האזינו אדרא זוטא פה- פז 27

בנין פנים בפנים של נוקבא דז"א

האני האמיתי של האדם מוסתר, ואם יבוא למלא כל רצונותיו הפרטיים יפגום.

כאן מלמד על הנסירה של הנקבה מאדם, ונוצרה מציאות שכל אחד הוא חצי גוף, ואין הברכה שורה בכלי פגום. לכן באופן טבעי שאיפתם להתחבר לאחד. וכן באדם אחד, כשישנו חיבור בין צד הזכר, צד האידיאה, לבין הלב, ההרגשה, אז ישנה שמחה וכולם מתברכים מהיחד.

שבת מקודשת ומבטאת את האחדות, שלום בית מביא ברכה לעולם, וכל יופיה של הנקבה בא מיופיו של הזכר מפני שאין היא יכולה לעמוד בפני עצמה, אלא כאשר מפנה את כל ההשתוקקות לחיבור, ליחד.

הבריאה כולה היא צד נקבה כלפי הקב"ה, וכל יופיה של הבריאה נראה כאשר היא מבטאת את רצון העליון.

ללא החיבור בין זכר ונקבה, היא חסרה את החכמה והוא את החסדים.

קפה) עד שנפרדה המלכות מצלעותיו של ז"א שה"ס הנסירה ובאה להתחבר עמו פנים בפנים וכשמחברים נראים גוף אחד ממש, מטעם שממקורם הם ימין ושמאל של מדרגה אחת וע"כ אע"פ שנחלקו ונבנו לשתי מדרגות חוזרים ומתחברים בכו אחד כמדרגה אחת ימין ושמאל, מכאן למדנו בנשמות אנשים אשר הזכר כשהוא לעצמו נראה כחצי גוף היי חלק הימין של הנשמה וכולה חסד וכך הנקבה של הנשמה הוא חלק השמאל וכולה גבורה, וכשמתחברים יחד נראה הכל גוף אחד ממש, כי ב' חצאים תחברו לאחד לכן ישנה שאיפה של חיבור זכר ונקבה, וכך הוא באמת, אף כאן כשהזכר שהוא ז"א התחבר במלכות הכל הוא גוף אחד, אז העולמות כולם הם בשמחה כי כולם מגוף שלם מתברכים וזהו מצב ב' של המלכות. במצב זה כל העולמות בשמחה, אחדות והמתקה, כפי שאומרים לשם ייחוד.

קפו) היי סוד הכתוב על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו כי אז נמצא הכל תחת השפעת גוף אחד שלם, כי המלכות נדבקה במלך בשבת ונמצאים גוף אחד, וע"כ נמצאות ברכות ביום הזה ומכאן למדנו שמי שאינו נמצא בזכר ונקבה נק' חצי גוף ואין ברכה שורה בדבר פגום וחסר, אלא במקום שלם בדבר שלם ואל בחצי דבר וחצי דבר אינו מתקיים לעולם ואינו מתברך לעולם.

קפז) היופי של הנקבה כולה הוא מיופי של הזכר וכבר העמדנו הדברים והם נודעים בין החברים. מנוקבא זו היי ממלכות מתאחדים כל אלו של מטה בג' העולמות בי"ע ממנה יונקים ואליה חוזרים. כי המלכות היא השורש לכל ג העולמות התחתונים מאצילות והיא נק' אם לכולם כמו שהאחרת היי בינה היא אם לגו שהוא ז"א המכונה גוף וכל הגוף יונק ממנו מבינה, כך זו המלכות היא אם לכל האחרים שלמטה בבי"ע

קפח) יש חכמה ויש חכמה היי חכמה עלאה שהיא או"א וחכמה תתאה שהיא מלכות ​​ ונוקבא זו היי המלכות נק' חכמה קטנה כלפי האחרת שהיא חכמה עליונה וע"כ כתוב אחות לנו קטנה ושדים אין ה, כי חכמה זו נמשכה גלות וע"כ אין לה שדים להשפיע לישראל, אחות לנו קטנה ודאי שהיא נראית קטנה בגלות, אבל גדולה היא ורבה היא כי היא שלמות המקבלת מכל הספירות היי כשישראל בארצם שכתוב, אני חומה ושדי כמגדלות, ושדי היי שהם מלאים להניק לכל, כמגדלות שהם נהרות גדולים היוצאים מאמא עלאה הנק מגדלות.

ג"ר דאורות ונה"י דכלים דחיה דז"א

קפט) עוד התפשט הזכר שהוא ז"א בימין ושמאל בירושה של הנחלה היי בימין ושמאל בירושה של הנחלה, היי בחכמה ובינה הנק' אחסנתא דאו"א שהחכמה התפשטה לחסד והבינה לגבורה וכשהגוונים לבן שמימין ואדום שמשמאל מתחברים בקו אמצעי, נק' ת"א ונתתקן כל הגוף ונעשה אילן גדול וחזק יפה ונאה. תחתיו יטיילו חיות השדה שהן צבאות הבריאה ובענפיו ידורו עוף השמים שהם צבאות היצירה ובו מזון לכל זרועותיו הן ימין ושמאל שהם חסד וגבורה בימין נמשכים חיים וחסד שבשמאל נמשכים מיתה וגבורה מעיו היי פנימיותו נתתקן בדעת וממלא כל המסדרונות וכל החדרים שהם נה"י וחג"ת כמו שאמרתי, שכתוב ובדעת חדרים ימלאו והתפשטות זאת ה"ס ג"ר דאור החיה דז"א

קצ) עוד התפשט הגוף בשני שוקים שהם נצח והוד ומתאחדים ביניהם ששתי כליות ושתי ביעים דדכורא שהם נצח והוד פנימיים. מכליות נמשכת פסולת המים לחיצונים ומביעים, נמשך הזרע לנשמות, שכל השמן וגדלות וכח ככל הגוף מתקבץ בהם בב' ביעים שכל הצבאות היוצאים לבי"ע יוצאים מהם, וכולם שורים ​​ בפי היסוד, ומשום זה נק' צבאות והם נצח והוד ת"ת נק' הויה, ונצח והוד נק' צבאות, ומשום זה נק' בכתוב ביחד הויה צבאות והתפשטות זאת היא בחינת נצח והוד דכלים לאור דז"א

קצא) היסוד של הזכר הוא סיום כל הגוף ונק' יסוד, וזה הוא מדרגה המבשמת את המלכות ובו כל תאוות הזכר שהוא ז"א אל המלכות, ביסוד הזה נכנס למלכות למקום שנק' ציון כי שם הוא מקום הכסות של המלכות כבית רחם לאשה, ומשום זה נק' היסוד הויה צבאות והתפשטות זאת ה"ס יסוד דכלים לאור החיה דז"א וראוי להולדת נשמות.

האזינו אדרא זוטא פב- פד 26

אחה"כ גיכ"ק

מאמרים אלו עוסקים באותיות שהן למעשה חסרונות. לפי החיסרון, כך אדם מקבל הארה. האדם נבחן על פי רצונותיו ועל פי הצורה בה הוא שואף למלא את רצונותיו.

התמודדות נכונה היא קודם כל התגברות ויכולת לוותר על הרצון כדי לבחון את הפרטים שבו, ולאחר מכן בחינה בין הימין, האמונה, לבין הרצון השלם, אותו יש להכפיף לאמונה, ולערך עליון.

יראת שמים אמיתית מביאה את האדם לוותר על חלק מהרצונות, והתאמתם למלכות שמים. להגיע להכרה שיש בורא בעולם, יש לוותר על הרצון, שזו בחינת קו ימין. קו שמאל באות א הוא החשכה של הרצון, היינו ויתור על הקבלה. השימוש ברצון הוא בקו אמצעי, שמעוררים שוב את הרצונות וקשירתם לימין.

האדם מסוגל להגיע לתפיסת הבורא בהתאם לרצונות אותם הוא יכול להכיל. לשם כך עליו לפתח את הצד הנקבי שבו כדי להוציא מהכח אל הפועל את הבניה וההשתוקקות לקשר.

ישנו מאבק תמידי בנפש בין הרגש לשכל, שזו בחינת החמה והלבנה המייצגת את הלב. כפי שהלבנה צריכה הייתה למעט עצמה, כך צריך הרגש להיות כפוף לשכל.

קפ) חכו ממתקים הוא מחמת האותיות הרשומות שהן נחקקות בו בעטרותיהן כלומר שהמתיקות של החיך באה מחמת שנחקקות בו אותיות בסדר ג' קווים ומלכות שמקבלתם מתוק לחך מפני שזה סדר התיקון, ג קווים בסוד הכנעה הבדלה והמתקה שהיא קו אמצעי ג קוווים שבא' קו ימין שבה מגרש מלכים קו השמאל מסיר מלכים ממלכותם. קו אמצעי מקים מלכים. ג קווים שבח' קו ימין שבה מגרש ויורד שמאל עולה ועוטר אמצעי כובש באש ומחוקק ברוח. ג קווים שבה' היא יניקה שהמלכות מקבלת מאמא כלומר ממה שהנוקבא מקבלת מאמא קו הימין דאמא מכה לנוקבא מקו שמאל דאמא, הנוקבא מתפשטת לנוקבא גדולה כלומר שמקבלת ממנו הגדלות דקו שמאל.

קו אמצעי אמא וא כי בתאות העיר הקדוש לחסדים היא מתחברת בקו אמצעי והמקומות דימין ושמאל נקשרים זה בזה. כש"א הר המור גבעת הלבונה, ג קווים של ע קו ימין שבה הוא הצחות שבצורת המדרגה קו השמאל שבה הוא החקיקה שבצורת המדרגה, אמצעי הוא שהענפים הרצים מתאחדים בצדם לרוחות חקוקים. טריד פירושו מגרש כי כים נגרש, סטיר פירושו מכה מלשון וסטרו על פיו.

המאמר בא לבאר בעיקר החיוב והמעלה שבג' קווים ואיך כל השלמות תלויה בקו אמצעי וכלא מחכאן לפומא דא בלישן ממלל רברבן שהוא קו אמצעי וע"ד כתיב חכו ממתקים. שכל המתיקות וכל היופי הוא ע"י קו אמצעי שזולתו שולטים הדינים דקו שמאל. והולך ומבאר אשר האותיות הנחקקות ויוצאות מחיך וגרון מתרשמים בכל אחת מהן ג קווים. והשלמות שבכל אחת מהן היא בקו אמצעי, ועצמותן של האותיות אחה"ע גיכ"ך אינו מבאר כאן כי סומך עצמו על מה שביאר באדרא דמכנא, וכאן אין לו ענין לבאר, רק עניין ג קווים שבכל אות וסגולת קו אמצעי.

א' היא הארת הכתר, ח' הארת חכמה, ה הארת אמא למלכות ע הארת ע ענפים שב"ז ומכל אות ואות שבאחה"ע שבגרון מאיר האות שכנגדו באותיו גיכ"ק שבחכיך. אות היא חסרון, וכדי שיאיר החיסרון כדי שנדע מה לרצון, צריך להיות רצון המופיע בקדושה, הינו בקו אמצעי

אותיות אחה"ע נחקקות בג' קווים שבגרון ונודע שקו ימין מתהוה ע"י עלית מלכות לבינה שמסיימת המדרגת תחת כתר וחכמה ובינה ותו"מ של המדרגה מורידה לחוץ מהמדרגה, וז"ש א הקו ימין שבה טריד מלכין היי שמגרש ג ספירות בינה ותו"מ מהמדרגה ומורידם למדרגה שתחתיה קו ימין ​​ מסיר את האח"פ את הכלים דקבלה. קו שמאל שבה שביציאת קו שמאל נעשה חשך במדרגה מפני שאין חסדים, שבזה הוסר מלכותם כליל וכיון שא' היא הארת הכתר שהוא חסדים, ע"כ אינו מדבר כלל ממעלת הארת החכמה שבשמאל, כי החכמה אינה מאירה כאן אלא שמדבר קר מגרעון של קו שמאל והקו האמצעי שבה, כי כשבא קו אמצעי וכולל קו שמאל וימין זה בזה אז חוזר האור למדרגה וגם ג מלכים בינה ותו"מ שגורשו וחזרו מתתקנים ונמצא שהמלכים הוחזרו והוקמו על כנם.

אחר שביא ג קווים שבא' שהיא הארת הכתר, מבאר ג קווים שבח' שהיא הארת חכמה, ח הקו ימין שבה שהוא מגרש הכלים דבינה ותו"מ, ונשאר בהארת כתר וחכמה בקומת חסדים, והארתה יורדת היי שמאירה ממעלה למטה כדרך אור החסד וקו שמאל שבה שהוא חוכמה עולה ממטה למעלה ומעטר המדרגה בג"ר הרגשת שלמות, וקו אמצעי שבה כובש ומכניע את האש שבקו שמאל ע"י מסך דחיריק שבבו חוקק הרוח, חכמה שלא יאיר אלא בו"ק ולא בג"ר.

ג קווים שבה' שהיא הארת אמא למלכות היא יניקת אמא לנוקבא שהיא מלכות, הקו ימן שבה סטיר לנוקבא היי שממעט הנוקבא לבחינת קטנות מכח עלית המלכות לבינה והקו שמאל שבה שמחזירה לבחינת גדלות ע"י הוצאת המלכות מבינה והקו האמצעי שבבה הוא בהשתוקקות המלכות לחסדים כי הנוקבא נק' עיר הקדושה, נקשרים המקומות של ימין ושמאל על ידי קו אמצעי זה בזה כד"א הר המור ​​ גבעת הלבונה.

אשר הר המור שהוא אדום הוא החכמה שבקו שמאל שלה וגבעת הלבונה שהיא לבנה הוא החסדים שבימין שלה שהם נכללים ומיוחדים זה בזה ע"י קו אמצעי.

ג קווים שבאות ע שהיא הארת ע ענפים שבז"א, ע הקו ימין שבה הוא כל הצחות שבמדרגתו כי ז"א הוא בעיקר בחינת ימין, וקו שמאל שבה הוא החקיקה שבמדרגה שעם יציאת השמאל נחשך המדרגה וקו אמצעי שבה הוא שהענפים הרצים היי הארת השמאל שבע' ענפים הנק' רצים בסו"ה והחיות רצוא ושוב, מתאחדים ע"י קו אמצעי לצדדיו היי בענפים שמצד ימין לרוחות חקוקות היי שנחקקו ע"י זה להאיר רק בו"ק דחכמה שנק' רוח חכמה. באותיות אלו יש ד סוגי הארה שכולם מאירים בקו אמצעי. א שבאה דרך הכתר, החכמה באה דרך האות ח, הארת אמא למלכות דרך אות ה והארת ע ענפים שבז"א דרך האות ע. כל פעם קו ימין מוריד את המדרגה, קן שמאל מחשיך, וקו אמצעי מאיר.

קפא) והנה בסוד האותיות של שלמה המלך אומר שאלו ד אותיות אחה"ע התעטרו בד' אותיות גיכ"ך שבחיך ולפיכך נרמזו גם בחיך ג קווים כש"א וחיך יטעם לאכול ה"ס קו ימין, היאכל תפל מבלי מלח הוא קו שמאל שמטרם שמתיחד עם הימין אין להנות ממנו כלום כמו בתפל בלי מלח, וכתוב והיה מעשה הצדקה שלום הוא קו האמצעי המיחד ועושה שלום בין ב' הקווים ימין ושמאל הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים, נאמר על המלכות שמקבלת שפע ג קווים אלו שהם מתוקים ודאי.

