בראשית זוהר חדש לא - לג שעור 11

קו השמאל של ה דהויה

סח עתה מפרש ג הקווים שבקו שמאל דז"א ואומר אלו ג הגוונים היי ג הקווים מאירים בג' הצדדים בימין שמאל ואמצע. של האש שהוא קו השמאל והם אש בגוון חשך אש בגוון אדום ואש בגוון שחור. אלו ג גוונים המתחלקים מרוח ההוא היי מקו שמאל דז"א היוצא מהנר שהיא בינה כל אחד ואחד מהם סומך לב' צדדים ונמצא שהם תשע בחינות.

סט גון אחד התלהט היינו קו ימין הפרטי שבשמאל והתחזק בו האש שהוא בגוון חשך שהוא בצד שמאל. היי בקו ימין דצד שמאל. גוון אחר התלהט היי קו שמאל הפרטי שבצד שמאל והתחזק בו האש של גוון אדום שהוא בצד שמאל ההוא. גוון שלישי התלהט היי קו אמצעי הפרטי שבצד שמאל והתתקן בו האש דגוון שחור שהוא בצד שמאל ההוא.

ע ואלו ג גוונים הם מרכבה אחת לצד שמאל דבינה בסוד או ו ג קווים של ז"א כלומר שהם כולם צד שמאל של האות ו שהם מרכבה לצד שמאל דבינה, אלו נק כינויים לקב"ה בסוד השמאל, כי השמאל דז"א בכללו נק אלקים שהוא מהשמות שאינם נמחקים ואלו ב קווים ימין ואמצעי הכלולים בו נק כינויים. אחד הימין שבשמאל נק אדיר, האמצעי שבשמאל נק חזק והכל בכלל אחד נק אלקים. וכבר העמדנו לכמה בחינות שנק אלקים, כי גם הבינה נק אלקים וגם המלכות, והצד השמאל דז"א שהוא גבורה נק ג"כ אלקים.

עא אלו ג גוונים שהם בצד שמאל מלהטים ומאירים למטה וכל גוון מאלו שלשה גוונים מתחלק לב' אחרים לכל צד מהם עד שהם בחשבון שלשה לכל צד, שביחד הם תשעה כמו שהעמדנו בצד ימין והשמאל הזה הכללי דז"א הרוכב עליהם משלימם לעשרה.

עב שני הקווים היוצאים מתו גוון אחד הכלול באש של גוון החשך, שהוא ימין דשמאל, אחד אמצעי נק שופט ואחד שמאל נק דיין כמו שאתה אומר אלקים שופט וכתוב אבי יתומים ודיין אלמנות אלקים

עג שני קוים היוצאים מגוון אחד הכלול מא אדום שהוא שמאל דשמאל, אחד הימין נק כביר כח, האמצעי נק איש מלחמה, שני קווים היוצאים מגוון אחד הכולל ומתחזק בגוון אש שחור שהוא אמצעי דשמאל, אחד השמאל נק פוקד עוון הימין נק משלם גמול

עד ומכאן הם מתפשטים למטה לכמה גבורות שאין להם חשבון וכולם כל ט קווים הם בצד שמאל והקב"ה נק נק בכולם וכולם הם מרכבות למטה תחת כל צד וצד והכל הוא בסוד אות ו היי בצד שמאל דז"א שנק וו.

עה/א כי כל אות ואות מד' אותיות האלו שבסוד השם הקדוש כולן עומדות על מרכבות קדושות הוסומכים אותם היי על מה שהן נסמכות. וכולם רשומים על כל אחד ואחד כראוי לו. ואלו המרכבות הם כינויים לשם הקדוש ההוא על מה שהם עומדים כי ט הקווים שהם ט מרכות לצד ימין הנה הצד ימין נק בשם אל וט' המרכבות נק הם כינויים לשם הקדוש על מה שהם עומדים כי ט הקוים שהם ט מרכבות לצד ימין הנה צד ימין נק אל והט' מרכבות נק בכינויים ועד"ז הצד שמאל דז"א שנק אלקים וט' מרכבות ​​ שהם ט קווים פרטיים נק בכינויים. צריך כל אחד לדעת כיצד להפעיל בנפשו את הכינויים של שמות הקודש. כאשר האדם רוצה לעשות כוונה, עליו להכיר את תכונות נפש אלו. כשעושה פעולות ונפגש עם המציאות עליו להרגיש את התכונות, שהרי כל הרוצה להתדבק בו, יידבק במידותיו.

אדם שבא לעשות עבודת ייחודים עליו להיות מדויק ולהכיר כל צד בנפשו. ידיעה זו לא פשוטה, לכן באה החסידות, ובעיקר בעל הסולם המלמד לשלב את תכונות הנפש עם הידע הקבלי.

בראשית זוהר חדש כח - ל שעור 10

קו השמאל של ה דהויה

וו דהויה הוא בחינת כלל, ימין שמאל ואמצע ומלכות שמקבלת בלבד.

רשע הוא גאוותן המבקש את האור בעל מנת לקבל לפרטיות. כאשר מתעורר רצון גדול לפרטיות, זהו הגיהינום הרודף אחריו, שהרי לא ניתן לקבל את האור לפרטיות, מכאן הדרך קצרה לתסכול ודיכאון.

בעולם הזה לא רואים שהאור הוא חושך, לכן יש לפעול באמונה ולוותר על הפרטיות בה נראה לכאורה אור. ומי שאינו מוותר נמכר לעבד שלא יכול להחליט על גורלו.

על האדם לבנות נפשו לפי התבנית המתוקנת של עולם האצילות בו אין פגם. כאשר משהו לא מסתדר לאדם במציאות, זהו סימן שעליו לחזק את הצד הנפשי שבו. העולם החיצוני משמש כמנוף לכניסה לעולם הנפש. לתוך נקודה פנימית שלא אצילות בנפש האדם יש להעלות את כל הרצונות כדי לתקנם.

כל תיקון של הדינים והרצון העצמי באים דרך קו אמצעי, כלומר שהשמאל, הרצון לקבל בא ליחד, ופועל ממטה למעלה, בתנועה שמראה שאני מטה בחשיבות ויש עליון מעלי. וכך להגיע לרגש נכון מאוזן ואוהב.

סה ההתחלה שבצד השמאל של וו דהויה שהוא גבורה דז"א הוא סוד החשך שהוא בקו שמאל דבינה המתפשט בחשך למטה עד שנברא ממנו הגיהנם הלוהט מאותו החשך של האש החזק האדום והשחור החשך מכיל אש מכך שאור גדול מידי שלא ניתן לקבלו הוא חשך. וכאין לוהטים שביבי אש חזקים המתפשטים ונמשכים מתוך החשך שהוא שמאל לצד הזה היי לצד השמאל שלמטה.

בשעה שיוצא קו השמאל בבינה היי בישסו"ת שהוא חכמה בלי חסדים. נעשה חשך כלומר ששום אור אינו מאיר בו כי החכמה שבו אינה יכולה להאיר בלי חסדים וע"כ נעשה בו חשך ומחשך הזה נמשכים דינים וקליפות למטה שממנו נברא הגיהנם, היי בתחילת יציאת אור השמאל בבינה שהוא חכמה בלי חסדים, אז הוא בסוד החשך כי אפילו החכמה אינה מאירה בו, כי אינה יכולה להאיר מחמת חסרון החסדים, שמחשך הזה דקו שמאל דישסו"ת נמשכים דינים למטה וממנו יוצא הגיהנם לדון בו את הרשעים.

שהגיהנם לוהט מחשך ההוא באש חזק, באש אדום ואש שחור. והדינים דבינה מכונים אש אדום והדינים דבחינת המלכות המעורבים בדינים דבינה נק אש שחור. וכאן בקו שמאל דישסו"ת לוהטים שביבי אש חזקים היי דינים, שמהם נמשכים למטה לדון בו בני אדם וכל השביבים והדינים נמשכים מתוך החשך שהוא שמאל דישסו"ת היי לדבקים בקו שמאל. יש בז"א קו שמאל אותו צריך להעניק לנוקבא, ממנה מקבלים נשמות הצדיקים. קו זה הוא חושך.

סו חוץ כשעולה הנר היי בינה שהיא ישסו"ת מתוך מדידת המסך, כלומר שהבינה ממשכת אור העליון המזודווג על מסך דחירק שז"א העלה אליה למ"ן שע"י הזווג דהכאה הזה יוצאת קומת חסדים דבחי"א המיחד ב קווים זה בזה, וזוג דהכאה הזה שהבינה עושה נק מדידת המסך כי אז מודד המסך שיעור הקומה ומאיר לצד ימין שקומת החסדים שיצאה על המסך מאיר ומחזק את החסדים. מאיר אל החשך, שבקו שמאל ומגיעים האורות דקומת חסדים, אל אש ההוא היי לדינים דשמאל ונמצאים קרבים אל אש ההיא שבקו שמאל, ואל קו ימין ההוא כלומר שקומת החסדים קרבה לשמאל ומיחדת אותו עם הימין ומאיר ממנו. שאז מאיר השמאל החכמה שבו כי אחר שהחכמה דשמאל התיחדה עם החסדים שבימין היא נשלמת ויכולה להאיר.

סז אז מתפשט ומאיר מתוך הנר שהוא בינה היי ישסו"ת רוח אחד הלוהט והנה הוא מתפשט להיות מרכבה לצד שמאל ההוא דבינה והוא מתפשט בסוד ג גוונים היי ג קווים אל אותו הצד שנק צפון, ורוח הזה אינו עולה כבשמים ואינו מעלה ריח, משום ששמאל הזה דבינה נסמך על רוח ההוא המפורש בג' גוונים אלו.

