שיעור שמע:
1. מה קשה לזוהר במה שכתוב איילה שלוחה הנותן אמרי שפר?
2. מאין לנו שדבר שעלה מכנסת ישראל, דהיינו מהנוקבא ולמעלה הוא זכר?
3. מה עושה את הזכר תמים? ומה עושה את הנקבה תמימה? ועל מי בא בעיקר התמימות?
4. מדוע הבינה שהיא נקבה נחשבת לזכר?
5. מדוע יוסף לא נחשב ולא נספר בין הדגלים ובמקומו יש את אפרים?
6. כיצד מסביר את החילוק בין המילה איילה למילה נותן שהם נקבה וזכר ביחס בין קול לדיבור
וַיְחִי רמא-רמג
נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה
שְׁלֵמוּת קַיָּמֶת רַק בִַּקְשֶׁר שֶׁל זָכָר וּנְקֵבָה.
אין קול (בחינת זכר) בלי דיבור (נקבה) אין דיבור בלי קול – רוצה לומר שקול אינו מובן בלי דיבור. קול הוא בחינת חסד הבא מבינה, ודיבור בא ממלכות, ודבר שלם נמצא כאשר באים שניהם יחד, כמו פרט (נוקבא) הצריך את הכלל (זכר), הצריכים זה לזה, וכך גם האמונה והידיעה.
בנקודת הברית, שאדם מאמין ומקבל על עצמו את מלכות בורא העולם – אמונה זו היא שלימה ללא שום חלוקה. לא משנה מה קורה, לא משנה באיזה זמן – האמונה והמחייבות לברית שלמים. זהו הסוד של יוסף, ולכן משה מעלה את עצמותיו.
שמתחיל בנקבה, איילה שלוּחה, ומסיים הנותן אִמרֵי שָפֶר, בלשון זכר. שנפתלי הוא הנותן לה את ההשפעה.
נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן, אִמְרֵי שָׁפֶר. כיוון שאומר איילה שלוחה, היה לו לסיים, הנותנת אִמרֵי שָפֶר, ולא הנותן, לשון זכר. אלא עולם העליון, בינה הוא עולם הזכר, כיוון שהדבר עלה מכנסת ישראל, הנוקבא, ולמעלה, כבר הכל הוא זכר. כי קרבן עולָה, נקרא עולָה, משום שעולֶה למעלה מהנוקבא, משום זה כתוב: אִם-עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן-הַבָּקָר, זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ. הרי שלמעלה מנוקבא זכר. ולפיכך נבחן עולם העליון, בינה, לעולם הזכר.
זכר תמים כמ"ש: התהלך לפניי וֶהיֵה תמים. תמים, שנימול, כי זכר ניכר במקום שנקרא תמים, באות הברית, שבו ניכר הזכר מנקבה כמ"ש: איש צדיק תמים היה. שצדיק יסוד. זכר תמים, שלא יסרסו אותו. הרי כתוב: נקבה תמימה. משום שמקבלת ממנו הכל, וע"כ נקראת תמימה כמוהו. אמנם עיקר השם תמים הוא בזכר. משום זה, קרבן עולָה, העולֶה מהנוקבא לזכר, הוא זכר, שמנוקבא ולמעלה הכל הוא זכר, ומנוקבא ולמטה הכל הוא נקבה.
ואם תאמר הרי יש ג"כ נוקבא למעלה, בינה. אלא, סיום הגוף מראה על כל הגוף, שהוא זכר. הראש וגוף של הבינה, חב"ד חג"ת, נקבה, עד שיורדת לסיום, נה"י, המתלבשים בראש ז"א, ונעשו לבחינת זכר כמוהו. וכאשר הסיום נראה בבחינת זכר, נעשה הכל זכר ואפילו חב"ד חג"ת שלה, שאינם מלובשים בז"א, נחשבים אז ג"כ לזכר. אבל בנוקבא דז"א, הראש והסוף הם בחינת נקבה, כי כל תיקון גופה הוא בבחינת נקבה, שאין בה בחינת זכרות בנה"י שלה.
