האזינו אדרא זוטא יג - טו  ​​​​ 3

ג ראשים דעתיקא

הזוהר מלמד שרגש אינו נגרם בכלל מעשה, אלא בגלל המחשבה, הגם שאינה מודעת תמיד. כמו כן ידיעה היא סוג של הרגשה, וכאן מלמד על שורש המחשבה הנובעת מחכמה ומעליה אמונה אותה לא ניתן לחקור.

לכל איש נותנים את האישה בדיוק ברמה בו הוא נמצא. יש ואדם מחפש דברים חיצוניים, ואז יקבל בת זוג בהתאם.

כי חכמה סתימאה י בה ג קווים שבכל קו יש בו ד ספירות חו"ב תו"מ שהן י"ב בחינות, ועם כללות עתיקא קדישא השולט עליהם הן י"ג בחינות שמי"ג בחינות אלו יצאו י"ג תיקונים בדיקנא דא"א הנק' י"ג מדות הרחמים וכן י"ג בחינות בשערות ראש דא"א שמונה בחינות מהם שהם ד בחינות דקו ימין וד בחינות דקו שמאל הם על הגלגלתא לצד פנים וד' בחינות דקו האמצעי הם על הגלגלתא מצד אחורי הראש.

אורחא דפלוגתא דשערי השביל באמצע השער

עיקר הלימוד כאן הוא ז' תיקונים שעתיק מתקן את ראש שא"א וי"ג תיקונים צורות ההתפשטות בא"א כדי שיוכל להשפיע לז"א

האזינו אידרא זוטא י - יב  ​​​​ 2

תשע אורות הלוהטים מתיקוני עתיקא

שורש המחשבה מסודר באופן שהוא בנוי משני שורשים, האמונה והידיעה. האמונה נק עתיקא קדישה, עתיק אומר שנעתק מהשגה. מצד אחד האמונה מקיימת הכל, אך אין היא מושגת. יוצא שיש כאן שורש אמונה, ושורש החכמה ויש ביניהם קשר, עתיק וא"א.

אין אפשרות שיהיה משהו מהידיעה של האדם ללא אמונה. מאחר ולא ניתן להשיג את שורש האמונה, מכאן שתמיד הידיעה, המדע יהיה חסר, ותמיד יהיה ספק במחשבה, אשר התשובה לספק היא תמיד האמונה.

כל מה שמאיר את הידיעה, נובע מהאמונה. את האמונה לא ניתן להשיג, אלא את המדע המתפשט ממנה.

מקור ההנאה היא האמונה, ולכן כל הנאה הסותרת את האמונה מזויפת. לכן יש להכפיף כל הנאה חיצונית להנאות הפנימיות.

תחילת הספירות הוא הגתר ונק' עתיקא קדישא מלשון ויעתק משם כי הוא נשגב ומרומם ואין בו שום השגה כי בו מתלבש אין סוף ב"ה ואין בו רצון לקבל. ויש ב פרצופים בסוד הכתר, א נק' רישא דלא אתיידע, ב אריך אנפין. ורדלא ומתחיל הגילוי ולפי שיש שינוי בין ב פרצופים אלו הוא מזהיר על היחוד והאחדות וממשיל אותם כמו הנר והאורות המתפשטים ממנו כן התפשטו ט ספירות דא"א מרישא דלא אתיידע ואינם ח"ו שום תוספות במציאות כלומר המדע אינו תוספת על מציאות האמונה, לכן אין להפריד בין חיצוניות לפנימיות, כי כל מציאות הט"ס דא"א הם בתוך רישא דלא אתיידע כמו שכל מציאות האורות המפשטים מהנר אין להם מציאות חוץ מהנר, אלא שהם נתנים להנות בני אדם מאור הנר. כך ט אורות דא"א יש בהם קוני כלפי בני אדם שיכלו להשיגם. באפן שההבדל בין המדרגות הוא הבדל בערך בני אדם והשגתם המציאות היא אחת וכל ההבדל בין מי שיכול ליהנות או לא, תלויה בדרגתו של האדם המקבל. ולא כלום מבחינת המציאות כי הכל הוא אין סוף כמו הנר והאורות המתפשטים וזהו עניין עמוק מאד. אדם נהנה לפי גובה מדרגתו הרוחנית. המציאות לא קובעת, אלא על האדם לשנות את מדרגתו הרוחנית אשר לפניה תהיה השגתו.

ומה שחושב רק ט ספירות בא"א ואינו אומר ע"ס הוא מטעם כי מיתוק המלכות בבינה נעשה בראשונה בפרצוף א"א כי המלכות עלתה לבינה דרדל"א והוציאה א"א שהוא בחינת בינה ותו"מ דרדלא לחוץ, והוא נתתקן לפרצוף בט' ספירות והמלכות שלו היא עטרת יסוד ומלכות העקרית שלו היא בבינה דרדלא וע"כ אין בו אלא ט"ס.

