכנס במראה הזו, ויהיה בתפלתו, לבו למעלה לשם הוי"ה ועיניו, התפיסה הגופנית למטה בשם אדנ"י תכניסהו בהיכל הזה שהוא כעין המלאכים שכתוב בהם וגביהם למעלה בהוי"ה ויראה להם למטה שהיא כנגד השכינה שהיא יראת הוי"ה.
2. ובראיה שמיעה ריח ודבור שורה הוי"ה כי ראיה שמיעה הן י"ה, ריח ודבור הן ו"ה בעשיה במשוש שימוש והליכה שורה אדני. וראיה זו כנגד י משם הויה היא ראיה שבאור שבנר שנאמר בה ותורה אור. ריח הוא הריח של הקורבנות שהם תפלות. דבור הוא בתורה דבור הוא בתפילה ועשיה הוא של מצווה, ושמוש של מצווה ומשוש שלה והליכה שלה. וראיה ושמיעה שאין שם תורה ומצווה, הקב"ה ושכינתו אינם שורים שם. כי הקב"ה שורה בראיה שה"ס חכמה וכן שכינתו, כי התורה היא תורה אור וראיה שלו היא השכינה, כי אין הכמה נגלית אלא במלכות, כי הויה שהוא ז"א אמר, במראה אליו אתוודע שהיא השכינה שהיא מראה שלו. המבט וההסתכלות בחיים צריכים להיות דרך תורה ומצוות.
3. המחשבה שהיא בפנים החושים רשר"ד היא בינה ויש שהמחשבה היא בחינת חכמה שהיא אותיות בן י"ה משום שישראל שה"ס ז"א שנק' בן עלה במחשבה שה"ס י"ה. הרהור הוא חכמה כי לחכם די הרמז דהיינו הרהור מטרם שבא למחשבה מתוקנת הרהור שטרם בא לאור חוזר המלביש, אז הוא בחינת חכמה, וכשבא גם צד הנקבה אז המחשבה שלמה. חכמה עלתה במחשבה שהיא בינה כי מחשבה והרהור הכל אחד משום שהחכמה אינה נודעת אלא בבינה ובינה בלב, ומשום זה מחשבה היא בלב והרהור הוא בלב. החכמה שבימין ה"ס או"א שאין הכמה נודעת שם ואין שם אלא חסדים בלבד. כי החכמה שבימין היא רק חסד ולפיכך נבחנת כבלתי נודעת, כי באו"א אין י יוצאת מהאוויר. משא"כ הבינה ה"ס ישסו"ת שבהם י יוצאת מאוויר, והחכמה נגלית בה בקו שמאל שלה וה"ס לב וע"כ היא נודעת ונבחן שהחכמה במקומה נעלמת שאינה שם אלא חסד, אלא היא נמשכת לבינה ושם היא נודעת. וז"ש הרהור חכמה, כי החכמה במקומה היא כמו הרהור בלתי מושג שעוד לא בא לידי גילוי מחשבה. חכמה עלה במחשבה דאיהו בינה, כי במקום בינה החכמה נודעת ולא במקומה עצמה, וז"ש ובגין דא מחשבה בלב, הרהור בלב, כלומר שאפילו ההרהור אינו במקום החכמה, אלא במקום הבינה הנק' לב ששם יש ימין ושמאל חכמה ובינה שהחכמה הרהור והבינה היא מחשבה. לחכם מספיק רמז, היינו מה שיש בהיכל או"א, חסדים מכוסים. כאשר עולה הרהור, ובאים ומחלקים אותו לפרטים, ומכוונים אותו בתבניות, אז יכולים לומר שהבינה יורדת ללב. ההרהור הוא בחינת החסדים שיורד עם המחשבה. ישנם אנשים האוהבים את ההרהור שהוא יותר דמיון שיכול להטות את האדם. בד"כ מה שמשתלט על הרהור הוא תודעה גופנית שהיא מסוכנת. יש להביא לשילוב בין הרהור ולמחשבה ואז שניהם יורדים ללב. הרהור הוא הרגשה כללית של המחשבה, ניצוץ שעדיין אין בו פרטים. מחשבה היא כבר ארגון ובניה לפרטים של הרהור. כאן יש להתגבר על על הגוף ע"י הצלם, דהיינו תבניות ההגיון האמוני שבנינו בעבר. כל הרהור יש להביא דרך תבניות מחשבה מסודרות. בניגוד להרהורים גבוהים שניתן לקבל בשימוש בסמים, המחשבה הנכונה מכניסה הרהור לתלם של היגיון תורני ראוי.
4. וכן יש שמיעה בתורה כי מצוה לשמוע קריאת ספר התורה, וכן בחוטם יש ריח ניחוח להויה השכינה היא קרבן של הויה העולה שלו והתפלה היא כקרבן, שע"י הקרבן או התפלה עולה השכינה אל הויה כריח ניחוח אליו ונקרבת אליו בתפלה. וכך בדבור ככתוב הלא כה דברי כאש נאם הויה ה אחרונה של הויה שהיא השכינה היא הדבור שלו.
5. כמו שהשכינה היא מראה שלו, שמיעה שלו ריח ניחוח שלו, דבור שלו בראש כך היא בידים, היא עשיית מצווה שלו, בגוף היא כריעה שלו, בתפילה היא זקיפה שלו, וכן בתפלה היא עמידה שלו. שקבלת ג"ר נק' זקיפה ועמידה. כי היא השכינה עומדת לפניו בכל מקום וכורעת אליו, ומתנפלת לגליו בנפילת אפים לבקש ממנו רחמים על בניה, היא ענווה אליו ויש לה בשת פנים ממנו. בקשת התפילה צריכה להיות בענווה ולא בחוצפה ודרישה כאילו מגיע לאדם. על האדם לבוא לתפילה בהרגשה שלא מגיע לו כלום. 
6. ולא כשפחה הרעה שנק' לילית שהיא חצופה שאין לה ענוה ואין לה בשת פנים, היא האם של ערב רב, ומשום זה אמר שלמה, אשת חי עטרת בעלה שהיא השכינה. ורקב בעצמותיו מבישה היא השפחה לילית. כי השכינה היא המלכה, השפחה שלה היא לילית שאין לה ענוה ולא בשת פנים מהקב"ה, וכך הם בניה שהם ערב רב, והקב"ה עתיד להעביר אותה ואת בניה מהעולם שהם ממזרים מבני ט מידות אתנ"ת משגח"ת שהם ראשי תיבות אנוסה שנואה נדה תמורה מורדת שכורה גרושה חצופה תערובת שהם ממזרים מדרבנן.
7. וכן השכינה היא שימוש של הקב"ה, היחוד שלו בצדיק ח"י עולמים שהוא יסוד. והשכינה היא הליכה שלו. צדק לפניו יהלך לעשות רצונו. והשכינה נק' צדק, וכן והי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה שיוצאת אליו לעשות רצונו. וכן בראיה בשמיעה בריח בדבור בעשיה בגוף בשימוש בהלוך ובכל אבר היא מצווה לשמש אותו ולעשות רצונו. ישנם אנשים החושבים שהאשה היא שפחה. כשהאיש מתנהג כעבד במקום כבן המלך, אז כך יחשוב גם על אשתו. קודם תהיה אדם שיודע מה לרצות, ואז נכון שאשה תעשה רצון בעלה.

