הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

ש.ב תזריע – ד-ו
א. מהיכן כתוב שהקב"ה גוזר על הטיפה אם תהיה זכר או נקבה? ומאידך תלוי הדבר בכך שהאישה
תזריע תחילה, כיצד ניתן לבאר סתירה זאת?

ב. מי הם ג' שותפים באדם, ומהו הצד שנותן הקב"ה לאדם?

ג. מדוע הכישוף גורם לאדם לא רק לוותר על צלם אלוקים, אלא גם לתתו לסטרא אחרא?

תזריע  ד-ו

אִשָּׁה מָּזְרָעַת תְּחִילָה יוֹלֶדֶת זָכָר

תחילת הפעולה של האדם היא ויתור על הרצון, על צד הנקבה שבו.

ט) אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. רבי אחא אמר: הקב"ה גוזר על הטיפה, אם הוא זכר או נקבה. ואתה אומר, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. א"כ, לא צריכים לגזירת הקב"ה. אלא ודאי שהקב"ה מבחין בין טיפה של זכר ובין טיפה של נקבה, ומשום שהבחין בה, גזר עליה, אם תהיה זכר או נקבה.
ג' שותפים באדם. הקב"ה, ואביו, ואמו. שאביו נותן הלובן שבו, ואמו האדום שבו, והקב"ה נותן הנשמה כסימן רואים שאדם בנוי מאות א שהיא היסוד האלוקי, דם = 44 שם אב + אם. ואם הטיפה היא זכר, נותן הקב"ה נשמה של זכר. ואם נקבה, נותן הקב"ה נשמה של נקבה. ונמצא, שבזה שאשה הזריעה תחילה, עוד לא הייתה הטיפה בסופה לזכר, אם הקב"ה לא שלח בה נשמה של זכר. והבחנה זו שהקב"ה מבחין בהטיפה, שהיא ראויה לנשמה של זכר או של נקבה, נחשבת לגזירה של הקב"ה. שאם לא הבחין בזה, ולא שלח נשמה של זכר, לא הייתה נגמרת הטיפה להיות זכר. ונמצא, שב' המאמרים אינם סותרים זה את זה.

י) אמר רבי אחא: וילדה זכר, וכי כיון שמזרעת יולדת? הלא בהריון תלוי הדבר. היה צריך לומר, אשה כי תהר וילדה זכר. מהו, כי תזריע וילדה? אשה, מיום שהִזריעה ונִתעברה עד יום שיולדת, אין מילה בפיה, אלא הולד שלה, אם יהיה זכר. וע"כ כתוב: אשה כי תזריע וילדה זכר. והרי ישנן נשים החושבות ורוצות ללדת נקבה.

יא) אשה כי תזריע. רבי חזקיה פתח: מה רבו מעשיך ה'. כמה מרובים מעשיו של המלך הקדוש בעולם. משל, לאדם שלקח בידיו כמה מיני זרעים ביחד, וזורע אותם בזמן אחד, ואח"כ יוצא כל מין ומין בפני עצמו. כך הקב"ה עושה מעשיו בחכמה, ובחכמה לוקח הכול ביחד וזורע אותם, ואח"כ יוצא כל אחד ואחד בזמנו כמ"ש: כולם בחכמה עשית. במדרגת החכמה שהאור והכלי באים כאחד, עדיין את ההפרדה לפרטים של הבינה. מה רבו מעשיך השם, שנראה שהשם עשה דבר אחד, אך הוא מכיל פרטים רבים.  

יב) אמר רבי אבא: מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְהוָה. כמה מרובים הם מעשיו של המלך הקדוש. וכולם, כל המציאות שבעולמות, סתומים בחכמה כמ"ש: כולם בחכמה עשית. כולם כלולים בחכמה, ואינם יוצאים לחוץ, אלא בשבילים, שהם ל"ב נתיבות החכמה, אל הבינה. ומבינה נעשה הכל ומיתתקן כמ"ש: ובתבונה יתכונן. וע"כ אומר, כולם בחכמה עשית, בבינה. ע"י הבינה. בתבונה, שע"י הבינה הם באים לידי קיום בכך שהחכמה מתפשטת דרך ל"ב נתיבות.

מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ

יג) מלאה הארץ. הארץ, זו כנסת ישראל, המלכות. מן הבינה היא מתמלאת כמ"ש: כל הנחלים הולכים אל הים. קנינך. המלכות, הוציאה אותם אח"כ כמ"ש: אלה תולדות השמים והארץ בהִבראם. בה' בְּראם, שהיא המלכות, ה"ת דהויה שעלתה לבינה. משום זה, מלאה הארץ קנינך.

יד) בשעה שהאדם בא להתקדש ולהזדווג בנוקבתו, ברצון הקדוש שלו, מתעורר עליו רוח קודש, הכלול מזכר ונקבה. משום שנולד ונמשך מז"א ומלכות, שהם זכר ונקבה. ורומז הקב"ה לשליח אחד, הממונה על עיבור בני אדם, ומוסר בידו רוח ההוא, ומודיע לו, לאיזה מקום יתן אותו כמ"ש: והלילה אמר. הורָה גָבֶר. שהלילה. המלכות, אמר לממונה ההוא, הורֶה גבר מפלוני, כדי שיתן שם את הרוח. והקב"ה מצווה את הרוח ההוא, שמשביע שיהיה צדיק. מכאן רואים שמדובר על מה מוליד האדם, האם זכר דיינו צד של השפעה או צד של קבלה עצמית. הרב"ש מלמד שכל הזרעה מתחילה בזאת שההעדר קודם להויה. וכשזורעים את הדומם שנרקב באדמה, מזה נולד דבר חדש, דרגת צומח. האדם נבחן במה הוא זורע באדמה. אם זורע את הרצון לקבל, צד הנקבה, ומוכן שירקב, דהיינו יוותר עליו, מתוך זה יכול להוליד כוח של השפעה.

וגם כשאדם דוחה את האור, אין זה מספיק והוא נבחן על הכוונה. האם זה מתוך האידיאל של היחד, של יתר דבקות, יוכל לקבל נשמה של משפיע. אם רצונו לקבל לעצמו, הדחייה לא תועיל.

אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ-אִישׁ

טו) אז יורד הרוח, וצלם אחד עמו צלם נק' לבושי מוחין, סוג של היגיון. צלם העומד בצורה של מעלה נקרא צלם אלקים. בצלם הזה הוא נברא, בצלם הזה הולך בעולם הזה כמ"ש: אך בצלם יתהלך איש. בעוד שהצלם הזה נמצא עמו, האדם מתקיים בעולם הזה. ואם הצלם מסתלק ממנו, הוא מת. ושני צלמים הם שמתחברים יחד. ושלמה המלך הזהיר לבני אדם ואמר, עד שיָּפוח היום ונסו הצללים. שניים. הצלם מורכב מצללים, כאשר צל = 120=מסך=120 צירופי השם אלקים, מידות הדין אשר צריך מסך שיפרש כל דין למקום חיובי, היינו לקשר עם הבורא. האדם הולך בחייו על פי המסכים שבנה.

צלם הוא בחינת צורת המחשבה של הבורא שכולו השפעה. אז כאשר אדם בונה לעצמו צורה של רצונות השפעה, יכול הוא להתחבר למקור החיים, ואם חלילה כל מה שמעניין אותו זה כמה הוא נהנה בפרטיות, זהו כישוף והולכים כל הכוחות לטומאה, הוא בחינת וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ, שהוא רחוק מפנימיות התורה ונמכר לס"א.

טז) בסִפרם של המכשפים של אשמדאי מצאתי, שאלו הרוצים לעשות כשפים מצד שמאל, ולהתדבק בהם, יקום לאור הנר, או במקום שנראים הצלמים שלו, לאור הלבנה, ויאמר, אלו המילים המתוקנות לאלו הכשפים, ויקרא לאלו צדדי הטומאה בשמות הטומאה שלהם, ויזמין הצלמים שלו לאלו שמות הטומאה שקרא. ויאמר, שהוא מתתקן להם ברצונו לרשותם ולמצוותם. ואז יוצא אדם ההוא מרשות אדונו והפיקדון של אדונו. כלומר, הנשמה שניתנה לו בפיקדון מאדונו, הוא נותן לְצד הטומאה. כישוף הוא צד הנקבה של האדם שרוצה לקחת כח רק מצד השטן, מצד הבריאה מנותק מהבורא, שזה תפקיד הס"א. במקום לדחות, להזריע את צד ההשתוקקות, הוא מבקש להחיות אותה. זהו כוח השתוקקות עצמית גדולה המעוררת ע"י קריאה לכוחות אלו, אנרגיה פנימית שמניעה אותו. זו הדרך בה הצללים מתנתקים ממנו והופך להיות אדם מת בחינת רשעים בחייהם נק' מתים מבחינה רוחנית, מבחינת הצלם, ההיגיון האמוני.

יז) וע"י אלו דברי הכשפים שאמר, ושהזמין אותם לצלמים שלו, נראים שני רוחות, ומיתתקנים באלו הצלמים שלו, להיות תואר בני אדם, ומודיעים לו לזמנים ידועים, דברים להרע לו, ודברים להיטיב לו. ואלו שני רוחות, שלא נכללו בכלל גוף, שלא הספיק לעשות להם גופים עד שקידש השבת לאדם הראשון היה תפקיד לעשות גוף היינו רצון, לכל האורות, הדינים שבאו אליו, אך היו נשמות שלא הספיק לעשות להם גוף טרם השבת. עתה נכללו באלו הצלמים שנתן להם האדם, והם מיתתקנים בהם, ומודיעים אל האדם דברים להזיק לו. וזהו שיצא מרשות אדונו, והפיקדון שלו, הנפש, נתן לצד הטומאה.

יח) אסור לו לאדם בכעסו, לזרוק כלי ביתו או דבר אחר שכמותו, כלי הכוונה בחינת קשר לשאת ברכה ולמסור אותם בידי הס"א. שלא צריך לעשות כן, כי כמה חוקרי דין ומשפט מוכנים לקבל דבר ההוא. ומזמן ההוא, אינן שורות עליו ברכות, כי מס"א הוא. כל שכן, מי שמזמין מרצונו על הטוב ההוא העליון, על הצלם שלו, לאחֵר ולס"א. זה מחמת שהזמין אותם לצלמים שלו.

יט) וכשימיו של האדם קרובים לצאת מעולם הזה ונזרק מהמקום של העבודה, מאותו צלם העליון שנתנו לו. בא אותו רוח הרע, שהיה מיתדבק בו בכל יום, ולוקח ממנו אותו היגיון, הצלם, ומיתתקן בו והולך לו. והצלם לא יחזור לאדם לעולם. אז יֵדע האדם, שהוא נדחה מכל וכבר נלקח כולו לצד האחר.

תזריע  ד-ו

אִשָּׁה מָּזְרָעַת תְּחִילָה יוֹלֶדֶת זָכָר

תחילת הפעולה של האדם היא ויתור על הרצון, על צד הנקבה שבו.

ג' שותפים באדם. הקב"ה, ואביו, ואמו. שאביו נותן הלובן שבו, ואמו האדום שבו, והקב"ה נותן הנשמה כסימן רואים שאדם בנוי מאות א שהיא היסוד האלוקי, דם = 44 שם אב + אם.

מכאן רואים שמדובר על מה מוליד האדם, האם זכר דהיינו צד של השפעה או צד של קבלה עצמית. הרב"ש מלמד שכל הזרעה מתחילה בזאת שההעדר קודם להויה. וכשזורעים את הדומם שנרקב באדמה, מזה נולד דבר חדש, דרגת צומח. האדם נבחן במה הוא זורע באדמה. אם זורע את הרצון לקבל, צד הנקבה, ומוכן שירקב, דהיינו יוותר עליו, מתוך זה יכול להוליד כוח של השפעה.

וגם כשאדם דוחה את האור, אין זה מספיק והוא נבחן על הכוונה. האם זה מתוך האידיאל של היחד, של יתר דבקות, יוכל לקבל נשמה של משפיע. אם רצונו לקבל לעצמו, הדחייה לא תועיל.

אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ-אִישׁ

הצלם מורכב מצללים, כאשר צל = 120=מסך=120 צירופי השם אלקים, מידות הדין אשר צריך מסך שיפרש כל דין למקום חיובי, היינו לקשר עם הבורא. האדם הולך בחייו על פי המסכים שבנה.

צלם הוא בחינת צורת המחשבה של הבורא שכולו השפעה. אז כאשר אדם בונה לעצמו צורה של רצונות השפעה, יכול הוא להתחבר למקור החיים, ואם חלילה כל מה שמעניין אותו זה כמה הוא נהנה בפרטיות, זהו כישוף והולכים כל הכוחות לטומאה, הוא בחינת וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ, שהוא רחוק מפנימיות התורה ונמכר לס"א.

