❦

ואתחנן טז – יח שעור 6

ד' פרשיות התפילין

על האדם לחבר ארץ ושמים, כלומר רצון עם התכלית.

הבתים שבתפילין הם כנגד הכלים, פרשיות כנגד האורות המלובשים בכלים. כלומר התפילין מייצגים את צורת המחשבה הנכונה שצריך האדם לאמץ. זוהי מחשבה הנובעת מאמונה, יכולת ביטול מכבלי היצר כדי לאפשר בחירה חופשית, ודעת לחיבור של אהבה בין הפרטיות לבין העליון. דעת זו מורכבת מאהבה, צד החסד, ומצד הגבורה שהוא שכר ועונש, כלומר פעמים שצריך לקבל שכר, ופעמים שיש לעשות תיקון.

ואלו הם התפילין שמניח הקב"ה, ואנו רוצים להתדמות לו יתברך. רואים כאן שז"א דאצילות מניח תפילין ולא המלכות, כך על הזכר להניח תפילין. האישה אינה מחויבת להניח תפילין, אך בהחלט עליה לפתח את צורת המחשבה הראויה כפי סדר הפרשיות, דהיינו אמונה, ביטול, השפעה ואהבה.

אמר רבי יהודה, כתוב בו בדוד, והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי. מהו הטעם שנק' אדמוני, הלוא אין מדובר שדוד היה ג'ינג'י אלא נק אדמוני על שם הדין שבמלכות, ויפה עיניים אומר שהיה כלול בו חסד.

❦

❦

שאלות חזרה בזוהר ואתחנן יג-טו
1. מהם הפרשיות בתפילין של ראש לאומת החללים ומהיכן הם נובעים אגב כך הסבר מדוע על הזכר היהודי להניח תפילין
2. הסבר יחוס של כל אחד מפרשיות דווקא לבית שהיא נמצאת כיצד זה קשור של ה, ואיזו עבודה צריך לעשות?
3. מה לאדם לעשות אם רוצה להניח תפילין ואינו יודע לכוון לסוד פרשיות ויש שלא יודע איזו פרשיות מופיעות?

ואתחנן יג – טו שעור 5

ד' פרשיות התפילין

מַחְשָׁבָה נָכוֹנָה בנויה עַל אֱמוּנָה, בְּחִירָה, חֶסֶד, ויכולת כפייה עַצְמִית.
הַבִּינָה הִיא כֹּחַ הַבְּחִירָה שבאדם, המאפשר לָצֵאת מהאנוכיות.

התפילין הם סוד צורת המחשבה הנכונה של האדם, מייצגים הם את המוח, ובהתאם את הצורה הנכונה לכוון המחשבות. בשלב ראשון בבנית מחשבה נכונה על האדם לשים עצמו בצד, ולהקדיש כולו לעליון. לכן בית ראשון בתפילין, קדש לי כל בכור, כל מחשבה ראשונית, להקדיש להשם, לכוון לבוא בביטול בהשוואת צורה לרצון הקב"ה.

ישנן מחשבות בתת המודע הנפשי המשפיעות על המחשבה המודעת, לכן עושים פעולות חיצוניות, שברור שהם משפיעות על הפנימיות.

פרשה שניה, יציאת מצרים, היא כוח הבחירה של האדם, מדרגת בינה, היא החרות שבאמונה מאפשרת בחירה.

בית שלישי בתפילין, ואהבת את השם, בחינת חסד. המחשבה צריכה להיות בנויה על חסד, מפני שזה רצון המלך. מי שאוהב את המלך עושה חסד ביותר, שעושה חסד עם הכל, וחסד יותר ההוא נק' חסד של אמת, שאינו רוצה שכר בעד מעשיו, אלא עושה משום אהבת המלך שאוהב אותו ביותר ועושה בשמחה רצון המלך.

בית רביעי, והיה עם שמוע, בחינת דין, כאשר היכולת לעבוד ברוחניות מצריכה כפייה עצמית.

❦

ואתחנן י – יב שעור 4

ואתה עמוד פה עמדי

השמירה המעולה לאדם היא לימוד תורה באחדות חברים.

כאשר החברים מאוחדים ועסקים בתורה ביחד, נכנסים הם לעולם הזכר, הוא מקום השמירה. לצורך כך צריך את האמונה בהשם ואת האמונה ביחד, זוהי התפיסה האמונית.

אמר רבי יהודה, כל מי שהולך בדרך, שמתירא מפני לסטים יכוון לג' דברים, דורון תפילה ומלחמה כמו יעקב.  החשוב מהם היא תפלה ואע"פ שהתפלה חשובה יותר. שני חברים או שלשה שעוסקים בדברי תורה, הוא עוד יותר חשוב מכל, כי אינם מתיראים מפני לסטים, משום שהשכינה מחוברת עמהם מחמת שעוסקים בתורה. התורה היא שמירת הנפש, היא שומרת מפני הליסטים, הם כוחות היצר הרע שבא להסיט האדם לדברים אחרים

ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור, כי עד עתה היו מופשטים מעור ההוא, ומשיב, שעד עתה לא היו להם כותנות עור כי כלי לבושי יקר היו. הלבושים הם לבושי התודעה, ולאדם ראשון טרם החטא לא הייתה תודעה של זמן ומקום. לאחר החטא לקח אדם הראשון את לבושי העור שקיבל, לצורך תיקון, הצליח להשתמש בעולם הזה.

ותפקחנה עיני שניהם היינו שנפקחו עינים בטופס של עולם הזה, בציור הרגיל בעולם הזה, מה שלא היה מקודם שהיו משגיחים ופקחים למעלה בעולם העליון, מכאן שקודם החטא לא הייתה תפיסה של העולם הגשמי.

בתפיסה חיצונית לא ניתן אפילו להכיר את הבורא בבחינת ממעשיך הכרנוך, אלא רק ע"י תפיסה פנימית. מלמד הרב"ש על הכתוב ותפקחנה עיניהם לראות, שרק לאחר שזוכה אדם להשיג פנימיות התורה, מבין הוא שקודם היה עיוור וחרש, שאומר הנביא וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים, בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא-יָדְעוּ, אַדְרִיכֵם; אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר, וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר–אֵלֶּה הַדְּבָרִים, עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

ואתחנן ז – ט שעור 3

קול דברים

וידבר ה' אליכם מתוך האש. קול דברים פירושו קול הנק' דבור, שכל הדבור תלוי בו, אלו הגאים הבאים לבטא קול פנימי.

ורצע אדוניו את אזנו במרצע, הוא שגם אחרי שש שנים רוצה להמשיך להיות עבד. היהודי עמד במעמד הר סיני, שמע בקול פנימי שאין לו להיות עבד לאף אחד, אפילו לא לתאוותיו, אלא להשם יתברך בלבד. בזמן תיקון, אין ברירה אלא לעבוד גם שלא לשמה לצורך הקיום, אך כל פעולה כזו צריכה להיות אגב המטרה והתכלית, שהיא דבקות בהשם.

תאווה אינה דבר פסול, כאשר היא חומר גלם לרצון להגיע לקדושה, כמו סעודת שבת או סעודת חברים. אך כאשר התאווה היא המטרה, אז אסורה. אין הקב"ה דן את האדם כאשר כוונתו טובה, בתנאי שאינו פועל נגד חוקי התורה שהוא מכיר. כוונת לב אינה מספיק, צריך המעשה להביע את הכוונה.

❦

שאלות חזרה בזוהר ואתחנן ז-ט
1. מהו קל דברים? מהי שמיעה ומה תמונה?
2. מה הכוונה שכתוב על משנה תורה משה מפי עצמו אמר?
3. מה עונה רבי אלעזר לשאלה רבי יוסי מהו ולא תתבע? למה לא תרצח כתוב בלי ו?
4. הסבר את המושגים: קול פנימי וקול חיצון וקול דברים, מה קשר ביניהם וכיצד הקשר הטוב ביותר שמגלה אותם?
5. מדוע אחרי מעמד הר סיני ונתינת התורה לא חיו בני ישראל לעולם או מדוע לא מתו בעקבות מה שאמרו למשה רבינו שהוא ידבר וישמע את קול השם לפי הכתוב ואת תדבר אליהם?

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

ואתחנן ד – ו שעור 2

בתפילה צריך לכסות עיניו שלא יסתכל בשכינה

אין אפשרות לבוא לתפילה בדרישות אלא בתחנונים.

