אין אפשרות אחרת לזכות בכך אלא לשלם ברצון אמתי, שאם משלם ומתלונן אינו מקבל בשלמות והופך למתוסכל. באמונה אמתית מוותרים לגמרי על הרצון לפרטיות ופועלים כפי רצונו של השם יתברך, כלומר מקבלים מטעם שזה רצון השם.
לצורך התיקון בשלב ראשון יש לכרות את הגאווה, ואז הבניה היא כנגד שש ימי בראשית. ביום ראשון בונים את מידת החסד, בשני את הגבורה – צד החלוקה, ביום השלישי קו אמצעי שעושה שלום בין ב' הקווים. הסדר הרביעי, הנצח שהוא האידאה, ההבנה המופשטת עדיין בלי ההוד של יום חמישי, עדיין בלי שיתוף הלב. ביום החמישי יוצא האור מהאידיאה. ביום השישי בו בנברא האדם, היסוד, הברית שכוללת את כל הפרטים.
אדם שרוצה לבנות נאמנות עליו לשלב באמונה גם את צד הגבורה, זו היכולת להתגבר ולפעול נגד הטבע הרגיל שרדוף אחרי הנאה, עם הנכונות לשלם ולוותר על הרצון לעצמו.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
עליו לאמץ את תפיסת ההשקפה של העולם הבא, דהיינו לקחת את הסודות העליונים וליישם אותם בעולם המגולה. זו הדרך הראויה לבניית הלב.
בחיבור העולם העליון לתחתון, בינה ומלכות, אפיריון ואפרסמון, שתי אותיות ה בשם הויה. הנשימה היא מידת ההשפעה שבגוף, בראש – חב"ד אין דינים והוא בבחינת שלמות, וממקום האכילה ולמטה נק' חג"ת, בו אין שלמות ובוא מתחיל הרצון לקבל, באכילה. במלכות – הרצון לקבל שבאדם הוא החלק התחתון בו לא ניתן לקבל חוכמה/שפע, אלא הבטחה של האות יוד משם הויה, זו הברית שמבטיחה את קבלת ההטבה. החלק העליון הוא המחשבות, עולם התפילה, למי שגמר את תיקונו וביטל את הרצון לקבל לעצמו. הנשמות שבגוף יכולות לקבל את השפע כאשר יתקנו את המעשים שלהם לפי החוקים העליונים.
יט) ויקחו לי תרומה וג'. רבי שמעון ורבי אלעזר ורבי יוסי היו יושבים יום אחד תחת אילנות בבקעה אצל הים גינוסר, כינרת. היא טבורה של ארץ החזה. אמר רבי שמעון כמה נאה צל זה החופה עלינו מתוך האילנות ואנו צריכים לעטר מקום זה בדברי תורה. מדובר על האדם עצמו שרואה בתוכו את נקודת האמונה ואומר שצריך לעטר את המקום הזה בדברי תורה.
כ) פתח רבי שמעון: אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן. אפריון הוא היכל התחתון, מלכות, כעין היכל העליון, בינה. והקב"ה קרא אותו גן עדן, שנטע אותו להנאתו, והשתוקקותו היא להשתעשע בו עם נשמות הצדיקים, ששם עומדות כולם ורשומות בתוכו במלכות שעלתה לבינה נמצאים כל הצדיקים. אלו הנשמות שאין להן גוף בעוה"ז, עולות כולן ומתעטרות שם, ויש להן מקומות לראות, להתענג בעונג העליון, הנקרא נועם ה', ושם מתמלאות מכל התענוגים של נהרות אפרסמון הטהור. בגן עדן מקבלים את ההטבה השלמה נק' אפריון כמו בינה.
כא) אפרסמון, היכל העליון המכוסה וגנוז, בינה. אפריון, היכל התחתון, מלכות, שאין בו סמך עד שנסמך מהיכל העליון. ומשום זה אות סמך סתומה מכל צדדיה: ס'. האפרסמון הוא הכוח של ההארה שניתנת לבני אדם, ואל האדם לבדוק האם הוא יכול לקבל את האור הזה שזה רק כאשר הוא צמוד לתיקון זה של בית המקדש, שמלכות עלתה לבינה.
כב) מה בין אפרסמון לאפריון. בשעה שנסתם ונגנז בתוך הבינה אור העליון למעלה, ג"ר דבינה שניתקנו לאו"א עילאין, שהי' עלתה באור ונסתם האור ונעשה לאויר, היא עומדת בצורת אות ס', שהאור סתום בתוכה ויש בה רק את החסדים, ונגנז בה לעלות למעלה. ובשעה שחזרה וישבה, רובצת על הבנים למטה להניק אותם, שהיא ז"ס תחתונות דבינה, שניתקנו לישסו"ת, אז היא עומדת בצורת אות ם', הרבוצה והסתומה לארבע רוחות העולם, חג"ת ומלכות. שחו"ג דרום צפון, ותו"מ מזרח מערב. למעלה בצורת ס ג"ר דבינה ולמטה בצורת מ, נפלו מהשלמות וצריך לסמוך אותם בחסדים.
הבינה מתחלקת לג"ר וו"ק. ג"ר שהן חב"ד, וג"ר דגוף, שהן חג"ת עד החזה, ניתקנו לאו"א עילאין. ולהיותן ו"ס חב"ד חג"ת, שכל אחת כלולה מעשר, נקראות באות ס', ו' פעמים עשר. וגם משום שנסתם מהן אור החכמה. ומחזה ולמטה דבינה, ד"ס נהי"מ ניתקנו לישסו"ת מחלקת בפועל את הגוף של ראש לשלמות ופרסה שאינה מאפשרת לחוכמה לרדת. ולהיותם ד"ס, שכל אחת כלולה מעשר, נקראות באות ם', ד"פ עשר. וגם משום שהיא סתומה לד' רוחות העולם, שהם חגת"מ, שנעשתה סתומה משום שצריכה לתת מוחין לז"א, שהוא חגת"מ. ובשביל ד' רוחות אלו נסתמה.
כג) וע"כ זהו אפרסמון ס בינה, וזהו אפריון ם מלכות, כי האפריון, שהיא המלכות ניתקן כעין האפרסמון, הבינה, והם בצורה אחת. ובמקום שתי האותיות ס' מ', שיש באפרסמון, עומדת י' באפריון, בברית, שעתידה לקבל הכול מן ס' ום', שהוא מאה ברכות. ס' ם', שישים וארבעים, שישים כנגד ו"ק שיוצאות מס', חב"ד חג"ת עד החזה דבינה. וקורא אותם ו"ק, משום שהי' אינה יוצאת מאויר שלהם, והן כחג"ת נה"י רק אורות חסדים. ארבעים, כנגד ארבע רוחות העולם, חו"ג תו"מ דישסו"ת, נהי"מ דבינה שמחזה ולמטה. וכולם משלימים למאה. ואות י' של אפריון משלימה למאה, י' ספירות, שכל אחת כלולה מי', כעין ס' ם' של מעלה שבאפרסמון, הבינה. וע"כ זהו אפרסמון וזהו אפריון, שצורתם שווה.
כד) הנהרות יוצאים מאפרסמון, ונשמות עליונות, שאין להן גוף בעוה"ז, יונקות מאור היוצא מאפרסמון הטהור, ומתענגות בעונג העליון. והנשמות שיש להן גוף בעוה"ז, עולות ויונקות מאפריון ויורדות בדומה לשנת לילה. ואלו נותנות ולוקחות, נותנות ריח מאלו מע"ט שהשתדלו בהם בעוה"ז, ולוקחות מריח שנשאר בגן, כמ"ש: רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהוָה, ריח שנשאר בשדה. וכולן עומדות בגן, אלו שאין להן גוף בעוה"ז מתענגות למעלה באפרסמון, שהיא בינה שבגן, ואלו שיש להן גוף בעוה"ז, מתענגות למטה, באפריון, שהוא המלכות שבגן.
המלכות שלא התכללה בבינה, מחמת הדינים שבה, מכונה אפר שהיא כליה ואפרון. אפרון פירושו אפר שלנו. ומעת שעלתה המלכות לבינה, מכונה גם הבינה אפרון. ואז הבינה נחלקה לשניים, לג"ר, או"א עילאין, והם ס' כנגד ו"ס חב"ד חג"ת, שכל אחת כלולה מעשר, ומחזה ולמטה ניתקנה לפרצוף ישסו"ת, שכולל ד"ס נהי"מ, והוא ם'. וכששני פרצופים הללו ס' ם' מאירים בבינה ונכנסו באפרון שלה, נעשתה לאפרסמון, ואורותיה מכונים נהרות אפרסמון הטהור כשבינה מאירה בשני הפרצופים. והמלכות, בעת שמקבלת משני פרצופים הללו ס' ם' שבבינה, משיגה במקומם י', שנכנסה באפרון שלה ונעשה אפריון. וגן העדן כולל הארות שתיהן, שהנשמות שלא התלבשו בגוף בעוה"ז, מקבלות מאפרסמון שבגן, ואלו שיש להם גוף בעוה"ז, מקבלות מאפריון שבגן.
כה) עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן. עשה לו, לעצמו. הרי נשמות הצדיקים משתעשעים בו, למה כתוב עשה לו? משום שאפריון וכל נשמות הצדיקים עומדות, כדי שהקב"ה ישתעשע עימהם. ונמצא שעשה אותו לעצמו. המלך שלמה, מלך שהשלום שלו, מלך העליון, ז"א. המלך סתם הוא מלך המשיח, המלכות. זה עולם הזכר, וזה עולם הנקבה. מעצי הלבנון, האילנות והנטיעות שעקר אותם הקב"ה ושתל אותם במקום אחר, ז"ס דזו"ן שהיו במקום המלכות דמדה"ד, ועקר אותם משם, ושתל אותם במקום בינה, במלכות דמדה"ר. ואלו ו"ס חג"ת נה"י של זו"ן נקראים ארזי הלבנון, כמ"ש: ארזי לבנון אשר נטע. ולא נבנה אפריון הזה ולא השתכלל אלא בהם.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה ז-ט
1. מי הם האילנות שאותם מבקש רשב"י לתקן שהיו אצל הים גינוסר בבקעה?
2. מה ההבדל בין אפריון לאפרסמון? אגב כך הסבר את האותיות הדומות והאותיות השונות בשמות אלה ואת מקורן.
3. מהיכן ניזונות הנשמות העליונות שאין להן גוף ומהיכן ניזונות הנשמות שיש להן גוף בעולם הזה?
4. האפריון שעשה לו המלך שלמה האם רק הוא משתעשע מאפריון זה או גם נשמות הצדיקים? הסבר ונמק.
5. מי הם עצי הלבנון שמהם נבנה האפיון ומהם נשתכלל?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
רַק בֶּשִׁיתּוּף הָרָצוֹן בֶּמּידָת הָהשְׁפּעַה,נִיתָּן לקיים תּוֹרָה וּמִצְווֹת.
חשב הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאינו יכול להתקיים, הקדים ושיתף את מידת הרחמים. כלומר נברא בנפש האדם רצון לקבל תענוג, ואם הרצון לקבל הזה יקבל את האור כפי שהוא, יגרום הדבר לריחוק בהשוואה לצורת הבורא שהוא יתברך משפיע. לכן נעשה תיקון שמלכות עלתה לבינה, דהיינו שיתוף הרצון במידת ההשפעה תוך התגברות על הגאווה. שיתוף זה הוא הקשר בין העולמות העליונים לתחתונים.
כשאדם רוצה להוליד רצון מתוכו, או לגלות את החוכמה, חייב הוא לבוא מתוך רעיון נפשי שאינו שייך רק למופשט או רק למגולה, אלא למשהו שמחבר ביניהם.
בבריאת העולם יצר הקב"ה אמונה בנפש האדם אשר תוכל לאפשר את הקיום לכולם. לעם ישראל כחלוץ העובר לפני המחנה נתן הקב"ה את הסגוּלה, קיבל מסוּגלות לשכלול עבורם ולאחר מכן עבור כולם. השכלול הוא בניית המשכן בתוך הלב האוהב ועורג לקשר.
ח) אמר רבי שמעון: כשברא הקב"ה, שהיא בינה, עולם, שהיא מלכות, חקק בחקיקותיו האמונה, המלכות, תוך האורות העליונים. שהקב"ה, בינה, העלה אליו האמונה, המלכות, וחקק עם חקיקות האמונה בתוך האורות העליונים של עצמו, שמתוך זה יצאה בינה ותו"מ של הבינה, וירדה למדרגה שמתחתיה, ונשאר בבינה כו"ח דכלים באורות של רוח נפש, שזה נבחן כמו חקיקה באורות שלו. וחקק למעלה, בבינה, וחקק למטה, במלכות, שאח"כ קיבלה גם המלכות אותה החקיקה האמורה שנעשתה בבינה. והכול אחד, שחקיקת המלכות הייתה בצורה אחת עם חקיקת הבינה, בחקיקות שם הקדוש הויה, השולט באותיותיו למעלה ולמטה, בבינה ומלכות, שהם ה"ר וה"ת דהויה, ששתיהן בצורה אחת, ה'. ובזה השתכללו העולמות, עולם העליון, בינה, ועולם התחתון, מלכות.
