הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית ק-קב | מתקדמים | שיעור 34

בראשית זוהר חדש ק - קב שעור 34

בריאת העולם

בעשרה מאמרות נברא העולם אומר שנברא בהדרגה, כאשר ישנו כלל, שכל מה שבא מלמעלה בא בבת אחת. הכן העולם נברא בבת אחת, אך הגילוי היה בהדרגה.

הבורא טוב ומטיב ורוצה לתת את ההטבה השלמה. בתחילה ברא אלף עולמות עם אור גדול כדי להראות את שלמות הרצון. לאחר שרואים את הרצון הגדול, ולומדים כיצד לבנות את הפאזל של שבירת הכלים.

כאשר הנברא פוגם, הוא אינו רואה את השלמות של העליון, ואז עליו לראות את השבירה כמקום לתיקון. כעת צריך הנברא לדעת מה לרצות, ולא לבקש אור מעבר לקיבול כלי ההשפעה שהכין.

ראשית חכמה יראת השם אומר ביטול והפנמה שאני קטן, ויש עליון גדול ממני. ללא ביטול הגאווה ירגיש נרדף, ואין רודף.

שלב ראשון בתהליך התיקון,1 אמונה שיש בורא. 2 יש אהבה שלמה שאינה מושגת כעת. 3 יראת הרוממות, ביטול האגו. 4 ביקוש ותפילה והסכמה לקבלה חלקית דרך ל"ב נתיבות החכמה. 5 וכשעולים לאו"א עשר ספירות מגיעים לאבא ואמא, שם מ"ב שהוא שלמות.

יש ללמוד איך לאהוב. כשרוצים הכל בבת אחת נשברים, הולכים לתענוגות מזויפים. הדרך היא דרך תורה ע"י שמסכים למעט את עצמו.

רכט בעשרה מאמרות נברא העולם כי במעשה בראשי נזכרו, תשע פעמים ויאמר אלקים ובראשית ברא נחשב ג"כ למאחר, ויש עשרה מאמרות. רבי חיי ורבי נתן אומרים במאמר אחד נברא העולם, כי כתוב בדבר ה' שמים נעשו. ר אבא אמר שכתוב כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד היי אמירה אחת בלבד

רל ר אלעזר אמר לא זה ולא זה, לא בעשרה מאמרות ולא באחד, אלא באות אחת נברא העולם שהיא האות ה בלי אמירה. ואלו הם דברי הזהר בשם ר אלעזר ועתה מביא הזהר דברי ר אלעזר שאומר אות אחת לקח הקב"ה משמו היי משם הויה ובאותה אות נברא העולם היי שא"ר אלעזר מה שכתוב מי כמכה באלים ה' היי שיוכל לברוא את העלם כמוך באות אחת

רלא שואל, משמע מדברי ר אלעזר שהאות ה דהויה נברא העולם באות אחת ממש וא"כ במה נעמיד הכתוב כי הוא אמר והיה, בדבר ה' שמים נעשו, משמע שבאמירה נברא העולם, אלא ר אלעזר, להראות אל העולם שהיה נברא באות ה אבל הבריאה לא יכלה להתגלות, וכל אחד ואחד היה צריך להתגלות שיוצא כל אחד ואחד פעולותיו וכחו הראוים לו ועל זה היה צריך אמירה. מלמד רבי אלעזר שהבריאה נבראה באות אחת, אך הגילוי אפשרי בפרטים, בעשרה מאמרות.

רלב א"ר כל העולם כולו וכל תולדותיהם ברגע אחד נבראו בשעה אחת נבראו וביום אחד נבראו שכתוב אלא תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים. באותו יום ממש ובאותה שעה ממש ובאותו רגע ממש כל התולדות נעשו בבת אחת

רלג ולמדנו אר"א א"ר יוחנן קודם שברא הקב"ה את העולם היה הוא ושמו אחד היי האור והרצון היו באחדות נפלאה ולא היה כלום חוץ ממנו, והיה בדעתו לברוא את העולם וברא קודם אלף עולמות שנאמר האלף לך שלמה שה"ס החכמה המכונה אלף בסוד ואאלפך חכמה ואח"כ ברא עלמות אחרים ואח"כ ברא עולמות אחרים וע"כ ברא מקודם אלף עולמות שה"ס החכמה עולמות נפלאים בהם האור והכלי באים כאחד, זו ספירת החכמה כדי להודיע מקודם שהכל נגדו כאין. ורק לאחר מכן הייתה ספירת הבינה שהיא גילוי ראשון של הבריאה, של הרצון.