הדמיון הוא הקשר בין הרוחניות לבין העולם הנראה.

בספרו של רב המנונא סבא אמר, שמי שפותח עיניו בשעת התפלה או שאינו משפיל עיניו לארץ, מקדים עליו מלאך המות, וכשנפשו יוצאת בשעת פטירתו מהעולם לא יסתכל באור השכינה ולא ימות בנשיקה. מי שמזלזל בשכינה מזלזל בשעה שנצרך לה, ז"ש כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו.

יש לעצום עיניים בתפילה, כדי לתרגל את התפיסה שאין להסתכל בשכינה, והכן יש לכוון שהכן השכינה עומדת לפניך.

לומדים ממשה שבא קודם כל בשבח, ואז בבקשה, והתחיל בשם אדנות ואז שם אלוקים, להראות שבאים בענווה ממטה למעלה, להכליל התחתון עם העליון.

אתה החלות להראות

משה גדול מיעקב, שיעקב הוא חיצוניות תפארת ומשה פנימיות ת"ת. אתה החלות אומר שהחל בגדילה הרוחנית על לשיא שיכול לו בן אנוש.

אמר לו הקב"ה למשה, משה, רב לך שהתחברת בשכינה, מכאן ולהלאה אל תוסף. רבי יצחק אמר, רב לך באור השמש שהיה אצלך אל תוסף להאיר כי הגיע זמן הלבנה שהיא יהושוע והלבנה אינה יכולה להאיר עד שיאסף השמש. אבל, וצא את יהושע וחזקהו ואמצהו, אתה שהוא השמך צריך להאיר אל הלבנה שזה זמן ההסתרה, בו ניתן לתקן את האמונה. האמונה של הנברא לא יכולה להאיר עד שתבוא הסתרה שתאפשר מקום עבודה לתחתון. כלומר השם מורה למשה לפנות את מקומו מתוך יתרון שבהסתרה יוכלו ישראל לפתח את האמונה. כך ישנם מצבים שמסלקים את השכל כדי לפעול באמונה מעל טעם ודעת.

היהודי נבדל משאר העמים בכך שהאמונה מנהלת אותו, וכך באדם אחד, הוא פועל את צד היהודי שבו כאשר פועל כל דבר אגב האמונה בהשם.

❦

שאלות חזרה בזוהר ואתחנן ד-ו
1.אלו דברים צריך לעשות אדם כשעומד בתפילת העמידה ומה כתוב בספרו של רב המנונא סבא על מי שפותח עינו בתפילה וכיצד זה מתפרש בפנימיות?
2. מה אנו למדים מהכתוב "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר" ומה צריך לעשות בעקבות לימוד זה?
3. מדוע כתוב דווקא על משה אתה החילות מה הכוונה באמירה זאת ומדוע לא נאמרה על יעקב?
4. מיהו הסיום של שלמות העולם וכיצד יראה העולם מטעם שלימות זאת?
5. מדוע צריך להסתלק משה כדי שיהושע ינהיג את העם ומה זה אומר בפנימיות והיכן ראינו תהליכים דומים לכך בעולמות העליונים?
6. מה המובן הפנימי בגוף אחד שעל שאר העמים שבעולם מסר אותם הקב"ה לשרים ממונים השולטים עליהם וישראל אחז אותם הקב"ה?

❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

ואתחנן א – ג

והגית בו יומם ולילה

מי שמכוון מטרה, מנווט כל מקרה להתקדמות.

1. ואתחנן גימטרייה תפילה, אגב כך מלמד רבי יוסי פתח, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' מלמד הרב"ש, קיר נק המלכות שלא יהיה דבר חוצץ בין השכינה הקדושה לבין המתפלל, כמה חזק כח התורה וכמה היא עליונה על הכל כי כל מי שעוסק בתורה אינו ירא מעליונים ותחתונים ואינו ירא מהמקרים הרעים שבעולם, משום שאחוז בעץ החיים שהוא התורה, ואוכל ממנו בכל יום. המקרה לא קובע למי שעוסק בתורה. הוא מכוון בבינה יציבה, דרך התורה אל המטרה ואינו מוטרד ממקרים חולפים. התורה היא נצחית, סם מרפא, הגנה מפני המקרים החיצוניים. 
2. כי התורה מלמדת את האדם ללכת בדרך האמת, מלמדת לו עצה איך לשוב לפני אדונו ואפילו מות נגזר עליו, הכל מתבטל ומסתלק ממנו ואינו שורה עליו. וע"כ צריך לעסוק בתורה יומם ולילה ולא יסור ממנה. ז"ש והגית בו יומם ולילה, ואם מסיר ממנו התורה או שנפרד ממנה, הוא כאלו נפרד מהחיים. התורה מלמדת לאדם את הדרך, אך עליו ללכת בה בעצמו.
3. עצה לאדם כשהוא עולה על מטתו בלילה, צריך קבל עליו עול מלכות שמים בלב שלם בקריאת שמע מקבלים עלינו עול מלכות שמים. כמו שהשמים קיבלו על עצמם ביום השני, ולא סרו מתפקידם, כך עלינו לעמוד בדבקות בדיבורנו. השמים מסמלים את התכלית של האדם, ויש לקבל בשמחה את היגיעה הדרושה להגעה לתכלית., ולהקדים למסור אליו פקדון הנפש והעמידו משום שכל אדם טועם בלילה טעם המות כי אילן המות שורה בעולם שהוא המלכות וכל רוחות בני אדם יצאים ועולים ומסתתרים אצלו אצל המלכות. ומשום שהם נתנים בפקדון, כולם חוזרים אח"כ למקומם. 

חצות לילה

1. כשמתעורר רוח צפון צד הגבורה, אור להשלמת כלים הנותן לאדם השתוקקות בחצות לילה והכרוז יוצא, והקב"ה בא לגן עדן להשתעשע ברוחות הצדיקים אז מתעוררים כל בני המלכה וכל בני ההיכל לשבח את המלך הקדוש ז"א ואז כל אלו הפקדונות של הרוחות שנמסרו בידה של המלכות כולם מחזרת לבעליהם ורוב בני העולם נעורים משנתם בשעה ההיא ופקדונות של כולם מוחזרים להם.
2. אלו שהם מבני ההיכל העליון, דהיינו עובדי השי"ת עומדים בקיומם ומתעוררים ועוסקים בתשבחות התורה, ומתחברים עם כנסת ישראל שהיא המלכות, עד שמאיר היום. כשבא הבוקר הוא וכל בני היכל המלך כולם באים אל המלך הקדוש ז"א ונק' בני המלך והמלכה. בלילה רוכשים אמונה כדי לקבל הארה בתפילת העמידה בבוקר, וזאת לאחר הכנה של קורבנות ותשבחות
3. כשבא הבוקר צריך לנקות את עצמו בכל בנקיות הגוף ונקיות הנפש, ולהזדיין בזיון שלו בכלי המלחמה, דהיינו בציצית ותפילין, להשתדל עם מלך הקדוש ז"א כי בלילה השתדל במלכה עתה בבוקר בא עם המלכה לחבר אותה עם המלך. 
4. בא לבית הכנסת מטהר עצמו באמירת הקרבנות משבח בתשבחותיו של דוד המלך, אחוז בתפילין בראשו, ציצית בכנפי בגדו, אומר תהלה לדוד. והרי העמידו, המתפלל תפלה לפני אדונו צריך לעמוד בתפלה כמו מלאכים עליונים ולהתחבר עמהם שהם נק' העומדים כמש"א ונתתי לך מהלים בין העומדים, וצריך לכוון רצונו לפני אדונו ויבקש בקשתו לאחר שכיוון הרצון, כלומר לתת לרצון צורת השפעה שתאפשר דבקות לקב"ה.
5. בשעה שהאדם קם בחצות לילה ממטתו לעסוק בתורה, כרוז קרא עליו ואומר, הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, עתה בבוקר כשהוא עומד בתפלה לפני אדונו, הכרוז הההוא קורא עליו ואומר, ונתתי לך מהלכים  בין העומדים האלה כלומר עליו להתפשט מהגשמיות, היא הרצון לקבל לעצמו.
6. אחר שגומר תפלתו ברצון לפני אדונו, העמידו שצריך למסור נפשו ברצון הלב לאותו מקום שצריך, דהיינו למלכות.  כמה עצמות יש לאדם בכל דבר, ובשעה שהוא נמצא בתפלה כל אלו המלים שהאדם מוציא מפיו בתפילה ההיא עד שמגיעים למקום שמגיעים ומתעטרות בראש המלך ועושה מהם עטרה. והרי העמידו החברים, התפילה שמבקש האדם מהקב"ה, צריך לכוון שתהיה תפלת תחנונים. מאין לנו זה, ממשה שכתוב אתחנן אל ה' זו היא תפילה טובה.

