כי תצא ​​ י - יב  ​​​​ שעור 4

ולו תהיה לאשה

עיקר החשיבות בעבודת הנפש, למצוא מה חלקו בכלל המערכת.

בעוונותיו מביא אדם עצמו להיות אנוס לשד פנימי, וכך מתגלגל עד אשר פועל את כוח הנשמה לבוא לדבקות כראוי. ביגיעה נכונה יכול האדם להפוך השד שבו בהוספת האות יוד לשם שדי, ע"י שמתחבר לבורא ע"י קדושה וברכות, ובעיקר ע"י כוונה בקריאת שמע. למעשה עליו לאנוס עצמו ולקבל את הנשמה כשליטה עליו.

כט) המצווה שלאחר זו היא לישא אנוסתו, כי ודאי יש אנוסה מב' צדדים, כי יש שהיא אנוסה מחמת אהבתו אליה, אבל היא אינה אהבת אותו, ויש אנוסה שהיא אוהבת אותו, אבל היא יראה להתחבר עמו בלי קידושין וברכה, ואינה רוצה אם הוא הדיוט, אליו נאמר ולא תהיה לאשה.

ל) בסתרי תורה כשאדם בוחן את הדברים גם בפנימיותם יש לנו להמשיל משל. יש נשמה שהיא מטרוניתא, היי שנמשכת ממלכות דאצילות ויש נשמה שהיא אמה, היי שנמשכת מעולם הבריאה, כמו וכי ימכור איש את בתו לאמה. ויש נשמה שהיא שפחה הדיוטה, היי שהיא מעולם עשיה. וגם האדם הוא כן. יש אדם שהוא עבד שפחה אל הנשמה, ולפעמים הוא שהנשמה הולכת בסוד הגלגול מחמת שהאדם חטא עמה בגלגול הקודם, אז ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, שהנשמה אינה מוצאת בו מנוח, מחמת העוונות שבגלגול הקודם, והיצר הרע רודף אחריה ליכנס בגוף הזה, שהוא שפחה אל יצר הרע, כלומר כח העוונות שמגלגול הראשון שיש בגוף הזה נבחן שהוא שפחה אל יצה"ר והוא שד יהודי הכפוף ליצר הרע, והנשמה שהיא י הנק אמה העבריה להיותה מעולם הבריאה, ובה שם הזה היי כח העוונות של גלגול ראשון שמתהפך להיות שדי מחמת ששמר הנשמה וחזר על ידה בתשובה, ומברך עמה להקב"ה בקדוש קדוש קדוש ומיחד עמה להקב"ה בקריאת שמע. במקום שהשד יזיק, משתמש האדם בכוח הנשמה להוסיף אות יוד, לשם שדי, שאז גם כאשר הוא מרגיש אנוס שאינו יכול להשתחרר, דהיינו שיש בו שד מגלגולים קודמים, שאז הוא עבד ליצר הרע. כאן עליו להתחבר בכוח הנשמה לבחינת אמה מעולם הבריאה, שאז יכול לתקן ולהתגבר על עוונות גלגולים קודמים ולהשתחרר מתבניות הגיון לא נכונות, ולהתגבר על תת מודע המחזיק בדעות שגויות. כוח זה זמין בעיקר בכוונות קריאת שמע,

ואחר שעושה כל זה, מה שהוא היה שד כוח העוונות שבגוף שהוא מזיק, הי כח העוונות שבגוף, חזר להיות מלאך שלו מבחינת מטטרון וחזר להיות שדי כי כך עולה מטטרון בחשבון שדי. ומיד יתקיים בו על הנשמה, ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו. ואם אינו חוזר בתשובה, הנשמה משועבדת אצלו בעוונות שעשה ויתקיים בו האשה וילדיה תהיה לאדוניה, היי שהנשמה תצא ממנו לשורשה ונאמר באותו שד שהוא בעל חובו, היי כח העוונות שבגוף המגולגל הקודם, והוא יצא בגפו רק בכוח הגוף, היי שיצא בלי תקון. ושד הזה הוא כמטה משה שהתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, כך שד הזה מתהפך משד למלאך לשד כפי מעשיו של האדם.

לב) ועל שם השדים הבאים מזה, היי משד הנהפך למלאך שהוא כוח נפשי מתוקן, העמידו בעלי המשנה שיש מהם כמלאכי השרת, שהם תלמידי חכמים היודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות, והם בצורתם בארץ למטה, שהם בעלי הפילוסופיא, אצטגניני ישראל היודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות, על פי האותות של החמה והלבנה והליקוי שלהם וכל כוכב ומזל, יודעים מה שמראה בעולם. אמון יש לקיים לצד הנשמה לעשות חיבור אמיתי, ואם לא מתחבר לכוח המלאך, נשאר תקוע נתון לשד.

לג) ויש מהם משדים כבהמה, שהם פרים ורבים כבהמה, הצורה שלהם למטה בארץ, הם עמי הארץ, והעמידו בעלי המשנה שהם שקץ ובנותיהם שרץ, ועל בנותיהם נאמר ארור שוכב עם כל בהמה, והם שונאים תלמידי חכמים בעלי משנה שהם מלאכי השרת ממש. ומשום זה העמידו בעלי המשנה על האדם, אם יהיה כמלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו, ואם לא לא יבקשו תורה מפיהו, כי ת"ח הם כמלאכי השרת ממש. חכם הרואה את הנולד, לא מחפש מקרים התלויים בזמן ומקום, אלא יודע את ההתפעלות הנפשית שתגיע ממצב נפשי הנתון. יודע הוא את הפוטנציאל הטמון בנפש, ורואה שפעולות מסוימות מביאות לתוצאה ידועה. מכאן שגילוי העתיד הוא גילוי הפוטנציאל הנובע מהתנהלות מסוימת.

העתיד הוא הפוטנציאל הטמון באדם להוציא מהכח אל הפועל.

כי תצא ​​ ז - ט  ​​​​ שעור 3

מוציא שם רע

צדיק ורע לו, היינו הרע נמצא בשליטתו, רשע וטוב לו היצר הרע שולט בו.

יט ומשום שבת זו היי המלכות נתנה לישראל שהיא הלכה שלך מצד השמאל היי הלכה למשה מסיני, כי הלכה היא אותיות הכלה, כי מצד ימין הלכה שלך היא אות ה היי ה שמצד השם אברהם והיא י מצד השם יצחק. והכל היא ה"י משם אלקים, כלומר בלעדי ה"י אלו המלכות נק אלם להיותה לגמרי בלי מוחין, ואתה ואו כי משה הוא בחינת ז"א שהוא ואו שזהו המילוי של המלכות ושלמות שלה היי שהוא"ו משלימה במוחין דג"ר ונק כוס מלא. כי בתחילה היתה כס יה אשר כס חסר ו והשם י"ה חסר ו"ה ולבסוף היא כוס מלא ברכת י"ה ו"ה שהכוס התמלא והשם התמלא.

ומשום שהמלכות נתנה על ידך לישראל שהם מצד עמוד אמצעי, הכולל ימין ושמאל, יש לגלות למה ניתנה להם. כי ודאי אברהם הרי למדנו למה ניתנה לו, היי משום שהמשיך לה מדת החסד, ואתה גמלת חסד עם בניו כמו שהוא גמל חסד עמך, ונתן אותה הקב"ה ליצחק לו ולזרעו לשמרה מעץ הדעת טוב ורע, ועשו לה כמה גדרים וחתכו בשבילה כמה לבושים שהם לבושי זהב בכמה פסקי דין, והיו חולקים ומקשים על אלו פסקי דין לתקן אותם בכמה תירוצים, לקשט אותה בכמה קשוטים לשבת ויום טוב, כדי שתהיה מקושטת אליך בשעה שתבא לגאול אותה בגאולה האחרונה שנאמר בה, מה שהיה הוא

מראה למשה רבינו שהוא פנימיות כל האבות, פנימיות יעקב שמשה מידת הדעת המחבר את כולם, והתורה שלך וניתנה ליצחק מפי הגבורה, ואתה ראוי להיות החתן של השכינה הקדושה. יעקב הוא תפארת ומשה פנימיות התפארת, בחינת הדעת. לכאורה משה נלמד כבחינת הנצח, אך הנצח הוא הבחינה העליונה של שמים הקושרת ז"א לשמים. הנצח מצד הכלים מייצג את ז"א, ומשה בחינת נצח, אז הנצח שעולה לבינה בחינת ראש, מלמד שמשה בחינת דעת. שלא כמו האבות, זכה משה להיות בעלה של השכינה באופן קבוע.

כא ומשום שהם גרמו לך ועשו לך טובות, אתה סבלת בשבילם כמה צרות כדי שלא יהרג משיח בן יוסף שנאמר בו ופני שור מהשמאל שהוא מזרע יוסף שנאמר בו בכור שורו הדר לא. וכדי שלא יתחלל הוא וזרעו בין העכו"ם שמחמת חטאו של ירבעם שעבד ע.ז היה לו להתחלל בעכו"ם הוא וזרעו, משום שירבעם בן נבט מזרעו של יוסף הוא, ובשבילו נאמר בך, והוא מחולל מפשעינו וגו ובחבורתו נרפא לנו. יוסף שהוא בחינת יסוד ומצד הגבורות שביסוד הוא בחינת שור. בזכות התיקון של משה שסבל יסורים, משיח בן יוסף לא בין הגויים למרות חטאי ירבעם בן נבט

כב וישראל משום שהם כלולים ימין ושמאל להיותם מקו אמצעי שם ה י שלך שהם ימין ושמאל של המוחים דמלכות, הם בשלמות יש לך להתיחד עמה עם המלכות ביניהם. ומשום שנאמר בך כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, נאמר בך ולו תהיה לאישה, לא יוכל לשלחה כל ימיו, היי כשהיא בגלות אינו יכול לפרוש ממנה כל ימיו.

כג ואיפה הוא השם הרע שהוצאת עליה, אלא אחר שהמלכות ניתנה לישראל, כל מי שמוציא שם רע על ישראל, הוא כמוציא שם רע על המלכות והשם רע היה, במה שאמרת לקב"ה, למה יחרה אפך בעמך, היי ישראל. והקב"ה אמר כי אתה הוצאת שם רע על ישראל שעשו את העגל, לך רד כי שחת עמך, היי העם שלך שהם הערב רב ודאי, שאת גיירת אותם, הם עשו את העגל, ומשום זה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, וע"כ ולו תהיה לאשה. יש כאן אתגר. אם אדם מוציא שם רע על דבר מסוים, הוא מקבל את אותו דבר כדי לתקנו, ולא יוכל לתקנו כל חייב ויאלץ להתמודד איתו, שכתוב ולו תהיה לאישה, לא יוכל להיפתר מהדבר שעליו דיבר לשון הרע, שכל הפוסל במומו פוסל. כך נאלץ אליהו להיות נוכח בכל ברית, וכך משה מופיע בכל דור ודור עם צדיקי הדור, בלעדיו אין דרך להתקשר להשם.

כד קם רע"מ ונשק לו לאליהו בפניו ועל עיניו וברך אותו ואמר לו, תהיה מבורך מפי הקב"ה ושכינתו, בכל מדה ומדה שלו ובעשר ספירות שלו ובכל השמות שלו ובכל ראשי הישיבות ובכל המלאכים. וענו כולם ואמרו אמן. והקב"ה ושכינתו הודו בברכתו. אליהו, קום פתח פיך במצוות עמי, כי אתה הוא עוזר שלי מכל צד, כי עליו נאמר בתחילה, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, כי פנחס הוא אליהו, בן אהרן ודאי בן אח שלי הוא שנאמר ואח לצרה יולד.

