עמוד 119

פנחס קנד- קנו שעור 52

אברים פנימיים

מראות הסולם

 

אם אין לאדם לב היודע לברר מה טוב ומה רע, הוא כמו אחד שאין לו רגישות לדעת ממה מותר ליהנות, וצורך הכל בלי הבחנה. כך עשיו רוצה הלעטה בלי שום בירור. יעקב הוא בחינת הלב, שמידתו אמת.

שלב ראשון בעיכול, נק חולם, הפירוד הראשוני ע"י השיניים וזה קו ימין ע"י המעשה. שלב שני בקיבה, שורוק, וכאן הופך לדם שמוליך את הכוח לכבד וללב. הבירור השלישי הלב לוקח את המטוהר והשאר הכבד. ההצטברות  והעודפים בכבד הולכים למרה.

הטחול הוא ממין הכבד, היינו מצד הס"א, ושניהם סימנים לדברים לא טובים. הכבד נברא ביום ב והטחול ביום ד והם בתחתית המלכות. ומשום זה אין סימן טוב להתחיל דבר ביום שני או ברביעי שמציינים את הס"א.

הכבד הוא מוות לגדולים ע"י המרה, היותרת של הכבד, כלומר במצב הגדלות, הגאווה. לילית הורגת את מצב הקטנות, שאדם עובד בחיסרון ומיילל שאין לו, וכך מתלונן על ההשגחה.

הכעס הוא כמו חרב שמתנקז במרה והורג בני אדם. שכל הכועס כל מיני גיהנום שולטים בו, וכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. וכל המחלות שמביאות חום מקורם בעיפוש שבכבד והמרה.

פנחס קנז- קנט שעור 53 

אברים פנימיים

מראות הסולם

מהות האכילה היא להפוך כל מה שנצרך מבחוץ, כדי להיות אדם. הכבד שמסמל את עשיו הרשע, צורך הכל בלי הבחנה, ועוד בהלעטה. הלב שהוא בחינת ישראל מברר, מה יכול הוא לצרוך כדי לבנות את האדם שבו, ולא רק מזון, אלא כל חוויה ורגש או ידיעה שצורכים מבחוץ. 

יא) אין הפירוש שהמ"ן באים מהקיבה ישר אל הלב שהוא המלך, אלא מהקורקבן יורדים המ"ן אל  הקיבה וכו' ואל הכבד הנותן אל הלב, וסוד הקיבה רומזת אל בחינת הסתלקות המוחין המגיעים ע"י שליטת קו שמאל משום שאז החכמה נמצאת בלי חסדים ומלבד שמסתלקת הארת החסדים הנה גם הארת החכמה שבשמאל נבחנת כמו שהסתלקה. מחמת שהחכמה אינה יכול להאיר בלא חסדים. כי בכל מקום שנזכר תרדמה הכוונה על בחינה זו.

ושם בבחינת תרדמה הזו שולט הרוח רע הנק עסירטא שהיא מדרגה ו של מלאך המות ועסירטא הזה שולט על אותם שאינם רוצים להפרד מקו שמאל, שה"ס לפתח חטאת רובץ.

אבל אותם הבאים להתדבק בימין נבחן כח הזה של מלאך המות לבחינת תיקון החכמה בסו"ה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. כשאדם רוצה את השפע/החכמה ועדיין אין לו חסדים, אז יכול לראות שהיא רחוקה ממנו, ויש לו משימה להשיג החסדים כלומר ומשום שכח הזה בא לתקן החכמה שתהיה מרחוק, אפשר רק לומר עליו שהוא מהצד של בחינת המיתה אבל אינו מיתה ממש, וע"כ בא ברמז אחד מס' שבמיתה להורות שאינו מות ממש.

י ב  ואחר שהמ"ן נהפכים לדם על ידי הקורקבן והקיבה וכו' נוטל אותם הכבד, וכבר ידעת שהדם מורה על הארת החכמה שמשמאל בסוד הדם הוא הנפש, שיש בו חלק האסור שהוא הג"ר דשמאל, ויש חלק המותר שהוא ו"ק דשמאל, והם מכונים דם טהור ודם טמא. איך אפשר לחשוב שהקב"ה נותן דם טמא, או חלילה שיורד רע מלמעלה, אלא מדובר על תפיסת הבורא אצל הנברא וכיוון שהלב ה"ס המלכות הקדושה נוקבא של ז"א דאצילות, איך תוכל לגעת בדם טמא, ולפיכך היא צריכה לאמצעי, מס"א שהוא הכבד, שיקבל דם הטהור והטמא יחדיו ויתן לה. מאחר ולא ניתן לקחת ג"ר, דרוש אמצעי להעביר ו"ק אל הלב

והמלכות מבררת ממנו דם הנקי והברור שה"ס ו"ק דשמאל והג"ר דשמאל היא משאירה בכבד, ואינה נוגעת בו. שרו של עשיו שהוא סמאל לוקח כל דמים בין צלולים ובין עכורים ע"י מג"ר דשמאל האסור שהוא דם עכור ובין מו"ק המותר שהוא צלול, כלומר שהוא מהמלכות שממנה מקבלים ישראל הלב, שמבחין בין טוב לרע בין דם טמא לטהור ולא לקוחים אלא ברור ונקי, רק הו"ק דחכמה שהם ברורים ונקיים. על האדם לבדוק האם יש לו לב טוב או לא. לב שמתערבב עם הייצרים, עם הכבד הוא לב לא טוב. כמו שהכליות מבטאות במרכבת הגוף את בחינת הייצרים של האדם, וכשהם מתערבבים עם בחינת הריאות, שהם החסדים אז אינן עושות את עבודתן של בירור הנוזלים העכורים. לב טוב יודע לברר בין טוב לרע. וכך גם רעב וסקרונות לדברים רוחניים טוב בתנאי שזה רעב לדברים הראויים.

יג/א וז"ש ואית לאקשויי על האי אי כבד איהו עשיו איך הוא מתקן מזון ללב שהוא יעקב, וקושיא זו סובבת על הלשון שאומר שהכבד שהוא שרו של עשו יתקן מזון ללב שהוא ישראל ומשיב שהלב אינו ישראל, אלא שהוא השכינה מבחינת קו שמאל שהיא כעין יצחק שהוא קו שמאל דז"א. כבד עשיו דהיאו הצד ציד, כי הכבד שהוא מדרגת עשיו מקבל כל הדם הטמא והטהור ונותן אל הלב שהוא השכינה. ויאמר לו יקום אבי ויאכל מציד בנו, אלו תפילות שהולכות, פירוש אלו שאינם יודעים לכוון תפלתם לבקש להארת קו אמצעי המיחד ימין ושמאל בסוד הדעת, אלא שמתפללים להמשיך ג"ר דשמאל המאיר בלי יחוד קו אמצעי מבקשים למשוך האור לפרטיות שלהם, הם נק עניים בדעת כי אין תפלתם מתקבלת, אלא מתגרשת אל הס"א. ולפיכך בעת שהכבד שהוא דרגת עשיו מקבץ דם הטמא ודם הטהור ונותנם אל הלב, הוא אומר, ויאכל מציד בנו, היינו שיקבל תפלות עניים אלו ויתן להם מבוקשם ויאיר הג"ר דשמאל בעולם. כי כל מגמת הס"א הוא שהשכינה תסכים להאיר הג"ר דשמאל בעולמות. בדרך שרוצה אדם לילך, מוליכין אותו. מבקש בתפילה עושר גשמי לרצון לקבל, עשיו אומר תנו לו, אך כמובן זה לרעתו. 

וז"ש יצחק שהוא השכינה בצער ויגון שאינם יודעים לכוון תפלתם לקו אמצעי וע"כ הוא בצער ויגון שאינו מקבל תפלתם אלא שמקבל מן הכבד רק את הדם הטהור שה"ס ו"ק דשמאל, והג"ר דשמאל שהוא תפלת העניים מגרש מלפניו ומשאיר בכבד והעניים מוכרחים לקבל חפצם מהכבד שהוא שרו של עשיו.

כמו שהעניים מוכרחים לקבל מבוקשם מהכבד שהוא שרו של עשו, מחמת השכינה לא תוכל לתת להם מבוקשם מחמת שהוא דם טמא, כן ישראל בגלות, שאינם דבקים בקו אמצע י, אלא שהם תחת רשות השמאל, מחוייבים ג"כ לקבל מבוקשם משרי האומות שהוא מאותו הטעם האמור אצל העניים. אדם המבקש לקבל השפע לפרטיות, נמצא מבחינה נפשית בגלות, ואז הגויים שבנפש מזינים אותו, כמו מסומם שלוקח דברים שיודע שמזיקים לו, כך הכבד שהוא בחינת עשיו, לוקח מכל הבא ליד.  

אבל אלו שדבקים בקו אמצעי שנק ישראל יוכלו לקבל מזונם מהלב שהוא השכינה, היינו הארת ו"ק דשמאל המקובל בלב שהוא השכינה, ואינם מקבלים מהכבד שהוא סמאל.

יג/ב והנך רואה איך הס"א היינו הכבד נהנה מכל קרבן שהרי הלב משאיר אצלו הג"ר דשמאל ובזה תבין מ"ש רבי שמעון, האי קץ כל בשר שהוא הס"א הנהנה מקרבנות שישראל מקריבים על המזבח, וז"ס שעיר ר"ח ושעיר לעזאזל, וכל מה שהוא כבר מקריב לגבי לב שהוא המלך, היינו בין דם טמא ובין טהור, וההוא לב לאו אורחיה ולאו תאובתיה בעכירות דעובדין, היינו דם הטמא הבא מג"ר דשמאל, אלא מברר הייו דם טהור הבא מו"ק דשמאל וכל שהוא עכור, הינו דם טמא מניח לכבד, הרי שהס"א נהנה מכל קרבן, זה סוד השעיר לעזאזל.

עשיו הוא בחינת הכבד ולוקח את הפסולת מהדם, יעקב בחינת הלב לוקח את הברור והנקי. אצל עשיו הכעס מתבטא במרה, היא הנקבה של ס"מ הגיהנום שנברא ביום ב

תיד) ומשום זה העמידו בעלי המשנה המבקר את החולה לא ישב למראשותיו משום שהשכינה על ראשו. ולא לרגליו משום שמלאך המות הוא לרגליו. וזה אינו לכל אדם אלא לבינוני אבל לצדיק גמור, ה' יסעדנו על ערש דוי על ראשו, והשכינה מסבבת גופו עד רגליו. ומשום זהה נאמר ביעקב ויאסף רגליו אל המטה שזו היא השכינה שנאמר בה והארץ הדום רגלי וכן השכינה נק' מטה. ולרשע גמור, מלאך המו מסבב אותו מכל צד וזה הוא יר הרע. כי מלאך המות הוא היצר הרע שמלאך המות מסבב אותו מכל צד והחרב שלו שהיא מרה שפניו מוריקות בטפה אחת מאלו ג טפות והמרה זורקת בו, ז"ש ואחריתה מרה כלענה. כבד הוא זכר שהוא סמאל ויותרת הכבד היא נקבה שלו.

תטו) הקיבה היא מדרגה אחת משישים שבמות כמו שינה, וכך גם אכילה מרובה מרדימה את האדם ונק' תרדמה כי הקיבה ישנה והיא עסירטא שהיא מדרגה שישית של מלאך המות ומשום שבאה מרחוק היא מצד המות, אבל לא מות ממש, והרמז אחד משישים במות. מוות הוא שמאל בלי ימין. 

רעיא מהימנא

תטז) אמר רעיא מהימנא, מאחר שהגוף הוא מעץ הדעת טוב ורע, אין אבר בגוף שלא יהיו בו יצר הרע ויצר הטוב וזה לבינונים. לצדיקים גמורים יש ג"כ בכל אבר ב' יצרים שהם זכר ונקבה אלא ששניהם טובים שהם כמו חתן וכלה שגם השמאל משמש לימין, לרשעים גמורים יש בכל אבר ואבר ב יצרים רעים זכר ונקבה מצד סמאל ונחש. לצדיקים גמורים ימין ושמאל טובים, לרשעים גמורים שתי הבחינות הם רע. לבינוני יש צד טוב וצד רע.

תיז) ומשום זה מצד עץ הדעת טוב ורע, שהם לבינונים, יש בקיבה ב מדרגות טוב ורע, כי כך העמידו חכמים קיבה ישנה, ויש שינה שהיא אחת משישים במות, ויש שינה שהיא אחת משישים בנבואה, ומשום זה העמידו ראשי הישיבה שכתוב, החלמות שוא ידברו. והרי כתוב בחלום אדבר בו. א קשיא, כאן על ידי שד דהיינו הס"א שהוא מצד הרע שבשינת האדם וכאן על ידי מלאך שהוא מצד הטוב שבשינת האדם. חלום ע"י מלאך הוא אחד משישים בנבואה. חלום ע"י שד הוא שוא מצד המות והוא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. אצל אדם שלא זיכך עצמו חלומות שווא ידברו. שוא היא קליפת הגאווה, ואצל הרשע החלום מגביר את גאוותו. 

תיח) המסס זה הוא קרקבן נקלף כלומר שהוא דומה לקורקבן הנקלף שבעוף. והעמידו חכמים, קורקבן טוחן שהוא לוקח הכל ושוחק ושולח המאכל לכל האברים. אם האברים הם בלי עונות כמו שהעמידו חכמים, שיש דברים המעכבים את הקרבן, ואותו ששולח הקב"ה לקבל המתנה שלו שהיא הקרן, אינו יורד לקבלו. כי יש מתנה שהקב"ה מקבל אותה ע"י אריה שנאמר בו ופני אריה אל הימין לארבעתו, והקב"ה רוכב עליו ויורד בו לקבל אותה מתנה, ויש מתנה שמקבלה שור שנאמר בו ופני שמאל לארבעתן. אצטומכא פירושו המסס, משמע שאיסטומכא הא פי הכרס ואינו המסס. 

תיט) ויש מתנה שמקבלה ע"י נשר שנאמר ופני נשר לארבעתן שהם ב תורים או ב בני יונה, ויש מתנה שמקבלה ע"י אדם שכתוב, אדם כי יקריב מכם קרבן לה' בצורת אותו שכתוב ודות פני אדם שד' חיות אלו ה"ס ד אותיות הויה, כי אריה שור הם י"ה ונשר אדם הם סוד ו"ה כי הויה יורד עליהם לקבל הקרבן שה"ס ד חיות.

שאלות חזרה בזוהר פנחס קנד-קנו
1.מיהו הטחול בנפש האדם מה תפקידו ובמה הוא שונה מהכבד ובמה הוא דומה לו?
2. מדוע לא טוב להתחיל דברים בשני ורביעי?
3. במה דומה הכבד לעשיו והלב ליעקב וכיצד המחלוקת ביניהם מראה על היחס בין עשיו ליעקב?
4. כיצד קשור הכתוב כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה לעשיו?
5. מה גורם לחום הגוף שרוצה להמית את האדם ומה מגן עליו?
6. מהו תפקיד הושט ומדוע הוא כפוף?
7. מדוע היה חורבן בית המקדש וכיצד זה משפיע על האדם בדרך עבודתו את ה'?
8. מהי עצם האכילה ומהי עצם השתייה וכיצד הם מתרקמים יחדיו?