אלו ב הפרצופין באורך ולפי שעלתה המלכות לבינה דרדל"א נעשה זכר ונקבה ברדל"א המכונים עתיק ונוקבה וכן בא"א יש זכר ונקבה כמ"ש שם. גם צריך שתדע שאלו ט"ס דא"א כוללים כל הפרצופים שבאצילות. כי כח"ב ה"ס ג רישין שלו וגח"ת ה"ס ג רישין לאו"א ונה"י ה"ס ג רישין לזו"ן כי אי אפשר לומר שהכוונה היא לט' ספירות דא"א בלבד כי גם הם אינם מושגים לתחתונים ואיך אומר עליהם נהורין דמתפשטן ומתגליין, אלא הכוונה היא על התפשטותם לאו"א וישסו"ת וזו"ן, וזכור הקדמת ר"ש לאדרא רבא במשל של בוצינא ונהורין דמתפשטין מניה אשר אין שום שינוי מציאות בכל המדרגות והשינויים שאנו דורשים באצילות אלא אין כאן אלא א"ס ב"ה בלבדו יחדי ומיוחד והמדרגות המתפשטות ​​ יש לה ערך כאורות המתפשטים מהנר, ואל תכשל ח"ו בזמן ומקום וריבוי מחמת הבחנות המדרגות שתמצא להלן. עתיק הוא כמו אין סוף כלפי עולם אצילות, לכן הכל קיים בו, וכל מה שעושים זה רק גילוי ולא שינוי המציאות.

אידרא זוטא האזינו ח - י

באותו יום שרבי שמעון רצה להסתלק מן העולם

אידרא הוא מושב/כינוס, וכאן בא ללמד על יסודות המחשבה. רבי שמעון, גלגול נשמת משה רבינו, הוריד לנו מעולמות עליונים את פנימיות התורה.

וילך יג - טו  ​​​​ 5  ​​​​ 

פתחים של עדן ופתחים של גיהנום.

מי שמקבל שיש בורא בעולם, יכול להבין שהכל קורה לטובה.

אדם משער בליבו לפי תת המודע שלו, לפי העיבוד שלו במפגש עם המציאות. וכשמפרש נכון את המציאות, ליבו פתוח לשער גן עדן.

אדם גאוותן משער בליבו מציאות מעוות, הוא כועס, מוציא שם רע, מחפש רק טובה אישית, ואז ליבו פתוח לגיהינום.

עיקר האמונה להאמין שכל מה שעושה הבורא הוא להיטיב, ותפקיד האדם בזמן תיקון להתאמן, להפנים שהמקרה החיצוני לא קובע.

הבדידות היא הדבר הקשה ביותר לאדם, ונובעת מאי קבלת מציאות הבורא, כלומר הרגשת אי שייכות לכלל גדול ממני. ​​ 

אמונה שלמה כוללת שני דברים, שהבורא טוב ומטיב, וגם יש לי תפקיד אישי להגיע לאהבת השם.

​​ 

מג למדנו רשעים שבגיהנם כולם עולים במדורים ידועים. וכמה פתחים יש בגהינם וכל הפתחים הם כנגד הפתחים שבגן עדן, ובשעה שמוציאים משם את הרשעים שקבלו ענשם שעשו תיקון הם פותחים הפתחים ומשימים אותם לחוץ. וכל הפתחים נק בשמות כנגד הפתחים שבגן עדן, וכל פתח ופתח שבגן עדן נק בשם כנגד אותו הפתח מהבחינה שכנגדו בגיהנם ואלו הפתחים שבגן עדן, נודעים פתחים כנגד פתחים. כלומר כשרואים בחינת הפתח שבגינם יודעים על ידו את הפתח שכנגדו בגן עדן מאיזו בחינה הוא. לפי העיוות שהוא צד הגיהנום יודעים מהו הצד החיובי של אותו דבר.

מד בגיהנם יש מדור אחרון תחתון של כולם ומדור ההוא הוא כפול מדור על מדור ונק ארץ עיפתה מהו עיפתה, הוא כש"א רבוע יהיה כפול, כמו עפעפיים ומתרגימן ברובע יהיה עיף. אף כאן עיפתה כלומר כפולה, ומדור ההוא נק שאול תחתית שאול הוא מדור אחד העליון. תחתית הוא מדור התחתון ומשום זה נק ארץ עיפתה תחתית ונק ג"כ אבדון. שאול ואבדון, שהם מדורים הכפולים זה על זה כל המדורים לא נכפלו וכולם אינם עייפים כלומר שאינם נק ארץ עיפתה חוץ מזה. משאול עוד אפשר לעלות אך לא מאבדון