ט) עולם העליון השתכלל באות י' דהויה, הכוללת א"א ואו"א, נקודה העליונה הראשונה, א"א, היוצא מתוך הסתום וגנוז שאינו ידוע עתיק, ואינו עומד לדעת, ולא נודע כלל, העלייה שלו היא בא"ס, עתיק, ומתוך סתימה זו, מא"א, מאיר אור אחד דק וסתום בחינת אוויר, אווירא דכיא, או"א עילאין, שיש בהם ב' בחינות יסודות: א. שביל דק, ב. אורַח סתום, כולל בתוכו הכלל של כל האורות. בתוך אורח סתום שבאו"א, שהוא המפתחא, בטש בו מי שלא בטש, בתחילה בהיותו באו"א עילאין, ועתה בטש בו ופתח הסתימה שבו, שהוריד י' מאויר בישסו"ת של אורח סתום וחזר ונעשה אור, והאיר בו מי שלא האיר. שאע"פ שהאיר בו, מ"מ לא האיר, מחמת חיסרון של חסדים. ואז הוציא אור אחד, שהוא עידון לעידון ל"ב נתיבות החוכמה, חכמה לחכמה, כי עדן חכמה דא"א שנסתמה, וחכמה זו, היא בינה שחזרה לראש א"א ונעשתה לחכמה, ונקראת עדן, כי מקבלת מעדן שבראש דא"א, וע"כ נקראת עידון לעידון. והיא להשתעשע ולגנוז אור הדק, אור החסדים דאו"א, שנסתם בתוך אור ההוא. שאור החסדים דאו"א נסתם בעת יציאת החכמה הזו. והוא ישסו"ת.
י) ואור הזה, עידון לעידון, הסתום מחמת חיסרון של חסדים, התקיימו והשתכללו בו ע"י קו האמצעי שש רשימות, ו"ק דחכמה, שאינם ידועים, אינם מתגלים להאיר מפני שאין חסדים, חוץ בעת שאור הדק דאו"א נכנס להיגנז, שאז העידון לעידון מאיר בהארתו. כי אין הארת החכמה מאירה, אלא על נקודת השורוק בעת נסיעת ג' הנקודות, חולם, שורוק וחיריק, בזה אחר זה כשיש השלמת כלים נסתם אור החסדים. ובשעה שמאירה נקודת השורוק, נסתם אור החסדים דאו"א. נמצא, שאין העידון לעידון מאיר, אלא בעת גניזת אור הדק, שהוא אור החסדים דאו"א. אם אהבה מאירה היראה צריכה להיות גנוזה ואם היראה מאירה האהבה צריכה להיות גנוזה, עד גמר תיקון.
יא) ואור הזה היוצא לתחתונים מתוך אור הדק, הוא נורא ואיום וחזק ביותר. והוא מטעם שבאור הדק הזה, שממנו ניתקנו או"א עילאין, ניתקנה שם מלכות דמדה"ד, הנקראת מנעולא. והתפשט אור הדק הזה ונעשה עולם אחד, או"א עילאין, המאיר לכל העולמות בזיווג תדיר ולא פסיק, מאיר להם חסדים לקיום אך לא לשיכלול. והוא עולם סתום, שאינו ידוע כלל, כי הי' אינה יוצאת מאויר שלהם שלא יהפוך עוד פעם מחסדים לחוכמה, ובתוכו דרים שישה ריבוא אלף, דיירים וצבאות ומחנות עליונות. כי הם התפשטות מאורות חג"ת נה"י דעתיק המלובש בתוכם, שספירותיו ריבוא, ומחו"ס דא"א, שספירותיו אלפים. וע"כ הם שישה ריבוא אלף.
יב) וכיוון שהי' הוציא אותם לב' פרצופים, או"א מאור הדק וישסו"ת מאור העידון לעידון, והשתכללו יחד, אז הם חיבור אחד י"ה, שאו"א עילאין הם י', הכוללת א"א ואו"א, וישסו"ת הם אות ה'. והם אות ו' שהתחברה בעולם הסתום, בעידון לעידון הסתום, ישסו"ת, אות ה', שבתוך ה' יש אות ו', הרומזת על יעקב. ואז כתוב: כי יעקב בחר לו יה, שהתדבק בשם י"ה. וזהו הזיווג של יעקב ולאה, שאז מקבל האור שם מלמטה למעלה, ונבחן בו"ק. כשיוצא ו' ומשתכלל מתוך י"ה, שנעשה ו' בפני עצמו עם אותם המוחין של י"ה, ויש לו ג"ר, אז, ישראל לסגולתו. שנקרא ישראל ולא יעקב, ומתחבר למטה עם רחל, המלכות, שאז נקרא המלכות סגולה, וזהו, ישראל לסגולתו. וזהו הזיווג של יעקב ורחל.
יג) לשאר בני העולם חוץ מיעקב, לא ניתנה רשות לעלות לבינה להתדבק בי"ה, אלא לסגולתו בלבדה, המקום שמקבלת ואוספת הכול, מדרגה שלמטה, המלכות. ומתוך המלכות מקבלים הארת החסדים שלמעלה בבינה, לאה, בסתימת הרצון. אבל לא בגלוי כמו שלוקח יעקב. כמ"ש: ויקחו לי תרומה. כי יעקב עלה והתחבר בי"ה עצמו, ומקבל משם הארת החסדים שבבינה, שהוא זיווג יעקב ולאה. וע"כ שאר בני העולם אסורים בשתי אחיות, שיש בהם משום גילוי ערווה, להיותם ממשיכים הארת הבינה, לאה, במקום מלכות, רחל. אבל יעקב שעלה למעלה במקום בינה עצמה, הותר לו זאת, אפילו בחיי אחותה רחל. שכתוב: ויקחו לי תרומה. ששאר בני העולם יקחו וירימו את המלכות, ולא יישאו שתי אחיות, כי אז יחללו אותה בגילוי ערווה, הדינים, מטעם היותם בעצמם ממקום המלכות, מקום הדינים רק יעקב שהוא קו אמצעי יכול לעשות תיקון זה
מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ
יד) רבי יהודה פתח: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ: פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ; נֶגֶד בְּנֵי אָדָם. סוד זה העמיד המאור הקדוש בתוך סודות עליונים.
טו) מדרגה העליונה, עולם העליון, בינה, נקראת מ"י. מדרגה תחתונה, עולם התחתון, מלכות, נקראת מ"ה. כתוב: וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ. אל תקרא מ"ה, אלא מא"ה, משום שכל מדרגות עליונות בשלמותם, הם במלכות. וע"כ נקראת מאה שהם חמישים בג"ר דבינה וחמישים בז"ת. כי חמישים שלה, שהם כח"ב תו"מ, שכל אחת כוללת עשר, וחמישים של בינה, הם מאה. וע"כ בינה נקראת מ"י, שהם חמישים, והמלכות מ"ה, שהוא מאה, מפני שכוללת בתוכה גם החמישים דבינה.
טז) עוד טעם שהמלכות נקראת מה. אע"פ שההמשכה העליונה של חכמה נמשכת דרך מדרגות העליונות, בינה וז"א, אינה מתגלה עד שנשלמת במלכות שצריך כלי קבלה, שהיא מקום הסוף של כל המדרגות, הסוף של המשכת הכול, ועומדת בגלוי, בהארת החכמה. ואע"פ שהתגלתה יותר מכולם קיימת לשאלה, מה, מה ראית, מה ידעת. כמ"ש: כי לא ראיתם כל תמונה. המלכות הזו עומדת לשאלה, החיסרון התחתון בו מתגלים האורות הבאים מלמעלה וכשיש חוכמה עומדת בגלוי.
יז) משום זה כתוב: מה רב טובך. אשר מ"ה היא המלכות. רב טובך, יסוד דז"א, נקרא רב טוב כמ"ש: ורב טוב לבית ישראל. כי אור הראשון הכלול ביסוד, נקרא טוב סתם. וכאן כלולים זכר ונקבה, שגם הנקבה הנקראת מה, ע"ש שבה נגלה החכמה, גם היא כלולה כאן, שכתוב: מ"ה רב טובך. וע"כ כתוב: רב, כי רב מורה על הארת החכמה. אשר צפנת, כי אור הזה נגנז, כמו שאור הראשון נגנז ונשמר לצדיקים. פעלת, כי במלכות, הנקראת מ"ה, ע"ש התכללות הבינה בה, הוא אומנות הכול, אומנות של כל העולם, אומנות של נשמות ורוחות. כי אם לא הייתה אומנות הזה של התכללות הבינה במלכות, לא היו יוצאים שום מוחין בזו"ן וג' עולמות בי"ע. הם אלו שצריכים לבטא את כוח הבינה העליון, המופשט, ובלי חיבור בינה למלכות לא הייתה יוצאת אומנות זו
יח) בהתכללות הבינה במלכות עשה הקב"ה אומנות של כל העולם. וזה שכתוב: בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, בזה נעשה המשכן ונבנה, שהוא בצורת עולם שלמעלה, בינה, ובצורת עולם התחתון, מלכות. כמ"ש: ויקחו לי תרומה. לי תרומה, הן ב' מדרגות, בינה ומלכות, שהן אחת, שמתחברים יחד.
מהו הכוח האמיתי שבו ברא הקב"ה את העולם, הוא כוח המלכות לעלות לבינה, מקו אמצעי. רק ימין הוא אמונה, רק שמאל הוא רצון לקבל – יש לחבר את שניהם, זהו תפקיד עם ישראל לעשות זאת.
תגיות: שיתוף מידת הדין ברחמים, סוד צמצום ב'
ש
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה ד-ו
1. מהו שהקב"ה חקק בחקיקותיו סוד האמונה?
2. למה גרמה יציאת הבינה ותו"מ של הבינה למדרגה שמתחתיה?
3. מדוע גם בינה וגם מלכות קיבלו אותה אות בשם הוי"ה?
4. מיהו עידון לעידון?
5. מי הם בחינת י"ה וכיצד יעקב יוצא מהם לשלמות? במה הוא שונה משאר בני עלמא?
6. הסבר את דברי רבי יהודה "מה רב טובך אשר צפנת ליראך" וכיצד זה מבטא את חיבור המלכות בבינה?
7. עם איזה אמנות ברא הקב"ה שמים וארץ?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
רַק בֶּשִׁיתּוּף הָרָצוֹן בֶּמּידָת הָהשְׁפּעַה,נִיתָּן לקיים תּוֹרָה וּמִצְווֹת.
חשב הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאינו יכול להתקיים, הקדים ושיתף את מידת הרחמים. כלומר נברא בנפש האדם רצון לקבל תענוג, ואם הרצון לקבל הזה יקבל את האור כפי שהוא, יגרום הדבר לריחוק בהשוואה לצורת הבורא שהוא יתברך משפיע. לכן נעשה תיקון שמלכות עלתה לבינה, דהיינו שיתוף הרצון במידת ההשפעה תוך התגברות על הגאווה. שיתוף זה הוא הקשר בין העולמות העליונים לתחתונים.
כשאדם רוצה להוליד רצון מתוכו, או לגלות את החוכמה, חייב הוא לבוא מתוך רעיון נפשי שאינו שייך רק למופשט או רק למגולה, אלא למשהו שמחבר ביניהם.
בבריאת העולם יצר הקב"ה אמונה בנפש האדם אשר תוכל לאפשר את הקיום לכולם. לעם ישראל כחלוץ העובר לפני המחנה נתן הקב"ה את הסגוּלה, קיבל מסוּגלות לשכלול עבורם ולאחר מכן עבור כולם. השכלול הוא בניית המשכן בתוך הלב האוהב ועורג לקשר.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
א) דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. רבי חייא פתח: כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל, לִסְגֻלָּתוֹ. כמה אהובים הם בני ישראל לפני הקב"ה, שרצה בהם ורצה להתדבק בהם ולהתקשר עימהם, ועשה אותם עם יחיד בעולם שיש בהם אחדות ואין עוד עם כזה. דומה הדבר לבחינת ראש שהוא יחיד ומוביל לכל הישות של האדם, דהיינו לכל הגוף, כך ישראל הם העם היחיד, דהיינו הכלל המוביל את הפרטים שכתוב: וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, והם רצו בו והתקשרו בו. כמ"ש: כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, וכתוב: כי חלֶק ה' עמו. ונתן לשאר העמים שרים מושלים עליהם, והוא לקח לחלקו את ישראל. יש הבדל בין הכוחות המושלים בישראל לבין הכוחות המנהלים את העולם. היה יכול השם יתברך לבנות בעצמו את בית המקדש, אלא כשעם ישראל עושה זאת, זוכה בעצמו לדרך ההתקשרות.
ב) רבי שמעון פתח: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה, כְּמוֹ-שָׁחַר: יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה–אֲיֻמָּה, כַּנִּדְגָּלוֹת. מי זאת, הוא סוד שני עולמות המתחברים יחד, כמ"ש: מן העולם ועד העולם, שהם בינה ומלכות. מ"י, מדרגה עליונה למעלה, ההתחלה העומדת לשאלה, בינה, כמ"ש: שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה אלה – זו"ן. "זאת", מדרגה תחתונה למטה, עולם התחתון, מלכות. שתיהן שתי עולמות בחיבור אחד בקשר אחד ביחד, ע"י עליית המלכות לבינה, שמשום זה השיגה המוחין דבינה דהיינו כוח ההשפעה, מוחין ממש יהיה לה כשתגיע לגדלות. מ"י – ישסו"ת, השפעה המראה את אלה, דינים מטערין ממנה. המלכות בטבעה רצון לקבל, ובעלייתה התכללה בבינה בצמצום ב' כרות בנעמי.
ג) הַנִּשְׁקָפָה היינו כאשר שתיהן מתחברות כאחת, המלכות נשקפה כמו שחר. כלומר, כשהשחר רוצה להאיר. ואח"כ, יפה כלבנה, המלכות מאירה כלבנה, שאור השמש, ז"א, מאיר בה. ואח"כ, ברה כחמה, כאור השמש, כשהלבנה עומדת במילואה, שמלכות פב"פ עם ז"א, המכונה שמש. איומה כנִדגָלות, חזקה להגן על הכול, כי אז יש לה שלמות וגבורה לעשות חיל. מלכות שלא התכללה בבינה אינה מאירה כלבנה.
