וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן
אין אנו מחפשים מעשים טובים, אלא להיות טובים.
המעשה הטוב הוא פרי, וכפי שהעץ יותר חשוב מהפרי, כך האדם העושה חשוב יותר מהמעשה, הכלל חשוב יותר מהפרטים שבאים לגלות אותו. השולחן הוא סביבת הפעולה הנפשית של האדם, אותה עליו לשמור נקיה, כפי שאומר רבי פנחס בן יאיר: זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה ובהמשך לרוח הקודש ותחיית המתים.
צריך אדם לדאוג שהס"א לא יקבל מזון מהשולחנו, אלא רק לאחר האכילה ייתן חלק תמצית, שהרי הקליפות שומרות על הפרי ותפקידן לאמן את האדם. נותנים תמצית על קצה האצבעות, כפי שאין דבר דברי חולין על השולחן, אלא המעט הנצרך. וכפי שהשולחן והאדם עצמו בפנימיותו צריך נקיות, כך גם הדברים הנאמרים על השולחן. אדם בוודאי לא רוצה שיגישו לו מזון של כלבים, ולכן עליו להקפיד ממה הוא מזין עצמו, האם מג'אנק פוד רוחני, או מזון אמיתי לנשמה. אדם משועמם ממציא לעצמו "תרבות פנאי" בכך שמשאיר את השולחן ריק, ממלא כריסו בחטיפים והבלים, "תרבות הרייטינג". כשאדם מרגיש ריקנות, ידע שצד הס"א מפעיל אותו, לעומתו מי שלומד פנימיות התורה לעולם לא משעמם לו, וממלא עצמו ברוחניות. אין לאדם בחירה כשהוא מתנהג בצורה של קליפה. אין אפשרות לבחירה למי ששבוי בהנאות פרטיות.
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
דן כמה מה יותר חשוב, הפנימיות או הנביעה החוצה, השולחן או מה שנובע ממנו. מה חשוב יותר האדם, או מעשה טוב שעושה.
על משקל דומה מלמד שנביא יותר חשוב ממלך, אשר זה שואב את הידיעה כיצד למלוך מהנביא המקשר אותו להשם, ושמואל מורה לשאול מה לעשות. ומגיע למסקנה שהמקור יותר חשוב ממה שנובע ממנו. אמנם המלך שולט, אך הנביא מדריך אותו ומקשר בינו לבין הקב"ה.
תקט) רבי אבא כשהיו מסלקים לפניו השולחן, היה מכסה אותו, והיה אומר, סלקו את השולחן בצניעות, שלא יהיה בבושה לפני שלוחי המלך. שולחנו של אדם הדרך בה הוא מקבל את התענוגות שלו בחיים מזכה אותו לעוה"ב, ומזכהו במזון לעוה"ז, ומזכהו להיות נודע לטוב לפני עתיק יומין, מקשרו לעולמות העליונים ומזכהו להוסיף כוח וגדלות במקום שצריך. אשרי חלקו של אדם ההוא בעוה"ז ובעוה"ב. יש להתייחס לשולחן בכבוד כשמזיזים אותו, שבזמנם היה לכל אחד שולחן קטן, שזה החפץ שדרכו זוכים לעולם הבא.
תקי) רבי יעקב אמר: ויהי כל יודעו מאתמול שלשום ויראו, והנה עם נביאים ניבא. ויאמר העם איש אל רעהו, הגם שאול בנביאים. הרי שאול היה בחיר ה' מקודם לכן, שכתוב: הראיתם אשר בחר בו ה', לא כתוב: אשר בוחר בו, אלא אשר בחר בו, כלומר מקודם לכן, ובשעה שבא ונכנס בין הנביאים והתנבא ביניהם למה תמהו?
תקיא) כשהקב"ה בחר בו, לא בחר בו אלא למלוכה, אבל לנבואה לא, כי שניים אלו יחד לא נמסרו לאדם בעולם, חוץ ממשה נאמן העליון, שזכה לנבואה ומלוכה יחד.
תקיב) האם שמואל זכה לשניהם, לנבואה ומלוכה? אינו כן, לנבואה זכה, שכתוב: וַיֵּדַע, כָּל-יִשְׂרָאֵל, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע: כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל, לְנָבִיא לַיהוָה. נביא ודיין היה, שאם היה מלך, לא שאלו ישראל מלך. אבל הוא לא היה אלא נביא נאמן, והיה דן דיניהם של ישראל, שכתוב: ושפט את ישראל. וע"כ, כשהיה שאול בנבואה תמהו עליו. שאול כנגד מלך היסוד, והנביאים הגיעו לדרגה שיכולים לצאת מהתפיסה הגשמית. ושאול שהוא מלך שזה מלכות, איך יגיע לבינה.
תקיג) כיוון שזכה למלוכה, למה זכה שאול בנבואה? אלא שניהם לא זכה יחד, ומשום שהמלוכה מתיישבת רק על התעוררות רוח הקודש ולא בנבואה, ע"כ היה בהתעוררות הנבואה מקודם לכן. אבל כשעלה למלוכה, לא היה בו נבואה, אלא התעוררות של רוח תבונה, לדון דין אמת, התעורר עליו, שכך ראוי למלך. ובעוד שהיה בין הנביאים שרתה עליו הנבואה, ואחר שנפרד מהם, לא היה בו נבואה. היה לו נבואה זמנית, מפני שאין תפקיד המלך להיות נביא.
תקיד) אמר רבי יעקב בר אידי: מי נתן לי התעוררות רוח הקודש להיות בין הנביאים התלמידים של רבי שמעון בר יוחאי, שעליונים ותחתונים יראים מפניו, כל שכן אני שזכיתי להיות ביניכם.
תקטו) פתח ואמר: ועשית שולחן. שולחן זה למטה, לשים עליו לחם האפייה. מי חשוב יותר, לחם או שולחן? שהרי הכול אינו אחד, הרי השולחן מסודר אל הלחם. והשולחן למטה והלחם עליו. אלא השולחן הוא עיקר בעריכתו לקבל ברכות מלמעלה ומזון לעולם, מהשולחן הזה, המלכות, יוצא מזון לעולם, כמו שניתן בו מלמעלה. אומר שהשולחן חשוב יותר, שהוא הכלי לקבלה
תקטז) לחם הוא פרי ומזון, היוצא משולחן, להראות שמשולחן זה יוצאים פירות ותולדות ומזון לעולם. אם לא היה נמצא כרם, לא היו נמצאים ענבים, שהם הפירות היוצאים ממנו. אם לא היה אילן, לא היה נמצא בעולם פירות. משום זה שולחן הוא עיקר, והמזון היוצא ממנו הוא לחם הפנים. השולחן הוא המקשר בין הבורא לנברא, זהו הרעיון הנפשי המקשר, השליח של הבורא להחיות את הנברא.
תקיז) והכוהנים היו מלקטים פירות השולחן מערב שבת לערב שבת, להראות שמזון העליון יוצא משולחן ההוא. ומשום לחם ההוא, שהיו מלקטים הכוהנים, התברך כל מזון, שהיו אוכלים ושותים, שלא יקטרג בהם יצה"ר, כי יצה"ר אינו נמצא אלא מתוך אכילה ושתייה. כמ"ש: פן אשׂבע וכיחשתי ואמרתי מי ה'. שמתוך אכילה ושתייה, מתרבה היצה"ר במעיו של אדם.
תקיח) לחם זה, מזון היוצא מהשולחן, מברך את המזון של הכוהנים, שלא יימצא מקטרג עליהם לקטרג, ושיעבדו בלב שלם אל הקב"ה. וזה נצרך לכוהנים יותר מלכל העולם. ומשום זה שולחן הוא העיקר, המלכות, ופירות ומזון היוצאים ממנו, הוא לחם ההוא, לחם הפנים. הם עובדי השם והם נצרכי לזה ביותר
תקיט) שולחן זה, צריך המערכה שלו להיתקן בצד צפון, שמאל. שכתוב: והשולחן תיתן על צלע צפון. משום שמשם תחילת השמחה היינו יכולים לחשוב ששמחה זה ימין שבאה מאמונה והשפעה, מצפון, מהשמאל מתחילה השמחה. כי השמאל מקבל תמיד מימין בתחילה, ואח"כ מתעורר ומשפיע אל הנוקבא, השולחן. ואח"כ מתקרב הימין אל הנוקבא, והיא מתדבקת בו.
תקכ) הזוהר מביא ראָיה ואומר. מים הם מימין, חסדים, חדווה. מיד נותן הימין את המים לשמאל, ומתדבקים בו המים ומשמחים אותו, שהחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים של הימין, ואחר שנכלל בימין, מעורר את הנוקבא בשמחה ההיא. שמשפיע לה חכמה הנכללת בחסדים. וסימנך, נטילת ידיים. כי מי שנוטל מים בכלי, נוטל ביד ימין, ונותן ליד שמאל. והראשון השופך הוא השמאל על יד ימין, ולא שהמים באים משמאל אל הימין, שהרי השמאל קיבל המים מיד ימין. לכן מרימים את הכלי בימין ממקור החסדים ומעבירים לשמאל שיתכופף וישרת את הימין.
תקכא) ומשום זה המים, חסדים, אינם נמצאים אלא בשמאל, כדי להיכלל ולהשלים את החכמה שבשמאל. כיוון שנלקחו המים לשמאל, הרי הם מתעוררים ומושפעים אל הנוקבא. וזהו, גבורות גשמים לכאורה מים זה ימין – חסד, וגבורות שמאל. כי אע"פ שהמים הם חסדים מימין, עכ"ז אינם באים אלא משמאל, שהוא גבורה. ומשום זה, והשולחן תיתן על צלע צפון. כי מצד ההוא נמצאים פירות יותר מימין, ע"י שהתעורר תחילה בשמחה שלו, של השמאל. כמ"ש: שמאלו תחת לראשי שזו השלמת כלים. ואח"כ, וימינו תחבקני. קודם החסדים ניתן לשמאל כדי שיהיה לו חומר גלם לעבוד עבור הימין.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קסו-קסח
1. מדוע רבי אבא היה מכסה את השולחן שהיו מסלקים אותו לפניו?
2. מה הפליאה מכך ששאול בנביאים?
3. מה ההבדל בין שאול, שמואל ומשה רבנו?
4. אם שאול הוא מלך כיצד התנבא?
5. מי חשוב ממי, הלחם או השולחן? הסבר דרך משל ונמק.
6. מדוע נצטוונו שהשולחן יתתקן על צלע צפון שהוא השמאל? הסבר זאת דרך נטילת ידיים.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
דן כמה מה יותר חשוב, הפנימיות או הנביעה החוצה, השולחן או מה שנובע ממנו. מה חשוב יותר האדם, או מעשה טוב שעושה.
על משקל דומה מלמד שנביא יותר חשוב ממלך, אשר זה שואב את הידיעה כיצד למלוך מהנביא המקשר אותו להשם, ושמואל מורה לשאול מה לעשות. ומגיע למסקנה שהמקור יותר חשוב ממה שנובע ממנו. אמנם המלך שולט, אך הנביא מדריך אותו ומקשר בינו לבין הקב"ה.
וכך יש להתייחס אפילו לשולחן בכבוד כשמזיזים אותו, שבזמנם היה לכל אחד שולחן קטן, שזה החפץ שדרכו זוכים לעולם הבא בהיותו המקשר בין הבורא לנברא, זהו הרעיון הנפשי המקשר, השליח של הבורא להחיות את הנברא.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
צור קשר: http://goo.gl/81NR6h
פייסבוק –
http://facebook.com/hasulamsתְּרוּמָה קסו- קסח
וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן
האדם יותר חשוב מהמעשים הטובים שעושה
דן כמה מה יותר חשוב, הפנימיות או הנביעה החוצה, השולחן או מה שנובע ממנו. מה חשוב יותר האדם, או מעשה טוב שעושה.
על משקל דומה מלמד שנביא יותר חשוב ממלך, אשר זה שואב את הידיעה כיצד למלוך מהנביא המקשר אותו להשם, ושמואל מורה לשאול מה לעשות. ומגיע למסקנה שהמקור יותר חשוב ממה שנובע ממנו. אמנם המלך שולט, אך הנביא מדריך אותו ומקשר בינו לבין הקב"ה.
וכך יש להתייחס אפילו לשולחן בכבוד כשמזיזים אותו, שבזמנם היה לכל אחד שולחן קטן, שזה החפץ שדרכו זוכים לעולם הבא בהיותו המקשר בין הבורא לנברא, זהו הרעיון הנפשי המקשר, השליח של הבורא להחיות את הנברא.
תְּרוּמָה קסג- קסה
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ
אדם פועל כאן למטה את הצד הבהמי בשביל להתחבר להשגה הנפשית למעלה, פעולה חיצונית כדי להפעים את הפנימיות. פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן, מכאן שלא השובע, הבטן הוא המדד, אלא הרצון אותו יש למלא – קשר לנותן החיים. שביעה היא מילוי רצון, והברכה הופכת את קבלת התענוג לקשר עם לצד האדם.
.
