כי תישא כה – כז שעור 9
שלש רגלים וראש השנה
סוף דבר הכל נשמע את האלקים יראה, נאמר על המלכות. את המלכות שנק יראה יש לחבר לז"א, לכן היראה קודמת להכל, שכתוב איש את אביו ואמו תראו.
היראה קודמת כמעט לכל דבר, וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל–מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ: כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יראה היא כוח ההתמסרות של האדם לדבר גדול ממנו.
היראה היא הפתח לקשר, מפני שמי שבגאוותו אומר אני גדול, אין הוא יכול לבוא בביטול, ואין הוא יכול להגיע לאהבת השם. כשאין לאדם יראה, הוא גם לא מאמין. לכן אומר הזוהר הקדוש, שמי שאינו ירא חטא, אין לו רשות להיכנס לפתח האמונה. היראה היא השער להשם.
כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת, כלומר שיראת החטא היא הסיבה לחכמה. יראת חטא אומר שאדם פוחד להחטיא את המטרה אותה קבע הקב"ה.
הברית היא האמצעי לפעול את היראה. בלי ברית אין דרך, ואין מחויבות. חוקות שמים וארץ, המוחין שבחכמת התורה מתקיימים רק במי שבא ביראה. משפטי השם צדקו יחדיו, כאשר מחברים וקושרים את היראה לעליון, לחוקות שמים וארץ.
פב ועם שונים אל תתערב, היי שלא ישנה מסדר האמונה, כי מתחילה צריכים להשתדל ביראה הזו שהיא המלכות, שהיא פתח לכל. ואח"כ בתורה שבכתב היי ז"א שהוא למעלה, משום שכל אדם שאינו ירא חטא שיש בו יראה שלא יחטא, אין לו רשות להכנס לפתח האמונה הזה שהוא המלכות. וכיון שדוחים אותו מהפתח הזה, דוחים אותו מכל, כי אין לו פתח במה שיכנס לכל, זה שכתוב זה השער לה'
פג ועל זה העירו הראשונים, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיים. כי החכמה יושבת על כנה אשר נטעה ימינך שהוא היראה הנק כבוד אל. לכן לא החכמה שיש לאדם נחשבת, אלא יראת החטא שבו
פד ואם אדם אינו מתירא ממנה מהמלכות היא מיסרת אותו, כי נפקדה ליסר בני אדם, ז"ש ודרך חיים תוכחת מוסר, מה היא הדרך לעץ החיים, היא אותה שנפקדה על העולם ליסר בני אדם שלא יסורו מדרכו
כמו רעב הוא מעין ייסורים שמכוונים אדם למלא חסרונו, כך בעולם הרוחני ייסורים באים להכווין אדם לדברים הפנימיים.
פה ועם כל זה צריכים לקשר אותה למעלה בז"א משום שהיא המלכות נק גוף וצריכה נשמה. ונדב ואביהו משום שלא קשרו אותה למעלה, ולקחו ממנה הנשמה לקחה מהם הנשמה והגוף נשאר קיים כמו שהם עשו, וישמו עליה קטורת ולא קשרוה למעלה הטעות שלהם שהייתה בהם יראה, אך לא קשרו אותה לחכמה. כך לבריאה אין לה כלום כשאינה קשורה לבורא.
פו משום שאין לה חיים משלה כלום, ועץ החיים שהוא ז"א נותן בה חיים משום זה היא המלכות היא גוף. יעקב שהוא ז"א הוא נשמה. עתיקא שהוא בינה הוא נשמה לנשמה
פז ופנחס שעשה שלום בארץ והמשיך חיים בארץ שהיא המלכות, התווספה לו נשמה, והמלכות האירה פנים אליו, משום שעורר החיים כנגדה, וע"כ באור פני מלך, היי כשהמלך זה שלמטה שהוא המלכות פניה מאירים, חיים החיים מז"א נדבקו בה. פנחס עשה שלום ע"י כך שהמשיך חיים במלכות שהאירה פנים אליו. יש חוק שמה שגורם התחתון בעליון, מקבל גם התחתון.
פח באור פני מלך חיים, זהו יעקב היי ז"א שנק מלך. חיים, היי שהחיים באים לו מאמא שהיא בינה ובשביל פנחס התקיים העולם שחבר ברית שהוא יסוד, בלילה שהוא מלכות, ז"ש אם לא בריתי יומם ולילה במצב בגילוי ההסתרה, מה הטעם שכתוב יומם, הוא משום שהתחברה ם סתומה שהיא בינה תבונה ביום שהוא ז"א והוא מאיר בלילה שהיא המלכות ואם לא זה, הברית, חוקות שמים וארץ לא שמתי היי החוקות האלו, היי המוחין הקבועים בחוקות התורה הזו שהיא ז"א לא יתקיימו. ומתי מתקיימים, כשצדקו יחדיו היי בעת שז"א ומלכות הם בזווג יחד ע"י הברית
מי שלא שומר על הברית, אז אין אמון בינו לבין הבורא.
