האזינו צה- צט 4

ואף גם זאת - לה' תגמלו זאת

כאשר אדם בירידה בגלות לאחר שהתרחק מאדונו, גם אז הקב"ה נמצא איתו. הקב"ה נמצא עם כל אחד, בנקודת הרצון של האדם ליחד, לחיבור לשכינה. ולמרות הריחוק, תמיד נשארת נקודת געגוע לקשר.

אם אדם הנמצא בצרה, בקשיים שבדרך, ומאמין שהקב"ה נמצא עמו, זה מה שיוכל להצילו מהצרה, כלומר שמרגיש בעיות בחיים.

דרך האנוכיות והפרטיות לא יוכל האדם למצוא את השם. ומי שמבודד עצמו הוא בחינת עם נבל ולא חכם, כלומר החַיּוּת מסתלקת ממנו.

האדם בונה נכון את ההבנות שלו, את כל התולדות הנובעים ממנו, רק דרך בחינת השמים והארץ. כך כל המחשבות והרגשות צריכות להגיע מתפיסת הבורא והיחד, אחרת הוא חי במציאות מדומה.

רטו) ר"א פתח ואף זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' אשרי הם ישראל על כל העמים עכו"ם שאע"פ שהכעיסו לפני אדונם, הקב"ה אינו רוצה לעזוב אותם שבכל מקום שגלו בין העמים הקב"ה נמצא עמהם בגלות, ז"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' גם בגלות זוכר עם ישראל את הקב"ה

רטז) רבי אבא אמר, ואף גם זאת בהיותם, בא וראה כמה היא אהבת הקב"ה לישראל, שאע"פ שגרמו להיות בגלות בין העמים, השכינה אינה סרה מהם לעולם, ואל תאמר שהם בלבדם נמצאים בגלות אלא ואף גם זאת שהיא השכינה הנק' זאת נמצאת עמהם, ז"ש אף גם זאת בהיותם וגו

ריז) למלך שכעס על בנו וגזר עליו עונש שיתרחק ממנו וילך לארץ רחוקה, שמעה המלכה ואמרה, כיון שבני הולך לארץ רחוקה והמלך השליכו מהיכלו, אני לא אעזבנו, או ששנינו יחד נחזור להיכל המלך, או שנינו יחד נשב בארץ אחרת. לימים פקד המלך את המלכה ולא מצאה כי הלכה עם בנו, אמר כיון שהמלכה שם שניהם ישובו.

ריח) כך הוא בזמן שיפקוד הקב"ה את השכינה, יפקוד אותה תחילה ובשבילה יפקוד לבניו, ז"ש וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו' מי גרם שאני שמעתי נאקתם כביכול השכינה גרמה שזכרתי אותה. ז"ש ואזכור את בריתי היי השכינה הנק' ברית וכתוב ויזכור אלקים את בריתו וכשהקב"ה יחזיר את ישראל מהגלות כתוב, ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך, זו היא השכינה שעליה נאמר ושב וגו את שבותך. ועוד כתוב רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב היי השכינה הנק ארץ השכינה נק זאת, ונקראת ברית. כאשר אדם מגיע לגאולה, את אותה נקודה פנימית שהתעוררה בו רוצה השם.

ריט) אמר רבי יהודה הלהויה תגמלו זאת, הרי אתם דור עקש ופתלתול, אתם גרמתם להגלות א זא בגלות, הלהויה תגמלו זאת הוא הגמול על מה שעשה עמכם בכל אלו המעשים שבמצרים בכל אלו האותות שעשה לכם, זה הוא הגמול שאתם משלמים לזאת הזו, מי גרם לכם את זה הוא משום שאתם עם נבל ולא חכם שאינכם מסתכלים בכל הטוב שעשה לכם עד עתה. אחת הסיבות לגלות היא עזיבת ישראל את האחדות, ובעיקר האחים שמכרו את יוסף, שלא הבינו שהברית היא זו שמחזיקה אותם.

ה בהבראם

רכ) הלוהיה תגמלו זאת, זאת היא השכינה והנה העמדנו הדברים שלמדנו ה דהבראם היא קטנה הרומזת למלכות. ה במילה הלהויה היא גדולה שרומזת לבינה. והנה אמרו שלמדנו א"ר יהודה ה בכל מקום רומזת על הקב"ה ונק אם. אלא ששני עולמות הם שהם בינה ומלכות, שכתוב עליהם מהעולם עד העולם היי מבינה למלכות וזה למדנו בסוד הכתוב בשמן כתית רביעית היין שפירושו אשר יסוד דז"א ממשיך השמן מעולם עליון אל התחתון שהוא מלכות וז"ש הלוהויה תגמלו זאת שזה כולל ג מדרגות יחד שהן עולם העליון שהוא ה גדולה של הלהויה והויה עצמה שהוא ז"א הממשיך ממנה השפע אל זאת שהיא השכינה.

רכא) למדנו רבי יהודה בכמה מקומות הסתכלתי שהקב"ה לא הסיר אהבתו מישראל שבכל מקום שהם היו היה הקב"ה ביניהם שכתוב לא מאסתים ולא גאלתים לכלות להפר בריתי אתם, אתם הוא בדיוק היי שהקב"ה הוא ביניהם עמהם ולא הסתלק מהם לעולם. גם כשמרגישים ריחוק, יש לדעת שהקב"ה מסתתר אך משגיח.

רכב) רבי יצחק היה הולך בדרך ופגע בו רבי חייא, א"ל אני רואה בפניך שבמשכן השכינה משכנך, מה כתוב וארד להצילו מיד מצרים, כתוב וארד ארד היה צריך לומר, הרי ו מיותרת, ומשיב, וארד פירושו מתחילה, כי ו מהפכת העתיד לעבר, מתי, הוא כשירד יעקב למצרים ירד עמו הקב"ה ולמה ירד כדי להצילו מיד מרצים, שאם לא היה ביניהם לא היו יכולים לסבול הגלות, כש"א עמו אנכי צרה אחלצהו ואכבדהו. היהודי מחזיק באמונה שגם בעת צרה הקב"ה עמו, שהוא זה הפועל את הכל, ולכן אין סתם מקרים ופעולות, ומכאן שישנו ביטחון בהשגחה.

רכג) א"ל ודאי בכל מקום שישראל שורים הקב"ה ביניהם ובכל מקום שחכמי הדור הולכים הקב"ה הולך עמהם שכתוב, כי מלאכיו יצוה לך. מאין לנו, שכתוב, ויעקב הלך לדרכו, ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה. עתה התחבר יחד ונלך בדרך שאני יודע שאנו הולכים למקום אחד, לקבל פני השכינה, היי לרשב"י. א"ל ודאי הוא כך א"ר יצחק למדנו שליחי מצוה אינם נזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתם ואנו הולכים להתראות לפני הקב"ה ואין אנו יראים. השמירה ממזיקים המעולה בדרך, היא דברי תורה.

רכד) בעוד שהיו הולכים אמר ר חייא, כתוב אלא תולדות השמים והארץ, השמים הוא לכלות את הקב"ה היי ז"א שנק שמים והארץ היא את הקב"ה שהוא המלכות שנק ארץ, וכל מה שלמטה מאצילות היי ג עולמות בי"ע הם נק תולדות השמים והארץ שמהם נולדו היי מז"א ומלכות.

רכה) א"ל אם כן מהו בראהם, ו

למדנו באות ה בראהם היי במלכות, ואתה אומר שהם תולדות השמים וארץ היי גם מז"א. א"ל הכל דבר אחד הוא, כי כשהשמים שהוא ז"א התחברו עם המלכות, אז ה זו שהיא המלכות הוציאה תולדות ואלו נק' תולדות השמים והארץ. א"ל א"כ במה העמדנו שב ה בראם היי באברהם שאותיותיהם שוות ומה עניין אברהם לכאן, א"ל הכל דבר אחד הוא באברהם הוא חסד דז"א שנק אברהם היי הוא השמים שהוא ז"א כי משם מספירת החסד מתחיל ז"א להתפשט כלומר שספירה ראשונה של ז"א הוא חסד.

ונמצא ששמים וארץ נרמזים באותיות בהבראם והכל דבר אחד הוא

רכו) א"ל ודאי כך הוא והנה למדתי שכתוב אלא תולדות השמים והארץ ולמדנו עולם הזה נברא באות ה שהיא המלכות שכתוב בהבראם היי באות ה בראם. ולעולם הבא שהיא בינה נברא באות י שהיא חוכמה שכתוב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, שנהר הוא בינה יוצא מעדן הוא חכמה להשקות את הגן, היי ז"א ואומר שנהר יוצא מעדן כולל את השמים שהוא ז"א שנק ג"כ נהר, את הגן כולל הארץ שהיא מלכות, היי שבכלל הפירוש הנ"ל הוא ג"כ שז"א יוצא מחכמה ובינה שנק' שניהם עדן ומשקה את המלכות שה"ס הגן וו זה ז"א, הנהר עצמו זו בינה, עדן חכמה וגן מלכות, מכאן שכל הבחינות בפסוק זה

רכז) והרי העמדנו שכתוב מעין גנים, זה הוא השמים שהוא ז"א הנק נהר שהוא באר מים חיים. שכתוב ויכרו שם עבדי יצחק באר, שכתוב ויעתק משם ויחפור באר אחרת. ונוזלים מן לבנון היי מהחכמה הנק לבנון, שנוזלים מתעטרים למעלה בחוכמה ועולים בראש המלך היי בג"ר דז"א כי גדול מעל השמים חסדך, להיותם נמשכים מהחכמה שהוא ממעל ז"א שנק שמים.

רכח) מן לבנון שהוא חכמה משם יוצאים הנוזלים היי השפע אל הבינה ונוזל ונמשך לכל הזויות היי לד' רוחות חו"ג תו"מ דז"א, עד שאלו המבועים נוזלים ויורדים להתקבץ אל המקום שנק ים הגדול היי המלכות, שכתוב כל הנחלים הולכים אל הים שפירושו שנחלי חו"ג תו"מ דז"א הולכים אל המלכות שנק ים. וכתוב הביטו אל צור חוצבתם וגו שהוא אברהם היי חסד דז"א ואח"כ אחר ונוזלים מן לבנון, כתו גן נעול אחותי כלה וגו שהיא המלכות המקבלת הנוזלים מז"א ומכאן שכתוב באברהם שהוא חסד דז"א שה"ס הנוזלים שמשכים מחכמה עלאה שנק לבנון אל ז"א ומז"א אל המלכות שמהם כל התולדות שבבי"ע א"ר יצחק ואפילו ביעקב ממש שהוא ת"ת דז"א כי ת"ת כולל בתוכו החסד והגבורה והכל הוא דבר אחד. מידת החסד מאפשרת למלכות להביע את החכמה שמקבלת מלמעלה, ועל ידה בעזרת החסד יכולה להוציא מהכח אל הפועל, את תולדות השמים והארץ

האזינו אדרא זוטא פז- פח 28

זווג זו"ן פנים בפנים

תכלית הלימוד כאן, לבוא לזיווג זעיר אנפין ונוקבא, כלומר הקב"ה והשכינה בזיווג פנים בפנים, כאשר פנים זו בחינת הצד החשוב.

