סוד הנקודות שיעור 84

קסט) מלאכין אית דמשמשין וכו': ישנם שלוחים המשמשים לאותן הנקודות, והם האותיות, שהן כסוסים אשר הנקודות רוכבות עליהם. וטעמים הם מנהיגים את האותיות והנקודות. והם המנענעים אותם כמו שנאמר על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו.

הנקודות הן מעין שליחים של האותיות, שבאים לעשות את הפעולה, התנועה שלהן.

קע) ואינון נקודין לגבי וכו': ואותן הנקודות הן אל הטעמים כצאן ההולכים אחרי רועם המנהיג אותם לכל צד. לעלות ולרדת מעלה ומטה, ולנהוג אותם לכל צד לימין ושמאל השייך באור החסדים, כגון ריבוי חסדים או מיעוט. לפנים ולאחורים הנוהג באור החכמה.

היחס בין טעמים נקודות ואותיות, כיחס נשמות רוחות ונפשות בהתאם. כל תחתון נוהג על פי העליון שלו.

קעא) וטעמי אינון נשמתין וכו': טעמים הם נשמות. ונקודות רוחות. ואותיות נפשות. אלו מתנהגים אחר אלו, ואלו אחר אלו ומפרש האותיות מתנהגות אחר הנקודות. והנקודות מתנהגות אחר הטעמים. כמ״ש כי גבוה מעל גבוה שומר.

קעב) ועוד אתוון אינון: ועוד יש לפרש, האותיות הן אש. הנקודות הן רוח, והאש הולך אחר הרוח, כמ״ש אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. והטעמים הם כמעינות מים. מים כנגד הטעמים, רוח כנגד האותיות, אש כנגד האותיות. מים שנאמר עליהם המשלח מעינים בנחלים, ישקו כל חיתו שדי וגו' הם האותיות. ויש המשוים את האותיות למים אש רוח עפר שהם ד׳ רגלי הכסא. ונקודות לבחינת אדם לשבת על הכסא.
פירוש הדברים, הנה בספר נהר שלום לרבנו הרש״ש זצ״ל בדף קס״ז מביא משער הקדמות דרוש יקר הערך בענין הדעת וז״ל אמר חיים וויטל הנני מחבר דרוש הערך בענין הדעת וזולת זה הדרוש אין שום ידיעה שורשית בענין הי״ס ואכתוב מה שנלפע״ד בו מכל מה שעיינתי בספר הזה. וקוטב הדרוש הוא כי עיקר כל הפרצופים הם ד'. אבא, אמא, זעיר, ונוקבא הפרצופים המלבישים לבריח התיכון. והם נכללים בג' ספירות שהן חב״ד כי דעת כלולה מב' עטרין שהן חסדים וגבורות.
ונתחיל מן הכתר שהוא נשמת האצילות ונחלק לחב״ד שהן נר״ן ג׳ חלקי הנשמה עתיק ונוקבא הם נשמה רוח של נשמה, ואריך ונוקבא הם זו״ן, ונקרא דעת ונפש של הנשמה. ושלשתם הם ג׳ חלקי הנשמה.
אח״כ ספירות חכמה ובינה הם רוח דאצילות ונחלקים לחב״ד שהם נר״ן דרוח, כיצד חכמה ובינה הם נשמה רוח דרוח, וישסו״ת הם דעת ונפש דרוח, ושלשתם הם ג׳ חלקי הרוח, ואח״כ ספירת הדעת שהיא זו״ן, הנה זו״ן הגדולים הם נשמה רוח דנפש, וזו״ן הקטנים הם נפש דנפש, ושלשתם הם נר״ן דנפש. ג זוגות באצילות, כל זוג מתחלק לשלוש בחינות של ראש וגוף הנחשב דעת

סוד הנקודות שיעור 83

קסח המשך

מבחין כאן בשתי צורות של התפשטות, האחת ב-ו"ק ואחת ג"ר.

ו"ק היא הארת הכתר, דחיה של הג"ר, והארה זו מתפשטת בכתר גבורה נצח ויסוד.

הארת הג"ר מתפשטת בחכמה, בינה חסד הוד ומלכות. החלוקה היא בזוגות, כאשר כאן למלכות עדיין אין בן זוג והיא נספחת.

הפתח מייצג את מטי בחכמה והתפשטות אור ג"ר במדרגה, הכתר מייצג את הקמץ, שמקמץ לבחינת ו"ק.

מבחינת האורות שם מ"ב הוא השלמות, למעלה מטבור של אק, מבחינת הכלים שם מ"ב.
וישנו שם מ״ב בסוד ג׳ ידים: יד הגדולה כנגד אברהם, יד הרמה יעקב, ויד החזקה יצחק, אשר ג׳ פעמים י״ד הם מ״ב והוא נקרא שם המעלה ז"ת דבינה שהתפשטו בזו"ן היינו ג׳ ידים שבאמא שנתחדשו ע״י יציאת הבינה מראש א״א ונתלבשה בזו"ן וג׳ הידים נבחנות לחג״ת שבאימא אשר בידים אלה היא מעלית את זו״ן למעלה מפרסא ומשיגים גם הם את השם מ״ב שלמעלה מפרסא, הנחקק בהם מכח שיתוף המלכות בבינה שמכח זה הוכשרו לקבל המוחין של שם מ״ב מבינה. וכן ב׳ פעמים אהיה עולים מ״ב בסו״ה אהיה אשר אהיה. בכל בחינות שם מ"ב מוצאים שלמות.
וכן ישנו שם מ״ב מז׳ השמות של אנא בכח שמופיע בז"ת דבינה במדרגת ישסו"ת במקומם שבכל אחד ו׳ תיבות וז׳ פעמים ו׳ עולה מ״ב והוא השם של ז׳ ספירות שבזו״ן המאירות לעולם המלאכים שביצירה (עי׳ לעיל אות קמ״א) ונמצא ששם מ״ב מאיר תמיד בהמדרגות והפרצופים הן בקטנות והן בגדלות, וההפרש הוא שבקטנות מאיר מ״ב המעלה, כי עי״ז שז״ת של בינה מתלבשות בזו״ן בזמן הקטנות, הם נעשים לידים שבכחם להעלות את הזו״ן למעלה מן הפרסא כלי המעלה מ"ן בסוד אחים בכורים, אח"פ דעליון שירד במצב הקטנות למקום גלגלתא ועיניים של התחתון, ונעשה אתו כאח. בזמן גדלות בעליון, אז מתוך הקשר של אחים, נק הוא אח בכור שמעלה גם את התחתון למדרגת העליון, ולקבל מן השם מ״ב העליון שהוא שם מ"ב דאורות שהוא כח״ב המאיר רק למעלה מן הפרסא. ושורש ב׳ הבחינות אלו של קטנות וגדלות הוא בהתפשטות ב׳ של מטי ולא מטי, שבפרצוף ע״ב דא״ק שנתבאר לעיל אות קס״ה ד״ה פירוש, אשר בזמן שישנה הארת ו״ק בהמדרגה אז מטי בכתר גבורה נצח יסוד, ובזמן שישנה הארת ג״ר אז מטי בחכמה בינה חסד תפארת הוד מלכות.
וזה אמרו פתח איהו מ״ב וכו', כי פתח רומז על קומת ע״ב שהוא חכמה, ומביא ב׳ פסוקים הרומזים על שם מ״ב, א׳ כי בי חשק ואפלטהו, ב׳ פתחו לי שערי צדק אבוא ב״ם. ומבאר כי בי שעולה מ״ב הוא סוד הארת ו"ק של המדרגה, בסוד הרמז של חש״ק, חיריק שהוא נצח שבא שהוא גבורה קמץ שהוא כתר. דהיינו בעת שמטי בכתר גבורה נצח ומאירה הארת ו"ק בסוד הנקודות של אבגית״ץ אנא בכח בסוד שם מ״ב המאיר בזו״ן. ואז מטי האור בכתר בסוד קמץ קומץ סתים באת יו״ד שמאיר אור חסדים בשפע גדול להיותם נמשכים מן הכתר אבל בלי הארת ג״ר. ומה שלא חושב גם את יסוד הוא מטעם שאין בו חדוש כי הוא רק כולל ממה שלמעלה ובזמן הקטנות הוא בבחינת שאול נחבא אל הכלים. זהו מלך היסוד שמפני שבמקורו הוא צר ואריך, וכשבא למלוך הוא יודע שאסור לו לקבל חכמה. שגם אחרי השבירה שחשבו שהפרסא נשברה, כאן מלך היסוד אומר שבחינתי היא צר בחסדים וממילא לא יכול לקבל, לכן נחבא אל הכלים ולא נשבר. היה משכמו ולמעלה מפני שבו לא נגעה השבירה
ואז הבינה מבטלת את אחוריים שלה של החכמה ואז מטי בחכמה ובינה ומגיעה הארת ג״ר אל הפרצוף ואז הפתח אתפתח ביה בחמש אצבען דאינון ה׳ שהם נ׳ שערי בינה שזה הכלי דרכם מקבלים דרך ל"ב נתיבות החכמה בעולם אצילות, והארת החכמה מתפשטת בכל הקומה עד המלכות ומתגלה כמה רזין בנקודי, שהוא קומת חכמה וזה מרומז בפסוק השני אבא ב״ם שהוא שם מ״ב העיקרי המאיר מחזה ולמעלה וכל הקומה מקבלת הארתו וזהו אודה י״ה שהם המוחין כח"ב כי קוצו של היוד הוא כתר י׳ חכמה ה׳ בינה. ואז שם מ״ב של ב׳ פעמים אהיה העולה מ״ב כולל גם את ד׳ האותיות של שם אהי״ה והם שמונה ועם מ״ב עולה נ'. וכן השם מ״ב של אנא בכח שהוא מז' שמות שבכל א׳ ו׳ מלים וז' פעם ו׳ הם מ״ב, וכולל גם את ז׳ השמות שביחד הם מ״ט, ועם הארת הכולל שהיא בינה הם ביחד נ'. (עי׳ זהר בהר אות י״ז).

מראה שנותנים את הכוח מלמטה לביקוש של החשק שהוא כלי ראוי לשאת את החכמה דרך נ שערי בינה.

הטעמים נותנים כוח בנקודות לנענע את הלכים. כאן מבחינים בשתי תכונות: קמץ ופתח. הזכר מקמץ והנקבה פותחת מפני שהיא זו שמתפשטת למדרגה וקובעת את היציאה מכח לפועל. הכתר מופשט ועוצר את ההתשפטות.

כך צריך אדם להיות בחינת שמאל דוחה וימין מקרבת.

סוד הנקודות שיעור 82

את ניקוד הקמץ העמידו בעלי הדקדוק שהיא תנועה גדולה, משום שהוא ראשון של כל הנקודות שבספירות, תנועה ראשונה, כי קמץ הוא כתר. אע״פ שכל הספירות הן שמות קדושים. עכ״ז נעשו זה כסא לזה זה תחת לזה, כלומר חוכמה היא הכיסא עליו יושב הכתר, כמו בן שצריך לשרת לאביו ולאמו, ולעשות עצמו אליהם כעבד ושמש וכסא ומצב תחתיהם. כך הן הספירות זו לזו, ומשום זה יש נקודה שהיא מלך.

כל נקודה עליונה היא מלך על נקודות שתחתיה, ויש נקודה שהיא עבד אליו. כמו שבא שהוא עבד לקמץ, ורץ בשליחותו, ומזנב אחריו, אבל במקומו הוא מלך.

פירוש. הנה מבואר בעץ חיים שער מטי ולא מטי פרק ב', ובתלמוד עשר הספירות חלק הקסו) ורזא דקמץ חושבן וכו': וסוד הקמץ, חשבון קמץ במספר קטן הוא י״ד ושלש נצוצות הן שלושים עם מספר י״ד הם ארבעים וארבע, ורקיע של הקמץ שהוא ו׳ עם מספר מ"ד הם נ׳. היינו מדרגה שלימה של חמש קומות שבכל אחת ישנן עשר ספירות והן חמישים. כי קמץ הוא כתר וזהו כלל שיש בכתר שהוא העליון של הפרצוף כל מה שיש בספירות ובקומות שלמטה ממנו. והוא כולל את כלם. מ׳ מן נ׳ רומזת שהוא מלך והם רמוזות בד׳ יודין מן יו״ד ה״י וי״ו ה״י. היינו קומת ע״ב דא״ק, שהוא התפשטות ב׳ דא״ק, וקומת חכמה ונקודות המרומזות ביודין שכל י׳ היא בצורת נקודה. ועוד י׳ מן נ׳ רומזת ליו״ד ה״א וא״ו ה״א שהוא שם מ״ה, כי שם ע״ב שהוא קומת חכמה הוא שורש אל שם מ״ה. ולא לחנם נאמר בו מלך כי הוא מלך גדול על כל המלכים. כי כל האורות שישנם בעולמות באים מהתפשטות ב׳ דא״ק ע״י זווג ע"ב ס״ג דא״ק מדבר על העולמות בצמצום ב והאורות להשלמת כלים באים מע"ב ס"ג, אשר הארתו מורידה את ה׳ תחתונה למקומה, ומאירים ג״ר בפרצוף.

גם לקמץ סוד חמישים. כאשר משלימים את מניין מ"ט ומוסיפים את הנקודה, קונים קומה שלמה, בחינת חמישים שהוא כתר.

קסז) פתח איהו מ״ב וכו': חשבון פתח עם הנקודות הוא מ״ב. ומפרש, חשבון פתח במספר קטן הוא עשרים. וניצוץ שהוא הנקודה של הקמץ שמתחת תיו של פתח ושני רקיעים הם ב׳ ווין וי׳ הרי מ״ב. בסו״ה כ״י ב״י חשק ואפלטהו כ״י ב״י = מ"ב. ובסו"ה פתחו לי שערי צדק אבא בם וכו', ב״ם הוא ארבעים ושנים. כי בי חשק ואפלטהו, חשק הוא ראשי תיבות חירק שהוא נצח, שבא שהוא גבורה, קמץ שהוא כתר, מן הנקודות שתחת אותיות אבגית״ץ.