ואתחנן א – ג

והגית בו יומם ולילה

מי שמכוון מטרה, מנווט כל מקרה להתקדמות.

ואתחנן גימטרייה תפילה, אגב כך מלמד רבי יוסי פתח, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' מלמד הרב"ש, קיר נק המלכות שלא יהיה דבר חוצץ בין השכינה הקדושה לבין המתפלל, כמה חזק כח התורה וכמה היא עליונה על הכל כי כל מי שעוסק בתורה אינו ירא מעליונים ותחתונים ואינו ירא מהמקרים הרעים שבעולם, משום שאחוז בעץ החיים שהוא התורה, ואוכל ממנו בכל יום. המקרה לא קובע למי שעוסק בתורה. הוא מכוון בבינה יציבה, דרך התורה אל המטרה ואינו מוטרד ממקרים חולפים. התורה היא נצחית, סם מרפא, הגנה מפני המקרים החיצוניים.

כי התורה מלמדת את האדם ללכת בדרך האמת, מלמדת לו עצה איך לשוב לפני אדונו ואפילו מות נגזר עליו, הכל מתבטל ומסתלק ממנו ואינו שורה עליו. וע"כ צריך לעסוק בתורה יומם ולילה ולא יסור ממנה. ז"ש והגית בו יומם ולילה, ואם מסיר ממנו התורה או שנפרד ממנה, הוא כאלו נפרד מהחיים. התורה מלמדת לאדם את הדרך, אך עליו ללכת בה בעצמו.

עצה לאדם כשהוא עולה על מטתו בלילה, צריך קבל עליו עול מלכות שמים בלב שלם. בקריאת שמע מקבלים עלינו עול מלכות שמים. השמים מסמלים את התכלית של האדם, ויש לקבל בשמחה את היגיעה הדרושה להגעה לתכלית.

בלילה רוכשים אמונה כדי לקבל הארה בתפילת העמידה בבוקר, וזאת לאחר הכנה של קורבנות ותשבחות.

בתפילה צריך לכוון רצונו לפני אדונו ויבקש בקשתו, כלומר על המתפלל לתת לרצון צורת השפעה שתאפשר דבקות לקב"ה.

מטות א – ב

אין העולם מתנהג לא בשני גוונים

מלמד כאן על היחס בין איש לאישה, ובעיקר תפקידה של האישה. תפקיד האישה שבאדם הוא לחבר בין הצד המעשי, צד הדין, אל הבורא יתברך, חיבור ע"י חסד.

זהו שכתוב דרשה צמר צד חסד ופשתים צד הדין ותעש בחפץ כפיה, שצמר היא ימין ורחמים, ופשתים הוא שמאל ודין. כשמשלבים הימין והשמאל זה בזה, והדינים שבשמאל נמתקים ברחמים שבימין. אמר רבי יצחק, למה נק' אשה שהוא לשון אש, אמר לו משום שכלולה בדין וכלולה ברחמים, ע"כ נק' אשה שהיא אותיות אש ה היא דין, ה היא רחמים.

וכן גן עדן בימין וגהינם בשמאל, עולם הזה בשמאל והבא בימין. ישראל הם כנגד הרחמים שבימין ושאר העמים כנגד הדין שבשמאל. אשה שטעמה טעם הרחמים דהיינו כשנשאת לישראל, הרחמים נוצחים את הדין ונעשית רחמים. אשה שטעמה טעם הדין דהיינו שנשאת לנכרי שהוא דין, דין בדין נדבק ועליהם נאמר והכלבים עזי נפש א ידעו שובעה, שרוצים רק את התאווה האישית ולא את הקשר. עם ישראל הוא צד החסד, ושאר העמים צד הדין משמאל. כך רואים שהחלוקה בין ימין ושמאל אינה נוהגת רק בין איש לאישה. מי שמתחבר עם צד הגוי שבנפשו, עם הרצון לתאווה אישית, אז גם אם יפגוש רוחניות, יקח אותה למקום לא ראוי, כמו לקיחת סמים. גם אם צד האישה היהודית תבוא אל "רוחניות" של גוי אז גם הצד הפרקטי יבוא למקום רע. כל רצון צריך לקשר להשם, לפעול למען הכלל והאידיה, בחשיבה ותפיסה שמעבר לזמן ומקום.

כל מעשה פרקטי צריך להיות עם כוונה לקשר עם הבורא, על מעשה זה אומר ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום.

כתוב, אמרתי עולם חסד יבנה, מהו חסד.  מי שמכלה חסד מהעולם דהיינו מוכן להשפיע אך בעל מנת לקבל, יכלה הוא מעולם הבא.

כל עולמו של האדם נבנה על החסד שעושה עם צד האישה שבו, דהיינו מבקש קשר לדבקות בהשם.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

מטות א – ב

אין העולם מתנהג לא בשני גוונים

מלמד כאן על היחס בין איש לאישה, ובעיקר תפקידה של האישה. תפקיד האישה שבאדם הוא לחבר בין הצד המעשי, צד הדין, אל הבורא יתברך, חיבור ע"י חסד. 

•  אמר רבי יהודה, אין העולם מתנהג אלא בב' גוונים שהם לבן ואדום דהיינו חסדים וחכמה דשמאל הבאים מצד האשה הנמצאת חכמת לב, ז"ש וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן. מה מביאים, אומר הכתוב, את התכלת ואת הארגמן שהם גוונים הכלולים בתוך גוונים, כלומר שעיקר הגוונים הם שנים דהיינו לבן ואדום, וגווני תכלת וארגמן הם כלולים באלו ב גוונים.

• זהו שכתוב דרשה צמר צד חסד ופשטים צד הדין ותעש בחפץ כפיה, שצמר היא ימין ורחמים, ופשתים הוא שמאל ודין. מהט טוו, אמר רבי יהודה טוו בדינא טוו ברחמי, כלומר שמשלבים הימין והשמאל זה בזה, והדינים שבשמאל נמתקים ברחמים שבימין. אמר רבי יצחק, למה נק' אשה שהוא לשון אש, אמר לו משום שכלולה בדין וכלולה ברחמים, ע"כ נק' אשה שהיא אותיות אש ה היא דין, ה היא רחמים.

• אמר רבי אלעזר, כל אשה נק' דין כי שורשם מקו שמאל עד שהיא טועמת טעם הרחמים דהיינו נשאת לאיש וזכר שורשו מקו ימין שהוא חסד ורחמים, שלמדנו מצד הגבר בא הלבן שבוולד כגון עצמות שהוא רחמים, ומצד האשה בא האדום כגון בשר וגידים שהוא דין. וכהאשה טועמת מלבן דהיינו נשאת לאיש, הלבן חשוב לה יותר, אע"פ ששורשה אדום.

• למה אסורות נשים של שאר העמים היודעים משכב זכר, משום שיש ימין שהוא חסד ויש שמאל שהוא דין, שהם ישראל ושאר העמים, וכן גן עדן בימין וגהינם בשמאל, עולם הזה בשמאל והבא בימין. ישראל הם כנגד הרחמים שבימין ושאר העמים כנגד הדין שבשמאל. אשא שטעמה טעם הרחמים דהיינו כשנשאת לישראל, הרחמים נוצחים את הדין ונעשית רחמים. אשה שטעמה טעם הדין דהיינו שנשאת לנכרי שהוא דין, דין בדין נדבק ועליהם נאמר והכלים עזי נפש א ידעו שובעה שרוצים רק את התאווה האישית ולא את הקשר. עם ישראל הוא צד החסד, ושאר העמים צד הדין משמאל. כך רואים שהחלוקה בין ימין ושמאל אינה נוהגת רק בין איש לאישה. מי שמתחבר עם צד הגוי שבנפשו, עם הרצון לתאווה אישית, אז גם אם יפגוש רוחניות, יקח אותה למקום לא ראוי, כמו לקיחת סמים. גם אם צד האישה היהודית תבוא אל "רוחניות" של גוי אז גם הצד הפרקטי יבוא למקום רע. כל רצון צריך לקשר להשם, לפעול למען הכלל והאידיה, בחשיבה ותפיסה שמעבר לזמן ומקום.

