בראשית זוהר חדש נה - נז שעור 19

יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד

צריך האדם לראות שמקור האור מחוצה לו, בבינה. וכן ישנו תהליך בו הוא מעבד את האור ולהוליד מזה פירות בליבו ע"י קו אמצעי בלבד.

הבינה עושה פעולות, עליה נאמר תדשא הארץ דשא. על המלכות נאמר תוצא הארץ דשא. הכן יש סדר שבספירות העליונות חג"ת אין אפשרות לגילוי, אך אצלם נעשה העיבור והגילוי הוא במלכות.

כל דבר הנראה בחוץ הוא רק בכח, ועד שלא מתחברים לצד האדם אין אפשרות להוליד פרי בפועל.

קלז ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים זה הוא צד התחתון היי צד שמאל שהוא צד האחד שבסוד א היי י תחתונה שבה שהוא הצד הנק חשך וזה הוא מתחת השמים היי מתחת קו אמצעי שבאות א שה"ס ת"ת הנק שמים. כי מאותו הצד היי מקו אמעי נבדלו המים התחתונים שהם שמאל מצד האחר של המים שלמעלה שהוא ימין ונובעים בהמשכה של הסתר. כי קו אמצעי מיעט והסתיר האור דג"ר שבשמאל. השמאל רוצה ג"ר דחכמה אך אינו יכול לקבל אותו, שהמסך דקו אמצעי ממעט אותו ומאלץ את השמאל להתכופף לימין

קלח שואל, האור שנגנז באיזה מקום נגנז, ומשיב, הוא נגנז בסוד אות ו שהוא קו אמצעי שמיעט הג"ר דחכמה שבשמאל, וכשהוא נגנז הכל נגנזו היי כל אלו שנמשלו מצד שמאל נגנז אורם בסו"ה וימנע מרשעים אורם והצד האחר נגנז עמו שנלקח האור מהם. וע"כ כתוב מתחת השמים אל מקום אחד שמקום זה הוא הצד ימין שנשאר בתחילה, אחד בלי חברו בעת שנגנז אור השמאל. ומצד הימין כשנחלקו המים של שמאל, ונקוו בתוך הימין, אז נראתה היבשה מצד שמאל, כלומר שאז נראה ג"כ אור השמאל, אלא שנראה בבחינת יבשה מחמת הדינים שבו. שז"ס ותראה היבשה, שיראה ויתגלה האור שהוא יבשה מרוב הדינים. וז"ס הר ציות ירכתי צפון קרית מלך רב. כי מצד ההוא נראתה החכמה ונתגלתה, כי הכתוב מכנה לצד צפון שהוא השמאל בשם, קרית מלך רב. משום שמצד השמאל נראה ונתגלתה החכמה בבחינת ותראה היבשה. ומלך רב רומז על הארת החכמה שנק רב וגדול, אחר שנגנזו אלו ב הצדדים ימין ושמאל, היי שנכללו בקו אמצעי, חזר הכל להיות ו היי בשליטת החסדים והכל נסתם בתוכו ונעשה אור אחד. השמאל הוא רק פרט שהופך להיות חלק מהימין, הכלל. האות ו עשה בתחילה מחלוקת בין ימין ושמאל, אך גם חיבר בינהם, כלומר בתחילה הדגיש את ההבדל בינהם, להראות שהשמאל בלי האור הוא יבשה, כך הגוף צריך להתכופף לימין

תדשא הארץ דשא

קלט תדשא הארץ דשא פרושו התחברות מים עליונים עם מים תחתונים לעשות פירות. מים עליונים פרים ורבים ועושים פירות ומים תחתונים קוראים לעליונים לקבל מהם פירות כמו נקבה אל זכר כי מים עליונים זכרים ותחתונים נקבות.

ג ספירות חג"ת שלמעלה מחזה ה"ס מים עליונים והם זכרים שכל האורות מושפעים מהם. אבל מקום גילוי הארת החכמה בחסדים אינו בהם אלא בג' ספירות נה"י שמחזה ולמטה הנק מים תחתונים, להיותם למטה מפרסא שבמקום החזה. והם נקבות שכל מה שבהם הם מקבלים מהזכרים שהם מים עליונים חג"ת שלמעלה מחזה. ויש טעם ב למה שמים עליונים שהם חג"ת נק זכרים, שהוא משום שהאור שלהם מושפע ממעלה למטה להיותם בחינת ג"ר של הגוף החג"ת הם כנגד כח"ב. ומים תחתונים שהם נה"י הם נקבות משום שהם ו"ק של הגוף והאור שלהם מושפע ממטה למעלה שהארה זו ממטה למעלה נק אור נקבה שצריכה תיקון ומתוך שהארת החכמה אינה מתגלית רק ממטה למעלה, ע"כ אינה יכולה להתגלות במקום חג"ת ששם אור זכר שהוא ממעלה למטה, אלא במקום נה"י המאירים ממטה למעלה.

תדשא הארץ דשא, בא ע"י חיבור מים עליונים בתחתונים שהחג"ת שהשפיעו הפירות לנה"י כי מתוך שיש בפירות התכללות מהארת החכמה ע"כ אינם יכולים להתגלות במקום חג" אלא החג"ת משפיע אותם לנה"י והם מתגלים במקום נה"י כמו שבפרי ההזרעה באה מהזכר, שאינו יכול להתגלות אלא בצד הנקבה שהיא הצד המגלה כשהיא מתוקנת ממטה למעלה

קמ ר"ש אמר, כל זה הוא למעלה וגם למטה. א"ר יוסי, א"כ אלקים שאומר הכתוב מי הוא השם אלקים שבכתוב. אמר לו, אלקים סתם הוא אלקים חיים שלמעלה שהוא בינה ואם תאמר למטה, אלא למטה הוא תולדות, כש"א אלא תולדות השמים והארץ בהבראם. ואנו אומרים באות ה בראם כי כל התולדות יוצאים מחזה שהם חג"ת, הם אבות הכל והוא עושה המלאכה, וע"כ האר עושה תולדות כי היא מתעברת מהאבות שלמעלה מחזה כנקבה מהזכר.

ר"ש סבר שאור הימין הוא מים עליונים ואור שמאל הוא מים תחתונים, כי יש מים עליונים ותחתונים שהוא ימין ושמאל שלמעלה מחזה ויש מים עליונים ותחתונים שהם ימין ושמאל למטה מחזה הם מים תחתונים ונודע כי ג ספירות נק אלקים שהם בינה גבורה דז"א ​​ ומלכות.

וז"ש א"ר יוסי אם כך, שהזווג דמים עליונים ותחתונים נוהג ג"כ בימין ושמאל שלמטה מחזה, א"כ שכתוב ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא, מאן אלוקים, אם הוא בינה או ז"א או מלכות. א"ל אלקים סתם אלקים חיים לעילא, היי הבינה שנק אלקים היא שחיברה מים העליונים עם מים התחתונים אמנם החיבור מתגלה למטה אך נעשה למעלה, ואם תאמר שהוא למטה היי המלכות נק אלקים אינו כן אלא למטה היי המלכות היא תולדות, כלומר שיציאת התולדות שמים וארץ מיוחסות אליה ולא הפעולות. שהמלכות הוציא תולדות שמים וארץ, הינה שלמעלה נק אלקים הוא אבות הכל, כלומר שהבינה מאירה בחג"ת הנק אבות, היא הבינה עושה פעולות ועליה נאמר תדשא הארץ דשא שהיא פעולה. שהיא המלכות שמקומה בנה"י דז"א ועליה נאמר ותוצא הארץ דשא, שהיא קבלה הדשא מהבינה המאירה באבות שהם חג"ת והתעברה בהם ואח"כ הוציאה אותם לחוץ.

קמא ר"א אמר, כל הכוחות של מעשה בראשית היו גנוזים בכח בארץ שהיא המלכות ולא הוציאה הכוחות שהם התולדות שלה עד יום השישי שנאמר תוצא הארץ נפש חיה. ואם תאמר הרי כתוב גם ביום ג ותוצא הארץ דשא, אלא ביום ג הוציאה תקון הכחות להתישב בהם כראוי היי לגמור אותם כל צרכם ועוד הכל היה גנוז בה עד השעה שצריכה להוציא אותם שהוא ביום הששי. כי בתחילה כתוב והארץ הייתה תהו ובהו שהיתה ריקנית. אח"כ ביום ג שהאו ת"ת היי קו אמצעי נתקנה והתישבה בארץ שהיא המלכות ע"י קו אמצעי וקבלה זרע ודשאים ועשבים ואילנות כראוי שה"ס תולדות של מעשה בראשית והוציאה אותם אח"כ ביום הששי שה"ס יסוד. והמאורות שנעשו ביום ד גם כן לא שמש האור שלהם ביום רביעי אלא בשעה שצריך. מקור האור בבינה. החג"ת מעבדים את האור שיוצא בפועל במלכות, בנה"י

בראשית זוהר חדש נב - נד שעור 18

צורת האות ו בשם הויה

האות מבטאת חיסרון. האות א היא ראש לאותיות, שמראה שכאשר באים לעסוק בחיסרון, יש לעשות תיקון בג' קווים.

העבודה הנפשית שיש לעשות בראיית ג קווים בצורת האות א, התפקיד שלנו להביא אותם לאחד. להפך האות ו אותה יש לפרט.

מצד אחד תופס האדם באמונה את הבורא ככלל שלם, מצד שני תפיסת האדם את השגחת הבורא היא בפרטים. את כל פרטי המציאות צריך האדם להביא תחת כלל אחד, שהכל בא מאהבת השם.

המספר של האות תלוי בעבודת הנפש שיש לעשות עם אות זו, ולא עם צורת חומר הגלם של האות. ו אמנם באה ככל, אך זה רק החומר הגלם שבה, העבודה היא לפרט אותה לשש, לכן היא עולה במספר שש, ואילו האלף באה בפירוט והעבודה שבה היא לאחדה, לכן עולה במספר אחד.

החומר גלם שמגיע באות ו הוא כלל, חסדים מכוסים, והעבודה הנדרשת היא בפרטים.

קכז ועל כן ו ואות א הן סוד אחד, אות ו שהיא צורת אדם היי סוד הויה דמ"ה היא בצורת ראש וגוף בהתפשטות אחת, וימין ושמאל אינם ניכרים בה ואות א היא להראות השלמת הצורה היי הציור של ג קווים ואם תאמר ו שהיא התפשטות אחת ומין ושמאל אינם ניכרים בה. א היא להראות הצורה היי הציור של ק קווים ואם תאמר ו שהיא התפשטות אחת, התפשטות בלי צורות אחרות למה סוד המספר שלה הוא ששה א שהיא ג צורות למה סוד המספר שלה אחד.

קכח אלא מכאן נשמע שהסודות העולים בשם הקדוש אסור להרבות אותם בפרט אלא לחבר כולם ליחד אותם יחד להיות אחד וכשהם יחד כלל אחד בצורה אחת יש לחזור ולפרש אותם ולעשות פרטים היוצאים מאותו הכלל הנראה.

קו אמצעי שהוא ת"ת שה"ס ו נק כלל משום שכולל ומיחד ב הקווים ימין ושמאל וב' הקווים ימין ושמאל נק פרטים המשונים זה מזה, כי הימין ה"ס חסדים והשמאל שה"ס חכמה וע"כ הם נק פרט. הסודות בשם הקדוש שהם ב הקווים חסד וגבורה ימין ושמאל שאסור להמשיך הימין בפ"ע והשמאל בפ"ע בדרך פרט מפני שהם דוחים זה את זה ושניהם לא יכלו להאיר אלא שצריכים לחבר הימין והשמאל וליחדם כאחד על ידי קו האמצעי כי קו אמצעי עושה אותם לאחד. בצורה אחת היי בצרת אור החסדים שבאות ו כי בה שולט אור החסים בלבד, צריכים אח"כ לחזור ולפרוט הימין והשמאל זה בפ"ע וזה בפ"ע מבחינת מה שיוצאים שניהם מהכלל ההוא הראוי שהוא קו אמצעי כי אז הם נכללים זה בזה מכח תקון קו אמצעי המסדר הארתם שהחסדים שבימין יאירו מלמעלה למטה והחכמה שבשמאל תאיר רק מטה למעלה בלבד שזה נעשה א על ידי שמיעט הג"ר דחכמה דשמאל שבדרך זה שניהם נשלמים ושניהם מאירים וזהו ההפרש בין חג"ת לנה"י כי אחר שת"ת שה"ס כלל כלל ויחד הימין ושמאל שהם חו"ג זה בזה ועשה אותם לאחד תחת שליטת החסדים שבת"ת חזר והפרטי אותם מחזה ולמטה בימין ושמאל הנק נצח והוד שבהם מתגלים ב האורות חסדים שבנצח וחכמה שבהוד אלא ששניהם יוצאים מת"ת שהוא כלל.