ד) המלכות מקבלת כוח, מוחין מעולם העליון, מבינה, ע"י יעקב איש תם, שחיבר אותם יחד כוח חיובי ביעקב, אך יכול להיות גם כוח שלילי, שע"י העלאת מ"ן העלה המלכות לבינה, והתחברו זו בזו. חיבר אותן יחד למעלה, שהבינה קיבלה צורת המלכות קיבלה מיעוט דהיינו רצון, יכולת, כלי וע"י כך יכולה להיות נתפסת ע"י התחתון, היא הבינה התודעה של האדם, לאה. וחיבר אותן יחד למטה, שהמלכות קנתה צורת הבינה, רחל שקנתה כוח הנסתר הזה מלאה. יעקב חיבר את העולם המופשט העליון עם העולם הפראקטי הזה. ומשם יצאו י"ב שבטים קדושים, כעין של מעלה, כמו י"ב הבחינות שיש במלכות של מעלה. יעקב, שהיה שלם, הביא אהבה בשני העולמות, שנשא שתי אחיות לאה ורחל, שני עולמות בינה ומלכות. שאר בני אדם, שעושים כזאת שלא ע"י קו אמצעי, הם מגלים עריות השפע לקליפות למעלה ולמטה, וגורמים שנאה בשני העולמות, וגורמים פירוד בין ז"א ולאה ובין ז"א ורחל, כי מחזה ולמעלה הוא מזדווג עם לאה, ומחזה ולמטה עם רחל. כמ"ש: וְאִשָּׁה אֶל-אֲחֹתָהּ, לֹא תִקָּח לִצְרֹר, שנעשו צרות ומלאות שנאה זו לזו. במזרח מנסים בטעות לפעול רק את הבינה, ובמערב רק את המלכות. לכן אל לו לאדם לנסות לחבר עליונים ותחתונים מדעתו. אין שום דרך לעשות חיבור בין הנסתר לנגלה אלא ע"י התורה.
ה) מהו הפירוש, ותקנא רחל באחותה? אם הכתוב מדבר בשני העולמות, לאה ורחל, שהן בינה ומלכות, שנכללו יחד, איזה קנאה יש כאן? כי עולם התחתון, רחל, כל חשקה להיות כעין עולם העליון, לאה, שהיא בינה, ולרשת מקומה. במקום אחר, יש קנאת סופרים תרבה חכמה. וכאן יש ג"כ קנאת סופרים. משום שיש ספר וספר, או"א, שמהם נמשך החכמה. ע"כ ע"י קנאה באלו הסופרים, מרבים המשכת החכמה אצלם. קנאת סופרים דהיינו קנאה בצורה היא הקנאה הראויה, שהעולם התחתון המגולה, ירצה להידמות לעולם העליון הנסתר, כך גם בבחינת לימוד התורה. וודאי שאם רחל אינה מקבלת כוחותיה מלאה, מהנסתר, הרי היא פוגמת. רחל עצמה הסכימה לתת סימני הגלוי, של התורה הגלויה כדי ללמוד מזה את הסודות העליונים. לאחר מכן המגולה צריך לרשת את הנסתר. לקנא בצורה ראוי, לקנא בחומר לא.
ו) ועכ"ז יעקב לא השלים להם כראוי, שאר בני העולם גורמים שנאה ופירוד ומגלים עריות חוכמה בלי חסדים שלמעלה ושלמטה. כי בזה יש העריות של אמא ובתה, בינה ומלכות, שתי אחיות והן אישה ובתה כאחד, משום שהן באחווה ובאהבה ובחיבור של הרצון. ונקראות ג"כ אם ובת, משום שבינה נקראת אם והמלכות בתה. מי שמגלה ערוותן, הדינים שבהן, אין לו חלק לעוה"ב, בינה, ואין לו חלק באמונה, המלכות. אף שיעקב לא השלים את כל התיקון אלא רק את מצב הקטנות כמו ז"א דאצילות שתוקן בו"ק, נשארה עבודה לבניו להשלימה.
ז) כי יעקב בחר לו יה. התדבק למעלה באו"א באור החסדים שבהם, הנקראים יה. כיוון שהשלים הכול ונקרא ישראל, אז, ישראל לסגולתו, למלכות, הנקראת סגולה, שאז לוקח הכול בימין ושמאל, למעלה באו"א, המאירים חסדים, ולוקח למטה בישסו"ת, המאירים חכמה. ונשלם בכל, בחכמה ובחסדים.
תגיות: קנאת סופרים
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה א-ג
1. מדוע רבי חייא מדבר על חשיבות עם ישראל כדי להסביר את לקיחת התרומה לבנית המשכן?
2. הסבר במה מוסיף רשב"י לרבי חייא בכך שמפרש את הקשר בין המגולה לנסתר בבחינת לאה ורחל?
3. הסבר כל אחד מחלקי הפסוק עפ"י רשב"י "מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות?
4. מהי הדרך וע"י מי ניתן לחבר בין העליון לתחתון, בין הנסתר למגולה, עד כדי שכל דרך אחרת או אדם אחר, כל חיבור כזה הוא בבחינת גילוי ערוה?
5. במה קנאתה של רחל בלאה שונה מהצרות המודגשת בכתוב "ואשה אל אחותה לא תקח לצרור" ומה זה מלמד אותנו על לימוד התורה?
6. מהו ישראל לסגולתו בשונה מבחינת יעקב שלא השלים את התיקון כראוי?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
קנאת סופרים דהיינו קנאה בצורה היא הקנאה הראויה, שהעולם התחתון המגולה, ירצה להידמות לעולם העליון הנסתר, כך גם בבחינת לימוד התורה. וודאי שאם רחל אינה מקבלת כוחותיה מלאה, מהנסתר, הרי היא פוגמת. רחל עצמה הסכימה לתת סימני הגלוי, של התורה הגלויה כדי ללמוד מזה את הסודות העליונים.
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה. רבי חייא פתח: כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל, לִסְגֻלָּתוֹ. כמה אהובים הם בני ישראל לפני הקב"ה, שרצה בהם ורצה להתדבק בהם ולהתקשר עמהם, ועשה אותם עם יחיד בעולם שיש בהם אחדות ואין עוד עם כזה. דומה הדבר לבחינת ראש שהוא יחיד ומוביל לכל הישות של האדם, דהיינו לכל הגוף, כך ישראל הם העם היחיד, דהיינו הכלל המוביל את הפרטים שכתוב: וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, והם רצו בו והתקשרו בו. יש הבדל בין הכוחות המושלים בישראל לבין הכוחות המנהלים את העולם. היה יכול השם יתברך לבנות בעצמו את בית המקדש, אלא כשעם ישראל עושה זאת, זוכה בעצמו לדרך ההתקשרות.
במזרח מנסים בטעות לפעול רק את הבינה, ובמערב רק את המלכות. לכן אל לו לאדם לנסות לחבר עליונים ותחתונים מדעתו. אין שום דרך לעשות חיבור בין הנסתר לנגלה אלא ע"י התורה.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
יש לאדם אחריות גם לכלל, וככול שאדם גדול יותר אחריותו לכלל גדולה יותר. מכאן שאם חלילה חושב יהודי שהוא יאכל בשר וחלב יחד שזה שייך רק לעינינו ואין הדבר כך, אלא הוא מושך דינים לכל העולם. אנחנו כלל אחד. התפיסה האחדותית באה לעיתים מגורמים אחרים, כמו למשל השונאים שמתייחסים לכל יהודי כפרט מכלל משותף. רוחניות קפיטליסטית אומרת שכל אחד הוא רוחני לעצמו. לכן כל יהודי מייצג את הכלל ועליו לנהוג בכבוד ראוי בכל מקום.
אומר הזוהר: כל מי שאוכל בשר בחלב ביחד, אדם כזה ארבעים יום נראה גדי מקולס וגורם לעורר בעולם דינים שאינם קדושים. ואם הוליד בן בימים האלו, משאילים לו נשמה מצד האחר. לכאורה הגוף נשאר אותו דבר, אך הצלם בורח ונראה לחיות כמו גדי מקולס ואינן פוחדות ממנו.
אין ליהודי לאכול בשר וחלב, אלא להמתין 6 שעות, שהמספר שש הוא בחינת היגיעה, ואין לקבל את החלב, החסד העליון בלי יגיעה. זהו סימן ובעולם גשמי זה אנו חיים את הסימנים בכדי להפעים את הפנימיות. גם בגשמיות כאשר רוצים לגדל כלבים אכזריים יותר נותנים להם לאכול דם, אז אפילו בחיצוניות הדברים משפעים על הנפש.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
יש לאדם אחריות גם לכלל, וככול שאדם גדול יותר אחריותו לכלל גדולה יותר. מכאן שאם חלילה חושב יהודי שהוא יאכל בשר וחלב יחד שזה שייך רק לעינינו ואין הדבר כך, אלא הוא מושך דינים לכל העולם. אנחנו כלל אחד. התפיסה האחדותית באה לעיתים מגורמים אחרים, כמו למשל השונאים שמתייחסים לכל יהודי כפרט מכלל משותף. רוחניות קפיטליסטית אומרת שכל אחד הוא רוחני לעצמו. לכן כל יהודי מייצג את הכלל ועליו לנהוג בכבוד ראוי בכל מקום.
תקסו) בשעה שמעשיהם של ישראל אינם טובים כתוב: עמי נוגשׂיו מעולֵל ונשים מָשלו בו. בטומאה צד האישה שולט, וכך באדם הרצון לקבל זו העצמיות שלו כל מי שאוכל מאכל של בשר ושל חלב בשעה אחת, או בסעודה אחת, שהם מתחברים יחד, כמו שאוכל בשר בחלב ביחד. אדם כזה ארבעים יום נראה גדי מקולס בעורו, שנִצלֶה כולו כאחת ביחד עם ראשו, לאלו של מעלה, וחבורה של הטומאה מתקרבת עימו, וגורם לעורר בעולם דינים שאינם קדושים.
תקסז) ואם הוליד בן בימים האלו, משאילים לו נשמה מצד האחר הס"א, שאינה צריכה לו, כי מטמאת אותו וכתוב: והתקדשתם והייתם קדושים, ולא תטמאו את נפשותיכם. הבא לטמא מטמאים אותו שכתוב: ונִטמֵתם בם חסר א', שהיא טומאה אטומה יותר מכל הטומאות, שאין לו רשות להיטהר כמו שאר מיני טומאות שמטהרות. ועוד שמפחד מחיות רעות כי נראה בעיניהם כמו גדי ויכולות להזיק, כי הצלם של אדם עבר ממנו. לכאורה הגוף נשאר אותו דבר, אך הצלם בורח ונראה לחיות כמו גדי מקולס ואינן פוחדות ממנו.
אין ליהודי לאכול בשר וחלב, אלא להמתין 6 שעות, שהמספר שש הוא בחינת היגיעה, ואין לקבל את החלב, החסד העליון בלי יגיעה. זהו סימן ובעולם גשמי זה אנו חיים את הסימנים בכדי להפעים את הפנימיות. גם בגשמיות כאשר רוצים לגדל כלבים אכזריים יותר נותנים להם לאכול דם, אז אפילו בחיצוניות הדברים משפעים על הנפש.
גדי הוא בחינת היצר הרע, האלוקה של מצרים. הרשע אינו רוצה לעשות יגיעה של טהרה ורוצה את החסדים, החלב ישר לתוך הרצון שבא לו.
שאלות לחזרה ושינון – זוהר משפטים, עמודים קפז- קפט
1.מה קורה לצלם של האוכל בשר וחלב יחד?
2. מה קורה לבן הנולד תוך 40 יום מאז שאכל בשר וחלב יחד?
3. מה עונה ר' שמעון לר' ייסא שרצה להתיר לאכול תרנגול בגבינה או בחלב?
4. מדוע דניאל, חנניה, מישאל ועזריה ניצולו מחיות רעות ומכבשן האש?
5. מה ראה משה רבינו בעלותו למעלה שחצי הדם זרק על העם וחצי על המזבח?
6. במה דומה כנסת ישראל לתמר?
7. מתי השכינה הקדושה נראית כחיה קטנה ומתי כגדולה?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
תקנו) רבי אבא אמר: כתוב למעלה מזה, ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך, לא תבשל גדי בחלב אימו. לא לערב דבר תחתון בעליון, שלא יינק הצד שבחוץ מהצד שבפנים. זה שבחוץ, הגדי, הוא מצד הטומאה. וזה שבפנים, אימו, היא מצד הקדושה. אימו כנ"י, המלכות, הנקראת אם. כי התפשטות המלכות היא עד הקליפות, כמ"ש: ורגליה יורדות מוות. בחלב אימו, שלא יינק מצד הזה מי שאינו צריך. שהחיצוניות הקלוקלת בה מעורבת הקליפה לא תתערב בפנימיות.
תקנז) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ; וְלַהֲבִיאֲךָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי, ונמצאו ישראל שהם פנימיות ודבקים בה', נמסרים תחת המלאך, שהוא חיצוניות. אמר משה, הרי קיבלתי ביטחון הבטחה ממך, שלא תיפרד ממנו, שבזכות מצוות ביכורים לא תתערב חיצוניות בפנימיות. ודאי אם אין פניך הולכים, אל תַעֲלנו מזה. ובמה יוודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך. ולא ישאל, שכתוב הזה בפרשת תישא, כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. דהיינו שהתורה לא נכתבה על רצף הזמן הגשמי, אלא ניתנה על רעיונות, ורעיון עומד תמיד מעבר לזמן ומקום. בעולמות הרוחניים העליונים אין זמן ומקום, והחוקים בעולמות העליונים, וחוקי הנשמה כאן הם אותם חוקים. מכאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה בחוקים, בתהליכים יש מוקדם ומאוחר, כלומר שבסדר העבודה הנפשית צריכה להופיע בחינת אברהם לפני בחינת יצחק, החסד לפני הגבורה.
