כאשר אדם מרגיש חַיּוּת פנימית ורוצה לנוע, השאלה מאיפה באה התנועה. כאשר התנועה היא לכיוון התכלית, האדם מרגיש זרימה בתוכו והתחברות לדבר גדול ממנו. ואם חלילה מתנגד לתנועה לכיוון הנכון, הוא ירגיש שהעולם מתנגד לו, הוא שוחה נגד הזרם.
וכאשר העולם עצמו הולך נגד הזרם לכיוון הנכון, כאן הוא שוחה נגד הזרם החיצוני, ומרגיש שהוא עם הזרם הפנימי, ומכאן לוקח כח.
ברגע שצד חיה, חַיּוּת שבאדם מתקשרת לנקודה פנימית עליונה, אותו כוח נפש מיוחד מוליכו. הבעיה מתחילה כשאדם אינו מזהה את פנימיותו. הוא בכלל לא יודע לרצות לאן ללכת, אז כל שאר כוחותיו לא יכולות להצטרף.
יש את הרוח הפנימית ולפיה לשם הולכים כל השאר הרוחות. רוח המדבר שהוא ז"א רוח הכולל כל הרוחות בתוכו, רוח נסתר וגנוז ברוחן של החיות.
ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות, כמראה הלפידים. יחזקאל לא ראה את הדמות עצמה, אלא צורת מראה של המשרתים אותה, היינו גחלי אש, המשרתים את צורת הדמות הפנימית. את הדמות יחזקאל לא ראה אלא את הלבושים שהם גחלי אש.
השפע/ החכמה הנגלית בקו שמאל של החיות, בפני שור, אינה נגלית, אלא ביחד עם דינים ועונשים, וכפי שלמדנו בקדושה, החכמה צריכה להיות רק ממטה למעלה, לדחות קבלת אור לפרטיות. על הרשעים הממשיכים החכמה ממעלה למטה. הרוצה לגלות את החכמה, וגחלי האש והשרפים עוזרים לגלות את החכמה, מפני שבלי הדינים הללו אין החכמה שבשמאל מתגלית. אפשר להשתמש בהם בצורה טובה, בגילוי החכמה, בגילוי הרצון, ואפשר שלא.
כי בהם הסתכל יחזקאל שניבא בגלות בדינים האלו כדי לראות את אותה דמות. הדינים האלו הנק שרפים. מלמד כאן שישנם כמה שלבים כדי להיכנס פנימה. יחזקאל ראה את גחלי האש מבחוץ ולא כמשה רבינו. ראה יחזקאל בגחלי האש ובתוכם ראה דמויות, הם המראה של החכמה שאינה נראית אלא בלבושים.
יש כל מיני צורות לראות את הרוח שמובילה את האדם. בגלות על נהר כבר ראה יחזקאל דרך השמאל, דינים, גחלי אש.
אדם מסתכל בעולם, ורואה דברים קשים שקורים כמו רעידות אדמה, מלחמות. למה זה מראה העולם למי שמסתכל דרך השמאל. כשאתה רואה דברים ראים, אל תאמר שאין דברים טובים, אלא שאותה דמות פנימית, אותה רוח של העולם נראית כרגע דרך הצורך לתת עונש ותיקון לאותם רשעים.
לא מראים לנו את העולם כפי שהוא באמת. מלמעלה יורד רק טוב, הקב"ה טוב ומטיב. אך כדי שנתקן עצמנו מראים לנו את העולם דרך שכר וענש, כדי שנראה את התיקון שמצריך דינים כדי להיתתקן.
כשאדם מסתכל דרך דינים, עליו להיות זהיר, יבדוק בביקורת עצמית, כדי לבחון את המציאות דרך התיקונים שעליו לעשות.
הכיוון הנפשי הנכון, הוא לעבר היחד, לטובת הכלל, לכיוון השכינה הקדושה שיכולה להאיר ממטה למעלה. אך אם תבוא לכיוון אחר, הדינים ילכו למקום לא טוב.
רוצה יחזקאל לדבר על הדמות, אבל אי אפשר לדבר על הדמות, לכן מדבר על המראות של אותה דמות, שאותן לראות דרך ההלבשה שלהן. כאשר מדובר על השמאל, אז יחזקאל ראה אותם דרך לבוש גחלי האש, הדינים של קו שמאל. יחזקאל רואה אותן דרך מדרגות, ממעלה למטה.
בשמאל הוא רואה את צורת החכמה, אשר בקדושה משתמשים איתה כדין נגד הרשעים.
כשאדם עושה עבודת נפש, דינים אלו כנגד הדברים שמפריעים ורוצה הוא להסיר מעצמו.
עליו להיות קשה וחזק ולהתגבר על עצמו. באלו המלאכים הנק לפידים, אשר דרכם צריך לראות את התיקונים שיש לעשות.
הדרך לראות את המראה, שיש שם קדושה, אפשרית בתנאי שפועלים ממטה למעלה, דוחים את הקבלה של האור/השפע לפרטיות.
1. כיצד התנועה של החיות נעשית מי קובע את התנועה?
2. מהו שנאמר קדוש קדוש קדוש ג' פעמים?
3. מדוע כתוב דמות החיות מראה כגלחי אש בוערות ולא דמות החיות?
אגב כך הסבר מהו גחלי אש.
4. מי היא המתהלכת בין החיות?
1. כיצד התנועה של החיות נעשית מי קובע את התנועה?
2. מהו שנאמר קדוש קדוש קדוש ג' פעמים?
3. מדוע כתוב דמות החיות מראה כגלחי אש בוערות ולא דמות החיות?
אגב כך הסבר מהו גחלי אש.
4. מי היא המתהלכת בין החיות?
אין האדם נבחן על פי הפרטיות שלו, אלא על פי כוחו לבטל את התאוות האישיות למען הכלל. ראיה דרך הפרטיות היא עיוורון, מאחר ולא ניתן למשוך אור ולקבל אותו בפרטיות.
מבחן פשוט לאדם לדעת האם הוא משפיע או מרמה את עצמו, ישאל עצמו איפה הוא רוצה שתתקבל התוצאה, אצלו בפרטיות או בזולת, בכלל. כלומר האדם נבחן בכמה הוא מוכן לשלם עבור האידאלים והערכים הגבוהים.
וזהו מצב אבסורדי שאנשים מבקשים לבורח מהעבודה, אין אפשרות כזו. ההשגחה העליונה לוחץ על כל אחד בדיוק באותה נקודה שעליו לתקן. באת לתקן, ותגיע בכל מקרה לתיקון, הבחירה היא כיצד, האם בדרך תורה או חלילה בדרך ייסורים.
יד ימינו של הקב"ה פרושה לקבל כל אלו החוזרים אליו בתשובה. שואל מתחת כנפיהם למה, ומשיב משום צניעות, כי בעלי תשובה צריכים צניעות שלא ידע בהם אחר, כמש"א כסוי חטאה. עם הכיסוי והצנעה הס"א לא יכול להיאחז בהם.
הכנפיים הם בחינת חפץ חסד, בחינת יראה המאפשרים לכסות מהחיצונים, לכסות מג"ר דשמאל. אם הידיים היו גלויות, לא היו יכולים לבוא לזיווג בגלל החיצונים.
וכשאלו החיות נוסעות לעלות אל המלכות כנפיהם מתחברות יחד. גם בראשיהן להיות באורח מישר ביושר, היינו בקו אמצעי שהוא ביושר, שאינו נוטה כלומר כל אחד עושה תפקידו, שמאל ממטה למעלה, וימין ממעלה למטה. ואין ביניהם ויכוחים מה ואיך לעשות, אלא הולכים בדרך ישרה.
אנשים שלא נמצאים במקום זה, כל אחד מניע אותו רצון פרטי אחר, ורבים על דברים קטנים ולא חשובים. כל אחד חייב להיות כפוף לקו אמצעי.
ונעשה מזה דינים. שאמר לו בזעת אפיך תאכל לחם, בגלל החטא. אמור כעת רק מצד הדינים והייסורים תוכל להתחבר לרצון לקבל, שהוא נקרא לחם.
לאחדות מגיעים כשלכל אחד יש את האישיות שלו, ומתוכם כל אחד ממלא תפקידו בקו אמצעי. זו בדיוק המציאות שאדם לא מקבל את כל תאוותו, ועדיין מוכן להתחבר.
ולולא קו אמצעי לא היה ישמעאל מתיחד עם הימין לעולם. הרי שלולא הדינים ההם לא היו מציאות למוחין הגדולים שיתגלו. וא"כ הם רחמים ולא דין זה שהם מאפשרים את המציאות של החיבור, למרות שהם דין, הם לטובה בחינת ירידה לצורך עליה, מטעם הרצון להתקדם ולהגיע לתכלית.
זה דבר גדול מאוד שמעוררים דינים, כדי להפכם לרחמים. דינים אלו הם חומר גלם לעבודת הנפש.
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧
מלמד כאן מה זה אומר שדמות החיות שהתכללו זה בזה הם פני אדם.
דמות פניהם פני אדם, דמות היא אותה צורה שלמעלה שמצטיירת בציור גנוז.
הוקשה לו הלשון הכפולה ודמות פניהם, שהיה מספיק שיאמר ופניהם פני אדם, ולמה אומר ודמות. ונותן על זה ב' ביאורים.
א' שדמות מורה על ציור גנוז. כי דמות הוא מלשון דום ודממה, ולפי שפני אדם הוא קו אמצעי הממעט את הג"ר של החכמה, ע"י מסך דחיריק שבו. פני אדם מבטא שאורות הג"ר גנוזים בפנימיותו ואינם באים לידי גילוי.
אבל הוא גנוז רק בשביל הצדיקים, כאשר לרשעים הבאים למשוך החכמה ממעלה למטה הוא מתגלה ופוגע בהם. הוא גנוז רק בשביל הצדיקים ומאפשר לרשעים למשוך אותו ולפגוע בעצמם.
שהוא נמצא ואינו נמצא, כי לרשעים הוא נמצא, והרי כאן בדיוק המקום שיש למנוע קבלת האור. וכל האור מסתלק בסבתו. בגלל האור הגנוז בתוך החשמל, הרשעים מתבלבלים ולא יכולים בכלל להבין מה קורה, ולצדיקים הוא גנוז היינו שיש להם את הכח לגנוז אותו, לפעול את המנעולא שבנפש.
דמות לשון דממה, היא דוממת רק לצדיקים, שבגבורה דוחים קבלת ג"ר. הרשעים מושכים למעלה מחזה, הם רוצים לקבל את האור שבמנעולא, ועל ידי זה הם פוגמים.
קו אמצעי בנוי גם למעלה מחזה וגם מתחת. גם ביראה וגם באהבה. בדמות, אהבה זו חלקית ולא שלמה, ולכן נקראת דמות. למטה מחזה אומר אהבה שהיא קצת דוממת, לשון דמות. היא מדוממת את הג"ר, האהבה המתפרצת ושמה אותה במינון שיש כוח בזמן תיקון לעמוד בפני אהבה כזו גדולה, כלומר קבלת אור חכמה הנקרא ג"ר.
לצדיקים יש יראה כלומר הם יודעים שהם כלום, ולא מגיע להם כלום עד גמר תיקון, ולכן מוכנים לוותר על המקום הפרטי שלהם לגמרי. דממה מוחלטת. רק לרשעים את האור הזה שמפיל אותם.
הרוח הוא האור של קו אמצעי, אחוז בכמה גוונים באחדות, קו אמצעי ייחוד למטה ולמעלה.
מתוך מחלוקת אפשר לייצר את האחדות. אם לא יפזרו את הפאזל לחלקים, כיצד נלמד לחבר. זכר ונקבה יורדים לעולם נפרדים, כדי ללמוד להתחבר.
אחד הדברים המפריעים לחבר, הוא הרצון לג"ר דחכמה, או אלו שמבקשים בטעות רק להשפיע בלי לקבל, כלומר בלי ביטוי האני.
את הצדיקים המחלוקת מביאה לרצון לשלום, ואצל הרשעים בא רצון להביס את הצד השני במקום להשלים אתו.
מי שרוצה שיהיה לו פן, צד של אדם, צריך לשאוף לפעול רק קו אמצעי.