תצט) פתח רבי חייא: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. שואל, וכי טרם שאדם אוכל לשובע וימלא בטנו, לא יברך להקב"ה? ואיך כתוב: ואכלת ושבעת, ואח"כ, וברכת? אלא אפילו לא יאכל אדם רק כזית, ורצונו עליו, באופן רגיל שעור של ביצה נחשב לשביעה, להלכה יהודי מברך על שעור כזית (27 גרם), וכאן מדבר על רעיון ושם האוכל ההוא לעיקר מאכלו הוא נקרא שובע שכתוב: פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן. לא כתוב: לכל חי אכילה, אלא לכל חי רצון. ללמד, שרצון שנותן על אוכל נקרא שובע, ואפילו שאין לפני האדם אלא דבר מועט כזית ולא יותר, הרי הרצון של שובע נתן עליו. ומשום זה כתוב: ומשביע לכל חי רצון. רצון כתוב ולא אכילה. וע"כ, וברכת, שמחויב האדם לברך את הקב"ה, כדי לתת שמחה למעלה.
תק) פתח רבי חזקיה: ואכלת ושבעת, משמע שלשיכור מותר לברך ברכת המזון, משא"כ בתפילה, לשיכור אסור להתפלל, משום שהתפילה טובה בלי אכילה, משום שהתפילה עולה למעלה למקום שאין בו לא אכילה ולא שתייה, לבינה לכאורה צריכה התפילה לעלות עד אין סוף, אך כאן מכוון לאו"א – בינה. וע"ז נאמר, שעוה"ב אין בו אכילה ושתייה. אבל בשאר המדרגות שלמטה יש אכילה ושתייה. יש להתנהג למטה לפי החוקים העליונים של אותה מדרגה. באכילה יכוון למלכות העליונה ובתפילה לבינה העליונה.
תקא) בברכת המזון נמצא, שטובה ברכה הנמצאת בשובע. משום שברכת המזון הוא במקום, שיש בו אכילה ושתייה, במלכות, שממנו יוצא מזון ושובע למטה. וע"כ צריכים להראות לפניו שובע ושמחה. אבל במקום שמגיעה התפילה אינו כן, כי עולה יותר למעלה, לבינה, שאין שם אכילה ושתייה, וע"כ שיכור לא יתפלל תפילה. שיכור לא יתפלל או יברך ברכת כוהנים כשהוא שיכור, אך כן יברך ברכת המזון כאשר יכול לכוון מפני שהשתייה היא חלק מהמזון.
תקב) לשיכור מותר לברך ברכת המזון, שמשמע מהכתוב: ואכלת ושבעת וברכת. ואכלת, אכילה. ושבעת, שתייה, כי השובע ביין שהוא רווה, וזהו שיכור. שכתוב: וברכת את ה' אלקיך, את, רומז על המלכות, שבה אכילה ושתייה. ומשמע שברכת המזון צריכה שמחה ושובע, מהכתוב: אל הארץ הטובה. טובה, שובע כמ"ש: ונִשׂבע לחם ונהיה טובים. משום זה צריכים שמחה ושובע.
וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן
לכל הנאה אמיתית יש להצמיד דברי תורה.
ואם אין לך דבר תורה לומר על השולחן, פתח חומש או ספר יהודי אחר וקרא בו. שדברי תורה על השולחן הם ככתר אצל הקב"ה ולהם ערך עצום אשר מייצרים בעיקר קשר וטהרה. האכילה חשובה שהיא מעין הכנסת אור לגוף. השולחן מסמל את המקום בלב, בו חש האדם שהבורא ממלא את רצונו, ותמיד מרגיש שהבורא נותן לו לפחות כדי קיומו.
תקג) פתח רבי ייסא: וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן, עֲצֵי שִׁטִּים. שולחן עומד בפנים במשכן, וברכה עליונה שורה עליו, וממנו יוצא המזון הרוחני לכל העולם. ושולחן זה אינו צריך שיהיה ריק אפילו רגע אחד, אלא שיהיה עליו מזון, כי הברכה אינה נמצאת על מקום ריק. ומשום זה צריך להיות עליו תמיד לחם, כדי שתהיה נמצאת בו תמיד הברכה העליונה. ומשולחן ההוא יוצאים ברכה ומזון לכל שאר השולחנות שבעולם, שהם מתברכים בזכותו.
תקד) שולחן, של כל אדם, צריך להיות כך לפניו בשעה שמברך את הקב"ה, כדי שתשרה עליו ברכה מלמעלה, ולא יהיה נראה ריק, כי הברכות שלמעלה אינן שורות במקום ריק, כמ"ש: הגידי לי מה יש לך בבית.
תקה) שולחן שלא נאמרו עליו דברי תורה, עליו כתוב: כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת, מָלְאוּ קִיא צֹאָה, בְּלִי, מָקוֹם. ואסור לברך על שולחן הזה, משום שיש שולחן ויש שולחן אסור לאדם רק לבוא למלא תאוותו. כל תענוג שאדם חווה יחבר לדברי תורה. יש שולחן ערוך לפני הקב"ה למעלה, המלכות, העומד תמיד שיסודר בו דברי תורה, ושתכלול בו אותיות וכל דברי תורה, והוא מלקט אותן אל הקב"ה, וכולל כולם בתוכו, ונשלם בהם, ושמח, ויש לו שמחה, ועל שולחן זה כתוב: וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה. לפני ה', שהיא המלכות, ולא, מלפני ה', שלמעלה מז"א, בינה.
תקו) ויש שולחן אחר, שאין בו חלק של התורה, ואין לו חלק בקדושת התורה, שהוא מלכות הקליפות. שולחן ההוא נקרא, קיא צואה. והוא בלי מקום, שאין לו חלק בצד הקדושה כלום. משום זה, שולחן שלא נאמר עליו דברי תורה, הוא שולחן של קיא צואה, הוא שולחן של אל אחר. אין בשולחן הזה חלק באל עליון.
תקז) שולחן שנאמרו עליו דברי תורה, הקב"ה לוקח אותו לחלקו. ולא עוד, אלא סורי"א, שר הממונה, לוקח כל אלו הדברים, ושם צורתו של שולחן ההוא לפני הקב"ה. וכל אלו דברי תורה שנאמרו עליו, עולים על שולחן ההוא, ומתעטר לפני המלך הקדוש. זה משמע מהכתוב: זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה, שהתעטר לפני ה'. שולחנו של אדם עומד לטהר את האדם מכל חטאיו.
תקח) אשרי מי שנמצאים על שולחנו דברי תורה וחילק לעניים שמארח בביתו משולחן ההוא. כשמעלים שולחן מלפני האדם, שני מלאכים קדושים מזדמנים, מימין ומשמאל. אחד אומר, זהו שולחן של המלך הקדוש, שפלוני ערך אותו לפניו, ערוך יהיה שולחן הזה בברכות עליונות, ושמן וגדלות עליון ישרה עליו הקב"ה. ומלאך אחד אומר, זהו שולחן של המלך הקדוש שפלוני ערך לפניו, שעליונים ותחתונים מברכים אותו, ערוך יהיה שולחן הזה לפני עתיק יומין, בעוה"ז ובעוה"ב.
תגיות: דברי תורה על השולחן
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קסג-קסה
1. מהו שכתוב "ואכלת ושבעת וברכת"? מהי השביעה שעליה צריכה לחול הברכה?
2. מדוע לשיכור מותר לברך ברכת המזון אך להתפלל אסור לו?
3. מהו הפירוש "ושבעת" לפי תק"ב והאם מכאן שחייב יין בסעודה?
4. מה תפקיד השולחן ומתי שולחן זה נקרא "קיא צואה" ומדוע?
5. מה קורה לשולחן שנאמרו עליו דברי תורה והיה בו חלק לעניים?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
אדם פועל כאן למטה את הצד הבהמי בשביל להתחבר להשגה הנפשית למעלה, פעולה חיצונית כדי להפעים את הפנימיות. פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן, מכאן שלא השובע, הבטן הוא המדד, אלא הרצון אותו יש למלא – קשר לנותן החיים. שביעה היא מילוי רצון, והברכה הופכת את קבלת התענוג לקשר עם לצד האדם.
וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן
לכל הנאה אמיתית יש להצמיד דברי תורה.
ואם אין לך דבר תורה לומר על השולחן, פתח חומש או ספר יהודי אחר וקרא בו. שדברי תורה על השולחן הם ככתר אצל הקב"ה ולהם ערך עצום אשר מייצרים בעיקר קשר וטהרה. האכילה חשובה שהיא מעין הכנסת אור לגוף. השולחן מסמל את המקום בלב, בו חש האדם שהבורא ממלא את רצונו, ותמיד מרגיש שהבורא נותן לו לפחות כדי קיומו.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
על האדם להתאמץ כדי ששולחנו יהיה כשולחן המלך, דהיינו להגיד בו דברי תורה. המאכל הוא האור הגדול היורד בהיררכיה נכונה.
שלושה שליטים בעולמות העליונים: האור הניתן מהבינה אל הלב, הוא המלך, אשר מעביר הלאה לתחתונים.
תצא) רבי חייא היה הולך לרבי שמעון לטבריה, והיה עמו רבי יעקב בר אידי ורבי ייסא הקטן. בעוד שהיו הולכים אמר רבי ייסא לרבי חייא: תמוה מה שכתוב: וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד, וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ. לפי זה, כל החסד ואמת הוא לאכול על שולחנו, ולא יותר שכתוב: וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ. ועוד, האם אין זה, שאין כבודו של המלך, שיאכל אדם אחר על שולחנו של המלך, ולא צריך שיהיה כך, אלא המלך לבדו, ומסביב כל השרים שלו למטה ממנו?
ראוי למלך להיות לבד שהוא רם ונישא על כל השרים. אמר רבי חייא: לא שמעתי בזה משהו, ואיני אומר. שאל את רבי יעקב: ואתה שמעת בזה משהו, ענה לו: אתם שיונקים בכל יום מדבשו של השמן העליון הרשב"י, לא שמעתם, כל שכן אני. אמר לרבי ייסא, האם אתה שמעת, אמר כן.
תצג) אמר רבי חייא: נֹתֵן לֶחֶם, לְכָל-בָּשָׂר: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. מה ראה דוד, שסיום הלל הגדול סיים במקרא הזה כך? אלא ג' שליטים הם למעלה, שהקב"ה נודע בהם: מוח לב כבד. שהם בינה ז"א מלכות. והם בהיפוך מעוה"ז, מהתעוררות מלמטה העולה מעוה"ז. למעלה הסדר הראוי, לוקח המוח ונותן ללב, והלב נותן לכבד, וכבד נותן חלק לכל המקורות שלמטה, כל אחד כראוי לו. למטה, ע"י התעוררות מלמטה, הכבד, המלכות, לוקח ההתעוררות תחילה, ומקרב הכול ללב, ז"א, והלב לוקח הטוב שבמאכל, ומתחזק מכוח והרצון שלקח, נותן ומתעורר אל המוח, בינה. ואז מושפע השפע מבינה לז"א ומז"א למלכות, הכבד. ואח"כ חוזר הכבד ומחלק מזון לכל מקורות הגוף, שהוא ג' עולמות בי"ע.
תצד) ביום התענית האדם מקריב מאכל ומשתה אל כבד העליון, המלכות. מקריב חלבו, דמו ורצונו כאילו הקריב קרבן. כבד לוקח הכול ברצון. כיוון שהכול כבר אצלו, מקריב הכול לפני הלב, ז"א, שהוא גדול ושליט עליו. כיוון שלקח הלב והתחזק ברצון, מקריב הכול אל המוח, בינה, שהוא שליט העליון על כל הגוף, ז"א. וחוזרת השפע מבינה לז"א, ומז"א למלכות, הכבד, ואח"כ חוזר הכבד ומחלק חלקים לכל המקורות והאיברים שלמטה, בבי"ע. תחילת התנועה ממטה למעלה, הכבד מרכז את כל הרצונות ומעלה אותם ללב, הלב למוח אשר מייצר מחסרונות אלו אור ומוריד לאברים התחתונים.
תצה) בזמן שהשפע מושפע מהתעוררות מלמעלה, כל השפע מקבל המוח, בינה, תחילה ממה שלמעלה ממנו, החכמה. ואח"כ נותן ללב, ז"א. והלב נותן לכבד, המלכות. והכבד נותן לכל המקורות והאיברים שלמטה, בבי"ע. ואח"כ, כשרוצה לחלק מזון לעוה"ז, נותן תחילה, המובחר והיפה שבשפע, אל הלב, שהוא המלך שבארץ, למלך ישראל. ושולחן המלך מתעורר תחילה, לקבל קודם לשאר בני העולם. אשרי מי שהוא בחשבון של שולחן המלך, כי הוא נודע למעלה, להטיב לו באותו הטוב שלמעלה, שהמלך מקבל. לכן זה כבוד גדול לשבת בשולחן המלך, שאז מקבלים את ההארה מלמעלה, וזוכה לזה מי שמוכן בנפשו, דהיינו פועל את האמת כפי העולמות העליונים, כפי התכלת.