אומר משה לקב"ה: אנחנו רוצים להתדבק בפנימיות, ובחינת מלאך היא חיצוניות, משה שמייצג בנפש היהודי את הנאמנות הפנימית, אינו מוכן להישען על נקודה חיצונית.
תקנח) דבר זה לא אמר הקב"ה אלא מאהבת ישראל, ולהתרצות עימהם. בדומה למלך שהיה רוצה ללכת עם בנו, ולא רצה לעזוב אותו. בא בנו, והיה מתיירא לבקש את המלך שילך עימו. הקדים המלך ואמר, הרי שר צבא פלוני ילך עימך לשמורך בדרך. ואח"כ אמר, הישמר לך ממנו, כי אינו אדם שלם. אמר בנו, א"כ, או שאני אשב פה, או שאתה תלך עימי ולא אפרד ממך. כך הקב"ה, בתחילה אמר, הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמורך בדרך. ואח"כ אמר, הישמר מפניו. בו בשעה אמר משה, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה.
תקנט) אמר רבי שמעון: במקום הזה, כשאמר הקב"ה, הנה אנוכי שולח מלאך, לא אמר משה משהו, ולא השיב דבר כנגדו, משום שכאן לא נמצא פירוד מה', כי לא נשלח המלאך אלא לשמירה. משא"כ שם כתוב: וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ, מַלְאָךְ; וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וגו' כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ אם המלאך לשמירה, אז יפה המלאך, אך אם לזכירה לא טוב הדבר. על האדם להישמר בדרך וטוב שמלאך ישמור עליו שלא ייצא מהמסגרות של הרהור ומעשה. אך אם זה לזכירה, עליו לוותר על התענוג שיבוא מהאמצעי אלא מהקב"ה. בשמירה מלאך יכול להיות לבד, אך קבלת האור שהיא בחינת שלא לשמה יכולה לבוא בשלב ראשון ע"י מלאך, אך יש לשאוף ולרצות לעבוד לשמה, דהיינו למען שמו יתברך.
תקס) מתי השיב משה? בזמן שאמר, ושלחתי לפניך מלאך, שאח"כ כתוב: כי לא אעלה בקרבך. וכאן כתוב: כי ילך מלאכי לפניך, סָתם ואינו מפרש הדבר, שיאמר, כי לא אעלה בקרבך. וע"כ כתוב כאן" כִּי אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקֹלוֹ, וְעָשִׂיתָ, כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי, אֶת-אֹיְבֶיךָ, וְצַרְתִּי, אֶת-צֹרְרֶיךָ. שהכול תלוי בה'. ואין כאן פירוד, וע"כ לא השיב כאן משה. ההנהגה וההשגחה אינם יכולים להיות ישירים אלא ע"י אמצעי, ולמרות זאת האהבה, הנקודה הפנימית של ישר-אל חייבת להיות בקשר ישר אל הקב"ה.
תקסא) ואם תאמר שבשני הפסוקים הוא מלאך ממש בפירוד, עכ"ז משה לא השיב עליהם, משום שלא היה לו מקום אומר חיצוניות בלי פנימיות – לא. כי גם על הכתוב: ושלחתי לפניך מלאך, לא השיב משה תכף, אלא בזמן שכתוב: אם אין פניך פנימיות הולכים תעלנו מזה, שהשיב זה על מה שכתוב: פניי ילכו והניחותי לך. כי אז היה לו מקום להשיב. כלל הכול, משה לא רצה במלאך, כי כתוב: וַיֹּאמֶר אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדֹנָי, יֵלֶךְ-נָא אֲדֹנָי, בְּקִרְבֵּנוּ –בתוך הקרביים של כל אחד, בפנימיות, זו הנאמנות הנפשית הנצרכת. לכן יש להקפיד על קיום המצוות בחיצוניות, אך יש לכוון ולבקש מהשם את הנקודה הפנימית.
לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ
תקסב) אמר רבי יהודה: לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. גדי מס"א, שלא יינק מהשכינה. בחלב האם היה צריך לומר, מהו אימו? כנ"י, המלכות, היא אינה אימו של צד הטומאה, כי כנ"י אמא הקדושה, בחלקם של ישראל התאחדה, שכתוב: כי חלֶק ה' עמו. יש כאן קושיה, איך יוצא טמא מטהור, אם הגדי הוא בחינת הס"א כיצד יכול לצאת מהאם, בינה שהיא קדושה.
תקסג) אמר רבי שמעון, הכל תלוי זה בזה. אמא, המלכות, התאחדה להם למעלה לצד של הקדושה ולצד של הטומאה, אחד לימין, ואחד לשמאל, שבכל צד יש ימין ושמאל. וכולם תלויים באם הזו, שהיא אמא הקדושה, המלכות, ונאחזים בה. בחיצוניות ימין אמונה – ושמאל בריאה, הרצון הפרטי נראים כנפרדים, אך כשמעלים אותם לשורש הכל אחד. בכדי להגיע לשלמות מצד הנברא, עליו לתת יגיעה, שזו בחינת שש, כמו ששת ימי המעשה. וכאשר ממתינים בין בשר לחלב 6 שעות אין הכוונה הפנימית של זמן גשמי אלא יגיעה לבוא לדבקות בשלם הנצחי הבלתי תלוי. וכמובן שיש לשמור על מסגרת הזמן הגשמי ולנצל את הזמן למודעות פנימית לכוונה שאין להשתמש בשמאל מבלי להכלילו בימין. היגיעה היא ההסכמה של האדם לוותר על עצמו, על הפרטיות ולהבין שהכלל, הנשמה קובעים.
תקסד) נאחזים בה בשעה שאם הזו יונקת מצד האחר, והמקדש נטמא, ונחש החזק מתחיל להיגלות, אז יונק הגדי מחלב אימו והדינים מתעוררים. וע"כ ישראל מקדימים ומביאים ביכורים, ובשעה שמביאים אותם, צריכים לומר, ולפתוח בלבן, ארמי רמאי אובד אבי, שרצה בכשפיו האלו לשלוט על יעקב ועל זרע הקדוש. ולא ניתנו בידו, ולא נמסרו ישראל לצד הזה. וע"כ מעבירים בזה כוח הנחש, והגדי לא יוכל לינוק מחלב אימו. וע"כ כתוב: ראשית ביכורי אדמתך תביא, לא תבשל גדי בחלב אימו, שלא יינק צד הזה מחלב אימו, המלכות, שלא ייטמא המקדש, ולא יתעוררו הדינים. תיקון יעקב כנגד אברהם היה כנגד ע.ז, כנגד לבן.
תקסה) משום זה, לא יאכלו בשר בחלב כל זרע הקדוש, וכל מי שבא מצד הקדוש, כדי שלא לתת מקום למי שאינו צריך, כי במעשה תלוי הדבר, שצריכים מעשה למטה כדי לעורר למעלה. אשרי הם ישראל מכל העמים עכו"ם, שריבונם קרא עליהם, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה. וכתוב: כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך. וכתוב: בנים אתם לה' אלוקיכם.
תגיות: בשר וחלב, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ
שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים קפד-קפו
1. מהו שכתוב "אנכי שולח מלאך לפניך" ומשה רבנו לכאורה מתנגד לכך, שאומר "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה"?
2. כיצד קשור הפס' "ראשית ביכורי אדמתך וגו'" לפס' "לא תבשל גדי בחלב אמו"?
3. הסבר את המשל שנותן רבי אלעזר באות תקנ"ח.
4. מה מוסיף רשב"י לדברי רבי אלעזר ואגב כך הסבר מתי כן יש מקום לרצות בכח המלאך ומתי רק את כוחו של ה' ית'?
5. מה עונה רשב"י לשאלתו של רבי יהודה ששואל כיצד גדי שהוא מצד הטומאה יוצא מהאם שהיא השכינה הקדושה?
6. מדוע עם ישראל נצטוו לא לאכול בשר וחלב אגב כך הסבר מדוע אין מצוה זו גם לאומות העולם?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
התורה לא נכתבה על רצף הזמן הגשמי, אלא ניתנה על רעיונות, ורעיון עומד תמיד מעבר לזמן ומקום. בעולמות הרוחניים העליונים אין זמן ומקום, והחוקים בעולמות העליונים, וחוקי הנשמה כאן הם אותם חוקים. מכאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה בחוקים, בתהליכים יש, כלומר שבסדר העבודה הנפשית צריכה להופיע בחינת אברהם לפני בחינת יצחק, החסד לפני הגבורה.
אם המלאך לשמירה, אז יפה המלאך, אך אם לזכירה לא טוב הדבר. על האדם להישמר בדרך וטוב שמלאך ישמור עליו שלא ייצא מהמסגרות של הרהור ומעשה. אך אם זה לזכירה, עליו לוותר על התענוג שיבוא מהאמצעי אלא מהקב"ה. בשמירה מלאך יכול להיות לבד, אך קבלת האור שהיא בחינת שלא לשמה יכולה לבוא בשלב ראשון ע"י מלאך, אך יש לשאוף ולרצות לעבוד לשמה, דהיינו למען שמו יתברך. אומר משה לקב"ה: אנחנו רוצים להתדבק בפנימיות, ובחינת מלאך היא חיצוניות, משה שמייצג בנפש היהודי את הנאמנות הפנימית, אינו מוכן להישען על נקודה חיצונית. וַיֹּאמֶר אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדֹנָי, יֵלֶךְ-נָא אֲדֹנָי, בְּקִרְבֵּנוּ –בתוך הקרביים של כל אחד, בפנימיות, זו הנאמנות הנפשית הנצרכת. לכן יש להקפיד על קיום המצוות בחיצוניות, אך יש לכוון ולבקש מהשם את הנקודה הפנימית.
לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ
בחיצוניות ימין אמונה – ושמאל בריאה, הרצון הפרטי נראים כנפרדים, אך כשמעלים אותם לשורש הכל אחד. בכדי להגיע לשלמות מצד הנברא, עליו לתת יגיעה, שזו בחינת שש, כמו ששת ימי המעשה. וכאשר ממתינים בין בשר לחלב 6 שעות אין הכוונה הפנימית של זמן גשמי אלא יגיעה לבוא לדבקות בשלם הנצחי הבלתי תלוי. וכמובן שיש לשמור על מסגרת הזמן הגשמי ולנצל את הזמן למודעות פנימית לכוונה שאין להשתמש בשמאל מבלי להכלילו בימין. היגיעה היא ההסכמה של האדם לוותר על עצמו, על הפרטיות ולהבין שהכלל, הנשמה קובעים.
m.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
כִּי-טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן. ויין ישמח לבב אנוש – אנוש לא שמח באופן טבעי, הוא מחפש כוח מחוץ לעצמו, הוא בחינה שמחפש את כוחות הטבע ולא את הקשר עם הבורא, אנושות בלי להיות אדם נמחקת במבול. להיות אדם אומר להיות גם אוהב, ואם נשיקה לא מביעה רגש של אהבה אז לא תימצא דבקות רוחנית, אלא ההפך הדבר הופך לרצון לסיפוק אישי.
כאשר מדובר על יינה של תורה, דהיינו היכולת להתדבק בבחינת החסדים העליונים, מצמידים ליין נשיקות, שאז הנשיקה היא החיבור הרוחני בין הראש לגוף, בין הרוח העליון לרוח התחתון, שהוא רוצה שפע, אך הוא חסר שלמות, אותה יוכל לקבל רק כשהחסדים מהעליון יועברו לתחתון.
הקב"ה נקרא אדנ"י
המושג אדנות והויה מייצגים סוגי השגחה שונים. א-ד-נ-י מלשון אדון הוא השגחה על בחינת עבד, יראה ואילו שם הויה הוא רחמים דהיינו השגחה על דרגת בנים, אהבה. כל דבר צריך ללמוד לפי הוראותו במקום. השם א-ד-נ-י גימטריה מכה, דין לפי הסתכלות התחתון שאינו אוהב שיהיה מישהו מעליו. יש לקבל שגם הנהגה זו באה משם הויה. בזמן תיקון אדם הוא בחינת עבד כלפי השם, עד שנגיע ביובל בעזרת השם למדרגת בן.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
המושג אדנות והויה מייצגים סוגי השגחה שונים. א-ד-נ-י מלשון אדון הוא השגחה על בחינת עבד, יראה ואילו שם הויה הוא רחמים דהיינו השגחה על דרגת בנים, אהבה. כל דבר צריך ללמוד לפי הוראותו במקום. השם א-ד-נ-י גימטריה מכה, דין לפי הסתכלות התחתון שאינו אוהב שיהיה מישהו מעליו. יש לקבל שגם הנהגה זו באה משם הויה. בזמן תיקון אדם הוא בחינת עבד כלפי השם, עד שנגיע ביובל בעזרת השם למדרגת בן.
תקמט) רבי יהודה אמר: השם אדנ"י, שבמילואו, אלף דלת נון יוד, נקרא הקב"ה, ז"א, ולא הויה. ושנקרא כמו שנכתב, אדני. והוא מראות אלוקים, המלכות. מראות כתוב לשון רבים, שכולל ג"כ שלמות הכול, יוד הא ואו הא, שהוא ז"א. מראות, האם לשם הויה או לשם אדני? אלא הוא אלף דלת נון יוד, ששניהם נקראו בו. מלכות נקרא ככותבו, וז"א לא נקרא ככותבו בשם הויה, וע"כ נקרא בשם אדני. ועל כך מראות אלוקים כתוב: שהוא לשון רבים, כי כולל ז"א ומלכות. ומטעם זה, נקראים שניהם גם בשם אדון.