מה ולמדנו מי שיורד לאבדון שנק תחתית, אינו עולה לעולם ואדם ההוא נק איר שכלה ונאבד מכל העולמות. ולמדנו למקום ההוא מורידים לאותם האנשים המבזים לענות אמן. ודנים אותו בגיהנם על אמנים רבים שנאבדו ממנו שלא החשיב אותם ומורידים אותו באותו מדור התחתון שאין בו פתח ונאבד ואינו עולה משם לעולם. וע"כ כתוב, כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה. ושואל, ולא הרי כתוב מבן שאול שועתי שמעת וגו, הוא עלה משם וכתוב מוריד שאול ויעל ומשב אל אכאן שאול שממנו עולם ושם תחתית. שמשם אינו עולה והעמדנו כאן שחזר בו שעשה תשובה שם שלא חזר בו. אמן הוא הסכמה פנימית של האדם, ביטוי לקבלת השם כמלך, שאמן ראשי תיבות, אל מלך נאמן. מכאן אמן הוא קבלה שהשם הוא הבורא ואין עוד מלבדו, שהוא עשה עושה ויעשה לכל המקרים, והכל לטובתנו.

תשובה מועילה תמיד, אך אם אדם לא מסכים למציאות הבורא, דבר שניכר כאשר אינו עונה אמן בכוונה פנימית, שאז גם תשובתו אינה תשובה.

כיצד יכול אדם לא להבחין שישנם תופעות פנימיות שאינן תלויות במקרה. הפירוש של המציאות לא תלויה במקרה, ורואים בחוש שבחלום למשל, ישנה מציאות שלא תלויה במצב גשמי. הפנמה של תובנה זו מאפשרת לקבל את הבורא בצורה הנכונה, ולא להישאר בתפיסה גשמית גופנית בלבד.

מו א"ר יוסי מהו שכתוב כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות וג' אותי עזבו מקור מים חיים זה הוא שלא רצו לקדש השם של הקב"ה באמן מהו עונשו, הוא שכתוב לחצוב להם בארות בארות נשברים שיורדים לגיהנם מדרגה אחר מדרגה עד שיורדים לאבדון שנק תחתית. ואם הוא מקדש השם של הקב"ה לכוון באמן כראוי עולה מדרגה אחר מדרגה להתעדן מעולם הבא ההוא שנמשך תמיד ואינו נפסק ז"ש אמונים נוצר ה' ומשלם על יתר עושה גאווה. עדן הוא חוכמה, להתעדן אומר לקבל חכמה, להיות אדם עדין אומר אדם שאינו גס בליבו ברצון לקבל רק לעצמו. העדינות היא היכולת להיות זך כדי לאפשר השוואת צורה בין האור לכלי. האור כולו להשפיע כפי רצון הבורא, לכן אדם עדין הוא זך ומשפיע.

שירת הבאר

מז למדנו שירה מושכת ברכות ממעלה למטה עד שתמצאנה ברכות בכל העולמות. אר"א עתידים הם ישראל לומר שירה ממטה למעלה וממעלה למטה ולקשר קשר של אמונה שכתוב, אז ישיר ישראל את השירה הזאת, אז שר לא נאמר אלא אז ישיר, היי לעתיד. וכן כולם על דרך זה שנאמרו בלשון עתיד, את השירה הזאת הוא ממטה למעלה, כי השירה היא במלכות שמשוררת למעלה לז"א, עלי באר ענו לה, עלי באר, כלומר שאמרו למלכות הנק באר, עלי למקומך להתאחד בבעלך בז"א זה הוא ממטה למעלה שמעלים המלכות לז"א. הבאר עולה כאשר פועלים מידת השפעה ומעלים אור חוזר

מח ואח"כ ממשיכים ממעלה למטה באר חפרוה שרים, באר היא מלכות חפרוה שרים שהולידו אותה או"א כי או"א תקנו את המלכות בסו"ה ויבן ה' אלקים את הצלע וגו' כרוה נדיבי עם אלו הם האבות היי חג"ת דז"א שנק נדיבי עמים. כרוה היי שהם כרו מקום שיזדווג בה המלך בברכות ובמה, הוא ע"ג זווג במחוקק זה יסוד,במשענותם זה נצח והוד. עד כאן ממעלה למטה, ממדבר שהוא המלכות הנק דבור מתנה, עולה ליסוד הנק מתנה וממתנה עולה נחליאל שהוא ת"ת ומנחליאל במות או"א זה הוא קשר השלם קשר אל אמונה קשר שקיום הכל בו.

אמונה זה לא רק לראות את הבורא כגדול, אלא גם לנברא, אל לו חלילה לזלזל בעצמו, שהרי הוא נברא בצלם ומחזיק בתפקיד חשוב, כיהודי גאה שמחזיק כבוד פנימי, שבא בביטול כלפי הבורא, ובגאווה לבצע תפקידו.