כאן הוא פוגש מקרה חיצוני, ומבין שיש פה תהליך, שמשהו מתנוצץ אליו, ועליו לדעת כיצד לעבד ולפעול רק בקו אמצעי. מסתכל על המציאות דרך הימין ההשפעה, או דרך השמאל שהוא רצון לקבל לעצמו, שזו בחינת אש לוהטת. כאן עליו לחבר שמאל כפוף לימין.
אדם ישר עם עצמו אינו פוחד ממחלוקת, אלא מביא אותה לקו אמצעי, להיות מחלוקת לשם שמים. מחלוקת היא אמצעי לבוא ליחד.
מי שפועל קו אמצעי, פוגש בחיות שבנפש, וכולן נראות צורותהן מתדבקות זו בזו, וזו כלולה בזו, כל אחת כלולה בחברתה וחברתה בה. וזה משכלל כל דמות,
הגם שמסתכלים על העולם דרך הפרטים שבו, הוא כוללני. העולם פועל לפי חוקי הכלל העליון.
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧
יא) ורשותא אתיהיב לאלין נשמתין דאתתרכו מאתרייהו בתר קב״ה ושכינתיה, לקננא בהאי חבורא. דאתמר בה כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו, ולית צפור אלא שכינתא, דאיהי מתתרכא מאתרהא, הה״ד, שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. את, לרבות שכינתא תתאה. האם, שכינתא עלאה, הה"ד ובפשעיכם שלחה אמכם. דתרווייהו אתתרכו מאתריהון. ובגין דא שלח תשלח, תרין שלוחין חד מבית ראשון, וחד מבית שני. לקיימא ביה אני ה׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. שכינתא עלאה. ותהלתי לפסילים שכינתא תתאה. כן איש נודד ממקומו, דא קב״ה דאתמר ביה ה׳ איש מלחמה דאתתרך אבתרייהו.
פירוש מעלות הסולם
יא) ורשותא אתיהיב לאלין וכו': וניתנה רשות לאותן הנשמות שנתגרשו ממקומן אחר הקב״ה ושכינתו, לקנן בחבור זה. שנאמר בה בהשכינה כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. ואין צפור אלא השכינה, שהיא נתגרשה ממקומה, זה הוא שכתוב, שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. את, לרבות שכינה שלמטה היינו מלכות האם, שכינה העליונה היינו בינה זהו שכתוב ובפשעיכם שלחה אמכם. אשר שתיהן בינה ומלכות מתנדדות ממקומן. ומשום זה כתוב שלח תשלח, שני שלוחים נגד בינה ומלכות אחד מבית ראשון, בינה. ואחד מבית שני מלכות לקיים בו אני ה׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, שכינה עליונה, בינה. ותהלתי לפסילים שכינה תחתונה מלכות. כן איש נודד ממקומו, זה הקב״ה שנאמר בו ה׳ איש מלחמה שנתגרש אחריהם.
פירוש הדברים, מקום מלכות הוא מקום אבא שהוא חכמה בסוד ה׳ בחכמה יסד ארץ, ואבא יסד ברתא. וכך הוא המקום הראוי להיות לה תמיד. ואז זעיר אנפין הוא במקום א״א. וביום ו' דמעשה בראשית אחר שנברא אדם הראשון וע״י תוספות קדושה של אותו עש״ק נכנס כולו לגן עדן וזו״ן היו במקומם ז״א במקום א״א והנוקבא במקום אבא. ואחר שחטא, גרם פגם אל המלכות שחזרה למטה תחת היסוד באחורי ז״א. ונשארה שם בבחי׳ נקודה א׳ לבד כלולה מי׳ וט״ס שלה ירדו למטה בקליפות, והוא המיעוט האחרון שלה. וכן ז״א ירד למטה כפי תחילת אצילותו ו״ק חסר ראש. ואדם עצמו נידון בנשירת אברים שהם כל נשמות הצדיקים שבג׳ עולמות בי״ע שהיו כלולות בו, כי נר״ן של הצדיקים הם מפנימיות העולמות, נפש מעשיה, רוח מיצירה נשמה מבריאה, כי הוא נולד מזו"ן דאצילות ונכללו בו כל הנשמות שלמטה מאצילות, וע״י חטאו נשרו כולן ונטבעו תוך הקליפות. ובזמן בנין בית המקדש הראשון חזרו זו׳׳ן ועלו למקום או״א. והיתה מלכות במקום בינה וז״א במקום אבא בקביעות אפילו בימות החול. ובחורבן בית ראשון ירדו ממקום או״א עלאין ונסתלקה הארת בינה. עד בנין בית שני ואז לא עלתה המלכות שוב לבינה עלאה ואינה יונקת הארת הבינה העליונה רק מתבונה ובחורבן בית שני חזרו לאותו המצב כמו שהיו בחטאו של עץ הדעת אשר ז״א נשאר בו״ק ומלכות נשארה נקודה אחת שלה באצילות וט׳ הספירות התחתונות ירדו לתוך הקליפות.
והנה מלכות בהארת חכמה נקראת צפור. וזה אמרו ורשותא אתיהיב וכו' לכל הנשמות שנתגרשו ממקומן אחר הקב״ה ושכינתו, לקננא בהאי חבורא שהוא מזוהרא דאמא שהיא בינה המתקנת את המלכות בל״ב נתיבות החכמה, לכל הפחות בבחי׳ קן שהיא הארה לפרקים בדרך עליה. וז״א שלח תשלח את האם שהן המלכות הנקראת את והבינה הנקראת אם, שהארת בינה נסתלקה בזמן חורבן בית ראשון, והארת מלכות נסתלקה בזמן חורבן בית שני. וכליהן ירדו לקליפות, ואין להקשות הלא אין פגם מגיע לג״ר ולמה אומר אשר גם כלי הבינה נפלו לקליפות. אלא כי אחר השתוף וההתכללות המלכות בהבינה נאמר עליהן ותלכנה שתיהן, ומפגם המלכות סובלת גם הבינה אבל רק ז״ת דבינה ולא ג״ר שלה. וכן איש נודד ממקומו זה ז״א שחזר לו״ק חסר ראש כבתחילת אצילותו.
אות יב
זהר
יב) ועוד כן איש נודד ממקומו דא משה. דכתיב והאיש משה ענו מאד דאתתרך רוחיה אבתרייהו.
פירוש מעלות הסולם
יב) ועוד כן איש וכו': ועוד יש לפרש כן איש נודד ממקומו זה משה. שכתוב והאיש משה ענו מאד שנשמתו מתנדדת אחרי הקב״ה ושכינתו.
פירוש, כי משה רבינו מבחר הנבראים תקן פגם אדם הראשון מה שלא תקן שום צדיק בעולם, ותדע שמלכות דמלכות ה״ס ה׳ דמשה וה״ס שער הנ׳ הנקרא נתיב לא ידעו עיט זה משה. כי כח״ב תו״מ יש במלכות שכל אחת מהן כלולה מעשר הרי הן חמישים, וכיון דמלכות דמלכות חסר לה אין בה רק מ״ט שערים, שמבחינת כלים חסר לה מלכות דמלכות ומבחינת אורות חסר לה כתר דכתר, כי יש ערך הפוך בין כלים לאורות, וה״ס ה׳ דמשה. וז״ש להלן בת״ז (תקון כ״ב) אשר ה׳ דמשה איהי במשכונא לגביה אברהם. והענין הוא, כי ה׳ דאברהם היא ה׳ הממותקת במדת הרחמים שה״ס ה׳ זעירא דבהבראם שבלי מיתוק הזה לא היה שום מציאות מוחין לזו"ן ולתחתונים ואלו המוחין ה״ס גילוי שמותיו הק׳ שבשבילם ברא העולמות וכל זמן שה׳ דאברהם לא גילתה כל השמות הקדושים אי אפשר לבטל את המיתוק של המלכות בבינה ושתתגלה ה׳ דמשה בשלימותה אכן בגמר גילוי כל שמותיו הקדושים תתבטל בחי׳ השתוף ותתגלה ה׳ דמשה הגנוזה ברדל״א ויהיה גמר התקון, וזה אמרו כן איש נודד ממקומו דא משה אשר נשמת משה תתגלה בשלימותה רק עם ביאת המשיח אחרי הבירור של כל הנשמות שנשרו מאדה״ר.
אות יג
זהר
יג) ועוד כן איש נודד ממקומו, מאן דאיהו איש צדיק דאזל נע ונד מאתריה, כשכינתא דאתמר בה ולא מצאה היונה מנוח. דהכי אוקמוה רבנן בזמנא דאתחרב בי מקדשא, גזר על בתי הצדיקים דיחרבו, דאזלין כל חד נודד ממקומו, דדיו לעבד למהוי כרביה.
יא) ורשותא אתיהיב לאלין נשמתין דאתתרכו מאתרייהו בתר קב״ה ושכינתיה, לקננא בהאי חבורא. דאתמר בה כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו, ולית צפור אלא שכינתא, דאיהי מתתרכא מאתרהא, הה״ד, שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. את, לרבות שכינתא תתאה. האם, שכינתא עלאה, הה"ד ובפשעיכם שלחה אמכם. דתרווייהו אתתרכו מאתריהון. ובגין דא שלח תשלח, תרין שלוחין חד מבית ראשון, וחד מבית שני. לקיימא ביה אני ה׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. שכינתא עלאה. ותהלתי לפסילים שכינתא תתאה. כן איש נודד ממקומו, דא קב״ה דאתמר ביה ה׳ איש מלחמה דאתתרך אבתרייהו.
פירוש מעלות הסולם
יא) ורשותא אתיהיב לאלין וכו': וניתנה רשות לאותן הנשמות שנתגרשו ממקומן אחר הקב״ה ושכינתו, לקנן בחבור זה. שנאמר בה בהשכינה כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. ואין צפור אלא השכינה, שהיא נתגרשה ממקומה, זה הוא שכתוב, שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. את, לרבות שכינה שלמטה היינו מלכות האם, שכינה העליונה היינו בינה זהו שכתוב ובפשעיכם שלחה אמכם. אשר שתיהן בינה ומלכות מתנדדות ממקומן. ומשום זה כתוב שלח תשלח, שני שלוחים נגד בינה ומלכות אחד מבית ראשון, בינה. ואחד מבית שני מלכות לקיים בו אני ה׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, שכינה עליונה, בינה. ותהלתי לפסילים שכינה תחתונה מלכות. כן איש נודד ממקומו, זה הקב״ה שנאמר בו ה׳ איש מלחמה שנתגרש אחריהם.
פירוש הדברים, מקום מלכות הוא מקום אבא שהוא חכמה בסוד ה׳ בחכמה יסד ארץ, ואבא יסד ברתא. וכך הוא המקום הראוי להיות לה תמיד. ואז זעיר אנפין הוא במקום א״א. וביום ו' דמעשה בראשית אחר שנברא אדם הראשון וע״י תוספות קדושה של אותו עש״ק נכנס כולו לגן עדן וזו״ן היו במקומם ז״א במקום א״א והנוקבא במקום אבא. ואחר שחטא, גרם פגם אל המלכות שחזרה למטה תחת היסוד באחורי ז״א. ונשארה שם בבחי׳ נקודה א׳ לבד כלולה מי׳ וט״ס שלה ירדו למטה בקליפות, והוא המיעוט האחרון שלה. וכן ז״א ירד למטה כפי תחילת אצילותו ו״ק חסר ראש. ואדם עצמו נידון בנשירת אברים שהם כל נשמות הצדיקים שבג׳ עולמות בי״ע שהיו כלולות בו, כי נר״ן של הצדיקים הם מפנימיות העולמות, נפש מעשיה, רוח מיצירה נשמה מבריאה, כי הוא נולד מזו"ן דאצילות ונכללו בו כל הנשמות שלמטה מאצילות, וע״י חטאו נשרו כולן ונטבעו תוך הקליפות. ובזמן בנין בית המקדש הראשון חזרו זו׳׳ן ועלו למקום או״א. והיתה מלכות במקום בינה וז״א במקום אבא בקביעות אפילו בימות החול. ובחורבן בית ראשון ירדו ממקום או״א עלאין ונסתלקה הארת בינה. עד בנין בית שני ואז לא עלתה המלכות שוב לבינה עלאה ואינה יונקת הארת הבינה העליונה רק מתבונה ובחורבן בית שני חזרו לאותו המצב כמו שהיו בחטאו של עץ הדעת אשר ז״א נשאר בו״ק ומלכות נשארה נקודה אחת שלה באצילות וט׳ הספירות התחתונות ירדו לתוך הקליפות.
