זוהר חדש יתרו לד - לו ​​ שיעור 12

גלגול אדה"ר באברהם יצחק ויעקב

הנשמה ניתנת באדם רק כפוטנציאל, אשר עליו לממשו ע"י גלגולים, כלומר תיקונים. לשם כך עליו לבטל עצמו ולבוא בצורת הסתכלות אחרת, עם צורת גוון הלבן שבעין, צורת החסד.

קכז ועתה צריך לפרש האדם שמצד הטהור. כשהתלבש האדם מצד הטהור באברהם, התלבן בו היינו שהשיג הארת החסד שהוא לבן זה הגלגול הראשון, וכשהתלבש ביצחק נצרף באש הגבורה שלו שהוריד את כל הסיגים, ז"ש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב, וכשהתלבש בגלגול השלישי ביעקב הארה צורותו ועשה תולדות מי שמוליד הוא קו אמצעי, תפארת, יעקב.

קחכ למה היה צריך אדם הראשון להתגלגל כל כך בשלשת הגלגולים הללו, ומשיב אלא הקב"ה צווה ליצר הטוב וליצר הרע שהם אדם טוב ואדם רע, שלש מצוות עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. ע.ז הוא שכתוב ויצו ה' אלקים על האדם לאמר לומד מפסוק זה את שלושלת הגלגולים והתקונים. ואמרו בעלי המשנה, אין צו אלא ע.ז. על האדם זה שפיחות דמים, לאמר זה גילוי עריות. על שלושלת מצוות אלו נאמר יהרג ובל יעבור

קכט ובצווי זה הצטוו היצר הטוב והיצר הרע ביחד, שהם אדם הטוב ואדם בליעל. אחר שעבר היצר הרע על מצוות הקב"ה גזר עליו מיתה, אמר היצר הרע, מה אעשה אם אני אמות, יקח הוא היצר הטוב עבד אחר, כי היצר הרע הוא עבד ובת זוגו היא שפחה, ואותו העבד שיקח יירש מקומי. היצר הרע יודע שהוא עבד, ולא רוצה שיקחו את מקומו, מאחר ואין לו קיום כאשר משתמש ברצון לקבל לעצמו, ויכול להשאר בתפקידו כל עוד האדם חוטא, ולכן הסיטו לאכול מעץ הדעת

אדם בליעל שאינו רוצה עבודה נפשית לתיקון שה"ס היצר הרה היה מלאך קדוש והיה הגדול בין המלאכים ששמשו לאדם הראשון בקן עדן, ואיסור עץ הדעת טוב ורה היה חל גם על מלאכי מעלה, וסמאל שהוא אדם בליעל מאחר ועבר על איסור ההוא ואכל מעץ הדעת, שפירושו שעורר את ההשתוקקות הגדולה שהמשיך הארת החכמה מקו שמאל ממעלה למטה, ואז נפגמה קדושתו, ונעשה אדם בליעל וטמא. ובזה נגזרה עליו מיתה כי צד הטומאה סופו שיתבטל מהארץ, כי רק הקדושה היא נצחית. וכיוון שסמאל נפל לצד הטמא, ממילא סופו שימות ויתבטל מהעולם.

מכאן שמי שמושך תענוג שאינו ראוי, לא ישאר ממנו כלום וז"ש לבתר דעבר יצה"ר על ציווי הקב"ה גזר עליו מיתה, היינו שנפגם ויצא מצד הקדוש לצד הטמא, שבזה נגזרה עליו מיתה, כי צד הטמא סופו שיתבטל מהעלום. וז"ש אמר מה העבד אם אני אמות איהו נטיל עבד אחר, כי מקודם שנפל מקדושתו היה המשמש הגדול לאדם הראשון בגן עדן ואחר שנטמא הבין, שאדם הראשון יקח מלאך קדוש שישמש במקומו בגן עדן. לפיכך חשב למטה גם את אדם וחווה כדי שישאר בשמושו כמקודם לכן. ניצחיות ניתן להשיג רק בצד הקדושה

קל מה עשה, הלך הוא ואשתו לילית לפתות את אדם ואשתו שמצד הטוב, היינו אדם וחוה, בת זוגו של יצר הרע שהיא לילית פיתתה את אדם שהוא יצר הטוב, ועליה נאמר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מהעץ ונק גם חוה הראשונה. והיצר הרע פיתה את חווה וגרמו להם מות.

פירוש שבאכילת עץ הדעת נבחן שאדם הראשון השפיע השפע הקדוש אל אשת סמאל ועירב הקדושה בטומאה וסמאל השפיע הזוהמא שלו אל חווה.

קלא משום זה הפשיט הקב"ה את אדם הראשון שהוא יצר הטוב מגופו שבגן עדן, וממלבושיו אותו ואת אשתו, ז"ש וידעו כי ערומים הם, וגירש אותם מגן עדן ז"ש ויגרש את האדם, את בא לרבות שבת זוגתו חווה גורשה עמו. הלבוש הוא בחינת דרכי ההיגיון, ולאחר שהפשיטו, הלבישו בהיגיון חדש דרכו יתפוס את המציאות. היו להם לבושי אור (חוזר שתוקנו) והלבישם לבושי עור. נתן להם לבושים של תאנה, היינו של בחינת שלא לשמה, דרכה יוכלו להגיע ללשמה, אם יפעלו ברצון כראוי. אדם הראשון עשה תשובה מאה ושלושים שנה, גימטריה סיני, גימטריה סלם, כלומר נתן את חלקו האפשרי שהוא חמש פעמים שם הויה.

קלב והקב"ה הורידם את אדם וחווה לשבע ארצות שהן גיא נשיה ציה ארקא ארץ אדמה תבל. כשעשה תשובה היה מצפצף ועלה, ועכ"ז היה ערום בלי לבוש הוא ואשתו. ישנם טועים המבקשים שיחרור מלבושים, וחושבים לקבל בלי אור חוזר. את הערווה יש לחסות ששם נמשך האור לתאוות הפרטיות, ודווקא כאן דרוש מסך ואור חוזר. החטא גורם שלא יהיה כוח לייצר אור חוזר, לכן נפל האור חוזר תחת הפרסה. ​​ כעת יש לעשות את העבודה בשלשה קווים, הכנעה הבדלה המתקה, שהם שלושה הגלגולים של האבות שבאים לתקן את החטא.

אור חוזר הוא כלי, שגם כלי זה מאיר לאדם, ע"י ההשפעה שבו. היכולת להתנגד לקבלה מופקרת לדחות סיפוקים, היא תחילת העבודה לבניית כלי

קלג ​​ מה עשה הקב"ה, הביא את אדם הראשון בגלגול באברהם ואת אשתו חווה הביא בגלגול בשרה, והקב"ה היה מצרף אותו בכור שלכסף המעורב באבר שהוא עופרת שהיא בחינת קליפה. מיד אנשי נמרוד הטילו את אברהם באש באור כשדים, התלבן הכסף והוציא מתוכו הזוהמא שהיא עופרת לחוץ. כמו זה התלבן אדם הראשון שהיה מגולגל באברהם והוציא מתוכו הזוהמא לחוץ, זה ישמעאל שהוא הזוהמא שהטיל הנחש שהוא לילית בחווה.

קלד אח"כ בת זוגתו של אדם שהיא חוה התגלגלה ביצחק ונתאדם באש הדינים, והוציא מתוכו הזוהמא לחוץ שהוא עשיו, והאדום שלו הוא כדם השחיטה, הרומז לעקדת יצחק. ומשום שהנקבה שהיא חוה התגלגלה ביצחק שהוא קו שמאל, ע"כ נק קו השמאל נקבה.

אדם וחוה ה"ס ימין ושמאל ולפיכך האדם הראשון שהוא ימין התגלגל ונתתקן באברהם שהוא ימין. חוה שהיא שמאל התגלגלה וניתקנה ביצחק שהוא קו שמאל משום שהשמאל הוא נקבה, ע"כ התגלגלה הנקבה ביצחק. בד"כ אין גלגול באשה אלא בזכר, מפני שצד אשה הוא צד המקרה, וצד הזכר הוא צד הצורה. את הצורה יש לשנות, לכן הגלגול הוא לתקן בשלשה גלגולים בד"כ מצורה של בעל מנת לקבל, דרך להשפיע בעל מנת להשפיע, עד לתכלית של לקבל על מנת להשפיע. גלגול גמטריה חסד, וזה הזכר צריך להתגלגל

קלה אח"כ באו שניהם אדם וחוה ביעקב ובת זוגתו, הוציאו ממנו זרע והגוון שלו ירוק המסבב אותו, וזה הוא הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר, היינו ג גלגולים של אדם הראשון באברהם יצחק ויעקב. אם רוצים לתקן, התיקון צריך להיות ע"י גלגול, כלומר שינוי נפשי לצד האדם שבאדם בכל פעולה.

