הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת נח א-ג| מתקדמים | שיעור 1

• רבי חזקיה אמר אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה רצה בהם ונתן להם התורה הקדושה והזהיר אותם, ונתן להם עצה להשמר מהמקטרגים שלמעלה מהמזיקים שלמטה כדי שלא ישלוט בהם רק הקב"ה בלבדו הם נראים כמקטרגים ומזיקים כאשר עומדים לבדם. והם יודעים לדחות מהם כל המקטרגים וכל המחבלים, כדי שיהיו חלק גורלו ונחלתו. ​​ לכן המטרה שלנו היא להכליל אותם, להביא את צד הבריאה לצד הבורא שבאדם, כדי שלא ישלוט בהם אלא רק הקב"ה.

כש"א כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, שוטרי המלך מענישים מלשון קסדר אחד. התורה נותנת את העצה כיצד להתגבר על המקטרגים.

• ביום ראש השנה הקב"ה יושב בדין על העולם, וכל בני העולם נכנסים לחשבון ואין מי שלא יכנס בחשבון שהוא מלכות העושה זיווג דהכאה. כשיש מסך ויודעים לעבד את המקרה למקום נכון, אז יכולים לבוא בשיתוף, ואם לא יודעים לעשות חשבון, וספרי חיים ומתים פתוחים ביום ההוא.

• והקב"ה ​​ משום שרצה בהם נתן להם עצה להנצל מכל המקטרגים שלמעלה שהם מתמנים בכל פעם שהדין שורה בעולם. ביום ההוא נועדים ישראל לעורר רחמים על עצמם ובמה, היינו בשופר. השופר מאפשר לעורר בנפש את הרצון שתפיסת הקב"ה תתעורר בו, וכשאדם קשור לשם הויה, אז המקטרגים לא יכולים לפעול עליו.

• כי הקול היוצא מהשופר עולה למעלה ומעורר השופר שלמעלה שהוא הבינה, אז מתעוררים הרחמים ממקומם והקב"ה קם מכסא הדין, ויושב בכסא הרחמים ומרחם על ישראל ולא ניתנה רשות למקטרג לקטרג עליהם. וכל מה שפועל התחתון, מקבל הוא את המדרגה.

• וישראל שבים בתשובה לפני הקב"ה ותוקעים בשופר ומתעוררים הרחמים כי קול הזה היוצא מהשופר הוא התעוררות הרחמים, ואז לא יכול המשטין לעמוד לפני כסא הרחמים כי אינו בא מאותו הצד, כלומר שאין לו אחיזה אלא בצד שמאל ולא בקו האמצעי שהוא רחמים וע"כ לא נמצא קטרוג.

• ביום הכפורים שהוא חתימת הדין חותם היסוד וישראל עומדים בקדושת אדונם, ביום ההוא נותנים לו שעיר, כדי שלא יקרב המשטין אל המקדש, היינו השעיר לעזאזל, שהשעיר בא מצד רוח הטומאה. והוא טמא ורוח הטומאה נהנה ממנו, והוא המשטין, מתעסק בו, ואינו קרב אל המקדש לטמא. ואז הפנים מאירים וישראל נצולים ממנו. השעיר להשם מתקבל שהוא השמאל שניכנע לימין

• בזמן המבול כשנתרבו עוונות בני אדם, משטין הזה בא, בשעה שהדין מתעורר על עוונות העולם שאז הוא בא והמקטרג נמצא לפני הקב"ה ונטמא המקדש היינו שהמלכות נפרדה מז"א וכל הפנים עצבים, והדין נמצא. ועל זה כתוב קץ כל בשר בא לפני כי קץ כל בשר שהוא המשטין הנקרא כן, בא לפני ודאי, לבקש דין על עוונות בני אדם שהם גרמו הדין. הקץ הוא הקצה של המלכות, של הרצון לקבל לעצמו, בא ומבקש דין על העוונת.

תיבה היא הגוף

• כל אדם העושה ושומר את מצוות התורה, הנשמה נשמרת בגופו, שהגוף נקרא תיבה ואינו נענש, ואין מלאך המות שולט עליו וכל אדם שאינו שומר ואינו מקיים את מצוות התורה ועובר עליהם אז שולט עליו מלאך המות. את המצוות יש לעשות, וגם לשמור את התובנה הנפשית שרוכשים, את המעשה אין מה לשמור. הנשמה היא כוח החיות ששם הבורא באדם ועל האדם לשמור פיקדון זה, כלומר שהגוף הוא בחינת התיבה ועליו להישמר ולהיבנות כמו התיבה. התיבה היא בחינת הגוף, היינו המידות שבאדם.

• ​​ תיבה היא הגוף המעשה. נח ואשתו ה"ס י"ה שם ואשתו, ו"ה ונעשה השם מלא ע"י נח ואשתו וע"י שם ואשתו שהם י"ה ו"ה אחד. וה"ס נרנח"י דנשמה, המתלבשים בגוף, שהוא התיבה יפת ואשתו י"ה. וחם ואשתו הם כדוגמא ו"ה ולא ו"ה ממש ואין השם מלא ביפת ואשתו וחם ואשתו. המידות הרעות אינן יכולות להחזיק בשם הויה

• ויאמר אלקים אל נח, אלקים הוא השכינה קץ כל בשר וגו' צהר תעשה לתיבה. תיבה היא סוד הגוף, אתה ובניך וגו' היינו גברים בפני עצמם ונקבות בפני עצמן. היינו י"ו ה"ה שמורה על דין. ויעש נח זה הברית הקדושה היינו יסוד. ככל אשר צווה אותו אלוקים זהו השכינה. ויאמר הויה לנח, כאן כתובה מדת הרחמים הויה ולא השם אלוקים, כמקודם לכן שהוא מדת הדין, מפני שהזכיר ההצלה של נח וזרעו. צוהר יכול להיות בחינת אבן/הבנה שמאירה בכל התיבה, או חלון, שמתקשרים לדבר מבחוץ. נח הוא צד הברית, היסוד שבאדם, עושה ככל שציווה אותו אלקים. השם אלקים כדי לבנות את הגוף, התיבה ואילו ההצלה באה משם הויה. על האדם לגלות בנפשו את הנקודה הפנימית שמאירה בו, ודרכה להתקשר לדבר האמיתי בחיים ומאפשרת להתחבר לנצחיות הבורא