והנה מלכות בהארת חכמה נקראת צפור. וזה אמרו ורשותא אתיהיב וכו' לכל הנשמות שנתגרשו ממקומן אחר הקב״ה ושכינתו, לקננא בהאי חבורא שהוא מזוהרא דאמא שהיא בינה המתקנת את המלכות בל״ב נתיבות החכמה, לכל הפחות בבחי׳ קן שהיא הארה לפרקים בדרך עליה. וז״א שלח תשלח את האם שהן המלכות הנקראת את והבינה הנקראת אם, שהארת בינה נסתלקה בזמן חורבן בית ראשון, והארת מלכות נסתלקה בזמן חורבן בית שני. וכליהן ירדו לקליפות, ואין להקשות הלא אין פגם מגיע לג״ר ולמה אומר אשר גם כלי הבינה נפלו לקליפות. אלא כי אחר השתוף וההתכללות המלכות בהבינה נאמר עליהן ותלכנה שתיהן, ומפגם המלכות סובלת גם הבינה אבל רק ז״ת דבינה ולא ג״ר שלה. וכן איש נודד ממקומו זה ז״א שחזר לו״ק חסר ראש כבתחילת אצילותו.
אות יב
זהר
יב) ועוד כן איש נודד ממקומו דא משה. דכתיב והאיש משה ענו מאד דאתתרך רוחיה אבתרייהו.
פירוש מעלות הסולם
יב) ועוד כן איש וכו': ועוד יש לפרש כן איש נודד ממקומו זה משה. שכתוב והאיש משה ענו מאד שנשמתו מתנדדת אחרי הקב״ה ושכינתו.
פירוש, כי משה רבינו מבחר הנבראים תקן פגם אדם הראשון מה שלא תקן שום צדיק בעולם, ותדע שמלכות דמלכות ה״ס ה׳ דמשה וה״ס שער הנ׳ הנקרא נתיב לא ידעו עיט זה משה. כי כח״ב תו״מ יש במלכות שכל אחת מהן כלולה מעשר הרי הן חמישים, וכיון דמלכות דמלכות חסר לה אין בה רק מ״ט שערים, שמבחינת כלים חסר לה מלכות דמלכות ומבחינת אורות חסר לה כתר דכתר, כי יש ערך הפוך בין כלים לאורות, וה״ס ה׳ דמשה. וז״ש להלן בת״ז (תקון כ״ב) אשר ה׳ דמשה איהי במשכונא לגביה אברהם. והענין הוא, כי ה׳ דאברהם היא ה׳ הממותקת במדת הרחמים שה״ס ה׳ זעירא דבהבראם שבלי מיתוק הזה לא היה שום מציאות מוחין לזו"ן ולתחתונים ואלו המוחין ה״ס גילוי שמותיו הק׳ שבשבילם ברא העולמות וכל זמן שה׳ דאברהם לא גילתה כל השמות הקדושים אי אפשר לבטל את המיתוק של המלכות בבינה ושתתגלה ה׳ דמשה בשלימותה אכן בגמר גילוי כל שמותיו הקדושים תתבטל בחי׳ השתוף ותתגלה ה׳ דמשה הגנוזה ברדל״א ויהיה גמר התקון, וזה אמרו כן איש נודד ממקומו דא משה אשר נשמת משה תתגלה בשלימותה רק עם ביאת המשיח אחרי הבירור של כל הנשמות שנשרו מאדה״ר.
אות יג
זהר
יג) ועוד כן איש נודד ממקומו, מאן דאיהו איש צדיק דאזל נע ונד מאתריה, כשכינתא דאתמר בה ולא מצאה היונה מנוח. דהכי אוקמוה רבנן בזמנא דאתחרב בי מקדשא, גזר על בתי הצדיקים דיחרבו, דאזלין כל חד נודד ממקומו, דדיו לעבד למהוי כרביה.
פירוש מעלות הסולם
יג) ועוד כן איש וגו': ועוד יש לפרש כן איש נודד ממקומו, היינו מי שהוא איש צדיק שהולך נע ונד ממקומו, כמו השכינה שנאמר בה ולא מצאה היונה מנוח כי כן בארו החכמים את הכתוב (ישעיה ה׳) באזני ה׳ צבאות אם לא בתים רבים לשמה וגו׳ אשר בשעה שנחרב בית המקדש, גזר על בתי הצדיקים שיחרבו, היינו שהולך כל אחד נודד ממקומו, כי די לעבד להיות כאדונו.
אות יד
זהר
יד) ורזא דמלה נדד הוא ללחם איה, אי"ה דמרחם עליה. אוף הכי אין מנהל לה וגו'. ובגין דא דיו לעבד למהוי כרביה. ולית לחם אלא אורייתא, האי גרם למארי תורה דאזלין מתתרכין.
פירוש מעלות הסולם
יד) ורזא דמלה וכו': וסוד הדבר הוא, נודד הוא ללחם איה, איה מי שירחם עליו. אף כך המלכות אין מנהל לה וגו'. ומשום זה די לעבד להיות כאדונו ואין לחם אלא תורה, זה גורם לבעלי תורה אשר הולכים ונודדים.
פירוש, יש ב׳ מצבים בזו״ן: א׳ מצב אחוריים, בסוד ב׳ המאורות הגדולים, אשר שניהם, ז״א ומלכות הם בקומה שוה, וז״א מלביש על קו ימין דבינה, ומלכות מלבשת את קו שמאל דבינה, ואז הם בבחי׳ אפי זוטרי, כי הם מוחין דאחוריים אשר אינם מאירים כי החסדים של ז״א הם בקטנות בלי ג״ר, וחכמה של מלכות מאירה בדינים, וב׳ הקוים ימין ושמאל הם במחלוקת, בסוד מצת בלי ו' וקטרוג הירח. ואח״כ ע״י מ"ן שמעלים התחתונים, המלכות מתמעטת וחוזרת לנקודה, ואח״כ נבנים לבנין גדול ע״י או״א, וחוזרים למוחין דגדלות ומאירים בבחינת הרחמים דאו״א עלאין, בזווג דפב״פ. וז״ס של ב׳ מיני לחמים: מין א׳ נקרא לחם עוני ומין ב׳ נקרא לחם הפנים, כי המלכות מקבלת אז את השפע מי״ב פנים דז״א שהם חו״ג תו"מ, שה״ס ד׳ פני החיות: פני אריה, פני שור, פני נשר. ופני אדם. וכל אחת מהן כלולה מג׳ פנים, דהיינו אריה, שור, נשר. וד׳ פעמים ג׳ הן י״ב. והם סוד י״ב חלות של סעודות שבת. והם הסוד של לחם אי״ה בסוד אי״ה מקום כבודו, אשר מבואר בשער הכוונות בענין מוסף של שבת, אשר זו"ן עלו ביום השבת בעת חזרת הש״ץ של תפילת מוסף, ועומדים במקום או״א עלאין בחב״ד שלהם. וכתוב שם וז״ל, ודע כי סוד אי״ה אות א׳ היא מזל הי״ג דדיקנא דא״א שהוא סוד הדעת של או"א הנקרא י״ה וזהו אי״ה, עכ״ל.
וזה. אמרו ורזא דמלה נדד הוא ללחם אי״ה היינו שמעלה מ״ן לקבל המוחין דפנים המרומזים במלת אי״ה. ומבאר אי״ה דמרחם עליה כי מוחין דפנים הם מאירים ברחמים גדולים מהמזל הי״ג דדיקנא קדישא דא״א, אשר אז מתלבשת החכמה שבמלכות בחסדים דז״א. והחסדים דז״א מאירים בג״ר שהן חכמה. שז״ס מקום שהיא מלכות היא כבודו, הכבוד של הו׳ שהיא ז״א בסוד אשת חיל עטרת בעלה. וטרם שמקבל המוחין האלו, הצדיק נודד, ודיו לעבד למהוי כרביה ומעלה מ״ן, ומסלק את עצמו מן המוחין דאחוריים, שהם לחם עני, בסוד מעוט הירח וז״א ולית לחם אלא אורייתא שהיא מוחין, והאי היינו כשהמוחין הם בבחינת אחוריים ודין, גרם למארי תורה שהם הממשיכים את המוחין דאזלין מתתרכין בכדי להמשיך המוחין דפנים.
ואין להקשות איך אפשר זה, אשר בחינת דיקנא דא״א, אשר היא גבוה הרבה מבחינת או״א תשמש לאו״א לבחינת דעת, הלא נודע שדעת היא בחינה תחתונה המזווגת לחו״ב ממטה למעלה, ונחשבת תמיד לבחינת ז״ת שלהם, א״כ איך אומר שדיקנא דא״א היא דעת לאו״א ונמצא הדעת גבוה מהם. התשובה היא, כי יש ב׳ זווגים באו״א א׳ הוא להחיות העולמות, וזווג זה נמשך מקומתם הקבועה, שהיא קומת בינה, וזווג זה לא נפסק לעולם מהם, משא״כ הזווג הב׳ שהוא להולדות נשמות, זווג זה אינו קבוע בהם, כי הם צריכים לקומת חכמה, ואי אפשר להם זווג זה רק בעת שעולים לג״ר דא״א שאז משיגים קומת חיה וע״ב, וראוים להולדה, וזה נעשה ע״י הדיקנא כי כשהם בג״ר דא״א אז נבחן הדיקנא לדעת שלהם, והגם כי א״א עצמו עלה ג״כ לעתיק, הנה סולם המדרגות לא משתנה, ואו״א משיגים כעת בזמן עלייתם את המצב הקבוע של א״א במקומו.
אות טו
זהר
טו) זכאה איהו מארי מתיבתא. מארי מדרש. מארי תורה. דגם צפור מצאה בית. בית דנשמעין ביה פתגמי אורייתא, דבאתר דאית תמן תורה דאיהו עמודא דאמצעיתא, גם צפור מצאה בית תמן. ובגין דא אוקמוה רבנן כל בית שאין נשמעין בו דברי תורה לסוף תחרב.
פירוש מעלות הסולם
טו) זכאה איהו מארי וכו': אשרי הם בעלי ישיבה, בעלי מדרש, בעלי תורה. שגם צפור מצאה בית. היינו בית אשר נשמעים בו דברי תורה. כי במקום אשר יש שם תורה שהיא עמוד האמצעי, שם גם צפור מצאה בית. ומשום זה בארו החכמים את הכתוב (איוב כ') כל חשך טמון לצפוניו וגו' אשר כל בית שאין נשמעין בו דברי תורה לסוף תחרב.
פירוש, כי בזמן שב׳ הקוין הם במחלוקת כל אחד רוצה לבטל שליטת חברו ולקיים שליטתו לבדו מכיון שיש לכל אחד מעלה מיוחדת שאינה בחברו, כי לקו ימין יש מעלה שהוא כולו אור, היינו שמאיר בחסדים בזווג דלא פסיק, ורוצה לבטל את קו השמאל שהוא חשך. ולקו השמאל יש מעלה, להיותו אור חכמה הגבוה הרבה מאור החסדים אשר בימין ורוצה לבטל הארת הימין, והם מטולטלין מרחמים לדין ומדין לרחמים, כי פעם נצח השמאל וכל הקומה מאירה בבחינת דין שהוא חשך. ופעם נצח הימין וכל הקומה מאירה ברחמים שהוא אור. ואחר יציאת קומת החסדים על קו האמצע שהוא תפארת הנקרא תורה, קומה זאת נכנסת בין הימין לשמאל ומכריעה בהחסדים שלה את קו השמאל שיתלבש בהימין, ועל ידי זה הסירה את המחלוקת, כי קו האמצע מקיים הארת שניהם, אשר הימין מאיר ממעלה למטה, בהארת ג״ר. והשמאל מאיר ממטה למעלה, והארת שניהם מתקיימת. ועיין בזהר חדש שה״ש ובהסלם אות מ״ב כתוב שם ובחד היכלא מנייהו אית אתר טמיר וגניז מכלא, והיא היכל החכמה, כי החכמה מכוסה מכל הספירות. ולית מאן דידע בההוא אתר בר חד צפור
, שהיא מלכות שרק במלכות לבדה מתגלית חכמה. דאתי בכל יומא תלת זמנין היינו שמקבלת ג׳ קוין מז״א ומצפצפא בגו אילני דגינתא ואמר גם צפור מצאה בית, כי בית ה״ס חכמה בסו"ה בחכמה יבנה בית, והצפור שהיא מלכות מצאה והשיגה הבית שהוא חכמה. וז״א זכאה וכו' דגם צפור מצאה בית וכו׳ דבאתר דאית תמן תורה דאיהו עמודא דאמצעיתא המכריע בין הקוין גם צפור מצאה בית תמן. ומתגלה החכמה שבה ממטה למעלה.