כִּי-בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן אִוָּהּ, לְמוֹשָׁב לוֹ. מאחר וכל הלימוד הוא בנפש האדם, ציון זו בחינת היסוד ודרכו מקום החיבור. המלכה נפרדה מהמלך ע"י הנסירה, וכך הבריאה נפרדה מהבורא ושואפת לחיבור.

ירושלים שהיא מקום החיבור, לא תהיה כזו אלא אם תהיה בה תורה, שכתוב כי מציון תצא תורה. השלמות, השלום מגיע דרך היסוד, דרך הצורה, התורה במידת החסד.

ציון גימטרייה יוסף, הוא הצדיק, הוא הברית לשמירה וקשר עם העליון.

הברכה נמצאת בהשתוקקות הגדולה בבחינת נצח הוד, מהם יוצא השפע והחסד של הזכר שנותן את הכוח והחימום לזיווג.

קצב) אחר שביאר בנין ג"ר דאורות ונה"י דכלים דז"א שבזה נעשה ראוי להולדת נשמות שהוא גדול, וע"י הנסירה מגדיל גם את הנוקבא מבאר זווג זו"ן פב"פ ואומר כתוב, כי בחר ה' בציון אוה למושב לו, היינו אחר שהכלה נפרדה מדבקות בליל שבת שהייתה עלייה למלכות. ונעשה הכל גוף אחד ואז יושב הקב"ה בכסאו והכל נק' שם שלם שם קדוש, ברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים כל אלו הדברים העליתי ליום הזה שיתעטר בהם לעולם הבא ועתה הם התגלו כאן אשרי חלקי עמהם.

קצג) מלכה זו כשמתחברת עם המלך כל העולמות מתברכים ונמצאים בשמחה גמורה כמו שהזכר כלול מג' קווים וההתחלה היא מג' היי חב"ד, כך הכל כן שגם בגוף הוא מג' חג"ת וסיום כל הגוף גם הוא כך, שהוא נצח הוד יסוד והמלכה אינה מתברכת אלא בלל של ג אלו שהם נצח הוד יסוד, משום ששורשה בז"א מתחיל במקום החזה וע"כ אין לה אלא מחזה ולמטה דז"א ומתבשמת ומתברכת ממקום שנק' קדש הקדשים שלמטה שהוא יסוד, כי א"א ואו"א נק' קדש הקדשים שלמעלה, ויסוד דמלכות נק' קדש הקדשים שלמטה, שכתוב כי שם צוה ה' את הברכה היי בציון שנק קדש הקדשים כי ב מדרגות הן למעלה ולמטה שהן ציון וירושלים שיסוד דמלכות נק ציון ומלכות דמלכות נק ירושלים וציון נק קדש הקדשים. כהן גדול הוא בחינת צד ההשפעה הגמורה והוא נכנס בקודש הקודשים.

קצד) ומשום זה אין רשות להיכנס בקדש הקדשים שבעוה"ז רק אל כהן הגדול הבא מצד החסד, משום שאינו נכנס למקום ההוא של מעלה היי ביסוד המלכות הנק ציון אלא אותו שנק חסד דז"א שהוא בחינת כהן הגדול שנכנס בקדש הקדשים והמלכות מתבשמת, וקדש הקדשים הזה מתברכת לפני ולפנים שהוא המקום הנק ציון. ציון וירושלים הם ב מדרגות אחד הוא רחמים ואחד הוא דין ציון היא רחמים שכתוב ציון במשפט תפדה, ומשפט הוא רחמים, ירושלים היא דין שכתוב צדק ילין בה וצדק הוא דין משפט הוא רחמים כאשר מתחשבים בנסיבות שהביאו לעברה. צדק בלבד הוא דין קשה. ציון מקבל את הכח של החסד, ומלכות את כח הדין.

קצה) וכל תשוקת הזכר שהוא ז"א אל המלכות הוא כאן בציון וקוראים אותו ברכה משום שמשם יוצאים ברכות לכל העולמות וכולם מתברכים. מקום הזה ציון נק קדש וכל הקדשים היי האורות הקדושים של הזכר שהוא ז"א נכנסים שם במדרגה שאמרתי היי בציון וכולם באים מראש העליון דגלגלתא דכורא היי מג"ר דחיה דז"א מצד המוחין לכל אברי הגוף שהם חג"ת עד אלו הנק צבאות שהם נצח והוד שכל אותו השפע הנמשך מכל הגוף מתקבצים שם בנו"ה וע"כ הם נק צבאות משום שכל צבאות העליונים והתחתונים שבג' עולמות בי"ע יוצאים הם משרים אותו ביסוד הקדוש שהוא כולו לבן שע"כ נק חסד ואותו חסד נכנס לקדש הקדשים היסוד דנקבה שכתוב כי שם צוה השם את הברכה חיים עד העולם זיווג זה צריך לשמור בטהרה שהוא בחינת קודש הקדשים. וכן בחיצוניות כהן גדול היה נכנס לקודש הקדשים לאחר טבילה וספיגה. הכח שנק ציון צריך להיות מחובר גם לדעת לאחר הכנה ראויה.

הסתלקות רבי שמעון בן יוחאי

הסוד הגדול באידרא זוטא הוא השורשים שמייצרים את הזיווג של ז"א בגדלות, כדי לבוא לזיווג ז"א ונוקבא

קצו) אר"א שרשב"י אמר לו לכתוב את דבריו לא גמר המאור הקדוש לומר חיים עד שנשתככו דבריו, ואני כתבתי וחשבתי לכתוב עוד ולא שמעתי. ולא הרימותי ראשי כי האור היה גדול ולא הייתי יכול להסתכל, בתוך כך הזדעזעתי, שמעתי קל הקורא ואומר אורך ימים ושנות חיים וגו' אח"כ שמעתי קול אחר חיים שאל ממך

קצז) כל אותו היום לא נפסק האש מהבית ייתכן וזו גם סיבה למדורות בל"ג בעומר ולא היה מי שיגיע אליו כי לא יכלו מחמת שהאור והאש היו מסבבים אותו, כל אותו היום נפלתי על הארץ וגעיתי, אחר שהלכה האש ראיתי את המאור הקדוש, קדש הקדשים שנסתלק מהעלום שהתעטף ושוכב על ימינו ופניו צוחקות.  ​​ ​​ ​​ ​​ ​​ ​​​​ 

קצח) קם ר"א בנו ולקח את ידיו ונשק אותן, ואני לחכתי העפר שתחת רגליו, רצו החברים ​​ לבכות ולא יכלו לדבר, התחילו החברים בבכיה ור' אלעזר בנו נפל ג פעמים ולא יכול לפתוח פיו, אח"כ פתח ואמר, אבי אבי, ג' היו וחזרו להשאר אחד, היי ג גדולים היו בארץ שהם ר' אלעזר, אביו רשב"י וזקנו ר' פנחס בן יאיר, ועתה נשאר ר"א יתום מזקנו ומרשב"י אביו, ונשאר אחד בעולם. עתה אחר שהסתלק האילן הגדול הזה, שתחתיו היו מטיילים חיות השדה ובענפיו ידורו עוף השמים, ומזון לכל בו נמצא עתה שכולם ניזונים משפע שמוריד הצדיק, החיות תנדודנה ועוף השמים שישבו בענפיו ישקעו בנוקבי ים הגדול, והחברים במקום המזון שקבלו ממנו ישתו דם. רק בחינת השאריות, הנפש, שהדם הוא הנפש, ולאחר מותו יאלצו להישאר בלי כלום

קצט) קם רבי חייא על רגליו ואמר, עד עתה היה המאור הקדוש משגיח עלינו עתה אין הזמן אלא להשתדל ביקרו זאת המציאות ויש לשמור על מסורתו, קם ר אלעזר ור' אבא לקחו אותו ממקומו על מטה העשויה כסולם כדי להעלותו על מטתו, מי ראה את בלבול הדעת של החברים, וכל הבית היה מעלה ריחות טובים, העלוהו על מטתו, ולא השתמשו בו לא נגעו אלא ר' אלעזר ורבי אבא.

ר) באו מכים ובעלי מגינים מכפר צפורי שרצו שיקברו אותו במקומם, ובאו ללקחו בכח ובמלחמה, וגירשו אותם בני מירון, וצעקו עליהם בהמוניהם, שרצו שלא יקבר שם אלא שיקבר אצלם. אחר שיצאה המטה מהבית היה עולה באויר ואש היתה לוהטת לפניה, שמעו קול, הכנסו ובואו והתקבצו להילולא של רבי שמעון יבא שלום ינוחו על משכבותם.

רא) כשנכנס אל המערה שמעו קול בתוך המערה, זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך, זהו ר"ש בן יוחאי שאדונו משתבח בו בכל יום, אשרי חלקו למעלה ולמטה, כמה אוצרות עליונים שמורים לו, עליו נאמר ואתה לך לקץ למלכות ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין מלכות מצד ההשפעה.

האזינו אדרא זוטא פה- פז 27

בנין פנים בפנים של נוקבא דז"א

האני האמיתי של האדם מוסתר, ואם יבוא למלא כל רצונותיו הפרטיים יפגום.

כאן מלמד על הנסירה של הנקבה מאדם, ונוצרה מציאות שכל אחד הוא חצי גוף, ואין הברכה שורה בכלי פגום. לכן באופן טבעי שאיפתם להתחבר לאחד. וכן באדם אחד, כשישנו חיבור בין צד הזכר, צד האידיאה, לבין הלב, ההרגשה, אז ישנה שמחה וכולם מתברכים מהיחד.

שבת מקודשת ומבטאת את האחדות, שלום בית מביא ברכה לעולם, וכל יופיה של הנקבה בא מיופיו של הזכר מפני שאין היא יכולה לעמוד בפני עצמה, אלא כאשר מפנה את כל ההשתוקקות לחיבור, ליחד.

