שיר השירים קט- קיא שיעור 37
משכני באתוון דשמא קדישא
שם מורה על מדרגה ומגלה את סוג הרצון. כל פרט משויך לכלל בו הוא נמצא. בעבודת הנפש יש לנווט כל רצון פרטי אל הכלל, אל המטרה המשותפת אל היחד.
שם הויה הוא הכלל, גוף האילן ושם אלוקים מורה על המלכות, שהם הפרטים אשר צריכים לבקש אחריך נרוצה. נרוצה לשון רבים, אומר את כל הרצונות נאחד אחרי שם הויה.
הכלל של נשמה של יהודי הוא רצון ליתר דבקות בהשם. מכאן שכל פרט, רצון, מקרה שהוא פוגש, עליו לראותו כחשוב רק ביחס לתפקידו בכלל, ולא כעומד בפני עצמו. בכך יוכל לבוא לאחדות רצונות פנימית, ולא ימליך בכל רגע מלך חדש שלא ידע את הכלל.
אין כזה דבר ברוחניות חופש הפרט. לפרט יש חופש רק במסגרת הכלל אליו הוא שייך. טבע הפרט הוא פירוד וזו הסיבה שעבודת הנפש מצריכה התבטלות והתמסרות לכלל הגדול.
משכני, היינו באותיות השם הקדוש. כי כשמתחברים שני שמות יחד, שהם שם שלם, דהיינו הויה אלקים, השם הראשון, שהוא הויה, מושך אליו השם האחרון, שהוא אלקים. וע"ז נאמר משכני. הכלל הוא שם הויה, ז"א. שם הדין אלקים, המלכות אומר לשם הויה מושכני. כשהיא המלכות רצה אחריו, כולם באים להיתתקן בשם הויה. הדין מתפרט לכן כתוב נרוצה לשון רבים, ושם הויה יחיד, לכן אומר אחריך.
החדר הראשון, הוא האור המאיר מצד ימין, שהוא האור המאיר מסוף העולם ועד סופו מפני שאין צמצום על חסדים, אור שכל האורות כלולים בו. הוא האור הנוסע בראש, החסד, בחינת אברהם יוצא מבינה.
החדר השני, שהוא קו שמאל שנקרא גבורה, ואז הוא מאיר כאשר מוכן לכופף עצמו ולבוא בביטול לקו ימין, החסדים.
וב' שמות הנ"ל, אל גדול, ואלקים, הם ב' חדרים המתקשרים ומתחברים זה בזה. כי הם ימין ושמאל המתקשרים זב"ז ע"י הקו האמצעי, והמלך העליון, שהוא ז"א, מכניסה לחדרים הקדושים האלו. ואז אומרת המלכות, אני וכולם, דהיינו כל המרכבות המתחברות במלכות, בשעה שנקשרנו יחד בקשר אחד, נגילה ונשמחה בך. נגילה ונשמחה בכ"ב האותיות האלו של האלפא ביתא הנקראות ב"ך. כש"א, אשר נשבעת להם בך. בך יברך ישראל. גיל ושמחה כאשר מתחברים יחד בקו אמצעי. כעת זו שמחה של מצווה רק של חג"ת מחזה ולמעלה, ואין עדיין את הצירוף של מחזה ולמטה. נגילה ונשמחה בך, בכל כ"ב האותיות, בכל החסרונות שמונעות ע"י החסד. עדיין את אותיות המנצפ"ך, כעת רק שמחה מצד קו ימין ולא תענוג. את הפרטיות, הנמצפ"ך זה בשלב הבא.
שיר השירים קט- קיא שיעור 37
משכני באתוון דשמא קדישא
שם מורה על מדרגה ומגלה את סוג הרצון. כל פרט משויך לכלל בו הוא נמצא. בעבודת הנפש יש לנווט כל רצון פרטי אל הכלל, אל המטרה המשותפת אל היחד.
שם הויה הוא הכלל, גוף האילן ושם אלוקים מורה על המלכות, שהם הפרטים אשר צריכים לבקש אחריך נרוצה. נרוצה לשון רבים, אומר את כל הרצונות נאחד אחרי שם הויה.
הכלל של נשמה של יהודי הוא רצון ליתר דבקות בהשם. מכאן שכל פרט, רצון, מקרה שהוא פוגש, עליו לראותו כחשוב רק ביחס לתפקידו בכלל, ולא כעומד בפני עצמו. בכך יוכל לבוא לאחדות רצונות פנימית, ולא ימליך בכל רגע מלך חדש שלא ידע את הכלל.
אין כזה דבר ברוחניות חופש הפרט. לפרט יש חופש רק במסגרת הכלל אליו הוא שייך. טבע הפרט הוא פירוד וזו הסיבה שעבודת הנפש מצריכה התבטלות והתמסרות לכלל הגדול.
שסא) משכני באתוון דשמא וכו': משכני, היינו באותיות השם הקדוש. כי כשמתחברים שני שמות יחד, שהם שם שלם, דהיינו הויה אלקים, השם הראשון, שהוא הויה, מושך אליו השם האחרון, שהוא אלקים. וע"ז נאמר משכני. שהמלכות שהיא השם אלקים אמרה לז"א שהוא שם הויה, משכני. הכלל הוא שם הויה, ז"א. שם הדין אלקים, המלכות אומר לשם הויה מושכני.