קכט ועל כן כלל חוזר להיות פרט ופרט חוזר להיות כלל. כלל זהו ​​ שהוא ת"ת שחזר להיות פרט בסוד ששה קצוות והיא התפשטות אחת בלב כי אחר שהת"ת נעשה כלל ליחד החסד והגבורה הוא חוזר ומתפשט לפרט היי לימין ושמאל שלמטה מחזה שהם נצח והוד שבהם מתפשטים ב האורות זה בפ"ע וזה בפ"ע היי ג קווים שאות י עליונה שבה הוא קו ימין ואות י תחתונה שבה היא קו שמאל והקו שבין ב יודין הוא קו אמצעי שמתחברות יחד בקו שבין ב היודין וחזר להיות כל בסוד אחד כי הקו שבין היודין שהוא קו האמצעי עושה אותם לאחד וזה סוד כלל ופרט וכלל שהם ו א ו והכל כאחד שהכל הוא אות ו כי ו במילואה היא וא"ו שהן כלל ופרט וכלל. יש באות ואו את המילוי אלפין, שמילוי שם הויה באלפין גימטרייה אדם.

קל א הי פרט שחזרה להיות כלל ואח"כ חוזרת להיות פרט והיא פרט וכלל ופרט. ו היא כלל וחזרה להיות פרט ואח"כ חוזרת להיות כלל וזה סוד כלל ופרט וכלל.

קלא א היא פרט שחזרה להיות כלל ואח"כ וזרת להיות פרט הוא משום שהוא א שכן היא עולה בסוד אלף כי בצורת א רמוזות זרועות שהן ימין ושמאל חסד וגבורה וגוף שהוא ת"ת והסודות מתפרשים למאה, כי עיקר פרצוף ז"א הוא חג"ת שבו עשר ספירות וכלולות זו מזו שבכל אחת יש ע,ס והן מאה ספירות. וממאה לאלף כלומר שכל אחת ממאה ספירות כוללת ג"כ ע"ס והן אלף ספירות ובזה נעשית א פרט. וע"כ נק אלף בסוד אלף עם א סגולה. אלף במספר אחד הוא כלל אלף במספר עם א סגולה היא פרט. מספר אלף יורה על חכמה שבהם בסו"ה ואאלפך חכמה. א באה כפרטים של ו ושני יודין, ואחר כך היא בחינת כלל שהיא במספר אחד. כאשר קוראים אותה כאלף היא מתפרטת לפרטים שוב.

בהיותה צורת האות א, אלופו של עולם היא כלל, של נתינת החכמה לפרטים.

קלב עתה מפרש איך ו חוזרת מפרט לכלל. ו היא כלל שחוזר לפרט ואח"כ חוזרת להיות כלל היי בסוד אדם אחד, שכל חג"ת נה"י שבאות ו נעשים פרצוף אחד דהויה במילוי אלפין גימטרייה אדם שהוא סוד אחד. שהוא כלל, הרי שתחילה היא כלל היי בת"ת הכולל חו"ג ואח"כ היא פרט בסוד התפרטות לששה ספירות חג"ת נה"י ואח"כ היא כלל שהכל נעשה לפרצוף אחד בהויה דאלפין והכל עולה בסוד אחד ובמשקל אחד שיהיה הכל אחד. ונמצא שאות ו חזרה להיות כלל אחד אור אחד הכול בששה קצוות. ואולי אפשר לראות את חזרתה לכלל בסוד היסוד המשפיע החסד לנוקבא

קלג וזה סוד וירא אלקים את האור כי טוב, אור זה הוא ו שהוא הולך ומאיר בסוד הימין בכלל אחד, היי רק בחסדים שבימין ולא בחכמה שבשמאל ואח"כ ויבדל אלקים בין האור ובין החשך היי שאות ו חזרה להיות א שיש בה ב זרועות ימין ושמאל זה מצד זה, מימין וזה מצד זה משמאל, אחת שבימין נק אור ואחת שבשמאל נק חשך. נתמצע האות ו שביניהן היי הקו שבאמצע ב יודין ואז נחלקה המחלוקת מב' צדדים שהם אור וחשך. שכתוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך הבדלה זו היא ע"י שהופרדו עליונים ותחתונים ע"י ו בנה"י. ויבדל היי שנבדלה המחלוקת מלדחות אחד את חברו וב' הצדדים הסכימו להיות בשלום והבדלה זו היא הבדלת המחלוקת שיסכימו שיהיו שניהם אחד ושלם ביחד.

קלד ומשום זה א ואות ו הן אחת כי ויקרא אלקים לאור יום זהו צד אחד של סוד א היי י עליונה שבה שהיא ימין ולחשך קרא לילה זהו צד אחד של סוד א היי י תחתונה שבה שהיא שמאל. לאחר זה שנבדלו ב הצדדים לעשות מעשים, אחד השמאל עשה ערב ואחד הימין עשה בקר כיוון שעשו מעשים ונגלו מעשיהם הסתומים הסכימו שניהם ונכללו באות ו שהוא קו אמצעי אותו וו שמביאה שלום בין הקווים, מילוי האות ואו.

קלה ויהי ערב היי מצד החשך ויהי בקר היי מצד האור, כיוון שעשו מעשים מיד נשתכללו ע"י קו אמצעי לאחד, שכתוב יום אחד. זה סוד של האות ו שב' הצדדים נכללו בו להיות אחד

קלו וזה הוא סוד שכתוב ויהי ולא כתוב והיה. ויהי פירושו שב' הצדדים נראו בסוד א ועשו מעשים ונסתמו ואורותיהם לא נראים, אז כתוב ויהי שפירושו שהיה, אבל עתה אינו כך כי עתה נכללו בסוד ו ועתה הכל יום אחד. מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו.

בראשית זוהר חדש מט - נא שעור 17

צורת האות ו בשם הויה

בשפת הקודש ישנה משמעות גם לצורת האות. לכאורה היינו מצפים מהאות ו שבשם הויה, שיתפשטו ממנה שש הארות, אך אין זה כך. יש כאן שש קצוות המאירים כאחד, וכך גם השמש מאיר ללבנה. זו הארה מופשטת בסוד האמונה, הבאה מימין, כאשר השמאל נותן את בחינת השלמות.

רק כאשר ההארה אינה שלמה, ועליה לבוא בסדר של עבודה נפשית, בצורה של ג קווים, אז היא מופיעה בצורת האות א בה נראים ג קווים.

לעיתים על האדם לקבל השפעה שלמה באמונה, בלא פירוט, שאז זו בחינת האות ו ולעיתים יש לקבל את הפרטים של ההשפעה, ועל הנברא לחבר אותם.

קכ הצורה של האות ו דהויה בסוד הקדוש, אות זו רומזת לעולם העליון שהוא ז"א פושט התפשטות להאיר למטה אל המלכות וההתפשטות ההיא היא בשש קצוות חג"ת נה"י כלולים כאחד בחיבור אחד, זה כעין זה כלומר שאין שינוי הארה מזה לזה. בחג"ת נה"י האלו וכולם מתחברים באלו המרכבות.

קכא ואות ו זו היא רושם של ששה קצוות הכלולים כאחד, וזו ו היא שמאירה אל הלבנה שהיא המלכות בסוד ששה קצוות הכלולים כאחד, כי כשמתחברים ז"א ומלכות כאחד, ששה קצוות מתפשטים במופשט וכולם הם בצורת ו שהיא צורת אדם שה"ס הויה דאלפין גימטרייה אדם ואע"פ שהם ששה קצוות אין נראה בהתפשטות רק גוף אחד של ו

קכב סוד הסודות לאלו המסתכלים בדרך ישר בצורת האותיות כאן באות הזו חג"ת נה"י כולם בחבור אחד להראות שכולם נמצאים בקיום הגוף שהוא ת"ת הנק ו ונקרא גוף. שהגוף לוקח הכל שהוא שולט על כל הו"ק וכל האור הוא רק מבחינת חסדים מכוסים כמו הת"ת שלמעלה מחזה שנק ו וכשאות הזו שהיא ו היי הת"ת נמצא כך בחיבור אחד, הנה הוא מוכן להשפיע לנוקבא שהיא המלכות כשהוא מופשט ונשלל מכל השינויים שבימין ושמאל כי אינו בחינת חכמה שבשמאל אלא חסדים. וגם אינו בחינת חכמה שבשמאל אלא חסדים וגם אינו בחינת חסדים דימין אלא חסדים פנימיים דאו"א החשובים כג"ר ולפיכך נשלל מכל הבחינות שבימין ושמאל, שה"ס צורת הגוף שהוא ו דהויה וצורת אדם שה"ס הויה במילוי אלפים גימטרייה אדם וכשמסתכלים הנה הזרועות שמצד זה ימין ומצד זה שמאל. הן מתחברות בגוף הזה שהוא ו באופן שאינו נראה, רק הגוף בלבד. משום שכולם כלולים בו להיותו חסדים כמו ימין ולהיותו ג"ר כמו החכמה שבשמאל וע"כ אין ימין ושמאל נראים בו אלא כולל אותם בתוכו השמאל נותן ג"ר אך בגלל שאלו חסדים שלמים, שבאים מאו"א עילאין אז לא ניראית נפרדות

קכג שואל מתי הימין והשמאל נראים בת"ת שהוא ו ומשיב בשעה שאות ו מתפשטת ונק א שנראית כמו ו שאות י עלאה ה"ס ימין ואות י תתאה ה"ס שמאל והגוף שהוא ו עומד ביניהם באמצע היי קו הנטוי באמצע של ב היודין שהוא בצורת ו כזה א שאות י עליונה היא ימין והתחתונה שמאל ו ה"ס קו אמצעי המכריע ביניהם. כאשר הז"א מתפשט בסוד א אז נראית בו החלוקה.

קכד וע"כ האלף היא הראש לכל האותיות משום שתקון זה של ג קווים כשהוא נמצא הוא ראש לכל מה שיוצא מעולם הבא שהוא בינה כי שום אור אינו נמשך מבינה אלא בדרך ג קווים א מייצג את ג הקווים והוא הראש לכל היציאה ואע"פ שסודות עליונים אחרים נאמרו בסוד א אבל זה הוא בירורו של הדבר כי סוד הדבר הוא כמו שהוא בספרים וכאן הוא בירורו של הסוד. ומכאן מאות א שה"ס ג קווים התפשטות אותיות האחרות כולן בצד שלהן כל אחת ואחת בקו הראוי לה כי האותיות מתחלקות לפי סדרם של ג קווים.

קכה ואות הזו היי ו א כל הוא אחת ואין בינהן אלא מה שזו ו סותמת העל בתוכה כי הפרטים דחג"ת נה"י אינם נראים בה וזו א מראה כל צורתה שהימין ושמאל ואמצע ניכרים בה, ואם תאמר הרי ב ברכים שהם נצח והוד אינם נראים באות א כך הוא ודאי שאינם צריכים להראות בה. כי ג צדים ימין שמאל אמצע ניכרים בה ואם תאמר הרי ב ברכים שהם נצח והוד אינם נראים באות א כך הוא ודאי שאינם צריכים להראות בה כי ג צדדים ימין שמאל אמצע שבאות א שהם חג"ת הם סוד של ג האחרים שהם נה"י כי אין בין חג"ת לנה"י אלא החג"ת הם ג קווים שלמעלה מחזה ונה"י הם ג קווים שלמטה מחזה וע"כ כיוון שהתגשמו באות א ג קווים כבר כלולים בהם גם נה"י מה שמראים החסד והגבורה הוא שיש ב קווים ואות ו היא קו אמצעי ואין צורך להראות שוב שיש ג קווים, לכן הנה"י שצריכים להראות ג קווים אינם מגולים, אלא שהוראה גם שלהם ניתנת דרך החג"ת.

קכו אלו ג קוום שבאות א הם סוד תורה שבכתב שהיא חג"ת דז"א שהיא כלל הכל ומכאן יוצאים כל השאר כמו זה נביאים וכתובים כולם יחד.

שהם יוצאים ג"כ בג' קווים כי נביאים היי נצח והוד הנק נביאים הרי היסוד הוא קו אמצעי שלהם, וכן הכתובים שה"ס המלכות יש בה ג"כ ק קווים. א היא אחד משום שהוא סוד של ג גוונים ביחד היי ג קווים המיחדים כאחד שהם נק אבות שהם חג"ת וכשהאבות מתחברים יחד הם אחד וע"כ נק א אחד מפי שהיא ראש אחד לכל האותיות שה"ס תורה שבכתב.

בראשית זוהר חדש מו - מח שעור 16

צורת אות ה שבשם הויה

הלבנה בשלמות כאשר מקבלת בנוסף על החסדים מז"א, גם חוכמה מהלבושים שלה שנקראים בתולות. הלבנה היא כנגד הלב, עולם הרגש של האדם, שלעיתים שלמה ולעיתים רק חצי.

האני האמיתי של האדם בא לבטא את הקשר לעליון. כך הלבנה צריכה לבטא את המשפיע, השמש. הטבע של הנברא הוא רצון לקבל, אך עליו לוותר, להסכים תחילה להיות "חצי דבר" לקבל חסדים בלבד ואל תענוג פרטי.

