עמוד 2587

שיר השירים קכא- קכג שיעור 41

האדם הראשון בג"ע

גן עדן הוא מושג נפשי ולא גשמי.

מבחין כאן בשתי מדרגות נפשיות באדם. גן עדן העליון היא האמת השלמה בפני עצמה שאינה תלויה במעשי האדם. בהכרה העליונה יוכל האדם להשיג הפרטים בגן עדן העליון. בנוסף יש לאדם תודעה נקבית הקשורה לעולם הזה, אך יכולה להיות קשורה לגן עדן העליון כאשר היא שלמה, ואז יכול האדם להרגיש תענוג שלם, שזה תפקיד האדם להגיע לתודעה זו, שזה התענוג הנשמתי אצל כל אחד לפי דרגתו.

הנשמה באה מגן עדן העליון, ממקום השלמות, בינה דאצילות. מכאן באה הרוח למקום שאדם מנסה להרגיש דרך התודעה הגשמית את החלק שלו בשלם. ישנו תהליך רציף, שכאשר אדם מצליח לתקן מידה מסוימת, הוא כבר חי בשלמות את אותו פרט בעולם העליון. כלומר מידה שאדם מתקן, שמורה אצלו עד שיתקן יתר המידות, בהתאם לאותו פרט בעולם העליון.

אדם שסר מהדרך, במקום להגיע לתענוג הנשמתי, שהוא בחינת גן עדן, מציע לו היצר הרע תענוג מזויף שנקרא אשת זנונים, שאז הוא עלול ליפול למקרה החולף, במקום לתענוג הנצחי העליון. במצב זה הוא מאבד את הלבוש, כלומר את הרוח שבאה מהעולם העליון, ואז הוא מנותק.

עיקר העבודה היא כוונת הלב הפנימית, אך עליו לקבל סיוע מהמעשים החיצוניים, שכל פעם מוסיפים עוד פרט כדי להחזיק את הכוונה.

 

חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה דרכו נוטריקון דר כ"ו, כלומר מקום בו גר שם הויה שהוא כ"ו בגמטרייה. כלומר שהנער ידור בגן עדן ויוכל להשתעשע עם הקב"ה, וגם כשיזקין לא תסור ממנו רוח הקודש. כשברא הקב"ה את האדם, ברא אותו בצורה עליונה, עצמותיו ואבריו כולם היו בסוד עליון. הורידו לארץ לגן העדן התחתון, שבראו הקב"ה בארץ במקום סתר ומכוסה, שהוא בצורה וציור של גן העדן העליון.

ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, שג"ע התחתון שוה לגמרי לג"ע העליון. ואין לחלק ביניהם. ונשמות הצדיקים לאחר פטירתן, היו צריכות לעלות למקורן לג"ע העליון, להיותן מאור הבינה, אלא מתוך שהיתה מלובשת בגוף בעולם הזה ברצון לקבל לעצמו, הוכן בעדם גן עדן התחתון, שהוא בעקרו מבחינת מלכות, שיש לו יחס עם הגוף, כאשר לגן עדן עליון אין יחס עם הגוף.

כשאדם נפטר עולה הנשמה, אם הוא צדיק לגן עדן, למלכות שהתכללה בבינה, אך עדיין הוא קשור לעולם הזה, וכל זמן שהוא בגן עדן התחתון הוא מודע למה שקורה בעולם הזה, יש מקום לומר קדיש


שיר השירים קכא- קכג שיעור 41

האדם הראשון בג"ע

גן עדן הוא מושג נפשי ולא גשמי. 

מבחין כאן בשתי מדרגות נפשיות באדם. גן עדן העליון היא האמת השלמה בפני עצמה שאינה תלויה במעשי האדם. בהכרה העליונה יוכל האדם להשיג הפרטים בגן עדן העליון. בנוסף יש לאדם תודעה נקבית הקשורה לעולם הזה, אך יכולה להיות קשורה לגן עדן העליון כאשר היא שלמה, ואז יכול האדם להרגיש תענוג שלם, שזה תפקיד האדם להגיע לתודעה זו, שזה התענוג הנשמתי אצל כל אחד לפי דרגתו. 

הנשמה באה מגן עדן העליון, ממקום השלמות, בינה דאצילות. מכאן באה הרוח למקום שאדם מנסה להרגיש דרך התודעה הגשמית את החלק שלו בשלם. ישנו תהליך רציף, שכאשר אדם מצליח לתקן מידה מסוימת, הוא כבר חי בשלמות את אותו פרט בעולם העליון. כלומר מידה שאדם מתקן, שמורה אצלו עד שיתקן יתר המידות, בהתאם לאותו פרט בעולם העליון. 

אדם שסר מהדרך, במקום להגיע לתענוג הנשמתי, שהוא בחינת גן עדן, מציע לו היצר הרע תענוג מזויף שנקרא אשת זנונים, שאז הוא עלול ליפול למקרה החולף, במקום לתענוג הנצחי העליון. במצב זה הוא מאבד את הלבוש, כלומר את הרוח שבאה מהעולם העליון, ואז הוא מנותק. 

עיקר העבודה היא כוונת הלב הפנימית, אך עליו לקבל סיוע מהמעשים החיצוניים, שכל פעם מוסיפים עוד פרט כדי להחזיק את הכוונה.

שפח) שחורה אני ונאוה: כתוב, חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה דרכו נוטריקון דר כ"ו, כלומר מקום בו גר שם הויה שהוא כ"ו בגמטרייה. כלומר שהנער ידור בגן עדן ויוכל להשתעשע עם הקב"ה, וגם כשיזקין לא תסור ממנו רוח הקודש. כשברא הקב"ה את האדם, ברא אותו בצורה עליונה, עצמותיו ואבריו כולם היו בסוד עליון. הורידו לארץ לגן העדן התחתון, שבראו הקב"ה בארץ במקום סתר ומכוסה, שהוא בצורה וציור של גן העדן העליון מלכות שעלתה לבינה, היא בצורת בינה, בצורת גן עדן העליון. שכתוב, ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ויניחהו בגן עדן, סתם, שלא פירש אם הוא ג"ע העליון או ג"ע התחתון. האם מלכות שבבינה או מלכות שרק התכללה בבינה משום שהכל הוא סוד אחד בסוד בינה, בסוד הרצון להתחבר לעליון. בעניין זה שג"ע התחתון שוה לגמרי לג"ע העליון. ואין לחלק ביניהם.
פירוש. גן עדן הוא לתענוג הנשמות, ויש ב' ג"ע, גן עדן תחתון וג"ע עליון. שה"ס בינה ומלכות. אמנם גם ג"ע התחתון שהוא מלכות, הוא בחינת בינה דמלכות, ונתתקן שתהיה לו צורת גן עדן העליון לגמרי ע"י התכללות. ונשמות הצדיקים לאחר פטירתן, היו צריכות לעלות למקורן לג"ע העליון, להיותן מאור הבינה, אלא מתוך שהיתה מלובשת בגוף בעולם הזה ברצון לקבל לעצמו, הוכן בעדם גן עדן התחתון, שהוא בעקרו מבחינת מלכות, שיש לו יחס עם הגוף לגן עדן עליון אין יחס עם הגוף, ויושבת שם זמן מסוים עד שתטהר מהתרשמות הגוף, ואח"כ עולה לג"ע העליון (כמ"ש בזהר בראשית ב' אות ח'). וכשנברא האדם הראשון, נברא בדיוקנא עלאה, דהיינו בצורת בינה (כמ"ש בזהר ב"ב אות ב' ע"ש) ולא היה לו מהעוה"ז כלום היה לו מרפ"ח ניצוצין ולא מבחינה ד שנגנזה ברדלא (כמ"ש בזהר קדושים אות ס"ב) ולפיכך הניחו הקב"ה בגן עדן התחתון, שהוא ג"כ בדיוקנא עלאה.
וז"ש, כד ברא קב"ה לאדם ברא ליה בדיוקנא עלאה דהיינו בצורת בינה, ולפיכך נחית ליה לארעא גו גינתא דעדן דברא קב"ה בארעא וכו' דאיהו בדיוקנא וציורא דלעילא, שהוא בצורת גן עדן העליון, שהוא בינה.

כשאדם נפטר עולה הנשמה, אם הוא צדיק לגן עדן, למלכות שהתכללה בבינה, אך עדיין הוא קשור לעולם הזה, וכל זמן שהוא בגן עדן התחתון הוא מודע למה שקורה בעולם הזה, יש מקום לומר קדיש.

שפט) ואי תימא בג"ע וכו': ואם תאמר, הרי בגן עדן העליון יש כמה גבולות, כי י"ב גבולות מאירים שם, וכמה חומות מבדילים מכמה מחנות מלאכים קדושים, ורוחות צדיקים קדושים סביב סביב לגן עדן, כי שם עומדות כל הנשמות מטרם שיבואו לעולם הזה, וכאן בגן עדן התחתון הזה, אין בו הגבולות האלו, כי אם תאמר, שמשום שג"ע הוא בצורה עליונה, ע"כ התקין והכין אותו בשביל כמה רוחות ונשמות הצדיקים שיתתקנו כאן, אחר פטירתן מהעולם הזה, כנ"ל בדבור הסמוך, אם כן, מטרם שהיו צדיקים בעולם הזה, לא היה צריך ג"ע התחתון להיות בצורה עליונה, כי לא היה צורך שיתתקן בדיוקנא עלאה, מטרם שהצדיקים שבעוה"ז יהיו צריכים לו.

שצ) אלא ודאי בדוגמא וכו': ומשיב. אלא ודאי, שג"ע התחתון, הוא בצורה עליונה כג"ע העליון, מיום שנברא העולם. ומטרם שנברא האדם בעולם הזה, עולמות בי"ע היו עוד לפני שנברא האדם, היו בו כמה חומות וגבולות מהמלאכים העליונים שסובבו אותו, כבג"ע העליון. כי לא היה בלי שמירה, משום שבכל ההיכלות אשר שם, יש שליטים ששומרים אותם. ומטרם שהרוחות נכללו לבא בעולם הזה, וכל הרוחות והנשמות שהיו עתידים לבא בעולם הזה, כולם היו שם מטרם שנברא האדם כולם עוברים דרך גן עדן התחתון.

שצא) ועד יומא עד וכו': ועד היום ההוא, מטרם שיבואו בעולם הזה, כל הרוחות העמידים להנתן בעולם הזה, היו שם. והרוחות והנשמות האלה היו עולות ויורדות, שהיו יוצאות מגן עדן העליון, ויורדות לגן עדן התחתון, ומתלבשות שם בלבושים כעין הגופות של העולם הזה. שהוא מבחינת המלכות הממותקת בבינה. היו בתחילה עם לבושי אור ומשתעשעים עם הקב"ה

שצב) ואתעסקן באורייתא למנדע וכו': והן עוסקות שם בתורה לדעת ולהסתכל על ידי הלבוש ההוא בכבוד אדונם. כל אחד ואחד משיג שם, כמו שעתיד להיות בעולם הזה. כלומר שהעתיד משמש שם כמו העבר, וכל מה שעתיד לזכות ע"י מעשיו הטובים בעוה"ז, כבר הוא זוכה להשיג שם.

שצג) וההוא דתקוניה שפיר וכו': ואותו שהתקון שלו יפה וטוב באותו הלבוש, ואם השתדלותו בתורה ומע"ט בעוה"ז הוא כראוי, מעלים אותו למעלה לפני המלך הקדוש באותו הלבוש שהוא כעין הגוף שבעולם הזה, ועומד לפניו ושמח בו בהקב"ה. ז"ש, חי ה' אשר עמדתי לפניו. דהיינו מטרם שבאתי לעולם הזה כך אומרת הנשמה.

שצד) אית לבושין דמתלבשין וכו': יש לבושים שהרוחות מתלבשות בהם, שהם כעין הגוף שבעוה"ז, שזה נוהג בג"ע התחתון כנ"ל, ואם אותו הגוף, שהרוח עתיד להתלבש בו בעוה"ז, עתיד לעזוב את הרוח הקדוש אם הולך לסור אחר רוח רעה, שעושה מעשים שלא על פי התורה אז, אותו הרוח שבג"ע פורח מאותו לבוש שלו, והלבוש נמשך לחוץ מגן עדן.

שצה) בגין דבכל יומא וכו': ומפרש דבריו. משום שבכל יום ב' ובכל יום ד', הרוח הרעה של אשת הזנונים, הולכת מסביב לגן עדן. ויש לבושים הנמשכים אחר אותו הרוח הרע, ותשוקתו של אותו הרוח הרע היא ללבושים האלו. וכיון שהרוח הקדוש יורד מגן עדן העליון ומתלבש באותו הלבוש, אינו מתישב בו, משום שנמשך אחר הרוח הרע, והוא פורח ממנו ועולה למעלה. לג"ע העליון.

שצו) וההוא לבושא אתמשך וכו': ואותו הלבוש, אחר שהרוח הקדוש פרח ממנו, נמשך אחר הרוח הרע, ומוציאים אותו לחוץ מגן עדן, ויושב שם. עד שבא אותו אדם, דהיינו הגוף שבעולם הזה, אחר פטירתו מהעולם הזה, שמעשיו הרעים גרמו אל הלבוש שבג"ע, שיסור אחר הרוח הרע. כי העתיד משמש שם כמו עבר (כנ"ל אות שצ"ב) ומתלבש בו, ומורידים אותו לגיהנם, ונידון בו בכל יום. המעשה החיצוני הרע של האדם משפיע על הלבוש שלו, וגורם לו להתחבר לאשת זנונים 

שצז) וההוא רוחא דקודשא וכו': ואותו הרוח הקדוש, שפרח מאותו הלבוש, עולה למעלה, ונכנס באוצר אחד ויושב שם. עד שיצא מאותו רשע בן, או זרע, שיהיה צדיק, ויוריד אותו הרוח הקדוש לעולם הזה, וישתלם בו כראוי. ואח"כ תהיה לאותו רשע מנוחה, ומצפצף ועולה מגיהנם, ומתלבש בלבוש אחר.

שצח) וקאי אפתחא דג"ע וכו': והוא עומד בפתח ג"ע, ורואה אותו הרוח הקדוש שעזב, שהוא ביקר ובכמה הארות, וחושק אותו, וכן הוא רואה בכבוד יתר הצדיקים, ומתבייש ובוכה על מעשיו בא לחרטה על הבחירה הגרועה והליכה אחרי אשת זנונים.

שיר השירים קכה- קכז שיעור 42

אדם וחנוך

גן עדן נועד לתענוג הנשמה, את האדם הראשון ברא הקב"ה עם לבוש יקר, לבושי אור להיות שלם לקבלת האור. נשמות הצדיקים לאחר פטירה צריכים היו לעלות לגן עדן העליון, שכן הם כלולים באור הבינה.

כשאדם חוטא אינו יכול להיכנס לגן עדן. הנשמה מסתלקת והלבוש יורד ומתחבר לרוח רעה המושכת אותו לגיהנום. התיקון הוא שבא בגלגול ויעשה תשובה. חנוך היה תשובה של אדם הראשון הוא בא דור שביעי אחריו, והצליח לחבר עליונים ותחתונים.

כשברא הקב"ה את אדם הראשון, הביאו לגן עדן בלבוש יקר אחד, של אור גן העדן, ונשלם בו ברוח ונשמה קדושה, להיות שלם לגמרי.  הוא ואשתו היו מטיילים בגן עדן. ומלאכים עליונים סביב להם, המענגים אותם בכמה מעדנים ותענוגים. ופתח לו אוצר אחד, והראה לו שם את כל הדורות הבאים, כל דור ודור. והיה רואה צורות עליונות וצורות תחתונות שאור המראה המאירה, מאיר עליהם.

האוצר הוא המקום בו נמצאים הכללים, וכשאדם רואה את הכלל הוא רואה הפוטנציאל שנובעים ממנו הפרטים. אך יש גם את יצר הרע בעולם שהוא המאתגר, כלומר בא לקחת את האור כמאמן. יש להשתלט עליו ולמשכו לבית המדרש. המחשבה של הנחש שבנפש היא מה יצא לי מזה, והמחשבה של הנשמה קשורה לכללים בעולמות העליונים.

ברגע שאדם ראשון התפתה, כל האורות שהיו בו הסתלקו ממנו, הנשמה העליונה שלו הסתלקה, שבמקום לתקן את היצר הרע, הלך בעצתו. אדם ראשון עשה תשובה, חשב בדרך של תשובה, חשב בדרכי העולמות העליונים.

ירדה אשת הזנונים, שהיא הנחש, ואותו הרוכב והשולט עליה, שהוא אותו חסר לב, דהיינו היצר הרע, המסית הכל. וראו אותו היקר העליון שהיו בו אדם ואשתו. התחזקה אשת הזנונים בכח ותוקף של אותו השולט עליה, וקרבה לחוה, והתחילה לפתותה בכמה פיתויים ובכמה מתיקות הלשון, עד שנתפתתה. ואח"כ נתפתה אדם, ופרחו ממנו אלו הלבושים שהיו לו בגן עדן, ונסתלקה ממנו הנשמה, שהיא זהר המראה שלמעלה, ונשאר ערום מכל, הוא ואשתו.

הדרך לתשובה היא חזרה מהמעשים הרעים, וכדי שהרוח הקדוש יחזור צריך בן או זרע, אחד מצאצאיו שיבוא לתקן, ואז הצדיק שייוולד יעלה אותו מגיהינום לגן עדן.

 

וכיון שלאחר שגורש מגן עדן חשב בתשובה, ונתקיים לחוץ מגן עדן, חס עליו הקב"ה ועשה לו לבושים אחרים, כמו שצריך להשתמש בעולם הזה. ואח"כ השתמש לחוץ מג"ע, והוליד בנים. עשה הקב"ה לאחר החטא לאדם לבושים בגן עדן התחתון, שהם כמו שיש בעולם הזה, אך לא גוף גשמי, אלא מעין תודעה שתאפשר לו לקיים כאן מצוות כמו בעולם העליון.

ואותו הזהר של הנשמה העליונה שפרחה ממנו לאחר החטא, עלה למעלה, והיה גנוז באוצר אחד שנקרא גוף. עד שהוליד בנים ויצא חנוך לעולם. כיון שבא חנוך, ירד בו אותו הזהר העליון של הנשמה הקדושה. והיה חנוך באותה הגדלות העליונה שהיה בה אדם. ז"ש, ויתהלך חנוך את האלקים וגו. זהו התיקון שהנשמה יורדת ויכולה להאיר בתחתונים, אז מתאפשר תיקון. חנוך בנו של ירד שהוא דור שביעי מאדם ראשון.

חנוך לא מת, נשאר בשני העולמות, גם בתפיסת עולם הזה וגם בעולם המתוקן למעלה

 

חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. מהו, על פי דרכו. היינו ע"פ דרכו של חנוך, ללכת באותו דרך אמת בדרך ישר ושלם שנעשה ממונה בעולם הזה ובעליון, שיש לו כח למשוך העליונים, ולמשוך בני אדם למטה לפעול בדרך העליונים.

בכל פעם שאדם עושה מעשה צדיקות בעולם הוא מקבל בהדרגה את הכוח לפעול ולתקן. לכן על האדם להיות מוכן לפעול למטה גם כשאינו מרגיש את הרוח העליונה, לפעול מעל טעם ודעת ולא על פי ההרגשה.

 

חנוך לנער על פי דרכו. אדם מחונך פועל כאן על פי החוקים העליונים, במקום שבו דר שם הויה, כ"ו. הוא בונה משכן בליבו, עושה כאן דירה בתחתונים לנשמה שבאה מהעולם העליון.

אמר לו אליהו לרבי שמעון, רבי, כל אלו הדברים רשומים הם משמך מטרם שבאת לעולם, שרבי שמעון מייצג את חנוך בעולם, שבא לחבר עליונים ותחתונים. ועתה נמצאים כולם בהתחדשות כמקודם. ובחותם טבעת המלך סתומים כולם בחותם האמת, כלומר דברי רשב"י אמת.


שיר השירים קכה- קכז שיעור 42

אדם וחנוך

גן עדן נועד לתענוג הנשמה, את האדם הראשון ברא הקב"ה עם לבוש יקר, לבושי אור להיות שלם לקבלת האור. נשמות הצדיקים לאחר פטירה צריכים היו לעלות לגן עדן העליון, שכן הם כלולים באור הבינה. 

כשאדם חוטא אינו יכול להיכנס לגן עדן. הנשמה מסתלקת והלבוש יורד ומתחבר לרוח רעה המושכת אותו לגיהנום. התיקון הוא שבא בגלגול ויעשה תשובה. חנוך היה תשובה של אדם הראשון הוא בא דור שביעי אחריו, והצליח לחבר עליונים ותחתונים.

שצט) וכד ברא קב"ה וכו': וכשברא הקב"ה את אדם הראשון, הביאו לגן עדן בלבוש יקר אחד, של אור גן העדן, ונשלם בו ברוח ונשמה קדושה, להיות שלם לגמרי.

ת) הוא ואתתיה הוו וכו': הוא ואשתו היו מטיילים בגן עדן. ומלאכים עליונים סביב להם, המענגים אותם בכמה מעדנים ותענוגים. ופתח לו אוצר אחד, והראה לו שם את כל הדורות הבאים, כל דור ודור. והיה רואה צורות עליונות וצורות תחתונות שאור המראה המאירה, מאיר עליהם. 

האוצר הוא המקום בו נמצאים הכללים, וכשאדם רואה את הכלל שהוא הפוטנציאל שנובעים ממנו. אך יש גם את יצר הרע בעולם שהוא המאתגר, כלומר בא לקחת את האור כמאמן. יש להשתלט עליו ולמשכו לבית המדרש.

