בראשית זוהר חדש פב - פד שעור 28

כל המאריך באחד

אדם שמפחד ידע שליבו לא שולט על ההתרחשות. בקריאת שמע יש לכוון להוריד אל הלב את כל ההשארה העליונה, של כל החוקים, ודרך זה עובדים. תפקיד האדם לייצר כלי אמוני לקבלת ההטבה השלמה.

בקריאת שמע חייבים לקבל עול מלכות שמים, להשיב אל הלב שכל הכוח מתקבל מהעליון, האות א אלופו של עולם, עובר דרך חכמה ובינה, עובר דרך שש קצוות של המרחב הנפשי, ואז ללב.

כדי למשוך חכמה למלכות, מאריכים באות ד של קריאת שמע, שזו כל התכלית של קבלת האור, שהבן יורש הוא כדי לתת למלכות, והשבות אל לבבך. ​​ 

האות א היא בציור שלשה קווים, י עליונה, ו פרסה ויוד תחתונה. בתחילה הייתה הפרסה, האות ו במצב מאוזן, ואחר כך קו אלכסוני המאפשר לתחתון לעלות ולהתקשר בעליון, ולעליון לרדת לתחתון.

הכלל של חותם ונחתם מלמד שכל מה שיש בתחתון (בנחתם) התקבל מהעליון.

קצא כל המאריך באחד מאריכים לו ימיו שנותיו אין מדובר מגשמיות, אלא על ימים ושנים רוחניים משום שהוא המקום שכל הימים והשנים של העולם תלוים בו היי שתלוים בסוד המדרגות הרמוזות באחד שהן עשר היי כתר חכמה בינה וחג"ת נה"י דז"א והמלכות המקבלת מהם, וכולן אחד. העירו בו החברים ואמרו שבאות ד דאחד צריכים להאריך ויפה מהו משום שאותו מקום שהוא המלכות הוא של הדלת היי דלות ועוני ואין לה אור משלה וצריך האדם להאריך בה ולהמשיך לה ברכות מאלו ששה קצוות ששה בנים עליונים שהם חג"ת נה י דז"א ע"י הצדיק שהוא יסוד דז"א

שישה הוא זמן היגיעה של האדם, וגם הפרטים שז"א הוא בחינת חוסר שלמות המתחלק לפרטים המאפשרת עבודה לייחד את הפרטים לאחד.

קצב ואלו ששה קצוות דז"א רמוזים באות ח דאחד שהוא סוד שמונה שהם חכמה ובינה הנק אבא ואמא להוסיף ולכלול אותם ששה קצוות דז"א למעלה באו"א ולתת להם ברכות מאו"א עלאין כי חסד דעתיק אינו שורה אלא במקום שלם במקום שנמצא זכר ונקבה ז"ש צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה. ביום חתונתו הוא בדיוק היי רק במקום שיש זכר ונקבה. את האור ניתן לקבל במקום שזכר ונקבה מחוברים בקדושה, לכן זו"ן יכולים לעלות למקום או"א. זו"ן במקומם הם בחינת אחור באחור ולא יכולים לעשות זיווג של אחדות שלמה, פנים בפנים, אלא שעולים לאו"א ומתכללים בזיווג שלהם, שזו בחינת עמידת פנים בפנים.

קצג וע"כ אמרו שיאריך באות ד ובלבד שלא יחטוף באות ח דאחד שהם ח ספירות מחכה עד יסוד, אלא צריך להמשיך ברכות ממקום עליון מכולם שהם או"א עלאין היי חכמה ובינה ולהריק באלו ששה בנים חג"ת נה"י דז"א ולאחר כך ימשיך שפעם לבת הזו שהיא המלכות שאין לה נחלה בבית אביה ואמה, שהם או"א עלאין אלא, בן הזה ז"א הוא שיכול לקבל מהם ולהשפיע למלכות. ומכאן למדנו שהבן יורש לאו"א והבת אינה יורשת אלא שיש לה מזונות מהבן אלא שצריכים להאריך באות ד שהיא המלכות עד שימשיך לה השפע מז"א הבת לא יורשת, מפני שהבן הוא כנגד העליון, הוא יורש כדי לתת לבת, והיא כנגד התחתון. באדם אחד הבן הוא בחינת צד ההשפעה, והבת קבלה. היא בחינת הלב, ואדם לא יכול לתפוס ישירות ללב, אלא האור צריך לעבוד דרך הבן המשפיע, מאחר והוא בשיווי צורה לתבונה. התכלית היא לא לקבל ידיעה לשכל, אלא והשבות אל לבבך. ​​ 

קצד ושם אמרו, כמה צריך האדם להאריך בה, הוא כשיעור שימליך אותה למעלה ולמטה ולארבע זוויות העולם יש להאריך בקריאת האות ד עד שירגיש שהמליך עליון על תחתון שה"ס ששה קצות העליונים כי ארבע זוויות העולם הן חגת"י ומעלה ומטה הם נצח הוד כי כולם מתחברים עמה ואינם נפרדים לעולם. וכשהאדם מאריך לכוון את זה באות ד דאחד, כל אלו הימים ושנים העליונים שהם ספירות, מוסרים ברכות על ראשו והקב"ה קורא לו ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

קצה כלל כל התורה רמוז במקרא בקריאת שמע הזה וכלל של כל אלו המאמרות שהעולם נברא בהם רמוזים באחד, שה"ס ע"ס הנק עשרה מאמרות. ז"ש והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש, ובהם נברא העולם וע"כ למדנו בעשרה מאמרות נברא העולם וכו שכולם עשרה וכולם אחד וכולם כלולים בכתוב הראשון שבתורה. כי בראשית הוא חכמה הכוללת עמה גם כתר, ברא הוא בינה, את כולל חסד וגבורה, השים הוא ת"א ואת כולל נצח והוד, ו של ואת כוללת יסוד הארץ היא מלכות.

השם אהו"ה

קצו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ראשי תיבות אהו"ה שבו נבראו שמים וארץ. א"ה בו נבראו השמים, ו"ה בו נבראה הארץ וכל מה שיש בה והוא הנותן תשוקה בכל אילנות ועשבים שבארץ לגדול והוא מה שאמרו אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל, היי סוד התשוקה להגדל הנמשך מהשם ו"ה מדרגת הצומח, כוח היוצא מהדומם לעלות שנאמר הידעת חוקות שמים ואם תשים משטרו בארץ. העולם לשון העלם, לכן האדם נבוך ולא מבין מה קורה. כדי להבין מה קורה בעולם התחתון, הנחתם, יש ללמוד את החוקים בחותם, בעליון. לא ניתן לתקן את הגשמיות, התיקון הוא נפשי פנימי.

א"ה מורה על שרשי ג קווים ימין שמאל אמצע שבבינה כי א היא צורת ג קווים שי' עליונה שבה ה"ס קו ימין וי' תחתונה שבה ה"ס קו אמצעי. ה והו' שה"ס ז"א הוא המקבל מהשם א"ה שכל מה שיש בו הוא מקבל מן א"ה בסוד תלת מ

חד נפקי חד בתלת קיימא לפיכך נבחן השם א"ה כמו חותם שכל הפרטים שיש בחותם עוברים על הנחתם ממנו. כן כל הפרטים שיש בא"ה נחתמים בו' שהיא ז"א. וז"ש לעיל ועל דא א וכו רישא לכל מה דנפיק מעלמא דאתי שא' שה"ס ק קווים שבבינה היא ראש ושורש לכל פרטי האורות היוצאים מבינה לז"א שכל הפרטים שבז"א נחתמים מן א שבאות ה ראשונה והצירוף ו"ה מורה שאחר שהו' שה"ס ז"א נחתם מהצירוף א"ה הוא משפיע כל מה שיש בו אל המלכות וגם כאן הם דומים כמו חותם ונחתם שכל הפרטים שיש בה' תחתונה שהיא המלכות נחתמו מהאות ו שהיא ז"א ועד"ז נחתמו ג עולמות בי"ע הבריאה נחתמה מהמלכות והיצירה מהביראה והעשיה מהיצירה ולפיכך הק שם אהו"ה גושפנקא שנחתמו בה שמים וארץ כל אשר בהם.

וז" שמצורת א שבאות ה ראשונה יצאו כל האורות שיש בשמים שהוא ז"א הנק ו שכל האורות הפרטים שיש בז"א נחתנו מהצירוף א"ה. ו"ה שמשפעת ו שהיא ז"א לאות ה תחתונה שהיא המלכות יצאו כל הפרטים שיש בארץ שהיא המלכות וכ מה שיש בה שהם ג עולות בי"ע שכולם נחתמו ויצאו זמ מזה כדרך חותם ונחתם. הוא שאמרו אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך למעלה שזה הוא מטעם שהעולמות יצאו מסוד הגושפנקא שה"ס השם אהו"ה נמצא שהצורות והפרטים ופרטי פרטים עד לפרט האחרות שאך אפשר לפרט הם נחתמו בתחתון מחמת שצורתם היא כן בחותם שבעולם הלון ממנו ונמצא שהם מופיעים בתחתונים משום שהעליון מכה אותו ואומר לו גדל בצורה זו ולא בצורה אחרת. אין לך עשב ועשב מלמטה היי שאין לך פרט קטן ביותר בעולם העשיה שאין עליו מלאך מלמעלה שאין עליו כח עליון בעולם היצירה, כי הכוחות שבעולם היצירה נק מלאכים השרפים הם כוחות בעולם הבריאה, אופני הקודש בעשיה היי שאותו הפרט הנמצא בעולם היצירה מכריח לפרט שכנגדו הנחתם ממנו בעולם העשיה, שיקבל צורתו בדיוק כדרך החותם והנחתם, וז"ש שמכה אותו היי שמכריח אותו ואומר לו גדל בצורה המתאימה אלי שהוא אות המלאך והכח שביצירה שהעשב שבעשיה נחתם ממנו. ישנו סדר בעולמות, הכל נברא בתבנית חותם ונחתם, וגם כאשר משהו נסתר בנחתם, בעולם התחתון, ניתן לבדוק כיצד החותם, הסיבות הגורמות לתוצאות יאפשרו הבנה. לצורך כך יש לעזוב את הנחתם ולהסכל ולפרש לפי החותם. תורת הסוד היא החותם של תורת הפשט, ולכן כשלא מובן הפשט, יש לחפש את הפירוש בפנימיות. וכך בכל דבר, הסיבה קודמת לתוצאה, ולא ניתן להבין דבר רק מהתבוננות בתוצאה בלי להבין את הסיבה המוקדמת לו.