תזריע  א-ג

עַל מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת

א) אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר–וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא. רבי אלעזר פתח: עַל-מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. שואל במשכבי צריך היה לומר, אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, וביקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר כמו הנחש, היינו שכל התענוג נמשך לרצון לקבל. ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת, הטמאה, אמרה, על משכבי אני מבקשת, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה לילות. וע"כ, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, שיוציאני ממנה. הגלות היא בחינה של שהייה בין אומות העולם, כלומר בתוך רצונות של נפרדות, במקום להיות במקום היחד הנפשי

ב) בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. כי אין דרכו להזדווג בי, אלא רק בהיכלו ולא בגלות. קראתיו ולא ענני. כי ישבתי בין עמים אחרים ששם אין זיווג, אין קשר עם הקב"ה, אין מי שיעלה מ"ן, וקולו אינם שומעים, אלא רק בניו. שכתוב: הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי.

ג) רבי יצחק אמר: על משכבי בלילות. אמרה כנסת ישראל, השכינה, על משכבי התרעמתי לפניו, שביקשתיו: שיזדווג עמי לשמח אותי, מקו שמאל, ולברך אותי, מקו ימין, בשמחה שלימה, מקו האמצעי. שמזווג המלך, ז"א, עם כנסת ישראל, יורשים כמה צדיקים ירושת נחלה קדושה, מוחין עליונים, וכמה ברכות נמצאות בעולם.

ד) רבי אבא היה הולך לכפר קניא, למערה של לוד לקטנות במוחין של הולדה, והיו עמו רבי יוסי ורבי חייא. אמר רבי יוסי: אֵשֶׁת-חַיִל, עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה. אשת חיל, כנסת ישראל, השכינה. וּכְרָקָב בעצמותיו מבישה, אלו הם עמים עכו"ם, שהקב"ה אינו יכול לסובלם בעולם כמ"ש: ואקוץ בם. כאלו קוצים ודרדרים, שמֵצרים לאדם ואינו יכול לסובלם. אשת חיל, כנסת ישראל, גוברת על כמה צבאות ומחנות מלאכים הנמצאים בעולם, כל דרי בי"ע המתפשטים ממנה. אשת חיל, פירושו גברת ואדון. עטרת בעלה, עטרת תפארת, כי התפארת, בעלה של השכינה. כנסת ישראל בגלות והיא המבכה על מצבה. על משכבי, ששוכנת בעפר.

אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא

ה) רבי אבא אמר: אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא זו כנסת ישראל שהיא אשת חיל. מי מדרגת ישסו"ת ימצא, כמו שאמר אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים פירושו אשר ישיג אתכם. מי ימצא. פירושו, מי יזכה וישיגה להיות בה בשלמות, ולהימצא עמה תמיד.

ו) וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ  בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר. מִכְרָהּ? מִקחה היה צריך לומר, שקשה לקנותה יותר מפנינים. מהו מִכְרָהּ?, אלא שכל אלו שאינם מתדבקים בה בשלמות, ואינם שלמים עמה, היא מוכרת אותם ומסגירה אותם בידי עמים אחרים כמ"ש: ויעזבו בני ישראל את ה', וימכור אותם ביד סיסרא. ואז כולם רחוקים מאלו פנינים העליונים הקדושים, שהם סודות ופנימיות התורה, שלא יהיה להם חלק בהם. לכן מי שלא שואף לשכינה הקדושה, שעוזב את הרצון לכלל, אין הוא יכול להשיג את השלל, את הפנינים הנמצאים בפנימיות התורה. וכך יבבה אם סיסרא כשהובס ואמרה: הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל.

ז) רבי חייא פתח: בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר. בטח בה לב בעלה זהו הקב"ה, ז"א, שמשום זה הפקיד אותה את השכינה על העולם שיתנהג על ידה, כל הנשק שלו הפקיד בידה, וכל אלו עושי מלחמה. וע"כ, ושלל לא יחסר. שכל הכוחות לעשות מלחמה ולהכניע הס"א, נתן בידיה, שעי"ז מוציאה הניצוצים הקדושים, שנפלו לחיצונים בסיבת החטא, ומחזרת אותם לקדושה. ואלו ניצוצים קדושים, מכונים שלל, שלל המלחמה. כשאדם מרגיש קושי שאינו יכול להתגבר, עליו להבין שהכוחות ניתנו ליחד, לשכינה הקדושה, ורק אם יעזוב את פרטיותו יוכל להתחבר לכלל, לשכינה. וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ  אומר שמי שאינו רוצה להיות ולהרגיש חלק מהיחד, נמכר לאומות העולם, לרצונות נוכריים, וכך סודות התורה לא ידברו אליהם.

ח) רבי יוסי פתח: גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ. גמלתהו טוב, שנותנת טוב לעולם ונותנת טוב להיכל המלך ולבני היכלו. ולא רע, היה צריך לומר זה, משום שכתוב: ועץ הדעת טוב ורע, שהמלכות נקראת עץ הדעת טוב ורע, מטעם, זכה, הוא טוב, לא זכה, הוא רע. וע"כ אומר, ולא רע. טוב ולא רע, בזמן שימי השמים, הספירות דז"א, מאירים עליה, ומזדווגים עמה כראוי. הוא טוב כאשר שימי השמים הם ימי חייה ויש קשר עם הקב"ה. לכן כשישראל מתפללים, מבקשים הם ייחוד, ואומרים לשם ייחוד קודש אבריך הוא ושכינתה. משום שעץ החיים, ז"א, שולח לה חיים, המוחין מבינה, ומאיר לה. ובזמן ההוא, גמלתהו טוב ולא רע. וכל הכתובים האלו, בכנסת ישראל נאמרו.

תזריע  א-ג

עַל מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת

רבי אלעזר פתח: עַל-מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. שואל במשכבי צריך היה לומר, אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, וביקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר כמו הנחש, היינו שכל התענוג נמשך לרצון לקבל. הגלות היא בחינה של שהייה בין אומות העולם, כלומר בתוך רצונות של נפרדות, במקום להיות במקום היחד הנפשי בקשר עם הקב"ה.

אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא

אֵשֶׁת חַיִל זו כנסת ישראל. וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ  בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר. בעלה זהו הקב"ה, שמשום זה הפקיד אותה את השכינה על העולם שיתנהג על ידה, כל הנשק שלו הפקיד בידה. וע"כ, ושלל לא יחסר. שכל הכוחות לעשות מלחמה ולהכניע הס"א, נתן בידיה, שעי"ז מוציאה הניצוצים הקדושים, שנפלו לחיצונים בסיבת החטא, ומחזרת אותם לקדושה. ואלו ניצוצים קדושים, מכונים שלל, שלל המלחמה. כשאדם מרגיש קושי שאינו יכול להתגבר, עליו לחפש במקום שהכוחות ניתנו ליחד, לשכינה הקדושה, ורק אם יעזוב את פרטיותו יוכל להתחבר לכלל, לשכינה. וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ  אומר שמי שאינו רוצה להיות ולהרגיש חלק מהיחד, נמכר לאומות העולם, לרצונות נוכריים, וכך סודות התורה לא ידברו אליהם.

וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר – לכן מי שלא שואף לשכינה הקדושה, שעוזב את הרצון לכלל, אין הוא יכול להשיג את השלל, את הפנינים הנמצאים בפנימיות התורה. וכך יבבה אםסיסרא כשהובס ואמרה: הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל.

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

שמיני לד – לו

זֹאת הַחַיָּה

מאחר ולא ניתן לקבל חיות מאכילת חיה טמאה, ניתן הציווי גם לאהרן הכהן, שרק ע"י החסד ניתן לקבל את הלבוש לאור החיה.

מאכלות כשרים מביאים לדבקות בהשם וכך מזינים את המלכות דקדושה. ואכילה של בהמות לא כשרות גורמת לבידול מהיחד, מהמלכות אשר מענישה בגין כך מאחר והם לא שומרים על הברית ובוגדים בשליחות שלהם. מאכלות טהורים מגרים ומעוררים את הנפש לדבוק בצד הקדושה אשר ממנה מקבלים את ההארה.

קב) זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. אמר הקב"ה, בכל זמן שישראל שומרים נפשם וגופם שלא לטמא אותם, ודאי זאת החיה אשר תאכלו, שיהיו נמצאים בקדושה עליונה להתדבק בשמי, מלכות, הנקראת זאת, ונקראת החיה. ע"י בחירת בהמה ההיא, שבחרתי לכם אשר תאכלו, לא תטמאו בהם, ותהיו דבקים בשמי, במלכות, זאת החיה. פירוש, תהיו דבקים במלכות, הנקראת זאת החיה, אשר תאכלו מכל הבהמה, כאשר תאכלו בהמה טהורה שבחרתי לכם.

קג) וכל זמן שאינם שומרים עצמם וגופם ממאכל ומשתה, יתדבקו במקום אחר הטמא, להטמא בהם. ומשום זה כתוב: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ, שהוא סוד השם הקדוש להתדבק בו. מכל רומז על היסוד, שנקרא כל, שממנו סוד הדבקות בשמו בסוד הברית  כמ"ש: כי כל בשמים ובארץ, שהיסוד מחבר ז"א ומלכות, הנקראים שמים וארץ. מכל הבהמה אשר על הארץ. פירושו, אשר האכילה של הבהמה תהיה נמצאת בטהרה, ולא תטמא אתכם. אז יהיה לכם חלק בשמי, שנקרא כל, להתדבק בו.

קד) זאת החיה אשר תאכלו. בפרעה כתוב, בזאת תדע כי אני ה'. זאת, מלכות, כנגדך, להפרע ממך. זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה. הרי זאת שהיא בחינת אמונה, כנגדכם להפרע מכם אם תטמאו נפשכם. שמלכות ביחוד תענוש אותם, משום שהנפשות של בני אדם באות ממנה. כי הנפש נמשכת ממלכות, והרוח מז"א. ואם אתם תטמאו לאותה הנפש שהיא שלה, הרי זאת, המלכות, לנגדכם. אם לטוב, היא עומדת לכם, שתדבקו בה ותהיה לכם כל טוב. ואם לרע, היא עומדת לכם, שתענוש אתכם. לכן צריך אדם לשמור על המלכות שלא יטמא אותה לא במאכלות אסורים ולא ב"מאכלות" רוחניים.

כאשר אדם מזין את עצמו, את המלכות ואת השכינה הקדושה, דהיינו את היחד במזון ראוי, יקבל שמחה ועונג מהיחד. הגשמיות גורמת לגירוי הנפש הפנימית בהתאם למעשים ולמאכלות שצורך האדם. לכן מאכלות אסורים מטמאים את הנפש, ולהיפך, מאכלים שמגרים את צד הקדושה, מחברים את האדם ליחד, לשכינה.  

קה) אמר רבי אלעזר: זאת החיה, אשר תאכלו מכל הבהמה. מכל אלו הנאחזים בצד הטהור, מותר לכם לאכול. וכל אלו, שאינם באים מצד הזה, אסור לכם לאכול. משום שיש בהמות הבאות מצד הטהור, ויש הבאות מהצד האחר הטמא. והסימן שלהם הוא שכתוב: כל מפרסת פרסה. וכולם רשומים, והכתוב רושם אותם כולם. ומשום זה, כל מי שאוכל מאלו הבאים מצד זה הטמא, נטמא בהם, ומטמא את נפשו הבאה מצד הטהור.

הסיבה שישנם במציאות בהמות טמאות, היא כדי להזין את הקליפות ולאפשר להן קיום.

קו) רבי שמעון אמר: כלל הכל הוא, כי כמו שיש עשר ספירות האמונה למעלה, כך יש עשר ספירות דכשפים הטמאים למטה, וכל מה שיש בארץ, מהם אחוזים בצד זה, ומהם אחוזים בצד האחר. והתיר לנו הכתוב אותם בעלי חיים, הנאחזים בצד עשר ספירות הקדושה, ואסר לנו כל בעלי חיים, הנאחזים בצד עשר ספירות הטומאה.

קז) עז הזו ששורה עליה רוח הטומאה, ומותר לנו לאוכלה? אינו כן. כי אם רוח הטומאה היה שורה בה, היה אסור לנו לאכול אותה, אלא רוחות הטומאה עוברים בתוכן, ונראים כנגדן, אבל אינם שורים לשכון בהן, כי כשהם באים לשרות בהן, רוח אחר, מצד הטהור, עובר עליהן, ורוחות הטומאה נפרדים מהן. וע"כ הם רק נראים כנגדן, לקטרג מתוכן על בני אדם, ואינם שולטים בהן עצמן, ועל כן מותר לנו לאכלן. הם משתמשים באמת לצורך שקר. כך לקחו את העז שהוא טהור לעבודה זרה שלהם, ורק בגלל שיכולים להעביר דרכו את רוח הטומאה בע.ז באים להראות כאילו ניתן להגדיל את הטומאה כאילו זה בא מהקדושה.

קח) כיון שבאים רוחות הטומאה, לשלוט בהן, עובר רוח אחד מצד הטהור, והם נושאים עיניהם ורואים הרשימות שלהן שמצד הטהור, ונפרדים מהן, אבל עוד נראים לפניהם. וע"כ אינן אסורות לנו לאוכלן.