כי ימצא איש נערה בתולה

כה) מצווה זו היא לדון במפתה, חמישים כסף, ז"ש כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה, אלו הם ישראל שמצד השכינה נק בת. ותפשה ושכב עמה ונמצאו ונתן לאבי הנערה חמישים כסף ולו תהיה לאשה, לא יכול לשלחה כל ימיו. רבנן וכל בעלי הישיבה אמרו, איש אלו הם ישראל מצד הקב"ה שנק איש. ותפסה, בקשר של תפילין, ותפסה בכנפי מצווה. אשר לא אורשה, היי בת יחידה שהיא הנשמה, שע"י קשר של תפילין וציצית תופסים ישראל את הנשמה שלהם. ושכב עמה, היי בתפילת השכיבה, היי בהשכיבנו. ונתן לאבי הנערה חמשים כסף היי כ"ה אותיות שביחוד שמע וכ"ה אותיות ביחוד בשכמל"ו.

כו) קום רע"מ כי ודאי מי שעוסק בהלכה שהיא המלכות שלא לשמה, והרוויח ההלכה. ודאי בתפיסה היא אצלו, היי של לרצון. ועם כל זה העמידו, לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, והלכה זו היא מצד הנער הטוב שהוא מטטרון, שנפרש מאילן טוב ורע שהוא איסור והיתר, טומאה וטהרה, כשר ופסול, ועל שם הנער מטטרון נק המלכות נערה שעתיד להתקיים בה וינערו רשעים ממנה שהם איסור טמא ופסול, סמאל והמחנות שלו.

אם אדם עוסק בתורה, אפילו שעדיין ללא לשמה, אלא מתכוון להגיע ללשמה, מוסתרות ממנו הקליפות ויוכל להגיע ללשמה.

כז) פירוש אחר כי ימצא איש נערה בתולה, אלו הם ישראל שכתוב כי נער ישראל ואוהבו והם נק נער מצד מטטרון היי שנשמותיהם ​​ מבריאה ששם מטטרון, ואין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה. כי ימצא איש נערה בתולה היי בתולת ישראל שנאמר בה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, ואיש היי הקב"ה שפיתה אותה שכתוב, הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר, ואח"כ פתח להם חמישים שערי חירות שהם חמישים שערי רחמים מצד אברהם אביהם שהוא חסד. וזה הוא ונתן לאבי הנערה חמישים כסף שכסף הוא ממדרגת חסד שהוא מדרגת אברהם.

כח) כי ביציאת מצרים נפתח להם חמישים שערי חירות מצד הדין שהוא שמאל שהוא אדני היי המלכות מצד שמאל, ששם דן אנכי, כי באדני יש אותיות דין, שמקודם דן אנוכי דין ואח"כ יצאו. אבל בגאולה האחרונה נאמר ברחמים גדולים אקבצך שהוא מצד אברהם וגדולה שהיא חסד, היא מדרגת אברהם, כי בינה שם היא נק יד הגדולה, ושם חמישים כסף, היי חמישים שערי בינה. ואח"כ לא יוכל לשלחה, בגלות כל ימיו, משום כי לו תהיה לאשה, כמו שנאמר, וארשתיך לי לעולם. ומקרא אחר, כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו, לא יאמר לך עוד עזובה, כי אע"פ שהשכינה בגלות, הקב"ה אינו זז ממנה.

כי תצא ​​ א - ג

מוציא שם רע

מי שמחפש תענוג לפרטיות, מוציא שם רע על הכלל.

א וענשו אותו מאה כסף, מצווה זו היא שצריך לדון בדין מוציא שם רע, ז"ש וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל שהיא פרט בתוך כלל ישראל. אמר ר"מ חכמים, זהו אחר הנשואין שהרי אמר לא מצאתי לבתך בתולים. ואין כל שם רע שווה, כי המרגלים שהוציאו שם רע על ישראל נענשו בשבילה ומתו ולא זכו לה. ואשה היא קרקע בארץ, לפיכך כמו שהעמידו אסתר קרקע עולם היתה. המושג בתולה אומר חדשה, וכך רצון חדש מגיע ממי שמחדש יש מאין בכל יום מעשה בראשית, הקב"ה. רצון משומש בא מהנברא, כמו תפיסה חיצונית מדעית, נק שמוציא שם רע על בתולת ישראל.

ב ​​ ואם תאמרו שם רע על אסתר, שתאמרו שהיא נטמאה באחשורוש ועם זה זכתה שיתלבש בה רוח הקודש, שהיא מלכות. ז"ש ותלבש אסתר מלכות, וא"כ הרי אתם מוציאים שם רע על המלכות, והרי אמר הקב"ה, אני הויה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים. שזו היא השכינה שנק שם וכבוד ותהילה, ורוח הקודש הוא השכינה והוא שם שהתלבשה באסתר, ואיך תאמרו שנטמאה באחשורוש.

מי שאינו מבין את פנימיות התורה ומסתכל רק מבחוץ, יכול לחשוב שאסתר נטמאה.

ג ​​ אבל חכמים, אוי לאלו שאוכלים תבן ושבלים של התורה, כלומר שתורתם מעורבת מטוב ורע כמו תבן ושיבולים המעורבים מאכל וקליפות כאשר הקליפות הן תפיסה של זמן ומקום, ואינו יודע בסתרי תורה, אלא קלים וחמורים של תורה, קלים הם תבן דאורייתא דהיינו פסולת, וחומר של תורה הוא חטה, שיש בה מאכל ופסולת, כי חטא היא אותיות ח"ט ה אשר חט הוא פסולת, ה הוא הטוב. שה"ס עץ הדעת טוב ורע, היינו כמו שאמרו ז"ל עץ הדעת חטה היתה. תבל פירושו שבלים כי על שבילים ת"י תובלי.

ד ​​ אין דרך המלך והמטרוניתא לרכוב על חמור, היינו על חומר של תורה שה"ס חטא, ועצה"ד טו"ר, אלא על סוסים שה"ס סתרי תורה, ז"ש כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, כי אין מקילים במלכות שתרכב המלכה על חמור, וכל שכן המלך, שאין זה מקום הדיוט, ועבד שהוא מטטרון שנק הדיוט ועבד, שדרכו לרכוב על חמור. ומשום זה כתוב במשיח, בשעה שלא יזכו ישראל, עני ורוכב על החמור, עני הוא שם, שהוא סימן עירובין נדה יבמות, שהם ר"ת ענ"י ושאר המשנות הם בכלל אלו, שזה רומז שכל זמן שאינו יודע סתרי תורה אלא בתורה הנגלית, הוא עני בדעת ורוכב על חמור, שהוא בחינת עצה"ד טו"ר. ואין הקב"ה נק מלך עד שרוכב על הסוס שלו שהוא כנסת ישראל, היי המלכות בסו"ה לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי שהיא כולה טוב בלי רע כלל. לכן אומר רבי חיים ויטאל בהקדמה לעץ חיים, שלא בא אדם לעולם אלא ללמוד סתרי תורה. סתרי תורה הם בחינת ג"ר כלומר מעבר לתפיסה הגופנית, בחינת האמונה, וטעמי תורה הם ז"ת.

מי שלא יבוא לפנימיות, יצטרך למות ולשוב, מפני שאי אפשר לגאול את ישראל רק מצד החומר.

ה ​​ הקב"ה כשהוא בקטנות מחוץ למקומו, אינו מלך, וכשחוזר למקומו והיה ה' למלך. וכך ישראל נאמר בהם כל ישראל בני מלכים, וכמו האב כן הבנים אינם בני מלכים עד שיחזרו לארץ ישראל. ואם תאמר שזה הרוכב על החמור הוא הדיוט, ומשיב, אע"פ שהוא הדיוט כלפי אדונו, למדנו עליו, אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך, כי הדיוט זה הוא העבד מטטרון, והוא הרוכב על חמור הזה.

ואדם הראשון שלא שמר על הכבוד הנשמה שנתנו לו, שאכל מעצה"ד הורידו אותו שיאכל יחד עם חמורו שהוא בחינת עצה"ד טוב ורע. ואמר להקב"ה אני וחמורי נאכל באבוס אחד שאל אדם הראשון לאחר החטא, האם גם אני כמו החמור יהנה בעולם הזה רק מאכילה ושתיה ותאוות בשרים. ויששכר זכה בחמור הזה להקרא יששכר חמור גרם, משום שהכניע תחתיו את חמור זה נק חמור גרם שהורידו מהגרם המעלות. הדרך לרדת מהחומריות היא ע"י התורה.

ו) והחכמים בעלי המשנה אמרו שהמטרוניתא שהיא מלכות נאמר בה ומלכותו בכל משלה, שהיא מושלת גם על הקליפות וע"כ אחד שהתלבשה אסתר במלכות, בסו"ה ותלבש אסתר מלכות, שלטה אסתר על אחשורוש ואומתו, ונאמר בהם והרוג בשונאיהם. ואם תאמר שהתיחס עמה אחשורוש, חס ושלום, אע"פ שהיו בבית אחד לא התייחדה עמו, אלא כמו יוסף שנאמר בו ותנח בגדו אצלה, שאינו נאמר לבושו אלא בגדו, שהוא לשון בוגדים בגדו, שהיא בחינת חיצי חיצוניות שלו, שיש בה אחיזה לקליפה. ישותו של האדם פנימית, אך לפעמים נאלץ הוא לפעול שלא בקדושה, מאחר והוא בקליפות, כמו מצוקה או פיקוח נפש.

ז ​​ וכאן סתר גדול, ומשום זה אסתר הוא לשון סתר ככתוב, אתה סתר לי, כי השכינה הסתירה מאחשורוש ונתנה לו שדה במקומה והיא חזרה לזרועו של מרדכי, ומרדכי שהיה יודע שם המפורש וע' לשון, עשה כל זה בחכמה ומשום זה העמידו בעלי המשנה, שאפילו בלי זה יש לאדם לדבר עם אשתו קודם שמתייחד עמה, משום אולי התחלפה אשתו בשדה.

ח וזה הוא באשה, שהיא מצד עץ הדעת טוב ורע, נוהג בה בחלוף לשדה, אבל אם היא מהשכינה, אין לה שינוי, ז"ש אני הויה לא שניתי, אני זו השכינה שאין לה פחד מכל הצדדים האחרים היי הקליפות ז"ש כל הגוים כאין נגדו.

ט ובמקום שהשכינה שם, כמה סגולות שם וע"כ משום שהשכינה התלבשה באסתר היתה ראויה להעשות עמה כמה סגולות, כמו שרה שהקב"ה שמר אותה, ומשום שהשכינה היתה עמה שמר אותה מפרעה, ואפילו לבושה ותכשיטיה כולם עשה הקב"ה סגולות, בשביל השכינה שהייתה עמה, ומשום זה כשבא פרעה לגעת בסנדל שלה, הכה אותו המלכאך עם הסנדל, וכן בכל התכשיטים שלה, בכל תכשיט ותכשיט שהיה נוגע בה היה התכשיט מכה אותו, עד שנפרד ממנה אותו הטמא והחזירה לבעלה כך קרה עם אסתר שהייתה גלגול שרה. סגולה היא תוצאה שנוהגת שלא כדרך השכל הישר, אל שכאן האמונה נוהגת על הכלל.