בראשית זוהר חדש עט - פא שעור 27

ממלכה ומלוכה

ההרים סביב ירושלים הם הצדיקים שיודעים את סוד הייחוד, ומקבלים כוח לשפוט את המצירים לישראל. כאשר כבר במצב הגלות באים ליחוד ולקשר, אז מצביעים על גמר תיקון.

יש להביא את כל רצונות לרצון מרכזי אחד, השאיפה לקשר וחיבור לכלל, בין לב למוח, בין נברא לבורא.

בקריאת שמע יש לכוון במילה אחד, שאות א היא הכתר, אמונה, סתום ונעלם מהשגה. באות ח צד החכמה והידיעה, שהם תחת האמונה בייחוד אחד, כדי להתחבר לאות ד, היא כנסת ישראל.

בקריאת שמע יש לכוון את הלב לקבלת עול מלכות שמים, ולהתמסר לרצון לכלל, וכך יכול להגיע לשלמות אמיתית.

אות ד זו היא הדלות, הקטנות בה צריך האדם לפעול ולבוא כשותף להגיע לגדלות, האפשרית רק בביטול וייחוד בקשרי האמונה.

קפו הרי הוא לשון חוזק והם ההרים שלמעלה שהם הצדיקים הנאחזים בכנסת ישראל הנק הר ציון, שהיא המלכות והם הצדיקים. ההרים שמסביב ירושלים היי מה שכתוב ירושלים הרים סביב לה, משום שהם מצוינים ואומרים זה לזה בסתר היחוד, לשפוט את הר עשו, הצוררים ומצירים לישראל מצד שמאל

קפז בעת ההיא והיתה לה' המלוכה. בתחילה נק המלכות ממלכה משום שיונקת לב' צדדים לימין ושמאל ועתה נק מלוכה משום שיונקת לצד ימין. ז"ש וארשתיך לי לעולם כי גלות לא תהיה יותר, כי אם תהיה עוד בגלות אין זה לעולם כי יושבת בגלות. כבר בגלות האירוסין הם לעולם

קפח כי סמוך לו כתב והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, כי עד עתה כשישראל היו בגלות היתה השכינה עמהם בגלות ומלך בלי מלכה אינו מלך, אבל בעת ההוא והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. המלה אחד רומזת שהשכינה דבוקה ביסוד, כמ"ש בדבור הסמוך וכשהשכינה ​​ דבוקה בצדיק שהיא יסוד אז הוא יחוד המלכה עם המלך. זהו ייחוד רצוי ומאמר סתום שאומר כאן שציון היא המלכות, ובד"כ נלמד ציון יסוד

רזא דאחד

קפט למדנו בסוד ק"ש שהאדם צריך ליחד אדונו ולקשר קשרי האמונה ברצון הלב כמובן שבנוסף לאמונה דרושה כוונה, שאז מגיעים לאמון הדדי. וכשמגיע לאחד הוא צריך לכוון באות א של אחד שהוא סתום ועתיק מכל שהוא ספירת הכתר דז"א, ובאות ח יכוון בשמונה מדרגות עליונות שהן מחכמה עליונה עד צדיק שהוא יסוד, באות ד הגדולה יכוון בהתדבקות כנסת ישראל שהיא המלכות, שהיא חלקו של דוד הנק עני ואביון, בשעה שהמלכות אינה דבוקה בז"א אז היא המלכות גדולה, שעל זה רומזת ד הגדולה של אחד. והעולם כולו יונק ממנה והם השדים שהם במגדלות מפני שכל העולם יונק מהם, שכתוב עליהם שהשכינה אומרת, אני חומה ושדי כמגדלות, אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום

מראה שהמלכות צריכה להיות דבוקה באות א ח שהם ט ראשונות, וצריך להיות בסוד הקוץ שבאות ד שצריך להיות מחובר לאות ג לגמילות חסדים, ואם חלילה מוחקים קוץ האות ד אז הופך חלילה לאחר במקום לאחד. צריך האדם להפנים שאת הכל הוא מקבל מעליון, ואז יהיה בו יותר כח בחייו, שהרי מי שמנסה לקבל כח מעצמו הוא מוגבל.

קצ מקרא זה נאמר על כנסת ישראל שהיא המלכות כשהיא בגלות עם בניה בין אומות העולם היא נק קטנה, ז"ש אחות לנו קטנה וכשישראל מתדבקים בתורה והולכים בדרך האמת דרך של יחד, של אמונה, אז התמלאה המלכות עם שפע ושלום, שהוא יסוד התחבר בה במלכות אז היא משיבה ואומרת אני חומה ושדי מקום ההשפעה במגדלות שהם גדולים ומלאי שפע בשביל העולם.

בעת ההיא שמתחבר עמי א"ז ושלו"ם. ומפרש דבריו א של אז הוא סוד עתיקא קדישא מכל שהוא כתר, ז של אז היא שבע מדרגות מחכמה עד הוד. ושלום שנק צדיק היי יסוד, ואז כיון שאלו המדרגות מתחברות עמי עם המלכות, אות ד אז הייתי בעניו כמוצאת שלום את היחד. ומי הן העינים הן ז מדרגות שהן ז ספירות תחתונות דחכמה הנק עיני ה' פני ה' ואז שלום לעולם וחסד דעתיקא שורה במקום זכר ונקבא שהם ז"א ומלכות ומשום זה צוה משה בתורה ואמר, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, היי לקשר כל קשרי האמונה. כשיש את קשר האמונה הדברים הולכים לטוב.

בראשית זוהר חדש עו - עח שעור 26

אומללה יולדת השבעה

חייב אדם להגביר חשיבות האמונה שתגבר על התפיסה המדעית הגשמית. אצל עובדי עבודה זרה, הפרט חשוב יותר מהכלל, כאשר התפיסה אֳמוּנִית אומרת להיפך.

האדם נבחן כיצד הוא מרגיש חושב, האם דרך הרצון לקבל לעצמו, או מבין שהכלל יותר חשוב וגדול ממנו כפרט. חופש הפרט הוא חשוב, כדי שהפרט יבוא בבחירה למלא תפקידו בכלל

קעד כמה יש להם לבני אדם להשמר מעונותיהם ולעסוק ברצון אדונם כי שבעה צדיקים היו בישראל שהתחזקו בקב"ה בלב שלם והם שבעה עמודי העולם ממש היי אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף ודוד שבעת האושפיזין בימיהם התגבר בעולם הימין על השמאל וישראל על אומות העולם

קעה ואחר שז' הצדיקים נשלמו עמדו מצד השמאל ז בתי דינים ממש זה השמאל שמוליד את הטומאה שכולם היו עובדי ע.ז זה כנגד זה עשה אותם השם כמו שהעירו החברים שלא נחרבה ארץ ישראל עד שז' בתי דינים עבדו ע.ז והבאים מהם. ואלו הם ירבעם בן נבט שהחטיא אותם בעגל, בעשא בן אחיה, אחאב בן עמרי, יהוא בן נמשי, פקח בן רמליהו, מנחם בן גדי והושע בן אלה, זה שכתוב אומללה יולדת השבעה זו ארץ הקדושה שהולידה אותם השבעה.

בתי הדינים צריכים להיות על דרך הקדושה ולא חלילה בע.ז

קעו כשהבן אינו עושה רצונו של אביו מוטל על אמו להכותו במוסר ולהנהיגו בדרך הישר ז"ש דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו, מי היא אמו, היא ודאי בת שבע אם שלמה שהיא המלכות. ולא כתוב אשר יסרו אביו מהטעם שהיא המלכות התמנתה על הבית וכל האוצרות וכל כלי קרב נמסרו בידיה, והיא צריכה להנהיג בניה דרך הישר שיעשו רצון המלך. ועל שלא הנהיגה את אלו שבעת המלכים בדר הישר ולא הכתה אותם נטו לצד שמאל ושלט השמאל על הימין והלכה עמהם בגלות ז"ש אומללה יולדת שבעה כל אותם שהחטיאו נמצאים בכל אדם, ועליו לבדוק בתוכו לוייסר אותם.

קעז הראשון שהיה בהם ירבעם העיר בעולם לצד שמאל ועשה ב עגלים כי עגל הוא מצד השור שהוא בשמאל ובעבודתו אליהם הגביר צד השמאל על ימין, היו שנים הוא כי סוד ב כוחות שבשמאל היי זכר ונקבה דשמאל, בא ממנו מהשור אז התחילה הלבנה שהיא המלכות להתמעט עד שהתמלאו אלו שבעת המלכים מצד שמאל. כיון שבא הושע בן אלא שהוא השביעי התמעטה הלבנה וישראל הגלו והשכינה עמהם כלומר אין להם כוח להתחבר להשם

קעח מהו הטעם של המספר שבעה, משום שכנסת ישראל שהיא המלכות בשבע ספירות חג"ת נהי"מ היא עולה ובשבע ספירות היא יורדת בשבעה נשלמת ובשבעה נפגמת. בשבעה נשלמת כמו שהעמדנו בסוד האמונה שהצדיקים הנאחזים בה הם אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן דוד בסוד האוזפיזין בסוכות בצילה דמהמנותא כוח האמונה ובעזרת תכונות נפשיות אלו ניתן לבנות את הצלם שהם כנגד ז ספירות שבה, בשבעה נפגמת אלו ז בתי דינים שעבדו ע.ז וגלתה המלכות מארץ הקדושה. בתי הדינים הם העיוותים הנפשיים שדן את תפיסת העולם שלא בדרך הישר, אל בדרך של מקבל לעצמו. ממילא לאחר הצמצום בכלל לא ניתן לקבל, אך הרשעים ממשיכים לנסות. ירבעם בן נבט ידע תורה יותר מכל חכמי ישראל שהיו כנגדו כעשבי השדה, אך ידיעה שכלית בלבד לא מועילה ומסוכנת מאד, כשאין השבה אל הלב בקשר של אמונה

קעט כי י"ב בנים רשעים היו להם לאלו ז בתי דין ואז נשברו כנגדם אלו י"ב סומכים של המלכות למעלה שהם י"ב שבטים שמסביב לשכינה שה"ס ד של המרכבה שכל אחד מהם כלול מג' קווים והם י"ב וישראל הלכו בגלות, אלא לשבט הודה חיכו לו עד עשרה מלכים מרחבעם עד יהויכין הם עשרה מלכים.