תצו) וזהו האמת, שעשה דוד לבני ברזילי שכתוב: והיו באוכלי שולחנך. ובשולחן המלך לא אוכל אדם אחר זולתו, אלא המלך אוכל תחילה, ואח"כ כל העם. ואלו שאוכלים עם המלך, בשעה שהוא אוכל, הם האהובים לו יותר מכולם, והם שהתמנו להיות משולחן המלך.
תצז) והרי כתוב: כִּי עַל-שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד, הוּא אֹכֵל, הלוא משמע על שולחנו ממש? אלא, משום שכל המזון שלו, הוא בחשבון אוכלי שולחן המלך, ולא עשה חשבון אחר, אלא על שולחן המלך, שמשם היה בא המזון והמאכל שלו. וזהו, על שולחן המלך תמיד הוא אוכל. בא רבי חייא ונשקו על ראשו אמר לו נער אתה וחוכמה עליונה שורה בך.
תצח) ישבו חברים לאכול. אמרו, כל אחד ואחד יאמר דבר תורה בסעודה זו. אמר רבי ייסא, סעודה מועטת היא, ועכ"ז סעודה נקראת. ולא עוד, אלא שזו נקראת סעודה, שהקב"ה נהנה ממנה. וע"כ כתוב: זה השולחן אשר לפני ה'. כי דברי תורה יסבבו מקום הזה.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קס-קסב
1. מה שואל רבי ייסא את רבי חייא באות תצא?
2. מה ראה דוד שסיים הלל הגדול ב"נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו"?
3. מה הסדר של מוח, לב וכליות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה?
4. כיצד אפשרי לאדם לגרום לזיווג להארה מלמעלה למטה?
5. יש לנו יסוד שאין מי שאוכל על שולחן המלך אלא הוא לבדו, אם כן, מהו שכתוב על שולחן המלך תמיד הוא אוכל?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
הפחד מכרסם במי שאינו פועל את האמת, את החוקים העליונים, בידיעה שהוא מרמה את עצמו ביודעו שיש דין ויש דיין.
התכלת היא מעין דין ומשפט בזה שהיא מראה לאדם את הפער בין התכלית אליה עליו להתקדם לבין מעשיו. קשה לאנשים לראות את האמת, היא התכלת, היא מלכות שמים. התרופה לכך היא הרצועה בידי היצר הרע, זו יראת החטא, דהיינו התבטלות מביאה לתנועה לתיקון. לכן לזייפנים התכלת, האמת נראית כדבר רע, ואילו החכמים מחפשים לראות את התכלת שתזכיר להם את השמים כדי ליישר את דרכם.
כל זמן שישראל עושים רצונו של אדונם, הנה הם על שולחן המלך בו יש מעדנים לנשמת האדם, ואם אינו הולך בדרך ראויה הוא אוכל את השיירים של הכלבים, הנהירו דקיק, הוא התענוג העולם הזה שזה מזון הקליפות. לאלו אין בטן לעכל מזון רוחני, בטן רשעים תחסר. במצב זה הם ניזונים מרוחניות מזויפת של הרצונות הגויים, ועוד משלמים ורודפים אחר הבלים ודברים מגעילים אלו. יש להם תורה, מזון של מלכים והם רודפים אחר שאריות של עבדים.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
הפחד מכרסם במי שאינו פועל את האמת, את החוקים העליונים, בידיעה שהוא מרמה את עצמו ביודעו שיש דין ויש דיין.
התכלת היא מעין דין ומשפט בזה שהיא מראה לאדם את הפער בין התכלית אליה עליו להתקדם לבין מעשיו. קשה לאנשים לראות את האמת, היא התכלת, היא מלכות שמים. התרופה לכך היא הרצועה בידי היצר הרע, זו יראת החטא, דהיינו התבטלות מביאה לתנועה לתיקון. לכן לזייפנים התכלת, האמת נראית כדבר רע, ואילו החכמים מחפשים לראות את התכלת שתזכיר להם את השמים כדי ליישר את דרכם.
תפא) כל הצבעים טובים, אם רואים אותם בחלום. חוץ מתכלת, משום שהיא כיסא, המלכות, לדון עליו דיני נשמות. מדרגת המלכות, האם אינה לבנה, שמקבלת מיסוד, לבן, חסד? אלא בשעה שעומדת לדון דיני נפשות, מפני עוונות התחתונים, אז היא בצבע תכלת.
תפב) בשעה שאדם רואה צבע תכלת, הוא נזכר לעשות כל מצוות אדונו. כמו נחש הנחושת, שבשעה שהיו רואים אותו, היו יראים לפני הקב"ה, ושומרים את עצמם מכל חטא. ובשעה שיראה הזו עלתה עליהם, מיד נרפאו. מי גרם אותם לירוא את הקב"ה? אותו הנחש, אותה הרצועה שהסתכלו בה. אף כן, תכלת כתוב בו, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'. מיראה שלו. וע"כ הייתה התכלת במשכן. זו מצווה להסתכל עם כוונה על ציצית התכלת ולזכור את המטרה.
תפג) שואל רבי יצחק את רשב"י: תכלת היא כיסא הדין. וכשהמלכות בצבע הזה, היא כיסא לדון בו דיני נפשות. לפי זה, מתי המלכות היא ברחמים? עונה: בשעה שהכרובים, זו"ן, מחזירים פניהם זה לזה, ומסתכלים פב"פ, אז מיתקנים כל הצבעים, ומתהפך צבע התכלת לצבע אחר. ומתהפך צבע ירוק לצבע זהב. ישנו צד הנ' פנים בפנים, זוהי שלמות, של זכר ונקבה, שכל אחד יודע את תפקידו.
תפד) וע"כ בהפיכת הצבעים מתהפכת המלכות מדין לרחמים. וכן מרחמים לדין. הכול בהפיכת הצבעים. כמו שמסדרים ישראל תיקוניהם אל הקב"ה, כך עומד הכול, וכך מסתדר למעלה. וע"כ כתוב: ישראל אשר בך אתפאר. כי באלו הגוונים נמצא היופי של הכול. היופי האמיתי היא כשאדם רואה את כל הגוונים
וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן
תפה) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. רבי יצחק פתח: כמה מאושרים ישראל, שהקב"ה רצה בהם, וקרב אותם אליו מכל העמים, ובזכות ישראל הוא נותן מזונו ושובע לכל העולם, ואם לא ישראל, לא היה הקב"ה נותן מזונות לעולם. ועתה שישראל בגלות, על אחת כמה וכמה שכל העולם מקבלים מזונות ושובע כפליים, כדי שהתמצית מהם יספיק לישראל. לצורך תפקידם ישראל צריכים את כל מה שיש וקורה בעולם. כל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל, וטוב לגויים לשמור ולתת לישראל, זה תפקידם.
תפו) בזמן שהיו ישראל בארץ הקדושה ברצון ישר-אל, היה יורד להם מזון ממקום עליון, והם נתנו חלק תמצית לעמים עכו"ם, והעמים כולם ניזונו מתמצית. ועתה שישראל בגלות, התהפך הדבר באופן אחר, שהמזון מגיע לאוה"ע, וישראל מקבלים מהם תמצית. השאלה האם נמצאים בבניה או בביטוי. כשאדם בתהליך בניה הפרטים מקבלים כוח לטובת הכלל. וכשאדם מגיע לתכליתו, אז הכלל המגולה נותן כוח לפרטים. וכך יש להשקיע מאמץ בפרטים כדי לאהוב את השם, וכשמגיעים אליה היא נותנת כוח לכל הפרטים..
תפז) משל למלך שהכין סעודה לבני ביתו, כל זמן שהם עושים רצונו, אוכלים בסעודה עם המלך, ונותנים לכלבים חלק של עצמות לגרור. בשעה שבני ביתו אינם עושים רצונו של המלך, נותן כל הסעודה לכלבים, ונותן לבני ביתו העצמות.
תפח) כל זמן שישראל עושים רצונו של אדונם, הנה על שולחן המלך בו יש מעדנים לנשמת האדם, ואם אינו הולך בדרך ראויה הוא אוכל את השיירים של הכלבים, הנהירו דקיק, הוא התענוג העולם הזה שזה מזון הקליפות. אין להם בטן לעכל מזון רוחני, בטן רשעים תחסר. במצב זה הם ניזונים מרוחניות מזויפת של הרצונות הגויים, ועוד משלמים ורודפים אחר הבלים ודברים מגעילים אלו. יש להם תורה, מזון של מלכים והם רודפים אחר שאריות של עבדים. הם אוכלים וכל הסעודה הוכן בשבילם, ומשמחה שלהם הם נותנים העצמות, שהוא תמצית, לעכו"ם. וכל זמן שישראל אינם עושים רצונו של אדונם, הולכים בגלות, והסעודה ניתנה לכלבים, ולהם ניתנה התמצית. כמ"ש: ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגויים. כי אוכלים התמצית מתועבה שלהם, ממזונם המאוס. אוי לבן מלך, שיושב ומצפה לשולחנו של העבד, שמה שנשאר משולחנו הוא אוכל.
תפט) דוד המלך אמר: תַּעֲרֹךְ לְפָנַי, שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. תערוך לפניי שולחן, סעודת המלך. נגד צוררי, רצונות גויים, הכלבים היושבים תחת השולחן ומצפים לחלק העצמות, והוא יושב עם המלך על שולחנו בעונג הסעודה.
תצ) דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, זהו ראש הסעודה, שכל השמן, השמנונית, תיקון הסעודה, ניתן בראש לאוהבו של המלך. ומה שנשאר ניתן לכלבים ולמשמשים את השולחן. כוסי רוויה, הכוס תמיד מלא לפני אוהבו של המלך, ואינו צריך לבקש. והיו ישראל תמיד ביחס הזה עם שאר העמים. לכאורה נראה קצת מתנשא לומר שאנו יותר מהעמים, אך יש להסתכל על הכל בגוף אחד, האדם הוא עולם קטן, ושאומר גוי, מדבר על הרצון החיצוני החילוני שבאדם ישלוט בו.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קנז-קנט
1. מדוע כל הרואה תכלת בחלומו סימן רע לו?
2. באיזה מצב של האדם התכלת מראה את כל חסדיה ותיקונה השלם כמו בבית המקדש?
3. מה תפקיד השולחן?
4. מדוע נותן הקב"ה מזון לכל שאר אומות העולם?
5. מה ההבדל בחלוקת המזון בין זמן שישראל בגלות לבין זמן שהם בארץ הקדושה?
6. הסבר את המשל של סעודת המלך באות תפ"ז.
7. מה אוכלים על שולחנו של המלך ומה אוכלים הכלבים?
8. באיזה מצב מבכר האדם לאכול מאכל כלבים ולא את סעודת המלך עד כדי שיושב ומצפה לשולחנו של העבד?
9. הסבר את הפסוק: "תערוך לםני שולחן נגד צוררי דישנת בשמן ראשי כוסי רוויה".
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
כל האותיות הן חסרונות המופיעות בעולם הזה, ובית המקדש הוא מקום החיבור לפנימיות, לעולם הבא. לכן לבניית המשכן, בניית הלב, צריך להיות חכם לב, להיות בצל-אל היודע לצרף דהיינו להוריד את המכשולים והסיגים, ויכולת אומנותית להגשים ולהנפיש את הרעיון הרוחני למעשה, שיבטא את הערכים הפנימיים שצריכים להיות מורגשים בנפש.
וירא אלוקים את האור כי טוב. האות ט היא הארת החיים בכל מקום המבטאת את החיוּת בעולם הזה, את האפשרות להכליל את הרצון בהשפעה, זהו מקום ישוב בו אין רשות למלאך המחבל לשלוט. האות ט מבחינה נפשית מלמדת את המעשים הראויים לתכלית. יש אדם שיש לו בינה יציבה ומחשבה פרקטית לעסקים ולהתנהלות העולם הזה, אז זה שונה לגמרי מבינה של עולם הבא, של עולם הנפש, זהו חיקוי כמו קוף המנסה להציג את הטומאה כקדושה, זוהי האות ק שאינה מתיישבת כלל בשום מקום שבעולם. האות ק שדומה לאות ה שהאריכה את רגלה השמאלית, רגליה יורדות מוות ויניקתה מהקליפות.
צריך להיות אתגר לאדם כשרואה ששולטים בו רצונות זרים. יבין שאין האות ט שורה בו, ואם לא יסלק המחשבות הזרות לא תוכל האות ט לשרות שם.
השכר הוא בעולם הבא, העונש בגיהינום, ובאמצע במפתחא פעם כך ופעם כך, צד מלכות וצד בינה, רצון והשפעה מציאות של שכר ועונש, דהיינו מקום תיקון.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קנד-קנו
1. מדוע בית המקדש לא נבנה במקום האות ט'?
2. להיכן נותנת ה-ט' חיים ולהיכן אינה נותנת וכיצד זה קשור לבית המקדש?
3. במה שונה האות ק' מהאות- ה' ועל מה מצביע שינוי זה?
4. למי נותנת האות- ק' חיות למי האות- ט' ולמי המפתחא?
5. מהיכן מתקבל אור לעולם הבא?
6. מדוע אותיות ח' ו- ט' לא היו כתובים באבני שהם ואבני מילואים?
7. מדוע נבחר בצלאל לבנות את כלי המשכן?