פנחס קטו – קיז שעור 39

עתים חשות ועתים ממללות

ישנו סדר בתפילה, וזמנים בהם יש להתפלל בקול ולעיתים בלחש. והוא סוד החש-מל, שכאשר שומעים את הקריאה בתורה יש לשתוק, כפי שהיה במעמד הר סיני. השקט הפנימי של האדם מאפשר לו להיות מוגן ולהרגיש בשלמות את הביטחון בהשם. לשקט זה יש להקדים את השבח הקורבנות שבתפילה וקריאת שמע. 

1.  תקון השלישי הוא סדר דבור התפלה שבה חיות אש ממללות וזה הוא וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב. זה הוא סוד החשמל שהם חיות אש, עתים חשות עתים ממללות והם סוד הקהל השומע קריאת ספר תורה, שהם חשים לספר תורה בזמן שהדיבור יוצא מפי הקורא שחשוב אליהם כאלו מקבלים התורה על הר סיני, ובזמן שהקב"ה אמר אנכי, לא נשמע לא קול ולא דבור אחר של החיות אלא שלו. ולפיכך כיון שהקורא בתורה הוא במקום הקב"ה בסיני צריך להיות אז חשות. בזמן שקוראים בתורה, על כולם להיות בשקט, ולחוש את דברי התורה. חשות היא בחינת חסדים. 
2. כעין זה שאמרנו באנכי כן הוא תמיד כשהדבור יוצא מפי הקב"ה חיות אש חשות, כי אז זמן היחוד קול ודבור ונפסקת החכמה ומתחילה שליטת החסדים שז"ס חשות. ובזמן ששתק דהיינו שעוד אין יחוד בין קול לדבור, אז חיות אש ממללות. ז"ש וכל העם רואים את הקולות היינו קול החיות שהיו שואגות ואת הלפידים שהיו יוצאים בדבור החיות בכמה מיני ניגון לפני המלך. שזה היה קודם שהתחיל הקב"ה לדבר, וכשאמר אנכי היו החיות שותקות ולא נשמע אלא שלו. ואלו שהם חשות בזמן קריאת ס"ת הם בצורת אלו החיות שהן שותקות בזמן דבורו של הקב"ה, וצווה הקב"ה להכניס את החיות בחדר במראה אש בית לה שה"ס דינים הקשים המתגלים בעת גילוי החכמה ודינים אלו תקן הקב"ה שיהיו מסבבים אותם כמו בית להם לשמרם מפני החצונים שלא ינקו מהם. כפי שהעור שומר בגוף מפני החיצונים, כך כאן משתמשים בדין כנגד דין.
3. אינון דחשות בתפלה בח"י ברכות מפני ששם הוא היחוד, יכנסו בחדר של מראה זה, דהיינו כמראה אש בית לה דהיינו שזה יהיה שכרם לעתיד לבוא. אינון דחשות להלכה, דהיינו ששותקים כדי לשמוע ולהבין ההלכה מפי רבם, שאמרו בה שהשכר של ההלכה הוא ההבנה יכנסו בחדר שהוא היכל המראה הזה של התורה שהוא אש שעליה נאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' כפטיש יפוצץ סלע, וזהו סלע שנאמר בו ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו שהוא המלכות שהתכללה בבינה ולא כמו הצור שהוא מלכות שלא התכללה. כי אלו העוסקים בתורה לשמה יוצאים להם מי התורה מתוקנים ונאמר בהם ותשת העדה ובעירם. ואלו שאין עוסקים בה לשמה יוצאים להם מים מרים שנאמר בהם וימררו את חייהם בעבודה קשה, זה קושיא, בחומר זה קל וחומר ובלבנים זהו לבון ההלכה. יש לשתוק כדי להבין ההלכה מפי הרב. הכסיל שבגאוותו אינו חפץ בחכמה, אלא בהתגלות ליבו, לא יכול ללמוד. ההקשבה גדולה מהדיבור.