הבריאה כולה היא צד נקבה כלפי הקב"ה, וכל יופיה של הבריאה נראה כאשר היא מבטאת את רצון העליון.

ללא החיבור בין זכר ונקבה, היא חסרה את החכמה והוא את החסדים.

קפה) עד שנפרדה המלכות מצלעותיו של ז"א שה"ס הנסירה ובאה להתחבר עמו פנים בפנים וכשמחברים נראים גוף אחד ממש, מטעם שממקורם הם ימין ושמאל של מדרגה אחת וע"כ אע"פ שנחלקו ונבנו לשתי מדרגות חוזרים ומתחברים בכו אחד כמדרגה אחת ימין ושמאל, מכאן למדנו בנשמות אנשים אשר הזכר כשהוא לעצמו נראה כחצי גוף היי חלק הימין של הנשמה וכולה חסד וכך הנקבה של הנשמה הוא חלק השמאל וכולה גבורה, וכשמתחברים יחד נראה הכל גוף אחד ממש, כי ב' חצאים תחברו לאחד לכן ישנה שאיפה של חיבור זכר ונקבה, וכך הוא באמת, אף כאן כשהזכר שהוא ז"א התחבר במלכות הכל הוא גוף אחד, אז העולמות כולם הם בשמחה כי כולם מגוף שלם מתברכים וזהו מצב ב' של המלכות. במצב זה כל העולמות בשמחה, אחדות והמתקה, כפי שאומרים לשם ייחוד.

קפו) היי סוד הכתוב על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו כי אז נמצא הכל תחת השפעת גוף אחד שלם, כי המלכות נדבקה במלך בשבת ונמצאים גוף אחד, וע"כ נמצאות ברכות ביום הזה ומכאן למדנו שמי שאינו נמצא בזכר ונקבה נק' חצי גוף ואין ברכה שורה בדבר פגום וחסר, אלא במקום שלם בדבר שלם ואל בחצי דבר וחצי דבר אינו מתקיים לעולם ואינו מתברך לעולם.

קפז) היופי של הנקבה כולה הוא מיופי של הזכר וכבר העמדנו הדברים והם נודעים בין החברים. מנוקבא זו היי ממלכות מתאחדים כל אלו של מטה בג' העולמות בי"ע ממנה יונקים ואליה חוזרים. כי המלכות היא השורש לכל ג העולמות התחתונים מאצילות והיא נק' אם לכולם כמו שהאחרת היי בינה היא אם לגו שהוא ז"א המכונה גוף וכל הגוף יונק ממנו מבינה, כך זו המלכות היא אם לכל האחרים שלמטה בבי"ע

קפח) יש חכמה ויש חכמה היי חכמה עלאה שהיא או"א וחכמה תתאה שהיא מלכות ​​ ונוקבא זו היי המלכות נק' חכמה קטנה כלפי האחרת שהיא חכמה עליונה וע"כ כתוב אחות לנו קטנה ושדים אין ה, כי חכמה זו נמשכה גלות וע"כ אין לה שדים להשפיע לישראל, אחות לנו קטנה ודאי שהיא נראית קטנה בגלות, אבל גדולה היא ורבה היא כי היא שלמות המקבלת מכל הספירות היי כשישראל בארצם שכתוב, אני חומה ושדי כמגדלות, ושדי היי שהם מלאים להניק לכל, כמגדלות שהם נהרות גדולים היוצאים מאמא עלאה הנק מגדלות.

ג"ר דאורות ונה"י דכלים דחיה דז"א

קפט) עוד התפשט הזכר שהוא ז"א בימין ושמאל בירושה של הנחלה היי בימין ושמאל בירושה של הנחלה, היי בחכמה ובינה הנק' אחסנתא דאו"א שהחכמה התפשטה לחסד והבינה לגבורה וכשהגוונים לבן שמימין ואדום שמשמאל מתחברים בקו אמצעי, נק' ת"א ונתתקן כל הגוף ונעשה אילן גדול וחזק יפה ונאה. תחתיו יטיילו חיות השדה שהן צבאות הבריאה ובענפיו ידורו עוף השמים שהם צבאות היצירה ובו מזון לכל זרועותיו הן ימין ושמאל שהם חסד וגבורה בימין נמשכים חיים וחסד שבשמאל נמשכים מיתה וגבורה מעיו היי פנימיותו נתתקן בדעת וממלא כל המסדרונות וכל החדרים שהם נה"י וחג"ת כמו שאמרתי, שכתוב ובדעת חדרים ימלאו והתפשטות זאת ה"ס ג"ר דאור החיה דז"א

קצ) עוד התפשט הגוף בשני שוקים שהם נצח והוד ומתאחדים ביניהם ששתי כליות ושתי ביעים דדכורא שהם נצח והוד פנימיים. מכליות נמשכת פסולת המים לחיצונים ומביעים, נמשך הזרע לנשמות, שכל השמן וגדלות וכח ככל הגוף מתקבץ בהם בב' ביעים שכל הצבאות היוצאים לבי"ע יוצאים מהם, וכולם שורים ​​ בפי היסוד, ומשום זה נק' צבאות והם נצח והוד ת"ת נק' הויה, ונצח והוד נק' צבאות, ומשום זה נק' בכתוב ביחד הויה צבאות והתפשטות זאת היא בחינת נצח והוד דכלים לאור דז"א

קצא) היסוד של הזכר הוא סיום כל הגוף ונק' יסוד, וזה הוא מדרגה המבשמת את המלכות ובו כל תאוות הזכר שהוא ז"א אל המלכות, ביסוד הזה נכנס למלכות למקום שנק' ציון כי שם הוא מקום הכסות של המלכות כבית רחם לאשה, ומשום זה נק' היסוד הויה צבאות והתפשטות זאת ה"ס יסוד דכלים לאור החיה דז"א וראוי להולדת נשמות.

האזינו אדרא זוטא פב- פד 26

אחה"כ גיכ"ק

מאמרים אלו עוסקים באותיות שהן למעשה חסרונות. לפי החיסרון, כך אדם מקבל הארה. האדם נבחן על פי רצונותיו ועל פי הצורה בה הוא שואף למלא את רצונותיו.

התמודדות נכונה היא קודם כל התגברות ויכולת לוותר על הרצון כדי לבחון את הפרטים שבו, ולאחר מכן בחינה בין הימין, האמונה, לבין הרצון השלם, אותו יש להכפיף לאמונה, ולערך עליון.

יראת שמים אמיתית מביאה את האדם לוותר על חלק מהרצונות, והתאמתם למלכות שמים. להגיע להכרה שיש בורא בעולם, יש לוותר על הרצון, שזו בחינת קו ימין. קו שמאל באות א הוא החשכה של הרצון, היינו ויתור על הקבלה. השימוש ברצון הוא בקו אמצעי, שמעוררים שוב את הרצונות וקשירתם לימין.

האדם מסוגל להגיע לתפיסת הבורא בהתאם לרצונות אותם הוא יכול להכיל. לשם כך עליו לפתח את הצד הנקבי שבו כדי להוציא מהכח אל הפועל את הבניה וההשתוקקות לקשר.

ישנו מאבק תמידי בנפש בין הרגש לשכל, שזו בחינת החמה והלבנה המייצגת את הלב. כפי שהלבנה צריכה הייתה למעט עצמה, כך צריך הרגש להיות כפוף לשכל.

קפ) חכו ממתקים הוא מחמת האותיות הרשומות שהן נחקקות בו בעטרותיהן כלומר שהמתיקות של החיך באה מחמת שנחקקות בו אותיות בסדר ג' קווים ומלכות שמקבלתם מתוק לחך מפני שזה סדר התיקון, ג קווים בסוד הכנעה הבדלה והמתקה שהיא קו אמצעי ג קוווים שבא' קו ימין שבה מגרש מלכים קו השמאל מסיר מלכים ממלכותם. קו אמצעי מקים מלכים. ג קווים שבח' קו ימין שבה מגרש ויורד שמאל עולה ועוטר אמצעי כובש באש ומחוקק ברוח. ג קווים שבה' היא יניקה שהמלכות מקבלת מאמא כלומר ממה שהנוקבא מקבלת מאמא קו הימין דאמא מכה לנוקבא מקו שמאל דאמא, הנוקבא מתפשטת לנוקבא גדולה כלומר שמקבלת ממנו הגדלות דקו שמאל.

קו אמצעי אמא וא כי בתאות העיר הקדוש לחסדים היא מתחברת בקו אמצעי והמקומות דימין ושמאל נקשרים זה בזה. כש"א הר המור גבעת הלבונה, ג קווים של ע קו ימין שבה הוא הצחות שבצורת המדרגה קו השמאל שבה הוא החקיקה שבצורת המדרגה, אמצעי הוא שהענפים הרצים מתאחדים בצדם לרוחות חקוקים. טריד פירושו מגרש כי כים נגרש, סטיר פירושו מכה מלשון וסטרו על פיו.

המאמר בא לבאר בעיקר החיוב והמעלה שבג' קווים ואיך כל השלמות תלויה בקו אמצעי וכלא מחכאן לפומא דא בלישן ממלל רברבן שהוא קו אמצעי וע"ד כתיב חכו ממתקים. שכל המתיקות וכל היופי הוא ע"י קו אמצעי שזולתו שולטים הדינים דקו שמאל. והולך ומבאר אשר האותיות הנחקקות ויוצאות מחיך וגרון מתרשמים בכל אחת מהן ג קווים. והשלמות שבכל אחת מהן היא בקו אמצעי, ועצמותן של האותיות אחה"ע גיכ"ך אינו מבאר כאן כי סומך עצמו על מה שביאר באדרא דמכנא, וכאן אין לו ענין לבאר, רק עניין ג קווים שבכל אות וסגולת קו אמצעי.