קסח) קמץ קומץ סתים וכו': קמץ הוא מלשון קומץ שאורו סתום באות יוד, בהתנגדות להתפשטות ממעלה למטה. פתח, בו מתפתחת החכמה בחמש אצבעות היינו בקומה שלימה של עשר ספירות, שהן נרמזות באות ה' וכן כמה סודות בנקודות שהן חכמה נפתחות בסוד הפתח. וזה הוא אבא ב״ם שהוא שם מ״ב, אודה י״ה שהם המוחין של כתר, חכמה ובינה (עי׳ להלן בתקונא רביעאה אות ד׳ במעלות הסלם כל ההמשך) ועל פתח נאמר פתחו לי כו', זה השער לה׳.

באצילות כל הפרצופים א"א או"א השם מ"ב שלמעלה מחזה מראה על שלמות. יש גם שם מ"ב בישסו"ת למטה מחזה, מ"ב דכלים כאשר זו"ן עולים לישסו"ת
פירוש, ישנם כמה שמות מ״ב: א׳ הוא שם מ״ב הראשון אשר כל השמות מ״ב נחתמו ממנו והוא מרומז בכתר, חכמה, ובינה, אשר ד׳ אותיות הוי״ה הפשוטה הן כתר. ויוד אותיות הוי״ה במילוי כזה: יו״ד ה״א וא״ו ה״א, הן חכמה. וכ״ח אותיות מילוי המילוי כזה: יו״ד וא״ו דל״ת. ה״א אל״ף. וא״ו אל״ף וא״ו. ה״א אל״ף הן בינה. והם האורות המקובלים למעלה מפרסא שהיא בחזה דא״א ומגיעים עד היסודות שבאו״א עלאין, אשר ראש א״א הוא כתר, ואבא עלאה חכמה, ואימא עלאה בינה.
אמנם זו״ן שהם נמצאים מתחת הפרסא למטה מחזה דא״א אינם יכולים לקבל שם מ״ב זה, זולת בעת שהתחתונים מעלים מ"ן ונמשך מ״ד אור מלמעלה, אור ע"ב ס"ג מזווג ע״ב ס״ג שבא״ק שהארת הזווג מחזירה את הבינה לראש א״א ואז מקבלים ישסו״ת הארת חכמה ומשפיעים לזו״ן ונעשים כמו שהם למעלה מפרסא ובבחינת שם מ״ב, ושם מ״ב זה מרומז בסוד ל״ב אלקים הנאמרים במעשה בראשית ועשרה מאמרות, כי ל״ב אלקים הם בחינות ישסו״ת המקבלים הארת חכמה מל״ב נתיבות החכמה, ועשרה מאמרות הם בחי׳ ה׳ החסדים של זו״ן המתחלקים לע״ס המקבלים מאו״א עלאין.

זהו שם מ"ב דכלים מצד כח הנקבה, ושם מ"ב שלמעלה מחזה שהוא שם מ"ב דאורות מצד כח הזכר' אשר בהתפשטות ב׳ של א״ק שהיא שורש של הנקודות. למדנו ששורש הנקודות הוא ס"ג, והסתכלות ב היא נקודות כי התפשטות א׳ היא טעמים, והתפשטות ב׳ היא נקודות.

בנקודות דגלגלתא היו כלים רקים, השאירו אחריהם כלים ריקנים, בא פרצוף ע"ב ומילא את הכלים של גלגלתא בעשר יציאות וכניסות, שנקרא מטי ולא מטי.

יתכן ומחלק את טנתא על פי הפרצופים שכל פרצוף משויך לספירה.

ומבואר שם שבעת שהאור מטי בכתר אז מטי בגבורה נצח יסוד. וכשהאור מטי בחכמה אז מטי בבינה חסד תפארת הוד מלכות, והכוונה היא. כי בהתפשטות ב׳ הנקודות, פרצוף ע"ב מאחר שאור הכתר שהוא טעמים לא חזר להתפשט, בסוד קמץ שהוא לשון קמיצו מלשון וקמץ הכהן שאור הטעמים לא מתקבל, הרי כשהאור מטי בכתר אין בפרצוף רק הארת ו״ק בלי ג״ר, וכשהאור מטי בחכמה יש הארת ג״ר בפרצוף בסוד נקודת פתח, פתח דבריך יאיר. וו״ק של כל פרצוף מתחלקים כך שחסד הוא ג״ר, וגבורה היא ו״ק. תפארת היא ג״ר, נצח הוא ו״ק. הוד הוא ג״ר, יסוד הוא ו״ק. ומלכות מקבלת הארת ג״ר מט״ר שלמעלה ממנה. ולכן כשמטי האור בכתר שה״ס קמץ וקמיצו, אז אין בפרצוף רק הארת ו״ק, מפני שזה משפיע על כל המדרגות שהן ו"ק ולכן מטי בגבורה נצח יסוד שהן החלק התחתון שבזוגות, ולא בחכמה בינה חסד תפארת הוד מלכות, שבהם הארת ג"ר. וכשמטי האור בחכמה, אז כל מדרגות ו"ק מתחברות עם ג׳ הראשונות שלהן ומאירות בשלימותן ​​ כל פעם מדרגה אחרת.
וזה אמרו כגון שבא שהוא גבורה, דאיהו עבד לקמץ שהוא כתר. ורץ בשליחותיה ומזנב אחריו, אשר כשמטי האור בכתר, אז מטי בגבורה שהיא שבא שרץ בשליחות הכתר למעט כל הספירות מג"ר לו"ק, ומזנב אחר הכתר, המאיר בהארת אחוריים אל הפרצוף. אבל באתריה מלכא איהו, כשספירת הגבורה עולה ומתחברת עם החסד שהוא ג״ר שלה, דהיינו כשמטי בחכמה וישנה הארת ג"ר בפרצוף, אז מלכא איהו כי הארת ג"ר מתפשטת בכל הקומה ומאירה בכל שלימותה.

סוד הנקודות שיעור 81

קסה) ועוד קמץ אוקמוהו וכו': ועוד יש לפרש, כי נקודת קמץ העמידו בעלי הדקדוק שהיא תנועה גדולה, משום שהוא ראשון של כל הנקודות שבספירות, תנועה ראשונה, כי קמץ הוא כתר. אע״פ שכל הספירות הן שמות קדושים. עכ״ז נעשו זה כסא לזה זה תחת לזה, כלומר חוכמה היא הכיסא עליו יושב הכתר, כמו בן שצריך לשרת לאביו ולאמו, ולעשות עצמו אליהם כעבד ושמש וכסא ומצב תחתיהם. כך הן הספירות זו לזו, ומשום זה יש נקודה שהיא מלך כל נקודה עליונה היא מלך על נקודות שתחתיה, ויש נקודה שהיא עבד אליו. כמו שבא שהוא עבד לקמץ, ורץ בשליחותו, ומזנב אחריו, אבל במקומו הוא מלך.
פירוש. הנה מבואר בעץ חיים שער מטי ולא מטי פרק ב', ובתלמוד עשר הספירות חלק ה' אשר בהתפשטות ב׳ של א״ק שהיא שורש של הנקודות. למדנו ששורש הנקודות הוא ס"ג, והסתכלות ב היא נקודות כי התפשטות א׳ היא טעמים, והתפשטות ב׳ היא נקודות.

בנקודות דגלגלתא היו כלים רקים, השאירו אחריהם כלים ריקנים, בא פרצוף ע"ב ומילא את הכלים של גלגלתא בעשר יציאות וכניסות, שנקרא מטי ולא מטי.

יתכן ומחלק את טנתא על פי הפרצופים שכל פרצוף משויך לספירה.

ומבואר שם שבעת שהאור מטי בכתר אז מטי בגבורה נצח יסוד. וכשהאור מטי בחכמה אז מטי בבינה חסד תפארת הוד מלכות, והכוונה היא. כי בהתפשטות ב׳ הנקודות, פרצוף ע"ב מאחר שאור הכתר שהוא טעמים לא חזר להתפשט, בסוד קמץ שהוא לשון קמיצו מלשון וקמץ הכהן שאור הטעמים לא מתקבל, הרי כשהאור מטי בכתר אין בפרצוף רק הארת ו״ק בלי ג״ר, וכשהאור מטי בחכמה יש הארת ג״ר בפרצוף בסוד נקודת פתח, פתח דבריך יאיר. וו״ק של כל פרצוף מתחלקים כך שחסד הוא ג״ר, וגבורה היא ו״ק. תפארת היא ג״ר, נצח הוא ו״ק. הוד הוא ג״ר, יסוד הוא ו״ק. ומלכות מקבלת הארת ג״ר מט״ר שלמעלה ממנה. ולכן כשמטי האור בכתר שה״ס קמץ וקמיצו, אז אין בפרצוף רק הארת ו״ק, מפני שזה משפיע על כל המדרגות שהן ו"ק ולכן מטי בגבורה נצח יסוד שהן החלק התחתון שבזוגות, ולא בחכמה בינה חסד תפארת הוד מלכות, שבהם הארת ג"ר. וכשמטי האור בחכמה, אז כל מדרגות ו"ק מתחברות עם ג׳ הראשונות שלהן ומאירות בשלימותן ​​ כל פעם מדרגה אחרת.
וזה אמרו כגון שבא שהוא גבורה, דאיהו עבד לקמץ שהוא כתר. ורץ בשליחותיה ומזנב אחריו, אשר כשמטי האור בכתר, אז מטי בגבורה שהיא שבא שרץ בשליחות הכתר למעט כל הספירות מג"ר לו"ק, ומזנב אחר הכתר, המאיר בהארת אחוריים אל הפרצוף. אבל באתריה מלכא איהו, כשספירת הגבורה עולה ומתחברת עם החסד שהוא ג״ר שלה, דהיינו כשמטי בחכמה וישנה הארת ג"ר בפרצוף, אז מלכא איהו כי הארת ג"ר מתפשטת בכל הקומה ומאירה בכל שלימותה.

סוד הנקודות שיעור 80

החיריק הוא בחינת נצח, ומראה על הימין בסוד נעימות בימינך נצח.

חיריק הוא בסוד הארת חכמה שנכללת בימין ומאירה ממטה למעלה, כמו הנקבה שפניה למעלה מצד התיקון, מפני שלא יכולה ממעלה למטה, אלא כל תיקונה, כל תיקון הרצון, צד האישה הוא בדחיית האור, כלומר השפעה ממטה למעלה.

הנצח כדרך הנוקבה מקבל ממטה למעלה.

החיריק גורם למסך דקו אמצעי בחינת מלכות שעולה לבינה ומאפשרת פתיחת המדרגה, בחינת מפתחא. מסך דחיריק.

ניקוד הקובוץ מופיע כשלוש נקודות באלכסון, או נקודה במרכז האות ו

קסד) שרק איהו חושבן וכו': חשבון אותיות שרק ש=3 ר=2 ק=1 הוא במספר קטן שש, וחמש ניצוצים של הנקודות, הם חמשים, ועם מספר שש של האותיות הרי נ״ו. חשבון האותיות עצמן שהן שלש, עם התיבה, הרי הם ס', רומז לסוד הכתוב סוד ה׳ ליראיו. ובו כתוב גם רנו ליעקב שמחה שהוא קו אמצעי, משום שכל תשע הנקודות, מקומת חכמה העליונה, מתפשטות עד מלכות. וטעמים הם מקומת כתר עד מלכות. ושורק צדיק יסוד עולם היינו מלאפום שהוא ספירת יסוד, בו הוא סוד שורק שני, היינו מלאפום בתוספות ו׳ על חשבון שרק ו + ג׳ נקודות שעולה ל״ו, ובתוספות ו׳ עולה מ״ב.

וכאשר הוא וו עם הנקודה מלאפום, אז הוא בחינת יסוד.

פירוש, נקודת שרק של ג׳ נקודות של הקובוץ היא בחינת הוד שבז״א,

שהוא בחינת מלכות של החסדים, כי חג״ת הם כח״ב של חסדים, ונצח הוא ז״א שבחסדים. והוד הוא מלכות שבחסדים, ובמלכות נעשו ג׳ נקודות סגול של ז״א, לג' נקודות זו תחת זו בצורה אחת להורות שאין זווג בין ג׳ קוים, כמו בסגול שיש ימין ושמאל ומכריע, וכאן בנוקבא חסר קו האמצעי וכמו שהיא בראש כן היא בתוך וכן היא בסוף בלי זיווג.
והנה ספירת הוד שהיא מלכות שבחסדים היא רגל השמאלית של הפרצוף ובה נגמר קו השמאל קו של בינה גבורה הוד, והיא השורש לב׳ ספירות יסוד ומלכות שהם ב׳ כוללים שאין בהם חידוש, בסוד כל וכלה הוא כל והיא כוללת גם ה גבורות, כלה, אשר יסוד נקרא כל מפני שכולל חמשת הספירות חג"ת נ״ה. ומלכות נקראת כלה הכלולה מן הנ״ל. ולכן תקון ספירת הוד בסוד הכתוב סוד ה׳ ליראיו כמו תקונה של הנוקבא להאיר רק ממטה למעלה, ואז מתגלה שורק שני שהוא מלאפום ו׳ ונקודה והוא ספירת יסוד המאיר בהארת חכמה אל מלכות בסוד סופו של הפסוק ובריתו להודיעם. להודיע לשון דעת, הארת חכמה
לכן מבאר שרק א׳ של ג׳ נקודות בסוד תקון ספירת הוד בג׳ קוים ומלכות שבהוד המקבלת הארת ג׳ הקוים, וזה אמרו שרק איהו חשבון אתווי ו׳. היינו קו ימין שבהוד בסוד הארה של תקון כלים שהם חשבון האותיות לבד. רק בחשבון האותיות זה בד"כ השלמת כלים או הארת כלים בקטנות חשבון הוא בחינת המלכות חשבון הוא חלוקה.