שופטים ​​ י - יג ​​ שעור 4 ​​ סיום

ע"פ שניים עדים יקום דבר

הכח להתגבר במלחמת היצר הוא האמונה למעלה מהדעת.

לא ניתן לחזור בתשובה עם תירוצים, אלא בווידוי אמיתי.

יש לבוא באמונה, היינו ברצון לחדש את הקשר, שאז מבינים שגם אם חוטאים בשוגג, הדבר בא בהשגחה מלמעלה כדי שנבוא בכוונה לתקן. ליצר הרע אין נגיעה עם האמונה, שהיא המקשרת מעל טעם ודעת את האדם לקב"ה, כאשר על הנברא שאיננו שלם, לבוא בתנועה לקשר עם השלם. התנאי לכך הוא מוכנות לוויתור מוחלט של רצון לקבל תענוג פרטיות, כלומר מותר ליהנות רק מהקדושה, מהאמת.

על פי שני עדים או שלושה, מפני שהתיקון הנפשי דורש עד אחד, של דחיית הרצון, ומסך (דחיריק) שבו שני חלקים מנעולא המכסה את הרצונות הגדולים אותם נועלים מפני שלא יכולים לתקנם, ובחינה של מפתחא, בחינה של קבלה מצומצמת עם רצונות אותם ניתן לפעול לטובת הכלל.

טז) ועוד, הקב"ה ושכינתו מעידים על האדם תמיד, ולא בראש השנה לבד, כמ"ש, הַעידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. את השמים, כמ"ש, ואתה תשמע השמים ​​ ז"א. ואת הארץ, כמ"ש, והארץ הֲדוֹם רגליי, המלכות.

בנוסף על שני העדים שמים וארץ ועוד, ב' עדות, עמוד האמצעי, ז"א, וצדיק, יסוד. והם אותיות ע"ד מן שמע ישראל אחד. ע' מהמילה שמע, וד' מהמילה אחד. וזהו עֵד מז"א. ועוד, אותיות ע"ד מברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ע"ד מהמילה ועד. והוא עֵד מיסוד דז"א הכלול במלכות.

יז) על פי שניים עדים או שלושה עדים יוּמת המת. זהו ס"מ, שמת מעיקָרו. וכמ"ש, וישָׂאוהו במוט בשניים. שכתוב, לא יוּמת על פי עד אחד, שלא יהיה לו חלק באל אחד.

בראש השנה נמצאת המלכות בשמאל בלי ימין. ואז נאחז בה ס"מ, עד תקיעת שופר, ז"א, הממעט את הג"ר דקו שמאל למעלה בבינה, ע"י הדינים דמסך דחיריק, שעל ידו נתמעטה המלכות עד לנקודת הכתר, ואז נפרד ס"מ מהמלכות. ויש כאן ב' עדים להרחקת ס"מ מקו שמאל שבמלכות:

א'. החושך שבה שלא יכולה לקבל שמאל בלי ימין, העד האחד כי בעת שנתדבקה בשמאל בלי ימין, נקפאו אורותיה והייתה לחושך. ועכ"ז לא נפרד ממנה ס"מ והיה יונק ממנה, ולא יכלה להתחבר עם ז"א בגללו. כמ"ש, לא יומת על פי עד אחד. ​​ אין זה מספיק להתגבר ולא לקבל, שרק תקפיא עצמך מלקבל הארה, כדי להמית את ס"מ הרשע.

ב'. אח"כ שע"י תקיעת שופר, שנתעוררו בז"א הדינים של המסך דחיריק, ומיעט הג"ר בשמאל עם הדינים ההם, וט"ת דמלכות נסתלקו ונשארה בכתר, אז נפרד ס"מ מהמלכות, ויכלה להיבנות מחדש ולהתחבר עם ז"א, ולהזדווג עימו פב"פ. כי עתה שנתווסף הדין של המסך דחיריק על הדין של חושך, אז כמ"ש, על פי שניים עדים יקום דבר, וס"מ נפרד מהמלכות. ​​ כשאדם בא לתקן רצון רע, אז הקפאת הרצון, סור מרע אינו מספיק, אלא יש למעט את השמאל, כדי לעורר את כוח החיוב בתפיסת הבורא שבו, ע"י תקיעת שופר. המלכות נקראת דבר, ועל פי שני עדים ניתן לבנותה מחדש, כך בכל ראש השנה. ללא תקיעת שופר לא ניתן לבנות רצון חדש.

ושכתוב, על פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת. זהו ס"מ, כי היה צריך לומר, יומת החי, ולמה אמר, המת, אלא לרמוז על ס"מ, שהוא מת מעיקָרו. ואי אפשר להמיתו בעֵד אחד, בדין של חושך, אלא בב' עדים, שהם הדין של חושך והדין של המסך דחיריק. וכמ"ש, וישָׂאוהו במוט בשניים, בב' עדים. שכתוב, לא יוּמת על פי עד אחד, הדין של חושך בלבד, מטעם, שלא יהיה לו חלק באל אחד. כי הדינים של חושך שבמלכות הם קדושים מאוד, והם ד' של אחד, והם נחוצים לייחוד של אותיות א"ח של אחד עם ד' של אחד. וע"כ אין מורידים אותם למלחמה עם ס"מ, אלא שמחכים לעד השני, הדין של המסך דחיריק.

ומה שכתוב, או שלושה עדים, הוא משום שבמסך דחיריק יש ב' מיני דינים דמנעולא למעלה מחזה ודמפתחא למטה. ולפיכך הם שלושה דינים: חושך, מנעולא, מפתחא. ועיקרם מספיק בשני עדים, חושך ומפתחא. אלא תחילה צריך לצאת המנעולא שהיא בחינת ויתור עצמי מוחלט על האגו, לא לקבל שום הארה ואח"כ נגנזה. ולפיכך מחשיבים רק ב' עדים, אע"פ שע"פ סדר הפעולות יצאו ג' עדים. וע"כ כתוב, ע"פ שניים עדים או שלושה. רמז, שמספיק שניים, אבל יש ג' עדים, שלפני עדותם אינו מתבטל מהמלכות. ​​ אל תעשה עניין מעצמך, כמו לא להיות קיים. בחושך אי אפשר לקבל, ובנעולא דוחים בכח לא לקבל.

יח) כי יָקום עד חמס, ודרשו שופטים היטב. מצווה זו לדרוש ולחקור העדים בשבע חקירות, מקודם שדנים אותו בעונש מוות. בשבע חקירות, הם שבע כנגד שבעה אלה, עֵינֵי ה' הֵמָה משוטטים בכל הארץ, חג"ת נהי"מ. ​​ כדי להמית את המת, את ס"מ הרשע נדרשת חקירה, לראות את פרטי העדות.

כדי להמית את ס"מ הרשע, יש להביא שני עדים בנפש, שכל ולב.

ועשיתם לו כאשר זָמַם

יט) מצווה שלאחר זו, לעשות לעד זומם, כמ"ש, ועשיתם לו כאשר זָמַם לעשות לאחיו. ב' עדי שקר, ס"מ ונחש, אם יבואו להעיד עדות שקר על ישראל, שטעו בין ו' לז', בין ז"א, חג"ת נה"י, למלכות, ז', שחטאו והרחיקו בחטאם ו', ז"א, מז', מלכות, שהם אותיות זו. וזהו, עַם זוּ יָצַרתי לי תהילתי יסַפֵרו. רומז על העם, שמיחד ז' עם ו  ​​​​ 

כ) ולא תתיחד ו' עם ז', אלא בשריפת חמץ, לשרוף הקליפות, הנאחזות בין ו' לז', בין ז"א למלכות. ואע"פ שמהתורה מותר לאכול עד סוף שש, גזרו חכמים, אוכלים כל ארבע, ותולים כל חמש, ושורפים בתחילת שש. ולמדו חכמי המשנה מהעדות של שעות החמץ, ששורפים מהתורה לאחר שש, בשעה שבע, אל העדות של בדיקות העדות שעל אותו שהרג את הנפש, שצריכים ג"כ שבע חקירות. והכל מפורש במשנה. ויקוים בס"מ ונחש, כמ"ש, כי בדבר אשר זָדוּ עליהם, בדבר שחשבו המצרים לדון את ישראל, בו נדונו הם. וזהו, ועשיתם לו כאשר זָמַם.

סנהדרין גדולה סנהדרין קטנה [סנהדרי גדולה סנהדרי קטנה]

כא) מצווה שלאחר זו, לקבל ב"ד הגדול עליהם, בינה, שמצד החסד נקראת אלקים, בינה, ב"ד הגדול. כי גדול הוא חסד בית דין הוא שמאל, וגדול אומר שכלול בימין שהוא חסד. גדול בדיניו שמאל, וגדול בזכיותיו ימין. כשהשמאל דבינה כלולה בימין, חסד, נקראים שניהם גדול. כמ"ש במצווה, שׂוֹם תָּשׂים עליך מלך. שׂוֹם למעלה בבינה, תָּשׂים למטה במלכות. כך צריך לקבל עליו ב"ד הגדול שמצד הבינה, אע"פ שקיבל עליו ב"ד הקטן שמצד המלכות. ב"ד הקטן, ב"ד של שלושה, שמצד שכינה התחתונה, מלכות. ב"ד הגדול מאלו, סנהדרין גדולה של ע"ב (72), שבעים סנהדרין וב' סופרים.

כב) אמר רבי שמעון למשה, שבעים היו סנהדרין גדולה, ואתה הגדול על כולם, כמ"ש, והיה כל דבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטון ישפטו הם. אלו הם סנהדרין גדולה וסנהדרין קטנה, שעליהם נאמר, הדבר הגדול הדבר הקטן. סנהדרין גדולה הם מצד שכינה עליונה, בינה. סנהדרין קטנה הם מצד שכינה התחתונה, מלכות.

כג) משה שושבין של המלך, ז"א. אהרון שושבין של המלכה. ועימהם ע"ב סנהדרין, ע' סנהדרין, שעליהם משה ואהרון, שהם כמניין חסד, שבגי' ע"ב. ומכאן הם נקראים סנהדרין גדולה. כי חסד נקרא גדול. סנהדרין קטנה, הם מצד שמאל, מלכות הנבנית משמאל, שעליה כתוב, את המאור הקטן לממשלת הלילה. ​​ ישנה בחינה של יחד עליון, הכלל לקשר עם הבורא, זו בחינה של סנהדרין גדולה. סנהדרין קטנה היא לקיום.

כד) משום זה, ת"ת, שנקרא, את המאור הגדול לממשלת היום, הוא כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו. וכיוון שהוא חסד, ע"כ נקרא המאור הגדול לגילוי. את המאור הקטן לממשלת הלילה, כמ"ש, ובלילה שירוֹ עימי. שיר שמאל של לויים, יסוד שבמלכות, כמ"ש, בן ישי חי על האדמה, אשר ח"י יסוד, האדמה מלכות. הוא תיקן עשר מיני שירה בתהילים. והוא צדיק שבשמאל, יסוד שבמלכות. ושמאל, את המאור הקטן, השכינה שנלקחה משמאל. כי השכינה נבנתה מקו שמאל דבינה במצב הא'. וכן היא תמיד מבחינת שמאל.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

שופטים ​​ ז - ט ​​ שעור 3

ע"פ שניים עדים יקום דבר

אדם נבחן על פי החוויות והרשמים שקורים בליבו.

לא ניתן לפגום בבעל אמונה החושב ופועל למעלה מהדעת.

לא ניתן להסתיר פשעים עם תירוץ שׂכלי.

