פנחס כה – כז שעור 9
וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ – ברושים ביתה
בסודות התורה יכול לזכות רק ירא השם.
יין גימרטריה סוד, הוא סוד השם ליראיו, הוא יינה של סודות התורה, הם המשמחים לבב אנוש. סוד = 70 פעמים 26 שם הויה, הם 1820 פעמים שמופיע שם הויה בתורה.
רק מי שמוכן לוותר על הפרטיות שלו, ולקבל את הבורא כגדול מעליו, יכול לזכות בסודות, היינו שיבוא ביראת הרוממות. כאן ישנם שתי בחינות בעבודה, לבן ואדום, חסד וגבורה כמו שעובדים השכינה הקדושה, המשולה לשושנה לבנה או אדומה.
כדי להוריד את הסודות העליונים לאדם בעל יראת השם דרושה מרכבה המובילה אותו לזה. מרכבה זו מתוארת ביחזקאל, כנגד ג אבות אברהם יצחק ויעקב, שכל אחד נכלל מארבע אותיות הויה, סה"כ י"ב הבונים את המרכבה לקבלת הסודות.
עבודת החסד שם הויה, עם שם אלקים הגבורה הם בגימטריה יבק, זהו המעבר אותו צריך לעבור כדי להגיע לרצון ישר-אל.
כאשר אדם ממליך את הבורא ע"י ג האמונות, ג האבות, אז יוכל לזכות בסודות התורה.
- וְיַיִן, יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ זה הוא של תורה כי כך עולה יין חשבון סוד. ומה היין צריך להיות סתום וחתום, שלא יתנסך לעבודה זרה, אף סוד התורה כך שצריך להיות סתום וחתום. וכל הסודות שלה אינם נשקים אלא ליראיו ולא לחנם עושים כמה מצוות ביין ומברכים עליו לקב"ה ויין יש לו ב צבעים לבן ואדום שהם דין ורחמים והיינו ב שהיא תוספת ביין. כלומר שבמילה ביין יש תוספת אות ב על יין שב' הזו רומזת על דין ורחמים, והוא כמו השושנה המראה על השכינה הקדושה שיש בה לבן ואדום, לבן מצד ימין שהוא חסד ואדום מצד שמאל שהוא גבורה
- מהו לבב אנוש, לב אנוש היה צריך לומר, ומשיב אלא יש לב מסור ללב והם א ל"ב אלקים מדרגת בינה דמעשה בראשית, של"ב הזה ה"ס בינה, ב במילה בראשית ואות למד לעיני כל ישראל דהיינו ב שבתחילת התורה עם ל שבסוף התורה, גם הם אותיות לב שהיא לב המלכות, וע"כ כתוב לבב אנוש שהיין שה"ס הארת החכמה מתגלה ומשמח את לב הבינה ולב המלכות שמשם מקבל את לב הבינה ולב המלכות שמשם קבל אנוש אנוש המדרגה הנמוכה ביותר . לב לב זה שני פעמים הוא גימטריה סש"ד חסר שמונה ל"ב שהוא גימ' ויכולו כי השם ע"ב המרומז בויכולו ה"ס השם של הארת החכמה שהוא צריך להיות מרומז באלו לב לב ומשיב הם ז ימי בראשית עצמן שבהם מאירים ל"ב אלקים מחברים עם מספר ס"ד. שואל, השמיני מה הוא שהרי עוד חסר א לע"ב ומשיב אלא ז ימי בראשית עם זה ספר תולדות אדם הנחשב ג"כ לבחינת יום של מעשה בראשית זה הוא ע"ב כחשבון ביין שה"ס הארת חכמה כנ"ל בדבור הסמוך.