אות טז
זהר
טז) ואלין דנשמעין דברי תורה בהון, אתקריאו: ביצים. אפרוחים. בנים. ביצים, מארי מקרא. אפרוחים, מארי משנה. בנים מארי קבלה.
פירוש מעלות הסולם
טז) ואלין דנשמעין דברי וכו': ואותם הבתים אשר נשמעים בהם דברי תורה נקראים: ביצים, אפרוחים. בנים. ומבאר, ביצים הם, בעלי מקרא. אפרוחים, הם בעלי משנה. בנים, הם בעלי קבלה.
פירוש. ביצים הם מארי מקרא, שה״ס אור הנפש, והיינו כמו ביצה שעוד לא מגולה בה החיות, אלא שהחיות עתידה לבוא. אפרוחים הם מארי משנה שה״ס אור הרוח, שכבר נתגלה בהם החיות, ועדיין הם קטנים, היינו שהם במוחין דקטנות חסרי ג׳ ראשונות, הנקראות גדלות. בנים, הם בעלי קבלה, שה״ס מוחין גמורים בגדלות. דהיינו בנים גדולים כל צרכם.
אות יד
זהר
יד) ורזא דמלה נדד הוא ללחם איה, אי"ה דמרחם עליה. אוף הכי אין מנהל לה וגו'. ובגין דא דיו לעבד למהוי כרביה. ולית לחם אלא אורייתא, האי גרם למארי תורה דאזלין מתתרכין.
פירוש מעלות הסולם
יד) ורזא דמלה וכו': וסוד הדבר הוא, נודד הוא ללחם איה, איה מי שירחם עליו. אף כך המלכות אין מנהל לה וגו'. ומשום זה די לעבד להיות כאדונו ואין לחם אלא תורה, זה גורם לבעלי תורה אשר הולכים ונודדים.
פירוש, יש ב׳ מצבים בזו״ן: א׳ מצב אחוריים, בסוד ב׳ המאורות הגדולים, אשר שניהם, ז״א ומלכות הם בקומה שוה, וז״א מלביש על קו ימין דבינה, ומלכות מלבשת את קו שמאל דבינה, ואז הם בבחי׳ אפי זוטרי, כי הם מוחין דאחוריים אשר אינם מאירים כי החסדים של ז״א הם בקטנות בלי ג״ר, וחכמה של מלכות מאירה בדינים, וב׳ הקוים ימין ושמאל הם במחלוקת, בסוד מצת בלי ו' וקטרוג הירח. ואח״כ ע״י מ"ן שמעלים התחתונים, המלכות מתמעטת וחוזרת לנקודה, ואח״כ נבנים לבנין גדול ע״י או״א, וחוזרים למוחין דגדלות ומאירים בבחינת הרחמים דאו״א עלאין, בזווג דפב״פ. וז״ס של ב׳ מיני לחמים: מין א׳ נקרא לחם עוני ומין ב׳ נקרא לחם הפנים, כי המלכות מקבלת אז את השפע מי״ב פנים דז״א שהם חו״ג תו"מ, שה״ס ד׳ פני החיות: פני אריה, פני שור, פני נשר. ופני אדם. וכל אחת מהן כלולה מג׳ פנים, דהיינו אריה, שור, נשר. וד׳ פעמים ג׳ הן י״ב. והם סוד י״ב חלות של סעודות שבת. והם הסוד של לחם אי״ה בסוד אי״ה מקום כבודו, אשר מבואר בשער הכוונות בענין מוסף של שבת, אשר זו"ן עלו ביום השבת בעת חזרת הש״ץ של תפילת מוסף, ועומדים במקום או״א עלאין בחב״ד שלהם. וכתוב שם וז״ל, ודע כי סוד אי״ה אות א׳ היא מזל הי״ג דדיקנא דא״א שהוא סוד הדעת של או"א הנקרא י״ה וזהו אי״ה, עכ״ל.
וזה. אמרו ורזא דמלה נדד הוא ללחם אי״ה היינו שמעלה מ״ן לקבל המוחין דפנים המרומזים במלת אי״ה. ומבאר אי״ה דמרחם עליה כי מוחין דפנים הם מאירים ברחמים גדולים מהמזל הי״ג דדיקנא קדישא דא״א, אשר אז מתלבשת החכמה שבמלכות בחסדים דז״א. והחסדים דז״א מאירים בג״ר שהן חכמה. שז״ס מקום שהיא מלכות היא כבודו, הכבוד של הו׳ שהיא ז״א בסוד אשת חיל עטרת בעלה. וטרם שמקבל המוחין האלו, הצדיק נודד, ודיו לעבד למהוי כרביה ומעלה מ״ן, ומסלק את עצמו מן המוחין דאחוריים, שהם לחם עני, בסוד מעוט הירח וז״א ולית לחם אלא אורייתא שהיא מוחין, והאי היינו כשהמוחין הם בבחינת אחוריים ודין, גרם למארי תורה שהם הממשיכים את המוחין דאזלין מתתרכין בכדי להמשיך המוחין דפנים.
ואין להקשות איך אפשר זה, אשר בחינת דיקנא דא״א, אשר היא גבוה הרבה מבחינת או״א תשמש לאו״א לבחינת דעת, הלא נודע שדעת היא בחינה תחתונה המזווגת לחו״ב ממטה למעלה, ונחשבת תמיד לבחינת ז״ת שלהם, א״כ איך אומר שדיקנא דא״א היא דעת לאו״א ונמצא הדעת גבוה מהם. התשובה היא, כי יש ב׳ זווגים באו״א א׳ הוא להחיות העולמות, וזווג זה נמשך מקומתם הקבועה, שהיא קומת בינה, וזווג זה לא נפסק לעולם מהם, משא״כ הזווג הב׳ שהוא להולדות נשמות, זווג זה אינו קבוע בהם, כי הם צריכים לקומת חכמה, ואי אפשר להם זווג זה רק בעת שעולים לג״ר דא״א שאז משיגים קומת חיה וע״ב, וראוים להולדה, וזה נעשה ע״י הדיקנא כי כשהם בג״ר דא״א אז נבחן הדיקנא לדעת שלהם, והגם כי א״א עצמו עלה ג״כ לעתיק, הנה סולם המדרגות לא משתנה, ואו״א משיגים כעת בזמן עלייתם את המצב הקבוע של א״א במקומו.
אות טו
זהר
טו) זכאה איהו מארי מתיבתא. מארי מדרש. מארי תורה. דגם צפור מצאה בית. בית דנשמעין ביה פתגמי אורייתא, דבאתר דאית תמן תורה דאיהו עמודא דאמצעיתא, גם צפור מצאה בית תמן. ובגין דא אוקמוה רבנן כל בית שאין נשמעין בו דברי תורה לסוף תחרב.
פירוש מעלות הסולם
טו) זכאה איהו מארי וכו': אשרי הם בעלי ישיבה, בעלי מדרש, בעלי תורה. שגם צפור מצאה בית. היינו בית אשר נשמעים בו דברי תורה. כי במקום אשר יש שם תורה שהיא עמוד האמצעי, שם גם צפור מצאה בית. ומשום זה בארו החכמים את הכתוב (איוב כ') כל חשך טמון לצפוניו וגו' אשר כל בית שאין נשמעין בו דברי תורה לסוף תחרב.
פירוש, כי בזמן שב׳ הקוין הם במחלוקת כל אחד רוצה לבטל שליטת חברו ולקיים שליטתו לבדו מכיון שיש לכל אחד מעלה מיוחדת שאינה בחברו, כי לקו ימין יש מעלה שהוא כולו אור, היינו שמאיר בחסדים בזווג דלא פסיק, ורוצה לבטל את קו השמאל שהוא חשך. ולקו השמאל יש מעלה, להיותו אור חכמה הגבוה הרבה מאור החסדים אשר בימין ורוצה לבטל הארת הימין, והם מטולטלין מרחמים לדין ומדין לרחמים, כי פעם נצח השמאל וכל הקומה מאירה בבחינת דין שהוא חשך. ופעם נצח הימין וכל הקומה מאירה ברחמים שהוא אור. ואחר יציאת קומת החסדים על קו האמצע שהוא תפארת הנקרא תורה, קומה זאת נכנסת בין הימין לשמאל ומכריעה בהחסדים שלה את קו השמאל שיתלבש בהימין, ועל ידי זה הסירה את המחלוקת, כי קו האמצע מקיים הארת שניהם, אשר הימין מאיר ממעלה למטה, בהארת ג״ר. והשמאל מאיר ממטה למעלה, והארת שניהם מתקיימת. ועיין בזהר חדש שה״ש ובהסלם אות מ״ב כתוב שם ובחד היכלא מנייהו אית אתר טמיר וגניז מכלא, והיא היכל החכמה, כי החכמה מכוסה מכל הספירות. ולית מאן דידע בההוא אתר בר חד צפור
, שהיא מלכות שרק במלכות לבדה מתגלית חכמה. דאתי בכל יומא תלת זמנין היינו שמקבלת ג׳ קוין מז״א ומצפצפא בגו אילני דגינתא ואמר גם צפור מצאה בית, כי בית ה״ס חכמה בסו"ה בחכמה יבנה בית, והצפור שהיא מלכות מצאה והשיגה הבית שהוא חכמה. וז״א זכאה וכו' דגם צפור מצאה בית וכו׳ דבאתר דאית תמן תורה דאיהו עמודא דאמצעיתא המכריע בין הקוין גם צפור מצאה בית תמן. ומתגלה החכמה שבה ממטה למעלה.
מלמד כאן על סנדל-פון המאפשר קבלת האור תוך שמירה שלא לפגום, מאחר ומשיכת אור מושכת גם את החיצונים הרוצים לשלוט. כדי להתגבר על הקליפות, צריך כוח נוסף כדי לעצור את הדינים.
אצל האדם בשלב המחשבה, הדינים לכאורה לא כל כך נתפסים. אין במחשבות אחיזה כאשר חושב מחוץ לעצמו. אך כשבא ליישם ולפעול את המחשבה, אם חלילה הוא מייחס את המחשבה לפרטיות, הוא מזמין דינים.
האות א, אור של סנדלפון נק כך, ארז שהוא לשון רז ולשון סוד, משום שבו נכנסים כל הסודות של הפנים העליונים וננעלו בו, כמו בסנדל הזה, המכניס בתוכו כל יסוד ושרש הגוף, היינו רגלי הגוף. יש לסנדל אור עם לבוש מיוחד, שומר שאפשר לקבל חוכמה, בתנאי שעושים זאת בצנעה.
סנ-דלפון ממונה גדול זה משמש להארת הפנים שמבפנים. ע"י שמירתו יכול אור הפנים להתגלות מבפנים, היינו ממטה למעלה באופן שלא ימשך לחוץ.
סנ-דל שונא את הדל, שהרי דל הוא חסר אמונה., הוא שונא את זה שמבקש למשוך את האור בלי שמירה, וזהו כוחו של סנדל-פון על המלכות של מצב א.
מלכות שנק ארגמן, שילוב הצבעים, מלכות של צמצום ב בו ניתן לקבל הארת חכמה, ונקרא שם נעל. מנעולא הסותמת את ג"ר דחכמה בחסדים מכוסים, ובכך מאפשרת לקבל את החסדים בהארת חכמה.
מבחינת הקדושה מנעולא היא בחינת לאה, סוד תורת הנסתר, המאפשרת לגלות סודות. הגילוי בא בהארת חכמה, אז למה תורת הנסתר היא בחסדים מכוסים, אלא בנקודות הפנימיות אפשר לגלות גם את הסודות שנראים בחוץ.
היה צריך לומר ורגליהם רגלים ישרות, אלא שהרגלים מתחברות יחד והן כרגל אחת, ללכת בדרך הישר, ברגש החיבור ביושר ביחד ורגליהם ביושר. יושר עם מסך, ישר בלי, וע"כ הן נמצאות למראה עיני הנביא במדרגות ידועות.
