הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת נח טז-יח | השקפה| שיעור 6

זוהר חדש נח  טז – יח שעור 6

כרם היה לשלמה

היין שמפיקים מהכרם הוא בחינת חכמה, והיא האור שנותן הבורא על הרצון לקבל. עצם הבריאה היא רצון לקבל, לכן אור זה נקרא אור העצמות, לכן הכרם צריך שמירה, כדי שלא יתקבל האור למי שאינו ראוי. הכרם היא התורה, ממנה ניתן להפיק את התענוג בקדושה. 

כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, נָתַן אֶת-הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ, אֶלֶף כָּסֶף. א"ר יהודה, כרם היה לשלמה, היינו למלך שהשלום שלו, המלך שיודע לחבר בין ההפכים נצח והוד, שמים וארץ, דרגת היסוד. בבעל המון אלו הם מלאכי השלום. נתן את הכרם לנוטרים אלו הם שומרי משמרת הארץ, היודעים לשמור על הרצונות שלהם. איש יביא בפריו אלף כסף, הינו אלף הנאות שהנשמה חומדת אותן. מי ששומר על השלום שהוא כלי המחזיק ברכה למדרגת החכמה הנק עוז.

פירוש אחר, כרם היה לשלמה, זו היא התורה, בבעל המון היינו שהוא מהשמים בחינת חסדים. נתן את הכרם לנוטרים, אלא הם ישראל, שהם שומרי משמרתה. איש יביא בפריו אלף חכמה כסף בינה, היינו שכרה למי ששמר את התורה. ל"ב נתיבות החכמה, היא החכמה שניתנת דרך הבינה, חכמה בלבוש חסדים. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. נתיב הוא בחינת ל"ב נתיבות החוכמה העוברים דרך ההשפעה, היא דרך השלום.

אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ, אֶלֶף כָּסֶף היינו אלף עולמות הנ"ל שהקב"ה חושק אותם. עולמות בחינת העלם, המקום לעבודה בו לא מתגלה כל טובו של הקב"ה, כדי שאדם יפעל ולא מסיבת האור שהוא מקבל, אלא לעבוד את הרב שלא על מנת לקבל פרס.

א"ר אבהו, בא וראה כמה יש לו לאדם להזהר הואיל ונשמת אל באפיו להטהר מעונותיו ולעיין במעשיו ולא יחטא לפני קונו למען תהיה מעלתו עם שאר הצדיקים ולא ימצא מוחה בידו בעלות לראות את פני השם. כך יש לשמור על הגוף שמשמש את הנשמה, וכן לשמור על קדושת בית כנסת.

וממי אתה למד שאדם צריך לשמור על גופו שנועד לשרת את הנשמה, מהתיבה בא וראה מה כתוב, ויבואו אל נח אל התיבה בלא רשות, דא"ר יצחק כל אותן העופות והחיות והבהמות שלא חטאו הם באים והתיבה קולטת, ואותן שחטאו, התיבה דוחה אותן לחוץ.

כשאדם רוצה להגיע למעלה, למדרגה גבוהה, עליו לעבור את השומרים, היינו מה שמשער בליבו ומחשיב את הקדושה במדרגה, ואדם מטונף לא יכול לשער בליבו מדרגה גבוהה

רבי חייא אמר, נח מקטני אמנה היה, שלא היה מאמין שיבא המבול ולא נכנס לתיבה עד שהמים דחקוהו שנאמר ויבא נח מפני המבול. ואם לא האמין למה בנה תיבה, אלא בנה מפני שכך ציווה השם. השאלה מה דחק אותו להיכנס לתיבה האם ציווי השם או פחד המבול. כך האדם נבחן האם הוא הולך אחרי תענוג הנשמה או בורח מהמכות. האדם מקבל סימנים מוקדמים לפני המכה, תחילה ירד גשם, אז למה לא הבינו לחזור בתשובה. כך קיבל דור המבול סימנים שהתבואה שינתה דרכי גדילתה, ולא עזר.