אחר שהבינה תקנה את קו השמאל שבה ע"י קומת החסדים שיצאה על מסך דז"א שנק רוח זכה גם ז"א בהארת קו השמאל ההיא כי כל האור שתחתון גורם לעליון זוכה בו גם התחתון היי ז"א שנק רוח מתפשט בהארת השמאל הלוהט ויוצא מתוך הנר שהוא בינה דז"א מתפשט בקו שמאל שלו להיות מרכבה לקו שמאל דבינה, כלומר שאין עצם קו השמאל דבינה מתפשט בו אלא הארתו בלבד ​​ כדי שיהיה מרכבה אליו שז"א מתפשט בבחינת ג קווים לצד ההוא שנק צפון שהוא קו שמאל היי ע"ד שהתבאר בקו ימין, ונודע שאע"פ שקו השמאל דז"א ממשיך החכמה מקו שמאל דבינה מכל מקום ​​ אין החכמה מתגלית בקו שמאל דז"א אלא שהוא משפיע החכמה למלכות ובמלכות מתגלה החכמה והארת החכמה מכונה בשמים או ריח. ולא ריחא שרוח הזה היי קו שמאל דז"א אינה עולה בבשמים ולא בריח שה"ס הארת החכמה חכמה היא ריח וכאן אינו עולה ריח מפני שהעביר חוכמה זו למלכות. משום שקו השמאל דבינה נסמך ומאיר לרוח ההוא שהוא קו שמאל דז"א ועל כן הארתו מרובה ואם היה מאיר בעצמו בחכמה היתה נמשכת בבחינת ג"ר דחכמה שמשם כל הדינים וע"כ הוא מאיר אל המלכות שהיא מאירה רק ממטה למעלה בבחינת ו"ק וכבר ידעת שאי אפשר שיהיה יחוד השמאל עם הימין אלא אם כן השמאל יאיר ממטה למעלה.

אות ו דהויה ​​ כה - כז שעור 9

נג הסוד של אות ו של שם הויה הוא מרכבה עליונה קדושה העומדת בקיום שלם. ו זו מתחלקת לב אותיות שהם ב ווין היי ו"ו כי ו במבטא נשמעת ו"ו זה כעין זה כי ו הראשונה רומזת לת"ת ז"א, מצד התלבשות אורות בכלים ת"ת הוא ז"א ומצד הכלים ת"ת הוא נצח ו שניה ליסוד וכל מה שיש בת"ת יש ביסוד והם י"ב סודות עליונים כי יש בה ג קווים ומלכות המקבלתם וכלולם זה מזה ויש בכל אחד מארבע ג הקווים וה"ס י"ב צירופי הויה שיש בז"א הנק ו דהויה.

נד ו זו העליונה היי הראשונה מב' הווין הרומזת לת"ת היא עומדת ב חמש סומכים עליונים שאות ה העליונים שהיא בינה עומדת עליהם ו הזו אע"פ שהוא ששה כי ו היא במספר שש והיא סוד שש כי הת"ת כולל שש ספירות חג"ת נה"י היא חמשה וסוד חמש והכל הוא כראוי.

כי ה ספירות שמחזה ולמטה דישסו"ת הכולל שהוא ה ראשונה דהויה נק ה סומכים מפני שמקום גילוי החכמה היא מחזה ולמטה דישסו"ת והחכמה סומכת את הפרצוף ואלו ה סומכים מתלבשים ומאירים במוחין דז"א כי תנה"י דישסו"ת מאירים לז"א ומהם יוצאים ה ספירות חג"ת נ"ה דז"א. כי ז"א שהוא ו"ו יש לו שש ספירות חג"ת נה"י עם כל זה רק ה ספירות חג"ת נ"ה נמשכים מתנה"י דישסו"ת כי ספירה שישית יסוד אינה בחינה נוספת על חמש הספירות אלא שכוללת אותן באופן שאין יותר מחמש ספירות כי היסוד אינו אלא כולל של ה ספירות בלבד ונמצא שאלו שש הספירות חג"ת נה"י אינן יותר מחמש. יסוד כן נחשב לספירה. סופרים חמש שמצד מה שמקבלת מבינה הם חמישה חסדים, ומה שהיא וו היא 6 הכולל כל מה שמעביר למלכות.

קו ימין של ו דהויה

נה ההתחלה שבצד ימין דז"א הנק ו דהויה שה"ס ספירת החסד דז"א. הסוד של אור הראשון הזה עומד על מרכבה אחת שהיא ג ג ולא ארבעה, ואע"פ שאין מרכבה אלא בארבעה שהם ג קווים ומלכות המקבלתם, הכל כאן הוא בסוד שלשה שלשה כמו שהאותיות הולכו בשם הקדוש, היי האותיות יה"ו שהן שלש כי ה אחרונה ואות ה ראשונה הם צורת אות אחת ונמצא שד' אותיות הוי"ה אינם אלא ג אותיות יה"ו ומשום זה הכל הולך בג' ג

כי סוד המרכבה היא ג קווין ומלכות המקבלתם וכשהם נכללים זה מזה היה כל אחד מהם צריך להיות כלול מאלו הארבעה והיו צריכים להיות ט"ז בחינות. אמנם אינו כן אלא אפילו אחר שהתכללו זה מזה אין בכל אחד מארבע אלו אלא ג בחינות והם רק י"ב בחינות והטעם הוא כי עיקר המרכבה הוא רק ג קווין אבל המלכות אינה פועלת כלום אלא שמקבלת לתוכה ג הקווין ומשום זה אין בכל אחד אלא ג קווין וכן במלכות יש ג קווין שמקבלת ואינם אלא י"ב בחינות שה"ס י"ב צירופי הויה.

אין מרכבה פתוחה מג קווין ומלכות הכא ברזא בתלת תלת כאן הייו כשהם נכללים זה מזה אין בכל אחד רק שלשה שלשה כי כל אחד נכלל רק מג' קווין ואינו נכלל מהמלכות, כי אין המלכות נבחנת לשום בחינה נוספת אלא למקבלת בלבד. כמו שיש בד' אותיות השם רק י"ב צירופים כלומר שאפילו באות ה עצמה שהיא הרביעית שבמרכבה אין בה אחר התכללות ארבע בחינות אלא ג בחינות בלבד שהם ג קווים ובחינתה עצמה אינה נחשבת כאן. זו הספירה בשלש בלבד מפני שהמלכות נגנזה ברדלא ואינם פעילה כאן.

נז המרכבה שלצד דרום שהוא ימין היא בשלשה קווין היוצאים מתוך הנר שהיא בינה. ג קווין שבימין דז"א מבינה ואומר כשהרוח הנושב בי"ב רוחות שהוא ז"א שבו י"ב בחינות עולה אל הבינה שהימין ושמאל שבה מעלים ריח שהיא הארת חכמה ואינם מעלים ריח מפני שהימין ושמאל שבה במחלוקת. הרוח נכלל נכלל בג' גוונים כלומר שהרוח שעלה לבינה מיחד הימין ושמאל שבבינה ויוצאים בה ג גוונים. ימין שמאל ואמצע שהם חכמה בינה ודעת. יוצא שז"א שעלה לבינה יצר בה ג קווים הרוח מאיר באור הימין שבבינה ונשאב בתוך אור השמאל כלומר שהרוח מתקן אור השמאל שלא יאיר אלא ממטה למעלה שזה נבחן שהמקבל ההארה שואב אותה מתוך השמאל כשהוא במקום השמאל אבל לא יוכל להמשיך ההארה ממעלה למטה, אבל באור הימין מאיר כדרכו ואז יוצאים ג קווים, אחד לוהט באש היי השמאל ואחד לוהט במים היי הימין ואחד לוהט ברוח היי קו אמצעי ונשלמו ג הקווין שבבינה ואז הרוח נפרד מהבינה ובא למקומו ונעשה ג קווים גם הוא. שזה הוא על דרך המובא תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא היי כיון שהרוח שהוא ז"א הוציא ג קווים שעל ידו נתקנו חב"ד בבינה , זכה גם הוא בג' קווים אלו כי כל האור שהתחתון גורם שיאיר בעליון זוכה בו גם התחתון. כל אור שהתחתון גורם שיאיר בעליון, זוכה בו גם התחתון.

נח רוח הז שהכריע בבה קוים שבבינה כאשר נפרד מהבינה ובא למקומו ונעשה שלשה גוונים היי משום שגרם ג קווים בבינה השיג גם הוא ג קווים. אלו ג קווים הם אש ואין הם מים ואין הם רוח, כלומר שאין הם עצמם ג קווים ימין שמאל ואמצע שיצאו בבינה, רק הארתם בלבד שהיא נמשכה לז"א, אלא רוח הזה כאשר נפרד מבינה למקומו, כל אחד ואחד מב' הקווים ימין ושמאל שבקו אמצעי האיר ולה ונתן חיזוק למקום שעלו שהוא בינה ואח"כ נעשה הארת הרוח עצמו לקו אמצעי שהוא סומך תחתיהם שהוא מיחדם ומתקנם כמו שעשה בבינה. ג קווים גז"א אינם ג קווים ממש אלא שהרויח אותם בסוד מה שנתן חיזוק למקום שעליו בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא כי כל האור שהתחתון גורם שיאיר בעליון זוכה בו גם התחתון לכן כאשר הנברא מעלה ביקוש לאהבה, ליתר דבקות בבורא, זה האור/התענוג שיקבל ליחד. ואם מבקש הנאה לפרטיות, אין אפשרות שיקבל. וע"כ הרויח ב קווים מין ושאל מבינה ובחינת עצמו הוא ג קווים.

