הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קי"ח-ק"כ | מתקדמים | שיעור 40

בראשית זוהר חדש קיח - קכ שעור 40

ה׳ קָנָני ראשית דרכו

רפט. ה׳ קָנָני ראשית דרכו, קֶדם מפעליו מאז. הפסוק הזה חוזר על כל התורה, שהיא הייתה ראשית דרכי אל, שהתורה נבראה אלפיים שנה קודם שנברא העולם. והרי לא היה זמן, אלא מדבר על תורת אצילות, שנבראה לפני עולמות בי"ע.

רצ. אמר רבי אלעזר שבעה דברים נבראו מטרם שנברא העולם: התורה, גן עדן, גיהינום, כיסא הכבוד, ביהמ"ק, שמו של משיח, התשובה. ובתורה ברא את העולם. וזהו, בראשית ברא אלקים, עם ראשית, שהיא התורה, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. א"ר יהודה כמה הפרש יש בין התורה והעולם, שהעולם נברא בששת ימים, והתורה בארבעים יום וארבעים לילה. עם ראשית שהיא התורה, ברא אלקים היינו בינה את השמים ז"א ואת הארץ, המלכות.

התורה שנבראה במ׳ (40) יום

רצא. רבי יוחנן היה הולך מקסריה ללוד בחינה של מוחין דהולדה עם רבי חייא. כשהגיעו לשדה אחד, אמר רבי יוחנן, שדה זה שלי היה, ומכרתי אותו, כדי שאוכל לזכות בתורה. בכה רבי חייא. אמר לו, ולמה אתה בוכה? אמר לו, משום שלא עזבת לעת זקנותך כלום. כלומר שלא דאגת לפנסיה.

רצב. אמר לו חייא בני, האם קל הוא בעיניך מה שעשיתי, שעזבתי דבר שנברא בששת ימים עולם הזה, בעבור לקנות דבר שנברא בארבעים יום, כמ"ש, ויהי שָׁם עִם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה. וקניתי דברים גדולים וטובים, שאינם בעולם הגשמי, תחת הפרסה, והם עצה ותושייה וחכמה וגבורה, כמ"ש, לי עצה ותושייה, אני בינה לי גבורה. משמע שקנה כוחות השפעה שיותר גדולים מעולם זה. התורה מלמדת את האדם את הדרך להתקשר לבורא, ואין לך פרנסה ושכר גבוהים מזה.

רצג. רבי יוחנן כשהיה עוסק בתורה, היו פניו מאירים כזוהר השמש. יום אחד פגש אותו רבי יוסי. אמר לו, רְאה שפניך מאירים כזוהר השמש. אמר לו, לא הוא, אלא ההלכה מאירה בי. קרא עליו הכתוב, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. לא ייחס את זה לעצמו, אלא לתורה הקדושה

רצד. רבי יצחק אמר, התורה נקראת תושייה בתחילה. ואח"כ גבורה, כמ"ש, לי עצה ותושייה. בתחילה נקראת תושייה, שמתישה כוחו של אדם, מפני שיש לו להילחם עם יצה"ר, ולכתת כל גופו בבית המדרש, עד שירגיל אותו בתורה. כיוון שהוא רגיל לעסוק בתורה, אז יש לו שמחה וגבורה, כמ"ש, אני בינה לי גבורה. כשאדם רגיל בתורה ובחכמה, אז יש לו תפארת, ואיזו היא גבורה, להילחם מלחמות ה׳. שנאמר על כן יאמר בספר מלחמת ה' שם תהא המלחמה והגבורה. בתחילה תורה מתישה כוחו של האדם, אך יש להתגבר, שלאחר מכן צוברים כוחות גדולים

רצה. ובתורה ברא הקב"ה את העולם, כמ"ש, ואהיה אצלו אָמוֹן, אל תקרא אמון, אלא אומן. וזהו בראשית ברא אלקים, עם ראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ, וזוהי התורה.

רצו. רבי יהודה אומר, לא נברא אלא בשביל היראה, שנקראת ראשית, כמ"ש, יראת ה׳ ראשית דעת. העולם נברא ע"פ היראה, כמ"ש, והאלקים עשה שיִירְאו מלפניו. עשה את העולם, כדי שייראו מלפניו, וע"פ היראה, שהיא ראשית, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. יראה היא קבלה שיש דבר גדול מאתנו, למעלה מהתפיסה וההשגה. התורה באה כדי שנוכל לקבל יראת הרוממות. מכאן שיש לחפש בעולם כיצד מגיעים ליראה.