א' היא הארת הכתר, ח' הארת חכמה, ה הארת אמא למלכות ע הארת ע ענפים שב"ז ומכל אות ואות שבאחה"ע שבגרון מאיר האות שכנגדו באותיו גיכ"ק שבחכיך. אות היא חסרון, וכדי שיאיר החיסרון כדי שנדע מה לרצון, צריך להיות רצון המופיע בקדושה, הינו בקו אמצעי

אותיות אחה"ע נחקקות בג' קווים שבגרון ונודע שקו ימין מתהוה ע"י עלית מלכות לבינה שמסיימת המדרגת תחת כתר וחכמה ובינה ותו"מ של המדרגה מורידה לחוץ מהמדרגה, וז"ש א הקו ימין שבה טריד מלכין היי שמגרש ג ספירות בינה ותו"מ מהמדרגה ומורידם למדרגה שתחתיה קו ימין ​​ מסיר את האח"פ את הכלים דקבלה. קו שמאל שבה שביציאת קו שמאל נעשה חשך במדרגה מפני שאין חסדים, שבזה הוסר מלכותם כליל וכיון שא' היא הארת הכתר שהוא חסדים, ע"כ אינו מדבר כלל ממעלת הארת החכמה שבשמאל, כי החכמה אינה מאירה כאן אלא שמדבר קר מגרעון של קו שמאל והקו האמצעי שבה, כי כשבא קו אמצעי וכולל קו שמאל וימין זה בזה אז חוזר האור למדרגה וגם ג מלכים בינה ותו"מ שגורשו וחזרו מתתקנים ונמצא שהמלכים הוחזרו והוקמו על כנם.

אחר שביא ג קווים שבא' שהיא הארת הכתר, מבאר ג קווים שבח' שהיא הארת חכמה, ח הקו ימין שבה שהוא מגרש הכלים דבינה ותו"מ, ונשאר בהארת כתר וחכמה בקומת חסדים, והארתה יורדת היי שמאירה ממעלה למטה כדרך אור החסד וקו שמאל שבה שהוא חוכמה עולה ממטה למעלה ומעטר המדרגה בג"ר הרגשת שלמות, וקו אמצעי שבה כובש ומכניע את האש שבקו שמאל ע"י מסך דחיריק שבבו חוקק הרוח, חכמה שלא יאיר אלא בו"ק ולא בג"ר.

ג קווים שבה' שהיא הארת אמא למלכות היא יניקת אמא לנוקבא שהיא מלכות, הקו ימן שבה סטיר לנוקבא היי שממעט הנוקבא לבחינת קטנות מכח עלית המלכות לבינה והקו שמאל שבה שמחזירה לבחינת גדלות ע"י הוצאת המלכות מבינה והקו האמצעי שבבה הוא בהשתוקקות המלכות לחסדים כי הנוקבא נק' עיר הקדושה, נקשרים המקומות של ימין ושמאל על ידי קו אמצעי זה בזה כד"א הר המור ​​ גבעת הלבונה.

אשר הר המור שהוא אדום הוא החכמה שבקו שמאל שלה וגבעת הלבונה שהיא לבנה הוא החסדים שבימין שלה שהם נכללים ומיוחדים זה בזה ע"י קו אמצעי.

ג קווים שבאות ע שהיא הארת ע ענפים שבז"א, ע הקו ימין שבה הוא כל הצחות שבמדרגתו כי ז"א הוא בעיקר בחינת ימין, וקו שמאל שבה הוא החקיקה שבמדרגה שעם יציאת השמאל נחשך המדרגה וקו אמצעי שבה הוא שהענפים הרצים היי הארת השמאל שבע' ענפים הנק' רצים בסו"ה והחיות רצוא ושוב, מתאחדים ע"י קו אמצעי לצדדיו היי בענפים שמצד ימין לרוחות חקוקות היי שנחקקו ע"י זה להאיר רק בו"ק דחכמה שנק' רוח חכמה. באותיות אלו יש ד סוגי הארה שכולם מאירים בקו אמצעי. א שבאה דרך הכתר, החכמה באה דרך האות ח, הארת אמא למלכות דרך אות ה והארת ע ענפים שבז"א דרך האות ע. כל פעם קו ימין מוריד את המדרגה, קן שמאל מחשיך, וקו אמצעי מאיר.

קפא) והנה בסוד האותיות של שלמה המלך אומר שאלו ד אותיות אחה"ע התעטרו בד' אותיות גיכ"ך שבחיך ולפיכך נרמזו גם בחיך ג קווים כש"א וחיך יטעם לאכול ה"ס קו ימין, היאכל תפל מבלי מלח הוא קו שמאל שמטרם שמתיחד עם הימין אין להנות ממנו כלום כמו בתפל בלי מלח, וכתוב והיה מעשה הצדקה שלום הוא קו האמצעי המיחד ועושה שלום בין ב' הקווים ימין ושמאל הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים, נאמר על המלכות שמקבלת שפע ג קווים אלו שהם מתוקים ודאי.

קפב) דוד המלך אחר ככתוב הנחמדים מפז הרומז על שפע המתוק והיקר של ג קווים שמח בהארה אך נזהר שלא לקבל בקו שמאל בלי ימין, מסיים גם עבדך נזהר בהם, היי שנזהר בהם שלא לקבל מקו שמאל בלי ימין ומסיים על זה רבי שמעון, אני מעיד על עצמי שכל ימי נזהרתי בהם בג' קווים שלא לטעות היי שלא לטעות ולקבל מקו שמאל לבדו, חוץ מיום אחד שהעטרתי עטרות המלך במערה שלמרוניאולא נזהר שהשמא יהי מיוחד עם הימין וראיתי נר של אש לוהטת ברחב המערה, היי שראה הדינים של קו שמאל בלי ימין שהוא אש לוהטת והזדעזעתי. מיום ההוא נזהר אני מהם בדעתי שלא לקבל אלא משלשת הקווים יחד, ולא עזבתי אותם כל ימי, אשרי חלקו מי שנזהר בממתקים של המלך וטועם בהם כראוי, על זה כתוב טעמו וראו כי טוב ה'

בנין האחורים של הנוקבא דז"א

קפג) הזכר שהוא ז"א התפשט במוח הדעת שלו והתמלאו מסדרונות וחדרים היי נה"י וחג"ת הדעת מתחיל מתחילת הראש ומתפשט בכל הגוף בחזה שלו וזרועותיו בכולו. מאחריו נדבק ניצוץ מנר הקשה שהוא הארת קו שמאל דבינה ולוהט והוציא מוחין חכמה ובינה חקווים בו ומתדבק בצד הזכר מאחריו משום זה נק' יונתי תמתי אלא תקרי תמתי אלא תאומתי ודאי.

כבר ידעת שיש ב מצבים במלכות מצד א הוא בבחינת שני מאורות הגדולים מצב א הוא בבחינת שני המאורות הגדולים שהמלכות היא גדולה כמו ז"א היי שההם שניהם במדרגה אחת שלאחר מדרגת הבינה שז"א מקבל מימין המוחין דחב"ד דבינה שהוא חכמה וצד חסד שבדעת והמלכות מקבלת משמאל המוחין דחב"ד דבינה שהוא בינה וצד בזה כדרך צד ימין ושמאל של מדרגה אחת וכמו חב"ד דבינה שהם מדרגה אחת שבבינה ששניהם יונקים ומקבלים משם אמנם אין המלכות נבחנת לדבוקה בשמאל דז"א אלא מאחוריו ובמצב הזה לא יכלה להתקיים כי שמאל בלי ימין אינו יכול להאיר ע"כ קטרגה הלבנה ונאמר לה לכי מעטי את עצמך שתהיה תחת יסוד דז"א כלומר שתהיה נחלקת מז"א למדרגה אחרת שמתחת מדרגת ז"א אז נבנית מחדש בסו"ה ויבן ה' אלקים את הצלע. ואז חזרה להיות עמו פנים בפנים ואלו ב מצבים.

אחר שז"א התפשט במוח הדעת שלו בג' בחינות חב"ד חג"ת נה"י היי אחר שנשלם מדרגתו בראש תוך סוף, שהרת השמאל דבינה נק' בוצינא דקרדינותא שהארת השמאל דבינה לבדה בלי ימין והאירה מאחוריו של ז"א, היי שהאצילה שם את המלכות והאצילה הראש של המלכות בב' מוחין חו"ב תחת שליטת השמאל דדעת.

שאין בה הארת ג מוחין דבינה אלא רק שנים כי משום שהדעת התחלק לשנים אינו מתחבר ליחד חכמה ובינה ונשארים הארת חו"ב בראש בלי מוח הדעת, כי אז אין מוח הדעת מלובש בראש אלא שיורד לגוף מטעם כי שורשו של הדעת הוא מגוף, היי מת"ת שעלה ליחד בין ב קוים ימין ושמאל דבינה אלא משום שמשמש ליחוד חו"ב ע"כ נשאר שם קבוע בראש אע"פ שהוא בחינת גוף מה שאין כן במקום שאינו מיחד חו"ב, נמצא חוזר לבחינת גוף כי אין לו עוד שום תפקיד בראש, לפיכך כאן שנחלק הדעת לימין ושמאל שהימין לקח ז"א והשמאל לקחה המלכות, א"כ אינו יכול עוד ליחד חו"ב דראש ואין לו משום זה עוד מקום בראש ויורד לגוף.

כי אפילו חלק השמאל דדעת שיש לה ירד לגוף שלה ולא נשאר בראשה אלא ב מוחין חו"ב ואין לשלאול א"כ לא היה צריך להיות בראש אלא בינה בלבדה, כיון שהמלכות לא לקחה מימין כלום , הטעם הוא כי אין בינה בלי חכמה ואין חכמה בלי בינה כי מקושרים הם תמיד זה בזה, אלא ההפרש הוא בשליטה אם השמאל היי הבינה שולט נק' שניהם בינה ואם הימין שהוא החכמה שולט נק' שניהם חכמה. אמנם ז"א ומלכות נמצאים שניהם במצב הזה במדרגה אחת אחר הבינה, שז"א מקבל הימין שלה ומלכות מקבלת השמאל שלה, בגין כאן נק' יונתי תמתי, אל תקרא אלא תאמתי כי אז הם שניהם כאח ואחות תאומים שהם מדרגה אחת ואינם משתלשלים זה מזה כב' מדרגות נפרדות.

קפד) השערות של הנוקבא שהיא המלכות כלולים בה הגוונים לבן אדום ירוק שהוא עירוב של הצבעים הנק' ארגמן כמ"ש ודלת ראשך כארגמן הגבורה היי חלק השמאל של הדעת שנפל לגוף שלה, שנקשרה בחמש גבורות היי שהתפשטה בכל ע"ס של הגוף שלה שהן כח"ב תו"מ אשר בגוף נק' חג"ת נ"ה ומצדה מצד הגבורה התפשטה המלכות ונדבקה בצד הזכר שהוא ז"א היי שנתבקה בו מאחריו.