כדי להגיע לשלמות, על המלכות/הרצון להתנהג כמו הבינה/השפעה. וכשהבינה והמלכות באים לבחינה משותפת אחת אז תגיע לשלמות

קיא ​​ ביאור צורת האותיות בסוד הקדוש ה אחרונה שאמרנו שה"ס המקדש שהוא המלכות הלבנה שהיא מלכות, כששולטת ומתקשטת אל השמש שהוא ז"א לקבל ממנו אור הם עומדים כב' אוהבים זה מול זה, ואלו הבתולות הנמצאות עמה מתקשטות ומתקנות בתקונים, אחת לאחוריה למערב ואחת לפניה למזרח ואחת לדרום ואחת לצפון והיא עומדת באמצע.

קיב וע"ב סנהדרין שה"ס השם ע"ב היוצא מג' פסוקים ויסע ויבא ויט, עומדים כחצי גורן עגולה לעשות גוף ללבנה שהיא המלכות לקשט המלכה לבעלה והיא עומדת כעין זה כחצי הלבנה.

קיג וזו היא נקודה שבאמצע שמכוונת כנגד קו האמצעי שהוא ז"א כי נקודה זו המלכות מקבלת אור מהשמש שהוא ז"א להאיר לכל הגוף וזה סוד הנקודה העומדת בחצי העין כלומר שהעין נראית כחצי עיגול ובאמצע הנקודה שנק בת עין היא המלכות שכל האור שבעין נמצא באותה הנקודה העומדת באמצע העין שהיא לקחת כל האור להאיר לכל העין וכן הלבנה שהיא המלכות אינה מאירה אלא מתוך נקודה אחת העומדת ונסתמת באמצעה ואע"פ שהנקודה אינה נראית בלבנה ישנה נקודה שדרכה מאיר הכל, מנקודה זו מושתת העולם שהוא כנגד כלים דעיגולים. נקודת המרכז היא מעין האני של העיגול.

קיד אין לך עגול בעולם שאינו נעשה מתוך נקודה אחת העומדת באמצעו ומשום זה גם העגול של הלבנה מתוך נקודה אחת הנסתמת בתוכה באמצע נעשה הכל ונקודה זו העומדת באמצע לוקחת כל האור ומאירה אל הגוף ע"י אור חוזר ואף שהמלכות לא מאירה באור ישר, למרות זאת כל מה שמאיר, מאיר ממנה ומאיר הכל.

למעשה מתאר כאן את הרצון לקבל שהקב"ה נתן באדם כטבע, כאשר תפקיד האדם להפוך חומר גלם זה לכלי של אור חוזר.

קטו סוד הסודות לאלו המסתכלים בסודות החכמה, ה זו שהיא חצי הגוף של הלבנה שהיא המלכות, והיא בעיגול כמו שאמרנו בנקודה העומדת באמצעה יש לשאול משום שהיא סתומה מצד זה ופתוחה מצד זה כנקבה הפתוחה אל הזכר, לקבלו בתוכה ולהאיר ממנו ולהתחבר עמו, וע"כ היא פתוחה אליו לקבלו ואז נק ה מה היא ה היא כמי שאומר הנה אני כלומר הא בלשון ארמי פרושו הנה וע"כ בשעה שמלכות מוכנות לקבלת מז"א היא כאלו אומרת לו הנה אני וע"כ נק הא.

ג בחינות שי שהן נשמה גוף לבושי הגוש וגם כאן בציור ה מבאר אותה על פי ג בחינות ההן וז"ש בשעה שהמלכות מזדווגת עם ז"ר הנק שמש לקבל ממנו אור, כלומר ששניהם נמצאים אז בבחינה אחת וכמו שז"א הוא בבחינת חסדים מכוסים שמקבלם מאו"א עלאין אף המלכות היא בחסדים מכוסים כמוהו. וזה נבחן שהם גורמים לאו"א עלאין הנק והארת הזווג הזה שמקבלת מז"א היא עיקר האור שלה. והיא בחינת נשמה אל המלכות, רומז על השם הקדוש ע"ב היוצא מג' הפסוקים ויסע ויבא ויט שה"ס חג"ת דז"א הנק גוף, שע"ב סנהדרין עושים בחינת הגוף אל המלכות שבו מתלבשת הנשמה. והגוף של המלכות נעשה על ידיהם כחצי גורן עגולה, כי כך היא צורת הלבנה מטרם שהיא במילואה שענינה יתבאר לפנינו. ואחר שביאר בחינת הנשמה והגוף של המלכות, מבאר בחינת הלבושים שלה שהן המדרגות הנמשכות מכלים דאחורים של המלכות ולפי שאין המלכות מקבלת חכמה אלא בכלים דאחורים "כ צריכה לאלו הבתולות שישלימו הכלים דאחרוים שלה והן נחשבות ללבושים אל הגוף שלה. הבתולות הן כלים דאחוריים

אחר שביאר סוד ג הבחינות נשמה גוף לבושים שבמלכות חוזר לבאר היטב ענין הארת הזווג שמקבלת מז"א שהיא עיקר הארתה שהיא בחינת נשמה שלה. כי נקודה אמצעית ה"ס יסוד דמלכות המקבלת מזווג השלם של פנימיות ז"א הנק שמש כי רק היא מוכשרת לקבל הארת הזווג דז"א שהיא מקבלת מפנימיות ז"א מרוח השלם שלו, שזה כולל כל האור שבה, כי אין לה אז רק אור החסדים הזה השלם שמקבלת מז"א וז"ש כי שלמות הלבנה היא בב' אורותיה ביחד בחכמה ובחסדים ומתוך שאינה מקבלת בעת הזווג רק חסדים בלבד ע"כ נבחנת שהיא במחצית הגוף שלה היי רק בחסדים. היי שהיא סתומה מלקבל חכמה שהיא פתוחה רק לקבל חסדים מבעלה וע"כ אין לה אלא מחצית גופה היי כמו שאומרת לז"א הנה אני מוכנת לקבל אור החסדים שלך.

קטז וכשהיא מאירה ממנו ומתחברים זה בזה והלבנה מתמלאת אז נשלמת ה זו והלבנה מתמלאת מכל היי שגם החכמה שבה מאירה ואז במקום שהית ה שהיא רק מחצית הלבנה נעשית ם שהיא הלבנה במילואה היי גוף שלם

אע"פ שבעת הזווג היא רק בקבלת החסדים שהיא מחצית גופה, אמנם גם הלבושים מאירים בה מרחוק בכלים דאחורים שלה שה"ס בתוליה ולאחר הזווג אחר שהתמלאה באור החסדים נשלמת הארת החכמה שבאחורים שלה ונכללים זה בזה ואז הלבנה היא במילואה בגוף שלם מחסדים וחכמה יחד בסוד ​​ ם סתומה אמנם יש ב' בחינות ם סתומה אחת לפני הזווג שאז היא חכמה בלי חסדים ואינ יכולה להאיר ואחת לאחר הזווג שכבר היא מלאה בחסדם ואז גם החכמה יכולה להאיר והיא בכל השלמות כשהלבנה במילואה גם החכמה שבה מאירה, כלומר שמקבלת חכמה בנוסף לחסדים

קיז ונמצאת המלכות שהיא ם סתומה כמו אמא עלאה שהיא ינה שהיא ם סתומה כמו שהעמדנו בסו"ה דלםרבה המשרה שהאות ם סתומה שבאמצע האותיות מראה על השלמות של חכמה וחסדים יחדיו, היי בחינה ב' ם סתומה ועתה עומדת הלבנה במילואה העולם התחתון שהוא מלכות הוא כעין עולם העליון שהוא בינה וזה הוא הסוד של האות ם ם זו היא בחינת הרחם שניתן ללבנה בסוד ב דלתות וב' צירים, שיהיה לה מקום להולדה.

קיח אות זו ם אינה אלא בעגול כי מאחר שהלבנה עומדת במילואה והכל ממה שהיתה מקודם בסוד אות ה כמו שאמרנו, שמתחילה היתה פתוחה בסוד ה לקבל מבעלה שפע החסדים בשלמות ולאחר שנשלמה מבעלה בחסדים התמלאה במילואה, היי שגם החכמה שבה האירה בה ואז נעשית אות ם כעין העליונה שהוא עולם הבא היי בינה כמו שאמרנו. ומשום זה יש ה עליונה בינה ה תחתונה מלכות וכן ם עליונה בינה ם תחתונה מלכות הכל זו כעין זו שהמלכות דומה לבינה וזה הוא סוד אחד שהעליונה ותחתונה היי בינה ומלכות הן כאחת. שהתחתון עולה לעליון נעשה כמוהו.

קיט עולם העליון שהוא בינה היא פתוחה מתחילה בסוד ה שהיא תלילה בסוד מ פתוחה כמו המלכות שהיא תחילה בסוד ה פתוחה, וכשהבינה מתמלאת בחכמה מאלו ל"ב שבילים החכמה העליונים והאירה להאיר היא מתפשטת ומשתלמת ונעשית ם והכל הבינה והמלכות הן בסוד אחד.

בראשית זוהר חדש מג - מה שעור 15

ספירת היסוד שבאות ו

בצד הזכר שבאדם ישנה ההכרה הגבוהה המופשטת, ויש את התודעה שבאה לפעול את הרצון. היסוד, הוא ברית של מחויבות המאפשרת חיבור וזיווג רוחני בין עליון לתחתון. לא כל אחד מסוגל להגיע להויה פנימית זו, אך חובה עליו להתקדם לנקודה פנימית זו.

בכדי להגיע לנקודה פנימית זו, יש לבוא בוויתור גמור על כל הרצונות הפרטיים. ובנקודה זו נבחן האדם, האם הוא בא בנקיות לזיווג הרוחני.

קו כשהמבוע שהוא יסוד כורה בנקודה זו שהיא המלכות היי שממעט אותה מג"ר דחכמה ונכנס בתוכה אז כל אלו שמות העליונים אל אלקים הוי"ה וכל אלו צדדים העליונים שאמרנו שהם ימין שמאל ואמצע שלמעלה מחזה דז"א ששפעם הוא חסדים מכוסים כולם נכנסים בתוך המלכות. בתשוקה ברוח השלם למעלה היי שהלם בבחינת או"א עלאין בדבור הסמוך. בתשוקה נכנסים בה ולא בדבר אחר הכל ברוח ולא בגוף. כמו בעל הנשלל מכל לבושיו בשעה שב להתחבר באשתו, אף כאן כל אלו המרכות שאמרנו שלמעלה ושלמטה כולם מסבבים אותה מרחוק והם מכסים עליה ובעלה שהוא ז"א נשלל מכולם וע"כ אינם באים כל אלו האברים להתחבר בה אלא ברוח ממש ואז הכל הוא רצון אחד.

התבאר שיש ג בחינות שהן נשמה גוף לבושים שאו"א עלאין שאינם נודעים כלל בהארת חכמה שהם בחינת אור החסדים הנק רוח נבחנים לנשמה וחג"ת דז"א שהם נודעים בחכמה רק להשפיע למטה מחזה ולא כלום לעצמם כי לעצמם הם בחסדים מכוסים מחכה נבחנים לגוף שהנשמה שהיא או"א עלאין מלובשת בו ונצח והוד שבהם מתגלה החכמה לעצמם נק לבושים שהם מלבישים על הגוף שהוא חג"ת מבחוץ.