- להצהיל פנים משמן אלו הם י"ב פנים ד' דאריה ד' דשור ד דנשר שהם מיכאל שה"ס חסד, הוא אריה ד פנים שלו הם ד אותיות הויה שאות י ו הן בניקוד סגול. ד פנים של השור שהוא גבריאל שהם גבורה הם ד אותיות הויה ש י ו שלה הן בניקוד פתח. ד פנים של הנשר הוא נוריאל שהם ד אותיות הויה ש י שלה היא בניקוד חיריק, ו שלה בנקוד שמא והם ממונים תחת ג ספירות דז"א חסד פחת אמת, שהם חג"ת דהיינו המדרגות של ג האבות אברהם יצחק ויעקב והעמידו שהאבות הן הן המרכבה והאורות של י"ב פנים עולים כחשבון יב"ק כי הם מלך מלך ימלוך שה"ס אהיה אדני שג שמות אלו הם בסך הכל יב"ק דהיינו גימ' קי"ב. יחוד ברכה קדושה שה"ס ראשי תיבות יב"ק הם ג שמות אהיה הויה אדני ואומר שה"ס הויה מלך הויה מלך הויה ימלוך לעולם ועד, אשר הויה מלך א מנוקד בב סגולים וכן הויה שלו מנוקד בב סגלוים, א תחת י וא תחת ו וה"ס חסד וה"ס ד פנים של אריה וה"ס מלאך מיכאל הממונה תחת מדרגת אברהם שהוא חסד. וז"ש דאינון מיכאל אריה ארבע אנפין דיליה י"ה ו"ה שי היא בניקוד סגול וכן ו דהיינו כמו הויה מלך א וה"ס ברכה, הויה שהוא ז"א. והויה מלך הב מנוקד בב פתחים וכן הויה שלו מנוקד עם ב פתחים וה"ס גבורה וה"ס ד פנים של שור וה"ס מלאך גבריאל הממונה תחת מדרגת יצחק שהוא גבורה, הוה הם בניקוד פתח. יצחק הוא סוד הייחוד, ברכה דהיינו כמו הויה מלך הב שניקודו תפתח וה"ס השם אהיה שהוא בינה משום שקו שמאל נמשך מגלוי השמאל שבבינה וע"כ ה"ס יחוד כי הבינה מיחדת ז"א שה"ס ברכה והמלכות שה"ס קדושה והויה ימלול הג מנוקד בחיריק שבא חולם אבל היה שלו רק בניקוד חיריק תת י וניקוד שבא תחת ו כי רק הזרים מנוקדים שהם י"ו ולא הנקבות שהם ה"ה וה"ס ת"ת וה"ס ד פנים של נשר וה"ס מלאר נוריאל הממונה תחת מדרגת יעקב שניקוד י הוא בחיריק וניקוד ו הוא בשבא דהיינו כמו הויה ימלוך וה"ס קדושה שה"ס אדני להיותם סוד ג שמות אהיה הויה אדני שהם גימ' יב"ק השם מלך השם מלך השם ימלוך הוא הייחוד של בחינת יבק, ייחוד כנגד אברהם, ברכה כנגד יצחק, קדושה כנגד יעקב.
- רבי שמעון היה יושב ועוסק בפרשה זו, בא לפניו רבי אלעזר בנו, אמר לו: נדב ואביהו מה להם שיתגלגלו בפנחס, אם לא היה פנחס בעולם כשמתו ואח"כ בא לעולם והתגלגלו בו והשלים מקומם היה יפה, אבל פנחס בעולם היה בעת שמתו נדב ואביהו ונשמתו כבר היתה בקיומה, איך התגלגלו בו. מיילא היה אומר עיבור שיכול להיות בזמן שאדם חי ומתעברת בו נשמה נוספת, אבל גלגול בד"כ הוא לאחר המיתה, וכאן רואים שנדב ואביהו התגלגלו בפנחס בעודו בחיים, ואולי ברגע שבאו אליו של שבט שמעון, פרחה לרגע נשמתו.
- אמר לו: בני, סוד עליון כאן וכך הוא: בשעה שנדב ואביהו הסתלקו מהעולם לא היו מתכסים תחת כנפי סלע הקדוש בגן עדן שהוא המלכות משום שכתוב: ובנים לא היו להם שלא השאירו הבנות מספיקות בתורה, שמיעטו דמותו של המלך, שלא קיימו מצוות פריה ורביה, להעמיד בנים בצלם אלקים, משום זה לא היו ראוים לשמש בכהונה גדולה.
- בשעה שקנא פנחס על ברית הקדוש ונכנס בתוך ההמונים, והעלה את הנואפים על הרומח לעיני כל ישראל, כשראה שבט שמעון שבאו אליו בכמה המונים, פרחה נשמתו של פנחס מחמת פחד, ואז שני נשמות נדב ואביהו קרבו לנשמתו של פנחס ונכללו עמה יחד, ואח"כ חזרה אליו נשמתו כלולה, רוח הנכלל מב' רוחו והחזיקו בו. אז הרוויח מקומם של נדב ואביהו להיות כהן מה שלא היה ראוי מקודם לכן. אם מתגלגלת באדם נשמה, הוא מקבל גם את התפקיד של הנשמה שהתגלגלה בו. פנחס קיבל את הכהונה כדי שיוכל לתקן גם את נדב ואביהו.