זוהר חדש יתרו ל - לג ​​ שיעור 11

גווני העיניים

הספירות הן התפיסה של העולם העליון, והן מאירות לאדם בתורה. האורות באצילות הן ללא גבול מפני ששם הדבקות בבורא שלמה. כדי לקבל הארה אין סופית, על האדם לתת יגיעה נכונה, ותלויה במעשי האדם.

יגיעה מחייבת תנועה, התנועה מייצרת צורה מופשטת דרכה ניתן ללמוד את החוקים בעליונים ולזכות באור התורה בהסתכלות נכונה.

התנועה הראשונה שצריך לעשות היא בחינת החסד, היינו ביטול האגו, עליו לעזוב את עצמו, ולהיות בהשפעה בלבד.

תנועה שניה, ניקוד צירה, גבורה היא היכולת לראות ב דברים, קונפיקט, שאלה, הבחנה בין רצון הבורא לבין רצון הנברא.

תפארת ניקוד חולם, היא חיבור וכאן התנועה הנדרשת היא לחבר גם את העובדה שאני עוזב את עצמי, לבין הרגשה עצמית, שילוב ביחד.

נצח, בחינת ניקוד חיריק, היא נקודה מופשטת ואז לבוא לניקוד קובוץ בו מקבצים בנפש את כל הרצונות לקדושה.

אלו התנועות המנענעות את הרצון כדי שיוכל לראות כראוי את האמת. הסתכלות נכונה אומר שאדם מפנים שהכל טוב, גם יודע שבכוחו לתת יגיעה ולעשות עבודה, וגם שילוב של הרצון הפרטי, הכפוף לרצון הבורא.

קיא וצריכים לחזור לדבר הקודם. עיניים ירוקות שמצד הטהור הן רחמים מצד הת"ת והגוון הירוק שבהן הוא מצדו. כי גוון הת"ת הוא ירוק, מאיר באור של אבן מרגליות

קיב כי משום זה נקראים הספירות ספירות, משום שהגוונים שלהן מאירים כספירים יקרים ואל כספירים שהם פסולת של העולם השפל, אלא כאבנים יקרות ומרגליות של גן העדן שהאור שלהם הוא מסוף העולם עד סופו ממלכות עד בינה ואלו הן הספירות המאירות לאדם בתורה כולה עד אין שיעור בהסתכלות דרך ת"ת, עיניים ירוקות, רואים מסוף העולם ועד סופו.

קיג כי יש מרגליות ואבני יקר שהן מנשמה רוח ונפש של כסא הכבוד שהוא עולם הבריאה שמשם הנשמה, והמלאכים שמעולם היצירה שמשם הרוח, וד' רוחות העולם העשיה, שמשם הנפש צד האופנים. האור של המרגליות האלו, יש לו שיעור, ויש לו ראש וסוף, אבל לאור של נשמה רוח ונפש שהם בדרך אצילות, מבינה ת"ת ומלכות אין לו שיעור.

קיד ואלו הנשמות הם בדרך אצילות שהם מבינה ת"ת ומלכות דאצילות, אבל נשמות אחרות נאמר בהם ספיר גזרתם. כמו שהעמידו הראשונים שכל הנשמות גזורות וחצובות מכסא הכבוד שהוא עולם הבריאה. רובם נמצאים בתחתית עולם עשיה

קטו ואל אלו י"ג הגוונים מאירים בעינים שבגוף של גן עדן ובהן שבחה התורה שהוא ז"א לשכינה שנאמר הנך יפה עיניך יונים ומשה משום שהתלבש בגוף ההוא של גן עדן התחתון נאמר בו וייראו מגשת אליו.

קיז כעין זה יש בתורה כמה לבושים כמה פנים הנק פנים הנראים ופנים שאינם נראים. והקב"ה אינו מתגלה בתורה, אלא לכל אחד כפי מעשיו וכפי נשמה רוח נפש שלו לפי המקום שנחצבו הקב"ה לא נימצא באף מקום, ההשפעה שלו נמצאת בכל מקום. ז"א לא יורד לבי"ע. עצמותו יתברך מחוץ לרצון לקבל, אך השפעתו בכל מקום בבריאה ואין עוד כוח מלבדו, לכן מצד כוחו הוא יתברך בכל מקום.

קיח העיניים צורת ההסתכלות של האדם הן כעין גלגל המגלגל עגולים מצד דחיפת המים, וזה הוא סוד הגלגלים והולכים בקו המדה באורך שבהן ובעומק שבהן.

קיט וסוד הדבר מי מדד בשעלו מים, והם ה מדידות ומדד בה כגון זה והם נקודות אלו ה"ס חג"ת נ"ה כיצד, מי מדד בשעלו מים א וזה הוא חסד ושמים בזרת כתן א וזה הוא גבורה כי זרת הוא גבורה, וכל בשליש עפר הארץ א שהוא ת"ת שהוא שליש היי קו הג' ושקל בפלס הרים א שהוא נצח, וגבעות במאזנים א שהוא הוד ששם בית המקדש.

מי יכול ללמד אותנו את דרכי התורה, האם הרצונות הגויים שלנו. הנקודות יוצרות תנועה בכלים, כך יש תנועות שעושה אדם בגלגל העין, כלומר בצורת ההסתכלות, ובלימוד פנימי יוכל להסתכל כראוי בחוקים העליונים.

קכ וסם סוד ו שהיא ז"א קו אמצעי היוצא מהמדה שהיא י שה"ס המסך דחירק שבכחו מכריע ומיחד ב הקווים ימין ושמאל ומשלימם, ומודד בהם ה מדידות בחשמש ספירות שהוא מודד ג קווים מחזה ולמעלה שהם חג"ת וב' קווים מחשז ולהמטה שהם נ"ה הכלולות ב אות ה תחתונה שהיא מלכות, ודאי י שלה היא המדה שלה.

המסך דחירק שקו אמצעי פועל מודד עמו ​​ שיעור הארת ימין ושמאל שלמעלה מחזה שהם חו"ג והארת ימין ושמאל שלמטה מחזה שהם נ"ה הוא לקוח מהמלכות כי כל מסך הוא בחינת מלות ונמצא ש י שממנו יוצא קו אמצעי הוא מלכות, וז"ש שאות י של ו היא מדה של המלכות.

קכא ואלו ד גוונים שבעין לבן אדום ירוק שחור שהם חג"ת ומלכות, קו המדה אמצעי המודד בהם לד' רוחות דרום צפון מזרח שהם חג"ת ומערב שהוא מלכות, וקו המדה הוא ו י היא גלגל שהיא עגולה כגלגל. וגלגל עם ו נעשה גלגול שעולה בחשבון ע"ב

סוד ג קווים המאירים בהארת חכמה ה"ס השם ע"ב היוצא מג' פסוקים ויסע ויבא ויט וסדר הארתו הוא רק בגלגל בתלת דוכתי, היי שהאור מתגלה בג' קווים בזה אחר זה בג' מקומות וגלגול הזה נעשה על ידי קו אמצעי שהוא קו המדה, היי ו שהיא קו אמצעי היוצת מהמדה שהיא י שהיא המסך דחירק, ועיקר כח הקו אמצעי לוקח מהמדה שהיא המסך לפיכך נבחנת י לגלגל שהיא המגלגלת את ג הקווים להאיר כסדרם בזה אחר זה. אמנם ו היא הפועלת את זה כי עצם הגלגל הוא י שהיא המסך המכניע את השמאל, אבל ו היא הפועלת את זה וע"כ מרמז שה ו הנוספת על הגלגל עושה גלגול, כלומר שהגלגול על תלת דוכתי מגלה את שם ע"ב המגלה הארת החכמה וע"ז בא הרמז שגלגול הוא גימ' ע"ב

וו הוא הכוח המניעה, הגלגל אות י הוא הכלי, והחכמה מתגלית רק בכלי. כאשר מסתכל אדם בצורת השפעה, צבע לבן החסד, אז אם יעסוק בתורה יהיה חכם.

קכב כשגלגל העין של האדם מתהפך על ידי הקו שהוא ו והעין מתהפכת על ידו ללבן שהוא חסד, היי שהחסד שולט על כל צבעי העין מתגלה באדם שזה הגלגול שלו מזמן הראשון היי מיום הראשון שהוא מצד החסד ואם יעסוק בתורה יהיה חכם שהוא מקו ימין כי החכמה היא בקו ימין משום ששם נאמר בה הרוצה להחכים ידרים.

קכג ואם לא יעסוק בתורה יהיה חכם בדברי העולם שיצייר בידו כמה ציורים וכמה מלאכות, אע,פ שלא למדו אותו בעולם הזה, ומי שאינו עושה דבריו מלבו וממחשבתו מטרם שלמדו אותו, אין זה מגלגול הזה כלל שהאו גלגול החסד.