אין היצר הרע יכול להעיד נגד בעל אמונה.

ע"פ 2 עדים מפני שאדם בנוי מצד הבורא ומצד הנברא שבו. מעבר לנושא ההלכתי, מבחינה פנימית בית הדין הוא באדם עצמו, וכאשר מעיד שהבורא טוב ומטיב, זו עדות על רעך, שהוא הקב"ה, וזו מצווה לעדות כזו, להיות בשמחה כאורח בעולמו של השם.

על האדם עצמו מעידים קירות ליבו, וכאשר מעיד התנהגותו והרגשתו שהשם טוב ומטיב, דהיינו מרגיש טוב בעולם, אזי עדות זו חקוקה בעצמותיו. ​​ 

יא) מצווה היא להעיד עדות בב"ד, שלא יפסיד חברו כסף בשביל שאינו מעיד, אם הוא יודע עדות בשבילו. ואין עדות פחות משניים, כמ"ש, על פי שניים עדים יקום דבר, לא יקום על פי עד אחד. ומשום זה כתוב, מי מעיד על האדם, קורות ביתו מעידים בו. ולא עוד, אלא אנשי ביתו מעידים עליו. קורות ביתו הם קירות ליבו, כמ"ש, וַיַסֵב חזקיהו פניו אל הקיר, שהתפלל מקירות ליבו ביתו הוא ליבו, וקירות ליבו אלו המקרים שעוברים על ליבו המקום בו הוא חווה את הרגשותיו, וחוויה זה התפשטות אור בכלי וכך נשארים בליבו רשימות, חוויות אותן עבר. ​​ 

יב) אנשי ביתו הם רמ"ח איברים שלו, כי הגוף מכונה בית. רָשע עוונותיו חקוקים על עצמותיו. וכך צדיק, זכיותיו חקוקות על עצמותיו. ומשום זה אמר דוד, כל עצמותיי תׂאמַרנה. ומעידים על האדם קורות ביתו, הן עצמות הגולגולת, הבנויים על המוח, שהוא מים. ועליהם רומז הכתוב, הַמְקָרֶה במים עליותיו. הַמְקָרֶה מלשון קורות. ​​ רשמים חקוקים בחווית הידיעה, והן בחוויית התענוג, מוח ולב.

יג) ולמה העוונות חקוקים בעצמות יותר מבבשר גידים ועור? משום שהעצמות הם לְבָנים, וכתב שחור אינו ניכר אלא מתוך לבן. כמו התורה, לבן מבפנים, הגְווִיל, ושחור מבחוץ, הדיו לכן כסימן אדם הרוצה להידמות לתורה, לובש שחור מבחוץ ולבן בפנים. שחור ולבן הם חושך ואור. ויש חושך שהוא תכלת, המלכות, שנאמר בה, גם חושך לא יחשיך ממך. ותכלת הוא שחור, נקבה אל הלבן, ז"א. כי למלכות אין אור מעצמה, אלא מה שנותן בה ז"א. ולא עוד אלא שהגוף עתיד לקום על עצמותיו, ומשום זה הזכיות והחובות חקוקים על עצמותיו. ואם יזכה, יקום הגוף על העצמות שלו. ואם לא יזכה, לא יקום ולא יהיה לו תחיית המתים. ​​ הגוף הרוחני, הרצון לקבל יכול לקום בתחיית המתים רק אם פעל נכון. יש להתפלל על המתים שיקומו לתחיית המתים, כאשר הקדיש עוזר להם גם בעולם העליון.

יד) ולא עוד אלא ב' עדים הם על האדם: עין רואה ואוזן שומעת. וב"ד סופר ודן עוונותיו. ולא עוד, אלא השמש והלבנה מעידים על האדם. כמ"ש, תִקעוּ בחודש שופר בכֵּסֶה, ליום חגנו. בכֵּסֶה, ביום שהלבנה, המלכות, מתכסה בו. מתכסה, משום כשמגיע ראש השנה, יבוא ס"מ לבקש דין על בניה, ישראל שהם בני המלכות, לפני הקב"ה. והוא יאמר לו, שיביא עדים. והוא מביא עימו את השמש. הלך להביא את הלבנה, והיא מתכסה, שעולה לאותו מקום שנאמר בו, במכוסה ממך אל תחקור, כדי לפייס את הקב"ה על בניה. ​​ השמש בחינת תורה, והלבנה בחינת מצווה דהיינו אמונה למעלה מהדעת. ס"מ לא מוצא את הלבנה, שלא שייך אצלו למעלה מהדעת. כאשר מתגלה דין יש לפעול למעלה מהדעת וכך מחזקים את הכוח המתנגד לס"מ.

טו) תִקעוּ בחודש שופר בכֵּסֶה ליום חגנו, למקום שבו עלתה השכינה, שנאמר בו, ובמכוסה ממך אל תחקור. והעוונות שהם בסתר, צריכים להיות נדונים שָׁמה בינו לבין קונו. והעוונות שחטא בגילוי, כתוב, מְכַסֶה פשעיו לא יצליח. והשכינה מצד הכתר, היא עולם הנסתר שהז"א בקטנות. ואדם צריך לחבר עוונותיו לכתר. בזמן ההוא מגיע זמן הרחמים והדין עובר. ומשום זה צריך לחבר עוונותיו בכתר, לזַכותו מהעדות של המלכות, אבל לרשע אין מזַכין לו. ​​ אדם יכול לחבר עוונותיו לכתר, כלומר כשאינו מזיד הוא מבין שמלמעלה נתנו לו לחטוא, להחטיא את המטרה כדי לתקן ולעבוד את השם.

כי בראש השנה חוזר העולם לקדמותו, והמלכות חוזרת למצב הא', שבו הייתה ביום ד' של מעשה בראשית, בבחינת ב' מאורות הגדולים, שז"א ונוקבא הלבישו את הבינה, ז"א הקו ימין דבינה, והמלכות קו השמאל. ונודע, שהארת השמאל בלי ימין הוא חושך. וכן ימין בלי שמאל הוא ו"ק בלי מוחין. ולפיכך היה אז ז"א בתרדמה, כמו יָשֵן בלי מוחין. והנוקבא הייתה בחושך. ואז בא ס"מ לתבוע דין, ונאמר לו להביא ב' עדים, ז"א ומלכות, שהשמים, שהוא ז"א, לא ייתן מטר, שלא ישפיע אל המלכות. והארץ, המלכות, לא תיתן את יְבוּלה לתחתונים. אמנם ס"מ לא הביא עימו אלא עֵד אחד, השמים, ז"א, שהיה בתרדמה, ולא השפיע למלכות. וכיוון שהלך להביא את המלכות, שלא תיתן יבולה לתחתונים, אז נתכסתה המלכות, שנתמעטה מכל ט"ת שבה, ונשארה בנקודת כתר שבה. שמיעוט הזה נעשה ע"י תקיעת שופר, שע"י הקול היוצא משופר, מעוררים כוח המסך דחיריק בז"א, קו האמצעי, וע"י מסך דחיריק שממעט קו השמאל דבינה, ומיחד שם ימין ושמאל דבינה זה בזה, ונתעוררו הרחמים בעולם, מכוח ייחוד הזה דימין ושמאל. וכיוון שנתמעט קו השמאל דבינה, נסתלקו אז כל ט"ת מהמלכות, שכל בניינה היה אז מקו השמאל הזה, ונשארה בנקודת הכתר. וכמ"ש, תִקעוּ בחודש שופר, שע"י זה, בכֵּסֶה ליום חגנו. שהלבנה, המלכות מתכסה בנקודת הכתר שבה, שע"י זה נעלם הדין ומתגלה הרחמים בדין.

ושכתוב, מתכסה, משום כשמגיע ראש השנה, יבוא ס"מ לבקש דין על בניה, ישראל שהם בני המלכות, לפני הקב"ה. והוא יאמר לו, שיביא עדים, שז"א אין לו מוחין ואינו משפיע. והוא מביא עימו את השמש, להראות על החושך שבה. הלך להביא את הלבנה, והיא מתכסה, שעולה לאותו מקום שנאמר בו, במכוסה ממך אל תחקור, כדי לפייס את הקב"ה על בניה. שהמלכות נתמעטה מכל הספירות שבה ולא נשאר בה אלא הכתר, שעליו נאמר, במכוסה ממך אל תחקור, ואז יצא הרחמים בעולם.

וכתוב, והעוונות שהם בסתר, צריכים להיות נדונים שָׁמה בינו לבין קונו. כי לאחר שהקו שמאל נתמעט ויצאה מדה"ר, כבר אין לס"מ אחיזה במלכות, ודינים של אדם הם בינו לבין קונו, בלי קטרוגו של ס"מ, וע"כ ה' מרחם עליו. אבל בעוד ששלט קו שמאל, והעוונות שחטא בגילוי, שעוונותיו של אדם היו נאחזים בעולם המגולה, המלכות, כתוב, מְכַסֶה פשעיו לא יצליח, שלא יוכל לכסות הפשעים באופן שס"מ לא יהיה נאחז במלכות. והשכינה מצד הכתר, בעת שהשכינה בכתר שבה, היא עולם הנסתר, כי הכתר נקרא, במכוסה ממך. ואין אחיזה לס"מ.

ואדם צריך לחבר עוונותיו לכתר. בזמן ההוא מגיע זמן הרחמים והדין עובר, שאז נעשה ייחוד ימין ושמאל ע"י קו אמצעי, והרחמים מתגלים. ומשום זה צריך לחבר עוונותיו בכתר, לזַכותו מהעדות של המלכות. משום זה, הרשע שמְכַסֶה פשעיו, הרשע שאומר לחבר עוונותיו לכתר לזַכותו מהעדות שלה, שלא תוכל להעיד ששם המלכות במכוסה, אבל לרשע אין מזַכין לו מפני שאינו קשור לאמונה, ע"כ נאמר, לא יצליח. אבל לאחר שז"א ממעט השמאל, ומסיבה זו עלתה המלכות עד הכתר שנשאר בה, מתגלה מדה"ר. ​​ 

כי תצא ​​ ד - ו  ​​​​ שעור 2

מוציא שם רע

כשבא פרעה לגעת אפילו בסנדל של שרה, היכה אותה המלאך עם הסנדל.

י ​​ ואם בתכשיטים שלה היה כך, כל שכן מי שנגע בגופה ואפילו באצבעה, לשם צד היחוד, שאז הזר הקרב יומת, כי הקב"ה לא נתן לו רשות לקרב אליה, ז"ש אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן.

יא ומשום זה לא כל הוצאת שם רע שווה. המרגלים שהוציאו שם רע על ישראל מתו. מי שמוציא שם רע על השכינה, כל שכן שהם מוכים בנשמותיהם, כי אלו שהוציאו שם רע על הארץ לקו בגופיהם ומיתת עצמם מתו, אבל מי שמוציא שם רע על השכינה, הנשמה שלו מוכה. וזה הוא למי שיודע סוד הזה של מוציא שם רע על השכינה, ועיניו פתוחות, אבל מי שעיניו סתומות אין לו עונש כל כך.

יב ומה שחכמי המשנה שמו לפניהם, שאשה אנוסה מותרת לבעלה, ודאי שאיסור והיתר שבמשנה אינו מדבר אלא בדברי האדם, ואשה שהיא מאילן עצה"ד טוב ורע. אבל אשה שהיא מעץ החיים, אין דין שלה כמו אלו שמעצה"ד טו"ר כי אותו שהוא מעץ החיים, הוא צדיק וטוב לו. ועליו נאמר לא יאונה לצדיק כל אוון ולא לבת זוגו הצדקת. ולמדנו זה משרה בבית פרעה שלא היתה לו רשות לקרב אליה.