ורגליהם רגל ישרה

1. תקון הרביעי והחמישי הוא ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה, עליהם נאמר שוקי החיות כנגד כולן והם בספירות נצח הוד כי נו"ה נק' מתנים וממראה מתניו ולמעלה הוא נצח וממראה מתניו ולמטה הוא הוד. מטטרון אות הוא בצבא שלו שהוא צורת צדיק שהוא יסוד כי צדיק שהוא יסוד דז"א הוא אות בצבא שלמעלה באצילות, ומטטרון הוא אות בצבא שלמטה בבריאה, מטטרון בו שדי שהוא גימ' שדי בו נאמר והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק.
2. כי הרגלים של המזיקים כולן עקלתון ורגליהם של החיות הקדושות נאמר בהן ורגליהם רגל ישרה שהוא מצד חיה שהוא ישראל שכולל ג חיות שנאמר בהם האבות הן הן המרכבה. כי סוד היושר נמשך מקו אמצעי שהוא ישר שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל אלא ישר באמצעם, וקצת קשה מפני שלומדים שיש להטות כלפי חסד משא"כ הס"א והמזיקים נוטים לצד שמאל וע"כ הם בעקלתון וז"ש ורגליהם רגל ישרה מצד חיה דאיו ישראל דהיינו מצד קו האמצעי שנק' ישראל, ישראל כליל ג חיון שהם חג"ת להיות קו האמצעי. משא"כ הס"א והמזיקים שאינם חפצם בקו אמצעי רגליהם עקומות לצד שמאל לצד הרצון לקבל, לצד המלכות ולא לצד הבינה, להשפעה וז"ש שרגלי המזיקים כולם עקלתון.
3. וכף רגליהם ככף רגל עגל, משום שהם מצד החיה שנק' שור שה"ס קו שמאל, ע"כ כף רגל עגל להם, ונוצצים כעין נחשת קלל היינו  מצד נחש בריח שבים העולה אליו ביבשה, דהיינו שעולה להלחם עם הנחש שביבשה ונחש ונחשת הם זכר ונקבה שבנגה וע"כ נאמר ונוצצים כעין נחשת קלל דהיינו מצד הנחש המאיר בהם רצוא הנאמר בחיות הוא מצד נוריאל שהוא בגי' רצוא ושוב הנאמר בחיות הוא מצד שדי כי ושוב גימ' שדי גימ' מטטרון. 
4. וכשהיו ישראל שומעים קול תורה ותפילה ממזרח היו רצים למזרח ולמערב כך וכן לדרום ולצפון. אמר הקב"ה למלאכי השרת, אלו הרצים לתפילת מצווה ורצים לשמוע השיעור בשבת ורצים לעשות רצוני חוזרים בתשובה, קבלו אותם בהיכל של מראה הזו, דהיינו בהיכל נצח והוד. כי בסימנים אלו שהם רצים לתורה ומצוות ושבים בתשובה דהיינו רצוא ושוב, הם חברים עמכם. כי הם רצים ושבים בתורה כמו החיות שהם רצוא ושוב בדבור הלכה והם רשומים עמכם, הכניסו אותם בהיכל הזה.
5. כך כשישראל מתפללים, מיכאל מעופף העולם בעפיפה אחת וגבריאל מעופף בב' עפיפות וכשהדבור יוצא מישראל בהלכה בתפלה ובכל מצווה שהשכינה שם, הם רצים אליה אל השכינה ושבים עמה עם השכינה בשליחות אדונם. ליחידה עם הויה ובכל מקום ששומעים קול תורה שהקב"ה שם, הם רצים אל קול ההוא ושבבים בו בשליחות אדונם. ובכל קול שאין שם הוי"ה ודבור שאין שם אדני, אין מיכאל וגבריאל רצים ושבים שם. ומשם זה ורגליהם רגל ישרה, כי ישרים דרכי הוי"ה. במקום שיש שם הוי"ה שה"ס קו אמצעי שם הוא דרך ישרה ואם אין שם הוי"ה אינו דרך ישרה. דרך ישרה היא למי שכל עסוקו ועניינו הם בתורה לשם שמים. עליו ללמוד תורה מפני שזה רצון השם. לימוד התורה בא כדי לחבר את השכינה הקדושה עם שם הויה, היינו לומדים מתוך אמונה. 
6. רגליהם רגל ישרה, אמרו בעלי המשנה שמי שמתפלל צריך לתקן את רגליו בתפלתו כמלאכי השרת, דהיינו שרגליו תהיינה ישרות. ככף רגל עגל, היינו להיות רשום עמהם כך ומשום זה העמידו חכמים, המתפלל צריך לכוון את רגליו שנאמר וכף רגליהם ככף רגל עגל. ואמר הקב"ה למלאכי השרת, אלו שהם רשומים בתפלתם כך, שיכוונו רגליהם כמותכם, פתחו להם שערי ההיכל לכנס במראה זו של נצח והוד כסימן שרוצים ללכת בדרך הישר, ויתפללו בקו אמצעי.