וילך י - יב  ​​​​ 4

כי שם ה' אקרא הבו גודל וגו'

צריך להאמין שבכל מידת דין, יש שם הויה שהוא רחמים.

כאשר אדם עונה אמן, הוא מאשר למעשה שבכל דין יש רחמים, שהויה הוא האלוקים. משמעות הדבר הוא אמונה שכל דין יכול להיפתר.

לב מתוקן פתוח לקבל את ההטבה האלוקית. כשיש לאדם פחדים מלתת עצמו, מלקבל אהבה, הסיבה היא שאינו משבח כראוי את השם.

גאוותן פוחד לשבח אחר מפני שעלול להיות נתון למי שגדול ממנו. ומי שמשבח את השם, מביא להפצת הברכה לכולם.

כל חוויה יש ליחס לכלל הגדול ביותר, לקב"ה, ואז להביא אותה לפרטים, ולקשר הכל יחד. ​​ 

לג מאין לנו זה ממשה, מתחילה אמר ממטה למעלה שאמר כי שם ה' אקרא, מהו אקרא הוא כמ"ש ויקרא אל משה, שזו היא השכינה ואח"כ אמר, הבו גדל לאלוקינו זהו מלך העליון היי ז"א ואח"כ ירד במדרגותיו ממעלה למטה מז"א עד המלכות. שכתוב צדיק וישר שהם יסוד שנק צדיק, וישר שהוא המלכות. ולאח"כ קשר קשר של אמונה ומאמר, הוא, היי צדיק וישר הוא, זהו קשר לכל כי הוא לשון נסתר הרומז על א"ס ב"ה המקשר את הכל. שכינה ממטה וז"א שם השם ממעלה. ב' הייחודים ממטה למעלה וממעלה למטה הם החשובים, ויש לכוון בלב ולקשר הכל לאחד.

לד משום זה צריך האדם לסדר שבח אדונו באותו הדרך מתחילה ממטה למעלה להעלות כבוד אדונו שהוא המלכות, למקום ששקיו שמשקים ממקום של עמקות הבאר נמשך ויוצא היי למקום בינה ואח"כ להמשיך ממעלה למטה משקיו של נחל ההוא שהוא בינה, כל מדרגה ומדרגה של ז"ס תחתונות עד מדרגה אחרונה שהיא מלכות. כדי להמשיך ברכות לכל ממעלה למטה. לאחר שעולה למדרגה העליונה, יאיר לכל המדרגות שלמטה, ואז לקשר הכל בקשר של הקב"ה. כאשר אדם מגיע לתובנה גדולה ומייחס הגדולה לעצמו, הוא מבזה שם השם.

לה שואל מהו ובוזי יקלו ומשיב זהו מי שאינו יודע ליחד השם הקדוש ולקשר קש האמונה ולהמשיך ברכות למקום שצריך. ולכבד שם אדונו וכל מי שאינו יודע לכבד שם אדונו טוב לו שלא נברא. מי שלא יודע להתמסר, לבוא בביטול לעליון, מראה שאינו מכבדו. עניין אמן בכוונה הראויה היא כבוד השם.

עניית אמן

לו א"י ובוזי יקלו היי מי שאינו יודע לכבד את אדונו ולא התכוון באמן שלמדנו, גדול העונה יותר מהמברך, והנה העמדנו לפני ר שמעון שאמר שהעונה אמר, מושך ברכות ממבוע שהוא בינה אל המלך שהוא ז"א וממלך אל המלכה. ובאותיות חקוקות של ר אלעזר אומר מאלך דאמן שהיא בינה לא מ דאמן שהיא ז"א וממ' דאמן לן שהיא מהלכות. כיון שמגיעות הברכות לן שהיא מהלכות נמשכות ויוצאות משם ברכות לעליונים ותחתונים ומתפשטות בכל. והקול יוצא שתו משקוי הברכות שהוציא פלוני עבד מלך הקדוש. העונה אמן מושך את הברכות לכל הפרטים. עניית אמן מבטאת הסכמה לדבר, לברכה ששמע מחברו, ובכך מחזק את תפילתו הוא, שהרי הוא מאשר שהשם מלך העולם. יש בכך גדולה בעצם העניין שחברו ברך על פרי אותו אוכל, והעונה מסכים בפנימיות הגם שאינו נהנה מהפרי.

לז וכשישראל למטה שומרים עצמם לענות אמן ולכוון לבם כמו שצריך, כמה פתחי ברכות פתוחים למעלה, כמה טוב נמצא בכל העולמות וכמה שמחה היא בכל. ומהו שכרם של ישראל שגרמו לזה, שכרם הוא בעולם הזה ובעולם הבא. בזה בשעה שמצירים להם ומתפללים תפלתם לפני אדונם, והקול מכריז בכל העולמות פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. אל תקרי אמונים אלא אמנים היי ששומרים לענות אמן. פתחו שערים כמו שישראל פתחו להם שערי הברכות כך עתה פתחו שערים ותתקבל תפלתם עלו אלו שמצירים להם.