המלחמה באדם היא על רצונות הגוף. מי שמוכן לוותר עליהם בשביל התורה יזכה בקשר. זוהי מחלוקת פנימית באדם, האם יהיה מוכן לוותר על החיצוניות, למען דבר פנימי. רק התגברות על תודעת הגוף תביא למידת יראת הרוממות.

שלוש משמרות יש בלילה

רצז. רבי אלעזר פתח, שיר המעלות. אל ה׳ בצָרָתה לי קראתי ויַענני. שירים תְאֵבים ברא הקב"ה בבריאת שמיים וארץ, כדי להלל אותו ולשבח אותו, שהוא יוצר הכול. השמיים אומרים שירה לפניו, כמ"ש, השמיים מספרים כבוד אל. והארץ אומרת שירה, כמ"ש, שירוּ לה׳ כל הארץ. מוטבעת בבריאה תאווה לשבח את הבורא, כדי להגדיל אותו בעיני הנברא, שאז הנברא כפרט, שואב את כוחו מהכלל, מהבורא יתברך. מי שאינו מרגיש צורך עז לשבח את הבורא, פגם בעצם טיבעו.

רצח. כל העולם תאבים ושמחים לפאר ליוצרם, בחזותם נפלאותיו בשמיים ובארץ, וזהו בראשית. עיין באותיות ותראה, שי"ר תָאֵ"ב. כלומר, תא"ב לאמור שי"ר, על נפלאותיו בשמיים ובארץ. אלו הן אותן המעלות שהיה דוד המלך אומר? אלו הם השירים של אותן המעלות, שהם השמיים, כמ"ש, הבונה בשמיים מַעלותיו. ודוד תאַב להם, והיה אומר אותם, וזהו שיר תאב. מבקש דוד המלך להתחבר לתאווה לקשר עם השם

רצט. אמר רבי אלעזר, כתוב, בְּרון יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. בני האלקים, הם המלאכים, שאומרים שירה לפני יוצר בראשית בכל לילה, כנגד שלוש משמרות שיש בלילה. ובכל משמרת כל כיתה אומרת שירה. ובמשמרת האחרונה, לעת הבוקר, כל הכוכבים והמזלות, והמלאכים הנקראים בני האלקים, אומרים שירה. כמ"ש, ברון יחד כוכבי בוקר. ישנה חשיבות גדולה להצטרף לשירת השבח בבוקר

ש. וכל אחד כפי מעלתו, להורות, כי גבוה מעל גבוה שומר, כי מעלות יש להם אלה למעלה מאלה. ע"כ נאמר שיר המעלות, ממעלות המלאכים, האומרים שירה. וזהו בראשית, שי"ר תא"ב, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. זה דבר גדול להבין שבשביל שיר תאב, אותיות בראשית נברא העולם

שא. רבי חזקיה ורבי יוסי היו הולכים בדרך השם אחר חצות לילה. בעוד שהיו הולכים, אמר רבי יוסי לרבי חזקיה, מה נעשה? הרי למדנו, לעולם ייצא אדם בְּכי טוב, בבוקר במדרגת היסוד שנק טוב, ואנו הולכים בלילה.

שב. אמר לו רבי חזקיה, יוסי בני, בוא ושמע הדר נעימות קול גלגלי החיות, שמשבחים בשירה לפני אלקינו. בעוד שהיטה אוזנו, שמע קול תשבחה נעימה, שהיו אומרים, וה' לעולם יישב שראה שגם בלילה יש תשבחות להשם, וצריך ויכול להתחבר למקום נפשי זה.

שג. אמר רבי חזקיה, בני, שמעת משהו? אמר, שמעתי קול נעימות, ומן הנעימות והשבח מאותו הפסוק ששמעתי, אני יודע עתה פירושו. שכתוב, וה׳ לעולם יישב, כונֵן למשפט כיסאו. כי בכל שעה, שהדיינים דנים דין, שכינתו של הקב"ה, שהיא כיסא הכבוד, מיתקנת שם. כמ"ש, כונן למשפט כיסאו. שכיסא הכבוד מיתקן במקום שיש משפט שהוא בחינת חסד. צדק הוא דין, ומשפט מתחשב גם בנסיבות, ע"י הדין שהוא המלכות מתכלל בבינה, ברחמים.