שאלות חזרה בזוהר הקדוש פנחס קיב-קיד
1.כיצד צריך לכרוע ולזקוף בתפילת שמונה עשרה והיכן נעשים הכריעות ואיך מגיע לחשבון יב?
2. על מה מצביעה הכריעה ועל מה מצביעה הזקיפה ומדוע כורע בברוך וזוקף בשם הויה?
3. מה מצביעה על הפרשות הפתוחות שבתפילין ומה מצביע על הפרשות הסתומות?
4. מה אמר הקב"ה למלאכים בדבר התנאי של כניסת התפילה בהיכל אדני?
5. הסבר את דברי חז"ל של גדול העונה אמן יותר מן המברך כיצד זה קשור לחזרת הש"צ בתפילת שמונה עשרה?
שאלות חזרה בזוהר הקדוש פנחס קטו-קיז
1. מהו והתיקון השלישי? ובמה הוא דומה למעמד הר סיני? מה בו חש ומה בו ממלל?
2. מה יהיה שכרם לעתיד לבוא לאלו ששותקים כדי לשמוע ולהבין ההלכה מפי רבם? ובמה הם דומים לאלו העוסקים בתורה לשמה?
3. מהו התיקום הרביעי והחמישי? ובמה הוא קשור לתפילת 18? ואגב כך הסבר מדוע נכון להתפלל שרגלי האדם צמודות.
מה זה בא להצביע ולעורר מבחינה נפשית?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

פנחס קט – קיא שעור 37

קריאת שמע וציצית ותפילין ורצועות

מלמד כאן מספר מידות בנושא התפילין והרצועות. שעור אורך הציצית היא י"ב שלוש כפול ארבע צדדים, וכן שלוש כפול אותיות הויה. התלית היא בגד הבא לכסות על הגוף שהוא צד הנקבה, לכן יש לכסות י"ב במידות. את רצועות התפילין כורכים שבע פעמים על היד בעולה ויורד, ו"ג כריכות באצבע הם התכלית של הייחוד והקשר, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ, אֶת-יְהוָה.

פנחס קיב – קיד שעור 38

הכריעות והזקיפות

מלמד כאן מתי יש לכרוע ומתי להזדקף בתפילת שמונה עשרה. 