יג ומי שהוא צדיק ורע לו, היי זה שהוא מעצ"ד ט"ר כיוון שרע נמצא עמו, אין צדיק אשר לא יחטא ברע הזה מאחר שנמצא עמו. ורשע וטוב לו, הוא שהתגבר היצר הרע על יצר הטוב שלו, וע"ז אמרו וטוב לו, שהטוב הוא תחת רשותו של הרשע. ומשום שהרע שולט על הטוב הוא רשע, כי מי שמתגבר לוקח השם. אם מתגבר הטוב על הרע נק צדיק ורע לו שהרע היא תחת רשותו, ואם מתגבר על הטוב נק רשע, וטוב לו שהטוב תחת רשותו. רשע ורע לו הוא אל אחר שהוא סמאל ורע לו הה סם המות שלו שהוא עבודת כו"ם שכתוב עליו תמותת רשע רעה, ומשום זה אשה אנוסה אינה אלא אם כן יש בנשמה ההיא עירוב של טוב ורע.

יד והתורה שנתנה, נשברו הלוחות שלה שהם משולים לבתולים שכמו שהבתולים עדות ישרה של הבתולה, כך הלוחות שנתנו לעיני כל ישראל היו עדות על כל התורה. והקב"ה חזר ונתנה לישראל לשמרה, והתורה שבע"פ נק הלכה למשה מסיני, וע"כ נק משה חתן של התורה. והחתן של התורה שיבר הבתולים שלהם שהם לוחות הראשונות, ומי שמוציא שם רע עליה, ויאמר שהתורה אינה כראשונה, שהרי הלוחות שלה נשברו, הקב"ה יאמר לו שהוא אבי הנערה, היי של הבת שמרומזת במלה בראשית כי בראשית הוא אותיות בת ראשי לרמוז שהתורה היא בת המלך. ואז אמר הקב"ה ופשרו את השמלה ונפתחת יריעה מספר התורה ויראה שנאמר בה, פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת. כפי שבתולה היא בחינת דבר חדש, כך יש ללמוד תורה, שיהיו בעינך חדשים בכל יום.

טו מיד קם אליהו וכל ראשי הישיבה וברכו אותו, ואמר אליהו לרעיא מהימנא, סיני סיני, כך היה ראוי לנו לשמוע דבריך ולשתוק, אבל ברשותו של הקב"ה ושכינתו אני רוצה לדבר אליך לכבודך. אמר לו אמור.

טז פתח ואמר אליהו, רעיא מהינמא, כלה זו שלך, היי המלכות, נתן אותה הקב"ה לאברהם לגדל אותה בשבילך, ומשום שהוא שמר אותה היא נק בתו, זהו שאמרו בת היתה לו לאברהם ובכל שמה, ובה קיים כל התורה כולה, ואפילו עירובי תבשילים זה"ש וישמור משמרתי וגו' והוא היה אליה אומר כמו ויהי אומן את הדסה שפעל אותה רק בחסדים. והקב"ה ברכו בשבילה, ז"ש וה' ברך את אברהם בכל, וגידל אותה בכל מדות טובות וגמל לה חסד, והעלה אותה בגדולה במדת החסד של אברהם, והיה ביתו בשבילה פתוח לרווחה לגמול חסד עם כל באי עולם.

יז ומשום שהוא גמל חסד עמה, כשבניו של אברהם היו בערבון בכמה עונות שלהם במצרים, אמר לך הקב"ה רעיא מהימנא לך והיה גומל חסד למי שגמל חסד עמך, כי הכלה שלך שהיא המלכות, ונתתי אותה לו שיגדל אותה במדות טובות והוא גדל אותה, שהמשיך לה י"ג מדות הרחמים הרמוזים בג' מילים וה"ו אנ"י וה"ו שהם ראשי תיבות ואו שכלול בהם ע"ב שמות, כי בתחילת שם ע"ב הוא השם וה"ו השני. וע"ב הוא כחשבון חסד שבהם היה מתגבר אברהם על ע"ב אומות שהם ע אומות ועשו וישמעאל, ובכלה שלך היי במלכות היתה לו סגולה בע"ב שמות, היי לאחר שהמלכות קבלה אותם והיה מנצח לכל אומה ולשון.

יח ומשום זה כתוב מוליך לימין משה זרוע תפארתו שהיא המלכות ובוקע מים, שקרעת הים בשביל בניו בי"ב קרעים כחשבון וו ובזכות א שבמילוי וו הרומזות על הארת הבינה, עשית את הים ליבשה. ובה טבעו המצרים שאינם מאמינים ב ואו שהיא ז"א שהיא גימטרייה אחד. ולעתיד לבוא יתקיים בישראל זרע אברהם כימי צאתך ארץ מצרים אראנו נפלאות ובך יתקיים מוליך לימין משה זרוע תפארתו ובוקע מים של תורה מפניהם לעשות לך שם עולם. ושם תרוויח הכלה שלך.

אליהו הוא מבשר הגאולה.

שופטים ​​ א - ג

זה ישפיל וזה יָרים

יש לבנות תבנית מחשבה של השוואת צורה עם הבורא השם.

קריאת שמע נותנת את הכוח של היחד, ומונעת מהס"מ את מזימתו.

יש להציב שופטים ושוטרים בכל שערי הלב, דהיינו בהם באים לשער בלב מהי הדרך לקבל ולהפנים את המציאות אותה יש לפרש לפי החוקים העליונים. ישנה שפיטה של המציאות בקו ימין, היינו חסד. דרך זו אינה נכונה, שעלולים לשפוט בחסד את האכזריים. שפיטה בקו שמאל, הדין גם אינה ראויה, אלא רק שפיטה בקו אמצעי, ע"י שפועלים כל צד הפך מטבעו. השמאל שטבעו למשוך שפע ממעלה למטה לפרטיות, הופכים לתנועה נפשית ממטה למעלה, דהיינו חסדים. ואת הימין שטבעו ממטה למעלה הופכים לדחיית האור. כל זה מאחר והבריאה, הרצון לקבל הפוך מהנהגת הבורא, ויש לבוא בהשוואת צורה. יש לתת שליטה לימין בלי לוותר על השמאל, אלא להכפיפו לימין. ​​ 

א) שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר ה אלוקיך נותן לך. במצווה זו ציווה על שופטים ושוטרים. כמ"ש, כי אלקים שופט, זה ישפיל וזה ירים. כי, כ ​​ י ו ד, מ' (40), משום שיו"ד חשבונו כ' (20). לאחר מכן, אלקים שופט. זה ישפיל ה"ה דהויה, וזה יָרים ו"ו דהויה.

המשפט הוא בג' קווים המשמשים כאחד. אשר קו הימין נוטה לחסד, ושופט העולם בחסד. וקו שמאל נוטה לדינים, ושופט העולם בדין. וקו האמצעי מכריע ביניהם, ומקיים הארת שניהם. אלא שמשפיל את הארת השמאל, שלא יאיר אלא ממטה למעלה. ואז אין בו דינים, ומֵרים הארת הימין שיאיר ממעלה למטה, שזה אור ג"ר.

וכתוב, כי אלקים שופט. כי', מ' (40), שהמילה כי בגי' מ'. משום שיו"ד חשבונו כ' (20), כי אות י' של המילה כי במילואה, יוד, בגי' עשרים. ועם כ' עצמה של המילה כי, בגי' מ'. ומ' מורה על קו ימין, חסד. לאחר שהקו ימין, המרומז במילה כי, שופט, אלקים שופט, הקו שמאל. שהקו ימין, כי, שופט העולם בחסד. והקו שמאל, אלקים, שופט העולם בדין. ואחריהם בא קו האמצעי, שנקרא זה, כמ"ש, זה ישפיל ה"ה. שקו אמצעי, הנקרא זה, משפיל את ה"ה, השמאל, והמלכות, שמשפיל, שלא יאיר השמאל בה, אלא ממטה למעלה, רק בו"ק. וזה יָרים ו"ו, שמֵרים את קו ימין, המאיר בז"א בחסדים, שיאיר ממעלה למטה באורות דג"ר הוא התיקון של קו אמצעי

ד' מיתות לס"מ

ב) המצווה שלאחר זו, לדון בחרב, לדון בחנק, לדון בדין סקילה, לדון בדין שריפה. לדון בחרב לס"מ, כמ"ש, כי ריווּתָה בשׁמים חרבי, הנה על אֶדום תֵרֵד. על ס"מ, שָׂרו של אדום. ​​ מלמד כאן שכל אדם צריך להתגבר על ס"מ שבתוכו ע"י חרב הקדושה.

ג) החרב של הקב"ה, י' דהויה ראש החרב. ו' דהויה גוף החרב. ה"ה דהויה ב' פיות של החרב, שזה כמ"ש, צדק צדק תרדוף, שחותכים שני דינים, דין מפי ב"ד שלמעלה, ודין מפי ב"ד שלמטה. מכאן נודע, שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שניתן לו רשות מלמעלה.

המוחין דז"א, המתגלים ביחוד קריאת שמע, מכונים חרב שעל ידיה נשמדת הס"א. ועיקר גילוי המוחין ע"י התחברות המלכות בבינה, שאז מקבלת המלכות כלים דבינה. ולולא זה לא היו ז"א ומלכות ראויים למוחין כלל. וע"כ יש לבינה ומלכות אותה צורת אות, ה', כי הן אותם המוחין. ולפיכך הן בצורה אחת בפי החרב, אלא שנבחנות לב' פיות, כמו בשם, שהן ב' אותיות ה ​​ 

ושכתוב, י' דהויה ראש של החרב, חכמה, י' דהויה, ראש הכל, המשפיע המוחין אל ה"ר, בינה. אמנם כשהמוחין בי"ה, אינם יכולים להשמיד הס"א, כי הס"א אינו נאחז בהם, אלא בו"ה. וע"כ רק ו"ה יכולים להשמיד הס"א. וכתוב, ו' דהויה גוף של החרב. כי ז"א, ו' דהויה, עיקר החרב המשמיד הס"א. ה"ה דהויה, שתי פיפיות שלו, שע"י השוואת הצורה שלהן באים המוחין לכלל גילוי. ולפיכך אינו מספיק פה אחד, אלא צריכים דווקא לב' פיות, שהפה שבבינה ישפיע לפה של המלכות, באופן אשר הי', שהיא ראש הכל, משפיעה אל ה"ר, ומהן מקבלת הו', שהיא גוף ועיקר החרב, משפיעה לה"ת, ואז נשלמת המציאות של החרב.

וכמ"ש, צדק צדק תרדוף, שב' פיות החרב נקראים צדק צדק, וב' פיות החרב האלו, הכולל שתי דינים בבת אחת, דין מפי ב"ד של למעלה, הבינה, ודין מפי ב"ד של מטה, המלכות. ע"כ כתוב, שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה, על פי דין של ב"ד של מטה, עד שניתן לו רשות מלמעלה, ע"י ב"ד של מעלה, בינה. כי כל המוחין שבמלכות מקובלים מהבינה, ואין למלכות מעצמה כלום. ​​ האם שהיא בינה משאילה בגדיה לבת ומקשטת את הבת, המלכות בקישוטי זכר, היינו ברצונות של השפעה. ​​ ניתן להילחם בס"א רק במקום בו היא נאחזת. ס"מ הוא דין של חרב, הכוח נגדה המוחין של ק"ש בעליית מלכות לבינה.