לח זה שכרם בעולם הזה, בעולם הבא מהו שכרם, ומשיב כי כשיצא האדם מעולם הזה שהיה שומר לענות אמן. מהו שומר, כלומר ששומר אותה הברכה שאומר המברך ומחכה לו לענות אחריה אמן, כמו שצריך, אז נשמתו עולה ומכרזת לפניו פתחו שערים לפניו, כמו שהוא היה פותח שערים כל יום כשהיה שומר אמונים היי אמנים. בחינת עולם הבא, אומר שיפתח שערים בליבו. שער הוא מה שאדם משער בליבו, וכאן יכול לשחרר ולפתוח הבנה בלב.

לט א"ר יוסי א"ר יהודה מהו אמן, א"ר אבא, הרי העמידו הכל. אמן נקרא המבוע של נחל ההוא הנמשך שהוא בינה ונק אמן. כי כתוב ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אמן. קיום כל המדרגות היי אותו נחל הנמשך ויוצא שהוא בינה, נק אמן. שלמדנו, מהעולם עד העולם פירושו מעולם שלמעלה שהוא בינה, לעולם שלמטה שהוא מכלות, אף כאן אמן ואמן. אמן של מעלה שהיא בינה אמן של מטה שהיא מלכות. אמן, פירושו קיום של כולם, וכבר העמדנו אמן באלו האותיות שבו.

הקיום של כל דבר הוא מהעולם העליון, שלא יכול להיות חסר.

מ רש"א אלף מאמן היא עמקות הבאר, שכל הברכות נובעות ויוצאות משם ונמצאות. מ פתוחה היא נהר הנמשך ויוצא שהוא יסוד ונק מ וז"ס שלמדנו מ פתוחה היא יסוד ם סתומה היא בינה כמו שהעמדנו בכתוב לםרבה המשרה.

מא ן פשוטה היא כלל של ב נונין. ן פשוטה נ כפופה, כלומר שכוללת בתוכה גם את הנוקבא דז"א הנק נ כפופה ן פשוטה כלל דאת ו שכוללת בתוכה גם את הזכר שהוא אות ו שהוא ז"א כי ן פשוטה היא פשיטו דאתכליל כחדא זכר ונקובא שהם ז"א שהוא ו ומלכות שהיא נ משום זה הכל ביחד נ ו ן ובסוד המשנה כך למדנו. ו היא זכר ן פשוטה היא כלל זכר ונקבה. נ כפופה היא בכלל ן פשוטה. ובספרו של רב המנונא סבא מ שבכאן שבאמן היא ר"ת מלך היי אמן אמן הוא ראשי תיבות אל מלך נאמן שהוא כלל הכל ויפה הוא

מב למדנו כל מי ששמע ברכה מאותו שמברך, ולא כיוון לבו באמן עליו נאמר ובוזי יקלו כש"א לכם הכהנים בוזי שמי. מה ענשו, הוא כמו שלא פתח ברכות למעלה כך אין פותחים לו ברכות ולא עוד, אלא כשיוצא מעולם הזה מכריזים לפניו ואומרים, סגרו הפתחים לפני פלוני ולא יכנס ולא תקבלו אותו, אוי לו אוי לנשמתו.

עניית אמן פירושה שכל מה שקורה טוב, שהרי הבורא טוב ומטיב.

וילך ז - ט  ​​​​ 3

ג' הם שעומדים בעדות להעיד

אין לאדם מספיק בטחון שיכול הוא להגיע לרצון השלם בעבודת השם.

בנוסף לאמונה שלמה למעלה מהדעת, צריך האדם לפעול כשותף.

כדי להגביר ביטחון זה בזמן שאדם טרם הגיע למטרה, לארץ המובטחת, לרצון השלם בדבקות, צריך עדות ככלי שיחזק את האמונה שהמטרה אפשרית. תקווה לא מספיקה, דרושה אמונה שלמה ביכולת להגיע לתכלית. עדות זו צריכה להיות בנויה על שלשה קווים, שהם בחינת האמונה בשלושת האבות. באר יצחק מצד שמאל, הגורל על פיו חולקה הארץ, שזו בחינה של למעלה מהדעת שהיא האמונה.

אדם צריך להנחיל בנפשו את העדות שהכל תלוי ברצון השם, מאפשר לעצמו לקבל כח להתקדם למטרה. אינך יכול לגרום לתוצאה, אך עליך להראות השתוקקות לכך.

בנס הסנה מראה למשה נשיאת הפכים, ושהארץ המובטחת היא נס גדול.

כא לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלוקיכם וג' הוקשה לו למה אמר ה' אלוקיכם ולא אמר ה' אלוקינו. ומשיב כבר העמדנו הדברים בכמה מקומות, את הטעם של השמות אלקיכם אלקיך אל אלוקינו.