קפב) דוד המלך אחר ככתוב הנחמדים מפז הרומז על שפע המתוק והיקר של ג קווים שמח בהארה אך נזהר שלא לקבל בקו שמאל בלי ימין, מסיים גם עבדך נזהר בהם, היי שנזהר בהם שלא לקבל מקו שמאל בלי ימין ומסיים על זה רבי שמעון, אני מעיד על עצמי שכל ימי נזהרתי בהם בג' קווים שלא לטעות היי שלא לטעות ולקבל מקו שמאל לבדו, חוץ מיום אחד שהעטרתי עטרות המלך במערה שלמרוניאולא נזהר שהשמא יהי מיוחד עם הימין וראיתי נר של אש לוהטת ברחב המערה, היי שראה הדינים של קו שמאל בלי ימין שהוא אש לוהטת והזדעזעתי. מיום ההוא נזהר אני מהם בדעתי שלא לקבל אלא משלשת הקווים יחד, ולא עזבתי אותם כל ימי, אשרי חלקו מי שנזהר בממתקים של המלך וטועם בהם כראוי, על זה כתוב טעמו וראו כי טוב ה'

בנין האחורים של הנוקבא דז"א

קפג) הזכר שהוא ז"א התפשט במוח הדעת שלו והתמלאו מסדרונות וחדרים היי נה"י וחג"ת הדעת מתחיל מתחילת הראש ומתפשט בכל הגוף בחזה שלו וזרועותיו בכולו. מאחריו נדבק ניצוץ מנר הקשה שהוא הארת קו שמאל דבינה ולוהט והוציא מוחין חכמה ובינה חקווים בו ומתדבק בצד הזכר מאחריו משום זה נק' יונתי תמתי אלא תקרי תמתי אלא תאומתי ודאי.

כבר ידעת שיש ב מצבים במלכות מצד א הוא בבחינת שני מאורות הגדולים מצב א הוא בבחינת שני המאורות הגדולים שהמלכות היא גדולה כמו ז"א היי שההם שניהם במדרגה אחת שלאחר מדרגת הבינה שז"א מקבל מימין המוחין דחב"ד דבינה שהוא חכמה וצד חסד שבדעת והמלכות מקבלת משמאל המוחין דחב"ד דבינה שהוא בינה וצד בזה כדרך צד ימין ושמאל של מדרגה אחת וכמו חב"ד דבינה שהם מדרגה אחת שבבינה ששניהם יונקים ומקבלים משם אמנם אין המלכות נבחנת לדבוקה בשמאל דז"א אלא מאחוריו ובמצב הזה לא יכלה להתקיים כי שמאל בלי ימין אינו יכול להאיר ע"כ קטרגה הלבנה ונאמר לה לכי מעטי את עצמך שתהיה תחת יסוד דז"א כלומר שתהיה נחלקת מז"א למדרגה אחרת שמתחת מדרגת ז"א אז נבנית מחדש בסו"ה ויבן ה' אלקים את הצלע. ואז חזרה להיות עמו פנים בפנים ואלו ב מצבים.

אחר שז"א התפשט במוח הדעת שלו בג' בחינות חב"ד חג"ת נה"י היי אחר שנשלם מדרגתו בראש תוך סוף, שהרת השמאל דבינה נק' בוצינא דקרדינותא שהארת השמאל דבינה לבדה בלי ימין והאירה מאחוריו של ז"א, היי שהאצילה שם את המלכות והאצילה הראש של המלכות בב' מוחין חו"ב תחת שליטת השמאל דדעת.

שאין בה הארת ג מוחין דבינה אלא רק שנים כי משום שהדעת התחלק לשנים אינו מתחבר ליחד חכמה ובינה ונשארים הארת חו"ב בראש בלי מוח הדעת, כי אז אין מוח הדעת מלובש בראש אלא שיורד לגוף מטעם כי שורשו של הדעת הוא מגוף, היי מת"ת שעלה ליחד בין ב קוים ימין ושמאל דבינה אלא משום שמשמש ליחוד חו"ב ע"כ נשאר שם קבוע בראש אע"פ שהוא בחינת גוף מה שאין כן במקום שאינו מיחד חו"ב, נמצא חוזר לבחינת גוף כי אין לו עוד שום תפקיד בראש, לפיכך כאן שנחלק הדעת לימין ושמאל שהימין לקח ז"א והשמאל לקחה המלכות, א"כ אינו יכול עוד ליחד חו"ב דראש ואין לו משום זה עוד מקום בראש ויורד לגוף.

כי אפילו חלק השמאל דדעת שיש לה ירד לגוף שלה ולא נשאר בראשה אלא ב מוחין חו"ב ואין לשלאול א"כ לא היה צריך להיות בראש אלא בינה בלבדה, כיון שהמלכות לא לקחה מימין כלום , הטעם הוא כי אין בינה בלי חכמה ואין חכמה בלי בינה כי מקושרים הם תמיד זה בזה, אלא ההפרש הוא בשליטה אם השמאל היי הבינה שולט נק' שניהם בינה ואם הימין שהוא החכמה שולט נק' שניהם חכמה. אמנם ז"א ומלכות נמצאים שניהם במצב הזה במדרגה אחת אחר הבינה, שז"א מקבל הימין שלה ומלכות מקבלת השמאל שלה, בגין כאן נק' יונתי תמתי, אל תקרא אלא תאמתי כי אז הם שניהם כאח ואחות תאומים שהם מדרגה אחת ואינם משתלשלים זה מזה כב' מדרגות נפרדות.

קפד) השערות של הנוקבא שהיא המלכות כלולים בה הגוונים לבן אדום ירוק שהוא עירוב של הצבעים הנק' ארגמן כמ"ש ודלת ראשך כארגמן הגבורה היי חלק השמאל של הדעת שנפל לגוף שלה, שנקשרה בחמש גבורות היי שהתפשטה בכל ע"ס של הגוף שלה שהן כח"ב תו"מ אשר בגוף נק' חג"ת נ"ה ומצדה מצד הגבורה התפשטה המלכות ונדבקה בצד הזכר שהוא ז"א היי שנתבקה בו מאחריו.

האזינו אדרא זוטא עט- עפ ​​ 25

ט תקוני דיקנא דז"א

כל פעולה שאדם עושה, צריך לקשור אותה לחיבור מטעם השם. כל תיקון שבא מטעם אחר, מקלקל.

מצד אחד מלמד שהתיקונים מתחילים מחכמה, ששני האוזניים והמצח הם כנגד חכמה בינה ודעת, ורואים גם שמתחיל מחסד, אלא השאלה האם מדובר על זעיר אנפין בפני עצמו, או לזעיר אנפין הקשור לחב"ד.

תפיסת האדם צריכה להיות כזו שאם קורה משהו ובאים לייחס אות המקרה לעליון, אז הדבר טוב למרות הרגשה הפוכה. כאשר רוצים להסיר עיוות או הפרעה מהתקדמות, יש להשקיע בדין כדי להילחם בהפרעות, ולשם כך יש להתקשר לאריך אנפין, לעליון, כפי שצריך היה לתקן בחטא העגל.

כשעושים תיקונים של גילוי החכמה, אז כאשר פועלים ערכים חברתיים בעולם הזה, יש לקשור אותם לעליון, כמו מצוות שבין אדם לחברו. אך במצוות שבין אדם למקום, אין צורך שהרי המצווה עצמה מוכיחה את הקשר לעליון.

הפה מפיק חכמה, כאשר הוא כלול מחסדים. לומר פסוקים זה לא אומר עדיין דברי תורה, גם לא מוסר, אלא לומר בשם רבותינו שאמרו בשם השם. זהו גילוי מטעם העליון.

כשאדם בכעס, ששרוי בדין, אל לו לדבר. זו בחינת תולה ארץ על בלימה, כלומר אל לו לשפוט או לדון. היופי בדיבור הראוי הוא שהצחות בדיבור משלבת חסדים וחכמה.

קעא) ומחזק עוד יותר קושיתו שבספר שתחילת הדיקנא מתחילה מחסד עליון שכתוב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו וכמו שהספירות מתחילות בחסד הנק' גדולה כך הדיקנא מתחיל בחסד, וכאן אנו אומרים שמתחיל בחכמה וכן שהם בדרך ג קווים חח"ן בג"ה דת"י אבל והכל הוא הדיקנא כי כך הדיקנא מתחיל לצאת כמו שאמר רב ייבא סבא וט' תקונים נמשכים ותלוים בדיקנא ומלפני האזנים כמו שאמר באדרא רבא.

שכך הדיקנא מתחיל לצאת ע"ד שהתבארו באדרא רבא אבל קיום שלהם אינו מתקיים כך אלא במקום אחר היי ג' קווים.

קעב) וכשהעולם צריך לרחמים מתגלה המזל הקדוש שהוא הדיקנא דא"א ואז כל אלו התקונים שבדיקנא היקר דז"א כולם נמצאים ברחמים וכשצריך לדין אז נראה הדין ואז עושים נקמות בשונאי ישראל, באותם שמצערים התלויות היי בשטחי הדיקנא הנראים לעין משום שהכל תלוי בהם כי ה"ס קו האמצעי דת"י שכולל כל הדיקנא.

קעג) כל אלו השערות של דיקנא דז"א כולן קשות וחזקות משום שכולן כופות את הדינים בשעה שנגלה המזל הקדוש, וכשרוצה לעשות מלחמה נראה ע"י דיקנא זה כגבור אמיץ בעל נוצח מלחמה ואז מורט מי שמורט ומגבח מי שמחבח.

השערות רומזות על דינים והעברת הדינים הוא העברת השערות כמו שהתבאר, והעברת השער מאחור נק' מריט והעברת השער כלפי פניו נק' מגבח. וז"ש כשנוצח המלחמות מעביר הדינים מבחינת פנים ומבחינת אחור בגבחת ובקרחת שהיא מאחריו והגבחת מלפניו. כאשר לא רוצים שיצא דין ממה שיוצא מהכח אל הפועל בז"א עליו לתלות את התיקונים בתיקונים העליונים של א"א, לכן הכל תלוי במזל.

קעד) אלו ט תקונים אמרם משה פעם שניה בשעה שהיה צריך להחזיר אותם כולם לרחמים, כי אע"פ שלא אמר עתה י"ג תקונים הנה בכוונה תלוי הדבר כי לא יכנוס להזכיר באלו התקונים דז"א שאינם רחמים גמורים, אלא היה מתכוון במזל היי בי"ג תקוני דיקנא דא"א והזכירו כמו שכתוב, ועתה יגדל נא כח ה' מי הוא כח ה' זהו אותו שנק' מזל הקדוש הסתום מכל סתום, היי הדיקנא דא"א יראה זו ואור הזה שיש בדיקנא דז"א תלוי ממזל וכיון שאמר משה זה ט תיקונים דז"א והזכיר זה היי המזל שנק' כח ה' והתכוון בו להמשיך מי"ג ת"ד דא"א לט' דז"א אמר אז אלו ט תקונים התלוים בז"א כדי שיאירו כולם ע"י המשכת י"ג דא"א ולא ימצא שום דין, כי י"ג דא"א הם רחמים גמורים וע"כ הכל תלו במזל שהוא הדיקנא דא"א.

ובפעם הראשונה אחר מעשה העגל הזכיר י"ג מדות שהן נמשכות מא"א לז"א כי כשז"א עולה לד' תקוני דיקנא דא"א התחתונים אז יש לו י"ג ת"ד ואלו י"ג תקונים דז"א הזכיר שם אלא כאן שלא הזכיר אלא ט מדות הרגילות היה צריך להזכיר כח ה' לכוון במזל ושם שהזכיר י"ג לא היה צריך להזכיר כח ה' כי מספר י"ג אינו אלא בא"א

קעה) דיקנא זו כשהשערות מתחילות להתעורר נראה כגבור אמיץ כגבור בעל נוצח מלחמות היי לנקום באויבי ישראל בדיקנא זו נמשך שמן משחת קדש מעתיקא קדישא הסתום כש"א כשן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שה"ס הדיקנא דז"א.

פה דז"א

קעו) שערות אלו דדיקנא אינן מכסות על השפתים שכולן אדומות כשושנה שכתוב, שפתותיו שושנים. השפתים דובבות גבורה ודובבות חכמה, בשפתים אלו תלוים טוב ורע חיים ומות, משפתים אלו תלוים בעלי התעוררות כי שפתים אלו דובבות מתעוררים כולם לגזור דין בכל בתי הדין הנק' עירין שכתוב בגזירת עירין תפגמא ובמאמר קדישין. השפתיים בפה הם לרוחב, שזה מורה על חסדים וכאן הזיווג צריך להעשות דווקא מצד החסדים.

קעז) שואל מהו עיר, ומשיב בספר אגדה פירש שהוא כמו שאתה אומר ויהי עירך שפירושו שונא, כי הדינים מתעוררים לאלו שאינם אהובים למעלה שמשום זה אלו המתעוררים לעשות דין הם אויבים שלהם וע"כ נק' עירין, ועם כל זה נעשה הגזירה בב' אופנים ברחמים ובדין וע"כ נק' עיר וקדיש. דין ורחמים היי גזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין כי עיר יורה על דין קדיש על רחמים.

קעח) ובשפתים אלו כשנפתחות נראה הפה הרוח היוצא מהפה מתלבשים בו כמה אלף ורבבות וכשהרוח מתפשט מתלבשים בו נביאים הנאמנים וכולם נק' פה השם, כשהדיבורים יוצאים מהפה ומדובבות בשפתים המה מאירים לכל ח"י אלף עולמות עד שנקשרים כולם יחד בח"י דרכים ושבילים הנודעים.

כבר ידעת שהפנים מתחלקים למל"צ דצלם שב' אוזניים ומצח הם בחינת חב"ד דפנים והם ם דפנים, וב' עינים וחוטם הם חג"ת דפנים והם ל דפנים וב' שפתים ולשון הם נה"י והפה הוא מלכות והם צ דצלם דפנים בפנים יש את כל ע"ס, גם ידעת ההפרש שביניהם כי ב ם דצלם אין החכמה מתגלה יוד לא יוצאת מהאוויר ומגולים רק חסדים שם אלא הם חסדים בלבד וב ל דצלם כבר החכמה מתגלה, אבל לא לצורך עצמו אלא להשפיע אל צ דצלם שבצ' דצלם הוא מקום גילוי החכמה. החכמה שנמצא בישסו"ת וגילוי החכמה בזו"ן

כן נתבאר שבמקום יציאת י מאויר וגילוי החכמה ין שם מקום לשערות כיון שהם נצח והוד, ובחינת המקום של גילוי החכמה, ע"כ אין השערות מכסות עליהן, כי החכמה המתגלה שם הוא בחינת חכמה דקו שמאל שנבחן לגוון אדום, כלומר שהחכמה המתגלה על השפתים הוא גבורה היי מקו שמאל הנק' גבורה. גילוי החכמה הוא מהשפתיים, וכאשר הם בחסדים אז הגילוי הוא טוב, היינו דברי תורה.

כי בעת שהחכמה נכללת עם חסדים נמשך ממנה הטוב וחיים ובשעה שאינה נכללת עם החסדים שמדברים רק על הרצון לקבל נמשך ממנה הרע והמות.