ברגע שאדם ראשון התפתה, כל האורות שהיו בו הסתלקו ממנו, הנשמה העליונה שלו הסתלקה, שבמקום לתקן את היצר הרע, הלך בעצתו. אדם ראשון עשה תשובה, חשב בדרך של תשובה, חשב בדרכי העולמות העליונים. 

המחשבה של הנחש שבנפש היא מה יצא לי מזה, והמחשבה של הנשמה קשורה לכללים בעולמות העליונים. 

מלכות נקראת המראה, כשהיא מאירה היא קשורה בזווג לז"א, אחרת היא נקראת אספקלריה שאינה מאירה. 

תא) נחתא אשת זנונים וכו': ירדה אשת הזנונים, שהיא הנחש, ואותו הרוכב והשולט עליה, שהוא אותו חסר לב, דהיינו היצר הרע, המסית הכל. וראו אותו היקר העליון שהיו בו אדם ואשתו. התחזקה אשת הזנונים בכח ותוקף של אותו השולט עליה, וקרבה לחוה, והתחילה לפתותה בכמה פיתויים ובכמה מתיקות הלשון, עד שנתפתתה. ואח"כ נתפתה אדם, ופרחו ממנו אלו הלבושים שהיו לו בגן עדן, ונסתלקה ממנו הנשמה, שהיא זהר המראה שלמעלה, ונשאר ערום מכל, הוא ואשתו. הדרך לתשובה היא חזרה מהמעשים הרעים, וכדי שהרוח הקדוש יחזור צריך בן או זרע, אחד מצאצאיו שיבוא לתקן, ואז הצדיק שייוולד יעלה אותו מגיהינום לגן עדן.

תב) כיון דחשיב תשובה וכו': וכיון שלאחר שגורש מגן עדן חשב בתשובה, ונתקיים לחוץ מגן עדן, חס עליו הקב"ה ועשה לו לבושים אחרים, כמו שצריך להשתמש בעולם הזה. ואח"כ השתמש לחוץ מג"ע, והוליד בנים. עשה הקב"ה לאחר החטא לאדם לבושים בגן עדן התחתון, שהם כמו שיש בעולם הזה, אך לא גוף גשמי, אלא מעין תודעה שתאפשר לו לקיים כאן מצוות כמו בעולם העליון. 

תג) וההוא זיהרא דנשמתא וכו': ואותו הזהר של הנשמה העליונה שפרחה ממנו לאחר החטא, עלה למעלה, והיה גנוז באוצר אחד שנקרא גוף. עד שהוליד בנים ויצא חנוך לעולם. כיון שבא חנוך, ירד בו אותו הזהר העליון של הנשמה הקדושה. והיה חנוך באותה הגדלות העליונה שהיה בה אדם. ז"ש, ויתהלך חנוך את האלקים וגו זהו התיקון שהנשמה יורדת ויכולה להאיר בתחתונים, אז מתאפשר תיקון. חנוך בנו של ירד שהוא דור שביעי מאדם ראשון. 

תד) לבתר אצטריך ליה וכו': אח"כ היה צריך הקב"ה לקחת אותו מהעולם הזה, ולכלול הרוח הקדוש של חנוך מלמטה, מהעוה"ז, ומלמעלה, מהמלאכים, ונכלל הכל באותו הרוח הקדוש. ואותו הרוח הקדוש נכלל ממטה ולמעלה, כדי שימשוך אחריו כל העולם כל מין בעולם התחתון אחר מינו בעליון שכל אחד ינהג לפי שורשו. שיש לו כח למשוך העליונים, מתוך שהוא מלמעלה, ויש לו כח למשוך בני אדם משום שהוא מלמטה. חנוך לא מת, נשאר בשני העולמות, גם בתפיסת עולם הזה וגם בעולם המתוקן למעלה

תה) כיון דאתכליל אתעביד וכו': כיון שנכלל, נעשה ממונה בעולם הזה ובעולם העליון, בעולם הזה שלט, מצד אותה התכללות שנכלל מהעולם הזה. ובעולם העליון שלט, מצד אותה התכללות שנכלל מהעולם העליון. פירוש. העוה"ז ה"ס מוחין דאחור שחורה אני, העולם העליון ה"ס מוחין דפנים, והוא כולל ב' מיני מוחין אלו. (כמ"ש בז"ח תרומה אות מ"ד ואות ע"א ע"ש) יש לו גם את המוחין דפנים וגם משתמש ברצון העצמי, מוחין דאחור

תו) ובכל זמנא וזמנא וכו': ובכל זמן וזמן שיש צדיקים וחסידים בעולם מתחדשת בו אותה התכללות שנכלל מלמטה מצד חנוך, אז הוא נער, בסוד חידוש הלבנה שבכל חודש חוזרת לתחילתה. וז"ס חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. מהו, על פי דרכו. היינו ע"פ דרכו של חנוך, ללכת באותו דרך אמת בדרך ישר ושלם שנעשה ממונה בעולם הזה ובעליון, שיש לו כח למשוך העליונים, ולמשוך בני אדם למטה לפעול בדרך העליונים. בכל פעם שאדם עושה מעשה צדיקות בעולם הוא מקבל בהדרגה את הכוח לפעול ולתקן. לכן על האדם להיות מוכן לפעול למטה גם כשאינו מרגיש את הרוח העליונה, לפעול מעל טעם ודעת ולא על פי ההרגשה. (כל המאמר הזה כבר נתבאר לעיל בז"ח תרומה אות מ"ד ואות ע"א ע"ש)

חנוך לנער על פי דרכו. אדם מחונך פועל כאן על פי החוקים העליונים, במקום שבו דר שם הויה, כ"ו. הוא בונה משכן בליבו, עושה כאן דירה בתחתונים לנשמה שבאה מהעולם העליון. 

תז) גם כי יזקין: פירושו, גם כי תזקין אותה הצורה של חנוך, דהיינו, שכבר עבר זמן רב, מאותו זמן שנכלל בקודש ההוא, אל תאמר, שהוא כבר זקן מימים מרובים, והוסר מאותו מקום, כי אינו כן, אלא בכל זמן שיש צדיקים וחסידים בעולם, אותה ההתכללות של הצד שלו מתחדשת, ונראה באותה הצורה נער ממש, ולא סרה ממנו. ומשום אותה התכללות שמלמטה ומלמעלה, יורשים התחתונים מטל שקויו העליון, וירושת הגדלות הקדושה יורדת לעולם.

שחורה אני לאינון דלבר ולפימא

תח) וע"ד שחורה אני וגו': ועל כן אמרה המלכות, שחורה אני ונאוה. שחורה אני, מצד שלמטה, שהוא מוחין דאחור, כנ"ל. ונאוה אני, מצד ההתכללות של מעלה. שהיא מוחין דפנים.

תט) שחורה אני, כד וכו': שחורה אני, היינו כשאני רואה כמה רשעים שמרגיזים לאדון העולם, ואני מזין אותם מצד ההתכללות שלמטה שבי. ונאוה, היינו מצד מעלה. היא נאווה שפועלת את צד המנעולא ועוצרת את צד הרשע בזכות כוח הפעולה של חכמה בלי חסדים. כמו שבערב יום הכיפור ניתן לעשות תשובה ולא לקחת את האור. 

תי) בנות ירושלים, אע"ג וכו': בנות ירושלים אע"פ שירושלים ובית המקדש הכל אחד ברצון להגיע לאותה שלמות, ששניהם רומזים על המלכות. עכ"ז, בית המקדש הוא יותר חשוב בכמה קדושות בכמה ערכים. ג' מדרגות הן, בית המקדש הוא א', וירושלים היא א', ובית קדש הקדשים לפנים מהם, שהוא פנימיות כולם. פירוש. ירושלים היא חיצוניות כולם, וע"כ בנות ירושלים, פירושו המלאכים, דהיינו המדרגות הנמשכות מהמלכות בעת שהיא בחיצוניות, דהיינו במצב הא', שהיא אז במוחין דאחור. ובית המקדש הוא מוחין דפנים. וקדש הקדשים, הוא ג"ר דמוחין דפנים.

תיא) והאי בשעתא דמטרוניתא וכו': וזהו, בשעה שהמלכות מתקשטת, ורוצה להתקרב לבעלה, והיא מתקשטת שבאה לקו אמצעי מוכנה לוותר על ההשתוקקות שהייתה במצב האחור, ומוכנה לתת את ההשתוקקות ליחד, במוחין דפנים, היא אומרת אל המחנות שלה, שחורה אני, מצד שלמטה, דהיינו ממוחין דאחור, ונאוה ביותר, בהתכללות מצד שלמעלה, שהוא מוחין דפנים. משום שכתוב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם. ישראל דבקים בה', שה"ס הקו האמצעי, באותו התקון שלו, שהוא מוחין דפנים, יותר מכל.

תיב) שחורה אני ונאוה: אמר ליה אליהו לרבי שמעון, רבי, כל אלו הדברים רשומים הם משמך מטרם שבאת לעולם, שרבי שמעון מייצג את חנוך בעולם, שבא לחבר עליונים ותחתונים. ועתה נמצאים כולם בהתחדשות כמקודם. ובחותם טבעת המלך סתומים כולם בחותם האמת, כלומר דברי רשב"י אמת. 


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים קכה-קכז
1.כיצד מתוארת המדרגה של אדם וחוה בגן עדן?
2. מה קרה לאדם לאחר שאשת זנונים פיתתה את חוה ואת האדם שהתפתה מחוה?
3. מיהו חנוך ומה תפקידו בנפש האדם?
4. מהו חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה בדרך העבודה בגוף אחד?
5. מהם ג' המדרגות שבמלכות הנקראות בית המקדש ירושלים וקדש הקדשים וכיצד הם מתראות בדרך עבודה אצל האדם?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים קכא-קכג
1.מה תפקיד גן עדן ומה הבדל בין גן עדן התחתון לעליון ומה משותף בהם?
2. מה תפקיד גן עדן התחתון ביחס לאדם בעולם הזה?
3. מה קורה ללבוש שבגן עדן התחתון כאשר אדם חוטא וכיצד נעשית תשובה?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים קיח- קכ שיעור 40

שם מ"ב ושם ע"ב

כאשר האותיות/החסרונות באו בשני קווים, לא הייתה בהירות וגבול מהו החיסרון ומהו תפקידו. קו אמצעי זעיר אנפין הוא הקובע ומגדיר את התפקיד של השמאל והימין.

זעיר אנפין מקבל את החכמה דרך ל"ב נתיבות החכמה שהם כ"ב אותיות + עשר ספירות של ישסו"ת. ל"ב נתיבות החכמה היא החכמה הניתנת מהעליון לתחתון.

רצונות הלב, המלכות זה לחכמה. אומרת המלכות שחורה אני ונאווה כלומר יפה. יופי אומר שהיא ממלאת את תפקידה לטובת הכלל, לאחר שבאה בהתמסרות לזעיר אנפין. צורה יפה היא צורה של השפעה. שחורה, שהיא חשוכה, לכן יכולה כמו הלבנה להאיר כשהיא קשורה למשפיע.

שחורה אני, כשאני לעצמי, ונאוה, בעת שהשחרות שלי דבוקה בלבן שלך ומקבלת גם חסדים. היא נאווה בעת שהשחרות, ההשתוקקות העצמית, התפקיד שלי בא ליחד וזה נותן את הכח האמיתי להיות נאווה. לא מבקשים מהאדם לבטל עצמו, אלא לתת עצמו לחיבור עם הלבן.

כשהיו שני המאורות הגדולים שווים, אמר לה השם למלכות, לכי מעטי עצמך, וכך תוכל להאיר. כאן נדרש תיקון של המלכות לה יש בחינות של פתיל, נר ושמן.

שמן הוא בהירות ואמונה בהשם

פתילה אומר שכשבא אדם לעבודת השם, הוא מרגיש שהמחשבות שלו פתלתולות לא מסתדרות עם מחשבות העליון. השמן הוא קו ימין, נר שמאל, והוא מרגיש חוסר שלמות. בפתילה הוא מוכן לעצור ולבוא למיזווג למקום של יחד, ואז הגוף ביגיעה ובהירות יכול לעשות את התיקון, והנר שהוא הכלי יכול לקבל את האור כראוי.


שיר השירים קיח- קכ שיעור 40

שם מ"ב ושם ע"ב

כאשר האותיות/החסרונות באו בשני קווים, לא הייתה בהירות וגבול מהו החיסרון ומהו תפקידו. קו אמצעי זעיר אנפין הוא הקובע ומגדיר את התפקיד של השמאל והימין. 

זעיר אנפין מקבל את החכמה דרך ל"ב נתיבות החכמה שהם כ"ב אותיות + עשר ספירות של ישסו"ת.

רצונות הלב, המלכות זה לחכמה. אומרת המלכות שחורה אני ונאווה כלומר יפה. יופי אומר שהיא ממלאת את תפקידה לטובת הכלל, לאחר שבאה בהתמסרות לזעיר אנפין. צורה יפה היא צורה של השפעה. שחורה, שהיא חשוכה, לכן יכולה כמו הלבנה להאיר כשהיא קשורה למשפיע. 

כשהיו שני המאורות הגדולים שווים, אמר לה השם למלכות, לכי מעטי עצמך, וכך תוכל להאיר. כאן נדרש תיקון של המלכות לה יש בחינות של פתיל, נר ושמן. 

שמן הוא בהירות ואמונה בהשם

פתילה אומר שכשבא אדם לעבודת השם, הוא מרגיש שהמחשבות שלו פתלתולות לא מסתדרות עם מחשבות העליון. השמן הוא קו ימין, נר שמאל, והוא מרגיש חוסר שלמות. בפתילה הוא מוכן לעצור ולבוא למיזווג למקום של יחד, ואז הגוף ביגיעה ובהירות יכול לעשות את התיקון, והנר שהוא הכלי יכול לקבל את האור כראוי. 

שפב) וכדין אתגליף שמא וכו': ואז נחקק השם הקדוש בסוד האותיות, דהיינו באותיות שנבראו בהם שמים וארץ, שהוא השם החקוק העליון בסוד מ"ב אותיות.
פירוש. ז"א שהוא מקום גילוי החיסרון ה"ס אותיות, כי בו נקרשו האותיות, כנ"ל בדבור הסמוך כאשר הייתה מחלוקת במדרגת ישסו"ת שהאותיות היו לחים ונכנסו זה לתחומו של זה עד שבא קו אמצעי והגדיר כל אחד בתפקידו בכלל. ובעקרו ה"ס כ"ב אותיות. וכשמקבל מוחין מישסו"ת, שה"ס ו"ק דאו'"א, ששם מתגלה הארת החכמה, הוא בסוד ל"ב נתיבות החכמה. שהם כ"ב אותיות דז"א ועשר ספירות שמקבל מישסו"ת כאשר מקבל ו"ק. וכשמקבל מוחין דג"ר, דהיינו מאו"א עלאין, אז מתוספות לו עוד עשר ספירות מאו"א, והוא בסוד השם מ"ב אותיות, דהיינו כ"ב אותיות של עצמו, ועשר דישסו"ת, ועשר דאו"א. ואז כשהוא נתתקן בסוד השם מ"ב, הוא נבחן, שג"ר דמוחין בלבד הם בסוד השם מ"ב, להיותם מאו"א. אבל ו"ק שמקבל מישסו"ת הם בסוד השם ע"ב. דהיינו בגילוי ל"ב נתיבות החכמה שבו. באופן שמטרם שמשיג השם מ"ב בראש, דהיינו בג"ר, אין השם ע"ב מתגלה בו בו"ק. אז איך ניתן לומר שמקבל ל"ב שהרי ז"א במצב הקביעות הוא ו"ק, אלא כשמקבל מישסו"ת אור חוכמה הוא מקבל דרך או"א. יש לו לבכח, ובפועל כאשר בא כהשלמת כלים, ניתן להגיע לל"ב שיהיו גלויים.

שפג) כיון דקיימו אתוון וכו': וכיון שהאותיות עומדות בתקונן, דהיינו בהארת השם מ"ב, ונתקיים העולם, כי בו נבראו שמים וארץ. כנ"ל בסמוך, אז נתקנו האותיות בע"ב שמות, הנקראים יין, שהם ע' שמות שנקרא בהם הקב"ה, ואלו הם סוד יין. דהיינו שמשפיעים הארת החכמה הנקראת יין.
פירוש. כמ"ש לעיל בדבור הסמוך, שאין השם ע"ב יכול להאיר בו"ק דז"א, מטרם שהשם מ"ב מאיר בג"ר דז"א, ע"ש שנותן לו גדלות במדרגה ורק לאחר מכן ניתן לקבל חכמה. וז"ש, כיון דקיימו אתוון על תיקונייהו וכו' דהיינו אחר שנתקן ז"א בשם מ"ב אותיות בג"ר שלו, כדין אתתקנו אתוון בע"ב שמהן וכו', אז נתתקנו האותיות, דהיינו ז"א, בשם ע"ב בו"ק שלו. שה"ס ג' קוין חג"ת (כמ"ש בזהר בשלח אות ק"ס). ומה שאומר ע' שמהן ולא ע"ב שמהן, הוא כי השם ע"ב תיבות. ה"ס ע' סנהדרין וב' סהדי, (כמ"ש בזהר בשלח אות קס"ג) וע"כ חושב רק ע' שמות, שה"ס הסנהדרין.

שפד) וה"ו. יל"י. סי"ט. על"ם. מה"ש. לל"ה. אכ"א. כה"ת. הז"י. אל"ד. לא"ו. הה"ע. יז"ל. מב"ה. הר"י. הק"ם. לא"ו. כל"י. לו"ו. פה"ל. נל"ך. יי"י. מל"ה. חה"ו. בת"ה. הא"א. יר"ת. שא"ה. רי"י. או"ם. לכ"ב. וש"ר. יח"ו. לה"ח. כו"ק. מנ"ד. אנ"י. חע"ם. רה"ע. יי"ז. הה"ה. מי"ך. וו"ל. יל"ה. סא"ל. ער"י. עש"ל מי"ה. וה"ו. דנ"י. הח"ש. עמ"ם. ננ"א. ני"ת. מבי'ה. פו"י. נמ"ם. יי"ל. הר"ח. מצ"ר. ומ"ב. יה"ה. ענ"ו. מח"י. דמ"ב. מנ"ק. אי"ע. חב"ו. רא"ה. יב"ם. הי"י. מו"ם. שמות אלו יוצאים מהפסוקים ויסע ויבא ויט שבכל אחד מהם ע"ב אותיות, בצירוף של אות מכל פסוק. ע"ב שמות שמורים על הארת חכמה המתגלה ע"י ג קווים, היא הצורה שבה ניתן לגלות החכמה בז"א ומשם למלכות.

שם מ"ב הוא השם המאפשר גדלות במדרגה

ע"ב היא החכמה המתקבלת לאחר הגדלות. 

ל"ב נתיבות החכמה היא החכמה הניתנת מהעליון לתחתון. 

ב נהורין אוכמא וחיורא מתחבר

שפה) שחורה אני ונאוה: כי הנר של המערב, שהוא המלכות, כאשר שולט ועומד אצל הנר של המזרח, שהוא ז"א, זה שחור, היינו המלכות, שה"ס גוון שחור, הרומז על דינים, וזה לבן, דהיינו ז"א, שהוא בשליטת החסד, שה"ס גוון לבן, כמה היא, המלכות, נאה, כשהיא מיוחדת באותו האור הלבן. שהוא חסד. וז"ש, שחורה אני, כשאני לעצמי, ונאוה, בעת שהשחרות שלי דבוקה בלבן שלך ומקבלת גם חסדים. היא נאווה בעת שהשחרות, ההשתוקקות העצמית, התפקיד שלי בא ליחד וזה נותן את הכח האמיתי להיות נאווה. לא מבקשים מהאדם לבטל עצמו, אלא לתת עצמו לחיבור עם הלבן.

שפו) נהירו דבוצינא תרין וכו': באור הנר, שני אורות מתחברים יחד, החלק התחתון הוא אור שחור, החלק העליון הוא לבן. זה שולט על זה, האור הלבן שולט על האור השחור, ועם כל זה כמה היא נאה.
פירוש. נודע שיש ב' מצבים במלכות, שבמצב הא' הוא בסוד ב' המאורות הגדולים שקומתה שוה לז"א, כי יונקים שניהם משורש אחד מאמא, ז"א מקבל חסדים מקו ימין דאמא לאחר התחלפות המוחין, והמלכות מקבלת חכמה מקו שמאל דאמא מקבלים מאו"א שאבא לקח את כל צד מה ואמא את כל צד בן שאז אמא היא דינים הנותנת חכמה להשלמת כלים, וז"א מקבל חסדים. אמנם היא נבחנת אז במצב של ב המאורות לאור שחור, כי החכמה שבה אינה יכולה להאיר בלי חסדים. ואז נאמר לכי ומעטי את עצמך, ובאה למצב הב', שנתמעטה להיות מדרגה שמתחת ז"א, ואז, ז"א כבר שולט עליה ואין לה כלום אלא מה שמקבלת מז"א. ועם כל זה המצב הב' הזה, הוא כל שלמותה למרות שנותנת לו להוביל, כי עתה כשהאור השחור שלה שהוא חכמה, שאינו יכול להאיר אלא אם מתחבר עם האור הלבן שבז"א, שהוא חסדים, אז נשלמה החכמה ומאירה (עי' בפלפה"ס אות פ"ח). והיחוד הזה שבמצב הב' כשהאור השחור של המלכות מחובר באור הלבן דז"א, מרומז באור הנר, כי באור הנר נראה החלק התחתון שלו בצבע שחור, והחלק העליון שלו בצבע לבן .ונראית שליטת הצבע הלבן וגם את יכולת השחור להתחבר ללבן שאז אומרת שחורה אני ונאווה
וז"ש, תתאה אוכמא, דהיינו המלכות, שהיא שחורה מהמצב הא', כנ"ל, עילאה חיוורא, היינו ז"א שהוא חסד שמראהו לבן. ושניהם מחוברים באור אחד, דא שלטא על דא, שהאור הלבן שולט על האור השחור. כי כן הוא במצב הב'. ואע"פ שבמצב הא' היתה גדולה כמותו, ועתה הוא שולט עליה, ועכ"ד כמה איהי יאה. כי עתה במצב הב' היא נאה, שהיא מאירה בחכמה וחסדים. משא"כ במצב הא' היתה, חשך ולא יכלה להאיר. אדם הרוצה להיות יפה מבחינה פנימית צריך לחבר את הרצון לחסדים. 