ששתי הרגלים שהן ימין ושמאל, נעשות רגל אחת ללכת בשליטת קו אמצעי שהוא קו ישר שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, והארת החכמה המתגלית מהן היא יוצאת מרגש החיבור של ימין ושמאל ביחד. רגש הוא תוצאה של הארה בתוך כלי, התלבשות של אורות בכלים. רגש נכון הוא כשהאור מתלבש ברגש של היחד.
השמאל הוא כנגד הבריאה, לכן תפקידו להתכופף לימין כפי שהבריאה נועדה לשמש את הבורא. אז ששניהם באים למטרה משותפת ביחד.
צריך האדם ללכת ביושר, כלומר בקו אמצעי. כל סטייה ימינה היא קליפת ישמעאל וסטייה שמאל קליפת עשו. כדי ללכת ביושר חייב השמאל להיות כפוף לימין.
וכף רגליהם ככף רגל עגל, היינו בחבור של אותו הצד של קו שמאל, כי פני שור הוא מהשמאל, ואין להן אצבעות למטה ברגלים, משום שהאצבעות שהן פירוד, למטה מראות כחות אחרים בצורה אחרת. וע"כ אצבעות האדם מראות כל כחות אחרים למעלה בידיים ומראות על כחות אחרים למטה ברגלים. ואלו רגלי החיות אין רשומים בתוכם כחות אחרים של הצד האחר, וע"כ נקראות רגל ישרה הסותמת לצד הזה והן כף אחת ע"כ אומר וכף רגליהם.
עגל הוא בחינת שמאל, שבחטא העגל רצו לעבוד שמאל בלי ימין, וזה התיקון של רגל העגל. כסימן, לעגל אין אצבעות רגלים המראים על כוחות אחרים.
אצבעות הידיים הן למעלה מחזה, והפרטים באים למעשה למעלה מהדעת. תחת החזה יש הארת חכמה ואחיזה לחיצונים, כאן אסור לבקש פרטים, אצבעות.
הידיים מראות כל חסד וגבורה, והאצבעות מראות על הפירוד שבתוך חסד וגבורה. אין אחיזה לס"א בהיותן למעלה מחזה, בחסדים מכוסים, בחינת עשיה למעלה מהדעת, שהרי הידיים עולות כסימן מעל לראש, בחינת נעשה. ואצבעות הרגלים מראות על כחות נצח והוד, שיש בהן אחיזה לס"א בהיותן למטה מחזה, שכאן כבר יש הארת חכמה, לכן לא משתמשים באצבעות הרגלים, בהם משתמשים הקופים. אז נשאל לכאורה למה צריך אצבעות ברגלים אם לא משתמשים בהן. אלא אצבעות הרגלים נשארו, הן עומדות לתיקון, כדי שנדע שמשם לוקחים רצונות לתיקון, מאצבעות הרגלים.
דווקא מהצד הזה שיש בעגל, מצד קו אמצעי, אנחנו מבקשים לתאר אותו, מהצד הטוב שבו. ודאי שיש בעגל צדדים לא טובים כמו עגל זהב
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧
אות א
זהר
א) רבי שמעון אזל ליה וערק למדברא דלוד ואתגניז בחד מערתא, הוא ורבי אלעזר בריה אתירחיש ניסא, נפק להון חד חרוב, וחד מעיינא דמיא, אכלי מההוא חרוב, ושתן מההוא מיא, הוה אליהו ז״ל אתי להון בכל יומא תרי זמני, ואוליף לון ולא ידע אינש בהו כו'. בזוהר חדש פ׳ תבוא (נ״ט ג) כתוב שם.
פירוש מעלות הסולם
א) רבי שמעון אזל וכו': ר״ש הלך לו וברח למדבר של לוד ונחבא במערה אחת, הוא ורבי אלעזר בנו. קרה להם נס, ויצא חרוב אחד, ומעיין של מים אחד. אכלו מאותו החרוב, ושתו מאותן המים, ואליהו ז״ל היה בא אליהם ב׳ פעמים בכל יום, ולמד עמהם ואיש לא ידע מהם. זה כתוב בזהר חדש פרשת תבוא (אות א').
אות ב
זהר
ב) ודא אתקרי: תקוני הזהר, דאינון שבעין אנפין לאורייתא, דפריש רבי שמעון בר יוחאי, במלת בראשית, מסתרי אורייתא. קום רבי שמעון אפתח מילין קמי שכינתא. פתח ואמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'.
פירוש מעלות הסולם
ב) ודא אתקרי וכו': וזה נקרא תקוני הזהר, שהם שבעים פנים לתורה, שפירש ר׳ שמעון בן יוחאי, במלת בראשית, מסתרי התורה. קום ר״ש פתח דברים לפני השכינה. פתח ואמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'.(נ״ב חסר והוא בספר לקוטים דף רס״ג.)
אות ג
זהר
ג) והמשכילים אלין רבי שמעון וחברייא. יזהירו, כד אתכנשו למעבד האי חבורא, רשותא אתיהיב להון ולאליהו עמהון, ולכל נשמתין דמתיבתאן לנחתא בינייהו, ולכל מלאכיא באתכסיא, ובארח שכל.
פירוש מעלות הסולם
ג) והמשכילים אלין וכו': והמשכילים: הם ר״ש והחברים. יזהירו, פירושו כי כשנתקבצו לעשות חבור זה, ניתנה להם רשות ועמהם ניתנה רשות לאליהו, ולכל הנשמות שבישיבה לרדת אליהם, ולכל המלאכים במכוסה, ובדרך שכל.
פירוש, כי כל קומה שלימה מתחלקת על החזה שעד החזה הם אורות מכוסים מחכמה, ונקראים אתכסייא, ומחזה ולמטה הם אורות מגולים בחכמה שזהו נקרא אורח שכל, ואומר שכל אלה המדרגות שנתגלו כאן לר״ש והחברים היו קומתן שלימה. באתכסיא ובארח שכל.
ואין להקשות ע״ז הרי האורות המגולים הם לכאורה יותר חשובים והיו צריכים להיות למעלה והמכוסים למטה. אלא ז״ס מה שאנו אומרים בזמירות שבת במלין דסתימין תגלון פתגמים שפירושו אשר כל האורות המגולים המה מסובבים ותולדה מהמלין דסתימין ואין בהמסובב מה שהסבה לא נותנת לו, וברוחניות כל שיש בהמסובב נמצא תמיד בהסבה שלו, ועיין בע״ח שער או״א פ״ב בענין התחלקות או"א וישסו״ת אשר או״א הם אורות מכוסים וישסו״ת הם אורות מגולים ואו״א הם מחזה ולמעלה דא״א וישסו״ת מחזה למטה דא״א. ועי׳ בזהר ב״א אות קל״ד וז״ל חיות דאתגליין אינון לתתא, תחות אלין עלאין דמטמרן, ואתנהרן מנייהו, ונטלן בגינייהו.
אות ד
זהר
ד) ועלת על כלא יהיב רשו לכל שמהן קדישין, ולכל הויין ולכל כנויין, לגלאה לון רזין טמירין, כל שם בדרגא דיליה. ורשותא יהיב לעשר ספירן לגלאה לון רזין טמירין, דלא אתיהיב רשו לגלאה לון עד דייתי דרא דמלכא משיחא.
פירוש מעלות הסולם
ד) ועלת על כלא וכו': והעילה על הכל היינו א״ס נתן רשות לכל השמות הקדושים, בכלל, לכל שמות הויו״ת ולכל שמות הכינויים, לגלות להם סודות נסתרים. כל שם במדרגה שלו. ונתן רשות לעשר הספירות לגלות להם סודות נסתרים, אשר לא נתנה רשות לגלות אותם הסודות עד שיבוא דורו של מלך המשיח.
פירוש מעלות הסולם
ה) כזהר הרקיע דאיהו וכו': יזהירו כזהר הרקיע. שהוא כולל כל הצבעים. זהר סתור וגנוז. זהר בהיר בשחקים. זהר הזורק ניצוצות ומבהיק כברק לעינים. זהר המזהיר בצבע לבן כלבנה. זהר המזהיר בצבע אדום כמאדים. זהר המבהיק בהארה כלולה שהיא ירוקה כחמה. זהר ירוק כככב. זהר הכולל לבן ואדום. זהר המזהיר לכל צד. כמי שמכה בפטיש וזורק שביבי אור לכל צד.
ביאור הדברים: הזהר בא להורות לנו כאן בהקדמה מקורם של כל הגילויים אשר בהם בא לבאר את תוה״ק. עד היכן מגיעים, ובזה יתבאר ג״כ שם קריאת הספר בשם ספר הזהר ולא בשם ספר האור. וכ״ז נדע ע״י פירוש הכתוב והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'. אשר זהר הרקיע פירושו הארת ג״ר המתגלה ע״י השתוף דמדת הרחמים במדת הדין, וה״ס מה שאמרו חז״ל בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין שהכוונה היא על מלכות דכתר דא״ק שמזווגה יצאו פרצופי א״ק, שהיא בחינת מה״ד ראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין (ב״ר ספי״ב) פי׳ ראה שאין קיום להעולמות, העלה מדת הדין שהיא מלכות למדת הרחמים שהיא בינה אשר ע״י התחברותן של ב׳ הנקודות יחד נעשה תקון הפרסא בכל המדרגות בסוד הכתוב יהי רקיע בתוך המים כי הפרסא נקראת רקיע המבדיל בין מים עליונים למים תחתונים וז״ס הפרסא שבגו מעוהי דבר נש המבדילה בין אברי החיות שהם הריאה והלב, ובין המעים שהם אברי המזון והיא פרסא באלכסונא מהחזה עד נגד הטבור. ופרסא זו נעשתה בפרצוף שני דס״ג דא״ק, הנקרא נקודות דס״ג או עולם הנקודים. ולפיכך מגלגלתא ע״ב ס״ג אין לנו מושג כלל להיותם מבחינת הזווג של המלכות במקומה טרם עלייתה לבינה, והזהר אינו מדבר מהם אלא ברמזים דקים, ותחלת הדבור של חכמי הזהר ורשב״י הוא מעולם הנקודים ולמטה, אשר כבר נתתקן בהם הפרסא הנקראת רקיע. ונמצא עי״ז שהמלכות עלתה במקום בינה שהיא הרויחה ב׳ ספירות הראויות לקבל אור העליון, שהן ספירת בינה וספירת תפארת. כי בהיות מלכות במקום בינה נמצאות בינה ותפארת מתחתיה והן כלולות בה. ולכן אחר שבני אדם מעלים מ״ן ע״י מצות ומעשים טובים, המה ממשיכים הארה חדשה מלמעלה המורידה את המלכות ומקום הזווג בחזרה למקומה, דהיינו למטה מתפארת ויוצאת המדרגה בשלימותה בה׳ האורות נפש רוח נשמה חיה יחידה. שהם מקובלים בהספירות בינה ותפארת שנכללו מקודם לכן במלכות ואז גם נשמות הצדיקים מקבלות מוחין עליונים להיותן נכללות במלכות העליונה. הרי שכל האורות והשפע העליונה מתגלים רק מכח מלכות שעלתה לבינה ונעשה שם סיום חדש שנקרא רקיע ואם לא תקון הרקיע לא היה שום קיום לעולמות, ולכן נקראים כל האורות הללו בשם זהר הרקיע היינו האור המתגלה בסוד הזווג על מסך משותף מרחמים ודין. וזהו פירוש הכתוב והמשכילים: שהם נשמות הצדיקים, המסתכלים בסודות החכמה שנקראת עינים יזהירו: יקבלו המוחין שלהם מזהר הרקיע אבל ממעל לרקיע עין לא ראתה. ולכן מביא הזהר את הכתוב הזה בתחילתו. והולך ומבאר עשרה מיני זהר, שהם עשר הספירות דאצילות ומתחיל מעתיק דאצילות להיותו אמצעי בין א״ק לאצילות וכלול בו המלכות שלא נמתקה בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה ונגנזה ברישא דלא אתידע (עי׳ בע״ח שער א״א פ״ב בסופו) אמנם מלכות זו היא שורש למלכות הממותקת והיא מדלקת את אורות הבינה אחר שכבו. וזה אמרו, דאיהו כליל כל גוון אפילו גוון המלכות הבלתי ממותקת.