קכד וכשגלגל העין מתהפך באדם לשמאל באדום השולט על הגוונים האחרים שבעין, הגלגול שלו הוא מזמן השני היי מסוד יום שני שהוא גבורה, וזה יהיה עשיר בלי יגיעה ובלי עזרת המזל. עליו נאמר הרוצה להעשיר יצפין היי שימשיך מקו שמאל שהוא צפון היי גבורה. וטוב לאדם שיתקרב אליו כי הוא נדיב בכספו משום שלא התיגע בו, כי אותו שהתיגע להשיג כספו, אל תקרב אליו כי הוא קמצן. יש להתקרב לאדם שהוא עשיר בדברי תורה, שהוא יודע שהכל בא מהבורא, ולאן אינו קמצן.

וכשגלגל העין של האדם נהפך לגוון ירוק השולט על שאר הגוונים שבעין, אדם זה הוא בגלגול שלישי היי מסוד יום ג שהוא ת"ת וקו אמצעי ויהיה חכם בתורה ועושר בכסף שלא התיגע בו. זה הוא שלם בכל מצד יעקב שנאמר בו ויעקב איש תם. וזה סוד הכתוב הן כל אלו יפעל אל פעמים שלש עם גבר שה"ס ג גלגולים בג' גוונים לבן אדום ירוק

קכו ועתה צריך לפרש מי הוא העין המתהפך בגלגול של שלשה גוונים לבן אדום ירוק. ואומר זה הוא אדם הראשון שמצד הטהור כי יש אדם אחר שמצד הטומאה ולא עוד אלא ג אדם הם, אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשיה, שהם מצד הטהור ויש אחר מצד הטמא שהוא אדם בליעל, אי אוו, יצר הרע. אדם טוב הוא יצר הטוב כי כך העמידו הראשונים, גם את לעומת זה עשה האלקים, שיש אדם מצד הטהור כנגד אדם בליעל שמצד הטומאה. צריך גם את צד הרע כדי לקחת ממנו כל פעם רצונות אותם מחזיקות הקליפות כדי לתקנם.

זוהר חדש יתרו כח - ל ​​ שיעור 10

אריה שור נשר אדם

המרכבות העליונות הן הבחינות המאפשרות חיבור בין התחתון לעליון. דמויות של אריה שור נשר, הם צורות התגלות אותם יכול לצייר אדם בנפשו, ובעזרת הדמיון להתחבר כדי לקבל את אור החכמה, הוא אור האהבה. חוכמה זו ניתן לקבל דרך ל"ב נתיבות חכמה, נתיבות שמכוסות ע"י צורות החיות.

האדם לא יכול לתפוס מהות של דבר, אלא כיצד הוא מצטייר ופועל עליו, כלומר דרך הלבושים יכול ללמוד ולפתח כלים לקשר, לפי הדרכת החכמים.

האני של האדם הוא בחינת המלכות, שעוד בעולמות העליונים היא הנשמה שבחרה ביתר דבקות בבורא, ולא ניתן להפר רצון והתחייבות בעליון, אלא על האדם הרוצה להגיע לתכליתו, לפעול כראוי ולשאוף ליתר דבקות.

בתהליך הבניה לא ניתן לקבל בזמן תיקון את מלוא ההטבה, אלא בונים ביראת פנימיות דרך בחינות ההשפעה. לתכלית מצד הזמן קוראים שבת, ומצד המקום זה עץ הדעת בו הכשיל הנחש את האדם שניסה טרם הזמן לקבל את מלוא ההטבה. כלומר בשלב זה לא ניתן לעבוד עם עצם בחינת האדם הראוי למלא ההטבה, אלא עובדים בדרך שלשה קווים שהם אריה שור נשר, ימין שמאל ואמצע, דרכם ניתן להגיע רק לתפיסה של התכללות, אך לא לעצם המלכות, לבחינת האדם, אלא למלכות שהתכללה בהשפעה. זוהי בחינה זמנית לזמן התיקון, כמו השבת שהיא רק מעין או טעימה של השבת השלמה בגמר תיקון.

קה וסוד הדבר בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף אלו י"ב הגוונים שהן הצורות שא' עליונה שהיא ת"ת אדם היי ז"א מתלבשת בהן. שהוא יוד הא ואו הא אלו הם נתיבות החכמה היי שבהם מתגלית החכמה והנתיב דלא ידעו עיט שהוא א שהוא אדם היי המלכות, עליו נאמר במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, כי היא התעטרה בי"ב גוונים שהם ו"ו כלומר שהתלבשה בהם והיא עצמה לא התגלתה, עליו נאמר כי לא ראיתם כל תמונה.

יש ב בחינות אדם. א הוא ז"א שנק אדם בסוד הויה במילוי אלפין, יוד הא ואו הא גימרטרייה מ"ה כמספר אדם. ב היא המלכות שנק אדם בסוד חיה הרביעית שהיא פני אדם. שאלו י"ב גוונים המרומזים ב וו מתלבש בהם ז"א שנקרא א עליונה ונק אדם בסוד ת"ת אדם שה"ס יוד הא ואו הא גימ' אדם שבהם מתגלה החכמה. נתיב לא ידעו עיט, א הוא אדם, היינו המלכות שנק אדם וה"ס א במילוי ב ווין בסוד נתיב דלא ידעו עיט, היי המלכות מבחינתה עצמה שהיא נגנזה ונעלמה, עליה נאמר במופלא ממך אל תדרוש משום שנגנזה. שהיא מתעטרת בי"ב גוונים והיא עצמה לא התגלתה.

קו ויש למטה דמות אדם ולא אדם, עליה נאמר ותמונת ה' יביט, וזו היא נפש השכלית מצד המלכות, הרשומה בכל גוונים אלו והיא נק ג"כ יוד הא ואו הא וזה השם מ"ה שלמטה במלכות.

כבר התבאר שעצם המלכות שה"ס המלכות דמדת הדין נגנזה ונעלמה ומה שנגלה בספירת המלכות היא רק המלכות הממותקת בבינה שהיא נחשבת ליסוד ולא למלכות עצמה. אדם ממש זו המלכות שנגנזה ברדלא, התמונה היא ציור, התכללות.

שיש במלכות למטה דמות אדם היי צורת מלכות ואינה צורת אדם, כי עצם המלכות נגנזה ואינה. ע"כ נבחנת לפני אדם שהיא מקבלת לתוכה ג הקווים אריה שור נשר, אבל ולא אדם, שעצם בחינת אדם אין בה. שהוא הסבה שאין יותר מי"ב קוונים, עליה נאמר ותמונת השם יביט, כלומר היא המלכות הנגלית, אבל עצם המלכות אינה נגלית. שזו המלכות היי הממותקת בבינה המקבלת לתוכה כל הגוונים היי שה"ס חיה רביעית ולא בחינתה עצמה. יש מלכות, החיה הרבעית, אך אפשר רק להתכלל, אין בה צד האדם שנגנז, לכן רק ג קווים שנותנים י"ב בחינות

קז הרוח שהוא ת"ת רושם רשימות במלאכים שהם ארבעה, מיכאל גבריאל נוריאל רפאל, ועולים שולטים לעשרה שהם אראלים, שפרים, חשמלים, שנאנים, תרשישים, אופנים, אלקים, אישים, חיות, בני אלקים.

קח וכולם מתלבשים ומאירים בגוונים של ד פנים, היי פני אריה פני נשר וכו שבהם י"ג גוונים כי הגוונים לבושים למלאכים כמו גוף המתלבש בלבושים, והם מראים הצורות בלבושים אלו אל הנביאים. והרוח שהוא ת"ת רוכב במלאכים ברוח שהוא רוכב בגוף, כלומר שעולם היצירה ששם המלאכים, הם בחינת גוף לת"ת דאצילות והת"ת הוא הרוח המתלבש בגוף ההוא. וסוד הדבר, כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה.

קט הנשמה היא מצד הבינה ועליה שורה מחשבה שאין לה סוף, ובה אין דמיון ואין צורה ואין דמות. משום שהיא עולם הבא, היי בינה שאין בה לא צורה ולא דמות, כמו שהעמידו בעלי המשנה, העולם הבא אין בו לא גוף ולא אבר. והנשמה שהיא בינה מתלבשת בכסא שהוא אדם שבעולם הבריאה, ובארבע רוחות של אותו עולם, שם בנשמה נאמר כי לא ראיתם כל תמונה עליה נאמר עין לא ראתה אלקים זולתך. לא ניתן להבין דבר בנשמה, אלא לפי הלבושים

קי ובמחשבה הזו היו מציירים כל הנביאים כל הדמיונות וכל הציורים שלמטה ממנה, ולמעלה ממנה אין תופסים ציור כלל. בה לא היו יכולים לתפוש ציור ולא שום גוון, כל שכן למעלה ממנה.