ואח״כ מבאר קו השמאל שבהוד ואומר וחמש ניצוצות נקודות המאירות, אור העב של הרשימה שבא לנענע את הכלים, שבא ע"י הטעמים מלמעלה באור הזך של הרשימה חמשין הא נ״ו שהנצוצות הם הנקודות הרומזות להארת חכמה שבשמאל. תלת אתוון היינו קו אמצעי הכלול מכל ג׳ הקוים עם האורות שבהם היינו האותיות ממש ולא חשבונם לבד. ותיבה שהיא תקון מלכות שבהוד המקבלת הארת ג׳ הקוים הנ״ל מלמטה למעלה הא אינון ס׳ סוד ה׳ ליראיו שכאן מתוקן הפרצוף בשלמותו וביה רנו ליעקב שמחה ע״י תקון ספירת הוד שבשמאל נשלמות כל הספירות רנו שהוא יסוד המתפשט מן תקון הוד בסוד סוף הפסוק ובריתו להודיעם כנ״ל.  ברית הוא ספירת יסוד ליעקב היינו תפארת גוף המדרגה. שמחה היינו מלכות, כי כבר מתוקן הפרצוף בשלימות ומפרש מטעם דכל נקודי מחכמה עלאה מתפשטאן תשעה עד מלכות. כי אחר תקון ההוד בסוד הכתוב סוד ה׳ ליראיו אז כל תשע הנקודות הבאות מקומת חכמה העליונה מתפשטות עד מלכות. עד שלא ניתקן ההוד לא ניתקנות כל הספירות וטעמי הם מכתר עד מלכות היינו מקומת כתר. ומשלים לפרש שורק ב׳ היינו מלאפום ואומר ושורק צדיק יסוד עלמא בסוד ובריתו להודיעם, ביה סוד שורק השני דהיינו מלאפום בתוספת ו׳ מ״ב סוד מ״ב מבואר לעיל בנקודת צרי.

סוד השם ליראיו, למי ששומר על הברית, דרך וו ונקודה בתוכה, שאז רנו ליעקב שמחה, שיוכל להתפשט לברית, ליסוד.

סוד הנקודות שיעור 79

קסג) חירק עם חושבן נקודת חירק עם חשבון אותיותיו הוא עולה לחשבון א״ם. ומפרש חשבון אותיותיו של חרק הוא ו״ה. ושלש ניצוצות שהן הנקודות שמתחת האותיות י׳ י׳ י׳ הם שלושים ועם חשבון ו״ה הרי הם א״ם.
פירוש. נקודת חירק היא נצח, שהוא בחינת ז״א שבחסדים מפני שהבחינה הרביעית היא כנגד ד בחינות דאור ישר, יוצא שהנצח רביעי. כי חג״ת הם כח״ב שבחסדים, ונצח הוא ז״א, ומלכות הוד, בסוד איהו בנצח ואיהי בהוד נצח והוד כנגד ז"א ומלכות. וע״י עליית מלכות לתפארת נעשה כל המקום שמתחת תפארת למקומה של מלכות העומדת למעלה, לכן נחשבים נה״י להתפשטות המלכות שלמעלה מהם בסוד והנה באר בשדה היינו מלכות והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה הם נצח הוד יסוד שתחת המלכות שעלתה לת"ת ולכן נשלטים על ידה והם בחינת מלכות. וזה אמרו חירק עם חושבנא אתוון איהו א״ם היינו שכאן הוא המקום השייך למלכות שהיא אמא תתאה, וכוללת זו״ן הקטנים שהם יעקב ורחל בסוד עלמא דאתגליא, וזה אמרו חירק חושבניה ו"ה (עיין בסלם בראשית א׳ אות קל״ד) ותלת ניצוצות י׳ י׳ י׳ תלתין שה״ס הארת חכמה דשמאל הנכללת בימין, שהוא נצח ומאירה ממטה למעלה כדרך הנוקבא שפניה למעלה בסו״ה נעימות בימינך נצח הא איהו א״ם.

הנקודות מנענעות את האותיות את הרצון. תנועת חיריק נותנת את כח הנצח, תנועה ממטה למעלה כמו ראש, כמו אידיאל, . אפשרות חדשה לקבל הארה מתחת לחזה, חסדים בהארת חכמה. זו הנקודה המכריעה את הצרי והופכתו לסגול. החיריק גורם לתנועה זו.

חיריק כמו נצח, קו ימין שלא רוצה לקבל מאחר וכולו נצחי ומאפשר לקבל בקו אמצעי, היכולת לראות את המציאות רק כנקודה, ואת כל העולם הרוחני כדבר עיקרי.

מאחר ומלמד כאן על המלכות של עולם עשיה, מחשבים כאן בגימטריה קטנה.

סוד הנקודות שיעור 78

ניקוד הסגול הוא התפשטות החכמה מהראש לגוף.

כנגד מ"ט אותיות שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו וגו עולים עם האותיות והתיבה, מ"ט שערי בינה חסר הבחינה שאינה יכולה להתגלות, שער נון, בחינת משה רבינו שלא נכנס לארץ.

ל"ב נתיבות חכמה מתגלים דרך נ שערי בינה.

קסב) ואוקמוהו רבנן דמתניתין וכו': והעמידו חכמי המשנה, (ר״ה כ״א:) נ׳ שערי בינה נבראו בעולם ונתנו למשה חוץ מאחד, שנאמר ותחסרהו מעט מאלקים מעט אומר אחד. ולמטה במלאכים היינו בעולמות בי״ע, הם מ״ט פנים טהור מן מטטרו״ן שהוא נקודת חלם במלאכים.
פירוש, משה הוא בחינת תפארת. בסוד משה מלגאו ויעקב מלבר, ובסוד כליל תפארת בראשו נתת לו משה הוא בחינת דעת, פנימיות ת"ת, (ועיין בע״ח שער הכללים פרק י׳ בענין ה׳ בחינות משה). וכל גלוי המוחין שה״ס אור התורה מתגלים מן בינה שהיא הכלי לשאת את החכמה, בצמצום ב החכמה ניתנת ע"י ז"ת דבינה. בינת נחלקת לחמישים שערים ג"ר דבינה מחזה ולמעלה, ארבעים ותשע שערים מחזה ולמטה. ברגע שקונים את שער החמישם של ז"ת אז מאה שערים, איחוד שלם ואז ניתן לקבל ג"ר דחכמה, ומתלבשים בתפארת, שה״ס ז״א, וה״ס משה, והם נ׳ שערי בינה המרומזים בב׳ היחודים שבקריאת שמע, ובסבת המתקת המלכות בבינה נגנזה המלכות דמדת הדין, והיא שער הנ׳ הנעלם ע״י גניזה זו, מטעם ערך הפוך שיש בין כלים לאורות, כשחסר מלכות דמלכות דכלים חסר כתר דכתר דאורות, וזהו שער הנ', וזה אמרו נ׳ שערי בינה נבראו בעולם כי מתחלה נברא העולם במדת הדין, ובא״ק מאיר גם שער הנ', ואחר שתוף מדת הרחמים בדין, נתנו למשה חוץ מאחד היינו שער הנ׳ שיתגלה בגמר התקון. כי מלכות נשארת עומדת למעלה בסוד החלם שהוא בחינת תפארת ומשה, עד שיספיקו ישראל לקבל כל המוחין הראויים להתגלות ע״י המתקה זו של מלכות בבינה. ועיין לעיל אות פ׳ דא מטטרו״ן רכב לעמודא דאמצעיתא כי מטטרו״ן במלאכים הוא בחינת משה בנשמות לכן אומר ולתתא במלאכים וכו  ​​​​ הוא גם שומר לא לקבל את החכמה, הוא בסוד חולם, בחינה של עתיד לבוא שנקבל את שער החמישים.

כח משה שהוא בחינת האמונה. ניקוד הסגול התפשטות החכמה ממעלה למטה ע"י ג קווים, הוא רמז לעם ישראל שמסוגל לקבל את החכמה.

את החכמה שמתקבלת ע"י הסגול היא זמנית, ובאה בזכות ניקוד החולם השומר שלא לקבל אהרה שלא ניתן לקבל בזמן תיקון. זהו שער נ שמשה מייצג את הכוח שלא לקבל אור זה, לכן לא נכנס לא"י.

זוהי האמונה שנבחנת בק"ש וברוך שם כבוד וג' נאמר בלחש, שמקבלים שם רק חסדים מכוסים. הכח הגדול של משה שבנפש, שיודע שאינו יודע, שתחסרהו מעט מאלוקים.

ניקוד החולם אומר אני חולם להגיע לאור זה, אך מקדים ועושה תיקונים כדי לבסס את החלומות. על האדם להכין את החלומות, כנגד העתיד לבוא, ששומר לא לקבל שער זה לפני שמתקנים.

סוד הנקודות שיעור 77

מצב א של הנקבה, ב המאורות הגדולים, הייתה לה השתוקקות לקבלת האור, הרגישה עצמה עצמאית. היא קבלה חכמה והוא חסדים, אך היו הם שני קווים מקבלים.

לאחר שאמר לה לכי מעטי עצמך, ירדה עם נקודה למטה ממנו, והסכימה לקבל את המיעוט. כך על האדם לשים את הרצון, תחת הערך העליון.

קס) סגול ח״י חשבניה וכו': חשבון אותיות סגול עולה ח״י והוא חשבון של שלש ווי״ן מן הפסוקים ויסע ויבא ויט שה״ס שם ע״ב. ושלש נקודות של סגול הן שלש יודין, עם חשבון ח״י של האותיות הוא עולה ח"ם. וארבעה אותיות מן סגו״ל הוא חמד. והתיבה עצמה הרי הם חמה שה״ס פני משה כפני חמה.
פירוש. כי אחר שהמלכות מיעטה עצמה, שנתקן קו השמאל שבז״א להאיר רק ממטה למעלה בסוד שבא העולה מ״ב שה״ס הארת ראש כלומר ממטה למעלה בסוד מ״ב ברישא. אז יוצא הסגול שהוא קו ימין וחסד ומאיר ממעלה למטה בקו אמצעי בסוד ב׳ נקודות ומכריע מסך דחיריק שתחת הצרי שהן סגול ואז המדרגה מאירה בכל שלמותה שה״ס ע״ב בגופא בעצמו ההתפשטות ממעלה למטה עי׳ בזהר פקודי בסלם אות רס״ז אשר לפי החקיקות הרצונות שישנן בשם מ״ב שהם הכלים דקדושה, כך הן ההארות המתגלות בשם ע״ב. כלי הוא חיבור בין החשק לבין האידיאל של יתר דבקות
וזה אמרו סגול ח״י חשבניה בגימטרייה קטנה ח״י ה״ס הארת חכמה שהיא חיה ואחר התלבשות החכמה בחסדים היינו התקון חסדים שהם בחינת צד המשפיע שבמקבל, אלו החסדים שבגוף המקשרים בין הרצון לאור של הארת חכמה של קו השמאל אז מתגלה הסגול בחשבון ח״י ואיהו וו״ו מן ויסע ויבא ויט שה״ס שם ע״ב המאיר בגוף שה״ס התפשטות ממעלה למטה. וזהו ימין שבסגול היינו חסדים שבחסד. שהוא חשבון האותיות. ואח״כ מבאר קו השמאל שה״ס הארת החכמה המלובשת בתוך החסדים והם תלת נקודין איהו ח״ם ורמז לגבורות שבחסד. ואח״כ רומז על קו אמצעי שבחסד והוא ארבע אתוון מן סגול איהו חמ״ד ימין שמאל ואמצע ואח״כ רומז על מלכות המקבלת הארת ג׳ הקוים שבחסד, ואומר ותיבה שה״ס מלכות הכלולה מכולם. הא אינון חמה בסוד פני משה כפני חמה.

הסגול זה התפשטות הארה מהראש לגוף. עם סגולה מסוגל לחבר ב הפכים ע"י קו אמצעי.

קסא) חלם חסר ו׳ וכו': נקודת חלם חסד ו', חשבונו במספר קטן י״ה. ושלש נצוצות י׳י׳י׳ נקודה אחת על ח׳ של חלם וצרי שתחת הל', הרי הם מ״ה. היינו שם המפורש יו"ד ה״א וא״ו ה״א. ועם שלש האותיות חלם, והתיבה, הרי הם ביחד מ״ט כחשבון מ״ט אותיות של שמע ישראל וכו' שהם כ״ה אותיות, וכ״ד אותיות של ברוך שם כבוד וכו'. שביחד הם מ״ט אותיות.
פירוש. נקודת חלם היא תפארת שבז״א, ותפארת נחשבת לבחינת בינה שבחסדים, כי חג״ת נ״ה שבז״א הם במקום כח״ב תו"מ, שיש בכל אחת מן ג׳ הראשונות, ונמצא כי חג״ת הם כח״ב, ותפארת היא בינה. (עיין במראות הסלם בהקדמת הזהר מאמר השושנה) וע״י עליית מלכות לבינה שהיא תפארת לא נשאר בפרצוף רק כתר חכמה וג״ר שבבינה, שהם י״ה. כי קוצו של י׳ הוא כתר. י׳ חכמה. ה׳ בינה. וזה אמרו חלם חסר ו׳ היינו בעת צמצום ב׳ ועליית מלכות לתפארת שאין לו התפשטות שהיא ו', חושבניה י״ה כי לא נשאר רק ב׳ כלים שהם י״ה. וזהו קו ימין של תפארת. ובעת גלוי קו השמאל שהוא הארת חכמה המרומזת בג׳ הנקודות של חולם. ומתלבשת בחסדים של קו ימין, הא אינון מ״ה כי מלכות יורדת למקומה והמוחין מתפשטים בכל חמשת הכלים של הפרצוף. ומתגלה קו האמצעי שהוא שמא מפרש יו״ד ה״א וא״ו ה״א.
והנה. ע״י עליית מלכות לבינה שהיא תפארת המשוה צורת בינה ומלכות זו לזו, שבעת קטנות יש לבינה צורת מלכות, ולעת גדלות יש למלכות צורת בינה, שעי״ז מתגלים כל המוחין שישנם בשתא אלפי שני, הנה תקון זה נשאר תמיד כי אפילו אחד ירידת המלכות למקומה, נשאר כח הסיום שלה במקום בינה, וג׳ כלים בינה תו״מ, העולים ע״י ירידתה של מלכות אינם נעשים לאחד עם כתר וחכמה שלא ירדו מעולם, ולכן תפארת שהוא ז״א של האורות כולל ב׳ היחודים שבקריאת שמע יחודא עלאה ויחודא תתאה.
וזה אמרו ועם תלת אתוון, שהם ג׳ קוים של תפארת, ותיבה שהיא מלכות העומדת במקום תפארת שה״ס מלכותא דדוד הרגל הרביעית ופני אדם, (עיין בסלם ב״א דף ק״י אות קי״ז) הא אינון מ״ט כחושבן מ״ט אתוון וכו'. (ענין ב׳ היחודים מבואר לעיל אות ל׳ עיי׳׳ש).