8. מיהו בצלאל שבך?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מקום יש ביישוב – שלא מתים שם [אתר אית בישובא – דלא מתין תמן]
הס"א לא יכול לפגום במי שרוצה רק להשפיע.
העולם נברא באותיות, דהיינו חסרונות המבקשות הארה למילוי. בחיסרון של האות ט לא ניתן לפגום מפני שבנקודת בינה זו רוצה האדם רק להשפיע. זהו המשכן, בית המקדש שבלב השמור מכל מזיק כל זמן שאדם שומר על בינה יציבה, זהו המרכז הרוחני, מקום שלא מתים שם.
תסז) מקום יש ביישוב שאינו שולט בו מחבל ההוא שממית את האנשים, ולא ניתנה לו רשות להיכנס שם, וכל אלו הדרים שמה לא מתים עד שיוצאים מחוץ לעיר. ואין לך אדם מכל הדרים שם שלא ימות, וכולם מתים כשאר בני אדם, אלא לא בעיר. משום שאינם יכולים לשבת תמיד בעיר, אלא אלו יוצאים ואלו נכנסים, וע"כ כולם מתים. אין אפשרות לאדם שלא לצאת אף פעם ממקום ההכרה הגבוה והתודעה האמונית השלמה, מפני שיש שמאל ויש ימין ולא ניתן להשאר כל הזמן בקו אמצע שאז אין לאדם חומר גלם לתקן. עבודת הנפש היא בעולה ויורד.
תסח) מהו הטעם שמלאך המחבל אינו שולט שם? האם כיוון שאינו עומד ברשותו? הרי ארץ הקדושה, שאינה עומדת ברשות אחרת, ומתים, ומהו הטעם במקום הזה שאינם מתים? האם בזכות קדושת המקום? הרי אין לך מקום שבקדושה בכל היישוב, כמו א"י. האם משום זכותו של אדם הזה שבנה העיר? הלוא כמה בני אדם היו שזכותם יותר משלו. אמר רבי יצחק: אני לא שמעתי ולא אומר.
תסט) באו ושאלו את רבי שמעון, אמר להם: ודאי מקום ההוא אין מלאך המוות שולט עליו, והקב"ה אינו רוצה שימות אדם במקום ההוא לעולם. ולא שמקודם לכן, עד שלא נבנה, מתו במקום ההוא בני אדם. אלא מיום שנברא האדם ניתקן מקום ההוא לקיום. וסוד הסודות כאן לאלו המסתכלים בסוד החכמה.
ישנו מקום שמור בנפש שאינו מת.
תע) כשברא הקב"ה את העולם, ברא אותו בסוד האותיות. והתגלגלו האותיות וברא העולם בחקיקות של השם הקדוש, והתגלגלו האותיות וסבבו העולם בחקיקות. וכשנגלה והתפשט העולם ונברא, והיו האותיות מסבבות לברוא, אמר הקב"ה שיסתיים העולם ביוד, נשארה אות ט' במקום ההוא תלויה באוויר. ט', היא אות המאירה חיים, משום זה מי שראה ט' בחלומו סימן טוב הוא לו, וחיים ניתקנו לו. ומשום שהט' תלויה על מקום ההוא, אין המוות שולט בו.
הבורא מקיים ונותן חיים בכל רגע ורגע, ולא שניתנו בפעם אחת, אלא מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. בו ברגע שמפסיקה נתינת החיים הם מופסקים.
הכול נאצל ונברא בג' קווים ומלכות המקבלת אותם, שהם ד' אותיות הויה, שג' קווים יה"ו ומלכות ה"ת. שמתחילה יוצא קו ימין, מנקודת החולם, שאותיות אל"ה נופלות לחוץ מהמדרגה, והיא חסרה משום זה ג"ר. ואח"כ נמשך קו שמאל מנקודת השורוק, שחוזרים אל"ה למדרגה וחוזרים עימהם הג"ר דאורות, אלא שהם אחוריים, שיש אור חכמה בלי חסדים ולא ניתן לקבל אותו, כמו ביום כיפורים, מצב של חושך, השלמת כלים וצריך לבושי מוחין. ומשום זה נמשכים דינים ממנה. ואז בא קו אמצעי וממעט קו השמאל במסך הנמשך מנקודת החיריק, ובכוח זה מתייחד השמאל עם הימין, והחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים שבימין והמדרגה נשלמת בג"ר מבחינת פנים. וזה המיעוט שקו האמצעי ממעט את קו השמאל בב' פעולות, מתחילה ממעט אותו מצד המסך דמנעולא, מלכות דמדה"ד שאינה נמתקת בבינה, ואח"כ ממעט אותו במפתחא, מלכות המחוברת בבינה.
האותיות, הן הכלים של הספירות, בינה ז"א ומלכות. מא' עד י' ט"ס דבינה. מיוד עד ק' ט"ס דז"א, מק' עד ת' הספירות דמלכות. נמצא שמיוד עד ת', ז"א ומלכות של האותיות, שבהם האורות נ"ר, שהם ו"ק, והג"ר של האותיות, הן מן א' עד ט', ששם מלובש אור הנשמה של האותיות.
הקב"ה ברא העולם בחקיקות של השם הקדוש, בג' קווים, יה"ו, והמלכות המקבלת אותם, ה"ת עולם הוא בחינת זו"ן שבכל מסגרת, והמושג ברא הוא גילוי של זו"ן מבינה של אותה מסגרת. לכן ברא הוא מושג יחסי לאותה מסגרת. שמתחילה התגלגלו האותיות וסבבו העולם בחקיקות, מורה הקטנות, קו ימין, הנמשך מנקודת החולם, שמתחילה אין בו אלא נ"ר, ו"ק. ואח"כ, כשנגלה והתפשט העולם ונברא, שהוא קו השמאל, שבו מתגלה הג"ר וההתפשטות, להאיר מלמעלה למטה לעוה"ז, אבל הם בדין להיותו חסר חסדים. והיו האותיות מסבבות לברוא, ולא יכלו, מטעם חוסר חסדים. ואז אמר הקב"ה, שהוא קו אמצעי, שיסתיים העולם ביוד. כלומר אחר שהתחילו להתפשט למפרע בסדר תשר"ק בסוד הדין, למפרע, קו שמאל, אמר, שלא יתפשטו אלא האותיות מן ת' עד י', שהם הכלים דז"א ומלכות באורות רוח נפש, שהוא ו"ק בחוסר ג"ר. כי מיעט את קו השמאל עם המסך דחיריק כדי שלא יתפשט הג"ר מבחינת מנעולא, שהיא פעולה הא', ונעשה ו"ק חסר ג"ר, וע"כ הסתיים העולם בי', ונעלמו כל ט' אותיות מ-א עד ט דבינה מהעולם. וגם בעולם, במלכות, יש אלו הכלים בינה, ז"א ומלכות, ואותו המקום, שלא מתים שם, הוא בינה שבעולם. וכיוון שהמיעוט של קו האמצעי היה רק במנעולא, המלכות שאינה מחוברת בבינה, לא פגם המיעוט אלא במלכות לבדה, וגם בז"א בשיעור שמחובר עם המלכות, אבל בבינה אין מיעוט הזה פוגם כלל וכלל. ונמצא שאות ט', יסוד הבינה, יכולה הייתה להישאר באותו המקום. ולקבל ממנה אור הבינה, שהוא ג"ר. ואות ט' נשארה במקום ההוא תלויה באוויר, כי המיעוט ממנעולא אינו נוגע לאותו המקום כלל וכלל המנעולא לא נוגע לאות ט. אמנם יותר מאות ט', יסוד הבינה, לא יכול המקום לקבל, מפני שהעוה"ז, מבחינת מנעולא אינו אלא מלכות לבדה, וע"כ אינה יכולה לקבל אלא רק מיסוד דבינה, הכלול ג"כ ממלכות, ולא מלמעלה מיסוד דבינה. האות ט פתוחה מלמעלה, אין אפשרות לפגום בה מאחר וכל רצונה טוב להשפיע, לכן האות ט נותנת חיים, שהיא מבינה, ולא שולט בה המוות ואין בה אחיזה לס"א. יש מקום הנק יסוד של הגדלות, בינה שנותנת חיים. בשבירת הכלים יש משהו שלא נפגם, זו הנקודה שצריכה לקשר אותנו לתכלית האדם, כשאול הנחבא אל הכלים, נקודה שאינה מוכנה לקבל את חשכות המלכות, אלא אם כן התכלל בבינה ושם ניתן לקבל את הגדלות. נקודה זו היא מעין השראה אלוקית שאדם מאמין בדבר, ואז לא יסכים לקבל חוכמה בלי חסדים. נקודה זו שומרת על רוחניות האדם, וכשהיא גלויה מקבל ממנה כוח להילחם, שהס"א לא שולט שם. אז החשק הגדול לקדושה אינו עוזב אותו, האות ט המצפן הפנימי, נקודת ההוד שירד לבחינת יסוד, ואהרה פנימית זו אינה נפגמת. נקודה זו, פח השמן שהיווני לא יכול לפגום, אלא אם יוצאים מהעיר, דהיינו מאותה נקודת אמונה בגדלות.
תעא) כשרצה הקב"ה, קו האמצעי, לקיים רוחנית את העולם, להמשיך ג"ר בעולם, הנקראות קיום, זרק אבן אחד המלכות תוך המים. שהשליך את המלכות, אבן, לתוך הבינה, מים, וחיבר המלכות עם הבינה עשה בה מיעוט, שהיא מצידה לא פגיעה, שייכת לג"ר ואין בה חיסרון מצד עצמה, שזהו מיעוט שני של קו אמצעי, ממפתחא, שבדרך זה חקק ע"ב (72) אותיות, שהמשיך הו"ק מבינה למלכות, שעליהם ראוי להתגלות בגדלות השם ע"ב. ומבינה התחיל ללכת אבן הממותק בבינה, ולא מצא מקום להתקיים חוץ מא"י. ומים, ו"ק דבינה, היו הולכים אחרי האבן, עד שאבן הגיעה תחת המזבח, ושם שקע, שירדו הדינים של המסך דמלכות, שהיא האבן, ושקעו תחת המזבח, ואז נעשתה המלכות לבינה, ונגלה הג"ר מן הבינה בביהמ"ק לכן אדם הרוצה להינצל מחזיק בקרנות המזבח. ומזה התקיים כל העולם. כי האירו משם בכל העולם. בחוץ לארץ רוצים מלכות, בינה זה מקום עליון, השילוב בין מקום רוחני לפעולה גשמית. מי שמגלה את בית המקדש שבתוכו, שזה המצפון הפנימי, אזי לא ימות לעולם. ואם מאבד את חייב הרוחניים, נחרב ביתו ויורד מגדלותו. זהו עניין חשיבות בית המדרש ובית הכנסת שהוא מקדש קטן. ככל שאדם מחשיב את הדברים שמחוץ לבית המדרש, כך הוא גר בחוץ לארץ, דהיינו ברצונות זרים.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קנא-קנג
1. אומר הזהר הק' שיש מקום שמלאך המות אינו יכול להיכנס שם ולהרוג ב"א, מהם ג' הטעמים שמביא הזה"ק ודוחה אותם?
2. מהו הטעם הכללי של רשב"י ומהו ההסבר המפורט של בעה"ס לכך?
3. מהו סוד בית המקדש מהו בתוך האדם? וכיצד על האדם לנהל אותו?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
העולם נברא באותיות, דהיינו חסרונות המבקשות אהרה למילוי. בחיסרון של האות ט לא ניתן לפגום מפני שבנקודת בינה זו רוצה האדם רק להשפיע. זהו המשכן, בית המקדש שבלב השמור מכל מזיק כל זמן שאדם שומר על בינה יציבה, זהו המרכז הרוחני, מקום שלא מתים שם.
האות ט פתוחה מלמעלה, אין אפשרות לפגום בה מאחר וכל רצונה טוב להשפיע, לכן האות ט נותנת חיים, שהיא מבינה, ולא שולט בה המוות ואין בה אחיזה לס"א. זו הנקודה שצריכה לקשר אותנו לתכלית האדם, נקודה שאינה מוכנה לקבל את חשכות המלכות, אלא אם כן התכלל הרצון בהשפעה, מקום זה הוא מעין השראה אלוקית שאדם מאמין בדבר, ואז לא יסכים לקבל חוכמה בלי חסדים. נקודה זו שומרת על רוחניות האדם, וכשהיא גלויה מקבלים ממנה כוח להילחם. האות ט היא המצפן הפנימי, פח השמן הנפשי שהיווני לא יכול לפגום.
אין אפשרות לאדם שלא לצאת אף פעם ממקום ההכרה הגבוה והתודעה האמונית השלמה, מפני שאז אין לאדם חומר גלם – רצונות לתקן.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
יהודי צריך לחיות בארץ הקודש, דהיינו ברצונות של השפעה.
על האדם להישמר שלא להיקשר לתאוות גשמיות מהן קשה להיפטר. המתים בחוץ לארץ מומתים ע"י מלאך מצד הדין ונק' נבלה, והמתים בארץ הקודש מומתים מצד החסד.