•  הנבעלת לנכרי קשורה בו ככלב, מה כלב חזק ברוחו המחוצף, אף כך הנשאת לנכרי כשנתבק דין בדין, היא חצופה מכל וכל. והנבעלת לישראל ככתוב עליה ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום האיש הישראלי מייצג את הקב"ה בעולם, משום שהנשמה של ישראל בא מרוח אלקים חיים שכתוב כי רוח מלפני יעטוף וזה משמע שפירושו מקודם שהשכינה, דהיינו מז"א שנק' אלקים חיים. משום זה בתולה שלא נתדבקה בדין קשה של שאר העמים, ונתדבקה בישראל שהוא רחמים, הרחמים נוצחים ונתתקנת מה הדין שבה. כל מעשה פראקטי צריך להיות עם כוונה לקשר עם הבורא, על מעשה זה אומר ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום.  

• כתוב, אמרתי עולם חסד יבנה, מהו חסד, ומשיב, הוא אחד מספירות עליונות של המלך, דהיינו ספירה עליונה מז"ס תחתונות, כי הקב"ה קרא לנשמת ישראל חסד, על תנאי שיבנה החסד, ולא יכלה החסד לעולם. זה משמע משכתוב יבנה, שסובב על החסד שיבנה, משום זה למדנו, מי שמכלה חסד מהעולם דהיינו מוכן להשפיע אך בעל מנת לקבל, יכלה הוא מעולם הבא וע"כ כתוב, לא תהיה אשת המת החוצה, כדי לעשות חסד עם המת והוא נעשה בניין שכתוב, עולם חסד יבנה.

כל עולמו של האדם נבנה על החסד שעושה עם צד האישה שבו, דהיינו מבקש קשר לדבקות בהשם. 

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

פנחס שלד-שלו שעור  112

קריאת שמע ותפילין

אָדָם יָכוֹל לייצר קֶשֶׁר להשם לְפִי כַּמָּה שׁמשָׁעֶר בּלִיבּוֹ.
החוויות הרשומות בְּנֶפֶשׁ, הֵן הסיבות לָמָּה שקורה לְאַחֵר מִכֵּן.
אֵין לשאוף להארה אֶלָּא לֶקְשר.

שמע ישראל הוא אותיות שם ע גדולה עם ד גדולה דאחד היינו עד. מחלק את המילה שמע לאות ע ולאותיות שם, במילה אחד מחלק האות ד מאותיות אח. יש בכך ביטוי לתנועה וקשר עם הבורא ע"י אותיות ע-ד שזו עדות שאנו פועלים את הקשר. מיתר האותיות ש מ א ח בונה את המילה אשמח, שאמר דוד אנכי אשמח בה'. שהחיבור בקדושה של זכר ונקבה מביא שמחה.

התפילין הם אור מקיף שמנחה את האדם לנקודת השאיפה, למוחין של י-ה-ו-ה, שאיפה להיות אדם. בהנחת התפילין יש לכוון לשאיפה לקשר עם הקב"ה. גבר נשוי מניח גם תפילין של רש"י וגם של רבינו תם, כדי לבטא את הקשר דרך הצד המופשט שבו, ואת הצד הפרקטי.

ישנה באדם מחשבה מופשטת כנגד זיווג של זכר, ומחשבה פרקטית כנגד זיווג של נקבה, תכונות אלו ייחודיות לכל אחד ברמות שונות, ונכון לאפשר לכל אחד את המקום שלו בתרומה לכלל.

ק"ש היא אהבה, חסד השקולה לתורה שניתנה מימין. התפילין נק' עז והם משמאל שהוא גבורה, עמוד האמצעי שההוא ת"ת כולל הכל שכולל חסד וגבורה כנפי מצווה שהם ציצית שבהם תכלת ולבן הם נצח והוד. מזוזה שבה רשום השם שד"י הוא צדיק דהיינו יסוד והשכינה היא השער שבו המזוזה שעליה כתוב זה השער לה' שזו בחינת המלכות. יש לאדם שער בליבו, כפי שהוא משער בליבו, ודרכו הוא נכנס מעוטר בתפילין שהם הכתר לראשו. המזוזה מתארת את הפנימיות והחיצוניות, שבפנים שם הויה, ובחוץ הגבול עם שם שד"י.

כל חוויה משאירה רושם בנפש, וכפי הרשמים שבו, על פי זה הוא חושב. בקיום מעשי המצוות, מגלים בצורה מאוזנת ונכונה את צד הנשמה.

כ ספירות  דאור ישר ואור חוזר הם סוד והמים אשר מעל השמים שהם מים עליונים זכרים דהיינו עשר ספירות אור ישר, המים אשר מתחת לרקיע הם מים תחתונים נקבות דהיינו ע"ס דאור חוזר ועליהם אמר ר עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שי טהור אל תאמרו מים מים שמא תסתכנו בנפשכם. למעשה מלמד רבי עקיבא לתלמידיו, כאשר מגיעים לתוצאה, אין לומר ולשמוח שפעלנו כדי לקבל את האור, לא לבקש החַיּוּת שמקבלים מלמעלה, אלא וותרו על האור כסיבה, למרות התענוג שהגיע. הסיבה לפעולה היא יצירת אמונה וחסדים. השמחה מהתענוג מסוכנת כאשר לא דוחים את האור כדי ליצור קשר. זו הסיבה שמוסתר מאתנו האור שבמצוות, כדי שלא נתרגל לפעול מטעם קבלת התענוג, אלא מטעם הרצון לדבקות בהשם יתברך.

פנחס שלד-שלו שעור  112

קריאת שמע ותפילין

תתע) שמע ישראל הוא אותיות שם ע גדולה עם ד גדולה דאחד היינו עד. בין ש"ס משמע שהוא המלכות הנק' שם וא"ח משמע שהוא המלכות הנק' שם וא"ח מאחד שהוא ז"א נמצאות ז"א נמצאות אותיות ע"ד הגדולות שה"ס עד ה' בכם. וכן הוא עד, על כל אחד ואחד המיחד אותו בעולם וע"כ אמר דוד אנכי אשמח בה' כי שם משמע שהוא המלכות וא" מאחד שהוא ז"א הרי אשמח שה"ס היחוד דז"א ומלכות מבחינת הגדלות כי המלכות מבחינת הגדלות נק' שם. מחלק את המילה שמע לאות ע ולאותיות שם, במילה אחד מחלק האות ד מאותיות אח. יש בכך ביטוי לתנועה וקשר עם הבורא ע"י אותיות ע-ד שזו עדות שאנו פועלים את הקשר. מיתר האותיות ש מ א ח בונה את המילה אשמח, שאמר דוד אנכי אשמח בה'. שהחיבור של ז"א ונוקבא מביא שמחה. 

תתעא) ועוד ד רבתי, ד גדולה דאחד רומזת על ד בתים של תפילין שמניח אותם א"ח דאחד שהוא ז"א והתעטר בהם והם פאר על ראשו והם סוד הצירוף יה"הו. י שהיא חכמה היא עטרה על ה שבית הבת דהיינו מלכות והיינו ה בחכמה יסד ארץ שאבא שה"ס חכמה יסד הבת שהיא מלכות הנק' ארץ, ה שניה של הצירוף יה"הו היא אימא עלאה שהיא עטרה על ו שהוא הבן דהיינו ז"א והיינו כונן שמים בתבונה שז"א הנק' שמים מקבל המוחין מתבונה דהייאו אמא עלאה כי אמא כוננה הבן. וזהו שעולם הבא שהיא בינה אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם התפילין, הפאר בראשיהם דהיינו ז"א שיש לו עטרה בראשו מהבינה הנק' עולם הבא. בעולם הבא אין גשמיות ואין תפילין גשמיות, אך א"א משפיע משער שאחרי ראשו שש מדרגות, כאשר המדרגה השישית משפעת לז"א כאור מקיף על מצחו, כך התפילין הם אור מקיף שמנחה את האדם לנקודת השאיפה, למוחין של י-ה-ו-ה, שאיפה להיות אדם. בהנחת התפילין יש לכוון לשאיפה לקשר עם הקב"ה. גבר נשוי מניח גם תפילין של רש"י וגם של רבינו תם, כדי לבטא את הקשר דרך הצד המופשט שבו, ואת הצד הפרקטי. 