שפז) בתקונא דתחותה כמה וכו': ומפרש יותר. בתקון שמתחתיה, נמצאים כמה תקונים תחתיה, פתיל ונר ושמן, והיא עומדת בגדלות העליונה הנאה באותו האור הלבן. כך בנות ירושלים, אלו הם התקונים שלמטה העומדים תחתיה ביופי שלה. וז"ש בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה. זה שחור וזה לבן.
פירוש. כי אמר לעיל (בז"ח בראשית אות ל"ח) ולא אקרי ה' דא, אלא ברזא דאלין ארבע, ונקודה בתראה דשרייא עלייהו באמצעיתא אתעביד ה' ע"ש בהסולם. כי במרכבה שלה, מלובשים הכלים שלה מהמצב הא' משתמשים בהשתוקקות זו למצב ב, אשר הם מתחברים אליה גם במצב הב' ומתלבשים בד' המלאכים, שה"ס ג' קוין ומלכות המקבלתם, ועליהם רוכבת הנקודה דפנים, שהיא המלכות מהמצב הב' שהיא מקבלת מז"א רק חסדים. ושניהם יחד מאירים בחסדים וחכמה שהם כל השלמות, החכמה מצד ד' הבחינות של המרכבה, והחסדים מצד בחינתה עצמה, הרוכבת עליהם. שז"ס שצורתה היא ה', ע"ש.
וז"ש, כמה תקונין קיימין תחותה פתילה ושרגא ומשחא, שה"ס ג' קוין כי שמן, הוא קו ימין, והנר, הוא קו שמאל, והפתילה המחברת שניהם היא הקו האמצעי, והכלי, שבה נמצאים ג' הקוין האלו, הפתילה ושרגא ומשחא, הוא המלכות המקבלת ג' הקוין (כמ"ש בתקונים חדשים דף צ"ה טור ד', דפוס ווארשא) ואלו ד' בחינות השמן והנר והפתילה והכלי המקבלתם, ה"ס ד' שהם המרכבה של המלכות, והיא עצמה ה"ס הנקודה הרוכבת עליהם מלמעלה, שה"ס ה'. וז"ש ואיהי, דהיינו הנקודה, קיימא ברבו עלאה יאה בההוא נהורא חיוורא, שהנקודה עצמה, שהיא המלכות דפנים הרוכבת עליה היא מקבלת רק האור הלבן, שהוא חסדים. אלא המרכבה שלה העומדת תחתיה, שהיא, השמן והנר והפתילה והכלי, הם המקבלים חכמה. יש בה את בנות ירושלים, שהן הרצונות ממצב א הרצון לשלמות, ההשתוקקות שנק ארבע בחינות של המלכות
וז"ש, כך בנות ירושלים אלין תקונין דלתתא דקיימין תחותה, דהיינו השמן, והנר, והפתילה, והכלי שלהם, ששם מלובשים הכלים דמצב הא' שהם שחורים. וז"ש, בנות ירושלים וכו' כאהלי קדר כיריעות שלמה, דא אוכמא ודא חיוורא, כי בנות ירושלים שהן המרכבה שלה הן שחורות מהמצב הא', דהיינו כאהלי קדר, והמלכות הרוכבת עליהן היא לבנה, כיריעות שלמה, וכולם מאירים יחד. ומתבארים כל ה' הבחינות שבנר, במלכות עצמה. כי המלכות דפנים היא האור הלבן שבנר, שהוא מעל הכל. והאור השחור שבנר, הוא קו השמאל שבמרכבה. והשמן הוא קו הימין. והפתילה היא הקו האמצעי. והכלי המקבל הכל, הוא המלכות המקבלת ג' הקוין.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

1. מה ההבדל בין שם מב ועב וכיצד מתחבר אליהם גם לב נתיבות החכמה?
2. מהו שהמלכות אומרת שחורה אני ונאווה ?
3. מי הן בנות ירושלים שהן נחשבות כאוהלי קדר כיריעות שלמה מצד אחד מצד שני הם מאירות


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים קטו-קיז
1.מה תפקיד השרים שהעליונים שהם ע שמות שבחגת דז"א וכיצד תפקידים מסביר את הכתוב כי טובים דודיך מיין?
2. מהו יינה של תורה שמאירה למלכות?
3. כיצד מתחלקות האותיות לראש תוך סוף ומה תפקיד כל אחד?
4. מהו הדומה בין ז"א לאו"א עילאין?
5. מתי האותיות לחות ומהו תיקונם וכיצד נעשה תיקון זה?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים קטו- קיז שיעור 39

ע' הממונים המסבבים את הכסא הקדוש

הגלוי ניזון מהנסתר למרות שהנספר פועל קצת בשונה.

נזכירה דודיך מיין: היינו מיינה של תורה, תורת הנסתר, שממנה יש את הגילוי שיבוא לידי מעשה, לידי הרגשה בלב. המחשבה הנסתרת בראש צריכה להיות קודמת למעשה. דודיך, אלו הם ע' הממונים המסבבים את הכסא הקדוש, שהוא מלכות. והם שרים שולטים ולוקחים דין מאותו היין, להיותו נמשך מחכמה דשמאל, ששם דינים. וע"כ כתוב, אשקך מיין הרקח. והם שבעים דודים.

תפקיד שבעים המלאכים להזין את המלכות הם מאירים בעולם העליון בצורה נצחית ונסתרת מעבר לתודעת הגוף, עליהם כתוב טובים דודיך מיין, הם החוכמה העליונה.

צריך האדם להרגיש בלב, את הסדר הנסתר בעולמות העליונים.

למרות שהחוקים העליונים ברורים, החלוקה אינה ברורה לתחתון, ונדמה לאנשים שבאים לנסתר שיש שם בלגאן מפני שבטעות באים לפרש לפי תודעת הגוף, במקום לפרש לפי ההכרה העליונה.

 

ישנם חוקים שהגוף, תודעת הגוף לא מבין, כמו התפיסה הרוחנית שכאשר נותנים לזולת, לא חסרים, בניגוד לתפיסה הגשמית. לכן מי שלומד את הנסתר לפי ההיגיון הגשמי טועה.

 

אי אפשר גילוי החכמה בלי הנסתר, וגם בו אינה מתגלה עד אשר תרד אל הלב. ז"א מושך חוכמה, הוא יכול להביא את הדודאים, אך רחל לא מקבלת אלא דרך לאה. הוא מושך חכמה אפילו שאינו צריך בשביל עצמו, כך או"א עלאין מושכים חכמה לתחתונים.

דברים לא קורים סתם, ישנם שורשים עליונים מאורגנים ומסודרים, וניתן לסמוך עליהם.

מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים קיב- קיד שיעור 38

הכסא עומד על ד עמודים

 הביאני המלך לחדריו, אומרת המלכות שהיא כלל, ואומרת שבאה עם כל האותיות, כל החסרונות. שאז כל החסרונות, כל כ"ב האותיות אומרות נגילה ונשמחה בך.

מתוך כ"ב אותיות יוצאים כ"ב צירופים של אלפא ביתא, אשר מתוך הצירופים שבהם ישנם שמות קודש. שמות שבכולם יש סוד כנגד הספירות.

כיסא הכבוד עומד על ברית המוחזקת על ידי האותיות, עם הצירופים שבאים לבטא את הקשר בין זעיר אנפין המשפיע, לבין המלכות, הלב.

כיצד מחזיקים בנפש את החסרונות הללו כדי שיחזיקו את כסא הכבוד, כדי שנמליך את המלך בקו אמצעי, שמלכותו בכל משלה.

עומד הכסא על ארבעה עמודים, ימין, שמאל אמצע, והמלכות.


שיר השירים קיב- קיד שיעור 38

הכסא עומד על ד עמודים

הביאני המלך לחדריו, אומרת המלכות שהיא כלל, ואומרת שבאה עם כל האותיות, כל החסרונות. שאז כל החסרונות, כל כ"ב האותיות אומרות נגילה ונשמחה בך.

מתוך כ"ב אותיות יוצאים כ"ב צירופים של אלפא ביתא, אשר מתוך הצירופים שבהם ישנם שמות קודש. שמות שבכולם יש סוד כנגד הספירות. 

כיסא הכבוד עומד על ברית המוחזקת על ידי האותיות, עם הצירופים שבאים לבטא את הקשר בין זעיר אנפין המשפיע, לבין המלכות, הלב. 

כיצד מחזיקים בנפש את החסרונות הללו כדי שיחזיקו את כסא הכבוד, כדי שנמליך את המלך בקו אמצעי, שמלכותו בכל משלה. 

עומד הכסא על ארבעה עמודים, ימין, שמאל אמצע, והמלכות. 

שסט) נגילה ונשמחה בך: ב"ך ודאי, כי כל האותיות לוקחות הברית הקדושה הזו שה"ס בך. שהם אב גד הו זח טי כל מנ סע פצ קר שת.

שע) אשב גתד הקו וכו': אש"ב גת"ד הק"ו זר"ח טפ"י כצ"ל מס"ן עז"ר אכתריאל יה צבאות יושב על כסא רם ונשא וכל גדודי שרי צבאות מעלה מימינו חיים משמאלו מות. והכסא עומד על ארבעה עמודים. וזהו העמוד הימני בד' שלהבות לוהטות דאותיות.

שעא) בשא דתג וקה וכו': בש"א דת"ג וק"ה חר"ז יפ"ט לצ"כ נס"מ עז"ר יה"ו. זה הוא סוד וסתר של העמוד האמצעי מארבעה העמודים האלו, שאותו הכסא סומך עליהם, בסוד האותיות של אלפא ביתא. והם י"ב בכל עמוד ועמוד, שכל אחד מהם יתקיים על י"ב עמודים סומכים, שעליהם יתקיים הכסא.

שעב) עמוד השמאלי איהו וכו': העמוד השמאלי הוא בסוד אחר. כזה, תא"ש רב"ק צג"פ עד"ס נה"ם לו"ך כז"י טח"י הו"י. זה הוא סוד וסתר של העמוד השמאלי. והכסא מתתקן עליהם בסוד וסתר של י"ב סומכים.

שעג) והא תשעה הוו וכו': שואל, והרי אינן אלא תשע מלות בכל עמוד, ולא י"ב. ומשיב, אלא ג' אותיות מצטרפות בצירוף אחד לג' תיבות בצד זה ובצד זה, עולות ויורדות, והן נסתרות בסוד יהו, ונחקק בחקיקת השם הקדוש. כזה, יה"ו יה"ו יה"ו אלו גנוזים בעמוד הראשון שהוא העמוד הימני. יה"ו יו"ה הי"ו, אלו גנוזים בעמוד השמאלי. הו"י וי"ה וה"י גנוזים בעמוד האמצעי (כצ"ל). כדי שהכסא יהיה שלם בסוד כ"ב האותיות של האלפא ביתה, שאותה הברית הקדושה, שהיא המלכות, מאספת ולוקחת בתוכה בסוד ב"ך. וע"כ נגילה ונשמחה בך.
ביאור המאמר. יש לדעת, שאע"פ שהזהר אומר לעיל (באות ר"פ רפ"א) שבז"א כבר נתגלמו האותיות (עש"ה) הנה כל זה אמור רק לשורש בלבד לכאורה יכולנו לומר שהם כבר זמינות לשימוש רגיל, אך זה רק בשורש, אבל עצם האותיות לא יכלו לצאת עד עולם הבריאה דהיינו מתחת המסך דאצילות שזו הפרסה, שמשם ולמטה יש שליטה למסכים, כח הדין פועל ממקום המצאו ולמטה אבל באצילות אין כח מסך כלל, ובלי כח המסך אין האותיות מתגלמות כנ"ל. ומה שאנו מבחינים שם מסכים ואותיות הם רק לשורשים המפעילים כזה בעולמות התחתונים כמו בחינת תוכנית של בניין, שהיא בכח ועדיין את הבניין בפועל. כמו שנתבאר ענין זה לעיל בכרך א' במבוא לספר הזהר. ע"ש.
והנה הזהר רוצה לבאר כאן סוד ד' העמודים, שהכסא עומד עליהם, איך הם מצטרפים בסוד הצירופים מכ"ב אותיות, וע"כ מבארם בעולם הבריאה, בסוד ד' העמודים שכסא הכבוד עומד עליהם. כי משם מתחילות האותיות. אמנם שרשיהן בכל פרטיהן הם בז"א דאצילות אין לנו תפיסה בעולם אצילות, אלא במה שמתגלה ממנו בעולמות בי"ע, כמ"ש לעיל (באות רפ"א) וע"כ המלכות מקבלת כל צירופי האותיות מז"א דאצילות, ועם התלבשות המלכות בכסא הכבוד שבבריאה, היא מוציאה שם כל צירופי האותיות שקבלה מז"א דאצילות. ותחילה צריכים לדעת איך כ"ב האותיות מתחלקות לג' קוין, וכבר נתבאר זה בזהר (ב"א אות ל"ד עש"ה. כי לא אכפיל כאן האריכות הזו).
וז"ש (באות שס"ט) נגילה ונשמחה בך, ב"ך ודאי, דהא כל אתוון נטיל האי קיימא קדישא, רז"א ב"ך. כי המלכות הנקראת ברית, לוקחת כל האותיות וכל הצירופים שה"ס ב"ך, דהיינו היוצאים מכ"ב אותיות, ומאירה אותן לבי"ע. ואלו ד' עמודים שכסא הכבוד סומך עליהם, נמשכים מד' רגלי הכסא שבאצילות, שה"ס ג' קוין דז"א ומלכות המקבלתם. ונודע שהם כלולים זה מזה, ויש בכל אחד מד' אלו ג' קוין, שה"ס י"ב צירופי הויה, וי"ב שבטים שבמלכות. אמנם כאן במלכות דאצילות שירדה ומתלבשת בג"ר דבריאה, יש בה מיעוט מחמת ירידה זו מפני שעוברת דרך הפרסה, ואין בה אלא ב' קוין ימין ושמאל. והם עושים י"א צירופים בכ"ב אותיות ללא קו אמצעי אין שם קדושה, וז"ש, שהם, א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י כ"ל מ"נ ס"ע פ"צ ק"ר ש"ת, שכל צירוף, ה"'ס זוג של ימין ושמאל. אבל בג' העמודים האחרים יש בכל אחד מהם ג' קוין. אשר בעמוד הא' שהוא קו ימין, חסד, הן כסדרן, אשר ז' הזוגות הראשונים מי"א הזוגות שבכ"ב האותיות, שהם א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י כ"ל מ"ן, הנה כל זוג מהן, הוא סוד ב' קוין ימין ושמאל עד מ"ן. והקו האמצעי, ה"ס ח' אותיות שהן ארבעה זוגות, ולהיותו בחינת דין כלפי ב' הקוין הראשונים, ע"כ הוא מסודר למפרע, כזה, ש"ת ק"ר פ"צ ס"ע. אשר הש' היא קו אמצעי לא"ב. ויוצא הצירוף אש"ב. והת' היא קו אמצעי לג"ד ויוצא הצירוף גת"ד. והק' היא קו אמצעי לה"ו, ויוצא הצירוף הק"ו. והר' היא קו אמצעי לז"ח, ויוצא הצירוף זר"ח. והפ' היא קו אמצעי לט"י, ויוצא הצירוף טפ"י. והצ' היא קו אמצעי לכ"ל, ויוצא הצירוף כצ"ל. והס' היא קו אמצעי למ"ן, ויוצא הצירוף מס"ן. ובהיות שבב' הקוין ימין ושמאל אין בהם אלא ז' ז' אותיות, שנגמרו בזוג מ"ן, ובקו אמצעי יש ח' אותיות, שהוא נגמר בע' לפיכך נעשה צירוף שמיני עז"ר, שהאות הראשונה ה"ס ע' דקו אמצעי, וב' האותיות ז"ר מתחברות בו, שהוא מלשון זרות המורה דין. וכן מלשון עזרה.
וטעם הדבר, הוא. כי באמת אין בכל קו יותר מז' אותיות, שה"ס ז' ספירות חג"ת נהי"מ, ומה שיש בקו האמצעי ח' אותיות, הוא מטעם המסך דחירק שהקו האמצעי נושא אותו (כמו שהארכתי בזה לעיל בזהר בראשית א' אות ל"ד עש"ה) ועליו רומז הצירוף של האות האחרונה ע'. עם ב' האותיות זר, שרומז על דין ועל עזרה, כי בעזרתו התגבר הקו האמצעי על השמאל ויחד אותו עם הימין (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח).
וז"ש (באות ש"ע) אשב גתד הקו זרח טפי כצל מסן עזר אכתריאל. שהם סוד ג' קוין מכ"ב האותיות כסדרן, עד הצירוף עזר כנ"ל, והצירוף עזר מורה על המסך המחובר בקו האמצעי, והשם אכתריאל הוא כתר דבריאה, ששם התלבשה המלכות דאצילות, עם כל צירופי האותיות שקבלה מז"א דאצילות כנ"ל, וע"כ הוא מתחבר ומשלים לט' מלות, כמ"ש להלן וז"ש, והכסא עומד על ארבעה עמודים, דהיינו כמ"ש לעיל, שה"ס ג' קוין ומלכות המקבלתם, שבכל אחד מג' הקוין יש בו ג' קוין, חוץ מהמלכות עצמה, שבה ב' קוין, שה"ס י"א זוגות א"ב ג"ד ה"ו וכו' כנ"ל. ודא עמוד הימיני. שט' המלות, אש"ב גת"ד הק"ו וכו' ה"ס העמוד הימני, וע"כ הצירופים הם כסדרן כמ"ש לעיל. בד' שלהובי מלהטן דאתוון, דהיינו ד' העמודים, שהם ד' שלהבות לוהטות של האותיות, וט' המלות הנ"ל, הן הקו הימני שבד' העמודים האלו.
והנה העמוד האמצעי, כלול ג"כ מג' קוין, על דרך שביארנו בעמוד הימני, שכל זוג מז' זוגות עד זוג מ"ן, הם ימין ושמאל, והקו האמצעי שה"ס ח' האותיות מד' הזוגות ש"ת ק"ר פ"צ ס"ע מכריע באמצע כל זוג. אלא ההפרש הוא, כי כאן בעמוד האמצעי כל זוג וזוג הוא למפרע, כי במקום א"ב כתוב ב"א. ובמקום ג"ד כתוב ד"ג וכו' עד"ז. שהוא, מפני שהעמוד האמצעי יש בו יותר דין מאשר בעמוד הימני.
וז"ש (באות שע"א) בש"א דת"ג וק"ה חר"ז יפ"ט לצ"כ נס"מ עז"ר יה"ו. כי בזוג הראשון, שהוא ימין ושמאל בסדר ב"א, נמשכת באמצען ש' דש"ת שבקו אמצעי ונעשה הצירוף בש"א. ובימין ושמאל, שהם ד"ג נמשכת בהן הת' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף דת"ג . ובימין ושמאל שהם ו"ה, נמשכת באמצען הק' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף וק"ה ובימין ושמאל שהם ח"ז נמשכת באמצען הר' דקו האמצעי. ונעשה הצירוף חר"ז. ובימין ושמאל שהם י"ט נמשכת באמצען הפ' של הקו האמצעי, ונעשה הצירוף יפ"ט. ובימין ושמאל שהם ל"כ, נמשכת הצ' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף לצ"כ. ובימין ושמאל שהם נ"מ. נמשכת בהן הס' של הקו האמצעי, ונעשה הצירוף נס"מ. ונשלמו בזה ז' הצירופים של הקו האמצעי, שהם כנגד חג"ת נהי"מ. ובקו האמצעי שיש לו ח' אותיות, נשארת אות אחת פנויה, שהיא האות ע', ואז מצטרפת עם ב' האותיות זר, ונעשה הצירוף עזר כמ"ש לעיל בעמוד הימני. ולהשלים ט' המלות, נוסף עליהם השם יה"'ו. שהוא השורש של ג' הקוין. כנודע. וז"ש, דא איהו רזא וסתרא דעמודא דאמצעיתא וכו' ברזא דאתוון דאלפא ביתא, שסדר זה הוא העמוד האמצעי הסומך את הכסא בסוד צירופי אותיות.
וז"ש ואינון י"ב בכל עמודא ועמודא לאתקיימא כל חד מנייהו וכו'. כי בדרך כלל יש כאן סוד י"ב, שהם ארבעה עמודים, שבכל עמוד ג' קוין כנ"ל, שהם י"ב. אמנם כיון שהם כלולים זה מזה, צריך להיות בכל אחד מהם סוד י"ב, וע"ז יש בכל עמוד י"ב מלות. כי מוסיפים עליהם ג' שמות יה"ו, שהם השורשים של ג' הקוין, ונעשו י"ב מלות. כמ"ש להלאה. ונתבארו ב' העמודים הימני והאמצעי.
והנה העמוד השמאלי כלול ג"כ מג' קוין, ע"ד שבארנו בב' העמודים הימני והאמצעי, אלא מתוך שהעמוד השמאלי הוא דין, ע"כ נהפכו בו סדרי האותיות, להיות בסדר א"ב שלמפרע, שהוא סדר תשר"ק צפע"ס נמל"ך וכו'. באופן שהימין והשמאל לא נעשו מא"ב ג"ד ה"ו וכו' שהוא בסדר ישר גמור, שנעשה בו העמוד הימני. ולא מן ב"א ד"ג ו"ה, שהוא ג"כ מעט בסדר, אלא שנעשה מן ת"ש ר"ק צ"פ ע"ס נ"מ ל"ך, שכולו הפוך. ולא עוד, אלא הקו האמצעי שבו, שצריך להיות מן אותיות מאוחרות, מאותיות של ב' קוין, כי הקו האמצעי יוצא אחר ב' הקוין, כנודע. הוא נעשה כאן מהאותיות הקודמות לאותיות ב' קוין, שמתחיל בא' ונסתיים בח'. שכל זה מורה על הדין שבעמוד השמאלי.
וז"ש (באות שע"ב) תא"ש רב"ק צג"פ עד"ס נה"ם לו"ך כז"י טח"י הו"י, דא איהו רזא וסתרא דעמודא דשמאלא, כי בזוג הא' ימין ושמאל שהוא ת"ש נמשכה באמצען א' דקו האמצעי, ונעשה הצרוף תא"ש. ובימין ושמאל שהם ר"ק, נמשכה ב' דקו אמצעי, ונעשה הצירוף רב"ק. ובימין ושמאל שהם צ"פ, נמשכה ג' דקו אמצעי, ונעשה הצירוף צג"פ. ובימין ושמאל שהם ע"ס, נמשכה ד' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף עד"ס. ובימין ושמאל שהם נ"ם, נמשכה ה' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף נה"ם. ובימין ושמאל שהם ל"ך, נמשכה ו' דקו האמצעי ונעשה הצירוף לו"ך.
ובב' הצירופים כז"י טח"י, יש ט"ס, וצריך לומר יז"ט חט"י. כי בימין ושמאל, שהם י"ט נמשכה הז' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף יז"ט. ובזה נשלמו ז' צירופים כנגד חג"ת נהי"מ, אמנם בקו האמצעי שיש לו ח' אותיות, נשארה לו אות אחת פנויה, שהיא ח'. ונתחברו לה ב' אותיות ט"י, ונעשה הצירוף חט"י. כי האות השמינית מורה על מסך דחירק המחובר בקו האמצעי כנ"ל, וע"כ מרומז בו צירוף מלשון חטא. המורה על חסרון ודין. וכדי להשלים ט' המלות נתוסף עליו השם יה"ו, שהוא שורש ג' הקוין, אלא מתוך שהוא דין נרמז בו בסדר הפוך, שהוא הו"י. וז"ש, וכורסייא מתתקנא עלייהו ברזא וסתרא דתריסר סמכין שהכסא מתתקן על העמודים, בסוד שכל עמוד כלול מי"ב סומכים. שעליהם רומזות המלות שבכל עמוד. כנ"ל.
וז"ש (באות שע"ג) והא תשעה הוו, שואל, והרי אין יותר מט' מלות בכל עמוד, כנ"ל. ומשיב, אלא תלת אתוון מצטרפין גו צרופא חדא בהאי סטרא ובהאי סטרא לתלת תיבין, שג' האותיות יה"ו, שהן שורשי ג' הקוין מצטרפין לכל צד צירוף אחד, דהיינו לכל קו צירוף אחד יה"ו, סלקין ונחתין, שהם מאירים באו"י ואו"ח, ואינון טמירין ברזא יה"ו, שאלו האורות נסתרים ביה"ו, שהן שורש ג' קוין. גליפו דשמא קדישא מחקקא, שהן חקיקת השם הקדוש הנחקק, יה"ו יה"ו יה"ו, דהיינו יה"ו לקו ימין, יה"ו לקו שמאל, יה"ו לקו אמצעי, שעם יה"ו, וג' השמות יה"ו הנסתרים בו, הם י"ב מלות. אלין גניזין בעמודא קדמאה דאיהו עמודא דימינא, אלו ג' יה"ו, הם בעמוד הימני, דהיינו בג' הקוין שבו. יה"ו יו"ה הי"ו, אלין גניזין בעמודא דשמאלא, שבג' הקוין דעמוד השמאלי מאירים ג' צירופים אלו של יה"ו, בג' קוין שלו, שעמהם יש בעמוד השמאלי י"ב מלות. וחסרים כאן ג' הצירופים להשלים י"ב המלות שבעמוד האמצעי. ונראה לי שצריך לומר, הו"י וי"ה וה"י, אלין גניזין בעמודא דאמצעיתא. כי יש ששה צירופים ביה"ו, וג' הצירופים הראשונים שהם יה"ו יו"ה הי"ו מאירים בעמוד השמאלי, וג' הצירופים האחרונים, הו"ה וי"ה וה"י מאירים בעמוד האמצעי. והטעם שג' הצירופים הראשונים הם בעמוד השמאלי וג' האחרונים הם בעמוד האמצעי, הוא משום שהעמוד השמאלי הוא קודם העמוד האמצעי. ונתבארו היטב י"ב המלות, שיש בכל עמוד מג' העמודים. כי כמו שד' העמודים ה"ס י"ב בכללות, כי כל עמוד כולל ג' קוין, ואפילו העמוד הרביעי כולל ג' קוין אחר ההתכללות. וג"פ ד' הם י"ב. כך צריך בל עמוד בפני עצמו להכלל מסוד י"ב. שה"ס י"ב מלות שבכל עמוד. אמנם בעמוד הרביעי, שה"ס מלכות, שבו י"א זוגות, א"ב ג"ד ה"ו ז"ח וכו', שכל זוג שבו מורה על ב' קוין ימין ושמאל כנ"ל. לא פירש, איך יש בו י"ב מלות. ואולי יש לומר, שעליהם נתוסף השם י"ה, שעמו יש י"ב מלות גם בעמוד הרביעי. כי כמו שהשם יה"ו נתוסף בג' קוין, משום שהם שורשי ג' קוין, כך השם י"ה נתוסף בעמוד הרביעי מפני שהוא שורש ב' הקוין, ימין ושמאל.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים קיב-קיד
1.כיצד האותיות לוקחות את הברית ומהי אותה ברית?
2. הסבר את ד' העמודים שהכסא סומך עליהם בסוד האותיות של אלפא ביתא וכיצד הם יב בכל עמוד?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים קט- קיא שיעור 37