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס קנא- קנג שעור 51 

אברים פנימיים

מראות הסולם

הבירור הנוסף של המאכל בקיבה לאחר שנברר בטחינת השיניים, בירור האכילה הגשמי המסמל את הרצון לקבל, ומדרך העיכול לומדים כיצד לפעול נכון ולברר את הרצון לקבל הטבוע באדם. הכל כדי שרעיון לא יהיה רק פנימי, אלא רוחני, מפני שהדם הוא הנפש והוא הנותן את חַיּוּת. בשלב זה מתחיל בירור רוחני, מה שייך לשמאל ומה לימין. הלב לוקח את החיוני, את הרוחניות המסודרת על פי כללים, כמו ו"ק דחכמה.

ברוחניות אמתית צריכים להיות חוקים ברורים. 

להיות רוחני לא אומר לרחף בלי מסגרת, אלא בדיוק ההפך, הליכה מקבילה לחוקי העליון.

את הרוחניות יש להקדיש להשם יתברך. ע"י הריאות שמקררות את התאוות האישיות, כך שגם הטהור, הימין יתגבר על השמאל, והכל ילך ליחד.

הלב הוא קו שמאל וכשהוא עולה כתוב, המלך קם בחמתו ממשתה היין. חמת המלך שככה כאשר ישנם החסדים של כנפי הריאה. 

תד) ובמה וחמת המלך שככה, משום וישמע את הקול, זה קול תורה, קול דקריאת שמע שהוא קו האמצעי שהוא חסדים המיחד ימין ושמאל זה בזה תחת שליטת החסדים מסך דחירק, קו אמצעי קול יעקב. ואז שקטים הדינים. וידבר אליו  שה"ס גילוי חכמה שבמלכות הנק' דבור, הוא בתפלה שבפה שהוא אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך שהיא המלכות. כאשר הקול הנשמה הוא של פנימיות התורה, מתקררות התאוות שבלב מהרצון לקבל לעצמו. 

תה) ורוח ההוא הנושב בכנפי ריאה דהיינו החסדים המתגלים ע"י חכמה שבימין, הוא מוציא קול דרך הקנה שהוא קנה חכמה קנה בינה. כי הקול שהוא ז"א דהיינו ו הוא בן י"ה שהם חכמה ובינה. ונאמר בו כה אמר הויה, מארבע רוחות באי הרוח שהם ארבע אותיות הויה דז"א וזה הוא רוח הדופק בכל עורקי הלב שנאמר בהם אל אשר יהיה הרוח ללכת ילכו. הרוח יגיע לכל מקום שצריך לקרר את ההשתוקקות העצמית שמנתקת את האדם מהבורא

תו) אמר המאור הקדוש לרעיא מהימנא, ודאי עצמו הוא מתקן כל העולמות כולם. ומחמת זה גם בנין גופו מרמז אל הויה הכוללת כל ד עולמות אבי"ע ויש הויה הכוללת ה עולמות שהם א"ק ואבי"ע. אמנם אין מעשה האדם מגיע לעולם אדם קדמון, ואפילו בעולם האצילות אינו מגיע, אלא לז"א דאצילות. ולפיכך הראש רק כנגד ז"א דאצילות, ומפה עד החזה כנגד הבריאה וכנגד הנוקבא דז"א דאצילות. כי הבריאה היא אשת האצילות, ומחזה ולמטה כנגד ב העולמות יצירה ועשיה. 

מהימנא המדרגה שלך היא שבה, וחמת המלך שככה כי מדרגת רע"מ הוא קו האמצעי שהוא ז"א הנק' קול שעל ידו נשקטו הדינים. אשרי העם שככה, בגמ' משה. אמר לו רע"מ, ברוך אתה מאור הקדוש כי אתה נר הדולק לפני המלך ומטרוניתא, נר ה' היא הנשמה שלך. משה רבינו הוא בחינת הדעת, ואמר על הרשב"י שהוא קו אמצעי

ד וצריכים להבין כאן בדיוק איך ומה היא צורת התפלה ואיך היא עולה למעלה לנוקבא דז"א ונעשתה למאכל בשביל הנוקבא ובשביל ז"א בסו"ה את קרבני לחמי וגו' שהרי התפלה היא במקום קרבן. והעניין הוא כי המקריב או המתפלל הרי הוא בשביל איזה מבוקש שיש לו לקב"ה שעל זה אמרו אין תפלה אלא בלב התפילה היא שמאל, ביקוש אותו יש להעלות. והרצון הזה מתלבש בחלקי נפשו העולים ממש למעלה שבוקעים כל האווירים עד שמגיעים לנוקבא דז"א דאצילות, באפן שהמבוקש מלובש בחלקי נפשו העולים ונעשים מ"ן לזווג ז"א ונוקביה שה"ס ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ובזה תבין ג"כ למה התפלה או הקרבן נעשה למ"ן לעורר הזווג. כי אין דבר ניתן מלמעלה אלא ע"י זווג זו"ן כנודע. הגוף עצמו אינו מחובר ישירות לנשמה, אלא ע"י זיכוך הגוף בבירור כפול של המאכל, ואז הבירור הנוסף להופכו לרוחני, ואז החיבור ע"י כנפי הריאה. בלי זיווג, חיבור לא ניתן למלא את רצון המתפלל. כמובן שהקב"ה יכול לתת, אך כאן מלמד על תפיסת הבורא שבנברא. 

לפיכך אם הקב"ה רוצה למלאות את רצון המתפלל, הנה לזווג הוא צריך ונמצא שכל תפלה הראויה למילוי מעוררת זווג זו"ן כדי שישפיעו אותו המילוי אל המתפלל שתחילה מגיעה הארת הזווג הזה בהכרח לעולמות העליונים עד שמגיעה לבסוף אל האדם המתפלל שהתחתון הגורם לחיבור בעליון, זוכה אף הוא לאור. וביתר דיוק אותם חלקי הנפש שעלו לנוקבא דז"א ונעשו למ"ן לעורר הזווג הם עצמם נעשים לבית קבול אל הארת הזווג הממלאת את מבוקשו של המתפלל וחוזרים אליו עם מילוי הבקשה באפן שיש לחלקי הנפש העולים למ"ן ב תפקידים. א לעורר הזווג למלוי בקשת התפלה ב שיוכשרו להיות בית קבלו לקבלת מילוי התפלה ושניהם באים בבת אחת.

ה) וכבר ידעת שאין דבר נשלם אלא עד שיעברו עליו סדר ג קווים הנמשים מג' נקודות חולם שורוק חיריק. ומטעם זה צריך המ"ן דהיינו התפילה לבא תחילה בגוף הנוקבא בבחינת הטוחנות ששם מקבל שליטת קו ה הימין ומשם לאצטומכא ולקיבה שבהם מקבל המ"ן שליטת קו השמאל שהמ"ן נהפכו לדם והכבד מקבלם ונותנם ללב. ומב כנפי ריאה המנשבות הרוח על הלב מקבלים המ"ן פעולת קו האמצעי שה"ס הזווג ואז נשלמים המ"ן ונעשה בית קבול לקבל הארת הזווג בשביל מילוי בקשת המתפלל. 

ו) כי אחר שהמאכל קבל שליטת קו השמאל אז נהפך לדם והכבד לוקחו תחילה ונותן ללב, אמנם מקודם לזה צריכים לשליטת קו ימין וז"ס המדרגות שהן מכונות שינים טוחנות המקבלים המ"ן לפני הכבד שהם יוצאות מכח אלו האישים שבקו ימין, היינו הדינים שבנקודת החולם, מכה עלית המלכות לבינה ואשים האלו פועלות באלו השינים וע"כ בטחינתם שה"ס מלחמת ימין ושמאל זה בזה גובר ימין.

אחר שנגמרה המלחמה בין ימין ושמאל הנק טחינה והימין ניצח, אז הדינים מקו ימין שנק אישים שולטים על המ"ן, לוקחים ובולעים את המ"ן ונקראים ושט.

ז) כי מטרם שהמ"ן נכללים באישים דקו ימין, שאשים אלו באים ממיתוק המלכות בבינה, אינם ראוים להיכלל בגוף הנוקבא ולקבל מהארת הזווג, אי אפשר הימצאות חולם לפני שיש חיריק. אי אפשר לעורר את הרצון העצמי כראוי, לפני שמוותרים עליו לגמרי לפיכך נחשבת אש המיתוק הזה לבליעה שבולעת המן ומכניסם בגוף הנוקבא. וע"כ אש המיתוק הזה שמקו ימין נק ושט הבולע המאכל, אל לא חלק שלם כי עדיין הוא לא דם כי מכניסו להכלל בגוף הנוקבא ומפרש שאישים אלו נק ושט, קרבים תחילה אל המ"ן שמכניסים אותם לגוף, היינו האש דנקודת החולם שמהם האישים. 

כי הכהנים שהם בחינת קו ימין אוכלים ומקבלים אישים אלו, ומי שאין לו אש הזה דקו ימין לא יוכל לקבל את המ"ן להיותו בלי מיתוק הבינה, היינו האישים הנכללים בושט. כי שאר האברים שאין להם אש קו ימין הזה, לא יוכלו לקבל המ"ן ולכלול אותם בגוף, היינו אותם האברים שאין בהם אלא כח קו שמאל שהם בחינות חיצוניות המוחין, שהם אינם משיגים אפילו שיש בחינת אש הזה הבולע המ"ן. כי אותם שלא זכו לפנימיות אינם יודעים שיש אש המיתוק הזה האוכל המ"ן, דהיינו אותם שזכו לפנימיות המוחין יודעים ומשיגים את האישים האלו הם יודעים שכל ההנאה באה מהבורא, ונהנה מהברכה עוד לפני שהגוף בכלל מקבל האוכל. כי מבחינה חיצונית אין אפילו מושג ממציאות אש הזה, ונמצא שראשית התכללות בפנימיות המוחין הוא ע"י קבלת אש הזה.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר פנחס קנא-קנג
1. במה חמת המלך שככה וכיצד זה קשור למשה רבנו?
2. מה תפקיד ב' הכליות?
3. מהם ג' המרכבות שקיימות באדם ומה היחס ביניהם?
4. הסבר מבחינה נפשית את התפקידים של טחינת השיניים הבירור בקיבה ומעבר הדם ללב כיצד כל זה קשור לתפילה ולנקודות חולם שורוק וחיריק?


ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס קמח – קנ שעור 50

אברים פנימיים

רָצוֹן חָזָק בָּלֵב בְּלִי אֱמוּנָה, שׂוֹרֶף אֶת הָאָדָם.
מוּתַר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בתאווה הַכְּפוּפָה לאידיאל עֶלְיוֹן.
קיימת מִלְחָמָה בֵּין מוח לַלֵּב.
הַמּוֹחַ הוּא בחינת הַחֲסָדִים, הוּא מִשְׁכַּן הַנְּשָׁמָה.
אָדָם עוֹשֶׂה פעוּלה חִיּוּבִית, ובכך מַשְׁפִּיעַ טוֹב לכּוּלָם.

רצון שגואה ועולה על היכולת להיצמד לערכים העליונים, לאמונה בערך הפנימי, הוא שורף ומחבל ביכולת האדם להתחבר.

גוף האדם בנוי כמכונה שאחראית על קיום האדם, ואברים רבים תפקידם עיכול המזון. האכילה הגשמית מסמלת את הרצון לקבל, ומדרך העיכול לומדים כיצד לפעול נכון ולברר את הרצון לקבל הטבוע באדם. הלב מסמל את ההשתוקקות, והמוח את ההשפעה, ושילובם קשה לאדם. המוח עצמו אינו יכול להסכים לרצונות לא ראויים הבאים מהלב, לכן עליו לשלוט ולווסת את השפע שיורד אל הלב למילוי רצונותיו.  בלי התגברות ושליטה, אז כפי שעומס יתר של מאכל על הכבד, מזין את הקליפה, יותרת הכבד ושמזיק לאדם, כך אותם רצונות ותאוות שאינם יורדים בצורה ראויה.

הלב זה הוא אש שורף ואם לא היה מזמין לו מלך העליון כנפי ריאה, המביאים לפניו רוח הנושב משמים, היה הלב שורף העולם ברגע אחד. כמו רדיאטור כך כנפי הריאה מקררות את הלב, את המנוע שבגוף.

קו ימין רוצה לבטל שליטת החכמה שבשמאל ולהשליט רק חסדים וקו השמאל להיפך רוצה לבטל שליטת החסדים ולהשליט רק חכמה. רק שליטת הימין, אמונה בלי שמאל, בלי ביקוש לא מוביל לתוצאה, מפני שעל האדם להביא עצמו, את הרצון, את השמאל בשיתוף לקשר. גם קו שמאל לבד, הרצון לאושר שנתן הבורא, לא יכול לפעול בלי האמונה והחסדים מימין. וכך הולכים ושוחקים וממעטים זה את זה עד שנשחקים שניהם ואחד מהם נשאר בסוף לשליט.

לאחר בירור ראשוני של טחינה בשיני הפה, לפני שהדם פונה לאברי הגוף, נעשה בקיבה בירור נוסף, להשליט הימין על השמאל, כדי שיגיע מאכל ללב, צריך את כל התהליך של בירור כפול תוך השלטת הימין על השמאל. יש להסכים ולתת את השליטה למוח, לחסדים. ולא לתת השליטה ללב.

פנחס קמח – קנ שעור 50 

אברים פנימיים

רצון חזק בלב בלי אמונה, שורף את האדם.

מותר להשתמש בתאווה הכפופה לאידיאל עליון.

רצון שגואה ועולה על היכולת להיצמד לערכים העליונים, מהאמונה בערך הפנימי, הוא שורף ומחבל ביכולת האדם להתחבר.

גוף האדם בנוי כמכונה שאחראית על קיום האדם, ואברים רבים תפקידם עיכול המזון. האכילה הגשמית מסמלת את הרצון לקבל, ומדרך העיכול לומדים כיצד לפעול נכון ולברר את הרצון לקבל הטבוע באדם. הלב מסמל את ההשתוקקות, והמוח את ההשפעה, ושילובם קשה לאדם. קיימת מלחמה בין מוח ללב. המוח עצמו אינו יכול להסכים לרצונות לא ראויים הבאים מהלב, לכן עליו לשלוט ולווסת את השפע שיורד אל הלב למילוי רצונותיו.  בלי התגברות ושליטה, אז כפי שעומס יתר של מאכל על הכבד, מזין את הקליפה, יותרת הכבד ושמזיק לאדם, כך אותם רצונות ותאוות שאינם יורדים בצורה ראויה. 