ב' סדרים של ד' פרשיות התפילין

תתעב) והבת דהיינו מלכות היא תפלה תפילין של יד כהה יד שמאל י היא קשר שלו ה עליונה דהיינו אמא היא תפלין של ראש על ראש הת"ת. התפלין שלו דהיינו המוחין שלו הוא כסדר י"ה ו"ה שהוא קדש לי י והיה כך יביאך היא ה שמע היא ו והיה אם שמוע היא ה אחרונה. וסדר זה הוא לתפילין של ראש ז"א אבל בעולם הבא שהיא בינה התפילין שהם המוחין שמקבלת, הסדר הוא הויות באמצע, שהם ה ה דהיינו י בתחילה שהוא קדש, ו בסוף דהיינו שמע והויות דהיינו והיה כי יביאך והיה אם שמוע ה ה באמצע. ועל זה אמר הנביא בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' שהם כסדר הצירוף יה"הו ומשום זה העמידו בעלי המשנה שיש מקום בראש להניח ב זוגות תפילין, וזה זוכה לב' מצוות שהעמידו עליהם לא כל אדם זוכה לב' שולחנות. ישנה באדם מחשבה מופשטת כנגד זיווג של זכר, ומחשבה פרקטית כנגד זיווג של נקבה, תכונות אלו ייחודיות לכל אחד ברמות שונות, ונכון לאפשר לכל אחד את המקום שלו בתרומה לכלל. וכך בעולמות יש זיווג דהתלבשות וזווג דעוביות. לכן עבור ב סוגי מוחין, צריך ב סוגי תפילין 

תתעג) י חכמה ה בינה, הד' פרשיות דתפילין של ראש י שהיא קדש היא חכמה. ה שהיא והיה כי יביאך היא בינה ו שהיא שמע היא עמוד האמצעי ה שהיא והיה אם שמוע היא מלכות הקדושה. הראש הנעטר בד' אותיות אלו הוא כתר שהוא ההקף של הראש המקיף את התפילין שהם המוחין ומכסה אותם. ק"ש היא אהבה חסד השקולה לתורה שניתנה מימין. התפילין נק' עז והם משמאל שהוא גבורה, עמוד האמצעי שההוא ת"ת כולל הכל שכולל חסד וגבורה כנפי מצווה שהם ציצית שבהם תכלת ולבן הם נצח והוד. מזוזה שבה רשום השם שד"י הוא צדיק דהיינו יסוד והשכינה היא השער שבו המזוזה שעליה כתוב זה השער לה' שזו בחינת המלכות. יש לאדם שער בליבו, כפי שהוא משער בליבו, ודרכו הוא נכנס מעוטר בתפילין שהם הכתר לראשו. אדם יכול לייצר קשר להשם לפי כמה שמשער בליבו. המזוזה מתארת את הפנימיות והחיצוניות, שבפנים שם הויה, ובחוץ הגבול עם שם שד"י.

כל חוויה משאירה רושם בנפש, וכפי הרשמים שבו, על פי זה הוא חושב. החוויות הרשומות בנפש, הן הסיבות למה שקורה לאחר מכן. בקיום מעשי המצוות, מגלים בצורה מאוזנת ונכונה את צד הנשמה. 

תתעד) ועוד ש של ג ראשים היא ג רצועות, ב רצועות שבתפילין של ראש ואחת של תפילין של יד. ד היא הקשר של תפילין של ראש שמאחוריו, י היא הקשר של תפילין של יד שהם אותיות שדי ומשום זה שדי הוא מבחוץ על התפילין והיה היא מבפנים התפילין שהיא פרשיות שבהם של ד ראשים רומזת לארבע בתים של התפילין, שדי הוא אות שלו של ז"א ועולה בגי' מטטרון.

תתעה) ועוד י חכמה היא קדש לי ה בינה היא והיה כי יביאך ו היא שמע שבו שש מלות שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד הרומזת לשש ספירות שהם ששה ענפים של האילן שבת"ת כולל אותם ה אחרונה היא והיה אם שמוע שהיא מלכות, אלו הם המוחין של הראש שהראש הוא כתר שה"ס כ בסו"ה אין קדוש כהויה כ של כהויה הוא כתר דז"א.

תתעו) שדי רומז לרצועות ובתים וקשרי התפילין מבחוץ כי ש דשדי רומזת לג' רצועות ב של ראש א של יד. ד דשדי רומזת לד' בתים דתפילין של ראש וכן לקשר של ד שבאחורי הרא י דשדי רומזת לקשר תפלין של יד אף כך המזוזה הויה מבפנים והשם שדי מבחוץ. שד"י הוא שם של הגנה, כפי שאמר לעולמו די להתפשט

של ארבעה ראשים עם ד דשדי רומזים לד' בתים ולקשר של תפילין דראש מאחוריו שהוא בצורת ד כפולה, ואף כך ש כפולה. א בצד ימין הבית וא בצד שמאל הבית, י דשדי היא הקשר של תפילין יד כהה שהוא בית חמישי כלומר ד בתים בתפילין של ראש ובית חמישי בתפילין של יד. ד דשדי הוא המוח שהעמידו עליו במקום שמוחו של תינוק רופס בו דהיינו שמתנענע וזהו תינוק יונק משדי אמו דהיינו משדי, כי ד רומזת מוחין דג"ר דיניקה של הראש המקיף את התפילין שהם המוחין ומכסה אותם. ק"ש היא אהבה, חסד השקולה לתורה שניתנה מימין, התפילין נק' עז והם משמאל שהוא גבורה. עמוד האמצעי שהוא ת"ת כולל הכל שכולל חסד וגבורה. כנפי מצוה שהם ציצית שבהם תכלת ולבן הם נצח והוד. מזוזה שבה רשום השם שדי הוא צדיק, דהיינו יסוד והשכינה היא השער שבו המזוזה שעליה כתוב זה השער לה'

תתעז) התפילין של רבון העולם הוא כתר ומה הוא כתר של רבון העלום הוא הויה שהוא י דהויה היא חכמה ה בינה ו היא ת"ת הכולל שש ספירות חג"ת נה,י ה אחורנה היא מכלות דהיינו ע"ס. ומשום זה ומי כעך כישראל כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כהויה אלקינו בכל קראינו אליו. וכן הכתוב אין קדוש כהויה כנ"ל ארבעה פסוקים אלו כולם רשומים בכ' והסוד של אות כ היא י י שהוא י י מהשילוב יאהדונהי שבתחילה ושבסוף שה"ס עשרה עשרה הכף בשקל הקדש דהיינו כף מכתר הכלולה מעשר ספירות הכלולות מע"ס דאור ישר שהן ממעלה למטה ומע"ס דאור חוזר שהן ממטה למעלה. בקיום מצוות ישנה בחינה של גילוי שמותיו של השם. 

תתעח) ואלו כ ספירות  דאור ישר ואור חוזר הם סוד והמים אשר מעל השמים שהם מים עליונים זכרים דהיינו הע"ס דאו"י המים אשר מתחת לרקיע הם מים תחתונים נקבות דהיינו ע"ס דאור חוזר ועליהם אמר ר עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שי טהור אל תאמרו מים מים שמא תסתכנו בנפשכם שאין הם מים כמשמעם דהיינו חסדים אלא הוא אור נובע דהיינו שכלול ג"כ מחכמה הנק' אור ומבחינת החסדים הוא נובע ומשום זה נמשלו למים נובעים. ואור הזה אין לו הפסק ואין לו קצוף ולא פרוד, ומשום שהוא מכתר הנק' מים שאין להם סוף כי הכתר נק' אין סוף. אבני שיש טהור נמצאים בעולם אצילות, והזהיר רבי עקיבא את תלמידיו שלא לומר מים/אור ושפע שיורד עליהם, בלי שהם עצמם יפתחו אור חוזר של חסדים, שהוא הלבוש לאור הרוחני. 

למעשה מלמד רבי עקיבא לתלמידיו, כאשר מגיעים לתוצאה, אין לומר שפעלנו כדי לקבל את האור, אל תבקשו את החיות שמקבלים מלמעלה, אלא וותרו על האור כסיבה, למרות התענוג שהגיע, הסיבה לפעולה היא יצירת אמונה וחסדים. השמחה מהתענוג מסוכנת כאשר לא דוחים את האור כדי ליצור קשר. אין לשאוף להארה אלא לקשר. זו הסיבה שמוסתר מאתנו האור שבמצוות, כדי שלא נתרגל לפעול מטעם קבלת התענוג, אלא מטעם הרצון לדבקות בהשם יתברך.