לכן על האדם להיזהר כאשר הוא מבין שהמציאות שלו היא מציאות של חוץ לארץ, דהיינו מחוץ לאמת, וגם לאחר שעזב את הרצון הזה, ידע שהוא עלול לחזור מפני שלא עזב אותו מטעם רצון של קדושה. הכלל הוא שכל חיסרון שבא מיתרון, הוא יתרון. כלומר שבא מארץ הקודש, אז הוא יתרון.
תנד) וכל אלו הרשעים אשר שם מסבבים הגוף ההוא, ומכריזים עליו, זהו פלוני הרשע, שלא חס על כבוד אדונו, כפר בהקב"ה, וכפר בכל התורה כולה מחלל שבת ככופר בתורה. אוי לו, טוב לו שלא היה נברא, ולא יבוא לדין הזה ולביזיון הזה. כמ"ש: ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואִשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר. כי תולעתם לא תמות, מהגוף. ואִשם לא תכבה, מהנשמה כלומר הנשמה נידונה. והיו דראון לכל בשר, כלומר והיו די ראון, שכל הרשעים שבגיהינום אשר שם יאמרו, די ראייה זו. כי לא יוכלו לסבול. לכן יבדוק כל אחד מה הוא בא לעשות בעולם, שכל נשמה היא פרט שצריך לבטא את רצון הבורא בעולם ולא לעמוד בפני עצמו ולבגוד בהשם.
תנה) רבי יוסי אמר: ודאי הוא כך, כי שבת הוא כנגד כל התורה כולה, והתורה היא אש, ומשום שעברו על אש של התורה, הרי אש של הגיהינום שורף בהם, שאינה נשקטת מעליהם לעולם.
תנו) אמר רבי יהודה: אח"כ כשהשבת יוצא, בא מלאך סנטריאל, ומחזיר את גוף ההוא לקברו, ונידונים שניהם, זה בבחינתו וזה בבחינתו. וכל זה הוא בעוד שהגוף נמצא בקיומו, כי כיוון שהגוף כבר נרקב, אין לגוף כל אלו הדינים. והקב"ה, ולא יעיר כל חמתו, כתוב בו אין מדובר על הגוף הגשמי אלא על גוף רוחני שמרגיש את הכאב.
תנז) כל הרשעים שבעולם, בעוד שהגוף שלם בכל איבריו תוך הקבר, נידונים הגוף והרוח, כל אחד בדין הראוי לו. כיוון שהגוף התעכל, נשקט דינו של הרוח. מי שצריך לצאת מגיהינום, יוצא. ומי שצריך שיהיה לו מנוחה, יש לו מנוחה. ומי שצריך להיות אש ועפר תחת רגלי הצדיקים, הוא נעשה כן. כל אחד ואחד כראוי לו. נעשה לו אחר שנפטר מדינו של גיהינום.
תנח) וע"כ, כמה טוב להם, בין לצדיקים ובין לרשעים, שיהיה הגוף שלהם דבוק בארץ כדי שירקב בעפר בזמן קצר, ולא להיות בקיומו זמן מרובה, וידונו הגוף והנפש והרוח זמן ארוך, תמיד מאחר והרוח לא יוצא מהגיהינום עד שנרקב הגוף בעפר, אשר מבחינה נפשית אומר שעל הרוח להיפטר והתפיסה הגשמית, והדבר קשה למי שמתמכר לתענוג גשמי מזויף, לכן אין נוהגים לקבור יהודי בארון, ורוצים שיירקב מהר בעפר. צדיקים שגמרו את תיקונם ניתן לקבור בארון. כי אין לך כל צדיק וצדיק בעולם, שאין לו דין הקבר, משום שמלאך ההוא הממונה על הקברים, עומד על הגוף ודן אותו בכל יום ויום. אם לצדיקים כך, לרשעים על אחת כמה וכמה.
תנט) ובזמן שהגוף מתעכל ונרקב בעפר, הרי הדין נשקט מכולם, גם מרוח ונפש. חוץ מאלו חסידים עמודי העולם, שאין להם דין הקבר ומותר להם להיקבר בארון, שהם ראויים להעלות נשמתם מיד למקום העליון הראוי להם. ומועטים הם בעולם. ישנם צדיקים שכלל אינם צריכים להמתין שהגוף יירקב בעפר, אין הם זקוקים לתיקון זה.
תס) כל המתים שבעולם כולם מתים ע"י מלאך המחבל, חוץ מאלו שמתים בארץ הקודש שאינם מתים על ידו, אלא ע"י מלאך של רחמים השולט בארץ כעין מיתת נשיקה
תסא) אמר רבי יצחק: מהו השבח למשה ולאהרון ומרים, שכתוב בהם שמתו, על פי ה'. ללמד שאלו לא מתו ע"י מלאך המחבל הזה. והרי אתה אומר שכל העולם המתים בארץ ישראל אינם מתים על ידו של זה.
תסב) ודאי שהשבח של משה ואהרון ומרים היה יותר מכל בני העולם. כי הם מתו בחוץ מארץ הקדושה, וכולם מתו ע"י מחבל, חוץ ממשה, אהרון ומרים, שלא מתו אלא ע"י הקב"ה. אבל אלו שמתים בארץ הקדושה, אינם מתים ע"י מחבל, כי ארץ הקדושה אינה עומדת ברשות אחרת, אלא ברשות הקב"ה בלבדו. משה אהרן ומרים זכו להגיע למדרגה בזכות עצמם, בעוד שדרי ישראל מצד הכלל בו הם מצויים זכו ולא מצד עצמם.
תסג) וע"כ כתוב: יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן; הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל. יחיו מתיך, אלו שמתים בארץ הקדושה, שהם מתים של הקב"ה, ולא מאחר, שאין שולט שם ס"א כלל, וע"כ כתוב: מתיך, של הקב"ה. נבלתי יקומון, אלו שמתו בארץ אחרת נוכריה, ע"י מחבל ההוא.
תסד) וע"כ נקראים נבלה שכתוב עליהם, נבלתי יקומון, כי כמו נבלה מטמאת במשא, אף אלו שמתים מחוץ לארץ הקדושה מטמאים במשא. וע"כ הם נבלה. כל שחיטה שנפסלה נקראת נבלה, משום שהשחיטה היא מס"א, כי מיד שנפסלה שורה עליה ס"א, ומשום שהוא שלו ושורה עליה, נקראת נבלה. וכמ"ש: נבל כי כשמו כן הוא, ונבל שמו ונבלה עימו. שהס"א שורה עליו.
תסה) וע"כ בכל מקום שהס"א שורה, נקרא המקום נבלה. כי מנוול זה אינה שורה אלא על מקום פסול, וע"כ שחיטה שנפסלה הוא שלו, ונקראת על שמו. ומשום זה המתים, שהם מחוץ לארץ הקדושה תחת רשות אחרת, והס"א שורה עליהם, נקראים נבלה.
תסו) הקיצו ורננו שוכני עפר. שוכני, פירושו דיירים ישנים, ולא מתים, ומי הם? אלו הם ישני חברון שהם לא מתים אלא ישנים. וע"כ כתוב בהם גוויעה, כמי שגווע ויש בו כוח להתנער. אף כן אלו ד' זוגות חברון ישנים הם ולא מתים, וכולם עומדים בקיומם בגופים שלהם, ויודעים סתרים נעלמים יותר משאר בני אדם. הגופים שלהם גנוזים בפתח גן עדן. כי פתח גן עדן הוא במערת המכפלה. ואלו הם שוכני עפר. וע"ז, כל אלו שנשמתם יצאה בארץ הקדושה אינה יוצאת ע"י מחבל ההוא, שאינו שולט שם, אלא ע"י מלאך של רחמים, שארץ הקדושה עומדת בחלקו. אדם וחווה וכן האבות לא מתו, הם יסודות בנפש האדם שיש לעורר בעבודת השם.
תגיות: קבורה בארון
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קנח-קנ
1. על מי נאמר "אוי לו,טוב לו שלא היה נברא" באות תנ"ד?
2. מדוע החוטאים בשבת צריכים להיענש באש הגיהנם?
3. מה הקשר בין ריקבון הגוף לעונש – לתיקון שמקבל את הרוח בגיהנם?
4. מה קורה למי שיוצא מהגיהנם? לאן הוא הולך?
5. האם נכון להיקבר בארון או ללא ארון? הסבר ונמק.
6. מה ההבדל בין מתי א"י למתים בחו"ל?
7. מה השבח המיוחד למשה אהרון ומרים?
8. מדוע מתי חו"ל נקראים נבלה וכיצד זה קשור לשחיטה שנפסלה?
9. מדוע ארבעת הזוגות שבמערת המכפלה נקראים ישנים ולא מתים ומה אתה למד מכך על חייך?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
יהודי צריך לחיות בארץ הקודש, דהיינו ברצונות של השפעה.
על האדם להישמר שלא להיקשר לתאוות גשמיות מהן קשה להיפטר. המתים בחוץ לארץ מומתים ע"י מלאך מצד הדין ונק' נבלה, והמתים בארץ הקודש מומתים מצד החסד.
לכן על האדם להיזהר כאשר הוא מבין שהמציאות שלו היא מציאות של חוץ לארץ, דהיינו מחוץ לאמת, וגם לאחר שעזב את הרצון הזה, ידע שהוא עלול לחזור מפני שלא עזב אותו מטעם רצון של קדושה. הכלל הוא שכל חיסרון שבא מיתרון, הוא יתרון. כלומר שבא מארץ הקודש, אז הוא יתרון.
יבדוק כל אחד מה הוא בא לעשות בעולם, שהרי כל נשמה היא פרט שצריך לבטא את רצון הבורא בעולם ולא לעמוד בפני עצמו ולבגוד בהשם. לאחר הפטירה הרוח לא יוצא מהגיהינום עד שנרקב הגוף בעפר, אשר מבחינה נפשית אומר שעל הרוח להיפטר מהתפיסה הגשמית, והדבר קשה למי שמתמכר לתענוג גשמי מזויף, לכן אין נוהגים לקבור יהודי בארון, ורוצים שיירקב מהר בעפר. צדיקים שגמרו את תיקונם ניתן לקבור בארון.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
בא להראות שעונש הגיהינום מתאים לרשעים, אשר כאן בעולם הזה הם מוסיפים עצים למדורה ע"י תאוות שאינן שייכות לדרך הישר. הגיהינום הוא בנפש, וכך למשל אדם כעסן, עליו להפנים שכאשר הוא דורש בגאוותו להשתלט על אחרים, בכך הוא מזין ומדליק עוד את האש.
הגיהינום מחולק למדורים, ואל לו לאדם לומר לעצמו ממילא אני חוטא מה זה משנה לאן אלך, מפני שישנם מדורים מהם קל יותר לעלות. ישנם פרטים שונים בקליפות וכשלומדים את הסדר שלהן, ניתן לאתר את העיוותים הנפשיים המדמים עצמם לקדושה, ולמעשה ההיפך הוא הנכון.
השבת היא התכלית, ומי שאינו רוצה בתכלית לא יזכה בה, מי שאינו מעריך את השבת שהיא מעין עולם הבא, אז גם בעולם הבא לא יזכה למנוחה. כל אלו המחללים שבתות וזמנים, ואינם חסים על כבוד אדונם כלל, שישמרו אותם, אלא מחללים בפרהסיה בגלוי, כמו שהם אינם שומרים שבתות וזמנים בעוה"ז, כן אין שומרים אותם בעולם ההוא ואין להם מנוחה, לכן על האדם להרהר בתשובה ולהראות בכל כוחו שהוא מנסה בעודו בעולם הזה.
תמג) אמר רבי יהודה: דין עונשי הגיהינום הוא לדון שם את הרשעים. למה הם נידונים בדינו של גיהינום? אלא הגיהינום הוא אש דולק ימים ולילות, כעין הרשעים המתחממים באש יצה"ר לעבור על דברי תורה, בכל חימום שמתחממים ביצה"ר, כך שורף בהם האש של הגיהינום.
תמד) פעם אחת לא נמצא היצה"ר בעולם, שהכניסו אותו תוך טבעת של ברזל בנקב של תהום הגדול. וכל עת ההוא כבה האש של הגיהינום ולא שרף כלל. חזר היצה"ר למקומו, ורשעי עולם התחילו להתחמם בו, התחיל בוער גם האש של הגיהינום. כי הגיהינום אינו שורף אלא בכוח החום של יצה"ר של הרשעים, ובחום ההוא, האש של הגיהינום שורף ימים ולילות ואינו שוקט.
תמה) ז' פתחים הם בגיהינום. וז' מדורים יש שם. ז' מיני רשעים הם, רע, בְלייַעל, חוטא, רשע, משחית, לץ, יהיר. וכולם יש כנגדם מדורים בגיהינום, כל אחד ואחד כראוי לו, וכפי אותה מדרגה שחטא בה הרשע, כך נותנים לו מדור בגיהינום.
תמו) ובכל מדור ומדור, יש מלאך כוח בנפש ממונה על מקום ההוא, תחת ידו של דוּמה. וכמה אלף וריבוא מלאכים עימו הדנים את הרשעים, לכל אחד ואחד כפי שראוי לו באותו מדור שהוא שם.