זהר טמיר וגניז הוא כתר דאצילות שהוא פרצוף א״א, ומה שאומר טמיר וגניז הכוונה על ב׳ הראשים אשר יש בא״א גלגלתא, ומוחא סתימאה, אשר הראש הא׳ שהוא גלגלתא הוא טמיר ונעלם להיותו קרוב לרישא דלא אתידע והוא בשליטת חסדים כמו רדל״א. לכן נקרא טמיר. והראש הב׳ שהוא מוחא סתימאה נקרא גניז כמי שיש לו אוצר גנוז וחתום, לא להשתמש ממנו, רק לעתים רחוקות לעת צורך גדול לוקח משהו מן האוצר, כך היא חכמה סתימאה. הראש הג׳ לרדל״א, שהוא הראש לכל החכמות, וכל החכמה המתגלה באצילות היא רק טיפין טיפין מחכמה סתימאה וע״י הבינה דא״א שחזרה לראש ונקרא ל״ב נתיבות החכמה כמו״ש להלן בביאור חו״ב. (ועיין באדרא זוטא אות ל״ו ל״ז ובסלם כל ההמשך שם).
זהר בהיר בשחקים : זהו חכמה, פרצוף אבא דאצילות, ועיין באדרא זוטא אות ע״ה וז״ל שירותא דא, אב לכלא, התחלה זו, שהיא החכמה דל״ב נתיבות הוא אב לכל פרצופי אצילות. אב לכלהו אבהן שהם חסד גבורה תפארת דז״א שנקראים אבות בסוד האבות הן הן המרכבה. אתחברו חכמה ובינה דא בדא ונהירו דא בדא, כד אתחברו אולידו ואתפשטת מהימנותא ע״י החבור של אבא ואמא נולדו זו״ן ואמונה שהיא מלכות נתפשטה. הכוונה היא היות כי מקום המלכות היא בתפארת, ובגדלות כשהיא נקראת חכמה תתאה היא מתפשטת ותופסת כל המקום שמן החזה ולמטה שהוא נצח הוד יסוד, ויונקת מהם כמ״ש בזהר בסוף האדר״ז ומטרוניתא לא מתברכא אלא בכללא דתלתא אלין דאינון נצח הוד יסוד. ונצח הוד נקראים שחקים ששוחקים מ״ן לצדיקים היינו יסוד, ולכן נקרא חכמה זהר בהיר בשחקים אשר הוא מאיר ומתגלה במלכות ע״י נ״ה שנקראים שחקים.
זהר זריק נצוצין. ומבהיק כברק לעיינין. זהו בינה. ותדע שבכל מקום שנזכר בזהר נצוצין רומז על אור חוזר שהוא אור דחסדים. ועינים הן תמיד אור החכמה. ובינה משורשה היא עצם חכמה היינו בחי״א שנתפשטה מן הכתר, בכדי לגלות את בחי״ד שהיא הכלי המשתוקק לקבל את אור החכמה. והיות אשר בכל התפשטות כלולה ג״כ הארת השורש שהוא הרצון להשפיע ולכן נתעורר רצון זה במלכות דחכמה וממנה נעשתה הבינה בסוד כי חפץ חסד הוא, שהיא בינה. ולכן אומר כאן זהר זריק נצוצין שהוא בינה החפצה באור דחסדים.
ואחר שבינה הוציאה את אור דחסדים לחוץ פנתה פניה לחכמה בכדי להמשיך הארת החכמה שהיא אור חיה. שע״כ בינה נקראת אם בסוד אם לבינה תקרא, אשר כל הצטרכות של התחתונים ממנה באה, או חסדים או הארת חכמה ולכן אומר כאן בספירת בינה ומבהיק כברק לעיינין אשר החכמה הנקראת עינים, הבאה לתחתונים ע״י הבינה היא רק הארה לשעתה, כמו הברק אבל עיקרה היא חסדים.
זהר זהיר חוור כסיהרא: הוא חסד, בסוד חסד דמתגלייא אפומא דאמה שהוא עטרת היסוד ובעת אשר השכינה הקדושה מקבלת את אור החסד הזה אז מאירה בכל שלימותה וזוהי סיהרא באשלמותא שהיה בימי שלמה. לז״א חוור כסיהרא שמתגלה לנו גוון חסד זה ע״י הלבנה במלואה.
זהר זהיר סומקא כמאדים: זהו גבורה. בסוד אברהם הוליד את יצחק שהוא קבלה ע״מ להשפיע (ועיין בהקדמת ספר הזהר אות קפ״ד ובהסולם שם) ובסוד אית רוגזא דאקרי ברוך (זהר וישב אות קי״ב).
זהר מבהיק כליל ירוקא כחמה: הוא תפארת קו האמצע המכריע בין ימין ושמאל, ומתלבשים הגבורות דשמאל שהם גוון אדום בחסדים דימין אשר גוונם הוא לבן. ולכן מבהיק בהארה כלולה, ותדע שתפארת היא בינה דחסדים, כמו הבינה בג״ר. (עיין במראות הסלם בהקדמת ספר הזהר מאמר השושנה).
זהר ירוק כככב: הוא נצח. והוא ו"ק דתפארת, ולכן הארתו ירוקה, ולהיות הנצח הוא ג״ר דנה״י, כמו החסד שהוא ג״ר דחג״ת ולכן עומד בימין ואין בו אדמימות כמו בתפארת (ועיין בשער עתיק בע״ח בדרוש הספיקות) ושולט בו הלבן על האדום בסוד נעימות בימינך נצח. ובסוד נצח ישראל לא ישקר.
זהר כליל חוור וסומק: זהו הוד שהוא בקו שמאל והאודם שולט בו על הלבן. והוא יתוקן בגמר התקון ומ״ש בזהר בראשית אות קמ״ה יהושע אתנבי מהודו של משה דכתיב ונתת מהודך עליו. ע״ש בהסולם כי הודו של משה, הוא מבחינת פנימיות ז״א, בסוד משה מלגאו.
זהר זהיר לכל עיבר, כמאן דמחא בפטיש וזריק שביבין לכל סטרא: זהו יסוד, כי זווג של היסוד נעשה על המסך בסוד ההכאה המעלה אוד חוזר להלביש את אור הישר, ואז ישנם חכמה וחסדים בהקומה. לזה אומר זהר זהיר לכל עיבר הן לחכמה והן לחסדים. ומ״ש כמאן דמחא בפטיש רומז על זווג דהכאה. (וענין זווג דהכאה והעלאת או"ח שנעשה לכלי קבלה במקום הרצון לקבל הוא ענין ארוך ומפורש היטב בפתיחה לחכמת הקבלה למרן בעל הסלם זיע״א ע״ש).
אות ו
זהר
ו) הכי מהאי זהר זהרין כמה נשמתין, דאינון זהרין כלהו ברקיע. ואלין אינון נשמתין מאלין משכילים דאית בהון שכל לאשתמודעא ברזין דמאריהון. כלהו רשימין ומצויירין במלכותא דרקיעא, ככוכביא דנהרין ברקיעא, והיינו יזהירו כזהר הרקיע. מאי הרקיע. דנהרין ביה נשמתין דמשכילים ככוכביא ברקיע. הכי נהרין בכרסיא.
פירוש מעלות הסולם
ו) הכי מהאי זהר וכו': כן מזהר הזה מאירים כמה נשמות, והם מאירים כולם בתקון הרקיע. ואלה הם הנשמות מאותם המשכילים שיש להם שכל לדעת את סודות אדונם. כל אלה הנשמות רשומות ומצויירות במלכותו של הרקיע, כמו כוכבים שמאירים ברקיע. וזהו יזהירו כזהר הרקיע. מהו הרקיע. שואל מהו התקון הנקרא רקיע. ומשיב, הוא אשר הנשמות של המשכילים מאירות בו כמו הכוכבים ברקיע. וכן הם מאירים בהכסא.
פירוש הדברים, כי ע״י עבודת הצדיקים העושים מצות ומעשים טובים כדי לעשות נחת רוח ליוצרם עולה מ״ן למעלה ומתתקן ממ״ן אלו מסך, ואור העליון שאינו פוסק מלהשפיע מזדווג על מסך הזה ויוצאת קומה שלימה של אור ומתלבשת באור החוזר הזה שעלה ממטה למעלה. ואותו אור מגיע אל הנוקבא שהיא השכינה הקדושה וזה כלל גדול אשר כל מה שהתחתון גורם תוספות אור בהעליון, חוזר ויורד אותו האור גם אל התחתון. ולכן אחר הזווג הזה נעשה המסך לרקיע, שדרך בו משיגים הצדיקים לאותה קומת הזווג שנעשה עליו. וכשהמדרגה יורדת אל הצדיקים דרך הרקיע היא מתלבשת בלבוש הנמשך מן הרקיע, שהוא בחי׳ אור חוזר המתהפך מן הרקיע ולמטה עם אור ישר שמן הרקיע ולמעלה. ופירושו של לבוש הבא מן הרקיע הוא, כי אפילו אחר שבאה המדרגה להשגת התחתון אינו נהנה משהו מן אור העליון שבא אליו, אלא לפי מדת השפעת נחת רוח ליוצרו, ואינו מקבל משהו אם לא ימצא בו השפעה ליוצרו, ואז הקבלה מתלבשת תוך ההשפעה או״י באו"ח וזה אמרו הכי מהאי זהר שהוא הארת ג״ר של כל עשר הספירות זהרין כמה נשמתין דאינון זהרין כלהו ברקיע שכולם מאירים בלבוש של השפעה הבא מן תקון הרקיע שלמעלה. בסוד הזמירות ואלין מליא יהון לרקיעיא. ואומר הנשמות הללו הן מאלה המשכילים שיש להם שכל לדעת סודות אדונם, כלהו רשימין ומצוירין במלכותא דרקיעא היינו בשליטה גמורה שהיא מלכותא לא להמשך ח״ו אחרי קבלה לעצמו. ככוכביא דנהרין ברקיעא היינו לקבל טיפין טיפין של אור לפי השיעור של הנחת רוח שיש אל הנותן. מאי הרקיע חוזר פעם ב׳ לבאר מהו תקון הרקיע. ומשיב היינו הארת הנשמות של המשכילים המאירים טיפין טיפין ככוכבים. היינו דנהרין ביה נשמתין דמשכילים ככוכביא ברקיע.
ומ״ש הכי נהרין בכרסיא: היינו בתקונים של עולם הבריאה שנקרא כסא מלשון כיסוי והעלם כי אור החכמה מסתיים במלכות דאצילות, ואינו עובר ממלכות דאצילות ולמטה. וכל המוחין דעולם הבריאה הם מבינה דאצילות בסוד אימא מקננא בכורסייא וג״ר דבריאה נקראות כסא הכבוד, שהן כסא לאצילות שנקרא כבוד, בסוד ל״ב נתיבות החכמה שבגימטריא כבוד. וששה הקצוות נקראים שש מעלות לכסא. וכן יש לפרש ג״כ מלשון כסא שהיא בבחינת ישיבה כי אורות האצילות נקראים עמידה, מטעם שהם אורות החכמה, ומתגלה בהם כל שיעור הקומה בשלימותו כאדם העומד, משא״כ אור הבינה הוא כמו אדם היושב על הכסא אשר קומתו מתמעטת. ונשמות הצדיקים מאירות בכל התקונים והאורות דבריאה
אות ז
זהר
ז) וכלהו פרחין מן רקיע ודא צדיק חי עולמים, דמניה פרחין נשמתין דצדיקיא. ונהרין בסיהרא. ועליהו כתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ.
פירוש מעלות הסולם
ז) וכלהו פרחין מן וכו': וכל הנשמות פורחות מן הרקיע, והוא צדיק חי העולמים, אשר ממנו פורחות נשמות הצדיקים. ומאירים באור הלבנה שהיא מלכות שממנה בא אור, החוזר ועליהם כתוב ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ.
אות ח
זהר
ח) ואיהו רקיע, דאיהו לעיל מחיוון הה"ד וממעל לרקיע אשר על ראשם. והפוך רקי"ע ותשכח ליה עיק"ר ויסודא דמרכבתא עלאה דעליה קיימין חיוון וכרסיא דמרכבתא עלאה.
פירוש מעלות הסולם
ח) ואיהו רקיע דאיהו וכו': ואותו הרקיע, אשר הוא למעלה מן החיות, זה הוא שכתוב וממעל לרקיע אשר על ראשם. והפוך רקיע ותמצא לו עיקר ויסוד של המרכבה העליונה, שעליו מתקיימים החיות והכסא של המרכבה העליונה.