צרי שהוא ב קווים, ישסו"ת, ומתוך הכוח שיש ייחודיות של ימין ושמאל, ניתן הכח לבנות בן ובת. העולמות נובעים דווקא מסוג המחלוקת בין ימין ושמאל. צרי יכול להפוך לצרה או לרצון, לכן ע"י מיעט הלבנה, שזה מצב ב של המלכות, שהמאור הקטן לממשלת בלילה מתוך הסכמה שיש עליון שולט.

הסגול מאפשר לקבל אהרה של הבורא, מוחין רוחניים. סגול הוא בחינת חי, בחינת הצדיק המשפיע.

סוד הנקודות שיעור 76

קנט) שבא אוף הכי וכו': נקודת שבא גם כן סוד את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן וגו' מפני שהם עומדים זה למעלה מזה. לכאורה נראה שנעשה פה מעין כשל. יש מאור אחד גדול ואחד קטן.

ובו סוד מ״ב, ובו סוד של אדם היינו מ"ה. כאפן זה: חשבון שבא שש, גימטרייה קטנה האות ש = 3 ושלש נצוצות ורקיע של נקוד שבא שלש יודי׳׳ן וו' אחת חשבונם ל״ו, וחשבון ו׳ של אותיות שבא הרי מ״ב. ושלש אותיות של המילה שבא, שבא עם מ״ב הרי מ״ה המחשה זו מראה את בניית האדם מהאות שבא. וסוד הדבר, ואמרו לי׳ מה׳ שמו׳ מה׳ אומר אליהם, שמרומז בסופי תיבות לי׳ מה׳ שמו׳ מה׳ שם הוי״ה. ונקודת שבא מנוקדת בשמות הוי״ה שבתורה. תחת י׳ של השם. ניקוד שבא מתחיל תחת האות יוד שבשם הויה, שתי נקודות השבא הם זו"ן במצב ב המאורות הגדולים.

בישסו"ת ב המאורות הגדולים עמדו זה ליד זה, לאחר מכן אמר את המאור הגדול ליום שזה ז"א, ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, זו מלכות. לאחר שהקטינה עצמה נק מצב ב של ב המאורות הגדולים.

בישסו"ת זו בחינה של השלמת כלים, יש אור חוכמה שלא ניתן לקבל.

פירוש. נודע שיש ב׳ מצבים בזו״ן דאצילות, או בכל מקום שיש זכר ונקבה, גם בתוך האדם כי מתחלה היתה החמה שה״ס ז״א, והלבנה שה״ס נוקבא הנפרדת מז״א בבחינות ב׳ המאורות הגדולים כאן הייתה בניקוד צרי, בישסו"ת. המלכות לא יכולה לקבל את האור וזה גרם לה להתעורר להשתוקקות, כי נוקבא דז״א היתה קומתה שוה לז״א וגדולה כמוהו. ואז קטרגה הלבנה שהיא הנוקבא הנפרדת של ז״א רחל ואמרה אי אפשר לב׳ מלכים להשתמש בכתר א', אמר לה את צודקת. שניהם קיבלו ממקור אחד. למעשה שאלה הנקבה מי ישלוט. השכל או הרגש, האם הרצון לקבל שהוא צד הבריאה, ההשתוקקות ישלטו, אור רק הרצון להשפיע. מי ישלוט בעולם. ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, לטובתך.

אם תמעטי עצמך, תוכלי לקבל את ההארה. והיא נעשתה בסוד המאור הקטן.

כאן השמאל, הרצון לקבל עשה תנועה. שהשמאל מסכים, שאדם מוכן לוותר על הרצון לקבל תמורת היחד. לא זורקים את הרצון לקבל, אלא שמים אותו תחת שכל ישר, תחת הנשמה.

אומר לה עליך לרכוש אמונה, בחינת הלבנה, ופתאום תראי שכאשר עולה רצון, הוא יואר ע"י חסדים של אמונה, אחרת תהיה בחושך. אצל המצרי שבנפש מכת חשך, ואצל הצד המשפיע שבאדם אור.

נברא שמקבל שיש עליון גדול ממנו, יכול להיות שותף לקבלת האור.

מי שלא ממעט עצמו, מחזיק מעצמו גם מאור גדול וזה ניקוד צרי, מביא לצרות

כי בתחלת תקונה של הנוקבא הנפרדת של ז"א חיבר אותה המאציל עם הנוקבא שבגוף הז"א. הנקבה שב"א היא היסוד בשליש התחתון. המלכות לא פעלה מצד עצמה, שנגנזה ברדל"א

היינו הצד השמאלי הגבורות שבו ונכללו שתיהן הנוקבא שבגופו והנוקבא הנפרדת יחד, ונעשו לנוקבא אחת לז״א, וכשנמשכו המוחין של ימין ושמאל מבינה, לקח ז״א אור חסדים כלומר הימין שבו, את אורות הימין של הבינה, והנוקבא הנפרדת לקחה אורות קו שמאל שבבינה, כמו הנוקבא שבגוף הז״א. מחמת שנתחברו יחד ונעשו לאחד.
והנה אורות הימין של בינה הם חסדים והאורות של קו שמאל שבבינה הם חכמה, ונמצא שז״א קבל החסדים שבימין בלי חכמה, והנוקבא הנפרדת קבלה חכמה משמאל שבבינה בלי חסדים, ונודע שאין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, וע״כ החכמה נקפאה ימא דקפא. רק אדם שיודע להקפיא את הרצון שלו, יכול לבנות משהו אמיתי.

ונעשתה חושך ולא אור יש חכמה ולא מקבלת, כמו מזון קפוא בלי חסדים לבשל, שזה סוד קטרוג הלבנה שאמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד שהוא בינה, ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, והיא נעשתה בסוד המאור הקטן, הרי ב׳ מצבים בזו״ן, מצב א׳ הוא בבחינות ב׳ המאורות הגדולים, ומצב הב׳ הוא אחר שהנוקבא נתמעטה ונעשתה בסוד המאור הקטן.
וזה אמרו (באות קנ״ח) על נקודת צרי דאינון י׳ י׳ דהיינו זו״ן שעלו למ״ן לבינה, והם בסוד את שני המאורות הגדולים. דהיינו מצב א׳ שבזו״ן, שהנוקבא קומתה שוה לז״א וגדולה כמוהו ההשתוקקות לא קטנה מהאמונה. אבל שבא אוף הכי אשר ב׳ הנקודות של שבא רומזות לזו״ן, אבל אל מצב ב׳ דהיינו אחרי הנסירה אשר בכדי שתוכל להאיר אל התחתונים, נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, דהיינו שתמעט את עצמה ממדרגה הגדולה ההיא, להיות בשוה עם מדרגת ז״א ולקבל מבינה, אלא שתרד מכל מדרגת ז״א, ולקבל כל אורותיה מז״א כלומר שהיא קטנה ממנו שה״ס קו האמצעי ואז נמצאת החכמה שלה כלולה בחסדים והיא יכולה להאיר דרך ל"ב נתיבות חכמה, ולא ג"ר דחכמה כמו בגמר תיקון, בסוד את המאור הגדול שהוא ז״א לממשלת היום, ואת המאור הקטן וגו' היינו הנוקבא, והם ב׳ נקודות זו תחת זו.

ב מצבים לזו"ן. א שעלו לישסו"ת, הם ב המאורות הגדולים, צרי. לאחר שהייתה הסכמה לפעול בקו אמצעי, נקראים שבא.
וביה רזא מ״ב שה״ס ג"ר דז״א, וביה רזא דאדם שה״ס מ"ה ומאיר בסוד פני אדם חכמת אדם תאיר פניו כי במצב הב׳ היא יכולה להאיר אל התחתונים הן חכמה והן חסדים, וזה אמרו ורזא דמלה ואמרו לי׳ מה' שמו׳ מה׳ אומר אליהם, כי ע״י המעטת הנוקבא נעשה הזווג פב״פ ומתגלים עיבור יניקה מוחין שבפנים, ומתגלים הרחמים של ז״א שנקרא הוי״ה המרומז בסופי תיבות לי' מה' שמו' מה'. ובסו"ה מה שמו ומה שם בנו כי תדע (כמ״ש בסלם מאמר הינוקא בפרשת בלק.) ולכן ונקוד שבא הרומז על שני המאורות בסוד המאור הגדול והמאור הקטן נקוד בשם הוי״ה באורייתא היינו לרמז כי מעת הנסירה מתחיל להתגלות הרחמים ומוחין דפנים הנקראים הוי״ה כנ״ל.

עד כה לימוד הניקוד הוא למלבישים לעולם אצילות. קמץ בריח התיכון שמקמץ ולא מתפשט למטה. או"א מהם ניתנת החוכמה בסוד פתח. צרי, ישסו"ת, ב המאורות הגדולים, שני קווים מקבילים, ומהמחלוקת ​​ בונים את העולם. שבא הם זו"ן שיורדים והלבנה מיעטה עצמה למקום שתעשה את עבודת האמונה.

סוד הנקודות שיעור 74

קנז המשך ​​ פירוש. סוד הקמץ הוא זווג הפנימי על נה״י שבבחי"ד שה׳׳ס מדת הדין, כלומר שמדת הרחמים היא בפנימיות ומדת הדין בחיצוניות חיוניות מגולה זו מידת הדין, פנימיות לא מגולה, רחמים.

ע״ד שהיה בשורש השתוף מדת הרחמים בדין אשר נה״י של ס״ג דא״ק נקודות דס"ג באו בפנימיות נה״י דא״ק, הייתה התכללות ביניהם וע״כ המה מוציאים בזווג עם אור הישר עשר ספירות בקומת כתר. כי כל המגולה הוא השולט. מידת הדין בצמצום ב' שמלכות עלתה לבינה, היא השולטת.

וזוהי צורת הקמץ אשר היא נקודה וו׳ למעלה ובחינת ו׳ שלמעלה היא מדת הרחמים הגנוזה. והנקודה שלמטה ה״ס מדת הדין המתגלה לתחתונים ומלבישה ומעלמת על מדת הרחמים.

גילוי אמיתי לא יכול לבוא בלי העלם מוקדם.
והנה מזווג הפנימי הזה לא הגיע שום תקון אלא לבחינות אצילות כלומר ראש שנקרא גם מאציל שה״ס הראשים של המדרגות. אבל לבחינות הגופות נעשה צמצום ב', היינו הזווג שנעשה על הפרסא, כמ״ש בע״ח (היכל הנקודים פ״ב) וז״ל נמצא שהם ב׳ דברים צמצום האור למעלה שיוכל האצילות לקבל האור שלו

הצמצום לא בא לדבר רע. האור מצטמצם כדי שיהיה כח לקבל אותו. לולי הכח לצמצם, אין קבלת אור. כמו שעושים כסימן בגשמיות ברז מים שלכאורה עוצר את הזרימה, הקבלה, ​​ ולמעשה זה לטובה שאפשר לקבל במינון נכון כשצריך.

לכאורה במערכת הגאז הווסת עוצר את הזרימה, ובלעדיו יידלק מיד כל הגאז בפיצוץ. וענין הפרסא היה כדי שיוכל גם הבריאה לקבל אורו. הפרסה בין אצילות לבריאה, לא באה רק לעצור את האור, אלא דווקא לאפשר קבלת האור. עכ"ל ע״ש ואז כל אחד אבד מדרגתו הקודמת וירד אל המדרגה התחתונה שמתחתיו. ואלו ד׳ חיות אדם אריה שור נשר מכונים בשם מרכבה להיותם ד׳ ספירות נהי״מ, העולים מבי״ע ומתחברים אל נוקבא דז״א, להשלימה בע״ס שלה שתהיה ראויה לזווג. כאשר עולים לנה"י נקראים שנא"ן וכשעולים לחג"ת הנוקבא מקבלת שם אדם. בצמצום ב' עדיין אין תיקון של בחינת הנוקבא בנהי"ם ומתוך שזולתם לא היתה ראויה לזווג ע״כ נבחן אשר הנוקבא רוכבת עליהם, והם מרכבה שלה, אמנם יש ב׳ מרכבות, מרכבה עליונה ומרכבה תחתונה אשר במרכבה העליונה ישנן כל ד׳ החיות אדם אריה שור נשר. אדם הוא בחינת מלכות שעלתה לת"ת ובמרכבה תחתונה ישנן רק ג׳ חיות שור נשר אריה וחסר בהם פני אדם בפרטות יש צד של נקבה רק בדרך התכללות בסוד אלפי שנאן (עיין בזהר בראשית בסלם מאמר תדשא הארץ דשא שם מבואר כל הענין הזה באריכות

הקמץ מקמץ על האור, דווקא כדי לאפשר קבלת האור בצורה ראויה.

