ואתחנן א – ג

והגית בו יומם ולילה

מי שמכוון מטרה, מנווט כל מקרה להתקדמות.

1. ואתחנן גימטרייה תפילה, אגב כך מלמד רבי יוסי פתח, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' מלמד הרב"ש, קיר נק המלכות שלא יהיה דבר חוצץ בין השכינה הקדושה לבין המתפלל, כמה חזק כח התורה וכמה היא עליונה על הכל כי כל מי שעוסק בתורה אינו ירא מעליונים ותחתונים ואינו ירא מהמקרים הרעים שבעולם, משום שאחוז בעץ החיים שהוא התורה, ואוכל ממנו בכל יום. המקרה לא קובע למי שעוסק בתורה. הוא מכוון בבינה יציבה, דרך התורה אל המטרה ואינו מוטרד ממקרים חולפים. התורה היא נצחית, סם מרפא, הגנה מפני המקרים החיצוניים. 
2. כי התורה מלמדת את האדם ללכת בדרך האמת, מלמדת לו עצה איך לשוב לפני אדונו ואפילו מות נגזר עליו, הכל מתבטל ומסתלק ממנו ואינו שורה עליו. וע"כ צריך לעסוק בתורה יומם ולילה ולא יסור ממנה. ז"ש והגית בו יומם ולילה, ואם מסיר ממנו התורה או שנפרד ממנה, הוא כאלו נפרד מהחיים. התורה מלמדת לאדם את הדרך, אך עליו ללכת בה בעצמו.
3. עצה לאדם כשהוא עולה על מטתו בלילה, צריך קבל עליו עול מלכות שמים בלב שלם בקריאת שמע מקבלים עלינו עול מלכות שמים. כמו שהשמים קיבלו על עצמם ביום השני, ולא סרו מתפקידם, כך עלינו לעמוד בדבקות בדיבורנו. השמים מסמלים את התכלית של האדם, ויש לקבל בשמחה את היגיעה הדרושה להגעה לתכלית., ולהקדים למסור אליו פקדון הנפש והעמידו משום שכל אדם טועם בלילה טעם המות כי אילן המות שורה בעולם שהוא המלכות וכל רוחות בני אדם יצאים ועולים ומסתתרים אצלו אצל המלכות. ומשום שהם נתנים בפקדון, כולם חוזרים אח"כ למקומם. 

חצות לילה

1. כשמתעורר רוח צפון צד הגבורה, אור להשלמת כלים הנותן לאדם השתוקקות בחצות לילה והכרוז יוצא, והקב"ה בא לגן עדן להשתעשע ברוחות הצדיקים אז מתעוררים כל בני המלכה וכל בני ההיכל לשבח את המלך הקדוש ז"א ואז כל אלו הפקדונות של הרוחות שנמסרו בידה של המלכות כולם מחזרת לבעליהם ורוב בני העולם נעורים משנתם בשעה ההיא ופקדונות של כולם מוחזרים להם.
2. אלו שהם מבני ההיכל העליון, דהיינו עובדי השי"ת עומדים בקיומם ומתעוררים ועוסקים בתשבחות התורה, ומתחברים עם כנסת ישראל שהיא המלכות, עד שמאיר היום. כשבא הבוקר הוא וכל בני היכל המלך כולם באים אל המלך הקדוש ז"א ונק' בני המלך והמלכה. בלילה רוכשים אמונה כדי לקבל הארה בתפילת העמידה בבוקר, וזאת לאחר הכנה של קורבנות ותשבחות
3. כשבא הבוקר צריך לנקות את עצמו בכל בנקיות הגוף ונקיות הנפש, ולהזדיין בזיון שלו בכלי המלחמה, דהיינו בציצית ותפילין, להשתדל עם מלך הקדוש ז"א כי בלילה השתדל במלכה עתה בבוקר בא עם המלכה לחבר אותה עם המלך. 
4. בא לבית הכנסת מטהר עצמו באמירת הקרבנות משבח בתשבחותיו של דוד המלך, אחוז בתפילין בראשו, ציצית בכנפי בגדו, אומר תהלה לדוד. והרי העמידו, המתפלל תפלה לפני אדונו צריך לעמוד בתפלה כמו מלאכים עליונים ולהתחבר עמהם שהם נק' העומדים כמש"א ונתתי לך מהלים בין העומדים, וצריך לכוון רצונו לפני אדונו ויבקש בקשתו לאחר שכיוון הרצון, כלומר לתת לרצון צורת השפעה שתאפשר דבקות לקב"ה.
5. בשעה שהאדם קם בחצות לילה ממטתו לעסוק בתורה, כרוז קרא עליו ואומר, הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, עתה בבוקר כשהוא עומד בתפלה לפני אדונו, הכרוז הההוא קורא עליו ואומר, ונתתי לך מהלכים  בין העומדים האלה כלומר עליו להתפשט מהגשמיות, היא הרצון לקבל לעצמו.
6. אחר שגומר תפלתו ברצון לפני אדונו, העמידו שצריך למסור נפשו ברצון הלב לאותו מקום שצריך, דהיינו למלכות.  כמה עצמות יש לאדם בכל דבר, ובשעה שהוא נמצא בתפלה כל אלו המלים שהאדם מוציא מפיו בתפילה ההיא עד שמגיעים למקום שמגיעים ומתעטרות בראש המלך ועושה מהם עטרה. והרי העמידו החברים, התפילה שמבקש האדם מהקב"ה, צריך לכוון שתהיה תפלת תחנונים. מאין לנו זה, ממשה שכתוב אתחנן אל ה' זו היא תפילה טובה.

ואתחנן א – ג

והגית בו יומם ולילה

מי שמכוון מטרה, מנווט כל מקרה להתקדמות.

ואתחנן גימטרייה תפילה, אגב כך מלמד רבי יוסי פתח, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' מלמד הרב"ש, קיר נק המלכות שלא יהיה דבר חוצץ בין השכינה הקדושה לבין המתפלל, כמה חזק כח התורה וכמה היא עליונה על הכל כי כל מי שעוסק בתורה אינו ירא מעליונים ותחתונים ואינו ירא מהמקרים הרעים שבעולם, משום שאחוז בעץ החיים שהוא התורה, ואוכל ממנו בכל יום. המקרה לא קובע למי שעוסק בתורה. הוא מכוון בבינה יציבה, דרך התורה אל המטרה ואינו מוטרד ממקרים חולפים. התורה היא נצחית, סם מרפא, הגנה מפני המקרים החיצוניים.

כי התורה מלמדת את האדם ללכת בדרך האמת, מלמדת לו עצה איך לשוב לפני אדונו ואפילו מות נגזר עליו, הכל מתבטל ומסתלק ממנו ואינו שורה עליו. וע"כ צריך לעסוק בתורה יומם ולילה ולא יסור ממנה. ז"ש והגית בו יומם ולילה, ואם מסיר ממנו התורה או שנפרד ממנה, הוא כאלו נפרד מהחיים. התורה מלמדת לאדם את הדרך, אך עליו ללכת בה בעצמו.

עצה לאדם כשהוא עולה על מטתו בלילה, צריך קבל עליו עול מלכות שמים בלב שלם. בקריאת שמע מקבלים עלינו עול מלכות שמים. השמים מסמלים את התכלית של האדם, ויש לקבל בשמחה את היגיעה הדרושה להגעה לתכלית.

בלילה רוכשים אמונה כדי לקבל הארה בתפילת העמידה בבוקר, וזאת לאחר הכנה של קורבנות ותשבחות.

בתפילה צריך לכוון רצונו לפני אדונו ויבקש בקשתו, כלומר על המתפלל לתת לרצון צורת השפעה שתאפשר דבקות לקב"ה.

מטות א – ב

אין העולם מתנהג לא בשני גוונים

מלמד כאן על היחס בין איש לאישה, ובעיקר תפקידה של האישה. תפקיד האישה שבאדם הוא לחבר בין הצד המעשי, צד הדין, אל הבורא יתברך, חיבור ע"י חסד.

זהו שכתוב דרשה צמר צד חסד ופשתים צד הדין ותעש בחפץ כפיה, שצמר היא ימין ורחמים, ופשתים הוא שמאל ודין. כשמשלבים הימין והשמאל זה בזה, והדינים שבשמאל נמתקים ברחמים שבימין. אמר רבי יצחק, למה נק' אשה שהוא לשון אש, אמר לו משום שכלולה בדין וכלולה ברחמים, ע"כ נק' אשה שהיא אותיות אש ה היא דין, ה היא רחמים.

וכן גן עדן בימין וגהינם בשמאל, עולם הזה בשמאל והבא בימין. ישראל הם כנגד הרחמים שבימין ושאר העמים כנגד הדין שבשמאל. אשה שטעמה טעם הרחמים דהיינו כשנשאת לישראל, הרחמים נוצחים את הדין ונעשית רחמים. אשה שטעמה טעם הדין דהיינו שנשאת לנכרי שהוא דין, דין בדין נדבק ועליהם נאמר והכלבים עזי נפש א ידעו שובעה, שרוצים רק את התאווה האישית ולא את הקשר. עם ישראל הוא צד החסד, ושאר העמים צד הדין משמאל. כך רואים שהחלוקה בין ימין ושמאל אינה נוהגת רק בין איש לאישה. מי שמתחבר עם צד הגוי שבנפשו, עם הרצון לתאווה אישית, אז גם אם יפגוש רוחניות, יקח אותה למקום לא ראוי, כמו לקיחת סמים. גם אם צד האישה היהודית תבוא אל "רוחניות" של גוי אז גם הצד הפרקטי יבוא למקום רע. כל רצון צריך לקשר להשם, לפעול למען הכלל והאידיה, בחשיבה ותפיסה שמעבר לזמן ומקום.

כל מעשה פרקטי צריך להיות עם כוונה לקשר עם הבורא, על מעשה זה אומר ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום.

כתוב, אמרתי עולם חסד יבנה, מהו חסד.  מי שמכלה חסד מהעולם דהיינו מוכן להשפיע אך בעל מנת לקבל, יכלה הוא מעולם הבא.

כל עולמו של האדם נבנה על החסד שעושה עם צד האישה שבו, דהיינו מבקש קשר לדבקות בהשם.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

מטות א – ב

אין העולם מתנהג לא בשני גוונים

מלמד כאן על היחס בין איש לאישה, ובעיקר תפקידה של האישה. תפקיד האישה שבאדם הוא לחבר בין הצד המעשי, צד הדין, אל הבורא יתברך, חיבור ע"י חסד. 

•  אמר רבי יהודה, אין העולם מתנהג אלא בב' גוונים שהם לבן ואדום דהיינו חסדים וחכמה דשמאל הבאים מצד האשה הנמצאת חכמת לב, ז"ש וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן. מה מביאים, אומר הכתוב, את התכלת ואת הארגמן שהם גוונים הכלולים בתוך גוונים, כלומר שעיקר הגוונים הם שנים דהיינו לבן ואדום, וגווני תכלת וארגמן הם כלולים באלו ב גוונים.

• זהו שכתוב דרשה צמר צד חסד ופשטים צד הדין ותעש בחפץ כפיה, שצמר היא ימין ורחמים, ופשתים הוא שמאל ודין. מהט טוו, אמר רבי יהודה טוו בדינא טוו ברחמי, כלומר שמשלבים הימין והשמאל זה בזה, והדינים שבשמאל נמתקים ברחמים שבימין. אמר רבי יצחק, למה נק' אשה שהוא לשון אש, אמר לו משום שכלולה בדין וכלולה ברחמים, ע"כ נק' אשה שהיא אותיות אש ה היא דין, ה היא רחמים.

• אמר רבי אלעזר, כל אשה נק' דין כי שורשם מקו שמאל עד שהיא טועמת טעם הרחמים דהיינו נשאת לאיש וזכר שורשו מקו ימין שהוא חסד ורחמים, שלמדנו מצד הגבר בא הלבן שבוולד כגון עצמות שהוא רחמים, ומצד האשה בא האדום כגון בשר וגידים שהוא דין. וכהאשה טועמת מלבן דהיינו נשאת לאיש, הלבן חשוב לה יותר, אע"פ ששורשה אדום.

• למה אסורות נשים של שאר העמים היודעים משכב זכר, משום שיש ימין שהוא חסד ויש שמאל שהוא דין, שהם ישראל ושאר העמים, וכן גן עדן בימין וגהינם בשמאל, עולם הזה בשמאל והבא בימין. ישראל הם כנגד הרחמים שבימין ושאר העמים כנגד הדין שבשמאל. אשא שטעמה טעם הרחמים דהיינו כשנשאת לישראל, הרחמים נוצחים את הדין ונעשית רחמים. אשה שטעמה טעם הדין דהיינו שנשאת לנכרי שהוא דין, דין בדין נדבק ועליהם נאמר והכלים עזי נפש א ידעו שובעה שרוצים רק את התאווה האישית ולא את הקשר. עם ישראל הוא צד החסד, ושאר העמים צד הדין משמאל. כך רואים שהחלוקה בין ימין ושמאל אינה נוהגת רק בין איש לאישה. מי שמתחבר עם צד הגוי שבנפשו, עם הרצון לתאווה אישית, אז גם אם יפגוש רוחניות, יקח אותה למקום לא ראוי, כמו לקיחת סמים. גם אם צד האישה היהודית תבוא אל "רוחניות" של גוי אז גם הצד הפרקטי יבוא למקום רע. כל רצון צריך לקשר להשם, לפעול למען הכלל והאידיה, בחשיבה ותפיסה שמעבר לזמן ומקום.

•  הנבעלת לנכרי קשורה בו ככלב, מה כלב חזק ברוחו המחוצף, אף כך הנשאת לנכרי כשנתבק דין בדין, היא חצופה מכל וכל. והנבעלת לישראל ככתוב עליה ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום האיש הישראלי מייצג את הקב"ה בעולם, משום שהנשמה של ישראל בא מרוח אלקים חיים שכתוב כי רוח מלפני יעטוף וזה משמע שפירושו מקודם שהשכינה, דהיינו מז"א שנק' אלקים חיים. משום זה בתולה שלא נתדבקה בדין קשה של שאר העמים, ונתדבקה בישראל שהוא רחמים, הרחמים נוצחים ונתתקנת מה הדין שבה. כל מעשה פראקטי צריך להיות עם כוונה לקשר עם הבורא, על מעשה זה אומר ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום.  

• כתוב, אמרתי עולם חסד יבנה, מהו חסד, ומשיב, הוא אחד מספירות עליונות של המלך, דהיינו ספירה עליונה מז"ס תחתונות, כי הקב"ה קרא לנשמת ישראל חסד, על תנאי שיבנה החסד, ולא יכלה החסד לעולם. זה משמע משכתוב יבנה, שסובב על החסד שיבנה, משום זה למדנו, מי שמכלה חסד מהעולם דהיינו מוכן להשפיע אך בעל מנת לקבל, יכלה הוא מעולם הבא וע"כ כתוב, לא תהיה אשת המת החוצה, כדי לעשות חסד עם המת והוא נעשה בניין שכתוב, עולם חסד יבנה.