זוהר חדש יתרו כה - כז ​​ שיעור 9

אריה שור נשר אדם

הקשר בין האדם לבורא מתבטא בתכונות הנפש האדם, שהם הבחינות המרכבה, אלו מידות וגוונים שיש לעבוד אתם נכון כדי להתחבר. הימין, הלבן, החסד הוא תכונת הרצון להשפיע שנמצא ברצון לקבל שבאדם, כאשר הרצון לקבל עצמו הוא אדום, השמאל.

בסופו של דבר צריך האדם לעבוד עם הרצון לקבל הגדול בצורה שלמה, אך בזמן התיקון לא ניתן, והרצון הזה נגנז. כעת ניתן לעבוד רק בבחינת ג' קווים של אריה שור נשר, ולא ניתן עדיין לחיות לגמרי את צד האדם, שזו עבודה עם אור שלא ניתן לעמוד בפניו, ומביא את האדם לרצות מעבר למה שמסוגל, כשאין לו כלי ראוי. כעת לא עובדים על עצם הרצון, אלא על התכללות, עבודה בג' קווים.

צט ומשום זה ד יסודות שהם אש רוח מים עפר כנגד ד חיות שהם אריה שור נשר אדם שהם חו"ג תו"מ כל אחד עושה מלאכתו. אחד הוא אריה שהוא חסד השני שור אדום כשושנה נוטה לשמאל, לקח גוון של אש ועושה ציורים ושרטוטים באדם ומקומו בלב והוא גבורה.

ק השלישי הוא נשר ומקומו בגוף שהוא ת"ת לוקח רוח הכלול בפה נוטה לאחור, היי למערב ששם המלכות ולוקח צבע אחד מהלבנה שהיא המלכות שצבעה שחור, נוטה לפניו היי למזרח שהוא ת"ת ולוקח צבע אחד מהשמש שהוא ת"ת שצבעו ירוק. נוטה לימין ולשמאל שהם דרום צפון ששם חסד וגבורה ולוקח ב צבעים מהם שהם לבן ואדום. נמצא שהנשר כלול מכל הצבעים וזה הוא נשר הגדול, בעל הנוצה גדול הכנפים שכל הצבעים נראים בו.

קא הרביעי האו אדם נוטה למעלה ושורה בצורת הפנים של אדם התחתון ורושם שם צורת כל ד החיות ומתלבש בכולן וצורתו נראית בהן. ז"ש ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן ורושם בהן צורות וצבעים של הפנים וקוים של המצח.

קב בהן בד' החיות רושם ל"ב שבילים שהם נתיבות פליאות חכמה, היי ל"ב נתיבות החכמה וכולם מתכסים בל"ב מבין פנים וכנפים של החיות, כי ד החיות כלולות זו מזו וע"כ יש ט"ז פנים לארבעתן לד' החיות וט"ז כנפים לארבעתן שעולים ל"ב וכן הם הקווים שעל המצח והקווים שעל העינים.

קג י"ג צבעים הם בציורי הפנים של קו המדה שהוא קו האמצעי וכל הצבעים הולכים בדר אמת בקו המדה שהוא ז"א וקו אמצעי שה"ס ו ונקרא אמת כולם רשומים באות ו כי ו במילוי הוא בגי' י"ג גוונים ול"ב שבילי החכמה בין י"ג לל"ב נתיב הוא דרך הבינה, חכמה שעוברת דרך ז"ת דבינה ונק ל"ב נתיבות החכמה, וכך מתקבלת החכמה באצילות. . בשם הויה במילוי אלפין ישנה האות א במילוי ואו שזו האהבה, שעולה למספר 45 = אדם

קד י"ב גוונים של ג חיות שהם ו"ו ודמות פניהם פני אדם, היא א המתלבשת בתוך ב הווין ומתכסה בהן. ו למטה ו למעלה. ו שלמעלה היא ששה גוונים עליונים ו שלמטה היא ששה גוונים תחתונים. בששה גוונים עליונים פרח למעלה ובששה גוונים תחתונים פרח למטה.

החיות הן ארבע, אריה שור נשר אדם, וה"ס חסד גבורת ת"ת ומלכות. וה"ס ד גוונים לבן אדום ירוק שחור. וכשהחיות נכללות זו מזו, היו צריכים להיות בהן ט"ז גוונים כי כל חיה נכללת מארבעתן וד"פ ד הוא ט"ז. אמנם אין בהן אלא י"ג גוונים והטעם הוא כמ"ש בהתכללות ג קווים ומלכות שבז"א זו מזו שאין בהן ט"ז בחינות אלא י"ב בחינות, משום שבחינת עצם המלכות שהיא המלכות דמת הדין נגנזה ורק מלכות הנכללת בבינה היא מתגלית. וע"כ חסרה המלכות מבחינתה עצמה אי אפשר להשתמש במלכות דמלכות, היא נגנזה, היא מנעולא שישתמשו בה בגמר תיקון, זו בחינת אבן מאסו הבונים, ואין בה אלא ט ספירות ראשונות הכלולות בה שמקבלת מז"א ובחינתה עצמה נעלמת

לפיכך נבחן שיש ד חיות שהם אריה שור ונשר שהם ג קווים חג"ת דז"א ואדם שהוא מלכות המקבלת ג קווים מז"א וכשנכללים זה מזה אין בכל אחד מד' החיות רק ג קווים ולא המלכות מרובע הוא בחינת צמצום א, צמצום ב הוא ג קווים שניתן לעלות באלכסון, בזמן תיקון ניתן להשתמש בהתכללות שבמלכות

כי עצם המלכות חסרה בכל אחד שהרי אפילו המלכות עצמה, אין בה רק ג הקווים שמקבלת מז"א ובחינתה עצמה אין בה, מכל שכן שהיא חסרה בכל אחד מג' קווים. ומשום זה אחר שנכללות זו מזו אין בהן ט"ז בחינות אלא י"ב בחינות בלבד. וז"ס י"ב צירופי הויה וז"ס י"ב גוונים אשר עם המלכות הגנוזה והנעלמת הם י"ג גוונים.

כי ד החיות אריה שור נשר אדם שהם בז"א כשנכללות זו מזו אין בכל אחת מהן אלא ג חיות אריה שור נשר, שה"ס ג קווים. אופן שיש באריה, אריה שור ונשר, ויש בשור אריה שור ונשר, ויש בנשר אריה שור ונשר, ויש באדם אריה שור ונשר.

אבל עצם האדם שה"ס עצם המלכות שה"ס המלכות דמדת הדין נעלמה אפילו מחיה הד' שהיא אדם, כי אין בה אלא אריה שור נשר וחסרה אדם. כיוון שאין בו עצם שניתן להשתמש בו, חסר באדם בחינת האדם שבאדם

ומכ"ש בשאר החיות, וע"כ אין בהם ט"ז גוונים אלא י"ב שה"ס ו"ו כי ז"א ה"ס ו שבשם הויה. וכשאומרים ו נשמע ו"ו היי ב קווים שהם רומזים לי"ב גוונים. שפני אדם שה"ס המלכות נעלמה מכל ד החיות ואפילו מחיה הרביעית שהיא מלכות עצמה, ונק אדם עכ"ז אין בה אלא מלכות הממותקת בבינה, שנחשבת ליסוד דמלכות, ולא מלכות עצמה, והמלכות הנעלמת הזו נרמזה בא' של מילוי ואו וז"ש א זו הרומזת על מלכות מבחינתה עצמה נעלמת בין י"ב הגוונים שה"ס ו"ו שהיא בחינת הכלל שנעלמת כפי שאת הכלל אנו תופסים דרך הפרטים

והנה התבאר סוד י"ב גוונים שהם ד חיות אריה שור נשר אדם הנכללות זו מזו ויש בכל אחת מד' החיות, ג חיות אריה שור נשר, וד"פ ג הוא י"ב ונק י"ב גוונים.

ונבחן שששה גוונים מהם הם למעלה היי ג שבאריה שהוא חסד, ג שבשור שהוא גבורה הם למעלה, כי הן אינן חינת ז"א עצמו אלא שמקבלים מבינה, וששה גוונים מהם למטה היי בז"א ובמלכות שהם ג שבנשר ג שבאדם.

שששה גוונים שבאריה שור הם למעלה ושש שבנשר ואדם הם למטה, היי שז"א פורח למעלה אל הבינה ומקבל ממנה שפע, שבששת התחתונים שהם ג דנשר ג דאדם הוא פורח ומשפיע אותם אל הנוקבא התחתונה.