לכן חשוב הכוח הנפשי לעצור, לווסת כדי לא למשוך אור לפרטיות. הקמץ הוא כמו כתר לנקודות, ותפקיד הנקודות לנענע את הכלים, החסרונות שהם הרצונות של האדם.

תנועת הרצון צריכה להיות מדודה, מדויקת. קודם עוצרים ואז פותחים בהדרגה. הקמץ הוא הזכר שצריך להוביל את הפתח, הנקבה.
וזה אמרו קמץ רקיע וניצוץ אינון י״ו הרומזים על שתוף מדת הרחמים בדין, והרחמים הוא בגניזה מפני שהרחמים שזה ניקוד הפתח, לא באים לידי ביטוי והזווג הוא על הניצוץ שהוא מדת הדין,מלכות מצומצמת  איהו קומץ כל נקודין כי מזווג זה לא מגיעה שום הארה אל הגופות של הפרצופים שהם נקראים נקודות. לראש כן מגיע, שהוא המאציל כי הראשים נקראים טעמים והגופות נקודות, והם בחשבון שש עשרה בסוד המרכבה העליונה הכלולה מד׳ פנים שבכל אחד ד׳ פנים כחשבן שית סרי אנפין דחיון. ובשל כך שבזווג זה ישנו גם פני אדם כלול מד׳ פנים. איהו קומץ כל נקודין כיוון שיש הארה גם של צד אדם, כמו בצמצום א לכן עליו לקמץ על האור ולעשות רק חסדים מכוסים, ולא לקבל חכמה. היינו הגופות המתוקנים ע״י המרכבה התחתונה, שבה ישנם י״ב פנים לבד בסוד שנאן 

והם המודד לקבלת האור לבריאה, יצירה ועשיה.

לבי"ע, לגוף ולא למה שנמצא בקמץ, היות הוא אור גדול מידי שעלול לגרום לשבירה. לכן צריך זהירות באור זה.

אשר פני אדם הוא בהתכללות ג׳ פנים שור נשר אריה. ואינם ט״ז פנים, רק י"ב פנים כל אחד כלול מג׳. י"ב גבולי אלכסון הם הדרכים שבהם אפשר לקבל הארה בצמצום ב. ג קווים בצורה של משולש ולא בצורה של מרובע. מלכות עלתה לבינה, אפשר לקבל רק באח"פ דעליה, ולא מקבלים על דרגת יחידה ולא על ג"ר דחכמה אלא רק על ו"ק דחכמה.

הפתח דווקא מאפשר קבלה. הנקודה בקמץ היא מידת דין נקודת צמצום, מלכות דסיום רגלין שעלתה למקום זה, ומקמצת על המדרגה.

העבודה היא קודם על אי קבלת האור, מצוות ל"ת.

הסיבה שלא מתחיל התהליך במה כן לעשות אלא בעצירה, מפני שראשית חכמה יראת השם. קודם בטל עצמך כלפי העליון.

הדרך היא דרך אמונית, ואמונה מתחילה קודם כל בביטול עצמי, וידיעה שהעליון גדול, וזהו חוק שקטן מתבטל בפני גדול.

דחיית האור נראית לכאורה כחיסרון, אך היא הדרך דווקא כן לקבל לאחר הבירור הנכון. תפקיד הרמזור בצומת הוא לא לעצור את המכוניות, אלא לאפשר זרימה נכונה.

הקמץ הוא גבול כדי להתגלות.

כל המציאות שאנו בונים היא ע"י הצמצום. אין לאדם תפיסה במדרגות שלפני הצמצום. אין לנו תפיסה בשלמות החיוב שנמצאת רק אצל העליון.

חיסרון, שאלה קודמים לתשובה, הערב קודם ליום, הכל מתפיסת האדם.

מצד האמת בעליון האור קודם לכלי, אך אנו מדברים על נענוע התחתון, על תפיסת הנברא, ואם לא יהיה לו רצון, לא יוכל לקבל תענוג מהמילוי.

הגילוי הוא להסכים לרעיון שהנברא הוא חיסרון, רצון לקבל. ואל לו לבוא בגאווה לבנות מגדל בבל ולחשוב שהוא לבד מנהל את המציאות.

בתחילת העבודה הנפשית, ידע שהוא לא יודע. אמנם זו לא התכלית הידיעה שלא נדע, אלא שכן נדע לאחר מכן, דווקא לדעת לקבל בעל מנת להשפיע ולא בחינת לא מקבל.

סוד הנקודות שיעור 73

עד כה לימד על סוד הנקודות שהתנועות באותיות באות משלושה ניקודים שהם חולם שורוק חיריק.

קנו) ועוד רזא נקודי וכו׳: ועוד צריכים לחזור ולפרש סוד הנקודות. חשבון אותיות פתח הוא יו״ד היינו עשרים במספר קטן פתח=488 ובגימטרייה קטנה 4+8+8=20. וכתב רבינו האר״י ז"ל הטעם שבתקונים תופש ר״ש מספר קטן כונתו לתקן עולם העשיה שבה מספר קטן בדרך כלל גימטריה קטנה באה לבטא במלכות. ומצד העולמות הוא עולם עשיה.

וכתוב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, והעמידו אל תקרי ידך אלא יודי״ך והן ב׳ יודין מן יאהדונה״י זיווג בין ז"א לנוקבה

היינו ב׳ שמות הוי״ה אדנ״י שהם ז״א ונוקבא. ובאיזה מקום הן נפתחות זיווג נפתח אומר שמוליד מתוכו משהו.

הוא נפתח ברקיע, היינו יסוד, שהוא פתח, והוא מפתח כולל אהדונ״ה שם של שש אותיות באמצע שתי יודין. ושתי יודין שהן עשרים עם הרקיע שהוא ו׳ עולים לחשבון הוי״ה היינו כ״ו. 2 יודין 20 + 6 אותיות הם 26

פירוש. הוי״ה ה״ס ז״א. ואדנ״י ה״ס מלכות, נוקבא דז״א. ובעליית עולמות כשהם בזווג משתלבים ב׳ השמות זה בזה, ויוצא הצירוף יאהדונה״י. ואז נבחן ז״א שהוא בעיקר באות י׳ ראשונה של הצירוף שה״ס חכמה עליונה. ומלכות נבחנת בעיקר בסוד י׳ תחתונה של הצירוף שה״ס חכמה תחתונה חכמת שלמה.

רואים פה שתי חכמה, חוכמה עליונה ותחתונה, ​​ וכל שש אותיות שבין ב׳ יוד״ין רומזות על יסוד שהוא הכולל והמצרף של כל 6 הבחינות המיחד ז״א ומלכות זה בזה. וזה אמרו ובהם המקום נפתח ב׳ היודין להשפיע זו בזו ברקיע שהוא יסוד המיחדם.

כדי להשפיע יש להיפתח. על האדם לצאת מעצמו, ולבוא למקום היחד.

היסוד, הברית נותן את הכח ליחד.

2 הבחנות בברית. עליה להיות גם טכנית, וגם נפשית.

המעשה אינו מספיק, כשהאדם מבין שישנה נקודה פנימית אליה יש להגיע, ברית והתחייבות נפשית ליחד.

אור החכמה הוא אור האהבה, ואינו אומר כאן שהוא המחבר, אלא היסוד, הברית.

וכשהם בזווג מאירה הנוקבא באורות ז״א בעלה מייצגת את בעלה. ולכן סליק לחושבן הוי״ה. הויה הם אורות של ז"א.

גם למלכות קוראים הויה כשהיא בזיווג, שאז נקראת על שם הזכר.

ישנה טעות בתפיסה, בהבנת השמות. אישה נשואה צריכה מבחינה רוחנית להיקרא על שם בעלה, ולא לשמור גם את שם משפחתה הקודם.

עליה לבוא בביטול לעשות רצונו, כלומר צד האישה באדם, אינו להיכלל בצד המשפיע, ולנסות לשמר גם את הרצון לקבל הפרטי. ​​ אין שילוב רוחני של חצי דתי וחצי חילוני, לא יכול הנברא, שהוא צד הנקבה לומר לבורא, אתה משפיע, אבל גם אני כאן.

אל אישך תשוקתך אומר שהנברא צריך להיות בתשוקה לחיבור עם השם, ולא לתאוותיו.

ואין להקשות למה מתחיל לבאר נקודת פתח לפני קמץ, הלא קמץ הוא כתר ופתח חכמה. בנקודים הכתר נקרא קמץ שציורו פתח ונקודה תחתיו שהיא המלכות, שמקמצת על האור. היות והוא מופשט ולא מתפשט לגוף, היא סוגרת את האור. זכר לא מתפשט לגוף. קמץ כתר, פתח חכמה.

משום כי כל קומת הנקודות היא קומת חכמה וקמץ הוא כתר דחכמה. טנתא: טעמים, נקודות ​​ תגין ואותיות.

טעמים בחינת הכתר, נקודות חכמה, לכן כל הנקודות במסגרת החכמה.

מטעם התכללות והשראת השורש שהוא כתר על קומת חכמה. וקומת כתר היא טעמים ולא נקודות (עיין להלן אות קס״ד) וכל השליטה בקומה זו היא אל חכמה המרומזת בנקודת פתח, ולכן מתחיל לפרש את נקודת פתח.

עצם גדול מהתכללות. בנקודות חכמה דחכמה היא עצם, והכתר התכללות, לכן מתחיל לדבר מפתח – מחכמה, בה האור והכלי באים כאחד.

קנז) קמץ רקיע וניצוץ וכו': כמו בפתח, בקמץ יש רקיע היינו הקו שעל גבי הנקודה שהיא ניצוץ ניצוץ שעוצר את המדרגה.

זוהי מלכות שנקראת בוצינא דכרדינוטא, מלכות שעלתה לבינה, שמסיימת את המדרגה. פתיחה המדרגה מחייבת גדלות.

יש כאן מידת דין וחוקים, ולא ניתן לפעול ולעשות תנועה, עליך לדעת שאתה תחת ממשלה עליונה.

יש משהו עליון מעליך, ואתה מתחיל עם קטנות. אם אתה לא ממעט עצמך, אל תבוא לפתוח את המדרגה כדי לקבל אור. הדרך הלא נכונה היא לנסות לקבל את האור מתוך גדלות אישית.

והם י׳ שהיא הניצוץ ו' שהיא הקו. וסוד הקמץ הוא קומץ כל נקודות, בסוד התנגדות להתלבשות (כמבואר לעיל אות פ״ז) שהם הרקיע והניצוץ עולים שש עשרה, כחשבון שש עשרה פנים של חיות המרכבה, אשר גם פני אדם כלול מארבעה והם שש עשרה פנים. ומשום זה שכל אחד כלול מד׳ פנים, אפילו פני אדם, הוא מקמץ כל הנקודות. שלא יאירו אל הגופות של המדרגות. הפעולה הנכונה היא ג' קווים, ולכן הם יאירו בחינת י"ב ולא בחינת י"ו.

פירוש. סוד הקמץ הוא זווג הפנימי על נה״י שבבחי"ד שה׳׳ס מדת הדין, כלומר שמדת הרחמים היא בפנימיות ומדת הדין בחיצוניות חיוניות מגולה זו מידת הדין, פנימיות לא מגולה, רחמים.

ע״ד שהיה בשורש השתוף מדת הרחמים בדין אשר נה״י של ס״ג דא״ק נקודות דס"ג באו בפנימיות נה״י דא״ק, וע״כ המה מוציאים בזווג עם אור הישר עשר ספירות בקומת כתר. כי כל המגולה הוא השולט. וזוהי צורת הקמץ אשר היא נקודה וו׳ למעלה ובחינת ו׳ שלמעלה היא מדת הרחמים הגנוזה. והנקודה שלמטה ה״ס מדת הדין המתגלה לתחתונים ומלבישה ומעלמת על מדת הרחמים.

גילוי אמיתי לא יכול לבוא בלי העלם מוקדם.

סוד בניין יחזקאל בסוד דנקודי שיעור 72

סדר המחשבה הנכונה על פי חולם שורוק חיריק הוא המחשבה המופשטת, רצון עצמי פראקטי, והשילוב ביניהם, כאשר האמונה מובילה, והרצון העצמי בא לביטוי כעזר לאמונה.

כל הבנה שבאה בדרך אחרת תוביל לכך שלא תבוא תולדה של זרע קודש.

קנה) ו׳ כליל תלת וכו אות ו׳ כוללת שלש נקודות עליונה תחתונה ואמצעית, המעידות ושלשה עדים תחתיהן למטה המעידים על עלת על הכל שהוא ראשון ואחרון ומבלעדיו אין אלקים. כי הוא הו׳ כוללת שש נקודות, כחשבון ו', המעידים על עלת על הכל שאין אלוה אחר לששת הקצות אלא הוא. הרי תשע נקודות הכלולות באות ו׳ מן א׳ ועם אות א׳ שבתוכה היא הוא״ו משלימן לעשר נקודות. ובו כולם הולכים למקום אחד. הרי כאן סוד בנינו של יחזקאל בסוד הנקודות.
פירוש. כי בקטנות בקביעות נמצאים ז״א ומלכות שבאצילות בבחינת ו״ק ונקודה, דהיינו חב״ד חג״ת דכלים לז״א ונקודת החזה למלכות. ולזעיר אנפין חסר ג׳ ראשונות דאורות מחמת חסרון נצח הוד יסוד דכלים. באצילות נמצאים בו"ק ונקודה, זו"ן, זה מצב קביעות באצילות

ולמלכות חסר ט״ס ראשונות דאורות מחמת חסרון ט׳ תחתונות דכלים. כנ״ל ענין ערך הפוך שיש בין כלים לאורות. ולעת גדלות שז״א מעלה את נה״י שלו מבי״ע וחוזרים למדרגתם בז"א, דאצילות, אז משלימים לז״א ט׳ כלים. ומלכות שמקומה היא בנקודת החזה מושלמת מנה״י אלו שבז״א שעלו ומאירים אליה ונבנית בט׳ ראשונות דאורות, וט״ת דכלים, נצח בז"א מתחלק לחכמה חסד ונצח, והוד שלו מתחלק בינה גבורה והוד, ויסוד דעת ת"ת יסוד

כי נצח שבז״א נחלק לחח״נ שלה והוד לבג״ה, ויסוד לדת״י. ונקודת החזה שלה היא כתר שלה ונמצא כי אותם נה״י של ז״א שהיו תחת רשותה בעת קטנות ועתה חזרו ונתחברו לז״א, נמצאים מתחברים גם למלכות בעת גדלות.