כל עולמו של האדם נבנה על החסד שעושה עם צד האישה שבו, דהיינו מבקש קשר לדבקות בהשם. 

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

פנחס שלד-שלו שעור  112

קריאת שמע ותפילין

אָדָם יָכוֹל לייצר קֶשֶׁר להשם לְפִי כַּמָּה שׁמשָׁעֶר בּלִיבּוֹ.
החוויות הרשומות בְּנֶפֶשׁ, הֵן הסיבות לָמָּה שקורה לְאַחֵר מִכֵּן.
אֵין לשאוף להארה אֶלָּא לֶקְשר.

שמע ישראל הוא אותיות שם ע גדולה עם ד גדולה דאחד היינו עד. מחלק את המילה שמע לאות ע ולאותיות שם, במילה אחד מחלק האות ד מאותיות אח. יש בכך ביטוי לתנועה וקשר עם הבורא ע"י אותיות ע-ד שזו עדות שאנו פועלים את הקשר. מיתר האותיות ש מ א ח בונה את המילה אשמח, שאמר דוד אנכי אשמח בה'. שהחיבור בקדושה של זכר ונקבה מביא שמחה.

התפילין הם אור מקיף שמנחה את האדם לנקודת השאיפה, למוחין של י-ה-ו-ה, שאיפה להיות אדם. בהנחת התפילין יש לכוון לשאיפה לקשר עם הקב"ה. גבר נשוי מניח גם תפילין של רש"י וגם של רבינו תם, כדי לבטא את הקשר דרך הצד המופשט שבו, ואת הצד הפרקטי.

ישנה באדם מחשבה מופשטת כנגד זיווג של זכר, ומחשבה פרקטית כנגד זיווג של נקבה, תכונות אלו ייחודיות לכל אחד ברמות שונות, ונכון לאפשר לכל אחד את המקום שלו בתרומה לכלל.

ק"ש היא אהבה, חסד השקולה לתורה שניתנה מימין. התפילין נק' עז והם משמאל שהוא גבורה, עמוד האמצעי שההוא ת"ת כולל הכל שכולל חסד וגבורה כנפי מצווה שהם ציצית שבהם תכלת ולבן הם נצח והוד. מזוזה שבה רשום השם שד"י הוא צדיק דהיינו יסוד והשכינה היא השער שבו המזוזה שעליה כתוב זה השער לה' שזו בחינת המלכות. יש לאדם שער בליבו, כפי שהוא משער בליבו, ודרכו הוא נכנס מעוטר בתפילין שהם הכתר לראשו. המזוזה מתארת את הפנימיות והחיצוניות, שבפנים שם הויה, ובחוץ הגבול עם שם שד"י.

כל חוויה משאירה רושם בנפש, וכפי הרשמים שבו, על פי זה הוא חושב. בקיום מעשי המצוות, מגלים בצורה מאוזנת ונכונה את צד הנשמה.

כ ספירות  דאור ישר ואור חוזר הם סוד והמים אשר מעל השמים שהם מים עליונים זכרים דהיינו עשר ספירות אור ישר, המים אשר מתחת לרקיע הם מים תחתונים נקבות דהיינו ע"ס דאור חוזר ועליהם אמר ר עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שי טהור אל תאמרו מים מים שמא תסתכנו בנפשכם. למעשה מלמד רבי עקיבא לתלמידיו, כאשר מגיעים לתוצאה, אין לומר ולשמוח שפעלנו כדי לקבל את האור, לא לבקש החַיּוּת שמקבלים מלמעלה, אלא וותרו על האור כסיבה, למרות התענוג שהגיע. הסיבה לפעולה היא יצירת אמונה וחסדים. השמחה מהתענוג מסוכנת כאשר לא דוחים את האור כדי ליצור קשר. זו הסיבה שמוסתר מאתנו האור שבמצוות, כדי שלא נתרגל לפעול מטעם קבלת התענוג, אלא מטעם הרצון לדבקות בהשם יתברך.

פנחס שלד-שלו שעור  112

קריאת שמע ותפילין

תתע) שמע ישראל הוא אותיות שם ע גדולה עם ד גדולה דאחד היינו עד. בין ש"ס משמע שהוא המלכות הנק' שם וא"ח משמע שהוא המלכות הנק' שם וא"ח מאחד שהוא ז"א נמצאות ז"א נמצאות אותיות ע"ד הגדולות שה"ס עד ה' בכם. וכן הוא עד, על כל אחד ואחד המיחד אותו בעולם וע"כ אמר דוד אנכי אשמח בה' כי שם משמע שהוא המלכות וא" מאחד שהוא ז"א הרי אשמח שה"ס היחוד דז"א ומלכות מבחינת הגדלות כי המלכות מבחינת הגדלות נק' שם. מחלק את המילה שמע לאות ע ולאותיות שם, במילה אחד מחלק האות ד מאותיות אח. יש בכך ביטוי לתנועה וקשר עם הבורא ע"י אותיות ע-ד שזו עדות שאנו פועלים את הקשר. מיתר האותיות ש מ א ח בונה את המילה אשמח, שאמר דוד אנכי אשמח בה'. שהחיבור של ז"א ונוקבא מביא שמחה. 

תתעא) ועוד ד רבתי, ד גדולה דאחד רומזת על ד בתים של תפילין שמניח אותם א"ח דאחד שהוא ז"א והתעטר בהם והם פאר על ראשו והם סוד הצירוף יה"הו. י שהיא חכמה היא עטרה על ה שבית הבת דהיינו מלכות והיינו ה בחכמה יסד ארץ שאבא שה"ס חכמה יסד הבת שהיא מלכות הנק' ארץ, ה שניה של הצירוף יה"הו היא אימא עלאה שהיא עטרה על ו שהוא הבן דהיינו ז"א והיינו כונן שמים בתבונה שז"א הנק' שמים מקבל המוחין מתבונה דהייאו אמא עלאה כי אמא כוננה הבן. וזהו שעולם הבא שהיא בינה אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם התפילין, הפאר בראשיהם דהיינו ז"א שיש לו עטרה בראשו מהבינה הנק' עולם הבא. בעולם הבא אין גשמיות ואין תפילין גשמיות, אך א"א משפיע משער שאחרי ראשו שש מדרגות, כאשר המדרגה השישית משפעת לז"א כאור מקיף על מצחו, כך התפילין הם אור מקיף שמנחה את האדם לנקודת השאיפה, למוחין של י-ה-ו-ה, שאיפה להיות אדם. בהנחת התפילין יש לכוון לשאיפה לקשר עם הקב"ה. גבר נשוי מניח גם תפילין של רש"י וגם של רבינו תם, כדי לבטא את הקשר דרך הצד המופשט שבו, ואת הצד הפרקטי. 

ב' סדרים של ד' פרשיות התפילין

תתעב) והבת דהיינו מלכות היא תפלה תפילין של יד כהה יד שמאל י היא קשר שלו ה עליונה דהיינו אמא היא תפלין של ראש על ראש הת"ת. התפלין שלו דהיינו המוחין שלו הוא כסדר י"ה ו"ה שהוא קדש לי י והיה כך יביאך היא ה שמע היא ו והיה אם שמוע היא ה אחרונה. וסדר זה הוא לתפילין של ראש ז"א אבל בעולם הבא שהיא בינה התפילין שהם המוחין שמקבלת, הסדר הוא הויות באמצע, שהם ה ה דהיינו י בתחילה שהוא קדש, ו בסוף דהיינו שמע והויות דהיינו והיה כי יביאך והיה אם שמוע ה ה באמצע. ועל זה אמר הנביא בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' שהם כסדר הצירוף יה"הו ומשום זה העמידו בעלי המשנה שיש מקום בראש להניח ב זוגות תפילין, וזה זוכה לב' מצוות שהעמידו עליהם לא כל אדם זוכה לב' שולחנות. ישנה באדם מחשבה מופשטת כנגד זיווג של זכר, ומחשבה פרקטית כנגד זיווג של נקבה, תכונות אלו ייחודיות לכל אחד ברמות שונות, ונכון לאפשר לכל אחד את המקום שלו בתרומה לכלל. וכך בעולמות יש זיווג דהתלבשות וזווג דעוביות. לכן עבור ב סוגי מוחין, צריך ב סוגי תפילין 

תתעג) י חכמה ה בינה, הד' פרשיות דתפילין של ראש י שהיא קדש היא חכמה. ה שהיא והיה כי יביאך היא בינה ו שהיא שמע היא עמוד האמצעי ה שהיא והיה אם שמוע היא מלכות הקדושה. הראש הנעטר בד' אותיות אלו הוא כתר שהוא ההקף של הראש המקיף את התפילין שהם המוחין ומכסה אותם. ק"ש היא אהבה חסד השקולה לתורה שניתנה מימין. התפילין נק' עז והם משמאל שהוא גבורה, עמוד האמצעי שההוא ת"ת כולל הכל שכולל חסד וגבורה כנפי מצווה שהם ציצית שבהם תכלת ולבן הם נצח והוד. מזוזה שבה רשום השם שד"י הוא צדיק דהיינו יסוד והשכינה היא השער שבו המזוזה שעליה כתוב זה השער לה' שזו בחינת המלכות. יש לאדם שער בליבו, כפי שהוא משער בליבו, ודרכו הוא נכנס מעוטר בתפילין שהם הכתר לראשו. אדם יכול לייצר קשר להשם לפי כמה שמשער בליבו. המזוזה מתארת את הפנימיות והחיצוניות, שבפנים שם הויה, ובחוץ הגבול עם שם שד"י.

כל חוויה משאירה רושם בנפש, וכפי הרשמים שבו, על פי זה הוא חושב. החוויות הרשומות בנפש, הן הסיבות למה שקורה לאחר מכן. בקיום מעשי המצוות, מגלים בצורה מאוזנת ונכונה את צד הנשמה. 

תתעד) ועוד ש של ג ראשים היא ג רצועות, ב רצועות שבתפילין של ראש ואחת של תפילין של יד. ד היא הקשר של תפילין של ראש שמאחוריו, י היא הקשר של תפילין של יד שהם אותיות שדי ומשום זה שדי הוא מבחוץ על התפילין והיה היא מבפנים התפילין שהיא פרשיות שבהם של ד ראשים רומזת לארבע בתים של התפילין, שדי הוא אות שלו של ז"א ועולה בגי' מטטרון.

תתעה) ועוד י חכמה היא קדש לי ה בינה היא והיה כי יביאך ו היא שמע שבו שש מלות שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד הרומזת לשש ספירות שהם ששה ענפים של האילן שבת"ת כולל אותם ה אחרונה היא והיה אם שמוע שהיא מלכות, אלו הם המוחין של הראש שהראש הוא כתר שה"ס כ בסו"ה אין קדוש כהויה כ של כהויה הוא כתר דז"א.

תתעו) שדי רומז לרצועות ובתים וקשרי התפילין מבחוץ כי ש דשדי רומזת לג' רצועות ב של ראש א של יד. ד דשדי רומזת לד' בתים דתפילין של ראש וכן לקשר של ד שבאחורי הרא י דשדי רומזת לקשר תפלין של יד אף כך המזוזה הויה מבפנים והשם שדי מבחוץ. שד"י הוא שם של הגנה, כפי שאמר לעולמו די להתפשט

של ארבעה ראשים עם ד דשדי רומזים לד' בתים ולקשר של תפילין דראש מאחוריו שהוא בצורת ד כפולה, ואף כך ש כפולה. א בצד ימין הבית וא בצד שמאל הבית, י דשדי היא הקשר של תפילין יד כהה שהוא בית חמישי כלומר ד בתים בתפילין של ראש ובית חמישי בתפילין של יד. ד דשדי הוא המוח שהעמידו עליו במקום שמוחו של תינוק רופס בו דהיינו שמתנענע וזהו תינוק יונק משדי אמו דהיינו משדי, כי ד רומזת מוחין דג"ר דיניקה של הראש המקיף את התפילין שהם המוחין ומכסה אותם. ק"ש היא אהבה, חסד השקולה לתורה שניתנה מימין, התפילין נק' עז והם משמאל שהוא גבורה. עמוד האמצעי שהוא ת"ת כולל הכל שכולל חסד וגבורה. כנפי מצוה שהם ציצית שבהם תכלת ולבן הם נצח והוד. מזוזה שבה רשום השם שדי הוא צדיק, דהיינו יסוד והשכינה היא השער שבו המזוזה שעליה כתוב זה השער לה'

תתעז) התפילין של רבון העולם הוא כתר ומה הוא כתר של רבון העלום הוא הויה שהוא י דהויה היא חכמה ה בינה ו היא ת"ת הכולל שש ספירות חג"ת נה,י ה אחורנה היא מכלות דהיינו ע"ס. ומשום זה ומי כעך כישראל כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כהויה אלקינו בכל קראינו אליו. וכן הכתוב אין קדוש כהויה כנ"ל ארבעה פסוקים אלו כולם רשומים בכ' והסוד של אות כ היא י י שהוא י י מהשילוב יאהדונהי שבתחילה ושבסוף שה"ס עשרה עשרה הכף בשקל הקדש דהיינו כף מכתר הכלולה מעשר ספירות הכלולות מע"ס דאור ישר שהן ממעלה למטה ומע"ס דאור חוזר שהן ממטה למעלה. בקיום מצוות ישנה בחינה של גילוי שמותיו של השם. 

תתעח) ואלו כ ספירות  דאור ישר ואור חוזר הם סוד והמים אשר מעל השמים שהם מים עליונים זכרים דהיינו הע"ס דאו"י המים אשר מתחת לרקיע הם מים תחתונים נקבות דהיינו ע"ס דאור חוזר ועליהם אמר ר עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שי טהור אל תאמרו מים מים שמא תסתכנו בנפשכם שאין הם מים כמשמעם דהיינו חסדים אלא הוא אור נובע דהיינו שכלול ג"כ מחכמה הנק' אור ומבחינת החסדים הוא נובע ומשום זה נמשלו למים נובעים. ואור הזה אין לו הפסק ואין לו קצוף ולא פרוד, ומשום שהוא מכתר הנק' מים שאין להם סוף כי הכתר נק' אין סוף. אבני שיש טהור נמצאים בעולם אצילות, והזהיר רבי עקיבא את תלמידיו שלא לומר מים/אור ושפע שיורד עליהם, בלי שהם עצמם יפתחו אור חוזר של חסדים, שהוא הלבוש לאור הרוחני. 