קפ עד שהיו בירושלים של מטה עשרה מלכים רשעים לא נחרבה ולא הסתלק הקב"ה ממנה ומירושלים של מעלה שהי ספירה עשירית שנק ג"כ שביעית היי מלכות ואלו הם עשרה מלכים שלמטה, רחבעם אביה יהורם אחיהו אחז מנשה אמון יהואחז יהויקים יהויכין וכשהעשירי מהם היה רע ולא נתדבק בתורה, אז נתן מקום לצד השמאל לשלוט עליו ועל ירושלים והסתלקה השכינה וישראל שהיו בירושלים גלו. וע"כ כתוב אוי לנו כי פנה היום שנעלם הגילוי זהו חסד עליון שנק יום כי ינטו צללי ערב זהו סוד השמאל שהתחיל לשלוט כי מכאן מערב בא כח לצד שמאל.

על האדם להיות עירני, כשרואה שחסדי השם נעלמים ממנו היי שמרגיש בנפשו שאינו קרוב להשם, ידע שהוא בגלות

קפא שלמה הוא באמצע בין צד ימין שהוא דוד אביו לבין שמאל שהם עשרה מלכים שמרחבעם בנו ולמטה. והחכמה שלו של שלמה התעלתה בסוד הימין בסוד האמונה יותר מכל בני העולם כי אמו למדה אותו ובימיו עמד הלבנה שהיא המלכות במילואה משום זה כתוב ויחכם מכל האדם כי נבנה בית המקדש גילוי לאור החכמה בזכות האמונה, החסד שה"ס המלכות הנק חכמה תתאה. חוכמת שלמה היא אמונית ולא מדעית, חוכמה הלב שיודע להראות את גדולת הקב"ה בעולם.

קפב ובסוף ימיו התחילה הלבנה שהיא המלכות להתמעט ואז כתוב ויעש שלמה הרע בעיני ה' ולא מילא אחרי ה' כדוד אביו שלמה, מידת היסוד שהשלום שלו, ניסה גם לתקן את צד שמאל של אומות העולם טרם השעה וניסה להתחכם בדרכי השם. לא מלא הוא בדיוק היי שלא השלים הכל מה שהיה לו להשלים אחר דוד שהוא מאלו ז עמודים שהגבירו הימין על השמאל ולא מילא שלמה את הלבנה אחרי ה' כדוד אביו אלא שהתמעטה

קפג משום זה אין אנו מונים את שלמה, לא עם אלו שבעה צדיקים עמודי העולם ולא עם אלו שמרדו באדונם היי עם עשרת המלכים, אלא הוא באמצע בין דוד שהוא מז' עמודי העולם שבימין לבין עשרת המלכים שהם מצד שמאל כי מצד הימין הוא שלם ומצד שמאל פגום עלינו לתקן את המקום הזה שעדיין פגום את מידת השלום. שלמה המלך שהשלום שלו לא השלים ופגם בצד השמאל.

קפד משום זה כתוב קרוע אקרא את הממלכה כי משום שהימין היה טוב והשמאל היה פגום היה צריך לקרוע הימין מהשמאל, זה סוד שהמלך קרע את בגד המלכות שלו כי המלה ממלכה שה"ס מלכות נאמרה על שלמה שהיא נק אם שלמה וזו היא בת שבע. ונתתיה לעבדך היי צד השמאל משום זה כתוב תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גברתה. עבד זה לא ניתנה לו המלכות אלא מכאן ז"ש ונתתיה לעבדך ואז התחילה השפחה לשלוט האמצעי שולט במקום המטרה שהיא דבקות בהשם.

קפה בתחילה כתוב קרוע ואחר כך אקרא, כי קרוע פירושו מעט שנקרע מעצמו משום שבאותה שעה התחילה הלבנה שהיא המלכות להתמעט ולאחר כך אקרע היי שהמלכות נעלמה בגלות. ועתיד הקב"ה להשיב השכינה למקומה ואת ישראל למקומם ולנקום מאלו שהם בצד השמאל שהצירו לישראל, ז"ש ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט, ועלו מושיעים היי צדיק שהוא יסוד וכנסת ישראל שהיא המלכות בהר ציון ה"ס הימין לשפוט את הר עשו הוא סוד השמאל.

בראשית זוהר חדש ע - עג שעור 24

קנז ע"ס אלו נחלקו ונמשכו מעשר אותיות עליונות של השם הקדוש הויה שבמילואו עשר אותיות, יוד הא ואו הא וכנגד זה בעזרה נברא העולם שהוציא כחותיו בעשרה מאמרות. שמו סתום ואינו מפורש עשרה על חמשה, חמשה על עשרה ששה על חמשה חמשה על ששה, ברוך הוא ברוך שמו לעולם ולעלמי עולמין אמן ואמן.

כי י דהויה ה"ס או"א עלאין שהם חסדים מכוסים מחכמה ואות ה דהויה ה"ס ישסו"ת שבהם החכמה מגולה. ועד"ז ו דהויה היא ז"א שמאיר בחסדים מכוסים מחכמה. ה דהויה היא המלכות שבה מתגלה החכמה והתבאר עד כאן שבשעת הזווג מתגברת השפעת החסדים על הארת החכמה. וכאן משמיענו שעכ"ז י והו שהם בהארת חסדים מכוסים מקבלים גם כן הארה מהחמה שבאות ה עלאה ואות ה תתאה בעת זווגם. כי הזכרים שהם י ו סתומים מחכמה מתגברים על הנקבות וע"כ אין הארת החכמה מפורשת בהשם. עם כל זה מקבלים גם הזכרים הארה מהארת החכמה שבנקבות, עשר על חמש י דהויה שהיא או"א מאירה לאות ה דהויה שהיא ישסו"ת את החסדים המכוסים באות י וגם חמש על עשר שאות ה דהויה שהיא ישסו"ת מאירה ג"כ מהחכמה שבה אל י ועד"ז שש על חמש שהוא ו שהיא ז"א מאירה אל ה תתאה דהויה שהיא המלכות. את החסדים המכוסים שבאות ו וגם חמש על שש שגם ה תתאה שהיא המלכות מאירה מהחכמה שבה אל ו שהיא ז"א אלא שעיקר השליטה הוא אל הזכרים שהם י ו וע"כ שמיה סתים פריש ולא הוה.

רקיע השמים

הרקיע לא בא רק להבדיל, אלא ללמד לאדם לדעת לחבר, שזו תנועת הנפש החשובה. ​​ הרקיע הוא ההתפשטות של האור/השפע.

קנח ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים זהו ו שהיא אות הנק שמים שהיא ז"א. רקיע השמים היי כי התפשטת מז"א התפשטות אחד להאיר אל הארץ שהיא המלכות ולהשקות יבשה ההיא שמטרם שהתחברה המלכות עם ז"א היא נק יבשה, והתפשטות הזו היא רקיע השמים. שואל מיהו רקיע השמים, ומשיב, זו היא התפשטות שהתפשטתה מאות ו שהיא ז"א כעין ג היי ג קווים ימין שמאל אמצע. זו היא התפשטות מאות ו להאיר ולהשקות את הארץ כמו שנאמר יהי מארת ברקיע השמים להאיר על הארץ הרקיע הוא התשתית הכללית, ​​ ששם יש מאורות שדרך הרקיע מאירים על הארץ.

קנט את ו דיוקנא, האות ו שמורה על ז"א בעת הזווג עם המלכות, צורה זו נשללת מכל הבחינות של ימין ושמאל שאינם נראים בו כלל מכל אלו צדדים האחרים חוץ מהתפשטות הגוף שהוא קו אמצעי בלבד, בלי זרועות שהן ימין ושמאל הנק חסד וגבורה ובלי עמודים שהם ימין ושמאל הנק נצח והוד. ו עומדת כך בסוד השם הקדוש הויה באופן שתהיה מוכנה להשפיע אל הנוקבא למטה שהיא המלכות היי ה תתאה דהויה. וו מציינת את ההארה עצמה שהיא בקו אמצעי שמתפשט בלי עניין של התגברות שבה צריכים ג קווים.

קס ואע"פ שצדדים האחרים האלו שהם חו"ג נו"ה נרשמים בה שהרי ו כוללת חג"ת נה"י יש כאן סוד הסודות לאלו היודעים את סודות האמונה, לדעת באיזה זמן אני מדבר על המלכות הזו היא א ובאיזה זמן היא ו כלומר מתי נק ז"א בשם א ומתי הוא ​​ נק בשם ו

מפני שרואים בצורת א שהיא וו עם שתי זרועות. אומר שהסוד הוא לדעת מתי ההתפשטות באה בלי שניכרים בה ב קווים, ומתי יש בה ג קווים.

כשמלכות עולה לבינה, היי צמצום ב' אז כשהמלכות עולה לבינה מחלקת בין רצון להשפיע לרצון לקבל אז וו זו נקראת אצלו א שיצאו ממנה זרועות, שנעשתה האות ו פרסה, ויצאו רצונות להשפיע ורצונות לקבל, היי ימין ושמאל ובכח ירידת העליון לתחתון, יכול התחתון לעלות ולחבר. ידע הנברא מה לרצות כדי להתחבר, לאחר שהעליון מדבר אליו דרך התורה ודרך המציאות.

כאשר לא נשמעים להוראות העליון הרקיע מפריד, וכאשר משיבים אל הלב בעיקר בלימוד ויישום פנימיות התורה, אז הרקיע מחבר. יש ללמוד את הסודות הקבלה העליונים היורדים ומתפשטים אלינו, ואז להתגבר ולבחור לעלות אליהם ולהתחבר לפי חוקי העליון. ​​ 

קסא בזמן שז"א עומד להורות סודות האמונה וללמד היחוד בסוד השם הקדוש לכל העולם אז הוא עומד בסוד א שב' ידין שבה הן ימין ושמאל והקו שבאמצע היודין ו קו אמצעי ונק אלף, להסתכל שראשית הכל הוא ללמוד אמונת היחוד של הקב"ה. כי אלף פירושו לימוד מלשון ואאלפך חכמה וע"כ היא עומדת בראש כל האותיות כי האדם לא בא לעולם אלא ללמוד ולדעת את אדונו לכן העסק בתורה, ובעיקר בפנימיותה, מלמד את האדם לדעת את אדונו, והיא עומדת בצורתה שהיא צורת ג קווים. לעיני הכל ואומרת אלף היי למוד, חכמה האמונה של אדונך היי רק בשיעור הכתוב ולמקצה השמים עד קצה השמים שה"ס ז"א אבל למעלה מז"א אין שם השגה ולא שייך שם למוד. אלא לקבל באמונה. לא ניתן לדעת את עצמותו, אך כן ניתן לדעת מז"א למטה, ממעשיך הכרנוך.