משכני באתוון דשמא קדישא

שם מורה על מדרגה ומגלה את סוג הרצון. כל פרט משויך לכלל בו הוא נמצא. בעבודת הנפש יש לנווט כל רצון פרטי אל הכלל, אל המטרה המשותפת אל היחד.

שם הויה הוא הכלל, גוף האילן ושם אלוקים מורה על המלכות, שהם הפרטים אשר צריכים לבקש אחריך נרוצה. נרוצה לשון רבים, אומר את כל הרצונות נאחד אחרי שם הויה.

הכלל של נשמה של יהודי הוא רצון ליתר דבקות בהשם. מכאן שכל פרט, רצון, מקרה שהוא פוגש, עליו לראותו כחשוב רק ביחס לתפקידו בכלל, ולא כעומד בפני עצמו. בכך יוכל לבוא לאחדות רצונות פנימית, ולא ימליך בכל רגע מלך חדש שלא ידע את הכלל.

אין כזה דבר ברוחניות חופש הפרט. לפרט יש חופש רק במסגרת הכלל אליו הוא שייך. טבע הפרט הוא פירוד וזו הסיבה שעבודת הנפש מצריכה התבטלות והתמסרות לכלל הגדול.

משכני, היינו באותיות השם הקדוש. כי כשמתחברים שני שמות יחד, שהם שם שלם, דהיינו הויה אלקים, השם הראשון, שהוא הויה, מושך אליו השם האחרון, שהוא אלקים. וע"ז נאמר משכני. הכלל הוא שם הויה, ז"א. שם הדין אלקים, המלכות אומר לשם הויה מושכני. כשהיא המלכות רצה אחריו, כולם באים להיתתקן בשם הויה. הדין מתפרט לכן כתוב נרוצה לשון רבים, ושם הויה יחיד, לכן אומר אחריך.

 

 החדר הראשון, הוא האור המאיר מצד ימין, שהוא האור המאיר מסוף העולם ועד סופו מפני שאין צמצום על חסדים, אור שכל האורות כלולים בו. הוא האור הנוסע בראש, החסד, בחינת אברהם יוצא מבינה.

החדר השני, שהוא קו שמאל שנקרא גבורה, ואז הוא מאיר כאשר מוכן לכופף עצמו ולבוא בביטול לקו ימין, החסדים.

 

וב' שמות הנ"ל, אל גדול, ואלקים, הם ב' חדרים המתקשרים ומתחברים זה בזה. כי הם ימין ושמאל המתקשרים זב"ז ע"י הקו האמצעי, והמלך העליון, שהוא ז"א, מכניסה לחדרים הקדושים האלו. ואז אומרת המלכות, אני וכולם, דהיינו כל המרכבות המתחברות במלכות, בשעה שנקשרנו יחד בקשר אחד, נגילה ונשמחה בך. נגילה ונשמחה בכ"ב האותיות האלו של האלפא ביתא הנקראות ב"ך. כש"א, אשר נשבעת להם בך. בך יברך ישראל. גיל ושמחה כאשר מתחברים יחד בקו אמצעי. כעת זו שמחה של מצווה רק של חג"ת מחזה ולמעלה, ואין עדיין את הצירוף של מחזה ולמטה. נגילה ונשמחה בך, בכל כ"ב האותיות, בכל החסרונות שמונעות ע"י החסד. עדיין את אותיות המנצפ"ך, כעת רק שמחה מצד קו ימין ולא תענוג. את הפרטיות, הנמצפ"ך זה בשלב הבא.


שיר השירים קט- קיא שיעור 37

משכני באתוון דשמא קדישא

שם מורה על מדרגה ומגלה את סוג הרצון. כל פרט משויך לכלל בו הוא נמצא. בעבודת הנפש יש לנווט כל רצון פרטי אל הכלל, אל המטרה המשותפת אל היחד.

שם הויה הוא הכלל, גוף האילן ושם אלוקים מורה על המלכות, שהם הפרטים אשר צריכים לבקש אחריך נרוצה. נרוצה לשון רבים, אומר את כל הרצונות נאחד אחרי שם הויה.

הכלל של נשמה של יהודי הוא רצון ליתר דבקות בהשם. מכאן שכל פרט, רצון, מקרה שהוא פוגש, עליו לראותו כחשוב רק ביחס לתפקידו בכלל, ולא כעומד בפני עצמו. בכך יוכל לבוא לאחדות רצונות פנימית, ולא ימליך בכל רגע מלך חדש שלא ידע את הכלל.

אין כזה דבר ברוחניות חופש הפרט. לפרט יש חופש רק במסגרת הכלל אליו הוא שייך. טבע הפרט הוא פירוד וזו הסיבה שעבודת הנפש מצריכה התבטלות והתמסרות לכלל הגדול.

שסא) משכני באתוון דשמא וכו': משכני, היינו באותיות השם הקדוש. כי כשמתחברים שני שמות יחד, שהם שם שלם, דהיינו הויה אלקים, השם הראשון, שהוא הויה, מושך אליו השם האחרון, שהוא אלקים. וע"ז נאמר משכני. שהמלכות שהיא השם אלקים אמרה לז"א שהוא שם הויה, משכני. הכלל הוא שם הויה, ז"א. שם הדין אלקים, המלכות אומר לשם הויה מושכני. 

שסב) ומה דאמר, אחריך וכו': ומה שאמרה, אחריך נרוצה, לשון רבים, ולא כתוב ארוצה. הוא משום שהשם הזה שנקרא אלקים, שהוא המלכות, כמה מרכבות וכמה בתי דין, כולם כלולים ומתחברים בו. וע"כ כתוב, אחריך נרוצה. שכללה בזה את כל אלו המתחברים בה. כשהיא המלכות רצה אחריו, כולם באים להיתתקן בשם הויה. הדין מתפרט לכן כתוב נרוצה לשון רבים, ושם הויה יחיד, לכן אומר אחריך

שסג) סגיאין אינון דכלילן וכו': רבים הם הכלולים בשם הזה, אלקים, והוא כולו שם אחד נקודה אמצעית באמצע ממש, מלכות אחת והיא מחולקת. כי כיון שהשם הראשון, הויה, שהוא ז"א, משך לשם האחרון, אלקים, שהוא מלכות, אז הכל הוא חבור אחד לכל המדרגות העליונות, דז"א. והתחתונות, דמלכות, מתקשרות זו בזו, שיהיו כולם קשר אחד, וחבור אחד, ויחוד אחד. הכל חבור אחד כשכל הפרטים מתחברים אל הכלל

שסד) הביאני המלך חדריו: המלך, זהו המלך הקדוש העליון, שהוא ז"א. חדריו, אלו הם החדרים העליונים, והחדרים הקדושים של המרכבות העליונות. שהם חג"ת דז"א אשר מחזה ולמעלה חסדים מכוסים, המקום שמבטא את ז"א כמקום של השפעה. 

שסה) חדרא קדמאה וכו': החדר הראשון, הוא האור המאיר מצד ימין, שהוא האור המאיר מסוף העולם ועד סופו מפני שאין צמצום על חסדים, אור שכל האורות כלולים בו, אור של ארבעה צבעים, שהם לבן אדום ירוק שחור שה"ס ג' קוין ומלכות, החקוקים בארבע רוחות העולם, שהם חו"ג תו"ם. ונקרא אל גדול. הוא האור הנוסע בראש, הוא אדרא וחדר ראשון. וזה הוא אור האחוז בתחילה בסוד ז"א שנקרא הוי"ה. שהוא אור החסד שבז"א, שהוא הספירה הראשונה שלו, הכוללת כל הספירות שלו. החסד, בחינת אברהם יוצא מבינה, היא הבחינה המובילה את ז"א. החדר הראשון הוא חסד, קו ימין דז"א

שסו) חדרא תניינא וכו': החדר השני, הוא אור שהוא חושך, שהוא קו שמאל שנקרא גבורה, שמטרם שנכלל בימין הוא חושך, היוצא מצד האור הראשון, שהוא חסד, כי גבורה נאצלת ויוצאת מחסד אברהם הוליד את יצחק, וזה הוא אור אדום, שהוא חושך, וזה הוא שנקרא אלקים, שהוא בצד שמאל להתקשר באור הראשון, שה"ס חסד וקו ימין. ואז הוא מאיר. כאשר מוכן לכופף עצמו ולבוא בביטול לקו ימין, החסדים.

שסז) תרין אדרין דמתקשרן וכו': וב' שמות הנ"ל, אל גדול, ואלקים, הם ב' חדרים המתקשרים ומתחברים זה בזה. כי הם ימין ושמאל המתקשרים זב"ז ע"י הקו האמצעי, כי באלו החדרים מתאחד אותו שלמטה, שהוא המלכות. והמלך העליון, שהוא ז"א, מכניסה לחדרים הקדושים האלו. ואז אומרת המלכות, אני וכולם, דהיינו כל המרכבות המתחברות במלכות, בשעה שנקשרנו יחד בקשר אחד, נגילה ונשמחה בך. נגילה ונשמחה בכ"ב האותיות האלו של האלפא ביתא הנקראות ב"ך. כש"א, אשר נשבעת להם בך. בך יברך ישראל. גיל ושמחה כאשר מתחברים יחד בקו אמצעי. כעת זו שמחה של מצווה רק של חג"ת מחזה ולמעלה, ואין עדיין את הצירוף של מחזה ולמטה. נגילה ונשמחה בך, בכל כ"ב האותיות, בכל החסרונות שמונעות ע"י החסד. עדיין את אותיות המנצפ"ך, כעת רק שמחה מצד קו ימין ולא תענוג. את הפרטיות, הנמצפ"ך זה בשלב הבא. 

שסח) אב גד הו וכו': אב גד הו זח טי כל מנ סע פצ קר שת. אלו הם כ"ב האותיות של האלפא ביתא, והן מתחלפות לכ"ב אלפא ביתות. כלומר, שיוצאים מהם כ"ב צירופי אלפא ביתות, בסוד השמות הקדושים החקוקים בשמות שלהם, והם נקראים ב"ך.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים קט-קיא
1.מיהי המלכות איזה שם היא ולמי היא אומרת משכני אחריך נרוצה?
2. מתי כל המדרגות הם בחיבור אחד?
3. מיהם חדרי המלך שאליהם אומרת המלכות הביאני המלך חדריו?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים קו- קח שיעור 36

הקטורת

כיום כשעדין לא נבנה בית המקדש, אין אפשרות להעלות את הקטורת, לכן אומרים בתפילה פעמים ביום את פיטום הקטורת שיש לאומרה בכוונה הראויה. קטורת לשון קשר, אשר קושרת קשרים למעלה ולמטה ומאפשרת לאדם להתקרב עם הנקודה הפנימית להשם.

עבודת השם החיצונית היא כנגד המזבח החיצון שבו שוחטים זבחים. העבודה הנפשית הפנימית היא כנגד מזבח הזהב הפנימי, בו עקוד הס"א ואותו מעלים, לכן נקרא גם כן מזבח, למרות שלא נראה בחיצוניות.

ישנה הבחנה בין פעולה חיצונית לכוונה פנימית. מצד הטבע הרגיל האדם חיצוני שכן טבע לב האדם רע מנעוריו, ומחפש תמיד מה צריך לעשות. אך נכון הוא שישאל עצמו למה יכוון בפנימיות לצורך קשר עם הבורא, ולא לקחת גם את הכוונה הפנימית כשפחה לגשמיות. מקטירים קטורת על המזבח החיצוני במקום על מזבח הזהב הפנימי.

עבודת הקטורת חייבת להיות מדויקת, שהרי כתוב על סממני הקטורת, אם חיסר אחד מסממניה חייב מיתה. תורת הקבלה מדויקת להפליא, ומפעימה את האדם לפעול לפי החוקים העליונים.

בנוסף לעבודה הפנימית החשובה, עדיין נדרשת גם עבודה חיצונית, שבה ישנם ניצוצות של קדושה. חיצוניות התורה לא יכולה להיות מובנת בלי לימוד הפנימיות. 

 

ומשום שהקטורת חביבה כל כך אין אותו המזבח הפנימי, שמקריבים עליו את הקטורת, עומד, אלא בפנים בית המקדש, כי זה הוא מזבח, שהברכות נמצאות בו. וע"כ הוא מכוסה מן העין, שהוא עומד בפנים בתוך ליבו של האדם.

 

כתוב באהרן. ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו'. כי קשר את מלאך המות שלא יוכל לשלוט כלל, ולא לעשות דין. סימן זה נמסר בידינו, שבכל מקום שאומרים מעשה הקטורת בכוונה וברצון הלב, אין המות שולט באותו מקום, ולא יהיו נזוקים, ולא יוכלו עכו"ם ולא שאר המדרגות האחרות להתקרב אליהם. צריך האדם להקריב את הרצונות הפרטיים שלו לטובת השם. הנשמה נצחית, והמוות נוגע רק בחיצוניות, לכן העלאת קטורת עם כוונה ראויה מסלקת את החיצונים.

 

כתוב ביעקב. וישת לו עדרים לבדו. מכאן נשמע, שבירר הפסולת מן המקדש, כדי לא להיות מעורב עם אומות העולם, ושם חלקו לבדו עם כל המרכבות הראויות לו לסוד האמונה הקדושה, שהיא המלכות. ולא שתם על צאן לבן, ששם חלק שאר העמים בלבדם, שלא יתערבו עם האמונה הקדושה. הצאן המקושרות, פירושו, אלו המתקשרות בקשר אחד, שאינם מתערבים עם יתר העמים, ואינם מתקשרים עמהם לעולם. בקדושה אל לו לאדם לערב את הרצונות האמתיים שלו עם הרצונות לקבל הגויים שבנפשו.

 

וכל המחנות האלו של יתר העמים, כולם מתפזרים ומתחלקים זה מן זה. וע"כ נקראים ישראל, גוי אחד. כי הם ביחוד וקשר אחד, וע"כ נקראים הצאן המקושרות, מה שאין כן ליתר העמים. כך קיבלו את התורה בלב אחד, וכך צריך האדם להפסיק לחיות את הרגע, את רצון הגוף, אלא להיות אחד. הגויים אינם רוצים את המספר 13 הוא גימטרייה אחד. יהודי מחפש את נקודת הקשר, בה כל פרט בא לתת ליחד את הנקודה הייחודית שלו.

 

קטורת אסור להקטיר זולת במזבח. ולא בכלי אחר, זולת במחתה. מי שהדין רודף אחריו, צריך לקטורת הזו, ולשוב לפני אדונו, כי היא עזרה להסיר הדינים ממנו. על האדם לעשות את עבודת ההתבוננות הפנימית, מפני שהרהורי עבירה קשים לתיקון מהעבירה. יש להפעיל את הלב עם כוח החסד והדמיון כדי להגיע לנקודת חיבור נפשית ודרכה להתחבר.


שיר השירים קו- קח שיעור 36

הקטורת

כיום כשעדין לא נבנה בית המקדש, אין אפשרות להעלות את הקטורת, לכן אומרים בתפילה פעמים ביום את פיטום הקטורת שיש לאומרה בכוונה הראויה. קטורת לשון קשר, אשר קושרת קשרים למעלה ולמטה ומאפשרת לאדם להתקרב עם הנקודה הפנימית להשם.

עבודת השם החיצונית היא כנגד המזבח החיצון שבו שוחטים זבחים. העבודה הנפשית הפנימית היא כנגד מזבח הזהב הפנימי, בו עקוד הס"א ואותו מעלים, לכן נקרא גם כן מזבח, למרות שלא נראה בחיצוניות. 