שצט) אר"א לאביו כבר שמעתי פירושם של אברים הסתומים דהיינו אברים החיצוניים בסוד הקרבן אבל אברים האחרים הפנימיים מהו הסוד שלהם. א"ל רבי שמעון לרבי אלעזר בני כל שאר האברים שמבפנים סוד עליון הוא

ת) ת"ח הלב זה הוא אש שורף ואם לא היה מזמין לו מלך העליון כנפי ריאה, המביאים לפניו רוח הנושב משמים מג"ר דז"א היה הלב שורף העולם ברגע אחד. כמו רדיאטור כך כנפי הריאה מקררות את הלב, את המנוע. כי בלב שולט קו שמאל דבינה שמחוסר חסדים, יכול לשרוף העולם, והריאה סוד קו ימין שהוא חסד ועל כן הרוח ממתיק אותו. לכן צריך את החסדים

מראות הסולם

  1. הקרבן או התפלה שהיא במקום הקרבן הוא העלאת המ"ן ליחד הנוקבא שהיא אדני עם הוי"ה שהוא ז"א. וע"כ הוא נבחן לאכילה כמ"ש את קרבני לחמי וגו. וגוף האדם הוא כנגד הוי"ה הכוללת כל ד העולמות אבי"ע אשר הראש עד החזה הוא אצילות ובריאה, הראש כנג"ד ז"א והגוף עד החזה כנגד הנוקבא כי הבריאה היא אשת האצילות ובריאה, הראש כנגד ז"א והגוף עד החזה כנגד הנוקבא, כי הבריאה היא אשת האצילות. ומחזה ולמטה הוא יצירה ועשיה הם אברים שמבטאים את צד הגוף, וכמו שב' העולמות יצירה ועשיה הם מעורבים בקליפות הטמאות, כן יש בגוף האדם מחזה ולמטה, אברים כנגד הקליפות הטמאות, שהם הכבד ויותרת הכבד ומרה וטחול. והזהר מבאר כל אבר ואבר שבאדם, בשורשו בהוי"ה הכוללת שבאבי"ע הנק' אדם שבאבי"ע כי כל ד עולמות אבי"ע נחשבים כמו אדם אחד ושם הוי"ה אחד שבאצילות ה"ס י וראש ובריאה ה"ס ה עד החזה, ויצירה ה"ס ו ועשיה ה"ס ה אחרונה. ויצירה ועשיה הם מחזה ולמטה. ואחר שמבאר שורש כל אבר מה הוא באדם דאביע מבאר פעולת הקרבן שהאדם מביא או התלה שמתפלל איך הוא עולה למ"ן אל המלכות שה"ס הלב והפעולות הנעשות בקרבן בכל אבר ואבר עד שבא אל המלכות בצורה המבוקשת שתהיה ראויה למ"ן לז"א וכן מבאר מה ענין המיין דוכרין שז"א מוריד על מיין נוקבין שבמלכות וסוד זווגם מלמד כאן איך מעוררים את הביקוש הנכון ואת הזיווג הנכון. מלמד על קורבן ותפילה.
  2.  ותחילה נבאר הדברים בקיצור, כי הקרבן שה"ס המ"ן ביקוש עולה ומתקן כדרך המאכל והמשתה הבא בגו האדם דרך הושט ושאר אברים ואם לא היה מזמין לו מלך העליון כנפי ריאה המביאים לפניו רוח מרוח הנושב מבשמים העליונים מג"ר דז"א היה הלב שורף את העולם ברגע אחד. כי בלב שולט קו שמאל דינה שמחוסר חסדים יכול לשרוף העולם והריאה ה"ס קו ימין שה"ס חסד וע"כ הרוח שה"ס החסד של הימין הנמשך מג"ר דז"א ממתיק אותו. 

תא) פתח ואמר וה' המטיר על סדום ועמורה גרפית ואש, למה שרף אותם, הוא משום שכנפי הריאה לא נשבו רוח בשעה ההיא על הארת השמאל שבלב וע"כ שרפה אותם הארת השמאל כדי לשרוף מישהו שולחים לו רק את כח השמאל. והסוד של כנפי ריאה אלו, ז"ס כנפי יונה נחפה בכסף שיונה שה"ס המלכות שעקרה משמאל דבינה מבחינת הלב, צריכה להיות נחפה בכסף שה"ס חסדים, וכשנחפה בכסף ה"ס המלאכים רפאל וצדקיאל הנמשכים ממנה לרפאות ולהושיע לעולם ועליהם נאמר עושה מלאכיו רוחות לנשוב תמיד לפני הלב דהיינו להאיר בחסדים.

תב) ובחבור הראשון אמר רעיא מהימנא לר"ש מאור קדוש, כל מה שאמרת טוב הוא, אבל המוח אברים הפנימיים עד שנעשה לדם, והכבד מושיט הדם אל הלב שלוקח הברור הנקי שבדם ושלחו אל האברים, ודם העכור משארי בכבד. כן דרך הקרבן או התפלה שבמקום קרבן שבא תחילה לטוחנות שבהוי"ה דאבי"ע שה"ס שינים הטוחנות המאכל ומטוחנות לושט ומושט לאצטומכא ולקיבה ונטחן שם פעם שניה. סוד הטחינה בשינים שבקרבן או בתפילה הוא המחלוקת שבין ב קוים ימין ושמאל מטרם יציאת קו האמצעי שכל אחד רוצה לבטל את חבירו. שקו ימין רוצה לבטל שליטת החכמה שבשמאל ולהשליט רק חסדים וקו השמאל להיפך רוצה לבטל שליטת החסדים ולהשליט רק חמה רק שליטת הימין, אמונה בלי שמאל, בלי ביקוש לא מוביל לתוצאה, מפני שעל האדם להביא עצמו, את הרצון, את השמאל בשיתוף לקשר. גם קו שמאל לבד, הרצון לאושר שנתן הבורא, לא יכול לפעול בלי האמונה והחסדים מימין. וכה הולכים ושוחקים וממעטים זה את זה עד שנשחקים שניהם ואחד מהם נשאר בסוף לשליט. ומתחילה מתגבר הימין על השמאל והימין שולט וזהו בשחיקה וטחינה שבשיניים וע"י טחינה זו נבלע המאכל בושט ובאה באצטומכא. וכיון שהמ"ן באים בפנימיות הגוף אז מתעורר כח השמאל ומתחיל טחינה חדשה, שה"ס טחינת האצטומכא הקיבה ושם המחלוקת יותר חזקה, וע"כ הטחינה יותר דקה בה מתגבר לבסוף השמאל ובשליטתו שהיא שליטת החכמה דשמאל, נהפך המ"ן ונעשה לדם שה"ס אור החכמה בסוד והדם הוא הנפש. דהיינו אור החיים שהוא חכמה. אמנם במצד הזה כח המיתה שבו גדול יותר מאור החיים וצריך זהירות גדולה באוכל מחמת דם טמא המעורב בו שהוא בחינת ג"ר המוח הוא מים חסדים. דהיינו חכמה שבימין שה"ס חסדים, הלב הוא אש שה"ס החכמה שבקו שמאל דבינה שה"ס דינים ושניהם הם רחמים ודינים. זה המוח הוא כסא רחמים. זה הלב הוא כסא דין והקב"ה הוא מלך העומד מכסא דין שהוא הלב ויושב על כסא רחמים שהוא המוח. לכן לפני שהדם פונה לאברי הגוף, נעשה בקיבה בירור נוסף, להשליט הימין על השמאל. המוח הוא בחינת החסדים, הוא משכן הנשמה. כדי שיגיע מאכל ללב, צריך את כל התהליך של בירור כפול תוך השלטת הימין על השמאל. יש להסכים ולתת את השליטה למוח, לחסדים. ולא לתת השליטה ללב.

תג) וכשהעוונות מתרבים על האברים ועל עורקי הלב שהוא כסא דין נאמר בלב והמלך קם בחמתו ממשתה היין שלא היה מה שיקרר הלב, לא אויר של חסדים שהוא יין של תורה. ובזמן שכנפי ריאה נושבים על הלב, נאמר וחמת המלך שככה שהוריד את הכעס על כנפי הריאה, שהחסדים נותנים כלי לביטוי הלב כי שתי כנפי ריאה ה"ס הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפרת זו היא כפרת הלב.

פירוש, הלב ה"ס ל"ב נתיבות החכמה הלב, מלך הגוף לא יכול לעמוד בפני עצמו, אלא כוחו נובע מלמעלה מהנשמה שבמוח. דהיינו חכמה דשמאל דבינה והוא אש שורף מחמת שבעת גילוי החכמה מתלווים עמה דינים קשים לשרוף את הרשעים והחיצונים וכל הרוצים לקרב ולהמשיך החכמה ממעלה למטה והדינים אינם נשקטים עד שמתחילה שליטת החסדים דהיינו סוד הרוח שב' כנפי ריאה נושבות כנ"ל. כל זמן שאדם רוצה, החשק שבלב, הדינים לא נרגעים עד שמתחילה שליטת החסדים וזסו"ה והמלך קם כי הארת החכמה נק' קימה. ואומר שהמלך קם בחמתו דהיינו בעת שמתגלים דינים הקשים שעם הארת החכמה. בית משתה היין שקימה זו היא מבחינת משתה היין יינה של תורה שהוא חכמה שבשמאל, והמלך קם בחמתו כי הארת חכמה שבלב שה"ס הארת חכמה שבשמאל הבינה אינה מאירה אלא ג"ר דחכמה שדיניו קשים מאד ומחריבים את העולם. 

לפיכך אחר שנהפכו המ"ן לבחינת דם לוקח הכבד תחילה שהוא ס"מ כל הדם ההוא הכולל בתוכו הן דם טהור והן דם טמא שהרי מעורבים זה בזה ומושיטו אל הלב שה"ס המלכות, מבחינת בנין השמאל דבינה שהוא נבחן למלך, והלב מברר את הנקי והברור שבדם דהיינו בחינת ו"ק דחכמה המוכן להתיחד בו עם הימין והשאר שהוא דם טמא מניחו לכבד והצד שלו שהם ס"מ וסיעתו ואז מתחילה ירידת מיין דוכרין מז"א שה"ס הרוח המתחבר עם מיין נוקבין שבלב והיו לאחד. 

ג)  והמיין דוכרין ה"ס החסדים הנמשכים מהמוח שה"ס ג"ר דז"א ומשם נמשך הרוח שה"ס החסדים אל החוטם שהוא ת"ת דז"א וכן אל הפה שהוא מלכות דז"א והרוח שמהמוח נכנס לב' נקבי החוטם שה"ס ימין ושמאל הכלול בת"ת דז"א ומשם נמשך דרך הקנה אל הריאה. וב' כנפי ריאה נושבים הרוח שה"ס החסדים ומיין דוכרין אל הלב ואז מתלבשת החכמה שבלב בחסדים שברוח כעת יש גם את החכמה שמגיעה מצד הדם, אחרי שעברה שני בירורים בטחינת השינים ובקיבה ולאחר בירור הכבד והלב, שמשאיר רק דם טהור, אז מתלבשת החכמה שבלב בחסדים שברוח. וכן ז"א שהוא הויה מתיחד עם המלכות שהוא אדנ"י כפי התיחדות המ"ן ומ"ד.

ובסוד זה נאמר את קרבני לחמי לאשי. כי מלבד שמזווג הזה מתמלאת בקשתו של המקריב או המתפלל, הנה גם כל העולמות מקבלים מזווג זה כל אחד לפי מדרגתו וכולם נהנים מהבחינה הזו ולא רק המקריב עצמו. כי זווג זו"ן מאיר תחילה לכל העולמות בכלל וענף קטן מהארת הזווג מגיע אל האדם למילוי בקשתו, ונמצא שהאדם המקריב או המתפלל מלבד שתקן עצמו מתקן את כל העולמות כולם. אף אחד לא עומד בפני עצמו. אדם עושה פעולה חיובית, ובכך משפיע טוב לכולם. 

אלא בזמן הופעת דינים קשים שז"ס והמלך קם בהארת חכמה בחמתו. בדינים קשים, יורה שהמדובר הוא בהארת חכמה שז"א שנק' תורה ממשיך אותה, שהוא חכמה דשמאל של הבינה. והדינים אינם שקטים אלא בזמן שמתחלת שליטת החסדים כנ"ל, דהיינו בזמן שליטת הרוח דכנפי ריאה שהוא חסד.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שאלות חזרה בזוהר פנחס קמב-קמד (48)
1. מה הבדל בעם ישראל בזמן שהם אטומי לב לזמן שהם פותחים בתשובה?
2. מהו סוד הנשר שראה בו רבי פנחס?
3. על מה מרמזים כוכבי השרביט?
4. מהו התרמוד שאליו הלך שלומה המלך עם הנשר הגדול, ומה הסכנה הגדולה שהסתכן בכך?


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס קמה – קמז שעור 49 

השושנה (מאמר ב)

לעומת לב האבן יש את ל"ב נתיבות החכמה שאור החכמה מתפשט מהעליונים למלכות דקדושה. י"ג עלים רומזים על י"ג מידות הרחמים, שזו הדרך דקדושה להעברת האור למלכות. חמשת עלי הכותרת הם סוד הבינה השומרת על המלכות.

ישנם סודות במספר עלי השושנה וכן בגביע שמחזיק את הכותרת, שזה סימן לכנסת ישראל, הכלל, היחד של נשמות ישראל. 

בראשית, א"א, ברא אלקים בינה, חמישה העלים שחופים על המלכות. 

  1. בעוד שהיו יושבים הנה הנשר בא אליהם ושושנה אחת בפיו והשליכה לפניהם והלך לו. ראו ושמחו א"ר פנחס, וכי לא אמרתי לכם שנשר הזה הולך ובא בשליחותו של אדונו. שושנה זו היא רמז לשושן עדות שאמרתי והקב"ה שלח אותה אלינו. יש ללמוד מהו הסימן ששלח הקב"ה עם השושנה

שצג) פתח כבתחילה ואמר, למנצח על שושן עדות מכתם לדוד 

ללמד. שואל וכי שושן הוא עדות מהי העדות שמעיד. ומשיב, אלא שושן זה הוא עדות למעשה בראשית והוא עדות לכנסת ישראל, והוא עדות ליחד העליון. והוא זה כי בשושנה יש בה י"ג עלים וכולם עומדים על שורש אחד. ויש בה ה' עלים חזקים מבחוץ המכסים את השושנה הזו ומגינים עליה. י"ג מידות הרחמים מתחילים מאריך אנפין, ודרך שערות הזקן לז"א ומכאן למלכות. 

שצד) והכל הוא בסוד החכמה כי י"ג עלים רומזים על י"ג מדות הרחמים שיורשת כנסת ישראל שהיא המלכות, מלמעלה מי"ג מדות דא"א  וכולם אחוזים בשורש אחד שהוא ברית אחד, דהיינו יסוד דז"א שעל ידו מקבלת המלכות י"ג מדות הרחמים דאו"א וע"כ השורש של י"ג עלים דשושנה שמתחתיהם הוא דוגמא של הברית שהוא יסוד הכל. ה עלים חזקים המסבבים אותה הם חמישים שערים דהיינו חג"ת נ"ה דבינה שכל אחת כלולה מעשר. והם חמש מאה שנה שעץ החיים שהוא ז"א הולך בהם. כי הוא מקבלם במקום בינה שספירותיה הן בסוד מאות והן חמש מאות שנה.

