הויות באמצע שיעור 99 100 השקפה
רצועה ימנית של התפילין מתפשטת עד הטבור, והשמאלית שהיא הוד, קצה עד החזה.
בחסידות אשל"ג נהוג להניח גם תפילין של רבינו תם מי שנשוי. בחבד החל מגיל 13. האר"י הקדוש הניח שניהם יחד. ההבדל בין שני סוגי התפילין הוא במיקום המלכות, האם תהיה בסוף, או באמצע.
בצמצום ב שמלכות עלתה לבינה, אז שתיהן צריכות ללכת יחדיו. השאלה האם התפילין מתארות את החכמה הכללית, כפי שתהיה בגמר תיקון, או על סדר של צמצום ב. לכן קומת נשמה נוהגים לפי רש"י וקומת חיה רבינו תם
הויות באמצע שיעור 99
מלמד כאן על ד הפרשיות שיש בתפילין של ראש שהן כנגד חכמה בינה תפארת ומלכות. הפרשיות בתוך הבתים נקראים שם הויה, והבתים עצמם שם אהי"ה. כנגד חכמה פרשיית קדש לי, בינה והיה כי יביאך, ת"ת שמע ישראל, וכנגד מלכות והיה אם שמוע.
קצח) הוי״ה ד׳ פרשיין וכו': ד׳ אותיות של שם הוי״ה ה״ס ד׳ מוחין, שה״ס ד׳ פרשיות, י׳ של הוי״ה ה״ס פרשה ראשונה קדש לי, וזה חכמה. ה׳ ראשונה של הוי״ה ה״ס פרשה שניה והיה כי יביאך, וזה בינה. והם לימין ושמאל שהם חסד וגבורה, כלומר כי חכמה בינה של ז״א אינם בקביעות אלא בשעת התפלה ובשבתות ומועדים, ולכן אינם נחשבים לחו״ב ממש אלא לחו״ג העולים בגדלות לחו״ב בסוד רישא דמלכא בחסד ובגבורה אתתקן אמר שז"א בקביעות הוא בקטנות, בלי חכמה ובינה ורק במצב עליה יש לז"א ראש. בקביעות הראש משמש רק לגוף. זהר משפטים אות תק״כ). ו׳ של הוי״ה היא פרשה שלישית, שמע ישראל, תפארת, שכולל ששת המלים של היחוד, שמע, ישראל, ה׳ אלקינו, ה' אחד. הרומזות על ו״ק ז״א. של המוחין. ה׳ תחתונה היא פרשה רביעית, והיה אם שמוע, מלכות של המוחין והיא שכינה התחתונה.
קצט) תלת רצועין נצח וכו': שלש רצועות הן נצח הוד ויסוד. יסוד הוא רצועה המקשרת את וא״ו היינו ז״א, עם ה׳ היינו. מלכות. ועל יסוד נאמר כי כל בשמים ובארץ, כל יסוד, והנקבה נק כלה ותרגום יונתן דאחיד בשמיא ובארעא. כי כל הוא שם היסוד, והוא נאחז בז״א שנקרא שמים, ובמלכות שנקראת ארץ (זהר משפטים אות ת״ה) שתי הרצועות נצח הוד שאחוזות בה׳ עליונה שהיא תפילין של ראש, עליהם נאמר והקרנים גבוהות והאחת גבוה מן השנית, אף כך שתי הרצועות אחת ארוכה, כלומר שמאירה הארת חכמה הנקראת ארוך. ואחת קצרה, המאירה בחסדים, קצרה עד החזה, שעד שם האורות מכוסים, וארוכה עד הטבור. שמשם מאירים החסדים המגולים בהארת חכמה.