אם מקבלים החכמה בבחינת ממטה למעלה שזו הצורה המתוקנת אז דנים בתי דין לרחמים ונק' קדיש דיבור מיוחד שהוא קדושה ואם רוצים להמשיך החכמה ממעלה למטה דנים אותם בתי דין בלי רחמים.

ובקטנות או בשליטת קו השמאל לבד נחשבים נו"ה לבחינה אחת והפה שמשם השפעת ​​ החכמה הנק' דבור הוא סגור ואין שם דבור אלא בגדלות כשקו אמצעי מקיים הארת שניהם אז הנצח והוד שהם השפתים נפתחת והדבור מתגלה, היי בגדלות כשנפתחות השפתים שה"ס נצח והוד לב' בחינות אז נראה הפה היי השפעת פה שה"ס הארת החכמה וז"ש אלף ורבבן, המספר המורה אלף מורה על המדרגות הנמשכות מחכמה בסו"ה ואאלף חכמה והמספר רבבות יורה על המדרגות הנמשכות מחסדים ואומר שכל אלו מתלבשים ברוח החכמה היוצא מפה ה' היי כשמתפשט הרוח לנצח והוד דגוף ז"א שמשם מקבלים נבואתם.

ה"ס היסוד המשפיע חכמה שה"ס חי ע"ש אור החכמה שנק' חיה, וה"ס אלפין שהוא מספר חכמה כנ"ל וה"ס עלמין ע"ש העלם החכמה כי עולם הוא מלשון העלם, כי הוא משפיע החכמה למלכות ובמלכות היא מתגלה, עד שמתקשרים ביסוד דמלכות ​​ שגם הוא נק' חי בסוד דוד מלך ישראל חי וקים, והכלי קבלה שלה מכונים אורחות ושבילים כי בה בפה, במלכות מקום הגילוי של החכמה שלמעלה נסתרת.

קעט) והכל מחכים לפה הזה בלשון מדברת גדולות כי הלשון היא קו אמצעי המיחד ב הקווים שהם ב שפתים בקשר הצחות בהעוטר כלומר בקשר ויחוד האורות בקו אמצעי שהו עוטר אותם ומצחצח אותם כי הלשון שהוא קו אמצעי מצחצח האורות שבב' קוים שבשפתים ומשלימם ועל זה כתוב חכו ממתקים, אחר שקו אמצעי כלל אותם זה בזה מהו חכו, הוא כש"א יטעם לאכול כי אחר שנעשה התכללות ימין ושמאל נעשו טוב ומלאי טעם וכולו מחמדים, היי ב קווים שמאל וימין נק' אש ומים, כי אש ומים מקנים ויפים ונחמדים בציורם, כלומר שהם נחמדים למראה, כי הגוונים אדום ולבן שהם ימין ושמאל מתחברים יחד, כלומר שכל היופי בא רק מכח התמזגות לבן ואודם יחד אדום לבד בעייתי שהוא דין, לבן לבד הוא חוכמה בלי גילוי, רק התמזגות שלהם בונה היחס הנכון. כי תרגום צח הוא טיהרא, קיטרא פירושו קשר, בעוטרא הוא מלשון עוטר ישראל בתפארה.

האזינו אדרא זוטא עו- עח ​​ 24

ט תקוני דיקנא דז"א

מן המיצר קראתי י"ה, אדם שיש לו צרות נפשית, מקום בו הוא מרגיש שאין לו הרחבה של חסדים. כאשר הוא קורא ופונה לשורש של הצרות, הוא מגיע לנקודה השורשית שבאה למעשה ממקום טוב, שהרי נותנים לאדם עבודה לתיקון. ענני במרחב י"ה, מצפה שיענה בהרחבה, ואז אין לו פחד. מי שמתחמק מיגיעה כאשר מגיע לו חומר גלם, כלומר משימה לתיקון יוכל לבוא לתיקון.

קסז) ששה תקונים הם ונק' תשעה תקון הראשון הוא שניצוץ הזה הנר הקשה, יצא ובטש תחת שערות ראש מתחת הקצוות שעל האזניים ב מיצרי הזקן ויורד מלפני הפתח שבאזנים עד ראש הפה. הנה תקון זה אינו נמצא מעתיקא קדישא אלא כשנמשך המזל דעתיקא קדישא שממנו תלוי מבוע החכמה ההוא, כשאמא נמשכת ונכללת אוירא דכיא, לוקחת אמא אותו הלבן מעתיק והניצוץ היי בוצינא דקרדינותא נכנס באוירא דכיה ונכלל בה ואח"כ יצא ונתאחדו זה בזה היי שבטש בקוצי דשערי שעל אודנין וב' הדינין נתאחדו זה בזה ונעשו תקון א

ז"א הוא תמיד בבחינת ו"ק קטן שזו הקביעות שלו באצילות ואפילו בגדולת אינו משנה טבעו שהם חג"ת נה"י ואפילו הגדלות שקונה חב"ד אין זה חב"ד ממש, אלא חג"ת שנתעלו ונעשו חב"ד וענין הדיקנא יוצא רק בעת גדלות שכבר יש לו ​​ חב"ד וע"כ יש גם דיקנא ט תקונים במצב הגדלות שאז יש זקן שהם כנגד הפנימיות כנגד חב"ד חג"ת נה"י וכשאנו מדייקים אין שם חב"ד אלא חג"ת נה"י לבד כי החג"ת נעשו לו חב"ד ויוצאים נה"י חדשים וז"ש שתא אינון היי חג"ת נה"י. ט אקרון מטעם שחג"ת נעשים בגדלות לחב"ד אבל עקרו אינו אלא שתא.

ואין להקשות כיון ששערות רישא ודיקנא הן פרצוף אחד שנחלק מסבת עלית המלכות לבינה שכו"ח דשערות נעשו לשערות ראש, ובינה ותו"מ דשערות יצאו מהראש ונעשו לשערות דיקנא, א"כ למה אינן יוצאות שתיהן יחד בעת הקטנות, ושערות דיקנא בגדלות בצמצום ב מלכות עלתה לבינה וחילקה את המדרגה וכך גם השערות, אז למה לא יצאו יחד גם בקטנות. והענין הוא כי בקטנות שאין בז"א אלא כתר וחכמה, באורות דרוח נפש בכללו מחמת שבינה ותו"מ דכללות ירדו לבריאה הנה אותו הדבר נעשה בכל ספירה ומדרגה פרטית דז"א כי כל מדרגה פרטית דז"א כלולה מע"ס ואין בה בקטנות רק כו"ח ובינה ותו"מ נפלו משם, ולפיכך במדרגות ע"ס דשערות אין בקטנותן אלא כתר וחכמה דשערות שהם שערות ראש, אבל בינה ותו"מ דשערות אין שם. אלא בגדלות כשנשלמה בינה ותו"מ דכללות ז"א נשלמו עמהם בינה ולו"מ דכל מדרגה פרטית ולפיכך נשלמו ויצאו אז גם בינה ותו"מ דשערות לבחינת דיקנא דז"א.

והנה תקון ראשון דדיקנא שהוא שערות הקצרות שמתחת פאתי הראש עד השפה העליונה הוא דין קשה ההולך וממתק ביתר התקונים היי להיותו בחינת דין קשה התיקון הראשון הוא החומר גלם שהוא דין המתמתק בעלייתו לשפה עילאה, בינה וכן בשאר התיקונים והוקשה לו, כיון שצמיחת שערות היא לעת גדלות שכבר יש כל המוחין בפרצוף מיוחדים ​​ זה בזה בבחינת הרחמים ואיך אפשר שיתחיל אז לצמוח לו שערות דיקנא שהן דינין, עוד הוקשה לו כיון שאמר לעיל בדבור הסמוך שכל תקונים דדיקנא נמשכים מדיקנא דעתיקא קדישה. איך יוצא משם תקון א שהוא דין וז"ש כי עתיקא הוא כולו רחמים ותקון ז הא' הוא דין שהוא אבא עלאה הנק' חכמה ואווירה דכיה שהוא נמשך ממזלא דע"ק כי או"א עלאין תליין במזלא וכשאמא שה"ס בינה שחזרה לחכמה שבה ניצוץ דבוצינא דקרדינותא נמשכת ונכללת באוירא דכיא דאבא עלאה שהוא חכמה דימין שהוא חסדים, שאז לוקחת אמא החסד מאבא והניצוץ שבה נכנס בתוך החסד. בא"א המלכות שעלתה לבינה גרמה שם לאוירא דכיה והיוד לא יצאה מאוויר, וכשבאה המלכות, אז במסגרת החסדים המכוסים יצאה בז"א ועשתה תיקון א

והם המאירים במוחין דז"א כשהדין דאמא נכלל כולו בחסד דאבא באוירא דכיא שלו. ואח"כ כדי להוציא הדיקנא יצא הניצוץ דצוצד"ק דאמא מתוך האוירא דכיא דאבא ונחלק ממנו, והניצוץ דאמא מתאחד בקוצין שעל האוזנים שהם פאתי הראש ששם המלכות דמתד הדין שעלתה לבינה ונכפלו הדינים שהדינים דשמאל דאמא שה"ס ניצוץ דצוצד"ק התחברו עם הדינים דמלכות שבפאתי הראש דז"א ומשתי בחינות הדינים נעשו תקון א ובזה מיושב שאע"פ שהמוחין כבר מוקנים מ"מ יצא הדין ונפרד מהם לתקן הדיקנא וע"כ הוא דין קשה.

מתחילת היקנא יצוא הניצוץ דבוצינא דקדינותא שהיא הדינים דאמה שיצא מהתכללות באוירא דככיא דאבא היי תחת קצוות השער. התיקון הראשון של שערות דיקנא הוא דין כדי שאפשר יהיה לתת אהרה ממעלה למטה, הסכמה לקבל את הדין, הופעת הרצון שהוא המפגש עם המציאות.

קסח) וכשצריך להשפיע חסד או להשפיע דינים עולה זה על זה ומתכסה אחד מלפני חבירו, כלומר כשצריך להשפיע דינים מתכסה החסד שבדיקנא ושולט הדין, וכשצריך להשפיע חסד מתכסה הדין שבדיקנא ושולט החסד, ומשום זה הכל צריך גם בהנהגה של החסד צריך להופיע הדין, שהוא השכר ועונש. הן הנהגת החסד והן הנהגת הדין, אחד לעשות נקמות בשונאי ישראל ואחד לרחם על ישראל, ועל זה חשק דוד המלך לדיקנא זה ט תיקונים אמר דוד במן המצר קראתי יה

קסט) בדיקנא זו נמצא ט תקונים שהם שש רבוא שערות כנגד חג"ת נה"י התלויות בהם ומתפשטים בהארתם בכל הגוף, כלומר בו"ק הנקראים גוף ואלו ששה תקונים התלוים בשערות שמחתת מנחת הבשמים היי מתחת הפנים הנק' תקרובתא דבוסמא, שלשה תקונים מצד זה של הפנים היי חכמה חסד נצח בימין ובינה גבורה הוד בשמאל, וביקרו של הדינקא כלומר בחלק הדיקנא הנראה ביותר ומיפה את הפנים תלוים ג אחרים אחד למעלה בשערות שעל השפתים ושנים באלו השערות התלויות עד הטבור כלומר ב' הוא בשטח העליון של כל הדיקנא הנראה לעינים והג' הוא בשטח התחתון של הדיקנא הסמוך לגוף ואלו שלשה תקונים הם כנגד ג ספירות דקו אמצעי שהם דעת ת"ת יסוד וקו האמצעי דת"י הוא עיקר הדיקנא מטעם שכלול בתוכו ב קווים ימין ושמאל שהם חח"ן בג"ה וכל אלו הששה שהם ג מכאן וג' מכאן כולם נמשכים ותלוים בשערות האלו התלויות ומתפשטים בכל הגוף.

קע) ומשום שאלו השלשה היי דעת ת"ת יסוד הם ביקרו של הדיקנא יותר מכולם כי המה המקשטים ומיפים את הפנים, כתוב בהם השם הקדוש שכתוב מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, הויה לי לא אירא, ומה שהעמדנו באדרא רבא מן המצר קראתי יה שהוא תקון א היי ממקום שהדקנא מתחיל לתהפשט ששם מקום צר כלומר שהשערות תופסות מקום צר ולא מקום רחב מלפני האזנים ויפה הוא, שע"ככ נק' מן המצר מפני שהוא מקום צר וכאן אומר שהוא השערות שעל השפתים.

האזינו אדרא זוטא עג- עה ​​ 23

אור הפנים דז"א

פנים הם ביטוי לצד החשוב, וכאן מדבר על ה"תפוחים" – הלחיים שבפנים, שאינם מכוסים שער. חכמת אדם תאיר פניו אומר ריח טוב שזו עדות (עדן הוא בחינת חכמה), שמה שמאיר מהאדם, היא חוכמה הנבחנת במה הוא משקיע את יגיעתו. העדות הניכרת מהתפוחים יכולה להיות בצבע לבן שהוא חסדים, שזו עדות שהקב"ה קרוב לישראל, או אם צבע האדום שולט, סימן הוא שהדינים שולטים וישנה הסתרת פנים מהקב"ה.

קסב) ב תפוחי הפנים דז"א הוא כשתי מנחות של בשמים היי שנותנים ריח טוב שה"ס הארת החכמה ממטה למעלה המכונה ריח. וסו"ה חכמת אדם תאיר פניו שהם עדות על מה שאמרתי היי על או"א החוכמה שאו"א משפיעים היא ממטה למעלה

כי גם כל העדות להכרת פרצוף תלויה בהם בפנים אלא שבכל צורת הפנים תלויה העדות הזאת היי במצח ובחוטם שהם קו אמצעי כמו שאמרו, אין מעידים אלא על פרצוף פנים עם חוטם, אבל אלו ב מנחות הבשמים שהן לבן ואדום הן עדות לאו"א כלומר שבהן מאירים המוחין דחכמה ובינה שבו"א המאירים בפנים דז"א שנק' עדות מלשון עדן שהוא חכמה.

הם עדות על הירושה שירש מאו"א ואוז בהם כי ב מוחין חו"ב נק' אחסנתא דאבא ואמא והנה בברייתא שלנו העמדנו כמה מרחקים בין לבן לאדום ועם כל זה הם נכללים בז"א כאחד בצד הלבן כלומר בשליטת הלבן שהוא חסד. פרסי פירושו מרחקים והבדלים משון פרסות.

באור פני מלך חיים, וכן יאר ה' פניו אליך, וזה יורה על הארת חכמה ובינה שז"א מקבל מאו"א שמאיר לישראל. וזהו עדות לישראל שהקב"ה קרוב עליהם או ח"ו להיפך כי אם הארת החכמה ובינה היא בשליטת הימין שה"ס לבן חסד אז הוא קרוב אליהם. אם חכמת אדם לא מאירה, אם פניו לא מאירים זהו סימן הפוך כשהאדום שולט.

ואם האדום שולט שה"ס השמאל אז הוא מסתיר פניו מהם כמ"ש לפנינו, ונק' אחסנתא דאו"א.