פנחס שלא-שלג שעור  111

ביאורי השמות הקדושים והכיניים

עם כל השמות וכינויי הקודש, אין בקב"ה שום שינוי, שכתוב אני הויה לא שניתי, אלא כל שינוי הוא בתפיסת הנברא את פעולות השם. 

תתנח) ויש לדעת שהאין סוף נק' חכם בכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונות וחסיד בכל מיני חסדים וגבור בכל מיני גבורות ויועץ בכל מיני עצות, וצדיק בכל מיני צדקות ומלך בכל מיני מלכות עד אין סוף ועד אין חקר בכל הבחינות השם מגיע עד אין סוף, כולם משתוות באין סוף באחדות ושלמות אחת. ובכל אלו המדרגות באחד נק' רחמן ובאחד נק' דיין וכך בכמה מדרגות עד אין סוף. שואל א"כ יש בו שינוי בין רחמן ובין דיין, ומשיב, אלא קודם שברא העולם נק' בכל אלו המדרגות על שם הבריות שהיו עתידות להבראות ואם לא על שם בריות העולם, למה נק' רחום דיין שעל מי יחרם, אלא שנק' כן על שם הבריאות העתידות אבל בו עצמו אין חס ושלום שינוי. מצד עצמותו של הבורא אין לנו שום תפיסה ושום דיבור, גם לא על מה שמתראה לנברא כבחינות מנוגדות כמו חסד ודין. 

תתנט) ומשם זה כל השמות הם כינויים שלו על שם מעשיו, כעין זה ברא נשמה בצורה שלו הנק' על שם פעולותיה שבכל אבר ואבר של הגוף הנק' עולם  קטן. כמו שרבון העולם נוהג בכל בריה ובכל דור כפי מעשיו כך ההנשמה היא כפי מעשיו של כל אבר ואבר. אבר ההוא שעושה בו מצוה נק' נשמה לחמלה וחסד וחן ורחמים הנפעלים בגופו. ובאבר ההוא שעושה בו עבירה נק' נשמה לדין וחימה וכעס הנפעלים בגופו, אבל לחוץ מהגוף למי יהיה חמלה או אכזריות, מחמת מעשי הגוף. כתוב אני הויה לא שניתי, וכל שינוי לכאורה בה רק מצד הנברא, הכלי. 

תתס) אף כך רבון העולם מקוד שברא העולם וברא הבריות שלו, למי נק' רחום וחנון או דיין, אלא כל שמותיו הם כינויים ולא נק' בהם אלא על שם בריות העולם, ומשום זה כשבני הדור הם טובים הוא נק' אליהם הוי"ה במדת רחמים. וכשבני הדור הם רשעים, נק' אליהם אדנ"י במדת הדין כי לכל דור ולכל אדם נק' לפי המדה שלו אבל לא שיש לו מדה ידועה ולא שם ידוע.

תתסא) כעין הספירות שכל ספירה יש לה שם ידוע ומדה וגבול ותחום ובאלו השמות מתפשט רבון העולם ומלך בהם ונק' בהם ומתכסה בהם ודר בהם כנשמה באברי הגוף, ומה רבון העולמים אין לו שם ידוע ולא מקום ידוע, אלא ממשלתו בכל צד שבעולם אף כך אין לנשמה שם ידוע ולא מקום ידוע בכל הגוף אלא ממשלתה היא בכל צד ואין אבר פנוי ממנה. ישנם מקומות שלעיתים כותב האר"י שהנשמה במוח והנפש בגוף, אך הכוונה שאין לנשמה מקום ידוע, היא כלל שמשפיע לפרטים. לכן כל פרט יש לקשר אל הכלל, ובכך לבנות תפיסה נפשית של הכלל. 

תתסב) ומשום זה אין לציין את הנשמה במקו אד שבגוף שאם לא כן, אלא שתציין אותה במקום אחד, נמצא שחסר ממשלתה בשאר האברים ואין לקראה בזם אחד או בשנים או בג' לומר שהיא חכמה ומבינה ויש לה דעת ולא יותר, שאם עושה כך נמצא שחסר לה שאר המדרגות. כל פעולה שרואים נובעת מהכח שאין עוד מלבדו, הבורא פועל את הדבר. 

תתסג) כל לרבון העולם שאין לציין אותו במקום ידוע, או לקראו בשם ידוע או להכפיל אותו בהם, או לשלש אותו בהם, דהיינו המדרגה של המרכבה שנאמר בה קדושה לך ישלשו. כי כל המדרגות של כל המרכבות שלו, הם משולשים כמו האבות הן הן המרכבה שהם דמות אריה שור נשר. שהם מרכבה לאדם שנאמר עליהם, ודמות פניהם פני אדם, ומצד הנוקבא הם אריה שור נשר, שולטים על אדם שהוא שם הנוקבא היא מרכבה. אל אריה שור נשר ומשום זה נאמר עליה על המלכות קדושה לך ישלשו.

תתסד) אף כך אותיות יה"ו שהן רומזות על פני החיות אריה שור נשר, הן משולשים כעין זה יה"ו הו"י וה"י ה היא רביעית אליהם וה"ס קדושה לך ישלשו, היא שלמים של כולם, שמשלמת בכולם את שם הויה. אבל לרבון הכל אין לשלש בו בשמות ולא באותיות, אלא הוא נק' בכל השמות ואין לו שם ידוע, וכל שם ושם מעיד עליו שהוא אדון כל עולמים והשם אדנ"י מעיד עליו. 

תתסה) ויש אדם שיורש ש"י עולמות ז"ש להנחיל אוהבי יש בגימ' ש"י שהוא לפי מדרגת החכמה שנק' יש מאין. כי כתר נק' אין והחכמה יש הנמשך יש מאין וזו היא חכמה עליונה, ויש אדם שאינו יורש אל עולם אחד כפי המדרגה שלו, כמו שהעמידו, כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו. וכך כל אדם מישראל יורש עולמות לפי המדרגה שלו למעלה, אבל לרבון העולם אין לרשום לו עולמות בחשבון, אלא הוא אדון כל העולות והשם אדנ"י מעיד עליו מלכות דאצילות.

תתסו) אף כך השם הויה ממנו תלוים כל הויות והוא כל הויות שלו, מעידים על רבון העולם שהוא היה קודם כל הויות והוא בתוך כל הויות והוא לאחר כל הויות וז"ס שהויות מעידים עליו, שהוא היה הוה ויהיה כל פעם שמתגלה שם הויה, היא אחת הצורות שהנברא תופס, שהרי אין לנברא שום תפיסה בעצמותו.

תתסז) דינא בהפוך האותיות הוא אדני ומשום זה אמרו רבותינו ז"ל דינא דמלכותא דינא. השם אל מעיד על רבון הכל שאין יכולת לכל שם והיה ומדרגה וכל שכן לשאר הבריות חוץ ממנו. ז"ש כלא חשיבין וכמצבייה עביד בחיל שמייא. אלקים מעיד על אלוקות שלו שהוא האלקים ואלקי האלקים והוא אלוה על הכל ואין אלוה עליו. צבאות מעיד עליו כ"ש וכמצבייה עביד בחיל שמייא שדי מעיד עליו כשהוא אמר לעולם די, עמד העולם בגבולו ולא התפשט יותר ואף כך למים ורוח ואש אמר די. שם אדני מעיד שיש דין בעולם, שם צב-אות מעיד על נצח הוד, כוח צבא שיוצא ובא. שד"י שאמר לעולמו די, בחינת גבול. 

תתסח) ואף כך כל הויה וכל שם מעידים עליו כי כשהיה יחיד קודם שברא העולם למה היה צריך להקרא בשמות אלו או בשאר כינויים כמו רחום וחנון ארך אפים, דיין אמיץ חזק. ורבים הם בכל אלו המות וכינויים שנק' על שם כל העולמות והבריות שבהם להראות שממשלתו עליהם. 

תתסט) כף הנשמה כך, אשר מבחינת ממשלתה על כל אברי הגוף המשילה אליו שכמו שהוא שולט על כל העולמות כך הנשמה שולטת על כל אברי הגוף, אבל לא שהנשמה דומה לו בעצמותה שהרי הוא ברא אותה, והוא אין לו אלוה עליו שברא אותו. ועוד שהנשמה יש לה כמה שינויים ומקרים וסבות הקורים אותה מה שאין כן לרבון הכל ומשום זה הנשמה דומה לו רק בממשלתה על כל אברי הגוף אבל לא בדבר אחר. מכנים את הנשמה חלק אלוקה ממעל, אך מזהיר אותנו שהנשמה לא אור, אלא במסגרת הגוף היא שולטת על כל אברי הגוף כפי שבורא שולט על הכל, אך אין לומר שהנשמה היא הבורא. הנשמה דומה לבורא רק בממשלתה על כל אברי הגוף, לכל אחד כפי מדרגתו. הנשמה היא נבראת, היא רצון לקבל ולא אור, ויש לה אלוקה ממעל.