ברוח השלם של או"א שהוא בבחינת ג"ר שה"ס פנימיות הנמשך מהנשמה המלובשת בו שהיא או"א ולא במלה אחרת היי בגוף ולבושים ומפרש דבריו שהכל מושפע בבחינת רוח השלם דאו"א עלאין ואל בגופא ולא מבחינת חג"ת גז"א הנק גוף ואל כל שכן מבחינת הלבושים המלבישים את הגוף שהם נצח והוד. כי אינו משפיע בה אלא מבחינת רוח השלם שבפנימיות החג"ת הנק גוף, היי אברי הגוף שהם חג"ת אלא ברוח ממש היי רוח השלם דאו"א המלובשים בפנימיות חג"ת שהרצון דאו"א שולט בז"א וביסוד ובמלכות בבחינת רצון אחד. בחינת נשמה הם או"א עילעין, חג"ת גוף, נצח הוד לבושים. כאן רואים שהחסדים מחברים את הכל לאחד

קז  ​​​​ וע"כ בשעה שהקב"ה נועד עמה עם המלכות וישראל אינם כשרים להיות פתילה אליה היי אור חוזר להאיר כלומר שאינם ראוים להעלות מ"ן לצורך זווג ז"א ומלכות. מה שכתוב, פשטתי את כתנתי איכה אלבשנה הלבושים הם הכינויים המלבישים לגוף, לחג"ת רחצתי את רגלי איככה אטנפם. היי אלו הכינויים שאמרנו שה"ס נו"ה שהם נבחנים ללבושים שכשמתחברים כולם הם נבחנים לכותונת של הקב"ה וכשהוא נועד אצלה הוא נשלל מכל הלבושים כדי להתחבר עמה וע"כ אמר הקב"ה פשטתי את כתנתי היי כדי להתתקן ולהיות נכון להטיב לך ואת אינך מתוקנת כראוי. עתה איככה אלבשנה, איך אתלבש שוב באלו הלבושים של נצח הוד שאינם מאירים אלא בבחינת אחורים מרחוק, אחזור ואסתלק ממך. איך אוכל להשפיע לך ביסוד דגדלות בהיכל או"א, חסדים מכוסים, רוחניות, כל עוד אינך מעלה ביקוש אמיתי ע"י נשמות הצדיקים

קח רחצתי את רגלי איככה אטנפם, הרי שרחצתי את רגלי מטינוף ההוא ומה הוא, כי כאשר התקנתי ונודעדתי לך העברתי צד האחר הטמא ההוא מלפני רגלי עתה איך אחזור לשים טנופת ההיא לכסות על המקדש מאחר שאת אינך מוכנה בתקוניך להתתקן אלי. מכאן למדנו כשרוח הטומאה עובר מהעולם אז מתגדל הכל למעלה ולמטה ועל זה רחצתי את רגלי איככה אטנפם כמקודם לכן. העליון רוצה לתת החכמה, אך כשזה בא בטומאה ולא מתקדשים מלמטה הוא מסתלק

כשרוצים להרחיק את הס"א ולתקן את המלכות שתהיה ראויה לזווג עם ז"א צריכים לתת מוקש לס"א בסו"ה ונתתי את החחים בלחייך שפירושו שנותנים לו תחילה אחיזה בקדושה חיסרון בבינה, ואז הס"א בטוח שיוכל להפיל את המלכות, אך אז משתמשים בכח הבינה להפילו שבזה מפילים אותו אח"כ לגמרי, היי בעת שהמלכות נתתקנת להיות ראויה לזווג היי עי"ז שנתן לו תחילה אחיזה בקדושה שעי"ז הפילו אח"כ והרחיקוהו לגמרי. אם שוב תחזור ותתרחק ממנו ואהיה מוכרח לתת שוב אחיזה לס"א במקדש כדי להפילו שאחיזה המוקדמת הזו נבחנת לטינוף הרגלים. מלמד בעל הסולם שיש לשים לס"א מלכודת, ע"י שמעוררים את התשוקה ומביאים אותה למקום גבוה, את המלכות, את הרצון לבינה, פעולה שעושה חיסרון בבינה, ואז בכוח הבינה מוותרים לגמרי על הרצון.

כשמעלים את הס"א לבינה, הוא שמח ובטוח שיוכל לינוק מזון יותר גדול. לבד הס"א לא יכול להתעסק עם הבינה, אך הוא מנצל ועולה עם המלכות שעושה שם חיסרון. אך אין הוא יודע שיש בבינה גם את כח החסדים המכוסים של חפץ חסד. ​​ 

קט ומשום זה הוא מתפשט מכל אלו הכינויים בשעה שמבוע הזה כורה בנקודה ההיא והסתים בתוכה. ואז כשמבוע ההוא הסתים החסדים בתוכה מהארת החכמה אז מאיר הכל והבאר מתמלאת מהמבוע שנכנס בתוכה והתסים בה בלחש ​​ ואז אלו הכינויים מכסים עליה ומתפשטים לצד ימין ולצד שמאל היי גם בהארת חכמה שבשמאל. מפני שהסכימה לקבל באמונה גדולה את החסדים המכוסים. אי אפשר להתחבר לעליון בלי ויתור מוקדם על הרצון העצמי

קי ואלו הם בחינת קרומים הדקים של האגוז העומדים וחופפים בפנים על המוח של האגוז שהוא הפרי. שהם נאכלים עם הרי ואינם נחשבים לקליפות ממש. אבל אותה הקליפה הקשה של האגוז החיצונה שהיא קליפה ממש כבר נשברה ואינה עומדת שם בעת הזווג ואז הכל בסוד עליון ללכת בסודות האלו אשרי הם המסתכלים ברצון שלהם, דברים של סודות העליונים ללכת בדרך אמת. לזכות בעולם הזה ולהאיר להם לעולם הבא, עליהם כתוב והמשכילים יזהירו וקו אשריהם בעוה"ז ובבא.

אותם הדבקים בקב"ה באמת הרצון שלהם מדריך אותם שילכו בעבודתם כפי המתוקן למעלה בעולמות העליונים בסו"ה וילך אברם כאשר צוה אותו ה' ולפיכך כשהם מסתכלים אח"כ ברצון שלהם הם יועדים סודות העליונים כי הם מסתכלים בנטיות שברצון שלהם ויודעים איך נקבעים למעלה סודות העליונים. הרצון של הצדיק מתאר לו בדיוק מה קורה למעלה, וכאשר הוא רוצה משהו, הרצון מותאם לרצון העליון. אדם יכול לבדוק עצמו האם הוא באמת דבק בהשם לפי הרצון, האם הוא רוצה מה שמתחשק לו או רוצה לעשות רצון השם, תוך שהוא מוותר על הרצון הפרטי. התשוקה האמיתית נבחנת לפי החסדים המכוסים

בראשית זוהר חדש מ - מב שעור 14

ספירת היסוד שבאות ו

היסוד הוא הברית שכוחו לחבר עליונים ותחתונים. היסוד הוא תשוקה למעלה ולמטה ומכאן יכולותו להשפיע למלכות, שהיא רצון שאין בכוחה לקבל חסדים, כמו בור שצריך את הקשר למבוע המים כדי להיות בחינת באר שמימיו אינם פוסקים.

היסוד הוא הגורם לנתב את ההשתוקקות של הנקבה לבוא לקו אמצעי שרק דרכו ניתן לקבל חסדים, שהם הדבק לקבלת הארה. אין קבלת תענוג אמיתי בלי קשר לעליון.

היסוד מאפשר למלכות למעט עצמה ולוותר על הרצון הפרטי הגדול שלא ניתן להשתמש בו, כמו בעץ הדעת, ולהפוך לכלי ראוי שבא למקום היחד.

על האדם לבנות את ליבו כאשר בתחילה הוא מוותר על ההשתוקקות הגדולה, שם לעצמו גבולות הלכה,

ק אחר שביאר סוד נצח והוד של ו דהויה מבאר עתה היסוד שלו ואומר המבוע שבבאר שבימין היי השפע אינם נפסקים לעולם. הבאר היא המלכות והמבוע הוא היסוד, זה היסוד. מקיים קיום לקיים את הכל וכל העליונים וכל התחתונים נמצאים בזה לאהבת התשוקה למעלה ולטה להאיר את הפנים ולהשקות את הגן שהוא המלכות כי השלמת היסוד בכלים מוציא ג"ר באורות ונמצא שמאיר את הפנים וכן הוא המשפיע אל המלכות היסוד מקבל כוחו מהדעת העליון ומאפשר קבלת אורות ג"ר, מצב גדלות המאפשר הארה למלכות, שאז כל נשמות הצדיקים מקבלים שהם נובעים מהמלכות.

קא ביסוד אין מרכבה עומדת להתגלות בו אלא הכל הוא סתום בסתימה ואינו עומד בגלוי אלא כל השמות העליונים וכל המרכבות כולם באים אליו בלחש. ת"ת היא קו אמצעי למעלה מחזה, ויסוד קו אמצעי תחת לחזה

היסו הוא קו אמצעי שלמטה מחזה ואע"פ שכולל חכמה וחסדים עיקר השליטה בו היא החסדים המכוסים מחכה וז"ש שמרכבה אינה מתגלה בו בהארת החכמה שלא כלום שמות עליונים שהם חג"ת וכולם מרכבות שהם בחינת נו"ה שכולם כל חג"ת נ"ה באים אל היסוד שמשפיעים אליו שפעם ונכללים בו בלחישה, שאין הארת החכמה נשמעת בו. כי הרמת קול מורה על הארת חכמה היי שאע"פ שהיא כולל הן חכמה והן חסדים עכ"ז החכמה אינם נשמעת בו אלא החסדים בלבד היי שבשעת הזווג אין ז"א משפיע אל המלכות רק חסדים בלבד. גם החכמה עוברת דרכו, אך השפע שלו הוא חסדים שאז המלכות יכולה לבטא את החכמה ולא להיות ים קפוא

קב כשאלו השמות שה"ס חג"ת דז"א באים שהארתם נמשכת אל היסוד אלו המרכבות שהם בחינת נו"ה פרושים וחופפים לכל צד למדרגה זו שהוא יסוד ולמדרגה שלמטה שהיא מלכות, ואלו נק כנפים של בעלה של המלכות, לכסות על הכל ומדרגה זו היסוד נכנס בלחש כמבוע בתוך באר שמימיו אינם נפסקים לעולם והמבוע אינו נפרד לעולם והכל הוא באר, היי היסוד והמלכות ביחד נק באר שכתוב באר חפרוה שרים באר מים חיים.

אע"פ שסוד הזווג הוא בחסדים מכוסים בלבד עכ"ז גם הארת החכמה מושפעת אל המלכות מצד אחד הוא נותן לה את הלובן, החסדים, מצד שני יש חכמה במדרגה אלא לא בבחינת הזווג פב"פ אלא בדרך הארת אחורים חכמה בלי חסדים מסביב לה וגם כאן ביסוד שהוא המשפיע בעת הזווג. אומר ג"כ כי עיקר השפעתו הוא בחסדים ולא בחכמה, עכ"ז המרכבות המאירות בהארת חכמה פורשות מחוץ לבחינת הזווג ומשפיעות הארת חכמה בחינת האחורים. ומשם שהארתן היא בדך אחורים ולא פנים ע"כ נק כנפים המכסות על היסו ועל המלכות שיש בה ב שמשמעות. א שעל ידי הארת החכמה שלהם הן מכסות ומגינות על הארת הזווג מפני התקרבות החיצונים כי הארת הכמה מרחקת החיצונים מכל אחיזה בהארת הזווג כאשר הקליפות מציאות כאן תענוג, אומרים לה יש כבר כאן חוכמה

ב כי הארת אחורים נמשכת בדינים אשר הדינים הללו הם כמו מכסה וכפנים על הארת החכמה עצמה המגיעה אל הזווג שלא יינקו מנה החיצונים כי פחד הדינים עליהם. את הארת החכמה ניתן לראות כאור או כדינים. מצד האור שבה מגינה משפני שכבר יש את התענוג גם אם לא משתמשים בו, ולא מבקשים יותר. מצד הכלים הם דינים, כמו י"א יריעות השכן הבאים לשמור בגבורה מפני החיצונים

קג המנוע של הבאר הזה שהוא יסוד סתום מחכמה. אל הבאר ההיא שהיא המלכות כי נכנס אליה בלחש שהארת החכמה אינה נשמעת בו וזה היסוד. כורה תוך נקודה ההיא שאמרנו שהיא סוד ה אחרונה היי המלכות וכורה בה ונכנס לתוכה ולא נודע כלל

בעת שהמלכות מקבלת מקו שמאל דבינה שהוא חכמה בלי חסדים נעשית גם היא מרוחקת מז"א שה"ס ימין והיא אז חשך ולא אור כי החכמה שבה לא תוכל להאיר בלי חסדים. והתקון לזה הוא כמו שהתבאר אצל היחוד דימין שמאל שבבינה שקו אמצעי מעורר את המסך דחירק ועל ידו הוא ממעט הג"ר דחכמה דקו שמאל, שעי"ז נכנע השמאל מתיחס עם הימין וכלפי המלכות נבחן היסוד לקו אמצעי וגם הוא ע"י מסך דחירק שבו ממעט את הג"ר דחכמה מהמלכות ואז מתרצית המלכות להזדווג עם ז"א שהוא ימין.

ומיעוט הזה דג"ר דחכמה מהמלכות שעושה היסוד נק בשם כריה מב' טעמים

א כי המלכות שלמה היתה בהארת חכמה ובא היסוד עם המסך דחירק ועשה בה חסרון היי החסרון ג"ר דחכמה שחסרון הזה נבחן לנקב שכרה היסוד בה ע"י מסך דחיריק

ב כי בעוד שהמלכות דבוקה בשמאל דבינה והיא בחכמה בלי חסדים אע"פ שהיא שלמה בפני עצמה בחכמה עם כל זה אינה יכולה להאיר כלום לתחתונים כי אין החכמה מאירה בלי חסדים. וכל עוד שהיא דבוקה בשמאל דבינה אין לה בית קבול לקבל חסדים מז"א שתוכל להאיר לתחתונים ונמצא שעל ידי זה שהיסוד מיעט את הג"ר דחכמה שבה, קנתה בית קבלול לקבל מז"א חסדים כי רק אז נתרצית להזדווג עם ז"א ולפיכך נבחן המיעוט דג"ר שעשה היסוד כמו כורה במלכות ועושה בה בית קבול.

