זוהר חדש יתרו קנא – קנג שיעור 51
וארא כעין חשמל
וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל, כְּמַרְאֵה-אֵשׁ בֵּית-לָהּ סָבִיב, וארא חסר ה למה לא כתוב ואראה, הוא משום שהסתלק ממנו אותה המראה שראה לפני שעה, משום זה אמר וארא ולא כתוב ואראה עם ה. כשהאות ה מסתלקת, יתכן שאות ה אחרונה משם הויה היא המלכות, ומלכות מצביעה על ראייה, היינו הארת חכמה, לכן חסרה לו האות ה.
כעין חשמל כתוב ולא חשמל ממש, כעין פירושו כצבע לוהט ונוצץ ועולה בצבעיו, שאין פירושו כמו עין שאינה יכולה להסתכל בהסתכלות נמשכת, אלא סוגר ופותח פותח וסוגר כך הוא החשמל. בעין ממצמצים סוגרים ופותחים, כך שגם החשמל אינו מאיר קבוע, הוא משהו חיצוני שפועל בסוגר ופותח.
ג' סוגי חשמל. יחזקאל א' ד וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ, סָבִיב; וּמִתּוֹכָהּ–כְּעֵין הַחַשְׁמַל, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
המילה אראה בלי האות ה מופיעה בפסוק כז וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל, כְּמַרְאֵה-אֵשׁ בֵּית-לָהּ סָבִיב, מִמַּרְאֵה מָתְנָיו, וּלְמָעְלָה; וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו, וּלְמַטָּה, רָאִיתִי כְּמַרְאֵה-אֵשׁ, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב.
פרק ח פסוק ב וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה-אֵשׁ–מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה, אֵשׁ; וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה, כְּמַרְאֵה-זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה.
תפקיד החשמל כאן הוא לגרות אותנו לפנימיות. לנסות להגיע כמו בנבואה, מעבר להתרחשות החיצונית. לראות דרך הנקודה הפנימית שהיא מדרגת בינה, בה הסודות הכמוסים לגלות דרך החשמל. לכן צריך לדעת מתי זה חלום, מתי מראה, ומתי נבואה.
קול ודבור
וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, אנכי ולא יהיה לך, שתי הדיברות הראשונות בעשרת הדיברות, הוא בלבד נאמר בדבור אחד. כל עם ישראל שמעו את שתי הדיברות הראשונות מפי הגבורה, נאמרו בצורה שבאו יחד כיחידה אחת. וכבר העמדנו אנכי ולא יהיה לך בדבור אחד נאמרו. אז אם הם בכזאת אחדות, שלמות, ומביעים תפיסה אלוקית שלמה, האם שאר הדיברות הן לא כאלו ?
המצוות הם פיקודין, בהן מופקד אור פנימי שבא לתקן אותנו כדי לקבל את ההטבה. זה לא אור של תענוג, זה אור שבא לתקן. כלומר מתחיל להינות מהקדושה, ומייצר חוויות של תענוג מהקדושה.
אלא אלו אנכי ולא יהיה לך הם כלל הכל, אלו הכלל של כל התורה. וגם זכור ושמור כן, שזכור הוא רמ"ח מצוות עשה, ושמור שס"ה ל"ת, ומשום שזכור ושמור הם כלל כל התורהץ
שתי מצוות, לקבל את השם יתברך, אנכי השם, לקבל את מציאות הבורא.
ואסור שיהיה לך אלקים אחרים על פניו, אין משהו אחר. זכור הוא מצוות האהבה, ושמור מצוות היראה.
אמנם אהבה קודמת ליראה, אך כשבאים לפעול את זה, פועלים את השמור, לפני הזכור, מפני שאנו פועלים ממטה למעלה, ובצמצום ב' החסדים המכוסים שהם בחינת היראה, קודמים לאהבה, לאה קודמת לרחל.
תפו מהו בדבור אחד, כל קול וקול בטש בו היינו שהזדווג עם הדבור בלחש והדבור היה אומר. אדם לא יכול לומר כלום אם הוא לא נובע משתי הבחינות של זכור ושמור. יראה ואהבה.
כל מילה שלא באה מטעם האמונה הזו, של יראה ואהבה, לא קיימת.
בכל דיבור של אנשים, ישנה איזו שהיא נקודה שמחוברת ליראה ואהבה, אבל היא גנוזה ועליה הרבה קליפות. לכן טוב לאדם לא להרבות בדיבור, כדי לא להרבות קליפות.
מדברי קדושה של יראה ואהבה, טוב לו לדבר דיבורי תורה.
דיבור בסלע שתיקה בשתיים, אם הדיבור הוא שקר שעומד על רגל אחת, השתיקה עומדת על שתי הרגלים.
ומשום שכולם היו בלחש ולא נשמעו, כתוב וכל העם רואים את הקולות ולא כתוב שומעים, משום שלא נשמעו כלל, אלא כולם היו באים, וכל אחד ואחד נושק לדבור הזה בלחש, כמי שנושק בחביבות אהבה, ואח"כ פירש הדיבור ואמר דבר והכריז אותו. נָשק כמו משיק, נוגע ולא נוגע, יש לו נקודת השקה אחת, ובגודל נקודה שפירושו קיים ואין לה שיעור. זַכּוּת הַמִּפְגָּשׁ הָיְתָה כִּנְשִׁיקָה, בסוג של עדינות וזכות, כמעט בלי חומר. זו הייתה התפיסה הגבוה שכמעט אין כבר חומר.
כאשר אוהבים אז צריך להרגיש זאת בסוג של עדינות פנימית. בלי הכוח של נעשה ונשמע, של הקשר של היחד והברית עם הבורא, אי אפשר היה לראות את הקולות.
מצוות עשה צריכים להיות בתוך מסגרת של השמירה. האמונה היא בבורא הטוב והמטיב שברא את הנברא לקבל את ההטבה השלמה. מכאן שהרצון צריך להיות רצון להתדבק בו יתברך. זו יראת הרוממות.
מהמילה אנכי, אני, זה יסוד דז"א, צד הזכר, והאות כ היא הנקבה.
אפשר לפרש גם שכתר הוא הבריאה הדקה ביותר, שהרי היא ספירה והיא לא הבורא, לא המאציל. ואם נאמר שכאן מדובר ברצון הזך ביותר, לכן הוא בחינת כתר. כמו הרצון שהיה באין סוף שהוא כנגד כתר ולא נראה בו רצון לקבל, אפילו פחות מנקודה, לכן ניתן לפרש גם שהאות כ היא כתר.
גם בנקבה יש צד הזכר הוא האות וו שבמילה שמור. זכור, זכר מלשון זך. האות ר הוא בחינת ריבוע של השם אלקים. וריבוע מראה על נקבה.
הקודם