למעשה מלמד רבי עקיבא לתלמידיו, כאשר מגיעים לתוצאה, אין לומר שפעלנו כדי לקבל את האור, אל תבקשו את החיות שמקבלים מלמעלה, אלא וותרו על האור כסיבה, למרות התענוג שהגיע, הסיבה לפעולה היא יצירת אמונה וחסדים. השמחה מהתענוג מסוכנת כאשר לא דוחים את האור כדי ליצור קשר. אין לשאוף להארה אלא לקשר. זו הסיבה שמוסתר מאתנו האור שבמצוות, כדי שלא נתרגל לפעול מטעם קבלת התענוג, אלא מטעם הרצון לדבקות בהשם יתברך.

פנחס שלא-שלג שעור  111

ביאורי השמות הקדושים והכיניים

עם כל השמות וכינויי הקודש, אין בקב"ה שום שינוי, שכתוב אני הויה לא שניתי, אלא כל שינוי הוא בתפיסת הנברא את פעולות השם. 

תתנח) ויש לדעת שהאין סוף נק' חכם בכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונות וחסיד בכל מיני חסדים וגבור בכל מיני גבורות ויועץ בכל מיני עצות, וצדיק בכל מיני צדקות ומלך בכל מיני מלכות עד אין סוף ועד אין חקר בכל הבחינות השם מגיע עד אין סוף, כולם משתוות באין סוף באחדות ושלמות אחת. ובכל אלו המדרגות באחד נק' רחמן ובאחד נק' דיין וכך בכמה מדרגות עד אין סוף. שואל א"כ יש בו שינוי בין רחמן ובין דיין, ומשיב, אלא קודם שברא העולם נק' בכל אלו המדרגות על שם הבריות שהיו עתידות להבראות ואם לא על שם בריות העולם, למה נק' רחום דיין שעל מי יחרם, אלא שנק' כן על שם הבריאות העתידות אבל בו עצמו אין חס ושלום שינוי. מצד עצמותו של הבורא אין לנו שום תפיסה ושום דיבור, גם לא על מה שמתראה לנברא כבחינות מנוגדות כמו חסד ודין. 

תתנט) ומשם זה כל השמות הם כינויים שלו על שם מעשיו, כעין זה ברא נשמה בצורה שלו הנק' על שם פעולותיה שבכל אבר ואבר של הגוף הנק' עולם  קטן. כמו שרבון העולם נוהג בכל בריה ובכל דור כפי מעשיו כך ההנשמה היא כפי מעשיו של כל אבר ואבר. אבר ההוא שעושה בו מצוה נק' נשמה לחמלה וחסד וחן ורחמים הנפעלים בגופו. ובאבר ההוא שעושה בו עבירה נק' נשמה לדין וחימה וכעס הנפעלים בגופו, אבל לחוץ מהגוף למי יהיה חמלה או אכזריות, מחמת מעשי הגוף. כתוב אני הויה לא שניתי, וכל שינוי לכאורה בה רק מצד הנברא, הכלי. 

תתס) אף כך רבון העולם מקוד שברא העולם וברא הבריות שלו, למי נק' רחום וחנון או דיין, אלא כל שמותיו הם כינויים ולא נק' בהם אלא על שם בריות העולם, ומשום זה כשבני הדור הם טובים הוא נק' אליהם הוי"ה במדת רחמים. וכשבני הדור הם רשעים, נק' אליהם אדנ"י במדת הדין כי לכל דור ולכל אדם נק' לפי המדה שלו אבל לא שיש לו מדה ידועה ולא שם ידוע.

תתסא) כעין הספירות שכל ספירה יש לה שם ידוע ומדה וגבול ותחום ובאלו השמות מתפשט רבון העולם ומלך בהם ונק' בהם ומתכסה בהם ודר בהם כנשמה באברי הגוף, ומה רבון העולמים אין לו שם ידוע ולא מקום ידוע, אלא ממשלתו בכל צד שבעולם אף כך אין לנשמה שם ידוע ולא מקום ידוע בכל הגוף אלא ממשלתה היא בכל צד ואין אבר פנוי ממנה. ישנם מקומות שלעיתים כותב האר"י שהנשמה במוח והנפש בגוף, אך הכוונה שאין לנשמה מקום ידוע, היא כלל שמשפיע לפרטים. לכן כל פרט יש לקשר אל הכלל, ובכך לבנות תפיסה נפשית של הכלל. 

תתסב) ומשום זה אין לציין את הנשמה במקו אד שבגוף שאם לא כן, אלא שתציין אותה במקום אחד, נמצא שחסר ממשלתה בשאר האברים ואין לקראה בזם אחד או בשנים או בג' לומר שהיא חכמה ומבינה ויש לה דעת ולא יותר, שאם עושה כך נמצא שחסר לה שאר המדרגות. כל פעולה שרואים נובעת מהכח שאין עוד מלבדו, הבורא פועל את הדבר. 

תתסג) כל לרבון העולם שאין לציין אותו במקום ידוע, או לקראו בשם ידוע או להכפיל אותו בהם, או לשלש אותו בהם, דהיינו המדרגה של המרכבה שנאמר בה קדושה לך ישלשו. כי כל המדרגות של כל המרכבות שלו, הם משולשים כמו האבות הן הן המרכבה שהם דמות אריה שור נשר. שהם מרכבה לאדם שנאמר עליהם, ודמות פניהם פני אדם, ומצד הנוקבא הם אריה שור נשר, שולטים על אדם שהוא שם הנוקבא היא מרכבה. אל אריה שור נשר ומשום זה נאמר עליה על המלכות קדושה לך ישלשו.

תתסד) אף כך אותיות יה"ו שהן רומזות על פני החיות אריה שור נשר, הן משולשים כעין זה יה"ו הו"י וה"י ה היא רביעית אליהם וה"ס קדושה לך ישלשו, היא שלמים של כולם, שמשלמת בכולם את שם הויה. אבל לרבון הכל אין לשלש בו בשמות ולא באותיות, אלא הוא נק' בכל השמות ואין לו שם ידוע, וכל שם ושם מעיד עליו שהוא אדון כל עולמים והשם אדנ"י מעיד עליו. 

תתסה) ויש אדם שיורש ש"י עולמות ז"ש להנחיל אוהבי יש בגימ' ש"י שהוא לפי מדרגת החכמה שנק' יש מאין. כי כתר נק' אין והחכמה יש הנמשך יש מאין וזו היא חכמה עליונה, ויש אדם שאינו יורש אל עולם אחד כפי המדרגה שלו, כמו שהעמידו, כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו. וכך כל אדם מישראל יורש עולמות לפי המדרגה שלו למעלה, אבל לרבון העולם אין לרשום לו עולמות בחשבון, אלא הוא אדון כל העולות והשם אדנ"י מעיד עליו מלכות דאצילות.

תתסו) אף כך השם הויה ממנו תלוים כל הויות והוא כל הויות שלו, מעידים על רבון העולם שהוא היה קודם כל הויות והוא בתוך כל הויות והוא לאחר כל הויות וז"ס שהויות מעידים עליו, שהוא היה הוה ויהיה כל פעם שמתגלה שם הויה, היא אחת הצורות שהנברא תופס, שהרי אין לנברא שום תפיסה בעצמותו.

תתסז) דינא בהפוך האותיות הוא אדני ומשום זה אמרו רבותינו ז"ל דינא דמלכותא דינא. השם אל מעיד על רבון הכל שאין יכולת לכל שם והיה ומדרגה וכל שכן לשאר הבריות חוץ ממנו. ז"ש כלא חשיבין וכמצבייה עביד בחיל שמייא. אלקים מעיד על אלוקות שלו שהוא האלקים ואלקי האלקים והוא אלוה על הכל ואין אלוה עליו. צבאות מעיד עליו כ"ש וכמצבייה עביד בחיל שמייא שדי מעיד עליו כשהוא אמר לעולם די, עמד העולם בגבולו ולא התפשט יותר ואף כך למים ורוח ואש אמר די. שם אדני מעיד שיש דין בעולם, שם צב-אות מעיד על נצח הוד, כוח צבא שיוצא ובא. שד"י שאמר לעולמו די, בחינת גבול. 

תתסח) ואף כך כל הויה וכל שם מעידים עליו כי כשהיה יחיד קודם שברא העולם למה היה צריך להקרא בשמות אלו או בשאר כינויים כמו רחום וחנון ארך אפים, דיין אמיץ חזק. ורבים הם בכל אלו המות וכינויים שנק' על שם כל העולמות והבריות שבהם להראות שממשלתו עליהם. 

תתסט) כף הנשמה כך, אשר מבחינת ממשלתה על כל אברי הגוף המשילה אליו שכמו שהוא שולט על כל העולמות כך הנשמה שולטת על כל אברי הגוף, אבל לא שהנשמה דומה לו בעצמותה שהרי הוא ברא אותה, והוא אין לו אלוה עליו שברא אותו. ועוד שהנשמה יש לה כמה שינויים ומקרים וסבות הקורים אותה מה שאין כן לרבון הכל ומשום זה הנשמה דומה לו רק בממשלתה על כל אברי הגוף אבל לא בדבר אחר. מכנים את הנשמה חלק אלוקה ממעל, אך מזהיר אותנו שהנשמה לא אור, אלא במסגרת הגוף היא שולטת על כל אברי הגוף כפי שבורא שולט על הכל, אך אין לומר שהנשמה היא הבורא. הנשמה דומה לבורא רק בממשלתה על כל אברי הגוף, לכל אחד כפי מדרגתו. הנשמה היא נבראת, היא רצון לקבל ולא אור, ויש לה אלוקה ממעל.

על האדם לפתח איזון נפשי, ועוד לפני שפוגש את שם ההשפעה, שם הויה, הוא עובר דרך מידת דין, שם אדני, דרך שם שד"י המסמל גבולות, שם צבא-ות המסמל מלחמה פנימית וכדומה.

פנחס שכח-של שעור 110

ביאורי המלכות

תתנ) מצווה שביעית שהיא מצוות ציצית הכלולה תכלת ולבן שהם דין ורחמים, באש של הנר, אש לבן אינו אוכל מה שמתחתיו כי הוא נאחז רק באש תכלא שמתחתיו, אבל אשא תכלא שבנר היא דבוקה בפתילה ובשמן והיא אוכלת ומכלה מה שמתחתיו.

כי אש לבנה היא חסד ואש תכלת דין, ועל אש התכלת שהיא דין נאמר ותאכל את העולה, כי הלבן הוא מימין והתכלת משמאל עמוד אמצעי הוא היחוד בין שניהם בין ימין ושמאל והוא ירוק. משום זה העמידו חכמים מסכת ברכות מאימתי קוראים את שמע בשחרית, משיכיר בין תכלת ללבן, דהיינו משיבחין בין חסד לדין כי הוא צריך ליחדם בקו אמצעי שה"ס ק"ש ומשום זה התקינו פרשת ציצית לקראה ביחוד קריאת שמע משום שמצוותה בלבן ותכלת שצריכים ליחדם בק"ש שהיא המקום של היחד, ובק"ש יש לייחד ימין ושמאל. הציצית מסמלת את הקו אמצעי, ומותרת אפילו בשעטנ"ז כדי לייחד שני הקווים. כל המצוות קשורות למלכות שבחרה ביתר דבקות, היא דין שכל המצוות מכינות אותה לזיווג עם העליון. כל המצוות באות לתקן את האני של האדם. 

תתנא) מצווה שמינית שהיא מזוזה, השכינה נק' מזוזה מצד עמוד האמצעי דהיינו ז"א שהוא אותיות הויה ומצד הצדיק דהיינו יסוד שהוא סוד ברית שנק' שדי. שדי הוא חותם המלך שהוא הויה וע"כ במזוזה יש הויה בפנים המזוזה כנגד עמוד האמצעי ושדי בחוץ למזוזה כנגד היסוד המזוזה היא הקשר בין החוץ לפנים, ולכן יש בה את שתי הבחינות, הויה הצד הפנימי ושם שד"י מבחוץ 

תתנב) מצווה תשיעית היא השכינה הנק' אות ברית מצד צדיק יסוד עולם שהוא יסוד שכתוב זאת אות הברית. זאת היא השכינה והיא אות הברית, וכתוב ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים אות הארץ ביום השביעי וגו. ביני היינו בין עמוד אמצעי שהוא ז"א ובין בני ישראל היינו נצח והוד המכונים בני ישראל. אות זהה צדיק דהיינו יסוד היא זו השכינה כי ששת ימים עשה ה' את השמים היינו מכתר עד עמוד אמצעי שהוא ת"ת הוא שש ספירות כח"ב חג"ת שאין שש בכל מקום אלא מצד אות ו שהיא ת"ת. אף כאן ששת ימים פירושו ת"ת עם חמש ספירות שלפניו שהוא כולל אותם, אבל מת"ת ולמטה כבר אינו בחינת ז"א אלא בחינת המלכות. ואין שביעי אלא מצד אות י שהיא המלכות שהיא עטרה על ראש ז"א בסוד אשת חיל עטרת בעלה, ואז היא בחינת חכמה עלאה ונק' אות הוא לשון זכר, וכשהמלכות היא חכמה תתאה נק' אות היא לשון נקבה. ולפיכך אות הוא מנוקד עם חיריק שהיא לשון נקבה וכתוב עם ו שהוא לשון זכר. וזהו תיקון המלכות

תתנג) והתקינו למול לשמונה שהם שמונה ספירות מחכמה עד יסוד לקבל בהם י הקטנה שהיא המלכות להעלותה עד כתר שתהיה עטרה על ראשם של שמונה ספירות והתקינו לשום הערלה בכלי עם עפר לקיים ונחש עפר לחמו. לאחר הסרת העורלה, שהיא בחינת הרצון לקבל שבא מהעפר שלא ניתן לתקנה, לכן יש לשים את העורלה בעפר, שהוא לחמו של הנחש

תתנד) מצווה עשירית שבמלכות היא, ושמרו בני ישראל את השבת, השכינה נק' שבת מצד ג מדרגות עליונות שהן ש הרומזת על ג ספירות כתר חכמה בינה. והמלכות היא בת רביעית להם ששת ימים שהם שש ספירות מחסד עד היסוד דהיינו חג"ת נה"י תעשה בהם מלאכה משום שבנין העולם מתחיל מחסד ז"ש עולם חסד יבנה אבל מבינה ולמעלה דהיינו בג"ר היא מנוחה וענג ושביתה מכל מלאכה. בכדי שיוכל אדם לעשות עבודה רוחנית, קודם עליו לוותר על עצמו כפי מידת החסד, שעולם חסד יבנה. בשבת צריך אדם לראות עצמו כשלם ולא לעשות מלאכה. התבודדות היא כניסה למקום פנימי נפשי, בו ניתן להגיע לקשר עם הבורא, וכאן ישנה שמחה. צער בד"כ הוא צער הגוף שאינו מקבל צרכיו. על האדם לעבוד כראוי כדי לקבל שמחה מצד הנשמה, ובלי להחשיב יותר מידי הנאות חיצוניות. 