קט) בין בבהמות, בין בחיות, בין בעופות, ובין בדגת הים, בכולם נראים ימין ושמאל. וכל מי שבא מצד הימין, מותר לנו לאכול, וכל אלו שבאים מצד השמאל, כולם אסור לנו לאכול. משום שמדרגת כולם היא בטומאה, וכולם טמאים, ורוח הטומאה שורה בהם, ושוכן בהם. ועל כן רוח הקדוש של ישראל לא יתערב בהם, ולא יטמא בהם, כדי שישראל ימצאו קדושים, ויהיו ניכרים למעלה ולמטה. אשרי חלקם של ישראל, שהמלך הקדוש רצה בהם, ורצה לטהרם ולקדשם על הכל, משום שאחוזים בו. שימין הוא בחינת קדושה לכן הבהמות הדגים והחיות הטהורות באים מצד ימין. בטמאות מותר להשתמש דהיינו לחרוש וכדומה, להמשכת האור מהן, אך לא לקבלת האור.

קי) ישראל אשר בך אתפאר. ואם הקב"ה מתפאר בהם בישראל, איך יבואו להטמא ולהתדבק בצד הטומאה? וע"כ כתוב, והתקדשתם, והייתם קדושים, כי קדוש אני, ולא תשקצו את נפשותיכם. מי שהוא בצלמו של המלך, אינו צריך להפרד מדרכיו של המלך. ומשום זה רשם הקב"ה לישראל כל אלו שבאים מצד הזה, וכל אלו שבאים מצד האחר. אשרי חלקם של ישראל שכתוב בהם, כל רואיהם יכירום, כי הם זרע ברך ה'.

קיא) כל מי שאוכל מאלו מאכלות האסורים, מתדבק בצד האחר, ומתעב נפשו וגופו, ורוח הטומאה שורה עליו, ומראה עצמו שאין לו חלק באל העליון, ואינו בא מן הצד שלו, ואינו דבוק בו. אם יוצא כך מעולם הזה, נאחזים בו כל אלו האחוזים בצד הטומאה, ומטמאים אותו, ודנים אותו, כאדם שמתועב מאדונו, מתועב בעולם הזה, ומתועב בעולם הבא.

שב לד-לו

א. כיצד מפרש רבי אבא את הכתוב זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה מה הערבוב במשפט של חיה ובהמה?

ב. איזה לימוד לומד בגזרה שווה מהמילה זאת באות ק"ד?

ג. מה דעת רבי אלעזר באות כ"ה על מאכלות מותרים ואסורים?

ד. מה עונה רבי שמעון לשאלתו, כיצד מותר לאכול עז אם למדנו שהיא מסיטרא אחרא?

ה. כיצד מחולקים בהמות החיות העופות והדגים במציאות? כיצד זה קשור לעם ישראל?

ו. מה קורה לנשמתו של אדם ביוצאה מהעולם הזה אם אכלה מאכלות אסורים?

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

שמיני לד – לו

זֹאת הַחַיָּה

מי שהוא בצלמו של המלך, אינו צריך להפרד מדרכיו של המלך

כל מי שאוכל מאלו מאכלות האסורים, מתדבק בצד האחר, ומתעב נפשו וגופו, ורוח הטומאה שורה עליו, ומראה עצמו שאין לו חלק באל העליון, ואינו בא מן הצד שלו, ואינו דבוק בו. אם יוצא כך מעולם הזה, נאחזים בו כל אלו האחוזים בצד הטומאה, ומטמאים אותו, ודנים אותו, כאדם שמתועב מאדונו, מתועב בעולם הזה, ומתועב בעולם הבא.

מאחר ולא ניתן לקבל חיות מאכילת חיה טמאה, ניתן הציווי גם לאהרן הכהן, שרק ע"י החסד ניתן לקבל את הלבוש לאור החיה.

מאכלות כשרים מביאים לדבקות בהשם וכך מזינים את המלכות דקדושה. ואכילה של בהמות לא כשרות גורמת לבידול מהיחד, מהמלכות אשר מענישה בגין כך, מאחר והם לא שומרים על הברית ובוגדים בשליחות שלהם. מאכלות טהורים מגרים ומעוררים את הנפש לדבוק בצד הקדושה אשר ממנה מקבלים את ההארה. לכן צריך אדם לשמור על המלכות שלא יטמא אותה לא במאכלות גשמיים אסורים ולא "בזבל רוחני".

כאשר אדם מזין את עצמו, את המלכות ואת השכינה הקדושה, דהיינו את היחד במזון ראוי, יקבל שמחה ועונג מהיחד. הגשמיות גורמת לגירוי הנפש הפנימית בהתאם למעשים ולמאכלות שצורך האדם. לכן מאכלות אסורים מטמאים את הנפש, ולהיפך, מאכלים שמגרים את צד הקדושה, מחברים את האדם ליחד, לשכינה.

שמיני לא – לג

שֶׁמֶן וְיַיִן

צא) שמן, ימין, הוא לכהנים. ויין, שמאל, הוא ללוים. לא משום שהם צריכים לשתות יין, אלא שנמשך להצד שלהם מיין המשומר, שפע החכמה שבקו שמאל דבינה, לחבר הכל יחד ולשמח כל העולמות, שימצא בהם ימין ושמאל כלולים לגמרי זה בזה, שתמצא בהם חביבות הכל, ואהבה של בני האמונה. כי מהתכללות ימין ושמאל זב"ז נשלמות כל המדרגות.

צב) מי שרצונו מתדבק בהתכללות ימין ושמאל, הוא שלם בעולם הזה ובעולם הבא, וימצא כל ימיו שנתדבק בתשובה, שהיא בינה, המקום שיין ושמן נמצאים, שהם יחוד ימין ושמאל. ואז לא יתדבק אחר עולם הזה, לא לעושר ולא לחמדה שלו. ושלמה המלך צווח על זה ואמר, אוהב יין ושמן לא יעשיר, בעולם הזה, כי עושר אחר מזומן לו, שיהיה לו חלק בו. ושיהיה לו חלק בעולם הבא, שהוא המקום שיין ושמן שורים, בעולם הזה ובעולם הבא. ומי שאוהב מקום הזה, אינו צריך עושר, ואינו רודף אחריו. אשרי הם הצדיקים, המשתדלים בעושר העליון כל היום. שכתוב: לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. זהו בעולם הזה. ולאח"כ בעולם הבא, להנחיל אוהֲבַי יש ואוצרותיהם אמלא.

שמיני לא – לג

תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֹּה

צג) פתח הילד ואמר, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה-שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם. והתורה, זו תורה שבכתב, שהוא ז"א. והמצוה, זו תורה שבעל פה, המלכות. להֹרֹתם, כתוב חסר ו'. להורֹתם של מי? אם הֹרֹתם של ישראל, שהם זו"ן, שישראל הם בנים שלהם, כמ"ש: בנים אתם לה' אלקיכם, אינו כן, כי ישראל אינם נזכרים במקרא הזה, שיאמר עליהם, להורותם סתם. אלא הורֹתם של תורה ומצוה. זה הוא יין המשומר, בינה, שהיא אמם של זו"ן, הנקראים תורה ומצוה. בינה היא מולידה תורה ומצווה הנק' זו"ן. תורה שבכתב היא זו"ן שבא מבינה להראות את החוכמה העליונה. ותורה שבע"פ מלכות, ורק דרך התורה שבע"פ מתגלה התורה שבכתב, ע"י משה רבינו שהוא בחינת המרכבה, החיבור להדעת, והוא עלה השמימה להורידה לארץ.  

החסרונות לאדם באים מהעליון כאתגרים, אלו הטבעיים המדויקים של האדם. טבעיים אלו אין לשנות, זו בחינת התורה שבכתב. התורה שבעל פה היא אופן הפירוש שלנו לאתגרים בחיים. כאן הפירוש הוא הקובע ולא מה שהוטבע באדם, האופן בו הוא רוכש היגיון אמוני לפיו הוא מפרש את המציאות, לפי החוקים העליונים.

משום שכל כתיבה של ספר העליון, שהוא חכמה, הנקרא ספר העליון, שם שורה, בבינה. כי ספר העליון, שהוא חכמה, נעלם, ותחלת הגילוי שלו, הנבחן לכתיבה, הוא בבינה, ומשם, מבינה, יוצאת תורה שבכתב, שהוא ז"א, וע"כ אנו קוראים לז"א תורה שבכתב, משום שז"א נאצל ויצא מן הכתב, שהוא בינה. וזה הוא, אשר כתבתי להֹרֹתם, להֹרֹתם ודאי, חכמה ובינה, שהם ספר וכתיבה, שהם הֹרֹתם דז"א.

צד) תורה שבעל פה, המלכות, היא תורה אחרת, העומדת ומתקיימת על פה, שהוא דעת, ז"א, המכריע בין חכמה ובינה, שהוא פה של ספר וכתיבה, שהם חכמה ובינה, כי הדעת, שהוא ז"א, מכריע ומגלה החכמה ובינה, שהם ספר וכתיבה. דוגמת פה של אדם, המגלה מה שנעלם במחשבתו. ותורה זו, היא תורה אחרת מתורה שבכתב, שהיא נקראת תורה שבעל פה, שהיא עומדת ומתקיימת על פה ההוא, הנקראת תורה שבכתב, שהוא ז"א, כי המלכות עומדת ומתקיימת מז"א. ומשום זה נקראת תורה שבעל פה. ומשום זה נתעלה משה בכל דבר על כל שאר נביאים הנאמנים, שכתוב: ואתנה לך. לך, הוא להוציא שאר הנביאים. כי משה הוא מרכבה אל הדעת, שממנו תורה שבעל פה.

וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ

צה) הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף  וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי הָגוֹ רָשָׁע, לִפְנֵי-מֶלֶךְ וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ. בשעה שמתרבים רשעים בעולם, מתתקן הכסא של המלך הקדוש, שהוא המלכות, בדין, ונשאב בדין, ולהבותיו שורפות העולם. ובשעה שיעברו הרשעים מן העולם, אז, ויכון בחסד כסאו ולא בדין.

צו) משמע, שעולם התחתון, המלכות, תלוי בעולם העליון, ז"א, ועולם העליון משפיע לעולם התחתון, כפי דרכיו של העולם התחתון בהשגחה. וע"כ, ויכון בחסד כסאו, שמי שרוצה לברכו ולתקן כסאו, שהוא עולם התחתון, יתקן אותו בחסד ולא בדין. פירוש, שיתקן אותו בחסד, כאשר הכהן נכנס לבית המקדש, המלכות שיכנס בחסד, יכנס במים, ולא יכנס ביין ששתה, שהוא גבורה.
כי עתה גילה כוונתו, אשר חסד ודין, שנאמר על, ויכון בחסד כסאו, מים ויין, חסדים והארת חכמה. ושיעור הכתוב הוא, הָגוֹ רשע לפני מלך, שע"י המשכת היין, הארת חכמה הנמשכת בדינים, המעבירים הרשעים מן העולם, שעי"ז הָגוֹ רשע לפני מלך. ואחר שעברו הרשעים, אין צורך עוד להמשיך בחינת יין, אלא חסדים בלבד, שהם מים. שכבר המשיכו בחינת יין לבער הרשעים והס"א, כדין ויכון בחסד כסאו, שאין צריך עוד להמשיך בחינת יין, אלא מים לבד, שהוא חסד. והרי לא ייתכן בלי השמאל, בלי הארת חוכמה, אלא שהחסדים יהיו הבחינה השלטת, והדין מתכלל בחסד, יין במים.

צז) באו רבי יהודה ורבי יצחק ונשקו בראשו, ומאותו יום לא נפרד עוד מרבי יהודה, וכאשר נכנס לבית המדרש, היה רבי יהודה קם לפניו, ואמר למדתי ממנו דבר ואני צריך לנהוג בו כבוד. אחר כך התקבל בין החברים שקראו רבי ייסא ראש הפטישים המשבר סלעים ומוציא להבות לכל צד. והיה רבי אלעזר קורא עליו בטרם אצרך בבטן ידעתיך.

אותו ילד שהלך איתם, נקודת הקטנות באדם שלומד מתוך הלמעלה מהדעת. זו בחינת הילד וכאן מלמד שגם כשיודעים משהו בדעת, מאד מעריכים את בחינת המעל הדעת.

זֹאת הַחַיָּה

צח) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר אֲלֵהֶם  דַּבְּרוּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. כתוב כאן אהרן, משום שהוא עומד תמיד להבדיל בין הטמא ובין הטהור. כי אהרן חסד, והארת חכמה חיה. וכל ההבדל בין חיה הטמאה והטהורה הוא רק בחסד לבד. כי הטמאים נאחזים בקו שמאל, הנפרד מימין, חכמה בלי חסדים, שממנו נמשכים אז כל החשכות וכל הדינים. והטהורים נאחזים בקו שמאל הכלול בימין, שהחכמה מלובשת בחסד, שממנו נמשך כל הברכות וכל הקדושות. והכתוב, זאת החיה, הארת החכמה, שנקרא אור החיה, אשר ההבדל בין חיה טהורה לטמאה הוא רק בחסד, בחינת אהרן, ע"כ, נאמרה פרשה זו אל משה ואל אהרן שהוא המרכבה לחסד.