כב אמר ר אבא אמר ר יהודה מ"ש כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. אדמת קדש ודאי היי ארץ החיים שהיא המלכות, נק קודש שהיא מובדלת להשפעה אשר אתה עומד עליו, עליו ודאי. היי בתחילה ומכל שכן אחר כך, למדנו אמר ר יוסי כתוב והיה שם בך לעד שיעיד עדות אומר למשה שיזכה לעמוד על אדמה זו גם לאחר מכן

כג ג' הם הנמצאים בעדות להעיד ואלו הם, באר של יצחק, הגורל, והאבן אשר שם יהושע. ושירה זו יותר מהכל, שנאמר לען תהיה לי השירה הזאת לעד וג' אמר רבי יצחק אם כן ארבעה הם, אמר לו ודאי כן הוא אבל בגורל לא כתוב בו עדות.

כד באר של יצחק מאין לנו, כי כתוב על פי הגורל תחלק נחלתו שהיה אומר זה ליהודה וזה לבנימין וכן לכולם. וע"כ אומר על פי הגורל, היי שהגורל דבר. האבן של יהושע שכתוב, הנה האבן הזאת תהיה בנו לעדה, וכאן כתוב והיה שם בך לעד, וכתוב וענתה השירה הזאת לפניו לעד, היא ודאי העידה בישראל. אנחנו רוצים לראות שנזכה בארץ הזו, והעדות היא בבאר יצחק, הגורל ובעיקר השירה. כל זאת נצרך מפני שיוצאים לגלויות, וזו העדות שיחזרו לארץ הקודש. עדות נוספת היא האבן של יהושע, בכניסה במעבר הירדן, היא עדות שאם עברנו וצלחנו פעם את הירידה, ניתן לעשות זאת שוב ואין יאוש כלל.

שיר שירה

כה א"ר אלעזר, מה שכתוב וידבר משה וגו' את דברי השירה הזאת עד תומם, כאן יש להסכל מהו את דברי, את השירה הזאת היה צריך לומר. ומהו עד תומם. משיב אלא כך למדנו בסוד המשנה, כל אלו הדברים שאמר משה כולם היו נחקקים בשם הקב"ה. וכל אלו הדברים היו באים ועולים ויורדים ונחקקים שם בשם הקב"ה, וכל דבר ודבר היה בא לפני משה להתחקק על ידו ועמד לפניו, הי שכתוב את דברי השירה, כי על דבר ודבר בא לפניו להתחקק היי שכתוב עד תומם היי עד שנגמרו להתחקק בשם ה' כל אחד מהדברים קיבל עצמאות ונחקק הן כפרט והן כחלק מהכלל

כו ר אבא אמר, את דברי השירה הזאת, שואל שירה הזאת היה צריך לומר ולא השירה, ומה רומזת ה הידיעה ומשיב, אלא שירת הקב"ה אמר, כש"א שיר השירים אשר לשלמה, שהוא למלך שהשלום כולו שלו שהוא הקב"ה. כבר העמדנו מזמור שיר ליום השבת, ליום השבת ממש, שהוא המלכות, שיר שהקב"ה אמר ליום השבת שהוא המלכות.

כז אלא כאן יש להסתכל שם אמר שיר וכאן שירה ששיר הוא זכר, ז"א ושירה היא נוקבא היי מלכות. והרי למדנו כל הנביאים כולם כלפי משה הם כקוף בעיני בני אדם. והם אמרו שיר היי שיר השירים, מזמור שיר ליום השבת ומשה אמר שירה. משה היה לו לומר שיר והם שירה ומשיב, אלא זה הוא סוד הדבר משה לא אמר זה לעצמו אלא בשביל ישראל שזו המדרגה שהם מסוגלים להבין.

כח א"ל ר"ש אינו כן, אלא משה נודע מכאן ודאי שהיה במדרגה עליונה יתרה מכולם. משה עלה ממטה למעלה והם ירדו ממעלה למטה. הוא משה עלה ממטה למעלה כמו שלמדנו, מעלים בקודש ואין מורידים. משה עלה ממטה למעלה שאמר שירה שהיא תשבחה של המלכה שהיא משבחת אל המלך. והתחיל במלכות, ומשה עצמו התאחד במלך ונמצא ששירה שלו עלתה ממטה למעלה והם ירדו ממעלה למטה שאמרו שיר שהוא בחינת זכר שהוא השבח שהמלך משבח את המלכה והם התאחדו במלכה.