תמז) האש של גיהינום שלמטה, באה מאש של הגיהינום של מעלה, מנהר דינור, ובאה לגיהינום של מטה ושורף, באותו התעוררות החום של הרשעים, שמחממים עצמם ביצה"ר. וכל אלו המדורים שורפים שמה.
תמח) יש מקום בגיהינום אשר המדרגות שמה נקראות צואה רותחת. ושם הוא הזוהמה של הנשמות המיטנפות מכל זוהמה של עוה"ז, ומתלבנות ועולות, ונשאר הזוהמה שם, ואלו מדרגות רעות שנקראות צואה רותחת ממונות על זוהמה ההוא. ואש של גיהינום שולטת בזוהמה הנשארת. למדור זה נכנסות נשמות שמטנפות מכל זוהמות העולם הזה.
תמט) ויש רשעים שמיטנפים בעוונותיהם תמיד ואינם מתלבנים מהם, ומתו בלא תשובה, וחטאו והחטיאו אחרים, והיו קשי עורף תמיד, ובגאוותם לא נשברו לפני אדונם בעוה"ז. אלו נידונים שם בזוהמה ההוא ובצואה ההיא הרותחת ואינם יוצאים משם לעולם. אלו שמשחיתים דרכם על הארץ זרע לבטלה, ואינם חסים על כבוד אדונם בעוה"ז, כל אלו נידונים שם לדורי דורות ואינם יוצאים משם.
תנ) בשבתות וראשי חודשים ובזמנים ובחגים, נשקט האש באותו המקום ואינם נידונים. אבל אינם יוצאים משם כשאר הרשעים שיש להם מנוחה. כל אלו המחללים שבתות וזמנים, ואינם חסים על כבוד אדונם כלל, שישמרו אותם, אלא מחללים בפרהסיה בגלוי, כמו שהם אינם שומרים שבתות וזמנים בעוה"ז, כן אין שומרים אותם בעולם ההוא ואין להם מנוחה.
תנא) אמר רבי יוסי: שומרים בגיהינום שבתות וזמנים, באונס. נגד רצונם. אלו הם עכו"ם, שלא הצטוו, ואינם שומרים שבת בעוה"ז, שומרים אותו שם באונס. אבל רשעים המחללים שבתות אין להם מנוחה שם.
תנב) בכל כניסת השבת כשהיום מתקדש, הולכים כרוזים בכל אלו המדורים של הגיהינום: הסתלקו הדינים של הרשעים, כי המלך הקדוש בא והיום התקדש, והוא מגן על הכול. ומיד הדינים מסתלקים ויש מנוחה לרשעים. אבל מאלו שאינם שומרים שבת, לעולם אין אש של הגיהינום מסתלק מהם. וכל הרשעים שבגיהינום שואלים עליהם, למה השתנו אלו מכל הרשעים שכאן, שאין להם מנוחה? ובעלי הדין משיבים להם, אלו הם הרשעים שכפרו בהקב"ה, ועברו על התורה כולה, משום שלא שמרו שבת שם, בעוה"ז, ומי שאינו שומר שבת הוא כאילו עובר על התורה כולה, משום זה אין להם מנוחה לעולם.
תנג) ואלו הרשעים, כולם יוצאים ממקומם, וניתנה להם רשות ללכת לראות אותם. ומלאך אחד ששמו סנטריאל, הולך ומוציא גוף ההוא שלהם, ומביאו לגיהינום לעיני הרשעים, ורואים אותו שמעלה תולעים, והנשמה שלהם שאין לה מנוחה באש של הגיהינום. מדובר על גוף רוחני, ששואף ללבוש את לבושי גן עדן.
תגיות: גיהינום
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קמה-קמז
1. למה הרשעים נידונים בדין הגיהנום ולמה דווקא של אש?
2. לאיזה חלקים מתחלקים המדורים וכנגד אלה בחינות רשעים הם מתחלקים?
3. מיהו המלאך הממונה על הגיהנום ומדוע הוא צריך כמה אלף וריבוא מלאכים עמו?
4. מה קורה עם הנשמות של הרשעים בשבתות ומועדים?
5. אילו רשעים נידונים בצואה רותחת ומה קורה איתם בשבתות ראשי חודשים ובזמנים ובחגים?
6. איזה כרוז מכריזין בכל המדורים של הגיהנום עם כניסת השבת?
7. מה מראה המלאך סנטריקל לכל הרשעים ביום השבת?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
בא להראות שעונש הגיהינום מתאים לרשעים, אשר כאן בעולם הזה הם מוסיפים עצים למדורה ע"י תאוות שאינן שייכות לדרך הישר. הגיהינום הוא בנפש, וכך למשל אדם כעסן, עליו להפנים שכאשר הוא דורש בגאוותו להשתלט על אחרים, בכך הוא מזין ומדליק עוד את האש.
הגיהינום מחולק למדורים, ואל לו לאדם לומר לעצמו ממילא אני חוטא מה זה משנה לאן אלך, מפני שישנם מדורים מהם קל יותר לעלות. ישנם פרטים שונים בקליפות וכשלומדים את הסדר שלהן, ניתן לאתר את העיוותים הנפשיים המדמים עצמם לקדושה, ולמעשה ההיפך הוא הנכון.
השבת היא התכלית, ומי שאינו רוצה בתכלית לא יזכה בה, מי שאינו מעריך את השבת שהיא מעין עולם הבא, אז גם בעולם הבא לא יזכה למנוחה. כל אלו המחללים שבתות וזמנים, ואינם חסים על כבוד אדונם כלל, שישמרו אותם, אלא מחללים בפרהסיה בגלוי, כמו שהם אינם שומרים שבתות וזמנים בעוה"ז, כן אין שומרים אותם בעולם ההוא ואין להם מנוחה, לכן על האדם להרהר בתשובה ולהראות בכל כוחו שהוא מנסה בעודו בעולם הזה.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
תפקידו להחזיק את הרצועה שמכה במי שסוטה מהדרך ומחזיק בתפיסה שהמקרה קובע ובכך מביאם לתיקון.
תלב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, זהו מלאך המוות. ולמה כאן אתה אומר שבגללו לא כתוב ביום השני, כי טוב? אלא סוד הסודות כאן. כי ודאי מלאך המוות הוא טוב מאוד. משום שכל בני העולם יודעים שימותו וישובו לעפר, וע"כ רבים הם החוזרים בתשובה לאדונם בגלל יראה הזו, ויראים לחטוא מפניו. רבים היראים מפני המלך משום שרצועה תלויה לפניהם. כמה טובה הרצועה לבני אדם, שעושה אותם טובים ואמיתיים ומתקנים דרכיהם כראוי. וע"כ, והנה טוב מאוד. מאוד ודאי. אנשים יראים מפני הרצועה שתכה בהם, רצועה שבאה מהיצר הרע, ממלאך המוות. יראה זו מביאה אותם לתשובה. השאלה כיצד רואה אדם את העונש, אם רואה כנקמנות של ה' אזי אינו מבין כלום ואין זה מועיל, אלא ההיפך גורם לאדם ריחוק. אך הבנה אמיתית היא שהעונש הוא תיקון שבא ליישר את האדם בדרכו. כל דבר נבחן על פי המטרה. מאחר והמטרה היא לעשות את רצון השם, אז גם הרצועה כאמצעי טובה. חוסך שבטו (שבט מוסר) שונא בנו. לכן על האדם להסיר גאוותו ולחפש את הביקורת שתבנה אותו. רצועה זו טובה גם בגשמיות, למשל כאב שמביא את האדם לטפל בבעיה, או צפצוף במכונה שמזהירה מפני תקלה אפשרית.
תלג) וסוד הסודות שלמדתי מהמאור הקדוש: והנה טוב, מלאך החיים. מאוד – מלאך המוות, שהוא יותר חשוב. כשברא הקב"ה את העולם, הכול היה מתוקן, עד שבא אדם, שהוא המלך של עוה"ז. כיוון שנברא האדם, עשה אותו מתוקן בדרך האמת כמ"ש: אשר עשה האלוקים את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים דהיינו במקום חשבון של יחידו של עולם, בקשו חשבונות של נפרדות. עשה אותו ישר, ואח"כ חטא, וגורש מגן עדן.
תפקיד מלאך המוות להפשיט את האדם מלבושי העולם הזה, דהיינו מאשליית התודעה של זמן ומקום, ולהלבישו ברוח חדשה של גן עדן כאשר מדובר בצדיק. ומי שאינו צדיק וחושב שהעולם הזה הוא האמת והתכלית, אין הרצועה מועילה לו עד שנכנע או מוחזר בגלגול, כלומר מלאך המוות מרחיק את האדם מהתפיסה שהמצב קובע, שהמקרה הוא הדבר האמיתי.
תלד) גן העדן נטוע בארץ, באלו הנטיעות שנטע הקב"ה כמ"ש: וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם. הוא נטע אותו בשם השלם, הויה אלוקים, כעין גן עדן העליון למעלה. וכל צורות עליונות כולן מרוקמות ומצוירות בגן עדן הזה שלמטה. ושם הם הכרובים. ואינם נחקקים בחקיקת בני אדם מזהב או מדבר אחר, אלא כולם אורות שלמעלה חקוקות ומצוירות בציור מרוקם, מעשה חושב של שם שלם של הקב"ה מדרגה עליונה ושלמה. וכולם נחקקים שם. וכל הצורות והציורים של עוה"ז, הרוחות של בני אדם, כולם מצוירות שם, ומפותחים, ונחקקים שם כולם, כעין שהיו בעוה"ז. בגן עדן העליון ישנה בחינה גבוה של נשמות בני האדם, ומשם חקק אותם ה' כלומר הנשמות אמורות להיות בשלמות.
תלה) מקום הזה הוא מדור לרוחות הקדושים, בין אלו שכבר באו לעוה"ז, ובין אלו שעוד לא באו לעוה"ז. ואלו העתידים לבוא לעוה"ז, כולם הם רוחות המתלבשים בלבושים וגופים ופרצופים כעין עוה"ז, ומסתכלים שם בזיו כבוד של ריבונם, עד שבאים לעוה"ז. בעולם העליון הלבושים הם של אור, דהיינו צורות של תודעה מופשטת תודעה של אור, וכשבאים לעולם הזה הלבושים הם של עור, שזו תודעה גשמית הנמצאת באשליה תחת מקום וזמן.
תלו) בשעה שיוצאים משם לבוא לעוה"ז, מתפשטים הרוחות מגוף ולבוש של גן עדן, ומתלבשים בגוף ולבוש של עוה"ז, ועושים דירתם בעוה"ז, בלבוש וגוף הזה, שהוא מטיפה סרוחה.
תלז) וכשהגיע זמנו ללכת ולצאת מעוה"ז אל עולם האמת, עליו לבוא עם בגדים נקיים למלך, אינו יוצא עד שמלאך המוות מפשיט את הלבוש וגוף הזה עליו להשיג סוג תודעה חדש. כיוון שנפשט הגוף מעל הרוח ע"י מלאך המוות, הולך הרוח ומתלבש בגוף האחר שבגן העדן, שהתפשט ממנו בשעה שבא לעוה"ז. ואין שמחה לרוח זולת בגוף ההוא אשר שם, והוא שמח שהתפשט מהגוף של עוה"ז, והתלבש בלבוש אחר השלם מגן עדן, שהוא כעין עוה"ז. ובו יושב והולך ומסתכל לדעת בסודות עליונים, מה שלא יכול לדעת ולהסתכל בהיותו בעוה"ז בגוף הזה היות ומה שמשיג בעולם הזה הוא בתודעה גשמית, ובעולם האמת התודעה הגשמית אינה אמיתית. יש ערך גדול שכבר כאן ילמד האדם תורה ובעיקר את הפנימיות, יוכל להבין את האמת כשיגיע לעולם האמת. כל המדובר כאן הוא על צדיקים, אך אם מישהו פוגם כאן בלבושי העולם הבא, אין איך להלביש אותו. המצוות ומעשי ההשפעה הם החומרים ללבושים בעולם העליון. הטוב שבמלאך המוות הוא שהוא שולל את השלילה, את העולם הזה.
תלח) וכשהנשמה מתלבשת בלבוש של עולם האמת ההוא, כמה עידונים כמה חמודות יש לו שם. מי גרם לגוף שבגן העדן, שיתלבש בו הרוח? הוא מי שהפשיט לו הלבושים האלו של עוה"ז, מלאך המוות. הרי שמלאך המוות הוא טוב מאוד, והקב"ה עושה חסד עם הבריות, שאינו מפשיט האדם מלבושים שבעוה"ז, עד שמתקן לו לבושים אחרים מכובדים וטובים מאלו, בגן העדן. אלו שפוחדים להיפרד מהמקרה, פוחדים ממלאך המוות שבא להסיר את המקרה.
תלט) חוץ מאלו רשעי עולם, שאינם חוזרים בתשובה שלמה לאדונם, שערומים באו לעוה"ז וערומים ישובו שמה. והנשמה הולכת בבושה מנשמות אחרות, כי אין לה לבוש כלל, ונידונה בגיהינום שבארץ מהאש שלמעלה. ויש מהם שמצפצפים בגיהינום ומיד עולים הם אלו שחזרו בתשובה בליבם אך עדיין לא פעלו את המעשה. ואלו הם רשעי עולם, שחשבו בתשובה בליבם, ומתו ולא יכלו לעשות תשובה. אלו נידונו שם בגיהינום, ומצפצפים ואח"כ עולים הגרועים הם מי שחיללו שבת בפרהסיה.