קסב ועל כן נרשם בה בא' צורות ימי בראשית היי ג קווים שה"ס חג"ת דז"א הק ימי בראשית היי ימים הראשונים. שראוי לאדם לשאול ולדעת שכתוב כי שאל נא לימים ראשונים. אבל למעלה מז"א שה"ס ג"ר סתרי תורה אין שם השגה ואינו ראוי לשאול ולדעת בהן שאלה היא חיסרון, ג"ר הוא שלמות. לכן יש לקבלם כאמונה. ושאלה הראשונה היא זו, שידע אדם את אדונו שזו היא ראשית הכל ואז הוא ז"א בסוד א הראשית העומדת לכל האותיות.

צריך אדם לבדוק עצמו, מה השם רוצה ממנו, וכיצד יכול הוא לעשות רצונו יתברך.

קסג ובשעה שז"א עומד להזדווג עם הנוקבא שהיא המלכות בסוד השם הקדוש שה"ס ו דהויה הוא עומד בסוד ו ונשלל בשעת הזיווג מכל בחינות ימין ושמאל, ואין נראה בו רק הגוף בלבד שהוא קו אמצעי והכל מתקשר בנוקבא שהיא מלכות, כלומר שימין ושמאל שבו מתקשרות במלכות. זרוע אחת שמאלו הוא תחת ראש המלכות ואחת ימינו מחבקת את המלכות ימין ושמאל שבו מתקשרות במלכות בשעת הזיווג. זרועו תחת ראשי זו השלמת כלים, שמעוררת השתוקקות בנוקבה ונותן לה מקום של הרגש עצמי, ולאחר מכן באים לזיווג, ואז הימין נותן את כח החסדים, ואז הזיווג.

קסד ועל כן הברכים שהם נצח והוד ואותם ג קווים חג"ת שברקיע אינם נראים באות ו כי כולם נסתמים בו בסתימה בסוד הסודות ונראים שהם ו בלבד רק התפשטות למלכות ודומים כמו שנשללו מכל בחינות ימין ושמאל שבהם ואז ז"א מוכן ומתקשר להשפיע אל הנוקבא שהיא המלכות. וע"כ האות ו שבשם הקדוש מוכנה שכל הו"ק חג"ת נה"י יתראו בבחינתו. ה אחרונה דהויה שהיא המלכות המקבלת מהאות ו נמצאת שלמה ומלאה כמו שראוי לה. אשרי הוא חלקו של מי שנכנס בחכמה ויצא בשלום ויודע האורחות והשבילים בסוד האמונה לדעת את אדונו אשרי הוא בעולם הזה ובבא

בראשית זוהר חדש סז - סט שעור 23

עשר ספירות בלימה

ספירת ההוד שבמלכות נשלטת בעזרת אות ה תחתונה משם הויה. ספירה זו מתחלקת לימין ושמאל, שני חצאי גוף, עם שליטה לסירוגין. בזמן קטנות שולט הימין, ובזמן גדלות קם השמאל לשלוט, אך כאן לא ניתן לקבל את האור.

ספירת היסוד טיבעה חסדים, היסוד הוא צדיק אליו צריך לכוון את הלב דרך קו אמצעי, כדי לזכות לחיבור עם העליון במחויבות של ברית. היסוד מאיר חסדים על כל מצוות עשה השייכות לברית, ואת השמירה במצוות לא תעשה.

עיקר ספירת המלכות, ליבו של האדם, צריך הכנה בכדי לקבל את האור, בתנאי שמוותר על האור ובא בביטול מוחלט לצדיק, ליסוד תוך שמירה על הברית. המלכות, יהודה חייב לבוא בהכנעה גמורה ליוסף, צדיק יסוד עולם.

חבור לעליון אפשרי כשפועלים רצון להשפיע לכלל, ואין חיבור כשפועלים את הרצון לקבל הנאה לפרטיות.

על האדם לבנות את ליבו בהתאם לספירות המלכות, ולזכור היטב שבזמן תיקון ישנו הסתר וצריכים לפעול חסדים, ורק בגמר תיקון ניתן יהיה לזכות בגילוי בחינת: גַּל-עֵינַי וְאַבִּיטָה- נִפְלָאוֹת, מִתּוֹרָתֶךָ.

קנד ביאור ספירה ח שהיא ספירת ההוד שבמלכות הוציא על הסבה של ספר השמיני רושם ככב אחד היי רשימה אחת בלבד הוא על ארבע וארבע עליו שולטים אחד באחד וזה קם ויורד, מאחד הם תלוים מאחד נבראו. קדוש הוא עליון הוא הוא הוה הוא אחד. רשם בו אות ה עילתא פירושו סבה כמו עלת העלות.

הסבה ליציאת קו ימין היא עלית המלכות לבינה והסבה לקו שמאל היא יציאת המלכות מהבינה למקומה, ואין להאריך כאן כשמלכות עלתה לבינה אח"פ ירדו מהמדרגה ונשארו רק גלגלתא ועינים שהיו קו ימין. לאחר מכן שהמלכות ירדה חזרה חזרו האח"פ לצד שמאל במדרגה ​​ וז"ש שעל הסבה לספר השמיני שהיא הוד הוציא רושם ככב אחד שהיא מלכות הוציא מהבינה ואז יצא קו שמאל, שלא היתה כאן פעולת ההוצאה ממש אלא רק רשימה מפעולה זו, כי פעולת הוצאת המלכות מבינה נעשתה בקו שמאל שלמעלה מפרסא וכאן לקו שמאל שלמטה מפרסא נמשכת רק רשימה מפעולה זו.

הנה יש ב בחינות בימין ושמאל. א זה בצד ימין וזה בצד שמאל. ב הצד ימין נבחן שהוא למעלה וצד השמאל נבחן שהוא למטה. וכבר התבאר לעיל בדבור הסמוך, שאחר שנכללו ימין ושמאל ע"י קו אמצעי נעשו ימין ושמאל בנצח וימין ושמאל בהוד. גם התבאר שם שכל צד כולל ארבע בחינות שהם ג קווים ומלכות המקבלת אותם. נמצא שיש ארבע בחינות בימין שבהוד וארבע בחינות בשמאל שבהוד. וז"ש הוא על ארבע היי צד השמאל שבהוד כלול מארבע בחינות, ג קווים ומלכות המקבלתם. ארבע עלוי היינו ארב בחינות שבימין דהוד, שהם למעלה מהשמאל שבו וע"כ אמר ארבע עלוי ואלו ימין ושמאל, שליט חד בחד ששולטים זה בזה פעם שולט הימין על השמאל ופעם שולט השמאל על הימין על דרך שהתבאר בימין ושמאל דנצח. כשישנה שליטת השמאל הבחינה נק עומד, וכשימין שולט נק יושב.

הארת הימין ג"ר וז"ש דא קאים אם השמאל שולט הוא קם היי שממשיך ג"ר כי קימה רומזת לג"ר דא יתיב, אם הימין שולט הוא יושב היי שמאיר רק הארת ו"ק כי ישיבה רומזת לו"ק והטעם הוא כי היושב אינו משמש בכלים דנה"י שלו והחסד נה"י דכלים חסר ג"ר דאורות. חברו עוזב אורותיו ועוזב שליטתו, כשהשמאל מאיר מאיר ממטה למעלה כשהימין מאיר, מאיר ממעלה למטה ועם כל זה שניהם תלוים בקו אמצעי שניהם מתמעטים ע"י קו אמצעי כי הם ימין ושאל דשמאל והשמאל המעט ע"י קו אמצעי כי ה מורה על דינים דפרסא ומסך שהם נמתקים בספירת ההוד כמ"ש

קנה ספירה ט היסוד שטח על זיו העליון ספר תשיעי זה ואינו נראה נסתר ברמ"ח עולמות ההולכים בו. שקול בצלם של בעל הרשימה דחמש רוכבים על חמש שהוא המלך. שלאו רמ"ח עולמות משמשים אותו יורד ביום המאיר ועלה בלילה שנחשך רשם עליו ג אותיות נתן עליו אות י

רוצה לבאר כאן שהארת היסוד היא רק בחסדים ולא בחכמה, היי בשעת הזווג שהיסוד מאיר בזיו העליון אז אינו מאיר בחכמה שה"ס ראיה אלא שהוא נסתר בהארת החסדים כי הת"ת כולל תרי"ג עולמות רמ"ח בימין שה"ס חסדים וה"ס רמ"ח מצוות עשה. ושס"ה בשמאל שה"ס הארת חכמה וה"ס שס"ה לא תעשה ואלו רמ"ח עולמות שה"ס חסדים מאירים בעת זווג ביסוד. והיסוד מסתתר מהחכמה, שהיסוד שקול בצלם הת"ת שהוא בעל הרשימה שחמש ספירות כח"ב חו"ג מאירים בו בחמש ספירות תנהי"מ כי היסוד שקול ושווה לספירת הת"ת שהת"ת הוא המלך שרמ"ח עלמין משמשים בו. ושלא בשעת הזווג כשיש חכמה ביסוד אז הוא בחינת לילה שאינו יכול לפעול את החכמה שבשעת הזווג שאז הוא בחינת יום, המאיר שבו שוטים החסדים אז הוא יורד ומאיר לתחתונים וכששולטת בו הארת החכמה היי שלא בשעת הזווג הוא בחינת לילה ושהוא חשך מחמת חסרון החדים, והוא מסתלק מהתחתונים ואינו מאיר, היי שג' קווים מאירים בו ביסוד היי גם הארת חכמה אלא שהחסדים שולטים בו, כי סוד י רומזת על אות ברית שהיא הארת היסוד. הארת היסוד באה בעיקר לייצג את החסד והזיווג ובלילה כשאין זיווג היא חכמה בלי חסדים

קנו ביאור ספירה י שהיא ספירת המלכות דמלכות הוציא מסוד י"ח אלפים שהוא יסוד. ספר עשירי שהוא מלכות שעשר אותיות בשם שנחקק בעשרה ושולט בעשרה. כשהגיע להזדעזע בח"י עולמות ארבעה באים הולכים עליה עשרה בעשרה רוכבים עליה טבעות הטבעות מתאחדות ממנה הוא ואשתו אחד הם.