ונמצא השיר שלהם ממעלה למטה מז"א אל המלכות. וע"כ נודע בזה שבחו של משה שהוא יותר מכולם היי שכתוב, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' היי שירת המלכה. למי, לה' משום זה כתוב ויכתוב משה את דברי השירה הזאת וכן וענתה השירה הזאת. שאם זה בא מז"א זו רק מדרגת נשמה, ומצד המלכות זו מדרגת חיה. כאשר ניתן הדבר רק ממעלה למטה בלי שיתוף התחתון, זו מדרגה נמוכה יותר, מפני חוק הופכיות כלים ואורות.

כט וענתה השירה הזאת, שואל וענו הדברים האלה היה צריך לומר, ומשיב אלא סוד הדבר כמו שהעמדנו שכתוב וארץ מתקוממה לו שפירושו שהארץ שהיא המלכות מתקוממה לו שפירושו שהארץ שהיא המלכות מתקוממה לעשות דין באדם. ומשה הסתכל בכל וע"כ אמר שירה שהיא בחינת המלכות כדי לתת לדברים אחיזה במקום זה, במלכות, שממנה יהיה עליהם הדין. שכתוב וענתה השירה הזאת לפניו. ולמה, הוא שכתוב כי אני ידעתי את יצרו וכתוב כי ידעתי כי אחר מותי וגו' וכאשר תעשו את זה, מיד וענתה השירה הזאת לפניו לעד, היי שהמלכות תעניש אתכם. שכאשר תבוא מידת הדין לפעול, יזכירו שכל עם ישראל אמרו שירה על הים. וקשה מפני שמלכות שמים אמורה לשפוט, וכאן אומר שהמלכות, הארץ היא תשפוט.

ל כתוב, יגלו שמים עונו שהוא ז"א שנק שמים ולא יותר, אלא שמגלה עון בלבד, אבל וארץ מתקוממה לו, בזו בארץ שהיא המלכות נעשה הדין למי שנעשה.

לא וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת, עתה התשבחה היא של דוד משום שאמר שירה ממטה למעלה, ממלכות לז"א כמו משה, וזכה למדרגה ההיא לומר שירה ממטה למעלה, ולא אמר שירה זה אלא בסוף ימיו, שהיה בשלמות יתרה משירה הזו. כמו שלמדנו, אל תאמן בעצמך עד יום מותך וכאן למה זכה דוד לומר שירה ממטה למעלה בסוף ימיו, הוא משום שאז היה במנוחה מכל צדדיו שכתוב, ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו.

לב א"ר שמעון שירה החשובה מהכל, מה היא, ומשיב הוא כמו שלמדנו בסוד המשנה, שהעבודה צריכה להיות בדיבורים ובמעשה, בב' יחודים ממטה למעלה וממעלה למטה, כן כאן הוא ממטה למעלה וממעלה למטה ואחר כך לכוין בלב ולקשר הכל בקשר אחד. כאשר אדם מקבל מלמעלה בלי להיות שותף, זו קבלה חלקית ממעלה למטה בלבד.

וילך ד - ו  ​​​​ 2

משה שלטונו בשמש יהושע בירח

צריך היה משה להסתלק כדי לפנות מקום ליהושע לשלוט ולהוליך את העם. כך יש ואדם נושא אישה, שירדה לעולם טרם הזמן של בן זוגה, ואז עושה חסד עם הבעל הראוי, שלוקח את הקודם לפני שמגיע אליה.

מצד העבודה לא ניתן כעת לתת את הזיווג השלם, שכעת יש זמן ומועד לכל עבודה נפשית. וכך בהחלפת התפקידים בין משה ליהושע עליהם להתייצב באוהל מועד, בחינת מקום וזמן, אהל בחינת לב, וזמן מחשבה. עליהם לעבוד יחד, במקום השלמות, חיבור בין מח ללב.

יד ומשיב, אלא הכתוב אמר, הנך שוכב עם אבותיך. אמר הקב"ה למשה, אע"פ שאתה תשכב עם אבותיך, הרי אתה עומד תמיד להאיר אל הלבנה היי יהושוע שהוא בחינת לבנה שהיא מלכות, כמו השמש אע"פ ששקע לא שקע אלא להאיר אל הלבנה, כי אז אחר ששקע הוא מאיר ללבנה, ועל כן הנך שוכב להאיר, וזהו ואצונו, כי עם הסתלקות משה הוא מאיר דברי ה' אל יהושוע, כמו השמש אחר הסתלקותו שמאיר ללבנה. ונמצא שאז התבשר יהושוע להאיר וע"כ כתוב, הנך שוכב עם אבותיך, היי להאיר ליהושע הכל הוא להאיר אליו. אבות הם שורש, והשורש הוא המאיר. אין צו אלא זירוז, שיהושע צריך עדיין לינוק אמונה, לזרז אותו שלא יפול בע.ז שאין ללבנה אור מעצמה.