ד) הנרתיק של החרב, הכלי שטומנים בו החרב, הוא השם אדני. שם, באדני, נמצאות אותיות דין. כי באדני יש אותיות א' דין. בקריאת שמע הויה הוא חרבו של הקב"ה. עליה נאמר, רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. בצדיק ח"י העולמים כלולות ח"י (18) ברכות, שע"י הצדיק, יסוד דז"א, נעשה זיווג ז"א ומלכות דגדלות, שזה ח"י ברכות שבתפילת העמידה. כמ"ש, אדני שפתיי תפתח, ופי יגיד תהילתך. שהיסוד פותח את המלכות, שנקראת אדני. וביסוד נכנסת החרב בנרתיקה, שהוא זיווג הויה באדני, שנעשה ע"י היסוד, וחַמת המלך שָׁכָכָה. כי כבר נתבערו הקליפות ביחוד דקריאת שמע, ועתה בתפילת העמידה אין עוד אחיזה להן ונשקט הכעס. ומתחברים ב' השמות יאהדונה"י, שילוב הויה אדנ"י. ​​ חשיבות גדולה לק"ש שלפני תפילת עמידה, שזה יוצר את האמון, והמוחין שאדם קבל על הנאמנות לברית מזכים אותו להישמר מהקליפה.

ה) המצווה לדון בחנק. בטעם זַרְ̃קָא, יש שם קו, וי' כרוכה עליו, וקו, ו' שנתפשטה מי'. בו' תופש את ס"מ, כמ"ש, וישָׂאוהו במוט בשניים. מהו מוט של אותו רשע ס"מ? אדם, שהוא יוד הא ואו הא, שבגי' מ"ה (45), ועם ד' אותיות הויה, הרי מ"ט (49), כחשבון מ"ט אותיות, שהן בו' מילים של ייחוד העליון שמע ישראל, ובו' מילים של ייחוד התחתון בשכמל"ו. שהן ו' ו'. וזהו, וישָׂאוהו במוט בשניים, בפירוד מהן, בלא א' שבאמצע ו"ו, כי אין ייחוד לס"א, אלא וישָׂאוהו במוט בשניים, ס"מ ובת זוגו עולם הנפרדים.

ו) בחבל שיחנוק בו את ס"מ, אחוזות ה"ה. בה' אצבעות של יד ימין, ובה' אצבעות של יד שמאל. ו' היא חבל, י' החניקה של ס"מ ונחש. השם הויה הוא מיתה לס"מ ונחש וחיים לישראל. משום זה כתוב, ראוּ עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עימָדי. אני אָמית, לאלקים אחרים בשמי, ולכל שאינם מאמינים בי. ואַחַיֶיה, לאלו המאמינים בי ושומרים מצוותיי.

ז) לדון בסקילה לס"מ, באבן י', וזורק אותה אליו בחמש אצבעות ה', ובקנה הזרוע ו', ובכתף ה', והמחשבה זורקת את האבן אליו, שהיא שֵׁם המפורש יוד הא ואו הא. ​​ את ס"מ יש לתקוף לפי הדרך בה הוא מנסה להרוג. כאן הוא בא עם דין על המחשבה, ולכן צריך לבוא עם מחשבה אֳמוּנִית של שם הויה במילוי אלפין.

עקב כח - ל ​​ שעור 10 סיום

עשרה דברים לעשות בסעודה בשבת [עשרה דברים למעבד בסעודתא]

ישנה חשיבות לסעודה שנערכת כראוי, מאחר והיא מסמלת את קבלת האור בכלי, שזו בחינת האושר שאדם מגיע באהבה לקשר עם הבורא. לכן אצל החסידים הסעודה חשובה, בה ישנו תהליך של לימוד עם הרב.

כך גם ישנה חשיבות לכוס הקידוש, אותה יש להדיח ולשטוף מבפנים ומחוץ, גם כשהכוס נקיה. בברכת המזון יש עניין גדול שידע האדם להודות על מה שקיבל, בעיקר לאחר שהוא שׂבע ​​ שאז תחושת המחויבות ליחד נחלשת.

נח) מהו כוס שלם? כוס, על דרך החכמה, מלכות, שנקראת אלוקים, מלא בי״ה. כי בקטנות נקראת המלכות אלם, בלי י״ה. והם שלם. שב׳ השמות, כוס ואלוקים, הם באופן זה שלם. אבל כוס בלא ו׳, כמו כס במקום כסא, שפגום וחסר בלי א׳, כך כס במקום כוס, חסר בלי ו׳, ופגום. הכסא כן עולה בגי׳ כוס. כי גם הכסא, שֵם המלכות, כמו כוס.

נט) כוס, מלכות, ה׳ דהויה במילוי אלפין. וצריך עשרה דברים, כנגד י׳, כדי להכפיל י״פ ה׳ ולהמשיך נ׳ (50) שערי בינה כדי להראות את צד הזיווג בין המלכות ליין: א. עיטור כתר, הרומז על העטרה, עטרת ת"ת, מלכות דיסוד. וזה עיטור, שלומדים, שמעטרו בתלמידים. והיא עטרת הברית, לחבר עימה מלכות דיסוד, שמורה על זיווג יסוד ומלכות, להולדת נשמות, שהם תלמידים. ב. עיטוף, רומז על, תפילה לעני כי יעטוף. שכל הברכות והתפילות מתעטפים, שמתאחרים מלהתקבל, עד שתעלה תפילת העני. ותפילת העני, תיקון המלכות מצד ד' דאחד, הנקראת עני. ועל תיקון זה רומז עיטוף. כאשר אדם בסעודה אומר דברי קדושה, הוא מחבר את היין עם הקדושה.

ס) ג, ו-ד. הדחה ושטיפה, שהם כמו, וטיהרו וקידשו. הטהרה, מימין, חסד. והקדושה, משמאל, גבורה. כוס של ברכה נקרא מלכות, מצד הבינה, אלוקים. ונקראת עטרה מצד הכתר. ה. ח״י נקראת מצד היסוד, הנקרא שלום, כמ"ש, וברית שלומי לא תָמוט. אלא יהיה חי לעולם. וע״כ נקראת המלכות מצידו, חי. ו. מלא, מצד ת"ת, כשמקבלת מת״ת שלמעלה מחזה, אז היא שלמה ומלאה. ז. ומקבלו בשתי ידיו, הרומזים על ב׳ אותיות ה' דהויה. שה"ר בינה, חסד. וה"ת מלכות, גבורה. אהבה באה בקדושה, דווקא מצד השמאל

סא) ונותנו בימין, כי ה"ר חסד, וה"ת גבורה. ע״כ ייתן אותו בימין, בה"ר. ח. ומסלקו מן הקרקע טֶפח. טפח מורה על אות י׳, כי העלאת ה׳ הוא בי׳, שמגביהים ה"ס המלכות ממקומה, קרקע מהארציות, וכן מעל גובה פני השולחן, ומכפילים אותה עם י׳, ולכוון שתקבל חמישים שערי בינה. ט. ונותן עיניו בו ביין שבכוס, שהם בייחוד יאהדונה״י, שילוב הויה אדני, שיכוון שהויה, ז״א, מאיר בבת עין, אדני. הויה מאיר בג׳ צבעי העין, לבן אדום ירוק, שהם חג״ת דז״א. אדני מאירה בב׳ עפעפי עין, הכיסויים שעל העיניים, ובב׳ אישונים שבעיניים, ובשערות של עפעפי העין שעין היא כללות החכמה.י. ומשלחו במתנה לא בצדקה, שהרי הם יצאו ידי חובה בשמיעת הקידוש לאנשי ביתו. ביתו היא בינה, שכתוב בה, ישמח משה במתנת חלקו, כי משה זכה לבינה. וצריכים להדביק הכוס, המלכות, באורות הבינה. הוספת המים ליין בא למתק את הדין של השמאל, ע"י החסדים מהמים.

סב) תיקון העשירי שעל השולחן של שבת. ברכת המזון, בשלושה שאכלו כאחד, צריכים כוס, משום ששלושה, בחינת אהבת כלולותייך, אהבה של ג׳ כל, שהם האבות, שכתוב בהם, בכל מכל כל. כי כלולותיך מלשון כל. באברהם כתוב, וה׳ ברך את אברהם בכל. וביצחק כתוב, ואוכַל מכל. וביעקב כתוב, יש לי כל שהוא סוד נסתר, שכאן מקבלים חסדים מכוסים שזה צד הנסתר שבאדם שבא לידי ביטוי בברכת המזון

סג) ברכת המזון מן התורה, כמ"ש, ואכלת ושׂבעת וברכת את ה׳ אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. וברכת, זו ברכת הזן את הכול. את ה׳ אלוקיך, זו ברכת על הארץ ועל המזון. כי, את ה׳ אלוקיך, זה ברכת המזון. על הארץ, זו ברכת בונה ירושלים. וכן כתוב, ההר הטוב הזה והלבנון. אין לי אלא הברכות שלאחר המזון. הברכה שלפני המזון מנין? שכתוב, אשר נתן לך, משעה שנתן לך, עוד מטרם האכילה חייב אתה לברכו.

סד) משה תיקן לישראל ברכת הזן, בשעה שירד להם המן. יהושע תיקן להם ברכת הארץ, בשעה שהכניסם לארץ. דוד ושלמה תיקנו בונה ירושלים. עוד נמצא בפרשת המן, רמז לברכת המזון במן עצמו, כמ"ש, ובבוקר תשׂבעו לחם וידעתם כי אני ה׳ אלוקיכם.

שבע אותיות ז' [שבע זיינין]

אלו שבע קוצים שיש בשתי אותיות ש שבתפילין, מצד אחד 3 קוצים ובאות ש השניה 4

סה) הסוד של אלו שבע אותיות ז'. ג׳ אותיות ז' שבש׳ של ג׳ ראשים, וד׳ אותיות ז' שבש' של ד׳ ראשים, הרשומות בתפילין, שהוא אותיות ז' שבאותיות ש ​​ הרשומות משני צידי התפילין, הן רומזות לז׳ אונות שבריאה של האדם, שבהם שואב רוח, ומוציא ממנו ניצוץ אש דולק מפיו. כי הרוח כלול מאש מים רוח. ועוד, שהן רמז לז׳ ימי השבת, ולז׳ שבועות שמפסח עד עצרת. ועוד, שהן רמוזות בז׳ קני המנורה, שיש עליהם שבעה נרות קדושים בבית המקדש שהוא בחינת חכמה, ובחנוכה שמונה קנים בחינת נשמה. ועוד, שהן רמוזות לז׳ כוכבי לכת המאירים ברקיע. ועוד, שהן רומזות לשבע מדרגות, חג״ת נהי״מ, שהעולם עומד עליהם, שהם יסוד ושורש ועיקר הכול. ועל שבע אותיות ז' אלו, אמרו החברים, כל מי שרוצה להניח תפילין של ראש, צריך להסתכל באלו ב׳ אותיות ש', שהם רמוזים באלו שבע אותיות
ז', שיש בהן רמז לסודות סתומים, ורמזים עמוקים כשיש ארבע ראשים באות ש אין בהם זיווג כאשר הדעת מחולקת לחסד וגבורה, וכאשר ישנם שלושה ראשים, יש זיווג שהדעת מחברת בלי להתחלק.

