בראשית זוהר חדש קפז - קפט שעור 63
יהי מאורות
הארה היא סוד של הרגשה, ידיעה שזה סוג של התחברות. בנפש האדם ישנו המאור של השכל, והמאור של הלב, מאור המדע ומאור האמונה. כך נתן באדם תודעה אמונית, ותודעה גופנית מדעית. התחברות פנימית היא חשובה לכל התפיסה של האדם.
שני מאורות אלו בנפש מאירים בשווה, ולאדם בחירה למה הוא נותן חשיבות, כאשר הבחירה הנכונה היא באמונה. כסימן בבריאת העולם, הורה הקב"ה ללבנה, ללב ואמר לה לכי מעטי את עצמך. שרק בכך, בביטול תוכל לקבל אור אהבה אמיתי.
תקסט. פרשה שישית, ויאמר אלקים ויהי מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ. אמר רבי יצחק בר יעקב, הנך יפה רעיתי ומום אין בך, בא וראה, כשברא הקב"ה את עולמו, עשה אותו מאותו אור הנאצל מלמעלה, וברא השמיים מאותו הרקיע הראשון, שהכין אותו הקב"ה וברא אותו בתחילה. ואותו הרקיע הוליד כל שאר הרקיעים שהתהוו ממנו. כל דבר בחכמה, כשמסתכלים על השורשים, רואים בהם יסוד ובסיס לכל מה שקורה אחר כך, הכל נמצא בד' בחינות דאור ישר, וכל תהליך ראשוני הופך ליסוד לכל מה שקורה לאחר מכן. כך הצמצום הראשון, שלא לקבל בעל מנת לקבל, וכל הבא מתחילת אצילותו אינו משתנה לעולם. המסך הוא כוח הצמצום, ומצמצום זה נובעים כל הצמצומים לאחר מכן.
תקע. אמר רב יהודה אמר רב, אותו הרקיע, יסוד דז"א, הוליד כל המאורות מאותו האור שמקבל מלמעלה, מז"א. וכשברא הקב"ה אותו הרקיע, לקח את המאורות והניח אותם באותו הרקיע הנקרא רקיע השמיים, יסוד דז"א, כי אותו הרקיע, יסוד, התהווה מהשמיים, שהוא ז"א. זה הרקיע היסודי ממנו נבנו כל הרקיעים הנוספים
תקעא. אמר רב יהודה אמר רב הרקיע העליון, שהוא בחזה דישסו"ת, הוליד השמיים אשר תחתיו, ז"א. והשמיים, ז"א, הולידו את הרקיע הזה, כי ז"א האציל את היסוד שלו. ונקרא, רקיע השמיים. ולקח הקב"ה המאורות האלו ונתן אותם ביסוד דז"א, המשפיע אותם למלכות, הנקראת ארץ. כמ"ש, וייתן אותם אלקים ברקיע השמיים. נתן את המאורות, השמש והירח ובהמשך את הכוכבים, ליסוד דז"א וממנו מושפעים כל הנבראים.
תקעב. עשה הקב"ה, בינה, את המאורות האלו, והניח אותם ברקיע הזה, יסוד דז"א, להיות ממשלה על הארץ, המלכות, ולהשתמש בהם הבריות, שהתחתונים יאותו לאורם התחתונים הם נשמות הצדיקים אשר ילכו לאור אותם כוחות. וכשברא אותם, נתנו שניהם את אורם בשווה.
השמש והלבנה, ז"א ומלכות, הייתה מדרגתם שווה, שז"א הלביש את קו הימין דבינה, והמלכות הלבישה את קו השמאל דבינה.
אמרה הלבנה, ריבונו של עולם, אין לך להתנהג בשני כתרים בשווה. לכאורה טענה נכונה, אומרת אני מושלת מצד החכמה, ז"א מצד החסדים, אז איזה כתר נתתה ברקיע שישלוט בעולם, מה עשה הקב"ה, בינה? המעיט אותה. וזוהי הכפרה של שעיר ר"ח, שכתוב בו, חטאת לה׳. מיעוט הלבנה היא המצב של המלכות שיש לה חוכמה ואינה יכולה להשתמש בה, כאן עליה למעט עצמה ולקבל שהאמונה חשובה יותר, וכך יש סיכוי שתוכל לקבל ההארה הגדולה. בלי שהחסדים והאמונה ישלטו אין קבלת הארה.