תמ) ראה, כמה רחמיו של הקב"ה על בריותיו, שאפילו רשע ביותר, והרהר בתשובה, ולא יכול לעשות תשובה ומת, זה מקבל עונש בוודאי על שהלך מעולם בלי תשובה, לאח"כ, רצון ההוא ששׂם בליבו לעשות תשובה, אינו נעדר מלפני מלך העליון, והקב"ה מתקן מקום לרשע במדרגה השישית במדור של שאוֹל ואינו מורידו למדרגה שביעית, אבדון ממנה אי אפשר לעלות, ושם קורא מצפצף בתשובה. כי רצון יורד מלפני הקב"ה, ושובר כל כוחות השומרים על שערי מדורי גיהינום, ומגיע למקום שהרשע שם, ודופק בו, ומעורר בו הרצון לתשובה, כמו שהיה לו מקודם בחייו, ואז מצפצף נשמה ההיא לעלות מתוך מדור השאול. עבודה זרה זו התפיסה שהמקרה קובע, וכאן הכוח הגשמי קובע.
תמא) ואין רצון טוב, שיאבד מלפני המלך הקדוש. ומשום זה אשרי מי שמהרהר הרהורים טובים לאדונו. ואע"פ שאינו יכול לעשותם, הקב"ה חושב לו רצונו כאילו עשה. זהו לטוב. אבל הרצון לרע, אין הקב"ה חושב למעשה, חוץ מהרהורי עבודה זרה. להרהור יש כוח גדול מאד
תמב) אלו שלא הרהרו בתשובה, יורדים לשאול, ואינם עולים משם לדורי דורות. עליהם כתוב: כלה ענן וילך, כן יורד שאול לא יעלה. על הקודמים כתוב: ה' ממית ומחייה מוריד שאול ויעל.
תגיות: מלאך המוות
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קמב-קמד
1. כיצד נקרא מלאך הטוב? כיצד נקרא מלאך הרע?
2. מה הטעם שמלאך המוות נקרא טוב מאוד עפ"י אות תל"ב?
3. מה תשובת המאור הקדוש בכך שמלאך המוות נקרא טוב מאוד?
4. מה היחס בין הלבושים בגוף בעוה"ז ובעולם האמת?
5. כיצד מתקיים המעבר מעולם האמת לעולם הזה וכיצד הפוך?
6. האם מלאך המוות טוב לרשעי העולם? הסבר מה קורה איתם כאשר נעזבים מן העוה"ז.
7. מה קורה עם אלו שהרהרו לשוב בתשובה ולא הספיקו?
8. מה קורה עם אלו שיש להם הרהורים רעים? ואיזה הרהור רע ייצא מכלל הרהורים אלו?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, זהו מלאך המוות, אשר תפקידו להחזיק את הרצועה שמכה במי שסוטה מהדרך ומחזיק בתפיסה שהמקרה קובע ובכך מביאם לתיקון. הטוב שבמלאך המוות הוא שהוא שולל את השלילה, את העולם הזה.
אנשים יראים מפני הרצועה שתכה בהם, ויראה זו מביאה אותם לתשובה. השאלה היא כיצד רואה אדם את העונש, אם רואה כנקמנות של ה' אזי אינו מבין כלום ואין זה מועיל, אלא ההיפך גורם לאדם ריחוק. אך הבנה אמיתית היא שהעונש הוא תיקון שבא ליישר את האדם בדרכו. כל דבר נבחן על פי המטרה. מאחר והמטרה היא לעשות את רצון השם, אז גם הרצועה כאמצעי, טובה. חוסך שבטו (שבט מוסר) שונא בנו. לכן על האדם להסיר גאוותו ולחפש את הביקורת שתבנה אותו. רצועה זו טובה גם בגשמיות, למשל כאב שמביא את האדם לטפל בבעיה, או צפצוף במכונה שמזהירה מפני תקלה אפשרית.
האדם הוא המלך העולם הזה, אשר עשה האלוקים את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים דהיינו במקום חשבון של יחידו של עולם, בקשו חשבונות של נפרדות. עשה אותו ישר, ואח"כ חטא, וגורש מגן עדן.
תפקיד מלאך המוות להפשיט את האדם מלבושי העולם הזה, דהיינו מאשליית התודעה של זמן ומקום, ולהלבישו ברוח חדשה של גן עדן כאשר מדובר בצדיק. ומי שאינו צדיק וחושב שהעולם הזה הוא האמת והתכלית, אין הרצועה מועילה לו עד שנכנע או מוחזר בגלגול, כלומר מלאך המוות מרחיק את האדם מהתפיסה שהמצב קובע, שהמקרה הוא הדבר האמיתי.
היות ומה שמשיג האדם בעולם הזה הוא בתודעה גשמית, ובעולם האמת התודעה הגשמית אינה אמיתית. יש ערך גדול שכבר כאן ילמד האדם תורה ובעיקר את הפנימיות, ויוכל להבין את האמת כשיגיע לעולם האמת.
ראה, כמה רחמיו של הקב"ה על בריותיו, שאפילו רשע ביותר, והרהר בתשובה, ולא הספיק, זה מקבל עונש בוודאי על שהלך מעולם בלי תשובה, לאח"כ, רצון ההוא ששׂם בליבו לעשות תשובה, אינו נעדר מלפני מלך העליון, חוץ מהרהורי עבודה זרה אשר בדקות זו התפיסה שהמקרה והכוח הגשמי קובע.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
לכאורה התכלת שלילית, היא דין שנברא ביום השני, אלא התכלת היא דבר נפלא שאין להשאירו לבד, שאז זו שליטה רודנית בלי חמלה. אך כאשר מתחברת לחסד ניתן הכוח לביטוי הרחמים בעולם. התכלית שהיא התכלת לא מאפשרת לכאורה לאדם לעשות מה שהוא רוצה, ובסופו של דבר מאלצת את האדם לבחור בתכליתו ולא לפעול מה שבא לו. אדם צריך לשמוח שהוא יכול לפעול את התכלית שלו מפני שזה הדבר היחיד שיביא לו אושר. התכלת מראה את נקודת האמת בלי לזייף, גם אם אין זה נעים לראות מפני שנדרשת יגיעה להשגתה.
כשבאים לבנות את הלב, את המשכן, יש לקחת את החסד כשהוא מתוקן, דהיינו שכלול בו קו שמאל, ואז גם האש משמאל מתראה כאור. התכלת היא הכוח של מלכות שמים, שאמנם היא דין, אך זו מסגרת העבודה הראויה המלמדת מהי תכלית האדם, וכאשר הרצון מתכלל בהשפעה, ישנה רפואה לאדם שלוקח על עצמו גבולות אמתיים ולא פועל בהפקרות.
תכה) אמר רבי יצחק: תכלת הוא מאותו הדג שבים גינוסר, ים כנרת ממלכות שעלתה לתפארת, שבחלק זבולון, ונצרך גוון הזה למעשה המשכן להראות גוון הזה.
תכו) ויאמר אלוקים, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים. רקיע הזה נברא ביום השני, קו שמאל, כי מעשה של הרקיע, הוא מצד שמאל. וביום השני, שהוא צד שמאל, נברא בו הגיהינום בו נמצא מי שבחר בחיים של נפרדות, שיוצא מתוך היתוך של אש השמאל. ובו נצבע בים צבע התכלת, שהוא כיסא דין. המלכות כשהיא דין. לפושעים התכלת גיהנום, אך להולכים בדרך השם אין גדול מהתכלת שהולכת בדרך רחמים.
תכז) ויום הזה, שהוא שמאל, לקח מים, שהם מצד ימין, כי מים הם חסדים. ואלו המים שהם מצד ימין לא נגלו אלא ביום שני, שהוא שמאל. ביום של הימין, יום א', לא נגלה מים, אלא שמתחלף, שנגלה בו אור מצד אש השייך לשמאל, משום שנכלל זה בזה והתבשם זה בזה. האור של יום הראשון היה אור הראשון מכל שש האורות של ששת ימי בראשית. ואור הזה, בצד האש היה, שכתוב: והיה אור ישראל לאש. ואור ההוא מצד עצמו הוא ימין, ונכלל באש, שהוא שמאל. ביום השני בדין, יש את גילוי המים, חסד – וזה מראה את ההתכללות של החסד בדין.
תכח) ויום הראשון מאלו ששת הימים, הוא מים, חסדים, ולא שימש מעשה המים אלא מעשה האור, שהוא מצד אש, יום שני. להראות שהקב"ה לא ברא העולם אלא על שלום, בהתכללות קו ימין וקו שמאל זה בזה ע"י קו האמצעי שנתגלה ביום השלישי, מכאן שהכל כבר יצא בתחילה, העושה שלום ביניהם, ובדרך שלום היה הכול. וע"כ כל מה שעשה יום הראשון, מצד חברו יום שני עשה. יום השני בצד יום הראשון עשה אומן ושימש בה. כי כל אחד שימש במעשה חברו, להראות שנכללו זה בזה. יום השלישי, קו האמצעי היה מצד שניהם, שכולל ב' הקווים, ובו הוא ארגמן, שצבעו מעורב מלבן ואדום, ימין ושמאל. וע"כ כתוב: כי טוב כי טוב שתי פעמים ביום השלישי, שהוא כנגד ב' הקווים הכלולים בו.
כי שלושת ימי בראשית אלו שלושת הקווים. נמשכים מג' נקודות, חולם שורוק חיריק. החולם, יום הראשון של מעשה בראשית, נעשה ע"י עליית המלכות לבינה, שהורידה בינה ותו"מ שלה למדרגה שמתחתיה, ולא נשאר בה אלא כלים של האור של כו"ח בלבד. ועליית מסך המלכות לבינה, הוליד בה אש, הדינים, נמצא שאור המשמש בנקודת החולם שהוא יום א', הוא משמש מצד האש מתוך עליית המלכות לבינה, שהוא שייך לקו שמאל, לבחינת דינים, ולא לקו ימין, חסד. האור עצמו ימין, ונכלל במלכות שעלתה שהיא דינים ואש. ונמצא שיום א' שימש במעשה של יום ב', האש. ויום ב' שימש במעשה יום א', המים, החסדים. מטעם שהנאמר היה אחר שג' הימים נכללו זה בזה וע"כ שימש כל אחד במעשה חברו. המלכות עולה ועושה אש, דינים, אך אם האש באה בימין זה הופך להיות אור.
תכט) תכלת, מלכות מצד הדין, יום השני, צבוע מב' צבעים, אדום ושחור. ותכלת, האדום שלה, לקחה מיום השני ממש, שהאדום כצבע האש, וזהו אלוקים, בינה, גבורה דז"א, בגדלות נקודת השורוק, שאותיות אל"ה שנפלו חוזרות ומתחברות עם מ"י, ומצטרף השם אלקים. ואז יורש צבע הזהב, שהכול צבע אחד, כי צבע הזהב דומה לאש, אלא האש בקטנות והזהב בגדלות. ותכלת יוצא מגוון האדום, וכשיורד למטה, מתרחק צבע האדום, ונכנס למקום ים, המלכות, ונצבע שם צבע תכלת, כלומר שמתערב בצבע השחור ונעשה תכלת. האדום נכנס תוך הים המים השייכים ליום א ונחלש הצבע שלו וחוזר לצבע תכלת, וזהו אלוקים, במלכות, אבל הדין שלו אינו חזק כראשון, כשם אלוקים שבשמאל דז"א.
כי הגדלות של שמאל הוא התחברות מ"י אל"ה לשם אלקים, שזה נעשה תחילה בקו שמאל דז"א, ואז שולטים הדינים של נקודת השורוק, דינים קשים. אבל למטה במלכות, כשמתחברים מ"י אלה בקו השמאל, אין הדין קשה כל כך, כמו באלוקים דקו שמאל דז"א. מטעם כי מלכות מאירה רק מלמטה למעלה, ואז אין הדין קשה, משא"כ קו שמאל דז"א, מטרם שנכלל בימין היה מאיר מלמעלה למטה וע"כ היה הדין קשה. כמו הדין של ראש הפועל רק ממעלה למטה ולא כמו הגוף הפועל ממטה למעלה, וכך מתכלל גם בכוח החסד, והופך לדין יותר רך
תל) שחור, גוון זה יוצא מהיתוך האדום, כשהוא מוּתך ונחלש למטה בהיתוך הזוהמה, זוהמת הנחש, ויורד למטה. ויוצא תחילה מזוהמה צבע אדום מזוהמה קשה, הדינים ממלכות הממותקת בבינה, שהוכפלו דיניה מכוח התחברותה בזוהמה הקשה של נחש, הדינים שממלכות דמה"ד הבלתי ממותקת. ומתוך הזוהמה הקשה חזר לצבע שחור, מדה"ד הבלתי ממותק. ונמצא שהכול נמשך מאדום הראשון שבקו שמאל. כי לקה שהוכפלו דיניו בזוהמת הנחש, שמשם יוצא צבע השחור. וכל זה נברא ביום השני. והזוהמה נקרא אלוהים אחרים.