זוהר חדש יתרו כב - כד ​​ שיעור 8

אריה שור נשר אדם

כל העולם נברא בששת ימי בראשית, כבר עם היסודות שעומדים להתגלות בגאולה השלמה, יסודות אלו הם בחינות האבות, שכבר הושתתו בבריאה. ​​ 

פא ובזמן שיבא המשיח, כל אחד ואחד מהאבות אברהם יצחק יעקב, יראה פעולתו. ז"ש תוצא הארץ נפש חיה למינה שפירושו הארץ שהיא חיתו ארץ, היי החיות שבארץ הוציא זרעו, כל אחד לפי יחוסו היי לפי שורשו שמשם הוא נמשך וזהו זרעו של יצחק, שהוא נפש חיה למינה שזרעו של יצחק הם מינה דנפש חיה, וזרע שלה באומה זו בישראל הם זרע של עמי הארץ הם אלו שרוצים את הארציות, את הרצון לקבל לעצמם שבהם כי חיה, היא שור שהוא מדרגת יצחק.

פב ויאמר אלקים ישרצו המים, אלו הם בעלי החכמה שהם נפש חיה שהם כדגים המתרבים בים התורה. והם מצד האריה שבים שהוא כמו שר בים. כי אריה של הצד האחר הוא פסול והוא ביבשה. ואריה הים הוא לימין שהוא אברהם ובו הרוצה להחכים ידרים שזו בחינתו של אברהם, צד החסד. כאן מרמז על אברהם ומקשר אותו לבראשית שכוחו יגיע לגילוי לזמן התכלית.

פג ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים זה הוא פני נשר, ואלו הם זרעו של יעקב, שהם בעלי מצוות התורה. שיעקב הוא בחינת קו אמצעי, ת"ת. בחינת השבת היא היכולת לקבל את התענוג בלי היגיעה

פד ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. היבשה זו היא אדם שנלקח מד' צדדים, דרום צפון מזרח ומערב שבעפר. כשיתקיים בה יבשה בארץ ממי המבול שהם הקליפות יצאו מהגלות. וסוד הדבר שיבשה היא האדם, כי נאמר ויהי כן. שהוא שבעים שנה כי כ"ן בגימטרייה שבעים כלומר, שנברא האדם ששנותיו שבעים שנה דוד המלך לקח שבעים שנה מאדם הראשון, שהם נק ז תחתונות שהם תיקון ז"ת. תיקונים אלו נראים באבות המרכבה, ומשוייכים למעשי בראשית. לכן עושה כאן השוואה בין העולם לבין האדם, ויש לראות את היחס בין החוץ לפנים, שכל תפיסת האדם היא מהחוץ לפנים.

ז ימי בראשית

כאן מלמד על הסדר של יציאת מצרים, שבלי שאדם יוצא ממיצרי הנפש של עבודה זרה, מתפיסת המקרה, העולם הזה, הוא בכלל לא מתחיל את עבודת היהודי שבנפש ואין אפשרות לעולם להתקיים. שהרי כל מה שברא הקב"ה את העולם, שאדם עולם קטן, עליו לצאת מהתפיסה החיצונית של שם אלקים, ולבוא לתפיסה הפנימית של שם הויה.

פה ביום הראשון שהוא חסד עשה מלאכתו להאיר להם, ז"ש ולכול בני ישראל היה אור, ועוד וה' הולך לפניהם יומם וגו. כמו שהיה במצרים. ביום השני שהוא גבורה בו הייתה הבדלה נאמר בו, ויהיה מבדיל בין מים למים, היי שהבדיל את ישראל מהמצרים, ז"ש ולא קרב זה אל זה כל הלילה. זו הבדלה שלצד ישראל שבאדם האיר אור ולצד הרצונות הגויים שבנפש חושך. כשאדם זוכה להבחנה זו, יכול הוא לצאת ממצרים. אדם החושב בתפיסה חיצונית, ואינו רואה שהאור מאיר בנקודה הפנימית, מבחינתו עוד לא נברא העולם הרוחני, כלומר אין מה לדבר בו בכלל על תחילת התיקון הנדרש.

פו ביום השלישי שהוא ת"ת העביר אותם בים. ז"ש ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. כתוב כאן ותראה היבשה, וכתוב שם וישם את הים לחרבה. הים הוא המקום הגולמי, וכאשר נבקע הים לאדם זוהי זכות שיכול לבוא למקום היבשה, שהוא מקום העבודה, זוהי מציאות נעלית. יבשה, חרבה היא בחינת הר חורב, וכן בחינת העולמות שנחרבו, עליהם יש לבנות את עולם האדם.

פז האור שנברא ביום הראשון ממעשה בראשית שהוא חסד ממנו מאירים השמש והבנה ביום הרביעי ממעשה בראשית שהוא נצח. ושניהם הם קו ימין ועליהם נאמר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך שה"ס ז"א שנק שמש, ולילה בעמוד אש להאיר להם שה"ס המלכות שנק לבנה. על האדם למצוא מורה דרך ואליו להתבטל, כפי שביציאת מצרים השם הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם דרך. ההדרכה היא גם בהסתרה שנק ענן, לילה וגם בעמוד האש להאיר כמו היום. ההשגחה מלמעלה נראית כאן בעולם השקר הפוכה. הצדיקים מלמדים שלא כל דבר מגלים להמון העם, אלא יש להסתיר ולגלות דברים מסויימים בזמן הנכון.

פח יום השני ממעשה בראשית בו נברא הים, ז"ש יהי רקיע בתוך המים ויום החמישי ממעשה בראשית, הוציא ממנו מהים דגי הים. כי כמו שהמאורות של יום הרביעי תלוים ביום הראשון ששניהם הם בקו ימין כנ"ל בסמוך, כך הדגים של יום החמישי תלוים ביום השני משום ששניהם הם בקו השמאל. דגי הים הם בחינת הדאגות הנפשיות כפי שרואים בחודש אב, גבורה של דין שבא לידי ביטוי בחיתוך והבדלה ברקיע השמים. כאשר כל הדאגות של האדם הם חיוביים כלומר מכוונים לתכלית, אפשר לראות בהם את הדבר הנכון, מרגלית, כמו דג בשבת.

זוהר חדש יתרו יט - כא ​​ שיעור 7

עינים אדומות

נשמה נבראית עם שלוש בחינות, ראש תוך סוף, או ראש, לב, ויצרים. צד שצריך לחבר את הגוף, צד נשמה, וצד שמחבר ביניהם. אדם שחי את הנפש הבהמית, את הצד הנמוך אינו מרגיש את הנשמה. הנפש הבהמית היא הצד שמחשיב את המקרה, וזה הצד אצל הרשעים שבחייהם נק מתים

עב והימים של כל אחד שנולד במזל שור, מתחלקים לג' צדדים כעין נשמה רוח נפש, הנשמה היא מכסא הכבוד שהוא עולם הבריאה והיא מרכבה בראש כל כוכב ומזל. הרוח הוא מהמלאכים היי מעולם היצירה ששם המלאכים והוא מרכבה באמצע כל כוכב ומזל. והנפש היא שותפת באה ממקור הבהמה והעופות בעולם העשיה וכל התאוות של עולם השפל והיא מרכבה בסוף כל שעה ובסוף כל כוכב ומזל.

עג ומצד נפש הבהמי ימיו של אדם קצרים והם מעט ורעים כי כל ימיו של אדם שהם בעניות וצער ודחק אין הם חיים וכל שכן אם הימים הם בעלי תורה ומצות שאין הם חיים. כל הצדדים של הנפש הבהמית, ושל הרוח נמצאים בכל אדם, השאלה היא איזה צד הוא בוחר לחיות. רוב בני האדם חיים את צד הנפש הבהמית, את התאוות של העולם הזה לכן חייהם קצרים ורעים. על האדם לעלות מעל לתפיסה של הנפש הבהמית, ולעלות למדרגת הרוח.

עד/א אם חזר בתשובה אע"פ שהוא בזנב טלה שהוא המזל הראשון כנגד חודש ניסן או שור שבכל מזל ומזל היי מבחינת נפש הבהמית מוסיף בו הקב"ה רוח יתרה מהמלאכים ועולה מזנב המזלות להיות בינוני היי באמצע כל כוכב ומזל בבחינת הרוח, זכה יותר לחזור בתשובה במחשבתו מחשבה היא הצורה לפיה מעבד ומפרש את המציאות אז הקב"ה נותן לו נשמה מכסא הכבוד, ועולה להיות ראש בתחילת כל כוכב ומזל כבחינת הנשמה.