ביאור הדברים, כבר ביארנו לעיל אשר רקיע הוא הפרסא שפירושו צמצום ב׳ מעליית המלכות לבינה, והוציא בינה ותו״מ דכל מדרגה ומורידם למדרגה שמתחתיה, ובעת גדלות חוזרת הפרסא שהיא הרקיע לסיום הצמצום א', ומחזיר הספירות בינה ותו״מ אל המדרגה. ובכלל יש ג׳ פרסאות בעולם אצילות. א׳ הוא הרקיע הראשון שבמקום הפה דא״א, שהוציא בינה ותו״מ מראש דא״א, למדרגת או׳׳א, ונשאר בראש א״א כתר וחכמה לבד והוא רקיע הראשון. כי פרצוף עתיק אמרנו לעיל שהוא כולל כל גוון והוא אמצעי ושורש, בבחי׳ בקע ולא בקע ועדיין לא נקבע בו פרסא. (עיין בסולם תחילת ב״א) ב׳ הוא רקיע אמצעי העומד במקום החזה דא״א ומוציא בינה ותו״מ דחג״ת דא״א מבחינת תוך למקום ישסו״ת וזו״ן שלמטה מחזה. ג׳ הוא רקיע התחתון העומד במקום סיום עולם האצילות, ומוציא בינה ותו״מ דזו״ן דאצילות לבי״ע. ונמצא ג׳ סיומים מכח צמצום ב': העליון בפה דא״א, האמצעי בחזה דא״א. התחתון הוא בסיום האצילות. ולעת גדלות שהארת ע״ב ס״ג דא״ק מבטלת לשעתה את הסיומים דצמצום ב׳ ומחזירה את הסיומים דצמצום א׳ אשר בזה מתבטל הגבול של סיום האצילות, אז יורד רקיע התחתון מסיום האצילות למקום נקודה דעולם הזה, ומעלה את ג׳ עולמות בי״ע דפרודא לאצילות אל המקום שמחזה ולמטה דא״א ששם עומדים ישסו״ת וזו״ן. והם מלבישים עליהם. ואח״ז יורד רקיע האמצעי ממקום החזה דא״א למקום סיום האצילות ומעלה את הישסו"ת וזו״ן שעליהם מלבישים ג׳ עולמות בי״ע אל מקום או״א דאצילות, כי הגבול שבחזה כבר נתבטל. ואח״כ יורד רקיע העליון שבפה דא״א אל מקום החזה ומתבטל הגבול שבין הראש דא״א לחג״ת שלו, ששם או״א ועליהם מלבישים ישסו״ת וזו"ן, ועליהם ג׳ עולמות בי״ע ונמצא שכולם עולים אל ראש א״א, ומקבלים שם אור החכמה. וזה אמרו איהו רקיע דאיהו לעיל מחיוון הוא רקיע העליון שבפה דראש א״א הכולל כל התחתונים בזמן בטול הפרסאות והסיומים וזה שאמר הפוך רקיע היינו הורדת הנקודה דמדת הדין למקומה ותשכח ליה עיקר ויסודא דמרכבתא עלאה כי יש מרכבה דחג״ת שלמעלה מחזה ונקרא מרכבה עליונה ויש מרכבה דנה״י ונקרא מרכבה תחתונה להיותם למטה מחזה, וכן יש חיות גדולות שהן חג״ת וחיות קטנות שהן נה״י והפרסא שבפה דא״א הוא ממעל להמרכבה העליונה ולעת גדלות, מעלית את כולם. היינו שנתהפך הרקיע לשעתו תשכח ותמצא את העיקר שהוא החכמה סתימאה שעליה נאמר כולם בחכמה עשית, ומ״ש בזהר(אד"ר אות כ"א) שהיא מכוסה בקרומא דלא לאתפתחא. היינו בקביעות. כי אפילו אחרי בטול כל הפרסאות כבר ביארנו לעיל שכל הגדלות נקרא בשם זהר ולא אור הרומז על ג״ר דג״ר והגילויים הם בבחי׳ כוכבים טיפין טיפין של אור, ובכל העליות אשר אח״פ דכל מדרגה מתחברים לכתר וחכמה לא נעשים לאחד ממש, רק בבחי׳ ימין ושמאל כמ״ש במקומו. שזהו עיקר התקון של השבירה, שיש גדלות בבחי׳ עליית העולמות לבד בלי לבטל את המסכים. וגם שהזווג של ח״ס הוא רק מבחי׳ החסד שלה ולא מכל קומתה שחסד שלה לבד מספיק לבטל הפרסאות לשעתם שז״ס חסד עולה ע״ב.
ויש כאן עוד ענין נשגב, שבהתהפכות הרקיע וכל האורות מתגלים, רואים אשר, מלבד הנחת רוח והשעשועין הגדולים שיש למעלה מיגיעתנו בתורה ומצות בזמן הסתרת הפנים שהם גדולים יותר מפעולת המלאכים שהם מוכרחים בשליחותם. מתגלה עוד שההסתר אחר תיקונו בעת הגילוי, הוא משמש כמו פתילה להאור הנאחז בה, וכל העב יותר נעשה לכלי לאור גדול וחשוב יותר וזה אמרו הפוך רקיע היינו ביציאה מן ההסתר פנים תשכח ליה עיקר תמצא לו לההסתר עצמו שהוא המקשר העיקרי לאור השי״ת, אשר על ידי זה הוא כל גילוי החכמה. והיא מאירה בכלים דאחוריים בסוד וראית אשר אורות דחכמה הנקראים ראיה והסתכלות, את אחורי מאירים בכלים דאחוריים דוקא. ובפנים אין חכמה מאירה בסוד ופני לא יראו רק חסדים.
אות ט
זהר
ט) ועליה אתמר וצדיק יסוד עולם. על צדיק דלעילא קיימא עלמא דאתכסייא. ועל צדיק דלתתא קיימא עלמא דאתגלייא. והיינו מצדיקי הרבים מההוא צדיקא דעלמא תליין. מאי הרבים. אלין דאתמר עלייהו הלכה כרבים. דאינון מסטרא דאבהן, דלית רבים פחות מתלת.
פירוש מעלות הסולם
ט) ועליה אתמר וצדיק וכו': ועליו על הרקיע שהוא בפה דאריך אנפין נאמר וצדיק יסוד עולם. על צדיק העליון מתקיים עולם המכוסה. ועל צדיק התחתון מתקיים עולם המגולה. והיינו מצדיקי הרבים מאותו צדיק יסוד עולם תלויים הרבים ושואל מי הם הרבים. ומשיב, אלו שנאמר עליהם הלכה כרבים. שהם מבחינת האבות. שאין רבים פחות מג׳. פירוש, כי ב׳ עולמות יש, אשר מחזה ולמעלה נבחן לעולם העליון והוא בחסדים מכוסים ועומד על הרקיע העליון שבפה דא״א. ועל הרקיע האמצעי שבחזה עומד העולם המגולה כי ברוחניות עומד היסוד למעלה מן הבנין. (ועיין בזהר ויצא דף קל״ב במאמר תרין רקיעין שירותא וסיומא) וזהו פרושו ומצדיקי הרבים כי אין רבים פחות מג׳ והם האבות שהם חג״ת הנקראים רבים והם תלויים על הרקיע העליון שהוא ממעל להמרכבה העליונה כנ״ל.
אות י
זהר
י) הלכה כרבים, דא שכינתא. ומתמן ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ ההיא דאתמר בה והארץ הדם רגלי. דא שכינתא דאיהי כלילא מעשר ספירן, ומתמן אתקריאו ישראל: מלכים. צדיקים. חוזים, נביאים, מארי תורה. גבורים. חסידים. נבונים. חכמים. ראשי אלפי ישראל.
פירוש מעלות הסולם
י) הלכה כרבים דא וכו': הלכה כרבים, היא השכינה. ומשם ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. אותה שנאמר בה והארץ הדום רגלי. זוהי השכינה שהיא כלולה מעשר ספירות, ומשם נקראים ישראל: מלכים. צדיקים. חוזים. נביאים. בעלי תורה. גבורים. חסידים נבונים. חכמים ראשי אלפי ישראל.
פירוש, הלכה היא מלכות אותיות הכלה ויש ב׳ בחי׳ מלכות אחת היא לאה המלבשת מחזה ולמעלה דז״א. ואחת היא רחל המלבשת מחזה ולמטה דז״א, ובעת הארת מוחין השלמים בהארת החכמה אז נעשו ב׳ הנוקבין דז״א רחל ולאה פרצוף אחד אשר לאה היא בפנימיות ורחל בחיצוניות. ואז הלכה כרבים, שהם חג״ת ואז ומתמן ועמך כולם צדיקים וגו׳ כי השכינה הק׳ מקבלת אז מכל קומת ז״א וחג״ת דז״א נעשו לחב״ד ונשלם בג״ר ויש לו עשר ספירות שלימות והשכינה מקבלת מכל ע״ס דז״א לזה אומר דא שכינתא. דאיהי כלילא מעשר ספירן ואז היא משפיעה להתחתונים, מכל עשר הספירות. זה אומרו ומתמן אתקריאו ישראל וכו' אשר השכינה מעטרת לישראל מכל קומת עשר הספירות שלה, ונקראים מלכים צדיקים וכו'.
בכדי למלא תפקידו צריך האדם לראות שהוא מארגן את צד האדם שבו בפנימיות, להיותו אדם הפועל בקו אמצעי. האות א במילה אדם היא קו אמצעי, ד היא המלכות, הלב, ם היא הבינה. עליו להחזיק את ההשתוקקות הגדולה המלכות, יחד עם בינה העליונה, שבה בחרה הנשמה ביתר דבקות.
עתה מבאר קו אמצעי ואומר שאותו דיבור עורר דיבור אחר, כי מתוך שדבור זה שהוא קו שמאל אינו יכול להאיר, חכמה בלי חסדים מטעם המחלוקת עם הימין שרוצה רק חסדים והשמאל רוצה רק חכמה, ע"כ יוצא דבור אחר, שה"ס מדת החכמה שלא קו האמצעי.
דבור זה של קו האמצעי הוא סתום ובלחש. הדבור בלי השמעת קול הוא אור נקבה, שהארתה ממטה למעלה. ממטה למעלה זו פעולת הנקבה, שזה תפקיד המלכות לדחות את האור כדי לבנות כלי ראוי לקבל בהשפעה.
אדם הבא לקו אמצעי הוא רואה שכל מה שחשב לקבל לפרטיות בשמאל, שיעשה לו טוב, הוא רואה שזה לא נכון.
רגל נקרא זכר ומרגלית נקבה. ממעמקים קראתיך השם, מהמקום הנפשי העמוק לוקחים את המרגליות האלו להשתמש בהן לעשות נחת רוח לבורא, ולא למשוך את האור לפרטיות ולפגום.
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧
האדם בנוי מפנימיות וחיצוניות ועליו לדעת כיצד לפרש את המציאות במפגשים שלו עם המקרים.
כאשר אומות העולם פוגשים בג' הקליפות הסובבות את נוגה, הם רואים בהם ברכה, ולאחר זמן מקבלים מכות ואינם יודעים למה. כאשר הם באים לתמוך בישראל, הם יכולים לתקן עצמם.
כדי להיות מסוגל לראות נבואה, יש לראות מעבר לחשמל, לעקוף את הקליפות הטמאות שמבלבלות את האדם.
האדם נברא צלם ודמות, ומלמד שכאן סוד עליון הוא, כשאותו הנהר היוצא מעדן שהוא יסוד דז"א פורחות ממנו כל אלו הנשמות, שהן פירותיו של הקב"ה, ולוקח אותן מי שלוקח, הנה בשעה שיוצאות מהקב"ה כולן, כל אחת מהן נכנסת בצורה להצטייר באותו מקום שנק דמות שהוא ד החיות.
מגיעים למלכות שצריכה לצייר את הדמות לפי מבנה הנשמה, ובצורה המתאימה לה להתקדם ולתקן.
בזיווג נותן הזכר לנקבה את החַיּוּת, אותה היא מטביעה כחותם לנשמה. כל נשמה יורדת לעולם בדיוק על פי צלם ודמות, המתאימים בדיוק לתפקידה ועבודתה שהיא צריכה לעשות בעולם, כדי להגיע לתכלית, לדבקות בהשם יתברך.