עיקר המלכות נבנית תמיד מהארת החכמה שבשמאל, אלא אז במצב השלמת כלים נחשבת לבחינת אחורים שאינה מאירה. וע"כ היא מתקנת אח"כ להזדווג עם ז"א ולהאיר בחסדים כמוהו ואז היא בבחינת פנים לאחר שמיעטה עצמה לפני היסוד, יכולה לקבל ממנו החסדים כהכנה לזיווג. וכשיסוד דז"א משפיע לה חכמה הוא נק ח"י אלפים כי שם היסוד הוא ח"י כי אינו חי אלא בעת ההשפעה והחכמה מכונה אלפין בסו"ה ואאלפך חכמה. וכשהיסוד דז"א משפיע חסדים הוא מכונה ח"י עלמין. ח"י הוא שם היסוד כנ"ל ונק עלמין מלשון העלם מפני שנעלמת בו הארת החכמה.

מהשפעת החכמה שביסוד דז"א מעביר אל המלכות מבחינת שמאל דבינה שאז נק ח"י אלפין, הוציא ספר עשרה שהוא מלכות שנכללת מעשר אותיות שהן ע"ס. כי המלכות נק שם וכשמקבלת חכמה הוא בעשר ספירות דאחורים וז"ש בשמא, היי במלכות כי כלים דאחוריים מכונים חקיקה בעשרה בע"ס. ואז המלכות שולטת בע"ס שלה כי הארת החכמה נבחנת לשליטת המלכות. וכל זה הוא לבנין המלכות. כשמגיע זמן הזווג המכונה ביטוש וזעזוע היי לקבל מהשפעת החסדים שביסוד ז"א שאז נק ח"י עלמין. ארבע שהם ג קווים ומלכות דז"א הנק חגת"ם באים והולכים עליה, כלומר שמשפיעים לה חסדים כי השפעת החסדים מכונה הליכה. שעשר הספירות דז"א רוכבות על ע"ס דמלכות. רוכבות פירושו שולטות כי מי שרוכב שליט. זה מורה שאין שום שליטה להארת החכמה הנמצאת בע"ס של המלכות ורק החסדים דע"ס דז"א הם השולטים ואז נבחנת המלכות לנקודה אמצעית משום שהיא כולה תחת שליטת קו אמצעי שהוא ז"א והמדרגות הנמשכות מהנקודה האמצעית נק טבעות משום שמסובבות וסוגרות המדרגה שלא תקבל אלא חסדים בלבד. שמשליטת עשרה דז"א על עשה של המלכות מתאחדות כל המדרגות המכונות עזקאן דעזקאן שמשם לוקחים כחם. שז"א ואשתו המלכות הם אחד, כלומר שאין היכר לצורת המלכות אלא כולה נכללת בז"א.

בראשית זוהר חדש סד - סו שעור 22

עשר ספירות בלימה

ספירה שישית, תפארת היא קו אמצעי שממעט השמאל ומכליל גם את הימין בתוכו. בקו זה פועל מסך שבתחילה דוחה את האור של קו שמאל ע"י מנעולא, ופועל את כח הימין של החסדים.

קנב ספירה ו שהיא ספירת הת"ת שבמלכות היי קו אמצעי הוציא בניצוצי אש על ספר השישי שהוא ת"ת שני צדדים שהם ימין ושמאל. כי קו אמצעי כולל בתוכו את קו הימין ואת השמאל, צד אחד שהוא קו ימין מעורר גבורות, צד אחד שהוא קו שמאל. יש בו רוח חכמה הבהיר וזיו האור ההוא של קו אמצעי משתטח לג' פנים שלו שהם פני אריה שור נשר, שה"ס חג"ת כי קו אמצעי מתקן החסד והגבורה שלמעלה ממנו. ונמצא מתפשט לכל ג הקווים. וזיו צדדיו היי של ג הקווים חג"ת מקיים לשלש ספירות שלמטה שהם נה"י רשומים ארבע בארבע אחד כנגד אחד שולט אחד רוכב שתי אותיות רשומות באחד ונתן עליו אות ו מרחיש פירושו מעורר מלשון רחש לבי דבר טוב

ספר השישי הוא ספירת ת"ת שהיא קו אצעי שבכח המסך דחיריק שבו ממעט קו שמאל ומיחד אותו עם הימין שעי"ז שניהם יכולים להאיר. ומסך דחיריק הזה נבחן שזיקוין דנור משום שממעט קו השמאל מג"ר דחכמה ומתוך שקו אמצעי תקן ב הקווים ימין ושמאל הוא כולל אותם בתוכו. משום שכן מה שהתחתום גורם להאיר בעליון זוכה בו גם התחתון וכבר ידעת שגילוי החסדים הוא בימין והחכמה בשמאל. השמאל מבקש ג"ר דחכמה והימין השפעה.

קו אמצעי שהו א ספר שישי הוציא ותקן על זיקין דנור שהוא המסך דחיריק שהם ימין ושמאל ומפרש שצד ימין שבו אור החסדים מעורר גבורות כלומר שבו נתקן המסך דחיריק לשמור על החסדים שבו שלא יתבטלו מכח קו שמאל שבו מתגלה החכמה הבהירה. שהם פני אריה פני שור, נשר שהם חג"ת כי הזין והתקון של קו אמצעי מגיע לשלשתם שהם נה"י כי מהחג"ת יוצאים ג קווים נה"י.

ונודע שאין מרכבה פחותה מארבע שהם ג קווים ומלכות המקבלת אותם. וכיון שיש בקו אמצעי שני אורות חסדים וחכמה ע"כ הוצרך לב' מרכבות, מרכבה אחת על אור החסדים ומרכבה אחת על אור החכמה וז"ש ארבע בארבע רשימין שרשומים בספר השישי ב מרכבות שבכל אחת ארבע ארבע על המשכת החסדים וארבע על המשכת החכמה, שע"י המרכבות שולט אחד כנגד אחד כלומר שיש מציאות לב' מיני האורות לאור החסדים ולאור החכמה. אבל אור אחד רוכב על ב המרכבות היי רק אור החסדים בלבד. וע"כ תרי אתוון שהם ימין ושמאל שבהם ב אורות חכמה וחסדים ששניהם רשומים באור אחד שהוא אור דחסדים כי זה הכלל, שהרוכב על המרכבות הוא השולט במרכבות וכיון שרק אור החסדים הוא הרוכב על ב המרכבתו ע"כ הוא השולט. כי ו מורה על הארתו ממעלה למטה שע"כ יש לה רגל ולא כמו י שאין לה רגל המורה שאין הארתה נמשכת למטה ולפיכך כיון שבספר השישי שולט רק אור החסדים לכן אורו נמשך ממעלה למטה ועל כן נתן עליו אות ו שהארתה נמשכת עד למטה. השאלה מי מנהיג את המרכבה הבונה את הקו האמצעי האם האמונה כפי שצריך, או הדעת. השליטה מתאפשרת ע"י עדיפות ההחשבה של ​​ הקו ימין, וכאשר עושים בירור מחשבתי בדברים עליונים ומופשטים, יש לבחור בהבנה אֳמוּנִית.

קנג ביאור ספירה ז שהיא ספירת נצח שבמלכות. שטח על הזיו של ספר שביעי שהוא נצח. תוקף בלי כלום, שליטת הבירור והסערה שהיא רפואה הם תכשיטים בשביעי וסוגרים על השביעית. מתנהגים ואינם נוסעים. נוסעים ואינם הולכים. הולכים ואינם נמצאים, נמצאים ואינם נבראים, נבראו ואינם ממשיים. עליונים ותחתונים יורדים ועולים שלשה רוכבים, ארבעה רשומים והוחזרו לאחד. אחד הוא מכח שביל ההוא השורה עליו ונתן עליו אות ד. הורמני פירושו שליטה מלשון הרמנא, ברירי מלשון בירור. כי על יקום סערה מתרגם יקום עלעולא קואנריתא פירושו רפואה. קוזימטין מלשון תכשיטים, בלימין פירושו סוגרים מלשון בלום פיך.

הגבול וכח הדין שנעשה באמצע המדרגה המכונה פרסא מחמת עלית המלכות לבינה נשאר בתקפו שלא תהיה שבירה נשארים אח"פ דעליה, גם בעת גדלות, אע"פ שאז כבר חזרה וירדה המלכות מבינה. שתקון זה מתחבר עם כח המסך דחיריק שבקו אמצעי ומסייע אותו להגדיל את קו הימין ולמעט את קו השמאל מקום הפעולה הוא בימין למעלה מפרסא שעי"ז נכנע קו שמאל והחכמה דשמאל מתיחדת עם החסדים שבימין וכח הדין הזה שנשאר בפרסא שולט בעיקר ממנו ​​ ולמטה היי על ג קווים ומלכות שלמטה מפרסא הנק נה"ים כי היא מבדלת בין עליונים שלמעלה מפרסא ובין התחתונים שלמטה מפרסא אח"פ דעליה מאפשר לימין לשלוט על שמאל כמו בקו ימין שבת"ת שלמעלה מפרסא, אור שצד ימין מרחיש גבורה שפירושו שכח הדין של המסך נתקן בקו ימין כדי להגדיל מעלת החסדים שבו על החכמה שבשמאל, אף כך בקו ימין שלמטה מפרסא שהוא ספירת הנצח נתקן בו כח הדין כדי להגדיל החסדים שבו ולמעט את החכמה דשמאל כדי שיתחדו שניהם.