כאשר ז"א בקטנות היא לא מקבלת כלום ואינה עצמאית. בגדלות היא מקבלת את הנה"י שלו, כל אחד כלול משלוש, ט ספירות.

וזה אמרו ו׳ כליל תלת נקודין וכו'. דהיינו צורת א׳ (כנ״ל באות קנ״ד) דסהדין כי אור החכמה נקרא עדות מעידים שבאים לגלות את אור קטנות דחכמה, שם אכדט"ם, שם אלקים עם האותיות המוקדמות. אלקים קטנות דנשמה, אכדט"ם גימטרייה עד, רצון לקבל שמושך חכמה בסוד עדן ובסו״ה בטחו בה׳ עדי עד ג עדיויות. ועל ז״א נאמר, ויקם עדות ביעקב (עיין באדרא זוטא אות צ״ג) אל תקרי דעות אלא עדות ותלת סהדין תחותייהו לתתא וכו׳ היינו נה״י דגדלות המשלימים לז״א ומאירים אל הנוקבא שהיא למטה מז״א.
וזה אמרו הא תשע נקודין דכלילן באת ו׳, היינו חב״ד חג״ת דכלים, וחג״ת נה״י דאורות, המאירים בקטנות, שהם ו', ונה״י דכלים וג״ר דאורות של הגדלות שביחד הן תשע נקודות ואת א׳ הכוללת גם לנוקבא ביה אשתלימו לעשר. וביה כלהו אזלין לאתר חד ומגלים את המוחין דפנים.

אות א באה לגלות את המציאות של השלמות של גילוי החכמה.

המפתח לקבלת החכמה זו היכולת לקבל את ג הנקודות, את התנועה הנפשית של חולם שורוק חיריק, שנקראים גם הכנעה הבדלה המתקה.

הכנעה זו התבטלות גמורה, בסוד חולם, מעל האותיות, הצד האמוני.

הבדלה היא בירור מה הוא רוצה, השלמת כלים, וכאשר יודע מה הוא רוצה, מהי הייחודיות שלו. לרוב היא במחלוקת לאמונה, כלומר הכנעה והבדלה חלוקים ביניהם, החיריק הוא הגורם המאחד, המשלב בין המקום הפרטי לבין הימין, האמונה שעליה להוביל.

סוד בניין יחזקאל בסוד דנקודי שיעור 71

חולם שורוק וחיריק מלמדים על סדר המדרגה. עיקר התיקון הוא לקבל חכמה, לכך יש להתקין כלים ראויים. יש בחירה ביתר דבקות, והצמצום הוא על הרצון לקבל בלבד, לתקנו לצורה ראויה.

זאת ניתן להשיג ע"י ג קווים, חולם ימין, שורוק שמאל, חיריק אמצע. הם תוקונו בג"ר דנקודים, והחיריק באצילות.

נקודות דס"ג ירדו תחת לטבור, והם תחת האלכון באות א

רק כאשר בא קו אמצעי לשתף ימין ושמאל, כעת כל אחד כלול מ ג' קווים.

קנד המשך
והנה נקודות רומזות על אורות החכמה המחיים את הכלים שהם האותיות ומנענעים אותם, ולכן אור החכמה נקרא אור חיה שנותן חַיּוּת לכלים, והן נחלקות לג' בחינות שהן נקודות העליונות ממעל לאותיות, שנכללות בשם חלם. 

מה שמנענע את הנקודות מעל, הוא סוג של אידיאל, שאינו מערב את הרצון הפרטי. מצב של אמונה נק חולם.

ונקודות אמצעיות שבתוך האותיות, הנכללות בשם שורוק דהיינו מלאפום. ונקודות תחתונות מתחת לאותיות הנכללות בשם חירק.

דומה למצב קטנות, השלמת כלים, וזיווג לקבלת האור.
ועיין בעץ חיים שער דרושי הנקודות פרק ג׳ שכתב והנה נקודת החולם הוא ההבל היוצא מן הטבור אשר שם עומד הכתר דנקודים שעומד ממטה למעלה ונק חולם. בכלל העולמות, למעלה מטבור דא"ק וכו', וניקוד מראה לנו את התהליך בעולם הנקודים. שורוק הוא שנקרא מלאפום שהוא באמצע הוא ההבל היוצא מן היסוד לאבא ואמא ונחלק לב׳ כי הנה נקודת השורוק הוא ו׳ י׳ כמו נקודה באמצע ו והנה י׳ של שורק הוא לאבא וכו'. והאות ו לאמא וכו׳ עכ״ל.

חיריק מתקיים בעולם התיקון, באצילות, ואינו מתקיים בנקודים, שם גרם לשבירה.

בקטנות האדם לא יודע מה צריך לעשות, ומוכן לקבל הוראות מלמעלה, זהו מצב חולם. אמונה.

בשורוק – שמאל הוא מקבל השתוקקות עצמית, ועליו לחבר בינהם. אם יחבר כך שהשמאל שולט, באה שבירה.

החיריק הוא הדעת המזווג, וכאשר זו דעת אמיתית ונכונה, תהיה התפשטות לגוף כפי שצריך, ימין שולט על שמאל.

לכן כאשר מתעורר באדם השתוקקות, ינתב אותה דרך התורה והערכים הגבוהים.

כאשר חלילה כופפים את האמונה והערכים, תחת ממשלת החשק, טועים בגישה.
הרי שהארת הטבור שהיא נקודת החולם אינה מגיעה רק אל כתר הנקודים שהוא קומת הזכר שבראש הנקודים נחשב לחולם הוא ראש דהתשפטות, לא מבטא את ההתפשטות לגוף. לכן כך נכון ללמוד תורה, בימין. וכאשר עושה אדם חשבון נפש, אז מביאים את הרצון ללימוד, ורואים מה גדול יותר, הרצון הפרטי, או הלימוד הגבוה.

הבא את החשק אל האמונה. הבא עצמך (קו שמאל) לאמונתך (ימין)

כדי שהשמאל יתכלל בימין.

והארתו אינה מתפשטת אל הגוף שהן ז״ת של נקודים שהן הכלים הנקראים אותיות, לפיכך נבחן שהוא מאיר אל האותיות מלמעלה מרחוק כדרך החלם ואין הארתו מתפשטת לתוך האותיות, וממנו נמשך תקון קו הימין המאיר ממטה למעלה, בסוד החולם.

ושורוק שהוא ו׳ ונקודה הבא מהארת יסוד לאו״א עומד בתוך האותיות, כי או״א של נקודים הם קומת הנקבה שבראש שהארתה מתפשטת ממעלה למטה שזה טבע הנקבה לתוך הגוף שה״ס ז״ת נקודים, וה״ס קו השמאל.

הכל מדובר כאן בראש, בשורש, וכסימן אפשר לראות בראש האדם, שצד ימין במוח עוסק בדברים המופשטים, אומנותיים, והשמאל שייך לרצון הפרקטי, המדוד.

כאשר נותנים לצד השמאל, הוא הצד המדעי לשלוט, באים לגאווה ושבירה.

אשר רק בג״ר יכול להאיר בלי חסדים, ולא בז״ת שה״ס ז״א אשר משורשו בד׳ בחינות שבאור ישר הוא בחי״ג שהיא הארת החכמה בחסדים. או"א לא מתפשטים אותיות אלא רק מאירים בראש
וקו האמצעי שה״ס חיריק נתתקן ממדרגה התחתונה העולה אל המדרגה העליונה ומכריע בין ב׳ הקוים של המדרגה העליונה.

ומתוך שתקון זה בא ממדרגה שמתחתיה הוא רמוז בנקודת חיריק ועיין בזהר (בראשית א׳ אות ל״ח וז״ל) חלם שורק חירק זרע קודש דהא לית זרעא דאזדרע בר ברזא דא היינו שכל המוחין היוצאים בהעולמות אינם יוצאים זולת בסוד ג׳ הזריעות שנקראים חלם שורק חירק בסוד זרע קדש, וקדש הוא חכמה ומוחין.

כדי להוליד הבנה, או ידיעה אמיתית, זהו סדר ההשגה. חייבים להביא את הרצון אל החולם, האמונה.

פעמים רבות חלום מופרע ע"י הטכניקה של קו שמאל. השאלה האם יש לאדם כוח לפעול את החלום, כאשר הוא קשור לעצמך.
וזה אמרו וברזא דאת א׳ שה״ס התקון תשכח חלם חירק שורק שה״ס ג׳ הקוים המרומזים בו׳ עם ג׳ נקודות ואיהו גלגל דאתהפך לשית סטרין וכו׳ כי כל אחד מן הקוים משלים על השני והנה עדות ה״ס חכמה כנודע. ולכן כל אחד מן הקוים מגלה השלמות התלויה בו (כמ״ש להלן אות קנ"ה).

עד גימטרייה 74 = אכדט"ם הוא שם אלוקים עם האותיות המוקדמות המראות על קטנות על מדרגת החכמה, היות והעד בא לאשר את החכמה, או את הידיעה, והוא הסימן לקטנות דחכמה.

ג הקווים מתבטאים בנקודים ובאצילות. כל הזריעות בעולמות נק חולם שורוק חיריק, וכך אצל האדם. כאשר חושב באופן הזה, הוא מצליח.

סוד בניין יחזקאל בסוד דנקודי שיעור 70

קנד) וברזא דאת א׳ וכו': ובסוד של אות א׳, תמצא חלם חירק שורק, כעין זה וִֹּ היינו מלאפום ו׳ ונקודה בתוכה שנקרא שורוק וכן נקודה מלמעלה ונקודה למטה. והוא גלגל המתהפך לששה קצוות, שהם חג״ת נה״י. למעלה: נצח למטה: הוד. ולארבע צדדים, שהם חסד דרום גבורה צפון. תפארת מזרח. יסוד מערב. מתהפך לימין, ומעיד על עילת על הכל, שאין אלוה אחר לימינו של העולם. מתהפך לשמאל ומעיד עליו, וכן לכל צד מעיד על יחודו שאין אלוה אחר למעלה ולמטה ולד׳ צדדים.

בכל הצדדים מה ששולט זו בחינת האלוקה זה הוא שהעמידו בעלי המשנה להאריך באחד באות ד של המילה אחד אשר בקריאת שמע. כדי שתמליכהו על השמים ועל הארץ ועל ד׳ רוחות העולם.
הצמצום היה על הרצון לקבל שהיה בצורה שבעל מנת לקבלה

אור חכמה מתקבל רק ברצון לקבל, אור חסדים מתקבל ברצון להשפיע. זו מצווה לקבל אור החכמה, אור תענוג של מצווה.

פירוש הדברים הנה כל ענין הצמצום היה על אור החכמה, אשר הרצון לקבל צמצם עצמו לא לקבל אור חכמה, בכדי שלא תהיה שינוי צורה בינו לבין המאציל, כי המאציל הוא כולו להשפיע ואין בו מנצוצי קבלה כלום, והנאצל הוא כולו לקבל יש בו רצון להשפיע אך אינו מגולה, ולכן כל עיקר התיקון הוא איך לקבל את אור החכמה, וגם להיות בהשתוות הצורה עם הנותן. עיקר התיקון הוא כן לקבל אור, אך לשמור על צורת ההשפעה הנכונה וסדר התקון נכלל בסוד ג׳ קוים, ונקראים גם כן ג׳ נקודות, חלם, שורק, חיריק, אשר נקודת חלם שורק נתקנו עוד בג״ר דנקודים, והחיריק מצד ז"ת דאצילות בזמן תיקון האצילות, וכל קו משלים את השני באופן שכל קו כלול מג', כי ימין בלי שמאל הוא קטנות, ושמאל שיש בו הארת ג״ר א״א לו להאיר בלי לבוש החסדים של ימין מותר בראש בגוף אסור, ואינו נכנע להלביש החכמה שלו בחסדים של ימין בלי קו האמצע, הרי שכל אחד מן הקוים צריך להכליל בו את שני הקוים האחרים, שעל ידם הוא משתלם ויכול להאיר. גם הימין צריך את השמאל, מפני שהוא קטנות ולא יכול כך לקבל את אור מטרת הבריאה.

עבודה נפשית ב ג' קווים משמעותית לאדם, מפני שהוא בא לתקן את הצמצום, וצריך לדעת תפקיד כל קו כדי להגיע למטרה.

סוד בניין יחזקאל בסוד דנקודי שיעור 69

השגה פירושה התלבשות אור בכלי. אשר לכלים אלו כלים של קו, כלומר עיגול, מסך ואור. הכלי לעיגולים מפסיק להיות כלי, ומשמש כחומר הגלם לבניית כלי חדש ע"י מסך.

הכלים החדשים נקראים בחכמה כלי השפעה, או יתר דבקות, כלי של אור חוזר, כלי של אהבה.

אהרה מתקבלת רק בכלי שמוקדש ליחד, לאהבת השם יתברך.

הכלים הללו הם תחילת ההשגה, חיבור לתודעה גבוהה.

צורת אות א מלמדת, שבעבודת הנפש אפשר לקבל אור רק בעבודה במסגרת ג' קווים.

הגם שהאות יוד שמעל קו האלכסון באות א, היא רק נקודה, כלומר עוד לא השלימה גדילתה, ​​ היא השורש לבניית כלי השפעה כראוי.

שלב זה נקרא מידת הדין, שכאן בונה ומגדיל האדם את הרצון לקבל, שלב הכרחי וגם מסוכן.