שצה)   השושנה היא עדות למעשה בראשית כי כל מעשה בראשית כולם הם מלים ידועות בתבונה העומדים בחשבון אלקים דמעשה בראשית שהוא בינה ומראה למעלה ומראה למטה, מראה למעלה היינו בסוד עולם הבא שהוא בינה ומראה למטה בסוד כנסת ישראל שהיא מלכות.

שצו) השושנה היא עדות למעשה בראשית העומד בכל אלו סימנים דהיינו י"ג מדות הרחמים ה ספירות חג"ת נ"ה שכתוב בראשית ברא אלקים זהו השושנה שהיא בינה והיא מלכות כי מראה למעלה ומראה למטה כנ"ל בדבור הסמוך. י"ג עלים הם י"ג תבות שמן בראשית ברא אלקים עד ורוח אלקים והם את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובוהו וחשך על פני תהם ורוח. הנה הם י"ג עלים של השושנה הרומזים על י"ג מדות חמש עלים החזקים המסבבים אלו הי"ג, הם מרחפת על פני המים. ויאמר דהיינו מן אלקים של ורוח אלקים עד אלקים של ויאמר אלקים שההם חמש אחרים הרומזים על ה ספירות חג"ת נ"ה ואח"כ יהי אור, הנה זה עיקר ושורש השושנה שכל המדרגות כלולות ואחוזות בה.

שצז) השושנה היא עדות ליחוד כי חמשה עלים חזקים הם השרשים והיחוד שאחוזים בהם י"ג עלים אלו. שמע ישראל ה' אלקינו ה' הם כנגד ה עלים של השושנה. אחד הוא העיקר והשורש שכולם אחוזים בו כי אחד הוא סוד שהוא בגימטרייה י"ג שהוא טבעת המלך.

הגידול של השושנה היא י"ג עלים פנימיים וה' עלים עליהם מבחוץ ואומר ששושן זה בב בחינות שבו. י"ג וה' הוא עדות למעשה בראשית שה"ס בינה. ועדות לכנסת ישראל שה"ס ז"א ומלכות. ומפרש שההוא עדות לכנסת ישראל שהוא המלכות כי במלכות יש ב בחינות אלו ה ספירות חג"ת נ"ה שמקבלת מבינה ובתוכם המוחין המוחין דגדלות המנשכים מי"ג מדות הרחמים. הרי שגידול השושנה היא עדות למדרגות המלכות. מבאר איך השושנה עדות על מעשה בראשית, כי במעשה בראשית נרמזים ג"כ ב בחינות אלו. כי יש שם ג"פ אלקים דהיינו ברא אלקים ורוח אלקים ויאמר אלקים והנה מן ברא אלקים עד ורוח אלקים הם י"ג תבות הרומזים על מוחין דגדלות. ומן ורוח אלקים עד ויאמר אלקים יש ה תיבות הרומזים על ה ספירות חג"ת נ"ה. הרי שב' צורות הגידול שבשושנה הם עדות למעשה בראשית הבריאה לא הייתה במעשה בראשית אלא באין סוף, ובמעשה בראשית לומדים רק על הגידול שלה באצילות. מבאר איך ב בחינות של השושנה היא עדות על היחוד ז"א ומלכות. כי כנגד ה עלים דשושנה הם ה תיבות שמע ישראל ה' אלקינו ה' שהם ה"ס חג"ת נ"ה. כי שמע ישראל הם נצח והוד, ה' אלקינו ה' הם חג"ת. אחד ה"ס המלכות המתחברת עם חג"ת נ"ה דז"א. שע"י יחודם זב"ז מתגלים י"ג מדות הרחמים. שה"ס המוחין דגדלות וע"כ אחד בגי י"ג. וז"ש שמע ישראל, הא חמש עלים של השושנה שהם כנגד ה עלים התקיפים הגדולים בשושנה והם עצמם הם חג"ת נ"ה שבז"א. אחד דא היא עיקרא ושרשא דכלהו אחידן ביה, דהיינו המלכות שכל ה ספירות דז"א מתיחדים עמה. רזא דתליסר בחושבנא כי עם יחוד המלכות עם ז"א מתגלים י"ג מדות הרחמים. גושפנקא דמלכא שע"כ נק' המלכות טבעת המלך דהיינו החותם שלו להיות ששלימות הארותיו תלויה בה. בגלות השושנה בקטנות ונמצאת בין החוחים, ובגדלות שושנה סתם.

שצח) כעין שושנה בין החוחים כך הם ישראל בן עמים עכו"ם וכך כנסת ישראל שהיא המלכות בין שאר המוני השרים הממונים על האומות. כל זמן שהשושנה עומדת סתומה שאינה פתוחה, אין בה ריח ואין מעלים אותה ואין מוציאים אותה מתוך הקוצים. בשעה שהשושנה פתוחה והיא מעלית ריח רוחניות, הארת חכמה ולצורך כך צריכה חסדים, אז מוציאים אותה מתוך הקוצים. וכנסת ישראל תהנה מהם. שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי, והקב"ה לא שלחה לנו דהיינו הנשר שהביא להם שושנה אלא כדי ללכת בדרכנו עם השכינה כדי לקבל את מלא ההטבה.

בשעה שהמלכות מקבלת מקו שמאל היא סתומה ואין בה ריח שהיא הארת חכמה משום שהחכמה שבה מחוסרת חסדים ואינה יכולה להאיר בלי חסדים. אלא אחר שמקבלת כח מז"א שהוא קו האמצעי אז נפתחת מסתימתה ונותנת ריח טוב שה"ס הארת החכמה המלובשת בחסדים דז"א וזסו"ה פתחי לי אחותי וגו פתחי לי את האפשרות לבטא את הארת החכמה דרכך. כנסת ישראל שכונסת את נשמות ישראל מקבלת אהרה ונותנת לבניה, הוא הסימן שראה רבי פנחס בשושנה שהביא הנשר, ולומד מכאן המסר שעליהם לגדול. 

שאלות חזרה בזוהר פנחס קמה-קמז
1. מה הסימן שראה רבי פנחס וכיצד פרשו על בחינת כנסת ישראל?
2. מהם הסודות בשושנה שמראים לנו על מעשה בראשית בסוד יג' עלים שורש אחד וה עלים חזקים מבחוץ?
3. היכן אנו רואים בשמע ישראל סודות אלו הנ"ל על השושנה?
4. על מה אומר הז"א למלכות פתחי לי אחותי רעייתי?

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס קמה – קמז שעור 49

השושנה (מאמר ב)

בעוד שהיו יושבים הנה הנשר בא אליהם ושושנה אחת בפיו והשליכה לפניהם והלך לו. ראו ושמחו א"ר פנחס, וכי לא אמרתי לכם שנשר הזה הולך ובא בשליחותו של אדונו. שושנה זו היא רמז לשושן עדות שאמרתי והקב"ה שלח אותה אלינו. יש ללמוד מהו הסימן ששלח הקב"ה עם השושנה.

ומשיב, אלא שושן זה הוא עדות למעשה בראשית והוא עדות לכנסת ישראל, והוא עדות ליחד העליון. והוא זה כי בשושנה יש בה י"ג עלים וכולם עומדים על שורש אחד. י"ג עלים רומזים על י"ג מידות הרחמים, שזו הדרך דקדושה להעברת האור למלכות. חמשת עלי הכותרת הם סוד הבינה השומרת על המלכות.

ישנם סודות במספר עלי השושנה וכן בגביע שמחזיק את הכותרת, שזה סימן לכנסת ישראל, הכלל, היחד של נשמות ישראל.

כעין שושנה בין החוחים כך הם ישראל בן עמים עכו"ם וכך כנסת ישראל שהיא המלכות בין שאר המוני השרים הממונים על האומות. כל זמן שהשושנה עומדת סתומה שאינה פתוחה, אין בה ריח ואין מעלים אותה ואין מוציאים אותה מתוך הקוצים. בשעה שהשושנה פתוחה והיא מעלית ריח – רוחניות, אז מוציאים אותה מתוך הקוצים. וכנסת ישראל תהנה מהם. שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי, והקב"ה לא שלחה לנו דהיינו הנשר שהביא להם שושנה אלא כדי ללכת בדרכנו עם השכינה כדי לקבל את מלא ההטבה.

זהו הסימן שראה רבי פנחס בשושנה שהביא הנשר, ולומד מכאן המסר שעליהם לגדול ולעלות רוחניות.

פנחס קמב – קמד שעור 48

השושנה

 

צָרִיך הָאָדָם לִהְיוֹת כָּשׁוּב לְדֶרֹך הַשֵּׁם.
הכֹּחַ מהפרטיות מורגש חָזָק, אַך אֵינוֹ מַחֲזִיק מַעֲמָד.
דֶּרֶך היחד צָרִיך לִשְׁפּוֹט אֶת המציאוּת.
כשאין חֵשֶׁק צָרִיך לְהַתְחִיל פעוּלה אפילו בְּצוּרָה טכנית.
לֶשָׁבָּח אֶת הַשֵּׁם פירושו לְבַטֵּא רְצוֹנוֹ בָּעוֹלָם.
כְּנִיסָה לסודות עמוקים בְּלִי לפעול בְּדֶרֶך קְדוֹשָׁה, גורמת נֶזֶק.

 

כאשר השכינה הקדושה יושבת בתוך העמים, בין הקוצים, עדיין הבעיה היותר גדולה היא עם הקרובים, הערב רב. ברור שהגויים אינם שותפים בדרך השם בזמן תיקון, אך הערב רב מפריעים ביותר. על האדם לכוון עצמו לדרך תורה. יש ולאדם יש פחדים וחוסר יכולת לפעול, וזה נובע מכך שמעמיד לעצמו דברים חשובים יותר, מפני שאינו מרגיש הנאה מידית מכניסה לפנימיות.

חכם רואה את הנולד, ולפי היחס של אדם לכלל, ניתן לדעת מהו כוחו. בטעות חושבים אנשים שאת הכוח הם מקבלים מעצמם, אך האמת שהכוח מגיע מהכלל.

הנשר הוא סימן לרחמים על בניו, מפני שנושא אותם על גבו ואומר מוטב יכנס החץ בי ולא בבני. כך אומרת מדרגת הבינה שמוכנה לקחת על עצמה את המיעוט, שנק חץ, חצי מדרגה עבור המלכות שלא יכולה לקבל הארה מפני שאין להם מידת השפעה. ובכך שבינה לוקחת על עצמה את המיעוט בעקבות התכללות המלכות, כך תוכל להשפיע להם חסדים והשפעה.

נשר גדול היה בא לשלמה המלך בכל יום ויום והיה שלמה המלך רוכב על הכנפים והוליכו ד מאות פרסאות בשעה אחת. אנה היה מוליכו, הוא לתרמוד במדבר בהרים, הוא מקום אחד אצל הרי חושך שנק' תרמוד שמה, אלא תרמוד שהוא במדבר בהרים ששם מתקבצים כל הרוחות והכוחות דס"א ונשר ההוא היה עף שמה בשעה אחת.אז הוציא שלמה טבעת שחקק עליה השם הקדוש ושם בפי הנשר ומיד הם עוזא ועזאל היו אומרים כל מה שרצה שלמה המלך וכך היה מגלה סודות עצומים.

שלמה החכם באדם, כמו שמו של משה + האות ל. זהו מצב מסוכן העלול לגרום לנזק בלתי הפיך, זו כניסה לסודות שאדם לא יכול לעמוד בהם.

פנחס קמב – קמד שעור 48 

השעיר לעזאזל וכבד ולב

  1. אף הוא פתח ואמר, ה' לא גבה ליבי ולא רמו עיני וגו מקרא זה אמר דוד בשעה שהיה הולך על חוף הנהר ואמר ריבונו של עולם כלום היה אדם בעולם שיודה וישבח לאדונו כמוני. הזדמנה לו צפרדע. אמר לו דוד, אל תתגאה שאני עשיתי יותר ממך שמסרתי גופי על ציווי אדוני שכתוב ושרץ היאור צפרדעים והעמידוהו. ועוד, שאני משבחת ומזמרת לילה ויום בלי הפסק. באותה שעה אמר דוד ה' לא גבה ליבי שהוא נקי מכל פסולת ולא רמו עיני לא קיבלתי אור של ג"ר דחכמה, ובאמת אין בי כוח כמו לצפרדע שהיא יציר כפיך, וכל רצוני הוא להיות שותף איתך, ועלי להביא את יציר כפי לשותפות, לכן כיצד אגיע לגאווה. אין אני יכול להגיע למסירות הנפש של הצפרדע, אין גאווה לפני השם.

השושנה

  1. זה הוא קרבן שבכל יום ובכל זמן וזמן אל הקב"ה שהשכינה נכללה בו בין כל שאר ההמונים שלה שהם ישראל. וכל אלו העובדות מוציאות אותה מבין הקוצים דהיינו מבין שאר העמים. כך ישראל כל זמן שהם אטומי הלב ואינם פותחים בתשובה אינם מעלים ריח ואין מוציא אותם מבין הקוצים. אבל כשפותחים בתשובה מיד מעלים ריח ויוציאם מבין הקוצים וכנסת ישראל שהיא המלכות תהנה בהם שהם הפרטים שבאים לגלות שכתוב, פתחי לי אחותי בקטנות, ובגדלות הנשמה נק רעייתי. כאשר השכינה הקדושה יושבת בתוך העמים, בין הקוצים, עדיין הבעיה היותר גדולה היא עם הקרובים, הערב רב. ברור שהגויים אינם שותפים בדרך השם בזמן תיקון, אך הערב רב מפריעים ביותר. על האדם לכוון עצמו לדרך תורה. צריך האדם להיות כשוב לדרך השם. יש ולאדם יש פחדים וחוסר יכולת לפעול, וזה נובע מכך שמעמיד לעצמו דברים חשובים יותר, מפני שאינו מרגיש הנאה מיידית מכניסה לפנימיות. כשאין חשק צריך להתחיל פעולה אפילו בצורה טכנית. אחרי המעשים נמשכים הלבבות, גם כאשר הרגש בא רק כנקודה שולית, ע"י תנועה ניתן להתחיל להפעימו. 

הנשר 

  1. בעוד שהיו יושבים בא נשר והשפיל לעוף ולקח שושנה אחת מבניהם והלך. אמרו מכאן והלא נלך לדרכנו, קמו והלכו. ועד כאן הלכו כולם בדרך רבי פנחס שרבי שמעון הלך הוא ורבי אלעזר ורבי פנחס עם אר החברים.
  2. פתח ואמר רבי פנחס על זה. על הנשר שלקח השושנה. למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד. מהו ללמד, היינו ללמד לבני העולם חכמה חכמי הזוהר ידעו את הקשר בין פסוק אחד לבין מקומות אחרים בתנ"ך. שושן העדות אלו סנהדרין גדולה שהיא המלכות המלבישה את הבינה, שהמוחין דבינה נק' עדות. מכתם לדוד היינו סימן שהראו לדוד בשושן עדות שינצח המלחמה. כששלח יואב לארם צובא לעשות עמהם מלחמה. אמר רבי פנחס זה הוא שושן עדון שנמצא כאן הראה לו לדוד באיזו מדרגה נמצאת השכינה הקדושה, ובהתאם תהיה לך עדות מה עומד להתרחש. חכם רואה את הנולד, ולפי היחס של אדם לכלל, ניתן לדעת מהו כוחו. בטעות חושבים אנשים שאת הכוח הם מקבלים מעצמם, אך האמת שהכוח מגיע מהכלל. כח מהפרטיות מורגש חזק, אך אינו מחזיק מעמד. 