שסב) ומה דאמר, אחריך וכו': ומה שאמרה, אחריך נרוצה, לשון רבים, ולא כתוב ארוצה. הוא משום שהשם הזה שנקרא אלקים, שהוא המלכות, כמה מרכבות וכמה בתי דין, כולם כלולים ומתחברים בו. וע"כ כתוב, אחריך נרוצה. שכללה בזה את כל אלו המתחברים בה. כשהיא המלכות רצה אחריו, כולם באים להיתתקן בשם הויה. הדין מתפרט לכן כתוב נרוצה לשון רבים, ושם הויה יחיד, לכן אומר אחריך
שסג) סגיאין אינון דכלילן וכו': רבים הם הכלולים בשם הזה, אלקים, והוא כולו שם אחד נקודה אמצעית באמצע ממש, מלכות אחת והיא מחולקת. כי כיון שהשם הראשון, הויה, שהוא ז"א, משך לשם האחרון, אלקים, שהוא מלכות, אז הכל הוא חבור אחד לכל המדרגות העליונות, דז"א. והתחתונות, דמלכות, מתקשרות זו בזו, שיהיו כולם קשר אחד, וחבור אחד, ויחוד אחד. הכל חבור אחד כשכל הפרטים מתחברים אל הכלל
שסד) הביאני המלך חדריו: המלך, זהו המלך הקדוש העליון, שהוא ז"א. חדריו, אלו הם החדרים העליונים, והחדרים הקדושים של המרכבות העליונות. שהם חג"ת דז"א אשר מחזה ולמעלה חסדים מכוסים, המקום שמבטא את ז"א כמקום של השפעה.
שסה) חדרא קדמאה וכו': החדר הראשון, הוא האור המאיר מצד ימין, שהוא האור המאיר מסוף העולם ועד סופו מפני שאין צמצום על חסדים, אור שכל האורות כלולים בו, אור של ארבעה צבעים, שהם לבן אדום ירוק שחור שה"ס ג' קוין ומלכות, החקוקים בארבע רוחות העולם, שהם חו"ג תו"ם. ונקרא אל גדול. הוא האור הנוסע בראש, הוא אדרא וחדר ראשון. וזה הוא אור האחוז בתחילה בסוד ז"א שנקרא הוי"ה. שהוא אור החסד שבז"א, שהוא הספירה הראשונה שלו, הכוללת כל הספירות שלו. החסד, בחינת אברהם יוצא מבינה, היא הבחינה המובילה את ז"א. החדר הראשון הוא חסד, קו ימין דז"א
שסו) חדרא תניינא וכו': החדר השני, הוא אור שהוא חושך, שהוא קו שמאל שנקרא גבורה, שמטרם שנכלל בימין הוא חושך, היוצא מצד האור הראשון, שהוא חסד, כי גבורה נאצלת ויוצאת מחסד אברהם הוליד את יצחק, וזה הוא אור אדום, שהוא חושך, וזה הוא שנקרא אלקים, שהוא בצד שמאל להתקשר באור הראשון, שה"ס חסד וקו ימין. ואז הוא מאיר. כאשר מוכן לכופף עצמו ולבוא בביטול לקו ימין, החסדים.
שסז) תרין אדרין דמתקשרן וכו': וב' שמות הנ"ל, אל גדול, ואלקים, הם ב' חדרים המתקשרים ומתחברים זה בזה. כי הם ימין ושמאל המתקשרים זב"ז ע"י הקו האמצעי, כי באלו החדרים מתאחד אותו שלמטה, שהוא המלכות. והמלך העליון, שהוא ז"א, מכניסה לחדרים הקדושים האלו. ואז אומרת המלכות, אני וכולם, דהיינו כל המרכבות המתחברות במלכות, בשעה שנקשרנו יחד בקשר אחד, נגילה ונשמחה בך. נגילה ונשמחה בכ"ב האותיות האלו של האלפא ביתא הנקראות ב"ך. כש"א, אשר נשבעת להם בך. בך יברך ישראל. גיל ושמחה כאשר מתחברים יחד בקו אמצעי. כעת זו שמחה של מצווה רק של חג"ת מחזה ולמעלה, ואין עדיין את הצירוף של מחזה ולמטה. נגילה ונשמחה בך, בכל כ"ב האותיות, בכל החסרונות שמונעות ע"י החסד. עדיין את אותיות המנצפ"ך, כעת רק שמחה מצד קו ימין ולא תענוג. את הפרטיות, הנמצפ"ך זה בשלב הבא.
שסח) אב גד הו וכו': אב גד הו זח טי כל מנ סע פצ קר שת. אלו הם כ"ב האותיות של האלפא ביתא, והן מתחלפות לכ"ב אלפא ביתות. כלומר, שיוצאים מהם כ"ב צירופי אלפא ביתות, בסוד השמות הקדושים החקוקים בשמות שלהם, והם נקראים ב"ך.
הקודם