צט) רבי אבא פתח: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב, חיים נקראים עולם הבא, בינה, ששם שרוים חיים. עץ חיים הוא אילן, ז"א, מאלו החיים, אור הבינה, אילן שניטע באלו החיים. וע"ז, מי האיש החפץ חיים, כתוב.

ק) אוהב ימים לראות טוב. ימים הם שם המלך הקדוש. המלכות נקראת שם, נאחזת בימים העליונים, חג"ת נה"י דז"א, ומקבלת אותם. ועליהם נאמר, אוהב ימים. שהם נקראים, כימי השמים על הארץ, ימי השמים חג"ת נה"י דז"א. המקובלים למלכות הנקראת ארץ. ומי שרוצה חיים שלמעלה, שיהיה לו חלק בהם, שהם אור הבינה, המקובל בעץ חיים, ז"א. ומי שרוצה ימים עליונים, חג"ת נה"י דז"א, המקובלים במלכות, להדבק בהם ולאהוב אותם, ישמור פיו מכל דבר, ישמור פיו ולשונו, ישמור פיו ממאכל וממשתה, המטמא את הנפש, ומרחיק האדם מאלו החיים דבינה שבז"א, הנקרא לשון, ומאלו הימים דז"א, שבמלכות, הנקראת פה. וישמור לשונו מדברי לשון הרע, שלא יטמא בהם, ויתרחק מהם, ולא יהיה לו חלק בהם.

שאלות חזרה זהר הסולם – פרשת שמיני – עמודים לא-לג
1. לאיזה ספירה ולאיזה ענין משויכים התורה שבכתב והתורה שבע"פ הן מצד ע"ס והן מצד הראש?
2. מדוע נחשב משה רבינו כעליון על כל השאר הנביאים לפי הכתוב ואתנה לך?
3. מה הכוונה שבשעה שיעברו הרשעים מן העולם אז "ויכון בחסד כסאו"?
4. מה אנו לומדים בפנימיות מהכתוב באות צ"ז על הצורה בה כיבדו רבי יהודה ורבי את יצחק את הילד?
5. מדוע בעניני מאכלות האסורים והמותרים הוזכר אהרון כפי הכתוב "וידבר ה' אל משה ואל משה לאמר עליהם וגו'"?
6. מה מפרש רבי אבא בהכתוב "מי האיש החפץ חיים" וכן "אוהב ימים לראות טוב"?

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

שמיני לא – לג

תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֹּה

בינה היא מולידה תורה ומצווה הנק' זו"ן. תורה שבכתב היא זו"ן שבא מבינה להראות את החוכמה העליונה. ותורה שבע"פ מלכות, ורק דרך התורה שבע"פ מתגלה התורה שבכתב, ע"י משה רבינו שהוא בחינת המרכבה, החיבור לדעת, והוא עלה השמימה להורידה לארץ.

החסרונות לאדם באים מהעליון כאתגרים, אלו הטבעיים המדויקים של האדם. טבעיים אלו אין לשנות, זו בחינת התורה שבכתב. התורה שבעל פה היא אופן הפירוש שלנו לאתגרים בחיים. כאן הפירוש הוא הקובע ולא מה שהוטבע באדם, האופן בו הוא רוכש היגיון אמוני לפיו הוא מפרש את המציאות, לפי החוקים העליונים.

קוראים לזעיר אנפין תורה שבכתב, משום שז"א נאצל ויצא מן הכתב, שהוא בינה. כי הדעת, שהוא ז"א, מכריע ומגלה החכמה ובינה, שהם ספר וכתיבה. דוגמת פה של אדם, המגלה מה שנעלם במחשבתו.

אותו ילד שהלך איתם וגילה סודות אלו, הוא בחינת הקטנות שבאדם שלומד ומחשיב את בחינת למעלה מהדעת, שגם כשיודעים משהו בדעת, מאד מעריכים את בחינת המעל הדעת.

זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. ה' פונה כאן גם לאהרן, משום שהוא עומד תמיד להבדיל בין הטמא ובין הטהור. כי אהרן חסד, והארת חכמה חיה. וכל ההבדל בין חיה הטמאה והטהורה הוא רק בחסד לבד. כי הטמאים נאחזים בקו שמאל, הנפרד מימין, חכמה בלי חסדים, שממנו נמשכים אז כל החשכות וכל הדינים.

מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב, חיים נקראים עולם הבא, בינה, ששם שרוים חיים. ומי שרוצה חיים שלמעלה, שיהיה לו חלק בהם, שהם אור הבינה, המקובל בעץ חיים, ישמור פיו מכל דבר, ישמור פיו ולשונו, ישמור פיו ממאכל וממשתה, המטמא את הנפש, ומרחיק האדם מאלו החיים וישמור לשונו מדברי לשון הרע, שלא יטמא בהם, ויתרחק מהם, ולא יהיה לו חלק בהם.

א. מה ההבדל בין יין של ישראל ליין של גוי הן בעליונים והן בתחתונים?
ב. מדוע אסור לנו לשתות יין שנגע בו גוי ואילו מאכל שנגע בו מותר לנו לאכול?
ג. הסבר את הכתוב "מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יעשה" על מי זה נאמר
וכיצד זה נוגע לכל אחד מאיתנו?
ד. מה ההבדל בין שמן ויין? כיצד צריך להתייחס ליחס בניהם? ומה כתוב על מי שאוהב את היחס הנכון בניהם ורודף אחריו?

שמיני כח – ל

יַיִן הָמֶּשׁוּמָר  [יין דמנטרא]

פג) רבי יצחק פתח: אשר חֵלב זבחימו יאכלו ישתו יֵיְן נסיכם. אשרי הם ישראל שהם קדושים, והקב"ה רוצה לקדשם. ישראל הקדושים, כל חיי עולם שיורשים, הכל תלוי בעולם הבא, בינה, משום שהוא חיים של הכל, למעלה ולמטה, והוא המקום שיין המשומר שורה שם, בקו שמאל שלה, ומשם, מן הבינה, יוצאים חיים וקדושה לכל. ויין של ישראל למטה, הוא קדוש בשביל היין של ישראל אחר למעלה, שהוא ז"א, המקבל יין המשומר מן הבינה. וזה בזה תלוי, שיַין שלמטה תלוי ומכוון כנגד יין שלמעלה מה שקורה בעולם התחתון, הוא כנגד העולמות העליונים. כי ישראל למעלה, ז"א, לוקח ביין חיים, הארת חכמה, הנקראת חיה. ומשום זה נקרא עץ חיים, עץ מאותו מקום שנקרא חיים, ויוצא משם חיים אור החיה המחייה. וע"כ מברכים להקב"ה ביין, כי יין של ישראל למטה, הוא כמו זה היין של מעלה. השבח של ישראל, שהם מתנהגים לפי החוקים בעולמות העליונים. היות וז"א דאצילות הוא השורש לעם ישראל, לכן כאשר ישראל מתנהגים לפי אותה תבנית הם לשבח. האמת נמצאת מעבר לתפיסת האדם, אלא המציאות העליונה השייכת לט"ר למרות שאין לה תפיסה במלכות. אמנם אותה קשה לתפוס, אך בלימוד ניתן לקבוע מהי האמת. האמת היא מחוץ לפירוש של האדם, אלא היא אמת העומדת בפני עצמה. לכן תורת אצילות היא תורת האמת שהיא מחוץ לסובייקטיביות של האדם, אצילות מלשון אצלו יתברך. חוקי הקבלה הם האמת העליונה, אותה יש להנפיש ולהשיב ללב.

עם השכל קובעים מהי האמת, דהיינו מבטלים לדעת חז"ל שהגיעו למדרגות האמת. עם הרגש בודקים רק את מיקומנו ביחס לאמת אליה יש להגיע.

האמת היא חיצונית לאדם, ורק כאשר הוא מצליח מתוכו להתחבר אליה באמונה שלמה, הוא זוכה לחיות בשלום עם האמת. האמונה מקשרת בין האמת לשלום

היין המשכר מנתק את האדם מהשכל הישר שמדביק אותו לבורא. יין הוא בחינת חוכמה, וכאשר מושכים חוכמה ממעלה למטה, זו טומאה הזורקת את האדם לחיק הנפש הבהמית שבו. ישראל פועלים ממטה למעלה, דהיינו מושכים השפע רק מטעם שזה רצון העליון, ולא מהרצון לקבל לעצמם. תנועה זו של דחיית האור ממטה למעלה מסמלת שהאדם הוא מטה בחשיבות והבורא הוא למעלה.

יין השכר מנתק את האדם מהנפש השכלית שהיא המקשר לבורא.

פד) עובד עכו"ם, שהוא טמא, ומי שיקרב אליו יטמא, כשיקרב ויגע ביין של ישראל, נטמא היין ואסור לשתותו. כל שכן היין עצמו, שהוא עושה, הוא טמא. כי היין שלהם הוא מבחינת הס"א, שהם ממשיכים יין המשכר, המשכת הארת החכמה מן השמאל ממעלה למטה, שהוא טומאה חמורה המזין את הקליפות שהן הניתוק מהחיות. משא"כ יין המשומר, יין של ישראל העליון, ז"א, נמשך ממטה למעלה. וע"כ, אל תאמר שזה בלבד, יין של ישראל למטה הוא כעין של מעלה, אלא כל מה שעושים ישראל למטה, הכל הוא כעין דוגמא של מעלה, כל שכן יין העומד במקום עליון, בדומה ליין המשומר.

פה) משום זה, ישראל שותים יין של ישראל, שנעשה כראוי בקדושה. כעין ישראל למעלה, ז"א, ששותה ומשתרש ומתברך ביין ההוא העליון הקדוש, הנמשך מן הבינה ממטה למעלה. ואינם שותים יין שנעשה בטומאה ומצד הטומאה. כי בו שורה רוח הטומאה, ומי ששותה אותו נטמא רוחו, והוא נטמא. ואין הוא מצד ישראל, ואין לו חלק לעולם הבא. כי עולם הבא, שהוא בינה, שם הוא יין המשומר, הנמשך ממטה למעלה.

פו) וע"כ ישראל הקדושים צריכים לשמור זה יותר מהכל, משום שנקשר במקום של עוה"ב. ומשום זה ביין מתברך הקב"ה יותר מבכל, משום שהוא משמח צד שמאל דז"א, מכח יין המשומר שממשיך לו מבינה, ובתוך שמחתו נכלל בימין דז"א, והחסדים שבימין, נכללים מהארת חכמה שבשמאל. וכשנעשה הכל ימין בז"א, שהימין מתגבר בו, אז השם הקדוש, המלכות, בשמחה והברכות נמצאות בכל העולמות. ובמעשה שלמטה בשתיית היין, מתעורר המעשה שלמעלה, שהארת החכמה, יין המשומר, נמשך מבינה לקו השמאל דז"א, כמ"ש: שתו ושִׁיכרו דודים. וע"כ מזמנים יין למטה, כנגד יין שלמעלה.

פז) ומשום שהוא יין המשומר למעלה בבינה, צריכים לשמור אותו למטה ממגע נכרי, וכל השמירה שלו הוא קדושה לישראל, ומי שפוגם אותו למטה בצד הטומאה, יטְמא הוא בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא, בינה, ששם המקום שיין המשומר ההוא שורה בו. וכיון שהוא לא שמר היין למטה, אינו משומר לעולם הבא. הוא טימא את היין, יטמאו אותו בעולם ההוא, ולא יהיה לו חלק ביין ההוא של עולם הבא. אשרי הם ישראל, המקדשים עצמם בקדושה עליונה, ושומרים מה שצריך להיות משומר, ומקדשים את המלך בשמירה עליונה הזו. אשרי הם בעולם הזה ובעולם הבא. יש עניין גדול לשמור על בחינת היין, מפני שיין מייצג את הארת החוכמה, את אור מטרת הבריאה, שצריכה להינתן ממטה למעלה. הזהירות הנדרשת מפני שהוא מגיע מצד שמאל, צד שבו מנסים החיצונים להיאחז ביותר.

עובדי כוכבים שהם מנסכים לעבודה זרה, הוא הטומאה. ישנו כלל: כוח הפועל בנפעל. כך בישולי גויים אפשרי אם היהודי מדליק את האש ועושה פעולה סמלית. אך ביין, רק נגיעה קטנה של גוי מספיקה לפסול אותו. ההבדל היא שיין מסמל חומר זך מאד, המייצג את מטרת הבריאה, איתו מקדשים.