נט גוון אחד התלהט והתקיף בו אש שהיא הדינים דשמאל שנכלל בצד ימין ההוא היי קו השמאל הנכלל בג' קווים שבימין. גוון אחר התלהט והתקיף בו מים שהוא חסד, שנכלל בצד ימין היי קו ימין שנכלל בג' קווי הימין. קוון אחר התלהט והתקיף בו רוח שהוא רחמים הנכלל בצד הזה של ימין היי קו האמצעי דג' קווים שבימין ואלו ג קוונים הם מרכבה אחת שבצד ימין בסוד אות ה שהיא בינה כי המרכבה נמשכת מבינה.

ס ואלו הם הכינויים שיש בקב"ה בסוד השמות שנק בהם וע"כ השם של הקב"ה נק בכמה שמות וכולם נכללים בכל סוד וסוד מאלו הצדדים ימין שמאל ואמצע העליונים שהם שמות שאינם נמחקים.

ג קווים הכוללים שבאות ו שהוא ז"א נק בשמות שאינם נמחקים אבל אותם ג קווים הפרטיים הנכללים בכל קו נק כינויים ואינם בכלל עשרה שמות שאינם נמחקים.

סא צד זה שהוא ימין נק אל המרכבה שלו שהם ג קווים הפרטיים הנכללים בימין נק בדרך כלל גדול לקו ימין ג קווים פרטיים שבכל קו נקראים כינויים וכאן אומר שצד הימין נק אל ויש לז"א גם ג קווים, חסין לקו שמאל, קדוש לקו אמצעי אלא ג כינויים הם מרכבה לימין הכולל שהוא חסד דז"א הנק אל שהוא סוד עליון מאלו עשרה השמות שאינם נמחקים, מה שאין כן אלו ג הכינויים גדול ימין חסין שמאל קדוש אמצע. השם אל שהוא הימין של החסד לא נמחק. הכינויים הם התכללות של קו ימין מג' בחינות

סב אלו שלשה גוונים היי קווים הפרטיים שהם מרכבה לצד ימין לוהטים ומאירים וכל גוון וגוון מאלו הג' נפרט לשני אחרים לכל צד כי אלו ג קווים הפרטיים נכללים כ"כ זה מזה ויוצא ג קווים בכל אחד מהם היי שהתווסף לכל אחד ב קווים עד שנכנסים בחשבון שלוש פעם שלוש שהם תשע וקו ימין הכולל שהוא חסד דז"א הרוכב עליהם משלימם לעשרה וכל אלו נק ג"כ ספירות עליונות וקטנות שג' קווים הכוללים דז"א נק ספירות עליונות ותשע קווים הפרטיים שבכל קו נק ספירות קטנות וכולם הם מדותיו של הקב"ה שיש עצם והתכללות, כאשר העצם גדול, בלתי נמחק ובלתי משתנה, וניתן לראותו בצורות מגוונות

סג ומפרש הכינויים של תשע קווים הפרטיים הכלולים בקו ימין הכולל שני קווים השמאל והאמצעי היוצאים מתוך הגוון שהתקיף בו מים היי מקו ימין הפרטי הגדול, אחד נק רחום ואחד חנון. קו אמצעי נק רחום ושמאל נק חנון, אלו הם מאותו הגוון שהתחזק במים היי מקו ימין הפרטי. ושני קווים ימין ואמצע היוצאים מאותו גוון שהתחזק בו אש היי מקו שמאל הפרטי שנק חסין. אחד הקו האמצעי הנקרא ארך אפיים ואחד קו ימין הנק רב חסד, אלו הם מאותו הגוון שהתחזק בו אש, היי מקו שמאל הפרי וני הקווים ימין ושמאל היוצאים מאותו הגוון שהתחזק בו רוח היי מקו אמצעי הפרטי הנק קדוש. אחד הימין הנקרא חסיד ואחד שמאל הנקרא סולח ובסוד ספרו של חנוך כתוב שזה הימין נק טוב וזה השמאל נק ישר וסימנך טוב וישר ה' שהוא קו אמצעי המכונה טוב וישר.

סד מאלו תשעה קווים מתפשטים אורות למטה אל המלכות וכולן הן מרכבות אלו לאלו וכל תשעת הכינויים הם מבחוץ לשם אל שהוא קו ימין הכולל דז"א אבל אינם נתבקים באלו ג קווים הכוללים שהם חג"ת גז"א שהם למעלה. וכולם כלולים בצד ימין הכולל שהוא השם אל. וכולם הם אחד לצד הזה דימין והכל הוא בסוד אות ו שהוא ז"א

אות ה אחרונה דהויה ​​ כב - כד ​​ שעור 8

כאשר מתעוררת השתוקקות עצמית חזקה, ניתן כח לקליפות לכסות ולסתום את האור כדי שלא יגיע לתחתון. כדי לתקן זאת יש לעורר את הקב"ה כמו למשל בתקיעת שופר, מעוררים את החסדים לחיבור.

האלכסון באות א מייצג את האמצע, מלכות שהתכללה בבינה, חיבור במשקל נכון עליו כתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. האדם הוא א + דם שבכח זה ניתנת השלמה של אלופו של עולם לדם שהם גימטריה אב ואם.

קו אמצעי הוא הצד המאוזן, המשקל שבאדם, המאפשר לו לשקול את הדברים מעבר לרצון העצמי שהוא המלכות, ולבחון גם את צד העליון, הבינה.

מה ומשום זה כל שם ושם מהשמות הקדושים נכללת בו מרכבה קדושה וזה הוא שם קדוש כראוי, וכן לכל אותו ואות מאלו ארבע האותיות שבשם הקדוש יש מרכבה כי אלו ארבע האותיות הן סוד המרכבה לאותו שאינו נודע, כלומר שהן מגלות הבלתי נודע וע"כ נק מרכבה אליו ולכל אות ואות מאלו ארבע אותיות השם. יש לה מרכבה הנכללת בתוכה ונרשמת באותה האות ממש באות י אות ה ראשונה ואות ה אחרונה.

מו ה זו היא שתים עשרה ד רוחות העולם וג' קווים בכל צד ועם נקודה זו העומדת למעלה היא שלש עשרה מדות הרחמים למטה כעין י"ג מדות הרחמים למעלה בא"א, אלו שתים עשרה שבה' הן י"ב גבולים והם לד' רוחות העולם ג לכל רוח.

כי סוד ה ה"ס ד רוחות העולם שה"ס ג קווים ימין שנאצל ואמצע ומלכות המקבלתם וכשהם כלולים זה בזה יש בכל רוח ג קווים והם י"ב ונק י"ב גבולים ועם כללות המלכות הם י"ג וז"ש שד' סטרי עלמא ה"ס ג קוים ומלכות המקבלתם והם נכללים ה בזה ואז הם ג בכל רוח ונק י"ב גבולים. היכולת של אדם לייצר גבול היא ע"י מסך. בלי מסך לא ניתן לקבל אור וכך גם בלי גבול. לכן י"ב גבולי אלכסון מאפשרים את קבלת האור, וכך י"ג מידות הרחמים.

מז ואלו ג הקווים הנכללים בכל רוח הם תשעה לכל רוח כי גם ג הקווים שבכל רוח כלולים זה מזה והם תשעה בכל רוח והם לרוח מזרח תשעה ולרוח מערב תשעה ולרוח צפון תשעה ולרוח דרום תשעה ונקודה זו שהיא ה אחרונה העומדת עליהם באמצע נמצאת נקודה הזו שמשלמת לכל רוח שיהיה בו עשר שמשום שעומדת באמצע היא מצטרפת לכל רוח ונמצא שיש ברוח מזרח עשר, במערב בצפון ובדרום עשר שהוא סוד עשר ספירות לכל רוח ואלו הן מ אותיות של השם מ"ב הנמצאות בסוד הכתוב בראשית עד ב של ובוהו הנמצאות למטה במלכות בסוד השם הקדוש ושנים הם ליחדם בימין ושמאל הם מ"ב וכולם עומדים בסוד ה

כמו שיש שם מ"ב למעלה בג"ר מצד האורות שה"ס מ"ב אותיות שבפסוק בראשית עד ב של המלה ובהו כן יש שם מ"ב למטה במלכות וה"ס ד פעמים עשר אותיות שבכל רוח שהם מ ועם ב כללות של ימין ושמאל שבהם הם מ"ב כמו למעלה. התחתון בכל מקום נוצר מהעליון השלם, אזי גם התחתון שלם כל זמן ששומר על הקשר ומקבל שהוא נולד מהעליון שלו

מח עתה נמצא שאות ה זו היא נמצאת בכל הסודות העליונים כי היא בסוד המרכבה הקדושה ההיא ובאלו י"ב גבולים ובסוד עשר ספירות לכל רוח שבה ובסוד מ"ב אותיות החקוקות בשם הקדוש הכל נכלל בצורה הזו של ה

מט וכולם עומדים באלכסון בסוד הנקודה העומדת באמצע המכרעת את כולם בדרך ישר צד זה בצד זה וכן לד' רוחות כולם עומדים במשקל מאזנים העומדים לתקן את הכל.

האלכסון הוא מסך המאפשר לתחתונים לעלות למעלה ולעליונים לרדת ומראה על חיבור של מלכות ובינה

דרך הישר היא קו אמצעי בלי נטיה לימין או שמאל. ​​ 

ה זו שמשלימה לעשר עומדת באמצע להראות שהיא קו אמצעי וכך מתקנת את שאר הבחינות

נ בסוד הזה שהתבאר באות ה אחרונה שהיא המלכות נבראו ונתקנו כל אלו התחתונים כלומר כל הבריאה שאנו חווים באה בסוד צמצום ב ע"כ כתוב ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו נעשה ודאי היא ה שהיא המלכות הנק עשיה וכל אלו העומדים למטה מתאחדים בה כצורתה ממש כמו שנק ה עד שהתבאר בכל סודותיה וע"כ אמרה בצלמנו כדמותנו חוץ מה שיש ה אחת למעלה שהיא בינה אין לתחתונים אחיזה בבינה שהיא אינה העליון שלהם אלא דרך המלכות. אפשר לעלות אליה בזמנים מיוחדים, אך הנברא בעשיה. במה שהתחתונים אינם נראים כלל בצורתה ואינם נרשמים בה להראות כי אין לתחתונים אחיזה אלא במלכות.

