שיר השירים נב- נד שיעור 18
מי שראה ענבים בחלום
חלום הוא מצב תודעתי בו ניתן לראות מעבר לגשמיות, הוא מקבל גירוי מהגשמיות אך אינו מחויב לה, ובכך באפשרותו לעשות קישורים שבאים מתת המודע, לפי הרצונות שחבויים בו.
למדנו, מי שראה ענבים בחלום, אם הם לבנים, סימן טוב לו, ואם הם שחורים, צריך לרחמים. כי עומד ודאי בדין. מה הטעם. הוא, משום שענבים הם בחינת חכמה, וחכמה באה על הרצון לקבל לבנים הם ענבים השומרים את היין העליון, שהם צבע לבן, שהוא רחמים שילוב חכמה וחסדים. וע"כ סימן טוב לו. ואלו הענבים האדומים, הם צד הדין, צבע אדום שהוא דין, וכן צבע שחור הוא דין כמו אדום, וע"כ סימן רע לו. יש גם בחינת אדום שכלול בשחור, מלכות שנמצאת בבינה ועושה בה חיסרון.
אם ראה ענבים שחורים בחלום ואכלם, הוא ראוי לעולם הבא. מה הטעם. הוא משום, שעבר על הדין ויכול לכלותו, כי עם האכילה, העבירם מן העולם, ויש לו חלק ביין הטוב של העולם הבא. שתה יין לבן בחלומו, סימן טוב לו ושמחה, שמורה, שהארת החכמה כלולה בחסד, שהוא לבן. שתה יין אדום בחלומו, הוא מורה ששורה עליו דין. כי זה מורה שהחכמה אינה כלולה בחסדים, ודינים נמשכים ממנה.
חלום הוא מצב תודעתי בו ניתן לראות מעבר לגשמיות, הוא מקבל גירוי מהגשמיות אך אינו מחויב לה, ובכך באפשרותו לעשות קישורים שבאים מתת המודע, לפי הרצונות שחבויים בו.
אכילה בפסח זה מוחין דאבא, שתייה מוחין דאמא. אך שתיית מים היא חסדים.
בנושא היין, הזוהר לא מלמד כאן על יין גשמי, אלא על סוג של רצון ויש להנפיש ולהבין שיש אצל כל אחד תאווה פרטית הבאה בכל מיני תכונות. מלמד שכאשר אתה רוצה אהבה עליך לשלם ברצון לאחר שתטהר אותו, לאחר שמוכנים לוותר עליו.
הריח
ריח הוא בחינה של רוחניות, וכאן מדבר על ריח של זמן תיקון, ריח הקורבנות בו מקריב האדם את צד הדומם צומח חי שבו לטובת צד האדם שבו.
ויש את ריח שהוא בחינת משיח של גמר תיקון. בד"כ הטעות בזמן התיקון היא לבקש את ריח גמר התיקון לפני התיקון עצמו
חכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר. וע"כ היא מלאה דינים, והיא אז בבחינת אש שורף. ואז היא בסוד קטרוג הלבנה, ששואלת למה אני לא יכולה ליהנות מהשתוקקות בקדושה. מי שלא ממעט עצמו נכנס לכעסים, שלא מקבל מה שרוצה. הגאווה מביאה לתסכול ויאוש מפני שהגאוותן לא מקבל את המציאות שיש בורא מעליו. הבחירה ביתר דבקות היא הכלל המחייב מיעוט עצמי.
המצב א הנפשי של צד האישה באדם, היינו הלב, שהוא רדוף אחרי התאווה האישית, זה אחד הדברים הקשים שיש בעולם. אי אפשר לבוא למלך רק עם רצונות עצמיים, יש לבוא עם לבושי קדושה.
כמו שעשיו הגאוותן נאלץ למכור את הבכורה, כך חייב אדם שמגיע למבוי סתום, ורואה שלא יוכל לגבור על הרצון בעליונים, למעט עצמו ולמכור את התאווה לקו אמצעי, ליעקב, לאמונה.