קסג) כשהפנים דז"א מאיר בלבן היי בחסד מעתיקא אז מכסה הלבן שבו שהוא חסד על האדום שבו, שה"ס חכמה דשמאל והכל נמצא בהארה ואז כתוב יאר ה' פניו אליך וכשהרשעים מרובים ודינים תלוים בעולם נמצא סגירה בכל היי שהאורות כולם נסגרים ואינם מאירים והאדום מתפשט בפנים שהוא דין ומכסה על הלבן שהוא רחמים ואז הכל נמצא בדין ואז כתוב פני ה' בעושי רע והכל תלוי בזה ומשום זה הפנים הוא עדות בכל. הכל תלוי האם הדין או החסד שולטים. כאשר צד הרצון לקבל שבאדם שולט, אז הרשעים/הרצונות מתגברים ואז כתוב פני השם בעושי רע.

קסד) כמה וכמה מלאכים בעלי מגינים מחכים לאלו גווני הפנים לבן ואדום ומצפים לאלו הגוונים. כשגוונים מאירים נמצאים כל העולמות בשמחה בזמן שמאיר הלבן הכל נראים בגוון הזה שהוא חסד, וכשנראה באדום נראים הכל בגוון ההוא שהוא דין.

ט תקוני דיקנא דז"א

קסה) באלו מנחות הבשמים היי בב' תפוחי הפנים מתחיל הזקן להראות מתחילת האוזנים ויורד ועולה במנחת הבשמים היי בפנים. שערות שחורות של הדיקנא בתקון נאה ויפה כגבור אמיץ ונאה, השמן החשוב של דיקנא העליונה דעתיקא נראה ומאיר בדיקנא זו דז"א.

כבר התבאר סוד השערות שהן פרצוף שלם שנחלק מסבת עלית המלכות לבינה לכו"ח שהם שערות ראש ולבינה ותו"מ שהם שערות דיקנא ופרסא זו המחלקת אותן ה"ס עקימת האוזן ששם הפרסא מחמת עלית המלכות לבינה שהוציאה בינה ותו"מ דשערות לחוץ מראש, לבחינת שערות דיקנא והן שחורות מטעם שכלולה בהןן המלכות דמדת הדין שנק' גוון שחור כי להיותו קו אמצעי שכל גבורתו ליחד הימין ושמאל הוא בכח המסך דחיריק הכלול ממלכות דמדת הדין שהיא גוון שחור וע"כ שערותיו שחורות.

קסו) היופי של דיקנא הזה נמצא בתשעה תקונים וכששמן החשוב החכמה של י"ג מבועי הדיקנא דעתיקא קדישא מאיר בדיקנא זה דז"א נמצאים ביחד כ"ב תקונים ואז כולם מתברכים למעלה ולמטה וישראל סבא שהוא ז"א מתברך בזה והסימן בך יברך ישראל היי עם כ"ב תקונים יברך ז"א שנק' ישראל, כל התקונים של דיקנא זו העמדנו באדרא קדישא שכולם נתקנו מהתקונים דעתיקא קדישא וכאן אני רוצה לגלות מה שלא נגלה שם כדי ליכנס בלי בושה לעולם הבא. כאן מתחיל ממש את התיקונים.

האזינו אדרא זוטא ע- עב  ​​​​ 22

אוזני ז"א

האוזן היא מרכז התפיסה של החיים.

בצורת השמיעה של האדם תלויה ירידת החכמה בדרך נכונה להשבה אל הלב, אל המורגש. מידע מגיע לכל אחד מחמשת החושים, ועל האדם לבחון מה מקדם אותו לדבקות בהשם, וממה עליו להתרחק.

ישנן מקרים בהם התגובה היא אוטומטית לדחייה לצורך הקיום בלבד, כמו בריחה מכאב, עצימת עין בתגובה לגוף זר וכדומה. לצורך השכלול וההתקדמות, על האדם להפעיל שיקול דעת מה לקלוט ומה לדחות, כמו לשון הרע ואפילו סתם דברים בטלים.

בזמן תיקון אין אנו יכולים להשיג את האמת לאמיתה, כלומר לקבל את כל האור בעל מנת להשפיע, לכן דרך האוזן בודקים מה מסתבר שתואם את ההשקפה העליונה.

הגאוותן אומר אין דבר העומד בפני הרצון. בא לי עכשיו, לבלוע בלי לעצור לבדוק וללעוס, אלא ככה בא לי. יהודי אומר אין דבר העומד בפני התשובה.

קנו) מג' חללי המוח שהם חב"ד נוטפת נטיפה לאזניים זו האהרה שבאה משלוש חללי המוח, שלכאורה היינו רוצים שתבוא לבחינת העינים, אך הקבלה היא דרך האוזנים ונטיפה ההוא נק' נחל כרית כלומר כריתה של האזנים והקול נכנס במקום ההוא שבאזן ונקלט באותו הנהר של נטיפה ההיא ואז מתעכב שם בזכות הפיתולים שבמבנה האוזן מתעכב הקול ונבחן אם הוא טוב או רע, ז"ש כי אזן מלין תבחן משום שהקל מתעכב באותו הנהר של הנטיפה ובעקום שבאזניים ואינו נכנס במהירות וע"כ נבחן אם הוא טוב או רע כמו וחיך יטעם לאכל מהו הטעם שחיך יטעם לאכול הוא משום ​​ שהתעקב בחיך ואינו נכנס במהירות לגוף וע"כ יטעום ויבחן בין מתוק למר. העיכוב הכניסת הקול לאוזן הוא כמו אור חוזר, שכאשר מתעכב האור במסך ניתן לבחון האם האור בסדר או לו כלומר האם ישנה מוכנות נפשית לקבל את האור בעל מנת להשפיע, ובזאת נבחן האם המילים טובות או לא, כלומר זוהי בדיקה עצמית, דרך האוזן שהיא בצמצום ב לעומת הפה שהוא בחינת צמצום א. שלא נפעל כעשיו הרשע שמלעיט עצמו במקום לבדוק האם הוא קולט דבר טוב או לא

האזנים הן בחינת חב"ד דבינה דחיצוניות הראש שהוא ראשית לגילוי האורות שבפניות הראש ולפיכך כשיוצאים ג קווים חב"ד באזנים הם מקבלים זה מג' מוחין חכמה בינה דעת הפנימים שבג' חללי גלגלתא באפן שעם יציאת קו ימין באזנים נוטף שם מוח הימין הפנימי שהוא חכמה וביצאת קו שמאל נוטף שם מוח השמאל הפנימי שהוא בינה וביציאת קו האמצעי נוטף שם מוח הדעת הפנימי ותחלת הנטיפה היא עם יציאת קו ימין באזן ע"י עלית המלכות לבינה משם, שאז התתקן ממנה העקימת האוזנים והחסדים היוצאים על המסך מעקימת האזנים הם נוטפים ממוח הימין הפנימי, והם נק' נטיפה, היי כמו שהתבאר שעם תקון העקימת האזן תכף מתחילים המוחין הפנימים לנטוף אלא מקו ימין בלבד ואח"כ כשיוצא קו השמאל באוזנים ע"י ירידת המלכות מבינה מתיבשת הנטיפה מהאזניים משום ​​ שהארת שמאל בלי ימין מיבשת האורות כדי שלא יהיו נמשכים מעלה למטה. כי נחל הזה נכרת מהאזנים בעת יציאת קו שמאל כי אז הוא מתיבש. אור או ידיעה המגיעה אל האדם, עליו לעצור ולבדוק קודם האם היא נכונה, האם עומדת בהשקפה העליונה, ולאחר מכן יבדוק האם זה מתאים לו לקבל כאשר יש ביכולתו להשפיע.

ומרמז על הכתוב אצל אליהו שאמר לו הקב"ה כי זה רומז על עלית המלכות לבינה כי אליהו ה"ס המלכות והבינה נק' נחל, שז"ס יציאת קו הימין ואח"כ כשיצא קו השמאל בבינה אשר אז נקפאים ומיבשים האורות התייבש הנחל. כשהמלכות עולה לבינה היא מורידה את הכלים של אח"פ מהמדרגה ונשארים רק גלגלתא ועיניים וזה קו ימין. לאחר מכן בא אור ע"ב ס"ג ומוריד את ה תחתונה ויוצר קו שמאל בבינה. כאן יש רצון גדול לחכמה אך בלי ימין, ונמשך אור גדול שאין לקבלו.

ויחי מקץ ימים המלכות וייבש הנחל, כי השמאל נק' מקץ ימים ולפיכך נק' הנחל בשם נחל כרית ע"ש שסופו להכרת ולהתייבש במצב של קו שמאל כי בעת יציאת השמאל מתיבש ונכרת הנחל מהאזנים ואינו חוזר אלא ע"י מ"ן מתפלות התחתונים ע"י מסך דחיריק שזו"ן עולים לבינה ונוצר קו אמצעי בחינת הדעת תלת מחד נפקי וז"ש והנה זה נמשך עד שהתחתונים מעלים מ"ן דמסך דחיריק אשר אז עולה ז"א לבינה עם המסך דחיריק אשר אז עולה ז"א לבינה עם דחיריק ומיחד ב הקווים דימין ושמאל דבינה ואז נשלמים בה ג האורות חב"ד שז"ס קול התפלה הנכנס בנחל כרית הזה בסוד מ"ן ליחד ימין ושמאל ולהחזיר הנחל למקומו. שיוכל להשפיע, לנטוף לתחתון

שהקול נכנס דרך הפרסה הנק' עקימת האוזן שמלכות עולה לבינה ונוצר קו אלכסון כי הפרסה ה"ס הפתח לעלית תחתון לעליון, היי שהקול עולה למ"ן לאותו נחל כרית שהתייבש בחינת שורוק מחמת יציאת קו השאל כדי ליחדו עם ​​ קו הימין, היי שהתעכב כדי להתדבק ליצירת קו האמצעי, ומבחין שאם הוא טוב הוא עוזר לקו אמצעי ליחד ב הקווים זה בזה ואם הוא רע שלא ניתן לייחדו לקב"ה כמו ג"ר דחכמה ממעלה למטה נמצא מתדבק בקו שמאל ולא בקו אמצעי ואז הקול מביא עליו דינים וז"ש ומהו הטעם אזן מלים תבחן, משום שהתעכב קול ע"י קו אמצעי שאינו מאיר אלא בצירוף ג קווים ביחד, שאינו נכנס ומתדבק בקו השמאל בלבד, בלי חבור הקווים שאז היתה נמשכת החכמה ממעלה למטה בבחינת ג"ר כמו החכמה דע"ס דאור ישר שנגנזה והיו מתבטלים כל תקוני הקדושה, אבל כיון שהתדבק בקו אמצעי הרי הוא מתעכב עד שקו אמצעי מבין בין טוב לרע היי עד שמגלה שהארת חכמה בבחינת ממעלה למטה היא רע ובחינת ממטה למעלה היא טוב, כי כך הוא סדר ההארה של ג קווים ובדר זה מתגלה כל השלמות שבהארת חכמה אבל אינו יוצא לחוץ כי אין באזן רק כלי קבלה במחוץ אלא שמשפיע בדרך פנימיות לעינים ולחוטם ולפה. תכונה טובה יש לאדם שמסוגל להתגבר, לעצור את האור שמגיע כדי לבדוק האם הוא יכול לייחד אותו לקשר עם השם. גם החיפוש הרע כדי לסור ממנו, שעיקר המצוות ניתנו לזכך את ישראל, קודם כל בהכרת הרע. כלומר כשבא לעשות טוב יש לגלות מה מפריע.

קנז) נקבה לשון נקב, היי בחינת חיסרון, מיעוט שמאפשר דרכו לייצר חומר גלם לעבודה. צד הנקבה שבאדם זה גילוי החיסרון. הסברה באה מהאוזן. בנקב הזה שאזניים תלום נקבים אחרים שהם נקב העין נקב הפה נקב החוטם כי מקול ההוא שנכנס בנקב האזנים אם צריך, נכנס מהאזן לנקבי האזנים אם צריך, נכנס מהאזן לנקבי העינים והעינים מוציאות דמעות מקול ההוא אם צריך נכנס לנקב החלון שבחוטם ומוצאים עשן ואש מקול ההוא ז"ש וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' ואם צריך נכנס הקול לנקב הפה ומדבר וגוזר דיבורים מקול ההוא הכל הוא מקול ההוא שנכנס. על האדם ללמוד להקשיב לתורה, לבורא ולנשמה, שאז יוכל שהסברות שלו שהם מקבלים בצמצום ב שזו אמת שבדרך.

קנח) אזן זו קרא בה שמיעה כלומר שהיא בינה הנק' שמיעה, ושמיעה נכללים אלו המוחין חכמה בינה דעת כי אין חכמה מתגלית אלא מבינה. חכמה נכללת בה שכתוב ונתת לעבדך לב שומע, ול"ב ה"ס ל"ב נתיבות החכמה, בינה היא הדרך איך האדם סובר נכללת בה כמש"א דבר כי שומע עבדך, וכן כי שומעים אנחנו שפירושו שמבינים אנחנו. דעת נכלל בה, כמש"א שמע בני וקח אמרי. ומצותי תצפון אתך, אשר שמע פירושו דע, הרי שהכל תלוי באזן וכבר התבאר הטעם, משום שהאזנים הוא ראשית הגילוי מבחינת החיצוניות של הראש, וע"כ כלול הכל, באזן זו תלוי קבלת התפלות ובקשות ופקיחת העינים, ז"ש הטה ה' אזנך ושמע, פקח עיניך וראה, הרי כי תקון האזן בסוד הטיה שפירושו עלית המלכות לבינה באלכסון, בסוד האלכסון של האות א בחינת קו שעומד לרוחב והאלכסון מאפשר ימין לפעול ממעלה למטה והשמאל ממטה למעלה גורם לפקיחת עינים שה"ס המוחין דחכמה הרי שהכל תלוי באזן.

קנט) באזן זו תלויים סודות העליונים דהיינו חכמה שאינם יוצאים לחוץ, כי האזן אינו משפיע כלום לחוץ, להיותה בחינת ג"ר ומשום זה היא עקומה מבפנים היי הפרסא שבה מעכבת על החכמה שלא תשפיע לחוץ, וסוד הסודות היי ג"ר דחכמה סתומים בה, אוי לאותו שמגלה סודות, היי שרוצה להמשיך הג"ר ממעלה למטה. ומשום שאזן זו אוספת בתוכה הסודות העקום שמבפנים שהוא הפרסא לוקח אותם כלומר שמעכב עליהם שלא יהיו נשפעים ממנה ולחוץ, לפיכך אינה מגלה סודות לאותם שהולכים בדרך עקלקלות, אלא לאלו שהולכים בדרך הישר שאינו עקום, היי לאותם הדבקים בקו האמצעי שהוא דרך ישר שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, ז"ש סוד ה' ליריאיו שלוקחים ​​ דרכיו, וע"כ לוקחים דבריו.