ששטח על הנצח תוקף הדין שבפרסא כדי להגדיל החסדים שבו ונבחן שכח הדין הזה שבפרסא השולט על הנצח הוא תוקפא דבלי כלום לכאורה שיש פרסא וכח הדין תחתיה אז צריכה הייתה הפרסא שלוט על הנצח, שהרי כבר ירדה המלכות מהבינה, וא"כ היה צריך הפרסא להתבטל ועכ"ז נשאר כח הדין קיים כדי שיגדיל כח הימין על השמאל. כלומר שמברר עדיפות החסדים שבימין על החכמה שבשמאל כי כח הדין הזה אינו פוגם כלל את הימין אלא להיפך, שמרבה אותו מגדילו, אבל את השמאל הוא מעט מהג"ר דחכמה. שאפילו על קו השמאל הוא סערה היי דין לרפואה היי כדי ליחדו עם החסדים שבימין שעי"ז הוא מתרפא מהחשכות שהיו לו מקודם לכן. ונמצא שכח הדין הזה הוא תכשיטים בספירת הנצח, מיפה אותו ומגדילו וסוגרים את השביעית שלא תאיר, שמלכות נגנזא ברדל"א ומשמשת לדחות ממטה למעלה היי את המלכת המכונה שביעית כי כח הדין הזה סוגר הארת החכמה המתגלה במלכות שלא תאיר רק ממטה למעלה ולא ממעלה למטה. ומה שאומר זה דוקא על המלכות ולא על קו שמאל הוא מפני שעיקר גילוי החכמה הוא במלכות לפיכך נראה בה כל כחו לסגור החכמה שלא תתפשט ממעלה למטה מטעם שמלכות נגנזה ברדלא.

ויש לדעת שאע"פ שנצח והוד שהם ימין ושמאל שלמטה מפרסא נכללים זה מזה על ידי קו אמצעי שהוא יסוד. אין הפירוש שהימין קבל צורת השמאל וכן שהשמאל קבל צורת הימין, אלא צורות הימין והשמאל נשארים נבדלים זה מזה כמקודם התכללותם, שהיין מאיר בחסדים שהוא הארת ו"ק ואינו מקבל חכמה. השמאל מאיר בהארת חכמה שהוא ג"ר אלא ענין התכללותם של ימין ושמאל זה בזה שנעשה על ידי קו אמצעי הפירוש שנעשה ב קווים ימין ושמאל בימין היי ימין ושמאל שבנצח. וכן נעשו ב קוים ימין ושמאל בהוד, והם מחליפים שליטתם שפעם שולט הימין דנצח כדרכו בהארת ו"ק ופעם שולט השמאל שבנצח כדרכו בהארת החכמה ועד"ז בימין ושמאל בהוד נצח עצמו מקבל שתי שליטות של ימין ושמאל שבתוכו ושליטה של ימין ושמאל שבשמאל.

ונודע שאין גילוי חכמה אלא בזמן נסיעה לפיכך נבחנת הנסיעה להארת ג"ר וכל זה אם נוסע בכח עצמו, אבל אם מתנהג ע"י אחרים נחשב כו"ק. וכן אם הולך ברגליו היי בזמן ששוט קו ימין בנצח, מתנהגים הימין והשמאל דנצח ע"י העליון שהיא הארת ו"ק ואינם נוסעים מכח עצמם שהיא הארת ג"ר. ובשעה שולט קו השמאל בנצח שהימין ושמאל דנצח להיותם שניהם תחת שליטת השמאל, הם נוסעים שפירושו שמאירים בהארת ג"ר ואינם הולכים שהיא הארת ו"ק.

ב הבחינות שבהליכה, שבשעה שההולך נסמך על הימין, אע"פ שהולכים אין הדינים נמצאים שם כלל כי אין הדינים נאחזים באור הימין, ובשעה שההולך נסמך על השמאל אז כבר נמצאים הדינים אבל אינם ממעטים האור כי אור ההליכה בכללו הוא אור החסדים והארת ו"ק שאין הדינים שולטים בו למעט אותו.

כי אין הדינים שולטים אלא בהארת חכמה ולא בחסדים כי על החסדים לא היה צמצום כלל. אמנם בהארת ג"ר היי בנסיעה ששם נמצא כח הדין הטמון בנצח שממעט הג"ר דחכמה שאין בדינים הללו שום ממשות מפני שבר ירדה המלכות מהבינה, שהדינים הללו הם תוקפא בלי כלום. ונודע שאור החסדים שבימין מאיר ממעלה למטה ואור החכמה שבמשאל אינו מאיר רק ממטה למעלה. שכששולט הימין הם יורדים היי שמאירים ממעלה למטה וכששולט השמאל הם עולם היי שמאירים רק ממטה למעלה.

ואלו יין ושמאל שבנצח, אין שהם ב קווים יין ושמאל ממשש אלא שניהם הם בחינת קו ימין ורק מטעם התכללות עם השמאל נרשם בהכרח גם מהשמאל, אבל חוץ מזה כל קו שבג' קווים נכלל בעצמו מכל ג קווים. וז"ש תלת רביבין ג קווים רוכבים על הנצח להיותו כלול מכל נה"י ואם נחשוב גם המלכות המקבלת אותם יש ארבעה שהם נהי"מ וז"ש ארבע רשימין שאלו הג' רשומים בארבע עם המלכות המקבלתם וכל אלו חד אתחזרו, היי שהוחזרו תחת השליטה של הימין בלבד שהוא חסדים. חד הוא וע"כ הוא בשליטת אור אחד שהוא חסדים, משום דחילא דחד שביל שהוא כח הדין המתוקן בנצח הנק שביל, דשארי עלוי שהוא מתוקן בנצח.

ויש ב בחינות דינים. א הם דיני השמאל בלי ימין שהם דלות וחשך משום שהחכמה דשמאל אינה יכולה להאיר בלי התכללות בהארת החסדים שבימין, והם מרומזים באות ד שהיא לשון דלות וחכך. ב הם דיני הימין שהם הדינים שבמסך שבפרסא והם מרומזים באות ה הרומזת על הדינים שבנקודה אמצעית. ודיני השמאל ממותקים ע"י התכללותם בימין, וז"ש ושוי עלוי את ד שעל ספירת הנצח שהוא ימין, נתן האות ד כדי להמתיקה והאות ה הרומזת על דיני הימין, נתן להמתיקה בהוד שהוא שמאל כמ"ש בדבור שלאחר זה.

בראשית זוהר חדש נח - ס שעור 20

יהי מארת ברקיע השמים

מארת היא לשון קללה, זוהמה שהיא שאלת הרשע זו היא מה, שאינו שואל על עצמו, אלא שואל מה העבודה הזו לכם, ובכך מוציא עצמו מהכלל, מהאמונה.

אמונה צריכה להיות שלמה, ואילו הנחש, לשון ניחוש, מטיל בה ספק. בכך מפריד הוא בין המשפיע למקבל, בין השמש ללבנה, אשר החיבור ביניהם הוא אמוני.  ​​​​ 

המלכות היא האני של האדם, ורואים שכל החשבונות נעשים על ידו, ודרך האני הזה הוא כיצד הוא תופס את המציאות, כאשר מוטבע בו רצון לקבל, עליו הוא צריך להתגבר באמונה.

הנוצרים עושים חשבון לפי השמש, המוסלמים לפי הלבנה, ואין מדובר על חישוב זמן גשמי, אלא החשבון הוא נפשי, איזה חלק מהאמונה משיגים בכל זמן.

מה יצא לי מזה הוא חשבון של השמש, והחשבון של היהודי הוא השאלה כיצד להתחבר לכלל, לעליון. ולכן בכל מפגש עם המציאות בודק כיצד יכול הוא להתאמן, לרכוש אמונה מהמקרה.

​​ 

קמב יהי מארת ברקיע השמים, מארת חסר ו שמשמעו קללה, הוא בא לרבות ולכלול את הנחש הרע שניתנה לו אחיזה בקדושה שהטיל זוהמא ועשה פירוד שלא ישמש השמש בלבנה היי בין ז"א שנק שמש ובין המלכות שנק לבנה. מארת פירושו קללות וע"כ גרם בהסתה שלו לחטא עץ הדעת שהתקללה הארץ שכתוב ארורה האדמה בעבורך ומשום זה כתוב מארת בלי ו

קמג יהי מארת היי הלבנה שהיא המלכות. ברקיע השמים הוא השמש שהוא ז"א ושניהם כללם הכתוב בכלל אחד שנאמר יהי מארת ברקיע השמים, שיזדווגו ויאירו העולמות למעלה ולמטה כי חשבון הכל בלבנה.

ז"א מחזה ולמטה ה"ס חסדים מכוסים מחכמה חוץ מבשעת הזווג עם המלכות שאז ממשיך החכמה בשביל המלכות שלא יכולה לקבל בעצמה ואגב כך גם הוא מקבל וז"א מרויח אז הארת חכמה בשבילה. שאע"פ שהזווג הוא כדי שז"א שהוא עולם העליון ישפיע למלכות שהיא עולם תחתון, עכ"ז גם ז"א עצמו שהוא למעלה ג"כ מאיר ביותר מכח הזווג כאשר המלכות היא זו המושכת את הארה ובוודאי זוכה בה. היי בעולם העליון שהוא ז"א ובתחתון שהוא מלכות, שאם הארת הזווג לא היתה מגיעה רק למלכות בלבד היה צריך לומר יהי מארת ברקיע השמים להאיר בארץ שהי המלכות שנק ארץ. ולמה כתוב על הארץ, לרמז שגם העולם העליון שהוא על הארץ מקבל ג"כ מהארת הזווג. והוא משום דחושבן דכלא בלבנה, חשבון פירושו הארת חכמה והיא מאירה רק בלבנה לבדה אבל ז"א יו מאיר רק בחסדים. וע"כ בעת הזווג בסבת המלכות מאיר בחכמה גם הוא ונמצא גם ז"א מקבל מהארת הזווג.

קמד ר"ש אמר גימטריות וחשבון תקופות ועיבורים שה"ס המוחין דמספר וחשבון שהם מדרגות הארת החכמה הכל הוא בסוד הלבנה שהיא המלכות כי למעלה בז"א עין שם הארת החכמה. א"ל ר אלעזר, ולא שלמעלה ממלכות אין הארת חכמה, הרי כמה חשבונות עושים החברים. וכי כל אלו רק במלכות בלבד האם אין גם אהרה של ז"א. א"ל אינו כן אלא החשבון שה"ס הארת החכמה נמצא בלבנה שהיא המלכות לבדה ומשם נכנס האדם לדעת למעלה ממנה. כי בעת הזווג מאירה החכמה מהמלכות גם בז"א. א"ל לאתת כתוב חסר ו להורות שהוא לשון יחיד וסובב רק על הלבנה. א"ל הרי כתוב והיו שהוא לשון רבים. א"ל והיו אינו סובב על השמש והירח אלא על הויות המוחין ופירושו שכל הויות כולם של המוחין יהיו בה בלבנה כעגלה זו המעלה מכל, אבל חשבון הכל הוא בלבנה בלבדה אסקיפא פירושו עגלה המכוסה גג מלשון אסקפי של בת שבע. כל הזיווגים נעשים על המסך, ורק על המלכות אין מסך, אך רק המלכות, הלבנה יכולה לפעול את החשבון שהוא חלוקה וחיבור, לכן רק במלכות ניתן לפעול את החשבון.