האזינו אדרא זוטא עט- עפ ​​ 25

ט תקוני דיקנא דז"א

כל פעולה שאדם עושה, צריך לקשור אותה לחיבור מטעם השם. כל תיקון שבא מטעם אחר, מקלקל.

מצד אחד מלמד שהתיקונים מתחילים מחכמה, ששני האוזניים והמצח הם כנגד חכמה בינה ודעת, ורואים גם שמתחיל מחסד, אלא השאלה האם מדובר על זעיר אנפין בפני עצמו, או לזעיר אנפין הקשור לחב"ד.

תפיסת האדם צריכה להיות כזו שאם קורה משהו ובאים לייחס אות המקרה לעליון, אז הדבר טוב למרות הרגשה הפוכה. כאשר רוצים להסיר עיוות או הפרעה מהתקדמות, יש להשקיע בדין כדי להילחם בהפרעות, ולשם כך יש להתקשר לאריך אנפין, לעליון, כפי שצריך היה לתקן בחטא העגל.

כשעושים תיקונים של גילוי החכמה, אז כאשר פועלים ערכים חברתיים בעולם הזה, יש לקשור אותם לעליון, כמו מצוות שבין אדם לחברו. אך במצוות שבין אדם למקום, אין צורך שהרי המצווה עצמה מוכיחה את הקשר לעליון.

הפה מפיק חכמה, כאשר הוא כלול מחסדים. לומר פסוקים זה לא אומר עדיין דברי תורה, גם לא מוסר, אלא לומר בשם רבותינו שאמרו בשם השם. זהו גילוי מטעם העליון.

כשאדם בכעס, ששרוי בדין, אל לו לדבר. זו בחינת תולה ארץ על בלימה, כלומר אל לו לשפוט או לדון. היופי בדיבור הראוי הוא שהצחות בדיבור משלבת חסדים וחכמה.

קעא) ומחזק עוד יותר קושיתו שבספר שתחילת הדיקנא מתחילה מחסד עליון שכתוב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו וכמו שהספירות מתחילות בחסד הנק' גדולה כך הדיקנא מתחיל בחסד, וכאן אנו אומרים שמתחיל בחכמה וכן שהם בדרך ג קווים חח"ן בג"ה דת"י אבל והכל הוא הדיקנא כי כך הדיקנא מתחיל לצאת כמו שאמר רב ייבא סבא וט' תקונים נמשכים ותלוים בדיקנא ומלפני האזנים כמו שאמר באדרא רבא.

שכך הדיקנא מתחיל לצאת ע"ד שהתבארו באדרא רבא אבל קיום שלהם אינו מתקיים כך אלא במקום אחר היי ג' קווים.

קעב) וכשהעולם צריך לרחמים מתגלה המזל הקדוש שהוא הדיקנא דא"א ואז כל אלו התקונים שבדיקנא היקר דז"א כולם נמצאים ברחמים וכשצריך לדין אז נראה הדין ואז עושים נקמות בשונאי ישראל, באותם שמצערים התלויות היי בשטחי הדיקנא הנראים לעין משום שהכל תלוי בהם כי ה"ס קו האמצעי דת"י שכולל כל הדיקנא.

קעג) כל אלו השערות של דיקנא דז"א כולן קשות וחזקות משום שכולן כופות את הדינים בשעה שנגלה המזל הקדוש, וכשרוצה לעשות מלחמה נראה ע"י דיקנא זה כגבור אמיץ בעל נוצח מלחמה ואז מורט מי שמורט ומגבח מי שמחבח.

השערות רומזות על דינים והעברת הדינים הוא העברת השערות כמו שהתבאר, והעברת השער מאחור נק' מריט והעברת השער כלפי פניו נק' מגבח. וז"ש כשנוצח המלחמות מעביר הדינים מבחינת פנים ומבחינת אחור בגבחת ובקרחת שהיא מאחריו והגבחת מלפניו. כאשר לא רוצים שיצא דין ממה שיוצא מהכח אל הפועל בז"א עליו לתלות את התיקונים בתיקונים העליונים של א"א, לכן הכל תלוי במזל.

קעד) אלו ט תקונים אמרם משה פעם שניה בשעה שהיה צריך להחזיר אותם כולם לרחמים, כי אע"פ שלא אמר עתה י"ג תקונים הנה בכוונה תלוי הדבר כי לא יכנוס להזכיר באלו התקונים דז"א שאינם רחמים גמורים, אלא היה מתכוון במזל היי בי"ג תקוני דיקנא דא"א והזכירו כמו שכתוב, ועתה יגדל נא כח ה' מי הוא כח ה' זהו אותו שנק' מזל הקדוש הסתום מכל סתום, היי הדיקנא דא"א יראה זו ואור הזה שיש בדיקנא דז"א תלוי ממזל וכיון שאמר משה זה ט תיקונים דז"א והזכיר זה היי המזל שנק' כח ה' והתכוון בו להמשיך מי"ג ת"ד דא"א לט' דז"א אמר אז אלו ט תקונים התלוים בז"א כדי שיאירו כולם ע"י המשכת י"ג דא"א ולא ימצא שום דין, כי י"ג דא"א הם רחמים גמורים וע"כ הכל תלו במזל שהוא הדיקנא דא"א.

ובפעם הראשונה אחר מעשה העגל הזכיר י"ג מדות שהן נמשכות מא"א לז"א כי כשז"א עולה לד' תקוני דיקנא דא"א התחתונים אז יש לו י"ג ת"ד ואלו י"ג תקונים דז"א הזכיר שם אלא כאן שלא הזכיר אלא ט מדות הרגילות היה צריך להזכיר כח ה' לכוון במזל ושם שהזכיר י"ג לא היה צריך להזכיר כח ה' כי מספר י"ג אינו אלא בא"א

קעה) דיקנא זו כשהשערות מתחילות להתעורר נראה כגבור אמיץ כגבור בעל נוצח מלחמות היי לנקום באויבי ישראל בדיקנא זו נמשך שמן משחת קדש מעתיקא קדישא הסתום כש"א כשן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שה"ס הדיקנא דז"א.

פה דז"א

קעו) שערות אלו דדיקנא אינן מכסות על השפתים שכולן אדומות כשושנה שכתוב, שפתותיו שושנים. השפתים דובבות גבורה ודובבות חכמה, בשפתים אלו תלוים טוב ורע חיים ומות, משפתים אלו תלוים בעלי התעוררות כי שפתים אלו דובבות מתעוררים כולם לגזור דין בכל בתי הדין הנק' עירין שכתוב בגזירת עירין תפגמא ובמאמר קדישין. השפתיים בפה הם לרוחב, שזה מורה על חסדים וכאן הזיווג צריך להעשות דווקא מצד החסדים.

קעז) שואל מהו עיר, ומשיב בספר אגדה פירש שהוא כמו שאתה אומר ויהי עירך שפירושו שונא, כי הדינים מתעוררים לאלו שאינם אהובים למעלה שמשום זה אלו המתעוררים לעשות דין הם אויבים שלהם וע"כ נק' עירין, ועם כל זה נעשה הגזירה בב' אופנים ברחמים ובדין וע"כ נק' עיר וקדיש. דין ורחמים היי גזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין כי עיר יורה על דין קדיש על רחמים.

קעח) ובשפתים אלו כשנפתחות נראה הפה הרוח היוצא מהפה מתלבשים בו כמה אלף ורבבות וכשהרוח מתפשט מתלבשים בו נביאים הנאמנים וכולם נק' פה השם, כשהדיבורים יוצאים מהפה ומדובבות בשפתים המה מאירים לכל ח"י אלף עולמות עד שנקשרים כולם יחד בח"י דרכים ושבילים הנודעים.

כבר ידעת שהפנים מתחלקים למל"צ דצלם שב' אוזניים ומצח הם בחינת חב"ד דפנים והם ם דפנים, וב' עינים וחוטם הם חג"ת דפנים והם ל דפנים וב' שפתים ולשון הם נה"י והפה הוא מלכות והם צ דצלם דפנים בפנים יש את כל ע"ס, גם ידעת ההפרש שביניהם כי ב ם דצלם אין החכמה מתגלה יוד לא יוצאת מהאוויר ומגולים רק חסדים שם אלא הם חסדים בלבד וב ל דצלם כבר החכמה מתגלה, אבל לא לצורך עצמו אלא להשפיע אל צ דצלם שבצ' דצלם הוא מקום גילוי החכמה. החכמה שנמצא בישסו"ת וגילוי החכמה בזו"ן

כן נתבאר שבמקום יציאת י מאויר וגילוי החכמה ין שם מקום לשערות כיון שהם נצח והוד, ובחינת המקום של גילוי החכמה, ע"כ אין השערות מכסות עליהן, כי החכמה המתגלה שם הוא בחינת חכמה דקו שמאל שנבחן לגוון אדום, כלומר שהחכמה המתגלה על השפתים הוא גבורה היי מקו שמאל הנק' גבורה. גילוי החכמה הוא מהשפתיים, וכאשר הם בחסדים אז הגילוי הוא טוב, היינו דברי תורה.

כי בעת שהחכמה נכללת עם חסדים נמשך ממנה הטוב וחיים ובשעה שאינה נכללת עם החסדים שמדברים רק על הרצון לקבל נמשך ממנה הרע והמות.

אם מקבלים החכמה בבחינת ממטה למעלה שזו הצורה המתוקנת אז דנים בתי דין לרחמים ונק' קדיש דיבור מיוחד שהוא קדושה ואם רוצים להמשיך החכמה ממעלה למטה דנים אותם בתי דין בלי רחמים.

ובקטנות או בשליטת קו השמאל לבד נחשבים נו"ה לבחינה אחת והפה שמשם השפעת ​​ החכמה הנק' דבור הוא סגור ואין שם דבור אלא בגדלות כשקו אמצעי מקיים הארת שניהם אז הנצח והוד שהם השפתים נפתחת והדבור מתגלה, היי בגדלות כשנפתחות השפתים שה"ס נצח והוד לב' בחינות אז נראה הפה היי השפעת פה שה"ס הארת החכמה וז"ש אלף ורבבן, המספר המורה אלף מורה על המדרגות הנמשכות מחכמה בסו"ה ואאלף חכמה והמספר רבבות יורה על המדרגות הנמשכות מחסדים ואומר שכל אלו מתלבשים ברוח החכמה היוצא מפה ה' היי כשמתפשט הרוח לנצח והוד דגוף ז"א שמשם מקבלים נבואתם.