רלד שאמר ר חייא למה אלף היא ראשונה באותיות, מפני שבתחילה ברא אלף עלמות שקדמו לשאר העולמות. כי א ה"ס אלף ואח"כ ב שרומזת על בנין שמים וארץ שהיה בחסדים בסו"ה אמרתי עולם חסד יבנה במאמר האותיות האות ב נבחרה לברוא בה העולם. רב הונא אמר בתחלת כסא הכבוד שכתוב בו אלף אלפין ישמשוניה ואחריו שאר המלאכים והארץ שהם בית העולם ואחריו ג שהוא גן עדן שהוא גמול הצדיקים ואחריו ד שהוא האדם המורכב מד' רוחות העולם

ר"ר יצחק א"ר זריקא, כוחות הדין היו מסבבים את התהום והתהום היתה עולה ויורדת ואת אחת הייתה מתפשטת בג' מיני זין שלה על התהום והתהום נשקטה ז"ש ורוח אלקים מרחפת על פני המים

הבינה נק ים וסוד המלכות שעלתה לבינה ועשתה בה סיום חדש במקום בינה שבבינה היי במקום בינה של הים הנק תהום. ובשעה שהמלכות חוזרת ויוצאת מהתהום נעשה קו שמאל בבינה ואז נעשית מחלוקת בין קו ימין לשמאל וכשתגבר השמאל יעלו שמים, ובהתגבר הימין ירדו תהומות. ​​ שבעת שיצא קו שמאל בבינה היו כוחות הדין מסבבים את התהום בסו"ה יעלו שמים ירדו תהומות, שבהתגבר השמאל יעלו שמים ובהתגבר ימין ירדו תהומות וזה נמשך עד ​​ ואות אחת הייתה מתפשטת ב ג' מיני אור שלה על תהומא שה"ס ז"א שעלה לבינה וייחד הימין ושאל דבינה זה בזה ויצאו ג קווים על התהום תלת מחד נפקי שאז נשקטה המחלוקת שהיתה על התהום. התהום הוא מחלוקת, ז"א שעולה שם ועושה ג קווים משקיט בכך את המחלוקת.

רלו אר"א אין זה נשמע מכאן אלא מכאן שכוב ראוך מים אלקים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהומות, פירוש אשר ראוך מים סובבים על ז"א שה"ס קו אמצעי שהוא מיעט השמאל שבימי הבינה ויחד אותו עם הימים ואז יחילו אף ירגזו תהומות והפסיקו את מלחמתם זב"ז והתיחדו ונשקטו.

רלז אלף עלמות היו מטרם שנברא העולם עולם הנקודים שנשבר לאחר שיצא על בחינת ג"ר דחכמה וזיו יקרו היה מתפשט וברא עולמות וסתר אותם , היי שבירת הכלים דע"ס דנקודים, עד שעל ה ברצונו לברוא העולם הזה היי עולם התקון שהוא עולם אצילות ובאותה שעה התפשטו ב אותיות משמו שהם כתר וחכמה וקיים אותם שלא יתבטלו עולם אצילות מתוקן עם כלים שלמים שלא מתבטלים, ורק בכלים של בי"ע אין שלמות וצריכים תיקון וב' אחרות שהם בינה ח"א נחקקו למעלה בג"ר דבינה ולמטה בו"ק דבינה אחת בתוך אחת חקק אחת ונעשתה שלוש ג"ר דבינה, חקק אות אחרת ונעשתה שתים עד שעלו לעשר, התפשטו עשר אלו והיו ללב שהם ל"ב נתיבות חכמה, אלו התפשטו בחקיקתן עוד לעשר והיו למ"ב, מכאן ולהלאה מי שמסתכל יסתכל בפחד הלב יסתום ואין פותחים לו ועל זה כתוב, אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים. וכתוב לא תעשה לך פסל וכל תמונה.