- וע"כ כתוב: זכר נא מי הוא נקי אבד שנאמר על פנחס שלא נאבד באותה שעה ולא אבד רוחו כשפרח ממנו. ואיפה ישרים נכחדו, אלא הם בני אהרן נדב ואביהו שחזרו לעולם ע"י גלגול בפנחס ונתקן להם מה שאבדו בחייהם דהיינו תקון הברית, וע"כ כתוב בפנחס בן בן ב פעמים: פנחס בן אלעזר בן. שמורה על ב הנשמות שהתגלגלו בו שהם בני אהרן, וע"כ אומר בן אלעזר על פנחס בן אהרן על נדב ואביהוא.
- למעלה מפרשה זו כתוב: ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש, שואל, וכי על שהורגים בלילה או על שהורגים ביום המעונן, מזהיר הכתוב שיהרגם נגד השמש. אמר רבי יהודה נגד השמש פירושו שתהיה מיתת בגלוי כמו שחטאו בגלוי.
- אמר רבי שמעון: לא משום זה נאמר נגד השמש, אלא מכאן אנו למדים, שבאותה המדרגה צריך לעשות התיקון בנפשו. הם חטאו בברית הקדוש שנקרא שמש, משום זה הדין והתיקון שלהם כנגד השמש שה"ס הרית ולא במקום אחר. מכאן שאין אדם צריך לתקן עצמו אלא באותו מקום שחטא לו, ומה שלא יעשה ויתקן, כאן במקום שחטא אין לו תקון לעולם כראוי. בד"כ מנסים אנשים לתקן את האחר במקום את עצמם.
- רבי חייא פתח: ישבעו עצי ה' ארזי הלבנון אשר נטע. למעלה כתוב: ויין ישמח לבב אנוש וגו' שואל, וכי איזה ענין זה לזה, ומשיב, למדנו: מצמיח חציר לבהמה וגו. וכי שבחה של בהמה שיש לה חציר, בא דוד לומר ברוח הקודש ומשיב, אלא מצמיח חציר אלו הם ששים אלף רבוא מלאכים, שליחים שנבראו ביום ב דמעשה בראשית, וכולם אש לוהט. אלא הם חציר משום שצומחים בעולם כחציר הזה שבכל יום ויום, עתה נקצרים ולאח"כ חוזרים וצומחים כבתחילה.
- וע"כ כתוב: מצמיח חציר לבהמה שה"ס המלכות בבחינת הויה במילוי ההין גימ' נ"ב כחשבון בהמה, ז"ש יודע צדיק שהוא יסוד נפש בהמתו שהיא מלכות כלומר יודע הצדיק את צד הבהמה שבו. ולמדנו אלף הרים מעלים לה אל המלכות בכל יום ויום, וכל הר והר הם ששים רבוא מלאכים שנק' חציר, כנ"ל והיא המלכות אוכלת אותם. בכל יום שמתעורר ג"ר דחכמה, יש לבטל אותו ולשרוף את האפשרות לקבל, אלא רק ו"ק דחכמה. הרשעים רוצים את הג"ר, אבל זה מחשיך אותם
- ועשב לעבודת האדם, אלו הן נשמות הצדיקים שאדם ההוא שהוא ז"א הרוכב ושליט על בהמה זו שהיא המלכות, אוכל ומביאם בתוכו, דהיינו שנשמות הצדיקים עולים ונכללים בז"א בסוד מ"ן כדי ליחד ז"א ומלכות יחד. ובזכותם נזון כל העולם מאדם ההוא שהוא ז"א. כי הם גורמים זווגו עם המלכות ומשפיע המזון למלכות והמלכות משפעת לכל העולם שכתוב בו: ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וגו וע"כ כתוב: לעבודת האדם, עם ה הידיעה דהיינו אותו הנודע שהוא ז"א. והוא כדי להוציא לחם מן הארץ, דהיינו להוציא מזונות לעולם מהארץ הקדושה שהיא המלכות. העשב הוא החיטה, הלחם שהאדם יוכל להוציא ממנו את החמימות, את ההארה מצד הרצון, כלומר השתתפות הנברא בחַיּוּת האלוקית.
הקודם