הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קסו-קסח | מתקדמים | שיעור 56
בראשית זוהר חדש קסו - קסח שעור 56
ייקוו המים
תעט. ויאמר אלקים, ייקוו המים. חכמים פתחו במקרא זה, לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ. אמר רבי אבא, שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם. מעשיו מבלים אותו. אבל הקב"ה מבלה את מעשיו.
כוחו של האדם מוגבל, וגם המעט הזה מקבל הוא מהבורא יתברך. דווקא הצורה הנכונה של התחברות לבורא היא הרפיון, ושחרור מעצמו ולהתמסר לכוח האלוקי, תוך כדי שהוא שומר על עצמו ותפקידו בקשר לכלל.
תפ. כמ"ש חנה, אין קדוש כה׳ כי אין בִּלתֶך. מהו, כי אין בלתך? אל תקרא בלתך, אלא בַּלוֹתְך, שאין מעשיו מבלים אותו.
תפא. כתוב, לכו חזו מפעלות אלקים, אשר שׂם שַׁמות בארץ. אמר רבי אבא, על מעשיו של הקב"ה שעושה בעוה"ז, היה דוד המלך נבהל ואמר, לכו חזו. האם לא, בואו חזו, היה צריך לומר? למשה אמר הקב"ה בא אל פרעה, ולאברהם אמר לך לך.
תפב. אלא אמר דוד, כל יושבי הארץ אשר בעוה"ז, לכו, לכו מראש העולם עד סופו, ותמצאו מעשיו של הקב"ה, אשר כמעשיו בראש העולם, כך מעשיו בסוף העולם כלומר הקב"ה פועל לפי החוקים שקבע בעולמות העליונים. לאדם ניתנה בחירה, אך יש בו גם יצר הרע. לקב"ה אין רצון לקבל, ופועל על פי החוקים העליונים. מביא דיירים בעולם. אם זוכים מזככים עצמם, מושיב אותם ובניהם ובני בניהם עד סוף העולם. ואם אינם זוכים, מחריב אותם מהם, ומקום ועיר לא ייבנו לעולם. להראות לבני אדם, שמקום רשעים היה מקום, והקב"ה עשה בו דין. כמ"ש, אשר שם שמות בארץ, שעושה מקומות הרשעים שממה. הקב"ה מפעיל את השכר ועונש כלפי בני האדם
תפג. לכו חזו מפעלות אלקים. ראה דוד מפעלות אלקים, ולא אמר, מפעלות הוי"ה. אלא בשם אלקים השתכלל מעשה בראשית. וכשברא הקב"ה את העולם, היו המים הולכים ויורדים, וכשהשליך הארץ למטה, השליך אותה בין המים, והייתה נסתרת, וקפאה בין המים. הארץ היא בחינת הרצון לקבל שניתן בתוך האור, אשר בתודעת הגוף הם המים. מבחינת עולמות בי"ע המים הם האור. הרצון כמו בצמצום א לא יכול היה לבוא לידי ביטוי, מאחר והאור והכלי, הארץ והמים באו כאחד.
תפד. ועשה הקב"ה אות בתוך אות. אות א': כי דרכו וטבעו של העולם, שהמים קלים והארץ כבדה. ומי שכבד יורד למטה והקל עולה למעלה. אבל הקב"ה, להראות אותותיו ומעשיו לבני אדם, השפיל והוריד המים, שהם קלים, למטה, והארץ, שהיא כבדה, העלה למעלה, על הקל. כמ"ש, לרוקַע הארץ על המים. כלומר, המים שהם קלים, הם למטה, והארץ, שהיא כבדה, היא למעלה. זו האות הראשונה שמראה הקב"ה לאדם כדי ללמדו שהקב"ה מעל החוקים שמכיר האדם.
תפה. אות ב': כי מִבין המים הראה והוציא את היבשה, כמ"ש, ותיראה היבשה. שאין דרך הארץ, שתעלה יבּשה ממים, אלא לחות האדים עולה ממים. וכשהעלה היבשה מהמים, קרא שְׁמה ארץ. כמ"ש, ויקרא אלקים ליבשה ארץ. אות א שהכבד עולה והקל יורד למטה, ואות ב שהיבשה עולה מהמים ולא לחות.