קס) ואלו שדרכם הוא עקום הם לוקחים דברים ומכניסים אותם במהירות היי שדבקים בקו שמאל קוראים לעצמם ספונטנים ופועלים למעשה כמו בובה על חוטים. לכן אין להקשיב לרכילות, שאין טעם לספר דבר למישהו שאין לו מה לעשות עם הידיעה. אין טעם בסתם דברים, לא מעניין שום דבר סתם שאינו בונה את האני האמיתי בנפש לקבלת ההטבה השלמה, שאין בהם מקום להתעכב כי קו האמצעי המשפיע בקבוץ ג הקווים, נמצא מתעכב בכל קו וקו, אבל קו השמאל השולט לבדו בלי חיבור עם שום קו ​​ נבחן שהשפעתו הוא במהירות וכל הנקבים האחרים, היי של עיניים וחוטם נפתחים בה עד שיוצאים הדברים בנקב הפה, שממשיכים ממעלה למטה ואלו הם רשעי הדור שנואי הקב"ה כמ"ש לעיל. בברייתא למדנו שהמגלה סוד הוא כאלו הרג אנשים וכאלו עבד ע.ז והכל נשמע בפסוק אחד שכתוב, לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך, שהוא רציחה אני ה' שלא תעבוד ע.ז מי שעבר על ראש הכתוב שהולך רכיל ומגלה סוד, הוא כאלו עבר על הכל, על רציחה ועל ע.ז אדם צריך להכניס את הספוטניות שלו לבחינה רציונאלית.

קסא) אשרי חלקם של הצדיקים שעליהם כתוב ונאמן רוח מכסה דבר, נאמן רוח ודאי כי הרוח שלהם נשלף ממקום עליון קדוש היי מקו אמצעי ומשום זה נק' נאמן רוח. מי שמגלה סודות ידוע שנשמתו אינה מגוף המלך הקדוש שהוא ז"א היי קו אמצעי ומשום זה אין בו סוד ואינו ממקו הסוד. וכשנשמתו יוצאת מגופו אינה נדבקת בגוף המלך כי אינו מקומה, אוי לאותו האדם אוי לנשמתו, אשרי חלקם של הצדיקים המכסים הסודות כל שכן סודות העליונים של הקב"ה עליהם כתוב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. על האדם לפעול בהקשבה למציאות, בשלב ראשון לעצור ולבחון האם מה שהוא קולט ומקבל מקדם אותו, לא כל דבר טוב לדעת.

האזינו אדרא זוטא סז- סט  ​​​​ 21

אוזני ז"א

אברי הגוף מסמלים תיקונים בעולמות העליונים, על הדרך של גילויי המחשבה החוצה. תפקיד האוזניים לשמוע ימין ושמאל, טוב ורע. את אור החוכמה לא ניתן לקבל באופן ישר בראיה, אלא יש להעבירו בדרך הבינה, דרך השמיעה כדי לעבד את הדברים בתודעה.

אוזן ימין היא ביטוי לשמיעה אֳמוּנִית, וכל מה שרואה ושומע בעולם הם חסדים. דרך האוזניים מקבלים, ודרך העיניים משפיעים את הטוב. האדם צריך להחליט ולבחון כל מקרה אם הוא טוב או רע, ע"י בחינת האוזנים. כלומר כאשר בוחן את הדברים ושואל מה מהנה אותי בפרטיות, אז רע, וכאשר בא להכליל את רצונו עם האמונה וההשפעה, אז בוחר נכון.

קנב) ב' אוזנים לשמוע טוב ורע ושתיהן נחשבות לאחת שכתוב הטה ה' אזנך ושמע, האזן לפני ולפנים שלה תלויה ברשימות עקומות כדי שיתעכב הקול מלהיכנס במוחין ויוכל המוח להבחין בו ולא יכנס במהירות שכל דבר שהוא במהירות אינו בחכמה שלמה שצריך לעצור ולבדוק האם מה ששומעים רוצים להכניס לראש.

האזנים ה"ס בבינה דחיצוניות דראש כי יש ע"ס דפנימיות הראש שה"ס ג מוחין ויש ע"ס דחיצוניות הראש הנק' גלגלתא עינים אוזן חוטם פה שהם כח"ב תו"מ. אמנם יש כאן שינוי מבע"ס דפנימיות הראש שבפנימיות החכמה קודמת לבינה.

כאן האזניים שהן בינה הן גבוהות מהעיניים שהן חכמה, כי ב אוזנים ומצח נחשבים לחב"ד וב' עינים וחוטם נחשבים לחג"ת מהטעם כי הע"ס דפנימיות הראש הן לעצם הפרצוף, ואין נגלה ממנו לאחרים, והע"ס דחיצוניות הראש הן להשפיע לזולתו. ונודע שחכמה דע"ס נסתמה בא"א דל"ב נתיבות היי הבינה דע"ס שחזרה לחכמה ולפיכך בחיצוניות הראש שהוא לגלות לחוץ, נבחנת הבינה לבחינת חכמה ולא כל ע"ס הבינה אלא רק הו"ק דבינה ז"ת דבינה, ואומר ו"ק לומר שיצאו מראש לחוסר שלמות כי ג"ר דבינה אינן מגלות חכמה, משום שג"ר דחכמה אינן מאירות רק ו"ק דחכמה ואם הג"ר דבינה היו משפיעות חכמה היו מגולות הג"ר דחכמה ולפיכך ב אוזנים ומצח שהם בחינת חב"ד אינן מאירות חכמה לחוץ, אלא רק לב עיניים ומצח שהם חג"ת וכל היוצא מחג"ת הוא ו"ק ונמצא שאינו מגולה רק ו"ק דחכמה.

באפן שב' עינים וחוטם הם המגלים החכמה לחוץ מהפרצוף לכן נק העיניים חכמה ונמצא ששיעור החכמה המגולה בפרצוף הוא רק ב עינים וע"כ נק' העינים חכמה, אבל באזנים אין ​​ גילוי חכמה לחוץ, רק חסדים דג"ר דבינה, ועכ"ז האזנים הן המקור המגלה החכמה אל העינים כי אין גילוי לחוץ, אלא מכח"ב תו"מ דחיצוניות ומאחר שהחכמה דע"ס נסתמה נמצאת הבינה היא ראשית הגילוי, והמקור השורשי שמשם מקבלים התחתונים היי רק הג"ר דבינה דחיצוניות הראש שהן האזנים ​​ שבהן מתחילה כניסת י מאויר לבחינת קו שמאל ובה נוהג ענין עלית ז"א למ"ן כדי ליחד הימין והשמאל זה בזה להשלים החכמה בחסדים, אלא שהאזנים אינן משפיעות החכמה לחוץ כי אין תקון באזנים רק לקבל, ולא להשפיע לחוץ אלא שהן משפיעות בפנימיות אל העינים והחוטם המתוקנים להשפיע לחוץ.

שתי אזניים שהן עשויות רק לקבל והן שומעות טוב היי שמקבלות מ"ן מתחתונים לגלות ​​ הטוב אל ב עינין ומותר לגלות החכמה לעינים מפני שמדובר בחיצוניות והם מגלים דרך החוטם לשיבולת הזקן מכאן לתחתונים, והן שומעות רע שבשעה שהתחתונים ​​ חוטאים ופוגמים בקו אמצעי מקבלות האזנים אותו הפגם ומשפיעות דינים ​​ לעינים וחוטם, ששתיהן עולות לספירה אחת בינה וכן אין הבדל בהן בין ימין לשמאל כלפי חוץ כי גם השמאל אינו משפיע חכמה אלא חסדים, ומתוך שמקור כל התקונים להתגלות לחוץ מתחיל ביעינים נבחן ששם נתקן הפרסא באלכסון הנק' עקימת האוזנים כי חו"ב תו"מ ה"ס מרובע, ד צלעות לד' רוחות העולם ​​ דרום מרובע ד צלעות לד' רוחות העולם, דרום צפון מזרח ומערב. וכשעלתה המלכות אל הבינה נמצא שהמערב שה"ס מלכות עלה והתחבר לצלע אחד עם הצפון שהוא בינה, ונעשו החו"ב תו"מ למשולש בעל ג צלעות כי המערב והצפון התחברו ונעשו לצלע אחת באלכסון וע"כ נק הפרסא שעשתה על ידי עלית המלכות לבינה של האוזנים בשם עקימת האזניים כי עקימא פירושה אלכסון ועליה זו של המלכות לבינה גרמה ליציאת ג קווים, שפנימיות האזן נתקנה ברשומות עקומות שה"ס ג קווים שיצאו מעקימת האזן. כי המוח צריך להבחין בקול העולה אם טוב ואם רע שזה מתברר בביאת הקול בסדר ג קווים בזה אחר זה.

כי אם התחתון רוצה להמשיך החכמה ממעלה למטה שהוא שמאל בלי ימין אז הוא רע, ואם התחתון נזהר לקבלו בבחינת ממטה למעלה כיחוד קו האמצעי הוא טוב, וע"כ נתקנו ג קווים שהקול עולה ומתעכב בהם לקבל בזה אחר זה, כדי שבתוך כך יתגלו דיני השמאל ואז יהיה נשמר שלא לקבל משמאל שהוא ממעלה למטה רק ממטה למעלה בדרך קו אמצעי שהוא טוב, השמאל טוב כשהוא בייחוד עם קו אמצעי ופועל ממטה למעלה אבל אם לא היה בו ג קווים אלא כמו החכמה דע"ס דאור ישר המאירה בלי ג קווים אז היה התחתון ממשיך החכמה ממעלה למטה, וז"ש כי המושפע בקו אחד הוא בבהילו דכל מלה דהוה בבהילו לא הוה בחכמה שלמה משום שאין שמירה שהתחתון לא ימשוך החכמה ממעלה למטה. אין זה נכון שהעיקר שאת נהנה מכל דבר. כשמגיע לאדם חכמה/תענוג עליו לבדוק האם הידיעה נכונה, האם באה לפרטיות או ליחד וכדומה.

קנג) מאזנים האלו תלוים כל בעלי הכנפים המקבלים הקול מהעולם וכולם נק' כך, אזני הק שכתוב בהם כי עוף השמים יוליך את הקול וגו. שואל כי עוף השמים יוליך את הקול מקרא זה קשה כי עתה איזה קול יש כאן כי תחלת המקרא כתוב, גם במדעך מלך אל תקלל, הרי כתוב במדעך ובחדרי משכבך וגו, א"כ מהו הטעם כי עוף השמים יוליך הקול, הרי אין כאן קול אלא מחשבה.

קנד) ודאי כל מה שחושב האדם וכל מה שיסתגל בלבו אינו עושה בזה דבר עד שמוציא בשפתיו והוא לא התכוון בו, ואותה מלה שהוציא מתבקעת באויר והולכת ועולה ועפה בעולם ונעשה ממנה קול המחשבה שהייתה לאדם. ואותו הקול לוקחים אותו בעלי הכנפים ומעלים אותו אל המלך ונכנס באזניו. ז"ש וישמע ה' את קול דבריכם. וישמע ויחר אפו. כל קול ומחשבה וכוונה עולים לפני המלך

קנה) ומשום זה כל תפלה ובקשה שמבקש האדם לפני הקב"ה צריך להוציא המילים בשפתיו שאם אינו מוציא אותן בשפתיו אין תפלתו תפלה ואין בקשתו בקשה. וכיון שהמילים יוצאות מתבקעות באויר ועולות ועפות ונעשו קול ולוקח אותן מי שלוקח ומאחד אותן למקום קדוש בראש המלך

כמו בפרצופים העליונים אין המוחין משפיעים לחו אלא דרך הספירות החיצוניות שההם עיניי חוטם פה אף באדם התחתון כל זמן שהדבר במחשבה היי במוחין שלו הן טוב והן רע, אינו מתגלה לחוץ ובאדם אין גילוי לחוץ אלא דרך הפה. יש משמעות עצומה למה שאדם מוציא מהפה, גם על המחשבה יש להקפיד,אחרת יוציא מהשפתיים דברים לא ראויים.

ואפילו שאינו מתכוין להוציא בפה מכל מקום כיון שהוציאו בפה כבר התגלה לחוץ, שבזה תירץ מ"ש במעדך מלך אל תקלל, שמשמע אפילו במחשבה אומר שאין זה אלא מחשש אם ​​ לא יקפיד על המחשבה יכול גם ​​ להוציאו מפיו בלי כוונה ואז מתגלה לחוץ, אבל במחשבה בלבד אינו עושה דבר ומלך היי הקב"ה ואומר הכתוב שהוא מטעם כי עוף השמים יוליך את הקול, והמילה שהוציא בוקעת אווירים וטסה בעולם ונעשה ממנה קול שזה נוהג הן בטוב היי בשעה שהאדם מתפלל ומעלה מ"ן למעלה על דרך שכתוב כאן. ובג"כ כל תפלה, והן ברע בביאור על במדעך מלך אל תקלל, וענין עלית דבורי תפלה הבוקעים אוורים ועד"ז אם אדם מוציא דבור רע מפיו יש מלאים שמקבלים הדבור ומעלים אותו דרך האוירים מן האוירים ששל עולם עשיה ולמעלה עד שמגיע לאזן המלך שה"ס בינה דז"א שאז כתוב וישע ה' ויחר אפו, היי דרך בקיעת האורים עולה באזני ועד"ז מבאר גם כן בדבורי תפלה.

האזינו אדרא זוטא סד- סו  ​​​​ 20

העיניים שבז"א

העיניים הם עניין של השגחה והם בחינת חכמה שבאה בשלוש צורות. כאשר בוחן המציאות לפי החוקים העליונים בעולם אצילות שהוא תוכנית העבודה של האדם.

ישנה חכמה גבוהה שלמה שלא ניתן להשתמש בה, כאשר החוכמה שניתן להשתמש בה היא חיבור הפרטיות לכלל. כלומר אל לו לאדם להיות בגאווה גדולה ולומר שהוא יודע מעל רמתו ולומר שהוא מרגיש אך אינו יודע להסביר. חוכמה שבאה מבינה מאפשרת התבטלות.

בבחינת החוטם אחוזים כל הדינים, מלשון חרון אף. כדי להכניע את הדינים צריך ללמוד לוותר ולדחות את האור ולפעול ממטה למעלה. זהו עניין קורבן רצוי שמקריב מעצמו או תפילה בכוונה שמביאה להתקרבות לקב"ה.

ריח ניחוח עולה להשם, האפשרות להרגיש את ניחוח החיים בא כאשר אדם מוכן להקריב מעצמו, לוותר על הפרטיות ולהתחבר בשלמות פנימית לכלל.

עין של א"א לבן, חסדים, עין של ז"א ב צדדים, טוב ורע.

קמד) תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה, מרשית חסר א, מי היא שנק' רשית חסר א, היא אות ה של מטה, היי המלכות כי רשית הוא לשון רש ודל. ולמעלה כתוב השליך משמים ארץ ת"ת ישראל, מטעם שהשליך משים ארץ כלומר מהו הטעם שהמלכות נק' ארץ נשלכה מז"א שנק' שמים, ומשיב הוא משום שכתוב אלביש שמים קדרות מצב שאין זיווג, פירושו שהעינים הן בקדרות היי התכסו בגוון שחור, אשר אז נפרדת המלכות מז"א שאין ​​ לה מה לקבל ממנו.

קמה) מרשית השנה היי מאיזה מקום מסתכלות אלו עיני ה' בירושלים. מרשית השנה שהיא בינה שנק' ראשית בלי אלף משום שהיא דין כי הדין מתאחז מצדה, היי מצד שמאל שלה, אע"פ שאינה דין ממש, ועד אחרית שנה, ודאי נמצא שם שהרי כתוב, צדק ילין בה שהוא אחרית ​​ שנה היי המלכות.

