הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית פב-פד | מתקדמים | שיעור 28

בראשית זוהר חדש פב - פד שעור 28

כל המאריך באחד

אדם שמפחד ידע שליבו לא שולט על ההתרחשות. בקריאת שמע יש לכוון להוריד אל הלב את כל ההשארה העליונה, של כל החוקים, ודרך זה עובדים. תפקיד האדם לייצר כלי אמוני לקבלת ההטבה השלמה.

בקריאת שמע חייבים לקבל עול מלכות שמים, להשיב אל הלב שכל הכוח מתקבל מהעליון, האות א אלופו של עולם, עובר דרך חכמה ובינה, עובר דרך שש קצוות של המרחב הנפשי, ואז ללב.

כדי למשוך חכמה למלכות, מאריכים באות ד של קריאת שמע, שזו כל התכלית של קבלת האור, שהבן יורש הוא כדי לתת למלכות, והשבות אל לבבך. ​​ 

האות א היא בציור שלשה קווים, י עליונה, ו פרסה ויוד תחתונה. בתחילה הייתה הפרסה, האות ו במצב מאוזן, ואחר כך קו אלכסוני המאפשר לתחתון לעלות ולהתקשר בעליון, ולעליון לרדת לתחתון.

הכלל של חותם ונחתם מלמד שכל מה שיש בתחתון (בנחתם) התקבל מהעליון.

קצא כל המאריך באחד מאריכים לו ימיו שנותיו אין מדובר מגשמיות, אלא על ימים ושנים רוחניים משום שהוא המקום שכל הימים והשנים של העולם תלוים בו היי שתלוים בסוד המדרגות הרמוזות באחד שהן עשר היי כתר חכמה בינה וחג"ת נה"י דז"א והמלכות המקבלת מהם, וכולן אחד. העירו בו החברים ואמרו שבאות ד דאחד צריכים להאריך ויפה מהו משום שאותו מקום שהוא המלכות הוא של הדלת היי דלות ועוני ואין לה אור משלה וצריך האדם להאריך בה ולהמשיך לה ברכות מאלו ששה קצוות ששה בנים עליונים שהם חג"ת נה י דז"א ע"י הצדיק שהוא יסוד דז"א

שישה הוא זמן היגיעה של האדם, וגם הפרטים שז"א הוא בחינת חוסר שלמות המתחלק לפרטים המאפשרת עבודה לייחד את הפרטים לאחד.

קצב ואלו ששה קצוות דז"א רמוזים באות ח דאחד שהוא סוד שמונה שהם חכמה ובינה הנק אבא ואמא להוסיף ולכלול אותם ששה קצוות דז"א למעלה באו"א ולתת להם ברכות מאו"א עלאין כי חסד דעתיק אינו שורה אלא במקום שלם במקום שנמצא זכר ונקבה ז"ש צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה. ביום חתונתו הוא בדיוק היי רק במקום שיש זכר ונקבה. את האור ניתן לקבל במקום שזכר ונקבה מחוברים בקדושה, לכן זו"ן יכולים לעלות למקום או"א. זו"ן במקומם הם בחינת אחור באחור ולא יכולים לעשות זיווג של אחדות שלמה, פנים בפנים, אלא שעולים לאו"א ומתכללים בזיווג שלהם, שזו בחינת עמידת פנים בפנים.

קצג וע"כ אמרו שיאריך באות ד ובלבד שלא יחטוף באות ח דאחד שהם ח ספירות מחכה עד יסוד, אלא צריך להמשיך ברכות ממקום עליון מכולם שהם או"א עלאין היי חכמה ובינה ולהריק באלו ששה בנים חג"ת נה"י דז"א ולאחר כך ימשיך שפעם לבת הזו שהיא המלכות שאין לה נחלה בבית אביה ואמה, שהם או"א עלאין אלא, בן הזה ז"א הוא שיכול לקבל מהם ולהשפיע למלכות. ומכאן למדנו שהבן יורש לאו"א והבת אינה יורשת אלא שיש לה מזונות מהבן אלא שצריכים להאריך באות ד שהיא המלכות עד שימשיך לה השפע מז"א הבת לא יורשת, מפני שהבן הוא כנגד העליון, הוא יורש כדי לתת לבת, והיא כנגד התחתון. באדם אחד הבן הוא בחינת צד ההשפעה, והבת קבלה. היא בחינת הלב, ואדם לא יכול לתפוס ישירות ללב, אלא האור צריך לעבוד דרך הבן המשפיע, מאחר והוא בשיווי צורה לתבונה. התכלית היא לא לקבל ידיעה לשכל, אלא והשבות אל לבבך. ​​ 

קצד ושם אמרו, כמה צריך האדם להאריך בה, הוא כשיעור שימליך אותה למעלה ולמטה ולארבע זוויות העולם יש להאריך בקריאת האות ד עד שירגיש שהמליך עליון על תחתון שה"ס ששה קצות העליונים כי ארבע זוויות העולם הן חגת"י ומעלה ומטה הם נצח הוד כי כולם מתחברים עמה ואינם נפרדים לעולם. וכשהאדם מאריך לכוון את זה באות ד דאחד, כל אלו הימים ושנים העליונים שהם ספירות, מוסרים ברכות על ראשו והקב"ה קורא לו ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

קצה כלל כל התורה רמוז במקרא בקריאת שמע הזה וכלל של כל אלו המאמרות שהעולם נברא בהם רמוזים באחד, שה"ס ע"ס הנק עשרה מאמרות. ז"ש והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש, ובהם נברא העולם וע"כ למדנו בעשרה מאמרות נברא העולם וכו שכולם עשרה וכולם אחד וכולם כלולים בכתוב הראשון שבתורה. כי בראשית הוא חכמה הכוללת עמה גם כתר, ברא הוא בינה, את כולל חסד וגבורה, השים הוא ת"א ואת כולל נצח והוד, ו של ואת כוללת יסוד הארץ היא מלכות.