נא כשהמלכות נק ה היא מזדמנת בכל אלו הסודות היא הכל משום זה עומדת נקודה זו בתוך האמצע של ד רוחות שבה משום שהיא מתאחדת בכולם, אלו ט שברוח מזרח מתאחדים בה והיא עמהם, אלו ט שברוח דרום מתאחדים בה, אלו שברוח צפון ומשום זה היא בכולם וכולם בה והכל היא ה וע"כ כתוב נעשה אדם שהוא דברי המלכות ​​ שנק עשיה והיא ה. וכתוב ויאמר אלקים שסובב על בינה הכל הוא בסוד עליון כראוי. נעשה אדם, בכוח המלכות שעולה לבינה, בשונה מבעלי חיים שבאים רק ממלכות. לכן באדם שני צדדים, כאשר הוא חי את הצד הכלול בבינה, ההשפעה, אזי הוא חי את צד האדם שבו. לכן גם המצוות לא עוזרות אלא הן מגרות ומעוררות את צד האדם, ולא ישפיעו על גוי.

נב וכל הסודות האלו וכל סודות העליונים כולם נודעים באותיות האלו ונרשמים באות ההיא ממש להתיחד השם הקדוש כראוי והכל הוא סוד עליון בשם הקדוש. עד כאן נרמזה חכמה עליונה בסוד אות ה אחרונה מארבע אותיות השם. אשרי חלקו של מי שנכנס בחכמה ויצא ממנה בשלום ויודע דרכיו של הקב"ה להכנס בלא בושה לעולם הבא. כפי שאמר הרשב"י שאינו רוצה להיכנס בבושה לעולם הבא בגלל שאינו מגלה הסודות.

ה דהויה ​​ יט - כא ​​ שעור 7

כח ההכללה מתקבל ע"י חסדי הימין, שמידת החסד מוכנה לוותר על כל הפרטים כדי להשיג את הכלל, ולקבל את הפרטים כמרכבה.

בזכות החסדים שמקבלת המלכות מז"א היא נחשבת לכלל ויכולה להתחבר לעליון.

כשאדם עובד ופועל נכון, ומקבל אור, חווה תענוג זהו סימן שהכין כלי ראוי, וכאן עליו להתעורר ולהמשיך להכין כלים להתחברות. כאשר רודפים אחרי תענוג לא ראוי, ידע שהכלי לא ראוי, שאחריו תגיע ריקנות ותסכול, כך שגם החושך מביא להתעוררות.

יכול אדם לבדוק האם הוא צורך תענוג אמיתי, כאשר ביכולתו לדחות את האור, שהחסדים יקדימו את הרצון, ולבחון האם הוא תואם את המודלים העליונים. לכן מבחן התוצאה החיצוני של הרגשה בלבד אינו קובע.

השאיפה האמיתית היא לא לקבלת האור, אלא לחיבור לעליון, וכך יוצאים מהגלות הנפשית.

לו אמר ר שמעון הקב"ה נקרא אחד שכתוב ה' אלקינו ה' אחד. הקב"ה נק ראשון שכתוב אני ראשון. שה"ס הנקודה הראשונה שה"ס י דהויה הקב"ה נק אחרות שכתוב ואני אחרון שה"ס ה אחרונה דהויה. ברוך הוא וברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים. לתפיסת הבורא אצל הנברא נקודת מבט שונות הבאות לידי ביטוי באות ה אחרונה בשם הויה

לז ה היא סוד שכתוב ואני אחרון שזה ה אחרונה השם הקדוש. המרכבה הקדושה שבאחרון הוא שכתוב ואת אחרונים אני הוא. אחרון ואחרונים כולם הם סוד אחד, כי אחרות הוא ה אחרונה דהויה ואחרונים הם המרכבה שלה. ונכללו אלו באלו הסוד של ה הוא ד שה"ס ג קווים ומלכות המקבלתם וז"ס המרכבה ואלו ד הם נק אחרונים וכולם נמצאים מצד שלמעלה היי מצד ה ראשונה דהויה ומצד שלמטה היי מצד ה אחרונה דהויה. בקדושה המלכות כלולה בבינה, כלומר ה אחרונה הכלולה באות ה ראשונה

לח מרכבה הזו היא מיכאל גבריאל רפאל אוריאל כי מיכאל ה"ס קו ימין וגבריאל קו שמאל ואוריאל קו האמצעי. ורפאל הוא מלכות המקבלת הארת ג הקווים, אלו הם ארבעה ועם נקודה אחת העומדת עליהם שהיא המלכות עצמה. הם ה וזו אינה נק ה אלא בסוד אלו ארבעה המלאכים שהם המרכבה שלה, ונקודה אחרונה שהיא המלכות העומדת עליהם שהיא המלכות עצמה. הם ה וזו אינה נק ה אלא בסוד אלו ארבעה המלאכים שהם המרכבה שלה. ונקודה האחרונה שהיא המלכות העומדת עליהם וסוד ה זו היתה ד שהם המרכבה ועל ידי אותה הנקודה השורה עליהם באמצע שהיא המלכות נעשית ה.

ד של המרכבה ה"ס המשכת החכמה השלמת כלים ומטרם שהמלכות נתדבקה בקו האמצעי היתה המרכבה שלה תחת שליטת החכמה הרצון לקבל שהקו שמאל לא היה מתחבר עם קו הימין וע"כ היתה דלה ועניה משום שלא יכלה להאיר בלי החסדים ועל שם זה נק אז ד מלשון דלות. היי בעת שהיתה בסוד המרכבה שלה בלי קו אמצעי היתה דלה שלא יכלה להאיר אחר שהמלכות נתדבקה שהמלכות נתדבקה בז"א שה"ס קו האמצעי ונעשית גם היא נקודה דאמצעיתא והיא שורה ממעל המרכבה שלה שאז החכמה מתלבשת בחסדים המרובים דז"א.

לא החכמה מוציאה את האדם מהדלות והעוני, אלא החסדים.

ללא זיווג עם ז"א נק המלכות ד מלשון דלה ועניה שאין לה מעצמה כלום, אלא מה שנותן לה בעלה, בזכות הזיווג עם ז"א בו היא מקבלת את החסדים, שאז יכולה החכמה שבה לבוא לידי ביטוי, שאז יוצאת מהדלות והופכת להיות אות ה

לט ובסוד ספרו של חנוך כתוב, יש ה אחרונה למטה שהיא המלכות שנמצאת מקושרת בה' זו הראשונה שהיא בינה וכולה אחת באחת. כלומר שהמלכות מתדבקת כולה בבינה והם כאחת שאז שולט אור החכמה שבשמאל דבינה במלכות כי זה סוד מצב א שבמלכות מטרם שמתדבקת בקו אמצעי ואז הוא עת לבכות כי אז הוא זמן הינים והמוחין דקטנות המכונים בכיה וסימנך אהה שבמלה זו מחוברת ב ההין הרומזות לבינה ומלכות ומלה זו היא לשון צער ובכיה וזה מורה שחיבור ב ההין גורם צער ובכיה. הבכיה היא העלאת מן במצב הקטנות ובאה כדי להוריד את המלכות חזרה למקומה רק לאחר שזכתה בניצוצי השפעה מהתכללותה בבינה.

מ משום שהסבוב של רע למטה היי כח רע שדרכו להקיף את הדבר שניתן לו רשות להקיף, כדי לסתום אורו שלא יגיע למטה לתחתונים המכסה כעין דל"ת ומסבב ארבע המלאכים האלו ואת נקודה הזו היינו המלכות, בעודה דבוקה בבינה ואינה בקו אמצעי, ואז נמצא בנקודה זו קליפה קשה המכסה עליה ואז מתכסה הלבנה שהיא המלכות והאור שלה מתכסה שלא יגיע לתחתונים ואז ניתנה רשות לדון העולם בדינים רעים.

והסוד הוא כי ה הראשונה שהיא בינה וה אחרונה שהיא מלכות, שתיהן הן בנקודה אחת היי ה"ה ביחד כי אז הדין ניתן בסוד הכתוב בגזרת עירין פתגמא קדישים שאילתא עד דברת וג'

כשהמלכות עולה לבינה, בחינת רות ונעמי זהו תיקון גדול, אך כאן אומר שאלו דינים. מצד נעמי יש בחינה של ג"ר דבינה, ויש בינה שנק קו שמאל שנותנת אור חוכמה, גבורה להשלמת כלים. זהו אור חכמה של צמצום א ג"ר שבא רק כדי לעורר הרצונות ולא לקבלת אור.

מא מרכבה זו של ד המלאכים עומדת באות ה אחרונה דהויה שהיא המלכות ואינן נפרדות זו מזו לעולם, שהמלכות אינה נפרדת ממרכבתה והמרכבה שלה אינה נפרדת ממנה. ובכל מקום שנמצא מיכאל שהוא ראש למלאכים של המרכבה שם השכינה כי המרכבה אינה נפרדת לעולם מהשכינה, הכל מתקשר זה בזה, היי כל ד המלאכים נכללים ומקושרים זב"ז והם מתקשרים תוך נקודה ההיא שהיא המלכות והכל ביחד הם ד היי ד מלאכים עם המלכות שעליהם והם חמשה.