הנקודה שאמר שממעט אותה מג"ר ע"י המסך דחיריק שבו, שבזה כורה ועושה בה בית קבול, שאם לא היה כורה בה ועשה בה בית קבול, לא היה יכול לכנוס ולהשפיע בה כי אינה עוזבת את קו השמאל דבינה מטרם שהתמעטה מג"ר דחכמה שבו, נמצא שעל ידי זה שכרה בה הוא יכול לכנוס בה היי שמשפיע בה חסדים מכוסים מחכה הנבחנים ללא נודעים כלל בחכמה. היסוד גורם למלכות לבוא לקו אמצעי ע"י שמגייס את התשוקה שלה ליחד ולא לעצמה, שאז לא תוכל לקבל חסדים. כדי שתוכל לקבל החסדים עליה למעט עצמה, לוותר על הג"ר ולהסתפק בו"ק. והכל הוא לטובתה, שלולא מיעוט זה הייתה נכנסת לדכאון מאחר וההשתוקקות הגדולה של לא הייתה יכולה לבוא לידי ביטוי.

קד כשהא' מתחברת עם ה או י מתחברת עם ה ואז ה זו היא בנקודה אחת להטיב לעולם כמו א"ה או י"ה כי אז אותו המבוע של הבאר כרה בתוך נקודה ההיא ונכנס לתוכה ולא נודע, כלומר כי צירוף הזה א"ה או י"ה רומז שכבר היא בזווג עם ז"א שהסוד משפיע בה חסדים כי א ה"ס חסדים וכן י וב' הצירופים האלו נמצאים בשם אהי"ה

קה ואז עומדת הנקודה שהיא המלכות בסוד קדש הקדשם במקום שיציאת הרוח נמצא בגרון שנק אהיה היי בבינה הנק בשם אהיה. נק גרון שזו בינה שיצא מראש שא"א בצמצום ב. גרון זה בפנימיות או"א משום שזה המקום שעומד קדש הקדשים הוא קול גדול ואינו נודע ואין הוא רוח ממש, ואז היא ה בחיבור של אותיות עליונות שהם יה"ו והכל שם אחד הויה להאיר מלמעלה למטה.

יסוד דז"א דגדלות הנבחן שמימיו לא פסיק לעלמין ודבוק תמיד במלכות שה"ס באר היי דווקא בשעה שז"א ומלכות עולים לאו"א עלאין שז"א מלביש לאבא עלאה והמלכות מלבשת לאמא עלאה ואז כמו שזווג או"א עלאין הוא תמידי ואינו נפסק לעולם גם זווג ז"א ומלכות הם בבחינה זו שזווגם אינו נפסק לעולם וע"כ אומר היי בחסדים שהארת חכמה לא נשמעת בהם כי יסוד דז"א הוא אז כמו אבא עלאה שהוא בחינת ג"ר דבינה המשפיע רק חסדים ולא חכמה כי יסוד ומלכות הם אז כמו יסוד ומלכות דאו"א שזיווגיהו לא פסיק לעלמין וז"ש שהמבוע שהוא יסוד אינו נפרד לעולם מהבאר שגם המבוע שהיא יסוד נחשב לחלק מהבאר משום שאינו נפרד ממנו.

שסוד זווג שלה הוא בסוד קדש הקדשם שהיא בינה היי ג"ר דבינה שה"ס יציאת הרוח הנמצא בגרון כלומר קומת החסדים הנק רוח היוצאת ומושפעת מאמא עלאה הנק אהיה ונק גרון וגם המלכות היא בקבלת חסדים כמוה שה"ס רוח היוצא מהגרון, כי החסדים שהם במקום קדש הקדשים שהוא ג"ר דבינה נק קול גדול להיותם בבחינת גדלות וג"ר כמו החכמה ועכ"ז שאינו נודע בחכמה כלל אלא כולו חסדים וז"ש שאע"פ שאנו מכנים השפע משם בבחינת רוח שהוא חסדים עכ"ז אינו רוח ממש כי רוח הוא בבחינת ו"ק אבל חסדים אלו שבקדש הקדשים הם בחינת ג"ר. וכשהמלכות היא בחנה הזאת כי כל ג אותיות יה"ו מאירים בה שהו' היא ז"א והם מלבישים לאו"א עלאין שה"ס י"ה ואז וכלא שמא חדא שי"ה הם אחד עם הו"ה כי הם מלבישים זה את זה כי ההארה לעילא שהיא מאו"א עלאין וההארה מלתת שהיא מז"א ומלכות מאירות בשווה. הזיווג התדיר של או"א בא לקיום המציאות ללא קשר למעשי התחתונים. השיכלול הוא בזיווג דודים כן תלוי במעשיהם. ​​ 

בראשית זוהר חדש לז - לט שעור 13

קו האמצעי של ו דהויה

הנצח הוא מסמלים את הרגלים שמחוץ לגוף. הם מגלים את החכמה אשר מכוסה במקום הגוף. הכינויים של שמות הקודש הם בחינת הלבושים לגוף.

פז גוון שלישי שהרוח התחזק בו היי קו אמצעי של ו אלו השנים היוצאים ממנו אחד נק שוכן עד ואחד נק קדוש ומאלו מתפשטים האורות למטה וכולם הם מרכבות אלו לאלו וכולם הם כינויים שהקב"ה נק בהם וכולם ניכרים על פי הצד השולט עליהם.

פח כעין זה יש ג צדדים ימין שמאל ואמצע שהם נצח הוד יסוד היוצאים מאלו צדדים עליונים שאמרנו שהם ימין שמאל ואמצע שבו היי מחג"ת דז"א ואלו נה"י יוצאים לחוץ מהם כי נה"י יוצאים לחוץ מהגוף שהוא חג"ת ורק שנים מהם שהם נצח והוד עומדים בחוץ אבל השלישי שהוא יסוד אינו נחשב על כך לחוץ כי ברית וגוף נחשבים כאחד וכולם לוקחים מרכבות למטה מחזה דז"א כעין שהתבאר בחג"ת העליונים שלמעלה מחזה אע"פ שאינם עליונים כמוהם.

פט ואלו נה"י שלמטה מחזה דז"א היוצאים מאלו צדדים העליונים שאמרנו שהם חג"ת הם כמוהם אחד, נצח נק ימין ואחד הוד נק שמאל ואחד יסוד העומד באמצע הדבוק בתוך אמצע ההוא שאמרנו שהוא ת"ת כי יסוד דבוק בת"ת כמו יוסף ביעקב וכולם כל הנה"י כלולים באלו שלשה העליונים שהם חג"ת וכולם כל חג"ת נה"י כלולים בסוד אות ו שהוא ז"א שהוא כולל את כולם כי ז"א כולל חג"ת נה"י וכולם במרכבות ידועות מתחלקות לפי הצד שלהן. עיקר הז"א הוא חג"ת מפני שהוא מבטא את הבינה.

צ ואלו נה"י אינם נק בשמות ידועים כמו החג"ת אלא באלו הכינויים שלמטה כעין אלו כינויים העליונים הנאמרים בתשע מרכבות היוצאים מחג"ת ואלו התחתונים אחוזים בעליונים שנה"י אחוזים בחג"ת אלא שאלו ג האחרים נה"י הם מרכבות שבחוץ לגוף החג"ת וכבר העמדנו.

צא אלו שני עמודים נצח והוד סומכים שמבחוץ והם ב קווים ימין ושמאל ונק חסדי דוד ואלו צבאות של מעלה הם מרכבה שלהם. הם שנם העומדים ועושים שליחות בנביאי האמת כי הנביאים מקבלים מנצח והוד. זו בחינה של נבואה רגילה, נבואת משה רבינו מגיע ממקום גבוה יותר

צב ומשם מנצח והוד באים מעשה ה' בעולם בגלוי, כלומר שהארת החכמה אינה מתגלה למעלה מחזה דז"א אלא למטה מחזה דז"א ששם נצח והוד. ומעשים פירושו מוחין כאשר יש את כלי המעשה אז יש מוחין בראש, וז"ס שכתוב גדולים מעשה ה' נק גדולים משום שיוצאים מן גדול שה"ס הארת חכמה הנק גדלות ואלו נק רחמיך רבים ה' וכן איה חסדיך הראשונים ה וכן זכור רחמיך ה' חסדיך הראשונים ה' וכן זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. שכל אלו סובבים על נצח והוד שהם נק רחמים רבים, וחסדים הראשונים. ואע"פ שהעמדנו שהם החסדים והרחמים הם למעלה מחזה, בחג"ת הם ג,כ מתפשטים למטה בנצח והוד כעין שלמעלה, שכתוב מעולם המה פירושו למטה. הכן הם למעלה אך אינם מגולים שהם בחסדים מכוסים, ולמטה החכמה מגלה חסדים אלו, לכן נראה הגילוי בנצח הוד, למרות שמקומם למעלה מחזה

צג ועל כן אין הנצח וההוד נק בשמות כמו שנק בשמות אלו שלמעלה, החג"ת אלא בכנוים כי הם כעין שלמעלה אבל הם בכלל אלו העומדים לחוץ מחג"ת והם סומכים של התורה שהוא ת"ת כי נו"ה סומכים את הגוף הנק ת"ת היוצאים ממרכבות העליונים דחג"ת ואלו הם שהזכיר דוד המלך שקראם רחמים רבים וחסדים הראשונים. וזה הוא שהזכיר דוד תמיד בדרך כלל, רחמים רבים וחסדים הראשונים שמקורם בחג"ת ומתגלים בנה"י.

צד כל אלו השמות העליונים מאלו העשרה שהם שמות דחג"ת אל, אלקים, הויה שאמרנו שאינם נמחקים יפה הוא, אבל מרכבות אלו שלהם היי ט המרכבות היוצאים מכל אחד מחג"ת שהם שמות הנק כינויים למה הם נמחקים.

צה סוד הזה כבר למדנו בספרו של רב המנונא סבא, שכל אלו שמות העליונים עומדים כגוף לנשמה העליונה שהיא בינה שלא נודעת ולא נתגלית הם עומדים בצורה נצחים שאין לפגום בהם שהם באים ממדרגה נצחית, בינה ואלו הכינויים הם לבוש אל השמות שהם כגוף שבאים מצד הנפש, קליפת נוגה טוב ורע והם כעין האגוז שיש לו קליפה לקליפה או אלו הפרחים שיש להם קליפה לקליפה ומוח בפנים. כפי שיש לאדם מידות, שמבקש לחיות אותם, עליו לעשות עבודה, אך עדיין אין זו עבודת השם, גם גוי צריך לעבוד על המידות. עבודת השם שייכת ליהודי ויש ללמוד לשלב בעבודת השם, וגם לעבוד על הכינויים וגם על שמות אלוקים עם הקשר הנצחי להשם.

צו כך אלו עשרת השמות כולם הם כעין קליפה הזו אל המוח לכן גם לכינויים יש להתייחס בכבוד. ואע"פ שכולם מוח שגם השמות הם מוח, כולם אורות עליונים ובשמים עליונים אין מי שיעמדו בקיומם אבל כולם הם כעין קליפה כלפי מה שאינו ידוע ואינו נמצא כלל בחכמה וכל שכן לסוד אין סוף המלובש בתוכם וע"כ בערכם נק השמות קליפות. ואלו הכינויים הם קליפה אל השמות והכל הוא זה בתוך זה ומוחא סתימאה דא"א לפני ולפנים שאינו נודע כלל ועל כן קליפה האחרונה היי הכינויים אין אנו דואגים להם שלא ימחקו, אבל אע"פ שהם נמחקים עם כל זה לא ניתנה רשות למחוק אפילו אות קטנה שבתורה. בדומה לדברי רבי חיים ויטאל שהתלמוד הבבלי הוא מעין קליפה לפנימיות התורה, אך וודאי שתלמוד זה קדוש וחשוב. עבודת המצוות באה מהנפש האלוקית, ועבודת המידות חשובה, שהם הכלים להחזיק את המצוות.

צז ואם תאמר אם כן ה אחרונה שאמרנו היי המלכות תאמר גם כן שהיא קליפה אחרונה לאלו הכינויים. ומשיב אינו כן, היא קליפה כלפי הספירות העליונות אבל לא אל הכינויים האלו כי אין משתמשים עמה אלא השמות העליונים שהם חג"ת ולא הכינויים האלו. המדרגה של הפנימיות היא רציפה של אותיות הויה ורק דרכה ניתן להתחבר לעליון, עליה יש לבושים כמו גדול רחום חנון, והמלכות נמצאת באותו קו ישר למרות שהיא תחתונה, עדיין אינה חיצונית.

צח אלא כשהיא המלכות עולה למעלה לז"א להתעטר ולהתאחד בסוד ימין ושמאל דז"א כל המרכבות האלו שהם כינויים כולם סובבים אותה ומכסים עליה סביב סביב כבעל לאשתו שפורש כנפו עליה כך אלו הכינויים פורשים עליה כנפי בעלה, ז"א ומכסים אותה מכל צד והיא משמשת בבעלה וזה סימן ואפרוש כנפי עליך, ופרשת כנפיך על אמתך מראה כאן דרך נוספת שהמלכות גם מחוברת לעליון לז"א ולא צריכה להתחבר אליו דרך הלבושים, הכינויים.