ה"ס היסוד המשפיע חכמה שה"ס חי ע"ש אור החכמה שנק' חיה, וה"ס אלפין שהוא מספר חכמה כנ"ל וה"ס עלמין ע"ש העלם החכמה כי עולם הוא מלשון העלם, כי הוא משפיע החכמה למלכות ובמלכות היא מתגלה, עד שמתקשרים ביסוד דמלכות ​​ שגם הוא נק' חי בסוד דוד מלך ישראל חי וקים, והכלי קבלה שלה מכונים אורחות ושבילים כי בה בפה, במלכות מקום הגילוי של החכמה שלמעלה נסתרת.

קעט) והכל מחכים לפה הזה בלשון מדברת גדולות כי הלשון היא קו אמצעי המיחד ב הקווים שהם ב שפתים בקשר הצחות בהעוטר כלומר בקשר ויחוד האורות בקו אמצעי שהו עוטר אותם ומצחצח אותם כי הלשון שהוא קו אמצעי מצחצח האורות שבב' קוים שבשפתים ומשלימם ועל זה כתוב חכו ממתקים, אחר שקו אמצעי כלל אותם זה בזה מהו חכו, הוא כש"א יטעם לאכול כי אחר שנעשה התכללות ימין ושמאל נעשו טוב ומלאי טעם וכולו מחמדים, היי ב קווים שמאל וימין נק' אש ומים, כי אש ומים מקנים ויפים ונחמדים בציורם, כלומר שהם נחמדים למראה, כי הגוונים אדום ולבן שהם ימין ושמאל מתחברים יחד, כלומר שכל היופי בא רק מכח התמזגות לבן ואודם יחד אדום לבד בעייתי שהוא דין, לבן לבד הוא חוכמה בלי גילוי, רק התמזגות שלהם בונה היחס הנכון. כי תרגום צח הוא טיהרא, קיטרא פירושו קשר, בעוטרא הוא מלשון עוטר ישראל בתפארה.

האזינו אדרא זוטא עו- עח ​​ 24

ט תקוני דיקנא דז"א

מן המיצר קראתי י"ה, אדם שיש לו צרות נפשית, מקום בו הוא מרגיש שאין לו הרחבה של חסדים. כאשר הוא קורא ופונה לשורש של הצרות, הוא מגיע לנקודה השורשית שבאה למעשה ממקום טוב, שהרי נותנים לאדם עבודה לתיקון. ענני במרחב י"ה, מצפה שיענה בהרחבה, ואז אין לו פחד. מי שמתחמק מיגיעה כאשר מגיע לו חומר גלם, כלומר משימה לתיקון יוכל לבוא לתיקון.

קסז) ששה תקונים הם ונק' תשעה תקון הראשון הוא שניצוץ הזה הנר הקשה, יצא ובטש תחת שערות ראש מתחת הקצוות שעל האזניים ב מיצרי הזקן ויורד מלפני הפתח שבאזנים עד ראש הפה. הנה תקון זה אינו נמצא מעתיקא קדישא אלא כשנמשך המזל דעתיקא קדישא שממנו תלוי מבוע החכמה ההוא, כשאמא נמשכת ונכללת אוירא דכיא, לוקחת אמא אותו הלבן מעתיק והניצוץ היי בוצינא דקרדינותא נכנס באוירא דכיה ונכלל בה ואח"כ יצא ונתאחדו זה בזה היי שבטש בקוצי דשערי שעל אודנין וב' הדינין נתאחדו זה בזה ונעשו תקון א

ז"א הוא תמיד בבחינת ו"ק קטן שזו הקביעות שלו באצילות ואפילו בגדולת אינו משנה טבעו שהם חג"ת נה"י ואפילו הגדלות שקונה חב"ד אין זה חב"ד ממש, אלא חג"ת שנתעלו ונעשו חב"ד וענין הדיקנא יוצא רק בעת גדלות שכבר יש לו ​​ חב"ד וע"כ יש גם דיקנא ט תקונים במצב הגדלות שאז יש זקן שהם כנגד הפנימיות כנגד חב"ד חג"ת נה"י וכשאנו מדייקים אין שם חב"ד אלא חג"ת נה"י לבד כי החג"ת נעשו לו חב"ד ויוצאים נה"י חדשים וז"ש שתא אינון היי חג"ת נה"י. ט אקרון מטעם שחג"ת נעשים בגדלות לחב"ד אבל עקרו אינו אלא שתא.

ואין להקשות כיון ששערות רישא ודיקנא הן פרצוף אחד שנחלק מסבת עלית המלכות לבינה שכו"ח דשערות נעשו לשערות ראש, ובינה ותו"מ דשערות יצאו מהראש ונעשו לשערות דיקנא, א"כ למה אינן יוצאות שתיהן יחד בעת הקטנות, ושערות דיקנא בגדלות בצמצום ב מלכות עלתה לבינה וחילקה את המדרגה וכך גם השערות, אז למה לא יצאו יחד גם בקטנות. והענין הוא כי בקטנות שאין בז"א אלא כתר וחכמה, באורות דרוח נפש בכללו מחמת שבינה ותו"מ דכללות ירדו לבריאה הנה אותו הדבר נעשה בכל ספירה ומדרגה פרטית דז"א כי כל מדרגה פרטית דז"א כלולה מע"ס ואין בה בקטנות רק כו"ח ובינה ותו"מ נפלו משם, ולפיכך במדרגות ע"ס דשערות אין בקטנותן אלא כתר וחכמה דשערות שהם שערות ראש, אבל בינה ותו"מ דשערות אין שם. אלא בגדלות כשנשלמה בינה ותו"מ דכללות ז"א נשלמו עמהם בינה ולו"מ דכל מדרגה פרטית ולפיכך נשלמו ויצאו אז גם בינה ותו"מ דשערות לבחינת דיקנא דז"א.

והנה תקון ראשון דדיקנא שהוא שערות הקצרות שמתחת פאתי הראש עד השפה העליונה הוא דין קשה ההולך וממתק ביתר התקונים היי להיותו בחינת דין קשה התיקון הראשון הוא החומר גלם שהוא דין המתמתק בעלייתו לשפה עילאה, בינה וכן בשאר התיקונים והוקשה לו, כיון שצמיחת שערות היא לעת גדלות שכבר יש כל המוחין בפרצוף מיוחדים ​​ זה בזה בבחינת הרחמים ואיך אפשר שיתחיל אז לצמוח לו שערות דיקנא שהן דינין, עוד הוקשה לו כיון שאמר לעיל בדבור הסמוך שכל תקונים דדיקנא נמשכים מדיקנא דעתיקא קדישה. איך יוצא משם תקון א שהוא דין וז"ש כי עתיקא הוא כולו רחמים ותקון ז הא' הוא דין שהוא אבא עלאה הנק' חכמה ואווירה דכיה שהוא נמשך ממזלא דע"ק כי או"א עלאין תליין במזלא וכשאמא שה"ס בינה שחזרה לחכמה שבה ניצוץ דבוצינא דקרדינותא נמשכת ונכללת באוירא דכיא דאבא עלאה שהוא חכמה דימין שהוא חסדים, שאז לוקחת אמא החסד מאבא והניצוץ שבה נכנס בתוך החסד. בא"א המלכות שעלתה לבינה גרמה שם לאוירא דכיה והיוד לא יצאה מאוויר, וכשבאה המלכות, אז במסגרת החסדים המכוסים יצאה בז"א ועשתה תיקון א

והם המאירים במוחין דז"א כשהדין דאמא נכלל כולו בחסד דאבא באוירא דכיא שלו. ואח"כ כדי להוציא הדיקנא יצא הניצוץ דצוצד"ק דאמא מתוך האוירא דכיא דאבא ונחלק ממנו, והניצוץ דאמא מתאחד בקוצין שעל האוזנים שהם פאתי הראש ששם המלכות דמתד הדין שעלתה לבינה ונכפלו הדינים שהדינים דשמאל דאמא שה"ס ניצוץ דצוצד"ק התחברו עם הדינים דמלכות שבפאתי הראש דז"א ומשתי בחינות הדינים נעשו תקון א ובזה מיושב שאע"פ שהמוחין כבר מוקנים מ"מ יצא הדין ונפרד מהם לתקן הדיקנא וע"כ הוא דין קשה.

מתחילת היקנא יצוא הניצוץ דבוצינא דקדינותא שהיא הדינים דאמה שיצא מהתכללות באוירא דככיא דאבא היי תחת קצוות השער. התיקון הראשון של שערות דיקנא הוא דין כדי שאפשר יהיה לתת אהרה ממעלה למטה, הסכמה לקבל את הדין, הופעת הרצון שהוא המפגש עם המציאות.

קסח) וכשצריך להשפיע חסד או להשפיע דינים עולה זה על זה ומתכסה אחד מלפני חבירו, כלומר כשצריך להשפיע דינים מתכסה החסד שבדיקנא ושולט הדין, וכשצריך להשפיע חסד מתכסה הדין שבדיקנא ושולט החסד, ומשום זה הכל צריך גם בהנהגה של החסד צריך להופיע הדין, שהוא השכר ועונש. הן הנהגת החסד והן הנהגת הדין, אחד לעשות נקמות בשונאי ישראל ואחד לרחם על ישראל, ועל זה חשק דוד המלך לדיקנא זה ט תיקונים אמר דוד במן המצר קראתי יה

קסט) בדיקנא זו נמצא ט תקונים שהם שש רבוא שערות כנגד חג"ת נה"י התלויות בהם ומתפשטים בהארתם בכל הגוף, כלומר בו"ק הנקראים גוף ואלו ששה תקונים התלוים בשערות שמחתת מנחת הבשמים היי מתחת הפנים הנק' תקרובתא דבוסמא, שלשה תקונים מצד זה של הפנים היי חכמה חסד נצח בימין ובינה גבורה הוד בשמאל, וביקרו של הדינקא כלומר בחלק הדיקנא הנראה ביותר ומיפה את הפנים תלוים ג אחרים אחד למעלה בשערות שעל השפתים ושנים באלו השערות התלויות עד הטבור כלומר ב' הוא בשטח העליון של כל הדיקנא הנראה לעינים והג' הוא בשטח התחתון של הדיקנא הסמוך לגוף ואלו שלשה תקונים הם כנגד ג ספירות דקו אמצעי שהם דעת ת"ת יסוד וקו האמצעי דת"י הוא עיקר הדיקנא מטעם שכלול בתוכו ב קווים ימין ושמאל שהם חח"ן בג"ה וכל אלו הששה שהם ג מכאן וג' מכאן כולם נמשכים ותלוים בשערות האלו התלויות ומתפשטים בכל הגוף.