פט היי נזהר מלטעות בתקוני המלך, כי בכל לילה השתדל בהם לחבר אותם יחד גם בזמן הסתרה אינו כועס ואינו מתוסכל, אלא משתדל לחבר אותם. ז"ש חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך גם אם לא נוחים לו. צדק הוא דין, ומשפט הוא דין ורחמים. צריך להודות על משפטי צדקך, כי כך אתה רוצה. שהמשפטים היי הספירות דז"א שנק משפט שהם נחמדים וכוללים מכולם, מכל הספירות דז"א, יתחברו בצד הזה שהוא המלכות.
צ ואז כשז"א ומלכות מזדווגים הם שומרים שלא יתקרב למקדש שהוא המלכות, ערל וטמא היי בשמרם לכן צריך הזיווג להיות בהסתרה, שלא יתקרבו הרצונות הלוקחים רק לסיפוק אישי. וכשהם שומרים אותה, שמירה לסוף המדרגות הזה, שהוא עקב היי המלכות שהיא בסוף הספירות, אז היא רב, כי היא מתחברת למעלה עם ז"א.
ועל זה כתוב עקב ענוה יראת ה' היי כדי לזכות בעקב שהוא ענוה היי המלכות ניתנה יראת ה' שע"י יראה זוכים לענוה הרי שהמלכות נק עקב. ענוה היא מלכות כמו שלמדנו והאיש משה ענו מאד, ונק איש האלקים, היי בעלה של המלכות הנק אלקים וע"כ כיון שהזכר נק ענו, נק הנקבה ענוה וכתוב וענותך תרבני שפירושו הענווה של הקב"ה שהיא המלכות
מי שפועל את מידת הענווה על העקב שהיא המלכות, זוכה ליראת השם.
צא ראשית חכמה יראת ה' שפירושו גם כן כדי לזכות בחכמה ניתנה יראת ה' בעקב ענוה יראת ה' משום שבתחילה צריכים לירא ממנה מפני המלכות ואח"כ מתעלים לחכמה. פירוש אחר ראשית חכמה יראת ה' זו היא יראה עליונה שהיא בינה ומשום שהיא ראש לתחתונים לקחה השם על העליון, ועל זה נק עטרת בשם כתר עליון הסתור מכל כדי ליחד הראש בסוף ובשם אחד נכללה עם הראש. מה שאנשים קוראים חוכמה הוא ידע. בינה היא מקום התחלת קבלת החכמה, לא החכמה אלא ההשפעה.
נודע שהחכמה העליונה נסתמה בא"א והחכמה המאירה באצילות היא רק מבינה שחזרה לחכמה הנק חכמה דל"ב שבילים וז"ש ראשית חכמה יראת ה' היא יראה עלאה שהיא בינה. ופירוש הכתוב הוא שהבינה שהיא יראה עלאה נק ראשית חכמה, ומשום שהבינה היא הראש המשפיע חכמה לתחתונים, משום שהחכמה נסתמה, לקחה השם ראשית חכמה השייך לעליון ממנה שהוא חכמה ממש, אע"פ שהיא רק בינה.
ומביא דוגמא על דרך זה נק גם עטרת שהיא המלכות בשם כתר מפני שצריכים לייחד ראש הספירות שהוא כתר סוף הספירות שהוא מלכות. וע"כ נכללה המלכות בשם אחד עם הכתר כי עטרת פירושו כתר. בזכות הענווה ניתן להשיג את הכתר העליון שהוא בחינת אמונה.
צב בשמרם עקב רב, הם המשפטים שהם ז"א השומרים עקב רב זה שהוא המלכות, כי יעקב שהוא ז"א שהוא בעל בית הוא שומר הבית. והרי העירו באותו שלקח אומנותו של יעקב היי רב אחא בר יעקב, שכרע שבע כריעות וביטל שבעה ראשים של הנחש, היי ז ספירות טומאה שלו שלא יקרב את המקדש שהוא המלכות לינק ממנה.
צג גם מזדים חשוך עבדך, זדים זהו הנחש שסמאל רכוב עליו, שפתה לחוה בעצה"ד, חשוך עבדך היי שאותו העבד שכל מפתחות אדונו בידו, היי מט"ט אמר שהיא המלכות, בחשך ועושק משום אלו זדים היי סמאל והנחש ששולטים בעולם וגורמים מיתה, ולפעמים נפגמת הלבנה היא המלכות והנחש שולט
הקודם