וְאִישׁ תְּרוּמוֹת

פח) פתח הילד ואמר: מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ; וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה. מלך, זהו הקב"ה. במשפט, זהו יעקב, שהוא כלל האבות, קו האמצעי, הכולל חסד וגבורה, אברהם ויצחק. כי בקו אמצעי יעמיד ומקיים הארץ, מלכות. ואיש תרומות, תרומת כתוב בלא ו', שהוא קו האמצעי, הנקרא משפט. תרומה מלכות כמ"ש: וזאת התרומה, המלכות הנקראת זאת. ואיש תרומות, זהו עשו, ששאל בצביעותו על תרומות ומעשרות בכל יום ולא עשה כלום. שהיה שואל לאביו, איך מעשרים את התבן, ואת המלח ולא עישר אפילו מה שמחויב במעשר. והוא איש תרומות שאינו משפט, כמו יעקב, שהוא קו אמצעי. אלא שהוא מקו שמאל בלבד, שאינו נכלל בימין. כי התרומה, מלכות, היא מצדו הסתלקות הרחמים, מבחינת דין בלבד, שהוא שמאל בלי ימין. ועל כן אין המלכות באה במשפט הכולל ימין ושמאל, ועל כן יהרסנה  כמ"ש: ויש נספה בלי משפט, להיותו דין בלי רחמים. ועל כן, ואיש תרומות יהרסנה. כשעשיו נוהג תורמה, הרי כל פעולתו היא רק משמאל, לכן הורס את המלכות ופוגם בה, ולמעשה אינו תורם.

פט) הרי דוד המלך היה איש תרומה, וכי דוד המלך היה מרכבה למלכות מבחינת השמאל שלה? אלא ברחמים, שלא למלכות דשמאל בלבד, כמו עשו, אלא שמאל דמלכות המלובש ברחמים. ולא עוד, כי כתוב, חסדי דוד הנאמנים. הרי כמו שנתדבק במלכות דשמאל, נתדבק ג"כ בחסדים.

צ) כל ימיו של דוד המלך היה משתדל שתרומה זו, המלכות, תתקשר במשפט, בז"א, קו האמצעי, ויזדווגו יחד. בא שלמה וזווג אותם יחד, ועמדה הלבנה, המלכות, במילואה. ועמדה הארץ, המלכות, על קיומה. בא צדקיהו והפריד אותם, ונשארה הארץ, המלכות, בלא משפט, ז"א, ונפגמה הלבנה ונחרבה הארץ. אז נאמר, ואיש תרומות יהרסנה. שהוא צדקיהו.

שמיני כח – ל

יַיִן הָמֶּשׁוּמָר  

היין המשכר מנתק את האדם מהשכל הישר שמדביק אותו לבורא.

יין הוא בחינת חוכמה, וכאשר מושכים חוכמה ממעלה למטה, זו טומאה הזורקת את האדם לחיקה של הנפש הבהמית. ישראל פועלים ממטה למעלה, דהיינו מושכים השפע רק מטעם שזה רצון העליון, ולא מהרצון לקבל לעצמם. תנועה זו של דחיית האור ממטה למעלה מסמלת שהאדם הוא מטה בחשיבות והבורא הוא למעלה.

אשרי הם ישראל שהם קדושים, והקב"ה רוצה לקדשם. ישראל הקדושים, כל חיי עולם שיורשים, הכל תלוי בעולם הבא, בינה, והוא המקום שיין המשומר שורה שם, ויין של ישראל למטה, הוא קדוש בשביל היין של ישראל אחר למעלה.

מה שקורה בעולם התחתון, הוא כנגד העולמות העליונים, וע"כ מברכים להקב"ה ביין, כי יין של ישראל למטה, הוא כמו זה היין של מעלה. השבח של ישראל, שהם מתנהגים לפי תבנית החוקים בעולמות העליונים.

האמת נמצאת מעבר לתפיסת האדם, היא מחוץ לפירוש של האדם, אלא היא אמת העומדת בפני עצמה. לכן תורת אצילות היא תורת האמת שהיא מחוץ לסובייקטיביות של האדם, אצילות מלשון אצלו יתברך. חוקי הקבלה הם האמת העליונה, אותה יש להנפיש ולהשיב ללב.

עם השכל קובעים מהי האמת, דהיינו מתבטלים לדעת חז"ל שהגיעו למדרגות האמת. כאשר עם הרגש בודקים רק את מיקומנו ביחס לאמת אליה יש להגיע.

האמת היא חיצונית לאדם, ורק כאשר הוא מצליח מתוכו להתחבר אליה באמונה שלמה, הוא זוכה לחיות בשלום עם האמת. האמונה מקשרת בין האמת לשלום.

יש עניין גדול לשמור על בחינת היין, מפני שיין מייצג את הארת החוכמה, את אור מטרת הבריאה, שצריכה להינתן ממטה למעלה. הזהירות הנדרשת מפני שהוא מגיע מצד שמאל, צד שבו מנסים החיצונים להיאחז ביותר.

עובדי כוכבים שהם מנסכים לעבודה זרה, הוא הטומאה. ישנו כלל: כוח הפועל בנפעל. כך בישולי גויים אפשרי אם היהודי מדליק את האש ועושה פעולה סמלית. אך ביין, רק נגיעה קטנה של גוי מספיקה לפסול אותו. ההבדל היא שיין מסמל חומר זך מאד, המייצג את מטרת הבריאה, ואיתו מקדשים.

שמיני כה – כז

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים

הבריאה עליה מדובר בבראשית היא הבריאה הרוחנית ויש ללמוד אותו על מושג הרצון שברא יש מאין, מחוץ לעצמותו יתברך.

ספירת הבינה מצד אחד היא כולה חסדים, השפעה ומצד שני דינים מתערים ממנה. ז"א מחולק שחג"ת מייצגים בינה ונהי ממלכות.

עו) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם. כל מקום הדין נקרא אלקים. ומקום העליון, בינה, מקום שהדינים יוצאים ממנו, אלקים. ואע"פ שהבינה היא רחמים, ממנה יוצאים דינים ובה הם תלוים. ע"כ נקראת אלקים. בינה היא כתר של חסדים, שבד' בחינות של אור ישר, כל רצונה להשפיע. בינה היא גם שם אהי"ה ובמצב הקטנות אלקים, כאשר משפיעה לזו"ן חסדים בהארת חוכמה, חסדים לא שלמים. כלומר בינה נותנת לז"א "חיסרון" חסדים הארת חוכמה, למרות שלעצמה אין היא צריכה זאת, אלא עבור זו"ן, ולכן בז"ת דבינה דינים מתערים מינה.  

עז) התנינים הגדולים הם האבות, חג"ת, נשקים תחילה מהבינה, ונשרשים להשפיע לכל. ואת כל נפש החיה הרומשׂת. ואת כל נפש מדרגת החיה, זו היא נפש של אדם הראשון, שארץ עליונה, מלכות, הוציאה מחַיָּה עליונה, שהיא בינה. שכתוב: תוצא הארץ נפש חיה, וזו היא נפש של אדם הראשון, שמשך לתוכו. הרומשת, החיה, בינה. השורצת ומשפעת בכל ההרים, שהם חג"ת, למעלה ולמטה, לז"א ולמלכות. ושיעור הכתוב, תוצא הארץ, מלכות, נפש של אדה"ר, מן, חיה הרומשת, בינה. אשר שרצו המים, החסדים של נהר העליון, בינה, הנמשך ויוצא מעדן, חכמה, ומשקה לאילן, ז"א, שישתרש בשרשיו על הכל, ושימצא בו מזון לכל. מים הם החסדים שנמשכים מבינה ומגיעים דרך עדן, חוכמה, משם לאילן הגדול ז"א ואז למלכות שמשפעת לכל.

עח) פירוש אחר. החיה הרומשׂת, היא מלכות, דוד המלך. שכתוב בו, לא אמות כי אחיה לשון חיה, אחיה הוא לדוד המלך שלקח שבעים שנה מאדם ראשון. וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ אלו הם כל אלו המלאכים הקדושים, הנמצאים לקדש שם אדונם בכל יום ויום עוף הוא בחינת המלאך שאין לו רצון לקבל. שכתוב בהם, שש כנפים שש כנפים לאחד. ומהם מעופפים בעולם לעשות רצון אדונם, בשליחותו, כל אחד ואחד כראוי. אמר רבי יהודה ודאי אינו ראוי לילד הזה לדעת כל כך. הוא רואה שהילד אומר דברים כל כך גדולים. אבל אני רואה בו שיתעלה למקום עליון.

עט) אמר רבי יצחק, ודאי החיה הרומשׂת, היא חיה עליונה על הכל, בינה, כי האחרת, מלכות, קוראה הכתוב, ארץ  כמ"ש: והעוף יִרֶב בארץ, במלכות. ולא במים, שהם חסדים של הבינה. כי נהר, בינה, נמשך ויוצא ומשקה בלי פירוד עד מקום ההוא שנקרא ארץ, מלכות. ומשם מלכות דאצילות ולמטה כתוב, ומשם יפרד, כבר עולמות הפירוד. והעוף, המלאכים מעולם הפירוד. העוף תלוים בארץ, המלכות, ונשקים ממנה. שכתוב: והעוף ירב בארץ. אמר רבי יהודה, נשתף הילד הזה עמנו וכל אחד יאמר דבר תורה. לקחו גם את הילד, דהיינו גם את מדרגת הקטנות דמדרגת חיה.

אֲשִׁישׁוֹת ותַּפּוּחִים

פ) פתח רבי יהודה: סַמְּכוּנִי, בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה, אָנִי. מקרא זה למדנו ויפה הוא. אבל כנסת ישראל אומרת זה בגלות. סמכוני, מי שנפל צריכים לסמכו כמ"ש: סומך ה' לכל הנופלים. ומשום זה, כנסת ישראל, המלכות, שנפלה, שכתוב: נפלה לא תוסיף. קום  צריכים לסמוך אותה. וע"כ היא אמרה, סמכוני. אמרה לישראל בניה, שהם בגלות עמה. סמיכה היא בחסדים, אך פה אומר שהסמיכה באה מלמטה, אלא שיש סמיכה נוספת של השכינה, שע"י תפילות הצדיקים שמעלים מ"ן לשם יחוד קודשא בריכו ושכינתא.

פא) במה סומכים את המלכות הנופלת? באשישות, האבות, שהם מתמלאים תחילה, מיין הטוב המשומר, הארת החכמה מקו שמאל של הבינה, המקובלת תחילה בחג"ת, אבות. וכשמקבלים יין המשומר, נקראים אשישות. וכשהם מתמלאים, הרי הברכות נמצאות בתוך המלכות. ע"י מדרגה אחת, שהיא צדיק, יסוד, המקבל מאבות ומשפיע למלכות. ומיחד השם הקדוש, מלכות, בז"א, שתקבל מאלו האשישות, אע"פ שהברכות אינן נמצאות בעולם, שעודנה בגלות, הוא היסוד. סומך ותומך כנסת ישראל בגלות. וע'"כ אמרה, סמכוני באשישות. אם מדבר על הצדיק, צריך היה לומר סמכני לשון יחיד. יתכן ומפני שהיסוד כולל את כל חג"ת נ"ה קורא לו על כל הספירות.

יין הוא דין ותפוח חסדים.

פב) רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים. תפוחים ואשישות שניהם הם האבות, שמשפיעים ליסוד, והיסוד למלכות. ההפרש ביניהם, אשישה, מכניסה היין. תפוח, מוציא היין ומכוון הרצון. ועל כן נאמר, אשישות ותפוחים. אשישות לרוות מיין אהבה לא יכולה להיות רק מהיין, רק מהתשוקה האישית, אלא הרצון חייב להיות מכוון, והתפוחים הם חסדי האבות מסדרים את הרצון. תפוחים לכוון הרצון, שלא יזיק היין. וכל זה, כי חולת אהבה אני, בגלות. ומי שמיחד השם הקדוש, צריך ליחד דין ברחמים, לכלול אותם כראוי, להתבשם ולתקן הכל כראוי. וזה, סומך את כנסת ישראל בגלות.
האבות, חג"ת דז"א, נקראים תפוחים, כי ז"א נקרא תפוח, כמ"ש: כתפוח בעצי היער. אמנם תפוחים נקראים מצד החסדים, שהם בשליטת הימין של החג"ת כלומר תפוח ממתיק דבש ולא הפוך, כמ"ש: בצלו חמדתי וישבתי. אשישות נקראים מצד שליטת השמאל של החג"ת, המקבל יין המשומר, הארת החכמה, מצד שמאל דבינה. בעת שחג"ת דז"א בשליטת השמאל, שאז מקבלים יין, והם כלים לקבלת היין, אז נקראים אשישות. כשנמשך הארת השמאל בלי התכללות בימין, נמשכים דינים מן השמאל, והם מזיקים, וע"כ לתפוחים צריכים שכך נוהגים חסידים השותים יין, לאכול תפוחים כדי המתיק את הרצון, שהם הארת החסדים, ואז אין האשישות מזיקים  כמ"ש: האשישות, שהם דינים, עם התפוחים, שהם רחמים. כאשר הצדיק עושה ייחוד מלמטה, אז יכול לקבל סמיכה ותמיכה מלמעלה, שסמיכה באה תמיד מצד החסדים כאשר תהיה מדרגת חוכמה, שהם האשישות. החוכמה לא יכולה להתקבל אם לא מכוונים אותה, אלא ע"י התגברות וקבלת תענוג רק מקדושה, דהיינו ע"י רצון מכוון כראוי, כוונן שנעשה ע"י התפוח.