1. ובעלי הקומה הרשומים באלו ג מרכבות בתפילה, שואל באיזה מקום, ומשיב, אלא כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם הכריעה בשלושה שלבים, ברוך, אתה ואז זוקפים בשם השם. הכריעה היא קטנות, ביטול, הזקיפה היא גדלות בזכות השם הויה. ויש ארבע זקיפות וארבע כריעות דהיינו ב זקיפות וכריעות בברכת אבות תחילה וסוף וב' זקיפות וכריעות במודים תחילה וסוף, והנה רומז כאן באלו זקיפות וכריעות שמוליך ומביא למי שד' רוחות העולם שלו ומעלה ומוריד למי שהשמים וארץ שלו, דהיינו כמו בלולב והם ששה קצות שמים וארץ וד' רוחות שהם כנגד ג ברכות ראשונות שהם חג"ת, וג' ברכות אחרונות שהם נה"י שבהם ח כריעות וזקיפות ובעושה שלום במרומיו יש ד שהם כריעה וזקיפה לשמאל, וכריעה וזקיפה לימין שזה דומה לעומד כנגד רבו שהימין שלו הוא כנגד שמאל של רבו והשמאל שלו כנגד ימין של רבו שהוא הקב"ה וע"כ הוא נותן שלום לשאלו וימינו, שימינו נגד שמאל רבו ושמאלו כנגד ימין רבו. כורע בברוך וזוקף בשם הויה. בכריעה מגלה האדם את השם א-ד-נ-י, כשזוקף את שם הויה, ושם הויה + אדני = גימטרייה אמן. כאשר אדם זוקף, מראה בזה שהוא כפרט משוייך לכלל הגדול, זאת לאחר שבא בכריעה ובביטול לקשר עם הכלל. יש לכרוע ולבטל הגאווה, אך אין זה מספיק, יש לזוקף בשם הויה כדי לבוא לכלל שהוא השלמות. 
2. הרי הם י"ב בין כריעות וזקיפות דהיינו ד כריעות וזקיפות בברכת אבות תחילה וסוף ד כריעות וזקיפות במודים תחילה וסוף ד כריעות וזקיפות בעולה שלום לימין ושמאל ובהם ע"ב עינים שבהיותם שש קצות דהיינו למי שד' רוחות ושמים וארץ הם שלו, הנה שש פעמים י"ב עולה ע"ב ובהיותם ממשיכים חכמה בסוד הזקיפות, נק' עינים ע"ש החכמה שש כריעות יש בהם ח"י נענועים ג נענועים בכל כריעה כי צריך לכרוע בראש וגוף וזנב עד שיתפקקו ח"י חוליות שבשדרה הרומז כנגד יסוד הנק' ח"י והרמז שצריכים לכלול בשש כריעות אלו את היסוד וי"ב כריעות וזקיפות עולים ע"ב, באלו ע"ב עינים של הקב"ה המושפעות אל המלכות מאירים ע"ב כנפים של השכינה והיא קמה עליהם ונק' עמידה שה"ס תפילת העמידה כי בתחילה היתה המלכות בנפילה שה"ס הכריעה וצריך להקים אותה שם הויה דהיינו לזקפה בשם בח"י עלמין שהוא ע"י יסוד הנק' ח"י ובד' זקיפות שבשש ברכות שהוא ת"ת הכולל ג ברכות ראשונות וג' ברכות אחרונות.
3. וצריך לכרוע בח"י עולמות דהיינו במדת היסוד שנק' ח"י וזה הוא ו"ו ו כי כל הכורע ברוך שהוא יסוד נק' ברוך וכל הזוקף זוקף בשם הויה שהוא עמוד האמצעי שהוא ת"ת הנק' הויה וצדיק הנק' ברוך שהם ו"ו ו שת"ת ה"ס וו במילוי ויסוד ה"ס ו בלי מילוי. ואלו ג ווין רמוזות בר"ת ג הפסוקים ויסע ויבא ויט שה"ס ג קוים משם ע"ב ו"ו עליונה שהיא ת"ת אחוזה בזקיפה וכריעה וע"כ יש בו ב ווין, אבל היסוד האחוז רק בכריעה יש בו ו אחת וכולם כל ג ווין עולות ח"י כנגד ח"י ברכות התפלה כנגד היסוד והת"ת.
4. ד כריעות הן באדני, ד זקיפות בהויה שהוא עמוד האמצעי הנק' הויה, והשכינה שנק' אדני. חי העולמים שהוא יסוד מיחד אותם הויה אדני זה בזה יאהדונה"י שהם אותיות הויה אדני בשילוב שהם גימ' אמר שהוא צ"א בכל סיום ברכה מח"י ברכות התפלה, יש הויה והם ח"י פעמים ד אותיות הויה וח"י פעמים ד הם ע"ב שהם ע"ב עינים המאירות בע"ב גדפין שהם ח"י פעמים ד אותיות אדני הויה הוא גילוי המאיר את שם אדני שהוא הסתרה. אע"פ שאומר בדבור הסמוך שכריעות הן ביסוד, היינו מבחינת היחוד כי יסוד דבוק תמיד במלכות אמנם כריעה פירושה נפילת המלכות דהיינו שחסרה ג"ר כדרך הכורע שמרכין ראשו וצריכים להקימה ולזקוף ראשה שה"ס ג"ר. בהשפעת ז"א שנק' הויה וע"כ אומר ד כריעות באדני שבה הנפילה ד זקיפות בהויה שבו נמצא כח הזקיפה של המלכות, ח"י עלמין קשיר לון היסוד הוא המיחדם זב"ז בלי הקשר לשם הויה האדם הוא כלום. בתפילת שמונה עשרה יכול המתפלל לקשור את השכינה לשם הויה.
5. וסוד הדבר וגביהם וגובה להם וגבותם, הכותב בחיות וגביהן פירושו גדפין שהן מלכות וגובה להם פירושו אנפין שהם ז"א וגבותם שהם עליהם שהם בחינת בינה מלאות עינים סביב לארבעתן שכולן מרובעות בד' אותיות ולכאורה קשה על מה שאמר שע"ב עינים הוא בז"א וע"כ אומר והכל אמרת, כלומר שכל ג בחינות שהם גדפין פנים עינים כולן כלולות בז"א שנק' אמת, והראיה, כי אומרים עין פנים לתורה, הרי שהתורה שהיא ז"א יש בה עינים ויש בה פנים. אלא בפרטות נבחנות הכנפים שהם אדני שהיא מלכות, הפנים הם הויה שהוא ז"א העינים הם אהיה שהיא בינה ואלו ג שמות אדני הויה אהיה עולים בחשבון יב"ק שהם ראשי תיבות יחוד ברכה קדושה. השם אדני רומז לבחינת המעשה, הויה לבחינת הדיבור ואהיה לבחינת המחשבה.
6. בכל עין ועין הוא שיעור אגודל וזהו ו בינוני דהיינו בחינת קו אמצעי שאין בו אלא ב פרקים וחסר פרק עליון, כי באגודל אין שם אלא ב פרקים שה"ס י י. כנגד החוטם נק' האגודל ו דהיינו ו בינונית וכנגד ב נקבי החוטם שבו שהם ימין ושמאל שינם כאחד הם נק' י י. והו' עם ב יודין עולות יוד הא דהיינו כ"ו וזהו וייצר שיש בתחילת המילה ו עם ב יודין, שמורה על שיעור אגודל שה"ס שליטת החסדים שהוא מדת האגודל הוא שיעור של כל מדה ומדה של יוד הא שהוא ג"ר, בכל מקום שליטו של הג"ר בכל אבר ואבר, כלומר בכל אבר יש ראש וגוף, ובמדת הראש שיש באבר שולטת מדת אגודל שהוא חסדים. כל אבר דהיינו אבר שלם כגון יפרוש כנפיו יקחהו יאהו על אברתו שיש שם כנפים שהם בחינה התחתונה של האבר ששם בחינת אמצע של ג פרקים ויש אבר ששם בחינת אגודל של ב פרקים משום שהוא בחינה עליונה שה"ס י"ה שבו אינו שלם מפני שיש בו חסדים בלי חכמה שאסור לקבל שהיא ג"ר.
7. אין אבר בכל מרכבתו שאינו כל אבר כלומר אבר שלם בצורתו, דהיינו בחינת ראש וגוף, כנ"ל בסמוך, ובכל מקום נמצא ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה דהיינו בחינת ג"ר, של האבר, ששם שולטת מדת אגודל שהימין ושמאל שבקו אמצעי פרודות כנ"ל. והוא כנגד פרשות הפתוחות שבתפילין שהם כנגד בחינת הג"ר שהן פרודות. לקבל תורה שהיא ז"א שהוא ג"ר דהיינו עיינין ואפין וכשהם למטה בחינת ו"ק אז יש זווג בין ימין ושמאל מקו אמצעי וכן בין ז"א ומלכות שהם ימין ושמאל ואז הפרשות שבתפילין סתומות כנגד יאהדונה"י שעליהן. בפנים שלהם ובכנפיהם שהם ז"א ומלכות שהם כאן מיוחדים זב"ז וע"כ הפרושות סתומות. וכאן ופניהם וכנפיהם אינן פרודות משום שהוא מלמטה שהוא ו"ק.
8. והקב"ה רושם בישראל כנגדם כנגד אנפין וגדפין דחיות, בתפלה, שישראל יהיו חברים עמהם עם החיות לכרוע בכל הגוף בח"י ברכות התפלה, כדי להמליך עליהם בכל אבר ואבר שלהם, אמן שה"ס יאהדונה"י שבגי' אמן. כי בכריעה ממשיך אדני ובזקיפה ממשיך הויה ואח"כ ע"י ח"י העולמים מתיחדים ומשתלבים שניהם בסוד יאהדונה"י ואמר הקב"ה אל המלאכים שהם ד החיות, מי שאינו רשום לפניכם להיות כורע בברוך וזוקף בהויה בקומה דגוף, לא תכנס תפלתו בהיכל שלי שהוא אדני, שלא תקבלו דיבורים שלו על כנפיכם ופניכם שכל מי שמתפלל באדני ומצרף עמו הויה שהוא פניהם של המלאכים, דהיינו של ד החיות אז נאמר בחיות ופניהם וכנפיהם פרודות למעלה בבחינת ג"ר שלהם כדי לקבל אח"כ יחוד יאהדונה"י בו"ק שלהם בדברי התפלה היוצאים מפיו של האדם. כל המלאכים ניזונים ע"י תפילת שמונה עשרה של האדם
9. וגדול העונה אמן יותר מהמברך מפני שברכות בד"כ נאמרות על הנאה שאדם מקבל ואז מברך, אך מי שעושה אמן אפילו לא נהנה מאותה ברכה, על פרי למשל, אלא רק מסכים ומאשר שהשם גדול, והכל מאיתו יתברך. כי על אדני הויה הנאמרים בסתם תפלת האדם נאמר, ופניהם וכנפיהם פרודות, שכנגד הויה הם בפנים וכנגד אדני הם בכנפים, שה"ס כרוב אחד מקצה מזה שהוא הויה וכרוב אחד מקצה מזה שהוא אדני שהם פרודות, כי היחוד של הויה אדני בשילוב לא נעשה בברכות התפלה אלא בתפלת העמידה. אבל כשהשליח צבור חוזר התפלה ועונה אמן שהוא מיחד ומשלב הויה אדני זה בזה שהם גימ' אמן, ע"כ הוא גדול מהמברך כי הוא במחברת השנית דהיינו בחיבור התחתון דו"ק שבמחברת השנית מתחברים ב השמות הויה אדני. מתחילה בחבור ראשון שכנגד ג"ר היו מקבילות הלולאות אחת אל אחת על הקרשים שהם קשר האצבעות, כי קרשים הם אותיות קשרים, הרי שאז אין המשכן אחד. בסוד יאהדונה"י אבל בחזרת הש"ץ שה"ס תפלת העמידה ועונה אמן, שהוא היחוד יאהדונה"י שבג' אמן, אז והיה המשכן אחד, כי בו חוברות אשה אל אחותה, הרומזות על הויה אדני, הרי שגדול העונה אמן בתפלת העמידה יותר מהמברך בשאר ברכות התפלה. עניית האמן בתפילה מייצרת את הייחוד של השמות הויה ואדני. האגודל מסמל את האני של האדם, ואינו שווה כלום בלי יתר ארבע האצבעות, כך האדם הוא כלום אם לא קשור לשם הויה.