דרך היחד צריך לשפוט את המציאות. כשהכוכבים שבשמים  והשכינה עלינו ועמה מדרגות העליונות דהיינו קדושה לשבח בתשבחות היא שושן בשלמות כראוי. קמו והלכו אלו לכאן ואלו לכאן. רבי פנחס הלך לו ולן בכפר עקימין ורבי יצחק ורבי חייא עמו.

  1. בתוך כך שהשכימו ללכת ישבו וחיכו לאור הבוקר. נשא עיניו רבי חייא וראה אלו הכוכבים דשרביטא, היינו הכוכבים שמושך מאחוריהם שרביט של אור שרצים והולכים. אמר ודאי כמה פעמים שאלתי על אלו הכוכבים על מה הם מרמזים.
  2. אמר רבי פנחס, אלו כוכבי השרביט ידועים בתבונת החברים כי הקב"ה ברא כל אלו כוכבי רקיע גדולים וקטנים וכולם מודים ומשבחים לקב"ה וכשמגיע זמנם לשבח קורא אותם הקב"ה בשם היינו בתפקידם. לשבח את השם פירושו לבטא רצונו בעולם. כי כל המדרגות נמצאות בג"ר נק' כוכבים או כוכבי שמים ואי אפשר להמשיך הארת חכמה מהם, המכונה מספר וחשבון ממעלה למטה. וז"ס הבט נא השמימה וספור את הכוכבים אם תוכל לספור אותם האם תוכל לקבל ג"ר דחכמה. אומנם הקב"ה בעצמו מגלה בהם במקומם בחינת מספר וחשבון שהוא הארת החכמה אלא שמאירים ממטה למעלה חסדים הם ללא מספר, וכשרוצים למשוך חכמה מהג"ר והרי זה לא ניתן, אז אין ספירה. ספירה באה מהמלכות, היא עושה חשבון. וזסו"ה מונה מספר לכוכבים. כי הקב"ה בעצמו מונה מונה מספר לכול בשם יקרא. שם ה"ס השגה. כי מה שאין אנו משיגים אין אנו קוראים בשם. ובעת ההיא שהקב"ה מקבץ אותנו לגלות בהם המספר בסוד מונה מספר לכוכבים, הנה אז מרוב האור הם מחזירים אור חוזר ממטה למעלה, הנחן כמו שרביט ועליהם מרמזים בארץ סוד כוכב  של שרביט שרביט הוא בחינת אור חוזר ממטה למעלה

נשר גדול ושלמה המלך

  1. בעוד שהיו הולכים בא נשר גדול וסובב על ראשם ועמד עליהם. א"ר פנחס, ודאי עת רצון היא, עתה בה בשעה נפתחים שערי רחמים לכל אלו שהם על ערש דוי, והוא הזמן לרפא אותם. ואע"פ שהם אסורי המלך שהם אסורים על משכבם כי נשר זה הוא סימן של רחמים, כי נשר ה"ס קו האמצעי שהוא רחמים. אמנם אין זה סימן מובהק, אך רבי פנחס וחכמים יודעים לראות את הנולד.
  2. פתח ואמר כנשר יאיר קנו על גוזליו ירחף. אין בעולם מי שירחם על בניו כמו הנשר שכתוב: ויאכלוה בני נשר. כי הוא רחמן על בניו מתוך שעתה הוא עת רחמים בא נשר הזה וסבב אותנו. בשעה זו היא רחמי לכל אלו החולים שבבית משכבם. וזה הוא שכתוב, ה' בקר תשמע קולי וזה הוא בקר של אברהם שה"ס החסד והתעוררתו של החסד. הנשר הוא סימן לרחמים על בניו, מפני שנושא אותם על גבו ואומר מוטב יכנס החץ בי ולא בבני. כך אומרת הבינה שהיא ת"ת דגוף, שמוכנה לקחת על עצמה את המיעוט, שנק חץ, חצי מדרגה עבור המלכות שלא יכולה לקבל הארה מפני שאין להם מידת השפעה. ובכך שבינה לוקחת על עצמה את המיעוט בעקבות התכללות המלכות, כך תוכך להשפיע להם חסדים והשפעה. 
  3. בתוך כך סבב הנשר ועבר לפניהם. א"ר פנחס נשר נשר, מה אתה עושה אצלנו, אם בשליחות אדונך באת הרי אנו כאן. אם משום דבר אחד באת הרי אנו כאן מוכנים. התרומם הנשר למעלה ונעלם מהם והם ישבו.
  4. א"ר חייא זה של שלמה המלך הוא פליאה, שלמדנו נשר גדול היה בא לשלמה המלך בכל יום ויום והיה שלמה המך רוכב על הכנפים והוליכו ד מאות פרסאות בשעה אחת. אנה היה מוליכו, הוא לתרמוד במדבר בהרים, הוא מקום אחד אצל הרי חושך שנק' תרמוד שמה, אלא תרמוד שהוא במדבר בהרים ששם מתקבצים כל הרוחות והכוחות דס"א ונשר ההוא היה עף שמה בשעה אחת. שלמה המלך מדרגת יסוד, וכאשר יש לעשות זיווג במקום ההרים הגבוהים של הררי החושך זה מסוכן. 
  5. כיון שהנשר עמד על מקום הזה תרמוד, הגביה עצמו הנשר ושלמה כתב כתב והשליכו שמה ועי"ז ניצל מאלו הרוחות. והנשר היה מסתכל בתוך החושך של ההרים למקום שעוזא ועזאל הם שמה אסורים בכבלי ברזל התקועים תוך התהומות המשכה של צמצום א ג"ר דחכמה ואין יכולת לבן אדם בעולם לכנס שמה ואפילו עוף השמים חוץ מבלעם. כדי שיהיה רצון גדול לעוצמה שיאתגר את עם ישראל לנקודת האמונה
  6. וכיון שהנשר היה מסתכל לתוך החושך הגדול ג"ר דחכמה שאי אפשר לקבל מפני שאין חסדים היכולים להכיל אור זה השפיל לעוף למטה, ולקח את שלמה המלך תחת כנפו השמאלית וכיסה אותו. והנשר עמד על אלו הכבלים של עוזא ועזאל והלך וקרב אליהם. אז הוציא שלמה טבעת שחקק עליה השם הקדוש ושם בפי הנשר ומיד הם עוזא ועזאל היו אומרים כל מה שרצה שלמה המלך וכך היה מגלה סודות עצומים. שלמה החכם באדם, כמו שמו של משה + האות ל. זהו מצב מסוכן העלול לגרום לנזק בלתי הפיך, זו כניסה לסודות שאדם לא יכול לעמוד בהם. כניסה לסודות עמוקים בלי לפעול בדרך קדושה, גורמת נזק.

פנחס קלט – קמא שעור 47 

טחול ומרה

אדם ממורמר מביא מחלות על עצמו.

המטרות של ישראל בעולם הבא, ושל הגויים בעולם הזה. 

תענוג גשמי פועל נגד עצמו ומביא להתמכרות. 

  1. אמר בחבור הראשון והרי העמידו עליו החכמים, הטחול הוא המרה, יותרת הכבד שוחק והוא שוחק הכסיל, ומשום זה העמידו חכמי המשנה, אוי לו למי שהשעה משחקת לו שרואה את המטרה בעולם הזה, כי מקבל עולמו בחייו, וקהלת אמר טוֹב כַּעַס, מִשְּׂחוֹק:  כִּי-בְרֹעַ פָּנִים, יִיטַב לֵב שפירושו הכעס של הכבד שהוא מרה, הרצועה של הקב"ה רצועה להכות בה את הצדיקים בעולם הזה במחלות רעות בנגעים היא טובה יותר משחוק שצוחק לנו הטחול שהיא לילית, בלכלוך של עולם הזה, שהשעה שוחקת להם בעושר. כי אלו מקבלים בעולם הזה השכר של מעשים טובים שעשו כדי להאבידם מעולם הבא, והצדיקים מקבלים עונש על חטאיהם בעולם הזה כדי שירשו עולם הבא ועוד, ארס של הטחול הוא זוחל עפר שהוא חזק יותר מהארס של המרה. אוי לו למי שלוקח את השחוק, שהוא קו שמאל, את האור לפרטיות שלו, שאז מקבל שכרו בעולם הזה. שחוק שייך לנשמה ולא לגוף. לכן שמחה שבאה מהנשמה, מהיחד, הקב"ה היא הראויה, ושמחת הגוף מגיעה מלילית הרשעה.
  2. ומשום שהערב רב הם שאור שבעיסה דהיינו שהתערבבו בישראל כמו שאור בעיסה. ואומות העולם דומות למוץ, הערב רב מעכבים את ישראל בגלות יותר מהאומות עכו"ם. כמו שהעמידו חכמים מי מעכב, שאור שבעסה מעכב כי הערב רב דבקים בישראל כשאור בעיסה, אל אומות העולם אינם אלא כמוץ אשר תדפנו רוח. לגבי אומות העולם, יודעים שהם חסרי חשיבות מכרעת בזמן התיקון כלפי עם ישראל, שתפקידו להוביל כחלוץ במחנה, לכן לא מתערבבים באומות העולם. אך לגבי הערב רב, הם המסוכנים, הם הקרובים ומעכבים את הגאולה לישראל, שהרי קשה להיבדל מהם. השחוק והשמחה של העולם הזה רעים לצדיק. 

השעיר לעזאזל וכבד ולב

  1. ונשא השעיר עליו. כשרצונו של השטן להלשין על ישראל לפני הקב"ה והוא נושא כל החטאים שיכול לסובלם עד שנעשה כבד, כמשא כבד יכבדו ממנו העונות שנשא על כנפיו. מה הוא עושה, עולה להר עליון הר האמונה כחמור הרוצה לעלות על הר גבוה, וכשמשא כבד יכבדו עליו העונות. כשהוא למעלה ורוצה לעלות עוד אותו מעט הדרך נשאר לו נכבד עליו המשא ונופל ומפיל עצמו למטה ובכובד המשא שלוחץ עליו נעשו כל אברים שלו חתיכות עד שלא נשאר בו אבר שלם, אף כך קרה לו סמאל ונחש שהם כבד ויותרת הכבד, יצר הרע ובת זוגו זונה שמשם נק' כל בת אל נכר זונה גם הס"א מת וחצי תאוותו בידו. הסוד של השעיר לעזאזל כבר התבאר היטב וכאן מוסיף רע"מ סוד אחר, כי שורש כל הס"א הוא סמאל ונחש שהם זכר ונקבה שהפירוש הוא שסמאל נמשך מדיני הזכר כלומר שכל העונשים הבאים על החטאים הנמשכים מדיני הזכר נמסרו בידי סמאל והנחש, דהיינו הנוקבא שלו היא מדיני הנקבה שכל העונשים הבאים על החטאים המנשכים מדיני הנקבה נמסרו על ידיה ונודע שאלו ב מיני דינים הם שורשים לכל מיני החטאים שבעולם וסוד העזאל דיני הזכר אומר השתוקקות לקבלת האור הגדול לעצמו כשאין לו כלי ראוי. דיני הנקבה הם מניעה של קבלת התענוג בקדושה למעלה אומר רע"מ שהוא כל כמות הקטרוגים שסמאל ונחש נושאים עליהם להביאם לפני הקב"ה כדי שיתן להם רשות לענוש את ישראל. ב בחינות הדינים שלהם, ונמשל העזאל שלמעלה כמו חמור נושא משא, כך השעיר לעזאזל הוא הנושא עליו כל המלשינות של סמאל ונחש ששורשם ב מיני דינים הנ"ל והתבאר שם שאם ב מיני דינים אלו מתחברים יכולים להחריב כל העולם והתקון להם הוא ע"י קו אמצעי שפועל במנעולא ומפתחא שעל ידו מבטלים דיני הנקבה את דיני הזכר, ע"י המסך דחיריק שלו המבטל את ג"ר הארת השמאל. דהיינו כשסמאל ונחש שולחים העזאזל העליון להלשין על ישראל. מה עביד סליק לטורא עלאה לעורר דיני הזכר שהוא עולה לקו שאל שנק' הר עליון כי ג הקווים נק' הרים, כשכבר הוא בקו שמאל, דהיינו בבחינת ו" דשמאל, דהיינו שרוצה לעלות לג"ר דשמאל ששם אין יחוד הימין וכל דיני הזכר נמשכים משם השיג כבר את עוונות ישראל ואינו מסתפק, רוצה לעלות עוד להשיג הכל. כלומר שדיני הנקבה שבמשא שלו מכבידים עליו במקום ג"ר דשמאל כדי לחפש את מקום הכשל של האדם כדי לבטלם מכח קו אמצעי המתקן זה מכח שליחת עזאזל המדברה ששולחים ישראל למטה ואז שמפיל עצמו למטה מכל קו השמאל, כלומר שגם הו"ק דשמאל שקו אמצעי משאיר לא ירצה לקבל. כי הס"א בורחת מפני קו אמצעי ותקניו. כמו הגמל שביקש קרניים, הורידו לו גם את האוזניים כך אירע לסמאל ונחש שהם השלוחים של העזאזל והם יצה"ר ובת זוגו זונה, כי זכר ונקבה צריכים להיות מין במינו וכיוון שסמאל הוא מדיני הזכר היתה בת זוגו צריכה גם כן להיות מדינים ההם. אמנם היא מדיני הנקבה. ומאין  לה אלו הדינים, כי בעלה סמאל אינו נותן לה אלא שהיא מזנה עם כוחות עליונים אחרים ומקבלת מהם דיני הנקבה וע"כ נק סמאל ובת זוגו יצר הרע וזונה כי הנוקבה דסמאל היא מקור לכל הזונות שבעולם ובת אל נכר מקבלת ממנה. וז"ס יותר על הכבד כי אחר שהיא מזנה עם כחות אחרים ומקבלת מהם דיני הנקבה היא מתגברת אח"כ על בעלה סמאל כי דיני הנקבה קשים יותר מדיני הזכר. ליבו של האדם הוא צד הנקבה, ונבחן ממי הוא ניזון. נבחן הוא האם מקבל מזונו מצד האמונה בהשם, או בעלים אחרים, בעל הוא הרצון לגאווה, ואשרה היא הריצה לאחר אושר חיצוני מזוייף.
  2. אמר רבי פנחס דרך הזה היה מתוקן לי לשמוע דברים אלו מעתיק יומין כך מכנה את רבי שמעון, אשרי העולם שאתה שורה בתוכו, אוי לעולם שישארו יתומים ולא ידעו דברי תורה כראוי. ודאי כך הוא שהכבד שהוא סמאל לוקח הכל טוב ורע ואע"פ שמשוטט ולוקט כל עונותיהם של ישראל כך לוקט את הזכיות שלהם כדי לקיים מלשינותו. כי השקרן צריך לדבר אמת בתחילתו כדי שיאמינוהו. והכל זה וזה הזכיות והחובות הוא מקריב אל הלב ודרכו של הלב שאינו לוקח אלא הזך והברור והצח מכל, דהיינו הזכויות כמו שאמרת ושאר טנוף ולכלוך שהם העונות מחזיר אל הכבד והוא לוקח הכל בעל כורחו שהכתוב, ונשא השעיר עליו וג' ואני חוזר על דבר זה אחר שכבר אמרת אותם כדי שימתקו לפי כמתיקות של דבש, אשרי חלקי שזכיתי לזה לראות זה בעיני.