תתנה) מצווה י"א שבמלכות נק תפלת שחרית מנחה וערבית מצד ג אבות שהם חג"ת והיא תפלת כל פה דהיינו המלכות הדבוקה ביסוד, כי תפלת היא מלכות כל פה הוא יסוד כי אין כל אלא צדיק שהוא יסוד שכתוב כל בשמים ובארץ ותרגם יונתן בן עוזיאל דאחיד בשמיא וארעה דהיינו יסוד והנחז בשמים וארץ שהם ז"א ומלכות. פה היא כשבון מילה ומה ברית בו מתיחדים זכר ונקבה שלמטה אף ביסוד מתיחד חתן וכלה שלמעל שהם ז"א ומלכות היסוד הוא ח"י עולמים כי כולל ח"י ברכות שבתפלת העמידה ז"ש ברכות לראש צדיק. התפילה קשורה למלכות, ומצד תיקוניה, עליה להיות קשורה לצדיק, ליסוד. 

תתנו) ומשום זה כל הכורע כורע בברוך שה"ס יסוד וכל הזוקף זוק בשם, זו היא השכינה שם הויה שבו צריכים לזקוף השכינה אותה שנאמר בה, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל מעצמה אלא על ידי מדרגה אחרת שהיא הויה דהיינו ז"א ומשום זה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, אותו שנאמר בו הויה זוקף כפופים וע"כ כל הזוקף זוקף בשם. הזקיפה בתפילת העמידה מסמלת את הרמת החשיבות של הכלל, של היחד וזוקף אותו ששם הויה תביא לתקומת ישראל, שרק בעזרת השם ניתן להגיע לתקומה. כורעים וזוקפים פעמים כנגד ב נפילות בבחינת מוח ולב, זוהי נפילת בתולת ישראל שתוכל לקום רק בעזרת הרחמים, בשם הויה. הבריאה לא יכולה להקים את עצמה, אלא עליה לבנות קשר עם הקב"ה. 

פנחס שלא-שלג שעור  111

ביאורי השמות הקדושים והכיניים

עם כל השמות וכינויי הקודש, אין בקב"ה שום שינוי, שכתוב אני הויה לא שניתי, אלא כל שינוי הוא בתפיסת הנברא את פעולות השם.

ויש לדעת שהאין סוף נק' חכם בכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונות וחסיד בכל מיני חסדים וגבור בכל מיני גבורות ויועץ בכל מיני עצות, וצדיק בכל מיני צדקות ומלך בכל מיני מלכות עד אין סוף ועד אין חקר. בכל הבחינות השם מגיע עד אין סוף, כולם משתוות באין סוף באחדות ושלמות אחת. ובכל אלו המדרגות באחד נק' רחמן ובאחד נק' דיין וכך בכמה מדרגות עד אין סוף.

מצד עצמותו של הבורא אין לנו שום תפיסה ושום דיבור, גם לא על מה שמתראה לנברא כבחינות מנוגדות כמו חסד ודין.

ומשם זה כל השמות הם כינויים שלו על שם מעשיו, כעין זה ברא נשמה בצורה שלו הנק' על שם פעולותיה שבכל אבר ואבר של הגוף הנק' עולם  קטן. ומה רבון העולמים אין לו שם ידוע ולא מקום ידוע, אלא ממשלתו בכל צד שבעולם אף כך אין לנשמה שם ידוע ולא מקום ידוע בכל הגוף אלא ממשלתה היא בכל צד ואין אבר פנוי ממנה.

כל פעולה שרואים נובעת מהכח שאין עוד מלבדו, הבורא פועל את הדבר.

שם אדני מעיד שיש דין בעולם, שם צב-אות מעיד על נצח הוד, כוח צבא שיוצא ובא. שד"י שאמר לעולמו די, בחינת גבול.

מכנים את הנשמה חלק אלוקה ממעל, אך מזהיר אותנו שהנשמה לא אור, אלא במסגרת הגוף היא שולטת על כל אברי הגוף כפי שבורא שולט על הכל, אך אין לומר שהנשמה היא הבורא. הנשמה דומה לבורא רק בממשלתה על כל אברי הגוף, לכל אחד כפי מדרגתו. הנשמה היא נבראת, היא רצון לקבל ולא אור, ויש לה אלוקה ממעל.

על האדם לפתח איזון נפשי, ועוד לפני שפוגש את שם ההשפעה, שם הויה, הוא עובר דרך מידת דין, שם אדני, דרך שם שד"י המסמל גבולות, שם צבא-ות המסמל מלחמה פנימית וכדומה.

פנחס שכה-שכז שעור 109

ביאורי המלכות

תתמב) ועשרת הדברות ניתנו חמש בלוח אחד וחמש בלוח השני והמלכות כוללת אותן שהם חמש ספירות מכתר עד גבורה וחמש מעמוד אמצעי שהוא ת"ת עד הבת שהיא מכלות והן ב"פ ה ה. שואל, אם עשרת הדברות הם מעשר ספירות, וכי אפשר לדבר בעשרה פיות, שכל ספירה תדבר בפה מיוחד שלה, ומשיב, אלא שכלל כל עשרת הדברות בבת יחידה שהיא המלכות ונעשו כולן אחת, הרי שעשרת הדברות נכללו במלכות ואף כך הוא ו שהיא ת"ת הנק' קול שאין להשיג בו עד שמתחבר עם דבור שהוא מלכות ומשום זה כתוב, קול דברים אתם שומעים אשר קול רומז לז"א ודברים למלכות. אין תפיסה באור בלי כלי, לכן תופסים את הקול הרומז לז"א, בדברים היא המלכות.

תתמג) היא המלכות היא מצווה שניה שמצד הגבורה שהיא בחשבון יראה. כי גבורה גימ' רי"ו כמו יראה והיא רמוזה במילה בראשית שההיא אותיות ירא בשת, ומיש שאין לו בשת פנים ודאי שלא עמדו אבותיו על הר סיני. פנים מדרגת חכמה, בושה היא חוסר הכלי לקבל את ההארה. בושת הפנים רואים בעולם הצמצום לאחר שהייתה בחירה ביתר דבקות, וזה הכלי הנק בושה.  

תתמד) היא מצווה שלישית הנק' אהבת חסד, ז"ש אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. אהבה שהיא המלכות כלולה מהאבות שנק' בהם בכל מכל כל שההם המלכות הנק' כל. באברהם נאמר וה' ברך את אברהם בכל, ביצחק כתוב ואכל מכל, וביעקב, יש לי כל. סוד הדבר, זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך שזה נאמר על המלכות. האבות הם בחינת האמונה, והיכולת לקשר את המלכות נה"י, שלשה עדרי צאן, ומה שמחבר אותם זו התורה, ז"א, ומה שמסמל את הקשר לעליון הם האבות חסד גבורה ת"ת והם נקראים כל כמו היסוד שנק כל. 

תתמה) מצווה רביעית שהיא יחוד מצד עמוד אמצעי דהיינו היחוד שמע ישראל והיא כ"ה אותיות עמו עם ז"א דהיינו כ"ה שבשמע ישראל שהוא בז"א וכ"ה בבשכמל"ו שהיא במלכות בשש מלות שמע ישראל שהוא שש ספרות דז"א ובשבילה אמר אברהם נלכה עד כ"ה עד המלכות, השכינה הקדושה ונשתחווה, וכן כ"ה תאמר לבית יעקב.

תתמו) הוא ז"א אח מאחד שהוא עמוד האמצעי והיא המלכות ד מאחד היא ההשלמה שלו להשלים בו סוד אחד. א"ח דאחד כולל ט ספירות שהן א היא אין סוף דהיינו כתר ושמונה ספירות מחכמה עד יסוד ד דאחד היא מלכות עם הקוץ של ד הרומז ליסוד בה במלכות, נשלמו לעשר ספירות שהן עשר אותיות יוד הא ואו הא ד דאחד כלולה מד' אותיות הויה. הייחוד שעושים בשמע ישראל מבטא במילה אחד של שמע ישראל. אחד גימטרייה אהבה, היא הייחוד. 

תתמז) מצוה חמישית, והגית בו יומם ולילה היא המלכות, תורה שבע"פ מצד החסד ותורה שבע"פ מצד גבורה שבהם חכמה ובינה כי בגדלות עולה החסד ונעשה חכמה והגבורה עולה ונעשית בינה. הרוצה להחכים ידרים, שהדרום הוא חסד, וכדי להשיג חכמה יש להדרים להעשיר שזה מצד בינה שאז הגבורה עולה לבינה יצפין ואין עשיר אלא בדעת, ובבינה ועמוד האמצעי שהוא ת"ת כולל את שניהם הימין והשמאל, ומשום זה נק' שמים שהוא כולל אש ומים, אש היא גבורה, מים הם חסד. חסד עולה לחכמה וגבורה לבינה. 

תתמח) ומשום זה כתר שהוא כף שה"ס עשרה עשרה הכף בשקל הקדש דהיינו עשר ספירות ממעלה למטה וע"ס מטה למעלה, שהוא יה"ה ג אותיות שנעשו כף דהיינו כתר על ו שהיא ז"א והיינו כנגד כתר תורה כי ו היא ספר תורה והכף שהיא יה"ה היא עטרה על ראשו. והכל דהיינו יה"ה עם ו הוא והיה שבחשבון כ"ו אשר כ ה"ס כתר על וו.

כשהמלכות נעשית כתר על ז"א למרות שנמצאת תחתיו, בסוד אור חוזר בסו"ה אשת חיל עטרת בעלה שהיא כתר עבורו, אז היא עולה לבינה שה"ס י"ה ועמה עצמה שהיא ה ה"ס יה"ה ונמצאות אלו ג אותיות יה"ה כתר על ראש ו שהיא ז"א וז"ש ובגין דא כתר, דאינון יה"ה תלת אתוון דהיינו י"ח שבבינה והמלכות עצמה שהיא ה אתעבידו כף דהיינו כתר על ו שהוא ז"א בסו"ה אשת חיל עטרת בעלה.

תתמט) מצווה שישית של המלכות היא תפלה של יד להניח בזרוע שמאל שהיא גבורה ומצד הגבורה שהיא ה של יד כהה שהיא המלכות, וע"כ צריכים להניח התפלה של יד שהיא המלכות בזרוע שמאל שהיא גבורה דז"א, ומכתר עד ספירת הגורה הם ה ספירות והם בחינת תפילין של ראש דעמוד אמצעי שהוא ז"א כי מכתר עד גבורה היא בחינת תפילין של ראש שהם ז"א ומגבורה ולמטה הם תפילין של יד שהם המלכות והיא המלכות היא קשר של ג רצועות, שהן נצח הוד יסוד.

שהיא הקשר של ב רצועות של ראש שהן נצח והוד והיא הקשר של רצועה אחת של תפילין של יד שהיא יסוד ונמצא שהיא קשר של ג רצועות.

פנחס שכח-של שעור 110

ביאורי המלכות

 כָּל המצוות בָּאוֹת לְתַקֵּן אֶת הַאֲנִי שֶׁל הָאָדָם.
בַּשַּׁבָּת צָרִיך אָדָם לִרְאוֹת עַצְמוֹ כּשָׁלֶם וְלֹא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה.

מצווה שביעית שהיא מצוות ציצית הכלולה תכלת ולבן שהם דין ורחמים. מסכת ברכות מאימתי קוראים את שמע בשחרית, משיכיר בין תכלת ללבן, דהיינו משיבחין בין חסד לדין.  ומשום זה התקינו פרשת ציצית לקראה ביחוד קריאת שמע משום שמצוותה בלבן ותכלת שצריכים ליחדם בק"ש שהיא המקום של היחד, ובק"ש יש לייחד ימין ושמאל. הציצית מסמלת את הקו אמצעי, ומותרת אפילו בשעטנ"ז כדי לייחד שני הקווים. כל המצוות קשורות למלכות שבחרה ביתר דבקות, היא דין שכל המצוות מכינות אותה לזיווג עם העליון.

השכינה נק' מזוזה מצד עמוד האמצעי דהיינו ז"א שהוא אותיות הויה ומצד הצדיק דהיינו יסוד שהוא סוד ברית שנק' שדי. המזוזה היא הקשר בין החוץ לפנים, ולכן יש בה את שתי הבחינות, הויה הצד הפנימי ושם שד"י מבחוץ.

בכדי שיוכל אדם לעשות עבודה רוחנית, קודם עליו לוותר על עצמו כפי מידת החסד, שעולם חסד יבנה. התבודדות היא כניסה למקום פנימי נפשי, בו ניתן להגיע לקשר עם הבורא, וכאן ישנה שמחה. צער בד"כ הוא צער הגוף שאינו מקבל צרכיו. על האדם לעבוד כראוי כדי לקבל שמחה מצד הנשמה, ובלי להחשיב יותר מידי הנאות חיצוניות.

נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, מעצמה אלא על ידי מדרגה אחרת שהיא הויה ומשום זה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, אותו שנאמר בו הויה זוקף כפופים וע"כ כל הזוקף זוקף בשם. הזקיפה בתפילת העמידה מסמלת את הרמת החשיבות של הכלל, של היחד וזוקף אותו ששם הויה תביא לתקומת ישראל, שרק בעזרת השם ניתן להגיע לתקומה. כורעים וזוקפים פעמים כנגד ב נפילות בבחינת מוח ולב, זוהי נפילת בתולת ישראל שתוכל לקום רק בעזרת הרחמים, בשם הויה. הבריאה לא יכולה להקים את עצמה, אלא עליה לבנות קשר עם הקב"ה.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס שכב-שכד שעור 108

שמיני העצרת

תתלב) וביום השמיני עצרת וגו, פר אחד איל אחד, הרי העמידו בעלי המשנה למלך, שהזמין אורחים ולאחר ששלח אות אמר לבני ביתו, אני ואתם נעשה סעודה קטנה. ומהו עצרת, הוא כש"א זה יעצור בעמי שאין עצר אלא מלכות, כי מצד שכינה עליונה שהיא בינה עשה סעודה גדולה ומצד המלכות עשה סעודה קטנה. ונוהגים ישראל לעשות עמה שמחה ונק' שמחת תורה ומעטרים הספרי תורות בכתר שלהם, והרמז שהספר תורה הוא ת"ת השכינה היא הכתר שלו דהיינו עטרת ת"ת. אנו עם ישראל, היות ונשארנו לסעודת המלך, אנו רוצים לצרף את שמחת התורה, שהיא תהיה שמחתנו, שהיא מבטאת את הקשר בין עם ישראל לקב"ה. לכן השמחה עם התורה היא השמחה על הקשר, אותו אנו רוצים לבטא. 