תקנ) לפעמים נקראים העליונים בשם התחתונים, ולפעמים נקראים התחתונים בשם העליונים. וע"כ כתוב: האדון ה', בשם העליון, ז"א, שהוא אדני, שהוא שם התחתון, מלכות.
נשיקין
יש להיזהר שזיווג נשיקין לא יביא אחריו זיווג גופני שאינו בקדושה.
זיווג דנשיקין מקדים לזווג דיסודות, הוא רוח ברוח לצורך רעות שהיא זיווג תדיר דלא פסיק שהוא הקשר הרוחני, קשר של דמיון על צורה משותפת, כאשר הזיווג בגוף בא אחריו.
תקנא) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ; וְלַהֲבִיאֲךָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי. אמרה כנ"י, השכינה, יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. יאהבני, היה צריך לומר, ולא יישקני. אלא נשיקות הוא התדבקות רוח ברוח, שמשום זה נשיקה היא בפה, כי הפה המוצָא והמקור של הרוח. וע"כ הנשיקין הן בפה באהבה, ודבקים רוח ברוח, שאינם מתפרדים זה מזה.
תקנב) וע"כ, מי שיוצא נשמתו בנשיקה ללא ייסורים, מתדבק ברוח של הקב"ה בהשוואת צורה, ברוח שאינו נפרד ממנו, וזהו שנקרא נשיקה. וע"כ אמרה כנ"י, יישקני מנשיקות פיהו, כדי להדביק רוח ברוח, שלא ייפרדו זה מזה.
תקנג) כִּי-טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן. רבי חייא אמר: מיין של תורה. המוחין דז"א נקרא תורה, והמוחין של הארת חכמה נקראים יין. ויין ישמח לבב אנוש – אנוש לא שמח באופן טבעי, הוא מחפש כוח מחוץ לעצמו, הוא בחינה שמחפש את כוחות הטבע ולא את הקשר עם הבורא, לכן יש להורידו מז"א. אנושות בלי להיות אדם נמחקת במבול. אין טעם להיות אנושי בלי להיות אדם, להיות אדם אומר להיות גם אוהב, ואם הנשיקה לא מביעה רגש של אהבה אז לא תימצא דבקות רוחנית, אלא ההפך הדבר הופך לרצון לסיפוק אישי. כתוב על יינה של תורה. וע"ז כתוב: כי טובים דודיך מיין. שטובים לשמחת הלב, מיין, המשמח אותי יותר מכל זהו יין של ביטול הגאווה, ו"ק דחוכמה, בחינת חסדים. הנשיקין הן בשפתיים. ובשפתיים יש ב' בחינות:
כאשר מדובר על יינה של תורה, דהיינו היכולת להתדבק בבחינת החסדים העליונים, מצמידים ליין נשיקות, שאז הנשיקה היא החיבור הרוחני בין הראש לגוף, בין הרוח העליון לרוח התחתון, שהוא רוצה שפע, אך הוא חסר שלמות, אותה יוכל לקבל רק כשהחסדים מהעליון יועברו לתחתון.
א. שפה עליונה, או"א עילאין, המשפיעים שמה אוירא דכיא, שהוא אור החסדים, הנקרא רוח, בזיווג שלא נפסק לעולם. ובהם אין יוצא הי' מאויר שלהם.
ב. שפה תחתונה, ישסו"ת, שבהם יוצא הי' מאויר שלהם, וחזרו להיות אור החכמה, ומשפיעים שמה הארת חכמה.
ואע"פ שהארת החסדים דאו"א עילאין הוא ג"ר שלמות ממש, עכ"ז ז"א צריך להארת חכמה, ואור החסדים דאו"א אצלו רק בחינת ו"ק בלי ראש, משום החיסרון של הארת החכמה צריך הוא גם את אור מטרת הבריאה. אמנם אחר שז"א מקבל המוחין דישסו"ת, הארת חכמה, אז נעשים אצלו החסדים דאו"א בחינת ג"ר ממש, כמו שהם באו"א עילאין עצמם. כי עתה גם הוא נשלם בהארת חכמה ואין בו פגם, כמו או"א עילאין. והארת החסדים שלהם חשובים יותר מהארת החכמה שבישסו"ת, להיותם עליונים מהם והמשפיעים שלהם. שפה עליונה מעבירה את הרוח והתחתונה, ישסו"ת מאפשרת קבלת חסדים וחוכמה.
יישקני מנשיקות פיהו, כדי להדביק רוח ברוח. הארת החסדים, רוח, שבשפה עליונה, או"א עילאין. ושפה תחתונה, הארת חכמה דישסו"ת, המשלימה הרוח של שפה עליונה, שיהיה בבחינת ג"ר כמו באו"א עצמם. כי טובים דודיך מיין, מיינה של תורה, כי מתוך שמאיר שם גם שפה תחתונה, שהוא הארת חכמה מישסו"ת, הנקראת יין, נעשו טובים דודיך, שהוא הרוח משפה עליונה, כי ע"י זה נעשו החסדים בבחינת ג"ר. וזה שאומרת השכינה בזיווג דנשיקין, כי טובים דודיך מיין. לכאורה יין הוא לא טוב כשהוא יין המשכר, כמו שיש רצון לא טוב. יינה של תורה טוב כאשר השפה העליונה שהיא חסדים והתחתונה שבה רצון לחוכמה, וכשמתחברים שניהם זהו הזיווג הרצוי.
תקנד) רבי יהודה אמר: וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ. כשהיה בהתדבקות הרוח בה, לא היה יכול הלב לסבול, ובכה. כתוב: ויישקהו, ויבכו. משום שלא התדבק בו רוח כלל וע"ז כתוב: ונעתרות נשיקות שונא. מי שנושק באהבה, מתדבק רוחו ברוחו, בדבקות האהבה. ומי שאינו נושק באהבה, אינו בדבקות, אלא ונעתרות, הוא עוביות, כי לא דבוק רוחו בנשיקה, ולא מתדבק בה כלל. משום זה כתוב: יישקני מנשיקות פיהו, שהוא דבקות רוח ברוח.
תקנה) כל זמן שהקב"ה הולך בישראל, מתדבק רוח ברוח. וע"ז כתוב: ואתם הדבקים בה', בכל אלו אופני הדבקות, ואינם נפרדים זה מזה. בשעה שנאמר, הנה אנוכי שולח מלאך לפניך, ידע משה שזהו פרישה מישראל. אמר, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. שבלי נשיקות מפי השם, לא זוכים לדבקות הרוחנית, מפני שקבלת חוכמה בלי חסדים לא תועיל. לא מספיק שלח את עמי, צריך גם "ויעבדוני"
תגיות: יישקני מנשיקות פיהו על פי הקבלה
שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים קפא-קפג
1. מה מוסיף רבי יוסי על דברי רבי יהודה בפירוש על מה שאמר רבי יצחק "יש אדון שהוא ת"ת ויש אדון שהוא יסוד והכל תלוי במלכות שנקראת א-ד-נ-י"?
2. מה ההוראה לגבי שמות הזכר והנקבא הזהים של רבי יהודה באות תק"נ?
3. מהו תפקיד הנשיקה פה אל פה?
4. מדוע מוצמד לנשיקה כי "טובים דודיך מיין" מה ענין יין לנשיקה? מה השלילה יכולה להיות כיצד יתקבל החיוב?
5. כיצד אנו רואים בנשיקת יעקב את רחל את הוראת הנשיקה הנכונה בשונה מהכתוב נעטרות נשיקות שונא שבזאת אנו רואים את השלילה שבנשיקה?
6. האם מה שכתוב "אנכי שולח מלאך לפניך" הוא חיוב או שלילה מהיכן אנו למדים זה?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
צורת המלך היא מחשבת הבריאה, החוקים העליונים, הרצון העליון שהיא התבנית לפיה חייב אדם לעצב את הרצונות שלו, לפי החוק: רצון בעליון הוא חוק מחוייב בתחתון. כך על האדם לנהל את המחשבות שלו כאשר ההרגשה כבר תבוא מאליה בהתאם. אם ילך לפי צורת המלך, כלומר יתנהג ויכוון לצורת המלך השלמה – יקבל את ההטבה. ואם לא הנחש שולט. ההטבה, הטעם הטוב הוא הדבקות במלך שהוא טוב ומטיב.
את המחשבות יש לנהל נכון ואז להוריד את האור ללב. מי שבעל מוסר כליות, מעביר את האור כראוי ללב.
דין הוא רצון לקבל שיכול להשחית הכול או לתקן הכל, לכן יש לנהל את הרצונות על פי הצורה העליונה. אדם שאינו מפרש נכון את המציאות שהבורא טוב ומטיב, אז תלמיד שגלה גלה רבו עמו, ואז אינו רואה נכון את החוקים העליונים.
החיך הוא שלימות הכל, את אורותיו הוא מקבל ממקום פנימי, אותיות הגרון. א אור אמונה של עתיקא קדישה. ח אור חוכמה, ג"ר שאסור להשתמש בה אלא לדחיה. ה אור של אמא, בינה שחוזרת להיות חוכמה וכך מניקה את הבנים.
מצב אמונה שלמה
עיניים חוכמה, דרך הגבות – חסדים שעוצרים ונותנים בצורת חסדים
אזניים יוצרים את הזיווג כדי שיינתן דרך החוטם – קו אמצעי שמחבר את האור כמו ז"ת דבינה ומחבר לשפתים בהם היסודות המוצאים את הדעת האמיתית דרך הפה, דרך החיך שהוא הטועם את הטעם האמיתי בכוח פנימיות הגרון.
אותיות הגרון צריכים להזין את מוצא הפה. חוש הטעם בו תלויים כל השליטים והשרים של המלך. טעם זה התפשטות האור לגוף.
ג – גמול
ח – מהאות ח מאירה י שהיא חוכמה
יוד ניזונה מהאות ח, לא ינתן לקבל את החוכמה
אות ה גרונית מאירה את כ של גיחכ,
הגרון זה בחינת הבינה דאריך אנפין שיצאה מהראש.
תקלב) מאלו ד' אותיות אחה"ע, מאירים ארבע אותיות גיכ"ק, ממוצא החיך. מא' של אחה"ע מאירה הג' של גיכ"ק, שהיא שכר טוב לצדיקים, שנקרא גמול, כלומר גימל, וע"ז כתוב: אז תתענג על ה'. מאות ח' של אחה"ע מאירה הי' של גיכ"ק, חכמה, וכולה נסתמה בי', סתומה מכל צדדיה, שאין בתוכה לבן, ומשום זה לא נמצא החכמה, שכתוב: ולא תימצא בארץ החיים. כעת מתעוררת
מאות ה' של אחה"ע מאירה כ' של גיכ"ק, אור ושמן המשחה, שנשפך מאמא למקום שנקרא קרן. ונקרא קרן היובל, כי קרן מלכות, ויובל בינה. מלכות, שמקבלת שפע הבינה, נקראת קרן היובל. וזהו מלכות דוד. ומשום זה אין משיחה למלכים, אלא באות כף.
תקלג) מע' של אחה"ע מאירה הק' של גיכ"ק. כמו שהע' שבעים, שיש בה ז"ס חג"ת נהי"מ, שבכל אחת ע"ס, כך ק' מאה, כי יש בה גם חב"ד, שלמות של הע"ס. משום זה בחיך נמצא שלמות הכול. וכל מי שיודע סוד הזה ונזהר בו, אשרי חלקו. סוד החיך הוא שלמות שבו יש טעם. יש בו ג גומל חסד
תקלד) הגוף של המלך התפשטות ספירת ת"ת, שבו מתחברים הצבעים לבן חסד ואדום גבורה, ב' קווים ימין ושמאל, והגוף קו האמצעי המייחדם. זרועות המלך אורות חו"ג, ב' קווים ימין ושמאל, שהגוף הוא קו האמצעי המייחדם. מעיים, פנימיות, מיתקנים בדעת, הנכנס בראש ומכריע בין ב' הקווים חו"ב, ומתפשט לפנימיות ובתוך הגוף, ת"ת. חסד וגבורה עולים לראש ומבקשים חוכמה, ואז יורדים ומתפשטת לגוף, לפנימיות.
תקלה) השוקיים מתאחדים בשני אורות, נו"ה. השוקיים ושתי כליות מתחברים במקום אחד. כי שתי כליות ג"כ נו"ה, ששם מתקבץ כל המשחה, וכל השמן של הגוף. ומשם נמשכת כל שמן משחת קודש ליסוד עולם, ליסוד ממקום שנקרא עולם, והוא נו"ה. ע"כ ה' צבאות שמו, כי נו"ה צבאות. יתכן ומדובר על הכליות כאח"פ דעליה, מקום הייצרים.
תקלו) כל התיקונים בצורת המלך לא באים אלא להתחבר בנוקבא, עד שיסוד מקבל כל השמן משחת קודש, ושופכו אל הנוקבא, מלכות, ומתברכת ממנו, בשעה שהדינים מיתקנים למטה ומיתקנים למעלה, וכל התיקונים של המלך, שהם השם הקדוש, בחדווה בשלמות, וכולם אחד. ואז הוא שורה בתוכם, כמ"ש: אלוקים ניצב בעדת אל בקרב אלוקים ישפוט. ולפיכך נמשלו הדינים לאש: כמו האש, כשהוא מתוקן בכלים המתאימים, ממנו המאור והבישול, וכשאינו מתוקן, הוא משחית את כל. כך הם הדינים.
תקלז) וכשהדינים אינם מיתקנים למטה, כביכול, כך הוא למעלה, שכל התיקונים אינם מסודרים כך כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. כי אמא מסתלקת מעל הבנים, זו"ן, והבנים אינם יונקים, והיסוד אינו שופך אל הנוקבא, המלכות, וכל הדינים מתעוררים, ונחש החזק שולט. כביכול, תיקוני המלך הסתלקו מחמת הדין. כיוון שנוקבא לא התברכה, והצדיק, יסוד, אינו מקבל בשבילה, ונחש החזק שולט. אוי לעולם, היונק מהם.