עד/ב ומשום זה אין מזל לישראל כלומר שיוצא מבחינת הרצון שבא לשמש לפרטיות, ובא לרצון להשפיע, לרצון ישר-אל ואע"פ שנולד בראש השעה והוא בראש כל כוכב ומזל, וקלקל מעשיו הקב"ה מורידו מראש לגוף שיהיה בינוני באמצע כל כוכב ומזל. ואם מקלקל מעשיו יותר מורידו לסוף של כל מזל ומזל. וזה שהוא בסוף כל מזל הוא תלוי במזל ואין לו שליטה על חייו, והמזל רוכב עליו ושולט עליו, אבל בזמן שנשמתו שולטת ורוכבת על המזל המזל הוא טפל אל הרוכבת עליו. המזל הוא המעשה, המקרה. האדם נבחן האם הוא רוכב על המזל, על המקרה, או להיות כפוף למקרה. התפיסה הנשמתית היא מעל למקרה. כדי לשלוט במזל יש לחיות כישראל, אותיות לי-ראש, לא להיות מושפע מהמקרה, לחיות את המחשבה שקיבל מתחת לכיסא הכבוד, ולא לחיות את הנפש הבהמית ולהיות כפוף לשליטת המזל.

עד/ג ואם המזל שהוא טפל לרוכב שולט עליו נאמר בו הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה הוא ילווך ילווה לך תענוג מזויף ואתה לא תלוונו תהיה נתון ומחויב לו הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב ונאמר על נשמתו ורוחו והיו חייך תלואים לך מנגד. אם אדם אומר לעצמו המקרה קובע, נוח לי לתפוס כך את המציאות, אומר לו הקב"ה זה לא התפקיד שלך ללכת בקרי, התפקיד שלך לחיות חיים אחרים. בטבעו צריך להיות המזל טפל לרוכב, וכאשר אדם חי את העולם הזה, אז המזל שלוט בו והוא מקולל. צריך לדעת שאין דבר בעולם שעומד בפני התשובה.

עה ואם חזר בתשובה לאחר שהרגיש שהמזל שולט בו יחזרו אליו רוחו ונשמתו והתקיים בו המקרא שכתוב, ונתנך ה' אלקיך לראש תהיה למוביל ולא מובל ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצות ה' אלקיך במצות הוא זוכה לרוח בתורה הוא זוכה לנשמה. שבלי המצווה והתורה, שפועל רק את הגוף, אז נשאר בבחינת נפש בלבד.

עיניים ירוקות

הן בחינת תפארת, בה יכולה להיות מחשבה טובה, אך יש בה גם סכנה של גאווה. מחשבה היא כנגד האגוז בו יש קליפה ואת התוך.

עו עיניים ירוקות של הצד האחר הן מדידה היי קו שמנשך ממנו סוד התוהו שהוא קו ירוק. והיא קליפת האגוז.

עז ושלוש קליפות הן הנראות בעיניים של הס"א. תהו, שהוא צבע ירוק הוא קליפה ראשונה של האגוז. בוהו שהוא צבע לבן הוא הקליפה השניה של האגוז והיא הלבן שבעיניים. חשך הוא קליפה שלישית של האגוז והוא אדום כמו עשן המצטבע באדום שבאש והוא אדום והוא חושך, מרה שחורה היא סוד תהום שהוא חלל האגוז וזהו לבוש היצר הרע.

עח לוקח מרה הירוקה שמצד תהו ועושה ציורים וקווים בגופות בני אדם כפי עוונות בני אדם. כל הציורים והקווים עם עקומים ואינם בדרך היושר. וכן החוטם והפנים והעיניים, כי בכל מקום שהיצר הרע שהוא נחש הרע שורה, הוא עקום וכל הציורים שלו עקומים.

עט לוקח מרה האדומה שהיא מצד חשך ועושה ציורים וקווים בגופי בני אדם, לוקח מרה שחורה שהיא מצד תהום שהיא חלל האגוז ועושה ציורים וקוים בבני אדם.

פ שלשה קשרים יש באדם מצד הטהור והם נפש רוח ונשמה. הנפש לוקחת ד יסודות עפר מים אש ורוח. נפש הזו נוטה לימין צד האריה שהוא חסד ולוקחת מים הכלולים בפה האריה שהוא חסד ועושה ציורים בגוף האדם הדמיון הוא לפי מידת החסד וההטבה. ומים ההם שלוקחת הם ממוח הנחלק לארבעה מוחין במצב זיווג המוחין הם ג חב"ד כשאין זיווג הדעת מחולקת בשלב הנפש לשנים, חכמה ובינה חסד דדעת, וגבורה דדעת, וסוד הדבר ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים שהם גיחון פישון פרת וחדקל. בחינות אלו מייצרות את הבחינות שניתן לקבל מוחין. צד העיניים הירוקות הם היכולת להחשיב את הצד הראוי, גם דרך קליפות האגוז המסמל את המוח, יכול האדם לחדור למחשבות הפנימיות

זוהר חדש יתרו יג - טו ​​ שיעור 5

הלובן שבעיניים

צורת ההסתכלות של האדם בונה את התכונות שלו, כלומר כיצד הוא מפרש את המציאות. העין מקשרת בין החוץ לפנים של האדם, והסתכלות נכונה על הנקודה הפנימית, מאפשרת לפרש נכון, וכך ניבנית נפשו.

מח הלבן שבעין המכסה שולט על כל הצבעים האחרים, כלומר שהלבן שבהן שולט על הצבעים האחרים שבעינים שהוא מרובה ביותר, והעינים שלו הן גדולות ובולטות לחוץ מחוריהן, הוא גבה לב. עליו נאמר תועבת ה' כל גבה לב. הגאוותן כל הטוב שעושה הוא לעשות לו שם. והוא מאלו שנאמר בהם, הנה נבנה לנו עיר ומגדול וראשו בשמים ונעשה לנו שם יש שם לקב"ה ונעשה גם לנו. אלו הם הבונים בתי כנסיות ובתי מדרשות מכספם, והכל הוא לעשות לעצמם שם ולא לשם ה' איש זה הוא נואף הוא צורת חמור נואף. אם הוא יהיה אורח שלך, תשמור בתך ואשתך ממנו. מקשר כאן בין הגאוותן לנואף, ועינים לבנות אלו הן הלעומת של עינים לבנות שמצד הקדושה שיתבארו לפנינו.

מט ועוד אדם הזה חוזר כל ימיו אחר כשוף, ומצליח בו עם מלכים ומושלים, הוא מעונן ומנחש ומכשף. והוא הרשימה שלו היא רושם של הנחש במדת הלבן שרושם לבן יש לו בכתפיו, שמשם ניתן הנחש, כלומר שהנחש נמשך מרושם לבן ההוא, ואין שערות על אותו הרושם. ומזל אדם ההוא בכל דבר הוא לבן. השערות שלו לבנות והוא ארוך קומה והשערות שלו ארוכות.

נ ואם יש למי עינים לבנות, כלומר שהלבן שולט בהם שהוא מרובה ביותר, ומסתכלות בדרך יושר, זה הוא איש החסד. אדם הזה נולד ביום ראשון ובשעה ראשונה שמזלו טלה. והחיה שלו היא אריה. ביום הראשון כל י"ב מזלות וז' כוכבי לכת משועבדים הם לכוכב שלו ולמזל שלו, וכן בכל יום ויום כמו זה. הוא מייצג את החסד, ההטבה השלמה היפך מהגאוותן שעיניו החוצה במקום פנימה.

נא אדם הזה הוא לבן ומלובן האור שנברא ביום הראשון דמעשה בראשית, ז"ש ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור זהו האור שנגנז עוד לפני בריאת השמש, ואם נולד בתחילת השעה הראשונה של היום, יהיה חכם ביותר בתורה ויהיה ראש לבעלי הישיבה. ואם נולד באמצע השעה יהיה בינוני בתורה, ואם בסוף השעה יהיה עני בתורה, זנב לאריות שהם תלמידי חכמים. עדיף להיות זנב לאריות שהם בחינת אצילות, מאשר ראש לשועלים שהם בחינת בריאה

נב וזה הוא במזל ראובן, שהוא אותיות אור בן מצד החסד, כי ראובן הוא חסד והלבנה שהיא מלכות לוקחת הלבן שבאור שהוא חסד, כי המלכות היא לבנה מצד החסד בסו"ה יפה כלבנה. והיא חמה מצד הגבורה, בסו"ה ברה כחמה, והיא כוכב מצד הת"ת ז"ש דרך כוכב מיעקב והיא נוגה מצד הנצח. והיא מאדים מצד ההוד כי ההוד נתאדם בגבורה והיא שבת מצד היסוד היי שבתאי שמצד הטוב נאמר בו שבת.