השם אהו"ה

קצו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ראשי תיבות אהו"ה שבו נבראו שמים וארץ. א"ה בו נבראו השמים, ו"ה בו נבראה הארץ וכל מה שיש בה והוא הנותן תשוקה בכל אילנות ועשבים שבארץ לגדול והוא מה שאמרו אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל, היי סוד התשוקה להגדל הנמשך מהשם ו"ה מדרגת הצומח, כוח היוצא מהדומם לעלות שנאמר הידעת חוקות שמים ואם תשים משטרו בארץ. העולם לשון העלם, לכן האדם נבוך ולא מבין מה קורה. כדי להבין מה קורה בעולם התחתון, הנחתם, יש ללמוד את החוקים בחותם, בעליון. לא ניתן לתקן את הגשמיות, התיקון הוא נפשי פנימי.

א"ה מורה על שרשי ג קווים ימין שמאל אמצע שבבינה כי א היא צורת ג קווים שי' עליונה שבה ה"ס קו ימין וי' תחתונה שבה ה"ס קו אמצעי. ה והו' שה"ס ז"א הוא המקבל מהשם א"ה שכל מה שיש בו הוא מקבל מן א"ה בסוד תלת מ

חד נפקי חד בתלת קיימא לפיכך נבחן השם א"ה כמו חותם שכל הפרטים שיש בחותם עוברים על הנחתם ממנו. כן כל הפרטים שיש בא"ה נחתמים בו' שהיא ז"א. וז"ש לעיל ועל דא א וכו רישא לכל מה דנפיק מעלמא דאתי שא' שה"ס ק קווים שבבינה היא ראש ושורש לכל פרטי האורות היוצאים מבינה לז"א שכל הפרטים שבז"א נחתמים מן א שבאות ה ראשונה והצירוף ו"ה מורה שאחר שהו' שה"ס ז"א נחתם מהצירוף א"ה הוא משפיע כל מה שיש בו אל המלכות וגם כאן הם דומים כמו חותם ונחתם שכל הפרטים שיש בה' תחתונה שהיא המלכות נחתמו מהאות ו שהיא ז"א ועד"ז נחתמו ג עולמות בי"ע הבריאה נחתמה מהמלכות והיצירה מהביראה והעשיה מהיצירה ולפיכך הק שם אהו"ה גושפנקא שנחתמו בה שמים וארץ כל אשר בהם.

וז" שמצורת א שבאות ה ראשונה יצאו כל האורות שיש בשמים שהוא ז"א הנק ו שכל האורות הפרטים שיש בז"א נחתנו מהצירוף א"ה. ו"ה שמשפעת ו שהיא ז"א לאות ה תחתונה שהיא המלכות יצאו כל הפרטים שיש בארץ שהיא המלכות וכ מה שיש בה שהם ג עולות בי"ע שכולם נחתמו ויצאו זמ מזה כדרך חותם ונחתם. הוא שאמרו אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך למעלה שזה הוא מטעם שהעולמות יצאו מסוד הגושפנקא שה"ס השם אהו"ה נמצא שהצורות והפרטים ופרטי פרטים עד לפרט האחרות שאך אפשר לפרט הם נחתמו בתחתון מחמת שצורתם היא כן בחותם שבעולם הלון ממנו ונמצא שהם מופיעים בתחתונים משום שהעליון מכה אותו ואומר לו גדל בצורה זו ולא בצורה אחרת. אין לך עשב ועשב מלמטה היי שאין לך פרט קטן ביותר בעולם העשיה שאין עליו מלאך מלמעלה שאין עליו כח עליון בעולם היצירה, כי הכוחות שבעולם היצירה נק מלאכים השרפים הם כוחות בעולם הבריאה, אופני הקודש בעשיה היי שאותו הפרט הנמצא בעולם היצירה מכריח לפרט שכנגדו הנחתם ממנו בעולם העשיה, שיקבל צורתו בדיוק כדרך החותם והנחתם, וז"ש שמכה אותו היי שמכריח אותו ואומר לו גדל בצורה המתאימה אלי שהוא אות המלאך והכח שביצירה שהעשב שבעשיה נחתם ממנו. ישנו סדר בעולמות, הכל נברא בתבנית חותם ונחתם, וגם כאשר משהו נסתר בנחתם, בעולם התחתון, ניתן לבדוק כיצד החותם, הסיבות הגורמות לתוצאות יאפשרו הבנה. לצורך כך יש לעזוב את הנחתם ולהסכל ולפרש לפי החותם. תורת הסוד היא החותם של תורת הפשט, ולכן כשלא מובן הפשט, יש לחפש את הפירוש בפנימיות. וכך בכל דבר, הסיבה קודמת לתוצאה, ולא ניתן להבין דבר רק מהתבוננות בתוצאה בלי להבין את הסיבה המוקדמת לו.