מב וכשהיא ה אחת וקודם לה כתוב אות א או אות י והיא בנקודה אחת, היי בבחינת המלכות, אז היא באה להטיב ​​ לעולם היי הצירוף א"ה או י"ה שזה רומז שקליפה הרעה נשברה מפני ואינה מתכסית עליה שנשבר הדין וניתן להאיר לתחתונים. כי א י הקודמות לאות ה עומדות בסוד הזה לשבור הקליפה שלה וז"ס השם הויה.

כי כל הקליפה הנ"ל לסגור ולסתום אורתיה היא מפני שהיא מקבלת קר מקו שמאל דבינה שהיא חכמה בלי חסדים, ואות א מורה על מיתוק דחכמה וחסדים יחדיו, בסוד הציור של ביודין שבה, שה"ס ימין ושמאל וקו אמצעי שבה מיחד אותם זב"ז וכן י מורה על חסד. ולפיכך אם אחד מב' אותיות אלו קדמה לאות ה שהיא המלכות, רומז שכבר החכמה שבמלכות מלובשת עם חסדים שאז נשברה הקליפה הרעה השולטת על המלכות, כל עוד שהחכמה שלה היא בלי חסדים. כי א י מורות על שפע החסדים, המגרש את הקליפה מהמלכות אותיות א י טובות באות מצד החסד.

הצלחת האדם תלויה באמונתו, להוציא את הפוטנציאל מהכח אל הפועל, ביכולת להתקשר לדבר אמיתי וגדול ממנו. האמונה נובעת בעיקר מאמונה שהבורא נתן בנו את היכולת לגדול.

מג כעין זה אין לך שם קדוש באותיות הרשומות שבו שהרכבה שלו אינה עומדת באות ההיא שבשם ההוא על מה שהיא נסמכת עליה והמרכבה ההיא היא הסומכת שלה כי אין לך מלך שאינו בא בצבאותיו הכל שם אחד היי הוא ומרכבותיו ביחד כי המרכבות אינן נפרדות מהשם הקדוש וכל אות ואות מהשם הקדוש כוללת בתוכה מרכבה שלה ואז הכל הוא שם קדוש. המרכבה היא הצורה שמייצגת את החומר הראשוני, הם הפרטים הבאים לגלות את הכלל שהוא המלכות. כאשר הכלל מגולה יש למלכות את האות ה ואם לא היא דלה ועניה והפרטים הופכים להיות דין.

מד אות ה זו יש לה מרכבה באלו השליטים למטה בבי"ע משם שאות זו הקטנה מהחברה כלומר שהיא הקטנה שבע"ס היא בגלוי שהארת החכמה מתגלה בה אבל כל אותיות האחרות אין להן מרכבה שיתכללו באלו האותיות של מרכבתם באלו התחתונים כי אין הארת החכמה מתגלה להאיר לתחתונים בשום ספירה מע"ס חוץ מזו מהמלכות, משום שאות זו ה אחרונה שהיא המלכות נכללת בתחתונים שמבחוץ בבי"ע ואותיות אחרות של השם הוי"ה נכללות בהן מרכבות קדושות שהן אינן מאירות הארת חכמה לחוץ. חוץ כשמתחברים היכלות בהיכלות שהתחתונים עולים לעליונים אבל אינם נכללים באלו האותיות להיות כמו אות אחת.

בשבת ויום טוב עולים פנימיות עולמות בי"ע לעולם האצילות ומקבלים מבינה ותו"מ דאצילות וז"ש חוץ מבשבת ויו"ט שהיכלות דבי"ע עולים לקדושה שאז הם מקבלים גם מהספירות שהן למעלה מהמלכות מטעם שעומדים באצילות במקום הספירות עצמן וכל תחתון עולה לעליון נעשה כמו העליון סולם המדרגות אינו משתנה ותמיד מקבלים והמלכות, אך כאן נמצאים במקום עליון יותר ועכ"ז אע"פ שעולים לספירות דאצילות אינן נחשבים שם אלא לבחינות חיצוניות של הספירות ואינם כספירות עצמן וז"ש שאינן מתיחדים עמהם לגמרי אלא שנעשים להם לחיצוניות.

ה דהויה ​​ טז - יח ​​ שעור 6

על האדם לסדר בנפשו את התודעה כדי לא להישבר.

כאשר מוכן האדם לבטל עצמו, יש ביכולתו להשיג דברים עליונים.

ישסו"ת הוא האות ה ראשונה משם הויה, שאחרי צמצום ב מלכות שהיא ה אחרונה עלתה לבינה, ואז בינה נקראת ה. בעולם אצילות ישסו"ת מלבשת מחזה ולמטה דאו"א.

עולם אצילות הוא עולם התיקון, ומהווה תבנית נכונה כיצד על האדם לפתור את הבעיות הנפשיות כדי שלא ישבר, ויוכל בהתאם לבנות תודעה מסודרת. ​​ 

לא ניתן לקבל ג"ר דחכמה, שזו בחינה של עץ הדעת. או"א שבהם ג"ר, התתקנו בכוח של ג"ר דבינה, כלומר מציאות שלא ניתן לקבל את החכמה, אלא חסדים בלבד.

מבקש דוד המלך, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. נפלאות הם נ פלאות. מאחר והחכמה אצל או"א מכוסה, לכן היא נראית כפלא כלפי התחתון, ומבקש דוד להשיג את החכמה הנעלמת הזו. זוהי ההארה האמיתי שהכין הבורא להיטיב לנבראיו, שעליהם לבטל את האגו כדי לזכות בו.

בתחילה מרגיש האדם שישנו פלא, היינו חכמה עצומה שאינו מבין. ברגע שהוא מוכן לקבל בענווה שהגדלות הזו נמצאת למעלה והוא סמוך אליה, אז מתחילה להתקבל הארה כשהוא מוכן לקבל את החכמה למרות שאינו מבין אותה.

ללא ביטול הגאווה, מנסה האדם להשיג בגשמיות את האורות הללו, וזו בדיוק עצת היצר הרע. כל שעליו לעשות זה להסכים שהחכמה לא נמצאת ברשותו למרות שהוא מרגיש כך, ולבוא באמונה שיש עליון מעליו.

כח עתה מפרש סוד קבלת הפרצופים זה מזה ואומר, ואלו נ פלאות שהם תנהי"מ שמחזה ולמטה דישסו"ת הב' דאו"א הנק ט סומכים מאירים ומעלים את ה למעלה אל ט סומכים משום שנ' פלאות אלו ה"ס בינה ותו"מ המעלים התחתון לעליון שאח"פ דעליון יורדים למקום התחתון וכשהם עולים למעלה מעלים איתם את ישסו"ת להיכל או"א ומתעטרים ומתקשרים תוך ט הסומכים האחרים, כלומר שהם מבחינה אחרת היי מבחינת או"א. ואלו תשעה סומכים עולים לאות י שהיא או"א שהיא למעלה למעלה פירוש שיוד היא עלי עליון לט' סומכים עי העליון דט' סומכים הוא ישסו"ת א והעלי עליון הוא או"א הנק י וע"כ אומר לעילא לעילא. ומשמיענו בזה סדר קבלת הפרצופים זה מזה שאות ה שה"ס ישסו"ת הכולל מקלת מט' סומכים שביוד והט' סומכים מקבלים מיוד ומשפעים אל ה דהויה שהיא ישסו"ת הכולל. ישסו"ת הב' נותן הארת חכמה לכל התחתנים ונחשב עלי עליון.

כט כשה' ספירות של ה יורדים מהעליון שלהם שהוא ט סומכים של יוד ולא ידוע ממי שיורדים, היי שהם בקטנות בו"ק בלי ראש אז ה הו מתעטרת בסוד אלו נ אלו הפלאות שהם תנה"י שמחזה ולמטה דאו"א המלובשים בתוך ה שהיא ישסו"ת. שאלו החמש סומכים היי ה ספירות דגדלות שמחזה ולמעלה דישסו"ת סומכים אותם בעת גדלות אבל בעודן בקטנות הן נקראות נ פלאות משום החסדים המכוסים שהוא פלא עבורם על שם תנהי"מ דאו"א וכאשר מתעטרת ומתפשטת היי ה היא בעת גדלות שמקבלת ג"ר אז חוזרת מסוד נ לתוך סוד ה. כי בקטנות כשאין להם עמידה בפני עצמם נק על שם תנה"י דאו"א נ פלאות ובגדלות כשיש להם עמידה בפני עצמם נק על שם ה ספירות תנהי"מ שמחזה ולמטה של עצמם שהם ה סומכים.

ל עתה מבאר ג בחינות ישסו"ת כסדרן ואומר מתפשטים אלו חמש סומכים למטה היי לישסו"ת ב ובחינה ראשונה דישסו"ת עומדת עליהם בחינת קטנות דישסו"ת מחזה ולמטה, אז היי שמתלבשת בהם וכשבחינה ב דישסות"ת מאירה מכל האורות היי אחר שמשתלמות בעיבור יניקה מוחין דפנים, אז יוצאים ממנה ה אורות אחרים שהם בחינה ג דישסו"ת שהם משתנים ואינם משתנים ימין ושמאל.