תקלח) אמר רבי אלעזר: כל אלו התיקונים רבי שמעון גילה, כדי שלא יבוא בביזיון לעוה"ב אדם המגלה תורה בעולם, עושה רצון המלך. ניתן לאדם חומר גלם, רצון אותו יש לזכך על פי צורת המלך. עתה צריכים להתגלות בשביל החברים, כי הם יודעים ומבינים הדברים, והרי צריכים לדעת אותם שכתוב: וידעתם כי אני ה'. וכתוב: וידעו כי אני ה'. והרי הדברים התיישבו בליבנו. אשרי חלקינו בעוה"ז ובעוה"ב. הידיעה עוזרת להגדיל את האמונה, היא הכלי היותר מזוכך המלביש את פנימיות מחשבת הבורא שרוצה לומר לניבראים.
תקלט) ראיתי אותו בחלום, ושאלתי, כי י' של שם הויה היא חכמה. למה ה' של הויה היא בינה? אמר לי כתוב: ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. הנהר היוצא מעדן חוכמה, ראש דאריך זהו בינה, היוצא מעדן, שהוא חכמה. ומשום זה נהר ההוא, י' סתומה בתוכו, החכמה, והי' פושטת אור של הבינה למעלה, ימין, ולמטה, שמאל, זה ד'. ואח"כ הוציאה הבינה בן תחתיה, שהוא ו', קו האמצעי, ונעשתה כעין זה ה'. ומשום זה הוא י"ה, חו"ב. ואח"כ הולידה והוציאה את בן ההוא ושמה אותו לפניה. ומשום זה הוא, יה"ו, כי הו' ישבה לפניה שתניק אותו. ועל כך לומדים, ה' הייתה מתחילה ד', וכשהתחבר עימה זכר, חכמה, התעברה מבן אחד, ונקראת ה'. ואח"כ הולידה והוציאה הו' מחוץ לה, שהוא בן ההוא, ושמה אותו לפניה. וע"ז כתוב: ונהר יוצא מעדן, שהוא בינה, היוצאת מחכמה, שנקראת עדן, ממנה יצאה, כדי להשקות את הגן, המלכות, להניק אותו.
תקמ) אחזתי את ידו ונישקתי אותו בידו. אני בעידון הזה נערתי, בכיתי וצחקתי, ועברו שלושה ימים שלא אכלתי כלום, אחד מטעם השמחה, ואחד, שלא זכיתי לראותו פעם אחר. ועכ"ז בו התקשרתי תמיד, כי כאשר הלָכה מאירה לי, אני רואה צורתו המתעוררת לפני. אשרי הם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב, עליהם כתוב: אך צדיקים יודו לשמך יישבו ישרים את פניך. אל יאמר אדם רשב"י כבר לא פה, אלא הדברים כתובים והם הדרך בא ילך האדם.
תגיות: ניהול הרצונות, פירוש נכון למציאות
שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים קעה-קעז
1. כיצד האותיות הגרוניות אחה"ע מאירות לאותיות החיך שהן גיכ"ק?
2. מהו גוף המלך ומדוע הוא נקרא בשם מעוי? דהיינו פנימיות?
3. מה תפקיד השוקים ומדוע אומר שהם בעצם שתי כליות? אם כך מה תפקיד הכליות? ובאיזה שם הן נקראות?
4. מה תפקיד היסוד? כיצד הוא קשור מחד לכליות ומאידך לנוקבא?
5. מדוע אדם צריך להתנהג עפ"י תורת המלך כפי שתואר כאן במאמר זה? מה קורה אם לא מתנהג בזה האופן?
6. מה אומר רבי אבא לרבי אלעזר על הגילוי של סודות אלה שאולי צריכים להיות נסתרים?
7. מה ראה כנראה רבי אבא בחלום וכיצד פירש לו רשב"י את נהר היוצא מעדן להשקות את הגן כצורה השלמה של המלך?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
צורת המלך היא מחשבת הבריאה, החוקים העליונים, הרצון העליון שהיא התבנית לפיה חייב אדם לעצב את הרצונות שלו, לפי החוק: רצון בעליון הוא חוק מחוייב בתחתון. כך על האדם לנהל את המחשבות שלו כאשר ההרגשה כבר תבוא מאליה בהתאם. אם ילך לפי צורת המלך, כלומר יתנהג ויכוון לצורת המלך השלמה – יקבל את ההטבה. ואם לא הנחש שולט. ההטבה, הטעם הטוב הוא הדבקות במלך שהוא טוב ומטיב.
את המחשבות יש לנהל נכון ואז להוריד את האור ללב. מי שבעל מוסר כליות, מעביר את האור כראוי ללב.
דין הוא רצון לקבל שיכול להשחית הכול או לתקן הכל, לכן יש לנהל את הרצונות על פי הצורה העליונה. אדם שאינו מפרש נכון את המציאות שהבורא טוב ומטיב, אז תלמיד שגלה גלה רבו עמו, ואז אינו רואה נכון את החוקים העליונים
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
בחינת החיריק היא השילוב כאשר בתחילה מנעולא, מצב החסד, ושלב שני מפתחא מאפשר קבלת האור כפוף לאמונה, בחינת יעקב. ג' מצבים אלו הם פרצוף המלך, ז"א.
בתפקיד השפתיים מלמד על נתיב אשר לא ידעו עיט, שביל דאבא, משה רבנו. שביל זה הוא השער ה-נון.
השפתיים באים לגלות את יסוד בינה וחוכמה דאבא, וצריכים לאפשר הוצאה לפועל של הדעת. לכן כשאין מחוברים כראוי לדעת, השתיקה יפה.
פרצוף האדם הוא כפרצוף המלך, לכן על האדם לדעת כיצד להשתמש בכוחות כראוי.
תקכו) הפנים של המלך, ז"א, הארת או"א והתפשטות שלהם על ג' נקודות חולם שורוק וחיריק. שמאירים בחולם, ומסבבים בשורוק, ולוהטים בחיריק, בראש הזה של המלך. ואז נמשך מהם עדות, הארת החכמה, המעידים במלך, ז"א. צורת המלך מכובדת מכל. בראש שורה חסד עליון וגבורה. הארת או"א מתחלקת. הארת אבא בשלושה אורות, הארת אמא בשני אורות. הרי חמישה אורות. חו"ג נכללים באור אחד. הרי שישה. מתעטר החסד ולוהט בשני אורות שהאירו. והם שמונה. והגבורה האירה באור אחד. הרי תשעה אורות. וכאשר כל האורות מתחברים יחד, הם נקראים צורת המלך. ואז כתוב: ה' כגיבור ייצא כאיש מלחמות יעיר קנאה. כי אין הארת החכמה נמשכת אלא בגבורה.
האורות דבינה עילאה, שיצאה מראש דא"א, שהוא או"א, נשלמת בג' נקודות, חולם שורוק וחיריק. תחילה יוצאת החולם, עליית המלכות לבינה, שאז מתחלקת הבינה לשני חצאים, ז"ת דבינה שנקראים אמא או ישסו"ת. כו"ח, שנשארו במדרגה, ניתקנו לג"ר, חב"ד, אע"פ שיש בהם רק אור דחסדים. ונקראים אבא או או"א עילאין. וכן התחלקו ז"ת דבינה, הנקראות אמא, לכו"ח באורות נ"ר, שנשארו במדרגה, בו"ק. ולבינה ותו"מ שנפלו למדרגת ז"א. הראש של ישסו"ת הוא רק בו"ק, אין לה שלימות מפני שרוצה חוכמה ואין לה.
ביציאת נקודת החולם, שהיא עליית המלכות לבינה, התחלקה בינה עילאה לשתי מדרגות, לאבא, ג"ר דבינה, ולאמא, ז"ת דבינה. אבא ניתקן בג"ר, ג' אורות חב"ד. ונקראים ג"כ או"א עילאין. אמא בב' כלים כו"ח עם ב' אורות נ"ר, שלא ניתקנה בג"ר, מחמת שצריכה לאור החכמה ואין חוכמה במדרגה. והיא נקראת ג"כ ישסו"ת. וזה החולם הוא מצב של קטנות, בין ההכרה שהיא מחשבה מופשטת לבין התודעה הקשורה לגוף, מחשבה פרקטית. אח"כ יוצאת השורוק השתוקקות גדולה – "פמיניזם רוחני" וזהו מצב מסוכן, אך כאן פוגש האדם את הרצונות העצמיים הגדולים, ויש להקפיד על שמירה במסגרת מאד ברורה. השתוקקות היא דבר מצויין כאשר מפנים אותה להתקדמות לתכלית, לדבקות בבורא, וצריך שמירה גדולה.
שהיא ירידת המלכות מבינה למקומה עצמה, שבינה ותו"מ שנפלו מאמא, חוזרים ועולים ומתחברים במדרגת אמא, ונשלמה בחמישה כלים כו"ח ובינה ותו"מ, ובחמישה אורות נרנח"י. אמנם הבינה ותו"מ שעלו, לא התחברו בכו"ח לגמרי. אך כו"ח שנשארו במדרגה, ניתקנו לקו ימין, חסד. ובינה ותו"מ שנפלו וחזרו, ניתקנו לקו שמאל, גבורה, והשליטה לקו שמאל. ואז יצאה נקודת השורוק, והחזירה בינה ותו"מ למדרגתם, וניתקנו לקו שמאל, גבורה, וכו"ח לקו ימין, חסד, אבל בשליטת אור השמאל. ואור הימין, חסד, נעלם משם. וזה השורוק. בבחינת השורוק השמאל והימין עמדו כשני קווים נפרדים. מצב בו יודע אדם השתוקקות לדבר אחר ממה שלומד בהכרה, לכן כאן צריך מסגרת ברורה.
אח"כ יוצאת החיריק, שהיא ביאת קו האמצעי, המייחד ב' הקווים חו"ג זה בזה, ומקיים הארת שניהם, אח"כ מתעטר החסד, ע"י הכרעת קו האמצעי, ומתפשט בב' אורות, בקו ימין, חסד, ובקו שמאל, גבורה. כלומר, בכוח קו האמצעי. ובזה יש ב' בחינות:
א. אחר שהתייחדו, מאיר רק קו ימין, חסד מנעולא, לאה, הסתרה.
ב. אחר שהתייחדו, מאיר אור השמאל בהתלבשות הימין, כלומר שאח"כ מתעטר פעם ב', והגבורה, אור קו השמאל, מאירה בהארתה ע"י התלבשות בחסד. וזה נקודת החיריק.
וכשמתחברים כל האורות חולם שורוק חיריק הללו יחד, נקראים צורת המלך. צורת המלך היא שלמות של ימין שמאל ואמצע, ובהתאמה חולם, שורוק חיריק, הכנעה – חולם, הבדלה – שורוק המתקה – חיריק.
תקכז) השפתיים של המלך. כשהאיר אור אבא, או"א עילאין, האיר בשלושה אורות:
א. חכמה, אור חסד עליון.
ב. בינה, אור מוח המלך.
ג. דעת, שעלתה הי' באויר, היה תלוי ועומד, עד שהאיר אור אמא, ישסו"ת, שבה חזרה ויצאה הי' מאויר, וחזר האור למקומו, והאירו חמישה אורות בחמישה כלים.
תקכח) ממה האירה אמא? מהמלכות שעלתה למקום בינה, ניתקנו ב' יסודות. כי התערבו זו בזו, והמלכות שקיבלה צורת בינה, נעשתה יסוד הבינה שבאבא. ומצורת המלכות עצמה, נעשתה יסוד החכמה דאבא, הנקרא שביל שביל, אורח, דרך זו חוכמה שמאירה, נתיב אומר שהאור עובר דרך בינה. והתדבק בו כזכר בנוקבא, שהוא שער הנ' (50). ושביל חכמה דאבא, האיר בנתיב בינה דאבא, והבינה שבאבא התעברה והולידה והוציאה חמישה אורות, כח"ב תו"מ דאמא, שהיא ישסו"ת, על סדר ג' הנקודות חולם שורוק חיריק.
מאלו חמישה אורות נחקקו חמישים שערים על אורות רבים בעליית מלכות לבינה היא יצרה את היסודות. שהם כח"ב תו"מ, שכל אחת נכללה מע"ס, חמישים הם. וכנגדם מ"ט (49) פנים טהור ומ"ט פנים טמא בתורה. נשאר אחד, שאינו בחשבון, שער הנ'. ואחד הזה האיר את הכול. שהוא השביל דאבא שנעשה מהמלכות שעלתה לבינה, שהוא משה, שגם לו לא נמסר שער הנ'. ואור דאבא, אור הג', נשאר תלוי, עד שהאיר אור אמא, נשאר תלוי גם לאחר יציאת הי' מאויר דאמא. כי באבא אין הי' יוצאת מאויר שלו לעולם. כאשר או"א מתחברים יחד ומתלבשים במלך, ז"א, הם נקראים, שפתי המלך. אבא התלבש בשפה עליונה, ואמא בשפה תחתונה. ומשום זה, גוזר דברי אמת.