קמו) האות א לבדה נק' ראשון שהוא זכר כי באלף סתום וגנוז מה שלא נודע. כשמתחברת א זו במקום אחר נק' המקום ראשית ואם תאמר שתחברה לא, אלא שנגלית בו ומאירה בו ואז נק' ראשית, ואפילו בראשית ההוא אינו משגיח בירושלים, כי אם היתה מקבלת מראשית הזו היתה מאירה תמיד ולא היה זווגה נפסק, אבל מרשית כתוב בלי א וע"כ זווגה נפסק ולעולם הבא כתוב, ראשון לציון הנה הנם אשר א שנק' ראשון תאיר לציון שהיא מלכות.

ג מיני חכמה נמצאת באצילות. א חכמה סתימאה דא"א שנסתמה ואינה מאירה לתחתונים מעצמותה, וזו נק' א. ב היא חכמה מימין שה"ס וא"א עלאין שהם מקבלים מחכמה סתימאה ונק' ראשית להורות שאות א מאירה בהם וחכמה סתימאה נק' ראשון שהוא זכר, ואו"א נק' ראשית שהיא נקבה המקבלת ממנו, כי ראשון וראשית הם זכר ונקבה, ונודע שאו"א ג"כ נסתמים ואינם מאירים לתחתונים. את החכמה שיש באו"א במקומם לא ניתן להאיר לתחתונים, חוכמה מצד נקבה שמעדיפה חסדים והם שמוארים דרך ישסו"ת, ז"ת דבינה לזו"ן

ג היא בינה שחזרה לחכמה בסוד בינה ותו"מ שיצאה מראש שהוא חכמה וחזרה לראש אשר אז בחינת קו שמאל שלה נעשה לחכמה וה"ס החכמה המאירה לז"א ומלכות ל"ב נתיבות חכמה, אבל ב חכמות הראשונות שנק' ראשון וראשית אינן מאירות ומתוך שחכמה זו של ישסו"ת היא דשמאל ויש בה דינים ע"כ נק' רשית בלי א להורות שחסר בה הארת חכמה סתימאה שנק' א כאן עדיין נשאר חיסרון כדי שנוכל לתקן

כי חכמה סתימאה סתומה וגנוז ולא אתידע היי בחכמה דימין שהיא או"א עלאין נק' ראשית, שעליהם נאמר ראשית חכמה. אמנם אין הפירוש שחכמה סתימאה מזדווגת עם או"א ומשפיעה בה חכמה שלה וז"ש וח"ס מזדווגת עם או"א, כי אין כאן ממש כי חכמה סתימאה נסתמה אלא רק הארתה יוצאת ומתגלה באו"א כדי שאו"א ישפיעו לישסו"ת שה"ס בינה כי רשית בלי א היא בינה היי ישסו"ת שבקו שמאל שלה נגלית החכמה והדינים שעם החכמה אמנם כיון שלה נגלית החכמה והדינים שעם החכמה אמנם כיון ​​ שבינה זו אינה מקבלת החכמה לצרכה עצמה אלא בשביל ז"א ומלכות, ע"כ היא עצמה אינה דין, כי אינה מקבלת לצרכה כי החכמה עם הדינים מתפשטים ממנה לז"א ומלכות. וע"כ נק' רשית בלא א וז"א ומלכות.

וע"כ נק' רשית בלי א וז"א מקבל מרשית זה שהיא בינה ומשפיע למלכות. לא אשגח בירושלים לא משפיע לירושלים חכמה מא"א, אלא ברשית בלי א שהוא ישסו"ת שאם ז"א היה משפיע בה מראשית עם א שהוא או"א עלאין היתה המלכות נמצאת תמיד בזווג עם ז"א כי כמו שזווג וא"א עלאין לא פסיק לעלמין היה גם זווג ז"א ומלכות לא פסיק לעלמין, מחמת שמקבלים מאו"א עלאין, אבל מרשית שהוא ישסו"ת ע"כ זווג ז"א ומלכות נפסק וקיים כשיש עליית עולמות כמו זווג ישסו"ת היי שיאיר אז למלכות מבחינת חכמה סתימאה הנק' ראשון. ראשון חכמה של א"א לציון הינה הנם, תאיר בציון בגמר תיקון, לאחר סיום צמצום ב. מצד הכלי היא מלכות ומצד האור היא בינה, ישסו"ת שמקבלת חכמה עבור זו"ן להבדיל מחכמה של א"א הנק ראשון. חכמה של או"א נקראת ראשית עם א

בזמן תיקון החכמה, ההשגחה היא לכאורה בצורה של שכר ועונש, אך האדם צריך להאמין שההשגחה היא מעבר לשכר ועונש.

חוטמא דז"א

קמז) החוטם הוא תקון הפרצוף שכל הפרצוף ניכר בו, חוטם זה אינו כחוטם עתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, כי חוטם דעתיקא הסתום מכל סתומים כי חוטם דעתיקא הוא חיים דחיים לכל. בז"א הזה כתוב עלה עשן באפו וגו, בעשן הזה כל הצבעים אחוזים בו ובכל צבע וצבע אחוזים בו כמה בעלי דין הקשה.

ב' עיניים חוטמא ה"ס ג קווים של הארת החכמה ונודע שאין הארה מתפשטת ממדרגה למדרגה אלא דרך קו האמצעי ונמצא שכל החכמה המתגלה בעינים אינה נמשכת אלא דרך החוטם שהוא קו אמצעי. שכל האר הפנים בסוד חכמה אדם תאיר פניו כל זה ניכר בחוטם כי הוא המשפיע הארת החכמה לתחתונים. וההפרש ביין חוטם דעתיקא לחוטם דז"א הוא, כי בעתיקא אין שמאל כי השמאל נכלל בימין בסוד חוור גו חוור ושתי עינים חוזרות לאחת, ולפיכך ב נקבי החוטם הם חיים וחיים ​​ דחיים תחיית המתים, בלי שום דין כלל אבל בז"א יש בחינות דין בחוטם, שנקב ימין הוא חיים ונקב שמאל הוא חיי דחיי, עלה עשן באפו, כי בז"א יש דינים המכונים עשן שיש בה

קמח וירח השם את ריח הניחוח את ריח הקרבן אינו כתוב, משום שכל הגבורות אחוזות בחוטם, וכל הדינים שמתאחזים בחוטם מתבשמים וכמה גבורות מתאחדות יחד. שכתוב מי ימלל גבורות השם ישמיע כל תהילתו. ובחוטם זה מנקב הזה יוצא אש אוכלה, כל שאר אישים שהם דינים דמנועלא מסך דחיריק, בחינת גחלים, ובנקב אחד יוצא עשן בחינת שמאל בלי דינים. שנאחזים בהם הדינים שבמסך. וזה וזה נמצא ממותק באש ועשן של המזבח ונשקטו כל הדינים, כי לאחר שהשמאל נכלל בחסדים מתבטלים כל הדינים ממנו. שנאמר ותהליתי אחתום לך זה המצב שבו אומר אשים את הדינים בחינת קו אמצעי ואתן המצב של החסד הגדול מהעליון, וזו דרך טובה להתגבר על הכעס. אחת הדרכים להתגבר על הכעס היא לומר שהכל בא מהעליון, שאז החוטם עושה קו אמצעי שנאמר על חוטם דעתיקא.

קורבן רצוי לפני השם כאשר הוא בא בכוונה דרך קו אמצעי כלומר לאחר הכנעת השמאל.

קמט) החוטם דעתיקא קדישה הוא ארוך ומתפשט ונק' ארך אפים וחוטם זה דז"א הוא קצר, וכשהעשן מתחיל לצאת בחפזון נעשה הדין ומי מעכב זה, הוא החוטם דעתיקא, היי החסדים שלו, והכל הוא כמו שאמרתי באדרא רבא

הארת החכמה מכונה ארוך וז"ש חוטמא דעתיקא קדישא אריך ומתפשט כי החסדים ​​ שלו כלולים מחכמה הנק' ארוך, אבל החוטם דז"א כל זמן שלא נעשה היחוד דשמאל עם הימין הוא קצר, כלומר שאין החכמה מאירה בו להיותו מחוסר חסדים, אלא בזמן שמקבל חסדים מעתיקא אז מתפשטת בו החכמה ומאירה. יש להתחבר לא"א שהוא שורש המוחין כדי לקבל השפעה ולא כעסים

קנ) בספרו של רב המנונא סבא מעמיד אלו ב נקבי החוטם שמאחד עשן ואש ומאחד נחת ורוח טוב, כי יש בו ימין ושמאל, ומשמאל עשן ואש, ומימין נחת ורוח טוב שהוא חסדים הכלולים מחכמה וכתוב וריח אפך כתפוחים שזה יורה על הארת החכמה המכונה ריח, ואם בנוקבא כך, כל שכן בו בז"א שהוא המשפיע אל הנוקבא

קנא) ומה שאמר וריח ה' את ריח הניחוח, יורה על נחת כפול מב' צדדים מימין ומשמאל, האחד שמימין הוא נחת המתגלה מעתיקא קדישא הסתום מכל סתומים שזה הוא נחת והתבסמות לכל בין בחכמה ובין לחסדים. האחד שמשמאל הוא התבסמות הבאה מלמטה היי ממסך דחיריק שמעלים התחתונים בעשן הזה והאש שעל המזבח, ומשום שהוא מתבסס מב' הצדדים מעתיקא ומלמטה ע"כ כתוב ניחוח שהוא לשון כפול של נחת והכל נאמר בז"א

האזינו אדרא זוטא סא- סג  ​​​​ 19

העיניים שבז"א

ארבע צבעים בעיניים מסמלים ארבעה סוגי מבט על החיים. הצבע השחור שבעין קולט את האור מבחוץ. על האדום כתוב עיני השם משוטטות בארץ, זהו הדין, הגבול בראיה שמבחין בין דבר לדבר ומבחין בחדות הראיה. ראיית הלבן מיוחס להשוואת דברים. ישנם דברים ואורכי גל שהעין לא רואה. מבחינה נפשית ישנם דברים המוסתרים מהאדם לטובתו, אלא מאפשרים לו לראות כי מה שמסוגל להכיל. כך אדם צריך להסכים לא לקבל אור/שפע מעבר ליכולתו לנתב את השפע להשפעה.

קלח) ארבעה צבעים נראים באלו העינים דז"א שהם לבן אדום ירוק שחור כנגד חו"ב תו"מ מאלו מאירים ד בתים של התפלין המאירים בחללי המוח כלומר הפרשות הן המוחין והבתים בחינת חללי המוחין, והבתים הם בחינת ו"ק והפרשות הן ג"ר והאורות עינים הן ו"ק ע"כ משפיעים לבנית. ז' הם שנק עיני ה' שהם ז"ס חג"ת נה"י שבעין שלבן הוא חסד ואדום הוא גבורה, וירוק ת"ת הכולל נה"י שחור מלכות. והראיה יוצאת מצבע השחור שבעין שהוא המלכות שכתוב על אבן אחת שבעה עינים והם גוונים הלוהטים מבחינתם כלומר ששבע בחינות חג"ת נהי"מ היוצאות מהשחור שבעין עליהן נאמר על אבן אחת שהוא מלכות שבעה עינים, ז בחינות המלכות. בכסות, בסגירת העיניים לא ניתן להביע את החכמה, שאז ממעטים ג"ר דשמאל ע"י מסך דחיריק. בפקיחת העיניים הריסים עולים למעלה, כלומר פועלים ממטה למעלה ומקבלים קו אמצעי.

קלט) מגוון אדום שבעינים יוצאות שבע עינים אחרות שהם בעלי השגחה לדין, כי גוון אדום הוא קו שמאל שהוא דין, ונק' עיני ה' משוטטות בכל הארץ, משוטטות כתוב בלשון נקבה ולא משוטטים בלשון זכר שהוא מפני שהן כולם דין. מגוון ירוק שבעין יוצאות שבע עינים אחרות, העומדים לגלות המעשים של האדם, בין טוב ובין רע שכוב, כי עיניו משוטטים בלשון זכר ולא משוטטות בלשון נקבה, משום שהם לב' צדדים לטוב ולרע, כי גוון ירוק הוא קו אמצעי הוכלל ימין ושמאל שהם חסד ודין, וע"כ הוא בלשון זכר כי חסד מאיר באור לבן. מגוון לבן מידת החסד שבעין יוצאים כל אלו הרחמים וכל הטוב הנמצא בעולם הטיב לישראל שאז מתרחצים כל אלו שלשה גוונים אדום ירוק ושחור, בגוון לבן שהוא רחמים כדי לרחם עליהם. העיניים הם בחינת השגחה, לראות את העוונות, והשגחה בלשון זכר, לראות את מעשי האדם בין טוב ובין רע, ולבן הוא מידת החסד ממנו יוצא הרחמים.

קמ) ד גוונים אלו מתערבים זה בזה ומתדבקים זה בזה, כל אחד משאיל לחברו מהגוון שלו, חוץ מגוון לבן שהכל כלולים בו, כשצריכים אליו, הוא מכסה על הכל, כל הצבעים שלמטה הגשמיים כל בני העולם אינם יכולים להחזיר את השחור והאדום והירוק למראה לבן וכאן בהשגחה אחת כל ג הגוונים שחור אדום ירוק מתאחדים ​​ ומתרחצים בגוון לבן שחוזרים להיות לבן שהוא חסד.

ד הגוונים שבעין ה"ס ג קווים המכונים לבן אדום ירוק ומלכות המקבלת ג קווים שהיא מראה שחור, ג קווים צריכים זה לזה, שאין שלמות לאחד בלי חבור עם חברו כי קו ימין בלי התכללות משמאל הוא ו"ק חסר ג"ר וקו שמאל בלי ימין הוא חשך ואינו יכול להאיר כלל. שניהם ימין ושמאל אינם יכולים להתכלל זה בזה בלי התכללות מקו אמצעי הממעט ג"ר דשמאל ומיחדו עם המין וקו אמצעי אין לו אלא האור של ימין ושמאל מה שמקבל ע"י שמיחד אותם, בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא, הרי שכל קו שואל אור מחברו להתכלל בו הלבן מהאדום, האדום מהלבן ושניהם מהירוק. ​​ 

אין שלמות לאחד זולת ע"י התכללותו עם חברו ונבחן ששואל אור ממנו כדי לקיים שליטתו אמנם מראה לבן שהוא קו ימין, הוא עיקר האור שהוא יכול להאיר בלי קווים אחרים כמו האמונה שיכולה להאיר בלי המדע, רק ו"ק, זו לא שלמות, ולכן יש להגדיל את האמונה. לעומת מדע בלי אמונה, חשוך לגמרי עכ"פ בבחינת ו"ק משא"כ קווים האחורים בלי קו ימין שהוא חסד הם חשכים לגמרי, שכולם צריכים אליו והוא אינו צריך אליהם כי יכול עכ"פ להאיר בבחינת ו"ק בלי התכללות עם אחרים.

קמא) הגבות אינן שקטות חוץ כשגווני הלבן רוצים להשגיח משום שהגבות נותנות מקום לכל הגוונים להשגיח, ואם הן אינן נותנות מקום אין שום גוון יכול להשגיח ולהסתכל. הגבות אינן עומדות במקום אחד ואינן שקטות שעה אחת שלמה, אלא פוקחות וסוגרות סוגרות ופותחות משום העין המפקחת העומדת עליהן, וע"כ כתוב והחיות רצוא ושוב.