קמה נקודה אחת שהיא א"א שהי התחלה למנות משם שהיא שורש לגילוי מוחין דמנין חשבון וע"כ נק א"א ראשית כי מה שמלפנים מאותה נקודה היי מה שלמעלה מא"א שהוא רישא דלא אתיידע ולא נודע ולה ניתן להתמנות חשבון מתחיל במקום בוא ישנו חיסרון להארת חכמה, והראשונה להרגיש בחסרון היא מדרגת ישסו"ת ולכן בה מתגלה חכמה כדי להשפיע למלכות. ויש נקודה שניה למעלה שהיא בינה הסתומה ולא נגלה כלל ולא נודעת היי ג"ר דבינה המלובשות באו"א עלאין ומשם מז"ת דבינה המלובשות בישסו"ת הוא התחלה למנות כל סתום ועמוק כי בישסו"ת מתגלה החכמה כדי להשפיע למלכות. ויש גם נקודה למטה שהיא מכלות שהיא מתגלית בחכמה ומשם היא התחלה לכל חשבון ולכל מנין כי בה מתגלים כל המוחין דהארת חכמה. כי א"א הוא שורש לחכמה היי חכמה סתימאה שבו, אבל נסתם ואינו מאיר אלא במקומו עצמו ולא למטה וישסו"ת שה"ס ז"ת דבינה עולים לראש א"א ומקבלים ממוחא סתימא אבל גם בהם אין החכמה מתגלה לצורך עצמם אלא כדי להשפיע למלכות ורק במלכות הוא מקום הגילוי של החכמה. לא רק לז"א יש חכמה אלא גם לז"ת דבינה

קמו ועל כלן כאן במלכות הוא המקום לכל התקופות והמטריות ועבורים וזמנים וחגים ושבתות שכל אלו ה"ס מוחין דהארת חכמה שאינם מתגלים אלא במלכות. וישראל הדבקים בקב"ה עושים חשבון ללבנה שהיא המלכות היי שממשיכים חכמה מהמלכות והם דבקים בה ומעלים אותה למעלה שכתוב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם החשבון הוא חשבון אמוני של התחתון ממטה למעלה, כמה אוכל להשפיע ולא חשבון לשמש כדי לבדוק כמה אוכל לחשבן. החשבון הוא לתבנית מחשבה כללית האם התבנית היא שלילית כמו אצל אומות העולם שבודקים מה אפשר לקבל. תבנית המחשבה היהודית של המלכות בודקת איזו אמונה ניתן לרכוש מחשבון זה. הלבנה שהיא בחינת חידוש, חודש וגם האמונה היא חידוש מתמשך ובלבנה מחפשים את הלובן העליון, החסד.

בראשית זוהר חדש נה - נז שעור 19

יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד

צריך האדם לראות שמקור האור מחוצה לו, בבינה. וכן ישנו תהליך בו הוא מעבד את האור ולהוליד מזה פירות בליבו ע"י קו אמצעי בלבד.

הבינה עושה פעולות, עליה נאמר תדשא הארץ דשא. על המלכות נאמר תוצא הארץ דשא. הכן יש סדר שבספירות העליונות חג"ת אין אפשרות לגילוי, אך אצלם נעשה העיבור והגילוי הוא במלכות.

כל דבר הנראה בחוץ הוא רק בכח, ועד שלא מתחברים לצד האדם אין אפשרות להוליד פרי בפועל.

קלז ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים זה הוא צד התחתון היי צד שמאל שהוא צד האחד שבסוד א היי י תחתונה שבה שהוא הצד הנק חשך וזה הוא מתחת השמים היי מתחת קו אמצעי שבאות א שה"ס ת"ת הנק שמים. כי מאותו הצד היי מקו אמעי נבדלו המים התחתונים שהם שמאל מצד האחר של המים שלמעלה שהוא ימין ונובעים בהמשכה של הסתר. כי קו אמצעי מיעט והסתיר האור דג"ר שבשמאל. השמאל רוצה ג"ר דחכמה אך אינו יכול לקבל אותו, שהמסך דקו אמצעי ממעט אותו ומאלץ את השמאל להתכופף לימין

קלח שואל, האור שנגנז באיזה מקום נגנז, ומשיב, הוא נגנז בסוד אות ו שהוא קו אמצעי שמיעט הג"ר דחכמה שבשמאל, וכשהוא נגנז הכל נגנזו היי כל אלו שנמשלו מצד שמאל נגנז אורם בסו"ה וימנע מרשעים אורם והצד האחר נגנז עמו שנלקח האור מהם. וע"כ כתוב מתחת השמים אל מקום אחד שמקום זה הוא הצד ימין שנשאר בתחילה, אחד בלי חברו בעת שנגנז אור השמאל. ומצד הימין כשנחלקו המים של שמאל, ונקוו בתוך הימין, אז נראתה היבשה מצד שמאל, כלומר שאז נראה ג"כ אור השמאל, אלא שנראה בבחינת יבשה מחמת הדינים שבו. שז"ס ותראה היבשה, שיראה ויתגלה האור שהוא יבשה מרוב הדינים. וז"ס הר ציות ירכתי צפון קרית מלך רב. כי מצד ההוא נראתה החכמה ונתגלתה, כי הכתוב מכנה לצד צפון שהוא השמאל בשם, קרית מלך רב. משום שמצד השמאל נראה ונתגלתה החכמה בבחינת ותראה היבשה. ומלך רב רומז על הארת החכמה שנק רב וגדול, אחר שנגנזו אלו ב הצדדים ימין ושמאל, היי שנכללו בקו אמצעי, חזר הכל להיות ו היי בשליטת החסדים והכל נסתם בתוכו ונעשה אור אחד. השמאל הוא רק פרט שהופך להיות חלק מהימין, הכלל. האות ו עשה בתחילה מחלוקת בין ימין ושמאל, אך גם חיבר בינהם, כלומר בתחילה הדגיש את ההבדל בינהם, להראות שהשמאל בלי האור הוא יבשה, כך הגוף צריך להתכופף לימין

תדשא הארץ דשא

קלט תדשא הארץ דשא פרושו התחברות מים עליונים עם מים תחתונים לעשות פירות. מים עליונים פרים ורבים ועושים פירות ומים תחתונים קוראים לעליונים לקבל מהם פירות כמו נקבה אל זכר כי מים עליונים זכרים ותחתונים נקבות.

ג ספירות חג"ת שלמעלה מחזה ה"ס מים עליונים והם זכרים שכל האורות מושפעים מהם. אבל מקום גילוי הארת החכמה בחסדים אינו בהם אלא בג' ספירות נה"י שמחזה ולמטה הנק מים תחתונים, להיותם למטה מפרסא שבמקום החזה. והם נקבות שכל מה שבהם הם מקבלים מהזכרים שהם מים עליונים חג"ת שלמעלה מחזה. ויש טעם ב למה שמים עליונים שהם חג"ת נק זכרים, שהוא משום שהאור שלהם מושפע ממעלה למטה להיותם בחינת ג"ר של הגוף החג"ת הם כנגד כח"ב. ומים תחתונים שהם נה"י הם נקבות משום שהם ו"ק של הגוף והאור שלהם מושפע ממטה למעלה שהארה זו ממטה למעלה נק אור נקבה שצריכה תיקון ומתוך שהארת החכמה אינה מתגלית רק ממטה למעלה, ע"כ אינה יכולה להתגלות במקום חג"ת ששם אור זכר שהוא ממעלה למטה, אלא במקום נה"י המאירים ממטה למעלה.

תדשא הארץ דשא, בא ע"י חיבור מים עליונים בתחתונים שהחג"ת שהשפיעו הפירות לנה"י כי מתוך שיש בפירות התכללות מהארת החכמה ע"כ אינם יכולים להתגלות במקום חג" אלא החג"ת משפיע אותם לנה"י והם מתגלים במקום נה"י כמו שבפרי ההזרעה באה מהזכר, שאינו יכול להתגלות אלא בצד הנקבה שהיא הצד המגלה כשהיא מתוקנת ממטה למעלה

קמ ר"ש אמר, כל זה הוא למעלה וגם למטה. א"ר יוסי, א"כ אלקים שאומר הכתוב מי הוא השם אלקים שבכתוב. אמר לו, אלקים סתם הוא אלקים חיים שלמעלה שהוא בינה ואם תאמר למטה, אלא למטה הוא תולדות, כש"א אלא תולדות השמים והארץ בהבראם. ואנו אומרים באות ה בראם כי כל התולדות יוצאים מחזה שהם חג"ת, הם אבות הכל והוא עושה המלאכה, וע"כ האר עושה תולדות כי היא מתעברת מהאבות שלמעלה מחזה כנקבה מהזכר.

ר"ש סבר שאור הימין הוא מים עליונים ואור שמאל הוא מים תחתונים, כי יש מים עליונים ותחתונים שהוא ימין ושמאל שלמעלה מחזה ויש מים עליונים ותחתונים שהם ימין ושמאל למטה מחזה הם מים תחתונים ונודע כי ג ספירות נק אלקים שהם בינה גבורה דז"א ​​ ומלכות.

וז"ש א"ר יוסי אם כך, שהזווג דמים עליונים ותחתונים נוהג ג"כ בימין ושמאל שלמטה מחזה, א"כ שכתוב ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא, מאן אלוקים, אם הוא בינה או ז"א או מלכות. א"ל אלקים סתם אלקים חיים לעילא, היי הבינה שנק אלקים היא שחיברה מים העליונים עם מים התחתונים אמנם החיבור מתגלה למטה אך נעשה למעלה, ואם תאמר שהוא למטה היי המלכות נק אלקים אינו כן אלא למטה היי המלכות היא תולדות, כלומר שיציאת התולדות שמים וארץ מיוחסות אליה ולא הפעולות. שהמלכות הוציא תולדות שמים וארץ, הינה שלמעלה נק אלקים הוא אבות הכל, כלומר שהבינה מאירה בחג"ת הנק אבות, היא הבינה עושה פעולות ועליה נאמר תדשא הארץ דשא שהיא פעולה. שהיא המלכות שמקומה בנה"י דז"א ועליה נאמר ותוצא הארץ דשא, שהיא קבלה הדשא מהבינה המאירה באבות שהם חג"ת והתעברה בהם ואח"כ הוציאה אותם לחוץ.