נג אבל יש שבתאי מצד האחר שהוא קליפה, ובזמן שזה שולט על העולם הסתלק השבה והאורחים שהם נשמות היתרות, שישראל זוכים בהן בשבת, אומרים אי שבת, כלומר אנא פנה אור השבת

נד ומשום זה אלו שיש להם עינים לבנות לוקחות בלבנה שהיא המלכות מצד החסד. אלו הם בעלי חסדים טובים מזרע אברהם, אלו העינים הסתכלות בדרך ישר כלפי ימין. הרצון לכסף הוא נשמתי, וכך יש לפרש אותו ולא לרצון של עושר גשמי גופני, אלא כיסופים לתורה

נה אדם הזה הוא נדיב רוח בכספו, כי הכסף של הנשמה הוא התורה, ושאר עושר הוא כספו של הגוף, אדם הזה הוא לבן ככסף הוא ארוך הקומה, רושם לבן יש לו בימינו, אהוב הוא מבני אדם, אהוב הוא מהקב"ה ז"ש אברהם אוהבי. השערות שלו חלקות ולבנות. גם שערות הנפש שלו הן לבנות כלומר רצון להתקרב, והוא סוער להגיע ללובן העליון

נו ובוא וראה שאין עינים שאינן כלולות מד' צבעים לבן אדום ירוק שחור, וא"כ למה הן נק עינים לבנות, אלא כל צבע שהוא שולט על האחרים, נק העינים על שמו, ומשום זה כשהלבן שולט בעינים הן נק עינים לבנות. ומי שרוצה להצליח בתורה ומשתדל בה עליו אמרו, הרוצה להחכים ידרים כלומר שיאחז במדת הימין הנק דרום שהיא מדת החסד מידת האמונה

זוהר חדש יתרו י - יב ​​ שיעור 4

ד גווני העין

לה רבון העולמים ברשותך אני אבוא לגלות סודות הנסתרים שלך. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, כדי לשבח הכלה שלך לגלות את הקישוטים של הכלה, הם סודות התורה, היי השכינה באלו התקונים ולשבח ולכל אלו התלוים ממנה שהם רשומים ממנה נשמות הצדיקים מהשכינה שהיא השער שלך ליכנס אליך לראות פניך שהוא ת"ת אין לבוא לפני המלך בלי הכלה, בלי היחד. והיא היופי שלך עליה נאמר כלך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים. כיונים ודאי שהם מרוקמים בגופם בכפניהם וברקמות שלהם ניכרים הם משאר עופות.

לו ועוד, עיניך יונים פירושו שעיניך הם כיוונים כי אין בכל העופות שיהיו נאמנים לבעליהם כמו יונה, לכן כנסת ישראל נק יונה שנאמנה לבעלה עיניך יונים היי עיניים בולטות לחוץ המסתכלות בדרך ישר לבעלה. כנפי יונה אלו הן כנפי העין שבהן פורחת היונה לבעלה והן נקראות יונים. גבהנין פירושו בולטות מלשון גבהות, היי שהן גבוהות ויוצאות לחוץ מחוריהן.

לז מצד החסד שהוא קו ימין העינים הן לבנות, כלומר הלבן שבעין הוא חסד, ואדומות מצד הגבורה שהוא קו שמאל. וירוקות מצד הת"ת שהוא קו אמצעי ושחורות מצד המלכות שנאמר בה שחורה אני ונאוה כלומר שהאדום והירוק והשחור שבעין הם מצד המלכות. עין היא עניין של חכמה, כמו שכתוב עיני העדה, הם חכמי העדה.

לח ומפרש הלבן שבהן שבעינים הן כמשכיות כסף שבסו"ה תפוחי זהב במשכיות כסף והוא כלבן שבשושנה היי חסד. האדום שבהן שבעינים הוא כתפוחי זהב, והוא כמו האדום שבשושנה היי גבורה הירוק שבהן שבעינים. כולל ב צבעים האדום והלבן. השחור שבעיניים הוא יופי התורה שהיא שחורה ויפה היי המלכות כמ"ש שחורה אני ונאוה.

דרך האותיות, השחור שבהם רואים את התורה. כאן השחור הוא חיסרון, וכשהחיסרון הוא לתורה הוא טוב

לט/א בצבע הלבן היא יפה כלבנה, בצבע האדום היא ברה כחמה. איומה כנדגלות היי בב' צבעים אחרים שהם הירוק והשחור. רבון העולם באלו ד צבעים שה"ס ג קווים ומלכות המקבלתם, אהיה מסתכל לשמך הוי"ה שיה"ו ה"ס ד קווים ה אחרונה ה"ס מלכות המקבלתם שתגאל אותה את השכינה העין היא האיבר שמקשר בין החוץ לפנים, ונבחן האדם כיצד הוא מפרש את המציאות. מלמד רבי שמעון שיש להסתכל לפני המרכבות שהם אברהם יצחק יעקב דוד, כנגד 4 צבעי העין. על כל מציאות יש להסתכל דרך חסד גבורה ת"ת ומלכות. אלו ג קווים שבאים למען המלכות שעלתה לת"ת כנגד מלכות שעלתה לבינה. ​​ זוהי בחינת רות שהתכללה בנעמי ויולדת את אבותיו של דוד מלך מהשיח. רות בהיפוך אותיות, תור – יונה. תור לשון תורה, שהאות ה גנוזה ברדלא, עד גמר תיקון.

לט/ב ראה ה' כי הגדיל אויב, שהוא סמאל, שזו הסתכלות שגויה שהעינים שלו הן עקומות וצבעיו חשכים ואינן מסתכלות בדרך יושר עם מסך היי לעשות טוב עם הצדיקים בגלות אלא שעושה טוב עם הרשעים שדרכם כולו עקום שהם בניו של הנחש הקדמוני, שהרג את האדם לכל הבריות היוצאות ממנו. על האדם לזרז עצמו מהסתכלות שגויה בחיים. תענית כד. כלה שעיניה יפות, אין כל גופה צריכה בדיקה. אל לו לאדם לנסות להסתכל מהי המציאות שזו תודעת הגוף, אלא איך מסתכלים על החיים, ובהתאם לכך מסתדרת המציאות

מ צבע הלבן בהסתכלות שבעיניים שלו הוא נחש שהוא ימין דס"א צבע האדום שבהן הוא שרף שהוא שמאל דס"א. צבע ג שבהן הוא ירוק הכלול משניהם מלבן ואדום שהוא עקרב גימטרייה עשב שהוא מאכל הרשעים. והוא קו האמצעי דס"א שהוא הלעומת דקו אמצעי דס"א שהוא הלעומת דקו אמצעי דקדושה. צבע הרביעי שבהן הוא אדום שהוא צמאון אשר אין מים שהוא הלעומת של המלכות דקדושה. העיקר בחיים להסתכל בצורה ישרה ולא בדרך עקומה. היצר הרע גורם לאדם לצייר לעצמו מציאות רעה ולא ישרה, לראות הכל דרך הרצון העצמי. על החיים יש להסתכל במבט תורני שרק כך אפשר להתקרב לקב"ה

מא כל צבעי העין של הרשעים הורגים, עליהם נאמר אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאוו למטעמותיו. ומשום זה אסור לעם קדוש להסתכל ברשעים והתורה שלהם של עם הקדוש צריכה להתכסות מהם ז"ש לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעות, וע"כ צריכים לכסות מהם המשפטים שהם התורה. יש לכסות את התורה מהרשעים, אין ללמד תורה לגויים. לחסיד אומות העולם הרוצה להצטרף ולמלא תפקידו בתכלית העולמית, יש ללמד אותו את החלק השייך לו. ​​ 

מב כמו שהיונה צריכה שמירה מהנץ כעין זה צריכות העיניים שנק יונים של הצדיקים שמירה, מפני העינים יונים של הצדיקים שמירה, מפני העינים של הרשעים, שהם ערב רב בניה של לילית הרשעה שהם קשים מלעשות חסד עם עניי בני ישראל, והם עקומים בכל דרכיהם בניו של נחש הקדמוני, כי אלו הם הזוהמא שהטיל הנחש בחווה. ​​ 

מג הנה ארבעה צבעים רעים בעיני רשעים שהם להמית, וארבעה צבעים אחרים שהם בעיני הצדיקים שהם להחיות. ב כרובי העין היי עפעפי העין הם נצח והוד ואלו הם כנפי יונה, העין זו צדיק, היי יסוד, היא יונה ממש. צדיק וצדק שהם יסוד ומלכות, הם זכר ונקבא, כמו ת"ת ומלכות. מצד הצדיק שהוא יסוד נק המלכות, יונה. ומצד ת"ת נק המלכות עין.