צט ומשום זה הכינויים הם מבחוץ למלכות שהם חופפים עליה והמלכות היא מבפנים הכינויים והיא המלכות בפנים היי השמות העליונים דחג"ת וכך הכינויים הם מבפנים כלפי התחתונים מהם והם מבחוץ כלפי המלכות. מה שהוא בפנים נחשב שהוא לחוץ כלפי העליונים ממנו והכל יפה, אשרי חלקם של אלו היודעים ללכת בדרך הישר שלא יסורו לימין ולא לשמאל, כי ישרים דרכי ה'

ג בחינות הן, א פנימי פנימיות שנק מוחא ונק נשמה, שהם נעלמים ואינם נודעים כלל וה"ס מוחא סתימאה וא"א הנעלמים מחכמה.

ב פנימיות שנק גוף שהוא חג"ת דז"א והם נק בשמות אל אלקים הויה והם נודעים בחכמה כדי להשפיע לתחתונים שמחזה ולמטה אבל הם עצמם נמצאים בחסדי מכוסים חכמה.

ג חיצוניות שהם לחוץ מהגוף היי נצח והוד שמחזה ולמטה דז"א נבחנים ללבוש אל הגוף והם אינם נק בשמות אלא בכינויים אבל בהם מתגלה החכמה.

אל אלקים הויה היי חג"ת דז"א כי הם מכונים גוף שהיא מוחא סתימאה דא"א ואו"א שהם נצח והוד שהם כינויים הם קליה אל הג"ת שהם שמות ונק גוף שהכל הם זה בתוך זה שחג"ת הם בתוך הנה"י שהוא סוד הנשמה והמוח שהוא פנימי פנימיות.

כיון שהמלכות היא אחר נצח והוד א"כ היא קליפה וחיצוניות לנצח והוד ומשיב שאין משתמשים עם המלכות רק השמות העליונים שהם חג"ת ולא הכינויים שהם נה"י.

בשעה שהמלכות מאירה בהארת החכמה היא נק ערב או לילה מפני שאנים הארת החכמה מאירה אלא עם דינים וחשכות הארת חושך אומר שמכיר את הרצון ומאיר שיש לבוא לאידיאל והחג"ת דז"א נק יום או בוקר מפני שהם מאירים חסדים בשפע גדול אמנם החכמה מכוסה בהם וז"ס והיה ערב ויהי בקר היי שערב ובקר שהם מכלות וז"א מזדווגים זה עם זה אז נק שניהם יום אחד. היי אפילו המלכות נהפכת אז לקבלת החסדים והחכמה נעלמת בה כמו בחג"ת דז"א וע"כ בשעת הזווג נק גם היא יום.

שהמלכות נחשבת ללבוש ולקליפה על חג"ת ד"א שלמעלה מחזה כי היא מלבשת אותם ומקבלת מהם חסדים מכוסים בעת הזווג. אבל לגבי הכינויים שהם נצח והוד שהם משפיעם חכמה אינו כן בעת הזווג אלא אינון שמות עילאין אלא אלקים הויה שהם חג"ת המשפיעים לה חסדים מכוסים מחכה ואל הכינויים שהם נצח והוד המשפעים חכמה.

ועכ"ז גם בעת הזווג אין השפעת החכמה נעלמת לגמרי מהמלכות אלא שנבחן שנצח והוד מסבבים אותה בעת ההוא מבחוץ מרחוק ומשפיעים לה חכמה בכלים דאחורים שלה מבחוץ. כשהמלכות עולה לזווג עם ז"א כל המרכבות כינויים שהם נו"ה וכן המרכבות תחתונים דחג"ת הנק ספירות קטנות כולם מקיפים וחופים עליה שהנצח והוד המשפיעים חכמה למעשה משפעים לה רק גירוי וחימום לזיווג אשר בא מקו אמצעי מהעליון זיווג בין ז"א למלכות ושאר המרכבות שכמוהם מסבבים את המלכות חופפים עליה מבחוץ שבנצח והוד מכונים כנפי ז"א כלומר שמשפיעם לה גם מצד שמאל, היא משמשת עם בעלה כי בחינת הזווג אינה בנצח והוד דז"א אלא בחג"ת דז"א שהם מכונים בעלה של המלכות. משום שמקבלת מהם בעת הזווג חסדים מכוסים מחכה והארת נצח והוד המאירים הארת חכמה אינה בבחינת זווג אלא הארה דאחוריים בלבד.

בראשית זוהר חדש לד - לו שעור 12

קו האמצעי של ו דהויה

ישנה חשיבות בידיעת שמות הקודש והכינויים, כדי לכוון בתפילה את הרגש למקום הנכון אליו באים להתחבר.

האות ו בשם הויה היא בחינת זעיר אנפין, היא המחברת עליונים ותחתונים, קו אמצעי המחבר גם ימין ושמאל. כך גם תפקיד האדם לחבר בין עליונים ותחתונים, וכך תפקידו של עם ישראל לחבר את כל האנושות עם הקב"ה, לכן ישראל נקראים אדם.

קו זה נקרא גם נורא מלשון יראת הרוממות אשר בלעדיה לא ייתכן חיבור לעליון. תכונה זו של ויתור על הגאווה, היא המרכזית, תכונה שראוי לפתח כל מי שחפץ חיים.

ראוי לו לאדם ללמוד על השמות והכינויים הקדושים, כדי לכוון נפשו לאותן תכונות שהם מבטאים, ובכך ליישר ליבו לפי תבנית החוקים העליונים המהווים את שורש נשמתו.

עה/ב ועל כן מי שבא ליחד את השם הקדוש צריך לדעת כל אחד ואחד מאלו השמות של הכנוים על מה הם עומדים ומי הוא השם השולט עליהם ואותו הצד שהמרכבות עומדות. והכל בסוד השם הקדוש באלו ד אותיות שהקב"ה נק בהם. אשריהם הצדיקים שהולכים בדרך הישר, אשריהם בעולם הזה ובבא שהקב"ה אוהב אותם.

עו ההתחלה בצד האמצעי היי בקו אמצעי של ו שהוא ת"ת הוא בפתח המזרח כי פתח המזרח עומד באמצעי כי ת"ת נק צד מזרח והוא קו אמצעי, הוא לוקח ב צדדים לתקנם בבריחים ודלתות בצד זה ובצד זה.

החשך שבשמאל שמחמת המחלוקת שלו על קו ימין ננעלו כל האורות שבשמאל ונעשה חשך. אמנם עם כל זה עוד לא רצה השמאל להכנע ולהתיחד עם הימין, עד שבא קו אמצעי ומיעט את הג"ר דשמאל עם המסך דחיריק שבו, ואז נכנע השמאל והתיחד עם הימין. וזס"ה ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז כי הדלת לבד אינה מספיקה כדי ליחד השמאל עם הימין אלא שצריכים עוד לוח ארז שה"ס המסך דחיריק הממעט הג"ר דשמאל והוא נק ג"כ בריח כי הוא דומה כמו בריח המחזק את הדלת שלא יפרצוה. כי הדלת לבד חלשה היא מלשמור על הבית. הנך מוצא שהדלת היא בקו שמאל והברית הוא בקו אמצעי ואחר שג' קווים נכללים זה ומזה נמצאים בכולם דלת ובריח.

שפתח המזרח הוא קו האמצעי שהוא לוקח ב צדדים ימין ושמאל לתקן אותם בבריחים ודלתות כי ע"י קו אמצעי נתקן בריח על הדלת וע"י התכללותם זב"ז נמצא דלת ובריח בשמאל וכן בימין כי כלולים זה בזה. יש להכניע את צד השמאל, הרצון לקבל המבקש להישאר במקומו. כאשר מדברים מקדושה, אז גם קו ימין וגם שמאל מכילים ג' קווים בזכות הקו האמצעי.

עז פתח המזרח העומד בת"ת בקו אמצעי הזה כלול מכל אלו המרכבות שאמרנו בקו ימין ובקו שמאל ו וזה עומד על מרכבה העליונה והיא המרכבה העומדת בסוד אות ו כלומר שהיא קו אמצעי הפרטי שבאות ו שהוא ז"א כי ו הוא כלל של כל אלו של ג הקווים חג"ת שבו וזו ו עומדת בסוד כל ששת הצדדים העליונים שהם חג"ת נה"י וזו ו עומדת על מרכבה אחת שהיא שלשה קווים בימין שהם חסד וגבורה ובחינתה עצמה שהיא ת"ת הם יוצאים מהנר שהיא בינה ומפרש כיצד ג הקווים של ו שהיא ז"א נק רוח, יוצאים מהבינה ואומר כשהרוח שהוא ז"א הנושב בי"ב ריחין של בשמים שיש לו י"ב בחינות היי י"ב צירופי הויה עולה אל הבינה. בעת שימין ושמאל דבינה מעלים ריח ואינם מעלים, כלומר בעת שיש מחלוקת בימין ושמאל דבינה ולפעמים מעלים ריח, שהוא הארת חכמה ולפעמים אין מעלים שיש מחלוקת ולא ניתן לקבל עדיין את האור, הנה אז רוח הזה מאיר באורו כלומר שמכריע ומתקן הימין והשמאל דבינה שמייחדם זה בזה. וזה הוא רוח שהוא שלו ונק שלום משום שעושה שלום בין ימין ושמאל דבינה וע"י שמתקן הקווים דבינה זוכה גם ו באותם ג קווים בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא ואז נפרד מהבינה ובא למקומו.

עח רוח הזה שהוא ז"א שתקן הקווים בבינה כאשר נפרד מהבינה ובא למקומו הוא מתחלק בשלשה גוונים שהם ג קווים היי שגם הוא השיג ג גוונים כמו הבינה בסוד תלת מחד נפקי. שהם לוהטים באש רוח ומים שאש הוא קו שמאל, רוח אמצעי ומים קו ימין. כל אחד ואחד לוהט במקומו בז"א ונותן חיזוק לג הקווים שבבינה, כלומר שכל קו וקו שיצא בז"א הוא משום שנתן חיזוק לקו שכנגדו בבינה בסוד תלת מחד נפקי ע"כ חד בתלת קיימא.

התחתון נותן חיזוק לעליון בזה שהוא מקיים את רצון העליון, כאשר הוא בא עם ביקוש אמיתי.

עט הארה הזו המתפשטת מאותו הרוח לכל צד וצד מאלו ג קווים הפרטיים שלו שהם ג קווים שבקו אמצעי של ו הנה גוון אחד לוהט באש ומחזק אותו שהוא קו שמאל גוון אחר לוהט במים ומכבה אותו שהוא קו ימין, גוון שלישי לוהט ברוח שהוא קו אמצעי ומאיר לו כארגמן ולוהט בב צדדים אלו בימין ומשמאל כי קו אמצעי כולל בתוכו ימין ושמאל ואלו ג גוונים הם מרכבה אחת בסוד אות ו כלומר שהם מרכבה לקו אמצעי של ו והוא סוד אות ו כי קו אמצעי הפרטי של ו נק גן כן ו כמו ו משם הויה כי כל קו אמצעי בכל מקום שהוא הוא סוד ו החיבור בין ימין ושמאל, מים ואש הוא ע"י קו אמצעי, ולכן כסימן מי שחולם על סיר, רואה בחלום שלום.

פ ואלו ג קווים הפרטיים של קו אמצעי של ו הם כינויים שהקב"ה נק בהם, שהקב"ה נק בכל אלו השמות ואלו הכינויים הכלולים בסוד השם הקדוש שאותו צד אמצעי של ו נק בו כי קו אמצעי של ו נק בשם הויה וג קווים הפרטיים שלו נק בכינויים ואע"פ שהוא נק בסוד אות ו היי רק קו אמצעי שבו, עם כל זה הוא לוקח כל השמות העליונים והתחתונים וכל ד אותיות של השם הקדוש הויה אחוזים בו משום שלוקח כל הצדדים למעלה ולמטה כי הוא כולל חג"ת שלמעלה ונה"י שלמטה וזה סוד של השם יה"ו כאן תלוי השם הזה

לקו אמצעי נבנית מרכבה חדשה המכונה ארגמן מלשון שאורג את הימין ושמאל.

פא והוא השם הויה שהוא ז"א לקוח ב אותיות למעלה שהם י"ה שם ימין ושמאל הנק חכמה ובינה ולוקח אות אחת למטה שהיא ה אחרונה דהויה והוא עומד באמצע בין מעלה ומטה היי בין י"ה ובין ה אחרונה ובין צדדים שהם ימין ושמאל שהוא קו אמצעי המכריע בין ימין ושמאל.

פב המרכבה שלו של קו אמצעי של ו נק נורא בדרך כלל. כשמתחלק מרכבה ההיא שהיא אותו הרוח, היי קו אמצעי של ו ומתחלק לג' גוונים אחרים היי לג' קווים הפרטיים שלו שה"ס אש מים רוח, הם נק נורא אמת, נוצר חסד אלו הם ג שהם מרכבה קדושה לאותו הצד העומד באמצעי היי בקו אמצעי של ו

פג אלו ג הגוונים שהם מרכבה קדושה לקו האמצעי של אות ו לוהטים ומאירים למטה וכל גוון מאלו השלושה מתחלק לשני קווים אחרים לכל צד עש שנעשו בחשבון ג ג לכל צד שהם תשע בחינות כי כל קו כלול משלושתם והם תשעה ואות השם הקדוש הויה השולט עליהם משלימם לעשרה

פד וכל אחד ואחד מאלו ג צדים שאמרנו באות ו שהם ימין שמאל ואמצע שבאות ו כל אחד ואחד הוא בסוד המרכבות שלו במספר עשרה ובאות ע"א לשמאל ובאות פ"ג לאמצעי משום שהכל למעלה ולמטה הם בהשלמה אחת של עשר ספירות עשרה מאמרות. וכל אלו המרכבות עומדות באותו צד השולט עליהם נק עשר ספירות עשרה מאמרות. ומשום זה כל אחד ואחד מאלו הצדדים עולה לעש מרכבות לכל צד מימין שמאל ואמצע של ו עד שעולים כל אחד ואחד לחשבון גדול.