תקעג אמר רבי יעקב בכמה מקומות למדנו זה העניין ולא התיישב בליבי, כשבא רבי נחמן שאלוהו, אמר להם הוא כמשמעו, אמר רבי יהודה לרבי יעקב, אתה רוצה לעבור על דברי חבריך, שתק.
תקעד. רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא, בא לראות את רבי אלעזר ברבי שמעון חותנו. יצא ביתו ולקחה את ידיו לנשקה, אמר לה לכי מעטי עצמך לפני בעלך שהוא קדוש. שמע רבי אלעזר אמר עתה נזכרתי בדבר אחד שהוא מרגלית, שנאמר על הלבנה לכי ומעטי עצמך, כי הלבנה חשבה שניתנה לה השליטה. הלבנה היא ההרגשה הפרטית של האדם אמר לו רבי יוסי, כך שמעתי כדי שלא אעבור על דעת החברים שבוחרים באמונה, כדי שלא לבטל חשיבות חבריו.
תקעה. פתח רבי אלעזר את פיו ואמר, אשריך ישראל מי כמוך, עם נוֹשַׁע בה׳, מָגן עֶזרך ואשר חֶרב גאוותך. וכי גאוותם של ישראל היא החרב? לא. כי החרב ניתנה לעשיו, כמ"ש, ועל חרבך תחיה.
תקעו אמר רבי אלעזר, אלא כך שמעתי מאבי שהכתוב סובב על תלמידי חכמים, כאשר שומעים דבר ואינו מתיישב בליבם, הם נלחמים זה עם זה, כמו אלו לוחמי מלחמה בחרב, ורוצים להרוג זה את זה. ועליהם כתוב, ואשר חרב גאוותך. וזה רמז על קושי ההבנה שבאגדה של קטרוג הירח, שצריכים לבאר אותם ולא לבטל אותם. כל הבעיה היא כשמבקשים חכמה בלי חסדים, כלומר כל אחד אומר אני אמלוך. כל התיקון שיש לעשות כדי שלא יהיה ריב בין חברים, שילכו כתף אל כתף. מידת החסד מייצרת חיבור בין החברים, ולא מידת הדין, שמרגיש אדם שהוא החכם ואינו מסכים עם החברים. לכן אמר לו לאותו חבר, לך מעט עצמך לאהבת חברים. זהו התיקון באצילות, שו"ק הוא חפץ חסד בז"ת. התיקון הוא אהבת חברים.
תקעז. כשברא הקב"ה את השמש והלבנה, גזר על השמש, שתחזור להיות שליטתו של עשיו. וגזר על הלבנה, שתהיה בעוה"ז שליטתו של יעקב. ומינה עליהם שרים חזקים, עד שיבואו שתי האומות האלו. בעולם הזה החשוך, בו ההרגשה היא שליטה של הרצון לקבל הגופני, בחינת עשיו, כלומר הגילוי של השמש בבחינת הדין, והאמונה שהיא בחינת הלבנה נסתרת בעולם הזה ואינה שולטת. אולם אם אדם חי את עולם הבא שלו, את פנימיותו, אז הוא נותן ליעקב לשלוט, לאמונה.