טו ואח"כ כתוב כי אתה תביא מה בין זה לזה ומשיב אלא תבא אחד הוא לבשרהו שיכנס לארץ ויתקיים בה, ותביא אחד הוא לבשרהו את הממשלה על ישראל, ונמצא שהתבשר על ב דברים התבשר על קיום עצמו בארץ ישראל והתבשר על הממשלה על ישראל. ישנם מקומות שיש לתת לרגש שליטה אך עדיין היא ניזונה מהשמש.

מכנף הארץ זמירות שמענו

טז ר שמעון פתח מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואמר רזי לי רזי לי אוי לי בגדים בגדו וג' אוי להם לבני אדם שהם אינם משגיחים ואינם עוסקים בכבוד אדונם ואינם מסתכלים בקדושה העליונה להתקדש בעולם הזה להיות קדושים בעולם הבא, מכנף הארץ זהו כסות עליונה הקדושה היי המלכות. זמירות שמענו כמ"ש נותן זמירות בלילה, היי הזמירות והתשבחות של כנסת ישראל שהיא המלכות לפני הקב"ה שהוא ז"א בלילה בזמן שהיא מוכנת ונמצאת לשבח את הקב"ה ומשתעשעת עם הצדיקים בגן עדן. רבי שמעון מזרז אותנו לא להיות בבחינת בוגדים בגדו, אוי למי שלא מתעסק בפנימיות התורה בלילה.

יז ומי היא מוכנת לשבח את הקב"ה הוא מחצות לילה והלאה ואז זמירות שמענו, היי תשבחות וזמירות, פירושו כש"א לא תזמור. וכן כתוב זמיר עריצים יענה.

עקירת כל אלו העריצים ממקומם כי כשהלילה נכנס כמה עריצים חוקרי דין שכיחים בעולם הולכים ומשוטטים בעולם לקטרג. מחצות לילה והלאה התעורר רוח אחד ועוקר את כולם ממקומם ומעבירם שלא ישלטו. זמירות שמענו, היי תשבחות של כנסת ישראל לקב"ה בלילה. וכל זה למה, צבי לצדיק היי

שהמלכות רוצה להזדווג בזווג אחד עם הקב"ה ולהתקדש עמו בקדושה אחת, צבי הוא לשון רצון לצדיק הוא יסוד. מחצות לילה ואילך יש כוח שיכול לעקור את הדינים. ההבנות שמולידים בזיווג של חצי לילה הם הבנות קדושות. אין לקחת את זה לגשמיות.

יח ואומר רזי לי רזי לי הוא סוד עליון כי רז גימטרייה אור פירושו סוד. רזי לי הב' זהו להמשיך רוח קדוש כלומר שזווג הקב"ה ושכינתו בחצות לילה הוא סוד עליון. ואם האנשים למטה מתקדשים בזווגם ומכוונים בזה, הם ממשיכים רוח קדוש, אבל אוי לי על הדור ועל העולם בוגדים בגדו. שכולם משקרים בו היי שמכחישים השגחה העליונה, משקרים בעצמם שאינם מתקדשים בשעת הזווג, ולא די שמשקרים בעצמם, אלא הבנים שמולידים יהיו משקרים מחמת השקר שלהם שבעת הזווג שהיה בלי קדושה ליונה ונמצאים פגומים למעלה ולמטה. אדם שרוצה לעשות מעשה למטה, זיווג להוליד בנים, עליו לדעת להתקדש. בנקודת חצות לילה שבנפש, חייב אדם להסכים לבוא לזיווג תוך התעוררות לרצון לקשר. במקום שיא התאווה יש לחצות את המדרגה ולהרגיש כאן את נקודת הקשר, זהו קו אמצעי.

יט כיון שהסתכל ישעיהו בזה קבץ כל יראי חטא ולימד אותם דרך הקדוש איך להתקדש בקדושת המלך בשעת הזווג כדי שבינהם יהיו קדושים. כיון שאלו התקדשו נק הבנים שהולידו על שמו, ז"ש הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים בישראל, היי שנבדלים משאר העמים. כאשר אדם יודע את סוד הזיווג, נולדות לו הבנות אמתיות. קודם כל צריך להיות ירא חטא.

כ פירוש אחר מכנף הארץ זמירות שמענו, בשעה שנכנסו ישראל לארץ וארון הברית הקדוש לפניהם, שמעו ישראל מצד אחד שבארץ תשבחות ושמחה וקול מזמרים עליונים שמזמרים בארץ. אז צבי לצדיק שהתשבחות היו בשעה ההיא אל משה כי צבי הוא לשון פאר ושבח, לצדיק הוא משה. שבכל קום שהארון היה שורה בארץ, היו שומעים קול שאומר וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. אבלי אוי לי בגדים בגדו, שעתידים ישראל לבגוד בקב"ה ולעקרם מהארץ פעם אחת. ומשום שהשקר התאחז ביניהם יתעקרו פעם שנית מהארץ עד שישלמו עוונותיהם בארץ אחרת.