שיש בהם ימין ושמאל שהימין הוא אור חסדים שאינו משתנה לעולם וכשם שהוא לעלה כך הוא בסוף המדרגות למטה. והשמאל ה"ס אור החכמה המתגלה בישסו"ת ג ולא בב' בחינות ישסו"ת הקודמים. כנ"ל באו"א שאור זה של החכמה משתנה כי הוא צריך להתלבשות החסדים כשיש זיווג בין ימין ושמאל לקו אמצעי בפנים בפנים יכול להתפשט לתחתונים וכשאין לו חסדים באחוריים הוא נעשה חשך מטרם שיוצא קו אמצעי המייחד השמאל עם הימין לקבל חסדים נמצא שקו השמאל הוא חשך וזהו שרצה להשמיענו. רק בישסו"ת הג' שנעשה זיווג פנים בפנים על האורות, שהתחברו או"א וישסו"ת למדרגה אחת, במצב של ב עליות בעולמות.

לא אחר שביאר שיוצאים ימין ושמאל ב קווים וקו שמאל משתנה מאור לחושך מחמת פירודו מהימין, אומר שמכאן והלאה עומד הדבר להסתמך, היי שקו השמאל עומד להתקקן על סוד עליון בסוד השם הקדוש היי על סוד ו של השם הקדוש שה"ס קו אמצעי המיחד ימין ושמאל דישסו"ת שהוא ה של השם הקדוש שיהיה סתום זה בזה השמאל בימין כלומר שקו השמאל יהיה סתום מג"ר דחכמה מכח התלבשותו בחסדים דימין ותשתכלל על ידו המרכבה הקדושה. סתום מג"ר דחכמה זה תיקון, מפני כשבאו לקבל בעולם הנקודים הייתה שבירה, הכן באצילות ניתן לקבל ו"ק. כשיש התיקון אז המרכבה שנק צד הסומכים יכולה להשתכלל ולהינתן לתחתונים.

לב ואלו חמשה הם ארבעה כי הם חמשה כנגד חמשה סומכים שהם ה הספירות תנהי"מ והם ארבעה כנגד ארבעה רוחות העולם שהם ג הקווים ימין שמאל אמצע ומלכות המקבלת מהם וכל אחד ואחד מאלו ד האורות יש לו מרכבה בפני עצמו. כי אלו ד האורות שבג' קווים ומלכות המקבלתם הם סוד המרכבה ומתום שד' האורות כלולים זה מזה, ע"כ יש בכל אור מרכבה בפני עצמו היי שכל אחד מהם כולל ג קווים ומלכות המקבלתם.

לג עתה מבאר סדר יחוד המדרגות זו בזו וכל המרכבות כולם כלולים כל מרכבה ומרכבה באור אחד, שכל אחד מד' אורות שבג' קווים ומלכות המקבלתם כולל בתוכו מרכבה אחת וכל אור ואור נכלל באלו ה סומכים שהם כח"ב תו"מ של ה וכל סומך וסמך שבהם נכללים באולו תשעה סומכים שהם בחינה ג של אות י וכל אחד ואחד מאלו הסומכים נכלל באות י שהיא נקודה עליונה הראשונה היי או"א הנכללים בא"א הנקרא הנקודה העליונה הראשונה כדי שיהיו כולם אחד כי כולם עולים ומתיחדים באו"א וא"א בא"א ואז כל פרצופי אצילות נעשים אחד. במצב של ב עליות

לד מכאן נמצאים מרכבות שעולות לאות ה ממטה למעלה שהם כ"ה מרכבות כי ה סומכים הם ה מרכבות וכלולות זו מזו שכל סומך כלול מה' מרכבות והם כ"ה מרכבות וז"ס שכתוב יברכו-כה שהיא אותיות יברכו כה היי כ" מרכבות ממטה למעלה.

לה מאות ה ולמעלה הן תשבע המרכבות היי ט סומכים של י העומדים בפני עצמם בלי חשבון כי אע"פ שיש בהם חכמה אין החכמה מתגלה בהם והחכמה מכונה חשבון שהמלכות המושכת חכמה מכונה חשבון ע"כ אומר בלא חושבנא עד סוד י שה"ס או"א עלאין שהכל נסתם בתוכה כי באו"א עלאין אין אפילו גילוי לחכמה, מכאן ולהלאה היי אחר ב אותיות י"ה דהויה שהתבארו ה"ס השם הקדוש היי זו"ן שה"ס ו"ה של השם הקדוש המתעטרים באלו המרכבות של ב אותיות י"ה ונכללים זה בזה שו"ה נכללים בי"ה באלו ד אותיות הויה. במצב הגדלות גם ו"ה ז"א ומלכות מתכללים בעליון.

יוד דהויה ​​ י - יב ​​ שעור 4

באות יוד ג מדרגות. כך באות א יש יוד עליונה, אלכסון ויוד תחתונה. באות א כל שלושת הבחינות הם אחד, ובאות י היא השורש לאות א ישנם ג בחינות שהם או"א עילאין, ישסו"ת א וישסו"ת ב.

כמו האגוז באות א, הפרסה המפרידה, כך ישנה מדרגה בשורש, שהיא אבא ואמא עילאין שיכולים לקבל חכמה, אך אינם משתמשים בה לעולם עד גמר תיקון.

בעולם אצילות ג"ר דבינה היא שלמות, וישסו"ת מקבל חכמה בעולה ויורד, אך לא הוא נותן את האור לתחתונים, אלא דרך ישסו"ת ב' שממנה מושפע האור לתחתונים.

חסדים של ג"ר שהם שלמות וחסדים של ו"ק שאינם נותנים שלמות.

כאשר מנסה אדם להעביר ידיעה לחברו, ישנם דברים סתומים שהם סוג של השראה שאפילו לא ניתן להגדיר אותם. במדרגת ישסו"ת ב כבר יש לאדם הבנה, אך כדי להעביר לחבר עליו לעבד ולמסור לפני יכולת סידור דרך ההסבר.

תהליך מחשבה זה ניקרא עיבור, יניקה ומוחין. שלב ראשון עיבוד עצמי של הידיעה שהוא עיבור, יניקה היא בחינת היכול להעביר לאחר והוספת קצת נפח כדי שיהיה מובן לחבר, ורק לאחר מכן הוצאת הדברים באופן שלם. ​​ 

יח והיא המרכבה הג' יוצאת מהתנוצצות הנר כשמדד מדה תחת קשר הראשון. והיא התנוצצות אחת. כשהמדה נמצאת מאירה זו ועולה ויורדת ונסמכת תחת האות י והיא נקודה אחת לאחר זה התנוצצות מתפשטת ומוציאה שלשה ניצוצות אחרים ונסמכים תחת קוץ התחתון של י

יט ואח"כ יוצאת התנוצצות אחרת מתוך קשר השני המאירה ועולה ויורדת ונסמכת תחת האות י בבחינה אחרת.

הקשרים הם בחינת פרצופים חב"ד חג"ת נה"י מצד האורות, והפוך מצד הכלים. מסך דחיריק עוצר את האור ויוצא זיווג דהכאה. המסך הוא באות ה תתאה, בבינה, בנקבה עינים הוא בקטנות. ​​ 

יש ג"ר מצד בינה וג"ר מצד חכמה וגם מצד יחידה.

קוץ י התחתון הוא ישסו"ת א. ישסו"ת הב' מלביש מחזה ולמטה של ישסו"ת א.

פרצוף החג"ת הוא פרצוף היניקה, של ישסו"ת ב

כפי שבזו"ן 3 בחינות, כך בשורשים שלהם שהם או"א וישסו"ת יש 3 בחינות, שנקראים או"א אילעין שבהם יוד לא יוצאת מאויר ונשארת בחינת אמונה, איזכא דחייא. יש את מדרגת ישסו"ת כמו ל דצלם בה יש ירידה ועליה, ואז יוד יוצאת או נכנסת באוויר, בה כבר יש חכמה אך לא בשבילה. מדרגה נוספת ישסו"ת ב שעושה זיווג בשביל זו"ן, עליה מלמד כאן, וגם בה יש עיבור יניקה וגדלות.

כ נמצא שיש לאות י שהיא נקודה עליונה תשעה עמודים שהם נה"י חג"ת חב"ד שבישסו"ת הב', על מה היא נסמכת עליהם וכולם הם מרכבה אל האות הזו י אז י מאירה ונסמכת על תשעה עמודים אלו ואז מאירים מתוכה שמונה אחרים וכולם עומדים בסוד אות י שהיא נקודה עליונה נסתרת.

כאשר מדבר מצד האורות נה"י זה פרצוף העיבור, חג"ת יניקה חב"ד מוחין והפוך מצד הכלים

העלמות החוכמה זה תיקון כדי שלא תהיה שוב שבירה.

כא תשעה סומכים אלו שלמטה מן יוד עולם בשם ואינם עולים. כי שם פירושו השגה שכל מה שלא נשיג לא נגדירהו בשם ולפיכך הם נבחנים שעולים בשם כלפי עצמם. ואינם עולם בשם כלפי אחרים כי אחרים אינם משיגים אותם שאז גם התחתון לא יכול להשיגם.

משום שתשעה האלו נק אין סוף מכח החכמה סתימאה דא"א המאירה בפנימיות י וע"ה הם נבחנים שנמצאים ואינם נמצאים, כי כפי עצמם נמצאים וכלפי אחרים אינם נמצאים, ואינם נודעים לאחרים ונקראים בשם ואינם ידועים כלל. ואלו עולים בשם ואינם עולים.

כב וזה סוד וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. שכתוב הזה סובב על השגת ט סומכים אלו שבישסו"ת הב' של יוד כי אין מי שיעמוד בהם ובשמות שלהם ואינם מתקלים לעמוד על דרכיהם. כי המה אינם מגולים לחאחרים מחמת החכמה סתימאה המאירה בפנימיות י שה"ס א"ס.