היות ועם ישראל נובעים מהמלכות שהיא השכינה הקדושה, הם בניה, אז כמובן שרוצים להראות שמחתם בתורה. שהתורה היא הקשר בין הנברא לבורא, ועם ישראל מבטא את הזיווג הזה בשמיני עצרת עם התורה. 

תתלג) אמר רבי אלעזר, אבי, למה מצד אמא עליונה שהיא בינה הזמין לכל הממונים של כל האומות דהיינו ע פרים, ומצד השכינה התחתונה לא הזמין אלא אומה יחידה כנגד פר אחד. שהיה צריך להיות בהיפך, שישראל יקבלו מאמא עלאה ושרי האומות מהמלכות. שואל רבי אלעזר ברבי שמעון למה הזמין לסעודה זאת רק את ישראל, ולאומות העולם נתן מסעודה מבינה.

תתלד) אמר לו בני יפה שאלת. והוא משום שמלכות רומזת לבת שהיא צנועה בבית אביה ואמה והיא ארוסה ולא נשואה, לכן אין דרך העולם שתאכל עם אורחים, אבל אמא שהיא נשואה הנה דרך העולם הוא, שאחר שבעלה הזמין אורחים שהיא תאכל עם האורחים, על השלחן עם בעלה שהיא חלק ממנו, ואם הם אורחים זרים, אין אוכלים עמהם לא אבא ולא אמא וכל שכן הבת שהיא מלכות. ומשום זה בסעודת של שבעים השרים לא השתתף לאכול עמהם אף אחד מבני ביתו של המלך משום שהם נכרים. אמר לו ודאי עתה התיישב הדבר על ליבי על מכונו.

פירוש, שיש כאן בסוכות ב בחינות אורחים, כי יש אושפיזין של הסוכה שה"ס ז מדות קדושה, ויש ע שרים המקבלים מ ע פרים ושניהם מקבלים מצד אמא עלאה שהיא בינה ולא מלכות מטעם כי בינה נשואה לאבא שהוא חכמה. והיא בתכלית השלמות וע"כ דרכה לאכול עם האורחים שהם אושפיזין של הסוכה, אבל המלכות היא ארוסה ולא נשואה ולא ניתן לבוא אתה בזיווג עד גמר תיקון. כי אע"פ שיש לה זווגים עם ז"א אינם מבחינת עצמותה, אלא מבחינת מה ששואלת מאנין כלים דאמא ונמצאת רק עם כלים שאולים, ומבחינת עצמותה אינה נשואה כלל עד גמר התקון שהרי מלכות גנוזה ברדל"א, שאז תתגלה בחינת עצמותה ותזדווג עם ז"א עד גמר תיקון מה שמבטא אותה הוא לב האבן עליו אין לעשות זיווג. וע"כ אינה יכולה להשפיע לאורחים הקדושים ומכ"ש לאורחים הנכרים שהם ע שרים, כי כל הכלים שלה הם מאבא ואמא ובחינתה עצמה היא גנוזה וצנועה בפנימיות הכלים דאבא ואמא דההיינו בבית או"א. והיא ארוסה ולא נשואה כי אין לה זווג מבחינת עצמה קודם גמר התקון, לאו אורח ארעא למיכל עם אושפיזין כי היא צריכה להיות גנוזה ומכוסה בכלים דאמא ולא להגלות ועליה לעשות תיקונים, ואם אינה עושה תיקוניה, אזי היא בגלות, וכשמסכימה לעשות תיקוניה, תוכל לבוא למקום יותר אמיתי. אבל אמא היא בתכלית השלמות וכל השפע שיש בעולמות בשתא אלפי שני ממנה באים למרות שאינה גמר תיקון והיא חלקית. 

וע"כ היא מתגלית לאורחים. אמנם לע' שרים אין אמא מתגלית להם אלא נותנת להם קיומם בבחינת מה שהם מתמעטים והולכים, משום שהמה זרים ונכרים לקדושה ורוצים להמשיך החכמה ממעלה למטה, וע"כ הם נדחים אחר ז ימי סוכות ואז עושה סעודה קטנה לבני ביתו מבחינת המלכות. ואע"פ שגם אז היא צנועה בכלים דאמא עם כל זה כיון שמזווג הזה מקבלת גם עצמותה של המלכות את תיקונה ע"כ נק' על שמה. על שם המלכות. עד כה הזיווגים היו בנסתר עם לאה, ועתה בגלוי עם רחל. על המלכות להיות צנועה ולא לגלות מעבר לראוי.

הכלל גדול מסכום פרטיו. אמנם אומות העולם רבים אך מסתכלים על הנקודה האיכותית ולא הכמותית. מלכות רומזת לבת, שדרכה להיות צנועה. לאמא כבר אין חסרונות שהרי נמצאת עם בעלה, אך הבת לה עדיין יש חסרונות, וכשמזמינים אורחים-רצונות זרים. מה שנותנים לאומות העולם זה כדי למעט העוונות. להבדיל בין אורחים של שבעים אומות, לעומתם יש ישנם 7 אושפיזין קדושים שאנו מזמינים לסוכה, ודרכה של בינה שיושבת ליד בעלה, שרשאית לאכול עם האבות הקדושים, משה אהרון יוסף דוד. לכן אומר האר"י ז"ל שכל הזיווגים עד שמיני חג עצרת הם עם לאה ולא עם רחל, שלא משתמשים עם עצם הרצון שנגנז ברדל"א. 

אבל רחל ארוסה שבגלות אינה שלמה, לא יכולה לאכול, אפילו לא עם האושפיזין. מה עושה, משאילה כלים מאמא, שבעצמותה לא יכולה להיות עצמאית עד גמר תיקון, עליה להחזיק בידים של אבא ואמא. 

כל עוד לא הגענו לגמר תיקון, יש גבול לחופש שנוכל להרשות לעצמנו, ההשגחה דואגת שלא נעשה כעת זיווג שיהיה כמו אכילה מעץ הדעת.

כעת בסעודה יכולה היא לקבל טעימה מהאור, כפי שטובלים עוגיה בקוניאק. 

שמיני חג עצרת זה אחרי שהשלמנו את כל התיקונים, מראש השנה, אז ניתן לעשות זיווג עם המלכות סעודה קטנה, ולא גדולה, ועדיין יש לה סעודה פרטית. 

התיקונים ברצון. המתקה ע"י תקיעת השופר, הגדלנו אותה במהלך עשרת ימי תשובה, נכנסנו לנקודה הפנימית שבה ביום הכיפורים, נתנו לה הגיונות אמוניים בסוכה, כעת ניתן לבוא לזיווג, שהמלכות שלמה, והיא עולת תמיד, תיקון שעושים כל יום. 

ונק סלם, סולם בלי וו חמש פעמים שם הויה, חצי מהשלמות כל כרם, עשר פעמים הויה. 

זה מראה שכל תחתון הוא חצי מהעליון. היא הגוף שבא לבטא את העליון באופן ראוי, אז נק סולם. 

ביאורי המלכות

תתלה) עולת תמיד היא השכינה שהיא עולה תמיד במדרגה ההיא שנאמר בה ערב ובוקר בכל יום תמיד, ואומרים פעמים שמע ישראל, והיא עולה בעמו אמצעי שהוא ז"א שהוא תמיד עמה בלי פרוד כלל. נק עולה מפני שמעלים אותה ע"י קריאת שמע, אמונה פעמים ביום. 

תתלו) ואיפה היא עולה, היינו אל המקום שנגזרה משם שהוא אין סוף, בגמר תיקון עליה להיות שם ואז היא גבוהה מכל הספירות ומשום זהה העמידו עולה כולה לגבוה סלקא, וכשהיא עולה נאחזות בה כל הספירות והן עולות עמה שבאופן רגיל נמצאות בעולמות בי"ע. ומהי העליה שלה לאין סוף, היינו לריח ניחוח לתת ריח טוב לפני ה' ואח"כ נאמר בה וירד מעשות החטאת והעולה דהיינו שיורדת מא"ס מלאה כפרה על כל עוונות ישראל כאן ע"י הריח היא עולה לאין סוף, ויורדת חזרה כדי לתת כפרה. אין סוף הכוונה למדרגה ממנה היא נאצלת.

תתלז) והעליה שלה היא ע עמוד אמצעי שהוא ז"א אף כך הירידה שלה ושל כל צבאיה היא בו, ומשום זה נק' סולם כי בה כל הכינויים דהיינו כל המדרגות עולים ויורדים שהם תלויים משם הוי"ה שהוא ז"א ומשם זה כל הקורבנות והעולות הם להוי"ה והיא נק' קורבן על שם שכל הכינויים מתקרבים בה אל הויה שהוא ז"א. סולם כתוב בתורה בלי האות וו = 130 חמש פעמים הויה, שכל תחתון הוא חצי מהעליון, מהשלמות של עשר פעמים שם הויה. 

לכן כל תפילה, בקשה של הפרט, חייבת לבוא ביחס לכלל, זאת, המלכות. 

תתלח) ומשום זה נאמר עליה, קורבנו קערת כסף אחת שהיא המלכות כי אין מדרגה שתתקרב להויה בלי המלכות, ואין תפלה ומצווה מכל מצוות התורה ומכל הקורבנות והעולות שיהיו מחוץ למלכות. ובכל המדרגות שבספירות אינן מתקבלות לפני הויה מחוץ ממנה שאי אפשר לבוא אל המלך בלי השכינה הקדושה, בלי היחד ומשום זה נאמר עליה בזאת, שהיא המלכות הנק' זאת, יבוא אהרן אל הקדש, ומשום זה אמר הנביא כי אם בזאת ביחד יתהלל המתהולל כל פרט יכול לבוא רק עם הכלל שלו.

תתלט) היא המלכות הנק' שלמים משום שהיא השלמות של שם הויה בכל מדרגה ומדרגה, היא ה דהויה היא אדני היא י דהויה היא ה של אלקים היא ה מאהיה היא י משדי היא סוף של כל הויה וכינוי. ומשום זה נאמר בה, סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור. היא סוף מע"ס שנק' ים סוף היא שלמות העליונים ותחתונים היא שער להכנס לכל חכמה, לכל כנוי והיה ולכנס בכל ספירה וספירה, היא ידיעת הכל וזולת ע"י המלכות אין רשות לשום בריה להסתכל בשום ידיעה שבעולם כל ידיעה, כל תפיסה חייבת להיות דרך הכלל, אחרת אין הבנה עליה המלכות נאמר זה השער לה' צדיקים יבואו בו בשער של היחד. בלי תפיסת הכלל, אי אפשר לדעת שום פרט. אין הגדרה פרטית שאינה תלויה בכלל. מכאן שלא יכול שתהיה לי ידיעה, בה הפרט סותר את הכלל ממנו יצא. זה נובע מידיעה היסודית שאין בריאה בלי בורא. 

תתמ) והיא המלכות, שם של מ"ב אותיות דהיינו ד אותיות הויה ועשר אותיות המלוי וכ"ח אותיות מילוי דמילוי הם מ"ב אותיות והמלכות ה"ס ההין אחרונות שבשם מ"ב שבהם נבראו עליונים ותחתונים. נק' עין מצד ימין שהיא חכמה שבה שכתוב הנה עין ה' אל יראיו ונק' אוזן מצד שמאל שהיא בינה שבה, שכתוב הטה אלהי אוזנך ושמע. ונק' ריח מצד עמוד האמצעי שהוא ת"ת שבה ונק' פה מבחינת עצמה, שהיא מלכות, ז"ש פה אל פה אדבר בו. נקראת המלכות עין אוזן ריח פה כנגד אותיות הויה

תתמא) כעת בא ללמד כיצד היא רמוזה בכתר. היא נק' מצווה ראשונה, אנכי, דהיינו תחילת גילוי אלקית מצד הכתר שבה, שהוא אין מהשם אלקינו כי הכתר נק' אין מטעם אפיסת ההשגה. אנכי בו כ שהיא כתר ובו אותיות אין וכתר נק' מצד אמא עלאה שנזכר לה חמישים פעמים יציאת מצרים שבתורה כנגד חמישים שערי בינה. וכתר של מלכות הוא בינה והיא בת מבראשית ראשי בת הכולל כל עשרה מאמרות ממעשי בראשית. ומצד החכמה היא בת י כמ"ש בחכמה יסד ארץ דהיינו המלכות שנק' ארץ, כי אבא שהוא חוכמה יסד הבת שההיא המלכות, והיא הנתיב שלא ידעו עיט, הכולל ל"ב נתיבות שהם ל"ב שמות אלקים מצד אמא עלאה הנק' כבוד וכשנכללים בבת שהיא המלכות נק' המלכות לב ומשום זה כבוד למעלה מבחינת הנשמה לב למטה.

זו המעלה העצומה של המלכות, הבת היחידה שנשארת לזיווג עם המלך לאחר התיקון. וכדי לקנות הגיון אמוני, צלם אמוני, יש למעט העוונות, אותם שבעים רצונות גויים שבנפש, ע פרים. 

פנחס שיט-שכא שעור 107

חג הסוכות

לא ניתן להתקרב להשם עם רצונות גויים בנפש.

רבי שמעון הוא נותן ההארה ממנו יונקים כל המינים בסוכות את החסד העליון, כדי להעביר אותו לגוף ז"א ממנו יונקת המלכות.

פתח המאור הקדוש ואמר מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת, לֹא יִשְׁטְפוּהָ; אִם-יִתֵּן אִישׁ אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ, בָּאַהֲבָה–בּוֹז, יָבוּזוּ לוֹ. מהו בוז, ולמה יבוזו למי שמחליף אהבה בכסף. ב ו ז הוא יום השני ויום הששי ויום השביעי של סוכות שבהם היו מנסכים יין ומים. האהבה היא המטרה של יתר דבקות.

בשבעת ימים של סוכות בהם היו מקריבים ישראל בסדר הולך ויורד את ע הפרים לכפר על ע שרים של ע האומות כדי שלא ישאר העולם חרוב מהם.

כפי שניתן להבין שעוונות ישראל הולכים ומתמעטים, כך הממונים שהם מלאכי חבלה שממונים עליהם על העוונות הדומים למי המבול.

אומות העולם הם הבחינות הנפשיות של השלא לשמה, אין לנו ברירה אלא להשתמש בהם מפני שהם הקליפות המחזיקים את הרצונות הגדולים שקשה להתמודד איתם בזמן תיקון, והדרך הנכונה להתייחס אליהם ע"י שהולכים ומפחיתים, כמו בהקרבת הפרים בסוכות שהולכים וחסרים, דהיינו השפעתם הולכת ומתמעטת וכך הולך ישראל ובהדרגה קונה את הכוח וחומר הגלם, הוא הרצונות עליהם יש לתת צורה חדשה של השפעה. רצונות אלו הם מי המבול, המים הזדונים, שהם שאלות הכפירה מי ומה, מי השם אשר אשמע בקולו, ומה העבודה הזאת לכם. מי ומה הם האתגרים כחומר הגלם הנפשי לעבודה. שדווקא כשבא אדם לעלות בקדושה מתעוררות בו השאלות הללו. כל זה עד שחוזרת היונה לשלום, יונה שמצד אחד היא לשון הונאה, דהיינו שלא לשמה, ומצד שני מביאה לשלום בבחינת אמונה. התשובה היא בחינת הסוכה, בינה. עם הבינה בחרו נשמות ישראל ביתר דבקות, כשבינה היא צורת הבורא שבנפש הנברא. תשובה היא מתן צורה אֳמוּנִית והשפעה לרצון שעולה מאומות העולם שבנפש, שהוא רצון לקבל לעצמו.

מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה של ישראל לאביהם שבשמים ואין מים רבים, אלא כל האומות והשרים שלהם כלומר כל הרצונות החיצוניים שאומות העולם משפיעים עלינו, לא יצליחו לכבות את אהבת ישראל לאביהם שבשמים, אם יתן איש שזה סמאל, כל מה שיש לו בעולם הזה כדי שישתתף באלו המצוות עם ישראל, בוז יבוזו לו שאין צד הגוי שבנפש יכול להשתתף במצוות ישראל.

פנחס שיט-שכא שעור 107

חג הסוכות 

לא ניתן להתקרב להשם עם רצונות גויים בנפש.

רבי שמעון הוא נותן ההארה ממנו יונקים כל המינים בסוכות את החסד העליון, כדי להעביר אותו לגוף ז"א ממנו יונקת המלכות. 

תתכד) באו האבות ורע"מ ואהרן דוד ושלמה וברכו אותו את רבי שמעון ואמרו אליו, אתה מאור קדוש והחברים שלך שהם ששה כנגד אלו ז ספירות ואתה מאור הקדוש נר מערבי באמצע של כל ששת נרות שהם מאירים ממך. ובכל אחד נאמר בו נר ה' נשמת אדם. ור"מ מאיר בך ואתה והחברים שלך וכולכם אחד בלא פרוד כלל ומשם ואילך מתפשטים ענפים דהיינו אורות לכל בעלי החכמה, השלם הדברים של חבור הראשון שלך לעטר אותם על עניין סוכות.

תתכה) פתח המאור הקדוש ואמר מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת, לֹא יִשְׁטְפוּהָ; אִם-יִתֵּן אִישׁ אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ, בָּאַהֲבָה–בּוֹז, יָבוּזוּ לוֹ, מהו בוז למה יבוזו למי שמחליף אהבה בכסף

ב ו ז הוא יום השני ויום הששי ויום השביעי של סוכות שבהם היו מנסכים יין ומים. האהבה היא המטרה של יתר דבקות

תתכו) כי שבעת ימים של סוכות בהם היו מקריבים ישראל ע פרים לכפר על ע שרים של ע האומות כדי שלא ישאר העולם חרוב מהם. ז"ש ובחמשה עשר יום והקרבתם עולה אשה לריח ניחוח לה' פרים בני בקר שלשה עשר תמימים, וביום השני פורים י"ב וביום השלישי י"א, ברביעי יוד חמישי פרים תשעה, ששי שמונה שביעי שבעה וכולם יחד הם שבעים פרים ובכל יום היו מתמעטים, שואל למה מתמעטים .

תתכז) כאן מרמז הכתוב, ותנח התיבה בחדש השביעי שהוא תשרי, ומה שם בימי המבול והמים הלכו הלוך וחסור, אף כאן בתשרי שהוא חודש שביעי שבו כמה מצוות ראש השנה ויום הכפורים, סוכה לולב ואתרוג, ומינים של הלולב ושופר, הנה השכינה העליונה שורה על ישראל שהיא תשובה, דהיינו בינה הנק' תשובה שה"ס סוכה. ואתרוג שהוא מלכות ולולב שהוא הקב"ה דהיינו ז"א. מיד והמים היו הלוך וחסור מתמעטים שניתן להבין שעוונות ישראל הולכים ומתמעטים הממונים שהם מלאכי חבלה שממונים עליהם על העוונות הדומים למי המבול. עשה עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד, ובעת ההיא שמתמעטים העוונות מתמעטים הפרים שלהם ומתמעטים הממונים של ע אומות ומתמעטים ע אומות ומתמעט הטוב שלהם. אומות העולם הם הבחינות הנפשיות של השלא לשמה, אין לנו ברירה אלא להשתמש בהם מפני שהם הקליפות המחזיקים את הרצונות הגדולים שקשה להתמודד איתם בזמן תיקון, והדרך הנכונה להתייחס אליהם ע"י שהולכים ומפחיתים, כמו בהקרבת הפרים בסוכות שהולכים וחסרים, דהיינו השפעתם הולכת ומתמעטת וכך הולך ישראל ובהדרגה קונה את הכוח וחומר הגלם, הוא הרצונות עליהם יש לתת צורה חדשה של השפעה. רצונות אלו הם מי המבול, המים הזדונים, שהם שאלות הכפירה מי ומה, מי השם אשר אשמע בקולו, ומה העבודה הזאת לכם. מי ומה הם האתגרים כחומר הגלם הנפשי לעבודה. שדווקא כשבא אדם לעלות בקדושה מתעוררות בו השאלות הללו. כל זה עד שחוזרת היונה לשלום, יונה שמצד אחד היא לשון הונאה, דהיינו שלא לשמה, ומצד שני מביאה לשלום בבחינת אמונה. התשובה היא בחינת הסוכה, בינה. עם הבינה בחרו נשמות ישראל ביתר דבקות, כשבינה היא צורת הבורא שבנפש הנברא. תשובה היא מתן צורה אֳמוּנִית והשפעה לרצון שעולה מאומות העולם שבנפש, שהוא רצון לקבל לעצמו.

תתכח) בתיבת נח צווה הקב"ה להכניס עמו שנים שנים שבעה שבעה זכר ונקבה להיות לקרן להגן על נח ועל כל אלו שנכנסו עמו לתיבה, אף כך, אלו השומרים חגים וזמנים שהם ימים טובים, שנים שנים הם ב ימים דראש השנה וב' ימי שבועות ומשום שאלו השנים של שבועות הם מחמת ספק, הרי יש שני ימי פורים במקומם. שבעה שבעה הם שבעת ימי הפסח ושבעת ימי סוכות. נח כנגד יום השבת וזהה שכתוב מכל החי, כי שנים שנים שבעה שבעה יחד חשבון ח"י. 

תתכט) הסוכה מגנה על ישראל ז"ש וסכה תהיה לצל יומם מחרב, הרי שהסוכה מגנה. מה תיבת נח היא להגן אף סוכה להגן, ועוד מכל החי, היינו ח"י ברכות התפלה מהן מתחלקות לתשע תשע ברכות ועם ברכת המינים נשלמות יוד ספירות שהיא משלמת ל י, ט ראשונות ו ט אחרונות הם כנגד ע"ס דאור ישר שממעלה למטה וע"ס דאור חוזר ממטה למעלה והוא כנגד נח, כלומר שח"י ברכות התפלה הם כנגד ח"י של נח שהם שנים שנים שבעה שבעה גימ' ח"י

תתל) ועוד מכל החי, היינו שהשכינה מגנה על אלו השומרים את י שהיא אות שבת. ובגבול שלו שהו ח אלפים אמה דהיינו ב אלפים לכל צד. י מאות שבת ח של הגבור הם ח"י ועוד. מכל החי, היינו אלו השומרים אות ברית שהוא י שהוא לשמונה ימים שנשאר עליהם וביום השמיני ימול בשר ערלו. י מאות ברי ח על ח ימים הם ח"י. מכל החי אלו השומרים אות תפילין שהיא י שבהם שמונה פרשיות הרי י"ח ח"י הוא עניין רוחני של שמירה. 

תתלא) השכינה שהיא הסוכה מגנה עליהם ופורשת כנפיה עליהם כמו אם על הבנים, ומשום זה התקינו לברך הפורס סוכת שלום עלינו, ומשום זה בחודש שביעי שבבו כל אלו המצוות, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה של ישראל כאביהם שבשמים ואין מים רבים, אלא כל האומות והשרים שלהם כלומר כל הרצונות החיצוניים שאומות העולם משפיעים עלינו, לא יצליחו לכבות את אהבת ישראל לאביהם שבשמים, אם יתן איש שזה סמאל, כל מה שיש לו בעולם הזה כדי שישתתף באלו המצוות עם ישראל, בוז יבוזו לו שאין צד הגוי שבנפש יכול להשתתף במצוות ישראל.

פנחס שטז-שיח שעור 106

חג הסוכות

הצל שמגן על הנשמה הוא צל האמונה.

כל סיפור בתורה, וכל מצווה מעשית מסמנים מפגש נפשי, וכך גם כאן בישיבה בסוכה. לכאורה נועד הסכך להגן מפני השמש, אך לא כך, אלא להגן על הנשמה, על האמונה. לא בונים סוכה כדי להגן על הגוף, על הרצונות הגשמיים, אלא לנסוך ביטחון ע"י הרגשת האמונה. כשיושבים בסוכה יש לכוון כמו שהיו במדבר שהוא מקום נחשים ועקרבים, הכל נעצר בצל האמונה. לכן גם הלולב המסמן את עמוד השדרה, את הצדיק עליו ניתן לסמוך, וכך יש לכוון, להביא את האתרוג, את הלב לחיבור עם היסוד, עם הצדיק.

וסוכה תהיה לצל יומם היינו שצריכים לסכך וסכך נעשה לצל שנאמר בה בצל שדי יתלונן ולא בצל סוכת הדיוט המגן על הגוף משמש אלא צל להגן על הנשמה בסו"ה צלו חמתדי וישבתי אשר אמרנו בצלו נחיה הגוים. אין הסוכה מגינה מהשמש אלא מחוסר אמונה שמביאה לפחד. מי שמאמין לא מפחד. היציאה מדירת קבע זה דבר מפחיד, אך יוצאים מהדברים החיצוניים כדי לבוא לאמונה פנימית.

הקב"ה נותן לנו פעולות בעזרתן אפשר לעורר את הנקודה הפנימית הנכונה, זאת כאשר פועלים למטה כנגד המבנה המקביל בעליונים, מבנה שוודאי נכון. דרך הפעולה החיצונית מתקרבים לסוג של הנפשה פנימית, שהיא היגיעה הנדרשת.

פנחס שטז-שיח שעור 106

חג הסוכות 

כל סיפור בתורה מסמן מפגש נפשי, וגם כאן בישיבה בסוכה. לכאורה נועד הסכך להגן מפני השמש, אך לא כך, אלא להגן על הנשמה, על האמונה. לא בונים סוכה כדי להגן על הגוף, על הרצונות הגשמיים, אלא לנסוך ביטחון ע"י הרגשת האמונה. כשיושבים בסוכה יש לכוון כמו שהיו במדבר שהוא מקום נחשים ועקרבים, הכל נעצר בצל האמונה. לכן גם הלולב המסמן את עמוד השידרה, את הצדיק עליו ניתן לסמוך, וכך יש לכוון, להביא את האתרוג, את הלב לחיבור עם היסוד, עם הצדיק. 

תתיד) בחמשה עשר יום לחדש השביעי שהוא תשרי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים. בחמשה עשר היינו מצד י"ה שהם חכמה ובינה וחגותם אותו הוא אותיות ו שהוא עמוד האמצעי דהיינו ז"א. שבעת ימים היינו מצד בת שבע שהיא מלכות שהיא ה אחרונה. האבות שהם חג"ת ור"מ שהוא נצח ואהרן שהוא הוד ודוד שהוא מלכות ושלמה שהוא יסוד הנק' שלום הרי הם שבע כנגד שבע ספירות. אני רוצה לתקן לכם סוכה שהיא אמא עליונה שתסכך עליהם על שבע הספירות כאם על הבנים. הקב"ה נותן לנו פעולות בעזרתן אפשר לעורר את הנקודה הפנימית הנכונה, זאת כאשר פועלים למטה כנגד המבנה בעליונים, מבנה שוודאי נכון. דרך הפעולה החיצונית מתקרבים לסוג של הנפשה. 

תתטו) ומשום ז הספירות אמר הכתוב כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים דהיינו בז' ענני כבוד שה"ס ז' ספירות. סוכה עם אות ו היא בסוד ב' בנים שבינה מסככת עליהם שהם הויה אדני דהיינו ז"א ומלכות שכך עולה סוכה בחשבון יאהדונה"י כי סוכה היא אותיות כ"ו שהיא גימ' הויה וס"ה גימ' אדני והם סוד ב כרובים שהם סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו שה"ס ז"א ומלכות. כאשר כתוב סוכה עם האות וו זו הויה ואדני, ובלי וו זה שם אלוקים. 

תתטז) ויש עשרה טפחים בכרובים שהם זו"ן ממה ממעלה דהיינו ע"ס דאור חוזר מרגליהם  עד ראשיהם. וע"ס דאור ישר מראשיהם עד רגליהם ושורים על טפח שה"ס י ועשרה עשרה שבהם שממעלה למטה וממטה למעלה, דהיינו ע"ס דאור ישר וע"ס דאור חוזר היינו יוד גימ' עשרים. ומשום זה אמרו חכמים ששיעור סוכה לא פחות מעשרה ולא למעלה מעשרים. סוכה העשויה ככבשן היא מצד אמא שהיא דין עליה נאמר והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן והכל אחד שהכל בא לאותו עניין, לעורר את אמא עילאה לסוכך על בניה.

תתיז) וסוכה תהיה לצל יומם היינו שצריכים לסכך וסכך נעשה לצל שנאמר בה בצל שדי יתלונן ולא בצל סוכת הדיוט המגן על הגוף משמש אלא צל להגן על הנשמה בסו"ה צלו חמתדי וישבתי אשר אמרנו בצלו נחיה הגוים. לם עם ם הוא צלם שצל ה"ס הסכך וה ם' ה"ס ארבע דפנות הסוכה שנאמר בו אך בצלם יתהלך איש. ם סתומה יש לה ארבע דפנות שה"ס ד דפנות והסוכה הצל שמגן על הנשמה הוא צל האמונה. הצל הגשמי שעושים על הגוף הוא רק סימן, ויש לכוון בנפש לצל האמונה. לכן הסוכה לא באה לגוף, אלא לנשמה, ולמעשה כך כל המצוות המעשיות.

תתיח) ומה שהעמידו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח וכן למי שאומר שלשה כהלכתן ורביעית אפילו טפח הם משום זה ג' שיעורים שתים שלש ארבע שהם ביחד תשע ששתים הם חו"ב. שלש הם חג"ת ארבע הם נהי"מ והטפח שאמרו בשתים ובשלש הוא העשירי שהיא מלכות המשלמת כל חסרון. ומשום זה שיעור סוכה לא פחות מעשר שהיא מלכות שהיא העשירית של כל הספירות ולא למעלה מעשרים שהיא כ הרומזת על כתר עליון שאין העין שולטת בו שאין שם השגה שקשה לאדם להאמין בדבר שמעל ההשגה שלו. כבוד עליון עליו אמר משה, הראני נא את כבודך והשיב לו הקב"ה לא תוכל לראות את פני מעל המדרגה שלך ואין כבוד בלא כ.