ודמות פניהם פני אדם

סו) ודמות פניהם פני אדם. אלו אינם ככרובים, הם פנים גדולים, כרובים הם פנים קטנים, כפני ילד. פני אדם, כל הצורות כלולות בהם, משום שהם פנים גדולים. ומצטיירים בהם צורות חקוקות בחקיקת שם המפורש בארבע רוחות העולם, מזרח מערב צפון דרום.

סז) מיכאל רשם רשימה לצד דרום, וכל ג׳ הפנים, פני אריה פני שור פני נשר, מסתכלים אל פני אדם. אדם הוא זכר ונקבה, ולא נקרא בשם אדם זולתם. ומפני אדם הצטיירו הציורים שבכתוב, רכב אלוקים ריבותיים אלפי שנאן.

סח) שנאן שבכתוב, כולל כל ראשי תיבות, שור, נשר, אריה. ן׳ היא אדם, התפשטות של זכר ונקבה, הנכללים כאחד. וכל האלפים ורבבות יוצאים מאלו החיות שבשנאן, ומאלו הצורות מתחלקים כל אחד כמו שראוי לו. למטה מחזה נק מרכבות שנאן, ולמעלה מחזה נק שור נשר אריה אדם. כל מה שיש בעולמות בי"ע ובאצילות נולד מזו"ן שמופעים דרך המרכבות, שהמלאכים הם הממונים שלהם. כדי להתקשר לבורא דרך הסעודה, יש לפעול את צד האדם בנפש.

סט) אלו הן המשולבות אחת באחת, וכלולות זו מזו, שתהיה כל אחת כלולה בחברתה, שהן, שור נשר אריה אדם, מתנהגות בארבעה שמות חקוקים, שהם, אל, הגדול, הגיבור, והנורא, שעולים להתנהג ולהסתכל.

ע) עלה להתנהג ולהסתכל, שור אל פני אדם, עולה שֵם אחֵר, מתעטר ונחקק בשני צבעים, והוא השם אל. אז חוזר לאחור והכיסא חוקק ומפתח אותו, ונרשם על ידו להתנהג, בשם הזה.

עא) ועלה להתנהג ולהסתכל, נשר אל פני אדם. ועולה שֵם אחד לזיווג, מתעטר ומתנהג בב׳ פנים וצבעים, להתנהג ולהסתכל בדרך עלייה בעטרה, והוא השם גדול. אז חוזר לאחור, והכיסא חוקק ומפתח אותו, ונרשם להתנהג בשם הזה. כדי להגיע לגדול יש להתחבר ע"י קו אמצעי שבנפש. יכול אדם להגיע לגבורה, ע"י מידת החסד, בכך שמוכן לוותר על פרטיותו. יצר לב האדם רע מנעוריו, ולכן גיבור הוא מי שכובש ייצרו. הגיבור הוא בעל תאווה גדולה שיכול לכבוש אותה ולהפכה לקדושה, דהיינו שמוכן ליהנות רק מהאמת. היצר הוא כוח המצייר שבאדם, כאשר יצר הרע מצייר לו מציאות רעה ושקרית. בכוח האריה שבנפש, החסד, הוויתור והביטול העצמי, יכול אדם לצייר לו מציאות נכונה שמביאה לידי ביטוי את השגחת הבורא כטוב ומטיב.

עב) עלה להתנהג ולהסתכל אריה אל פני אדם. ועולה שֵם אחד, מתעטר ונחקק בב׳ פנים וצבעים להתאזר ולהתקשר בגבורה, והוא השם גיבור. אז חוזר לאחור, והכיסא חוקק ומפתח אותו, ונרשם להתנהג בשם הזה.

עג) פני אדם מסתכל בכל החיות וכולן עולות ומסתכלות בו. אז הצטיירו כולן בחקיקותיהן בציור זה, בשם אחד, הנקרא הנורא. ואז כתוב עליהם, ודמות פניהם פני אדם. כולן כלולות בצורה זו, וצורה זו כוללת אותם.

עד) ע"ז נקרא הקב״ה, האל הגדול הגיבור והנורא. כי שמות אלו הם תיקונים למעלה, במרכבה העליונה, כלול בד׳ אותיות הויה, שהוא שם הכולל כל הצורות. צורות אלו חקוקות ומפותחות בכיסא, והכיסא נחקק ונרקם בהם. אחד לימין, ואחד לשמאל, ואחד לפנים, ואחד לאחור. רשומות לארבע רוחות העולם בכל המרחב הנפשי.

עה) כשהכיסא עולה, הוא רשום בארבע צורות אלו. אלו ארבע שמות עליונים נושאים כיסא הזה, והכיסא נכלל בהם, עד שמקבל ומלקט אלו התענוגים והחמודות. אח״כ יורד הכיסא מלא, כמו אילן המלא ענפים לכל צד, ומלא עם פירות. אחר שירד הכיסא, יוצאות אלו ד׳ צורות של החיות, מצוירות בציוריהן, חקוקות מאירות, נוצצות ולוהטות, והן זורעות זרע על העולם.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

.

עקב כה - כז ​​ שעור 9

עשרה דברים לעשות בסעודה בשבת [עשרה דברים למעבד בסעודתא]

דל הוא מי שמחוסר אמונה, שאז חסר הוא חסדים, שהם המקשרים בין רצונו לבין הקב"ה. דלות היא חוסר בכוח המקשר בין החוץ לבין הפנים, שאז הוא עיוור לראות את הסיבה שמביאה אותו לתוצאה של חוסר. מסובב הסיבות ברוך הוא תמיד טוב ומטיב, והדל מרגיש חסר בגלל שאינו קשור לבורא.

עם ישראל מיוחד בעניין הדלות, שיודעים להתפלל ולבקש את חידוש הקשר עם השם.

נא) תיקון השביעי, להאריך על שולחנו, כדי שיבואו עניים. ומשום זה, כל המאריך על שולחנו, מאריכים לו ימיו ושנותיו. ומשום זה, וצדקה תציל ממוות. כי עני חשוב כמת, והוא מחיה אותו עם הצדקה, אף הקב״ה מחיה אותו. תיקון זה מביא לכך שיאריכו את חייו למי שמזמין עניים לסעודה על שולחנו. מוות הוא הסתלקות ההארה, כאשר אדם לא מתנהג בהשפעה.

נב) ועוד, כי כל העניים מצד אות ד׳, שכתוב בה, דַלוֹתי ולי יהושיע. ואות ד׳ שבאחד צריכים להאריך בה בקריאת שמע, כמ"ש, להאריך ימים על ממלכתו, ומשום זה צריך להאריך על השולחן, שהוא ד׳, שכלול מן ד׳ רגלי השולחן. ומשום כבוד אות, ​​ צריכים להאריך על השולחן בשביל העניים. דל הוא מי שאינו יכול לעשות לבוש למה שיש לו. אף אחד לא מרגיש עני, כאשר חסר לו דבר שהוא בכלל לא רוצה, אך מי שיש לו דבר שאינו יכול להשתמש בו, מרגיש דל. החסדים הם המקשרים בין האדם לחכמה/לשפע.

כשהמלכות מקבלת משמאל בלי ימין, חכמה בלי חסדים, היא בחושך ובדלות, משום שהחכמה אינה יכולה להאיר בה בלי התלבשות בחסדים. ונקראת אז המלכות ד׳, מלשון דלות. והשולחן שבצפון מורה על ד׳ הזו של המלכות. א״ח שבאחד מורה על ט"ס דז״א, שמשפיעים חסדים אל ד', שאז מתלבשת החכמה של ד׳ בחסדים של א"ח, והחכמה מתגלה במלכות. וגילוי חכמה מכונה אורך. לכן נאמר, שצריך להאריך בד׳, להמשיך לה חסדים, כדי שתתגלה החכמה. כמ"ש, להאריך ימים על ממלכתו. כי המלכות, ד׳ דאחד, קצרת ימים, שהחכמה שבה כבויה ואינה מאירה. וע״י החסדים היא משיגה אריכות ימים, שהוא גילוי הארת החכמה. ומשום כבוד אות ד', צריכים להאריך על השולחן בשביל העניים, ואותם ששורשם מאות ד׳, שהם עניים כמו המלכות, יקבלו שפע החסדים, ויחיו. ונאמר, שעני חשוב כמת, כי להיותו נמשך מד׳ זו, הרי כל אורותיו כבויים, והוא דומה למת. וע״י הצדקה, המשכת החסדים, מתלבשת החכמה בחסדים, ומאירה. ואור החכמה נקרא אור החיים. ולכן נאמר, שהוא מחיה אותו עם הצדקה.

הזמנת עניים לארוחה, או מתן צדקה באים כדי לעורר אצל הנותן נקודה פנימית, את הרצון לקבל שהוא עני מחסדים.

נג) ובשבילה לומדים, שביקש הקב״ה מידה יפה לישראל. ולא מצא, אלא מידת הדלות. ושאלו עליה, שהרי התבאר, שחשבון מיני מיתות הם כחשבון תוצאו״ת, וחֶסרון כיס קשה מכולן. ואיך הם אומרים, שלא מצא מידה יפה לישראל כעניות?

נד) אלא משום שכל עם ולשון, כתוב עליהם, והיה כי ירעב והתקצף וקילל במלכו ובאלוקיו ופנה למעלה. אבל ישראל הם בברית הקב״ה במידה זו, ואינם מכחישים בו. ומשום זה במידה זו ייגאלו. כמ"ש, ואת עם עני תושיע. עני לשון עינוי, שאפילו יש לאדם עושר והוא במחלות וייסורים, נקרא עני. או שמצֵרים אותו בשביל העושר שלו, ומצערים אותו בכל יום. וכש"כ מי שהוא רש ממנו, שחסר מלמלא צרכיו, והולך ממקום למקום, ודאי שנקרא עני. דווקא כשישראל בדלות, ולא בייללה שהרי נרגן מפריד אלוף, אז יודעים הם להודות להשם, מתפללים בכוונה ראויה. כאשר אדם בא בגאווה הופך הוא להיות נרגן, שחש שלא מקבל מה שמגיע לו. הנרגן מבטל את הקוץ שעל האות ד, הקוץ שהיא הקשר לגומל חסד, לקב"ה ע"י שהופך את תפיסת הבורא שבנפשו לאחר במקום לאחד.

רק מי שמרגיש דל, יכול להתפלל בכוונה להשם ולבקש, מקימי מעפר דל.

נה) ועוד יש עני, שהסתלק ממנו הדעת. כמו איוב, שכתוב בו, איוב לא בדעת ידבר. אף כך ד׳, השכינה, כשמסתלק ממנו א״ח דאחד, עמוד האמצעי, דעת, היא ענייה. וזה שאין לו דעת, אין לו עוון, במה שמדבר שלא כהוגן. ועוד, א״ח, תורה, כלולה מתרי״ג (613) מצוות. כמ"ש, זה שמי לעולם, וזה זִכרי לדור דור. שמי עם י״ה בגי׳ שס״ה (365). זכרי עם ו״ה בגי׳ רמ״ח (248). ומשום זה, אין עני אלא מן התורה ומן המצוות מפני שתורה ומצוות נותנים את הכוח לקבלת החסדים, לקבלת הקשר להשם. לכן העני אותו יש להזמין לשולחן הוא אותה נקודה נפשית החסרה את החסדים, שהם תרי"ג מצוות התורה, כי שאר עניים אינם אלא עינוי ולא עני. ואות ד׳ מן אדני, מלכות, היא ג״כ עני בלי הויה. וכן ד׳ דאחד, מלכות, דלה בלי א״ח דאחד, תרי״ג מצוות התורה, שהם חסדים.