תלא) שחור חושך ביותר, שלא נראה הצבע שלו מתוך החושך. באיזה מקום נצבע הפך לגילוי צורה מתוך הלבן צבע שחור וחושך הזה? אלא כשאדום הזה הותך בתוך התכלת, והתערבו הצבעים של אדום ותכלת, הותך היתוך של זוהמה, ממדה"ד, לתוך התהומות, המלכות דמלכות, ונעשו משם רפש וטיט. כמ"ש: ויגרשו מימיו רפש וטיט. ומתוך טיט הזה של התהום, יצא חושך הזה שהוא שחור, ולא שהוא שחור אלא שהוא חושך ביותר. כמ"ש: וחושך על פני תהום. נקרא חושך, משום שהצבע הגילוי שלו חושך, והחשיך פני הבריות, שהוא זוהמת הנחש שגרם מוות לבריות. וזהו התכלת שהוא אדום ושחור. ומשום זה לא כתוב ביום השני, כי טוב.
תגיות: צבע התכלת, תכלית האדם
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קלט-קמא
1. מהיכן מפיקים את התכלת ומה זה אומר מבחינה פנימית?
2. כיצד אנו רואים את התכללות היום הראשון בשני ואת של היום השני בראשון?
3. מהו צבע ארגמן ומדוע משוייך הוא ליום השלישי של מעשה הבריאה?
4. מאילו צבעים צבוע התכלת ומה זה אומר בפנימיות האדם?
5. מדוע יש צד של גוון שחור בתכלת עד כדי שלא נאמר ביום השני "כי טוב"?
6. מדוע חייב לשייך גם את יום השני ואת התכלת לקדושה, שאם לא כן כיצד ישתמשו בתכלת בבית המקדש, מה שלא עשו כן בברזל?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
לכאורה התכלת שלילית, היא דין שנברא ביום השני, אלא התכלת היא דבר נפלא שאין להשאירו לבד, שאז זו שליטה רודנית בלי חמלה. אך כאשר מתחברת לחסד ניתן הכוח לביטוי הרחמים בעולם. התכלית שהיא התכלת לא מאפשרת לכאורה לאדם לעשות מה שהוא רוצה, ובסופו של דבר מאלצת את האדם לבחור בתכליתו ולא לפעול מה שבא לו. אדם צריך לשמוח שהוא יכול לפעול את התכלית שלו מפני שזה הדבר היחיד שיביא לו אושר. התכלת מראה את נקודת האמת בלי לזייף, גם אם אין זה נעים לראות מפני שנדרשת יגיעה להשגתה.
כשבאים לבנות את הלב, את המשכן, יש לקחת את החסד כשהוא מתוקן, דהיינו שכלול בו קו שמאל, ואז גם האש משמאל מתראה כאור. התכלת היא הכוח של מלכות שמים, שאמנם היא דין, אך זו מסגרת העבודה הראויה המלמדת מהי תכלית האדם, וכאשר הרצון מתכלל בהשפעה, ישנה רפואה לאדם שלוקח על עצמו גבולות אמתיים ולא פועל בהפקרות.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
צדיק פירושו להיות נאמן ליחד, להשיג את הכלי המקשר בין התחתון לעליון.
תיד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. אור הזה נגנז, והוא מזומן לצדיקים לעוה"ב כמ"ש: אור זרוּע לצדיק, שמורה, הן לצדיק שלמעלה והן לצדיק התחתון. ואור ההוא לא שימש בעולם חוץ מביום הראשון שהאור והכלי באו כאחד, ואח"כ נגנז הסתלק ולא שימש יותר. אם יפעל אדם בצדיקות דהיינו מתוך ברית של האידיאה אזי יקבל מהאור על פי שמירתו את הנאמנות לאידיאה, שבזה מראה צדיקותו. ביום השני ברא את הרקיע, והאור זרוע לצדיק שעליו לפעול בעל מנת להשפיע, ליישר את הלב בשמחה.
תטו) רבי יהודה אומר: אם היה נגנז מכל וכל, לא היה עומד העולם אפילו רגע אחד אין בריה יכולה לעמוד בקיומה ללא אור, אלא נגנז ונזרע כזרע הזה, שזורעים אותו ועושה תולדות וזרעים ופירות אור מקיף, וממנו מתקיים העולם. ואין לך יום, שאינו יוצא ממנו בעולם, ומקיים הכול, כי בו מזין הקב"ה את העולם. ובכל מקום שעוסקים בתורה בלילה, יוצא חוט אחד מאור ההוא הגנוז, ונמשך על אלו שעוסקים בתורה כמ"ש: יוֹמָם יְצַוֶּה יְהוָה חַסְדּוֹ, וּבַלַּיְלָה, שִׁירֹה עִמִּי. לכן יש ללמוד פנימיות בלילה בזמן ההסתרה בו ניתן לרכוש אמונה שדרכה מגיעים לתורה.
תטז) ביום שהוקם המשכן למטה כתוב: ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן. חוט אחד היה יוצא מצד אור הראשון בשמחת כל, ונכנס למשכן שלמטה, ומיום ההוא והלאה לא התגלה עוד, אבל שימוש הוא משמש בעולם, והוא מחדש בכל יום מעשה בראשית. הקמת המשכן היא מציאות הדומה לבריאת העולם מפני שהמשכן מקשר בין הבורא לנברא.
תיז) רבי יוסי היה עוסק בתורה והיה עמו רבי יצחק ורבי חזקיה. אמר רבי חזקיה: הרי אנו רואים שמעשה המשכן הוא כעין מעשה שמיים וארץ. וכבר העירו החברים מעט בסודות שלהם, עד שאדם אינו יכול לאכול אותו בפיו, ולהושיט ידו לתוך פיו ולבלוע, כלומר גילו שיעור מועט כזה עד שאי אפשר לטעום בו שיתיישב על הלב.
תיח) אמר רבי יוסי: דברים אלו נעלה אותם אל רבי שמעון אל סוד האמונה השלמה, מדרגה אותה מייצג רשב"י, שהוא מתקן תבשילים מתוקים, כמו שמתקן אותם עתיקא קדישא הסתום מכל הסתומים. והוא מתקן תבשילים שאין בהם מקום, שיבוא אחר להוסיף בהם מלח. ועוד, שאדם יכול לאכול ולשתות ולהשלים בטנו מכל מעדני עולם ולהותיר. כלומר, בעת שאינו בעל גאווה ששומע אותם מבין אותם די סיפוקו, ועכ"ז הותיר מהם, ולא שאב כל מה שבהם, שהרי בכל עת שחוזר עליהם, מוציא בהם חדשות, מה שלא הרגיש מקודם לכן. ובו מתקיים הכתוב: וייתן לפניהם ויאכלו ויותירו בחרו ביתר דבקות כדבר ה'.
בתחילה נותנים מלמעלה את כל האור, ותפקידנו לקבלו ע"י היגיעה של הכנת הכלי, דהיינו לב ישר.
וַיהוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה
תיט) כתוב: וַיהוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר לוֹ שהבטיח לדוד שלבנו יהיה שלום וַיְהִי שָׁלֹם, בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית, שְׁנֵיהֶם צריך האדם לדעת שכאשר הוא פועל בהכאה תוך ויתור על האגו, יוכל להגיע לשלום. והויה, מורה הסכמה שלמעלה, ז"א, ושלמטה, המלכות, יחד. כי והויה מורה הוא ז"א, ובית דינו מלכות. נתן חכמה, כמי שנותן מנחה ומתנה לאוהבו. כאשר דיבר לו, שלמות החכמה בעושר ובשלום ובממשלה. עושר מורה ששמח האדם בחלקו באותו חלק שהשם נותן לו לפעול למען הכלל, שלום זה אחד שיכול להשלים גם עם יצר הרע ולרתום גם אותו לעבודת השם, ממשלה זו היכולת לשלוט בתאוות ולהנהיג עצמו בדרך השם ולזכות בחוכמה. חוכמה אינה צבירת ידע אלא חכם יודע לעשות שלום, לשמוח בחלקו ולהנהיג עצמו.
תכ) וַיְהִי שָׁלֹם, בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, משום שהיו מבינים זה את זה בסתימת הדברים שהיו מדברים, ואנשים אחרים לא היו יודעים להסתכל בהם ולדעת בהם משהו. ובשבילם חזר חירם להודות ולהסכים לשלמה בכל דבריו. שלום אינו מושג בהתנהגות חיצונית מזויפת הוא סוג של השוואת צורה, וכיוון שידעו לדבר מעבר לדברים, זה עשה את השלום. מכאן השלום לא נעשה בתחתונים טרם ייעשה השלום במרומיו, ביראת הרוממות, בנקודת האמונה בבחינת הנצח.
תכא) שלמה המלך הסתכל והיה רואה, שאפילו בדור ההוא, שהיה יותר שלם מכל דורות אחרים, לא היה רצונו של מלך העליון, שיתגלה חכמה כל כך על ידו, ושיתגלה התורה שהייתה סתומה מתחילה. ובא ופתח לה פתחים. ואע"פ שפתח, הם סתומים. חוץ מאלו החכמים שזכו ומגמגמים בהם, ואינם יודעים לפתוח בהם פה. ודור זה שרבי שמעון שורה בתוכו, רצונו של הקב"ה בשביל רבי שמעון, שיתגלו דברים סתומים על ידו. בזכות רשב"י דורו היה גדול בחוכמה שאפילו בזמן שלמה לא התגלה.
תכב) אמר רבי יצחק: וודאי כן הוא שצריך לעמוד לפני רשב"י ומספר: יום אחד הייתי הולך עמו בדרך, פתח פיו בתורה וראיתי עמוד ענן ניצב מלמעלה ולמטה, ויראתי יראה גדולה ואמרתי: אשריהו האיש שכך נזדמן לו בעולם הזה רבי יצחק שהיה דבוק ברשב"י יכול היה לראות את גדולתו. אבל תמה אני על חכמי הדור, איך עוזבים אפילו רגע אחד מלעמוד לפני רבי שמעון ללמוד תורה, בעוד שרבי שמעון נמצא בעולם. אבל בדור הזה לא תישכח החכמה מהעולם, אוי לדור כשהוא יסתלק, והחכמים יתמעטו, והחכמה תישכח מהעולם.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קלו-קלח
1. מהו אור זרוע לצדיק?
2. במה דומה הסתלקות אור של יום הראשון לצמצום? כיצד הצמצום מסביר את אור זרוע לצדיק?
3. מדוע גניזת האור אינה טוטאלית אלא שחייב לומר שמשהו מאיר ממנה? אם כן מהו?
4. מה הראיה באות תט"ו שצריך לעסוק בתורה בלילה?
5. מהו המשל בתי"ח על רשב"י הבשלן? מה אתה לומד על כך בפנימיותך?
6. מהי שלמות החכמה בפנימיות עפ"י אות תי"ט?
7. מדוע למרות שפתח שלמה פתחים בחכמה לא זכו לגלותם בנקל, אלא רק החכמים זכו לגמגם בה? כיצד זה דומה לאור זרוע לצדיק?
8. מה התמיהה של רבי יוסי על חכמי הדור? כיצד זה נוגע לכל אחד מאיתנו?
9. כיצד משבח רבי יצחק את רשב"י ומדוע לומדים משבח זה עפ"י אות תכ"ד את שבחו של רבי יצחק ומה זה אומר לגבי כל אחד מאיתנו?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. אור הזה נגנז, והוא מזומן לצדיקים לעוה"ב כמ"ש: אור זרוּע לצדיק. צדיק פירושו להיות נאמן ליחד, להשיג את הכלי המקשר בין התחתון לעליון.
אם יפעל אדם בצדיקות דהיינו מתוך ברית של האידיאה אזי יקבל מהאור על פי שמירתו את הנאמנות לאידיאה, שבזה מראה צדיקותו. ביום השני ברא את הרקיע, והאור זרוע לצדיק שעליו לפעול בעל מנת להשפיע, ליישר את הלב בשמחה. בתחילה נותנים מלמעלה את כל האור, ותפקידנו לקבלו ע"י היגיעה של הכנת הכלי, דהיינו לב ישר.
וַיהוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה
שלמות החכמה בעושר ובשלום ובממשלה.
חוכמה אינה צבירת ידע אלא חכם יודע לעשות שלום, לשמוח בחלקו ולהנהיג עצמו.
וַיהוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה. עושר מורה ששמח האדם בחלקו באותו חלק שהשם נותן לו ה' לפעול למען הכלל, שלום זו היכולת להשלים גם עם יצר הרע ולרתום גם אותו לעבודת השם, ממשלה זו היכולת לשלוט בתאוות ולהנהיג עצמו בדרך השם ולזכות בחוכמה.
שלום אינו מושג בהתנהגות חיצונית מזויפת, אלא הוא סוג של השוואת צורה. השלום לא נעשה בתחתונים טרם ייעשה השלום במרומיו, ביראת הרוממות, בנקודת האמונה בבחינת הנצח.
SSSSS
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
הקודם