בשער מאמרי רשב״י בתחלתו כתב מוהרח״ו ז״ל, וזה לשונו: ועתה אבאר כאן סוד הרצועות הנה נודע כי המלכות נעשית מבחינת נ״ה. ואמנם התחלתה היא במקום החזה דז״א משם ולמטה כנז׳ בפרשת נשא בדף קמ״א ע״ב. ועיקרה היא בקו שמאל שהוא הוד הנזכר בזוהר דאיהו בנצח ואיהי בהוד ולכך רצועה השמאלית היא כנגד הוד ושיעורה עד החזה לפי שמשם התחלת הנקבה ורצועה הימנית היא נצח ושיעורה עד הטבור, כי הלא בטבורא שלים כנזכר שם באדרת נשא ולפי שמקום המלכות בטבורא דלבא דזעיר לכן נקשרת בזרוע שמאלי כנגד הלב ומתחלה היתה בחינת דלי״ת בקשר תפלין שבראש ושם היא בבחינת לאה אבל בחינת רחל היא למטה באחורי נצח והוד דזעיר מכנגד החזה ולמטה ע״י המשכת נצח והוד דבינה המתפשטת בתוך זעיר אנפין ולכן נמשכות ב׳ רצועות דתפלה של ראש ועוברות דרך החזה עד הטבור ומה שהיתה למעלה לאה בבחינת דל״ת לבד היא כאן רחל פרצוף שלם בסוד תפלה של יד גמורה כאן שלם מפני שירשה גם את העליון, שרחל יורשת את לאה ולא בבחינת קשר תפלה של ראש והנה כבר הודעתיך כי הנצח והוד דזעיר אנפין הם מחודשים ונתכוננו בו ע״י הבינה בסוד כונן שמים בתבונה וזמ״ש כאן תרין רציען נצח והוד דאחידן בה״א עלאה וכו' ואתפשטותא דה״א עלאה עד הוד אתפשטת התפשטות הבינה היא של חסדים, את ההארות לומדים מפרצוף ע"ב שהאיר בכלים הריקניים של גלגלתא, חכמה האיר בכתר, כל כלי מאיר בו אור הנמוך ממנו. נמוך מבינה הוא החסדהוכו' והנה אומרו ואתפשטותא דה״א עלאה וכו' נתבאר אצלי בברכה ראשונה של אבות בתפלת י״ח כי אימא עלאה לא אתפשטת רק עד נצח והוד דדכורא כי מכח תרין שוקין דילה נתהוו בו בזעיר אנפין חכמה ובינה דיליה ומכחה נאצלו תרין נצוצין למטה מרוב ההארה ההיא ונתפשטו נצח והוד דזעיר אנפין אבל היסוד דבינה להיותו קצר ואינו ארוך כיסוד הזכר אינו מתפשט ויורד עד יסוד דזעיר וכאשר בא אל בחינת היסוד דזעיר אנפין הוצרך מזלא דדיקנא עלאה דא״א להתפשט בסוד קונה הכל כמבואר אצלנו שם בברכות אבות אבל בינה עד הוד אתפשטת בלבד ולא הגיעה התפשטותה עד היסוד דזעיר ובר״מ שבפרשת פינחס בדף רכ״ח ע״ב תבין כי רצועה ארוכה בימינו וקצרה בשמאלו והוא על דרך שביארנו כאן וז״ש כאן כי אלו הם בחי' ב' הקרניים אשר האחת גבוהה מן השנית כי רצועת הוד קצרה ונפסקת יותר למעלה במקום החזה ולכן נמצאת גבוהה מן הימנית שנתפשטה למטה ממנה עד הטבור ועיין בביאור אדרת האזינו כי שם נתבאר זה וגם נתבאר שם ענין אומרו ואתפשטותא דה״א עלאה וכו'.
עוד במאמר הנז' בדף הנז' שורה ח' וז״ל אוף הכי תרין רצועין חד ארוכה וחד קצרה קצרה עד החזה ארוכה עד טבורא ואתפשטותא דה״א עלאה עד הוד וכו' זה המאמר נמצא פירושו מכתיבת ידי הרב הגדול זלה״ה וז״ל דע כי ב' שוקי הבינה נצח והוד האחת גבוהה מן השניה והם שני רצועות שבתפילין הקצרה עד החזה והארוכה עד הטבור ונ״ל שטעם הדבר הוא כי ת״ת יונק מנצח שבבינה ת"ת היא בינה דגוף, הארה בה היא נצח רחמים ומלכות יונקת מהוד שבבינה דין ולפי שעד החזה עדיין לא נתקנה דיוקן המלכות לפיכך נתפשט נצח שבבינה כח הת״ת עד שם וכמו שנזכר באידרא רבא בדף קמ״א ע״ב שורה כ״ב וזה לשונו כד אתתקן דיוקנא בתקונוי שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאיקרון ת״ת ואתפשט האי ת״ת ותקין תרין חדוי ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוק' כלא סתימא מכל סטרוי כו' וזה ברור. וכאשר התחילה דיוקן המלכות להתגלות הוצרכה להיות כח הוד שבבינה נמשכת עוד להיותה יונקת ממנו עד הטבור כי זהו ההתפשטות הב' שנתפשט הת״ת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין מפרצופא דנוקבא עד טבורא ומטבורא שארי ובטיבורא שלים כנזכר באידרא רבא ועד שם הגיע התפשטות הוד שבבינה כי משם ואילך מתחילים הדינים במלכות כמבואר שם באידרא שבני מעיה הם דינים ובינה הם רחמים אלא שדינין מתערין מינה כנזכר בזוהר ולפיכך לא נתפשטה יותר ועוד שכשם שנתפשט נצח שבבינה עד חזה הת״ת להכין אותו ולסעדו כן הוצרך הוד שבבינה להתפשט עד טבור הת״ת לכונן את הכלה שמתחילה מחזה ולמטה כי כערך הת״ת לנצח שבבינה כן ערך המלכות להוד שבבינה כי ת״ת קודם למלכות כשעור שמהראש עד החזה ומלכות נתקנה משם ואילך וצריכה להוד שבבינה כשעור שמן החזה עד הטבור כי שפע נצח מהראש של הת״ת עד החזה כשפע הוד מראש המלכות שבחזה עד טבור הת״ת באופן שיהיו שניהם שקולים וזה ברור והוא סוד גדול לאכול ולשבעה ולמכסה עתיק כנ״ל. ואל תתמה היות הימנית עד הטבור והשמאלית עד החזה בעבור כי מה שהוא ימין לבינה הוא שמאל לז״א כחותם המתהפך. כמו דמות מראה.
הקודם