תקכט) בשפתיים דז"א תלוי פתחון הפה. פה, משום שדעת גנוז בפה המלך, שנקרא ת"ת, ז"א, כי הדעת הוא התפשטות של ת"ת, ז"א, שזהו ז"א שעלה ונעשה קו אמצעי לייחד או"א. שכל האוצרות וכל הצבעים התאחדו בדעת, להיותו קו האמצעי. ודעת ההוא גנוז בפה. וממלא כל החדרים והמסדרונות, שהתפשט בחג"ת נה"י דז"א, שחג"ת נקראים חדרים ונה"י מסדרונות. וכשמתעורר האור של הדעת ויוצא, אז נקרא פה ה'. הפה הוא המקום של היציאה מהכוח אל הפועל של הדעת. והשפתיים, שהם ב' אורות של או"א, בשעה שנפגשים באור של הדעת, מתחברים על ידו יחד, והדברים נחתכים באמת, בחכמה בתבונה ובדעת. ואז כל דברי הקב"ה נחתכים באלו חב"ד. מפי הגבורה יוצאים דברי המלך
תקל) אלו השלושה שנחתכים ע"י השפתיים חב"ד מאירים בראש ז"א, בבחינת אמא, ומשם מתפשטים ומתעטרים בגופו דז"א. לאמא במדרגת ישסו"ת יש ב קווים, וכשז"א עלה נוצרו ג קווים, שאותם קיבל גם ז"א. וכשמתחברים חב"ד בעטרה אחת, הם חיך המלך, הנמצא בתחילת הגוף. ונקרא מתיקות המלך ממתק הוא קו אמצעי.
וע"ז כתוב: טעמו וראו כי טוב ה'. כי חוש הטעם הוא בחיך. ובחיך הזה תלויים כל אלו השליטים ושרים של המלך. שכתוב: וברוח פיו כל צבאם.
תקלא) בחיך הזה נמצא שלמות הכול, וכל האותיות הנמצאות בהם. ד' אותיות אחה"ע הן ממוצא הגרון. א', האור דעתיקא קדישא, הסתום מכל הסתומים, כתר. ח', אור החכמה, שאינה נמצאת ואינה מושגת ג"ר דחוכמה, כי נסתמה במו"ס דא"א ואינה נמשכת לפרצופי אצילות, כמ"ש: לא ידע אנוש ערכה. אות ה ראשונה, אור אמא, בינה החוזרת להיות חכמה, שכל החכמה שבפרצופי אצילות ממנה באה, המאירה ונמשכת ויוצאת ומשקה את כל, ומניקה את הבנים, זו"ן, עד שמגיע משחת קודש הזה וממלא את הצדיק, יסוד, שמתחבר בנוקבא התחתונה, המלכות, המתברכת ממנו, ואינם נפרדים. ושפע דאמא הוא לבן מתוך אדום, שהשמאל, אדום, כלול בימין, לבן, כמ"ש: הר המור גבעת הלבונה. כתוב על אמא, מור אדום ולבונה לבן משולבים יחד כמו ה עליונה. ע', אור של ע' (70) פנים, הניזונים מרוח היוצא מהפה, ע' שמות של הקב"ה, ז"א, שכנגדם בארץ, כתוב: כל הנפש לבית יעקב הבאה מצריימה שׁבעים המבטאים את רוח השם בארץ. כי יעקב אילן בארץ, כנגד ז"א, וע' נפש שלו הם ע' ענפים של האילן.
פה השם הוא המוציא מהכוח אל הפועל, ועל פיו הכל נעשה באמת. בחיך יש את כל הטעם ובו נמצא הכל.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
ע"י איחוד זה ניתנת אפשרות להמשכת אור/תענוג אמיתי ממעלה למטה. השפע יורד לתחתונים דרך בחינה הנק' שערות הזקן. בבחינה הנק' מצח המלך, ובו בחסדים מכוסים, זהו מקום שמור מעין תיבת נוח פנימית השומרת על האדם מפני גילוי החוכמה/השפע מצד הטומאה. שמירה זו היא מהמים הזדונים שהם שאלות מי ומה שבאות להסיט את האדם מדבקות. "מי השם אשר אשמע בקולו" – גאווה, "ומה העבודה הזאת לכם" – אנוכיות. פירוש הדבר הוא שכאשר מגיע תענוג גדול, מי שמשכיל לפעול כראוי ולהסתתר בתוך "תיבת נוח" של החסדים, נשמר בדבקות בקב"ה.
מהרשעים מעלימים את אור החוכמה עם הלבושים שלו, כלומר כל מיני טובות הנאה שבאים לפרטיות הגורמות להם לסבל. הצדיקים רואים באור זה אתגר לאימון הבא להם מלמעלה בכדי לקדם אותם, ומתחזקים בכוח האמונה שהכל בא מהבורא יתברך לטובה.
המצח הוא המקור לאמונה והשמירה, אשר לרשעים זה עונש ולצדיקים שמירה. העיניים הם בחינה של השגחה לתת לחוכמה למי שראוי.
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
ע"י איחוד זה ניתנת אפשרות להמשכת אור/תענוג אמיתי ממעלה למטה. השפע יורד לתחתונים דרך בחינה הנק' שערות הזקן. בבחינה הנק' מצח המלך, ובו בחסדים מכוסים, זהו מקום שמור מעין תיבת נוח פנימית השומרת על האדם מפני גילוי החוכמה/השפע מצד הטומאה. שמירה זו היא מהמים הזדונים שהם שאלות מי ומה שבאות להסיט את האדם מדבקות. "מי השם אשר אשמע בקולו" – גאווה, "ומה העבודה הזאת לכם" – אנוכיות. פירוש הדבר הוא שכאשר מגיע תענוג גדול, מי שמשכיל לפעול כראוי ולהסתתר בתוך "תיבת נוח" של החסדים, נשמר בדבקות בקב"ה.
מהרשעים מעלימים את אור החוכמה עם הלבושים שלו, כלומר כל מיני טובות הנאה שבאים לפרטיות הגורמות להם לסבל. הצדיקים רואים באור זה אתגר לאימון הבא להם מלמעלה בכדי לקדם אותם, ומתחזקים בכוח האמונה שהכל בא מהבורא יתברך לטובה.
המצח הוא המקור לאמונה והשמירה, אשר לרשעים זה עונש ולצדיקים שמירה. העיניים הם בחינה של השגחה לתת לחוכמה למי שראוי.
תקכ) הראש של המלך ניתקן בחו"ג. ג"ר, חב"ד, נקראים ראש. המלך, ז"א התיקון מתחיל בשורש דז"א ע"י אח"פ דעתיק שבצמצום ב' נפלו למקום ראש דא"א אשר תתקן ע"י חסד וגבורה. אח"פ שייכים לראש וכשיורדים לגוף נק' כמו גוף חג"ת. מוחין אלו הם שורש לז"א הנק' המלך. כיוון שחב"ד אינם בקביעות בז"א, אלא בשעת התפילה, במועדים ובשבתות, אינם נחשבים לחו"ב אלא לחו"ג, ו"ק. וזה הפרש הגדול בין א"א, שג"ר שלו בקביעות, שהם ג"ר ממש, כולו רחמים התפשטות האור ממעלה למטה, לבין ז"א, שג"ר שלו אינם בקביעות. וע"כ אפילו בזמן שיש לו ג"ר, חב"ד, נחשבים כמו חג"ת, ויש בהם דינים. ואין הזוהר מחשיב גם ת"ת, משום שאפילו בא"א אין הדעת מבחינת ראש, אלא שת"ת עלה לראש והכריע בין חו"ב, ונעשה משום זה בחינת ראש, וע"כ אין בו חידוש. לכן אין מחשיב את ת"ת מפני שדעת אינו חלק טבעי מהראש. בראש ההוא דז"א תלויים שערות, שערות על שערות, שהם כל ההמשכות, שעל ידיהן מתאחדות מדרגות עליונות ותחתונות. שעל ידיהן עולה מדרגה התחתונה לעליונה, ונעשות אחת. ומהשערות נמשכים אדוני האדונים, בעלי אמת, בעלי המשקל, בעלי אנחה, בעלי בכייה, בעלי דין, בעלי רחמים, טעמי תורה, סודות התורה, טהרות, וטומאות. כולם נקראים שערות המלך. כלומר, המשכות, הנמשכות ממלך הקדוש. והכול יורד מעתיקא סתימאה, א"א.
מדרגה הראשונה, שבה עלתה ה"ת לנ"ע, וסיימה שם המדרגה, ואח"פ נפלו ממנה למדרגה שמתחתיה, שהוא צ"ב, היא מדרגת ראש הס"ג דא"ק הראש דס"ג הוא המייצג את א"ק כלפי התחתונים לכן בו נעשה לראשונה הזיווג דצמצום ב' לצורך התחתונים. לצורך עצמו נשאר בצמצום א. אמנם בראש הס"ג עצמו לא נעשה שום שינוי משהו, אלא שיצאה מדרגה חדשה של ע"ס, שנתלו בע"ס של ראש הס"ג דא"ק הנק' ענפי ס"ג. והיא מכונה פרצוף השערות של ראש הס"ג, אשר החלק שנשאר במדרגה, שהם ג"ע ונ"ע, מכונים שערות ראש אלו סערות נפש שאומר מדוע אין אני מדרגה שלמה, והחלק שיצא ממדרגת ראש דס"ג, שהם אח"פ, שנפלו למדרגה שמתחתיה, לג"ר דנקודים, הם מכונים שערות דיקנא של ראש הס"ג. כל זה קרה בעולם הנקודים שרובו התבטל, לאחריו בא עולם אצילות הנק' עולם התיקון, ובעולם התיקון נתלה פרצוף השערות בראש א"א דאצילות כאשר המקור לכך התואם את ס"ג הוא עתיק שהתחיל את צמצום ב' אך אינו מחשיב את עתיק שהוא המקשר בין עולם א"ק לאצילות, ומשמש קישור לגדלות של אח"פ דעליה וכולל את שני הצמצומים, אשר אח"פ שלו, שהם שערות דיקנא, נפלו למדרגה שמתחתיו, או"א, ומלובשים שם בעת קטנות. ולעת גדלות, שנעשה זיווג דע"ב ס"ג דא"ק, ומוריד ה"ת מפאתי הראש דס"ג דא"ק לסיום הדיקנא, והדיקנא דס"ג עולה ומתחבר בשערות הראש למדרגה אחת, אז יורדת ג"כ ה"ת מפאתי הראש דא"א לסיום הדיקנא שלו. ואז חוזר הדיקנא דא"א ועולה לשערות ראש דא"א, ומתחבר עימו למדרגה אחת.
ובשעת חזרתו הוא מעלה עימו גם או"א לראש א"א, ומקבלים שם מחו"ס דא"א בסוד אחים בכורים. ואחרי עליית הדיקנא עם או"א לראש א"א, נמשכות אחריהם כל חצאי מדרגות שלמטה מהם, שנפלו למדרגות שמתחתיהן, ועולות בחזרה למדרגתן, שע"י זה גם כל מדרגה תחתונה, שבעת קטנות הייתה לה האח"פ מעליונה, עולה גם היא עם אח"פ אלו לעליונה. שכן ישסו"ת עולים לאו"א, ע"י אח"פ דאו"א שהיו בהם בקטנות. וכן זו"ן עולים לישסו"ת, ע"י אח"פ דישסו"ת שהיו בהם בקטנות. וכן נשמות הצדיקים עולים לזו"ן, ע"י אח"פ דזו"ן, שהיו בהם בעת קטנות. הרי שכל עליית התחתון לעליון להתאחד עימו לאחד, נעשה ע"י שערות דיקנא דא"א, שהעלו את או"א לראש דא"א. שאחריה נמשכות עליית כל תחתון לעליון.
השערות הן כל ההמשכה שעל ידיהן מתאחדות מדרגות העליונות והתחתונות לאחת. כי על ידיהן עולה כל מדרגה תחתונה לעליונה שלה, שאו"א עולים לא"א, וישסו"ת לאו"א, וזו"ן לישסו"ת, ונשמות הצדיקים לזו"ן.
וכל המוחין דאצילות ובי"ע, הקטנות והגדלות, יוצאים מפרצוף השערות שבראש א"א, ומפרצוף השערות שעל ראש ז"א, נמשכות המדרגות של נשמות הצדיקים. שנמשכים מהם אדוני האדונים, מדרגת ג"ר דג"ר, חכמה. ובעלי אמת, בינה. ובעלי המשקל, דעת, קו האמצעי, השוקל הארת ימין ושמאל שיוכלו להאיר יחד. בעלי אנחה ובעלי בכייה, שבשליטת קו השמאל בלי ימין, נמשכים ממנו דינים קשים. וכל הדבוק בו, מייבב ומיילל. ומכונים בעלי אנחה ובעלי בכייה. וכן מכונים בעלי דין. וכשקו האמצעי מייחד השמאל עם הימין, יוצא מקו אמצעי בעלי הרחמים. וכן, טעמי תורה, כמ"ש: טעמו וראו כי טוב ה'. וסודות התורה. ובעת הגדלות נמשכת מהם טהרה. ובעת הקטנות נמשכת מהם טומאה. כולם נקראים שערות המלך. המשכות, הנמשכות ממלך הקדוש. שכל מיני המשכות מז"א באים מהשערות שלו. שערות ראש דא"א הן שורש לשערות ראש ז"א.
תקכא) המצח דז"א, פקידה של הרשעים. כשמעשיהם נפקדים, והתגלה עוונותיהם, אז נקרא מצח המלך. הגבורה מתגברת בדיניה ומתפשטת בצד שלה. וזה השתנה ממצח עתיקא קדישא, שנקרא רצון. ב' אוזניים, או"א עילאין, ג"ר דבינה. המצח הוא הדעת, המזווג לאו"א. כי שם ניתקן המסך מן הי', מלכות, שעלתה לאור הדבינה, ומיעטה אותה לאויר, אור החסדים שבא על הרצון להשפיע. ועל המסך הזה של י', שבתוך המצח, מזדווגים או"א עילאין, בזיווג גדול ונפלא מאוד, להשפיע אור החסדים לכל העולמות. וזיווג הזה אינו נפסק מאחר ואינו תלוי במעשי התחתונים ואין דוגמתו במדרגה אחרת הוא התיבת נח שלנו, שאפילו יבוא המים הזדונים, שום דבר לא ישפיע על התיבה, מכאן נמשך אברהם אבינו וכל היהדות. ולפיכך, אין הי' יורדת מאויר דאו"א לעולם. כי אם הייתה יורדת, היה נפסק הזיווג הגדול והנפלא הזה.