משיח הוא בחינת גדלות ההשגה, אשר בגמר תיקון ניתן יהיה להשתמש בְּאִשֶּׁה ניחוח להשם, זו בחינת אהבת דודים, כלומר להשתמש ברצון העצמי למען אהבת היחד, אהבת השם
שיר השירים נב- נד שיעור 18
מי שראה ענבים בחלום
קפא) תנן מאן דחמי וכו': למדנו, מי שראה ענבים בחלום, אם הם לבנים, סימן טוב לו, ואם הם שחורים, צריך לרחמים. כי עומד ודאי בדין. מה הטעם. הוא, משום שענבים הם בחינת חכמה, וחכמה באה על הרצון לקבל לבנים הם ענבים השומרים את היין העליון, שהם צבע לבן, שהוא רחמים שילוב חכמה וחסדים. וע"כ סימן טוב לו. ואלו הענבים האדומים, הם צד הדין, צבע אדום שהוא דין, וכן צבע שחור הוא דין כמו אדום, וע"כ סימן רע לו כאן מדבר על אדום שכלול בשחור, מלכות שנמצאת בבינה ועושה בה חיסרון.
קפב) אכלן כדאי איהו וכו': אם ראה ענבים שחורים בחלום ואכלם, הוא ראוי לעולם הבא. מה הטעם. הוא משום, שעבר על הדין ויכול לכלותו, כי עם האכילה, העבירם מן העולם, ויש לו חלק ביין הטוב של העולם הבא. שתה יין לבן בחלומו, סימן טוב לו ושמחה, שמורה, שהארת החכמה כלולה בחסד, שהוא לבן. שתה יין אדום בחלומו, הוא מורה ששורה עליו דין. כי זה מורה שהחכמה אינה כלולה בחסדים, ודינים נמשכים ממנה
חלום הוא מצב תודעתי בו ניתן לראות מעבר לגשמיות, הוא מקבל גירוי מהגשמיות אך אינו מחויב לה, ובכך באפשרותו לעשות קישורים שבאים מתת המודע, לפי הרצונות שחבויים בו.
אכילה בפסח זה מוחין דאבא, שתייה מוחין דאמא. אך שתיית מים היא חסדים.
קפג) יעקב כד קריב וכו': יעקב שה"ס הקו האמצעי, כשקרב אל יצחק אביו שה"ס קו שמאל, נתן לו מאותו היין הטוב המשומר, מהעולם הבא, שהוא בינה. כי שמחה ואהבה, דהיינו אהבת דודים, אינה אלא כשמתעורר מתוך היין הטוב
קפד) וע"ד יצחק דהוה וכו': וע"כ יצחק שהיה מצד הדין הקשה דהיינו מקו שמאל, צריכים לשמח אותו באותו היין הטוב הבא מרחוק שבלי חכמה הוא לא מסופק, זה הטבע של צד הנקבה, של צד הבריאה חייבת לקבל תענוג כדי לבטא עצמה. ז"ש, ויבא לו יין מרחוק. מרחוק, פירושו ממקום עליון, שהוא בינה, המשיך עליו מאותה השמחה לשמח אותו. אז נמתק הכעס, והדין הקשה נכלל ברחמים, להיות הכל כראוי. שמחה היא עם הרצון להשפיע, ואהבה גם עם הרצון לקבל
אהבת דודים
קפה) ובגין כך אינון וכו': ומשום זה הדודים האלו, האהובים העליונים, המאורות הקדושים, שהם ז"א ומלכות, אינם מאירים אלא מתוך היין ההוא (כנ"ל אות קע"ו) ומי הוא. הוא השם החקוק המפורש של שבעים האותיות של אלו המאורות הקדושים, השם הקדוש של שבעים שמות, זה הוא בסוד הענבים האלו השומרים את היין העליון, מבינה, שהוא הכלל של אלו השבעים.
