פנחס נב – נד שעור 18
למה ישראל בצער יותר משאר העמים
כָּל הָעַמִּים אֵינָם יְכוֹלִים להתקיים בָּעוֹלָם בְּלֹא יִשְׂרָאֵל.
רַק דֶּרֶך לְ"ב נְתִיבוֹת ההשפעה יֶשְׁנוֹ חיבור לַמֶּלֶך, בֵּין מֹחַ לַלֵּב.
מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה חֶסְרוֹנוֹת בְּדֶרֶך, מֵאֲבֶּד אֶת הדחף לְתַקֵּן.
הַמַּאֲכָל לֹא נוֹעַד לֶבְּרִיאוּת הַגּוּף, אֶלָּא לֶבְּרִיאוּת הַנְּשָׁמָה.
למרות שהגוי שלא רצה לקבל תשובות על השאלות לרבי אליעזר, רבי אליעזר ענה לאחר מכן מפני שאלו שאלות יסוד בתפקיד האדם כפרט, לגבי תפקידו בכל.
על השאלה לגבי בניית בית מקדש שלישי, עונה בשם רבי אליעזר שאת הבית השלישי יבנה הקב"ה, מכאן שהשאלה מופרכת.
השאלה השניה ששאל אותו הגוי הוא כך, כי ודאי אנו קרבים אל מלך העליון יותר מכל שאר העמים, שישראל עשה אותם הקב"ה לב של כל העולם, וכך הם ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האברים, למרות טענת הגוי שישראל נמצאים יותר בצער.
בחינת הלב שבנפש יודעת על מה להצטער, שאר האברים אינם חשים בעוצמה את הריחוק. הלב נק לב על שם ל"ב נתיבות החוכמה דרכם ראוי לקבל את האור.
על האדם לדעת כיצד למנף את הצער מהריחוק מהשם כדי להתקדם ולבוא בביטול להשתוקקות לחיבור. אחת הבעיות המרכזיות הנובעת משאיפה לשלמות, היא שמתוך עצלות נוהגים אנשים כאילו הם כבר במטרה, למרות שהם עדיין בדרך. מי שאינו רואה חסרונות בדרך, מאבד את הדחף לתקן. כך למשל החיסרון בבית הבחירה, חייב להביא את האדם לתת יגיע כדי לבנות את המשכן הפנימי בנפשו. את השלמות שבמטרה חווים ביום השביעי בשבת, כדי לטעום ולהתחזק, אך אין להתבלבל, זוהי שלמות שבדרך.
כאן עונה רבי אליעזר, שהכן עם ישראל נמצאים בצער יותר מהגויים, אך ישראל משתמשים בצער זה כדחף לבנייה נפשית של בית הבחירה.
ישראל של אכלו נבלות וטרפות למה הם חלשים
השאלה האחרת ששאל הגוי שישראל אינם אוכלים נבלות וטרפות וטנוף ולכלוך של שקצים ורמשים כשאר העמים ועכ"ז הם חלשים מהם. כך הוא, כי הלב שהוא רך וחלש והמלך והקיום של שאר האברים אינו לוקח מאכילת האדם למזונותיו, אלא הברור והצח מכל הדם הנעשה מהמאכל. ישנו יתרון ברור לזכות הזאת, למזון שאדם מכניס לפיו, לדברים ששומע ורואה, שהם מעודדים את חומרי הגלם מהם בונה את נפשו. יש ואדם מרגיש שלמות בלב, שהוא חי את הדבר האמתי, וכך מתוך בחירה יכול להיות שלם.
בתשובות רבי אליעזר לומדים, שעצם ההשתוקקות והיגיעה של הנברא לבניית הקשר, היא האמת שבדרך, וממילא כאשר הנברא רוצה, הקב"ה יבנה את הבית השלישי, אִם-יְהוָה, לֹא-יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ, ששוא היא קליפת הגאווה. לגבי המאכלות הכשרים עונה שעם ישראל לא צורך כל אור, כל תענוג, אלא בדיוק לפי מה שמתאים לזכות הרצונות שיתאימו להגיע לתכלית. ולראיה היהדות שלמה ויציבה בכל תלאות הדורות.
הקודם