כל אלו המרכבות כשהן מתפשטות בצד שלהן כולם נק באותו השם השולט עליהן אם הן ממרכבת הימין נק אל ואם משמאל נק אלקים ואם מאמצעי נק הויה ובסוד אות ההוא הפרטי ממש הן נק בשעה שהן מאירות למטה. אם המרכבה היא מבחינת קו ימין דימין היא נק למטה גדול ואם מקו שמאל דשמאל נק למטה דיין.

הכלל של כל שם וכינוי משמאל יהיה השם אלוקים, ושל השמות והכינויים מימין הוא שם אל, וכולם תחת הכלל של שם הויה.

פה השנים היוצאים מנקודה אחת היי מימין ג קווים של קו אמצעי שבאות ו אחד נק נושא עון ואחד נק עובר על פשע, אלו הם מאותו הגוון שהתחזק בו מים, היי מימין של ג קווים של ו. השנים היוצאים מתו גוון שהתחזק בו אש היי משמאל שבג' קווים של ו אחד נקרא מרום ואחד רם.

פו ובסוד ספרו של חנוך כתוב שמות אלו מרום רם כלולים בסוד עולם הבא שהוא בינה וכאן בצד ההוא השמאל שבג' קווים של ו אחד נק בוחן לבבות ואחד נק מרום כמו שאתה אומר משפטיך מנגדו שסובב על ז"א וכתוב אדיר במרום ה' ואע"פ שהשם עומד בעולם הבא שהוא בינה הנה כתוב מרום גם בז"א ועל זה התחבר עולם הבא בכל אלו המרכבות דשמאל וכך נק הבינה בשם אלקים כמו הגוונים של שמאל של ו היי משום שהבינה התחברה עם השמאל דז"א והכל אחד. הז"א שהעלה ביקוש לבינה מקבל ממנה את הבחינות של השמות והכינויים שבה.

בראשית זוהר חדש לא - לג שעור 11

קו השמאל של ה דהויה

סח עתה מפרש ג הקווים שבקו שמאל דז"א ואומר אלו ג הגוונים היי ג הקווים מאירים בג' הצדדים בימין שמאל ואמצע. של האש שהוא קו השמאל והם אש בגוון חשך אש בגוון אדום ואש בגוון שחור. אלו ג גוונים המתחלקים מרוח ההוא היי מקו שמאל דז"א היוצא מהנר שהיא בינה כל אחד ואחד מהם סומך לב' צדדים ונמצא שהם תשע בחינות.

סט גון אחד התלהט היינו קו ימין הפרטי שבשמאל והתחזק בו האש שהוא בגוון חשך שהוא בצד שמאל. היי בקו ימין דצד שמאל. גוון אחר התלהט היי קו שמאל הפרטי שבצד שמאל והתחזק בו האש של גוון אדום שהוא בצד שמאל ההוא. גוון שלישי התלהט היי קו אמצעי הפרטי שבצד שמאל והתתקן בו האש דגוון שחור שהוא בצד שמאל ההוא.

ע ואלו ג גוונים הם מרכבה אחת לצד שמאל דבינה בסוד או ו ג קווים של ז"א כלומר שהם כולם צד שמאל של האות ו שהם מרכבה לצד שמאל דבינה, אלו נק כינויים לקב"ה בסוד השמאל, כי השמאל דז"א בכללו נק אלקים שהוא מהשמות שאינם נמחקים ואלו ב קווים ימין ואמצעי הכלולים בו נק כינויים. אחד הימין שבשמאל נק אדיר, האמצעי שבשמאל נק חזק והכל בכלל אחד נק אלקים. וכבר העמדנו לכמה בחינות שנק אלקים, כי גם הבינה נק אלקים וגם המלכות, והצד השמאל דז"א שהוא גבורה נק ג"כ אלקים.

עא אלו ג גוונים שהם בצד שמאל מלהטים ומאירים למטה וכל גוון מאלו שלשה גוונים מתחלק לב' אחרים לכל צד מהם עד שהם בחשבון שלשה לכל צד, שביחד הם תשעה כמו שהעמדנו בצד ימין והשמאל הזה הכללי דז"א הרוכב עליהם משלימם לעשרה.

עב שני הקווים היוצאים מתו גוון אחד הכלול באש של גוון החשך, שהוא ימין דשמאל, אחד אמצעי נק שופט ואחד שמאל נק דיין כמו שאתה אומר אלקים שופט וכתוב אבי יתומים ודיין אלמנות אלקים

עג שני קוים היוצאים מגוון אחד הכלול מא אדום שהוא שמאל דשמאל, אחד הימין נק כביר כח, האמצעי נק איש מלחמה, שני קווים היוצאים מגוון אחד הכולל ומתחזק בגוון אש שחור שהוא אמצעי דשמאל, אחד השמאל נק פוקד עוון הימין נק משלם גמול

עד ומכאן הם מתפשטים למטה לכמה גבורות שאין להם חשבון וכולם כל ט קווים הם בצד שמאל והקב"ה נק נק בכולם וכולם הם מרכבות למטה תחת כל צד וצד והכל הוא בסוד אות ו היי בצד שמאל דז"א שנק וו.

עה/א כי כל אות ואות מד' אותיות האלו שבסוד השם הקדוש כולן עומדות על מרכבות קדושות הוסומכים אותם היי על מה שהן נסמכות. וכולם רשומים על כל אחד ואחד כראוי לו. ואלו המרכבות הם כינויים לשם הקדוש ההוא על מה שהם עומדים כי ט הקווים שהם ט מרכות לצד ימין הנה הצד ימין נק בשם אל וט' המרכבות נק הם כינויים לשם הקדוש על מה שהם עומדים כי ט הקוים שהם ט מרכבות לצד ימין הנה צד ימין נק אל והט' מרכבות נק בכינויים ועד"ז הצד שמאל דז"א שנק אלקים וט' מרכבות ​​ שהם ט קווים פרטיים נק בכינויים. צריך כל אחד לדעת כיצד להפעיל בנפשו את הכינויים של שמות הקודש. כאשר האדם רוצה לעשות כוונה, עליו להכיר את תכונות נפש אלו. כשעושה פעולות ונפגש עם המציאות עליו להרגיש את התכונות, שהרי כל הרוצה להתדבק בו, יידבק במידותיו.

אדם שבא לעשות עבודת ייחודים עליו להיות מדויק ולהכיר כל צד בנפשו. ידיעה זו לא פשוטה, לכן באה החסידות, ובעיקר בעל הסולם המלמד לשלב את תכונות הנפש עם הידע הקבלי.

בראשית זוהר חדש כח - ל שעור 10

קו השמאל של ה דהויה

וו דהויה הוא בחינת כלל, ימין שמאל ואמצע ומלכות שמקבלת בלבד.

רשע הוא גאוותן המבקש את האור בעל מנת לקבל לפרטיות. כאשר מתעורר רצון גדול לפרטיות, זהו הגיהינום הרודף אחריו, שהרי לא ניתן לקבל את האור לפרטיות, מכאן הדרך קצרה לתסכול ודיכאון.

בעולם הזה לא רואים שהאור הוא חושך, לכן יש לפעול באמונה ולוותר על הפרטיות בה נראה לכאורה אור. ומי שאינו מוותר נמכר לעבד שלא יכול להחליט על גורלו.

על האדם לבנות נפשו לפי התבנית המתוקנת של עולם האצילות בו אין פגם. כאשר משהו לא מסתדר לאדם במציאות, זהו סימן שעליו לחזק את הצד הנפשי שבו. העולם החיצוני משמש כמנוף לכניסה לעולם הנפש. לתוך נקודה פנימית שלא אצילות בנפש האדם יש להעלות את כל הרצונות כדי לתקנם.

כל תיקון של הדינים והרצון העצמי באים דרך קו אמצעי, כלומר שהשמאל, הרצון לקבל בא ליחד, ופועל ממטה למעלה, בתנועה שמראה שאני מטה בחשיבות ויש עליון מעלי. וכך להגיע לרגש נכון מאוזן ואוהב.

סה ההתחלה שבצד השמאל של וו דהויה שהוא גבורה דז"א הוא סוד החשך שהוא בקו שמאל דבינה המתפשט בחשך למטה עד שנברא ממנו הגיהנם הלוהט מאותו החשך של האש החזק האדום והשחור החשך מכיל אש מכך שאור גדול מידי שלא ניתן לקבלו הוא חשך. וכאין לוהטים שביבי אש חזקים המתפשטים ונמשכים מתוך החשך שהוא שמאל לצד הזה היי לצד השמאל שלמטה.

בשעה שיוצא קו השמאל בבינה היי בישסו"ת שהוא חכמה בלי חסדים. נעשה חשך כלומר ששום אור אינו מאיר בו כי החכמה שבו אינה יכולה להאיר בלי חסדים וע"כ נעשה בו חשך ומחשך הזה נמשכים דינים וקליפות למטה שממנו נברא הגיהנם, היי בתחילת יציאת אור השמאל בבינה שהוא חכמה בלי חסדים, אז הוא בסוד החשך כי אפילו החכמה אינה מאירה בו, כי אינה יכולה להאיר מחמת חסרון החסדים, שמחשך הזה דקו שמאל דישסו"ת נמשכים דינים למטה וממנו יוצא הגיהנם לדון בו את הרשעים.

שהגיהנם לוהט מחשך ההוא באש חזק, באש אדום ואש שחור. והדינים דבינה מכונים אש אדום והדינים דבחינת המלכות המעורבים בדינים דבינה נק אש שחור. וכאן בקו שמאל דישסו"ת לוהטים שביבי אש חזקים היי דינים, שמהם נמשכים למטה לדון בו בני אדם וכל השביבים והדינים נמשכים מתוך החשך שהוא שמאל דישסו"ת היי לדבקים בקו שמאל. יש בז"א קו שמאל אותו צריך להעניק לנוקבא, ממנה מקבלים נשמות הצדיקים. קו זה הוא חושך.

סו חוץ כשעולה הנר היי בינה שהיא ישסו"ת מתוך מדידת המסך, כלומר שהבינה ממשכת אור העליון המזודווג על מסך דחירק שז"א העלה אליה למ"ן שע"י הזווג דהכאה הזה יוצאת קומת חסדים דבחי"א המיחד ב קווים זה בזה, וזוג דהכאה הזה שהבינה עושה נק מדידת המסך כי אז מודד המסך שיעור הקומה ומאיר לצד ימין שקומת החסדים שיצאה על המסך מאיר ומחזק את החסדים. מאיר אל החשך, שבקו שמאל ומגיעים האורות דקומת חסדים, אל אש ההוא היי לדינים דשמאל ונמצאים קרבים אל אש ההיא שבקו שמאל, ואל קו ימין ההוא כלומר שקומת החסדים קרבה לשמאל ומיחדת אותו עם הימין ומאיר ממנו. שאז מאיר השמאל החכמה שבו כי אחר שהחכמה דשמאל התיחדה עם החסדים שבימין היא נשלמת ויכולה להאיר.

סז אז מתפשט ומאיר מתוך הנר שהוא בינה היי ישסו"ת רוח אחד הלוהט והנה הוא מתפשט להיות מרכבה לצד שמאל ההוא דבינה והוא מתפשט בסוד ג גוונים היי ג קווים אל אותו הצד שנק צפון, ורוח הזה אינו עולה כבשמים ואינו מעלה ריח, משום ששמאל הזה דבינה נסמך על רוח ההוא המפורש בג' גוונים אלו.

אחר שהבינה תקנה את קו השמאל שבה ע"י קומת החסדים שיצאה על מסך דז"א שנק רוח זכה גם ז"א בהארת קו השמאל ההיא כי כל האור שתחתון גורם לעליון זוכה בו גם התחתון היי ז"א שנק רוח מתפשט בהארת השמאל הלוהט ויוצא מתוך הנר שהוא בינה דז"א מתפשט בקו שמאל שלו להיות מרכבה לקו שמאל דבינה, כלומר שאין עצם קו השמאל דבינה מתפשט בו אלא הארתו בלבד ​​ כדי שיהיה מרכבה אליו שז"א מתפשט בבחינת ג קווים לצד ההוא שנק צפון שהוא קו שמאל היי ע"ד שהתבאר בקו ימין, ונודע שאע"פ שקו השמאל דז"א ממשיך החכמה מקו שמאל דבינה מכל מקום ​​ אין החכמה מתגלית בקו שמאל דז"א אלא שהוא משפיע החכמה למלכות ובמלכות מתגלה החכמה והארת החכמה מכונה בשמים או ריח. ולא ריחא שרוח הזה היי קו שמאל דז"א אינה עולה בבשמים ולא בריח שה"ס הארת החכמה חכמה היא ריח וכאן אינו עולה ריח מפני שהעביר חוכמה זו למלכות. משום שקו השמאל דבינה נסמך ומאיר לרוח ההוא שהוא קו שמאל דז"א ועל כן הארתו מרובה ואם היה מאיר בעצמו בחכמה היתה נמשכת בבחינת ג"ר דחכמה שמשם כל הדינים וע"כ הוא מאיר אל המלכות שהיא מאירה רק ממטה למעלה בבחינת ו"ק וכבר ידעת שאי אפשר שיהיה יחוד השמאל עם הימין אלא אם כן השמאל יאיר ממטה למעלה.