קמא ר"א אמר, כל הכוחות של מעשה בראשית היו גנוזים בכח בארץ שהיא המלכות ולא הוציאה הכוחות שהם התולדות שלה עד יום השישי שנאמר תוצא הארץ נפש חיה. ואם תאמר הרי כתוב גם ביום ג ותוצא הארץ דשא, אלא ביום ג הוציאה תקון הכחות להתישב בהם כראוי היי לגמור אותם כל צרכם ועוד הכל היה גנוז בה עד השעה שצריכה להוציא אותם שהוא ביום הששי. כי בתחילה כתוב והארץ הייתה תהו ובהו שהיתה ריקנית. אח"כ ביום ג שהאו ת"ת היי קו אמצעי נתקנה והתישבה בארץ שהיא המלכות ע"י קו אמצעי וקבלה זרע ודשאים ועשבים ואילנות כראוי שה"ס תולדות של מעשה בראשית והוציאה אותם אח"כ ביום הששי שה"ס יסוד. והמאורות שנעשו ביום ד גם כן לא שמש האור שלהם ביום רביעי אלא בשעה שצריך. מקור האור בבינה. החג"ת מעבדים את האור שיוצא בפועל במלכות, בנה"י

בראשית זוהר חדש נה - נז שעור 19

יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד

צריך האדם לראות שמקור האור מחוצה לו, בבינה. וכן ישנו תהליך בו הוא מעבד את האור ולהוליד מזה פירות בליבו ע"י קו אמצעי בלבד.

הבינה עושה פעולות, עליה נאמר תדשא הארץ דשא. על המלכות נאמר תוצא הארץ דשא. הכן יש סדר שבספירות העליונות חג"ת אין אפשרות לגילוי, אך אצלם נעשה העיבור והגילוי הוא במלכות.

כל דבר הנראה בחוץ הוא רק בכח, ועד שלא מתחברים לצד האדם אין אפשרות להוליד פרי בפועל.

קלז ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים זה הוא צד התחתון היי צד שמאל שהוא צד האחד שבסוד א היי י תחתונה שבה שהוא הצד הנק חשך וזה הוא מתחת השמים היי מתחת קו אמצעי שבאות א שה"ס ת"ת הנק שמים. כי מאותו הצד היי מקו אמעי נבדלו המים התחתונים שהם שמאל מצד האחר של המים שלמעלה שהוא ימין ונובעים בהמשכה של הסתר. כי קו אמצעי מיעט והסתיר האור דג"ר שבשמאל. השמאל רוצה ג"ר דחכמה אך אינו יכול לקבל אותו, שהמסך דקו אמצעי ממעט אותו ומאלץ את השמאל להתכופף לימין

קלח שואל, האור שנגנז באיזה מקום נגנז, ומשיב, הוא נגנז בסוד אות ו שהוא קו אמצעי שמיעט הג"ר דחכמה שבשמאל, וכשהוא נגנז הכל נגנזו היי כל אלו שנמשלו מצד שמאל נגנז אורם בסו"ה וימנע מרשעים אורם והצד האחר נגנז עמו שנלקח האור מהם. וע"כ כתוב מתחת השמים אל מקום אחד שמקום זה הוא הצד ימין שנשאר בתחילה, אחד בלי חברו בעת שנגנז אור השמאל. ומצד הימין כשנחלקו המים של שמאל, ונקוו בתוך הימין, אז נראתה היבשה מצד שמאל, כלומר שאז נראה ג"כ אור השמאל, אלא שנראה בבחינת יבשה מחמת הדינים שבו. שז"ס ותראה היבשה, שיראה ויתגלה האור שהוא יבשה מרוב הדינים. וז"ס הר ציות ירכתי צפון קרית מלך רב. כי מצד ההוא נראתה החכמה ונתגלתה, כי הכתוב מכנה לצד צפון שהוא השמאל בשם, קרית מלך רב. משום שמצד השמאל נראה ונתגלתה החכמה בבחינת ותראה היבשה. ומלך רב רומז על הארת החכמה שנק רב וגדול, אחר שנגנזו אלו ב הצדדים ימין ושמאל, היי שנכללו בקו אמצעי, חזר הכל להיות ו היי בשליטת החסדים והכל נסתם בתוכו ונעשה אור אחד. השמאל הוא רק פרט שהופך להיות חלק מהימין, הכלל. האות ו עשה בתחילה מחלוקת בין ימין ושמאל, אך גם חיבר בינהם, כלומר בתחילה הדגיש את ההבדל בינהם, להראות שהשמאל בלי האור הוא יבשה, כך הגוף צריך להתכופף לימין

תדשא הארץ דשא

קלט תדשא הארץ דשא פרושו התחברות מים עליונים עם מים תחתונים לעשות פירות. מים עליונים פרים ורבים ועושים פירות ומים תחתונים קוראים לעליונים לקבל מהם פירות כמו נקבה אל זכר כי מים עליונים זכרים ותחתונים נקבות.

ג ספירות חג"ת שלמעלה מחזה ה"ס מים עליונים והם זכרים שכל האורות מושפעים מהם. אבל מקום גילוי הארת החכמה בחסדים אינו בהם אלא בג' ספירות נה"י שמחזה ולמטה הנק מים תחתונים, להיותם למטה מפרסא שבמקום החזה. והם נקבות שכל מה שבהם הם מקבלים מהזכרים שהם מים עליונים חג"ת שלמעלה מחזה. ויש טעם ב למה שמים עליונים שהם חג"ת נק זכרים, שהוא משום שהאור שלהם מושפע ממעלה למטה להיותם בחינת ג"ר של הגוף החג"ת הם כנגד כח"ב. ומים תחתונים שהם נה"י הם נקבות משום שהם ו"ק של הגוף והאור שלהם מושפע ממטה למעלה שהארה זו ממטה למעלה נק אור נקבה שצריכה תיקון ומתוך שהארת החכמה אינה מתגלית רק ממטה למעלה, ע"כ אינה יכולה להתגלות במקום חג"ת ששם אור זכר שהוא ממעלה למטה, אלא במקום נה"י המאירים ממטה למעלה.

תדשא הארץ דשא, בא ע"י חיבור מים עליונים בתחתונים שהחג"ת שהשפיעו הפירות לנה"י כי מתוך שיש בפירות התכללות מהארת החכמה ע"כ אינם יכולים להתגלות במקום חג" אלא החג"ת משפיע אותם לנה"י והם מתגלים במקום נה"י כמו שבפרי ההזרעה באה מהזכר, שאינו יכול להתגלות אלא בצד הנקבה שהיא הצד המגלה כשהיא מתוקנת ממטה למעלה

קמ ר"ש אמר, כל זה הוא למעלה וגם למטה. א"ר יוסי, א"כ אלקים שאומר הכתוב מי הוא השם אלקים שבכתוב. אמר לו, אלקים סתם הוא אלקים חיים שלמעלה שהוא בינה ואם תאמר למטה, אלא למטה הוא תולדות, כש"א אלא תולדות השמים והארץ בהבראם. ואנו אומרים באות ה בראם כי כל התולדות יוצאים מחזה שהם חג"ת, הם אבות הכל והוא עושה המלאכה, וע"כ האר עושה תולדות כי היא מתעברת מהאבות שלמעלה מחזה כנקבה מהזכר.

ר"ש סבר שאור הימין הוא מים עליונים ואור שמאל הוא מים תחתונים, כי יש מים עליונים ותחתונים שהוא ימין ושמאל שלמעלה מחזה ויש מים עליונים ותחתונים שהם ימין ושמאל למטה מחזה הם מים תחתונים ונודע כי ג ספירות נק אלקים שהם בינה גבורה דז"א ​​ ומלכות.

וז"ש א"ר יוסי אם כך, שהזווג דמים עליונים ותחתונים נוהג ג"כ בימין ושמאל שלמטה מחזה, א"כ שכתוב ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא, מאן אלוקים, אם הוא בינה או ז"א או מלכות. א"ל אלקים סתם אלקים חיים לעילא, היי הבינה שנק אלקים היא שחיברה מים העליונים עם מים התחתונים אמנם החיבור מתגלה למטה אך נעשה למעלה, ואם תאמר שהוא למטה היי המלכות נק אלקים אינו כן אלא למטה היי המלכות היא תולדות, כלומר שיציאת התולדות שמים וארץ מיוחסות אליה ולא הפעולות. שהמלכות הוציא תולדות שמים וארץ, הינה שלמעלה נק אלקים הוא אבות הכל, כלומר שהבינה מאירה בחג"ת הנק אבות, היא הבינה עושה פעולות ועליה נאמר תדשא הארץ דשא שהיא פעולה. שהיא המלכות שמקומה בנה"י דז"א ועליה נאמר ותוצא הארץ דשא, שהיא קבלה הדשא מהבינה המאירה באבות שהם חג"ת והתעברה בהם ואח"כ הוציאה אותם לחוץ.

קמא ר"א אמר, כל הכוחות של מעשה בראשית היו גנוזים בכח בארץ שהיא המלכות ולא הוציאה הכוחות שהם התולדות שלה עד יום השישי שנאמר תוצא הארץ נפש חיה. ואם תאמר הרי כתוב גם ביום ג ותוצא הארץ דשא, אלא ביום ג הוציאה תקון הכחות להתישב בהם כראוי היי לגמור אותם כל צרכם ועוד הכל היה גנוז בה עד השעה שצריכה להוציא אותם שהוא ביום הששי. כי בתחילה כתוב והארץ הייתה תהו ובהו שהיתה ריקנית. אח"כ ביום ג שהאו ת"ת היי קו אמצעי נתקנה והתישבה בארץ שהיא המלכות ע"י קו אמצעי וקבלה זרע ודשאים ועשבים ואילנות כראוי שה"ס תולדות של מעשה בראשית והוציאה אותם אח"כ ביום הששי שה"ס יסוד. והמאורות שנעשו ביום ד גם כן לא שמש האור שלהם ביום רביעי אלא בשעה שצריך. מקור האור בבינה. החג"ת מעבדים את האור שיוצא בפועל במלכות, בנה"י