ענין שבירת הכלים שהיתה בע"ס דנקודים. היתה מטעם הגילוי דאו"א הפנימים או"א יצאו בתחילה בצורת אחור באחור, ולא גילו את הרצון לחכמה. לאחר מכן הארת היסוד גרם לאמא להשיב פניה לאבא לזיווג פב"פ שה"ס חכמה דאור ישר ומשום זה בעת שיצאה המלכות מבינה, ואור הג"ר חזרו תיכף נמשכה החכמה ממעלה למטה לבחינת גוף ירדה תחת הפרסה לבי"ע והכלים אור העב של המדרגה נשברו ומתו כי כל היוצא מעולם לעולם נבחן למיתה, שירד לעולם תחת הפרסה מקום שליטת הקליפות לפיכך אחר שביה"כ כשהמאציל תקן את עשר הספירות דאצילות גנז את או"א הפנימים, היי שגנז את החכמה דאור ישר, וסתם אותה בראש א"א מוחא סיתימאה שלא תתפשט יותר חכמה שהביאה לשבירה באפן שלא תגלה ממנה כלום לתחתונים ואלו או"א שנתקנו באצילות כמו התיקון של גניזו באו"א יצאו קיבלו תיקון בבחינת ג"ר דבינה עם התכונה של חפץ חסד, זהו תיקון של איזקה, טבעת לא תכניס אור, אלא רק אור דחסדים שה"ס אוויר זך אוירא דכיא היי חסדי בלי חכמה, וכדי להאיר חכמה לעולמות נתקנה בחינת חכמה אחרת במקומה מכאן ז"ת דבינה מעבירה חוכמה קטנה יותר, ו"ק שנק חכמה דל"ב נתיבות. שפירושו לא חכמה דאו"י אלא מבינה שחזרה להיות חכמה. שחכמה זו יצאה ע"י עלית מ"ן דז"א אל הבינה, היי ביקוש, תפילות שז"א ה"ס כ"ס אותיות התורה שבחיבורו עם ע"ס דבינה הוא גימטרייה ל"ב, כ"ב אותיות, החסרונות שעולות מלמטה, עם ע"ס דבינה כי כשז"א עולה ומתחבר עם הבינה אז הבינה עולה לראש א"א, וחזרה להיות חכמה וכל החכמה המתגלה היא רק מחכמה זו דל"ב נתיבות, אבל חכמה דאו"י נסתמה בראש א"א ולא תגלה ממנה כלום מטרם גמר תיקון מי שמנסה לקבל חכמה זו מלמעלה פוגם

אלף פירושו חכמה מלשון ואאלפך חכמה לא כמות אלא רעיון ומטרם שנברא העולם זו"ן היו אלף עולמות היי החכמה דאור ישר שהיתה מגולה בעולמות ההם בנקודים ומשום שהיה בונה עולמות ומחריבם שז"ס ע"ס דנקודים שיצאו ולא התקיימו לא התבטלו ונשברו, הראשים התבטלו והכלים הגוף נשבר, אז הקליפות לוקחות את החיות וזה היה מחמת החכמה דאור ישר שהיתה מגולית אשר ביציאת המלכות מהבינה שזו בחינת התהום היא התפשטה ויצאה מעולם אצילות לעולמות הפירוד תחת הפרסה

כשעלה ברצונו לברוא ד עולמות אבי"ע הנק עולם עולם התקון שנתקנו באופן שלא יארע עוד מקרה שביה"כ אלא יתקימו. ​​ שהם י"ה היי הג"ר דעולם התקון, וקימן לון שעשה בהן תיקון שיתקיימו ולא יתבטלו כבזמן שבירת הכלים והתקון היה שגנז את או"א הפנימיים ששמשו בנקודים שהס אלף עולות שלא יאירו עוד. וכדי להמשיך הארת החכמה בעולמות שזו מטרת הבריאה נמשכו במקום החכמה דאור ישר ב אחרות שהם בינה וז"א המתחברים למעלה בג"ר דבינה שה"ס וא"א עלאין. בנה פרצופי ו"ק עם חיסרון אחר קטן יותר ולמטה שהם ז"ת דבינה שה"ס ישסו"ת כי עלית מ"ן דז"א לבינה היא בב' מקומות בג"ר דבינה ובו"ק שע"י עלית מ"ן דז"א בג"ר דבינה חוזרת הבינה להיות חכמה וכן ע"י עלית ז"א בו"ק דבינה נתקקו בה ג קווים שאחד נכנס בתוך אחד היי ז"א בתוך הבינה