שאלות חזרה בזוהר פנחס קלט-קמא
1. מדוע הגידו חכמים אוי לו למי שהשעה משחקת לו? ואגב כך הסבר את דברי קהלת "טוב כעס משחוק"
2. ממי צריך להיזהר יותר? מהערב רב או מן אומות עקו"מ? הסבר את משל השאור והמוץ
3. כיצד השטן ובת זוגתו, שהם ס"מ ולילי, מבקשים להמית את ישראל? ובמה עם ישראל מתגברים עליהם ביום הכיפורים? אגב כך הסבר את זנותה של לילי, שהיא שורש לכל בת נכר
4. על מה אמר דוד המלך 'ה' לא דוה ליבי ולא רמו עיני'?

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס קלט – קמא שעור 47

טחול ומרה

 

אָדָם מֶמוּרְמָּר מֵבִיא מָחַלּוֹת עַל עַצְמוֹ.
המטרות שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַבָּא, וְשֶׁל הגויים בָּעוֹלָם הַזֶּה.
תַּעֲנוּג גָּשְׁמִי פּוֹעֵל נֶגֶד עַצְמוֹ ומביא להתמכרות.
הַשְּׂחוֹק והשמחה שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה רָעִים לַצַּדִּיק.
לִיבּו שֶׁל הָאָדָם הוּא צַד הנקבה, ונבחן מִמִּי הוּא ניזון.

הלב נבחן הוא האם מקבל מזונו מצד האמונה בהשם, או בעלים אחרים, בעל הוא הרצון לגאווה, ואשרה היא הריצה לאחר אושר חיצוני מזויף.

הטחול הוא המרה, יותרת הכבד שוחק והוא שוחק הכסיל, ומשום זה העמידו חכמי המשנה, אוי לו למי שהשעה משחקת לו שרואה את המטרה בעולם הזה, כי מקבל עולמו בחייו, וקהלת אמר טוֹב כַּעַס, מִשְּׂחוֹק שפירושו הכעס של הכבד שהוא מרה, הרצועה של הקב"ה להכות בה את הצדיקים בעולם הזה במחלות רעות בנגעים היא טובה יותר משחוק שצוחק לנו הטחול שהיא לילית, בלכלוך של עולם הזה, שהשעה שוחקת להם בעושר. כי אלו מקבלים בעולם הזה השכר של מעשים טובים שעשו כדי להאבידם מעולם הבא, והצדיקים מקבלים עונש על חטאיהם בעולם הזה כדי שירשו עולם הבא.

אוי לו למי שלוקח את השחוק, שהוא קו שמאל, את האור לפרטיות שלו, שאז מקבל שכרו בעולם הזה. שחוק שייך לנשמה ולא לגוף. לכן שמחה שבאה מהנשמה, מהיחד, הקב"ה היא הראויה, ושמחת הגוף מגיעה מלילית הרשעה.

לגבי אומות העולם, אנו יודעים שהם חסרי חשיבות מכרעת בזמן התיקון כלפי עם ישראל, שתפקידו להוביל כחלוץ במחנה, לכן לא מתערבבים באומות העולם. אך לגבי הערב רב, הם המסוכנים, הם הקרובים ומעכבים את הגאולה לישראל, שהרי קשה להיבדל מהם.

השעיר לעזאזל וכבד ולב

כשרצונו של השטן להלשין על ישראל לפני הקב"ה והוא נושא כל החטאים שיכול לסובלם עד שנעשה כבד, כמשא כבד יכבדו ממנו העונות שנשא על כנפיו. מה הוא עושה, עולה להר עליון הר האמונה כחמור הרוצה לעלות על הר גבוה, וכשמשא כבד יכבדו עליו העונות. כשהוא למעלה ורוצה לעלות עוד אותו מעט הדרך נשאר לו נכבד עליו המשא ונופל ומפיל עצמו למטה ובכובד המשא שלוחץ עליו נעשו כל אברים שלו חתיכות עד שלא נשאר בו אבר שלם, אף כך קרה לו סמאל ונחש שהם כבד ויותרת הכבד, יצר הרע ובת זוגו זונה שמשם נק' כל בת אל נכר זונה גם הס"א מת וחצי תאוותו בידו.

פנחס קלו – קלח שעור 46

יותרת הכבד מרה קנה ושט ושופר

 

הַשָּׂכָר הוּא מֵעֵבֶר למקרה וְלֹא בָּמִקְרֶה עַצְמוֹ.
אָדָם מַזִּיק לְעַצְמוֹ כשנהנה בְּצוּרָה לֹא אמתית.
כְּדֵי לְהַשִּׂיג חוכמה צְרִיכִים אֶת הָבִּינָה, שֶׁהִיא כְּלֵי לְחָכְמָה.
כָּל עיסוק שֶׁאֵינוֹ הֶכְרֵחִי וְאֵינוֹ בקדושה, מֵזִין אֶת הס"א.

יותרת הכבד היא לילית הרשעה, ושט הוא השטן כשהאות וו מתארכת לנון, וזאת כאשר האכילה ושתיה שלא במסגרת הקדושה. ושט דומה לעולם הזה, קנה לעולם הבא.

פירוש נכון של המציאות, כלומר תפיסת העולם הבא מתקנת את הכעסים שיש לאדם בעורקי הלב. הלחץ הנפשי נגרם מהרצון לעולם הזה, אותו אי אפשר לקבל, אין שכר בעולם הזה. עשיו דורש הלעיטני, כלומר לבלוע לא דרך השינון, השיניים, לא דרך הבינה שהיא ההשפעה ותפיסת העולם הבא. השטן גימטרייה שס"ה פחות אחד, פחות יום אחד בשנה, כיפורים בו אין אכילה ושתיה, ואין בו אחיזה לשטן, ויום כיפור מייצג את הוויתור על התפיסה החיצונית וכניסה לפנימיות. אדם צריך לאכול אכילה מודעת, לא רק לתיאבון ושובע, אלא  ישנה מטרה מעבר לרצון לקבל תענוג.

שלמות נמצאת כשכל אחד עושה תפקידו.  תפקיד ישראל לתת לעולם את הקול, את העולם הבא. האות ה אחרונה משם הויה היא מלכות שהתכללה בבינה, ובה ברא את העולם, בהיבראם, באות ה בראם, במידת ההשפעה.

כבד ולב

כל מה שהכבד אוחז מקריב אל הלב, שהוא המלך לזון אותו. ולב ההוא אין דרכו ואין תאוותו בעכירות המעשים של עמו אלא לוקח כל הברור וכל הצח שהם כל הזכיות וכל מעשים טובים וכל אותה העכירות והטנוף והלכלוך שהם מעשים רעים מניח בשביל הכבד שהוא סמא"ל שנאמר בו עשו איש שעיר המשול לכבד. כשאדם עובד באופן שלם מבפנים, אז נק' תמים. אחרי החטא הקדמון, אין "מזון" נקי, שהרי אין צדיק בארץ שיעשה טוב בלי לחטוא, אז כל דבר צורך האדם עם עודף, ובוודאי כשעוסקים בהבלי עולם הזה. לכן כל דבר מיותר עובר לכבד, שהוא מקור לצרות.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר פנחס קלו-קלח
1.מה ההבדל בין קנה לושט ומה זוכה לרואה קנה בחלום ומדוע?
2. כיצד מחלק רעיא מהימנא מצד הספירות או האבות את תקיעות השופר ובמה שונה ממה שלמדנו קודם?
3. במה נתבסם השטן ונקמטה הנון וחזרה להיות ו להיות ושט ולא שטן ומה למדנו מזה על כוחם של ישראל לעומת כוחו של עשיו?
4. מה השוני בין הלב לכבד ואגב כך הסבר את המחלות והבריאות של האברים?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס קלו – קלח שעור 46 

יותרת הכבד מרה קנה ושט ושופר

יותרת הכבד היא לילית הרשעה, ושט הוא השטן כשהאות וו מתארכת לנון, וזאת כאשר האכילה והשתיה הם לא במסגרת הקדושה. ושט דומה לעולם הזה, קנה לעולם הבא. 

פירוש נכון של המציאות, כלומר תפיסת העולם הבא מתקנת את הכעסים שיש לאדם בעורקי הלב. הלחץ הנפשי נגרם מהרצון לעולם הזה, אותו אי אפשר לקבל, אין שכר בעולם הזה. השכר הוא מעבר למקרה ולא במקרה עצמו. עשיו דורש הלעיטני, כלומר לבלוע לא דרך השינון, השינים, לא דרך הבינה שהיא ההשפעה ותפיסת העולם הבא. השטן גימטרייה שס"ה פחות אחד, פחות יום אחד בשנה, כיפורים בו אין אכילה ושתיה, ואין בו אחיזה לשטן, ויום כיפור מייצג את הוויתור על התפיסה החיצונית וכניסה לפנימיות. אדם צריך לאכול אכילה מודעת, לא רק לתיאבון ושובע, אלא  ישנה מטרה מעבר לרצון לקבל תענוג. אדם מזיק לעצמו כשנהנה בצורה לא אמתית.

  1. ויום הכפורים  הוא כעין הקנה של הריאה שהוא בינה ועולם הבא ובשבילו העמידו בעלי המשנה הרואה קנה בחלום זוכה לחכמה. ז"ש קנה חכמה קנה בינה, שאין קנה פחות משניהם שהם י חכמה ה בינה ומשום זה צריכים לעורר בשופר שהוא קנה כנ"ל שהוא עולם הבא עולם ארוך המקבלת מאריך אנפין שנמצאים ממנו י"ג מדות הרחמים גימ וא"ו הא ה"ס ארך. ב ווין ה"ס אפים. כדי להשיג חוכמה צריכים את הבינה, שהיא כלי לחכמה.
  2. ואמא עלאה היא תקיעה מצד אברהם שהוא חסד. שברים מצד יצחק שהוא גבורה, תרועה מצד יעקב שהוא ת"ת. שכינה התחתונה שהיא מלכות היא קשר של כולם כי היא מקבלת את כולם. קש"ר הוא ראשי תיבות תקיעה שברים תרועה וכולם משולשים בשכינה ז"ש קדושה לך ישלשו כי אין קול יכול לצאת מהגוף לחוץ אלא מהפה, אף כך אין להפרש השכינה מהקב"ה כי הקב"ה נאמר בו קול ה' חוצב להבו אש. והשכינה היא תפלת כל פה ואלו הסימנים קשר"ק קש"ק קר"ק.
  3. לוקחים שופר לעורר בו תרועה ותקיעה שהם דין קשה ברחמים. כי תרועה היא דין קשה ותקיעה היא ברחמים ושבים היא דין רפה ותקיעה רחמים ואז מתעוררים  כך למעלה להתערב זה בזזה דין ברחמים ורחמים בדין.

רעיא מהימנא

  1. ובחבור ראשון אמר רעיא מהימנא בזה התבשם השטן ונקמטה ן מושט וחזרה להיות ו ומה השוט נעשה שטן, חזר עתה לאחור ונעשה ושט כבחילה. משום שהקול קול ליעקב כי ישראל אין כוחם באכילה ושתיה כשאר העמים שיורשים עולם הזה, שכוחם באכילה ושתיה, אלא ישראל כוחם בקול זה שהוא עולם הבא. עולם ארוך שנברא באות י ומשום שקול שופר שה"ס המוחין דז"א נק' קול שמקבלים משופר שהוא בינה, יוצא ממנו מן י שהיא חכמה אמרו רבנן אין פוחתין מעשרה שופרות דהיינו כנגד אות י כי באות י נעשה ודאי עולם ארוך שהוא ו עולם הבא. דהיינו שמקבל מוחין דעולם הבא. ובאות ה ברא עולם הזה שהיא ה קטנה דהיינו מלכותשבה אכילה ושתיה של תורה דהיינו המוחין דחכמה וחסדים הנק' אכילה ושתיה. כל אחד צריך לעשות תפקידו, ותפקיד ישראל לתת לעולם את הקול, את העולם הבא. האות ה היא מלכות שהתכללה בבינה, ובה ברא את העולם, בהיבראם, באות ה בראם, במידת ההשפעה.
  2. ויש סוד אחר כי אחר שנגזרה הגזרה בב' אותיות ה ה שהם ב בתי דינים בינה ומלכות, מי יכול לבטל הגזרה של שניהם, רק י"ו דהויה כי אות ה דהויה אי אמא עלאה, בינה י היא אבא חכמה וכתוב: כל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש שהיא ה שנק' נפש, אישה יקימנה ואישה יפרנו. אשר י היא איש של ה ראשונה שהיא בינה ו היא איש של ה אחרונה שהיא מלכות. ע"כ הם יכולים להפיר הגזרה של ב ההין. ומשום זה צריך לעורר הקול שהוא ו, ז"א בעשרה שופרות שהם י. כדי שיבטלו הדינים שבב' ההין שהם בינה ומלכות והעיקר שלהם שכל סימן וסימן מקשר"ק קש"ק קר"ק יהיה בנשימה אחרת בפה שהוא חלק י מעשרה.
  3. מיד שרבי שמעון והחברים שמעו הדברים אמרו, ברוך אלקים שזכינו לשמוע דברים מאותו הנק' רבן של כל הנביאים רבן של כל החכמים ושל מלאכי השרת, שהקב"ה ושכינתו מדברים על פיו. וכתב על ידיו סודות אלו שלא נשמעו כמותם ממתן תורה עד עתה.
  4. אמר רעיא מהימנא לרבי שמעון, מאור הקדוש השלם דברי הסודות של חבור הראשון לפרש אותם, כי כל ראשי ישיבות שלמעלה ושלמטה כול מוכנים לשוע דברים אלו מפיך ואת הביאורים שלך. כי שמחה וגאולה תתעוררנה על ידיה למעלה ולמטה אל תתנו דמי לא אתה ולא כל החברים  שלך.