על האדם לפתח איזון נפשי, ועוד לפני שפוגש את שם ההשפעה, שם הויה, הוא עובר דרך מידת דין, שם אדני, דרך שם שד"י המסמל גבולות, שם צבא-ות המסמל מלחמה פנימית וכדומה.

פנחס שכח-של שעור 110

ביאורי המלכות

תתנ) מצווה שביעית שהיא מצוות ציצית הכלולה תכלת ולבן שהם דין ורחמים, באש של הנר, אש לבן אינו אוכל מה שמתחתיו כי הוא נאחז רק באש תכלא שמתחתיו, אבל אשא תכלא שבנר היא דבוקה בפתילה ובשמן והיא אוכלת ומכלה מה שמתחתיו.

כי אש לבנה היא חסד ואש תכלת דין, ועל אש התכלת שהיא דין נאמר ותאכל את העולה, כי הלבן הוא מימין והתכלת משמאל עמוד אמצעי הוא היחוד בין שניהם בין ימין ושמאל והוא ירוק. משום זה העמידו חכמים מסכת ברכות מאימתי קוראים את שמע בשחרית, משיכיר בין תכלת ללבן, דהיינו משיבחין בין חסד לדין כי הוא צריך ליחדם בקו אמצעי שה"ס ק"ש ומשום זה התקינו פרשת ציצית לקראה ביחוד קריאת שמע משום שמצוותה בלבן ותכלת שצריכים ליחדם בק"ש שהיא המקום של היחד, ובק"ש יש לייחד ימין ושמאל. הציצית מסמלת את הקו אמצעי, ומותרת אפילו בשעטנ"ז כדי לייחד שני הקווים. כל המצוות קשורות למלכות שבחרה ביתר דבקות, היא דין שכל המצוות מכינות אותה לזיווג עם העליון. כל המצוות באות לתקן את האני של האדם. 

תתנא) מצווה שמינית שהיא מזוזה, השכינה נק' מזוזה מצד עמוד האמצעי דהיינו ז"א שהוא אותיות הויה ומצד הצדיק דהיינו יסוד שהוא סוד ברית שנק' שדי. שדי הוא חותם המלך שהוא הויה וע"כ במזוזה יש הויה בפנים המזוזה כנגד עמוד האמצעי ושדי בחוץ למזוזה כנגד היסוד המזוזה היא הקשר בין החוץ לפנים, ולכן יש בה את שתי הבחינות, הויה הצד הפנימי ושם שד"י מבחוץ 

תתנב) מצווה תשיעית היא השכינה הנק' אות ברית מצד צדיק יסוד עולם שהוא יסוד שכתוב זאת אות הברית. זאת היא השכינה והיא אות הברית, וכתוב ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים אות הארץ ביום השביעי וגו. ביני היינו בין עמוד אמצעי שהוא ז"א ובין בני ישראל היינו נצח והוד המכונים בני ישראל. אות זהה צדיק דהיינו יסוד היא זו השכינה כי ששת ימים עשה ה' את השמים היינו מכתר עד עמוד אמצעי שהוא ת"ת הוא שש ספירות כח"ב חג"ת שאין שש בכל מקום אלא מצד אות ו שהיא ת"ת. אף כאן ששת ימים פירושו ת"ת עם חמש ספירות שלפניו שהוא כולל אותם, אבל מת"ת ולמטה כבר אינו בחינת ז"א אלא בחינת המלכות. ואין שביעי אלא מצד אות י שהיא המלכות שהיא עטרה על ראש ז"א בסוד אשת חיל עטרת בעלה, ואז היא בחינת חכמה עלאה ונק' אות הוא לשון זכר, וכשהמלכות היא חכמה תתאה נק' אות היא לשון נקבה. ולפיכך אות הוא מנוקד עם חיריק שהיא לשון נקבה וכתוב עם ו שהוא לשון זכר. וזהו תיקון המלכות

תתנג) והתקינו למול לשמונה שהם שמונה ספירות מחכמה עד יסוד לקבל בהם י הקטנה שהיא המלכות להעלותה עד כתר שתהיה עטרה על ראשם של שמונה ספירות והתקינו לשום הערלה בכלי עם עפר לקיים ונחש עפר לחמו. לאחר הסרת העורלה, שהיא בחינת הרצון לקבל שבא מהעפר שלא ניתן לתקנה, לכן יש לשים את העורלה בעפר, שהוא לחמו של הנחש

תתנד) מצווה עשירית שבמלכות היא, ושמרו בני ישראל את השבת, השכינה נק' שבת מצד ג מדרגות עליונות שהן ש הרומזת על ג ספירות כתר חכמה בינה. והמלכות היא בת רביעית להם ששת ימים שהם שש ספירות מחסד עד היסוד דהיינו חג"ת נה"י תעשה בהם מלאכה משום שבנין העולם מתחיל מחסד ז"ש עולם חסד יבנה אבל מבינה ולמעלה דהיינו בג"ר היא מנוחה וענג ושביתה מכל מלאכה. בכדי שיוכל אדם לעשות עבודה רוחנית, קודם עליו לוותר על עצמו כפי מידת החסד, שעולם חסד יבנה. בשבת צריך אדם לראות עצמו כשלם ולא לעשות מלאכה. התבודדות היא כניסה למקום פנימי נפשי, בו ניתן להגיע לקשר עם הבורא, וכאן ישנה שמחה. צער בד"כ הוא צער הגוף שאינו מקבל צרכיו. על האדם לעבוד כראוי כדי לקבל שמחה מצד הנשמה, ובלי להחשיב יותר מידי הנאות חיצוניות. 

תתנה) מצווה י"א שבמלכות נק תפלת שחרית מנחה וערבית מצד ג אבות שהם חג"ת והיא תפלת כל פה דהיינו המלכות הדבוקה ביסוד, כי תפלת היא מלכות כל פה הוא יסוד כי אין כל אלא צדיק שהוא יסוד שכתוב כל בשמים ובארץ ותרגם יונתן בן עוזיאל דאחיד בשמיא וארעה דהיינו יסוד והנחז בשמים וארץ שהם ז"א ומלכות. פה היא כשבון מילה ומה ברית בו מתיחדים זכר ונקבה שלמטה אף ביסוד מתיחד חתן וכלה שלמעל שהם ז"א ומלכות היסוד הוא ח"י עולמים כי כולל ח"י ברכות שבתפלת העמידה ז"ש ברכות לראש צדיק. התפילה קשורה למלכות, ומצד תיקוניה, עליה להיות קשורה לצדיק, ליסוד. 

תתנו) ומשום זה כל הכורע כורע בברוך שה"ס יסוד וכל הזוקף זוק בשם, זו היא השכינה שם הויה שבו צריכים לזקוף השכינה אותה שנאמר בה, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל מעצמה אלא על ידי מדרגה אחרת שהיא הויה דהיינו ז"א ומשום זה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, אותו שנאמר בו הויה זוקף כפופים וע"כ כל הזוקף זוקף בשם. הזקיפה בתפילת העמידה מסמלת את הרמת החשיבות של הכלל, של היחד וזוקף אותו ששם הויה תביא לתקומת ישראל, שרק בעזרת השם ניתן להגיע לתקומה. כורעים וזוקפים פעמים כנגד ב נפילות בבחינת מוח ולב, זוהי נפילת בתולת ישראל שתוכל לקום רק בעזרת הרחמים, בשם הויה. הבריאה לא יכולה להקים את עצמה, אלא עליה לבנות קשר עם הקב"ה. 

פנחס שלא-שלג שעור  111

ביאורי השמות הקדושים והכיניים

עם כל השמות וכינויי הקודש, אין בקב"ה שום שינוי, שכתוב אני הויה לא שניתי, אלא כל שינוי הוא בתפיסת הנברא את פעולות השם.