תפו. שבעה שמות קרא לה שקרא ליבשה ארץ, ארץ אדמה גֵיא נְשׁייה צייה אַרְקא ותבל. הגדולה שבכולם היא תבל, כמ"ש, והוא ישפוט תבל בצדק. וכמ"ש, אשר שׂם שמות בארץ, שבעה שמות. שבעה רקיעים ברא הקב"ה, וכנגדם ברא שבע ארצות. ארץ אחת ממש הוציאו המים, וממנה התהוו שבע ארצות. רקיע הוא מלכות שעלתה לבינה, כלומר מסך, כך בין כל אחד משבעת הארצות ישנו מסך.
תפז. אמר רבי יוסי, יסוד הכול היו המים כמו האור, המים הם חַיּוּת הכל. כי אנו מוצאים שעיקר כל מעשה בראשית היה מהמים. בתחילה היו המים מפוזרים תחת השמיים, עד שגער הקב"ה בהם והכניס ואסף אותם אל מקום אחד. כמ"ש, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותיראה היבשה. ואח"כ התפזרו כבתחילה, ורקע הארץ על המים ונתן מקום לרצון לבוא לידי ביטוי, שאחרת האור או המים היו משתלטים על הכל. הגילוי של הארץ הוא ניתנת מקום הבחירה, עצמאות לצד הבריאה. גם כאן רואים את גדולת הבורא שעשה את הבריאה מעבר לחוקי הטבע, ונתן לנברא כוח להיות שותף בעצמו. כמ"ש, לרוקע הארץ על המים, כי לעולם חסדו.
תפח. אמר רבי עולא, למה צריך חסד כאן? חסד גדול עשה הקב"ה בעולמו, שהעמיד הארץ על המים. שאם לא הייתה הארץ מלמעלה, היה העולם נמחק בבת אחת כלומר לא הייתה לו משמעות.
489. רמר רבי חיסדא, אם לא היה כך רוקע הארץ על המים, לא היו בני אדם נוטעים וחורשים וזורעים. עתה שהארץ למעלה נוטעים וזורעים, והארץ עומדת בכוחה ובקיומה, מפני לחות המים אשר מתחת לארץ. ומלמטה יוצאים כמה נהרות, כמה מעיינות, כמה מקוואות, לדשן כל העולם ולהצמיח הכול. וזהו החסד שעשה הקב"ה עם בריותיו ועם כל העולם. החסד הוא שנתן הקב"ה ביטוי לבחירת האדם להיות שותף עם הקב"ה
תצ. יום אחד היה רבי שמעון יושב בפתח השער של לוד, והיו שם רבי יוסי, ורבי חגי, ורבי אלעזר בנו. בא רבי פנחס ואמר לו, הרי הנר של הברייתא בא. קם רבי שמעון והושיבו אצלו, אמר לו, מה יום זה משאר הימים, שאתה שותק, ואין פיך נוטף מתיקות הדבש של החכמה?
תצא. עונה לו רבי שמעון, הייתי מסתכל בליבי, בזה שאמר במרכבת יחזקאל, ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שד"י. שָׁקל מים רבים ושקל קול שד"י. שהשווה אותם זה לזה. ומשמע מזה, שקול מים רבים הוא כקול שד"י.
תצב. הנה זהו סוד המרכבה. ארבעה מלאכים קדושים נוסעים במסעם של כיסא הכבוד של המלך הקדוש. אלו המלאכים, הנקראים חיות הקודש, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. הם מכובדים ועליונים על כל שאר המלאכים חוץ ממט"ט שר הפָּנים.
תצג. ויש אומרים, שמט"ט הוא מאלו ארבעת המלאכים. והוא אינו כך, כי כך נמצא בספרו של שלמה המלך.
תצד. אלו ארבעת המלאכים, כשמתאספים בקיבוץ במסעיהם, נשמע בכל הרקיע קול נסיעתם כקול המלאכים הרבים העליונים, הנקראים אלף אלפים ורבי רבבות. וכקול ההוא של מט"ט, המשרת לפני מלך העליון, והקיבוץ שהם מתקבצים, הוא כשבא להשפיע עליהם חסד וכבוד מלכיהם.
כקול מים רבים, מלאכים רבים. כקול שד"י, המלאך מט"ט, שנקרא ע"ש רבו, שד"י שאמר לעולמו די. ואשמע את קול כנפיהם, של ארבעת המלאכים, שהם מרכבת המלכות, הנקראים ג"כ חיות.