אות ו דהויה ​​ כה - כז שעור 9

נג הסוד של אות ו של שם הויה הוא מרכבה עליונה קדושה העומדת בקיום שלם. ו זו מתחלקת לב אותיות שהם ב ווין היי ו"ו כי ו במבטא נשמעת ו"ו זה כעין זה כי ו הראשונה רומזת לת"ת ז"א, מצד התלבשות אורות בכלים ת"ת הוא ז"א ומצד הכלים ת"ת הוא נצח ו שניה ליסוד וכל מה שיש בת"ת יש ביסוד והם י"ב סודות עליונים כי יש בה ג קווים ומלכות המקבלתם וכלולם זה מזה ויש בכל אחד מארבע ג הקווים וה"ס י"ב צירופי הויה שיש בז"א הנק ו דהויה.

נד ו זו העליונה היי הראשונה מב' הווין הרומזת לת"ת היא עומדת ב חמש סומכים עליונים שאות ה העליונים שהיא בינה עומדת עליהם ו הזו אע"פ שהוא ששה כי ו היא במספר שש והיא סוד שש כי הת"ת כולל שש ספירות חג"ת נה"י היא חמשה וסוד חמש והכל הוא כראוי.

כי ה ספירות שמחזה ולמטה דישסו"ת הכולל שהוא ה ראשונה דהויה נק ה סומכים מפני שמקום גילוי החכמה היא מחזה ולמטה דישסו"ת והחכמה סומכת את הפרצוף ואלו ה סומכים מתלבשים ומאירים במוחין דז"א כי תנה"י דישסו"ת מאירים לז"א ומהם יוצאים ה ספירות חג"ת נ"ה דז"א. כי ז"א שהוא ו"ו יש לו שש ספירות חג"ת נה"י עם כל זה רק ה ספירות חג"ת נ"ה נמשכים מתנה"י דישסו"ת כי ספירה שישית יסוד אינה בחינה נוספת על חמש הספירות אלא שכוללת אותן באופן שאין יותר מחמש ספירות כי היסוד אינו אלא כולל של ה ספירות בלבד ונמצא שאלו שש הספירות חג"ת נה"י אינן יותר מחמש. יסוד כן נחשב לספירה. סופרים חמש שמצד מה שמקבלת מבינה הם חמישה חסדים, ומה שהיא וו היא 6 הכולל כל מה שמעביר למלכות.

קו ימין של ו דהויה

נה ההתחלה שבצד ימין דז"א הנק ו דהויה שה"ס ספירת החסד דז"א. הסוד של אור הראשון הזה עומד על מרכבה אחת שהיא ג ג ולא ארבעה, ואע"פ שאין מרכבה אלא בארבעה שהם ג קווים ומלכות המקבלתם, הכל כאן הוא בסוד שלשה שלשה כמו שהאותיות הולכו בשם הקדוש, היי האותיות יה"ו שהן שלש כי ה אחרונה ואות ה ראשונה הם צורת אות אחת ונמצא שד' אותיות הוי"ה אינם אלא ג אותיות יה"ו ומשום זה הכל הולך בג' ג

כי סוד המרכבה היא ג קווין ומלכות המקבלתם וכשהם נכללים זה מזה היה כל אחד מהם צריך להיות כלול מאלו הארבעה והיו צריכים להיות ט"ז בחינות. אמנם אינו כן אלא אפילו אחר שהתכללו זה מזה אין בכל אחד מארבע אלו אלא ג בחינות והם רק י"ב בחינות והטעם הוא כי עיקר המרכבה הוא רק ג קווין אבל המלכות אינה פועלת כלום אלא שמקבלת לתוכה ג הקווין ומשום זה אין בכל אחד אלא ג קווין וכן במלכות יש ג קווין שמקבלת ואינם אלא י"ב בחינות שה"ס י"ב צירופי הויה.

אין מרכבה פתוחה מג קווין ומלכות הכא ברזא בתלת תלת כאן הייו כשהם נכללים זה מזה אין בכל אחד רק שלשה שלשה כי כל אחד נכלל רק מג' קווין ואינו נכלל מהמלכות, כי אין המלכות נבחנת לשום בחינה נוספת אלא למקבלת בלבד. כמו שיש בד' אותיות השם רק י"ב צירופים כלומר שאפילו באות ה עצמה שהיא הרביעית שבמרכבה אין בה אחר התכללות ארבע בחינות אלא ג בחינות בלבד שהם ג קווים ובחינתה עצמה אינה נחשבת כאן. זו הספירה בשלש בלבד מפני שהמלכות נגנזה ברדלא ואינם פעילה כאן.

נז המרכבה שלצד דרום שהוא ימין היא בשלשה קווין היוצאים מתוך הנר שהיא בינה. ג קווין שבימין דז"א מבינה ואומר כשהרוח הנושב בי"ב רוחות שהוא ז"א שבו י"ב בחינות עולה אל הבינה שהימין ושמאל שבה מעלים ריח שהיא הארת חכמה ואינם מעלים ריח מפני שהימין ושמאל שבה במחלוקת. הרוח נכלל נכלל בג' גוונים כלומר שהרוח שעלה לבינה מיחד הימין ושמאל שבבינה ויוצאים בה ג גוונים. ימין שמאל ואמצע שהם חכמה בינה ודעת. יוצא שז"א שעלה לבינה יצר בה ג קווים הרוח מאיר באור הימין שבבינה ונשאב בתוך אור השמאל כלומר שהרוח מתקן אור השמאל שלא יאיר אלא ממטה למעלה שזה נבחן שהמקבל ההארה שואב אותה מתוך השמאל כשהוא במקום השמאל אבל לא יוכל להמשיך ההארה ממעלה למטה, אבל באור הימין מאיר כדרכו ואז יוצאים ג קווים, אחד לוהט באש היי השמאל ואחד לוהט במים היי הימין ואחד לוהט ברוח היי קו אמצעי ונשלמו ג הקווין שבבינה ואז הרוח נפרד מהבינה ובא למקומו ונעשה ג קווים גם הוא. שזה הוא על דרך המובא תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא היי כיון שהרוח שהוא ז"א הוציא ג קווים שעל ידו נתקנו חב"ד בבינה , זכה גם הוא בג' קווים אלו כי כל האור שהתחתון גורם שיאיר בעליון זוכה בו גם התחתון. כל אור שהתחתון גורם שיאיר בעליון, זוכה בו גם התחתון.

נח רוח הז שהכריע בבה קוים שבבינה כאשר נפרד מהבינה ובא למקומו ונעשה שלשה גוונים היי משום שגרם ג קווים בבינה השיג גם הוא ג קווים. אלו ג קווים הם אש ואין הם מים ואין הם רוח, כלומר שאין הם עצמם ג קווים ימין שמאל ואמצע שיצאו בבינה, רק הארתם בלבד שהיא נמשכה לז"א, אלא רוח הזה כאשר נפרד מבינה למקומו, כל אחד ואחד מב' הקווים ימין ושמאל שבקו אמצעי האיר ולה ונתן חיזוק למקום שעלו שהוא בינה ואח"כ נעשה הארת הרוח עצמו לקו אמצעי שהוא סומך תחתיהם שהוא מיחדם ומתקנם כמו שעשה בבינה. ג קווים גז"א אינם ג קווים ממש אלא שהרויח אותם בסוד מה שנתן חיזוק למקום שעליו בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא כי כל האור שהתחתון גורם שיאיר בעליון זוכה בו גם התחתון לכן כאשר הנברא מעלה ביקוש לאהבה, ליתר דבקות בבורא, זה האור/התענוג שיקבל ליחד. ואם מבקש הנאה לפרטיות, אין אפשרות שיקבל. וע"כ הרויח ב קווים מין ושאל מבינה ובחינת עצמו הוא ג קווים.

נט גוון אחד התלהט והתקיף בו אש שהיא הדינים דשמאל שנכלל בצד ימין ההוא היי קו השמאל הנכלל בג' קווים שבימין. גוון אחר התלהט והתקיף בו מים שהוא חסד, שנכלל בצד ימין היי קו ימין שנכלל בג' קווי הימין. קוון אחר התלהט והתקיף בו רוח שהוא רחמים הנכלל בצד הזה של ימין היי קו האמצעי דג' קווים שבימין ואלו ג קוונים הם מרכבה אחת שבצד ימין בסוד אות ה שהיא בינה כי המרכבה נמשכת מבינה.

ס ואלו הם הכינויים שיש בקב"ה בסוד השמות שנק בהם וע"כ השם של הקב"ה נק בכמה שמות וכולם נכללים בכל סוד וסוד מאלו הצדדים ימין שמאל ואמצע העליונים שהם שמות שאינם נמחקים.

ג קווים הכוללים שבאות ו שהוא ז"א נק בשמות שאינם נמחקים אבל אותם ג קווים הפרטיים הנכללים בכל קו נק כינויים ואינם בכלל עשרה שמות שאינם נמחקים.

סא צד זה שהוא ימין נק אל המרכבה שלו שהם ג קווים הפרטיים הנכללים בימין נק בדרך כלל גדול לקו ימין ג קווים פרטיים שבכל קו נקראים כינויים וכאן אומר שצד הימין נק אל ויש לז"א גם ג קווים, חסין לקו שמאל, קדוש לקו אמצעי אלא ג כינויים הם מרכבה לימין הכולל שהוא חסד דז"א הנק אל שהוא סוד עליון מאלו עשרה השמות שאינם נמחקים, מה שאין כן אלו ג הכינויים גדול ימין חסין שמאל קדוש אמצע. השם אל שהוא הימין של החסד לא נמחק. הכינויים הם התכללות של קו ימין מג' בחינות

סב אלו שלשה גוונים היי קווים הפרטיים שהם מרכבה לצד ימין לוהטים ומאירים וכל גוון וגוון מאלו הג' נפרט לשני אחרים לכל צד כי אלו ג קווים הפרטיים נכללים כ"כ זה מזה ויוצא ג קווים בכל אחד מהם היי שהתווסף לכל אחד ב קווים עד שנכנסים בחשבון שלוש פעם שלוש שהם תשע וקו ימין הכולל שהוא חסד דז"א הרוכב עליהם משלימם לעשרה וכל אלו נק ג"כ ספירות עליונות וקטנות שג' קווים הכוללים דז"א נק ספירות עליונות ותשע קווים הפרטיים שבכל קו נק ספירות קטנות וכולם הם מדותיו של הקב"ה שיש עצם והתכללות, כאשר העצם גדול, בלתי נמחק ובלתי משתנה, וניתן לראותו בצורות מגוונות

סג ומפרש הכינויים של תשע קווים הפרטיים הכלולים בקו ימין הכולל שני קווים השמאל והאמצעי היוצאים מתוך הגוון שהתקיף בו מים היי מקו ימין הפרטי הגדול, אחד נק רחום ואחד חנון. קו אמצעי נק רחום ושמאל נק חנון, אלו הם מאותו הגוון שהתחזק במים היי מקו ימין הפרטי. ושני קווים ימין ואמצע היוצאים מאותו גוון שהתחזק בו אש היי מקו שמאל הפרטי שנק חסין. אחד הקו האמצעי הנקרא ארך אפיים ואחד קו ימין הנק רב חסד, אלו הם מאותו הגוון שהתחזק בו אש, היי מקו שמאל הפרי וני הקווים ימין ושמאל היוצאים מאותו הגוון שהתחזק בו רוח היי מקו אמצעי הפרטי הנק קדוש. אחד הימין הנקרא חסיד ואחד שמאל הנקרא סולח ובסוד ספרו של חנוך כתוב שזה הימין נק טוב וזה השמאל נק ישר וסימנך טוב וישר ה' שהוא קו אמצעי המכונה טוב וישר.

סד מאלו תשעה קווים מתפשטים אורות למטה אל המלכות וכולן הן מרכבות אלו לאלו וכל תשעת הכינויים הם מבחוץ לשם אל שהוא קו ימין הכולל דז"א אבל אינם נתבקים באלו ג קווים הכוללים שהם חג"ת גז"א שהם למעלה. וכולם כלולים בצד ימין הכולל שהוא השם אל. וכולם הם אחד לצד הזה דימין והכל הוא בסוד אות ו שהוא ז"א