תתיט) ומשום זה שערו בעלי המשנה כנגדם סוכה העשויה במבוי שהיא מצד או ב וכמין גאם שהיא צד אות ג וכמין צריף שהיא מצד אות ד ושבע אותיות הן בג"ד כפר"ת שהם הכפולות בדגש הרומזות על ז"ס חג"ת נהי"מ על בחינת הדין שבהם והם ראשי תיבות הרומזים על ז סוכות הפסולת מחמת הדין שבהם כ רומזת על סוכה העשויה ככבשן, ב על סוכת בורגנין ושאר האותיות על שאר סוכות הפסולות שכולן רומזות אצל בעלי המשנה כגון סוכת שומרי פירות סוכת רועים סוכת כותים. אין הסוכה מגינה מהשמש אלא מחוסר אמונה שמביאה לפחד. מי שמאמין לא מפחד. היציאה מדירת קבע זה דבר מפחיד, אך יוצאים מהדברים החיצוניים כדי לבוא לאמונה פנימית. 

תתכ) והם כנגד בג"ד כפר"ת שבעה ככבי לכת והם זכר ונקבה שבג"ד כפר"ת הרפויות הן בזכר והדגושות בנקבה ומשום זה נק' ז כפולות, וכמו שבעה נרות המנורה שה"ס ז"ס חג"ת נהי"מ שנאמר בה שבע ביום הללתיך, וכך נאמר שבעה ושבעה מוצקות שה"ס ז כפולות שהם שבע אותיות רפויות ושבע אותיות דגושות וכך שבע ספירות הן כפולות שיש בהם ז של דין ו ז של רחמים וכך שבעת ימי בראשי למטה דהיינו ז ספירות המלכות שהן דגושות בדינים ושבע למעלה, דהיינו ז"ס דז"א שהן רפויות מדינים שעל ז"ס שלמטה נאמר אין כל חדש תחת השמש, כי כל החדושים באים משמש שהוא ז"ס דז"א ולא מתחת השמש שהוא ז"ס המלכות. השאלה מה שולט, אם זה צד ההשפעה, צד הז"א שהוא צד הנשמה, אז הסוכה כשרה. וכאשר הסוכה דגושה, מצד המלכות אינה כשרה. 

תתכא) לולב זה צדיק שהוא יסוד כי הלולב דומה לחוט עמוד השדרה שיש בו ח"י טבעות כנגד ח"י נענועים שבלולב והם כנגד י"ח ברכות של תפלת העמידה והם כנגד ח"י אזכרות דהיינו שמות הויה שבהבו לה' בני אלים וכנגד ח"י אזכרות שבק"ש והנענוע של הלולב הוא לששה צדדים דרום צפון מזרח מערב מטה ומעלה שהוא בחשבון ששה וג' נענוענים לכל צד הם חשבון ח"י 

תתכב) הלולב נלקח ביד ימין וכלול ששה שהם ג הדסים כנגד גדולה גבורה ת"ת והם דומים לג' צבעים שבעין שהם לבן אדום ירוק ב בדי ערבות הם נצח והוד ודומים לב' שפתיים הלולב הוא יסוד ודומה לשדרה שבו קיום כל העצמות ועליו אמר דוד כל עצמותי תארנה ה' מי כמוך האתרוג הוא מלכות ודומה ללב שבו הרהורים אין מדובר על מלכות הנפרדת אלא על מלכות דז"א. שאמר דוד כל עצמותי תאמרנה, כל הוא יסוד שיסוד עצמותי תאמרנה השם מי כמוך.

תתכג) והנענועים של הלל הם משותפים בנענועים של נטילת לולב והם ח"י נענועים באנא ה' הושיעה נא, ח"י בהודו הראשון וח"י שבנטילת לולב הרי ע"ב נענועים ומשום זה לולב בחשבון ס"ח ועם ד מיני הלולב הוא בחשבון ע"ב והוא בחשבן חסד שהוא זרוע הימין. ומשום זה התקינו שהלולב יהיה בימין לצד החסד והאתרוג לצד הגבורה לשמאל כנגד הלב. ומשום אתרוג הדומה ללב, התקינו שיהיה ביד שמאל. לולב בימין ואתרוג בשמאלו והם כנגד זכור ושמור ומי הנוטל שניהם, הלולב והאתרוג, הוא עמוד אמצעי דהיינו ז"א הלולב הוא בימינו ואתרוג בשמאלו. את האתרוג הלב, יש לקרב ללולב, ליסוד ולא ההיפך. 

פנחס שיג-שטו שעור 105

.יום הכיפורים

המבחן של האדם הוא האם הוא מנצל את יום הכיפורים כדי לתקן את רצונותיו. השאלה היא האם הסיבה לפעולות שעושה האדם, היא כדי לשרת את האני הפרטי שלו, את הנחש, או את המטה, את התכלית. ההזדמנות של יום כיפור היא, שמי שעבד ליצר הרע, "המעסיק" שלו נח ביום הזה, ויכול האדם להגיע לטהרה, שאין הנחש יכול לשלוט בו. המבחן של האדם, האם מוכן הוא לוותר על הרצונות הזרים שבו.

תתז) ובעשור לחודש השביעי שהוא תשרי, מקרא קדש יהיה לכם, זהו יום הכיפורים שהוא עשירי, י הכלול מעשרת ימי תשובה, והתקינו בו ה תפילות כדי לחבר י חוכמה עם ה דהיינו חכמה עם בינה. מהו מקרא קדש, היינו להבדיל אותו משאר הימים שיש בהם עבודה של חול ומשום זה כל מלאכת עבודה לא תעשו. לשבת קוראים קודש, וכאן מקרא קודש

תתח) כי הימים שיש בהם מלאכת חול, הם מצד עץ הדעת טוב ורע, שנהפך ממטה לנחש ומנחש למטה לכל אחד לפי מעשיו, ומטטרון זהו מטה, וסמאל הוא נחש. אבל ביום הזה שהוא יום הכיפורים הנק' קדש, שולט בו עץ החיים, שאינו מתחבר עמו השטן ופגע רע, ומצדו לא יגורך רע, אלא כולו טוב כך שהיצר הרע לא יכול להאחז בו. ומשום זה בו בעץ החיים ינוחו העבדים, ובו הם יוצאים לחירות בו יוצאים מכבליהם.

ימות החול הם חג"ת נה"י דמטטרון הנמשך מצד עץ הדעת טוב ורע, שהוא המלכות וע"כ נוהג בימות החול טוב ורע, אם זכה הוא דבוק במט"ט הנקרא מטה, ואם לא זכה הוא דבוק בסמאל שהוא רע הנק' נחש. וכן מתהפכת השליטה באדם לפי מעשיו גם מצד מעשי התחתון וגם מצד ההשגחה, שז"ס מטה המתהפך לנחש, כי המעשים מהפכים לו השליטה של טוב או רע, אבל ביוה"כ הנק' קדש, שולט עץ החיים שהוא ז"א שכולו טוב, ואין בו אחיזה לשטן וסמאל, והזוכה להתדבק ביוה"כ שה"ס עץ החיים, כבר יצא מכלל התהפכות ממטה לנחש, וזוכה להיות דבוק בו לנצחיות, ואין עוד לשום רע שליטה עליו. וזס"ה על יום הכיפורים לא יגורך רע. יום הכיפורים מייצג את פנימיות המדרגה, מוותרים על כל הדברים החיצוניים, ומי שנדבק בנקודה הפנימית שבנפש, שדרכה מתקשרים לבורא, עליו נאמר לא יגורך רע. והוא הזוכה להתדבק בעץ החיים, כי אז נעשים בני חורין ממלחמת הטוב ורע ויוצאים מכבלי הס"א לנצחיות. הדבקות בנקודה הפנימית ביום הכיפורים מוציאה אותנו מהמלחה להשתחרר מהקליפה. יש לנצח בלחמה, שאז יצר הרע מודע שצריך להיות טובים, וגם הוא רוצה לעבוד את השם. 

תתט) אותם שיש עליהם גזר דין בנדר ושבועה שלא לשנות הגזר דין, התקינו לומר משום זה, כל נדרי ואיסרי, כולהון יהון שביתין ושביקין לא שירין ולא קיימים אין להם קיום, מבטלים אותם, אלא שיתבטל גזר הדין מעליהם. ומשום זה הנדר שהוא בשם הויה ת"ת, והשבועה היא בשם אדני שהיא מלכות, שהם גרמו בעונותיהם על הגלות שלהם. הנה על ידי חכמה ובינה שם י"ה יהיו נעזבים ומשבתים לא יהיו חזקים ואל יתקיימו ונסלח לכל עדת בני ישראל. החסד הוא מים הגבורה אש, ת"ת אויר, וכיון שהנדרים הם בת"ת שבינה היא תפארת דגוף שהוא אוויר ע"כ העמידו בעלי המשנה התרת נדרים פורחים באוויר שההתר מן חכמה ובינה פורח באויר שהוא ת"ת ומבטל משם את הנדר. 

הנדר והשבועה מהם יש להשתחרר, כובלים את האדם לעניין מסוים. כאשר הדבר היחיד שראוי לבחור להיות כבול אליו, הוא הבחירה ביתר דבקות. כל דבר אחר שאדם כבול אליו, שאינו משרת את עניין הדבקות, הוא קשר לא נכון. נשמענו בסיני נעשה ונשמע, מכאן שכל שבועה או נדר שאינם נעשה ונשמע, מהם יש להשתחרר. י"ה כנגד אבא ואמא, התבטלות שלמה היא האות יוד, ואהבה האות ה, בדרך תורה ומצוות.

נדר מבינה/תפארת, שם הויה, שבועה ממלכות, ומכאן קל וחומר ששבועה היא פרט בכלל הנדרים. 

תתי) ומשום שהשבועה היא ממלכות, שהיא למטה מנדר שהוא בת"ת, העמידו שנדרים עולים על שבועו ועוד העמידו כל הנשבע כאלו נשבע בחיי המלך. המלך עצמו הוא אדנ"י שהיא מלכות. חיי המלך הם הויה שהוא ז"א שממנו החיים אל המלך שהיא המלכות ומשום זה כתוב, כי ידור נדר להויה שהוא ז"א. הנדר עולה על השבועה. 

תתיא) ואף כך יש סוד אחר, חיי המלך הם חכמה ז"ש החכמה תחיה בעליה. לפיכך כל הנודר בהויה שהוא ת"ת הוא כאלו נדר בחכמה דז"א שהוא הויה במילוי אלפין יוד הא ואו הא שהוא חיי המלך, שהוא חיי ז"א, וכל הנשבע באדני הוא כאלו נשבע במלך עצמו, היינו כי עצמו היא אמא עליונה, דהיינו בינה שדומה כאלו נשבה בה שהיא עצם השמים לטהר. שהם המוחין של המלכות כי מצד החסד נק' המלכות עצם מעצמי, ומצד הגבורה נק' המלכות ובשר מבשרי. ובחכמה שהיא חיי הת"ת דהיינו המוחין שלו הוא ת"ת עולה להקרא אדם גימ' מ"ה כהויה במילוי אלפין הנ"ל. ז"ש כתפארת אדם, כי תפארת נק' אדם בזמן שיש לו המוחין דחכמה שה"ס שנק' בהויה דאלפין גימ' מ"ה.

תתיב) ונאמר בים הכפורים ועניתם את נפשותיכם, וכן ובעשור לחודש השביעי הזה תענו את נפשותיכם. והתקינו בה ה עינויים כדי שתתלבן ה הקטנה שהיא מלכות, ב ה עליונה שהיא בינה שממנה נמשכים העינויים דהיינו מקו שמאל שלה, שהם ה תפלות לקיים בישראל, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, וזה סוד של לשון של זהורית שהיו קושרים על פתח האולם מבפנים, וכיון שהגיע השעיר למדבר, היה מלבין משום שכל עונות בית ישראל מגיעים למלכות והתשובה שהיא בינה מלבנת אותם כשמעלים את המלכות ומקבלים את כח ההשפעה מבינה, אז המלכות מתלבנת. משום שכתוב במלכות אני ה' השוכן אתם בתוך טומאותם וד' בגדי לבן וד' בגדי זהב ללבוש ה"ס יאהדונהי שהוא שילוב הויה אדני כי ד' בגדי לבן ה"ס ד' אותיות הויה ו ד' בגדי זהב ה"ס ד' אותיות אדני.

תתיג)  והתקינו לתקוע שופר ביום הכפורים להעלות קול שהוא ו דהויה דהיינו ז"א לחרות, שהוא בינה לזה צריך לכוון בעיקר בתקיעה האחרונה, בתרועה הגדולה, לכוון שצד שמאל יצא לחירות שנאמר בה בכל צרתם לו צר, אשר לו הוא בא' ובו' דהיינו קרי וכתיב כי כתיב א וקרי ו כי בכל צרתם רומז על ה עינויים והדינים שמקורם הוא בבינה בקו שמאל שלה ובסוד תקיעת שופר מעלים ז"א ג"כ שם לבינה וע"כ יש כתיב וקרי בא' ובו' אשר א רומזת על בינה בסוד אלף בינה, ו רומזת על ז"א שעלה לבינה ועבודת יום הכפורים היא באריכות והיא כלולה מג' מדרגות מחשבה דבור ומעשה.

פנחס שיג-שטו שעור 105

.יום הכיפורים

המבחן של האדם, האם מוכן הוא לוותר על הרצונות הזרים שבו.

המבחן של האדם הוא האם הוא מנצל את יום הכיפורים כדי לתקן את רצונותיו. השאלה היא האם הסיבה לפעולות שעושה האדם, היא כדי לשרת את האני הפרטי שלו, את הנחש, או את המטה, את התכלית. ההזדמנות של יום כיפור היא, שמי שעבד ליצר הרע, "המעסיק" שלו נח ביום הזה, ויכול האדם להגיע לטהרה, שאין הנחש יכול לשלוט בו.

ביום הזה שהוא יום הכיפורים הנק' קדש, שולט בו עץ החיים, שאינו מתחבר עמו השטן ופגע רע, ומצדו לא יגורך רע, אלא כולו טוב כך שהיצר הרע לא יכול להאחז בו. ומשום זה בו בעץ החיים ינוחו העבדים, ובו הם יוצאים לחירות בו יוצאים מכבליהם.