וע"כ לא עמד משה עליהם ומשום זה היו לפני מדרגה שלו, כי הוא התנוצצות הראשונה שה"ס י כלומר שמדרגת משה היא בינה כי משה זכה לבינה וט' סומכים הם מהתנוצצות הקודמת לבינה שה"ס י שהיא מחכמה עצמה. על כן כתוב לפניך כלומר לפני המדרגה שלך קראתי בשם ולא במדרגתך כי במדרגתך אינה נק בשם וכן כל הסומכים התשעה הנמשכים מיוד הם הקדימו למדרגת משה ומשום שהם נמשכים מיוד שהיא חכמה. ועל כלן לא עמד על דרכיו של הקב"ה משום שכולם עולים בתוך המחשבה היי שהם חכמה ומשם מתפשטים דרכיו של הקב"ה לכמה בחינות ברצונו של הקב"ה ולא נודעו כלל כי החכמה אינה נודעת.

יוד דהויה ​​ ז - ט ​​ שעור 3

מלמד כאן על החלק הנסתר שבאותיות.

השלמות נמצאת בהסתרה כדי לאפשר לנו לגלות אותה. אותיות התורה מסתירים שלמות, וכך בכל מפגש עם החיים יש לגלות את הבורא שמדבר איתנו דרך הבריאה, למרות שראייתנו חלקית, ואין אנו מסוגלים לפרש כל מציאות כראוי.

​​ 

היצר הרע מתערב ומבלבל לנו את האותיות שהן חסרונות, ועלינו לפרש את המציאות באמונה מעל טעם ודעת. צדיק מפרש נכון את סודות התורה הפנימיים, ואת המציאות, מאחר והוא מצדיק תמיד את הבורא.

בלימוד על האות א, מראה שישנה הפרדה בין היוד התחתונה לבין היוד שמעל האלכסון. ובמצב קטנות י תחתונה אינה יכולה לקבל אור. באצילות, עולם התיקון, ניתן החיבור בין עליון לתחתון בצורה מתוקנת.

בזמן תיקון, האות א מצביעה על שלמות חלקית, היינו שלמות שבדרך. כאן ישנה שמירה שלא להיכנס לגאווה, מאחר וכן מקבלים חלק מהאור.

ישנם חסרונות באדם אותם יש למלא ע"י המחשבה. במחשבה יש צד ניסתר, מעין תת מודע עליון ואת החוקים העליונים יש לקבל באמונה בלי הבנה.

יג ר"ח היה יושב לפני ר שמעון אמר לו, אור הזה יצא ביום הראשון וביום השני יצא החשך היי קו שמאל שמטרם שנכלל בימין הוא חשך וכן נעשתה בו התחלקות המים והיתה בו מחלוקת. למה לא נשלם כל זה ביום הראשון אלא ביום השלישי, הרי יום ראשון שהוא ימין כולל את השמאל, כלומר כיון שאור הימין יצא קודם השמאל, נמצא שאור הימין הוא שורש ואור שמאל הוא ענף, וכל שורש כולל בתוכו הענפים שלו ומתקן אום וא"כ היה לו ליום א שהוא ימין לתקן את אור השמאל שביום ב. אמר לו ר שמעון, הלא על זה היתה המחלוקת, כלומר שיום ב שהוא שמאל לא נכנע ליום ראשון כענף לשורש, אלא היה חולק עליו ורצה לבטלו, עד שיום השלישי שהוא קו אמצעי היה צריך להכניס את עצמו ביניהם להכריע המחלוקת ולהרבות בהם השלום.

סתרי תורה י דהויה ז - ט שעור 3

יד ר שמעון פתח, מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו וגו' מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה וגו' באותיות הרשומות כמו אותיות שבשמות הקדושים וכדומה. הנכתבות על צד הסתר השלמות היי שרומזות על סודות העליונים שכל לבוש מסתיר וגם מגלה כפי שהאות מסתירה את הרקע הלבן שבספר, ובכך מגלה, עולות לתוכן מרכבות במרכבות הקדושות. כל מרכבה ומרכבה עולה לתוך אות ידועה כשנרשמת האות על בוריה היי שהמרכבה שלה עלתה ובאה בתוכה. כל אות ואות עומדת על שלמותה של המרכבה הראויה אליה. מכאן יצא הדבר, לבאר כל אות ואות בסוד המרכבה הקדושה שלה שהיא בסוד ד רוחות העולם שהם חו"ג תו"מ. אות היא חיסרון, ובלימוד באים לבדוק כל חיסרון כיצד הוא מקשר לרעיון שבעולם העליון.

טו הסוד של האות הראשונה של אלף בית שהיא א עולה בהארת אור חוזר ויורדת בהארת אור ישר ומקבלת ו"ק שהם חג"ת נה"י ואח"כ עולה האות לקבל העטרות שלה, היי הג"ר שהם חב"ד ועולה אל מאה עולמות היי שעולה לבינה שספירותיה הן בחשבון מאה ומשם מקבלת את הג"ר שלה כנגד א הזו. היא אות י שבתחילת השם הויה שהיא עולה ברצון המחשבה היי לחכמה ונסתמת ואינה נודעת.

נודע שב' זמנים קטנות וגדלות נתקנו בסבת עלית המלכות לבינה, ומתחילה בעת שהמלכות עלתה לבינה, סיימה המדרגה תחת החכמה, וסיום הזה שנתתקן תחת החכמה נקרא פרסא. ומשום זה נשארו במדרגה רק כתר וחכמה ובינה ותו"מ יצאו ממדרגה למדרגה שתחתיה. וכיון שאין שם אל ב כלים במצב הקטנות כו"ח אן שם רק ב אורות רוח נפש וחסרה ג"ר שהם נשמה חיה יחידה, מטעם חסרון ג הכלים בינה ותו"מ. וזהו זמן הקטנות ואח"כ בזמן הגדלות יורדת המלכות ממקום בינה כמו אלכסון א היי מהפרסא למקומה עצמה ואז עולים ג הכלים אח"פ דעליה בצמצום ב בינה ותו"מ ומתברים במדרגה וכיון שבר יש ה כלים חוזרים ומתלבשים כל ה האורות נרנח"י ואז יש ג"ר במדרגה.

ועל זה רומזת צורת האות א כי י עליונה של א ה"ס כתר וחכמה שנשארו במדרגה בזמן הקטנות וקו שמתחת י העליונה ה"ס הפרסא המסיימת המדרגה תחת כתר וחכמה. וזהו זמן הקטנות ובזמן הגדלות שהמלכות יורדת מפרסא למקומה ובינה ותו"מ חוזרים ומתדבקים במדרגה, אז מתחברת י התחתונה אל א שהיא מורה על בינה ותו"מ שחזרו והתדבקו באפן י העליונה רומזת על כו"ח ואות י תחתונה רומזת על בינה ותו"מ והקו שבינהם רומז על הפרסה שה"ס הסיום שנעשה בעת הקטנות תחת הכתר וחכמה. עדיין נשארת השאלה למה הקו המפריד באות א שהרי אור ע"ב ס"ג הוריד ה תתאה.

פרצוף עתיק מחבר בין קטנות לגדלות שנק גדלות של אח"פ דעליה. ס"ג ראש השערות מחבר בין צמצום א לצמצום ב.

טז ​​ נתכסה תחתיה דהינו שהופרש תחת האות י אגוז אחד שמכזה בהסתר שבהסתר והיא מרכבה העומדת תחת סוד ההסתר וגו

אות א בנויה מיוד עליונה אלכסון ויוד תחתונה.

האלכסון הוא בחינת האגוז, לשון אקצוץ, שקוצץ את המדרגה.

הפרסה אינה מתבטלת לגמרי, אלא מאפשרת שיהיה אח"פ דעליה, ולא חוזרת למקומה ממש. וגם אם מקבלים ג"ר, זה למעשה ו"ק של אותו ג"ר.

האות א דומה לאגוז שיש י ואגוז אלכסון תחתיה, ופרסה זו מאפשרת שישמר צמצום ב וגדלות המדרגה תהיה ו"ק, ואותה י שהיא כמו מלכות עולה לבינה ולא מאפשרת לצאת כחוכמה גלויה.

יש תת מודע שלא ניתן לחדור אליו, ואין אפשרות להגיע לשם לטובתנו כדי שלא נקבל וניזוק.  ​​​​ 

יז ​​ מצד אות י זו יוצאת מרכבה אחת קדושה והיא מרכבה נעלמת ואינה מגולה, לבד בשעה שמאירה ההארה של אגוז ההוא הנסתר, אז מתגלה מרכבה ההיא ולפיכך מרכבה ההיא היא נעלמת וגלויה שמטרם הארת האגוז היא נעלמת ואחר הארת האגוז היא גלויה.

כאן מתאר את האות י שתחת האלכסון באות א. על הפרסה לא מקבלים ג"ר, אך יוד זו כן מקבלת מעין שלמות שבדרך, ג"ר המתאים לתחתון. השמירה על צמצום ב נשמרת תמיד.

למרות שנעשתה פרסה, כרומה דאיתכפיא, שלא נותנת לחכמה לרדת מהמדרגה, מאחר והבינה שעלתה ממילא אינה רוצה חוכמה, שחפץ חסד הוא, ולא מפריע לה, אלא ז"ת דבינה מרגישה חיסרון ורוצה חכמה.

לאו"א יש חכמה שאינה מאירה, והתענוג שלהם דווקא מחסדים.

בראשית זוהר חדש

ויהי אור ​​ ד - ו ​​ שעור 2

אור/שפע ניתן לקבל רק ממטה למעלה, כלומר שיראה הנברא שהוא מטה בחשיבות, והבורא מעלה בחשיבות, ואז קבלת האור תהיה רק מטעם שהוא משפיע. זו צורת קבלה של קו אמצעי, היינו הכפפת הרצון לקבל משמאל, לימין, לאמונה.