שמיני כה – כז

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים

התפוח ממתיק את הדבש ולא ההפך

הבריאה עליה מדובר בבראשית היא הבריאה הרוחנית ויש ללמוד אותה על מושג הרצון שברא יש מאין, מחוץ לעצמותו יתברך.

ספירת הבינה מצד אחד היא כולה חסדים, השפעה ומצד שני דינים מתערים ממנה. ז"א מחולק שחג"ת מייצגים בינה ונהי ממלכות.

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם. החיה הרומשׂת, היא מלכות, דוד המלך. שכתוב בו, לא אמות כי אחיה לשון חיה, אחיה הוא לדוד המלך שלקח שבעים שנה מאדם ראשון. וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ אלו הם כל אלו המלאכים הקדושים, הנמצאים לקדש שם אדונם בכל יום ויום, עוף הוא בחינת המלאך שאין לו רצון לקבל.

אֲשִׁישׁוֹת ותַּפּוּחִים

סַמְּכוּנִי, בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה, אָנִי. סמיכה היא בחסדים, אך פה אומר שהסמיכה באה מלמטה, אלא שיש סמיכה נוספת של השכינה, שע"י תפילות הצדיקים שמעלים מ"ן לשם יחוד קודשא בריכו ושכינתא.

במה סומכים את המלכות הנופלת? באשישות, האבות, שהם מתמלאים תחילה, מיין הטוב המשומר. אם מדבר על הצדיק, צריך היה לומר סמכני לשון יחיד. יתכן ומפני שהיסוד כולל את כל חג"ת נ"ה קורא לו על כל הספירות. אהבה לא יכולה להיות רק מהיין, רק מהתשוקה האישית, אלא הרצון חייב להיות מכוון, והתפוחים הם חסדי האבות מסדרים את הרצון.

שמיני כ – כב

וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע

בת שבע היא בחינת החלק הטוב של עץ הדעת, ולמעשה אדם ראשון צריך היה לקחתה לאישה אלמלא חטא, לכן נתן שבעים שנה לדוד המלך להשלים המהלך.  

נו) רבי אלעזר פתח: וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת-עַמִּינָדָב, אֲחוֹת נַחְשׁוֹן–לוֹ לְאִשָּׁה; וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-נָדָב וְאֶת-אֲבִיהוּא, אֶת-אֶלְעָזָר, וְאֶת-אִיתָמָר. ויקח אהרן, כעין של מעלה. ראויה הייתה בת שבע, המלכות, לדוד, מיום שנברא העולם. ראויה הייתה אלישבע, המלכות, לאהרן, מיום שנברא העולם.

נז) ומה בין זו לזו? ומשיב: כיון ששתיהן הן מלכות, מה ההפרש בין בת שבע לאלישבע? הכל אחד, שתיהן הן מלכות, אבל לדין ולרחמים. כשנתחברה בדוד, היא בדין, לעשות מלחמות ולשפוך דם. באהרן, היא לשלום, לשמחה, להארת פנים, להתברך ממנו. וע"כ נקראת שם בת שבע וכאן אלישבע, שנתחברה בחסד. כי היא אותיות אלי שבע, ואל הוא חסד. בת שבע, היא לדין, לרשת המלכות, ולהתחזק. בת היא בחינת דין, ואל בחינת חסד. המלכות צריכה את שתי הבחינות, לעיתים בדין, מלחמות ולעיתים ברחמים. תפקיד הכהן להזין אותה בשמחה ורחמים, ולעיתים יש להביאה לגבורה ויכולת ויתור והתגברות.

נח) אמר רבי שמעון: קול השופר יפה הוא, זה הוא יעקב, שעלה במחשבה, חכמה, עם האבות, בכללות חג"ת, ויצאו יחד מתוך השופר, מבינה, אמא עלאה. כי כמו שתוקעים בשופר והוא מוציא מים ורוח ואש יחד, שהקול נעשה מהם, כך אמא עלאה, המכונה שופר, הוציא את האבות, חג"ת, בקול אחד, קו האמצעי, ת"ת. ומתוך המחשבה עלו יחד בקול אחד, וקול ההוא נקרא קול שופר, וזהו יעקב, קו האמצעי, הכולל האבות, חג"ת, ביחד, כי קו האמצעי כולל בתוכו כל ג' הקוים, ונקרא קול.

נט) ב' קולות הם: של המנעול ושל המפתח שבמסך דחיריק קו אמצעי, יעקב בנוי משני חלקים. כי מתוך קול המנעול יוצא קול המפתח. אבל קול אחד הוא שנקרא קול השופר, קול המפתח, מיתוק המלכות בבינה, הנקראת שופר. ומכאן יוצאים שאר הקולות מתוך השופר, בזווג המחשבה, חכמה עם הבינה. וז' קולות הם, חג"ת נהי"מ דז"א, שיוצאים ע"י זווג המחשבה בשופר, חכמה ובינה. ושופר זה, שהוא בינה, משקה ומרוה בתחילה את האבות, חג"ת, ואח"כ את הבנים, נהי"מ.

ס) וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע, המלכות, לבָשֶׂם אותה ולשָׂמחה, ולחבר אותה במלך הקדוש, בז"א, בזווג שלם, שתמצאנה ברכות בכל העולמות ע"י אהרן. משום זה צריך הכהן להמצא בהארת פנים, בשמחה, כעין של מעלה, כי על ידו נמצאות ברכות ושמחה. וע"כ נתרחק ממנו דין ורוגז ועצבות, כדי שלא יהיה נפגם מאותו מקום שנקשר בו, המלכות, וע"כ, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה ולא כהן. עליהם כתוב, ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה.

יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ

סא) יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבֹאֲכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ:  חֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם. אמר רבי יהודה: נדב ואביהוא שתויי יין היו. ויין ישמח לבב אנוש. אם הכהן צריך לשמוח ולהמצא בהארת הפנים יותר מהכל, למה אסור לו יין, הרי בו נמצאת שמחה, והארת פנים נמצאת בו?

סב) ומשיב: תחילת היין היא שמחה, וסופו הוא עצבות. והכהן צריך להיות תמיד בשמחה. ועוד, היין בא מצד הלוים, משמאל, כי התורה ויינה של תורה הוא מצד הגבורה. וצד הכהנים הוא מים צלולים ומאירים, שהוא חסד.

סג) אמר רבי יוסי: כל אחד מלוה לחברו והכל כלול זה מזה. השמאל כלול מימין והימין מהשמאל. וע"כ יין, שהוא משמאל, מתחיל בשמחה, משום שכלול ממים, שהוא מימין, ואח"כ חוזר למקומו, לשמאל, והוא נעצב ונרגז ודן דין, כדרך השמאל.

סד) רבי אבא אמר: ממקום אחד יוצאים יין, ושמן חוכמה, ומים חסד. מים ושמן שמימין, לוקחים הכהנים ויורשים אותם. שמן, חכמה, יותר מכל, שהיא שמחה בתחילה ובסוף, ולא כמו יין שבסופו עצבות שכתוב: כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. ויין, שהוא לשמאל, יורשים הלוים, להרים הקול ולזמר, ולא לשתוק. כי יין אינו שותק לעולם. ושמן הוא תמיד בלחש שהוא בא בהשראה עליונה מהלובן העליון, שקט פנימי.

סה) ההפרש בין שמן ליין. שמן בחשאי ובלחש תמיד, בא מצד המחשבה, חכמה, כמו מחשבה שאינה מגולה לחוץ. ועל כן השמן מימין. יין הוא להרים הקול ואינו שותק לעולם, כי השתוי יין אינו יכול לשתוק, בא מצד אמא, מצד שמאל דבינה, יורשים אותו הלוים, שהם לצד שמאל, שעומדים לזמר ולהרים קול, ונמצאים בדין. וע"כ כתוב, ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ואע"פ שזה נאמר על הכהנים, אמנם כתוב שם, הכהנים בני לוי. שיורה שמצד שהם לוים, יהיו על פיהם כל ריב וכל נגע. כך אנשים המרבים לדבר, זה בא מצד השמאל, הגוף, כפי שאמר בנו של רבן בן גמליאל: לא מצאתי טוב לגוף, אלא שתיקה.

אמנם הכהן בא משבט לוי, אלא שזוכה למידת החסד ע"י התגברות על השמאל מטעם האידאה, שזו בחינת הדעת, הכנעה.

שמיני כב – כד

יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ

כהן שנכנס למקדש לעבוד עבודה, אסור לו לשתות יין, כי מעשיו הם בחשאי שכל מעשיו הם בסוד. וע"כ אסור לשתות יין, המגלה סוד, כי כשנכנס יין יצא סוד.

כהן הוא קו ימין ונאסר עליו לשתות יין, שיין שמחה בתחילתו ועצבות בסופו. בנוסף, הכהן קרוב יותר לעליון, ושם סכנה גדולה יותר של יניקה לחיצונים, לכן אין עבודתו בקו שמאל כלל, ואינו שותה יין.

כפי שרואים באיסלם, שהם קו ימין דטומאה, גם הם אינם שותים יין, שהם הלכים רק קו ימין, ובלי צד שמאל, בלי בקשות לעצמם. ישראל עובדים בקו אמצעי הכולל גם ימין וגם את השמאל, לכן מותרים בשתיית יין

ויינה של תורה טוב לכל, טוב לעולם הזה, וטוב לעולם הבא. וזהו יין, שנוח לו להקב"ה יותר מכל. ובזכות זה, מי שמרוה עצמו מיינה של תורה, יתעורר לעולם הבא ויזכה לתחיית המתים, כשיקים הקב"ה את הצדיקים.

ככל שאדם עוסק בתורה ומגלה אותה החוצה, עוזר הוא לכל העולם. אם שותה יין ואינו יכול להגיד דברי תורה, סימן ששתה יין לא טוב, וזהו סוג של בריחה. ישנה עבודה של שמן, הוא שקט פנימי המאפשר חיבור למקום עליון.

שמיני כ – כב

וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע

בת שבע היא בחינת החלק הטוב של עץ הדעת, ולמעשה אדם ראשון צריך היה לקחתה לאישה אלמלא חטא, לכן נתן שבעים שנה לדוד המלך להשלים המהלך.  

נו) רבי אלעזר פתח: וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת-עַמִּינָדָב, אֲחוֹת נַחְשׁוֹן–לוֹ לְאִשָּׁה; וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-נָדָב וְאֶת-אֲבִיהוּא, אֶת-אֶלְעָזָר, וְאֶת-אִיתָמָר. ויקח אהרן, כעין של מעלה. ראויה הייתה בת שבע, המלכות, לדוד, מיום שנברא העולם. ראויה הייתה אלישבע, המלכות, לאהרן, מיום שנברא העולם.

נז) ומה בין זו לזו? ומשיב: כיון ששתיהן הן מלכות, מה ההפרש בין בת שבע לאלישבע? הכל אחד, שתיהן הן מלכות, אבל לדין ולרחמים. כשנתחברה בדוד, היא בדין, לעשות מלחמות ולשפוך דם. באהרן, היא לשלום, לשמחה, להארת פנים, להתברך ממנו. וע"כ נקראת שם בת שבע וכאן אלישבע, שנתחברה בחסד. כי היא אותיות אלי שבע, ואל הוא חסד. בת שבע, היא לדין, לרשת המלכות, ולהתחזק. בת היא בחינת דין, ואל בחינת חסד. המלכות צריכה את שתי הבחינות, לעיתים בדין, מלחמות ולעיתים ברחמים. תפקיד הכהן להזין אותה בשמחה ורחמים, ולעיתים יש להביאה לגבורה ויכולת ויתור והתגברות.

נח) אמר רבי שמעון: קול השופר יפה הוא, זה הוא יעקב, שעלה במחשבה, חכמה, עם האבות, בכללות חג"ת, ויצאו יחד מתוך השופר, מבינה, אמא עלאה. כי כמו שתוקעים בשופר והוא מוציא מים ורוח ואש יחד, שהקול נעשה מהם, כך אמא עלאה, המכונה שופר, הוציא את האבות, חג"ת, בקול אחד, קו האמצעי, ת"ת. ומתוך המחשבה עלו יחד בקול אחד, וקול ההוא נקרא קול שופר, וזהו יעקב, קו האמצעי, הכולל האבות, חג"ת, ביחד, כי קו האמצעי כולל בתוכו כל ג' הקוים, ונקרא קול.

נט) ב' קולות הם: של המנעול ושל המפתח שבמסך דחיריק קו אמצעי, יעקב בנוי משני חלקים. כי מתוך קול המנעול יוצא קול המפתח. אבל קול אחד הוא שנקרא קול השופר, קול המפתח, מיתוק המלכות בבינה, הנקראת שופר. ומכאן יוצאים שאר הקולות מתוך השופר, בזווג המחשבה, חכמה עם הבינה. וז' קולות הם, חג"ת נהי"מ דז"א, שיוצאים ע"י זווג המחשבה בשופר, חכמה ובינה. ושופר זה, שהוא בינה, משקה ומרוה בתחילה את האבות, חג"ת, ואח"כ את הבנים, נהי"מ.