אות א שמלמד כאן תחילתה בנקודות דס"ג, וכאשר מלכות עולה לבינה, מתגלה האות א. בעולם התיקון היא ז"א, שם הויה במילוי אלפין, יוד הא ואו הא גימטרייה אדם.

א מבטאת את צמצום ב' ועליית מלכות לבינה. זוהי האות יוד שתחת האלכסון בצורת האות א, היא סוד התפשטות הרחמים.

א זו היא בג"ר דנקודים, ולא בז"ת ולכן הייתה שבירה.

חיזוק הפרסה באצילות מאפשר את המשך התפתחות הכלים. כלים אלו נועדו לבסס את ההשגה, שהיא התפשטות אור בכלי הגוף, אור המתפשט ללב.

קנג) המשך

ואין במלכות שלהם שום הארה ממדת הרחמים. ובשורש השתוף הזה ישנן ב׳ בחינות א' כשמדת הדין היא למעלה ושולטת על מדת הרחמים בסוד...של א אשר י׳ רומזת לדין בסוד נקודה שחורה דלית בה לבנונותא כלל, והדין שולט, כי כך היתה התחלת השיתוף אשר נה״י דס״ג דא״ק נקודות דס"ג שהם מדת הרחמים נתלבשו בתוך מ״ה ב״ן שבא״ק שהם תחת טבור דא"ק, הם מדת הדין, והרחמים היו בפנימיות והדין בחיצוניות וכל חיצוני הוא השולט. ואח״כ יצאו ג"ר של עולם הנקודים לחוץ ממ״ה ב"ן בסוד...של א אשר הרחמים שה״ס הפרסא שולטים והנקודה דמדת הדין בגניזה. וגם כאן בג״ר דנקודים יש חלוק בין כתר לחו"ב כמ״ש בפנים מסבירות ענף י״ז. ואח"כ יצאו ז״ת של עולם הנקודים בסוד החירק ודא מלכות והארץ הדום רגלי איהו תחות ו"ה, ונשברו כי רק בג"ר דנקודים היה תקון קוים ובז״ת עדיין לא היו תקון קוים ולכן ז״ס התחתונות נשברו עד שנתקן הפרסא שה״ס הקו האלכסון שבתוך א וחיבר ב׳ הנקודות כראוי, כמבואר באות קמ״ו.
ואח״כ (באות קמ״ז) מראה תניינא מבאר סדר תקון האצילות בסוד שם מ״ה כליל תשע נקודין בסוד פנימיות האצילות וג״ר דאצילות שהם עתיק וא״א ואו״א, כי הנקודות ה״ס חכמה בסוד טנת״א טעמים, נקודות, תגים ואותיות אשר טעמים הם כתר, ונקודות חכמה. ועולם אצילות ה״ס חכמה של כללות העולמות.

א"ק כתר העולמות, ועולם אצילות הוא הנקודות של העולמות.
אח״כ (באות קמ״ט) מבאר סדר יציאת זו״ן דאצילות מבינה שבאצילות אחר המתקת המלכות בבינה ושניהן בינה ומלכות נקראות בית בסוד בית כנסת שלמעלה ובית תפלה

ומתחלה יוצאים זו״ן בקטנות ו״ק בלי ג"ר שהם המוחין שה״ס נפש רוח, ואח״כ מקבלים מוחין דנשמה מבינה ויש להם נה״י דכלים וג"ר דאורות מבחינת נשמה, המבואר באות קנ״ב. בתחילת התפתחות זו"ן דאצילות הם יוצאים בקטנות.
ובאות קנ״ג, מראה התשיעית, מבאר איך שזו"ן מקבלים מוחין דחיה שהוא חכמה. ואח״כ במראה העשירית מבאר סוד מוחין של יחידה, וכאן צריכים לדעת שיש ערך הפוך בין כלים לאורות, כי בכלים הסדר הוא שעליונים גדלים תחלה בפרצוף קודם צריך להרגיש את הרצון, שמתחלה בא הכתר ואח״כ חכמה ואח״כ בינה וכו', וע״כ נקראים הכלים כח״ב תו״מ דהיינו ממעלה למטה. ובאורות הוא ההיפך שתחתונים נכנסים בתחלה, שמתחלה בא אור הנפש ואח״כ רוח ואח״כ נשמה ואח״כ אור החיה ואח״כ אור היחידה שלכן נקראים נרנח״י, היינו ממטה למעלה, כי כך סדר ביאתם אל המדרגה, ונמצא לפי זה שבעת שאין במדרגה רק כלי אחד שהוא כלי כתר שהוא העליון הגדל בתחלה, הרי אינו נכנס אז האור הגדול המיוחס אל הכתר שהוא אור היחידה, אלא האור הקטן שהוא אור הנפש בא ומתלבש בכלי הכתר, וכן כשגדלו ב׳ כלים יש לו כתר חכמה של הכלים ונפש רוח של האורות, וכשיש לו חמשה כלים כלומר שכל הכלים נגדלו יש לו כל חמשת האורות.

התפתחות האדם היא כזו שהוא יוכל
ובזה מתבאר היטב מה שכתוב במראה הראשונה שהסתכל בכתר, הוא התחלה של תקון הכלים, והכלי הראשון הוא כתר, אבל האור הנכנס בתוך כלי הכתר הוא אור נפש, ובמראה העשירית הגיע עד למלכות דמלכות מצד הכלים שאז השיג את יחידה דיחידה דאורות, שאי אפשר לקבלה בשלמותה לפני גמר התקון ולכן כתוב ואראה ואפל על פני.

מראות יחזקאל הם עניין של השגה, מכאן שכל אחד מאתנו צריך להגיע להשגה זו בהתפתחות. כאשר מוכן האדם לבוא מצד עצמו בצורה חדשה, הוא עובר ממידת הדין, לשיתוף ברחמים.

מלמעלה נתנו לנו רצון לקבל, שזהו דין.

תפקידנו לפעול בעל מנת להשפיע, ועליך לראות שההתפשטות ברחמים, ואז בונים את האלכסון של אות א וכאן לנהל ולבחור עת ראויה לפעולה בדין או ברחמים.

תפקיד הפרסא, וו אלכסוני באות א, לאפשר בחירה בין דחיית האור, לבין שיתוף עם העליון.

סוד בניין יחזקאל בסוד דנקודי שיעור 68

מראה האות א מלמד האדם לפעול בג' קווים. רק עבודה נפשית של ג' קווים יכולה להוליד הבנה אמונית. לכן אות א היא שורש לאותיות, לרצונות, אשר ביגיעה נכונה מנהלים את הרצונות ומולידם בן, היינו הבנה.

קמח) וכלא א׳ דלית וכו': וכל התקון מרומז בא׳ שאין אדם שה״ס אור הפנים בסוד חכמת אדם תאיר פניו בלי א׳ שה״ס הלבשת החכמה בחסדים והכל הוא עמוד האמצעי, הוא הוי״ה הכולל א'. והוא השם המפורש הכולל א׳ היינו הוי״ה במילוי אלפין להראות שאם רץ לבך להמשיך החכמה מלמעלה למטה שוב לאחור, ותעורר את המסך דחירק עם ב׳ הפעולות שע״י מתמעט קו השמאל, וחוזר למוחין דפנים.

קמט) תליתאה כמראה אש וגו': מראה השלישית היא כמראה אש בית לה סביב, וזו השכינה אותה רואה יחזקאל. כי כך העמידו החכמים (פסחים ח..) שנשמתם של הצדיקים דומות לפני השכינה, כנרות לפני האבוקה.

אבוקה היא אור גדול, ובנרות האור קטן. ​​ 

ומשום זה נאמר על השכינה, כמראה אש בית לה. והיא בית הכנסת שלמעלה, היינו בינה. כי נשמות הצדיקים מקבלות מבחינה שכנגדן שהיא בינה. ונקראת אש נגה. בסו״ה כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים.

ביאור הדברים. כי התחתונים ששורשם הוא מלכות שהיא מדת הדין שנצטמצמה שלא לקבל לתוכה את אור העליון, נמצאים משום זה שאינם ראוים לקבל אור עליון כמו שורשם שהוא מלכות,

לכאורה לפי זה לא היו צריכים לקבל בכלל אור.

וע״כ לא יכלו התחתונים להתקיים ולהגיע אל המטרה שבשבילה נבראו, כדי לקבל את מלוא ההטבה, את האור.

העולם נבנה כדי להיטיב לניבראיו, ולא אפשרי שלא יקבל הנברא את האור, ומצד שני נראה לכאורה שאין באפשרותו לקבל אור, מפני שהוא ענף של שורש מצומצם. לפיכך שיתף הקב״ה את מדת הרחמים שהיא בינה במדת הדין שבמלכות.

משיתוף זה ניתן הכח לבינה להשפיע למלכות, לנשמות הצדיקים כלומר שהעלה את המלכות לתוך הבינה, ונחקקה המלכות כמדת הבינה.

נחקקה אומר נעשתה לחוק, דהיינו שהשיגה בית קבול לקבל אור עליון כמו בינה.

מלכות (רות) לא יכולה לקבל את האור, ובינה (נעמי) כן יכול.

מלכות שמקבלת כמו בינה, היא ההטבה השלמה, מפני שמצד אחד לא מאבדים את ההשתוקקות של המלכות, ועדיין פועלים עם המציאות של המלכות. פועלים את המלכות בדרך של בינה, של השפעה.

ואחר שנשתתפה מלכות בבינה ברא ממנה כל התחתונים, ובזה נמצאים התחתונים ראוים לקבל כל המוחין העליונים,

מפני שהם בהשוואת צורה לאור, היות ובינה היא מידת השפעה. את ההארה ניתן לקבל כאשר ותלכנה שתיהם יחדיו, מלכות המתכללת בבינה, רצון לקבל מתכלל במידת השפעה.

ובינה נקראת בית כנסת של מעלה וגם המלכות נקראת בית תפלה, ובלע״ז קורים לבית תפלה אש נוגה.(עיין זהר כי תצא אות קיט).

קנ) ואיהו אש בית לה וכו': ומפרש איך בינה כוללת חג״ת נ״ה ומתפשטת לתוכם, ואמר והיא אש בית לה מבחינת הגבורה בסוד אני בינה לי גבורה.

רוצה לומר שבבינה יש עניין של דינים שהיא ב׳ יום שני שנברא בו גיהנם. והוא קו שמאל. א' יום ראשון שנברא בו גן עדן וזה חסד. קו ימין. עמוד האמצעי הוא תפארת, כמראה אדם כולל שניהם ימין ושמאל. וא״ו לימין היינו חסדים. ל״ב יו״ד ה״א ה״א לשמאל שהוא הארת חכמה דשמאל ל״ב נתיבות החכמה המתלבשות בחסדים דימין ושניהם מאירים בסוד שם מ״ה שעולה וא״ו ול״ב.

קנא) ממראה מתניו ולמעלה וגו': ממראה מתניו ולמעלה, וממראה מתניו ולמטה, הם שני שוקים שהם נצח הוד, שני נביאי אמת, והם רביעי וחמישי לחסד, שמשם בנין העולם ז״ש עולם חסד יבנה. ה׳ עליונה שהיא בינה מתפשטת עד הוד. וכוללת חג״ת נ״ה כל אחד כלול מעשר, לכן הם נ׳ שערים. ומשום זה הוא רומז על בינה ראיתי כמראה אש בית לה. ובה היינו עם בינה הם שש מראות.

קנב) שביעאה כמראה הקשת וכו': מראה השביעית הוא כמראה הקשת. הקשת זה צדיק יסוד עולם היינו עטרת היסוד (עי׳ נח אות רס״ז) כמראה שלה למטה הוא מטטרו״ן. זה ראה יחזקאל, היינו למטטרו״ן שהוא כולל כל המראות. מראה השמינית, כן מראה הנגה סביב, זוהי שכינה תחתונה הנקראת בשם אלקים או אדנ״י. שנאמר בה נקבה תסובב גבר. ומשום זה כן מראה הנגה סביב. ונקראת אש נגה היינו בית תפלה כנ״ל.

קנג) תשיעאה הוא מראה וכו': מראה התשיעית הוא מראה דמות כבוד ה', היינו חכמה עליונה, דמותה ראה יחזקאל למטה, ולא ראה חכמה היינו החכמה המתגלית במלכות. וכשהגיע לדמותו של כתר שהוא מדרגה עשירית המתגלית במלכות דמלכות, ראה מה כתוב בו, ואראה ואפל על פני, שלא יכול לסבול.

מראה גדול מידי עבור יחזקאל, ובכלל לנבואה שניתנת בחוץ לארץ.

ואם מראות שלמטה ביצירה הם כך שלא יכול לסבול יחזקאל הנביא, כל שכן וכל שכן המראות העליונות של הספירות דבריאה, שאין עליהן רק מסך א'. בין אצילות לבריאה יש מסך אחד ולמעלה מאצילות אין מסך ולא באצילות עצמו. בין בריאה ליצירה יש כבר שני מסכים.

כ״ש וכל שכן מראות של אצילות, שהן בלי מסך כלל.
ויש להבין כי באות קמ״ה במראה הראשונה כתוב נקודה דא הוא כגון חולם לעילא כתר עליון וכו'. היוד שלמעלה באות א או אות יוד לבד, יוד של מידת הדין היינו שראה את הכתר העליון והסתכל בכל הפרטים שלו. ובאות קנ״ג כתוב וכד מטא לדמות כתר וכו' מה כתוב ביה ואראה ואפל על פני דלא יכול למסבל,  הרי כי באור הכתר לא היה יכול לראות ולהסתכל.

הנה בכדי להסביר הדברים צריכים לדעת כי סדר ההשגה מתחיל ממעלה למטה.