פנחס קיב – קיד שעור 38

הכריעות והזקיפות

בְּלִי הַקֶּשֶׁר לְשֵׁם הויה הָאָדָם הוּא כְּלוּם.
הָעוֹנָה אָמֵן בָּתְפִילה מייצר אֶת הייחוד שֶׁל השמות הויה ואדני.

מלמד כאן מתי יש לכרוע ומתי להזדקף בתפילת שמונה עשרה.

כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם. הכריעה בשלושה שלבים, ברוך, אתה ואז זוקפים בשם השם. הכריעה היא קטנות, ביטול, הזקיפה היא גדלות בזכות השם הויה.

בכריעה מגלה האדם את השם א-ד-נ-י, וזוקף בשם הויה, ושם הויה + אדני = גימטרייה אמן. כאשר אדם זוקף, מראה בזה שהוא כפרט משויך לכלל הגדול, זאת לאחר שבא בכריעה ובביטול לקשר עם הכלל. יש לכרוע ולבטל הגאווה, אך אין זה מספיק, יש לזוקף בשם הויה כדי לבוא לכלל שהוא השלמות. בתפילת שמונה עשרה יכול המתפלל לקשור את השכינה לשם הויה.

ג השמות אדני הויה אהיה עולים בחשבון יב"ק שהם ראשי תיבות יחוד ברכה קדושה. השם אדני רומז לבחינת המעשה, הויה לבחינת הדיבור ואהיה לבחינת המחשבה.

וגדול העונה אמן יותר מהמברך מפני שברכות בד"כ נאמרות על הנאה שאדם מקבל ואז מברך, אך מי שעושה אמן אפילו לא נהנה מאותה ברכה, על פרי למשל, אלא רק מסכים ומאשר שהשם גדול, והכל מאיתו יתברך.

האגודל מסמל את האני של האדם, ואינו שווה כלום בלי יתר ארבע האצבעות, כך האדם הוא כלום אם לא קשור לשם הויה.

פנחס קט – קיא שעור 37

קריאת שמע וציצית ותפילין ורצועות

מלמד כאן מספר מידות בנושא התפילין והרצועות. שעור אורך הציצית היא י"ב שלוש כפול ארבע צדדים, וכן שלוש כפול אותיות הויה. התלית היא בגד הבא לכסות על הגוף שהוא צד הנקבה, לכן יש לכסות י"ב במידות. את רצועות התפילין כורכים שבע פעמים על היד בעולה ויורד, ו"ג כריכות באצבע הם התכלית של הייחוד והקשר, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ, אֶת-יְהוָה.