ס) וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע, המלכות, לבָשֶׂם אותה ולשָׂמחה, ולחבר אותה במלך הקדוש, בז"א, בזווג שלם, שתמצאנה ברכות בכל העולמות ע"י אהרן. משום זה צריך הכהן להמצא בהארת פנים, בשמחה, כעין של מעלה, כי על ידו נמצאות ברכות ושמחה. וע"כ נתרחק ממנו דין ורוגז ועצבות, כדי שלא יהיה נפגם מאותו מקום שנקשר בו, המלכות, וע"כ, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה ולא כהן. עליהם כתוב, ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה.

יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ

סא) יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבֹאֲכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ:  חֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם. אמר רבי יהודה: נדב ואביהוא שתויי יין היו. ויין ישמח לבב אנוש. אם הכהן צריך לשמוח ולהמצא בהארת הפנים יותר מהכל, למה אסור לו יין, הרי בו נמצאת שמחה, והארת פנים נמצאת בו?

סב) ומשיב: תחילת היין היא שמחה, וסופו הוא עצבות. והכהן צריך להיות תמיד בשמחה. ועוד, היין בא מצד הלוים, משמאל, כי התורה ויינה של תורה הוא מצד הגבורה. וצד הכהנים הוא מים צלולים ומאירים, שהוא חסד.

סג) אמר רבי יוסי: כל אחד מלוה לחברו והכל כלול זה מזה. השמאל כלול מימין והימין מהשמאל. וע"כ יין, שהוא משמאל, מתחיל בשמחה, משום שכלול ממים, שהוא מימין, ואח"כ חוזר למקומו, לשמאל, והוא נעצב ונרגז ודן דין, כדרך השמאל.

סד) רבי אבא אמר: ממקום אחד יוצאים יין, ושמן חוכמה, ומים חסד. מים ושמן שמימין, לוקחים הכהנים ויורשים אותם. שמן, חכמה, יותר מכל, שהיא שמחה בתחילה ובסוף, ולא כמו יין שבסופו עצבות שכתוב: כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. ויין, שהוא לשמאל, יורשים הלוים, להרים הקול ולזמר, ולא לשתוק. כי יין אינו שותק לעולם. ושמן הוא תמיד בלחש שהוא בא בהשראה עליונה מהלובן העליון, שקט פנימי.

סה) ההפרש בין שמן ליין. שמן בחשאי ובלחש תמיד, בא מצד המחשבה, חכמה, כמו מחשבה שאינה מגולה לחוץ. ועל כן השמן מימין. יין הוא להרים הקול ואינו שותק לעולם, כי השתוי יין אינו יכול לשתוק, בא מצד אמא, מצד שמאל דבינה, יורשים אותו הלוים, שהם לצד שמאל, שעומדים לזמר ולהרים קול, ונמצאים בדין. וע"כ כתוב, ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ואע"פ שזה נאמר על הכהנים, אמנם כתוב שם, הכהנים בני לוי. שיורה שמצד שהם לוים, יהיו על פיהם כל ריב וכל נגע. כך אנשים המרבים לדבר, זה בא מצד השמאל, הגוף, כפי שאמר בנו של רבן בן גמליאל: לא מצאתי טוב לגוף, אלא שתיקה.

אמנם הכהן בא משבט לוי, אלא שזוכה למידת החסד ע"י התגברות על השמאל מטעם האידאה, שזו בחינת הדעת, הכנעה.

שמיני טז – יט

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי

עדיין לא נוסף השקפה

מה) רבי יהודה פתח: אחר שנשלם אהרן באלו שבעת הימים, שהם בינה חג"ת נה"י, ונתעטר בהם, אז יום השמיני, מלכות, צריך להשתלם לקבל את האור מן ז' דמילואים ע"י הכהן. וע"כ העבודה היא בשמיני, כדי להתעטר מז', שהם בינה חג"ת ונה"י, ושיתתקן הכהן על עון העגל, שחטא מתחילה. על אהרן להביא עגל לחטאת על חלקו בחטא.

מו) ויאמר אל אהרן, קח לך עגל, לכפר על עגל שחטא בו, שכתוב: ויעשהו עגל מסכה. בן בקר, ולא בן פרה, כיון שהוא צריך להתתקן אצל הפרה, המלכות, שפגם בה במעשה העגל, ע"כ אינו ראוי להקריב ממנה אליה. וע"כ לא נאמר, בן פרה. המתנה ששולח למלך צריכה להיות מבית אחר, ולא מבית המלך. הרי משלו אל שלו אינו ראוי להקריב. כי חטא בעגל ומקריב עגל, והיה לו להקריב מין אחר. משום זה בן בקר, ולא בן פרה.
בקר רומז על שור, גבורה דז"א. ופרה רומזת על המלכות. וגם המלכות כוללת ג' פנים: פני אריה, פני שור, פני נשר. עגל בן פרה רומז לפני שור הכלול במלכות. כיון שפגם במלכות, צריך להיות התקון ממקום אחר. כי עגל בן בקר רומז על פני שור שבז"א, שממנו ממשיכים תקון אל המלכות. וע"כ אין זה משלו על שלו, אלא ממקום אחר. ולא עגל בן פרה, שהיה רומז על שור שבמלכות.

מז) לטהר על עון ההוא שחטא בו. ואיל לעולה תמימים. עגל לא עולה לעולה, אלא עולה לחטאת. א"כ תמימים, לשון רבים, כתוב על איל בלבד?

מח) אלא אַיָילוֹ של יצחק, צריכים להקריב אל הפרה, שנזכר ב' פעמים בכתוב: שכתוב: וישא אברהם את עיניו וַירא והנה איל. וילך אברהם ויקח את האיל הרי שניים. וכתוב בהם, ויעלהו לעולה. וע"כ נאמר איל לעולה תמימים, לשון רבים, שני איל. וע"כ גבורות מתחלקים לכמה אחרים.
עקדת יצחק זה מיעוט ג"ר דקו שמאל שרוצה לקבל את הג"ר דחכמה ממעלה למטה, כדי שיתיחד עם קו ימין, שנקרא אברהם רק ע"י הכנעת יצחק, קו שמאל יכולים לבוא להתכללות ולא צריך להרוג את השמאל. ב' פעולות נוהגות במסך דחירק שבקו אמצעי, בעת שבא ליחד השמאל והימין יחד: מגלה המסך דמדת הדין דצ"א בחינת מנעולא, שאז התרוקן קו השמאל כולו מאורותיו. גונז את מדת הדין, ומעלה המלכות לבינה, ונמתקת שם במדת הרחמים מפתחא. כי ע"י מסך זה ממשיך תחילה הקטנות דבינה. ע"י הארה עליונה, מוריד המלכות מבינה, ומתגלה הגדלות דבינה. שאומר תמימים לשון רבים, מתכוון לשתי הפעולות של מנועלא ומפתחא. הניסיון של אברהם היה האם הוא מוכן לוותר על קו שמאל.
משיג שוב הקו שמאל בו"ק דג"ר, ומתיחד עם הימין, שהוא ג"ר דפנים.
וזה שתחילה נאמר מקו אמצעי, ז"א, לאברהם, חסד וימין, שישחוט את יצחק בנו, מכח פעולה א' דמסך דחירק שבקו אמצעי, גילוי מדת הדין, המסלק כל האורות מקו שמאל, שזה נבחן לשחיטה. ואח"כ נאמר לו, אל תשלח ידך אל הנער, הגניזה של מדת הדין. ואח"כ נאמר, וירא אברהם, והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו, שראה איך המלכות עלתה ונסתבכה בבינה, שהיא פעולה הב' דמסך דחירק. שע"י ראיה זו נמשכה הקטנות מבינה. ואח"כ ע"י הארה העליונה, יורדת המלכות מבינה ומתגלה הגדלות מן הבינה, כמ"ש: ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת יצחק בנו. כי אז נתתקן יצחק בנו ע"י הגדלות מן הבינה. הרי שב' פעמים איל שכתוב כאן, הם ב' מיתוקים: אחד לקטנות ואחד לגדלות. וזה אמרו, איל לעולה תמימים, שתי איל, כי בעת שמקריב האיל לעולה, צריך לכוון לב' בחינות איל לעולה, הנזכרים בעקדת יצחק. ועליהם נאמר תמימים לשון רבים. שיש ב' מיני גבורות: דקטנות, שאז קו שמאל, גבורה, ו"ק בלי ראש.
דגדלות, שאז יש לקו שמאל ו"ק דחכמה. ואלו ב' גבורות מתחלקות לכמה בחינות. כשמקריב איל צריך לכוון לשתי בחינות של איל, איל אחד שצריך לוותר עליו לגמרי ואחד לקבלה רק בו"ק, מנעולא ומפתא דקו אמצעי.

מט) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת, וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי-שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה. עגל לחטאת היה צריך לומר, כמו בכהן? אלא ישראל כבר קבלו עונשם, ועל כן לא כתוב בהם, עגל לחטאת, אלא עגל לעולה. כי כל אלו שחטאו בעגל בדבור, במעשה, בעבודה קבלו עונש דהיינו תיקון. ואפילו אלו שלא עבדו ממש, אלא שעלה ברצון לבם לעבוד לו שזו עבודה זרה, ג"כ נענשו, כמ"ש: וַיַשק את בני ישראל, שמזה הגיע עונש לאותם, שעלה ברצונם לעבוד לו. אבל כל אלו, שהעלו ברצונם שלא לעבוד לו, אלא רק מעין של רצון העלו ממנו, נטהרו כאן, בקרבן עגל לעולה. וע"כ מקריבים אותו עולה ולא חטאת. כי עולה נקרבת על הרהורי הלב.

נ) קחו שעיר עזים לחטאת, כיון שלא חטאו אלא בהרהורי הלב, שמספיק עולה, משום שהקריבו תחילה לשעירים השולטים על הרים הרמים שהם בשורשים. וזהו לחטאת, שהיו צריכים חטאת, להטהר מחטא זה. ולא עוד אלא לחידוש הלבנה, היו צריכים חטאת, שהיה אז ר"ח ניסן. ובר"ח מקריבים חטאת.

נא) ושור וַאיל לשלמים. שור ולא פר, משום ששור שלם, שרומז על פני שור משמאל, גבורה דז"א. אבל פר ופרה רומזים לזכר ונקבה שבשמאל דמלכות, שאינו שלם. וע"כ השור בא להראות שלום במלכות, שמגבורה דז"א, שהוא שור, נמתקת גבורת המלכות, שהוא פר ופרה כמ"ש: לשלמים. שור ואיל באים מצד שמאל דז"א: שור מצד שמאל, שכתוב: ופני שור מהשמאל. איל, משום האיל של יצחק, שהוא מהשמאל. ועולים לשלמים, להשלים אותם לכנסת ישראל, שהיא המלכות. וע"כ שור ואיל לשלמים שהגבורה באה לתקן את המלכות.

נב) אמר רבי יהודה: הכל הוא, משום שכנסת ישראל, המלכות, מתעטרת ומתברכת ע"י הכהן במילואים בשבעת הימים שהם בינה חג"ת נה"י שבאים למלא את בחינת המלכות שהיא היום השמיני. ויום השמיני שמחת כנסת ישראל בהקב"ה, שמחת עליונים ותחתונים. וכמו שנשלם הכהן למטה, כביכול נשלם הכהן למעלה, שהוא חסד דז"א. חוץ מנדב ואביהוא, שעוררו הפרעה בין המטרונית והמלך. וע"כ, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם. מי שמנסה למשוך ג"ר דחוכמה בלי התיקונים, פוגם

נג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה.  כי שמן משחת ה' עליכם שיש בכם קדושה. שבמעשה שלמטה מתעוררים מעשים למעלה. והמעשה שלמטה צריכים להראות כעין המעשה שלמעלה כדי שיהיה גירוי נכון גם לבחינה העליונה, שאחרי המעשים נמשכים הלבבות.

נד) כל השמחה של מעלה תלויה בשמן הקדוש, חכמה, שמשם יוצאות שמחה וברכות לכל הנרות. והכהן העליון, חסד, מתעטר בשפע השמן הנמשך מחכמה, ומשום זה, הכהן, ששמן המשחה נמשך עליו כעין שלמעלה, צריך להראות שמחה והארת פנים, ולא יהיה נראה חסרון בראשו, ולא בלבושיו, אלא להיות שלם לגמרי כעין של מעלה, ולא יראה בו פגם כלל, כדי שלא יעשה פגם במקום אחר למעלה כל צד של כהן שבנפש, צד אמונה צד חסד, צריך להיות שלם.

נה) אם אלעזר ואיתמר היו נראים פגומים בשעה ההיא, בלבושיהם או בראשיהם, לא היו ניצולים באותה שעה, שמתו נדב ואביהוא. כי השעה עמדה לעשות דין. ועל כן למדנו, בשעה שיש מגפה בעולם דהיינו נותנים חשיבות לדעת הגוף, לא יעורר אדם עצמו לשום דבר בעולם, כדי שלא לעשות רושם, שיתעוררו עליו בעלי הדין. חוץ אם מעורר עצמו לדבר טוב כמו אמונה, ויכול לדחות שעת הדין. כי בזמן ובשעה שדין נמצא בעולם, מי שיפגש בו, לוקטים אותו ויסתלק מן העולם. ומשום זה, ולא תמותו. כתוב, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה. משום שהם אינם באים מצד הכהנים, ואין חשש שיהיו נזוקים. ע"כ מותר להם להתעורר ולבכות את השריפה. ולא לכהנים, אשר הדין שלט אז עליהם.