קע) ומשום שאלו השלשה היי דעת ת"ת יסוד הם ביקרו של הדיקנא יותר מכולם כי המה המקשטים ומיפים את הפנים, כתוב בהם השם הקדוש שכתוב מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, הויה לי לא אירא, ומה שהעמדנו באדרא רבא מן המצר קראתי יה שהוא תקון א היי ממקום שהדקנא מתחיל לתהפשט ששם מקום צר כלומר שהשערות תופסות מקום צר ולא מקום רחב מלפני האזנים ויפה הוא, שע"ככ נק' מן המצר מפני שהוא מקום צר וכאן אומר שהוא השערות שעל השפתים.

האזינו אדרא זוטא עג- עה ​​ 23

אור הפנים דז"א

פנים הם ביטוי לצד החשוב, וכאן מדבר על ה"תפוחים" – הלחיים שבפנים, שאינם מכוסים שער. חכמת אדם תאיר פניו אומר ריח טוב שזו עדות (עדן הוא בחינת חכמה), שמה שמאיר מהאדם, היא חוכמה הנבחנת במה הוא משקיע את יגיעתו. העדות הניכרת מהתפוחים יכולה להיות בצבע לבן שהוא חסדים, שזו עדות שהקב"ה קרוב לישראל, או אם צבע האדום שולט, סימן הוא שהדינים שולטים וישנה הסתרת פנים מהקב"ה.

קסב) ב תפוחי הפנים דז"א הוא כשתי מנחות של בשמים היי שנותנים ריח טוב שה"ס הארת החכמה ממטה למעלה המכונה ריח. וסו"ה חכמת אדם תאיר פניו שהם עדות על מה שאמרתי היי על או"א החוכמה שאו"א משפיעים היא ממטה למעלה

כי גם כל העדות להכרת פרצוף תלויה בהם בפנים אלא שבכל צורת הפנים תלויה העדות הזאת היי במצח ובחוטם שהם קו אמצעי כמו שאמרו, אין מעידים אלא על פרצוף פנים עם חוטם, אבל אלו ב מנחות הבשמים שהן לבן ואדום הן עדות לאו"א כלומר שבהן מאירים המוחין דחכמה ובינה שבו"א המאירים בפנים דז"א שנק' עדות מלשון עדן שהוא חכמה.

הם עדות על הירושה שירש מאו"א ואוז בהם כי ב מוחין חו"ב נק' אחסנתא דאבא ואמא והנה בברייתא שלנו העמדנו כמה מרחקים בין לבן לאדום ועם כל זה הם נכללים בז"א כאחד בצד הלבן כלומר בשליטת הלבן שהוא חסד. פרסי פירושו מרחקים והבדלים משון פרסות.

באור פני מלך חיים, וכן יאר ה' פניו אליך, וזה יורה על הארת חכמה ובינה שז"א מקבל מאו"א שמאיר לישראל. וזהו עדות לישראל שהקב"ה קרוב עליהם או ח"ו להיפך כי אם הארת החכמה ובינה היא בשליטת הימין שה"ס לבן חסד אז הוא קרוב אליהם. אם חכמת אדם לא מאירה, אם פניו לא מאירים זהו סימן הפוך כשהאדום שולט.

ואם האדום שולט שה"ס השמאל אז הוא מסתיר פניו מהם כמ"ש לפנינו, ונק' אחסנתא דאו"א.

קסג) כשהפנים דז"א מאיר בלבן היי בחסד מעתיקא אז מכסה הלבן שבו שהוא חסד על האדום שבו, שה"ס חכמה דשמאל והכל נמצא בהארה ואז כתוב יאר ה' פניו אליך וכשהרשעים מרובים ודינים תלוים בעולם נמצא סגירה בכל היי שהאורות כולם נסגרים ואינם מאירים והאדום מתפשט בפנים שהוא דין ומכסה על הלבן שהוא רחמים ואז הכל נמצא בדין ואז כתוב פני ה' בעושי רע והכל תלוי בזה ומשום זה הפנים הוא עדות בכל. הכל תלוי האם הדין או החסד שולטים. כאשר צד הרצון לקבל שבאדם שולט, אז הרשעים/הרצונות מתגברים ואז כתוב פני השם בעושי רע.

קסד) כמה וכמה מלאכים בעלי מגינים מחכים לאלו גווני הפנים לבן ואדום ומצפים לאלו הגוונים. כשגוונים מאירים נמצאים כל העולמות בשמחה בזמן שמאיר הלבן הכל נראים בגוון הזה שהוא חסד, וכשנראה באדום נראים הכל בגוון ההוא שהוא דין.

ט תקוני דיקנא דז"א

קסה) באלו מנחות הבשמים היי בב' תפוחי הפנים מתחיל הזקן להראות מתחילת האוזנים ויורד ועולה במנחת הבשמים היי בפנים. שערות שחורות של הדיקנא בתקון נאה ויפה כגבור אמיץ ונאה, השמן החשוב של דיקנא העליונה דעתיקא נראה ומאיר בדיקנא זו דז"א.

כבר התבאר סוד השערות שהן פרצוף שלם שנחלק מסבת עלית המלכות לבינה לכו"ח שהם שערות ראש ולבינה ותו"מ שהם שערות דיקנא ופרסא זו המחלקת אותן ה"ס עקימת האוזן ששם הפרסא מחמת עלית המלכות לבינה שהוציאה בינה ותו"מ דשערות לחוץ מראש, לבחינת שערות דיקנא והן שחורות מטעם שכלולה בהןן המלכות דמדת הדין שנק' גוון שחור כי להיותו קו אמצעי שכל גבורתו ליחד הימין ושמאל הוא בכח המסך דחיריק הכלול ממלכות דמדת הדין שהיא גוון שחור וע"כ שערותיו שחורות.

קסו) היופי של דיקנא הזה נמצא בתשעה תקונים וכששמן החשוב החכמה של י"ג מבועי הדיקנא דעתיקא קדישא מאיר בדיקנא זה דז"א נמצאים ביחד כ"ב תקונים ואז כולם מתברכים למעלה ולמטה וישראל סבא שהוא ז"א מתברך בזה והסימן בך יברך ישראל היי עם כ"ב תקונים יברך ז"א שנק' ישראל, כל התקונים של דיקנא זו העמדנו באדרא קדישא שכולם נתקנו מהתקונים דעתיקא קדישא וכאן אני רוצה לגלות מה שלא נגלה שם כדי ליכנס בלי בושה לעולם הבא. כאן מתחיל ממש את התיקונים.

האזינו אדרא זוטא ע- עב  ​​​​ 22

אוזני ז"א

האוזן היא מרכז התפיסה של החיים.

בצורת השמיעה של האדם תלויה ירידת החכמה בדרך נכונה להשבה אל הלב, אל המורגש. מידע מגיע לכל אחד מחמשת החושים, ועל האדם לבחון מה מקדם אותו לדבקות בהשם, וממה עליו להתרחק.

ישנן מקרים בהם התגובה היא אוטומטית לדחייה לצורך הקיום בלבד, כמו בריחה מכאב, עצימת עין בתגובה לגוף זר וכדומה. לצורך השכלול וההתקדמות, על האדם להפעיל שיקול דעת מה לקלוט ומה לדחות, כמו לשון הרע ואפילו סתם דברים בטלים.

בזמן תיקון אין אנו יכולים להשיג את האמת לאמיתה, כלומר לקבל את כל האור בעל מנת להשפיע, לכן דרך האוזן בודקים מה מסתבר שתואם את ההשקפה העליונה.

הגאוותן אומר אין דבר העומד בפני הרצון. בא לי עכשיו, לבלוע בלי לעצור לבדוק וללעוס, אלא ככה בא לי. יהודי אומר אין דבר העומד בפני התשובה.

קנו) מג' חללי המוח שהם חב"ד נוטפת נטיפה לאזניים זו האהרה שבאה משלוש חללי המוח, שלכאורה היינו רוצים שתבוא לבחינת העינים, אך הקבלה היא דרך האוזנים ונטיפה ההוא נק' נחל כרית כלומר כריתה של האזנים והקול נכנס במקום ההוא שבאזן ונקלט באותו הנהר של נטיפה ההיא ואז מתעכב שם בזכות הפיתולים שבמבנה האוזן מתעכב הקול ונבחן אם הוא טוב או רע, ז"ש כי אזן מלין תבחן משום שהקל מתעכב באותו הנהר של הנטיפה ובעקום שבאזניים ואינו נכנס במהירות וע"כ נבחן אם הוא טוב או רע כמו וחיך יטעם לאכל מהו הטעם שחיך יטעם לאכול הוא משום ​​ שהתעקב בחיך ואינו נכנס במהירות לגוף וע"כ יטעום ויבחן בין מתוק למר. העיכוב הכניסת הקול לאוזן הוא כמו אור חוזר, שכאשר מתעכב האור במסך ניתן לבחון האם האור בסדר או לו כלומר האם ישנה מוכנות נפשית לקבל את האור בעל מנת להשפיע, ובזאת נבחן האם המילים טובות או לא, כלומר זוהי בדיקה עצמית, דרך האוזן שהיא בצמצום ב לעומת הפה שהוא בחינת צמצום א. שלא נפעל כעשיו הרשע שמלעיט עצמו במקום לבדוק האם הוא קולט דבר טוב או לא

האזנים הן בחינת חב"ד דבינה דחיצוניות הראש שהוא ראשית לגילוי האורות שבפניות הראש ולפיכך כשיוצאים ג קווים חב"ד באזנים הם מקבלים זה מג' מוחין חכמה בינה דעת הפנימים שבג' חללי גלגלתא באפן שעם יציאת קו ימין באזנים נוטף שם מוח הימין הפנימי שהוא חכמה וביצאת קו שמאל נוטף שם מוח השמאל הפנימי שהוא בינה וביציאת קו האמצעי נוטף שם מוח הדעת הפנימי ותחלת הנטיפה היא עם יציאת קו ימין באזן ע"י עלית המלכות לבינה משם, שאז התתקן ממנה העקימת האוזנים והחסדים היוצאים על המסך מעקימת האזנים הם נוטפים ממוח הימין הפנימי, והם נק' נטיפה, היי כמו שהתבאר שעם תקון העקימת האזן תכף מתחילים המוחין הפנימים לנטוף אלא מקו ימין בלבד ואח"כ כשיוצא קו השמאל באוזנים ע"י ירידת המלכות מבינה מתיבשת הנטיפה מהאזניים משום ​​ שהארת שמאל בלי ימין מיבשת האורות כדי שלא יהיו נמשכים מעלה למטה. כי נחל הזה נכרת מהאזנים בעת יציאת קו שמאל כי אז הוא מתיבש. אור או ידיעה המגיעה אל האדם, עליו לעצור ולבדוק קודם האם היא נכונה, האם עומדת בהשקפה העליונה, ולאחר מכן יבדוק האם זה מתאים לו לקבל כאשר יש ביכולתו להשפיע.