נו) תיקון השמיני, מים אחרונים, שתיקנו אותם משום מלח סדומית המעוור את העיניים. ונקראים חובה, כי סם המוות שורה על ידיים מזוהמים, שעושים עליהם ברכה, ועל כוס, שמברכים עליו בלי טהרה, ונקרא טמא. וכמו כוס ששותים בו, טמא לברכה, עד שמטהרים אותו ברחיצה בפנים ומבחוץ, כש"כ הידיים. ומשום זה מים אחרונים חובה מתוך האכילה יש מלח שהוא מבטא את הרצון לקבל בעל מנת לקבל, בחינת סדום שהיו כולם בתאווה, לכן מים אחרונים חובה, כדי לברך ברכת המזון בטהרה, שנותנים קצת מים לתאווה שתעמוד בצד ולא נברך על תאוות האכילה. והתקדשתם, אלו מים ראשונים. והייתם קדושים, אלו מים אחרונים. כי קדוש, זהו שמן ערב רצון לחכמה. שהיו מושחים את הידיים לאחר מים אחרונים. ואלו ג׳ דברים כנגד קדוש קדוש קדוש. ומשום זה, והתקדשתם, שיהיה ניכר, שאתם בנים להקב״ה. כמ"ש, בנים אתם לה׳ אלוקיכם.

מים אחרונים חובה, כדי לבוא בטהרה ונקיות מתאוות האכילה.

תאוות האכילה מעוורת את העינים, שלא יכולים לקבל בלי חסדים.

נז) תיקון התשיעי, כוס של ברכה. עשרה דברים לומדים בכוס של ברכה: עיטור, עיטוף, הדחה, שטיפה, חי, מלא, ומקבלו בשתי ידיו, ונותנו בימין, ומסלקו מהקרקע טֶפח, ונותן עיניו בו, ומשגרו במתנה לאנשי ביתו. ועתה אין לנו מהם אלא ארבעה: הדחה, שטיפה, חי, מלא. ויש אומרים חי, ישר מהחבית, אבל בכוס אפשר לתת אותו מזוג במים. ויש אומרים, חי, פירושו שיהיה הכוס שלם, ואין פירושו, שלא יהיה מזוג במים. כי שבירתו זו היא מיתתו. וע״כ כשהוא שלם נקרא חי.

עקב כב - כד ​​ שעור 8

עשרה דברים לעשות בסעודה בשבת [עשרה דברים למעבד בסעודתא]

משה רבינו שהוא בחינת האמונה שבנפש, מתגלה בכל מקום שיש בו תורה.

מג) כששמעו דברים אלו החברים ואני, לא יכולנו לסבול עד שישלים עשרה דברים של הברכה, השתטחנו לפניו, ואמרנו לו, שבוודאי אין אדם שיוכל לומר דברים אלו אלא אתה, כי אתה כעין ד׳ מחיצות שבגן עדן, אשר אם אדם נכנס שם, במחיצת הילדים נעשה ילד, ובמחיצת הנערים נעשה נער, ובמחיצת בחורים נעשה בחור, ובמחיצת זקנים נעשה זקן. ומשום זה כתוב עליך, ממכון שִבתו השגיח אל כל יושבי הארץ. שמרמז על משה. ואתה הוא שכתוב עליך, בשַגם הוא בשר. אשר בשגם אותיות משה, מ״ש, וב״ג שהם ה'. בדור של דור הפּלָגה היית, ובכל דור ודור אתה בא בגלגול, כמו גלגל המתהפך לכמה אופנים, ולא נגלית אלא בדור שניתנה התורה על ידך.

מד) מיד שנפטרת מהעולם, אתה הוא כשמש המאיר בכל דור ודור. כי כשנאסף השמש בלילה, הוא מאיר אז אל הלבנה ובשישים ריבוא כוכבים. כך הוא אתה, שאתה מאיר בשישים ריבוא בכל דור ודור זהו הכוח להגיע לשלמות, שישים ז"א וריבוא אריך אנפין. וזהו שרמז קהלת, דור הולך ודור בא. ולומדים, אין דור פחות משישים ריבוא. ועוד התבאר, הדור שהולך הוא שבא, שהנשמות שבדור העבר, מתגלגלות ובאות לדור שלאחריו, לקיים הכתוב, מה שהיה הוא שיהיה. מכאן ולהלאה, השְלם עשרת הדברים של השולחן של שבת בגלוי. אמר משה, רבי שמעון, אשרי חלקך, שהקב״ה גילה לך מה שלא גילה לכל נביא וחוזה, ולא למי ולמי.

מה) תיקון השני שעל שולחן של שבת, לבצוע על שני לחם בשבת, הרמוזים בשני לוחות התורה שניתנו בשבת, זוגות. ירדו מהשמיים ביום השלישי, ת״ת, שבו ב"פ טוב, להיותו כולל ימין ושמאל, ובשבת, מלכות, ניתנה התורה. שבמלכות, ב׳ נוקבאות, מחזה דז״א ולמעלה נוקבא א׳, ומחזה דז״א ולמטה נוקבא ב', שהן ב׳ נוקבאות לקבל ב"פ טוב, שכתוב ביום ג', ת״ת. ואע״פ שהתבאר, שהשדים ממונים להזיק על זוגות, כמו שהתבאר, שלא לאכול ב׳ ביצים, ב׳ אגוזים, וא״כ למה לוקחים בשבת ב׳ לחם, הרי הם זוגות? הלָכה למשה מסיני, ששלוחי מצווה אינם ניזוקים. וע״כ אין לירוא בדבר מצווה משום זוגות. השמאל, הבריאה טובים כאשר מתכללים בחסד

מו) האם אין מתחילים בשני, ואין מסיימים ביום ד', בב׳ ד׳ שהם זוגות, שזה נאמר אפילו בדבר מצווה, והרי שלוחי מצווה אינם ניזוקים? עם ערב רב, כשישראל מעורבים עם ערב רב, שאינם שלוחי מצווה לעולם, כי לא התגיירו לשם שמיים. אז אסור להתחיל בב׳ ד׳. אבל לצדיקים שאין להם חיבור עם ערב רב, מותר להתחיל בב׳ ד׳ לשם מצווה. כי שלוחי מצווה אינם ניזוקים. וע״כ, אחרי שעברו מהעולם, אחר מעשה העגל, ציווה הקב״ה לקחת שני לוחות אבנים כראשונים, ואמר, וכתבתי על הלוחות. ולא חשש לזוגות.

אמנם הלכה למשה מסיני שלוחי מצווה אינם ניזוקים שהם בחינת אור חוזר, אך כאשר מערבים גם את הערב רב, את הרצונות הגויים, שערב בחינת השלילה, רב בחינת הריבוי של רצונות פרטיים, כאן כבר אין הבטחה שלא ניזוקים.

זוג זו בחינת קדושה כאשר באים למקום המשותף ולא באים למקום הפרטיות.

מז) ושני לחם בשבת, רמוזים לשתי אותיות י' של שילוב הויה אדני, יאהדונה"י. כי אדני, מלכות, יחידה מבעלה, הויה, בששת ימי החול, שאין להם אז זיווג שלם. ובשבת הויה יורד לאדנ"י, ונעשה השילוב יאהדונה"י. וע״כ לוקחים ב׳ לחם, שירמזו על ב׳ אותיות י', תחילה וסוף של השילוב יאהדונה״י. ומשום זה בשבת, כל הנשמות והרוחות והנפשות, יוצאים ויורדים זוגות, ואין שטן ואין מזיק שולט ביום השבת. ואפילו הגיהינום אינו שולט ואינו שורף בשבת. ומשום זה כתוב, לא תבַערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. וזהו אש זרה. אבל אש של הקורבן הוא אש דקדושה, שמותרת בביהמ"ק בשבת. ולפיכך אנו צריכים לקחת ב׳ כיכרות בשבת, ולא לפחד משום זוגות. ואין להאריך בעניין הבציעה שלהם, בשיעור כזית וכביצה. כזית זו עבודה שלא לשמה, עבודת העבד, וכביצה היא עבודת הצדיקים שמתוך שלא לשמה באים לשמה.

מח) תיקון השלישי שעל שולחן של שבת, לאכול שלוש סעודות בשבת, שלמדנו, יהי חלקי עם גומרי שלוש סעודות בשבת, שהם שלמוּת שבע ברכות התפילה, שמשלימים עימהם לעשר. והוא העונג, שכתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. כי עדן פירושו עֹנג. וגן, המלכות, שבת. ענג ר״ת עדן נהר גן. ומי שאינו מקיים אותן, ויש לו רשות מטעם השבת לקיימן, מתהפך לו ענג לנגע צרעת. כי אותיותיהם שוות. ובכדי שלא יבוא לזה, אמר הקב״ה, לווּ עליי ואני פורע. וכתוב, אז תתענג על ה׳. לכבוד עונג שבת, יש להלוות כסף כדי לרכוש שלוש סעודות, עם הבטחה של השם שהוא פורע את ההלוואה. זה שיש לו את תפיסת השם מטעם אמונה, זה מה שפורע את ההלוואה. כך בנפש כשבא תענוג, יבדוק כל אחד שעונג לא יהפוך לנגע, הבדיקה היא האם זו בחינת שבת, כלומר שמגיעים לתכלית של הפעולה וליהנות. תענוג זה הוא קבלת אור החכמה, לכן יש ליהנות מסעודות השבת ולא לצאת לידי חובה. לשם כך יש לעשות דברים חיצוניים משמחים.

מט) תיקון הרביעי, להאיר במנורה על השולחן כלומר נרות שבת במקום הסעודה. כמו שלומדים, שולחן בצפון ומנורה בדרום. כי שולחנו של הקב״ה, המלכות, צריכה להיות כך. תיקון החמישי, הכוס של ויכֻלוּ, כוס של קידוש. כוס בחשבון אלקים, פ״ו (86). ויכֻלו בחשבון ע״ב (72), שהכלה הקדושה, המלכות, כוללת השם אלוקים ושם ע"ב. וכוס הזה, מלכות, מלא יינה, שפע הארת חכמה, של תורה, ז״א. צריך להעיד על מעשה בראשית, בינה. כי שפע הארת חכמה נקרא עדות, עדן. בינה היא המקור המשפיע אותה. וזהו שצריך להעיד על מעשה בראשית. כל העדות בקיום השבת שהיא תכלית המעשה, זה מטעם ​​ שמאמינים בכוח הברית שהבורא ברא את הבריאה, ומאחר והבורא לא עושה שום דבר ללא תכלית, אז שלמות השבת היא עדות למעשה בראשית. יש לבוא לשבת בשמחה כדי להאיר את הנשמה, ומיותר לציין שאסור בכלל לכעוס. השמחה בשבת מביאה שלום בית.

פירוש נכון לכל דבר תורה, יביא לעשיית נחת רוח לבורא.

נ) תיקון השישי, שיהיו על שולחנו דברי תורה. השולחן בצפון, והתורה ניתנה בימין, וע״כ צריך לומר על השולחן דברי תורה, כדי לחבר הימין, רחמים, בשמאל, דין. כי התורה הוא הויה, ז״א, ניתנה מימין. והשולחן, אדני, המלכות, משמאל, שהיא בצפון. וע״כ צריכים לחבר אותם, כי שמאל בלי ימין משפיע דינים קשים. ומשום שהשולחן בשמאל, לומדים, כי קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. ומשום זה, צריך להזמין עימו תלמיד חכם, למי שיעסוק בדברי תורה.

תגיות: עונג שבת, עדות אות השבת, סעודות השבת