עם יציאת קו שמאל יוצאות הגבות היי הכסותים ומכסות את העינים מטעם שאין השמאל יכול להאיר בלי חסדים שמימין גם התבאר שעם יציאת קו האמצעי הוא ממעט הג"ר דשמאל שעם זה בוקע הכסות ומחציתה העליונה למעלה קו שמאל פועל ממטה למעלה תוך ויתור על ג"ר ואז נפקחות העינים, כי אם הגבות עפעפיים וריסים אינן נפקחות ע"י קו אמצעי הרי הגבות מכסות העינים ואינן יכולות להשגיח. אין החכמה מאירה אלא בשעת נסיעת ג קווים כלומר בשעת יציאתם לשלוט בזה אחר זה, תחלה קו הימין ואח"כ קו אמצעי, וכן חוזר חלילה. אבל אם הם נחים נפסקת החכמה ואינם משפיעים רק חסדים שבחסדים ההשפעה תמידית, בחינת אין מספר ולא צריך סגירה ופקיחה, כי הארת החכמה מכונה ראיית העיניים אשר אינה מאירה רק בשעת נסיעת ג קווים, ולפיכך כשמתחילה יציאת קו השמאל נמשכת הכסות ומכסה העינים שיוצא אור מאד גדול שמסנוור והעין נסגרת מעצמה, וכשיוצא קו האמצעי הוא בוקע הכסות ומרים מחציתה למעלה מעלה את הג"ר דשמאל ומוכן לקבל רק ו"ק, ואח"כ חוזר חלילה, כשמגיע זמן יצאת קו השמאל מתכסות העינים ונסגרות ואח"כ כשמגיע זמן יציאת קו אמצעי חוזרת ונפקחות, וכן כל משך הזמן של הארת החכמה נוסעים ג הקווים בזה אחר זה וחוזרים חלילה.

ואם הם נחים נפסקת החכמה שנק' ראיית העינים, ומתחיל אור החסדים כלומר כל זמן שעינאא פקיחא עומדת עליהם להשפיע בהם סוד הראיה הן נפקחות בכח נסיעת ג הקווים שאינה נפסקת בעת הארת החכמה. כי כל משך זמן הארת החכמה אין נסיעת ג קווים נפסקת חוץ מכשרוצה להשפיע גוון לבן שהוא חסדים, אז נפסקה הנסיעה, פירושו שאינן נשקטות לעמוד בקו שמאל לבדו או בימין ​​ לבדו, כי ג קווים מכונים ג שעות.

קמב) כתוב, עיניך תראנה ירושלים נוה שאנן, וכתוב תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה, כי ירושלים צריכה כן, כלומר ירושלים שהיא המלכות צריכה שתהיינה עיני ה' שה"ס חכמה בה, כי מקום ​​ גילוי החכמה היא במלכות שנק' חכמה תתאה. שכתוב צדק ילין בה ה"ס הדינים המנשכים מהארת החכמה דשמאל המאירה במלכות, ומשום זה כתוב ירושלים ולא ציון, כי ציון ה"ס פנימיות של המלכות שה"ס הארת החסדים שכתוב ציון במשפט תפדה וגו' שהכל הוא רחמים, כי צדק הוא דין דשמאל ונוהג בירושלים ומפשט הוא רחמים דז"א ונוהג בציון. מציון תצא תורה ברחמים, ודבר השם שדבר הוא קשה, מירושלים

קמג) עיניך תראנה ירושלים, כתוב עיניך לשון יחיד שמורה על עין של עתיקא קדישה הסתום מכל שב' עינים שלו חוזרת לאחת משום ​​ שהן חוזר גו חוזר, וזה יהיה לעתיד לבא אבל עתה כתוב עיני ה' אלקיך בה היי ב עינים שהן לטוב ולרע כמו שראוי להיות. משום זה אינן מתקיימות כך בקיום תמיד אלא לעתיד תחזורנה להיות עין אחת כי שם עינך תראנה ירושלים היי עין אחת שהיא כולה לטוב כולה ברחמים היי עינא דעתיקא שכתוב וברחמים גדולים אקבצך. כל ההשגחה היא ברחמים. בזמן תיקון יש באפשרותנו לראות שכר ועונש.

האזינו אדרא זוטא נח- ס  ​​​​ 18

מצחא דז"א

מי שמנסה למשוך אור לפרטיות, עיניו הרוחניות נסגרות, כלומר שאינו רואה את ההשגחה. לפקוח עיניים אומר להביט בדבר ממקום גבוה יותר מהמדרגה בה נמצאים.

מצח לשון שמנצח את הדינים, לשון רצון נצחי, הוא בחינת הרצון, וכשהרצון בא מהצד הֳמוּנִית, יש בו זכיה גדולה, אך אם הוא בא מתוך רצון לקבל לעצמו, הוא חַיּוּת של הרשעים שהיא מוות.

אדם צריך לדעת שגם אם הוא רוצה משהו, הרצון הפרטי שלו אינו דבר מכריע, אלא עליו לדבוק האם רצונו תואם את הרצון העליון, שכתוב עשה רצונו כרצונך. ​​ 

ריסי העיניים נפתחים כשהאדם ער ברוחניות. ריסים עליונים כנגד החכמה וריסים תחתונים כנגד החסדים. התיקון הוא לפעול בניגוד לטבע, כלומר לעלות הריסים ממטה למעלה, שאז החוכמה שבאה באופן טבעי על הרצון הפרטי, שאז מוותרים עליו. כלומר צריך לקבל את הרעיון שיש משהו למעלה ממני, ואז הריסים התחתונים פועלים ממטה למעלה.

קלב) בספר האגדה של רב ייבא סבא אמר, מצח, אם זכו מצח שהוא מצח של עתיק היי עתיקא קדישה, א"א מצח הרצון, ואם לא זכו, מטילים ח בין ב אותיות מ"צ ונעשה הצירוף מחץ, כש"א ומחץ פאתי מואב, היי שהרשעים משיגים ממנו עונשים.

קלג) מצח נק' מצח באותיות הרצופים יש מתחלף סד האותיות. מצד התלבשות אורות בכלים, אור החכמה מאיר בכלי הכתר, יוצא שלכתר נק חכמה על שם האור המאיר בה. בחילוף אות באות הסמוכה מתחלפות מ במצח באות נ נעשה הצירוף נצח שזה יורה שמאיר במצח אור הנצח העליון כי נה"י דעליון הם הלבושי מוחין דרכם מאיר האור בתחתון מתלבשים בתחתון ואע"פ שנצח במקום חסד דתחתון אין זה קושיא כי יש נצחים אחרים המתפשטים בכל הגוף כלומר שנצח עליון מתלבש בכל הצד ימין דתחתון בימין דראש ובימין דחג"ת דגוף שהוא חסד דתחתון בימין דנה"י דגוף שהוא נצח דתחתון וע"כ יש ג נצחים דעליון המתלבשים בתחתון ונצח שבימין דראש מאיר במצח של התחתון. והטעם שהמצח נק' נצח הוא משום שנוצח הדינים, משום ​​ שבשבת בשעת תפלת המנחה כדי שלא יתעוררו דינים, מתגלה עתיקא קדישא את המצח שלו וכל הדינים נכנעים ונשקטים ואינם נעשים.

קלד) במצח הזה תלוים כ"ד בתי דינים לכל אלו המחוצפים במעשיהם כמ"ש ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון. שואל, הרי כ בתי דינים הם ולמה נוסף ד עליהם, ומשיב שד' הוא כנגד ארבע מיתות בית דין התחתון התלויות למעלה ונשארו רק עשרים בתי דין למעלה, ומשום זה בית דין של מעלה אינם מענישים עד שישלים ועולה לכ' שנים שהם כנגדם של כ בתי דין, בברייתא הסתומה שלנו למדנו שהם כנגד כ"ד ספרים הכלולים בתורה.

ב אוזניים ומצח הם מתקנים בחינת חב"ד ונמצא המצח שהוא דעת וה"ס קו אמצעי הכולל ה חסדים חג"ת נ"ה מימין, וחמש גבורות חג"ת נ"ה שמשמאל, ואלו ה גבורות שמשמאל יש בכל אחת מהם ד בחינות חו"ב תו"מ והן עשרים גבורות המכונות עשרים בתי דין ושאל למה אמר שיש כ"ד בתי דין במצח הרי אין יותר מעשרים שהן ה גבורות דשמאל שבכל אחת ד בחינות חו"ב תו"מ ומשיב שגם המלכות שנק' ב"ד של מטה מצד הדין שבה אשר ד בחינות חו"ב תו"מ שבה ה"ס ד מיתות ב"ד גם הם כלולות ונמשכות מחמש גבורות שבדעת וע"כ יש עמהן כ"ד בתי דנים.

ונודע שסוד כ"ד ספרים אשר בתורה נביאים וכתובים ה"ס ז"א ומלכות כי התורה ה"ס חג"ת דז"א ונביאים ה"ס נה"י וכתובים סוד מלכות. גם ידעת שבז"א יש י"ב צירופים שהם ג קווים שבכל אחד חו"ג תו"מ ועד"ז י"ב בחינות במלכות שהן ג קווים שבכל אחד חו"ג תו"מ והן כלולות זה מזה ויש כ"ד בחינות בז"א וכ"ד בחינות במלכות, היי כנגד כ"ד ספרים שהם ב"א ומלכות שה"ס י"ב דז"א וי"ב דמלכות הכלולים בתורה שה"ס ז"א, שאלו כ"ד בחינות יוצאות מקו אמצעי שנק' תורה שהוא שופט אשר הימין יאיר ממעלה למטה והשמאל ממטה למעלה ולפיכך נבחנות כ"ד הבחינות היוצאת מג' קווים בז"א ובמלכות בשם כ"ד בתי דינים שהמצח שה"ס דעת שהוא ז"א מענישם, כי הרשעים המחוצפים אינם חפצים להדבק בדרכי קו אמצעי שה"ס דעת שבמצח, ואומרים איכה ידע אל ויש דעה בעליון ולפי שהם מחציפים פניהם לחלוק על הכרעת הדעת ע"כ נענשים קשה מכ"ד בתי דינים שבדעת. כ"ד בתי דינים הם כד בחינות של האדם, ואם נכשל באחד מהם אז דנים אותו. זהו המקום שהרשעים דוחים את האמת, ואינם רוצים לדעת את האמת.

העיניים שבז"א

קלה) העיניים שבראש ז"א הן עינים שהרשעים אינם נשמרים מהם, הן עינים שישנות ואינן ישנות כלומר לפעמים ישנות ולפעמים לא, ומשום זה נק' עיניו כיונים. מהו כיונים, הוא כמו שאתה אומר ולא תונו איש את עמיתו היי מלשון אונאה כי לרשעים נדמה שהן ישנות כלומר שאינן משגיחות על העולם, וע"כ כתוב ויאמרו לא יראה יה ולא יבין וע"כ כתוב ויאמרו לא יראה יה ולא יבין וכתוב הנוטע אזן הלא ישמע. שאין נותן מה שאין בו, כלומר מאחר והקב"ה נתן לאדם אוזן לשמוע, וודאי לנו שהוא יתברך שומע

העינים דז"א ה"ס השגחה בשכר ועונש, ופעם הוא נגלה ופעם נסתר כי בעת שהתחתונים מטיבים מעשיהם זוכים להשיג השגחתו הוא ער לא ינום ולא ישן ואם מריעים מעשיהם, ההשגחה נסתרת ואומרים לא יראה יה, שזה נבחן כשינה, בסוד אלהיהם ישן הוא, כי בעת שמעירים מעשיהם נמצאים מגבירים קו שמאל על הימין כמ"ש לפנינו, ואז כבר העינים נסתרות מהם ואומרים לא יראה יה, וע"כ אינם שומרים את עצמם מהם שאינם מפחדים לחטוא, כי הרשעים מתאנים גורמים אונאה לעצמם ע"י העינים שלו כי מחמת חטאם הן נבחנות אליהם שהם ישנות ואינן משגיחות על העולם. שזהו אונאה כי רק מעשיהם גרמו להם זאת וע"כ נק' עיניו כיונים, שלרשעים הם ישנים כמ"ש ויאמרו לא יראה יה, ולצדיקים לא ישנים כמ"ש הנוטע אזן הלא ישמע היוצר עין הלא יביט

קלו) התקון שעל העין הוא השערות המשוערות שבסוף המצח מעל העיניים בשיעור שלם. מאלו השערות תלויות 1700 בעלי מאה בעלי השגחה לעשות מלחמה ואז עומדות כולן משלשול שלהן היי שמפסיקות את ההשתלשלות שלהן שעל העינים לכסותן שהשערות נגבהות מעל העינים והעינים נפקחות.

מקום השערות הוא על הגלגלתא להיות בחינת ם דצלם שאין י יוצאת מאויר אשר שם אבל המצח ששם מתחיל ל דצלם ששם יוצאת י מאויר בעת גדלות הוא חלק משעות עכ"ז נשארו בו שערות ממעל לעינים והוא מטעם י שערות אלו הן מהדינים דמסך דחיריק דקו אמצעי שבכחם הוא מיחד הימין והשמאל לפתוח הארת החכמה ע"י התכללותה בימין, ולפיכך הן מוכרחות להשאר שהן השערות שנשארו בסיום המצח, כן הן פועלות בעת השלמות בעת שכבר יצאה י מעינים ונגלה החכמה אז הן פועלות ליחד הכמה עם החסדים שאז נפקחים העיניים שיכולות להאיר. אבל מטרם שקו אמצעי מיחד עם שערות אלו את הכמה והחסדים זה בזה, אינן יכולות להאיר ונבחנות אז לישנות וסגורות כי חכמה בלי חסדים הוא חושך ​​ ולא אור כלומר ששערות אלו עושות מלחמה לקיים 1700 בעלי השגחה כי ע"י מסך דחיריק מתקיימים הארת ב הקוים אלא הימין מאיר ממעלה למטה מפני שיש בו ג"ר ונבחן לאלף שבכל ספירה כלולה ממאה וקו שמאל חסר ג"ר כי אינו מאיר אלא ממטה למעלה ע"כ אינו אלא ז מאה היי ז"ס שכל אחת כלולה ממאה. הימין מושגח להאיר ממעלה למטה ונק אלף, השמאל ממטה למעלה נק שבע מאות

קלז) הכסות שעל העיניים מאחזות בהם גבות היי שערות קטנות ונק' שניהם עפעפים או כסות העין. ואלף וד מאה רבבות בעלי מגן מתאחזים בהם והם נק' כסות העיניים, וכל אלו הנק' עיני ה' שהם הארת החכמה המכונה עיניים כי חכ"ב תו"מ דראש נק' גלגלתא עיניים אזן חוטם פה אינם נפקחים ואינם מתעוררים חוץ בזמן שאלו כיסויי הגבות שעל העינים מתחלקים התחתונים מהעליונים כלומר שחלק התחתון נחלק מחלק עליון, ובשעה שנחלקו גבות התחתונות מהעליונות, ונותנות מקום להשגיח נפקחות העיניים ונראות כמי שנעור משנתו, מסבבות העינים ורואות לעין הפקוח דא"א ומתרחצות בלבן שלו, וכשמתרחצות בלבן נכנעים כל בעלי הדין של ישראל ומשום זה כתוב, עורה למה תישן ה' כלומר שיאיר מהלבן העליון למטה כדי שנוכל לקבל את ההשגחה

בעת שאות י יוצאת מאויר ובינה ותו"מ שנפלו מהמדרגה חוזרים למדרגה בעת גדלות, למד דצלם יוצא אז קו שמאל במדרגה מע"ס כח"ב תו"ב שה"ס נקודת השורוק, ואז אין השמאל רוצה להתיחד עם הימין ומחמת זה נמשך כסות המעלים את החכמה שבשמאל שלא תוכל להאיר וה"ס כסות העינים שמטרם שאור החכמה המכונה עינים מתיחדים מתיחד עם החסדים עולה כסות על כל ע"ס שבעיניים ומכסים הארתו, אלא אח"כ אחר ביאת קו אמצעי שעם המסך דחיריק שבו כופה את קו השמאל שיתיחד עם החסדים דימין, עי"ז שממעט השמאל מג"ר שלו אז מתיחדת החכמה עם החסדים והעינים נפקחות, ומיעוט הג"ר דשמאל שנעשה ע"י קו אמצעי בקע גם את הכסות המכסה את השמאל, שהג"ר דכסות שנתרוממו למעלה מורים על הסתלקות ג"ר דחכמה דשמאל, והו"ק דכסות שנשארו למטה מורים על ו"ק דחכמה שנשארו בעינים שז"ס פתיחת העינים.