תקעח. והשר ההוא, שהתמנה על הלבנה בשביל האומה של יעקב, ביקש מהקב"ה שתינתן השליטה ללבנה בעוה"ז שתהיה שליטת האמונה. שתינתן השליטה לאומה של יעקב. אמר הקב"ה, וכי מה צריכה האומה של יעקב לשליטה בעוה"ז, אלא לעוה"ב יהיו שולטים על כל אוה"ע. אבל בעוה"ז, לכי ומעטי את עצמך, ושעבדי עצמך בגלות לִזכוֹת לעוה"ב. בנקודה הפנימית, שהיא בחינת העולם הבא, כבר יכול לזכות בשליטה בעל אמונה. מלמד לנשמה שלא תשעבד עצמה לעשיו, להבלי העולם הזה, אלא עליך למעט עצמך כדי לזכות בעולם הבא, גם אם לא מרגישים כך, פועלים מעל טעם ודעת. מבחן התוצאה החיצונית אינו קובע. הפנימיות קובעת, ונראה בחיצוניות שיעקב אינו שולט, אך בעולם האמת הנצחי וודאי שולט. בעולם זה משעבד עצמו בגלות של עשיו, וכאשר פועלים ומעבדים עצמנו לעבודת השם פנימית, זוכים לבחינת עולם הבא.
תקעט כשבאה האומה של יעקב, התרעמו לפני הקב"ה, על שנלקחה מהם הממשלה וניתנה לעשיו. אמר להם הקב"ה, האם עוד אתם צריכים ממשלה בעוה"ז, שהרי אני ערב להשליט אתכם לעוה"ב על כל האומות. ומשום זה הקריבו עליי כפרה, על אותה הבטחה לעוה"ב אם בחוקותי תלכו, תזכו בנקודה הפנימית שאני ערב בו. הקריבו כפרה ועסקו בתורה, ועליי לתת לכם שכר טוב, ועליי להשליט אתכם על כל האומות, שמשום זה מיעטתי את הירח בעוה"ז. נותן לך השם יתברך את הנקודה הפנימית, אז למה מחפש אדם בעולם הזה יופי חיצוני, כסף, כבוד, וזהו עיוות מחשבתי לחשוב שפרס חיצוני יביא אותך לאושר פנימי. יש סדר התנהלות בחיים, ואומר הקב"ה לאדם שזאת מציאות העבודה שתאפשר לכם להגיע לאהבה, להשתעבד לעשיו בעולם הזה, כאן עליכם לרכוש כל יום אמונה. אל לו לאדם לחפש "רבנים של מצבים" של עולם הזה, שמבטיחים כאן שכר חיצוני, אלא יחפש רבנים של צורות כמו כל גדולי ישראל שמכוונים לנקודה הפנימית.
שואל רצון הגוף, עם מה תקנה במכולת, אלא שאין טעם אפילו לקבל את כל המכולת, אם אגב כך לא משיגים את הנקודה הפנימית.
תקפ בא רבי יוסי חמיו ונשקו בראשו של רבי אלעזר. קרא את ביתו ואמר לה, התגלות של אור, ונר הנבדל בטובו יש אצלך. אשריך אשרי חלקך, אשרי חלקי בעולם הזה שזכיתי לראות כך. לראות בעולם הזה את בחינת העולם הבא ברבי אלעזר.
תקפא רבי יוחנן אמר זכו ישראל, מאיר להם הקב"ה, ואינם צריכים לנר אחר. כמ"ש, והיה לָך ה׳ לאור עולם. כשהקב"ה מאיר לאדם, הוא לא צריך מכונית יפה.
תקפב ישראל, כיוון שהתחלף להם השלטון, שלא לשלוט בעוה"ז אלא בעוה"ב לא במקרה אלא במעבר למקרה, לא במצב אלא בצורה, מונים חשבונם לפי מהלך הלבנה. שבה מנהיגים ישראל חשבונם. כמ"ש, הינך יפה רעייתי. רעייתי, פירושה מנהיגתי. ומום אין בך אם אדם מקבל את המציאות הזו שהאמונה, הנקודה הפנימית היא החשובה, אז אין בו מום. שלא נמצא בך חיסרון במועדים ובזמנים.
תקפג שנו חכמים בארבעה פרקים בשנה העולם נידון. אמר רבי אלכסנדראי, וכי לא נידון אלא רק בפרקים אלו, אמר רבי יצחק, אין כל רגע ורגע, שאין הקב"ה משגיח באדם בכל מה שהוא עושה. וכאן למדנו שרק בארבעה פרקים בשנה הוא נידון.
הקודם