מכאן נקודה חשובה ביותר בעבודת הנפש. עצם זה שהמחשבה הנכונה היא, שבאתי לעשות עבודה כדי לתקן, לפי מה שהוטבע בנשמה, אז אי אפשר יותר לתרץ או להאשים אף אחד בעולם.
התירוץ לא יעזור, למשל אחד האומר לעצמו אני כזה, לא יכול להשתנות בגלל ההורים שלי, אין דבר כזה.
רוצה אדם לדעת למה הוא יצא כזה ? אז לא בגלל מה שקבלתי מההורים שלו, אלא זהו מבנה הנשמה אתה הוא מגולגל, מבנה נשמתי המתאים בדיוק, כדי להגיע לתכלית בלי תירוצים חסרי בסיס.
חייב אדם לקחת אחריות על התיקון שעליו לעשות, ולבוא בברית אמונית להתחיל בעבודה, לעשות נחת רוח לבוראו.
כאן עליו להתגבר על האתגר של קליפת נוגה וג' הקליפות הטמאות, שמעוות את האור שמגיע מלמעלה.
הצלם הוא הזכר שמחתים עם צורה בתבנית, לפיה מציירת ובונה הנקבה שתחתיו.
הגוף הרוחני ( לא הגשמי ) של האדם מצויר לפי תבנית הצלם. מכאן שכל אחד מקבל בדיוק את מה שהוא צריך לתיקון. נשמה היורדת לעולם מקבלת צלם וכנגד הצלם את הדמות.
יחזקאל הנביא קיבל בנבואה דברים נוספים שלא ניתן לראותם בחיצוניות, בגשמיות, מראה לו דבר שבלתי נודע. מראה לו דרך תמונה שלמה, ולא דרך דבר שאינו שלם. אי אפשר להסביר למשה על מטבע מחצית השקל, אז מראים לו דוגמא, כזה ראה וקדש.
יחזקאל הוא כמו אחד שהסבירו לו ולא הבין, כמו שמשה צריך היה לראות מטבע אש בכדי להבין, אלא שירד לפניו והראה לו דבר בלתי נודע. כש"א וזה מעשה המנורה שמשה היה מתקשה לעשותה, לא הבין איך הנשמה היא מקשה אחת. והראה לו הקב"ה תבניתה, וזה אשר תעשה וגו' אף כאן וזה מראיהן שהראה לו מה שלא ידע את אותן חיות פנימיות.
חוץ ממשה רבינו נביא נאמן, שאר הנביאים לא ראו באספקלריא שמאירה את הדברים הפנימיים. משה זכה לראות באופן ראוי ומסודר.
המציאות שרואים ולא מבינים נקראת קול דממה דקה.
ומראה הפנימיות שהיא מראה ד החיות, היא מראה בחלש היינו בשליטת החסדים, חסדים בלי חכמה. זו הצורה הכוללת של המראה שלמעלה אותה יכול היה משה לראות. מי שיכול להיות בתוך החסדים המכוסים, אז אפשר שיקבל הארת חכמה, ולצורך כך חייב האדם לבוא בהתבטלות גמורה, ויתור על עצמי כמו הנביאים.
היכולת לראות בדרך אֳמוּנִית, כלומר לקבל חכמה במסגרת האמונה, בהסתר. לעבוד אותה אפשרי, רק לחכם שהגיע לשלמות.
מחשבות מתחילות ממקום לא ידוע שנקרא, קול דממה דקה. הן מגיעות למקום בוא ניתן לראות את המחשבות, אבל לא את מקום הנביעה שלהן, כפי שראה משה.
אדם הוא זכר ונקבה. האות שהיא סוד הזכר, היא אות ן שה"ס אדם בשלמות, ואות זו שולטת בנקודה זו, שהיא ד היינו המלכות שהיא על ד החיות.אדם הוא התכללות של כל הרוחות יחד, צד הזכר שבו ן השולט על צד הנקבה שהיא אות ד
הוא האות ואו משם הויה, הוא זעיר אנפין דאצילות, האלף המחברת שמים וארץ, תכלית ורצון.
ובסוד הזה שהאות ן היא סוד פנימיות הכל, כל אלו המחנות האחרים וכל הצבאות נק בשם הזה, שכתות אלפי שנא"ן ראשי תיבות שור נשר אריה, והאות ן במקום אדם. האדם לא יכול לבוא לידי ביטוי מחזה ולמטה, אלא רק בחזה ולמעלה, מלכות שעלתה לת"ת. שנאן הוא ראשי תיבות של שור נשר אריה נוקבא, שנוקבא זה צד האדם ביחס לבורא.
ומשום זה כל הצורות שבעולם כשמסתכלות בצורת אדם, כולן מפחדות וזעות לפני צורה זו של האדם כי הוא הכלל, וזה סימן רע שבעלי חיים לא חוששים מבעלי חיים. שזה סימן שאדם אשר החיות אינן חוששות ממנו, אינו ממלא כראוי את תפקידו, כפי שמחייבת אותו הנשמה שלו.
אדם המסתכל ולא רואה את הכלל, אלא פרטים בלבד, הוא יפרש את המציאות ויקבל תמונה נפרדת, לכן צריך קודם קו אמצעי כדי לקבל את הפירוט הנכון לקבלת החכמה.
לכן צריך להישמר, מאחר וצד הרצון לקבל, הוא שמושך את החכמה, הוא יכול לפרוט את הפרטים המלמדים על הכלל, רק כאשר בא בביטול ואינו משתמש ברצון לקבל לפרטיות.
אדם הוא כלל הכל. בחינת האדם הבחירי שנמצאת בכל אחד הוא הכלל המחליט כיצד לחלק זכויות. האור לא מתקבל דווקא במקום בו מבקשים לקבלו. החלוקה להיכן ירד השפע נקבעת ע"י הכלל. כדי שאדם יגיע לתכליתו, עליו לחבר בקו אמצעי תחתונים לעליונים, לב למוח, בריאה לבורא יתברך.
ורגליהן רגל ישרה
ברגלים וטלפיים של החיות, שהם בבחינת שליטת הארת החכמה, אשר הטלפיים ה"ס נה"י דרגלים שבה תלוי גילוי החכמה בסוד וכף רגליהם. יש לראות אם בכלל מותר להשתמש בטלפיים אלו, שהם של חיות של עגל, עלולים לרצות לקבל ג"ר דחכמה שאסור לקבל.
כאשר מיישרות החיות הרוחניות הללו את רגליהן, היינו קו אמצעי, אז מלהטים אלו הניצוצות כי הארת החכמה, הבאה עם דינים המכונים אש לוהטת, עולים לקבל הארתם מרגלי החיות ויורדים להשפיע למלכות, ללב.
חשמל זה מסבב סביב לרגלי החיות וע"כ מקבל מהן הארתם הניצוצים של החשמל יורדים למטה עד אותו מקום הנק קרקע קטנה, ושם באותה קרקע רצים כל מיני אבני בדולח ומרגליות מתנצצות ואבני יקרות.ויש להיזהר שקליפת נוגה לא תיקח אותם
כשמגיע האור למצב קרקע זה יש לדחותו, ולהיות בחסדים מכוסים, ויתור על קבלת האור. על האדם לפעול אור חוזר, ובמקום למשוך ממעלה למטה חכמה ודינים, יפעל ממטה למעלה כדי לזכות במרגליות טובות. המשפיע שהוא זכר נק' רגל, והיא הנקבה נק' מרגלית.
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧
האדם בנוי מפנימיות וחיצוניות ועליו לדעת כיצד לפרש את המציאות במפגשים שלו עם המקרים.
כאשר אומות העולם פוגשים בג' הקליפות הסובבות את נוגה, הם רואים בהם ברכה, ולאחר זמן מקבלים מכות ואינם יודעים למה. כאשר הם באים לתמוך בישראל, הם יכולים לתקן עצמם.
כדי להיות מסוגל לראות נבואה, יש לראות מעבר לחשמל, לעקוף את הקליפות הטמאות שמבלבלות את האדם.
האדם נברא צלם ודמות, ומלמד שכאן סוד עליון הוא, כשאותו הנהר היוצא מעדן שהוא יסוד דז"א פורחות ממנו כל אלו הנשמות, שהן פירותיו של הקב"ה, ולוקח אותן מי שלוקח, הנה בשעה שיוצאות מהקב"ה כולן, כל אחת מהן נכנסת בצורה להצטייר באותו מקום שנק דמות שהוא ד החיות.
מגיעים למלכות שצריכה לצייר את הדמות לפי מבנה הנשמה, ובצורה המתאימה לה להתקדם ולתקן.
בזיווג נותן הזכר לנקבה את החַיּוּת, אותה היא מטביעה כחותם לנשמה. כל נשמה יורדת לעולם בדיוק על פי צלם ודמות, המתאימים בדיוק לתפקידה ועבודתה שהיא צריכה לעשות בעולם, כדי להגיע לתכלית, לדבקות בהשם יתברך.
מכאן נקודה חשובה ביותר בעבודת הנפש. עצם זה שהמחשבה הנכונה היא, שבאתי לעשות עבודה כדי לתקן, לפי מה שהוטבע בנשמה, אז אי אפשר יותר לתרץ או להאשים אף אחד בעולם.
התירוץ לא יעזור, למשל אחד האומר לעצמו אני כזה, לא יכול להשתנות בגלל ההורים שלי, אין דבר כזה.
רוצה אדם לדעת למה הוא יצא כזה ? אז לא בגלל מה שקבלתי מההורים שלו, אלא זהו מבנה הנשמה אתה הוא מגולגל, מבנה נשמתי המתאים בדיוק, כדי להגיע לתכלית בלי תירוצים חסרי בסיס.
חייב אדם לקחת אחריות על התיקון שעליו לעשות, ולבוא בברית אמונית להתחיל בעבודה, לעשות נחת רוח לבוראו.
כאן עליו להתגבר על האתגר של קליפת נוגה וג' הקליפות הטמאות, שמעוות את האור שמגיע מלמעלה.
הצלם הוא הזכר שמחתים עם צורה בתבנית, לפיה מציירת ובונה הנקבה שתחתיו.
הגוף הרוחני ( לא הגשמי ) של האדם מצויר לפי תבנית הצלם. מכאן שכל אחד מקבל בדיוק את מה שהוא צריך לתיקון. נשמה היורדת לעולם מקבלת צלם וכנגד הצלם את הדמות.
יחזקאל הנביא קיבל בנבואה דברים נוספים שלא ניתן לראותם בחיצוניות, בגשמיות, מראה לו דבר שבלתי נודע. מראה לו דרך תמונה שלמה, ולא דרך דבר שאינו שלם. אי אפשר להסביר למשה על מטבע מחצית השקל, אז מראים לו דוגמא, כזה ראה וקדש.
יחזקאל הוא כמו אחד שהסבירו לו ולא הבין, כמו שמשה צריך היה לראות מטבע אש בכדי להבין, אלא שירד לפניו והראה לו דבר בלתי נודע. כש"א וזה מעשה המנורה שמשה היה מתקשה לעשותה, לא הבין איך הנשמה היא מקשה אחת. והראה לו הקב"ה תבניתה, וזה אשר תעשה וגו' אף כאן וזה מראיהן שהראה לו מה שלא ידע את אותן חיות פנימיות.
חוץ ממשה רבינו נביא נאמן, שאר הנביאים לא ראו באספקלריא שמאירה את הדברים הפנימיים. משה זכה לראות באופן ראוי ומסודר.
המציאות שרואים ולא מבינים נקראת קול דממה דקה.
ומראה הפנימיות שהיא מראה ד החיות, היא מראה בחלש היינו בשליטת החסדים, חסדים בלי חכמה. זו הצורה הכוללת של המראה שלמעלה אותה יכול היה משה לראות. מי שיכול להיות בתוך החסדים המכוסים, אז אפשר שיקבל הארת חכמה, ולצורך כך חייב האדם לבוא בהתבטלות גמורה, ויתור על עצמי כמו הנביאים.
היכולת לראות בדרך אֳמוּנִית, כלומר לקבל חכמה במסגרת האמונה, בהסתר. לעבוד אותה אפשרי, רק לחכם שהגיע לשלמות.
מחשבות מתחילות ממקום לא ידוע שנקרא, קול דממה דקה. הן מגיעות למקום בוא ניתן לראות את המחשבות, אבל לא את מקום הנביעה שלהן, כפי שראה משה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧
הקודם