השערות המתאחזים בכסות העינים מורות על דיני המסך דחיריק של קו האמצעי, הפועלים שם לבקוע הכסות ולפקוח העינים, כי ג קווים ה"ס ג אלפי רבוא, וכיוון שהשמאל שולט בלי ימין אין שם אלא קו שמא וגם חצי השמאל מקו אמצעי שהם אלף חמש מאות רבוא. אלא מטעם חסרון המלכות משם שעלתה ונכללה בבינה נבחנים לאלף וד מארה רבוא. ​​ נק' כסות העיניים ששליטה זו של צד השמאל בלי ימין הנבחן לאלף וד מאה רבו הוא הנעשה כסות על העינים להעלים החכמה.

שהכסות סוגר את העינים עד שבא קו אמצעי וממעט את הג"ר דשמאל בכח המסך דחיריק שה"ס השערות שבכסות ועם הסתלקות ג"ר דחכמה דשמאל נבקעת הכסות, והג"ר שבו עולים למעלה והו"ק שבו יורדים למטה, כי בזה שנתמעטו הג"ר דשמאל וגבות העליונות הסתלקו למעלה ונפרשו מתחתונות, נמצאת החכמה מתיחדת בחסדים, ואז הארת החכמה המכונה עינים משגיחה בהנהגה. כי מטרם שבא קו אמצעי היה הכסות מכסה העינים ונבחן זה לשינה ועתה כשנפקחו נבחן זה כמו שמקיץ משנתו, וכשהן נפקחות מקבלות אז חסדים מא"א.

האזינו אדרא זוטא נה- נז  ​​​​ 17

אורחא דפלוגתא דשערי דז"א

כאשר מתחברים לכוח האמונה, מקבלים הכוונה למטרה לילך בדרך הישר. זו הליכה בקו אמצעי, בשביל בין השערות, בין סערות הנפש. זוהי הדרך בה הולכים הצדיקים.

אמנם בקו אמצעי ישנם דינים, אך הם תמרורי הכוונה אותם יש לחפש ובהם להשתמש. וכך כל מצוות לא תעשה שבתורה, לא באו לעונש, אלא להביא לאחדות וקשר.

הרשעים נתקלים בדינים שאינם מכוונים אותם, והם רואים בהם ייסורים. לעומתם אלו שהולכים בשיקול דעת יכולים לקבל בקו אמצעי ומקבלים כוח, למרות שמרגישים הגבלות, ברור להם שזה לטובתם.

אתגר גדול באדם שמתגלה בו רצון חזק, ואינו משתמש בו נכון, זוהי הרשת ללכוד את הרשעים. מי שמוכן להיות קשוב לשורשי המוחין, ימצא שעת רצון ורחמים.

​​ 

קכז) בהתחלקות השערות דז"א מתאחז דר אחד בדרך התחלקות השערות דעתיק יומין כלומר שמקבל שפעו ממנו ומתחלקים ממנו כל הדרכים של מצות התורה דרך נקרא אורחא וכמו שהיה בא"א כך גם ישנה דרך זו בז"א, כל בעלי יבבה שמייבבים מחוסר חסדים, מבקשים מזונות שהם אורות דחסדים. ויללה כשאין חכמה תלוים בכל קוץ וקוץ שבשערות והם פורשים רשת מלכודת לרשעים שאינם יודעים אלו הדרכים. ז"ש דרך רשעים כאפלה וכל אלו תלוים בקוצים הקשים ומשום זה כולם קשים, והעמדנו שבאלו קוצים החלקים מתאחזים בעלי המתקלא שכתוב כל אורחות ה' חסד ואמת וכל כך הוא משום שממשיכים ממוחין סתומים של השמאל הנק' רהיטי מוחא.

השערות הם כל מיני דינים הנמשכים מתיקוני ג קווים שבמוחין, והלבן שבין השערות השביל רומז על חסד שאין בו דינים, כי מתוך שהצדיקים רואים הדינים המתפשטים לנוטים לימין ולשמאל, הם יודעים דרך קו האמצעי החלק שאין בו שום שערות ודינים שמקור הדרך הזה הוא בגלגלתא דא"א שעליו נאמר ואחר צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום גמר תיקון. שרואים את הכוח הגדול של השמירה, חסדים מכוסים ומאיר לאורחא דפלגותא דשערי שבגלגלתא דז"א, שהצדיקים ההולכים בקו אמצעי הם יונקים מאורחא דגלגלתא דא"א המאיר באורחא דז"א וכל תרי"ג מצות באים לעזור לאדם שילך בדרך אמצעי בלי דינים הזה שאין בו שערות דקו ימין ולא משמאל כי רמ"ח מצות עשה מצילים אותו משערות דשמאל. שכל מצוה מטלת אורה בדרך הלבן הזה ואין לשאול הרי גם מקו אמצעי יש שערות ודינים, העניין הוא שהדינים שבו הם ג"כ מבחינת הנטיה לקו ימין או לקו שמאל, שהם מענישים אותם כדי שילכו הקו האמצעי ממש וכשמקבלים הדינים ההם נשמעים לו ללכת בקו אמצעי אבל להולכים בקו אמצעי אין דינים כלל.

לפיכך אחר שביאר בחינת הלבן שבקו האמצעי הנק' אורחא דפלגותא דשערי מבאר הדינים הנוהגים בקו אמצעי שהם דעת הנק' קוצים שהם מענישים את הנוטים לימין או לשמאל. בעלי הדין המענישים ומביאים יבבה ויללה לעולם הם תלויים בדינים דקו אמצעי היי הנמשכים מדעת המכונים קוצין, ואלו שמפילים אותם ברשת שלהם, כי דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו והם נופלים לרשת הדינים שבקוצי השערות. אמנם הצדיקים ההולכים בקו אמצעי הם הולכים באורחא דפלגותא דשערי שהוא לבן ואין בו שערות כלל שעליו נאמר וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום, ויש בקו אמצעי ב בחינות דינים דמנעולא ודמפתחא שבעת שגלויים בו הדינים דמנעולא אין המוחין יכולים להתפשט בו, אלא אחר שממתיק המלכות לבחינת מפתחא אלא אחר שממתיק המלכות לבחינת מפתחא אז מתגלים בו המוחין שכל זה אמור בקוצין היוצאים מבחינת מנעולא שהם דינים קשים, ואותן הבאות מדינים דמפתחא שהן חלקות, בהן מתאחזים בעלי המתקלא שה"ס המס"ך דחריק המתוקן בבחינת מפתחא שהוא גורם ליציאת המוחין דפנים בפנים. וז"ש שעליהם כתוב כל אורחות ה' חסד ואמת כדי שיתגלו המוחין דגדלות הכלולים מחסד וחכמה הנק' חסד ואמת, וכל כך למה הם גורמים כל זה, שלהיות דמכין ממוחין סתימין דרהיטי דמוחא, שלהיות המסך דחיריק מתוקן בסוד המתקלא שפירושו שהחסדים יאירו יכולים להמשיך ולגלות מוחין למעלה אז יכולים להמשיך ולגלות מוין הסתומים שבשמאל, כי אז הם נכלליםם בחסדים דימין ולא זולת.

קוצין שבאבא ואמא מחב"ד

קכח) ומשום זה נמצא כל אחד מהקוצין כפי דרכו כלומר שיש בחינת קוצין בכל מוח ומוח מחב"ד כי כלולים זה מזה ויש בכ"א מה שערות ונימין וקוצין אבל ממוח אחד מהם היי מוח אמצעי שהוא דעת נמשכים מאלו הקוצין החלקים שבו בעלי המתקלא שיש בהם שיקול דעת, שמכריעים ונותנים לימין לשלוט שכתוב עליהם כל אורחות ה' חסד ואמת.

אע"פ שהקוצין שה"ס דינין דקו אמצעי נמצאים בכל ג המוחין חב"ד עכ"ז מה שאמר שמקוצין החלקים נמשכים בעלי המתקלא לגלות המוחין דפב"ב, זה נאמר רק על מוח הימין שהוא בחינת קו ימין בכללו אלא לא בבחינת שערות ונימין הנכללים בו אלא בקוצין החלקים שבו שהם בחינת קו אמצעי שה"ס המסך דחיריק שעל ידו מכריח קו השמאל להתכלל בימין, שהוא המכונה מתקלא מהטעם שהוא מקוצין דימין הוא כי בחינת מפתחא כשנקשרת בימין היא בשליטת החסדים ואז הם בסוד אספקלריא המאירה. משמעות הדינים שבימין, זו עמידה במקום במקום להתקדם לשלמות, כלומר אדם אומר טוב לי כך. לכאורה אינו חוטא, אך אינו מתקדם לתכלית. הדרך הנכונה היא כשמתגלה הרצון, לבחור לוותר ולהעדיף חסדים, השפעה.

קכט) ממוח השני שהוא מוח השמאל שהוא בינה, באלו קוצין הקשים שבו נמשכים ותלוים בעלי יבבה ויללה הנ"ל שכתוב יכשלו, מה פירושו, ומשיב אלא לא ידעו, כלומר אינם יודעים ואינם רוצים לדעת במה יכשלו, אל תקרי במה יכשלו אלא באמא יכשלו, היי באלו הנאחזים במוח ב שהוא בצד אמא, מהו צד אמא, היי גבורה קשה שבשמאל שממנה מתאחדים בעלי יבבה ויללה. מלמדנו בזה שאע"פ שאמר לעיל שבעלי יבבה ויללה יוצאים מקוצין האמצעי אלא מקוצין הקשים הכלולים בקו שמאל כי שם מתכפלים הדינים שבהם מחמת התכללותם בדינים דשמאל.

קל) ממוח ג באלו קוצין שהם באמצע כי כלול בו ימין שמאל אמצע שהם שערות נימין ​​ קוצין וע"כ אמר קוצין דאמצע נמשכים ותלויים בעלי מדין שה"ס היושבים על כסא מדין היי המקבלים מבחינת החוכמה שבמלכות הממותקת בחסדים שאז נק' כסא מדין וקיומם תלוי בקוצין דמוח הדעת שה"ס המסך דחיריק ונק' פנים מאירים ואינם מאירים שלהיות במלכות הם פנים שאינם מאירים ולהיותם מתוקנים בקו אמצעי דדעת הם מאירים ובאלו כתוב פלס מעגל רגלך היי שיהיו דבוקים בקו האמצעי שהוא פלס ומתקלא ואז יהיו פנים מאירים והכל נמנצא באלו הקוצין דשערות הראש.

בחינת המתקלא שבמסך דחיריק שבקו האמצעי הממשיכה המוחין הגדולים דפנים המאירים היא נמשכת מהקוצין שבקו ימין, ובחינת דינים הקשים הנמשכים ממסך דחיריק שבקו אמצעי מבחינת המנעולא שבו הם מהקוצין שבקו שמאל שהוא אמא, ובחינת מארי מדין היי המקבלים הארת החכמה ממלכות שנק' חכמה תתאה הם נמשכים מקוצין דקו אמצעי שהוא השוקל את החכמה שלא תאיר ממעלה למטה למטה בסו"ה פלס מעגל רגלך ואלו לפעמים הם בפנים מאירים כשהם בשליטת קו האמצעי ולפעמים הם בפנים שאינם מאירים כשהם בשליטת המלכות.

מצחא דז"א

קלא) המצח של הגלגלת הוא ממצח לפקוד הרשעים על מעשיהם, וכשמצח זה מתקלה, מתעוררים בעלי הדין לאלו שאינם בושים במעשיהם. מצח הזה הוא אדום כשושנה ובשעה שמתגלה מצח של עתיקא, במצח הזה הוא חוזר להיות לבן כשלג, ואותה שעה נק' שעת רצון לכל.

אע"פ שלא נקבעו שערות במצח ופנים דז"א משום ששרש השערות הוא מהדינים דנקודת החולם שהוא עליית י לאור ונעשה אויר וקביעות הזו של י באויר הוא רק בגלגלתא עכ"ז בקטנות מטרם שיוצאת י מאויר נמצאות השערות מכסות האזנים והמצח מפני שהאור הוא ו"ק בלי ראש ובגדלות כשיוצאת י מאוויר מתפנים השערות ונגלה המצח, שאז חוזרת ומתגלה החכמה שנעלמה מכח כניסת י לאויר. והנה בא"א בעת ההיא מתגלה מצח הרצון שפירושו שהמצח שלו דוחה החכמה ובוחר בחסדים שזה רצון אמיתי, ואזה נמצאים החסדים ההם בבחינת רעוא דראוין משא"כ בז"א שבעת שנתגלה המצח מהשערות היי בעת שאות י יוצאת מאויר ובינה ותו"מ דתחתון חוזרים למדרגה הרי יוצא ונעשה מהם ​​ בחינת קו שמאל ומתעוררת אז מחלוקת בין ימין ושמאל בסו"ה יעלו שמים ירדו תהומות.

בשעה שהמצח מתגלה כמו שממשיך וכשהמצח מתגלה היי כשיוצאת י מאויר והשערו מתפנות מהמצח, נתעורר אז המחלוקת ימין ושמאל ומתגלים דינים דימין וכן דינים דשמאל, על כל אותם הרשעים שאינם רוצי לקבל עליהם שליטת קו האמצעי. וז"ש האי מצחא סומקא כוורדא, היי סוד דינים דשמאל המכונה אדום המענישים קשה את הרשעים הרוצים לינק משמאל בלי ימין. ובשעת שמתגלה מצח דעתיקא שבו שליטת החסדים החשובים יותר מחכמה, להיותם בו ברצון אז אתהדרת חוורא כתלגא כי שליטת החסד דמצח הרצון דעתיקא שה"ס גוון לבן מתגברת על הארת השמאל שבמצח ומזירו ללבן, וההיא שעתא עת רצון אקרי לכלא, מפני שחסדים דמצח דעתיקא מאירים ברצון ולא מחמת מסך וחסרון וע"כ לא פג מהם מעלת החכמה ויש בהם מעלת שניהם ע"כ הם לרצון לכל.