1. אלא ודאי בגד חשוב אינו אלא אם כן יש לו שלש על שלש לכל צד ד צדדים שהם י"ב והם כנגד ד בגדי לבן שהם כנגד ז"א שה"ס ד אותיות הויה ד בגדי זהב שהם כנגד המלכות שה"ס ד אותיות אדנ"י ד בגדי כהן הדיוט שה"ס מטטרון שמצד ברכת כהן הדיוט רומזים אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך. ולפיכך התכלת היא שליש גדיל דהיינו מקולע שמכורך על הציצית י"ג חוליות להיותו כנגד ד בגדי לבן שה"ס ז"א שהוא השורש. שני שלישים ענף שצריך להיות נתלה כמו ענפים באילן. מיושב בזה למה אורך הציצית י"ב אגודלין כי הוא כנגד י"ב מיני בגדים, בגדי לבן שהם ד דז"א ובגדי זהב שהם ד דמלכות ובגדי כהן הדיות שהם ד דמטטרון. גם מיושב למה התכלת שליש גדיל וב' שלישים ענף, כי שליש הגדיל הוא כנגד בגדי לבן שהוא ד דז"א שהוא שורש וב' שלישים ענף הם כנגד ח בגדים דמלכות ודמטטרון שהם ענפיו של ז"א ולמה המדידה היא בגודלין ולא בשאר אצבעות מפרש לפנינו.
2. וכל חוליה צריכה להיות מטעם כי כל משולש הוא מצד הקדושה שה"ס ג קוים, ז"ש קדושה לך ישלשו וישראל הוא שלישיה דהיינו כהנים לוים ישראלים. כדי להכניע את השלישים דס"א שנאמר בהם ושלישים על כולו. כי ציצית היא מצד עמוד אמצעי שהוא ת"ת שהוא שלישי לאבות כי האבות הם חג"ת וכל דבר משולש שורשו הוא שם ע"ב תבות המתחיל וה"ו יל"י שכל תיבה משולשת בו מג' אותיות. צדו החוליה כלולה מג' כריכות משולשות והחוליה היא השכינה שה"ס קדושה לך ישלשו והיא משולשת בעמוד האמצעי כי מקבלת מעמוד אמצעי ג קוים שבו וע"כ היא כלולה מג' ענפי האבות דהיינו מנה"י שהם ענפי חג"ת הנק' אבות. והיא ש משבת שיש בה שלשה ראשים שה"ס נה"י בת משבת רומזת על השכינה שהיא בת יחידה וה"ס חוליה התכלת שבציצית.
3. אשרי הגוף שכך הוא רשום בשכינה והקב"ה על כנפי מצוה דהיינו בי"ג חוליות שבמצות ציצית ורשום ברצועה של תפלה של יד על אצבע האמצעית בג' כריכות, שהיא כמו החוליה כרוכה בג' כריכות על האצבע שהוא ג"כ כנגד ג קוים כמו בחוליה שבציצית והם י"ד חוליות. ורשום בקשר של תפלין הכולל ב קשרים, קשר תפלה של יד וקשר תפלה של ראש שהם ג"כ משולש  ועולים חמשה עשר משולשים. כי שני קשרים בקשר אחד נחשב למשולש וע"כ הם י"ה משולשים. י"ג חוליות שציצית הם י"ג משולשים ועם משולש אחד של רצועה של יד על אצבע האמצעית הם י"ד משולשים ועם המשולש שבקשר התפילין הכולל ב קשרים בתוכו. שהוא כמו קו האמצעי הנחשב למשולש משום שכול בתוכו ב קוים הם ט"ו משולשים.
4.  י"ג חוליות משולשות יש בהם ל"ט כריכות חשבון טל ועם עצם י"ג חוליות שהם כחשבון אח"ד שהוא י"ג עולים ב"ן וזה הוא רמז על בן י"ה שהוא קו אמצעי, ז"א.
5. כל קשר הוא בצורת כף ימין, כל חוליה היא בצורה של אצבע שיש בה ג פרקים כנגד ג כריכות וכך הוא בכל אצבע ג פרקי חוץ מאצבע אגודל שאין בה אלא ב פרקים. שהוא השיעור בין קשר לקשר שבציצית שצריך להיות ריוח כמלא אגודל, היא המדה של החוטם והמדה של עין ימין  ושמאל, והיא המדה שבבין עין לעין והמדה של האזן ימין ושמאל והמדה של כל שפה ושפה והמדה של הלשון במדה אחת לכ היריעות. אחר שקו אמצעי יחד ב הקוים ימין ושמאל זה בזה והחכמה שבשמאל נכללה בחסדים שבימין והחסדים שבימין נכללו בחכמה שבשמאל נבחנים בקו אמצעי עצמו ג קוים. ב קוים ימין ושמאל שירש אותם מחמת שגרם להארתם ופעולת יחודם זב"ז שהוא צורת קו האמצעי אמנם במקום שלא יוכל לגלות פעולת יחודם זה בזה כגון בראש שהוא מחמת שהג"ר דחכמה התמעטו ע"י קו אמצעי ואינם ואין פעולת היחוד ב הקוים ניכרת שם כלל מפני שיש שם ג"ר דחכמה שאסור לקבל רק כלפי ו"ק דחכמה שהם בגוף ולא בראש נמצא שבראש אין לקו אמצעי אלא ב קווים שירש אותם מהעליון, בראש יש ג קווים אך מצד הג"ר שאמור להיות בראש יש ב קווים אבל פעולתו עצמו שהיא קו אמצעי חסרה שם ואינו כולל אלא ב קוים וע"כ יש ב בחינות באצבעות. א בחינת אצבע אגודל שאין בה אלא ב פרקים שהוא כנגד קו אמצעי שבראש שאין בו אלא ב קוים במקום שלא ניתן לעשות קו אמצעי נוהגים בימין, בחסדים מכוסים. ב שאר האצבעות שיש בהן ג פרקים שהם כנגד קו אמצעי שבגוף שיש בו ג קווים. וזה אמרו, כל קשר בדיוקנא דכף ימינא דהיינו שיש בו רק חסדים שהם ימין. כל חוליה בדיוקנא דאצבע דאית ביה תלת פרקין דהיינו שמאירה בו גם החכמה, וניכרת פעולת קו אמצעי ויש בו ג קוים שה"ס ג פרקים וג' כריכות. כי באגודל אין בו אלא ב פרקים שמורה שפעולתו עצמו אינו ניכרת במקום הזה. דאיהו שיעור בין קשר לקשר הציצית כמלא גודל, כי כמו שקשר דציצית הוא בדיוקנא דכף ימין, ואין פעולת קו אמצעי ניכרת שם, וע"כ מדידתו באגודל שאין בו אלא ב פרקים. ובזה ביאר השאלה ואומר שמדידת אגודל נוהגת בכל ספירות דראש, משום שאין פעולת קו האמצעי ניכרת בהן, וז"ש איהי מדה דחוטמא וכו דהיינו של כל הספירות שהן עינים ואזן חוטם פה ולשון. שז"ס מדה אחד לכל היריעות, כי מדה אחת ורה על מדת קו ימין שה"ס חסדים, שמדה זו נוהגת בכל הספירות של ראש. ודע שבאדרא רבא פירש רבי שמעון באפן אחר. כי מחלק בין בחינת או"א שבראש ובין ישסו"ת שבראש ואומר שרק בבחינת או"א שבראש יש בקו אמצעי יש בקו האמצעי ג קוים.
6. אמה היא שיעור של הגוף לארבע צדדים ומעלה ומטה שהם שש אמות ובכל אמה ואמה ג פרקים, דהיינו בחינת ג קוים ויש ח"י פרקים בשש אמות והם סוד ח"י נענועים שבלולב שאנו מנענעים אותו לשש צדדים, ג נענועים לכל צד ועליהם נאמר זאת קומתך דמתה לתמר, שתמר עולה בע' שנים שה"ס ז"ס תחתונות שבגוף ששם מתגלה החכמה שה"ס הקומה ולא בראש. וע"כ נדמה הקומה שה"ס ג"ר אל התמר וזהו שיעור קומה שהוא רק בגוף שמקוה ישראל שהוא ז"א משפיע אל השכינה. כי מקוה הוא אותיות קומה כלור שקומה זו דגוף משפיע ז"א אל המלכות. ואנו מנענעים הלולב ד פעמים באמירת הלל שהם ד פעמים ח"י ואלו ארבע פעמים עולים ע"ב שהשם ע"ב הו שורש ג הקוים שהסו"ה ויסע ויבא ויט
7. וסוד החיות הקומה שלהן הסו"ה וגביהם וגובה להם ויראה להם וגבותם. וגביהם הם ארבע חיות של מרכבה התחתונה שהם ממלכות וגובה להם היינו ד חיות שבמרכבה האמצעית  שה"ס ז"א וגבותם הם ארבע חיות המרכבה השלישית, מבינה, וכולם יחד הם י"ב. ד חיות של מרכבה ג הם מלאות עינים סביב לארבעתם דהיינו מסביב ארבע חיות של מכרבה ג העליונה וה"ס הוי"ה הוי"ה הוי"ה כלומר שה"ס ג הויות שבה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד שבהם י"ב אותיות. הויה מלך בסגול ה"ס מרכבה אמצעית, הויה בפתח מרכבה ג העליונה, הויה ימלוך ה"ס מרכבה תחתונה.