שד. הידעת איזוהי המשמרת ממלאכי השרת, שאומרים הפסוק הזה? אמר לו, לא. אמר, היא משמרת של אותם המלאכים הנקראים אלקים. עשר משמרות של מלאכי השרת יש ברקיע, והם מתחלקים בשלוש משמרות שיש בלילה.

שה. בשעה שישראל גומרים תפילתם בלילה, לוקחים אחריהם שירה, אותם המלאכים, הנקראים אישים, ואומרים שירה. שאומרים, מה אנוֹש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו. ומסיימים, ה׳ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. במשמרת השנייה לוקחים שירה מלאכים חשמלים ואֶראֶלים, ואומרים, הבו לה׳ בני אלים.

שו. בחצות לילה, עד שנגמרת המשמרת השנייה, בשעה שהקב"ה מסתכל בעדן, בחכמה הנקראת עדן, שגנז לצדיקים לעת"ל, פותחים חיות הקודש והשרפים והאופנים והכרובים, ואומרים, מה רב טובךָ אשר צפנת ליראיך. סוֹלוּ לרוכב בערבוֹת בְּיה שׁמו.

שז. בתחילת המשמרת השלישית, לוקחים שירה אותם הנקראים אלקים, ואומרים, וה' לעולם יישב.

כשבא הבוקר, פותחים השמיים ואומרים, השמיים מספרים כבוד אל. כוכבי הבוקר אומרים, מונה מספָּר לכוכבים לכולם שמות יקרא, גדול אדונינו ורב כוח. המלאכים הנקראים בני אלקים, פותחים ואומרים, הבו לה׳ בני אלים הבו לה׳ כבוד ועוז. כל אחד משבח את הבורא לפי מדרגתו הרוחנית ולפי תפקידו.

שח. בעוד שהיו הולכים, ראו שהחשיך השחר, ואח"כ האיר האור. אמר רבי חזקיה לרבי יוסי, בוא ואראה לך, שכך היא גאולתם של ישראל. בשעה שיאיר להם שמש הגאולה, תבוא להם צרה אחר צרה, וחשכות אחר חשכות. ובעוד שהצרות בה, יאיר עליהם האור של הקב"ה. כמ"ש, כשחר נכון מוצָאו. וכתוב, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. את הצרות שבאים לפני הגאולה, אפשר לעבור בעזרת ההבנה של החושך שנראה, ובכך להאיר את החשך. מי שקשור להשם יתברך יראה סימן פנימי, שיש כאן נקודת אימון חזקה מאד, אימון לרכישת אמונה.

שט. בזמן ההוא תתעוררנה מלחמות בעולם, גוי בגוי, עיר בעיר, צרות רבות תתחדשנה על שונאיהם של ישראל, עד שישחירו פניהם כשולי קדרה. ואח"כ תתגלה עליהם גאולתם, מתוך שאגת הלחץ והדחק שלהם. גם גאולת מצרים באה לאחר וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים.

אין הזוהר מדבר מגשמיות. צרה היא למי שאינו מורגל במתן יגיעה למעבר נפשי חזק לאור הפנימיות ומתהלכים בחשך. בספורט גשמי דומה הדבר לריצה ארוכה, שתחשב צרה למי שאינו מתאמן, וברכה למי שמורגל באימון.

שי. וזהו שאמר דוד המלך, למנצח על איילת השחר. הלוא, איילת הבוקר, היה צריך לומר? אלא על איילת וחוזק של השחרות של ישראל. כי איילת היא לשון חוזק, כמ"ש, כגבר אין אֱייל. באותה שעה יצעקו בני ישראל מתוך צרתם, ויאמרו, אלי אלי, למה עזבתני. ואח"כ כתוב, פיתחתָ שַׂקִי ותְאַזְרני שמחה. כלומר הגאולה.

ישנה עוצמה חזקה להבנה שהבורא יתברך מעולם לא עזב אותנו, אלא אנו בגלות מפני שעזבנו אותו. הבנה זו תאפשר לשאוב כח בידיעה שאם אין אני לי, מי לי.