כבד ולב

  1. בתרועה ותקיעה ושברים מתבסם הכל זה בזה שמתמתקים כל הדינים. וכל מה שהכבד אוחז מקריב אל הלב שהוא המלך לזון אותו. ולב ההוא אין דרכו ואין תאוותו בעכירות המעשים של עמו אלא לוקח כל הברור וכל הצח שהם כל הזכיות וכל מעשים טובים וכל אותה העכירות והטנוף והלכלוך שהם מעשים רעים מניח בשביל הכבד שהוא סמא"ל שנאמר בו עשו איש שעיר עשיו משול לכבד. וכל העורקים שלו שההם שאר עמים עכו"ם ז"ש ונשא השעיר עליו את כל עוונותם. הוא אותיות עוונות תם אותו שנאמר בו ויעקב איש תם והעוונות של עמו הם בעורקים וגידים הדופקים שבלב. כשאדם עובד באופן שלם מבפנים, אז נק' תמים. אחרי החטא הקדמון, אין "מזון" נקי, שהרי אין צדיק בארץ שיעשה טוב בלי לחטוא, אז כל דבר צורך האדם עם עודף, ובוודאי כשעוסקים בהבלי עולם הזה. לכן כל דבר מיותר עובר לכבד, שהוא מקור לצרות. כל עיסוק שאינו הכרחי ואינו בקדושה, מזין את הס"א. 
  2. ומשום שחין וצרעת וספחת שבכל האברים נמצאים בכבד מהלכלוכים שנשארו בו מהלב באה הבריאות לכל האברים כי כך הוא, כיון שהלב לקח כל הזך והברור והצד לוקח הכבד מה שנמצא ונשאר מהלכלוך והטינוף וזורק לכל שאר האברים שהם שאר עמים האחרים עכו"ם בעל כרחם ומהפסולת של הכבד לוקח הטחול שהוא לילית שנאמר בו יהי מארת חסר מחמת שנבראה לילית שמארת הוא לשון קללה כמ"ש מארה ה' בבית רשע. 

פנחס קלג – קלה שעור 44 כתוב באתר שיעור 45

ראש השנה

 

תַּעֲנוּג שֶׁלֹּא מִקְּדֻשָּׁה מַחֲלִיא אֶת הָאָדָם.

 

אל לו לאדם להיכנס לבריח, למקום ללא מוצא שכאשר מוכיחים אותו ומתחיל בתירוצים, במקום לראות את החטא, שאז בית דין של מעלה דנים אותו. יכול היה לבוא בענווה לווידוי, שאז בית דין של מעלה לא יכולים לדון, מפני שאין דנים אדם על פי עדותו עצמו. ואז מי שדן אותו הוא הקב"ה, שאז בוודאי דן אותו לטוב.

בתקיעת שופר יש לכוון לעשות תיקון שלם ולא חלקי. גם אם לא ניתן בזמן תיקון להגיע, עדיין יש לכוון ולשאוף. הבורא רוצה לתת את כל ההטבה, לכן על האדם לכוון לקבל את האושר האין סופי, זוהי שותפות מלאה באהבה.

אהבה שאינה תלויה בדבר סופה להתקיים, שאינה תלויה ברצון החלקי של האדם, אל תלויה במידת השפע השלם, ברצון להשפיע של הבורא.

אַשְׁרֵי הָעָם, יֹדְעֵי תְרוּעָה יְהוָה, בְּאוֹר-פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן. לא כתוב שומעי או תוקעי תרועה אלא יודעי תרועה. יודעי תרועה לומר שאנחנו מכוונים עצמנו בלי לפעול מטעם הרצון לקבל שלנו, אלא מתוך רצון הבורא להשפיע.

יותרת הכבד מרה קנה ושט ושופר

היותרת על הכבד יותרת מן הכבד פירושו אשת זנונים שהיא לילית ההולכת ויוצאת מהכבד שהוא סמאל להטעות העולם ולהשטין עליהם ומפתה את הזכר לעשות זנונים, ומשום זה כתוב היותרת מן הכבד, יותרת על הכבד שהוא משום שאחר שהיא עושית ניאוף היא מתעלה עליו.

מצח אשה זונה דהיינו חוצפה, השולטת על הכבד שהוא סמאל כי היא אשת מדנים. כעס וע"כ נק' יותרת על הכבד, שכועסת כאשר לא מקבלת מיד מה שדורשת. אחד מסימני הטומאה, שהנקבה עולה על הזכר ומתגברת עליו. כך כאשר הרצון לקבל הפרטי מתגבר על רצון הבורא, זו בחינת הנקבה של הטומאה.

תענוג לא ראוי מביא את כל המחלות הגופניות והנפשיות, מפני שהוא מנתק את האדם ממקור החיים. רפואה היא דווקא חיבור למקור החיים, ע"י מידת ההשפעה.

פנחס קל – קלב שעור 44

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים

  1. אמר רבי יהודה לרבי שמעון: יאמר נא אדני דברים יפים של ראש השנה, פתח רבי שמעון ואמר: וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים בכל מקום שכתוב ויהי הוא לשון צער. ויהי בימי הוא צער, ודאי ויהי היום הוא יום שיש בו דין קשה על העולם. וכן ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם, היה ביום של ראש השנה ובכל מקום ויהי היום זה ראש השנה. לפיכך וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים היה יום ראש השנה.
  2. ראש השנה הוא תמיד שני ימים מטעם כדי שיצחק שהוא קו שמאל שהוא בחינת ראש השנה, יהיה כלול מדין ורחמים שהם שני ימים, ולא יהיה יצחק אחד כי אם היה נמצא אחד שלא היה כלול מרחמים היה מחריב העולם ועל כן כתוב באיוב ב פעמים ויהי היום ויהי היום. היות וראש השנה הוא בחינת יצחק ששונה מאברהם ויעקב, שמצד עצמו מייצג את הבריאה והוא דין. לכן יש לתת לו עירוב עם רחמים, תיקון שנעשה בסוכות. הזוהר מלמד כאן את הסיבה שבראש השנה יש שני ימים, או מדוע צריך שני שלבים כאשר פוגשים דין קשה, ומלמד שהשמאל אינו יכול לעמוד לבדו, בלי השפעה של אמונה ורחמים. 
  3. וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אלו הם בית דין הגדול, בני האלקים ודאי אשר בניו של המלך שהם ישראל קרבים לפניהם. והם ע' ממונים המסבבים תמיד את המלך והם הגוזרים דין על העולם. לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה, שואל וכי על ה' עומדים, ומשיב, אלא בשעה שהם עומדים לדון העולם, דין הראשון של הכל הוא מי הוא שאינו מכבד את השם הקדוש ואינו מכבד את התורה ועבדיו, אף כך מי הוא שאינו דואג על כבוד השם הקדוש שהוא השכינה שלא יתחלל בארץ ומי הוא שאינו נותן כבוד לשם הזה, ויבא גם השטן בתוכם גם בא לרבות הנוקבא של השטן שהיא לילית אף כך להתיצב על ה' היינו שגם השטן דאג לכבוד שם הזה, כלומר שבא לקטרג על זה. 

צדיק ורע לו רשע וטוב לו

  1. כאן נחלקו עמודי עולם הראשונים אחד אמר איוב היה מחסידי אומות העולם ואחד אמר שהיה מחסידי ישראל, ונלקה כדי לכפר על העולם והיה איוב אחד מיועצי פרעה שלא המליץ לו להרוג את ישראל. כי יום אחד מצא רב המנונא את אליהו, א"ל ודאי למדנו שיש צדיק ורע לו רשע וטוב לו. אמר רב המנונא שהפירוש הוא צדיק היינו כל שממועטים לו עונותיו נפרעים ממנו בעולם הזה בשביל עונותיו. ועל כן צדיק ורע לו, וכל שמרובים עונותיו וממועטים זכיותיו נותנים לו שכרו בעולם הזה, ועל כן רשע וטוב לו. אמר לו דיניו של רבון העולם עמוקים אבל בשעה שרוצה הקב"ה לכפר עונות הדור מכה בזרוע שלהם ונרפאים כולם משל לרופא שמכה, דהיינו שמקיז דם בזרוע מעין מסירות נפש כדי להציל כל האברים כמ"ש והוא מחולל מפשעינו. עולם הבא זו בחינת הפנימיות של האדם, ועולם זה הגוף החיצוני. השאלה איפה את רוצה לקבל שכר. צדיק מקבל שכר בפנימיותו ורשע שכר לגוף. הצדיק מוכן לשלם בחיצוניות, בבחינת העולם הזה כדי לקבל שכרו בפנימיות, היינו בעולם הבא שלו. בעולם הזה משלם הצדיק עבור עוונותיו בערכים חיצוניים כדי לשמור על ערכיו הפנימיים. 
  2. כמו שלמדנו, ביום ההוא של ראש השנה שעומדים ע כסאות לדון דין העולם, כמה הם בעלי הגנה ומקטרגים העומדים למעלה, אלו מיימנים לזכות ואלו משמאלים לחוב להזכיר חובות העולם וחובות של כל אחד ואחד. וע"כ צריך האדם להתוודות ולפרט חטאיו, כל אחד ואחד כמו שהוא. משום שמי שמפרש חטאיו לפני הקב"ה, לא נמסר דינו אלא בידי המלך הקדוש ברוך הוא לבדו. ומי שדן אותו הקב"ה הוא לטוב. וע"כ בקש דוד המלך, שפטני אלקים, אתה ולא אחר. וכן שלמה אמר לעשות משפט עבדו, ההוא ולא אחר. והבית דין שלמעלה נבדלים ממנו. כדי להישפט אצל הקב"ה ולא על ידי הממונים, יש לבוא ביושר ובווידוי אמיתי בלי תירוצים. 
  3. וע"כ צריכים לפרש החטאים של כל אבר ואבר וכל מה שעשה בפרט ז"ש חטאתי אודיעך ואח"כ ואת נשאת עוון חטא העם הזה, ובישראל כתוב, חטאנו כי עזבנו את ה' כי אם תאמר המקרא של משה הוא ביחיד, אבל בצבור אינם צריכים לפרט חטאיהם, לכן מביא פסוק נוסף הרי כתוב מקרא זה, חטאנו כי עזבנו את ה' שהוא בצבור ואם אמר זהו בצבור, אבל השליח שלהם אינו צריך לפרש החטאים, הרי כתוב וישב משה אל ה', וכתוב ויעשו להם, משום שכל מי שמפרש חטאיו הבית דין של מעלה נבדלים ממנו ואינם מחייבים אותו, משום שאדם קרוב אצל עצמו וקרוב פסול לעדות הוא וע"כ אינו נדון על פי עצמו. הפה שאסר הוא הפה שהתיר, ולא ניתן לדון אדם על פי וידויו, אך לאחר שאמר, אין אחרים יכולים לדון אותו. בראש השנה נידון האדם על תכוניותיו כיצד לנהל את הרצונות, כמובן תוך יכולת לוותר עליהם לגמרי, ולבחון באילו מותר להשתמש. כל שפיטה עצמית צריכה להיות בקשר בין הרצון/הדין לבורא, תוך ביטול ואמונה שהבורא הוא הגדול, והוא רק טוב ומטיב. 
  4. כי אינו עוזב את המקטרג שילמד עליו חוב ומום, משום שהאדם הקדים ואמר ואינו נותן מקום לאחר לומר, אז הקב"ה מוחל לו. ז"ש ומודה ועוזב ירוחם גאוותן אינו יכול להודות בפגמים שבו. כאשר מוכיחים אדם על פגם שבו, עליו לשמוח שיכול לדעת מה לתקן, וכאשר מסרב מגבירים עליו את הלחץ. 

ראש השנה

  1. בימים של ראש השנה הבית דין מתקנים כסא אל המלך לדון כל העולם, וישראל נכנסים תחילה לדון לפניו, כדי שיתרבה הרחמים דהיינו מטרם שהתעורר הרוגז על רשעי העולם. תנן ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו, מהו יום ביומו, ומשיב אלא אלו הם ב' מים של ראש השנה והם ב ימים משום שהם ב בתי דין המתחברים יחד, דין עליון שהוא קשה בדין תחתון שהוא רפה ושניהם נמצאים וכך מלמד גם האר"י הקדוש, ותשובה נוספת שהתפילות ביום הדין צריכים לעלות את שתי הבחינות, הן של הדין והן של הרחמים.

כי סוד תקיעת שופר הוא לעורר הדינים דמסך דחירק דקו אמצעי כדי ליחד ב קויים ימין ושמאל זה בזה. ויש ב פעולות במסך דחיריק הזה כלפי קו השמאל, פעולה א מסוד המנעולא שהוא דין קשה בכל אופן המנעולא היא בחינה חשובה השייכת לקו אמצעי. שהמלכות, בחינת הדין שבמנעולא גנוזה בג"ר שבכל מדרגה, וכך גונזים את גדלות הרצון לקבל, ופעולה ב הוא מסוד המפתחא שהוא דין רפה. והנה המנעולא גנוזה בג"ר דכל מדרגה והמפתחא בו"ג דכל מדרגה וע"כ נק' המנעולא בי דינא עלאה והמפתחא בי דינא תתאה והם תמיד מאירים ז"ז כי צריכים זה לזה, המפתחא מקבל כח הדין ממנעולא המקבלת הארת מיתוק ממפתח וז"ש דאינון תרי בי דינא המתחברים כחדא דינא עלאה דאיהו קשיא שה"ס המנעולא הגנוזה בג"ר. בדינא תתאה דאיהו רפיא שה"ס המפתחא שמקומה בו"ק ותרווייהו משתכחי כי מאירים זה בזה כנ"ל. ולפיכך יום א ראש השנה בחינת ג"ר והמנעולא שולט שם שהוא דין קש ויום ב ראש השנה הוא בחינת ו"ק שהמפתחא שולט שם.

פנחס קכז – קכט שעור 43

מעשה מרכבה ותפלה

קו אמצעי מתקן ע"י שינוי התפקידים של שמאל וימין, כל אחד בניגוד לטבעו. השמאל שמאיר חכמה ממעלה למטה, צריך להאיר ממטה למעלה, והחסדים של הימין יאירו ממעלה למטה. כלומר יש לקבל ממידת ההשפעה, ולתת ממידת הקבלה. 

נותן כאן סימן על תפילה ראויה מרבי עקיבא שפיו היה סיני וקולו סולם. סיני גימטרייה 130 שזה חמש פעמים שם הויה. אשר חצי צריך לבוא מצד האדם וחצי שני, עוד חמש הויות מלמעלה. כך גם סלם גימטרייה 130. לכן קרא הרב אשלג זצוק"ל לפירוש הסולם, בעזרתו ניתן להגיע לכל הטוב העליון. 

מי שרוצה להגיע לנקודה רוחנית זו של דבקות בעליון, צריך שפיו וקולו יהיו שווים, פנימיותו וחיצוניותו, תוכו כברו, בלי זיופים.

על האדם לחבר בשתי בחינות אמונה שיש בו, האחת אמונה בסיסית בקיום שלו, הוא מרגיש בכך, ברצון להיות מאושר, וכן אמונה שיש משהו גדול, כח עליון מעליו. יש לחבר את הרצון לאושר, לאמונה בבורא. הקושי לכאורה הוא בזה שקטן צריך להבטל בפני גדול, שאז עליו לוותר על הרצון שלו. הפתרון הוא לבנות מנעולא נפשית, לנעול את הרצון לקבל ולוותר על השפע, ואז נכנס לנקודה פנימית שתאפשר כוח לפתיחת השפע דרך קו אמצעי. 