ומרמז על הכתוב אצל אליהו שאמר לו הקב"ה כי זה רומז על עלית המלכות לבינה כי אליהו ה"ס המלכות והבינה נק' נחל, שז"ס יציאת קו הימין ואח"כ כשיצא קו השמאל בבינה אשר אז נקפאים ומיבשים האורות התייבש הנחל. כשהמלכות עולה לבינה היא מורידה את הכלים של אח"פ מהמדרגה ונשארים רק גלגלתא ועיניים וזה קו ימין. לאחר מכן בא אור ע"ב ס"ג ומוריד את ה תחתונה ויוצר קו שמאל בבינה. כאן יש רצון גדול לחכמה אך בלי ימין, ונמשך אור גדול שאין לקבלו.

ויחי מקץ ימים המלכות וייבש הנחל, כי השמאל נק' מקץ ימים ולפיכך נק' הנחל בשם נחל כרית ע"ש שסופו להכרת ולהתייבש במצב של קו שמאל כי בעת יציאת השמאל מתיבש ונכרת הנחל מהאזנים ואינו חוזר אלא ע"י מ"ן מתפלות התחתונים ע"י מסך דחיריק שזו"ן עולים לבינה ונוצר קו אמצעי בחינת הדעת תלת מחד נפקי וז"ש והנה זה נמשך עד שהתחתונים מעלים מ"ן דמסך דחיריק אשר אז עולה ז"א לבינה עם המסך דחיריק אשר אז עולה ז"א לבינה עם דחיריק ומיחד ב הקווים דימין ושמאל דבינה ואז נשלמים בה ג האורות חב"ד שז"ס קול התפלה הנכנס בנחל כרית הזה בסוד מ"ן ליחד ימין ושמאל ולהחזיר הנחל למקומו. שיוכל להשפיע, לנטוף לתחתון

שהקול נכנס דרך הפרסה הנק' עקימת האוזן שמלכות עולה לבינה ונוצר קו אלכסון כי הפרסה ה"ס הפתח לעלית תחתון לעליון, היי שהקול עולה למ"ן לאותו נחל כרית שהתייבש בחינת שורוק מחמת יציאת קו השאל כדי ליחדו עם ​​ קו הימין, היי שהתעכב כדי להתדבק ליצירת קו האמצעי, ומבחין שאם הוא טוב הוא עוזר לקו אמצעי ליחד ב הקווים זה בזה ואם הוא רע שלא ניתן לייחדו לקב"ה כמו ג"ר דחכמה ממעלה למטה נמצא מתדבק בקו שמאל ולא בקו אמצעי ואז הקול מביא עליו דינים וז"ש ומהו הטעם אזן מלים תבחן, משום שהתעכב קול ע"י קו אמצעי שאינו מאיר אלא בצירוף ג קווים ביחד, שאינו נכנס ומתדבק בקו השמאל בלבד, בלי חבור הקווים שאז היתה נמשכת החכמה ממעלה למטה בבחינת ג"ר כמו החכמה דע"ס דאור ישר שנגנזה והיו מתבטלים כל תקוני הקדושה, אבל כיון שהתדבק בקו אמצעי הרי הוא מתעכב עד שקו אמצעי מבין בין טוב לרע היי עד שמגלה שהארת חכמה בבחינת ממעלה למטה היא רע ובחינת ממטה למעלה היא טוב, כי כך הוא סדר ההארה של ג קווים ובדר זה מתגלה כל השלמות שבהארת חכמה אבל אינו יוצא לחוץ כי אין באזן רק כלי קבלה במחוץ אלא שמשפיע בדרך פנימיות לעינים ולחוטם ולפה. תכונה טובה יש לאדם שמסוגל להתגבר, לעצור את האור שמגיע כדי לבדוק האם הוא יכול לייחד אותו לקשר עם השם. גם החיפוש הרע כדי לסור ממנו, שעיקר המצוות ניתנו לזכך את ישראל, קודם כל בהכרת הרע. כלומר כשבא לעשות טוב יש לגלות מה מפריע.

קנז) נקבה לשון נקב, היי בחינת חיסרון, מיעוט שמאפשר דרכו לייצר חומר גלם לעבודה. צד הנקבה שבאדם זה גילוי החיסרון. הסברה באה מהאוזן. בנקב הזה שאזניים תלום נקבים אחרים שהם נקב העין נקב הפה נקב החוטם כי מקול ההוא שנכנס בנקב האזנים אם צריך, נכנס מהאזן לנקבי האזנים אם צריך, נכנס מהאזן לנקבי העינים והעינים מוציאות דמעות מקול ההוא אם צריך נכנס לנקב החלון שבחוטם ומוצאים עשן ואש מקול ההוא ז"ש וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' ואם צריך נכנס הקול לנקב הפה ומדבר וגוזר דיבורים מקול ההוא הכל הוא מקול ההוא שנכנס. על האדם ללמוד להקשיב לתורה, לבורא ולנשמה, שאז יוכל שהסברות שלו שהם מקבלים בצמצום ב שזו אמת שבדרך.

קנח) אזן זו קרא בה שמיעה כלומר שהיא בינה הנק' שמיעה, ושמיעה נכללים אלו המוחין חכמה בינה דעת כי אין חכמה מתגלית אלא מבינה. חכמה נכללת בה שכתוב ונתת לעבדך לב שומע, ול"ב ה"ס ל"ב נתיבות החכמה, בינה היא הדרך איך האדם סובר נכללת בה כמש"א דבר כי שומע עבדך, וכן כי שומעים אנחנו שפירושו שמבינים אנחנו. דעת נכלל בה, כמש"א שמע בני וקח אמרי. ומצותי תצפון אתך, אשר שמע פירושו דע, הרי שהכל תלוי באזן וכבר התבאר הטעם, משום שהאזנים הוא ראשית הגילוי מבחינת החיצוניות של הראש, וע"כ כלול הכל, באזן זו תלוי קבלת התפלות ובקשות ופקיחת העינים, ז"ש הטה ה' אזנך ושמע, פקח עיניך וראה, הרי כי תקון האזן בסוד הטיה שפירושו עלית המלכות לבינה באלכסון, בסוד האלכסון של האות א בחינת קו שעומד לרוחב והאלכסון מאפשר ימין לפעול ממעלה למטה והשמאל ממטה למעלה גורם לפקיחת עינים שה"ס המוחין דחכמה הרי שהכל תלוי באזן.

קנט) באזן זו תלויים סודות העליונים דהיינו חכמה שאינם יוצאים לחוץ, כי האזן אינו משפיע כלום לחוץ, להיותה בחינת ג"ר ומשום זה היא עקומה מבפנים היי הפרסא שבה מעכבת על החכמה שלא תשפיע לחוץ, וסוד הסודות היי ג"ר דחכמה סתומים בה, אוי לאותו שמגלה סודות, היי שרוצה להמשיך הג"ר ממעלה למטה. ומשום שאזן זו אוספת בתוכה הסודות העקום שמבפנים שהוא הפרסא לוקח אותם כלומר שמעכב עליהם שלא יהיו נשפעים ממנה ולחוץ, לפיכך אינה מגלה סודות לאותם שהולכים בדרך עקלקלות, אלא לאלו שהולכים בדרך הישר שאינו עקום, היי לאותם הדבקים בקו האמצעי שהוא דרך ישר שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, ז"ש סוד ה' ליריאיו שלוקחים ​​ דרכיו, וע"כ לוקחים דבריו.

קס) ואלו שדרכם הוא עקום הם לוקחים דברים ומכניסים אותם במהירות היי שדבקים בקו שמאל קוראים לעצמם ספונטנים ופועלים למעשה כמו בובה על חוטים. לכן אין להקשיב לרכילות, שאין טעם לספר דבר למישהו שאין לו מה לעשות עם הידיעה. אין טעם בסתם דברים, לא מעניין שום דבר סתם שאינו בונה את האני האמיתי בנפש לקבלת ההטבה השלמה, שאין בהם מקום להתעכב כי קו האמצעי המשפיע בקבוץ ג הקווים, נמצא מתעכב בכל קו וקו, אבל קו השמאל השולט לבדו בלי חיבור עם שום קו ​​ נבחן שהשפעתו הוא במהירות וכל הנקבים האחרים, היי של עיניים וחוטם נפתחים בה עד שיוצאים הדברים בנקב הפה, שממשיכים ממעלה למטה ואלו הם רשעי הדור שנואי הקב"ה כמ"ש לעיל. בברייתא למדנו שהמגלה סוד הוא כאלו הרג אנשים וכאלו עבד ע.ז והכל נשמע בפסוק אחד שכתוב, לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך, שהוא רציחה אני ה' שלא תעבוד ע.ז מי שעבר על ראש הכתוב שהולך רכיל ומגלה סוד, הוא כאלו עבר על הכל, על רציחה ועל ע.ז אדם צריך להכניס את הספוטניות שלו לבחינה רציונאלית.

קסא) אשרי חלקם של הצדיקים שעליהם כתוב ונאמן רוח מכסה דבר, נאמן רוח ודאי כי הרוח שלהם נשלף ממקום עליון קדוש היי מקו אמצעי ומשום זה נק' נאמן רוח. מי שמגלה סודות ידוע שנשמתו אינה מגוף המלך הקדוש שהוא ז"א היי קו אמצעי ומשום זה אין בו סוד ואינו ממקו הסוד. וכשנשמתו יוצאת מגופו אינה נדבקת בגוף המלך כי אינו מקומה, אוי לאותו האדם אוי לנשמתו, אשרי חלקם של הצדיקים המכסים הסודות כל שכן סודות העליונים של הקב"ה עליהם כתוב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. על האדם לפעול בהקשבה למציאות, בשלב ראשון לעצור ולבחון האם מה שהוא קולט ומקבל מקדם אותו, לא כל דבר טוב לדעת.