פירוש. סוד השם ע"ב, תמצא בזהר (פרשת בשלח אות קע"ג) שהוא יוצא מג' פסוקים, ויסע, ויבא, ויט, שבכל פסוק יש ע"ב אותיות, כי ה"ס ג' קוין, ויש בקו ימין ע"ב אותיות, ויש בקו שמאל ע"ב אותיות, ויש בקו אמצעי ע"ב אותיות. כל שם בונים מהאות הראשונה של המילה ויבוא, ומשילוב ג' פעמים ע"ב האותיות האלו זו בזו יוצא השם של ע"ב שמות. שבכל שם יש ג' אותיות, כמו שמפורש שם כל זה באר היטב ע"ש. ואע"פ שהם במספר ע"ב אותיות, וכן ע"ב תבות, כל תיבה בת ג' אותיות, עכ"ז נחשבים רק לע' שמות (כמ"ש בזהר בשלח אות קס"ג) בסוד ע' סנהדרין וב' סהדי על פי שנים יקום דבר. ע"ש. ולפיכך קורא אותם הזהר פעמים רק ע' שמות וע' אותיות. וכשרוצה לדבר מקו אחד של ג' הקוין האלו, מכנה אותו ע' אותיות, כי בכל קו יש ע"ב אותיות שעקרן הן ע'. וכשרוצה לדבר מיחוד כל ג' קוין בבת אחת, מכנה אותם ע"ב תבות של ג' אותיות, או ע"ב שמות, שעקרם הוא ע' שמות. (ועי' להלאה אות שפ"ד). בד"כ כאשר מדבר מ ג' קווים ע"ב ובקו אחד ע. בקידוש משתמשים ביין מפני שבאהבה יש לשתף גם את השמאל, אחרת נאמר שברא את הרצון לקבל ואין בו צורך, אלא יש לתקן את הרצון לקבל, את האגו אותו יש לגנוז עד שמטהרים אותו ואז נכון להשתמש בו
וז"ש אינון דודים וכו' לא נהרין אלא מגו ההוא יין. כי אהבת דודים ה"ס הארת קו שמאל, המכונה יין (כנ"ל אות קע"ו) וז"ש, ומאן איהו. דא שמא גליפא מפרש דשבעין אתוון דאינון בוצינין קדישין, דהיינו ע' האותיות שבפסוק ויבא, שאותיות אלו ה"ס קו שמאל מג' הקוין, הנקראים מאורות הקדושים (כמ"ש בזהר בשלח אות קע"ג ע"ש) שמשם נמשך היין, שה"ס אהבת דודים. שמא גליפא קדישא דשבעין שמהן, דהיינו השם הקדוש המשולב מג' פעמים ע"ב אותיות, שהוא נקרא ע' שמות כנ"ל, דא איהו ברזא דאינון ענבים דנטרין יין עלאה, כי השם דע"ב שמות מורה על שלוב ויחוד הקוין זה בזה ע"י הקו האמצעי, שאז נשמר היין העליון שלא יגעו בו החיצונים מפני שיש פה רצון לקבל ויש לשמור שלא לגלות החוצה בצורה לא ראויה (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח) ומקור ג' קוין אלו הוא בבינה, וז"ש יין עלאה כללא דאינון שבעין, שהם שומרים היין העליון שבבינה ששם הכלל שם השלום וזהו המקום לשמור על היין, דהיינו המקור, של ע' השמות האלו. ויט הוא בחינת יעקב העושה שלום בין ויסע לויבא
קפו) ובגין כך חדוה וכו': ומשום זה שמחה ורצון שבנשיקות האלו, הם לעורר האהבה, דהיינו אהבת דודים, מיין העליון, שהוא בבינה, וע"כ המאורות, שהם ז"א ומלכות, מאירים ונוצצים מאותו היין. שכתוב, כי טובים דודיך מיין.
הזוהר לא מלמד כאן על יין גשמי, אלא על סוג של רצון ויש להנפיש ולהבין שיש אצל כל אחד תאווה פרטית הבאה בכל מיני תכונות. מלמד שכאשר אתה רוצה אהבה עליך לשלם ברצון לאחר שתטהר אותו, לאחר שמוכנים לוותר עליו.
הריח
קפז) לריח שמניך טובים: אמר רבי שמעון, המקרא הזה, הסתכלתי בו, והוא סתום בסוד עליון. ריח. יש ריח ויש ריח, והרבה ריחות יש. יש ריח העולה ממטה למעלה, כמו ריח הקרבנות, שזה הוא ריח, העולה וקושר קשרים זה בזה, ומשתלשל זה בזה, דהיינו שמשתלבים זה בזה בדרך ירידה, עד שנעשה הכל קשר אחד ואור אחד. ריח הוא בחינה של רוחניות, וכאן מדבר על ריח של זמן תיקון, ריח הקורבנות בו מקריב האדם את צד הדומם צומח חי שבו לטובת צד האדם שבו.