ויש לדעת שהאין סוף נק' חכם בכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונות וחסיד בכל מיני חסדים וגבור בכל מיני גבורות ויועץ בכל מיני עצות, וצדיק בכל מיני צדקות ומלך בכל מיני מלכות עד אין סוף ועד אין חקר. בכל הבחינות השם מגיע עד אין סוף, כולם משתוות באין סוף באחדות ושלמות אחת. ובכל אלו המדרגות באחד נק' רחמן ובאחד נק' דיין וכך בכמה מדרגות עד אין סוף.

מצד עצמותו של הבורא אין לנו שום תפיסה ושום דיבור, גם לא על מה שמתראה לנברא כבחינות מנוגדות כמו חסד ודין.

ומשם זה כל השמות הם כינויים שלו על שם מעשיו, כעין זה ברא נשמה בצורה שלו הנק' על שם פעולותיה שבכל אבר ואבר של הגוף הנק' עולם  קטן. ומה רבון העולמים אין לו שם ידוע ולא מקום ידוע, אלא ממשלתו בכל צד שבעולם אף כך אין לנשמה שם ידוע ולא מקום ידוע בכל הגוף אלא ממשלתה היא בכל צד ואין אבר פנוי ממנה.

כל פעולה שרואים נובעת מהכח שאין עוד מלבדו, הבורא פועל את הדבר.

שם אדני מעיד שיש דין בעולם, שם צב-אות מעיד על נצח הוד, כוח צבא שיוצא ובא. שד"י שאמר לעולמו די, בחינת גבול.

מכנים את הנשמה חלק אלוקה ממעל, אך מזהיר אותנו שהנשמה לא אור, אלא במסגרת הגוף היא שולטת על כל אברי הגוף כפי שבורא שולט על הכל, אך אין לומר שהנשמה היא הבורא. הנשמה דומה לבורא רק בממשלתה על כל אברי הגוף, לכל אחד כפי מדרגתו. הנשמה היא נבראת, היא רצון לקבל ולא אור, ויש לה אלוקה ממעל.

על האדם לפתח איזון נפשי, ועוד לפני שפוגש את שם ההשפעה, שם הויה, הוא עובר דרך מידת דין, שם אדני, דרך שם שד"י המסמל גבולות, שם צבא-ות המסמל מלחמה פנימית וכדומה.

פנחס שכה-שכז שעור 109

ביאורי המלכות

תתמב) ועשרת הדברות ניתנו חמש בלוח אחד וחמש בלוח השני והמלכות כוללת אותן שהם חמש ספירות מכתר עד גבורה וחמש מעמוד אמצעי שהוא ת"ת עד הבת שהיא מכלות והן ב"פ ה ה. שואל, אם עשרת הדברות הם מעשר ספירות, וכי אפשר לדבר בעשרה פיות, שכל ספירה תדבר בפה מיוחד שלה, ומשיב, אלא שכלל כל עשרת הדברות בבת יחידה שהיא המלכות ונעשו כולן אחת, הרי שעשרת הדברות נכללו במלכות ואף כך הוא ו שהיא ת"ת הנק' קול שאין להשיג בו עד שמתחבר עם דבור שהוא מלכות ומשום זה כתוב, קול דברים אתם שומעים אשר קול רומז לז"א ודברים למלכות. אין תפיסה באור בלי כלי, לכן תופסים את הקול הרומז לז"א, בדברים היא המלכות.

תתמג) היא המלכות היא מצווה שניה שמצד הגבורה שהיא בחשבון יראה. כי גבורה גימ' רי"ו כמו יראה והיא רמוזה במילה בראשית שההיא אותיות ירא בשת, ומיש שאין לו בשת פנים ודאי שלא עמדו אבותיו על הר סיני. פנים מדרגת חכמה, בושה היא חוסר הכלי לקבל את ההארה. בושת הפנים רואים בעולם הצמצום לאחר שהייתה בחירה ביתר דבקות, וזה הכלי הנק בושה.  

תתמד) היא מצווה שלישית הנק' אהבת חסד, ז"ש אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. אהבה שהיא המלכות כלולה מהאבות שנק' בהם בכל מכל כל שההם המלכות הנק' כל. באברהם נאמר וה' ברך את אברהם בכל, ביצחק כתוב ואכל מכל, וביעקב, יש לי כל. סוד הדבר, זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך שזה נאמר על המלכות. האבות הם בחינת האמונה, והיכולת לקשר את המלכות נה"י, שלשה עדרי צאן, ומה שמחבר אותם זו התורה, ז"א, ומה שמסמל את הקשר לעליון הם האבות חסד גבורה ת"ת והם נקראים כל כמו היסוד שנק כל. 

תתמה) מצווה רביעית שהיא יחוד מצד עמוד אמצעי דהיינו היחוד שמע ישראל והיא כ"ה אותיות עמו עם ז"א דהיינו כ"ה שבשמע ישראל שהוא בז"א וכ"ה בבשכמל"ו שהיא במלכות בשש מלות שמע ישראל שהוא שש ספרות דז"א ובשבילה אמר אברהם נלכה עד כ"ה עד המלכות, השכינה הקדושה ונשתחווה, וכן כ"ה תאמר לבית יעקב.

תתמו) הוא ז"א אח מאחד שהוא עמוד האמצעי והיא המלכות ד מאחד היא ההשלמה שלו להשלים בו סוד אחד. א"ח דאחד כולל ט ספירות שהן א היא אין סוף דהיינו כתר ושמונה ספירות מחכמה עד יסוד ד דאחד היא מלכות עם הקוץ של ד הרומז ליסוד בה במלכות, נשלמו לעשר ספירות שהן עשר אותיות יוד הא ואו הא ד דאחד כלולה מד' אותיות הויה. הייחוד שעושים בשמע ישראל מבטא במילה אחד של שמע ישראל. אחד גימטרייה אהבה, היא הייחוד. 

תתמז) מצוה חמישית, והגית בו יומם ולילה היא המלכות, תורה שבע"פ מצד החסד ותורה שבע"פ מצד גבורה שבהם חכמה ובינה כי בגדלות עולה החסד ונעשה חכמה והגבורה עולה ונעשית בינה. הרוצה להחכים ידרים, שהדרום הוא חסד, וכדי להשיג חכמה יש להדרים להעשיר שזה מצד בינה שאז הגבורה עולה לבינה יצפין ואין עשיר אלא בדעת, ובבינה ועמוד האמצעי שהוא ת"ת כולל את שניהם הימין והשמאל, ומשום זה נק' שמים שהוא כולל אש ומים, אש היא גבורה, מים הם חסד. חסד עולה לחכמה וגבורה לבינה. 

תתמח) ומשום זה כתר שהוא כף שה"ס עשרה עשרה הכף בשקל הקדש דהיינו עשר ספירות ממעלה למטה וע"ס מטה למעלה, שהוא יה"ה ג אותיות שנעשו כף דהיינו כתר על ו שהיא ז"א והיינו כנגד כתר תורה כי ו היא ספר תורה והכף שהיא יה"ה היא עטרה על ראשו. והכל דהיינו יה"ה עם ו הוא והיה שבחשבון כ"ו אשר כ ה"ס כתר על וו.

כשהמלכות נעשית כתר על ז"א למרות שנמצאת תחתיו, בסוד אור חוזר בסו"ה אשת חיל עטרת בעלה שהיא כתר עבורו, אז היא עולה לבינה שה"ס י"ה ועמה עצמה שהיא ה ה"ס יה"ה ונמצאות אלו ג אותיות יה"ה כתר על ראש ו שהיא ז"א וז"ש ובגין דא כתר, דאינון יה"ה תלת אתוון דהיינו י"ח שבבינה והמלכות עצמה שהיא ה אתעבידו כף דהיינו כתר על ו שהוא ז"א בסו"ה אשת חיל עטרת בעלה.

תתמט) מצווה שישית של המלכות היא תפלה של יד להניח בזרוע שמאל שהיא גבורה ומצד הגבורה שהיא ה של יד כהה שהיא המלכות, וע"כ צריכים להניח התפלה של יד שהיא המלכות בזרוע שמאל שהיא גבורה דז"א, ומכתר עד ספירת הגורה הם ה ספירות והם בחינת תפילין של ראש דעמוד אמצעי שהוא ז"א כי מכתר עד גבורה היא בחינת תפילין של ראש שהם ז"א ומגבורה ולמטה הם תפילין של יד שהם המלכות והיא המלכות היא קשר של ג רצועות, שהן נצח הוד יסוד.

שהיא הקשר של ב רצועות של ראש שהן נצח והוד והיא הקשר של רצועה אחת של תפילין של יד שהיא יסוד ונמצא שהיא קשר של ג רצועות.