וכמ"ש: כי חפץ חסד הוא שמשמשת בתפקיד השפעה כזכר. כי הוא, הבינה, חפץ בזיווג הגדול להשפיע חסדים, ואינה חפצה שהי' תרד מאויר שלה, ולהשפיע אור החכמה. וזהו אשר מצח דא"א, נקרא מצח הרצון, כי הדינים שבי' שעלתה שם, ניתקנו למסך המזווג את או"א עילאין מחמת הרצון, להשפיע לעולמות מאור החסדים, הנמשך מזיווג שאינו נפסק של או"א עילאין. אמנם המצח של ז"א, בשעה שאינו מקבל ממצח דא"א, אין שם הזיווג הגדול דאו"א עילאין על הדינים של הי' שנכנסה באור הבינה, ונמצא שמסך הזה של י', משמש רק להעניש את הרשעים שחטאו, שלא ייהנו מאור החכמה. וע"כ נכנסה באור ומיעטה אותו לאויר.
בשעה שנגלו עוונות התחתונים ואינם ראויים לקבל אור החכמה, אז משמש המצח של המלך, להעלים מהם אור הזה, מכוח הי' שעלתה לאור אשר שם, ומיעטה אותו לאויר. הגבורה מתגברת בדיניה לדון הרשעים, ומתפשטת בצד שלה, שהדין התפשט להעלים האור מהרשעים, ולהענישם דהיינו לתקנם, וזה טוב עבורם מפני שאם ישארו במקום זה יקלקלו יותר. במצח דעתיקא, שהוא א"א, ניתקן המסך הזה במצח שלו, כדי לזווג או"א עילאין בזיווג שאינו נפסק, וע"כ הי' שעלתה באור אשר שם, ונעשתה למסך, הוא לרצון גדול, שהרי עליה נעשה הזיווג הגדול דאו"א עילאין, וע"כ נקרא מצח הרצון.
תקכב) העיניים של המלך, ההשגחה על כל, ההשגחה על עליונים ועל תחתונים. וכל אלו בעלי ההשגחה של המלך, נקראים עיניים. בעיניים מתאחדים צבעים לבן אדום ירוק. ובאלו הצבעים נקראים כל בעלי ההשגחה של המלך, כל אחד לפי דרכו, וכולם נקראים צבעי העין. כמו שמתראה ההשגחה של המלך, כך מתעוררים הצבעים. השגחה של חסד לבן, דין אדום, רחמים ירוק. השגחה היא חכמה, כי השגחה מאור החכמה, כמ"ש: כולם בחכמה עשית. עיניים היא ההשגחה, חכמה. וג' גווני עיניים, ג' קווים, שאין החכמה מתגלה זולת על כולם יחד. ע"כ כל גוון הוא השגחה מיוחדת, להיותו חלק מחכמה.
שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים קסו-קסח
1. מיהו המלך ומהו ראשו? מדוע ת"ת לא נכלל בראש זה?
2. היות וז"א דאצילות הוא שורש לבחינת האדם, כיצד נלמד על ראש האדם ביחס לראש המלך? ובעיקר עפ"י זה מהי הדעת שבאדם?
3. במה שערות ראשה נבדלים משערות דיקנא ומהי החשיבות הגדולה מאד של שערות דיקנא ומדוע עפ"י זה חשוב סימן זה של היהודי?
4. מהו בחינת המצח ומהו הזיווג המיוחד שנעשה במצח זה עד כדי שממנו גם מחיים את כל העולמות וגם מענישים את הרשעים? מהו בסיפורי התורה ומהו בנפש האדם?
5. מה תפקיד העיניים? למה הם משולים ועל מה מצביעים הצבעים שבעיניים?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
העולם הזה כולו כמשל, הוא רק בבואה של דבר עליון, ואין להפוך את המשל לאמת ממשית, אחרת עלולים לחטוא בפסל ודמות. כמו שמסתכלים במראה, לא רואים בה את הדבר, אלא כמו הדבר. בכדי לדון משהו באמת, אל הדיין לצאת מעצמו ולשפוט באובייקטיביות.
בכל אחד מישראל יש צד של קדושה, ובהתאם יש לקרוא לו בשם מכובד.
תקי) למד רבי אלעזר, כתוב ואנשי קודש תהיון לי. מספיק לומר, קדושים תהיון לי. ואנשי קודש, שלא יצאו ישראל לחירות אלא מיובל, בינה, ואחר שיצאו לחירות, קיבל אותם יובל בכנפיו, ונקראים אנשים שלו, בנים שלו. וכתוב ביובל, יובל היא קודש תהיה לכם. ומשום זה, כתוב: ואנשי קודש תהיון לי, אנשים שלו ממש. לכאורה מספיק היה לומר קודש, למה הוסיף אנשי, לומר גם תהיו לי וגם קודש, דהיינו שיצאו לחירות שהם אנשי הבינה.
תקיא) הקב"ה אמר, ואנשי קודש תהיון לי. וע"כ זכו ישראל להיקרא אחים אל הקב"ה דהיינו יש צד שנק' בנים להשם ויש צד שנק' אחים שכתוב: למען אחי ורעי. כי ישראל בנים ליובל, בינה, וגם ז"א בן הבינה. נמצא שאחים לז"א. ואח"כ נקראים קודש ממש, שכתוב קודש ישראל לה' ראשית תבואתו. שכתוב קודש, ולא אנשי קודש. ומשום זה כל אוכליו יאשמו. שכתוב: וכל זר לא יאכל קודש. ואיש כי יאכל קודש בשגגה. כשאח"פ דעליון שיורד לתחתון הם נהיים כמו אחים בכורים.
תקיב) ישראל נקראים קודש. ומשום שהם קודש, אסור לאדם לקרוא לחברו בשם של ביזיון, ולא לכנות שם לחברו, ועונשו גדול. וכש"כ בדברים אחרים. כתוב: נְצוֹר לשונך מרע. כי בגלל לשון הרע, מחלות יורדות לעולם. מחלה מנתקת את הנברא מהבורא, היא נוצרת מכך שיש איבר מדולדל בנפשו הבהמית ואז בגופו, שאינו מקבל מספיק חיות ממרכז חיותו מהאמונה.
תקיג) אמר רבי יוסי: כל מי שקורא לחברו בשם שאין בו, ומבזה אותו, הוא נתפס לדין על מה שאין בו. כל מי שקורא לחברו רשע, מורידים אותו לגיהינום, ומכים אותו על לחייו. חוץ מאלו עזי הפנים שעל התורה, כגון שאומרים שלא צריך ללמוד קבלה, שמותר לאדם לקרוא אותם רשע.
תקיד) איש אחד קילל את חברו. רבי ייסא אמר לו, כרשע עשית, בא לרבי יהודה לדין. אמר לו, לא אמרתי שהוא רשע, אלא כרשע, שהראה מעשיו כרשע. בא רבי יהודה ושאל על המעשה לפני רבי אלעזר. אמר לו, ודאי שלא התחייב כי כתוב: היה ה' כאויב, ולא אויב. שאם לא כן, לא היה נשאר גזע מישראל בעולם. כעין זה, הייתה כאלמנה עגונה, ולא אלמנה. כאלמנה, שבעלה הלך למדינת הים והיא מחכה עליו. שלהיותה לבדה בלי בעלה, מדמה אותה לאלמנה. מכאן שרבי ייסא אינו אשם, מפני שאמר כרשע
תקטו) אמר ר' חייא: מכאן איסור של פסל ותמונה, שכתוב: ועל דמות הכיסא דמות, כמראה אדם. כמראה אינו דומה אל מראה. וכתוב: כתפוח בעצי היער. כתפוח ולא תפוח, כתפוח הניכר בצבעיו, ובצבעים מתאחד הדבר. כי ייחוד הקב"ה הוא בג' קווים, לבן אדום ירוק, כמו שיש בתפוח. חסד דין רחמים.
תקטז) והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד. רק כדוד, ולא דוד. כדוד, שאמר, והנה בעוניי הכינותי לבית ה'. וכתוב: כי עני ואביון אני, והוא היה מלך על מלכים, וקרא עצמו כך. אשרי הם ישראל, שהקב"ה לא קרא אותם, כקודש, אלא קודש ממש. שכתוב: קודש ישראל לה', ומשום זה, כל אוכליו יאשמו, כמו זר האוכל קודש. לכן כל הפוגע בעם ישראל אשם ויאנש, כך אל לו לאדם לפגוע בישראל שבתוכו או חלילה בחבירו.
דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט
תקיז) שאל רבי יוסי: מה ראה הקב"ה לתת הדינים לישראל, פרשת משפטים, אחר עשרת הדיברות? אלא מצד הגבורה ניתנה התורה לישראל שתי דיברות ראשונות ישירות מהשם והשאר גם הם מפי הגבורה דרך משה. משום זה צריכים לתת שלום ביניהם ע"י דינים ומשפטים, כדי שהתורה תהיה שמירה מכל צדדיה. אין העולם מתקיים אלא על דין, שלולא הדין לא היה מתקיים. ומשום זה נברא העולם בדין והתקיים. דין אומר שישנה שמירה על הדבר שהוא בחינת החסד הגדול של הקב"ה. וכך נאמנות של אדם, החסד חייב להיות בתוך מסגרת מצוות לא תעשה, אחרת גם עלול לרחם על אכזרים.
תקיח) למד ר' אבא על הכתוב: דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט, האם רק לבוקר, ולא כל היום? אלא, לבוקר פירושו, עד שלא יאכלו השופטים ולא ישתו, שכל מי שדן דין אחר שאכל ושתה, אין הוא דין אמת, שכתוב: לא תאכלו על הדם. הוא אזהרה לשופטים, שלא יאכלו קודם שדנו דין, שכל מי שדן דין אחר שאכל ושתה, כאילו מחייב דם חברו ונותנו לאחר, כי דמו ממש נותן לאחר ע"י דין שקר. זהו בכסף. כש"כ בדיני נפשות, שצריכים השופטים להישמר, שלא לדון דין, אלא לפני שאכלו ושתו. וע"ז כתוב: דינו לבוקר משפט. וכתוב: אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ לאחר שמקבלים אהרה כוח המסך נחלש, וכשאדם בא לשפוט, לבדוק מהי האמת, עליו לעשות זאת לפני שהוא מקבל. הבא ללמוד אחרי שהוא מקבל הוא כבר משוחד. לכן הדין האמיתי נמצא בפנימיות ולא בחיצוניות שהיא בחינת אכילה ושתיה.
תקיט) אמר רבי יהודה: מי שמשקר בדין, משקר בתיקוני המלך. תיקוני המלך הם אלו שכתוב: עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ. וכתוב: כי באלה חפצתי נאום ה'. והכול, חסד ומשפט וצדקה, זה בזה תלוי. אלו הם תיקונים של הכיסא, מלכות, שכתוב: צדק ומשפט מכון כיסאך. וכתוב: והוכן בחסד כיסא.
תגיות: כינוי בשם, דין אמת
שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים קסג-קסה
1. מדוע כתוב ואנשי קדש תהיו לי ולא די בקדושים תהיו?
2. מהיכן אנו לומדים שישראל הם אחים של הקב"ה (ז"א דאצילות) ומה השרש בחכמת הקבלה לכך?
3. ישנו איסור גדול לקרוא לחברו בשם של בזיון ולא לכנותו שם לחברו ועונשו גדול. מדוע? ומה ההשלכות מכך?
4. למי מותר לקרוא רשע ומדוע?
5. מדוע ר' אלעזר פסק לר' יהודה לא להרשיע את רבי ייסא שאמר לאיש אחד שקלל את חברו "כרשע עשית", האם אין בכך קללה?
6. מה האזהרה שעיקר כל הוא איסור של פסל ותמונה המקושרת לש== של רבי אלעזר לרבי יהודה?
7. מה הינך לומד מהכתוב "כתפוח בעצי היער" על תפיסת המציאות הגשמית?
8. מה ראה הקב"ה לתת הדינים לישראל, דהיינו פרשת משפטים אחר עשרת הדיברות?
9. מה הפירוש הפנימי שצריכים השופטים להישמר שלא מלדון דין אלא לפני שאכל ושתה?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
העולם הזה כולו כמשל, הוא רק בבואה של דבר עליון, ואין להפוך את המשל לאמת ממשית, אחרת עלולים לחטוא בפסל ודמות. כמו שמסתכלים במראה, לא רואים בה את הדבר, אלא כמו הדבר. בכדי לדון משהו באמת, אל הדיין לצאת מעצמו ולשפוט באובייקטיביות.
ישראל נקראים קודש. ומשום שהם קודש, אסור לאדם לקרוא לחברו בשם של ביזיון, ולא לכנות שם לחברו, ועונשו גדול. וכש"כ בדברים אחרים. כתוב: נְצוֹר לשונך מרע. כי בגלל לשון הרע, מחלות יורדות לעולם. מחלה מנתקת את הנברא מהבורא, היא נוצרת מכך שיש איבר מדולדל בנפשו הבהמית ואז בגופו, שאינו מקבל מספיק חיות ממרכז חיותו מהאמונה.
כל מי שקורא לחברו בשם שאין בו, ומבזה אותו, הוא נתפס לדין על מה שאין בו. כל מי שקורא לחברו רשע, מורידים אותו לגיהינום, ומכים אותו על לחייו. חוץ מאלו עזי הפנים שעל התורה, כגון שאומרים שלא צריך ללמוד קבלה, שמותר לאדם לקרוא אותם רשע.
l
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
הקודם