ויש את ריח שהוא בחינת משיח של גמר תיקון. בד"כ הטעות בזמן התיקון היא לבקש את ריח גמר התיקון לפני התיקון עצמו
קפח) אית ריח אחרא וכו': יש ריח אחר, וזה הוא מלך המשיח שנקרא ריח. שכתוב, והריחו ביראת ה'. וזה נקרא ריח, ומתקשר בסוד ריח הקרבן.
פירוש. ריח של הקרבן, ה"ס הארת החכמה העולה ממטה למעלה מקו שמאל, ומתיחד עם הימין, ונעשה עמו לאחד, ואז יורדת הארת החסדים שמימין, המשולבת בהארת החכמה שמשמאל, ומאירה ממעלה למטה לכל העולמות. קודם עולה ממטה למעלה, הימין מתכלל בשמאל ואז הימין עצמו יוכל להתפשט לגוף, ולמרות שהימין הוא חסדים, הוא מתפשט לאחר שהתכלל בחכמה וז"ש, כגון ריחא דקרבנא, דהאי איהו ריחא דסליק, דהיינו הארת החכמה, שאינה מאירה אלא ממטה למעלה, כנ"ל. וקשר קשרין דא בגו דא, דהיינו שהקו השמאל מתקשר ומתחבר בקו הימין, והימין בשמאל, ומשתלשל דא בדא, שהארת הימין הכלולה משמאל, משתלשלת ויורדת ומאירה לכל העולמות, עד דאתעביד כלא קשרא חדא, ונהירו חד, דהיינו שהימין והשמאל נעשים קשר אחד ואור אחד, בשליטת החסדים. והנה ג' בחינות יש בקרבן, בסו"ה אשה ריח ניחח, כמ"ש לפנינו. וז"ש, אית ריח אחרא ודא איהו מלכא משיחא דאקרי ריח וכו' ומתקשרא ברזא דריח קורבנא, שהריח שהמלך המשיח משתמש בו, בסו"ה, והריחו ביראת ה', הוא סוד הריח, שבג' בחינות אשה ריח ניחח, הנאמר בסוד הקרבן. כמ"ש לפנינו.
קפט) ורזא דא אשה וכו': וזה סוד אשה ריח ניחח לה'. אשה, הוא לחוץ מן הקשר, שהמזונות והאור של צבאות ומחנות האש נצטמצמו בצהרים.
ריח, הוא לפנים ממנו, וזהו שמתקשר בפנים, ומאיר בסוד ברית הקדש. וזהו שהמלך המשיח נקרא שהוא ריח מאלו הבשמים העליונים, שכתוב כריח בשמים. (צ"ע, כי לא נמצא כתוב כזה)
פירוש. נודע שיש ב' מצבים במלכות, שבמצב הא' חכמה בלי חסדים שזה אש שורף נאחזת בקו שמאל דבינה, שבו הארת החכמה, והיא שמאל בלי ימין, דהיינו חכמה בלי חסדים. והיא גדולה כמוהו, בסו"ה שני המאורות הגדולים תשוקה גדולה. ועכ"ז אינה יכולה להאיר לתחתונים. כי חכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר. וע"כ היא מלאה דינים, והיא אז בבחינת אש שורף. ואז היא בסוד קטרוג הלבנה ששואלת למה אני לא יכולה ליהנות מהשתוקקות בקדושה. וכדי לתקן זה, נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, ואז נתמעטה וירדה לבחינת נקודה תחת יסוד ז"א וזה מעביר עצמה למצב ב. מי שלא ממעט עצמו נכנס לכעסים, שלא מקבל מה שרוצה. הגאווה מביאה לתסכול ויאוש מפני שהגאוותן לא מקבל את המציאות שיש בורא מעליו. הבחירה ביתר דבקות היא הכלל המחייב מיעוט עצמי, שז"ס המצב הב', והיא נבנית מחדש להיות נוקבא דז"א, ולהזדווג עמו פב"פ. שזו היא תכלית שלימות המלכות לפני גמר התקון. ויש מעלה במצב הא' שלה, כי אז מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה. משא"כ במצב הב' אינה יכולה עוד לקבל מבינה, ואין לה מעצמה כלום, והכל צריכה לקבל מז"א בעלה, ויש מעלה במצב הב' שלה, כי אז היא בבחינת פנים בפנים בז"א, ומאירה חכמה וחסדים לתחתונים, משא"כ במצב הא', אע"פ שהיתה מקבלת שלמות החכמה מקו שמאל דבינה, לא היתה יכולה להאיר לתחתונים, שהיתה חשך ולא אור, כי החכמה שבה לא היתה יכולה להאיר מחמת חסרון דחסדים (כמ"ש כל זה בפלפה"ס אות פ"ח ע"ש).