ישנה הבחנה בין פעולה חיצונית לכוונה פנימית. מצד הטבע הרגיל האדם חיצוני שכן טבע לב האדם רע מנעוריו, ומחפש תמיד מה צריך לעשות. אך נכון הוא שישאל עצמו למה יכוון בפנימיות לצורך קשר עם הבורא, ולא לקחת גם את הכוונה הפנימית כשפחה לגשמיות. מקטירים קטורת על המזבח החיצוני במקום על מזבח הזהב הפנימי.

עבודת הקטורת חייבת להיות מדויקת, שהרי כתוב על סממני הקטורת, אם חיסר אחד מסממניה חייב מיתה. תורת הקבלה מדויקת להפליא, ומפעימה את האדם לפעול לפי החוקים העליונים. 

בנוסף לעבודה הפנימית החשובה, עדיין נדרשת גם עבודה חיצונית, שבה ישנם ניצוצות של קדושה. חיצוניות התורה לא יכולה להיות מובנת בלי לימוד הפנימיות.  

שנג) ובגין דחביבא כ"כ וכו': ומשום שהקטורת חביבה כל כך אין אותו המזבח הפנימי, שמקריבים עליו את הקטורת, עומד, אלא בפנים בית המקדש, כי זה הוא מזבח, שהברכות נמצאות בו. וע"כ הוא מכוסה מן העין, שהוא עומד בפנים בתוך ליבו של האדם

שנד) מה כתיב באהרן וכו': מה כתוב באהרן. ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו'. כי קשר את מלאך המות שלא יוכל לשלוט כלל, ולא לעשות דין. סימן זה נמסר בידינו, שבכל מקום שאומרים מעשה הקטורת בכוונה וברצון הלב, אין המות שולט באותו מקום, ולא יהיו נזוקים, ולא יוכלו עכו"ם ולא שאר המדרגות האחרות להתקרב אליהם. צריך האדם להקריב את הרצונות הפרטיים שלו לטובת השם. הנשמה נצחית, והמוות נוגע רק בחיצוניות, לכן העלאת קטורת עם כוונה ראויה מסלקת את החיצונים. 

שנה) מה כתיב ביעקב וכו': מת כתוב ביעקב. וישת לו עדרים לבדו. מכאן נשמע, שבירר הפסולת מן המקדש כדי לא להיות מעורב עם אומות העולם, ושם חלקו לבדו עם כל המרכבות הראויות לו לסוד האמונה הקדושה, שהיא המלכות. ולא שתם על צאן לבן, ששם חלק שאר העמים בלבדם, שלא יתערבו עם האמונה הקדושה. הצאן המקושרות, פירושו, אלו המתקשרות בקשר אחד, שאינם מתערבים עם יתר העמים, ואינם מתקשרים עמהם לעולם. בקדושה אל לו לאדם לערב את הרצונות האמיתיים שלו עם הרצונות לקבל הגויים שבנפשו.

שנו) כגוונא דא קטורת וכו': כעין זה היא הקטורת. כי בקטורת ההיא, כל המרכבות הקדושות של סוד האמונה, שהיא המלכות, היו מתקשרות בה, וכל האיברים, דהיינו הספירות, העליונים והתחתונים, של ז"א ושל מלכות, כולם מתקשרים אלו באלו, כי המרכבות הקדושות שלמטה היו מתקרבים ומתקשרים אלו באלו, שיהיו כולם ביחוד אחד, ולעלות ביחוד, למעלה, לז"א, כראוי. כך עשה יעקב, וכך עושים את ההפרדה בין טומאה לקדושה בפיטום הקטורת

שנז) וכל אינון משריין וכו': וכל המחנות האלו של יתר העמים, כולם מתפזרים ומתחלקים זה מן זה. וע"כ נקראים ישראל, גוי אחד. כי הם ביחוד וקשר אחד, וע"כ נקראים הצאן המקושרות, מה שאין כן ליתר העמים. כך קיבלו את התורה בלב אחד, וכך צריך האדם להפסיק לחיות את הרגע, את רצון הגוף, אלא להיות אחד. הגויים אינם רוצים את המספר 13 הוא גימטרייה אחד. יהודי מחפש את נקודת הקשר, בה כל פרט בא לתת ליחד את הנקודה הייחודית שלו

שנח) קטורת אסור לאקטרא וכו': קטורת אסור להקטיר זולת במזבח. ולא בכלי אחר, זולת במחתה. מי שהדין רודף אחריו, צריך לקטורת הזו, ולשוב לפני אדונו, כי היא עזרה להסיר הדינים ממנו על האדם לעשות את עבודת ההתבוננות הפנימית, מפני שהרהורי עבירה קשים לתיקון מהעבירה. יש להפעיל את הלב עם כוח החסד והדמיון כדי להגיע לנקודת חיבור נפשית ודרכה להתחבר

שנט) ובהאי ודאי מסתלקין וכו': ובזה מסתלקים ממנו הדינים בודאי, אם הוא רגיל בזה, להזכיר הקטורת ב' פעמים בכל יום, בבוקר ובערב. שכתוב, והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר. וכתוב, ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה וגו'. וזה הוא קיומו של העולם שלמטה, ושל העולם שלמעלה.

שס) בההוא אתר דלא וכו': במקום זה שאינו נזכר בכל יום מעשה הקטורת, דינים שלמעלה שורים עליו, ומגפה רבה בו, ועמים אחרים שולטים עליו עבודת הקטורת היא פנימית, ומי שלא עושה עבודה פנימית שולטים בו הדינים. משום שכתוב, קטרת תמיד לפני ה' לדורותיכם. היא עומדת תמיד לפני ה', יותר מכל העבודות האחרות.
פירוש המאמר. יש ריח העולה מבשמים מאליו, מפני שקו השמאל שממנו נמשכת הארת החכמה הנקראת ריח, הוא כבר מתוקן מיחוד ימין ושמאל, וע"כ הבשמים הנמשכים מהם מעלים ריח מאליהם בלי תקון האש. ויש ריח העולה מן הבשמים רק ע"י תקון האש, שה"ס הקטורת, והוא מפני שהבשמים נמשכים מקו שמאל שאינו מתוקן בימין, וע"כ צריכים לתקון האש, שה"ס הדינים שבמסך דחירק דקו האמצעי הממעטים הג"ר דחכמה, שיש בשמאל בלי ימין, ומיחדים אותו עם הימין. צריכים את ההפסק של המנעולא, דין כנגד דין של אותו קו שמאל
וז"ש (באות שמ"ג), כל מאן דארח בההוא תננא וכו' מההוא מעלה עשן, כי העשן העולה הוא משריפת ג"ר דשמאל בלי ימין כנ"ל מכח הדינין שבמסך דחירק, וע"כ מי שמריח בו בתקון הזה, הוה מברר לביה בברירו ונהירו בחדוא ורעותא למפלח למאריה, דהיינו שהיה מברר לעבוד לאדונו בשמחה ע"י גילוי הו"ק דחכמה ששם השמחה והרצון, ואעבר מניה זוהמא וטנופא דיצר הרע, שהיצה"ר לא יוכל עוד להכשילו להמשיך הארת החכמה ממעלה למטה, שה"ס ג"ר דשמאל, כי כבר נשרפו כליל. וז"ש (באות שמ"ה) וקיימא לבטלא חרשין ומלין בישין מביתא, כי הכשפים וכל הס"א נמשכים מג"ר דשמאל מכח החכמה שרוצים למשוך ממעלה למטה, וכיון שע"י הקטורת נשרפים ג"ר דשמאל נמצאים הכשפים והס"א בטלים. וז"ש (באות שמ"ז), ויסלק מותנא מניה ומכל עלמא וכו'. כי ע"י המשכת ג"ר דשמאל נגלית מדת הדין דמנעולא, שממנה נמשך המות לכל העולם (כמ"ש בזהר ויצא דף י"ז ד"ה וצריך ע"ש), וכיון שמעשה הקטורת מבטל את הג"ר דשמאל, נמצא מבטל גם המות לפי שיעור התקון, לו ולכל העולם.
וז"ש (באות שמ"ח), בההוא קטורת וכו' כהנא הוה חמי אתוון דרזא דשמא קדישא פרישן באוירא, היינו שהיה מתגלה מבחינת היחוד דימין ושמאל השמות המאירים בהארת ו"ק דחכמה המכונים אויר. דהיינו קומת רוח. שהיא נשארה, אחר שריפת הג"ר דשמאל. כנ"ל. וסלקין לעילא בההוא עמודא, דהיינו שהיו מאירים ממטה למעלה. ולא ממעלה למטה. וז"ש, ובההוא קטורת הוה מתקשרי קשורין עלאין, דהיינו הכחות של ימין ושמאל שלמעלה היו מתקשרים ומתאחדים זה בזה. ושייפין נחתין לאמשכא לדרגא דלתתא לעילא שספירות ז"א יורדות ונמשכות באורותיהן אל המלכות, שהיא מדרגה מאירה ממטה למעלה. כלומר כי אורות ז"א נמשכים בסוד אור זכר ממעלה למטה, וע"כ אין הארת החכמה יכולה להתגלות בז"א עצמו, להיותה מאירה רק ממטה למעלה, וע"כ צריכה לרדת למלכות ולהתגלות שם, שהיא המדרגה המאירה ממטה למעלה.
ויש הפרש בין הקטורת לקרבנות. כי בקרבנות, בתחילת הזווג והשפעת השמאל מז"א למלכות מתגלות ג"ר דשמאל, כי אי אפשר שיתגלו ו"ק בלי ג"ר, אלא שתיכף נעלמים, ולא נשאר אלא ו"ק דחכמה. אמנם גילוי ג"ר אלו של תחילת הזווג אע"פ שנסתלק, מספיק להאיר הארה מועטת אל הסטרא אחרא, שאינה ניזונה אלא מג"ר דשמאל. אלא שהיא הארה מועטת מאד, שאינה מזיקה לקדושה. מה שאין כן במעשה הקטורת, שכל עיקרה לא באה אלא לשרוף הג"ר דשמאל, נמצא שאין לסטרא אחרא שום חלק בה. ואדרבה היא בורחת כדי שלא תתבטל לגמרי. וז"'ש (באות שנ"ב) ולית בה חולקא כבשאר קורבנין ועלוון בגין דבשאר קורבנין לכלא אית חולקא וכו', כי בכל הקרבנות יש חלק לכל, דהיינו אפילו לסטרא אחרא, כנ"ל. בקטורת לא מתקשר ומתקרב בר קב"ה בלחודוי, כי כולה לא באה אלא לשריפת ג"ר דשמאל ולבטל הס"א, ולקיום ו"ק דשמאל, שהוא תקון קב"ה בלחודוי, שה"ס הקו האמצעי, כדי לקיים הארת שניהם, של ימין ושל שמאל. וכל סטרין בישין ערקין וכו', מחמת הפחד שלא יתבטלו לגמרי.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים קו-קח
1.מדוע המקדש הפנימי מכוסה מן העין?
2. כיצד הכתוב וישת לו עדרים לבדו דומה לעניין הקטורת ?
3. במה ישראל הנקראים גוי אחד דומים לקטורת וכיצד הם צריכים לשים את עצמם כך שלא תהיה נגיעה לאומות העולם?
4. על מה מצביע העובדה שצריך לקרוא את פיטום הקטורת פעמיים ביום?
5. מהו השוני המהותי בין הזבחים לקטורת והרי שניהם הם תיקון של קו אמצעי?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים קג- קה שיעור 35

הקטורת

פיטום הקטורת נאמר לפני תפילת העמידה.

כמו הציץ שהיה בנזר הקודש של הכהן הגדול, שגרם לליבות עזי הנפש שהיו נשברים, מתביישים וחוזרים בתשובה, כך היתה הקטורת שהיו מקטירים במזבח הזהב הפנימי. כל מי שהריח באותו העשן, היה מברר לבו באפן ברור ובאור, בשמחה ורצון, לעבוד את אדונו, והעביר ממנו את הזוהמא והטנופת של היצר הרע, ולא היה לו, אלא לב אחד, רצון אחד כנגד אביו שבשמים.

הציץ של הכהן הגדול, מסמל את האמת שמציצה, וכך גם הקטורת משברת את היצר הרע.

 

משום שהקטורת היא ודאי השבירה של היצר הרע, בכל הצדדים. וכמו שהציץ היה עומד על הנס, כך גם הקטורת, היתה עומדת על הנס. שאין לך דבר בעולם שישבר את הס"א, חוץ מקטורת בה היו אחד עשר סימנים כנגד י"א בחינות הטומאה.

 

כי העמדנו מה שכתוב, ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו'. כי השבירה של הסטרא אחרא, אינה אלא קטורת. משום שאין שמחה וחביבות לפני הקב"ה כמו הקטורת. ועומדת לבטל הכשפים והדברים הרעים מן הבית. הריח ועשן הקטורת, שאנשים עושים, לאותו מעשה הכשפים, הוא מבטל אותו, כל שכן הקטורת .

לא מספיק לקרא את פיטום הקטורת, אלא יש לכוון כראוי בקריאה זו. זו יכולת נפשית להתחבר למקום שהוא מעבר לקליפות, לספקות. הנפש האלוקית מחוברת לאמת, וכל שיש לעשות זה להסיר את הקליפות.

אומר האר"י הקדוש שעל ידי פיטום הקטורת מגרשים את כל החיות הרעות שבאות נגד חיות הקודש. כדי להתגבר על מגפה יש להשתמש בפיטום הקטורת, לאומרה בכוונה נכונה, בכוונת הלב בכתוב. כאשר היצר הרע רואה את הכוונה הפנימית האמיתית היה בורח.

 

דבר זה הוא גזירת ברית לפני הקב"ה, שכל מי שמסתכל וקורא בכל יום מעשה הקטורת, הוא ניצל מכל דברי כשפים שבעולם, ומכל פגעים רעים, ומהרהור רע, ומדין רע, וממות. ולא יוזק כל אותו היום, כי הסטרא אחרא אינו יכול לשלוט עליו, וצריך שיכוון בו.

 

אמר רבי שמעון, אם בני אדם היו יודעים כמה חשוב הוא מעשי הקטורת לפני הקב"ה, היו לוקחים כל מילה ומילה ממנו, ומעלים אותה עטרה על ראשם ככתר של זהב. ומי שיעסוק בה להסתכל במעשי הקטורת ולכוון בה, יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא. ויעביר המוות ממנו ומכל בני העולם הזה, וינצל מכל הדינים והצדדים הרעים, מדיני גיהנום ומדיני המלכות האחרת. כדי להיות מסוגלים לכוון בפיטום הקטורת יש להכיר ולדעת את הנפש.

כשסטרא אחרא היה רואה את עמוד עשן הקטורת כשהיה עולה, היה נכנע ובורח, ואינו יכול לקרב אל המשכן, אל לב האדם, שהוא המלכות, ומשום זה, הוא נדכה, ואחר אינו מתערב בשמחה של מעלה חוץ מהקב"ה בלבדו. 

הרצונות הלא טובים שבאדם מביאים אותו לדיכאון, ריקנות, בסוג של קיפאון וחוסר תנועה, מורידים את כח הפעולה של האדם. עבודת הקטורת היא עבודת התבוננות פנימית, ומי שמסוגל לעשות זאת, יכול יחד עם העבודה החיצונית לבוא לשלמות.


שיר השירים קג- קה שיעור 35

הקטורת

פיטום הקטורת נאמר לפני תפילת העמידה.

שמג) כגוונא דא קטורת וכו': כעין זה  כמו הציץ שהיה בנזר הקודש של הכהן הגדול, וליבות עזי הנפש היו נשברים, מתביישים וחוזרים בתשובה, היתה הקטורת שהיו מקטירים במזבח הזהב הפנימי. כל מי שהריח באותו העשן, כשהיה עולה אותו העמוד של עשן ממעלה העשן ההוא. היה מברר לבו באפן ברור ובאור, בשמחה ורצון, לעבוד את אדונו, והעביר ממנו את הזוהמא והטנופת של היצר הרע, ולא היה לו אלא לב רצון אחד אחד כנגד אביו שבשמים.

הציץ של הכהן הגדול, מסמל את האמת שמציצה, וכך גם הקטורת משברת את היצר הרע.

שמד) בגין דקטורת תבירו וכו': משום שהקטורת היא ודאי השבירה של היצר הרע, בכל הצדדים. וכמו שהציץ היה עומד על הנס, כך גם הקטורת, היתה עומדת על הנס. שאין לך דבר בעולם שישבר את הס"א, חוץ מקטורת בה היו אחד עשר סימנים כנגד י"א בחינות הטומאה.

שמה) תא חזי דהא וכו': בוא וראה, כי העמדנו מה שכתוב, ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו'. כי השבירה של הסטרא אחרא, אינה אלא קטורת. משום שאין שמחה וחביבות לפני הקב"ה כמו הקטורת. ועומדת לבטל הכשפים והדברים הרעים מן הבית. הריח ועשן הקטורת, שאנשים עושים, לאותו מעשה הכשפים, הוא מבטל אותו, כל שכן הקטורת . לא מספיק לקרא את פיטום הקטורת, אלא יש לכוון כראוי בקריאה זו. זו יכולת נפשית להתחבר למקום שהוא מעבר לקליפות, לספקות. הנפש האלוקית מחוברת לאמת, וכל שיש לעשות זה להסיר את הקליפות.

אומר האר"י הקדוש שעל ידי פיטום הקטורת מגרשים את כל החיות הרעות שבאות נגד חיות הקודש. כדי להתגבר על מגפה יש להשתמש בפיטום הקטורת, לאומרה בכוונה נכונה, בכוונת הלב בכתוב. כאשר היצר הרע רואה את הכוונה הפנימית האמיתית היה בורח. 

שמו) מלה דא איהו וכו': דבר זה הוא גזירת ברית לפני הקב"ה, שכל מי שמסתכל וקורא בכל יום מעשה הקטורת, הוא ניצל מכל דברי כשפים שבעולם, ומכל פגעים רעים, ומהרהור רע, ומדין רע, וממות. ולא יוזק כל אותו היום, כי הסטרא אחרא אינו יכול לשלוט עליו, וצריך שיכוון בו.

שמז) אמר רבי שמעון, אם בני אדם היו יודעים כמה חשוב הוא מעשי הקטורת לפני הקב"ה, היו לוקחים כל מילה ומילה ממנו, ומעלים אותה עטרה על ראשם ככתר של זהב. ומי שיעסוק בה להסתכל במעשי הקטורת ולכוון בה, יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא. ויעביר המוות ממנו ומכל בני העולם הזה, וינצל מכל הדינים והצדדים הרעים, מדיני גיהנום ומדיני המלכות האחרת. כדי להיות מסוגלים לכוון בפיטום הקטורת יש להכיר ולדעת את הנפש. 

שמח) בההוא קטורת כד וכו': בקטורת ההיא, בעת שהיה עולה ממנה עמוד העשן, היה הכהן רואה האותיות של סוד השם הקדוש פרושות באויר, ועולות למעלה באותו העמוד. אחר כך כמה מרכבות קדושות היו מסבבים אותו את השם, מכל הצדדים, עד שעלה ושמח למי ששמח, ובקטורת ההיא היו מתקשרים קשרים עליונים, ואברים, דהיינו ספירות דז"א, יורדים להמשיך אל המדרגה שמאירה ממטה למעלה, שהיא המלכות. ואז המלכות אומרת, משכני אחריך נרוצה. משום שהקטורת מקשרת קשרים למעלה ומטה, דהיינו לז"א ומלכות. מקשרת ז"א לבינה וממנו הארה למלכות

שמט) פתח ואמר ועשית וכו': פו"א, ועשית מזבח מקטר קטורת וגו'. מקרא זה יש להסתכל בו. כי שני מזבחות היו. מזבח העולות מזבח הנחושת מבחוץ, ומזבח קטורת הסמים מזהב. זה לחוץ וזה בפנים. מזבח הקטורת הוא הפנימי.

שנ) אמאי אקרי מזבח וכו': שואל, מזבח הקטורת למה נקרא מזבח, והרי אין שוחטים בו זבחים. ומזבח, נקרא על שם שזובחים בו. ומשיב, משום שמבטל ועוקד כמה צדדים רעים. ואותו הסטרא אחרא היה עקוד, וכמו עגל העקוד לשחיטה, אף כך הסטרא אחרא היה עקוד שלא היה יכול לשלוט, ולא להיות מקטרג. וע"כ נקרא מזבח.

שנא) כד ההוא סטרא וכו': כשסטרא אחרא היה רואה את עמוד עשן הקטורת כשהיה עולה, היה נכנע ובורח, ואינו יכול לקרב אל המשכן אל לב האדם, שהוא המלכות, ומשום זה, הוא נדכה, ואחר אינו מתערב בשמחה של מעלה חוץ מהקב"ה בלבדו. אתדכי, פירושו שנעשה מדוכא ומדוכדך. מלשון דכא לארץ חיתי (תהלים קמ"ג). הרצונות הלא טובים שבאדם מביאים אותו לדיכאון, ריקנות, בסוג של קיפאון וחוסר תנועה, מורידים את כח הפעולה של האדם

שנב) ולית סטרא אחרא וכו: והסטרא אחרא אינו נהנה ממנה, מן הקטורת, ואין לו בה חלק כמו שיש לו בשאר הקדמות והעולות, משום שבשאר הקרבנות, יש חלק וקריבה לכל באותו הקרבן. ובקטורת, אינו מתקשר ואינו מתקרב אלא הקב"ה בלבדו מפני שזו עבודה פנימית, וכל הצדדים הרעים בורחים, והצדדים הקדושים מתקרבים ומתקשרים אבר באבר, זה בזה, כל אחד ואחד כראוי לו. עבודת הקטורת היא עבודת התבוננות פנימית, ומי שמסוגל לעשות זאת, יכול יחד עם העבודה החיצונית לבוא לשלמות.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים קג-קה
1.מהי חשיבות של הקטורת שבבית המקדש ולמה זה דומה בבגדי הכהן הגדול?
2. כיצד ניתן היום לעשות את התיקון אם אין לנו בית מקדש?
3. מדוע קוראים למזבח הפנימי מזבח והרי הזבחים היו במזבח החיצון ולא בפנימי?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים ק- קב שיעור 34

למה בחר ה' בדוד

האדם הוא עולם קטן, ודוד המלך זו נקודה נפשית אצל כל אחד. התכונות המיוחדות של דוד המלך אמורות להביא כל אחד שעושה את העבודה הנפשית אל חדרי המלך. על האדם לעבוד כמו דוד על ביטול הגאווה שבאה לידי ביטוי בשבח השם גם כאשר קשה, וביטול האנוכיות כלומר הליכה במדבר במקום שאין אור/שפע.

משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו. כתוב, מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. בוא וראה, דוד המלך, בחר בו הקב"ה, יותר מכל המלכים שבעולם. כמו שנאמר, ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל. שואל, מהו הטעם מה כל כך מיוחד בדוד שנבחר.

ומשיב, משום שדוד, מיום שהלך אחרי הצאן במדבר, היה מסתכל שם במדבר במעשה אומנותו של הקב"ה, והיה משבח ואומר, כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו'. מנהיגי האמת של עם ישראל היו רועי צאן, וכאן ניתן היה לבחון את התכונה הנפשית שלהם. זאת בניגוד אצל פרעה שבז לרועי צאן. דוד ביטל את גאוותו בכך ששיבח את הבורא, ואת האנוכיות שלו שהלך אחרי הצאן.

במדבר, למרות שלא זוכים לשום מים, נשאר דבוק בהשם יתברך, זאת עבודת ההתמסרות הנדרשת. אדם ראשון נתן שבעים שנה מחייו לנקודה הנפשית שנקראת דוד המלך כדי שישלים את תיקונו.

היה דוד משבח בלילה, כלומר גם בזמן הסתרה, וגם כאשר נרדף ורצו להרוג אותו, לא הפסיק מלשבח את הבורא. הגאווה מפריעה לאדם להסתכל באמת ולחיות אותה, מחפש קיצורי דרך במיסטיקה ולכן אינו יכול לתקן. דוד היה בורח מפני חותנו, ובכל הצרות שהיו לו, היה משבח ומתפלל לפני הקב"ה. ועתה בהיותו במדבר יהודה, ששאול המלך היה רודף אחריו, היה אומר שירה, שכתוב, מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. במקום שהיו רודפים אחריו.

אומר דוד, אלקי"ם אל"י את"ה. אשחרך, היינו שאבקר אצלך בכל יום תמיד, שלא אחכה שתקרא לי, אלא אקום מוקדם כאשר מגיע החיסרון, השחר, ובכל מקרה אעבוד את השם.

צמאה לך נפשי: היינו, כמי שצמא לשתות, כך גם אני, נפשי צמאה לך, כמה לך בשרי, שהנפש והבשר יהיו דבקים בך. בארץ ציה ועיף בלי מים. מהו בלי מים, הוא, שאין שם אור תורה והארת האור העליון. אומר דוד גם כאשר אינני מקבל את האור, את המתנה, אני שואף להיתדבק בך, בנותן המתנה.

דוד לא מחפש את התורה לתענוג אישי, שהמדבר הוא בחינה של מקום ללא לתענוג, אלא מחזיק בתורה כדי לעשות רצון השם

אדם הראשון זכה לראות את כל הדורות אחריו,  כיון שהגיע למלך דוד, ראה אותו שאין לו חיים כלל. אמר לפני הקב"ה מי הוא זה, שאיני רואה בשבילו חיים. עד שאמר לו הקב"ה, שהוא דוד המלך. כיון שראה כך אדם הראשון, נתן לו ע' שנים משנותיו. והם ע' שנים של חיי דוד המלך.  לאחר החטא נאמר ביום אכלך ממנו מות תמות שאסור לקבל אור במלכות לפני התיקונים שיש לעשות. ויומו של הקב"ה הוא אלף שנים. כמ"ש חז"ל. וע"כ היה לו לחיות אלף שנים, ולא חי אלא תשע מאות ושלשים שנה, מפני שנתן ע' שנים לדוד המלך. רצה דוד להביא לגמר תיקון, אך היה עסוק במלחמות ומסר התפקיד לגמר תיקון לשלמה.


שיר השירים ק- קב שיעור 34

למה בחר ה' בדוד

האדם הוא עולם קטן, ודוד המלך זו נקודה נפשית אצל כל אחד. התכונות המיוחדות של דוד המלך אמורות להביא כל אחד שעושה את העבודה הנפשית אל חדרי המלך. על האדם לעבוד כמו דוד על ביטול הגאווה שבאה לידי ביטוי בשבח השם גם כאשר קשה, וביטול האנוכיות כלומר הליכה במדבר במקום שאין אור/שפע.

של) פתח ואמר משכני וגו': פו"א, משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו. כתוב, מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. בוא וראה, דוד המלך, בחר בו הקב"ה, יותר מכל המלכים שבעולם. כמו שנאמר, ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל. שואל, מהו הטעם מה כל כך מיוחד בדוד שנבחר.

שלא) בגין דדוד מן וכו': ומשיב, משום שדוד, מיום שהלך אחרי הצאן במדבר, היה מסתכל שם במדבר במעשה אומנותו של הקב"ה, והיה משבח ואומר, כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו'. מנהיגי האמת של עם ישראל היו רועי צאן, וכאן ניתן היה לבחון את התכונה הנפשית שלהם. זאת בניגוד אצל פרעה שבז לרועי צאן. דוד ביטל את גאוותו בכך ששיבח את הבורא, ואת האנוכיות שלו שהלך אחרי הצאן.

במדבר, למרות שלא זוכים לשום מים, נשאר דבוק בהשם יתברך, זאת עבודת ההתמסרות הנדרשת. אדם ראשון נתן שבעים שנה מחייו לנקודה הנפשית שנקראת דוד המלך כדי שישלים את תיקונו.

שלב) מ"ט בגין דהא וכו': מהו הטעם שאמר זה. הוא משום שבלילה, כל בני העולם שוכבים ישנים על מטותיהם, והוא היה יושב במדבר, והיה מסתכל בשמים, בלבנה, בכוכבים, ובמזלות, ובמעשי השמים, והיה אומר, כי אראה שמיך וגו'. וכתוב, ה' אדוננו מה אדיר שמך וגו', והיה ירא תמיד, ומשבח ומרומם להקב"ה.  היה משבח בלילה, כלומר גם בזמן הסתרה, וגם כאשר נרדף ורצו להרוג אותו, לא הפסיק מלשבח את הבורא. הגאווה מפריעה לאדם להסתכל באמת ולחיות אותה, מחפש קיצורי דרך במיסטיקה ולכן אינו יכול לתקן.

שלג) לבתר הוה עריק וכו': אח"כ היה בורח מפני חותנו, ובכל הצרות שהיו לו, היה משבח ומתפלל לפני הקב"ה. ועתה בהיותו במדבר יהודה, ששאול המלך היה רודף אחריו, היה אומר שירה, שכתוב, מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. במקום שהיו רודפים אחריו.

שלד) ומה אמר, אלקים וגו': ומה אמר, אלקים אלי אתה אשחרך וגו'. אלקים אלי אתה, הם ג' שמות, אלקים, זו היא מדרגתו של דוד, שהיא ספירת המלכות. אלי, זה הוא ראש, שספירה זו עומדת עליו, והוא עמוד אחד שכל העולם, שהוא מלכות, עומד עליו, שכתוב, וצדיק יסוד עולם, דהיינו יסוד דז"א. אתה, זה הוא ימין עליון דהיינו חסד דז"א, שכתוב, אתה כהן לעולם. שאתה, פירושו חסד דז"א, שנקרא כהן. וע"כ ג' מדרגות כאן, אלקי"ם אל"י את"ה. אשחרך, היינו שאבקר אצלך בכל יום תמיד שלא אחכה שתקרא לי, אלא אקום מוקדם כאשר מגיע החיסרון, השחר, ובכל מקרה אעבוד את השם.

שלה) צמאה לך נפשי: היינו, כמי שצמא לשתות, כך גם אני, נפשי צמאה לך, כמה לך בשרי, שהנפש והבשר יהיו דבקים בך. בארץ ציה ועיף בלי מים. מהו בלי מים, הוא, שאין שם אור תורה והארת האור העליון. אומר דוד גם כאשר אינני מקבל את האור, את המתנה, אני שואף להיתדבק בך, בנותן המתנה. 

שלו) כן בקדש חזיתיך וכו': שואל, מהו הטעם של הכתוב הזה. ומשיב, אלא כן בקדש חזיתיך, פירושו, אע"פ שאני במדבר הזה, במקום שהוא כך, שאין שם אור תורה ואור עליון, אני רואה אותך להתדבק בך, וחושק אליך לראות עוזך וכבודך. וזה הוא כש"כ, משכני אחריך נרוצה, שפירושו, בשעה שתמשכני אחריך, כולנו נרצה להיות עמך. כי נרוצה, הוא לשון רצון, כנ"ל. דוד לא מחפש את התורה לתענוג אישי, שהמדבר הוא בחינה של מקום ללא לתענוג, אלא מחזיק בתורה כדי לעשות רצון השם

שלז) הביאני המלך חדריו: אלו הם חדרי גן עדן. שלמדנו, כשברא הקב"ה את אדם הראשון, לקחו מעפר בית המקדש, ומשם נברא. ונפח באפיו נשמת חיים, ומשם פתח לו פתח גן העדן, והכניסו בע' חדרים והיכלות קדושים, ועשה לו עשר חופות, כעין אלו החופות שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים בגן עדן. והמלאכים העליונים היו רוקדים לפניו. והיתה שם שמחה.

שלח) ותמן אעבר קב"ה וכו': ושם העביר הקב"ה לפניו, הרוחות והנשמות העתידים והנועדים להיות בבני אדם שיצאו ממנו.

שלט) כיון דמטא למלך וכו': כיון שהגיע למלך דוד, ראה אותו שאין לו חיים כלל. אמר לפני הקב"ה מי הוא זה, שאיני רואה בשבילו חיים. עד שאמר לו הקב"ה, שהוא דוד המלך. כיון שראה כך אדם הראשון, נתן לו ע' שנים משנותיו. והם ע' שנים של חיי דוד המלך נתן לו את בחינת ז"ת. וכל אבר ואבר מכל אבריו של אדם הראשון נתן לו חיים משלו, וחסרו מאדם הראשון ע' שנה מאלו אלף השנים שהיו לו לחיות. פירוש. כי נאמר ביום אכלך ממנו מות תמות שאסור לקבל אור במלכות לפני התיקונים שיש לעשות. ויומו של הקב"ה הוא אלף שנים. כמ"ש חז"ל. וע"כ היה לו לחיות אלף שנים, ולא חי אלא תשע מאות ושלשים שנה, מפני שנתן ע' שנים לדוד המלך. רצה דוד להביא לגמר תיקון, אך היה עסוק במלחמות ומסר התפקיד לגמר תיקון לשלמה. 

שמ) כתיב משכני אחריך וכו': כתוב, משכני אחריך נרוצה. היינו כי אותיות השם הקדוש היו חקוקות למעלה בז"א, ולמטה במלכות. ובשעה שהאותיות האלו, של המלכות, היו בולטות ועולות אל האותיות האחרות, של ז"א, כל אלו המחנות הקדושים של המלכות, היו נוסעים במסעיהם באימה ובבושה. משום שאין להן עזות, כלפי האותיות העליונות מפני שההשתוקקות היתה יותר גדולה מהחסדים. בושה היא לקבל את החכמה בלי חסדים, שאז זו חוצפה לבקש את האור, לבקש את המתנה ולא את הקשר לנותן המתנה.

שמא) מהכא, כל אינון וכו': מכאן נשמע, שכל אלו בני העולם שאין להם בושה, אין להם חלק לעולם הבא. כל אלו עזי המצח שהיו בהם בישראל, כשהיו מסתכלים באותיות השם הקדוש שבציץ נזר הקדש של הכהן הגדול, היו נשברים לבבותיהם, ומסתכלים במעשיהם אם הם טובים, משום שהציץ על אות ונס היה עומד, שכל מי שהסתכל בו, היה מתבייש ממעשיו.

שמב) אתוון דרזא דשמא וכו': האותיות של השם הקדוש הויה, שהיה חקוק על הציץ, היו מאירות ובולטות ונוצצות. כל מי שהסתכל באותה התנוצצות, היה רואה האותיות כשהן בולטות, ופניו נופלים מאימת אדונו, ומשבר לבו לפני הקב"ה.

שיר השירים צז- צט שיעור 33

ביאור הכתובים לפי א"ב דאתבש

בזוגות האותיות של סדר אתב"ש,  א זכר ת נקבה, ש זכר ב נקבה, ג זכר ר נקבה.

טרם הזיווג המלכות, הנקבה נמצאת במצב א' כלומר יש בה השתוקקות גדולה, אך עדיין אין בה את החסדים של הזכר.  משכני אחריך נרוצה, אי אפשר לקבל חכמה/שפע בלי החסדים של הזכר. כי ישנה סכנה שיבוא פרעה/הנחש לקחת את האור. אך כאשר היא מתקשטת לכבוד בעלה, כלומר עוברת ממצב א' הוא ההשתוקקות, למצב ב' בו הסכימה לבוא בקדושה, ובאה ברצון ואומרת משכני, זאת לאחר שמיעטה עצמה, ואומרת לזכר, נעשה את התיקון, ניקח את הרצון כחומר גלם לבניית היחד. זו הגישה שהלב צריך לבוא איתה למוח ולקבל חסדים.

בשלב זה היא מקבלת על עצמה את השׂכל הישר, לא השׂכל כפי שהיא חושבת, אלא כפי שהמשפיע מבין את החכמה שזו בחינת החיבור של אות ג' עם ר'.

המעבר מאות ד' לאות ה' בה יש כבר שפע של הארת חכמה. האות צ הצדיק מבריח את האות ק שלא מאפשר לה לינוק מהקדושה.

 

אחר שהנחש ברח מפני שהקדושה יוצאת עם זנב עם האות ץ למטה למקום שהאות ק ירדה להזין הקליפות, והנחש רואה שהצדיק פועל, יוצאת הכלה אל אהובה, ועוברת מאות ד', ובאה באות ה', ויוצאת אליו, והשמחה נשלמת מכל הצדדים, בלי קטרוג אחר, ובלי בלבול.

מלמד כאן שאם יש לאדם מלחמה בין הערך לחשק, הוא יכול להתגבר ע"י מסך דחיריק שיכול לתלות את החשק על העץ כלומר לתלות על עץ הדעת את החשק בידיעה שזה אסור להיתלות בעץ הדעת.


שיר השירים צז- צט שיעור 33

ביאור הכתובים לפי א"ב דאתבש

בזוגות האותיות של סדר אתב"ש,  א זכר ת נקבה, ש זכר ב נקבה, ג זכר ר נקבה.

טרם הזיווג המלכות, הנקבה נמצאת במצב א כלומר יש בה השתוקקות גדולה, אך עדיין אין בה את החסדים של הזכר, כאן עליה לבקש משכני אחריך. אי אפשר לקבל חכמה/שפע בלי החסדים של הזכר.

כאן ישנה סכנה שיבוא פרעה/הנחש לקחת את האור. אך כאשר היא מתקשטת לכבוד בעלה, כלומר עוברת ממצב א הוא ההשתוקקות, למצב ב בו הסכימה לבוא בקדושה, באה ברצון ואומרת משכני, זאת לאחר שמיעטה עצמה, ואומרת לזכר, נעשה את התיקון, ניקח את הרצון כחומר גלם לבניית היחד. זו הגישה שהיא, הלב צריכה לבוא אליו, למוח לקבל חסדים. 

בשלב זה היא מקבלת על עצמה את השׂכל הישר, לא השׂכל כפי שהיא חושבת, אלא כפי שהמשפיע מבין את 

החכמה שזו בחינת החיבור של אות ג עם ר.

המעבר מאות ד לאות ה בה יש כבר שפע של הארת חכמה. האות צ הצדיק מבריח את האות ק שלא מאפשר לה לינוק מהקדושה. 

שכ) וכלה נפקת לגביה וכו': אחר שהנחש ברח מפני שהקדושה יוצאת עם זנב עם האות ץ למטה למקום שהאות ק ירדה להזין הקליפות, והנחש רואה שהצדיק פועל, יוצאת הכלה אל אהובה, ועוברת מאות ד', ובאה באות ה', ויוצאת אליו, והשמחה נשלמת מכל הצדדים, בלי קטרוג אחר, ובלי בלבול. וז"ס הצירוף ה"ץ, דא"ת ב"ש. אומר דלה מפני שלא ניתן לקבל אור במצב א ובמצב ב יש את המסך דחיריק.
ביאור הדברים. נודע שיש ב' מצבים במלכות (כמ"ש בפלפה"ס אות פ"ח) שבמצב הא' חכמה בלי חסדים היא מקבלת מקו שמאל דבינה, בלבד, ואין לה חיבור עם הקו האמצעי ולא היתה יכולה להאיר בלי חסדים דימין, שאז היה קטרוג הירח, ונתמעטה המלכות ובאה למדרגה שמתחת ז"א, שאז היא מקבלת הכל מז"א, שהוא הקו האמצעי, הממעט קו השמאל מג"ר דחכמה ומיחדו עם הימין, וכיון שהארת החכמה נתלבשה בחסדים, היא יכולה להאיר. ע"ש. והנה דבר זה של מצב א ומצב ב נשנה בכל זווג וזווג של המלכות עם ז"א, שבשעה שמקבלת חכמה מז"א, בסו"ה שמאלו תחת לראשי, אז נתעורר בה תחילה המצב הא', שהוא שמאל בלי ימין, דהיינו מטרם שהקו האמצעי מיעט את ג"ר דחכמה. אשר אז אפשר להמשיך החכמה מקו שמאל ממעלה למטה, שה"ס ג"ר דחכמה, שכל הקליפות חושקות להמשיך אותה. ולפיכך תיכף מתקרב הנחש לינוק ממלכות, ולהמשיך החכמה ממעלה למטה. כאשר בא לקו אמצעי ממעט ג"ר דחכמה, ואז אי אפשר להמשיך ממעלה למטה. בגלל שקו אמצעי מאפשר לקבל רק ו"ק דחכמה, ועצם האפשרות לקבל גורמת לקליפה לרצות להמשיך ג"ר שכמובן שכל זמן שאוחזים בקו אמצעי, במסך דחיריק מתגברים על הטומאה, על ק שרוצה לינוק ולקחת החכמה אליה. עיקר העניין הוא שבמצב א רוצה הטומאה למשוך ג"ר דחכמה.
וז"ש (באות שט"ו), בשעתא דאיהי אמרת נזכירה דודיך מיין, דהיינו בתחילת הזווג, שנתעוררה בה יניקת השמאל בלי ימין מהמצב הא', דהיינו ג"ר דחכמה, כנ"ל, אז אידכרת דהא ערלה אתייא וכו' בגין למיטל חולקא בחדווא דקודשא, שכיון שהיא מרגישה בהארת ג"ר דחכמה תיכף נזכרת בנחש, שהוא הקליפה שנקראת ערלה, שיבא להמשיך החכמה דקדושה אל הטומאה, דהיינו שימשיך החכמה ממעלה למטה. וז"ש, וכד איהי חמת ליה דאחיד מסאבא, כשהמלכות רואה אחיזת הטומאה וכו', אזעירת גרמה בגין למיהב ליה תמצית דחיק זה מה שעושה ד מקטינה עצמו כמו במצב א , היא ממעטת עצמה כמו שהיתה במצב הא' שאז היתה החכמה בבחינת אור חשוך, כדי לתת לו הארה מועטת עד כמה שאפשר, שלא יספיק לו להמשיך ממעלה למטה. ואז נבחן, שהמלכות היא בסוד האות ד', שהיא דלה ועניה מאור. והקליפה היא בצורת האות ק'. שהרגל שלה נמשכת למטה מן השורה, הרומזת על תשוקתה להמשיך החכמה ממעלה למטה. וז"ש, וכדין ד' יהיב לאות ק', ואת ק' אתפשט בחדוא לנטלא חולקא מגו מקדשא, שאז, כיון שהקליפה נדבקה בשולי המלכות לינק ממנה, נמצאת שהמלכות, שהיא אז בסוד ד' כנ"ל, נותנת מהארתה לאות ק', שהיא הערלה הטמאה, והאות ק' מתפשטת בשמחה, דהיינו שממשכת רגלה למטה, כדי לקחת חלק מן הארת המלכות, ולהמשיכה כחפצה, מלמעלה למטה. וז"ש (באות שט"ז), ועל דא אחזיאת גרמה בחדוה, ד', דהיינו כדי לא להוציא אורות הקדושה אל הטומאה היא מראה את עצמה בצורת ד', בשמחה. כלומר שמדעתה ומרצונה היא מחזירה עצמה לבחינת דלות האור, כמו שהיתה במצב הא'.
וז"ש (באות שי"ז), כד חמת, חייבא דא, את ק' דאתפשטא כנחש, כשהמלכות ראתה את האות ק' הרשעה, שמתפשטת כנחש, דהיינו דפשיט זנביה, שפושטת את זנבה, שהיא רגלה של הק' הנמשכת למטה מן השורה, ואתקיף ליה בחדוא, לינקא מן מקדשא, אשר בפשיטת רגלה זו היא מתקיפה בחוצפה את המקדש, להמשיך החכמה ממעלה למטה, כנ"ל, וכו'. וז"ש (באות שי"ט), בשעתא דא אמרת מישרים. בשעה זו, כדי להבריח את הערלה הטמאה, היא אומרת, מישרים אהבוך. ואדכרת את חד מאינון מישרים, דהיינו שממשכת אות אחת מן המנצפ"ך של ז"א, שה"ס הארת החכמה המיוחדת עם החסדים שבימין, על ידי כח מסך דחירק שבקו האמצעי, הממעט ג"ר דחכמה שבשמאל, ומיחדה עם הימין (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח) שמשום זה נקראות המנצפ"ך מישרים, משום שכח המסך דחירק של הקו האמצעי שולט עליהם, והקו האמצעי נקרא ישר, ע"כ נקראים גם הם מישרים (כנ"ל אות רצ"ז בהסולם), והמסך דחירק מבריח את הערלה שהיא מה שהאות ק רוצה לקבל ממצב א.
וז"ש, כדין נפקא את תקיף זנבא פשיט לתתא חמשין אמין וכו' ודא איהי את ץ'. דהיינו הץ' דמנצפ"ך. כי ה' אותיות מנצפ"ך כסדרן, הן, ך', ם', ן', ף', ץ'. וה"ס ה' ספירות (כנ"ל אות רצ"ז בהסולם ע"ש), וכל ספירה כלולה מעשר, והם חמשים אמה, שסיומם הוא באות האחרונה שהיא ץ', שז"ס העץ שנתלה עליו המן, שהיה גבוה חמשים אמה. וז"ש, ודא איהי את ץ', כי בספירה האחרונה, נמצא כח המסך דחירק הזה, שהוא השער הנ'. שהמן נתלה עליו מלמד כאן שאם יש לאדם מלחמה בין הערך לחשק, הוא יכול להתגבר ע"י מסך דחיריק שיכול לתלות את החשק על העץ כלומר לתלות על עץ הדעת את החשק בידיעה שזה אסור להיתלות בעץ הדעת, וז"ש, כיון דזקיף האי נחש עינוי, וחמא להאי זקפא, כיון שהנחש רואה כח הדין שבץ', שהוא עמוד התליה של המן, כדין אתפרש מגו מקדשא ועריק, אז נפרד מן המקדש ובורח. כי כח הדין הזה, ממעט את השמאל, וכל הנמשכים ממנו (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח ע"ש).
ונודע שהמצב הא' של המלכות נקרא ד', על שם שהיא דלה ועניה. ובמצב הב' אחר שקבלה הארת הקו האמצעי, היא נקראת ה', בסוד הנקודה האמצעית הרוכבת על המרכבה של ד' (כנ"ל בזהר חדש בראשית אות ל"ח). וז"ש (באות ש"כ), וכלה נפקת וכו' ואתעברת מאת ד' ועיילא באת ה' וכו'. שאז היא עשירה ומלאה בכל טוב.