השמאל מופיע בערב, החסד הימין בבוקר והם מתאחדים שכתוב יום אחד. שואל רבי יהודה מדוע כתוב כל פעם במעשה בראשית ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, אלא בא ללמד שגם בכל יום יש הארה מיוחדת, ובכל מקרה כלולים מימין ושמאל.

הגיהנום בנפש הוא הרגשת הנפרדות מהבורא, זהו חופש הפרט המבקש להיות נבדל מהכלל.

ה בוא וראה, הארה העליונה של קו אמצעי היא שיאיר אותו אור חכמה שנגנז, כי מהארה הזו של החכמה נמצא בו שמחת הכל. והקו האמצעי הוא ימין שחקוקי חקוקות היי הארת השמאל המלאה עם דינים המכונים חקיקות מתעטרות בכתרים עמו כלומר שעיקר קו אמצעי הוא בהארת החסדים שבימין. אלא שדם החכמה שבשמאל כלולה בו וע"כ יש בו שמחת הכל. בין ימין ובין משמאל. ולמדנו זה ממה שכתוב, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך שזהו אור הראשון שגנזו הקב"ה לצדיקים, לאותם יראי חטא. ויהי ערב הוא מצד החשך ויהי בקר הוא מצד האור ומתוך שהם מתחברים יחד כתוב יום אחד. וזו השלמות לאחר שנעשית הבדלה וכל צד יודע את תפקידו, השמאל מאיר ממטה למעלה, וימין ממעלה למטה ופועלים יחד

אע"פ שאור הראשון נגנז על ידי קו אמצעי עכ"ז לא התכוון לגנזו לגמרי אלא להיפך שהתכוין שע"י הגניזה יוכל אור ההוא להאיר לצדיקים יראי חטא מתום שהם זהירים לקבל אור ההוא ממטה למעלה והוא מטעם כי אין שלמות אלא ע"י הארת החסדים שבימין עם החכמה שבשמאל יחד, ואז שמחת הכל בקו אמצעי המיחדם יחד. וזה שמסיים ויהי ערב מצד החשך היי קו שמאל הנקרא חשך. ויהי בקר היי קו ימין הנקרא אור שמתחברים יחד על ידי קו אמצעי כתוב יום אחד שהוא השלמות והאחדות.

ו רבי יהודה אומר מהו הטעם שבכל יום ויום כתוב ויהי ערב ויהי בקר, ומשיב שהוא לדעת שאין יום בלי לילה ואין לילה בלי יום ולא ניתן להפריד ביניהם. ​​ כי קו ימין בלי שמאל נבחן לו"ק בלי ג"ר וקו שמאל בלי ימין נבחן לחשך כי אין אור החכמה שבשמאל יכול להאיר בלי חסדים, הרי שהן בקו ימין שה"ס יום והן בקו שמאל שה"ס לילה אין בהם שלמות וכל שלמותם תלויה בהיחדם יחד אז נשלם אחד מחבירו שהימין נשלם מג"ר ע"י התכללות השמאל והשמאל יכול להאיר ע"י התכללות החסדים שבימין. כי בלי לילה שהוא קו שמאל נמצא הימין שהוא יום בחסרון ג"ר, כי קו שמאל בלי ימין אינו יכול להאיר כלום. ולפיכך הם צריכים תמיד להכלל יחד כי אם מפרידים ביניהם שניהם אינם יכולים להאיר.

ז א"ר יוסי אותו יום שיצא בו אור הראשון התפשט בכל ימי בראשית כי כתוב יום בכולם, כלומר שהתפשטות אור הראשון נק יום ומתוך שהיתה התפשטות האור הזה בכל ימי בראשית ע"כ נאמר בכולם יום. אמר ר אלעזר, זה נשמע משכתוב בכל ימי בראשית בקר ואין בקר אלא מצד אור הראשון הכלול בו כלומר השם בקר מורה על התחלת ביאת האור היי אור הראשון. ר שמעון אמר יום הראשון שהוא רומז על חסד דז"א הולם עם כולם וכולם נכללים בו כדי להראות שאין פירוד בששת ימי המעשה שה"ס חג"ת נה"י דז"א וכולם אחד. כל הימים מקבלים מאור היום הראשון כך שאין בהם פירוד, ומכח יום הראשון שהוא חסד נובעים כוחות לשאר הימים ולמלאכים.

ח ויאמר אלקים יהי אור פירושו שהתפשטותו של האור הזה תמשך למטה ואלא הם המלאכים שנבראו ביום הראשון שיש להם קיום להתקים בצד ימין.

ט וירא אלקים את האור, המילה את שבכתוב את האור באה לכלול המראה שאינה מאירה שהיא המלכות עם המראה המאירה שהיא ז"א שכתוב בו כי טוב. כלומר המלה את באה לרבות שגם המלכות נכללה בכתוב כי טוב, הנאמר בז"א א"ר אלעזר, את בא לכלול ולרבות אלו המלאכים הבאים מצד אור הזה שגם עליהם נאמר כי טוב וכולם מאירים בראשון היי מהאור של היום הראשון בקיום שלם.

י ויהי רקיע בתוך המים א"ר יהודה בזה נפרדו מים עליונים ממים תחתונים רקיע פירושו התפשטות של מים וזה שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים היי שיבדיל בין מים עליונים למים תחתונים. הרקיע הוא המסך המייצר את ההפרדה ולכן לא נאמר ביום שני יום טוב, שהפרדה זו אינה טובה כשעומדת בפני עצמה, וביום השלישי מגיעה ההפרדה לתכלית הטובה של קו אמצעי

שואל מדוע לא תוקן הכל כבר ביום הראשון שבו כלול הכל, ולמעשה זו שאלה למה כבר באין סוף עוד לפני הצמצום לא נתקן הרצון, כלומר הכלים דעיגולים, והיה יוצא הכל מתוקן, לדלג על יום שני, על השמאל שיעמוד לבד, לכאורה יכול היה יכול לתקן ישר קו אמצעי. על זה עונה רבי שמעון, שצריך קודם כל לתת לשמאל, לכלים עמדה משלהם, כדי ליצור מחלוקת כדי שתהיה הבדלה וכל אחד יעשה את תפקידו.

בנפש השאלה היא מדוע לא הולכים ישר לאהבה, למה יש לבנות קודם את האנוכיות, לבוא ביראה לאהבה. זה טוב שנותנים לכל צד את הפרטיות שלו, שיביא עצמו ליחד, לקשר.

יא ויעש אלקים את הרקיע, שעשה בו ברקיע פעולה בגדלות עליונה היי שהמשיך על ידו מוחין דגדלות מהבינה אל הזו"ן כי ויהי רקיע אינו כתוב אל ויעש שזה מורה שהרבה אותו בגדלות רבה.

כי סוד הרקיע ה"ס סיום החדש שנעשה תחת החכמה מכח עלית המלכות מקום בינה שסיימה המדרגה תחת החכמה שמחמת זה נשארו ב כלים כו"ח וב אורות נפש רוח וסיום הזה נק רקיע וזה נבחן לזמן קטנות ולעת גדלות מוריד המלכות ממקום בינה שבסיום נק רקיע שאז חוזרים בינה ותו"מ למדרגה ויוצאים ג"ר שהם הגדלות.

וז"ס יהי רקיע וג' שנאמר על זמן הקטנות. ויעש אלקים את הרקיע לא כתוב על דרך שנאמר יהי רקיע אלא ויעש דאסגי ליה ברבו סגיא כי ע"כ שינה הכתוב לומר ויעש משום שמורה על מוחין דגדלות הנמשכים מהרקיע ע"י ירידת המלכות ממקום הסיום הזה למקומה עצמה. שעל ידי זה חוזר מקטנות לגדלות. כשעשה הבדלה בין גלגלתא ועניים ואח"פ, וכשבאה הגדלות הוריד ה תתאה וחיבר מים עליונים ותחתונים לבחינת גדלות.

יב א"ר יצחק ביום השני שה"ס קו שמאל כי ג ימי בראשית ראשונים ה"ס ג קווים חג"ת נברא בו גיהנם לרשעי העולם. בשני נבראה בו מחלוקת כי כשיצא קו שמאל נעשתה מחלוקת בינו לבין הימין. בשני לא נשלמה בו המלאכה כי מפני המחלוקת שנעשתה לא יכלו להאיר עד יום ג שאז בא קו אמצעי ומיעט את השמאל וכלל אותו עם הימין משם זה לא כתוב כי טוב עד שבא יום השלישי שבו נשלמה המלאכה, על ידי קו אמצעי וע"כ כתוב ביום ג פעמים כי טוב. א על השלמת המלאכה של יום שני שהוא קו שמאל, ב ליום שלישי עצמו שהוא קו אמצעי. כי יום השני נתקן ביום שלישי שהוא קו אמצעי נתישבה בו המחלוקת, כי עשה שלום ביניהם וקיים הארת שניהם.

ובו ביום ג נשלמו הרחמים על חייבי גיהנם, ביום שלישי נשתככו שביבי איש הגיהנם כי הגיהנם נמשך מקו שמאל וכיון שקו שמאל קבל תקנו ביום ג ע"כ שככה אם הגיהנם משום זה נכלל יום השני ביום שלישי ונשלם בו. זו מחלוקת טובה לשם שמים שסופה להתקיים. אדם הרוצה לבטל את הגיהנום בנפשו, צריך לעשות שלום פנימי כדי לסדר את המחלוקות. גם בין שני אנשים אפשר לעשות שלום כאשר מצליחים לזכך את דעת הזולת ולבוא למקום המשותף, גם אם לא ניתן הדבר לבוא לידי ביטוי בשלב ראשון.