השגה היא התלבשות אורות בכלים. סדר קבלת האורות לתוך הכלים מתחיל למעלה, כלומר שהכלי העליון מקבל תחילה את האור, כלומר שהוא העליון משיג תחילה. ויחזקאל ראה את סדר התקון של המרכבה העליונה בזה אחר זה מן התחלת שורש שתוף מדת הרחמים בדין עד גמר התקון.

נבואת יחזקאל צריכה להביא סדר נפשי אצל כל אחד, כיצד משיגים את ההבנייה העצמית של האדם, בסוד אות א.

מכאן לימוד עצום בכל רעיון צמצום ב' שיתוף מידת הדין ברחמים

והיינו כי המראה הראשונה היתה השגת השורש של שתוף מדת הדין במדת הרחמים שהוא א׳ של וא״ו של שם ס״ג דא״ק, כי בגלגלתא וע״ב טעמים דס"ג שקורא להם ויו"ד ה"י דס״ג דא״ק עוד הכל נברא במדת הדין לבד.

סוד בניין יחקזאל בסוד דנקודי שיעור 67

אות היא חיסרון, ולכאורה האותיות צריכות היו להתחיל מאות יוד שהיא נקודה ראשונה שמופיעה על הדף כאשר מתחילים לכתוב. אך נקודה היא חיסרון, ואין העולם יכול להתקיים על דין, לכן שיתוף מידת הרחמים בדין, באה לידי ביטוי באות א.

א היא ראש האותיות שהיא מבטאת את השיתוף ע"י הקו האלכסוני שבה.

כדי למנוע שבירה, יש לבנות את הרצון עם המלכות הכלולה בבינה, מלכות היא החיסרון בשיתוף עם האידיאה שהיא בינה, אז החיסרון הוא אמיתי המאפשר חיבור לבורא.

קמו) ועוד רקיע דא וכו': ועוד יש לפרש, רקיע זה עמוד האמצע, היינו ז״א הכולל שם הוי״ה. והוא כולל שש ספירות חג״ת נה״י, באמצע כי הוא העולה ומכריע בין ימין ושמאל דישסו״ת בסוד תלת נפקי מחד. שעליו נאמר נטוי על ראשיהם מלמעלה. ועליו נאמר נוטה שמים כיריעה. כעין זה באמצע א. נוטה שמים לבדי. מי נטה אותו. עלת על הכל לבדו. יחיד ואין שני לעזור לו.
פירוש. מקודם ביאר ב׳ הנקודות של א׳ בסוד הפסוקים וממעל לרקיע אשר על ראשם. ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. מעל הרקיע, אלכסון האות א אות יוד למעלה, והאות יוד למטה.

וכאן הוא מבאר את הרקיע עצמו, שהוא הקו המושכב באלכסון בתוך הא' ומאחד את ב׳ הנקודות בסוד הפרסא המפסיק בין עילא ותתא, ושאיב מעילא ויהיב לתתא, לוקח מהעליון ונותן לתחתון ולהיותו כלול משניהם הוא מכריע ביניהם, ומקבל הארת שניהם וזה אמרו רקיע דא עמודא דאמצעיתא היינו ז״א דכליל שם הוי"ה כי להיותו מכריע בין חו״ב דישסו״ת בסוד תלת נפקי מחד, אז הוא מקבל את שניהם בסוד חד בתלת קיימא ז"א קיים בזכות ג קווים, שאחרי שהעלה ביקוש ב הקווים מולידים את ז"א ויש לו ג"ר ומוחין ואיהו כליל שית ספירן באמצעיתא כי הוא סוד דעת הכולל ו״ק ומכריע בין ימין ושמאל של ג״ר. ומתפשט ויורד וממלא את ו״ק.
ומ״ש נוטה שמים לבדי וכו', משמיענו אשר הגם כי הוא כולל ב׳ הנקודות חסד ודין, עכ״ז כח אחד פועל את כל אלה, ולפעמים מתגלה מדת הדין, ולפעמים מדת הרחמים. תלוי במעשי התחתונים.

המראה הראשון מראה שכך שהמבנה של החסרונות בנוי ג' קווים, ימין שמאל וקו אמצעי שמכריע בינהם. כך בנויה האות א.

בעבודת הנפש יש לראות שבחיסרון פועלים גם את צד האידיה וגם את החיסרון העצמי, וקו שיכול להכריע בינהם.

קמז) תניינא ועל דמות וגו': מראה ב׳ היא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. זה הוא יוד הא ואו הא. ז"א עצמו, שם הויה במילוי אלפין גימטרייה אדם = מה. גם עולם אצילות נקרא מ"ה. ז"א מייצג את עולם אצילות.

כולל תשע נקודות, ועשירית היא השכינה מלכות כלולה מכולם.
פירוש. מקודם ביאר מראה הראשונה והיא א של ואו דס״ג, צמצום ב שנעשה בנקודות דס"ג תחת הטבור בסוד השורש אל הוי״ה של מילוי אלפין שהוא מ״ה, ואח״כ מבאר השם מ״ה עצמו, היינו התפשטות של עולם התקון אחר השיתוף של מדת הרחמים בדין, והיא מראה ב׳ כמראה אדם שבגימטריא מ״ה וכולל תשע הנקודות שה״ס הארת חכמה. ומלכות היא הוי״ה בלי נקוד, כי לית לה מגרמה כלום והיא מקבלת מכולם.

מלמד על השורש. בישסו"ת כשיצאו ג קווים, זה סוד האות א. הרקיע בין מים עליונים לתחתונים.

כאשר אדם מתחיל לבנות את עולמו, עליו לראות שהבחינה העצמית שלו היא אני רוצה. זה לא שורש לצד האדם. "בא לי" זה צד הבהמה שלא קשור לבורא.

רכישת אמונה מאפשר לאדם לקשור עצמו לבורא, כאשר בא בביטול ומבין שיש משהו מעליו, ישנה האות יוד שמעל הרקיע, מעל הקו האלכסוני בצורת האות אלף.

יוד זו נקראת חולם. הרקיע שמבדיל גם יכול לחבר בין היוד שלמעלה, לבין הרצון העצמי, הרצון לקבל.

ההשבה אל הלב, ההבנות שאני מקבל שיש עליון מעלי, וגם רצון פרטי, וכאשר הבנה נכונה, החיבור נקרא בן. כל התיקון מרומז באות א, הלבשת חכמה בחסדים, חיבור בין חסד לבין רצון לקבל.

שאם רץ לבך להמשיך החכמה מלמעלה למטה שוב לאחור

אל תהיה נתון ללבך כמו הרשע. צדיק ליבו ברשותו. שוב לאחור ועורר המסך דחיריק. קודם מנעולה, ולאחר מכן קו אמצעי במפתחא.

סוד בניין יחקזאל בסוד דנקודי שיעור 66

שולח משה רבינו את יחזקאל למלא שליחותו ולגלות את המראות שזכה אליהם. כאן מוסף ומזהיר לא לעשות פסל, כלומר לקבוע צורה בעולמות העליונים, כלומר להשאיר את התפיסה האמונית באין סוף כפי שהיא, שלא ניתנת להשגה, ולא לקבוע גבולות וגדרים באין סוף ברוך הוא.

ישסו"ת היא שורש עולם הבריאה, בה יש שם מ"ב מצד הכלים. שם מ"ב העליון מצד האורות כנגד הפרצופים הראשונים גלגלתא ע"ב ס"ג

​​ 

קמד) חד וממעל לרקיע וכו': מראה א׳ וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא, זה אבן ספיר המתכסה מחזה ולמעלה, והוא למעלה, כעין זה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, כעין זה והכל א.

קמה) נקודה דא הוא וכו': נקודה זו הנקראת אבן ספיר, היא כמו חל״ם שהוא למעלה על האותיות. ורומז לכתר עליון הרוכב על י"ה שהן חכמה ובינה, כחשבון חלם כי חלם במספר קטן עולה ט״ו כחשבון י״ה. ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, היינו חירק שהוא מתחת לאותיות, וזה מלכות ועליה נאמר והארץ הדום רגלי, היא מתחת האותיות ו״ה העולים במספר י״א, שהוא חשבון חירק. וכך עולה א כ״ו הוי״ה, יו״י. כי ציור א הוא ו׳ וב׳ יודי״ן העולים בחשבון כ״ו. יוד היא נקודת החיסרון הראשונה, היא חכמה ואינה נגלית מפני שהאור והכלי באים כאחד.

כאן אומר שאות א היא החיסרון. החיסרון הוא שילוב האידיאה שיש בבינה.

לכן כדי לבחון האם החסרון יכול להתקיים, יש לראות האם הוא מחובר לאידיאה שהכלל שלה הוא בחירה ביתר דבקות. כל חיסרון יש לבדוק, האם הוא קשור לכלל האידיאה אז הוא בחינת אות א אם לא זו בחינת יוד.

בבניית האני של האדם יש לראות האם הוא מחובר לאותיות הרחמים שזו א. אין לבנות את האני מאות יוד, המבטאת את נקודת הדין, התפיסה הגשמית.
פירוש. כי סוד הא׳ הוא השיתוף של מדת הדין במדת הרחמים, אשר ממדת הדין לבד לא היה יכול העולם להתקיים ושתפה במדת הרחמים, והנה מדת הדין מרומזת בי׳ שהיא נקודה אחת, והיא השורש הראשון של האותיות שהן הכלים, כי כשרוצים לכתוב איזה אות מתחילים לכתוב עם י׳ שהיא נקודה וממשיכים הנקודה לצדדים ומצטייר האות הנרצה, ועכ״ז א׳ היא הראש אל כ״ב האותיות ולא י׳ מטעם הנ״ל כי מי׳ הרומזת על מדת הדין לבד לא היה יכול העולם להתקיים רק מא׳ המורה על השיתוף של רחמים ודין. והנה צורת א׳ היא ו׳ וב׳ יודין, ו׳ מורה על שתי הנקודות שנתחברו יחד כי חבור ב׳ נקודות עושה קו באורך או ברוחב או באלכסון וי׳ העליונה מורה על מים עליונים שהם למעלה מן הקו שהוא הפרסא הכלולה מב׳ הנקודות. י׳ תחתונה מורה על מים תחתונים שהם מתחת לפרסא, וקו שבתוך א׳ לפעמים הוא מחובר במים עליונים כשמדת הדין שולטת והנקודה היא למעלה שאז אין השפעה לתחתונים, ולפעמים מחובר הקו עם המים התחתונים כשמדת הרחמים היא השולטת והקו הוא למעלה על הנקודה. ואחר השיתוף נשארו כך לעולם בסוד ותלכנה שתיהן וכמ״ש במרשב״י בראשית דלית לך נקודה שלא תהא כלולה בחברתה ולכן הכל מרומז בא'. כלומר כאשר גם צורת האות יוד שתחת האלכסון של האות א שותפה, אז מתגלית שיתוף מידת הרחמים, וכאשר רק יוד עליונה מעל אלכסון האות א מופיע, זהו דין. לאחר שיתוף מידת הרחמים, כל סדר האותיות יופיע במידת הרחמים.

לפני צמצום ב בעולמות, הכל היה במידת הדין.

זהו סוד ותלכנה שתיהם, שכל רצון צריך להיות כלול מהשתוקקות האדם, וגם חיבור לאידיאה, בינה.
וזה אמרו חד וממעל לרקיע וגו', דא אבן ספיר דמתכסא ואיהו לעילא היינו כי הרקיע שה״ס הפרסא נקרא כסא משום שהנקודה של מדת הרחמים, היא בפנימיות ומכוסה, ונקודה שבמדת הדין בחיצוניות ושולטת בגלוי כי כן היתה התחלת השיתוף בסוד א׳ של וא״ו שבשם ס״ג אשר שם ס"ג שהוא רחמים התלבש במ״ה וב״ן דא״ק בפנימיותו כגוונא דא אשר י׳ הרומזת למדת הדין היא למעלה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כגוונא דא אשר הפרסא שולטת ומדת הרחמים, ולכן הקו הוא למעלה וכלא א׳ והכל ביחד מרומז בסוד הא'.
ומפרש. נקודה דא הוא כגון חלם לעילא נקודת החלם מורה אשר הצמצום הוא ממעל לאותיות שהן הכלים, כתר עליון דרכיב על י״ה דאינון חכמה ובינה וכו', עי' בשער מול״מ כי כאשר מטי האור בכתר לא מטי בחו״ב ואין הארת ג״ר במדרגה, ותחת רגליו וגו' חירק ודא מלכות היינו כשהאור מתלבש בתוך האותיות והנקודות הרומזות על חכמה הן מתחת לאותיות והכי סליק א הוי׳׳ה יו״י וכך מאיר מדת הרחמים שהוא שם הוי״ה בסוד הא' יו״י מים עליונים ומים תחתונים ופרסא שביניהם.
ומרמז לנו כאן ענין נשגב שלכאורה יש להקשות הלא בסוד ד׳ אותיות הוי״ה ה׳ תחתונה היא בחינת מלכות והיא בכלל שם הוי״ה, ואיך אומר שמלכות היא תחת ו"ה. לזה אומר והכי סליק א הוי״ה יו"י שהמדובר הוא בחשבון של הוי״ה ולא בד׳ אותיות הוי״ה עצמן, וחשבון היא מלכות היינו הנוקבא הנפרדת מז״א, ולא נוקבא שבגופו. בסו״ה עיניך בריכות בחשבון. וה' תחתונה היא מלכות נוקבא שבגופו כמו עטרת יסוד דז״א, (עי' ע״ח היכל או״א פרק ה'. ובשער רפ״ח נצוצין פרק א'. ובשער הכונות ענין סוכות דרוש ה').

מה שרואה יחזקאל זו האות אלף, רואה משהו מעל לרקיע אבן ספיר, ולמטה כמעשה לבנת הספיר. יוד למעלה כנגד דין וכאשר יש את יוד למטה, נשלם צורת א ואז החיסרון מורכב מבחינה עליונה ותחתונה, והאות וו מחברת בינהם. וו ושתי אותיות יוד עולה 26, שם הויה שלם.