מד נשר, ז"ש דרך הנשר בשמים בת"ת, קו אמצעי שהוא כנגד הערקב של הס"א שאינו ירא מפני עופות העולם, משום שהנשר היא מלכה עליונה, הי בינה, וממשלתה בימים טובים ושבתות, אבל יונה היא מלכות, שממשלתה בששת ימי בראשית. והיא בגלות אין לה מנוח לכף רגלה. משום שבניה של לילית שהם זוהמת הנחש, נאמר עליהם, והמים גברו מאד מאד על הארץ שהם ישראל שנק ארץ, כי נאמר בהם והיה זרעך כעפר הארץ. הם מתגברים עליהם בגלות, בנשים יפות, בבנים יפים בעושר בלבושים נאים. מסיטים את העם לחיצוניות יפה כמו הגויים וכך כובשים את ההבנות של האדם, שאז הוא בבחינת גלות

מה וישראל הם עניים בכל הם שחורים בכל בניה של אותה שנאמר בה, אל תראוני שאני שחרחורת, בגלות. שהיא השכינה והם בניו של אותו שנאמר בו, אלביש שמים קדרות ושם אשים כסותם. הם השמים מתלבשים בלבושים אלו, משום אלו הרשעים המתגברים עליהם בגלות, שאינם מסתכלים בהם אלא בעין הרעה, שאינם מסתכלים בהם אלא בעין הרעה. וערום ראה רעה ונסתר, כמו נח שהסתתר בתיבה, וכך צריכים ישראל להתכסות מהם בגלות, בלבושיהם בנשיהם בבניהם בעושר שלהם, ולא בחינם אמרו בעלי המשנה, אין הברכה שורה אלא בדבר המכוסה מהעין לכן בגלות אין להסתכל בהבלים החיצוניים של הגויים.

מו ונחש ועקרב הם מומים שבעין, עינים עקומות שבאדם שאינם מסתכלים בדרך ישר, הנחש שהוא נחש עקלתון שם. באדם זה לא נתפש כלל מאותם שקו המדה בהם, כלומר שאין בו מבחינת קו האמצעי, שהוא סוד היושר אינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. עליהם נאמר נוטה לא לימין ולא לשמאל, עליהם נאמר, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. אע"פ שישראל הם בגלות, ופרנסי הדור, שהם כמו הלב, ועיני ישראל שהם סנהדרין גדולה, כיון שהם זונים ומשותפים בזמה, לא תתורו אחריהם כי אין בהם אמונה. העיניים הם החכמה של האדם, ובצורת הסתכלותו על החיים הוא נבחן.

מז מי שיש לו עינים עקומות מבחינה פנימית, היינו שלא מסתכל בדרך ישרה, הוא איש רמיה, ומפתה בני אדם בלשונו, כמו הנחש שפיתה את חוה. הוא עץ הדעת טוב ורע, בפיו ובדבריו נראה שהוא טוב, ובלבו רמיה ורעה, השמר מפניו עליו נאמר, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו לא כדאי אפילו להתקרב או לדבר על מקום זה.

זוהר חדש יתרו ז - ט ​​ שיעור 3

וְאַתָּה תֶחֱזֶה

מלמד כאן על התכונות שצריך אדם לקחת וליישם כדי לרכוש את בחינת האמונה, היא בחינת משה רבינו שבנפש.

זקן הפנים שהוא כנגד י"ג מידות הרחמים, מסמל את האין סוף, דרכם עובר אור החכמה/השפע שלא ניתן לקבל בפנים חלקות. פנים חלקות הם סימן שמנסים לקבל את החכמה שלא כראוי, שלא דרך ל"ב נתיבות החכמה, כלומר את הרצון יש להעביר דרך בינה, מידת ההשפעה שזה קו אמצעי, קו המידה המתוקן. כדי להשיג זאת יש להשתמש נכון בעיניים, אזנים, אף ופה.

האמונה, משה שבנפש צריך להעביר נכון את החכמה, לכן מורה למשה, וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע וגו. כלומר על האדם לאמץ תכונות אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע.

כה והחוטם שהוא יעקב נאמר בו ויפח באפיו נשמת חיים, וזו היא בינה שהיא אותיות בן י"ה כלומר ז"א שהוא יעקב נק בן י"ה בעת שמקבל נשמת חיים לתוכו שהוא אור הבינה, ומשה רבינו שה"ס פנימיות הת"ת הוא לחוטם שהוא יעקב כמו נשמת חיים. נשמה היא צד האדם, נפש יש לכל חי. ויפח באפיו של יעקב את נשמת משה רבינו

כו ל"ב קווי המצח אלו, הם מראם סוד ל"ב פנים וכנפים של ד החיות שהם ד פנים אריה שור נשר אדם, כנגד ד אותיות הוי"ה וד' כנפים כנגד ד אותיות אדנ"י שיש לכל חיה מאלו ד החיות וד"פ שמונה הם ל"ב כי המצח ה"ס בינה המשפעת אל ד החיות וע"כ היא כוללת אותן בתוכה בסוד ל"ב קווי המצח מצח מצביע על צמצום ב בקומת שורש שבאופן זה יצא עולם אצילות. החכמה של א"א מתפשטת לעולם אצילות דרך או"א מדרגת הבינה, ל"ב נתיבות החכמה. לכן קווי המצח מראים את אותם נתיבות.

כז הזקן שבפנים הן שערות שאין להן סוף שלחסדים אין גבורל ומראות על זקן הזקנים שהוא א"א שהוא עילת העילות שאין סוף לעולמות התלוים בו. עולם אצילות הוא כאין סוף כלפי עולמות בי"ע.

כח אופן ד שונאי בצע, זה הוא הפה שהוא מלכות ב שפתים שלה מתתקנים עליה שהם נצח והוד. והיסוד זה הוא הלשון שנק לשון למודים.

כט וכולם הולכים בקו המדה שהוא קו היושר היי קו האמצעי שהוא ביושר שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, בין העינים ובין הפנים ובין האזניים והחוטם והמצח והשפתים ואלו שאינם מתוקנים בקו המדה שיצאו מקו היושר ודאי שאין הם צורות שלמעלה, ואין שם הוי"ה שורה עליהם. ד בחינות דיושר הם כלים בהם יש מסך, צינורות. צינור אפשר להפוך לרצון במידה הנכונה. מי שפועל בלי מסך בכלי, היי בקו אמצעי אין לו צורה של מעלה, אלא בעיוות התפיסה האלוקית.

ל משום זה אמר למשה ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע. שפירושם הוא כמו שהתבאר, הפה הוא ודאי סיומו של אדם ולא הרגלים, מפני שמדבר כאן על הנשמה על בחינת הראש שהוא מלכות והחיה שהפה רוכב עליה הוא רפאל, שיש בו אותיות אפר והוא עפר בין המקדש שהאדם נלקח ממנו שה"ס הכתוב עפר מהאדמה.ואפר בהפוך האותיות הוא פאר וזה הוא פארך חבוש עליך הרומז על בחינת המלאך רפאל

לא הנה לך ד תיקונים שהם ראיה שמיעה, ריח דבור, היינו חכמה בינה ת"ת ומלכות ודבור הזה שהוא המלכות, לוקחים אותו משם הנביאים שהם ב השפתים היי נצח, הוד המכונים נביאים וזה הוא ודברתי על הנביאים.

לב ועל אלו ארבעת התקונים שורה השם הוי"ה י היא ראיה ה שמיעה ו ריח ה אחרונה היא דבור. שבמילוי שלו עולה לעשר אותיות שהן יוד הא ואו הא שהן ע"ס המאירות במוח ובמצח ובעינים ואזנים ובפנים ובחוטם ובפה. המצח והמוח הם שנים העינים הן שתים, האוזנים שתים ופניו שנים והחוטם והפה שנים הנה עשרה.

לג עוד ארבעה אפנים, הם ארבעה תקונים שלמטה מהראש שהם אדנ"י היי הגוף שהם עשיה בידים נענוע בגוף שימוש בברית מילה הליכה ברגלים וכאן שיעור קומה וצריך לחזור על כולם על כל שמונת האפנים הנ"ל, ד כנגד הוי"ה ד כנגד אדנ"י מראה כאן שכל הפנים של האדם הם כנגד עשר ספירות, וכאשר משתמשים כראוי בראיה שמיעה ריח ודיבור, ניתן להגיע לצד האנשים שאמר למשה לקחת לנהל את המסע, אנשי חיל יראי אלקים ושונאי בצע. ​​ 

לד ואתה תחזה מכל העם, אתה יש להסתכל ולא אחר, כי אתה הוא אור התורה לקיים בך זכרו תורת משה עבדי. ואתה תחזה, ודאי בראיה שלך, בעינים שלך, משום שעיני כל אליך ישברו אותה נותן להם את אכלם בעתו, שהוא מאכל התורה, משום שהשם שלי מאיר בעיניך ובכל התקונים שלך. אומר לו שיקח את כל הבחינות של הדרך הישרה, ואותם יעביר למשה.