שכא) הכא אית לאסתכלא וכו': חוזר על הדברים כדי לבארם ביותר. כאן יש להסתכל. בשעה שאמרה משכני, הוא, ז"א, א', והיא, המלכות, ת'. ובשעה שאמרה אחריך נרוצה, היא ב', והוא ש'. ובשעה שאמרה, נגילה ונשמחה בך, הוא ג', והיא ר'. ובשעה שבא הנחש, דהיינו כשאמרה, נזכירה דודיך מיין, היא, המלכות, ד' ואותו המקטרג הוא ק'. ושואל, למה מתחלפות האותיות כל כך ממקום למקום, הוא, ז"א, מתחלף באותיות אחרות, והיא, המלכות, מתחלפת באותיות אחרות.

שכב) אלא בשעתא דאמרת וכו': ומשיב. אלא בשעה שהמלכות אומרת משכני, אין אות שתמשיך את המלכות זולת הא', שהיא האות המאירה בבחינת האור הראשון. שהוא סוד הימין, שהוא חסד, כי הימין מקרב אותה תמיד, ומחזיק בה, להמשיכה למעלה. ומשום זה הוא א' והיא ת', שהמלכות שהיא ת', מתקשטת בכל הצדדים עוברת ממצב א למצב ב מוכנה למעט עצמה, כדי לעלות למעלה, לז"א, וע"כ משבחת, וחוזרת להתעורר למעלה. ונתבאר טעם יחוד ז"א ומלכות בצירוף א"ת דא"ת ב"ש. א סוד אות וו, היא ת אומרת לו מושכני, א יורדת למשוך אותה עם ה וו שבאות א, עם המסך. 

שכג) ובשעתא דאמרת אחריך וכו': ובשעה שהמלכות אומרת, אחריך נרוצה, אחרי שמשך אותה היא מסכימה ואומרת אחריך נרוצה  הנה כל המחנות הפנימיים שלה, שהם בחינת גוף שלה שהיא סומכת עליהם, היא לוקחת אותם אצלה, והיא בית לקבל את המחנות, שה"ס ז' הנערות שלה (כנ"ל אות קנ"ט בהסולם) ולהביאם אל המלך. כש"א, בתולות אחריה רעותיה מובאות לך. וע"כ היא בית, דהיינו ב'. והוא, ז"א, מתעטר בש', ופותח ההיכלות, שהם חדרי המלך כדי לתת לה להיכנס עם נערותיה, שה"ס ג"ר, המרומזות בצורת ש' (כנ"ל אות שי"ג), לקבלה ולהביאה אליהם. ונתבאר טעם יחוד ז"א ומלכות בצירוף ב"ש דא"ת ב"ש.

שכד) ובשעתא דאמרת נגילה וכו': ובשעה שאמרה המלכות, נגילה ונשמחה בך, הוא שמחת הצדיקים, שהם יסוד דז"א ויסוד דמלכות, הנקראים צדיקים, שנזדמן לשמחה איך מקבלת שמחה לאחר שמיעטה עצמה, אלא על ידי אותן שבע נערות, הן הרצונות שהביאה איתה ממצב א עם רצון לחכמה. ועל כן הוא ג' שה"ס כ"ב אותיות, דהיינו שליטת החסדים, כנ"ל, והיא המלכות, ר'. כי אז היא נתתקנה לבדה, דהיינו בלי ז' הנערות, ונפרעה אליו לקחת שמחת המקום ההוא, כאשה שנפרעה להשתמש בבעלה.
פירוש. כי בשעה שאמרה אחריך נרוצה, דהיינו בצירוף ב"ש, לקחה המלכות עמה את שבע הנערות, שה"ס הכלים דאחורים של המלכות המקבלים חכמה (כנ"ל אות שכ"ג, וכנ"ל אות קנ"ט ע"ש), והביאה אותן אל המלך לאות ש. שהיא מפני שרצתה לקבל גם חכמה מז"א, והם בית הקבול לחכמה. אבל בזמן הזווג עם ז"א, אינה מקבלת אלא חסדים בלבד, וע"כ אינה צריכה עתה לשבע הנערות. וז"ש, אתתקנת איהי בלחודהא, דהיינו רק לקבלת החסדים בלבד בצירוף ב ש. וע"כ אינה צריכה עתה לתקן את שבע הנערות, שהן מקבלות חכמה. ונתבאר טעם יחוד ז"א ומלכות בצירוף ג"ר דא"ת ב"ש. 

שכה) ובשעתא דאמרה נזכירה וגו': ובשעה שהמלכות אמרה, נזכירה דודיך מיין, קרב אותו מקטרג, להמשיך החכמה ממעלה למטה, וכיון שראתה אותו, עשתה עצמה עניה בסוד אות ד', כדי שלא יטמא את המקדש את המלכות. ואותו המקטרג, פשט את זנבו בשמחה כדי לקבל מתענוג השמחה, דהיינו להמשיך הארת החכמה ממעלה למטה (כנ"ל אות שט"ו), וע"כ צורת המקטרג היא באות ק', שרגלה נמשכת למטה מן השורה כנ"ל. ונתבאר הטעם של הצירוף ד"ק שבא"ת ב"ש. נותנים ליצר הרע רק כדי חיותו, ממילא המלכות כאן שמה עצמה עניה

שכו) עד דאמרת מישרים וכו': עד שהמלכות אמרה, מישרים, ונתגלתה הץ', ואותו המקטרג ברח. והמלכות באה ועברה מאות ד', ונכנסה באות ה', ואז נתגלה מישרים. שזהו הצירוף ה"ץ דא"ת ב"ש (כנ"ל אות שי"ט וש"כ), שהוא מישרים, כלומר שהץ' היא מישרים, דהיינו ממנצפ"ך (כמ"ש שם), וכן הצירוף ו"ף מא"ת ב"ש, הוא מישרים. כי הף' היא מישרים. 

שכז) ועל דא מתחלפי וכו': ועל כן האותיות, דצירופי א"ת ב"ש, מתחלפות ממקום למקום וממדרגה למדרגה, כי כל צירוף מורה על יחוד אחר, כמו שנתבאר, והכל הוא בסוד אותיות התורה. אשריהם העם הקדוש, שהם דבקים במלך העליון, והכל נתתקן בשבילם  כדי שיוכלו לתקן לקבלת ההארה.

שכח) חדי רבי שמעון וכו': שמח ר' שמעון, אמר לו אליהו, רבי, פתח פיך ויאירו דבריך לפני עתיק יומין. פתח ר"ש ואמר, אם טוב לפני אדוני, שאשאל ממנו שאלה אחת. אמר ליה, רבי. קשר שאילת רשות בחקיקות האורות מה הוא. כלומר למה צריכים האורות לנטילת רשות.

שכט) א"ל הה"ד משכני וכו': א"ל אליהו, ז"ש, משכני אחריך נרוצה. כי משכני, פירושו תן לי רשות, ואז אחריך נרוצה, כנ"ל. כי במקום שהולך רשות של המלך העליון, שם הולכים כולם ונמשכים אחריו. עתה רבי, אמור דבריך וערוך את כלי הזיין שלך.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים צז-צט
1.הסבר כיצד הץ' מבריחה את הק' ומדוע מאפשרת במצב זה להיות מצורפת לה שיצאה מבחינת הד'?
2. מדוע שאומרת משכני רק הא' יכול למשוך אותה?
3. איזה הארה מקבלת שאומרת אחריך נרוצה ומדוע זה מאפשר לה לומר אח"כ נגילה ונשמחה בך?
4. מיהם ז' הנערות שהביאה המלכות לחדרי המלך ובאיזה מצב אינה צריכה לז' הנערות?
5. כיצד באמרה מישרים אהבוך מצליחה לסלק את הק' ויתרה מכך הד' הופכת לה'?
6. מה שאל רשב"י את אליהו ומה ענה לו אליהו?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים צד- צו שיעור 32

ביאור הכתובים לפי א"ב דאתבש

אתב"ש הוא צירוף אותיות של זכר ונקבה, האות הראשונה עם האחרונה אות שניה ב עם אות אחת לפני אחרונה ש. האותיות למפרע שהם צד הדין באות מהאות ת עד האות א, והאותיות באורח ישר, קו ימין הם על סדר א,ב,ג

בנפש האדם הרצון להשפיע הוא הזכר, קו ימין, רצון לקבל שמאל צד הנקבה. וכך גם באותיות. את הזכר והנקבה יש לחבר כדי להגיע לשלמות. חיבור זה אפשרי רק בפעולה של קו אמצעי. לכל זוג אותיות מבנה המתאים לחיבור כמו א שמושכת את האות ת המייצגת את הרצון הגדול. ב מושכת את האות ש וכך הלאה.

צירוף א ואות ת זה חיבור שמראה שמוכנים להביא את הרצון למקום העבודה הנפשית, בחינת מושכני. הצירוף אחריך נרוצה ב ואות ש כאן ב נקבה ואות ש זכר. באה האות ב אומרת אחריך נרוצה, הרצון שלי לבוא אליך. בצירוף הראשון הזכר בא אל הנקבה, ובצירוף שני הנקבה כבר מתאווה אליו.

צירוף האות ג עם האות ר נגילה ונשמחה בך, פתוחה כדי לקבל הארה מהזכר, לקבל מכל כ"ב האותיות, אך יש להיזהר מאותיות מנצפ"ך שהם מהשמאל, אז מגיעים לנזכירה דודיך מיין, שזהו הצירוף שך ד עם האות ק שעליה להראות עצמה כדלה ולא כשמחה מעולם הזה, אלא שמחה מהאמת.

מצד אחד צריך להגיע לנגילה ונשמחה בך, ומצד שני ממשיך הפסוק נזכירה דודיך מיין. כלומר שמחה היא חשובה בעבודת השם, אך מסוכנת כאשר אדם שמח ומראה שמחתו בדברים חיצוניים גשמיים. יש יין משמח ויש יין משכר. השיכורים המקבלים את האור ממעלה למטה באים כחצופים. מהקליפה אסור ליהנות, וכל העולם הזה הוא קליפה, אותה צריך רק לשמר עד שמגיעים לגמר תיקון, אך לא להפוך את החיצוניות לעיקר.

 

האות ב באה חדרי המלך, אחריך נרוצה. היא יכולה להיכנס לחדרי המלך רק כאשר היא מקושטת בחסדים, שהיא מיוזמתה אומרת אחריך נרוצה

ובשעה שהמלכות אומרת נגילה ונשמחה בך, באה הג', שהיא ז"א, להתדבק באות ר', שהיא המלכות. כי אז יש שמחה ורצון בכ"ב האותיות, שבשלמות באות ג', שהיא ז"א. והאות ר' פורעת את עצמה אליו לקבל ממנו, בלי בושה.כשישנה אהבה אין בושה בקבלה.

כי צורת ר', היא, כמו חצי עיגול, שהיא צורת בית קבול והוא, הג' בא להתדבק בר' ולהשפיע לה ברצון. בצירוף ג"ר אינה בושה, להיותה במצב הב', וכבר היא קטנה מיעטה עצמה ובאה בהתמסרות ליחד, מוכנה לשלם מה שצריך כדי לזכות ביחד.

 

המלכות נקראת דלות ועוני. דלות זו טובה מפני שאם היא תיתן את האור לאות ק אז העורלה באה להאחז. הקליפה מקבלת מעט אור כדי שתשמור את הפרי עד שתגדל.

אדם רואה שהוא נהנה מהגשמיות בעולם הזה, עליו להראות כדל, להקטין עצמו, לא להראות שבזה הוא שמח, שהרי הקליפה צריכה להיות ניזונת מהגשמיות, ואין לתת לה יותר מחיותה, מפני שהיא מחזיקה את הרצונות. האיזון הנכון הוא מרעיבו שבע, משביעו רעב.

ויאמר יעקב לבניו למה תתראו. דהיינו, למה אתם מראים את עצמכם, שאתם בשובע ובעושר, הרי רשעי העולם אצלכם, שירצו לינק מכם, ע"כ, הראו את עצמכם עניים ורעבים. וע"כ הראתה המלכות את עצמה בצורת דלת בשמחה.

כאשר מחזיק אדם ערך גדול לפנימיות, אז לא יראה חשיבות גדולה לחיצוניות. אצל הגויים האסתטיקה החיצונית בראש סדר העדיפויות אצלם, ובד"כ רקובים מבחינה פנימית. אצל ישראל הנקודה הפנימי חשובה.


שיר השירים צד- צו שיעור 32

ביאור הכתובים לפי א"ב דאתבש

אתב"ש הוא צירוף אותיות של זכר ונקבה, האות הראשונה עם האחרונה אות שניה ב עם אות אחת לפני אחרונה ש. האותיות למפרע שהם צד הדין באות מהאות ת עד האות א, והאותיות באורח ישר, קו ימין הם על סדר א,ב,ג

בנפש האדם הרצון להשפיע הוא הזכר, קו ימין, רצון לקבל שמאל צד הנקבה. וכך גם באותיות. את הזכר והנקבה יש לחבר כדי להגיע לשלמות. חיבור זה אפשרי רק בפעולה של קו אמצעי. לכל זוג אותיות מבנה המתאים לחיבור כמו א שמושכת את האות ת המייצגת את הרצון הגדול. ב מושכת את האות ש וכך הלאה.

צירוף א ואות ת זה חיבור שמראה שמוכנים להביא את הרצון למקום העבודה הנפשית, בחינת מושכני. הצירוף אחריך נרוצה ב ואות ש כאן ב נקבה ואות ש זכר. באה האות ב אומרת אחריך נרוצה, הרצון שלי לבוא אליך. בצירוף הראשון הזכר בא אל הנקבה, ובצירוף שני הנקבה כבר מתאווה אליו. 

צירוף האות ג עם האות ר נגילה ונשמחה בך, פתוחה כדי לקבל הארה מהזכר, לקבל מכל כ"ב האותיות, אך יש להיזהר מאותיות מנצפ"ך שהם מהשמאל, אז מגיעים לנזכירה דודיך מיין, שזהו הצירוף שך ד עם האות ק שעליה להראות עצמה כדלה ולא כשמחה מעולם הזה, אלא שמחה מהאמת.

מצד אחד צריך להגיע לנגילה ונשמחה בך, ומצד שני ממשיך הפסוק נזכירה דודיך מיין. כלומר שמחה היא חשובה בעבודת השם, אך מסוכנת כאשר אדם שמח ומראה שמחתו בדברים חיצוניים גשמיים. יש יין משמח ויש יין משכר. השיכורים המקבלים את האור ממעלה למטה באים כחצופים. מהקליפה אסור ליהנות, וכל העולם הזה הוא קליפה, אותה צריך רק לשמר עד שמגיעים לגמר תיקון, אך לא להפוך את החיצוניות לעיקר. 

שז) כתיב והמלך שלמה וגו': כתוב, והמלך שלמה ברוך וכסא דוד נכון עד עולם. שואל, למה נקרא כך. ומשיב, אלא והמלך שלמה, היינו המלך שהשלום שלו, שהוא יסוד ז"א. כי בכמה מקומות כתוב המלך סתם, ולא כתוב המלך שלמה. אלא המלך סתם, אומר על בית דוד, שהוא מלכות. המלך שלמה, על המלך שהשלום שלו שמחבר זכר ונקבה כמו יסוד שמחבר נצח הוד, והוא הכלל של ז"א שנותן את האור למלכות, אומר, שהוא ז"א.

שח) ברוך דהא כדין וכו': והמלך שלמה ברוך. ברוך, פירושו, כי אז נביעת הברכות אינם חדלים למעלה ולמטה. ברוך, פירושו, שכל הברכות נובעות משם. שיתברכו כל העולמות, ושיאירו כל האותיות, כולם בחבור אחד, בשלמות אחת. הברכה באה ממקור עליון ומצרפת את כולם בחיבור אחד

שט) וכדין ירתא שמא וכו': ואז, האות האחרונה שבשם הקדוש, שהיא מלכות, יורשת את השם הזה, שתהיה נקראת גם היא ברוך. שכתוב, ברוך ה' אלקי וכו' דוד אבי. שהיא מלכות  כלומר גם דוד יורש את השם הזה.

שי) דכד אתקרי ברוך וכו': כי כשהמלכות נקראת ברוך, אז הכל הוא שם שלם כראוי, וכל העולמות מתברכים ממקור החיים, שהוא בינה, ושם זה, ברוך, הוא למעלה ולמטה, לפעמים למעלה, בז"א. ולפעמים למטה, במלכות. אשרי אתם עם קדוש, שסודות קדושים עליונים מתגלים לכם.

שיא) כד מתחברין אתוון וכו': כשהאותיות של השם הקדוש מתחברות אז יורדת הו', שהיא ז"א, להמשיך את הה', שהיא מלכות, ממטה למעלה, להיות חיבור אחד. וזה סוד האלפא ביתא דא"ת ב"ש, וכו'. כי אז האותיות של האלפא ביתא א"ת ב"ש, יורדות ועולות. הא' יורדת אל הת' להמשיכה אליו, שיתחברו אלו באלו. הב' עולה אל הש', ממטה למעלה. כי נמשכת מלמטה, ממלכות, ורוצה להתעטר בבעלה, ז"א, שהוא למעלה.

שיב) א' רזא דו' וכו': ומפרש דבריו. א' היא סוד ו', שהיא ז"א, שהוא רוצה להקים את הכלה, שהיא המלכות, באלו השירים, שהיא מעוררת מלמטה בעת שהיא מתקשטת שעוברת מבחינה א לבחינה ב. בחינה א חוכמה בלי חסדים, ולא יכולה להאיר למרות שיש בה השתוקקות. הקישוט מעבר למצב ב שיש בה חסדים. וז"א נותן לה יד להמשיכה אליו, והאותיות שמחות זו לזו. בשעה שהיא אומרת אליו משכני, אז הא', שהיא ו', דהיינו ז"א, יורדת אל הת', שהיא מלכות, להמשיכה אליו.

שיג) ובשעתא דאיהי אמרת וכו': ובשעה שהיא אומרת, אחריך נרוצה, עולה הב', שהיא המלכות, ורצה אחר הש', שהיא ו', דהיינו ז"א, ואז היא נכנסת לחדרי המלך, שהם ג' נקודות, שהן ג"ר, וחדרים, שהם חג"ת, ואכסדרין אל החדרים, שזו היא צורת האות ש' שבה ג' נקודות מלמעלה, ומסדרונות אל החדרים, שהם ג' ווין שבה, ובסיסה למטה, שג' הווין מתקשרות בו. וז"ס הצירוף ב"ש.