שמיני י – יב

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי

כו) פתח רבי אלעזר: וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל. שואל מהו יום שמיני, אלא כתוב: וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת, יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כי שבעת ימים ימלא את ידכם. הפרט, הגוי הוא שליח לקו שמאל, ויהודי לא מאחר ובטבעו הוא קו ימין

כז) אשרי הם הכהנים שמתעטרים בעטרותיו של המלך הקדוש, ז"א, ועטרותיו הן האורות של בינה. ומשוחים בשמן מדרגת חוכמה המשחה הקדוש, שעי"ז מתעורר שמן העליון שע"י מה שמעוררים למטה מתעורר למעלה, שהיא שפע החכמה אשר בבינה, המשקה לכל שבע הספירות חג"ת נהי"מ, שנמשחות מאותו משחת קודש שבבינה. וכל אלו שבעת הנרות, שהם ז"ס, נדלקים ממנה, ומשחת קדש, מז"ת דבינה, היא כלל של כל השבעה. וע"כ נאמר עליהם, שבעת ימים יְמלא. שבעת ימים, ז"ס הכלולות בבינה, הם ימלאו את ידכם משמן המשחה. ע"י שישפיעו בז"ס דז"א. וכל ז"ס דז"א נכללים בבינה.

כח) הם רק ששה ימים, חג"ת נה"י, כלולים בבינה, ובינה כלל כולם, וע"כ נבחנת ליום בפני עצמה. ומשום זה כתוב, שבעת ימים יְמַלֵּא, שהם חג"ת נה"י דז"א עם הבינה, מפני שחג"ת נה"י דז"א תלוים בבינה, ע"כ היא נמנית עמהם. ועל זה נקראת כנסת ישראל, המלכות, בת שבע, משום שכלולה משש ספירות אחרות. וא"כ הייתה צריכה להקרא בת שש. אלא שעם בחינתה עצמה היא שבע מאחר וסופרים גם את בינה. אף כאן, כיון שהבינה כלולה משש אחרות, היא נבחנת ג"כ ליום בפני עצמה להספר עמהם, והם שבעה ימים. אין לנתק את ז"א מבינה אחרת יהיה חסר בעצמו ללא קשר לג"ר ולא יכול להשפיע למלכות. לכן נק' בת שבע מאחר וז"א עומד בקשר עם בינה, למרות שבטבעו הוא בקטנות. ובת שבע שהייתה מיועדת לדוד, לא הגיע אליו עד שעברה תיקון של מיעוט הלבנה.

ובאותה בחינה אסור לנתק את ששת ימי המעשה מההשראה העליונה, מבינה. אין ביגיעה עניין בפני עצמו, אלא בקשר לבינה, למקור שלשמו עושים את הפעולה, לאמונה העליונה. לכן שבעת ימים ולא שישה.

כט) כיון ששבעה, בינה עם ששת ימים הכלולים בה, השלים הכהנים, והעטיר אותם, ומשח אותם בכל, כאשר הגיעו לכנסת ישראל, המלכות, שהיא יום השמיני, אחרי בינה חג"ת נה"י, נצטוה אהרן להקריב עגל, בנו של פרה, הרומזת על המלכות דין רפה, כדי לכפר על עון של עגל האחר שעשה אהרן, וחטא אל הפרה, המלכות, שהיא השמיני לז' ימים, שהיא נקראת, שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי ישראל. ואז נמצא הכהן שלם בכל, בשמונה מיני לבושי כבוד, שלם בכל הספירות, שלם למעלה שלם למטה.

ל) ובכל דבר צריכים להראות מעשה למטה. ולא כפי שיש הטוענים שאין להקפיד על מעשי המצוות, אלא עיקר הכוונה. חייבים גם מעשה וגם כוונה. ועל כן נעשה באהרן מעשה למטה, שבעת ימים, שלא יצא מן המשכן והקרבת הקרבן ביום השמיני, כדי שיעורר כך למעלה, וימצא הכל באפן אחד, ואז מתברכים כל העולמות, והברכות נמצאות ע"י הכהן. וכאן נשלם הכהן בכל השלמות כראוי.

לא) עגל למה? הוא שכתוב: עגל בן בקר לחטאת, משום אותו החטא שעשה מתחילה, שהוא העגל. ואיל לעולה להקריב, משום האיל שהקריב אברהם במקום יצחק, המִתוק של יצחק, עולה תמימה. והאיל הזה היה ראוי להקריב ולהשלים ולהמתיק את השמאל ולהשלים המלכות מצד יצחק, כי המלכות נבנית מצד שמאל, יצחק, וע"כ צריכים להשלימה משם. ואיל זה נקרב לעולה, משום אַיָילוֹ של יצחק, כי עולה, עולה למעלה, לבינה, כדי לעטר המלכות בשלמות. עגל בשבילה, כדי לתקן הפגם במלכות מעשיית העגל. איל להשלים אותה בשלמותו של יצחק, כי יצחק שמאל, שור במרכבת יחזקאל, והאיל המיתוק והשלמות שלו. כאשר מקריב הכהן ביום השמיני עגל ואיל העגל הוא למניעת החטא ואיל על צד החיוב, המתוק שרוצה להעלות מלכות לבינה, הכל להשם

לב) וישראל שחטאו עם הכהן יחד בחטא העגל, מקריבים, שכתוב: ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה'. שור, לתקון הפגם על מה שחטאו בעגל. ואיל, להשלים המלכות בשלמותו של יצחק.

לג) למה בכהן כתוב, עגל לחטאת, ובישראל לא כתוב, שור לחטאת? ישראל קבלו עונש מתחילה ובכמה אופנים ע"י בני לוי, והשקאה, ע"כ לא רצה הקב"ה להזכיר להם עוונם כבתחילה, וע"כ לא כתוב כאן, לחטאת, אלא לשלמים, כדי להראות שלום, שהקב"ה הוא בשלום עם ישראל על זה.

התיקון שניתן כאן הוא לכלל, לכהן ולא לפרטים לעם ישראל איתם הקב"ה בשולם. משה הפקיד את חור ואהרן להשגיח בזמן שעלה להר, והעם הכן פנה אליהם.

לד) אבל אהרן, שלא קבל עונש על חטא העגל מחמת תפלתו של משה, ועד עתה היה העוון תלוי, ע"כ כתוב, ועגל בן בקר לחטאת, כדי שיתכפר עוונו ויטהָר, ויהיה נשלם לגמרי.

לה) וביום ההוא בו נקרבו קורבנות אלו נשלמו העליונים והתחתונים, ונמצא שלם בכל, שמחה למעלה ולמטה. ואם לא הייתה נמצאת ההפרעה של בני אהרן ביום הזה, מיום שעלו ישראל מן הים, לא הייתה נמצאת שמחת עליונים ותחתונים כביום ההוא. ביום ההוא נעבר אותו העוון של העגל מן העולם, ונמצאו הכהנים וישראל שנטהרו ממנו. ביום ההוא נעבר כל אלו המקטרגים שלמעלה, והיו הולכים ומשוטטים מסביב ישראל, ולא נמצאו בעת ההיא. כשיש שלימות אך עדיין לא הגיע גמר תיקון, המהלך הוא שיראה עצמו מחצה על מחצה, לכן על האדם לעורר קו שמאל להמשיך את התיקון. דווקא ביום כל כך משמח, בא היצר הרע לפעול בעוצמה. לכן לעולם יראה אדם עצמו מחצה על מחצה בזכויות ובחובות. מגדילים לאדם את היצר שבזמן שהוא בהשארה גבוהה, כדי שיגלה מה עוד עליו לתקן. וזהו רגע קריטי, ללמוד מתי יש לפעול ולתקן בזמן ובמדרגה הראויה.

לו) עד שגרמה השעה, וקמו נדב ואביהוא, וערבבו שמחת הכל, ונעשה כעס וחוסר הרמוניה בעולם  כמ"ש: וירא כבוד ה' אל העם. מיד, ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא איש מַחְתָּתוֹ. אצל הגדולים מתעורר קו שמאל בחוזקה. אצל אדם קטן נראים חטאים קטנים, ושם גם מצפים ממנו לתיקון, אך ככל שאדם גדול, יצרו גדול הימנו, ועליו לעשות עבודה גדולה יותר.

לז) ביום ההוא הייתה שמחת כנסת ישראל, המלכות, להתקשר בקשר האמונה בכל הקשרים הקדושים, בכל הספירות דז"א. כי קטורת מקשרת את הכל כאחד, ומשום זה נקראת קטורת. נדב ואביהוא באו וקשרו כל אלו עם הרצון העצמי שלהם לס"א יחד. והשרו את המלכות מבחוץ, שלא קשרו אותה עם הספירות דז"א. וקשרו במקום המלכות. וע"כ הזהיר אח"כ את הכהנים, שכתוב: בזאת יבא אהרן אל הקדש, שיקשר המלכות הנקראת זאת.

לח/א) בכמה אופנים ערבבו את השמחה של כנסת ישראל:
– שלא נשאו אשה כדת משה וישראל, דהיינו שיכול לשאת ולתת את בחינת הרצון לקבל, בעל מנת להשפיע, ולא היו ראויים להקריב, ושיתברכו העולמות על ידיהם,  שלא הייתה ראויה השעה להקרבת קטרת, שלא היה בזמן העלאת הנרות והטבת הנרות והקרבת הקטורת חייב להיות יחד עם נר התמיד, שדחקו השעה לרשת הכהונה בחיי אביהם, מטרם שנתנו הקטורת, יצא המשפט שלהם, שכתוב: ויקריבו לפני ה' אש זרה, שהס"א נקשר בקשר הזה, והשרו כנסת ישראל, המלכות, מבחוץ. גם אדם הראשון אמר לקב"ה בעלילה באת אלי וגורש, כך גם הם היו יכולים לחכות עד שיהיו כהנים גדולים, דהיינו ממתינים לזמן הנכון ופועלים כראוי.

שמיני י – יב

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי

בכל דבר צריכים להראות מעשה למטה.

יש להקפיד על מעשי המצוות, בניגוד לאלו הטוענים שהעיקר הכוונה שבלב. חייבים גם מעשה וגם כוונה.

וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת, יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כי שבעת ימים ימלא את ידכם. ובאותה בחינה אסור לנתק את ששת ימי המעשה מההשראה העליונה, מבינה. אין ביגיעה עניין בפני עצמו, אלא בקשר לבינה, למקור שלשמו עושים את הפעולה, לאמונה העליונה. לכן שבעת ימים ולא שישה.

כשנחנך המשכן, ביום ההוא נעבר אותו העוון של העגל מן העולם. גם כשיש שלימות אך עדיין לא הגיע גמר תיקון, המהלך הוא שיראה עצמו מחצה על מחצה בזכויות ובחובות, לכן על האדם לעורר קו שמאל להמשיך את התיקון. דווקא ביום כל כך משמח, בא היצר הרע לפעול בעוצמה. כאן מגדילים לאדם את היצר בזמן שהוא בהשארה גבוהה, כדי שיגלה מה עוד עליו לתקן. וזהו רגע קריטי, ללמוד מתי יש לפעול ולתקן בזמן ובמדרגה הראויה.

ככל שאדם גדול, יצרו גדול הימנו, ועליו לעשות עבודה גדולה יותר מפני שמתעורר אצלו קו שמאל חזק. זהו הניסיון בו לא עמדו בני אהרן. אצל אדם קטן נראים חטאים קטנים, ושם גם מצפים ממנו לתיקון.

שמיני ז – ט

וְכַמָּה שְׁלִיחִים יֵשׁ לוֹ לָקב"הַ

זהו שיבוש כאשר התחתון אינו מתנהג כמו העליון.

תחתון שמתנהג שלא על פי חוקי העליון גורם לאסון, וההשגחה תפעל עליו ע"י השליחים שברשותה. לכן על ישראל לפעול כפי ז"א העליון, ואם אינם לומדים תורה ומצוות, הם חורגים מחוקי העליון, אז מעורר הקב"ה את צד שמאל שלו כשליחות להחזירם לדרך הישר. ישראל בטבעו הוא ימין, אך אם הוא מתנהג כמו שמאל, או שמתערב בין הגויים, הוא נענש תחילה. בכל אופן ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא, ולא ייענש ע"י ישראל.

אל הרשע שאינו יהודי באים מצד שמאל, אלו עכו"ם וחיות. וכשנעשה דין ע"י ישראל, אין זה מטעם שליחות, אל כדי שהפוגע והנפגע יבואו לטהרה. תמיד עושה הקב"ה להיטיב. זו הטבה מידית כאשר ישראל פוגע בישראל.