בנין הספירות שיצאו ע"י החיבור של ז"א ובינה ואומר שעי"ז שחקק חד היי שהעלה ז"א לבינה יצאו תלת קווים בבינה כי ז"א יחס ב קוים ימין ושמאל שבבינה ונעשו ג קווים חב"ד שב' קווי ימין ושמאל ה"ס חו"ב וז"א קו אמצעי אליהם שה"ס דעת, וכיון שתלת נפקי מחד ג קווים שבבינה יצאו מאחד ז"א, חד בתלת קיימא שז"א עצמו הוא קו אמצעי אליהם השיג גם הוא ב קווים ימין ושאל שבבינה ונעשה גם הוא ג קווים עד שהתפשטות לע"ס של ז"א

עתה מבאר את הנעשה מב' העליות דז"א לא"א ולישסו"ת ואומר התפשטו אלו ע"ס דז"א ע"י עלית מ"ן לישסו"ת, שע,י התפשטות הזו הנמשכת מעלית מ"ן דז"א לישסו"ת נמשכים ל"ב תיבות החכמה כי שלש הקווים שהשיג מישסו"ת מגלים חכמה זו דל"ב כי שלשלת הקווים שהשיג מישסו"ת מגלים חכמה זו דל"ב נתיבות אלו ע"ס דזה מתפשטות עוד בחקיקתן לעשרה היי ע"י עלית מ"ן לאו"א הם מקבלים עוד עשר ספירות דאו"א עלאין שהן סתומים מחכה מחמת שאו"א הפנימיים נגנזו בחכמה סימאה דא"א וחזרו למ"ב כי עשרה דאו"א עם ל"ב דישסו"ת וז"אהם מ"ב שמורה שהחכמה נתמה באלו ע"ס דאו"א בלי להגלות. השגחה פירושה ראיה היי חכמה ואומר מי שמסתכל היי שממשיך חכמה יסתכל רק ע"י ל"ב נתיבות החכמה בדרך ג קווים אשר החכמה מתגלה רק בקו שמאל ששם שורים דינים המאיים על הרשעים שלא ימשיכו החכמה ממעלה למטה, ששם מתגלה חכמה זו דל"ת נתיבות ששם הלב מפחד מחמת הדינים ומצד החכמה דאו"י הנסתמת במ"ב אומר כי החכמה נסתמה במוחא סתימאה דא"א בקרום קרומא דאתכפיא שאינו נפתח לעולם עד גמר תיקון עליו כתוב אני ה' הוא שמי וגו שהרוצה להמשיך חכמה דאו"י הוא עובד ע"ז ונאמר עליו אני ה' הוא שמי וגו

חכמה/תענוג ניתן לקבל רק בסדר של התפילה, דרך ל"ב נתיבות החכמה.

כאשר באנו לקבל את האור בגדלות כלי הקבלה, נשברנו. באנו לתיקון ע"י ויתור על האהבה השלמה שהיא התכלית, ומקבל בזמן תיקון רק חלק, שהוא ל"ב נתיבות חכמה, שרק היא קבלה אפשרית. לכן צריך להסכים לאהבה חלקית זו, שגם בה צריך יראה ושמירה שבאה בעשר ספירות דאו"א, היינו חסדים מכוסים.

כל שאיפה לקבלת תענוג בדרך אחרת היא עבודה זרה, שאיפה למשהו שאינו אמיתי, וממילא אור לא מגיע. כפי שצריך היה לוותר על עץ הדעת, כך יש לוותר על ההשתוקקות הגדולה לקבל לפרטיות.

לא בודקים על פי מה שמתחשק, כי אי אפשר לקבל ג"ר דחכמה.

את הרצון הגדול יש לגנוז, כפי שמלכות נגנזה ברדל"א. ​​ גניזו דאו"א הוא הכוח שמציל אותנו תמיד. זה נקרא אור זך, אווירא דכיא, כח ההתגברות של מרדכי היהודי, וכל הצדיקים הגדולים, בכח זה עושים את התיקון.