האות ב באה חדרי המלך, אחריך נרוצה. היא יכולה להיכנס לחדרי המלך רק כאשר היא מקושטת בחסדים, שהיא מיוזמתה אומרת אחריך נרוצה

שיד) ובשעתא דאמרת נגילה וכו': ובשעה שהמלכות אומרת נגילה ונשמחה בך, באה הג', שהיא ז"א, להתדבק באות ר', שהיא המלכות. כי אז יש שמחה ורצון בכ"ב האותיות, שבשלמות באות ג', שהיא ז"א. והאות ר' פורעת את עצמה אליו לקבל ממנו, בלי בושה.כשישנה אהבה אין בושה בקבלה כי צורת ר', היא, כמו חצי עיגול, שהיא צורת בית קבול והוא, הג' בא להתדבק בר' ולהשפיע לה ברצון. וז"ס הצירוף ג"ר. פי'. שיש צירוף ג"ד בסוד גואל דלים, ועכ"ז נשארת ד' שהיא לשון דלות ועוני מפני שחסרה חסדים. והטעם כי ד' נמשכת ממצב הא' שבמלכות, שהיא אז בבחינת ג"ר דחכמה ע"כ היא בושה לרדת ולקבל מז"א חסדים. וע"כ נשארת ד'. משא"כ בצירוף ג"ר אינה בושה, להיותה במצב הב', וכבר היא קטנה מיעטה עצמה ובאה בהתמסרות ליחד, מוכנה לשלם מה שצריך כדי לזכות ביחד.

שטו) בשעתא דאיהי אמרת נזכירה דודיך מיין, אידכרת דהא ערלה אתייא גו אינון אוכלוסין, לערבבא חדוהא לערבב את השמחה ע"י היין המשכר, בגין למיטל חולקא בחדווא דקודשא. וכד איהי חמת ליה, דאחיד מסאבא בשיפולי מקדשא, כדין איהי אזעירת גרמה, בגין למיהב ליה תמצית דחיק וסתים, כמו שנובע מתוך האבן שאז המלכות נקראת דלות ועוני. דלות זו טובה מפני שאם היא תיתן את האור לאות ק אז העורלה באה להאחז. וכדין ד' יהיב לאת ק', ואת ק' אתפשט בחדווא, לנטלא חולקא מגו מקדשא. הקליפה מקבלת מעט אור כדי שתשמור את הפרי עד שתגדל.

אדם רואה שהוא נהנה מהגשמיות בעולם הזה, עליו להראות כדל, להקטין עצמו, לא להראות שבזה הוא שמח, שהרי הקליפה צריכה להיות ניזונת מהגשמיות, ואין לתת לה יותר מחיותה, מפני שהיא מחזיקה את הרצונות. האיזון הנכון הוא מרעיבו שבע, משביעו רעב

שטז) ועל דכלה דא וכו': ומשום שכלה זו, דהיינו המלכות, היא קדושה, ואין לה לתת אל הטומאה, ע"כ היא עושה את עצמה דלת, שהיא לשון דלות, דהיינו, כמו שלא קבלה לתוכה כל כך אור, והיא עניה וכך צריך להיות. וסימנך, ויאמר יעקב לבניו למה תתראו. דהיינו, למה אתם מראים את עצמכם, שאתם בשובע ובעושר, הרי רשעי העולם אצלכם, שירצו לינק מכם, ע"כ, הראו את עצמכם עניים ורעבים. וע"כ הראתה המלכות את עצמה בצורת דלת בשמחה.

כאשר מחזיק אדם ערך גדול לפנימיות, אז לא יראה חשיבות גדולה לחיצוניות. אצל הגויים האסתטיקה החיצונית בראש סדר העדיפויות אצלם, ובד"כ רקובים מבחינה פנימית. אצל ישראל הנקודה הפנימי חשובה.

שיז) כד חמת חייבא וכו': כשהמלכות ראתה את הרשעה הזו, שהיא אות ק שמתנהגת כמו קוף המחכה אדם שהיא מתפשטת כנחש הפושט זנבו, ומתקיפה אותה לינק בשמחה מן המקדש. אשר אז הוא מזדמן לבלבל את השמחה, בכל מקום שרואה אותה. 

שיח) וע"ד בכל אתר וכו': וע"כ בכל מקום שיש שמחה, יש להרבות כחות השמחה צריכה לבוא מטעם הנשמה ולא מטעם הגוף, כדי שהס"א לא יוכל לקטרג. וכן בכל מקום שיש אבל, יש להרבות כחות, כי הס"א הוא שם, כדי שלא יוכל לקטרג, ולשבור כחו. 

שיט) בשעתא דא אמרת וכו': בשעה זו אומרת המלכות, מישרים, דהיינו מישרים אהבוך, ומזכירה אות אחת מאלו מישרים, דהיינו מן אותיות מנצפ"ך הנקראות מישרים (לעיל אות רצ"א), אז יוצאת אות עם זנב חזק הנמשך למטה חמשים אמה, כעין אותו המקום שהמן נתלה עליו, שנאמר, יעשו עץ גבוה חמשים אמה (אסתר ה'), וזו היא האות ץ', כיון שאותו הנחש נושא את עיניו, ורואה אותה התליה שבאה, אז נפרד מן המקדש, ובורח מפני הצדיק שיכול לרדת למטה, ואז יתגבל שקר הנחש.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים צד-צו
1.הסבר את ה הצירופים של זכר ונקבה של את בש הראשונים דהיינו את בש גר דק והץ?
2. מיהו המחבר ביניהם ומדוע הברכה שורה רק בחיבורם?
3. כיצד הצירופים האלה מתוארים בכתוב משכני אחריך נרוצה נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים צא- צג שיעור 31

כ"ב אותיות ומנצפ"ך

האותיות שסוגרות את המדרגה, הם אותיות מצד הגוף. יש באותיות/חסרונות אלו סוג של רפיון. מצד אחד רפיון מאפשר להתחבר מאחר ובו מרגישים את הרצון החזק, הקושי לא מאפשר. הסכנה היא בחיבור למקום לא נכון. נרפים אתם נרפים, אומר שהרפיון יותר קשה מעצלות, מאחר וזהו מצב שכאילו מחוברים ולא מחוברים, מעין תלישות. איבר רפוי אינו מחובר ממש, אך עדיין יש בו אור מקיף, ואז הקליפה באה להשתוקקות הזו. כדי לרפא מחלה זו יש לחבר את המנצפ"ך לאות א' אלופו של עולם. החיבור הוא ע"י החסד, שנאמר נגילה ושמחה בך.

מבחין הגאון מווילנה בין שמחה לרינה. כתוב אברהם יגל, יצחק ירנן, יעקב ובניו ינוחו בו. אברהם הוא חסד שהגיל בא מצד החסד, מצד בתפילת הבוקר. יצחק ירנן, מנחה לעת ערב. מכאן שנגילה ונשמחה בך זה מצד החסד של אברהם. תורת חסד על לשונה, אומר שאותיות אלו המנצפ"ך מתחברים עם קו אמצעי אז יהיה גיל, חיבור ורפואה. 

 

כאשר לוקחים את המנצפ"ך לפרטיות, זהו שורש כל המחלות, כאשר אינם מחוברות לאות א לאלופו של עולם. פר דינים אותיות רפ שעולים מאתיים שמונים, יש לחבר לאלף לאלופו של עולם ואז יש רפא.

המלכות מתתקנת ביפי תקוניה ע"י כך שבאה לקו אמצעי. היא לא יפה כאשר היא בחינת שלג, ים קפוא, מצב א ואז יש להלבישה בצמר, בחסדים, ולפי רמת הקישוטים יהיה הגילוי. כשהיא עולה לז"א, אז הוא שם שלם בסוד הוי"ה אלקים. זהו מעבר יבק היכולת לקחת את הדין, את צד הרצון ולהכליל אותו בבחינת יעקב, שהוא שם הויה, יעקב שחזר ודש בעקביו שהם מצוות האמונה, הפעולה למעלה מהדעת, זהו חוק שמאפשר את החיבור.


שיר השירים צא- צג שיעור 31

כ"ב אותיות ומנצפ"ך

האותיות שסוגרות את המדרגה, הם אותיות מצד הגוף. יש באותיות/חסרונות אלו סוג של ריפיון. מצד אחד רפיון מאפשר להתחבר מאחר ובו מרגישים את הרצון החזק, הקושי לא מאפשר. הסכנה היא בחיבור למקום לא נכון.

נרפים אתם נרפים, אומר שהרפיון יותר קשה מעצלות, מאחר וזהו מצב שכאילו מחוברים ולא מחוברים, מעין תלישות.

איבר רפוי אינו מחובר ממש, אך עדיין יש בו אור מקיף, ואז הקליפה באה להשתוקקות הזו. כדי לרפא מחלה זו יש לחבר את המנצפ"ך לאות א אלופו של עולם. החיבור הוא ע"י החסד, שנאמר נגילה ושמחה בך. 

מבחין הגאון מווילנא בין שמחה לרינה. כתוב אברהם יגל, יצחק ירנן, יעקב ובניו ינוחו בו. אברהם הוא חסד שהגיל בא מצד החסד, מצד בתפילת הבוקר. יצחק ירנן, מנחה לעת ערב. מכאן שנגילה ונשמחה בך זה מצד החסד של אברהם. תורת חסד על לשונה, אומר שאותיות אלו המנצפ"ך מתחברים עם קו אמצעי אז יהיה גיל, חיבור ורפואה.  

רצז) וכתיב אתה כוננת וגו': וכתוב, אתה כוננת מישרים. וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים 

בכל כ"ב האותיות יש מצד של קטנות וגדלות. למנצפ"ך יציאה מהמדרגה, אותיות א – ט בהם האח"פ ירדו לז"א, ובהמשך ירדו לנוקבה מחוץ למדרגה, לכלים בלבד בלי האורות.
ומה שאמרנו, שהמנצפ"ך דז"א, בעת קטנות, נופלות למדרגה התחתונה מז"א, שהיא הנוקבא, הכונה היא אל הכלים בלבד בלי האורות שבהם, אבל האורות שבהם, מסתלקים לשורשם למדרגה העליונה מז"א, שהיא בינה. התפשטות והסתלקות מאפיינים את האורות, זיכוך ועיבוי מאפיין כלים וז"ש (באות רצ"ג), אינון אתוון טמירין גניזין גו עלמא עלאה, דהיינו שבעת קטנות עולים אורותיהן ונגנזים במדרגה העליונה מז"א, שהיא בינה. וכד אתגניז אור קדמאה,אור ג"ר בעת צמצום ב דהיינו בעת שנגנזו אור ג"ר, הנקרא אור קדמאה, שזה היה מחמת עלית המלכות למקום בינה, שהוציאה הבינה ותו"מ לחוץ מז"א כנ"ל, אז אתגניזו אתוון אלין, דהיינו המנצפ"ך, שאורותיהן עלו לבינה, והכלים לנוקבא דז"א. ונעלמו מז"א. והוה ידע לון אדם, דהיינו מטרם שחטא היו לו ה' כלים כחבתו"מ וה' אורות נרנח"י כי היה בגדלות. כי המנצפ"ך היו מחוברות בכ"ב אותיות, והיו לו ט' כלים דבינה מא' עד י', שהן יחידות, וט' כלים דז"א מי' עד ק', שהן עשיריות, וט' כלים דמלכות שהן מק' עד ץ' ארוכה. בתר דחטא אדם, אתגניזו כמלקדמין, שהמנצפ"ך, שהן בינה ותו"מ, יצאו ממנו, למדרגה תחתונה. ונסתלקו ממנו אורות דג"ר. עד דאתא אברהם וידע לון ברוח קודשא דשראת עליה, שהעלה מ"ן והחזיר המנצפ"ך למדרגתם, וחזרו אורות דג"ר, שה"ס אור קדמאה, שמטרם עלית המלכות לבינה. וכן ליעקב שקבל מאברהם, וכן ליוסף שקבל מיעקב. כיון דמית יוסף ובני ישראל הוו בגלותא, נכנסו לגלות כשאיבדו את הברית דהיינו שחטאו ישראל, אז חזרו המנצפ"ך ונפלו מז"א, וחזר ז"א לקטנותו. ו"ק בלי ראש. וז"ש, אתגניזו אתוון ואסתלקו כמלקדמין. שהמנצפ"ך חזרו ונפלו, עד דקיימו ישראל על טורא דסיני, וכו' אתגלו אתוון, שהמנצפ"ך חזר למדרגת ז"א, וחזר אור קדמאה, דהיינו ג"ר, כיון דחטאו, כתוב, ויתנצלו בני ישראל את עדים. עדים, כולל מנצפ"ך דכלים וג"ר דאורות שהם הקישוט ולא הקיום. וכן משה ויהושע וזקנים ידעו המנצפ"ך היו בגדלות והעם לא, כלומר שהיו מחוברים בכ"ב איתיות דז"א. ובהו עאלו לארעא וכו' ואתגלי שיר דא, שה"ס אור הג"ר המלובש בשיר השירים, אתגליפו אלין אתוון נתחברו אלו האותיות מנצפ"ך, בעשרין ותרין אתוון, רזא ב"ך, דהיינו שמנצפ"ך חזרו למדרגה, ונכללו בימין, שה"ס כ"ב אותיות, והיינו מישרים אהבוך, כי אחר שנכללו בימין נקראים מישרים כנ"ל. והם אוהבים להתחבר בכ"ב אותיות. כנ"ל, כי אינם יכולים להאיר זולתן. באפשרותם להתחבר רק לאחר שהם מיואשים מעצמם
וז"ש (באות רצ"ז), וכתיב. אתה כוננת מישרים. וחכך וגו', כלהו ברזא דאילין אתוון אינון דאיקרון מישרים. שפירושו, אשר אתה, שהוא חסד כוננו את המנצפ"ך הנק' מישרים, כי מטרם שהמנצפ"ך נתלבשו בחסד, לא יכלו להאיר כנ"ל. ואלין וכו' גניזין גו עלמא דאתי, היינו שאורותיהן גנוזים בבינה, הנקראת עולם הבא. וכולהו נביעו בתר נביעו שהארת החכמה הנובעת ממנצפ"ך, רודפת להכלל בנביעת החסדים שבכ"ב אותיות. שכן הוא, גו מחשבה, שהיא בינה בסוד חקיקת השמות הקדושים. דהיינו בסוד מי אלה של השם אלקים (כמ"ש בהקדמת ספר הזהר אות ז'), וכן בגליפו דכר ונוקבא, שהנוקבא, שיסודה היא משמאל, שה"ס מנצפ"ך, רודפת להכלל בז"א. שעיקרו הוא חסדים וימין, לאסתכמא כחדא, להיות בהסכם אחד, דהיינו בשליטת החסדים. דהא לית בכל אתוון אסכמותא אלין באלין למהוי דא בדא, בר אלין. כי אלו המנצפ"ך אינן יכולות להאיר כלל, בלי החיבור עם החסדים. כנ"ל, וע"כ הן רודפות אחריהם, להיות עמהם יחד.

כאן מדובר על מנצפ"ך מצד הקדושה, אך כאשר רוצים את המנצ"ך לפרטיות, זהו שורש כל המחלות, כאשר אינם מחוברות לאות א לאלופו של עולם. פר דינים אותיות רפ שעולים מאתיים שמונים, יש לחבר לאלף לאלופו של עולם ואז יש רפא. 

רצח) תו. מישרים, אלין יה, דרחימו דלהון לגבי ו', ואינון אסכמותא דכלא, וברעותא חדא לגבי ו. ועל דא, משכני לגביך, למהוי עמך, דהא אתוון קדישין עילאין אינון יה, אתחבר עמהון ו', ואיהו שמא קדישא עילאה. ה דיתבא תחותיה, ולית לה מגרמה כלום, תיאובתה דידה לסלקא לגביה, לאתחבר בהדיה, ולא סלקא אלא ברשו, ואיהי אומרת משכני, למהוי בהדך בחיבורא חדא

הוא מחובר לעולמות העליונים, י"ה והיא אין לה מעצמה כלום, וכל תשוקתה לעלות, ומבקשת מז"א מושכני להיות איתך בחיבור אחד. 

מדרגת נשמה לא מספיקה, אלא לשמחה שכתוב ושמחת בחגיך, התענוג של שבת צריך גם את המנצפ"ך

רצט) הביאני המלך חדריו: פירושו, שהמלכות אומרת, שהמלך הביאני חדריו, והתקין אותי בכל מיני תקונים ביופי העליון, כדי שאהיה אצלך. וע"כ, נגילה ונשמחה בך, אני וכל התקונים שלי, כשאהיה עמך בחיבור אחד.

אחר שמקבלת את אור הבינה בהתכללות, יכול לאחר מכן לקבל אור בגדלות. הביאני המלך זה מצד העליון.

ש) נזכירה דודיך כמה וכו': נזכירה דודיך, פירושו, כמו שלמדנו, נרוה לכל אחד ואחד, הן לאותן הצריכים חסדים והן לאותן הצריכים חכמה. ונשמח אותם מאותו היין המשמח את הכל, שה"ס הארת החכמה, ולא נחדל מלשמח אותם, כי מישרים אהבוך, שהם י"ה, דהיינו חכמה ובינה. שהם לא יחדלו לתת לך, משום שהם אהבוך לתת לך, ולהשפיע לך, ולהאיר לך. לא נחדל מלשמח אותם שהרי י"ה הם בזיווג תדיר ואינו פסיק. זהו תיקון עצום בעולמות העליונים, שזיווג תדיר הוא בחינת גמר תיקון, וחכמה ובינה צריכים לעלות לראש דאריך כדי להתתקן, והם לא נמצאים שם בקביעות. על זה שואל רשב"י

שא) אר"ש אי ניחא וכו': אמר ר' שמעון לאליהו, אם טוב לפני אדוני, אשאל אותך, הרי כתוב, אתה כוננת מישרים. ואם מישרים הם י"ה, שהם חו"ב, מי יכול לתקנם יש לתקנם מפני שבצמצום ב הם בו"ק, חוץ מעתיקא דכל עתיקין, שהוא כתר, דהיינו המדרגה שהיא למעלה מחו"ב, והוא אינו ידוע כלל בו החכמה סתימאה, ואותו הלא נודע הסתור והגנוז, שהוא כתר, אינו נקרא אתה, שהוא לשון נוכח וגלוי, ואיך אומר הכתוב, אתה כוננת מישרים. שאתה זה נוכח ולכאורה ניתן להשיג מדרגה זו

שב) אמר ליה הא וכו': אמר לו אליהו. הרי למדנו שאין צורה לאותיות בממשיות שלהן, עד שיוצאות חוץ מבינה מפני שהאור והכלי באים כאחד, ואם אין האור מסתלק לא נראה הכלי, כיון שיוצאות לחוץ נעשית בהן ממשיות, ונתתקנו שהקב"ה יהיה נקרא באותיות אלו. ומשום זה, כתוב, אתה כוננת מישרים, כי כיון שהגיעו למקום שנקרא אתה אז נתתקנו מישרים.
פירוש. שאליהו תירץ לו, שמישרים סובב רק על אותיות הבינה, שה"ס י"ה. ולמדנו (לעיל אות ר"פ), שאותיות הבינה אין להם ממשיות עד שבאים למקום ז"א, הם רק בתודעה, עדיין לא ממשיים לגוף ואז קונים ממשיות, ע"ש. וזסו"ה אתה כוננת מישרים, שז"א הנקרא אתה, הוא המתקן את האותיות דבינה הנקראות מישרים. עדיין השאלה עומדת איך ז"א מתקן את י"ה שצריכים תיקון גבוה, אלא בזכות ז"א שעולה לביקוש, י"ה מתתקנים בהארת חכמה ועליהם לעלות לאריך לבקש תיקון עבור ז"א

שג) ועל דא תיאובתא וכו': וע"כ חשקת המלכות היא, להתחבר באותיות אלו, שהן מישרים, כדי שיהיה הכל שם שלם, ומטרם שנתתקנו הבחינות שלה, שהן ז' הנערות (כנ"ל אות קנ"ט בהסולם), לא תוכל להתחבר באותיות אלו, להיות הכל שם שלם. ע"ש.

שד) ועל דא איהי וכו': וע"כ המלכות אומרת בתקוני יפיה, משכני אחריך נרוצה, נרוצה, היינו היא והבחינות שלה. הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך' נגילה, היינו היא והבחינות שלה, שהן ז' הנערות כנ"ל בדבור הסמוך, שמטרם שנתקנו הבחינות שלה לא תוכל להתחבר בו.

שה) בגין דאיהי אתתקנת וכו': כי המלכות מתתקנת ביפי תקוניה ע"י כך שבאה לקו אמצעי. היא לא יפה כאשר היא בחינת שלג, ים קפוא, מצב א ואז יש להלבישה בצמר, בחסדים, ולפי רמת הקישוטים יהיה הגילוי, כדי להתחבר בז"א בחבור אחד, להיות עמו שם שלם בחבור אחד. כי כשהיא עולה לז"א, אז הוא שם שלם בסוד הוי"ה אלקים. זהו מעבר יבק היכולת לקחת את הדין, את צד הרצון ולהכליל אותו בבחינת יעקב, שהוא שם הויה, יעקב שחזר ודש בעקביו שהם מצוות האמונה, הפעולה למעלה מהדעת, זהו חוק שמאפשר את החיבור

שו) ואי תימא הא וכו': ואם תאמר, הרי כשהיא עולה להתחבר לז"א אז הוא בשם שלם הויה, ולא יותר, איפה הוא סוד השם אלקים. ומשיב, אלא כשהשם הוא בשלמות, אז נכללים יחד למעלה ולמטה, למעלה, הוא שם הויה שהוא ז"א. למטה, הוא שם אלקים שהוא מלכות. ואז נשלמת בכל. שם אלקים שהוא דין יכול לבוא במלואו, היכולת להשתמש בגדלות כלי הקבלה, רק כשההויה שלמה.