וז"ש, אשה, לבר קשורא, השם אשה, היא לחוץ מקשר. דהיינו שהשמאל והימין אינם מקושרים בה יחד. אלא שהיא שמאל בלי ימין. שה"ס המצב הא' של המלכות. ומזונא ונהירו דחילין ומשריין דאשא בטהרונא קמיטין שהמזון והאור של הצבאות והמחנות הנמשכים ממנה במצב הזה, שהם של אש, מריבוי הדינים שבהם, מקומטים ומצומצמים בצהרים. כלומר, אע"פ שהחכמה מאירה בה מקו שמאל של הבינה, בכל השלמות, כשמש בצהרים, עכ"ז מזונם ואורם קמוטים ומצומצמים מחמת חסרון החסדים שבמלכות, שאין החכמה מאירה לתחתונים בלי חסדים. ולפיכך מרומז המצב הזה בשם אשה, שהוא לשון אש ודינים. ואע"פ שהמלכות מסתלקת מהמצב הזה, ובאה למצב הב' כנ"ל, עכ"ז אין העדר ברוחני, וגם המצב הא' נשאר בה, אלא בבחינת אחורים וחיצוניות. וה"ס נקודה דאחור.
וז"ש, ריח, לגו מיניה. השם ריח, הוא לפנים מאשה, כי אשה, היא אחורים וחיצוניות, שה"ס המצב הא' של המלכות, כנ"ל, אבל ריח, סובב על המצב הב' של המלכות, שהוא פנימיות. לוקחים את כח השתוקקות ממצב א ומכופפים אותו להיות מצב ב ודא איהו דאתקשר לגו, ונהיר, ברזא דברית קדישא, וכאן בפנימיות, מתקשרים הימין ושהמאל זב"ז, והם מאירים בכל השלמות, שזה נעשה לה בסוד הברית הקדוש, שהוא יסוד, דהיינו הקו האמצעי שלמטה מהטבור, הקושר ימין ושמאל זה בזה. ודא אתקרי מלכא משיחא, ובריח הזה, דהיינו הריח של המצב הב' של המלכות, נקרא מלך המשיח, שנאמר עליו והריחו ביראת ה'. ובחינה זו של המלכות נקרא נקודה דפנים. ונתבאר סו"ה אשה ריח, שאשה ה"ס נקודה דאחור דמצב הא', שאז היא מלאה דינים כאש, וע"כ נקראת אשה, ואז אין בה ריח, שפירושו הארת החכמה. וריח ה"ס נקודה דפנים, שהיא במצב הב', בשעה ששמאל וימין מקושרים יחדיו, ע"י הקו האמצעי שהוא יסוד, ואז מאירה בה הארת החכמה הנקראת ריח ממטה למעלה. מצב א של צד האישה, היינו הלב, שהוא רדוף אחרי התאווה האישית, וזה אחד הדברים הקשים שיש בעולם. אי אפשר לבוא למלך רק עם רצונות עצמיים, יש לבוא עם לבושי קדושה.
כמו שעשיו הגאוותן נאלץ למכור את הבכורה, כך חייב אדם שמגיע למבוי סתום, ורואה שלא יוכל לגבור על הרצון בעליונים, למעט עצמו ולמכור את התאווה לקו אמצעי, ליעקב, לאמונה.
משיח הוא בחינת גדלות ההשגה, אשר בגמר תיקון ניתן יהיה להשתמש בְּאִשֶּׁה ניחוח להשם, זו בחינת אהבת דודים, כלומר להשתמש ברצון העצמי למען אהבת היחד, אהבת השם
הקודם