יום הכיפורים מייצג את פנימיות המדרגה, מוותרים על כל הדברים החיצוניים, ומי שנדבק בנקודה הפנימית שבנפש, שדרכה מתקשרים לבורא, עליו נאמר לא יגורך רע. והוא הזוכה להתדבק בעץ החיים, כי אז נעשים בני חורין ממלחמת הטוב ורע ויוצאים מכבלי הס"א לנצחיות. הדבקות בנקודה הפנימית ביום הכיפורים מוציאה אותנו מהמלחה להשתחרר מהקליפה. יש לנצח בלחמה, שאז יצר הרע מודע שצריך להיות טובים, וגם הוא רוצה לעבוד את השם.

הנדר והשבועה מהם יש להשתחרר, כובלים את האדם לעניין מסוים. כאשר הדבר היחיד שראוי לבחור להיות כבול אליו, הוא הבחירה ביתר דבקות. כל דבר אחר שאדם כבול אליו, שאינו משרת את עניין הדבקות, הוא קשר לא נכון. נשבענו בסיני נעשה ונשמע, מכאן שכל שבועה או נדר שאינם נעשה ונשמע, מהם יש להשתחרר.

פנחס שי-שיב שעור 104

תשצה) המנורה שבעת הנרות שלה ה"ס את שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך שהן כנגד שין של ג ראשים, ש ו ש של ארבע ראשים שבתפילין דהיינו כנגד ז ראשים שבב/ שנין והם כנגד ז ברכות דק"ש שהם בשחרית, מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. לאח"כ כתוב המצוה שכהן גדול בעבודה משמש בכנפי מצוה שהם פעמונים ורימונים שהם כמו הקשרים והחוליות שבציצית, והציץ שהוא כמו תפלין, משם ואילך כתוב ועשית מזבח מקטר קטרת.

והקרבתם אשה עולה

יש להביא קרבן על מחשבה לא ראויה.

מלמד כאן על חשיבות תפקיד האש בנפש האדם, דין ששורף ומכלה, ומצד שני מבשל. כאשר מישהו רוצה להתקדם רוחנית, ולשרוף הרהורים אסורים, עליו להרהר בשריפה של אותו דבר. ביהדות לא שורפים גופה כדי להראות שאנחנו מאמינים בתחיית המתים. קורבן עולה מביאים על הרהור הלב, כלומר כאשר אדם רק בשלב מחשבה, אפילו עוד לא עשה כלום, כאשר ירצה לתקן הרהור זה שמפריע לו בדרך השם, צריך בשביל זה אש. 

המחשבה שבאה מהכוח המדמה גם עושה רושם בנפש, ולכן גם ראייה של דברים אסורים משאירה רושם בנפש, ולכן יש להביא קורבן על הרהור הלב. 

חשוב מה אדם מקריב, באיזה מקום ומתי, כלומר מה הוא מתפלל, באיזה בית כנסת, ובזמני התפילה. 

כשבא אדם לעשות עבודת קודש, צריך לדייק. מה אתה עושה, מתי ובאיזה מקום. לכן בחג שבועות לומדים כל הלילה, מכינים את הכלה לזיווג, טובלים במקווה, ואז מתחברים בתפילה.

תשצו) פתח ר"מ כתוב בפרשה זו והקרבתם אשה עולה לה' והעמידו אשר עולה היא לאשים שכולה נשרפת באש ומשום זה סמך עולה לאשה, ועוד העמידו שאין עולה באה אלא על הרהור הלב שזו בחינת המחשבה, תיקון שלא בא על הגוף ולכן הולך כולו להשם.

תשצז) ודאי כל הקרבנות אינם באים אלא לכפרה, כל קרבן וקרבן מכפר על כל אבר ואבר הרוחני של האדם כפי החטא שחטא באותו אבר. על טפות המוח דהיינו החטא של מוציא זרע לבטלה, מביא עוגות מצות כי לא חמץ, דהיינו אם זרק טפות ראשונות מטרם שהחמיצו במקום שאינו שלו. דהיינו בלי נקבה אסורה שבה מחמיצים הטפות. ועל אלו שהחמיצו שזרק אותם במקום שאינו צריך, דהיינו בנקבה האסורה לו ששם מחמיצים הטפות הוא צריך להביא עליהם לחם חמץ, ואלו לחמי תודה ך היו מהם חמץ ומהם מצה. אין מדובר כאן על איבר בגוף הגשמי אלא על איבר רוחני, ולכן מייחס התיקון למחשבה, למוח, לדעת הקשורה ליסוד. 

תשצח) פרים הם מצד הדין פר עולה בגמטרייה אותיות מנצפ"ך וכן כבשים ואילים ועתודים ועזים כולם הם מצד הדין משום שהם פני שור שנאמר ופני שור מהשמאל שהוא דין. כולם הם שחיטתם בצפון וקבול דמם בכלי שרת בצפון. שחיטה קבלה וזריקה כולם בצפון שהוא צד שמאל כדי לבשם ולהמתיק מדת הדין, הא לבית דין מצד הגבורה. בית דין הגדול הוא מצד הגבורה ששם בינה בית דין הקטן הוא מצד המלכות וכל אלו שופכי דמים למצוה הם מצד הגבורה. כל הפעולות שעושים בקורבן הן לצד צפון, מפני שכאן השמאל דקדושה ויש למתק את הדין

תשצט) ומה שהעמידו עולת שבת בשבתו ולא בשבת אחר הוא משום שעבר יומו בטל קרבנו ואין להשלימו בשבת אחר. הקרבן דוחה שבת, ומדליק אש בשבת הוא משום שהוא אש קדושה שכל אש הקורבנות קדושה היא קדושה ושבת קדושה אוחזות הן זו בזו. אש של יום חול אסור להדליק בשבת, ואך את אש הקדושה של הקורבנות בבית המקדש צריך כדי להעלות הקורבנות, אל לא קורבנות של יום חול. 

תת) אבל אש של חול אסור לאחדו בקדש דהיינו שבת, ומשום זה צווה לישראל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, כי זה או כלאים של טוב ורע, כי בשבת שול בו עץ החיים שאין בו תערובת של טוב ורע. וחולין של טהרה אסור לערב באש קדושה כל שכן חולין של טומאה שאסור ערב אותם בקדושה, אפ כך כל הקרבנות נק' בשר קדש, וכל הקרבנות של כל מין, יש בהם חולין דטהרה ויש בהם קדש וקדש הקדשים.

תתא) והסוד הוא כי יש הפרש בין קדש לקדש, ז"ש והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. אף כאן אשים של הקרבנות אינן שוות, כי אש של גבוה יותר מקודש מאש הקדש שלמטה שנק' אש עצי הקדש, או אש בשר הקדש. ואש הקדש יש בו הפרש לבין אש של הדיוט המובא על המזבח, אע"פ שהעמידו עליה שמצוה להביא אש מן ההדיוט שנותנים אש מלמטה עם האש שבאה מלמעלה, אע"פ שיש אש קדוש על המזבח, כי כל אחד צריך למקומו.

תתב) ישראל נמשלו לזה, כי ישראל בכלל נק' מלכים, כמו שהעמידו כל ישראל בני מלכים, אבל כשנכנסו לבית המקדש כל אחד שרה במקומו כראוי לו הכהנים לבדם ולויים לבדם וישראל לבדם כל אחד עושה את תפקידו למען הכלל. אף כאן כל הקרבנות אינם שווים אע"פ שכתוב בכולם קרבן לה' כי הוא הקב"ה מחלק הכל כל אחד ואחד כראוי לו. וסוד זה נודע בפרי בפרים החג שהיו ישראל מקריבים לפני ה' שהיה מחלק אותם לקיום ע האומות.

וביום הבכורים

הבכור מקבל פי שתים, חלק שלו וחלק שני כדי להשפיע בקדושה הלאה.

תתג)) אמר המאור הקדוש שהוא רבי שמעון, קום ר"מ משנתך כי אתה והאבות נק' ישיני עפר שבניגוד לאפר, עפר עוד יכול להצמיח, כי עד עתה הייתם עוסקים בתורה באלו ישנים במשנה שנאמר בהם ועל הארץ תישן, וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' אתם האבות הקדושים ומשה רבינו הם בכורים של השכינה אתם התחלתם את היהדות, ובמעשים שלכם השכינה מתחדשת תפלות האבות בכל יום שהעמידו בעלי המשנה תפלות כנגד אבות תקנום. אשר שחרית תיקן אברהם, מנחה יצחק וערבית, קו אמצעי יעקב. ובק"ש שאמר ר"מ דהיינו משה רבינו, שמע ישראל והעמידו כל הקורא ק"ש בכל יום כאלו הוא מקיים והגית בו יומם ולילה. רואים שהתפילות הם כנגד האבות ומשה, וקורא להם רבי שמעון להתעורר שכן הם פורצי הדרך הישרה. 

התפילות מביאות להתחדשות השכינה הקדושה.

תתד) ודאי בתפלה שלכם ובק"ש שלכם, השכינה מתחדשת לפני הקב"ה ומשום זה נאמר והקרבתם מנחה חדשה לה' דהיינו בתפלות שהן במקום קרבנות. ובאיזה קרבנות שהם תפלות היא מתחדשת, היינו בשבועותיכם דהיינו שבועות, שבו מתן תורה ונק' חמישים יום לעומר ובו שבעה שבועות מצד אותו שנאמר בו שבע ביום הללתיך, שהיא מלכות שנק' כלה שהיא כלולה בשבע ספירות חג"ת נהי"ם וכלוללה בבינה והיא מתפשטת ב ה ספירות חג"ת נ"ה לחמישים. מלמד שמבקש מהם להתעורר לצורך קבלת התורה, שיעלו ביקוש ויתפללו שעם ישראל יקבל את התורה. 

תתה) יסוד שנק' כל גימ' חמישים, כלול גם כן מאלו החמשים שהם חג"ת נ"ה שכל אחת כלולה מעשר היסוד הוא הכלל שלהם והמלכות נק' כלה שהוא אותיות כל ה דהיינו ה ספירות הכלולות מחמישים, כולן נבלעות בתוך חמישים, חכמה שהיא י עליונה מובלעת תוך חמשים כי ה פעמים י שהיא חמישים ויש י"ה בחכמה שמכפילים זו על זו והם חמשים ויש בחכמה שמכפילים י פעמים ה והיא בחשבון כל כי הבינה נק' ים שהוא חמשים והוא בגימטרייה ים התורה שנקרא שלום שמבינה הנק' ים תצא התורה שהיא ז"א. המקור שלה היא כתר שאין לו סוף, שאר ספירות שהם חג"ת נהי"מ נק' על שמה שבעת ימים וים הוא בחשבון חמישים נמצא שבכל אחת י חמשים ומלכות נק' ים סוף על שם שהיא הסוף של כל הימים ניקראת סוף רק מצד סיום רגלין, או מלכות שנגנזא ברדלא. וכאשר אין המלכות עומדת לבדה, אלא בהתכללות עם בינה, נק ים שלום, כנרת, ים התורה. 

תתו) ומשום זה שכל אחת משבע שבועות היא חמישים, מנחתם שלשה עשרונים ושני עשרונים שהם חמשה עשרונים שהם חמש פעמים עשר, כי כל עשרון הוא עשר, ה עשרונים חמישים, ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרונים לפר האחד ושני עשרונים לאיל האחד עשרון עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים הם כנגד שבע שבתות תמימות תהיינה הן שבע מלכיות כי מלכות נק' שבת שעלתה לבינה וכל אחת עם ששה ימים שלו שהם חג"ת נה"י שהם גימ' חמישים עם יום שבועות. שבע שבתות עם הכולל. 

פנחס שי-שיב שעור 104

והקרבתם אשה עולה

הַבְּכוֹר מְקַבֵּל פִּי שְׁתַּיִם, חֵלֶק שֶׁלּוֹ וְחֵלֶק שְׁנֵי כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ בקדושה הָלְאָה.
התפילות מביאות להתחדשות הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה.
יֵשׁ לְהָבִיא קָרְבַּן עַל מַחְשָׁבָה לֹא ראוּיה.

מלמד כאן על חשיבות תפקיד האש בנפש האדם, דין ששורף ומכלה, ומצד שני מבשל. כאשר מישהו רוצה להתקדם רוחנית, ולשרוף הרהורים אסורים, עליו להרהר בשריפה של אותו דבר. ביהדות לא שורפים גופה כדי להראות שאנחנו מאמינים בתחיית המתים. קורבן עולה מביאים על הרהור הלב, כלומר כאשר אדם כבר בשלב מחשבה, אפילו עוד לא עשה כלום, כאשר ירצה לתקן הרהור זה שמפריע לו בדרך השם, צריך בשביל זה להפעיל את הדמיון ולראות אש שורפת ומכלה מחשבה רעה.

גם המחשבה שבאה מהכוח המדמה (כפי שרבי נחמן קורא ליצר הרע) עושה רושם בנפש, ולכן גם ראייה של דברים אסורים משאירה רושם בנפש, וחייב להביא קורבן על הרהור הלב.

חשוב מה אדם מקריב, באיזה מקום ומתי, כלומר מה הוא מתפלל, באיזה בית כנסת, ובזמני התפילה.

כשבא אדם לעשות עבודת קודש, צריך לדייק. מה אתה עושה, מתי ובאיזה מקום. לכן בחג שבועות לומדים כל הלילה, מכינים את הכלה לזיווג, טובלים במקווה, ואז מתחברים בתפילה, ואומר הזוהר שאין קורבן עולה באה, אלא על הרהור הלב שזו בחינת המחשבה.

כל הקרבנות אינם באים אלא לכפרה, כל קרבן וקרבן מכפר על כל אבר ואבר הרוחני של האדם כפי החטא שחטא באותו אבר. אין מדובר כאן על איבר בגוף הגשמי אלא על איבר רוחני, ולכן מייחס התיקון למחשבה, למוח, לדעת הקשורה ליסוד, הוא הצדיק שבנפש כל יהודי.

 אומר הזוהר שישראל בכלל נק' מלכים, כמו שהעמידו כל ישראל בני מלכים, אבל כשנכנסו לבית המקדש כל אחד שרה במקומו כראוי לו הכהנים לבדם ולויים לבדם וישראל לבדם כל אחד עושה את תפקידו למען הכלל.

אמר המאור הקדוש שהוא רבי שמעון, קום משה משנתך כי אתה והאבות נק' ישיני עפר שבניגוד לאפר, עפר עוד יכול להצמיח, כי עד עתה הייתם אתם האבות הקדושים ומשה רבינו, הם בכורים של השכינה, אתם התחלתם את היהדות, ובמעשים שלכם השכינה מתחדשת תפלות האבות. רואים שהתפילות הם כנגד האבות ומשה, וקורא להם רבי שמעון להתעורר שכן הם פורצי הדרך הישרה.

מהם מבקש רבי שמעון להתעורר לצורך קבלת התורה, שיעלו ביקוש ויתפללו שעם ישראל יקבל את התורה.