  1. מקרבן נלמד על התפלה ותפלה נלמד מקרבן כמו שנאמר בתפלה ואשמע את קול כנפיהם כנ"ל, כך בכרובים שה"ס קרבן דהיינו יחוד הויה אדני הנעשה בקרבן, נאמר וישמע את הקול מדבר אליו. ואנו לומדים תפלה מקרבן שכתוב בו הקול מדבר שרומז על קול ודבור שהם הויה אדני, אף בתפלה אע"פ שנאמר רק ואשמע את קול כנפיהם ולא נזכר בו דבור, גם שם הדבור בכלל וכמו בכבש המזבח שעולים ויורדים בו קרבנות ועולות, כך בתפלה עולים שני מלאכים ויורדים שנים, וכמו בסיני שבו עלו משה ואהרן וירדו ונמצא שהיו עולים שנים וירדו שנים, ובמצווה זו של התפלה נרמזו כל המצוות שבתורה. 

נודע שקו האמצעי מתקן את הקוים שהחסד יאיר ממעלה למטה. והארת החכמה תאיר ממטה למעלה, וע"כ הארת החסד מכונה ירידה. והארת החכמה עליה. וז"ש כגוונא וכו ואשמע את קול כנפיהם, הכי בכרובים וישמע את הקול מדבר. קול ה"ס הארת חסדים דז"א. דבור ה"ס הארת חכמה ולמדים זה מזה אשר בואשמע את קול כנפיהם הנאמר בתפלה גם הדבור בכלל כמו בכרובים. דהיינו שיש בתפלה הן הארת החסדים והן הארת החכמה, וז"ש כגוונא דכבש, סלקין ונחתין, שהייתה בו הארת החכמה שה"ס סלקין והארת החסדים שה"ס נחתין. הכי בצלותא מלאכין סלקין תרי ונחתי תרי. שגם כאן יש ב מיני הארות דרך ירידה ודרך עליהם שהם חכמה וחסדים. וז"ש בופקודא דא אתרמיזו כל פקודין דאורייתא. כי כל מצות התורה נכללו בב אורות אלו, כי רמ"ח מצוות עשה ה"ס חסדים ושס"ה מצוות לא תעשה ה"ס תקוני הארת החכמה.

  1. וכך כשפתח רבי עקיבא במעשה מרכבה, פיו היה סיני וקולו היה סולם בתורה כתוב סלם גימטרייה 130 וכן המילה סיני, שבו המלאכים עולים ויורדים. בכל דבור ודבור שלו היה רוכב עליו המלאך מטטרון. הוא רכב אל השכינה כי כלולים בו ספירות עמוד האמצעי שהוא ז"א שהוא יוד הא ואו הא הם בפנים והשכינה הכלולה מיוד ספירות היא בחוץ עליו. והקב"ה ושכינתו הם רכב ומרכבה. עמוד האמצעי הוא רכב לעלות העולם שהוא א"ס ושכינתו היא רכב לעמוד האמצעי. ועלת העולות שהוא א"ס הוא המיחד הכל ומסדר הכל ומאיר בכל. אורו עובר בנשמה וגוף ולבוש, ואין בו שינוי ושותפות וחשבון ותמונה ודמיון מכל מרכבה ומראה ודמיון הנראים בעיני השכל. המדרגות העליונות והתחתונות הן רכב ומרכבה אליו, ועליו אי מי שרוכב.
  2. קש"ת הוא סימן תקיעה שברים תרועה והם סימןן המרכבה של האבות. תקיעה היא אברהם, שברים יצחק תרועה היא יעקב שנאמר בו ותרועת מלך בו. ג צבעים נראים בו בקשת לבן אדום וירוק. ומצד הגבורה נק' היסוד קשת גבורים חתים. ומצד הימין שהוא חסד נק' כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם. כשנראה ביום הגשם נראה רחמים וכשנראה בלא גשם נראה דין. ואם מעירב בין גשם ושמש מראה שדין ורחמים כלולים. וזה הוא ש של שדי המורה על ג ענפי אבות שהם הויה אלקינו הויה שהם ג שמות כנגד ג ענפי האבות שהם חג"ת ובהם בג שמות אלו י"ד אותיות בחשבון ד"י משדי. ושדי הוא יסוד דז"א והלבוש דשדי הוא מטטרון שהוא גימ' שדי. קו אמצעי מתקן הקווים, ובתפילה יש הן את החכמה ואת החסדים. כשנראית הקשת הסימן שאין את התיקון הנירצה השלם של דיבורי התפילה. כשרואים את הקשת יש לברך ולזכור שיש לשמור על הברית.

האומר תהלה לדוד בכל יום

  1. אמר רבי שמעון מי שפתח יאמר. אמר רבי אלעזר, כל מי שאומר תהלה לדוד בכל יום ג"פ הוא בן עולם הבא וכבר למדנו הטעם, שהוא משום שכתוב בה פותח את ידיך שהוא תפלה על מזון. ושואל, אם הטעם הוא משום פרנסה ומזון של כל העולמות, היה צריך לומר ב פעמים כי ב פעמים הם בכל יום בבוקר ובערב שכתוב בתת ה' לכם בערב בשר וגו. למה צריך לומר ג פעמים בכל יום, ומשיב אלא ב פעמים בשביל מזון בני אדם ושל כל העולם ופעם אחת הוא לתת תוקף למקום ההוא שידיו פתוחות.
  2. ב מזונות אלו של בני אדם הם משונים זה מזה כי אחד הוא לעשירים ואחד לעניים, וכל ג מזונות כתובים כאן בתהלה לדוד. א ואתה נותן להם את אכלם בעתו, זהו מזון של עשירים שנותן להם מזון הרבה בעתו, הרי א. ב שכתוב ומשביע לכל חי רצון, זהו מזון של עניים שהם שבעים מרצון ולא ממאכל מרובה שזהו מזון שבא לעורר את הכלים ואז מתעורר הרעב/הרצון. ג שכתוב פותח את ידך זהו תוקף למקום ההוא שבפתיחת ידיו יוצא רצון ושובע לכל

הידיים ה"ס ב קוים ימין ושמאל כנגד חסד וגבורה ונודע שמטרם שיחד אותם קו האמצעי היתה הארתם סתומה מאד, כי קו האמצעי היתה הארתם סתומה מאד. כי קו ימין היה חסר ג"ר וקו שמאל היה בחכמה בלי חסדים שהיא חשך ולא אור, וזה נבחן שהידיים סתומות שלא נמשך מהם אלא הארה סתומה ומצומצמת אשר מתתקנת אחר פתיחת הידיים ואז ה"ס מאכל עניים. אח"כ כשעורר קו האמצעי את המסך דחירק ומיעט הקו שמאל שעי"ז יחד אותו עם הימין אז מתיחדת החכמה שבשמאל עם החסדים שבימין והאור מאיר בכל שלמותו. וזה נבחן לפתיחת הידיים מסתימתן יוצא מהמנעולא שהיא חכמה בלי חסדים. ומעתה נמשך לעולם מאכל עשירים ויש כאן ג דברים: א מזון עניים הנמשך מעת שהידיים סתומות ונתקן אחר פתיחת הידיים. ב מזון עשירים הנמשך אחר שנפתחו הידיים, ג הוא כח קו האמצעי שפתח את הידיים ע"י מסך דחירק שבו.

וז"ש ואתה נותן להם את אכלם בעתו דא מזונא דעתירי כי מקבלים אחר פתיחת הידיים שהוא בעתו, ומשביע לכל חי רצון דא מזוני דמסכני דאינון שבעין מרצון דהיינו הארה הסתומה ממה שקבלו מטרם פתיחת הידים ועתה ע"י פתיחת ידיים התלבש המזון שלהם בחסדים ועכ"ז הם עתה רק שבעים מרצון ולא ממאכל מרובה. כיון שקבלהו מטרם פתיחת הידיים. פותח את ידך דא תוקפא להאי אתר דבפתיחא דידוי נפקא רצון שובעא לכלא שהוא מקום מסך דחירק שבקן האמצעי שעל ידו נפתחו הידיים. קודם יש להתפלל "לפרנס" את המלך, ולאחר מכן בוא עם הבקשות שלך. 

  1. עוד כך למדתי שאינו צריך לומר אלא ב פעמים תהלה לדוד בשביל מזון ופרנסה שבכל יום. ואלו ב פעמים הן חובה על האדם ואם אמר יותר אינו בשביל חוב אלא בשביל שבח בתוך התשבחות של זמירות דוד המלך משום שאינו ראוי לבקש על פרנסה אלא אחר התפלה, כי התפלה היא פרנסת אדונו והמלך יאכל תחילה ואח"כ יאכלו עבדיו. 

אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי

  1. ז"ש בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם-חֲלָבִי ואחר כך אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. אכלתי יערי הוא תפלה מיושב דהיינו מיוצר אור עד ק"ש ומפרש אכלי יערי הוא תפלה מיושב משום כי יער הלבנון ההוא שהוא עולם הבריאה כולל יוצר אור והאופנים וחיות הקודש כל אלו נקראים יער אילנות ונטעות שבו, עם דבשי הוא קריאת שמע שהיא מתוקה מכל בכמה צופים ומתיקות שהיא הקשר בין הנברא לבורא.
  2. שתיתי ייני הוא תפלה מעומד שהיא המשכה של יין העליון המשומר שהוא הארת החכמה שבבינה וע"כ נאמר עליה שתיתי ייני. זהו ג ברכות ראשונות שבתפלת העמידה שהן כנגד חב"ד. עם חלבי אלו הם שלש ברכות אחרונות שהן כנגד נה"י והארת החסדים מכונים חלב ונכללו אלו באלו דהיינו הארת החכמה והחסדים נכללים זה בזה. עד כאן הוא מאכל המלך ואחר שאכל המלך אכלו רעים למעלה דהיינו המלאכים שתו ושכרו דודים למטה דהיינו הנשמות. אהבת רעים היא אהבה כמו אצל המלאכים שאינם משתמשים עם הרצון לקבל, אך אינם נפרדים לעולם, ונק זווג או"א, חסדים מכונים.  
  3. וע"כ אין חיוב לשבח על המזונות אלא לאחר התפלה דהיינו לאחר שאכל המלך כנ"ל, ומהו הטעם שבתפלת המנחה אומרים תהלה לדוד לפני התפלה הוא משום שתפלת המנחה היא כנגד יצחק שהוא דין וע"כ מטרם שנמצא דין הקשה דהיינו קודם התפלה בעוד שפני המלך מאירים בחסד יאמר תהלה לדוד בסדר ההוא של מזונות בג בחינות כי אחר התפלה שהדין שורה ותלוי על העולם אין הזמן לזה. בא רבי פנחס ונשקו. בתפילת מנחה לפני השקיעה, עדיין כח החסד של שחרית שורה בעולם ומשפיע גם על תפילה זו. לכן מאחר ולאחר תפילת 18 הדין קשה, ישנם חסידים שאינם אומרים תחנון, שיש פחד שבווידוי ינקו החיצונים, וכך גם בערבית. 

פנחס קכז – קכט שעור 43

מעשה מרכבה ותפלה

 

יֵשׁ לְקַבֵּל ממידת ההשפעה, וְלָתֵת ממידת הַקְבָּלָה.
יֵשׁ לְחָבֵר אֶת הָרָצוֹן לאושר, לֶאֱמוּנָה בבורא.
כשרואים אֶת הַקֶּשֶׁת יֵשׁ לְבָרֵך ולזכור שֵׁישׁ לִשְׁמוֹר עַל הַבְּרִית.

קו אמצעי מתקן ע"י שינוי התפקידים של שמאל וימין, כל אחד בניגוד לטבעו. השמאל שמאיר חכמה ממעלה למטה, צריך להאיר ממטה למעלה, והחסדים של הימין יאירו ממעלה למטה. נותן כאן סימן על תפילה ראויה מרבי עקיבא שפיו היה סיני וקולו סולם. סיני גימטרייה 130 שזה חמש פעמים שם הויה. אשר חצי צריך לבוא מצד האדם וחצי שני, עוד חמש הויות מלמעלה. כך גם סלם גימטרייה 130. לכן קרא הרב אשלג זצוק"ל לפירוש הסולם, בעזרתו ניתן להגיע לכל הטוב העליון.

מי שרוצה להגיע לנקודה רוחנית זו של דבקות בעליון, צריך שפיו וקולו יהיו שווים, פנימיותו וחיצוניותו, תוכו כברו, בלי זיופים.

על האדם לחבר בשתי בחינות אמונה שיש בו, האחת אמונה בסיסית בקיום שלו, הוא מרגיש בכך, ברצון להיות מאושר, וכן אמונה שיש משהו גדול, כח עליון מעליו.הקושי לכאורה הוא בזה שקטן צריך להבטל בפני גדול, שאז עליו לוותר על הרצון שלו. הפתרון הוא לבנות מנעולא נפשית, לנעול את הרצון לקבל ולוותר על השפע, ואז נכנס לנקודה פנימית שתאפשר כוח לפתיחת השפע דרך קו אמצעי.

קו אמצעי מתקן הקווים, ובתפילה יש הן את החכמה ואת החסדים. כשנראית הקשת הסימן שאין את התיקון הנירצה השלם של דיבורי התפילה.

במנחה לאחר תפילת 18 הדין קשה, ישנם חסידים שאינם אומרים תחנון, שיש פחד שבווידוי ינקו החיצונים, וכך גם בערבית.

פנחס קכד – קכו שעור 42

קשת תפילין ציצית תכלת לבן וק"ש


טוֹב שׁידָבֶּר אָדָם עִם קוֹנוֹ.
הייחוד עִם הַשֵּׁם צָרִיך לִהְיוֹת בְּצִנְעָה.

 

תקון השביעי הוא כמראה הקשת אשר יהיה בעניין ביום הגשם, כשהדין על העולם מתוח. הייחוד של השם הויה ואדני הוא כמו סוד חתן וכלה, מעשה מרכבה, ייחוד השכינה הקדושה והקב"ה. ומשום שאין יחוד וקשר ומרכבה לשם הויה באדני אלא על ידי צדיק שהוא יסוד הנק' קשת, לכן בימי רבי שמעון לא נראתה קשת בעולם, שהוא שמר, שהוא ההוכחה של הברית, שבו המרכבה שלמעלה שהיא שילוב שני שמות הקודש כך: יאהדונה"י.

שבע הברכות נותנות את הקשר של ק"ש והמסירות של קבלת עול מלכת שמים, שהנברא נותן עצמו לבורא, כך החתן והכלה נותנים עצמם לקשר.

על תפלת י"ח אמרו אין דורשים במרכבה אלא ביחיד משום שרק המתפלל עצמו והקשר עם הבורא מגיע דרך הנקודה הפנימית בלחש, ולא בהחצנה. ומשום זה העמידו חכמים כל המשמיע קולו בתפלות הרי זה מקטני אמנה. יש עניין בחסידות שישנם עבודות נפש שאין מספרים לאחרים, אלא רק עבודה פנימית בנאמנות, וזו בנייה אמיתית.

כח הקשר בק"ש מוריד את כל החיצונים בקשר בין הנברא לבורא.