יעקב בירך את יוסף בין אֶחיו, כיוון שציווה הקב"ה ד' דגלים בשכינה, בי"ב שבטים, שהשכינה תתתקן בהם, החסיר מהם את יוסף, ושם את אפרים תחתיו. מהו הטעם שיוסף חסר מהם?
משיב, יוסף רושם הזכר כמ"ש: בן פורת יוסף. יסוד מכונה בן פורת. ומשום שיוסף רושם הזכר, נקרא יוסף הצדיק, יסוד, ע"כ כתוב: משם רועה אבן ישראל, שמשפיע לנוקבא. אבן זהו כנסת ישראל, הנוקבא. עליה אמר דוד, אבן מאסו הבונים. ע"כ מיושב השאלה, שמתחיל בנקבה, איילה שלוּחה, ומסיים הנותן אִמרֵי שָפֶר, בלשון זכר. שנפתלי הוא הנותן לה את ההשפעה.
ומשום שכל תיקוני השכינה נקבות, כי מהנוקבא ולמטה הכל נקבה, הסתלק יוסף משם, זכר, ונתמנה תחתיו אפרים, בחינת נוקבא, אל י"ב התיקונים. ומשום שהוא בחינת הנוקבא, נתמנה לצד מערב, מקום שהנוקבא שורה בו, כי השכינה במערב, ורושם הזכר, יוסף, הסתלק מהתיקונים, משום שהם מעולם הנקבה, ולא מעולם הזכר, וכל התיקונים צריכים להיות בחינת נקבות. בחינת הברית באדם היא שלמות, יסוד
ומשום זה, יוסף, צדיק, יסוד, זכר, הסתלק מתיקונים, ונתמנה אפרים תחתיו. ע"כ כל י"ב השבטים, שהם בחינת נקבה, הם תיקוני השכינה, וכולם צריכים להיות בבחינת נקבה כמו השכינה, חוץ ממדרגת הצדיק שבשבטים, יסוד, העושה כל איברי הגוף לזכר, אינו צריך להיות בין י"ב תיקונים, שלא צריכים לגרוע אותו.
נפתלי איילה שלוחה הנותן אִמרֵי שָׁפֶר. כתוב: ומדברך נאווה, משום שהקול, ז"א, מנהיג את הדיבור, הנוקבא, ואין קול בלי דיבור. וקול הזה נשלח ממקום עמוק שלמעלה, מבינה, להנהיג את הדיבור. כי אין קול בלי דיבור, ואין דיבור בלי קול. שאין פעולה לז"א בלי הנוקבא, ואין פעולה לנוקבא בלי ז"א. כי הדיבור, הנוקבא מבחינת קו שמאל, חכמה בלי חסדים שאינה יכולה להאיר בלי חסדים. וע"כ צריכה לקול, אור החסד, ואז יכולה להאיר. והקול, ז"א, הוא ו"ק בלי הדיבור. והדיבור משלימו לג"ר. וע"כ צריך לה.
וזהו, כלל הצריך לפרט, ופרט הצריך לכלל. כלל ז"א, פרט הנוקבא. וצריכים זה לזה, שאינם יכולים להאיר, אלא ביחד. וקול זה, ז"א, יוצא מדרום, קו ימין, אור חסדים, ומנהיג את המערב, הנוקבא, והיא יורשת ב' הצדדים, אור החסדים מדרום ואור החכמה ממערב. וכמ"ש: ולנפתלי אמר, ים ודרום ירָשה. ומשום זה כתוב: נפתלי איילה שלוּחה, הנוקבא למטה. וכעין זה מאיר עימה יחד הזכר של מעלה, שאינם מאירים זה בלי זה. ע"כ כתוב: הנותן אִמרֵי שָפֶר, הנותן כתוב לשון זכר, ז"א.
הקודם