פנחס קו – קח שעור 36

קריאת שמע וציצית ותפילין ורצועות

תפילין הם בחינת קו שמאל, ז"ש נשבע ה' בימינו זה תורה ובזרוע עוזו זו תפילין שמניחים ביד שמאל. ד פרשיות שבתפילין הן ד אותיות הויה. אדנ"י הוא היכל לד' אותיות שהם ד פרשיות בארבעה בתי של התפילין. ואין אדני בלא הויה כמו שאין דבור שהוא אדני בלא קול שהוא הויה ואין קול בלי דבור.

אות ש של תפלין היא הלכה למשה מסיני שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נק' עליך ויראו ממך. האות ש שבתפילין נראית כלפי חוץ, ולכן התפילין מפילים מורא על כל עמי הארץ. כיום בזמן תיקון אין כוח להוציא מכל מצווה את כל האור, את האהבה, לכן זקוק האדם לריבוי המצוות, ריבוי הפרטים יכול להביא לתמונת הכלל, לאהבת השם. על האדם ללמד עצמו לדבר דברי תורה, שהם מקשרים אותו לעליון.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שאלות חזרה בזוהר פנחס קו-קח
1. כיצד אנו רואים בתפילין את הייחודים של הויה עדנ"י, הויה אהיה והויה אלקים?
2. כיצד אנו רואים במצוות תפילין בחינת תרי"ג מצוות ומה אנו לומדים מכך שבכל מצווה יש בחינת תרי"ג מצוות?
3. מתי המלך מתת נשאר עילם ומדוע זה קורה רק למטה מפרסה?
4. אילו דברים מוסיף רעיא מהימנא על עניין התפילין והציצית?
5. אלו שאלות שואל רעיא מהימנא על עניין הציצית והתפילין?

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps