האזינו אדרא זוטא עג- עה ​​ 23

אור הפנים דז"א

פנים הם ביטוי לצד החשוב, וכאן מדבר על ה"תפוחים" – הלחיים שבפנים, שאינם מכוסים שער. חכמת אדם תאיר פניו אומר ריח טוב שזו עדות (עדן הוא בחינת חכמה), שמה שמאיר מהאדם, היא חוכמה הנבחנת במה הוא משקיע את יגיעתו. העדות הניכרת מהתפוחים יכולה להיות בצבע לבן שהוא חסדים, שזו עדות שהקב"ה קרוב לישראל, או אם צבע האדום שולט, סימן הוא שהדינים שולטים וישנה הסתרת פנים מהקב"ה.

קסב) ב תפוחי הפנים דז"א הוא כשתי מנחות של בשמים היי שנותנים ריח טוב שה"ס הארת החכמה ממטה למעלה המכונה ריח. וסו"ה חכמת אדם תאיר פניו שהם עדות על מה שאמרתי היי על או"א החוכמה שאו"א משפיעים היא ממטה למעלה

כי גם כל העדות להכרת פרצוף תלויה בהם בפנים אלא שבכל צורת הפנים תלויה העדות הזאת היי במצח ובחוטם שהם קו אמצעי כמו שאמרו, אין מעידים אלא על פרצוף פנים עם חוטם, אבל אלו ב מנחות הבשמים שהן לבן ואדום הן עדות לאו"א כלומר שבהן מאירים המוחין דחכמה ובינה שבו"א המאירים בפנים דז"א שנק' עדות מלשון עדן שהוא חכמה.

הם עדות על הירושה שירש מאו"א ואוז בהם כי ב מוחין חו"ב נק' אחסנתא דאבא ואמא והנה בברייתא שלנו העמדנו כמה מרחקים בין לבן לאדום ועם כל זה הם נכללים בז"א כאחד בצד הלבן כלומר בשליטת הלבן שהוא חסד. פרסי פירושו מרחקים והבדלים משון פרסות.

באור פני מלך חיים, וכן יאר ה' פניו אליך, וזה יורה על הארת חכמה ובינה שז"א מקבל מאו"א שמאיר לישראל. וזהו עדות לישראל שהקב"ה קרוב עליהם או ח"ו להיפך כי אם הארת החכמה ובינה היא בשליטת הימין שה"ס לבן חסד אז הוא קרוב אליהם. אם חכמת אדם לא מאירה, אם פניו לא מאירים זהו סימן הפוך כשהאדום שולט.

ואם האדום שולט שה"ס השמאל אז הוא מסתיר פניו מהם כמ"ש לפנינו, ונק' אחסנתא דאו"א.

קסג) כשהפנים דז"א מאיר בלבן היי בחסד מעתיקא אז מכסה הלבן שבו שהוא חסד על האדום שבו, שה"ס חכמה דשמאל והכל נמצא בהארה ואז כתוב יאר ה' פניו אליך וכשהרשעים מרובים ודינים תלוים בעולם נמצא סגירה בכל היי שהאורות כולם נסגרים ואינם מאירים והאדום מתפשט בפנים שהוא דין ומכסה על הלבן שהוא רחמים ואז הכל נמצא בדין ואז כתוב פני ה' בעושי רע והכל תלוי בזה ומשום זה הפנים הוא עדות בכל. הכל תלוי האם הדין או החסד שולטים. כאשר צד הרצון לקבל שבאדם שולט, אז הרשעים/הרצונות מתגברים ואז כתוב פני השם בעושי רע.

קסד) כמה וכמה מלאכים בעלי מגינים מחכים לאלו גווני הפנים לבן ואדום ומצפים לאלו הגוונים. כשגוונים מאירים נמצאים כל העולמות בשמחה בזמן שמאיר הלבן הכל נראים בגוון הזה שהוא חסד, וכשנראה באדום נראים הכל בגוון ההוא שהוא דין.

ט תקוני דיקנא דז"א

קסה) באלו מנחות הבשמים היי בב' תפוחי הפנים מתחיל הזקן להראות מתחילת האוזנים ויורד ועולה במנחת הבשמים היי בפנים. שערות שחורות של הדיקנא בתקון נאה ויפה כגבור אמיץ ונאה, השמן החשוב של דיקנא העליונה דעתיקא נראה ומאיר בדיקנא זו דז"א.

כבר התבאר סוד השערות שהן פרצוף שלם שנחלק מסבת עלית המלכות לבינה לכו"ח שהם שערות ראש ולבינה ותו"מ שהם שערות דיקנא ופרסא זו המחלקת אותן ה"ס עקימת האוזן ששם הפרסא מחמת עלית המלכות לבינה שהוציאה בינה ותו"מ דשערות לחוץ מראש, לבחינת שערות דיקנא והן שחורות מטעם שכלולה בהןן המלכות דמדת הדין שנק' גוון שחור כי להיותו קו אמצעי שכל גבורתו ליחד הימין ושמאל הוא בכח המסך דחיריק הכלול ממלכות דמדת הדין שהיא גוון שחור וע"כ שערותיו שחורות.

קסו) היופי של דיקנא הזה נמצא בתשעה תקונים וכששמן החשוב החכמה של י"ג מבועי הדיקנא דעתיקא קדישא מאיר בדיקנא זה דז"א נמצאים ביחד כ"ב תקונים ואז כולם מתברכים למעלה ולמטה וישראל סבא שהוא ז"א מתברך בזה והסימן בך יברך ישראל היי עם כ"ב תקונים יברך ז"א שנק' ישראל, כל התקונים של דיקנא זו העמדנו באדרא קדישא שכולם נתקנו מהתקונים דעתיקא קדישא וכאן אני רוצה לגלות מה שלא נגלה שם כדי ליכנס בלי בושה לעולם הבא. כאן מתחיל ממש את התיקונים.

האזינו אדרא זוטא ע- עב  ​​​​ 22

אוזני ז"א

האוזן היא מרכז התפיסה של החיים.

בצורת השמיעה של האדם תלויה ירידת החכמה בדרך נכונה להשבה אל הלב, אל המורגש. מידע מגיע לכל אחד מחמשת החושים, ועל האדם לבחון מה מקדם אותו לדבקות בהשם, וממה עליו להתרחק.

ישנן מקרים בהם התגובה היא אוטומטית לדחייה לצורך הקיום בלבד, כמו בריחה מכאב, עצימת עין בתגובה לגוף זר וכדומה. לצורך השכלול וההתקדמות, על האדם להפעיל שיקול דעת מה לקלוט ומה לדחות, כמו לשון הרע ואפילו סתם דברים בטלים.

בזמן תיקון אין אנו יכולים להשיג את האמת לאמיתה, כלומר לקבל את כל האור בעל מנת להשפיע, לכן דרך האוזן בודקים מה מסתבר שתואם את ההשקפה העליונה.

הגאוותן אומר אין דבר העומד בפני הרצון. בא לי עכשיו, לבלוע בלי לעצור לבדוק וללעוס, אלא ככה בא לי. יהודי אומר אין דבר העומד בפני התשובה.

קנו) מג' חללי המוח שהם חב"ד נוטפת נטיפה לאזניים זו האהרה שבאה משלוש חללי המוח, שלכאורה היינו רוצים שתבוא לבחינת העינים, אך הקבלה היא דרך האוזנים ונטיפה ההוא נק' נחל כרית כלומר כריתה של האזנים והקול נכנס במקום ההוא שבאזן ונקלט באותו הנהר של נטיפה ההיא ואז מתעכב שם בזכות הפיתולים שבמבנה האוזן מתעכב הקול ונבחן אם הוא טוב או רע, ז"ש כי אזן מלין תבחן משום שהקל מתעכב באותו הנהר של הנטיפה ובעקום שבאזניים ואינו נכנס במהירות וע"כ נבחן אם הוא טוב או רע כמו וחיך יטעם לאכל מהו הטעם שחיך יטעם לאכול הוא משום ​​ שהתעקב בחיך ואינו נכנס במהירות לגוף וע"כ יטעום ויבחן בין מתוק למר. העיכוב הכניסת הקול לאוזן הוא כמו אור חוזר, שכאשר מתעכב האור במסך ניתן לבחון האם האור בסדר או לו כלומר האם ישנה מוכנות נפשית לקבל את האור בעל מנת להשפיע, ובזאת נבחן האם המילים טובות או לא, כלומר זוהי בדיקה עצמית, דרך האוזן שהיא בצמצום ב לעומת הפה שהוא בחינת צמצום א. שלא נפעל כעשיו הרשע שמלעיט עצמו במקום לבדוק האם הוא קולט דבר טוב או לא

האזנים הן בחינת חב"ד דבינה דחיצוניות הראש שהוא ראשית לגילוי האורות שבפניות הראש ולפיכך כשיוצאים ג קווים חב"ד באזנים הם מקבלים זה מג' מוחין חכמה בינה דעת הפנימים שבג' חללי גלגלתא באפן שעם יציאת קו ימין באזנים נוטף שם מוח הימין הפנימי שהוא חכמה וביצאת קו שמאל נוטף שם מוח השמאל הפנימי שהוא בינה וביציאת קו האמצעי נוטף שם מוח הדעת הפנימי ותחלת הנטיפה היא עם יציאת קו ימין באזן ע"י עלית המלכות לבינה משם, שאז התתקן ממנה העקימת האוזנים והחסדים היוצאים על המסך מעקימת האזנים הם נוטפים ממוח הימין הפנימי, והם נק' נטיפה, היי כמו שהתבאר שעם תקון העקימת האזן תכף מתחילים המוחין הפנימים לנטוף אלא מקו ימין בלבד ואח"כ כשיוצא קו השמאל באוזנים ע"י ירידת המלכות מבינה מתיבשת הנטיפה מהאזניים משום ​​ שהארת שמאל בלי ימין מיבשת האורות כדי שלא יהיו נמשכים מעלה למטה. כי נחל הזה נכרת מהאזנים בעת יציאת קו שמאל כי אז הוא מתיבש. אור או ידיעה המגיעה אל האדם, עליו לעצור ולבדוק קודם האם היא נכונה, האם עומדת בהשקפה העליונה, ולאחר מכן יבדוק האם זה מתאים לו לקבל כאשר יש ביכולתו להשפיע.

ומרמז על הכתוב אצל אליהו שאמר לו הקב"ה כי זה רומז על עלית המלכות לבינה כי אליהו ה"ס המלכות והבינה נק' נחל, שז"ס יציאת קו הימין ואח"כ כשיצא קו השמאל בבינה אשר אז נקפאים ומיבשים האורות התייבש הנחל. כשהמלכות עולה לבינה היא מורידה את הכלים של אח"פ מהמדרגה ונשארים רק גלגלתא ועיניים וזה קו ימין. לאחר מכן בא אור ע"ב ס"ג ומוריד את ה תחתונה ויוצר קו שמאל בבינה. כאן יש רצון גדול לחכמה אך בלי ימין, ונמשך אור גדול שאין לקבלו.

ויחי מקץ ימים המלכות וייבש הנחל, כי השמאל נק' מקץ ימים ולפיכך נק' הנחל בשם נחל כרית ע"ש שסופו להכרת ולהתייבש במצב של קו שמאל כי בעת יציאת השמאל מתיבש ונכרת הנחל מהאזנים ואינו חוזר אלא ע"י מ"ן מתפלות התחתונים ע"י מסך דחיריק שזו"ן עולים לבינה ונוצר קו אמצעי בחינת הדעת תלת מחד נפקי וז"ש והנה זה נמשך עד שהתחתונים מעלים מ"ן דמסך דחיריק אשר אז עולה ז"א לבינה עם המסך דחיריק אשר אז עולה ז"א לבינה עם דחיריק ומיחד ב הקווים דימין ושמאל דבינה ואז נשלמים בה ג האורות חב"ד שז"ס קול התפלה הנכנס בנחל כרית הזה בסוד מ"ן ליחד ימין ושמאל ולהחזיר הנחל למקומו. שיוכל להשפיע, לנטוף לתחתון

שהקול נכנס דרך הפרסה הנק' עקימת האוזן שמלכות עולה לבינה ונוצר קו אלכסון כי הפרסה ה"ס הפתח לעלית תחתון לעליון, היי שהקול עולה למ"ן לאותו נחל כרית שהתייבש בחינת שורוק מחמת יציאת קו השאל כדי ליחדו עם ​​ קו הימין, היי שהתעכב כדי להתדבק ליצירת קו האמצעי, ומבחין שאם הוא טוב הוא עוזר לקו אמצעי ליחד ב הקווים זה בזה ואם הוא רע שלא ניתן לייחדו לקב"ה כמו ג"ר דחכמה ממעלה למטה נמצא מתדבק בקו שמאל ולא בקו אמצעי ואז הקול מביא עליו דינים וז"ש ומהו הטעם אזן מלים תבחן, משום שהתעכב קול ע"י קו אמצעי שאינו מאיר אלא בצירוף ג קווים ביחד, שאינו נכנס ומתדבק בקו השמאל בלבד, בלי חבור הקווים שאז היתה נמשכת החכמה ממעלה למטה בבחינת ג"ר כמו החכמה דע"ס דאור ישר שנגנזה והיו מתבטלים כל תקוני הקדושה, אבל כיון שהתדבק בקו אמצעי הרי הוא מתעכב עד שקו אמצעי מבין בין טוב לרע היי עד שמגלה שהארת חכמה בבחינת ממעלה למטה היא רע ובחינת ממטה למעלה היא טוב, כי כך הוא סדר ההארה של ג קווים ובדר זה מתגלה כל השלמות שבהארת חכמה אבל אינו יוצא לחוץ כי אין באזן רק כלי קבלה במחוץ אלא שמשפיע בדרך פנימיות לעינים ולחוטם ולפה. תכונה טובה יש לאדם שמסוגל להתגבר, לעצור את האור שמגיע כדי לבדוק האם הוא יכול לייחד אותו לקשר עם השם. גם החיפוש הרע כדי לסור ממנו, שעיקר המצוות ניתנו לזכך את ישראל, קודם כל בהכרת הרע. כלומר כשבא לעשות טוב יש לגלות מה מפריע.

קנז) נקבה לשון נקב, היי בחינת חיסרון, מיעוט שמאפשר דרכו לייצר חומר גלם לעבודה. צד הנקבה שבאדם זה גילוי החיסרון. הסברה באה מהאוזן. בנקב הזה שאזניים תלום נקבים אחרים שהם נקב העין נקב הפה נקב החוטם כי מקול ההוא שנכנס בנקב האזנים אם צריך, נכנס מהאזן לנקבי האזנים אם צריך, נכנס מהאזן לנקבי העינים והעינים מוציאות דמעות מקול ההוא אם צריך נכנס לנקב החלון שבחוטם ומוצאים עשן ואש מקול ההוא ז"ש וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' ואם צריך נכנס הקול לנקב הפה ומדבר וגוזר דיבורים מקול ההוא הכל הוא מקול ההוא שנכנס. על האדם ללמוד להקשיב לתורה, לבורא ולנשמה, שאז יוכל שהסברות שלו שהם מקבלים בצמצום ב שזו אמת שבדרך.

קנח) אזן זו קרא בה שמיעה כלומר שהיא בינה הנק' שמיעה, ושמיעה נכללים אלו המוחין חכמה בינה דעת כי אין חכמה מתגלית אלא מבינה. חכמה נכללת בה שכתוב ונתת לעבדך לב שומע, ול"ב ה"ס ל"ב נתיבות החכמה, בינה היא הדרך איך האדם סובר נכללת בה כמש"א דבר כי שומע עבדך, וכן כי שומעים אנחנו שפירושו שמבינים אנחנו. דעת נכלל בה, כמש"א שמע בני וקח אמרי. ומצותי תצפון אתך, אשר שמע פירושו דע, הרי שהכל תלוי באזן וכבר התבאר הטעם, משום שהאזנים הוא ראשית הגילוי מבחינת החיצוניות של הראש, וע"כ כלול הכל, באזן זו תלוי קבלת התפלות ובקשות ופקיחת העינים, ז"ש הטה ה' אזנך ושמע, פקח עיניך וראה, הרי כי תקון האזן בסוד הטיה שפירושו עלית המלכות לבינה באלכסון, בסוד האלכסון של האות א בחינת קו שעומד לרוחב והאלכסון מאפשר ימין לפעול ממעלה למטה והשמאל ממטה למעלה גורם לפקיחת עינים שה"ס המוחין דחכמה הרי שהכל תלוי באזן.

קנט) באזן זו תלויים סודות העליונים דהיינו חכמה שאינם יוצאים לחוץ, כי האזן אינו משפיע כלום לחוץ, להיותה בחינת ג"ר ומשום זה היא עקומה מבפנים היי הפרסא שבה מעכבת על החכמה שלא תשפיע לחוץ, וסוד הסודות היי ג"ר דחכמה סתומים בה, אוי לאותו שמגלה סודות, היי שרוצה להמשיך הג"ר ממעלה למטה. ומשום שאזן זו אוספת בתוכה הסודות העקום שמבפנים שהוא הפרסא לוקח אותם כלומר שמעכב עליהם שלא יהיו נשפעים ממנה ולחוץ, לפיכך אינה מגלה סודות לאותם שהולכים בדרך עקלקלות, אלא לאלו שהולכים בדרך הישר שאינו עקום, היי לאותם הדבקים בקו האמצעי שהוא דרך ישר שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, ז"ש סוד ה' ליריאיו שלוקחים ​​ דרכיו, וע"כ לוקחים דבריו.

קס) ואלו שדרכם הוא עקום הם לוקחים דברים ומכניסים אותם במהירות היי שדבקים בקו שמאל קוראים לעצמם ספונטנים ופועלים למעשה כמו בובה על חוטים. לכן אין להקשיב לרכילות, שאין טעם לספר דבר למישהו שאין לו מה לעשות עם הידיעה. אין טעם בסתם דברים, לא מעניין שום דבר סתם שאינו בונה את האני האמיתי בנפש לקבלת ההטבה השלמה, שאין בהם מקום להתעכב כי קו האמצעי המשפיע בקבוץ ג הקווים, נמצא מתעכב בכל קו וקו, אבל קו השמאל השולט לבדו בלי חיבור עם שום קו ​​ נבחן שהשפעתו הוא במהירות וכל הנקבים האחרים, היי של עיניים וחוטם נפתחים בה עד שיוצאים הדברים בנקב הפה, שממשיכים ממעלה למטה ואלו הם רשעי הדור שנואי הקב"ה כמ"ש לעיל. בברייתא למדנו שהמגלה סוד הוא כאלו הרג אנשים וכאלו עבד ע.ז והכל נשמע בפסוק אחד שכתוב, לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך, שהוא רציחה אני ה' שלא תעבוד ע.ז מי שעבר על ראש הכתוב שהולך רכיל ומגלה סוד, הוא כאלו עבר על הכל, על רציחה ועל ע.ז אדם צריך להכניס את הספוטניות שלו לבחינה רציונאלית.

קסא) אשרי חלקם של הצדיקים שעליהם כתוב ונאמן רוח מכסה דבר, נאמן רוח ודאי כי הרוח שלהם נשלף ממקום עליון קדוש היי מקו אמצעי ומשום זה נק' נאמן רוח. מי שמגלה סודות ידוע שנשמתו אינה מגוף המלך הקדוש שהוא ז"א היי קו אמצעי ומשום זה אין בו סוד ואינו ממקו הסוד. וכשנשמתו יוצאת מגופו אינה נדבקת בגוף המלך כי אינו מקומה, אוי לאותו האדם אוי לנשמתו, אשרי חלקם של הצדיקים המכסים הסודות כל שכן סודות העליונים של הקב"ה עליהם כתוב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. על האדם לפעול בהקשבה למציאות, בשלב ראשון לעצור ולבחון האם מה שהוא קולט ומקבל מקדם אותו, לא כל דבר טוב לדעת.

האזינו אדרא זוטא סז- סט  ​​​​ 21

אוזני ז"א

אברי הגוף מסמלים תיקונים בעולמות העליונים, על הדרך של גילויי המחשבה החוצה. תפקיד האוזניים לשמוע ימין ושמאל, טוב ורע. את אור החוכמה לא ניתן לקבל באופן ישר בראיה, אלא יש להעבירו בדרך הבינה, דרך השמיעה כדי לעבד את הדברים בתודעה.

אוזן ימין היא ביטוי לשמיעה אֳמוּנִית, וכל מה שרואה ושומע בעולם הם חסדים. דרך האוזניים מקבלים, ודרך העיניים משפיעים את הטוב. האדם צריך להחליט ולבחון כל מקרה אם הוא טוב או רע, ע"י בחינת האוזנים. כלומר כאשר בוחן את הדברים ושואל מה מהנה אותי בפרטיות, אז רע, וכאשר בא להכליל את רצונו עם האמונה וההשפעה, אז בוחר נכון.

קנב) ב' אוזנים לשמוע טוב ורע ושתיהן נחשבות לאחת שכתוב הטה ה' אזנך ושמע, האזן לפני ולפנים שלה תלויה ברשימות עקומות כדי שיתעכב הקול מלהיכנס במוחין ויוכל המוח להבחין בו ולא יכנס במהירות שכל דבר שהוא במהירות אינו בחכמה שלמה שצריך לעצור ולבדוק האם מה ששומעים רוצים להכניס לראש.

האזנים ה"ס בבינה דחיצוניות דראש כי יש ע"ס דפנימיות הראש שה"ס ג מוחין ויש ע"ס דחיצוניות הראש הנק' גלגלתא עינים אוזן חוטם פה שהם כח"ב תו"מ. אמנם יש כאן שינוי מבע"ס דפנימיות הראש שבפנימיות החכמה קודמת לבינה.

כאן האזניים שהן בינה הן גבוהות מהעיניים שהן חכמה, כי ב אוזנים ומצח נחשבים לחב"ד וב' עינים וחוטם נחשבים לחג"ת מהטעם כי הע"ס דפנימיות הראש הן לעצם הפרצוף, ואין נגלה ממנו לאחרים, והע"ס דחיצוניות הראש הן להשפיע לזולתו. ונודע שחכמה דע"ס נסתמה בא"א דל"ב נתיבות היי הבינה דע"ס שחזרה לחכמה ולפיכך בחיצוניות הראש שהוא לגלות לחוץ, נבחנת הבינה לבחינת חכמה ולא כל ע"ס הבינה אלא רק הו"ק דבינה ז"ת דבינה, ואומר ו"ק לומר שיצאו מראש לחוסר שלמות כי ג"ר דבינה אינן מגלות חכמה, משום שג"ר דחכמה אינן מאירות רק ו"ק דחכמה ואם הג"ר דבינה היו משפיעות חכמה היו מגולות הג"ר דחכמה ולפיכך ב אוזנים ומצח שהם בחינת חב"ד אינן מאירות חכמה לחוץ, אלא רק לב עיניים ומצח שהם חג"ת וכל היוצא מחג"ת הוא ו"ק ונמצא שאינו מגולה רק ו"ק דחכמה.

באפן שב' עינים וחוטם הם המגלים החכמה לחוץ מהפרצוף לכן נק העיניים חכמה ונמצא ששיעור החכמה המגולה בפרצוף הוא רק ב עינים וע"כ נק' העינים חכמה, אבל באזנים אין ​​ גילוי חכמה לחוץ, רק חסדים דג"ר דבינה, ועכ"ז האזנים הן המקור המגלה החכמה אל העינים כי אין גילוי לחוץ, אלא מכח"ב תו"מ דחיצוניות ומאחר שהחכמה דע"ס נסתמה נמצאת הבינה היא ראשית הגילוי, והמקור השורשי שמשם מקבלים התחתונים היי רק הג"ר דבינה דחיצוניות הראש שהן האזנים ​​ שבהן מתחילה כניסת י מאויר לבחינת קו שמאל ובה נוהג ענין עלית ז"א למ"ן כדי ליחד הימין והשמאל זה בזה להשלים החכמה בחסדים, אלא שהאזנים אינן משפיעות החכמה לחוץ כי אין תקון באזנים רק לקבל, ולא להשפיע לחוץ אלא שהן משפיעות בפנימיות אל העינים והחוטם המתוקנים להשפיע לחוץ.

שתי אזניים שהן עשויות רק לקבל והן שומעות טוב היי שמקבלות מ"ן מתחתונים לגלות ​​ הטוב אל ב עינין ומותר לגלות החכמה לעינים מפני שמדובר בחיצוניות והם מגלים דרך החוטם לשיבולת הזקן מכאן לתחתונים, והן שומעות רע שבשעה שהתחתונים ​​ חוטאים ופוגמים בקו אמצעי מקבלות האזנים אותו הפגם ומשפיעות דינים ​​ לעינים וחוטם, ששתיהן עולות לספירה אחת בינה וכן אין הבדל בהן בין ימין לשמאל כלפי חוץ כי גם השמאל אינו משפיע חכמה אלא חסדים, ומתוך שמקור כל התקונים להתגלות לחוץ מתחיל ביעינים נבחן ששם נתקן הפרסא באלכסון הנק' עקימת האוזנים כי חו"ב תו"מ ה"ס מרובע, ד צלעות לד' רוחות העולם ​​ דרום מרובע ד צלעות לד' רוחות העולם, דרום צפון מזרח ומערב. וכשעלתה המלכות אל הבינה נמצא שהמערב שה"ס מלכות עלה והתחבר לצלע אחד עם הצפון שהוא בינה, ונעשו החו"ב תו"מ למשולש בעל ג צלעות כי המערב והצפון התחברו ונעשו לצלע אחת באלכסון וע"כ נק הפרסא שעשתה על ידי עלית המלכות לבינה של האוזנים בשם עקימת האזניים כי עקימא פירושה אלכסון ועליה זו של המלכות לבינה גרמה ליציאת ג קווים, שפנימיות האזן נתקנה ברשומות עקומות שה"ס ג קווים שיצאו מעקימת האזן. כי המוח צריך להבחין בקול העולה אם טוב ואם רע שזה מתברר בביאת הקול בסדר ג קווים בזה אחר זה.

כי אם התחתון רוצה להמשיך החכמה ממעלה למטה שהוא שמאל בלי ימין אז הוא רע, ואם התחתון נזהר לקבלו בבחינת ממטה למעלה כיחוד קו האמצעי הוא טוב, וע"כ נתקנו ג קווים שהקול עולה ומתעכב בהם לקבל בזה אחר זה, כדי שבתוך כך יתגלו דיני השמאל ואז יהיה נשמר שלא לקבל משמאל שהוא ממעלה למטה רק ממטה למעלה בדרך קו אמצעי שהוא טוב, השמאל טוב כשהוא בייחוד עם קו אמצעי ופועל ממטה למעלה אבל אם לא היה בו ג קווים אלא כמו החכמה דע"ס דאור ישר המאירה בלי ג קווים אז היה התחתון ממשיך החכמה ממעלה למטה, וז"ש כי המושפע בקו אחד הוא בבהילו דכל מלה דהוה בבהילו לא הוה בחכמה שלמה משום שאין שמירה שהתחתון לא ימשוך החכמה ממעלה למטה. אין זה נכון שהעיקר שאת נהנה מכל דבר. כשמגיע לאדם חכמה/תענוג עליו לבדוק האם הידיעה נכונה, האם באה לפרטיות או ליחד וכדומה.

קנג) מאזנים האלו תלוים כל בעלי הכנפים המקבלים הקול מהעולם וכולם נק' כך, אזני הק שכתוב בהם כי עוף השמים יוליך את הקול וגו. שואל כי עוף השמים יוליך את הקול מקרא זה קשה כי עתה איזה קול יש כאן כי תחלת המקרא כתוב, גם במדעך מלך אל תקלל, הרי כתוב במדעך ובחדרי משכבך וגו, א"כ מהו הטעם כי עוף השמים יוליך הקול, הרי אין כאן קול אלא מחשבה.

קנד) ודאי כל מה שחושב האדם וכל מה שיסתגל בלבו אינו עושה בזה דבר עד שמוציא בשפתיו והוא לא התכוון בו, ואותה מלה שהוציא מתבקעת באויר והולכת ועולה ועפה בעולם ונעשה ממנה קול המחשבה שהייתה לאדם. ואותו הקול לוקחים אותו בעלי הכנפים ומעלים אותו אל המלך ונכנס באזניו. ז"ש וישמע ה' את קול דבריכם. וישמע ויחר אפו. כל קול ומחשבה וכוונה עולים לפני המלך

קנה) ומשום זה כל תפלה ובקשה שמבקש האדם לפני הקב"ה צריך להוציא המילים בשפתיו שאם אינו מוציא אותן בשפתיו אין תפלתו תפלה ואין בקשתו בקשה. וכיון שהמילים יוצאות מתבקעות באויר ועולות ועפות ונעשו קול ולוקח אותן מי שלוקח ומאחד אותן למקום קדוש בראש המלך

כמו בפרצופים העליונים אין המוחין משפיעים לחו אלא דרך הספירות החיצוניות שההם עיניי חוטם פה אף באדם התחתון כל זמן שהדבר במחשבה היי במוחין שלו הן טוב והן רע, אינו מתגלה לחוץ ובאדם אין גילוי לחוץ אלא דרך הפה. יש משמעות עצומה למה שאדם מוציא מהפה, גם על המחשבה יש להקפיד,אחרת יוציא מהשפתיים דברים לא ראויים.

ואפילו שאינו מתכוין להוציא בפה מכל מקום כיון שהוציאו בפה כבר התגלה לחוץ, שבזה תירץ מ"ש במעדך מלך אל תקלל, שמשמע אפילו במחשבה אומר שאין זה אלא מחשש אם ​​ לא יקפיד על המחשבה יכול גם ​​ להוציאו מפיו בלי כוונה ואז מתגלה לחוץ, אבל במחשבה בלבד אינו עושה דבר ומלך היי הקב"ה ואומר הכתוב שהוא מטעם כי עוף השמים יוליך את הקול, והמילה שהוציא בוקעת אווירים וטסה בעולם ונעשה ממנה קול שזה נוהג הן בטוב היי בשעה שהאדם מתפלל ומעלה מ"ן למעלה על דרך שכתוב כאן. ובג"כ כל תפלה, והן ברע בביאור על במדעך מלך אל תקלל, וענין עלית דבורי תפלה הבוקעים אוורים ועד"ז אם אדם מוציא דבור רע מפיו יש מלאים שמקבלים הדבור ומעלים אותו דרך האוירים מן האוירים ששל עולם עשיה ולמעלה עד שמגיע לאזן המלך שה"ס בינה דז"א שאז כתוב וישע ה' ויחר אפו, היי דרך בקיעת האורים עולה באזני ועד"ז מבאר גם כן בדבורי תפלה.

האזינו אדרא זוטא סד- סו  ​​​​ 20

העיניים שבז"א

העיניים הם עניין של השגחה והם בחינת חכמה שבאה בשלוש צורות. כאשר בוחן המציאות לפי החוקים העליונים בעולם אצילות שהוא תוכנית העבודה של האדם.

ישנה חכמה גבוהה שלמה שלא ניתן להשתמש בה, כאשר החוכמה שניתן להשתמש בה היא חיבור הפרטיות לכלל. כלומר אל לו לאדם להיות בגאווה גדולה ולומר שהוא יודע מעל רמתו ולומר שהוא מרגיש אך אינו יודע להסביר. חוכמה שבאה מבינה מאפשרת התבטלות.

בבחינת החוטם אחוזים כל הדינים, מלשון חרון אף. כדי להכניע את הדינים צריך ללמוד לוותר ולדחות את האור ולפעול ממטה למעלה. זהו עניין קורבן רצוי שמקריב מעצמו או תפילה בכוונה שמביאה להתקרבות לקב"ה.

ריח ניחוח עולה להשם, האפשרות להרגיש את ניחוח החיים בא כאשר אדם מוכן להקריב מעצמו, לוותר על הפרטיות ולהתחבר בשלמות פנימית לכלל.

עין של א"א לבן, חסדים, עין של ז"א ב צדדים, טוב ורע.

קמד) תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה, מרשית חסר א, מי היא שנק' רשית חסר א, היא אות ה של מטה, היי המלכות כי רשית הוא לשון רש ודל. ולמעלה כתוב השליך משמים ארץ ת"ת ישראל, מטעם שהשליך משים ארץ כלומר מהו הטעם שהמלכות נק' ארץ נשלכה מז"א שנק' שמים, ומשיב הוא משום שכתוב אלביש שמים קדרות מצב שאין זיווג, פירושו שהעינים הן בקדרות היי התכסו בגוון שחור, אשר אז נפרדת המלכות מז"א שאין ​​ לה מה לקבל ממנו.

קמה) מרשית השנה היי מאיזה מקום מסתכלות אלו עיני ה' בירושלים. מרשית השנה שהיא בינה שנק' ראשית בלי אלף משום שהיא דין כי הדין מתאחז מצדה, היי מצד שמאל שלה, אע"פ שאינה דין ממש, ועד אחרית שנה, ודאי נמצא שם שהרי כתוב, צדק ילין בה שהוא אחרית ​​ שנה היי המלכות.

קמו) האות א לבדה נק' ראשון שהוא זכר כי באלף סתום וגנוז מה שלא נודע. כשמתחברת א זו במקום אחר נק' המקום ראשית ואם תאמר שתחברה לא, אלא שנגלית בו ומאירה בו ואז נק' ראשית, ואפילו בראשית ההוא אינו משגיח בירושלים, כי אם היתה מקבלת מראשית הזו היתה מאירה תמיד ולא היה זווגה נפסק, אבל מרשית כתוב בלי א וע"כ זווגה נפסק ולעולם הבא כתוב, ראשון לציון הנה הנם אשר א שנק' ראשון תאיר לציון שהיא מלכות.

ג מיני חכמה נמצאת באצילות. א חכמה סתימאה דא"א שנסתמה ואינה מאירה לתחתונים מעצמותה, וזו נק' א. ב היא חכמה מימין שה"ס וא"א עלאין שהם מקבלים מחכמה סתימאה ונק' ראשית להורות שאות א מאירה בהם וחכמה סתימאה נק' ראשון שהוא זכר, ואו"א נק' ראשית שהיא נקבה המקבלת ממנו, כי ראשון וראשית הם זכר ונקבה, ונודע שאו"א ג"כ נסתמים ואינם מאירים לתחתונים. את החכמה שיש באו"א במקומם לא ניתן להאיר לתחתונים, חוכמה מצד נקבה שמעדיפה חסדים והם שמוארים דרך ישסו"ת, ז"ת דבינה לזו"ן

ג היא בינה שחזרה לחכמה בסוד בינה ותו"מ שיצאה מראש שהוא חכמה וחזרה לראש אשר אז בחינת קו שמאל שלה נעשה לחכמה וה"ס החכמה המאירה לז"א ומלכות ל"ב נתיבות חכמה, אבל ב חכמות הראשונות שנק' ראשון וראשית אינן מאירות ומתוך שחכמה זו של ישסו"ת היא דשמאל ויש בה דינים ע"כ נק' רשית בלי א להורות שחסר בה הארת חכמה סתימאה שנק' א כאן עדיין נשאר חיסרון כדי שנוכל לתקן

כי חכמה סתימאה סתומה וגנוז ולא אתידע היי בחכמה דימין שהיא או"א עלאין נק' ראשית, שעליהם נאמר ראשית חכמה. אמנם אין הפירוש שחכמה סתימאה מזדווגת עם או"א ומשפיעה בה חכמה שלה וז"ש וח"ס מזדווגת עם או"א, כי אין כאן ממש כי חכמה סתימאה נסתמה אלא רק הארתה יוצאת ומתגלה באו"א כדי שאו"א ישפיעו לישסו"ת שה"ס בינה כי רשית בלי א היא בינה היי ישסו"ת שבקו שמאל שלה נגלית החכמה והדינים שעם החכמה אמנם כיון שלה נגלית החכמה והדינים שעם החכמה אמנם כיון ​​ שבינה זו אינה מקבלת החכמה לצרכה עצמה אלא בשביל ז"א ומלכות, ע"כ היא עצמה אינה דין, כי אינה מקבלת לצרכה כי החכמה עם הדינים מתפשטים ממנה לז"א ומלכות. וע"כ נק' רשית בלא א וז"א ומלכות.

וע"כ נק' רשית בלי א וז"א מקבל מרשית זה שהיא בינה ומשפיע למלכות. לא אשגח בירושלים לא משפיע לירושלים חכמה מא"א, אלא ברשית בלי א שהוא ישסו"ת שאם ז"א היה משפיע בה מראשית עם א שהוא או"א עלאין היתה המלכות נמצאת תמיד בזווג עם ז"א כי כמו שזווג וא"א עלאין לא פסיק לעלמין היה גם זווג ז"א ומלכות לא פסיק לעלמין, מחמת שמקבלים מאו"א עלאין, אבל מרשית שהוא ישסו"ת ע"כ זווג ז"א ומלכות נפסק וקיים כשיש עליית עולמות כמו זווג ישסו"ת היי שיאיר אז למלכות מבחינת חכמה סתימאה הנק' ראשון. ראשון חכמה של א"א לציון הינה הנם, תאיר בציון בגמר תיקון, לאחר סיום צמצום ב. מצד הכלי היא מלכות ומצד האור היא בינה, ישסו"ת שמקבלת חכמה עבור זו"ן להבדיל מחכמה של א"א הנק ראשון. חכמה של או"א נקראת ראשית עם א

בזמן תיקון החכמה, ההשגחה היא לכאורה בצורה של שכר ועונש, אך האדם צריך להאמין שההשגחה היא מעבר לשכר ועונש.

חוטמא דז"א

קמז) החוטם הוא תקון הפרצוף שכל הפרצוף ניכר בו, חוטם זה אינו כחוטם עתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, כי חוטם דעתיקא הסתום מכל סתומים כי חוטם דעתיקא הוא חיים דחיים לכל. בז"א הזה כתוב עלה עשן באפו וגו, בעשן הזה כל הצבעים אחוזים בו ובכל צבע וצבע אחוזים בו כמה בעלי דין הקשה.

ב' עיניים חוטמא ה"ס ג קווים של הארת החכמה ונודע שאין הארה מתפשטת ממדרגה למדרגה אלא דרך קו האמצעי ונמצא שכל החכמה המתגלה בעינים אינה נמשכת אלא דרך החוטם שהוא קו אמצעי. שכל האר הפנים בסוד חכמה אדם תאיר פניו כל זה ניכר בחוטם כי הוא המשפיע הארת החכמה לתחתונים. וההפרש ביין חוטם דעתיקא לחוטם דז"א הוא, כי בעתיקא אין שמאל כי השמאל נכלל בימין בסוד חוור גו חוור ושתי עינים חוזרות לאחת, ולפיכך ב נקבי החוטם הם חיים וחיים ​​ דחיים תחיית המתים, בלי שום דין כלל אבל בז"א יש בחינות דין בחוטם, שנקב ימין הוא חיים ונקב שמאל הוא חיי דחיי, עלה עשן באפו, כי בז"א יש דינים המכונים עשן שיש בה

קמח וירח השם את ריח הניחוח את ריח הקרבן אינו כתוב, משום שכל הגבורות אחוזות בחוטם, וכל הדינים שמתאחזים בחוטם מתבשמים וכמה גבורות מתאחדות יחד. שכתוב מי ימלל גבורות השם ישמיע כל תהילתו. ובחוטם זה מנקב הזה יוצא אש אוכלה, כל שאר אישים שהם דינים דמנועלא מסך דחיריק, בחינת גחלים, ובנקב אחד יוצא עשן בחינת שמאל בלי דינים. שנאחזים בהם הדינים שבמסך. וזה וזה נמצא ממותק באש ועשן של המזבח ונשקטו כל הדינים, כי לאחר שהשמאל נכלל בחסדים מתבטלים כל הדינים ממנו. שנאמר ותהליתי אחתום לך זה המצב שבו אומר אשים את הדינים בחינת קו אמצעי ואתן המצב של החסד הגדול מהעליון, וזו דרך טובה להתגבר על הכעס. אחת הדרכים להתגבר על הכעס היא לומר שהכל בא מהעליון, שאז החוטם עושה קו אמצעי שנאמר על חוטם דעתיקא.

קורבן רצוי לפני השם כאשר הוא בא בכוונה דרך קו אמצעי כלומר לאחר הכנעת השמאל.

קמט) החוטם דעתיקא קדישה הוא ארוך ומתפשט ונק' ארך אפים וחוטם זה דז"א הוא קצר, וכשהעשן מתחיל לצאת בחפזון נעשה הדין ומי מעכב זה, הוא החוטם דעתיקא, היי החסדים שלו, והכל הוא כמו שאמרתי באדרא רבא

הארת החכמה מכונה ארוך וז"ש חוטמא דעתיקא קדישא אריך ומתפשט כי החסדים ​​ שלו כלולים מחכמה הנק' ארוך, אבל החוטם דז"א כל זמן שלא נעשה היחוד דשמאל עם הימין הוא קצר, כלומר שאין החכמה מאירה בו להיותו מחוסר חסדים, אלא בזמן שמקבל חסדים מעתיקא אז מתפשטת בו החכמה ומאירה. יש להתחבר לא"א שהוא שורש המוחין כדי לקבל השפעה ולא כעסים

קנ) בספרו של רב המנונא סבא מעמיד אלו ב נקבי החוטם שמאחד עשן ואש ומאחד נחת ורוח טוב, כי יש בו ימין ושמאל, ומשמאל עשן ואש, ומימין נחת ורוח טוב שהוא חסדים הכלולים מחכמה וכתוב וריח אפך כתפוחים שזה יורה על הארת החכמה המכונה ריח, ואם בנוקבא כך, כל שכן בו בז"א שהוא המשפיע אל הנוקבא

קנא) ומה שאמר וריח ה' את ריח הניחוח, יורה על נחת כפול מב' צדדים מימין ומשמאל, האחד שמימין הוא נחת המתגלה מעתיקא קדישא הסתום מכל סתומים שזה הוא נחת והתבסמות לכל בין בחכמה ובין לחסדים. האחד שמשמאל הוא התבסמות הבאה מלמטה היי ממסך דחיריק שמעלים התחתונים בעשן הזה והאש שעל המזבח, ומשום שהוא מתבסס מב' הצדדים מעתיקא ומלמטה ע"כ כתוב ניחוח שהוא לשון כפול של נחת והכל נאמר בז"א

האזינו אדרא זוטא סא- סג  ​​​​ 19

העיניים שבז"א

ארבע צבעים בעיניים מסמלים ארבעה סוגי מבט על החיים. הצבע השחור שבעין קולט את האור מבחוץ. על האדום כתוב עיני השם משוטטות בארץ, זהו הדין, הגבול בראיה שמבחין בין דבר לדבר ומבחין בחדות הראיה. ראיית הלבן מיוחס להשוואת דברים. ישנם דברים ואורכי גל שהעין לא רואה. מבחינה נפשית ישנם דברים המוסתרים מהאדם לטובתו, אלא מאפשרים לו לראות כי מה שמסוגל להכיל. כך אדם צריך להסכים לא לקבל אור/שפע מעבר ליכולתו לנתב את השפע להשפעה.

קלח) ארבעה צבעים נראים באלו העינים דז"א שהם לבן אדום ירוק שחור כנגד חו"ב תו"מ מאלו מאירים ד בתים של התפלין המאירים בחללי המוח כלומר הפרשות הן המוחין והבתים בחינת חללי המוחין, והבתים הם בחינת ו"ק והפרשות הן ג"ר והאורות עינים הן ו"ק ע"כ משפיעים לבנית. ז' הם שנק עיני ה' שהם ז"ס חג"ת נה"י שבעין שלבן הוא חסד ואדום הוא גבורה, וירוק ת"ת הכולל נה"י שחור מלכות. והראיה יוצאת מצבע השחור שבעין שהוא המלכות שכתוב על אבן אחת שבעה עינים והם גוונים הלוהטים מבחינתם כלומר ששבע בחינות חג"ת נהי"מ היוצאות מהשחור שבעין עליהן נאמר על אבן אחת שהוא מלכות שבעה עינים, ז בחינות המלכות. בכסות, בסגירת העיניים לא ניתן להביע את החכמה, שאז ממעטים ג"ר דשמאל ע"י מסך דחיריק. בפקיחת העיניים הריסים עולים למעלה, כלומר פועלים ממטה למעלה ומקבלים קו אמצעי.

קלט) מגוון אדום שבעינים יוצאות שבע עינים אחרות שהם בעלי השגחה לדין, כי גוון אדום הוא קו שמאל שהוא דין, ונק' עיני ה' משוטטות בכל הארץ, משוטטות כתוב בלשון נקבה ולא משוטטים בלשון זכר שהוא מפני שהן כולם דין. מגוון ירוק שבעין יוצאות שבע עינים אחרות, העומדים לגלות המעשים של האדם, בין טוב ובין רע שכוב, כי עיניו משוטטים בלשון זכר ולא משוטטות בלשון נקבה, משום שהם לב' צדדים לטוב ולרע, כי גוון ירוק הוא קו אמצעי הוכלל ימין ושמאל שהם חסד ודין, וע"כ הוא בלשון זכר כי חסד מאיר באור לבן. מגוון לבן מידת החסד שבעין יוצאים כל אלו הרחמים וכל הטוב הנמצא בעולם הטיב לישראל שאז מתרחצים כל אלו שלשה גוונים אדום ירוק ושחור, בגוון לבן שהוא רחמים כדי לרחם עליהם. העיניים הם בחינת השגחה, לראות את העוונות, והשגחה בלשון זכר, לראות את מעשי האדם בין טוב ובין רע, ולבן הוא מידת החסד ממנו יוצא הרחמים.

קמ) ד גוונים אלו מתערבים זה בזה ומתדבקים זה בזה, כל אחד משאיל לחברו מהגוון שלו, חוץ מגוון לבן שהכל כלולים בו, כשצריכים אליו, הוא מכסה על הכל, כל הצבעים שלמטה הגשמיים כל בני העולם אינם יכולים להחזיר את השחור והאדום והירוק למראה לבן וכאן בהשגחה אחת כל ג הגוונים שחור אדום ירוק מתאחדים ​​ ומתרחצים בגוון לבן שחוזרים להיות לבן שהוא חסד.

ד הגוונים שבעין ה"ס ג קווים המכונים לבן אדום ירוק ומלכות המקבלת ג קווים שהיא מראה שחור, ג קווים צריכים זה לזה, שאין שלמות לאחד בלי חבור עם חברו כי קו ימין בלי התכללות משמאל הוא ו"ק חסר ג"ר וקו שמאל בלי ימין הוא חשך ואינו יכול להאיר כלל. שניהם ימין ושמאל אינם יכולים להתכלל זה בזה בלי התכללות מקו אמצעי הממעט ג"ר דשמאל ומיחדו עם המין וקו אמצעי אין לו אלא האור של ימין ושמאל מה שמקבל ע"י שמיחד אותם, בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא, הרי שכל קו שואל אור מחברו להתכלל בו הלבן מהאדום, האדום מהלבן ושניהם מהירוק. ​​ 

אין שלמות לאחד זולת ע"י התכללותו עם חברו ונבחן ששואל אור ממנו כדי לקיים שליטתו אמנם מראה לבן שהוא קו ימין, הוא עיקר האור שהוא יכול להאיר בלי קווים אחרים כמו האמונה שיכולה להאיר בלי המדע, רק ו"ק, זו לא שלמות, ולכן יש להגדיל את האמונה. לעומת מדע בלי אמונה, חשוך לגמרי עכ"פ בבחינת ו"ק משא"כ קווים האחורים בלי קו ימין שהוא חסד הם חשכים לגמרי, שכולם צריכים אליו והוא אינו צריך אליהם כי יכול עכ"פ להאיר בבחינת ו"ק בלי התכללות עם אחרים.

קמא) הגבות אינן שקטות חוץ כשגווני הלבן רוצים להשגיח משום שהגבות נותנות מקום לכל הגוונים להשגיח, ואם הן אינן נותנות מקום אין שום גוון יכול להשגיח ולהסתכל. הגבות אינן עומדות במקום אחד ואינן שקטות שעה אחת שלמה, אלא פוקחות וסוגרות סוגרות ופותחות משום העין המפקחת העומדת עליהן, וע"כ כתוב והחיות רצוא ושוב.

עם יציאת קו שמאל יוצאות הגבות היי הכסותים ומכסות את העינים מטעם שאין השמאל יכול להאיר בלי חסדים שמימין גם התבאר שעם יציאת קו האמצעי הוא ממעט הג"ר דשמאל שעם זה בוקע הכסות ומחציתה העליונה למעלה קו שמאל פועל ממטה למעלה תוך ויתור על ג"ר ואז נפקחות העינים, כי אם הגבות עפעפיים וריסים אינן נפקחות ע"י קו אמצעי הרי הגבות מכסות העינים ואינן יכולות להשגיח. אין החכמה מאירה אלא בשעת נסיעת ג קווים כלומר בשעת יציאתם לשלוט בזה אחר זה, תחלה קו הימין ואח"כ קו אמצעי, וכן חוזר חלילה. אבל אם הם נחים נפסקת החכמה ואינם משפיעים רק חסדים שבחסדים ההשפעה תמידית, בחינת אין מספר ולא צריך סגירה ופקיחה, כי הארת החכמה מכונה ראיית העיניים אשר אינה מאירה רק בשעת נסיעת ג קווים, ולפיכך כשמתחילה יציאת קו השמאל נמשכת הכסות ומכסה העינים שיוצא אור מאד גדול שמסנוור והעין נסגרת מעצמה, וכשיוצא קו האמצעי הוא בוקע הכסות ומרים מחציתה למעלה מעלה את הג"ר דשמאל ומוכן לקבל רק ו"ק, ואח"כ חוזר חלילה, כשמגיע זמן יצאת קו השמאל מתכסות העינים ונסגרות ואח"כ כשמגיע זמן יציאת קו אמצעי חוזרת ונפקחות, וכן כל משך הזמן של הארת החכמה נוסעים ג הקווים בזה אחר זה וחוזרים חלילה.

ואם הם נחים נפסקת החכמה שנק' ראיית העינים, ומתחיל אור החסדים כלומר כל זמן שעינאא פקיחא עומדת עליהם להשפיע בהם סוד הראיה הן נפקחות בכח נסיעת ג הקווים שאינה נפסקת בעת הארת החכמה. כי כל משך זמן הארת החכמה אין נסיעת ג קווים נפסקת חוץ מכשרוצה להשפיע גוון לבן שהוא חסדים, אז נפסקה הנסיעה, פירושו שאינן נשקטות לעמוד בקו שמאל לבדו או בימין ​​ לבדו, כי ג קווים מכונים ג שעות.

קמב) כתוב, עיניך תראנה ירושלים נוה שאנן, וכתוב תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה, כי ירושלים צריכה כן, כלומר ירושלים שהיא המלכות צריכה שתהיינה עיני ה' שה"ס חכמה בה, כי מקום ​​ גילוי החכמה היא במלכות שנק' חכמה תתאה. שכתוב צדק ילין בה ה"ס הדינים המנשכים מהארת החכמה דשמאל המאירה במלכות, ומשום זה כתוב ירושלים ולא ציון, כי ציון ה"ס פנימיות של המלכות שה"ס הארת החסדים שכתוב ציון במשפט תפדה וגו' שהכל הוא רחמים, כי צדק הוא דין דשמאל ונוהג בירושלים ומפשט הוא רחמים דז"א ונוהג בציון. מציון תצא תורה ברחמים, ודבר השם שדבר הוא קשה, מירושלים

קמג) עיניך תראנה ירושלים, כתוב עיניך לשון יחיד שמורה על עין של עתיקא קדישה הסתום מכל שב' עינים שלו חוזרת לאחת משום ​​ שהן חוזר גו חוזר, וזה יהיה לעתיד לבא אבל עתה כתוב עיני ה' אלקיך בה היי ב עינים שהן לטוב ולרע כמו שראוי להיות. משום זה אינן מתקיימות כך בקיום תמיד אלא לעתיד תחזורנה להיות עין אחת כי שם עינך תראנה ירושלים היי עין אחת שהיא כולה לטוב כולה ברחמים היי עינא דעתיקא שכתוב וברחמים גדולים אקבצך. כל ההשגחה היא ברחמים. בזמן תיקון יש באפשרותנו לראות שכר ועונש.

האזינו אדרא זוטא נח- ס  ​​​​ 18

מצחא דז"א

מי שמנסה למשוך אור לפרטיות, עיניו הרוחניות נסגרות, כלומר שאינו רואה את ההשגחה. לפקוח עיניים אומר להביט בדבר ממקום גבוה יותר מהמדרגה בה נמצאים.

מצח לשון שמנצח את הדינים, לשון רצון נצחי, הוא בחינת הרצון, וכשהרצון בא מהצד הֳמוּנִית, יש בו זכיה גדולה, אך אם הוא בא מתוך רצון לקבל לעצמו, הוא חַיּוּת של הרשעים שהיא מוות.

אדם צריך לדעת שגם אם הוא רוצה משהו, הרצון הפרטי שלו אינו דבר מכריע, אלא עליו לדבוק האם רצונו תואם את הרצון העליון, שכתוב עשה רצונו כרצונך. ​​ 

ריסי העיניים נפתחים כשהאדם ער ברוחניות. ריסים עליונים כנגד החכמה וריסים תחתונים כנגד החסדים. התיקון הוא לפעול בניגוד לטבע, כלומר לעלות הריסים ממטה למעלה, שאז החוכמה שבאה באופן טבעי על הרצון הפרטי, שאז מוותרים עליו. כלומר צריך לקבל את הרעיון שיש משהו למעלה ממני, ואז הריסים התחתונים פועלים ממטה למעלה.

קלב) בספר האגדה של רב ייבא סבא אמר, מצח, אם זכו מצח שהוא מצח של עתיק היי עתיקא קדישה, א"א מצח הרצון, ואם לא זכו, מטילים ח בין ב אותיות מ"צ ונעשה הצירוף מחץ, כש"א ומחץ פאתי מואב, היי שהרשעים משיגים ממנו עונשים.

קלג) מצח נק' מצח באותיות הרצופים יש מתחלף סד האותיות. מצד התלבשות אורות בכלים, אור החכמה מאיר בכלי הכתר, יוצא שלכתר נק חכמה על שם האור המאיר בה. בחילוף אות באות הסמוכה מתחלפות מ במצח באות נ נעשה הצירוף נצח שזה יורה שמאיר במצח אור הנצח העליון כי נה"י דעליון הם הלבושי מוחין דרכם מאיר האור בתחתון מתלבשים בתחתון ואע"פ שנצח במקום חסד דתחתון אין זה קושיא כי יש נצחים אחרים המתפשטים בכל הגוף כלומר שנצח עליון מתלבש בכל הצד ימין דתחתון בימין דראש ובימין דחג"ת דגוף שהוא חסד דתחתון בימין דנה"י דגוף שהוא נצח דתחתון וע"כ יש ג נצחים דעליון המתלבשים בתחתון ונצח שבימין דראש מאיר במצח של התחתון. והטעם שהמצח נק' נצח הוא משום שנוצח הדינים, משום ​​ שבשבת בשעת תפלת המנחה כדי שלא יתעוררו דינים, מתגלה עתיקא קדישא את המצח שלו וכל הדינים נכנעים ונשקטים ואינם נעשים.

קלד) במצח הזה תלוים כ"ד בתי דינים לכל אלו המחוצפים במעשיהם כמ"ש ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון. שואל, הרי כ בתי דינים הם ולמה נוסף ד עליהם, ומשיב שד' הוא כנגד ארבע מיתות בית דין התחתון התלויות למעלה ונשארו רק עשרים בתי דין למעלה, ומשום זה בית דין של מעלה אינם מענישים עד שישלים ועולה לכ' שנים שהם כנגדם של כ בתי דין, בברייתא הסתומה שלנו למדנו שהם כנגד כ"ד ספרים הכלולים בתורה.

ב אוזניים ומצח הם מתקנים בחינת חב"ד ונמצא המצח שהוא דעת וה"ס קו אמצעי הכולל ה חסדים חג"ת נ"ה מימין, וחמש גבורות חג"ת נ"ה שמשמאל, ואלו ה גבורות שמשמאל יש בכל אחת מהם ד בחינות חו"ב תו"מ והן עשרים גבורות המכונות עשרים בתי דין ושאל למה אמר שיש כ"ד בתי דין במצח הרי אין יותר מעשרים שהן ה גבורות דשמאל שבכל אחת ד בחינות חו"ב תו"מ ומשיב שגם המלכות שנק' ב"ד של מטה מצד הדין שבה אשר ד בחינות חו"ב תו"מ שבה ה"ס ד מיתות ב"ד גם הם כלולות ונמשכות מחמש גבורות שבדעת וע"כ יש עמהן כ"ד בתי דנים.

ונודע שסוד כ"ד ספרים אשר בתורה נביאים וכתובים ה"ס ז"א ומלכות כי התורה ה"ס חג"ת דז"א ונביאים ה"ס נה"י וכתובים סוד מלכות. גם ידעת שבז"א יש י"ב צירופים שהם ג קווים שבכל אחד חו"ג תו"מ ועד"ז י"ב בחינות במלכות שהן ג קווים שבכל אחד חו"ג תו"מ והן כלולות זה מזה ויש כ"ד בחינות בז"א וכ"ד בחינות במלכות, היי כנגד כ"ד ספרים שהם ב"א ומלכות שה"ס י"ב דז"א וי"ב דמלכות הכלולים בתורה שה"ס ז"א, שאלו כ"ד בחינות יוצאות מקו אמצעי שנק' תורה שהוא שופט אשר הימין יאיר ממעלה למטה והשמאל ממטה למעלה ולפיכך נבחנות כ"ד הבחינות היוצאת מג' קווים בז"א ובמלכות בשם כ"ד בתי דינים שהמצח שה"ס דעת שהוא ז"א מענישם, כי הרשעים המחוצפים אינם חפצים להדבק בדרכי קו אמצעי שה"ס דעת שבמצח, ואומרים איכה ידע אל ויש דעה בעליון ולפי שהם מחציפים פניהם לחלוק על הכרעת הדעת ע"כ נענשים קשה מכ"ד בתי דינים שבדעת. כ"ד בתי דינים הם כד בחינות של האדם, ואם נכשל באחד מהם אז דנים אותו. זהו המקום שהרשעים דוחים את האמת, ואינם רוצים לדעת את האמת.

העיניים שבז"א

קלה) העיניים שבראש ז"א הן עינים שהרשעים אינם נשמרים מהם, הן עינים שישנות ואינן ישנות כלומר לפעמים ישנות ולפעמים לא, ומשום זה נק' עיניו כיונים. מהו כיונים, הוא כמו שאתה אומר ולא תונו איש את עמיתו היי מלשון אונאה כי לרשעים נדמה שהן ישנות כלומר שאינן משגיחות על העולם, וע"כ כתוב ויאמרו לא יראה יה ולא יבין וע"כ כתוב ויאמרו לא יראה יה ולא יבין וכתוב הנוטע אזן הלא ישמע. שאין נותן מה שאין בו, כלומר מאחר והקב"ה נתן לאדם אוזן לשמוע, וודאי לנו שהוא יתברך שומע

העינים דז"א ה"ס השגחה בשכר ועונש, ופעם הוא נגלה ופעם נסתר כי בעת שהתחתונים מטיבים מעשיהם זוכים להשיג השגחתו הוא ער לא ינום ולא ישן ואם מריעים מעשיהם, ההשגחה נסתרת ואומרים לא יראה יה, שזה נבחן כשינה, בסוד אלהיהם ישן הוא, כי בעת שמעירים מעשיהם נמצאים מגבירים קו שמאל על הימין כמ"ש לפנינו, ואז כבר העינים נסתרות מהם ואומרים לא יראה יה, וע"כ אינם שומרים את עצמם מהם שאינם מפחדים לחטוא, כי הרשעים מתאנים גורמים אונאה לעצמם ע"י העינים שלו כי מחמת חטאם הן נבחנות אליהם שהם ישנות ואינן משגיחות על העולם. שזהו אונאה כי רק מעשיהם גרמו להם זאת וע"כ נק' עיניו כיונים, שלרשעים הם ישנים כמ"ש ויאמרו לא יראה יה, ולצדיקים לא ישנים כמ"ש הנוטע אזן הלא ישמע היוצר עין הלא יביט

קלו) התקון שעל העין הוא השערות המשוערות שבסוף המצח מעל העיניים בשיעור שלם. מאלו השערות תלויות 1700 בעלי מאה בעלי השגחה לעשות מלחמה ואז עומדות כולן משלשול שלהן היי שמפסיקות את ההשתלשלות שלהן שעל העינים לכסותן שהשערות נגבהות מעל העינים והעינים נפקחות.

מקום השערות הוא על הגלגלתא להיות בחינת ם דצלם שאין י יוצאת מאויר אשר שם אבל המצח ששם מתחיל ל דצלם ששם יוצאת י מאויר בעת גדלות הוא חלק משעות עכ"ז נשארו בו שערות ממעל לעינים והוא מטעם י שערות אלו הן מהדינים דמסך דחיריק דקו אמצעי שבכחם הוא מיחד הימין והשמאל לפתוח הארת החכמה ע"י התכללותה בימין, ולפיכך הן מוכרחות להשאר שהן השערות שנשארו בסיום המצח, כן הן פועלות בעת השלמות בעת שכבר יצאה י מעינים ונגלה החכמה אז הן פועלות ליחד הכמה עם החסדים שאז נפקחים העיניים שיכולות להאיר. אבל מטרם שקו אמצעי מיחד עם שערות אלו את הכמה והחסדים זה בזה, אינן יכולות להאיר ונבחנות אז לישנות וסגורות כי חכמה בלי חסדים הוא חושך ​​ ולא אור כלומר ששערות אלו עושות מלחמה לקיים 1700 בעלי השגחה כי ע"י מסך דחיריק מתקיימים הארת ב הקוים אלא הימין מאיר ממעלה למטה מפני שיש בו ג"ר ונבחן לאלף שבכל ספירה כלולה ממאה וקו שמאל חסר ג"ר כי אינו מאיר אלא ממטה למעלה ע"כ אינו אלא ז מאה היי ז"ס שכל אחת כלולה ממאה. הימין מושגח להאיר ממעלה למטה ונק אלף, השמאל ממטה למעלה נק שבע מאות

קלז) הכסות שעל העיניים מאחזות בהם גבות היי שערות קטנות ונק' שניהם עפעפים או כסות העין. ואלף וד מאה רבבות בעלי מגן מתאחזים בהם והם נק' כסות העיניים, וכל אלו הנק' עיני ה' שהם הארת החכמה המכונה עיניים כי חכ"ב תו"מ דראש נק' גלגלתא עיניים אזן חוטם פה אינם נפקחים ואינם מתעוררים חוץ בזמן שאלו כיסויי הגבות שעל העינים מתחלקים התחתונים מהעליונים כלומר שחלק התחתון נחלק מחלק עליון, ובשעה שנחלקו גבות התחתונות מהעליונות, ונותנות מקום להשגיח נפקחות העיניים ונראות כמי שנעור משנתו, מסבבות העינים ורואות לעין הפקוח דא"א ומתרחצות בלבן שלו, וכשמתרחצות בלבן נכנעים כל בעלי הדין של ישראל ומשום זה כתוב, עורה למה תישן ה' כלומר שיאיר מהלבן העליון למטה כדי שנוכל לקבל את ההשגחה

בעת שאות י יוצאת מאויר ובינה ותו"מ שנפלו מהמדרגה חוזרים למדרגה בעת גדלות, למד דצלם יוצא אז קו שמאל במדרגה מע"ס כח"ב תו"ב שה"ס נקודת השורוק, ואז אין השמאל רוצה להתיחד עם הימין ומחמת זה נמשך כסות המעלים את החכמה שבשמאל שלא תוכל להאיר וה"ס כסות העינים שמטרם שאור החכמה המכונה עינים מתיחדים מתיחד עם החסדים עולה כסות על כל ע"ס שבעיניים ומכסים הארתו, אלא אח"כ אחר ביאת קו אמצעי שעם המסך דחיריק שבו כופה את קו השמאל שיתיחד עם החסדים דימין, עי"ז שממעט השמאל מג"ר שלו אז מתיחדת החכמה עם החסדים והעינים נפקחות, ומיעוט הג"ר דשמאל שנעשה ע"י קו אמצעי בקע גם את הכסות המכסה את השמאל, שהג"ר דכסות שנתרוממו למעלה מורים על הסתלקות ג"ר דחכמה דשמאל, והו"ק דכסות שנשארו למטה מורים על ו"ק דחכמה שנשארו בעינים שז"ס פתיחת העינים.

השערות המתאחזים בכסות העינים מורות על דיני המסך דחיריק של קו האמצעי, הפועלים שם לבקוע הכסות ולפקוח העינים, כי ג קווים ה"ס ג אלפי רבוא, וכיוון שהשמאל שולט בלי ימין אין שם אלא קו שמא וגם חצי השמאל מקו אמצעי שהם אלף חמש מאות רבוא. אלא מטעם חסרון המלכות משם שעלתה ונכללה בבינה נבחנים לאלף וד מארה רבוא. ​​ נק' כסות העיניים ששליטה זו של צד השמאל בלי ימין הנבחן לאלף וד מאה רבו הוא הנעשה כסות על העינים להעלים החכמה.

שהכסות סוגר את העינים עד שבא קו אמצעי וממעט את הג"ר דשמאל בכח המסך דחיריק שה"ס השערות שבכסות ועם הסתלקות ג"ר דחכמה דשמאל נבקעת הכסות, והג"ר שבו עולים למעלה והו"ק שבו יורדים למטה, כי בזה שנתמעטו הג"ר דשמאל וגבות העליונות הסתלקו למעלה ונפרשו מתחתונות, נמצאת החכמה מתיחדת בחסדים, ואז הארת החכמה המכונה עינים משגיחה בהנהגה. כי מטרם שבא קו אמצעי היה הכסות מכסה העינים ונבחן זה לשינה ועתה כשנפקחו נבחן זה כמו שמקיץ משנתו, וכשהן נפקחות מקבלות אז חסדים מא"א.

האזינו אדרא זוטא נה- נז  ​​​​ 17

אורחא דפלוגתא דשערי דז"א

כאשר מתחברים לכוח האמונה, מקבלים הכוונה למטרה לילך בדרך הישר. זו הליכה בקו אמצעי, בשביל בין השערות, בין סערות הנפש. זוהי הדרך בה הולכים הצדיקים.

אמנם בקו אמצעי ישנם דינים, אך הם תמרורי הכוונה אותם יש לחפש ובהם להשתמש. וכך כל מצוות לא תעשה שבתורה, לא באו לעונש, אלא להביא לאחדות וקשר.

הרשעים נתקלים בדינים שאינם מכוונים אותם, והם רואים בהם ייסורים. לעומתם אלו שהולכים בשיקול דעת יכולים לקבל בקו אמצעי ומקבלים כוח, למרות שמרגישים הגבלות, ברור להם שזה לטובתם.

אתגר גדול באדם שמתגלה בו רצון חזק, ואינו משתמש בו נכון, זוהי הרשת ללכוד את הרשעים. מי שמוכן להיות קשוב לשורשי המוחין, ימצא שעת רצון ורחמים.

​​ 

קכז) בהתחלקות השערות דז"א מתאחז דר אחד בדרך התחלקות השערות דעתיק יומין כלומר שמקבל שפעו ממנו ומתחלקים ממנו כל הדרכים של מצות התורה דרך נקרא אורחא וכמו שהיה בא"א כך גם ישנה דרך זו בז"א, כל בעלי יבבה שמייבבים מחוסר חסדים, מבקשים מזונות שהם אורות דחסדים. ויללה כשאין חכמה תלוים בכל קוץ וקוץ שבשערות והם פורשים רשת מלכודת לרשעים שאינם יודעים אלו הדרכים. ז"ש דרך רשעים כאפלה וכל אלו תלוים בקוצים הקשים ומשום זה כולם קשים, והעמדנו שבאלו קוצים החלקים מתאחזים בעלי המתקלא שכתוב כל אורחות ה' חסד ואמת וכל כך הוא משום שממשיכים ממוחין סתומים של השמאל הנק' רהיטי מוחא.

השערות הם כל מיני דינים הנמשכים מתיקוני ג קווים שבמוחין, והלבן שבין השערות השביל רומז על חסד שאין בו דינים, כי מתוך שהצדיקים רואים הדינים המתפשטים לנוטים לימין ולשמאל, הם יודעים דרך קו האמצעי החלק שאין בו שום שערות ודינים שמקור הדרך הזה הוא בגלגלתא דא"א שעליו נאמר ואחר צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום גמר תיקון. שרואים את הכוח הגדול של השמירה, חסדים מכוסים ומאיר לאורחא דפלגותא דשערי שבגלגלתא דז"א, שהצדיקים ההולכים בקו אמצעי הם יונקים מאורחא דגלגלתא דא"א המאיר באורחא דז"א וכל תרי"ג מצות באים לעזור לאדם שילך בדרך אמצעי בלי דינים הזה שאין בו שערות דקו ימין ולא משמאל כי רמ"ח מצות עשה מצילים אותו משערות דשמאל. שכל מצוה מטלת אורה בדרך הלבן הזה ואין לשאול הרי גם מקו אמצעי יש שערות ודינים, העניין הוא שהדינים שבו הם ג"כ מבחינת הנטיה לקו ימין או לקו שמאל, שהם מענישים אותם כדי שילכו הקו האמצעי ממש וכשמקבלים הדינים ההם נשמעים לו ללכת בקו אמצעי אבל להולכים בקו אמצעי אין דינים כלל.

לפיכך אחר שביאר בחינת הלבן שבקו האמצעי הנק' אורחא דפלגותא דשערי מבאר הדינים הנוהגים בקו אמצעי שהם דעת הנק' קוצים שהם מענישים את הנוטים לימין או לשמאל. בעלי הדין המענישים ומביאים יבבה ויללה לעולם הם תלויים בדינים דקו אמצעי היי הנמשכים מדעת המכונים קוצין, ואלו שמפילים אותם ברשת שלהם, כי דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו והם נופלים לרשת הדינים שבקוצי השערות. אמנם הצדיקים ההולכים בקו אמצעי הם הולכים באורחא דפלגותא דשערי שהוא לבן ואין בו שערות כלל שעליו נאמר וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום, ויש בקו אמצעי ב בחינות דינים דמנעולא ודמפתחא שבעת שגלויים בו הדינים דמנעולא אין המוחין יכולים להתפשט בו, אלא אחר שממתיק המלכות לבחינת מפתחא אלא אחר שממתיק המלכות לבחינת מפתחא אז מתגלים בו המוחין שכל זה אמור בקוצין היוצאים מבחינת מנעולא שהם דינים קשים, ואותן הבאות מדינים דמפתחא שהן חלקות, בהן מתאחזים בעלי המתקלא שה"ס המס"ך דחריק המתוקן בבחינת מפתחא שהוא גורם ליציאת המוחין דפנים בפנים. וז"ש שעליהם כתוב כל אורחות ה' חסד ואמת כדי שיתגלו המוחין דגדלות הכלולים מחסד וחכמה הנק' חסד ואמת, וכל כך למה הם גורמים כל זה, שלהיות דמכין ממוחין סתימין דרהיטי דמוחא, שלהיות המסך דחיריק מתוקן בסוד המתקלא שפירושו שהחסדים יאירו יכולים להמשיך ולגלות מוחין למעלה אז יכולים להמשיך ולגלות מוין הסתומים שבשמאל, כי אז הם נכלליםם בחסדים דימין ולא זולת.

קוצין שבאבא ואמא מחב"ד

קכח) ומשום זה נמצא כל אחד מהקוצין כפי דרכו כלומר שיש בחינת קוצין בכל מוח ומוח מחב"ד כי כלולים זה מזה ויש בכ"א מה שערות ונימין וקוצין אבל ממוח אחד מהם היי מוח אמצעי שהוא דעת נמשכים מאלו הקוצין החלקים שבו בעלי המתקלא שיש בהם שיקול דעת, שמכריעים ונותנים לימין לשלוט שכתוב עליהם כל אורחות ה' חסד ואמת.

אע"פ שהקוצין שה"ס דינין דקו אמצעי נמצאים בכל ג המוחין חב"ד עכ"ז מה שאמר שמקוצין החלקים נמשכים בעלי המתקלא לגלות המוחין דפב"ב, זה נאמר רק על מוח הימין שהוא בחינת קו ימין בכללו אלא לא בבחינת שערות ונימין הנכללים בו אלא בקוצין החלקים שבו שהם בחינת קו אמצעי שה"ס המסך דחיריק שעל ידו מכריח קו השמאל להתכלל בימין, שהוא המכונה מתקלא מהטעם שהוא מקוצין דימין הוא כי בחינת מפתחא כשנקשרת בימין היא בשליטת החסדים ואז הם בסוד אספקלריא המאירה. משמעות הדינים שבימין, זו עמידה במקום במקום להתקדם לשלמות, כלומר אדם אומר טוב לי כך. לכאורה אינו חוטא, אך אינו מתקדם לתכלית. הדרך הנכונה היא כשמתגלה הרצון, לבחור לוותר ולהעדיף חסדים, השפעה.

קכט) ממוח השני שהוא מוח השמאל שהוא בינה, באלו קוצין הקשים שבו נמשכים ותלוים בעלי יבבה ויללה הנ"ל שכתוב יכשלו, מה פירושו, ומשיב אלא לא ידעו, כלומר אינם יודעים ואינם רוצים לדעת במה יכשלו, אל תקרי במה יכשלו אלא באמא יכשלו, היי באלו הנאחזים במוח ב שהוא בצד אמא, מהו צד אמא, היי גבורה קשה שבשמאל שממנה מתאחדים בעלי יבבה ויללה. מלמדנו בזה שאע"פ שאמר לעיל שבעלי יבבה ויללה יוצאים מקוצין האמצעי אלא מקוצין הקשים הכלולים בקו שמאל כי שם מתכפלים הדינים שבהם מחמת התכללותם בדינים דשמאל.

קל) ממוח ג באלו קוצין שהם באמצע כי כלול בו ימין שמאל אמצע שהם שערות נימין ​​ קוצין וע"כ אמר קוצין דאמצע נמשכים ותלויים בעלי מדין שה"ס היושבים על כסא מדין היי המקבלים מבחינת החוכמה שבמלכות הממותקת בחסדים שאז נק' כסא מדין וקיומם תלוי בקוצין דמוח הדעת שה"ס המסך דחיריק ונק' פנים מאירים ואינם מאירים שלהיות במלכות הם פנים שאינם מאירים ולהיותם מתוקנים בקו אמצעי דדעת הם מאירים ובאלו כתוב פלס מעגל רגלך היי שיהיו דבוקים בקו האמצעי שהוא פלס ומתקלא ואז יהיו פנים מאירים והכל נמנצא באלו הקוצין דשערות הראש.

בחינת המתקלא שבמסך דחיריק שבקו האמצעי הממשיכה המוחין הגדולים דפנים המאירים היא נמשכת מהקוצין שבקו ימין, ובחינת דינים הקשים הנמשכים ממסך דחיריק שבקו אמצעי מבחינת המנעולא שבו הם מהקוצין שבקו שמאל שהוא אמא, ובחינת מארי מדין היי המקבלים הארת החכמה ממלכות שנק' חכמה תתאה הם נמשכים מקוצין דקו אמצעי שהוא השוקל את החכמה שלא תאיר ממעלה למטה למטה בסו"ה פלס מעגל רגלך ואלו לפעמים הם בפנים מאירים כשהם בשליטת קו האמצעי ולפעמים הם בפנים שאינם מאירים כשהם בשליטת המלכות.

מצחא דז"א

קלא) המצח של הגלגלת הוא ממצח לפקוד הרשעים על מעשיהם, וכשמצח זה מתקלה, מתעוררים בעלי הדין לאלו שאינם בושים במעשיהם. מצח הזה הוא אדום כשושנה ובשעה שמתגלה מצח של עתיקא, במצח הזה הוא חוזר להיות לבן כשלג, ואותה שעה נק' שעת רצון לכל.

אע"פ שלא נקבעו שערות במצח ופנים דז"א משום ששרש השערות הוא מהדינים דנקודת החולם שהוא עליית י לאור ונעשה אויר וקביעות הזו של י באויר הוא רק בגלגלתא עכ"ז בקטנות מטרם שיוצאת י מאויר נמצאות השערות מכסות האזנים והמצח מפני שהאור הוא ו"ק בלי ראש ובגדלות כשיוצאת י מאוויר מתפנים השערות ונגלה המצח, שאז חוזרת ומתגלה החכמה שנעלמה מכח כניסת י לאויר. והנה בא"א בעת ההיא מתגלה מצח הרצון שפירושו שהמצח שלו דוחה החכמה ובוחר בחסדים שזה רצון אמיתי, ואזה נמצאים החסדים ההם בבחינת רעוא דראוין משא"כ בז"א שבעת שנתגלה המצח מהשערות היי בעת שאות י יוצאת מאויר ובינה ותו"מ דתחתון חוזרים למדרגה הרי יוצא ונעשה מהם ​​ בחינת קו שמאל ומתעוררת אז מחלוקת בין ימין ושמאל בסו"ה יעלו שמים ירדו תהומות.

בשעה שהמצח מתגלה כמו שממשיך וכשהמצח מתגלה היי כשיוצאת י מאויר והשערו מתפנות מהמצח, נתעורר אז המחלוקת ימין ושמאל ומתגלים דינים דימין וכן דינים דשמאל, על כל אותם הרשעים שאינם רוצי לקבל עליהם שליטת קו האמצעי. וז"ש האי מצחא סומקא כוורדא, היי סוד דינים דשמאל המכונה אדום המענישים קשה את הרשעים הרוצים לינק משמאל בלי ימין. ובשעת שמתגלה מצח דעתיקא שבו שליטת החסדים החשובים יותר מחכמה, להיותם בו ברצון אז אתהדרת חוורא כתלגא כי שליטת החסד דמצח הרצון דעתיקא שה"ס גוון לבן מתגברת על הארת השמאל שבמצח ומזירו ללבן, וההיא שעתא עת רצון אקרי לכלא, מפני שחסדים דמצח דעתיקא מאירים ברצון ולא מחמת מסך וחסרון וע"כ לא פג מהם מעלת החכמה ויש בהם מעלת שניהם ע"כ הם לרצון לכל.

האזינו אדרא זוטא נב- נד  ​​​​ 16

חב"ד דז"א

הדין הוא מצב שלא מחברים את החוכמה עם הבינה וכל אחד עומד בנפרד. הדעת היא המחברת ובתוכה מרגישים חסדים וגבורות, כאן מודע האדם שאינו יודע, והוא מתלבט.

כך לעיתים מרגיש אדם שיש לו ידיעה ברורה, ולעיתים אינו בטוח. הצורך לחשוב בא לאתגר את האדם, כמו למשל ספר לימוד שאינו ברור כולו, שאז זו בחינה של אורות מקיפים, וישנם סערות נפש ודעות שונות.

ישנה חוכמה בה צריך האדם להישאר באי ניסיון לידיעה, וקבלתה מתוך אמונה שלמה.

קיט) בחלל הגלגלת מאירים ג אורות היי חב"ד ואם תאמר אתה אומר שלשה הרי ארבעה הם כמו שאמרתי שהם ירושת אביו ואמו היי חו"ב שהם בחינת וא"א שירש וב' חלקי הדעת הגנוז בהם שמתעטרים כולם בראשו של ז"א והם תפלין של ראש ומשיב בתחילה לפני הזיווג שהם בסוד תפילין, במקיף הם ארבעה אורות ואח"כ מתחברים בצדדיו כלומר שב' חלקי הדעת מתחברים בו לאחד להכריע על חכמה ובינה וליחדם זה בזה ו נעשו ג אורות ומאירים ונכנסים בג' חללים שבגלגלתא ויוצאים כל אחד בצד שלו זה בימין ​​ וזה בשמאל וזה באמצע ומתפשטים בכל הגוף. כשהם בפנימיות הם בזיווג כשאינם במקיף

קכ) ואלו ד אורות מתחברים בב' מוחין שהם חכמה ובינה ובמוח הג' הכולל אותם ב' מוחין ואחוז בצד זה ובצד זה, היי בימין שהוא חכמה ובשמאל שהוא בינה, ומתפשט בכל הגוף ונעשה ממנו ג גוונים כלולים כאחד היי שימין שבו שהוא חסדים והשמאל שבבו שהוא חכמה לולים בו יחד שמזה מאיר פניו גווני הפנים שלו מעידים על או"א כלומר שמאירים בגוון אבא שהוא חסדים ובגוון אמה שהוא חכמה והוא נק' דעת בדעת כתוב כי אל דעות ה היי לשון רבים שהוא משום שהוא בב' גוונים בחסדים ובחכמה וע"כ לו נתכנו עלילות להאיר בחכמה ובחסדים אבל לעתיקא קדישא סתימאה בא"א לא נתכנו, מהטעם שנתכנו לזה לא הוא משום שירש מאו"א ב חלקים היי חכמה וחסדי וע"כ כתוב עם חסיד תתחסד שמאיר לו בחסדים עם גבור תמים תתמם שמאיר לו בגבורות היי בהארת חכמה שבשמאל שהוא השלמות כי תמים פירושו שלם. בשונה מא"א שבו כל הראש לבן, בז"א שתי בחינות

קכא) העמידו החברים שכתוב ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא, ויגד, הרי העמידו שהכל סוד החכמה הוא, כלומר שהמשכת החכמה נק' הגדה. וכי בן רבקה הוא, בן רבקה, ולא כתוב בן יצחק שזהו רמז והכל רמוז בחכמה, פירוש שיש בחכמה אור זכר היי המאיר ממעלה למטה ואור נקבה המאירה ממטה למעלה בלבד, וע"כ רמז שבן רבקה הוא שיש בו אור נקבה, ולא בן יצחק כי אין בו אור זכר, כי יעקב ה"ס קו האמצעי המתקן את השמאל שלא יאיר אלא ממטה למעלה בלבד ואין הכוונה שיצחק היה מאיר החכמה ממעלה למטה ח"ו, אלא שמדרגתו היתה כך להאיר ממעלה למטה, אלא שנתקן בסוד העקדה שיאיר בבחינת קו אמצעי שהוא ממטה למעלה, והרמז ולא בן יצחק הוא על מדרגתו המקורית שהוא אור זכר. קו שמאל מתוקן מאיר ממטה למעלה בניגוד לטבעו.

קכב) ועל זה נק' יעקב תמים בכל ובו נראית האמונה כלומר שהשפיע חכמה למלכות שנק' רחל ונק' אמונה, והשפעת החכמה מכונה הגדה וע"כ כתוב ויגד יעקב לרחל שהוא יורה על השפעת החכמה ולא כתוב ויאמר.

קכג) אלו הגוונים של ימין ושמאל שבדעת, כמו שמעירים בעטרה של הראש בבחינות אורות מקיפים ונכנסים בחללי הגלגלתא ומאירים בבחינות אורות פנימיים, כך מתפשטים בכל הגוף שהוא חג"ת נה"י והגוף מתאחז בהם, אבל לעתיקא קדישא הסתום לו נתכנו עלילות שאין בו חכמה ואינן יפות לו כי זה עתיקא קדישא נמצא לגמרי באחד היי באור החסדים בלבד ואין הארת הכמה שולטת בו, וע"כ נמצא בו שמחה לכל, חיים לכל ולא תלוי בו שום דין. אבל בזה, בז"א לו נתכנו עלילות ודאי, וע"כ יש כאן קרי וכתיב שהכתיב הוא לו עם וו והקרי הוא לא עם א שזה בעתיקא וזה בז"א עם וו

שערות נימין קוצין דראש ז"א

קכד) בגולגלתא של הראש שהוא כתר תלויות כל אלו הרבבות והאלפים קצוות השער שהן שחורות ומסתבכות זו בזו ואחוזות זו בזו שאחוזות באור העליון המעטר ראשו מאבא וממוחו שהאיר מאבא, ואח"כ יוצאים נימים על נימים מהאור המתעטר בראשו מאמא ומשאר מוחי היי ממוח הפנימי דאמא וממוח הדעת וכולן אחוזות ומסתבכות באלו השערות האחוזות מאבא, משום שהן מתערבות זו בזו ומסתבכות זו בזו.

סוד השערות שהן מלשון סערות היי דינים הבאים מג' זריעות חולם שורוק חיריק מאחר ולא ניתן לקבל ג"ר דחכמה במדרגה, האור מסתלק ואור חוזר יצא בשערות שהם שורשים לג' קווים ימין שמאל ואמצע וכן מבחינת המחלוקת דימין ושמאל בסו"ה יעלו שמים ירדו תהומות, גם ידעת שיש ב מיני מוחין דחב"ד בראש ז"א.

א ג' קווים בגלגלתא שה"ס ד מוחין דאו"א חכמה בינה ימין דדעת ושמאל דדעת המבואר.

ב ג קווים בסוד ג חללי גלגלתא שה"ס מוחין חב"ד מישסו"ת ולפיכך גם בשערות רישא יצאו דינים וסערות מבחינת ג קווים דאו"א שבגלגלתא דז"א ודינים וסערות מבחינת ג קווים דישסו"ת שבמוחין שבג' חללים דראש ז"א. והדינים והסערות היוצאים מבחינת קו ימין דאו"א ודישסו"ת שנק' חכמה, הן נק' שערות, והסערות היוצאים מקו שמאל דאו"א וישסו"ת שנק' בינה הן נק' נימין, והסערות היוצאות מקו אמצעי דאו"א וישסו"ת הנק' דעת הן נק' קוצין, וההפרש בין שערות רישא לשערות דיקנא ע"י באד"ר

קוצי דשערי דאינון אוכמין שהם הדינים דג' נקודות הנ"ל שמצד הדעת שהן הדינים דמסך דחיריק הן נק' קוצין ומצד החכמה שהיא קו ימין ששם עלית המלכות לבינה הן נק' שערין. ומצד המסך דחיריק שכולל בתוכו גם דינים דמנעולא שה"ס מלכות הבלתי נמתקת בבינה, הן שחורות כי המלכות היא גוון שחור, וזסו"ה קוצותיו תלתלים שחורות כעורב מצד הדין שבבינה, ואע"פ שיש בהן הרבה בחינות דינים מג' זריעות וממחלוקת דשמאל וימין. מ"מ כולן כלולות זו בזו. וז"ש ומסתבכים זה בזה שהן נאחזות לינק זו מזו. שהדינים הללו אחוזים בהארה העליונה כלומר שהם גורמים לסדר ג קווים המאיר במוחין עליונים שלולא הקדם דינים האלו לא היו יוצאים המוחין דג' קווים המנשכות מקו ימין שנק' אבא, והיי מקו ימין דד' מוחין שבגלגלתא דז"א כי ע"כ אומר שהוא מעטר אותו בגלגלתא שלו, היי מקו ימין שבג' מוחין דג' חללי גלגלתא שהוא מקבל מקו ימין דמוחין עליונים שבגלגלתא, וע"כ אומר, היי הנימין היצאות מקו שמאל שנק' אמא והיינו מקו שמאל דד' מוחין דגלגלתא דז"א וע"כ אומר מתעטר בגלגלתא. ומשאר מוחי היי מקו מאל דג' קווים דישסו"ת שבמוחין הפנימיים דז"א שהוא דעת דאו"א ומקו אמצעי שבפנימיות המוחין שהוא דעת דישסו"ת מכל אלו נמשכות שערות נימין וקוצין על הגלגלתא, והטעם שנקבעו להיות על גלגלתא שהוא מטעם ​​ היותה מתוקנת ב ם' דצלם שאינה מקבלת חכמה ועיקר התכללות כל הדינים הוא בדינים דקו ימין שה"ס שורש כל הדינים שהם בחינת אבא, היי בדינים של זריעת החולם שה"ס כניסת י לאויר שהוא שורש השערות והכל הולך למקום אחד. בראש תלויות השערות בראש דז"א נקראות שערות שחורות.

קכה) וכל המוחין שבפנימיות חללי הראש שהם חב"ד דישסו"ת אחוזים בגלגלתא שהם חב"ד דאו"א שהוא מוח העליון וכל המשכות השערות נמשכות מג' חללי המוח האחוזים במוחין העליונים ומתערבות זו בזו בטהרה בטומאה כלומר שהן טעמי הטהרה וטעמי האזהרות על הטומאה בכל אלו הטעמים והסודות הסתומים והמתגלים משום זה כל המוחין מרומזים באנכי ה' אלקיך שה"ס רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה הכלולות באנכי ה' אלקיך שהם מסודרים כמו שמאירים בעטרת הראש היי בד' מוחין דגלגלתא והארתם נכנסת בג' חללי הגלגלתא בפנימיות הראש.

סערות הנפש הם אלו שמאתגרים את האדם גם במצוות עשה והן במצוות לא תעשה, באים בתוך היחס בין הסערות לבין הביקוש לאורות.

קכו) כל אלו קווצות השערות השחורות תלויות ומכסות לצד האזנים שלמדנו שמשום זה כתוב הטה ה' אזנך ושמע, מכאן העמדנו שמי שרוצה שהמלך יטה אזנו אליו יסלסל השערות בראש המלך, כלומר שיכוון לתקן הדינים התלויים בשערות ראש דז"א ויפנה השערות מעל אזניו שלא יכסו על שמיעת התפלה ואז ישמע לו המלך בכל מה שצריך.

מקור השערות הוא מקו ימין מסוד זריעת נקודת החולם שחולם הוא בחינת קטנות שבה היוד נכנסת לאור ועושה אויר שה"ס עלית המלכות לבינה ואינן דבוקות אלא על המלכות לבינה ואינן דבוקות אלא על הגלגלתא שהוא בחנית ם דצלם שממנה אין המלכות יורדת לעולם, משא"כ בסוד הפנים המתחילים מב' אוזנים ומצח אין שם מקום קביעות לשערות להיותן סוד ל דצלם שמשם יוצאת י האויר בעת גדלות וע"כ מתבטל שורש השערות משם. אלא כל עוד שהוא בקטנות השערות שעל הגלגלתא נמשכות ומכסות גם על האזנים והמצח שזה יורה שיש גם בפנים כניסת י לאויר שהוא שורש הדינים והשערות. ואז אין תפלות התחתונים נשמעות כי הדינים דשערות מכסות האזנים, אלא כשאדם מסלסל בשערות המלך היי כשמוציא י מאויר ומתגלים הג"ר דז"א אז חוזרות השערות למקום קביעתן היי לגלגלתא בלבד והאזנים והמצח מתגלים וכיון שיש לו ג"ר לז"א התפלות נשמעות וז"ש מאן דבעי, יסלסל ברישה דמלכא היי שיעלה מ"ן להוציא י מאויר ויתגלה אור הג"ר בראש המלך שהוא ז"א ויפנה שערי מעל אוזניו כי כשמתגלה הג"ר מתפנים מאזנים והמצח משערות, אז וישמע לה מלכא כל מה דבעי כי אין התפלות מתקבלות מט הם שמאירים הג"ר בז"א.

האזינו אדרא זוטא מט- נא  ​​​​ 15

איך נאצל ז"א מאו"א

הרפואה של האדם היא להעלות עצמו למחשבה אֳמוּנִית.

צריך אדם ללמוד להעלות את המחשבה עד לשורשיה, את המחשבה המודעת לתת מודע הגבוה שבו, עד נקודת האמונה. כדי להשיג זאת יש להשתחרר עד לשיא האמונה. תנועה זו דורשת להתגבר על רצונות כוזבים של הקליפה, ולבוא בדבקות לקב"ה, וזו הרפואה האמיתית.

בחטא עץ הדעת ניסו לקבל הארה גדולה שלא יכול לעמוד בה, וקיבלו רצונות גדולים שלא יכולים להשתמש בהם. התיקון בא ע"י תיקון זעיר אנפין, בחינת המחשבה שיש לעלות עד השורש כדי לתקן הכל.

קלקול זה הוא בחינת רשעים שבחייהם נקראים מתים, כלומר שצורכים תענוגות לא אמתיים.

ברוחניות טל הוא בחינת חסדים, מידת השפעה, והגשם המטר בחינת המלכות שחייבת לקבל גם חכמה, כלומר טל ומטר.

קיז) בגלגלתא זו דז"א נוטף טל מראש הלבן שהוא גלגלתא דא"א נוטף טל מראש הלבן שהוא גלגלתא דאו"א וטל הזה נראה בב' צבעים כי אע"פ שהוא חסדים שנבחנים לגוון לבן בו גוון אדמומית הרומזת להתכללות מחכמה שאדום, גבורה הוא כלי לחכמה היי כעין הבדולח ומן ז"א ניזון שדה תפוחים הקדושים שהוא המלכות ומהטל שבגלגלתא זו טוחנים מן לצדיקים לעולם הבא ובו עתידים המתים להחיות ולא נזדמן שיפול מהטל הזה חוץ מאותו זמן בעת שהלכו ישראל במדבר וזן אותם העתיק מכל מאותו מקום מהטל שעל הגלגלתא מה שאינו נמצא לאחר כך. ז"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. כש"א ויתן לך האלקים מטל השמים וגו כי מטל הגלגלתא דא"א נוטף על גלגלתא דז"א שנק' שמים. זה היה בזמן ההוא שהיו ניזונים מטל השמים ולזמן אחר למדנו קשים מזונותיו של אדם לפני הקב"ה כי בזמן הזה תלוים המזונות במזלא במזל ודאי שיש שם דינים ולא מטל הגלגלתא דא"א שכולו רחמים, וע"כ בנים חיים ומזון לא בזכות תלוי הדבר אלא במזל תלוי הדבר והכל תלוים במזל ההוא כמו שהעמדנו שהוא הדיקנא דא"א הנק' מזלא. ישנם שני מצבים. מטל השמים ניזונים שאז הכל טוב, אך כשניזונים באופן אחר, קשים מזונותיו של אדם.

כמו שהמזון שהוא אור החיים של האדם, תלוי בטל ומטר הגשמיים כך המזון הרוחני שממנו אור החיים הרוחני תלוי בטל ומטר הרוחניים וטל ומטר הם ענין אחד אלא החסדים שבו נק' טל והגבורות גשמים וזמן הטל הוא בקיץ שהוא חסדים וזמן המטר, הוא בחורף שהוא גבורות, וע"כ בחג הפסח שהוא בחינת קו ימין מזכירים הטל ובחג הסוכות שהוא בחינת קו שמאל מזכירים הגשם ולפיכך רישא חוורא שה"ס עתיקא שאין בו שמאלה כולו ימין מטעם כי השמאל כפוף ומכוסה בימין בסוד חוור בגו חוור, הנה הימין והשמאל שבבו הנק' גלגלתא וחכמה סתימאה הם שניהם בחינת טל שהוא חסדים אלא ההפרש בין ימין לשמאל הוא שהימין שה"ס גלגלתא הוא טל שכולו לבן אבל השמאל שהוא חכמה סתימאה אע"פ שהוא ג"כ טל שהוא לבן בעצם הנה מבהיקים ממנו ממוחא סתימאה שהוא קו שמאל ניצוצי אדמומית מעט כעין הבדלח לפיכך הוא נק' טלא דבדולחא כלומר אע"פ שממקורו בגלגלתא הוא גוון אחד שההוא כולו לבן ואין בו אדמומית כלל, עכ"ז כשז"א מקבל הטל הזהה כדי להשפיע אל המלכות הנק' חקל תפוחין הוא נראה אצל המלכות בב' גוונים שהם לבן אדום כעין הבדלח אבל בז"א שהוא ימין הוא כולו לבן, כי אין הטל מקבל תרי גווני אלא במלכות שהיא בחינת שמאל, לפיכך מזכיר ומניח אתזן חקלא דפחוין קדישין ללמד שרק לצורך השפעה למלכות מקבל הטל תרי גוונים.

לפיכך אין זון התחתונים מקובל מטל השמים שה"ס חסדים מז"א אלא מלחם מהארץ, הבא ע"י גבורות גשמים ומהמלכות שנק' ארץ כי אין אור החיים אלא באורות שיש להם ג"ר ואור החסדים אע"פ שהוא ג"ר אצל הבינה וכן אצל ז"א בעת שמלביש הבינה ג"ר מצד אור הנשמה שהוא מטעם כי חפץ הוא והם דוחים קבלת החכמה וע"כ אין חסרון חכמה נחשב להם לחסרון שאין שם חכמה ולא מפריע להם לשלמות שאינם צריכים חכמה אלא בשביל המלכות והחסדים מספיקים להם לג"ר אבל התחתונים המקבלים חכמה אם מושפעים הם חסדים בלי חכמה הרי נחשב אליהם כמחוסר ראש ואין אור החיים מושפע מהם וע"כ מוכרחים התחתונים לקבל לחם מהארץ היי מהמלכות שנק' ארץ שה"ס חכמה תתאה שיש שם ב גוונים חכמה וחסדים יחדיו שאז נחשב הם אור החיים, אבל טל השמים שהוא סדים בלי חכמה נחשב הם לו"ק בלי ראש ואינו מספיק להם למזון שיש בו אור החיים. הטלא דבדולחא במלכות מפני שלא די להם לקבל מזון מחסדים בלבד, שכן יוכלו לקבל רק לקיום אך לא לשלמות בלי חכמה.

אמנם דור המדבר שהוא דור היחיד שתנהג בבחינת ז"א דהיינו ע"י משה שפניו כפני חמה היי ז"א הוא הגביה מעלת ישראל בדרך בלבד שזהו תיקון זמני שיכלו לקבל מטל השמים בלבד, ועכ"ז יהיה הטל בכל השלמות ולא יהיה מחוסר ג"ר ויהיה מספיק למזון שבו או החיים, וז"ש בזכותו של משה שהגביה אותם למדרגתו והספיק להם לבחינת ג"ר, בראש יש ג"ר דחכמה שלא ניתן לקבל, אלא רק דרך שערות הזקן

כי הם מחויבים לקבל מזונותיהם מהמלכות שה"ס לחם מהארץ המושפע ע"י גבורות מקו שמאל הנמשכות משערות דיקנא דא"א הנק' מזל, כי לחם מהארץ אינו מושפע רק בדינים ממזלא משום שהמלכות ה"ס קו שמאל

ונודע שהעליון כלול מכל אורות התחתונים ואינו מקובל לתחתון אלא אחר שכבר קיבל כל האורות התחתונים ממנו, לפיכך אע"פ שהתחתונים מקבלים מטל הזה של הגלגלתא דרך ז"א והמלכות כנ"ל אינו אלא טפות טפות אבל בגמן התקון היי אחר שיקבלו התחונים כל המוחין שהם מגלגלא דעתיקא ולמטה ויגיעו לקבלת הטל הזה שעל הגלגלתא דעתיקא אז יגמר כל התקון, היי שתתוקן המלכות דצמצום א שהמיתה נמשכת ממנה ואז יבולע המות לנצח, כי אין המלכות דצמצום א מתוקנת עד שהתחתונים יקבל כל המוחין מגלגלתא דאצילות ולמטה דרך ז"א שע"י טל הזה שעל הגלגלתא דעתיקא הנוטף טפיו טפין לגלגלתא דז"א כשהתחתונים יהיו ראוים לקבל ממנו אז ישפיע ז"א לתחתונים כל הטל שקבל מגלגלתא דעתיקא בבת אחת ויקומו המתים לתחיה ויבולע המות לנצח שאז ינער ז"א כל הטל מראשו בבת אחת כנ"ל ואז יחיו המתים.

ואין להקשות כיון שהתחתונים כבר קבלו כל המדרגות שהם מגלגלתא דעתיקא ולמטה א"כ הם יכולים לקבל הטל ישר מגלגלתא דעתיקא ולמה הם מקבלים אותו דרך גלגלתא דז"א, כי התחתונים אפילו בגמר התקון אינם יכולים לקבל משהו מלמעלה מז"א כי נשמות התחתונים הן תולדה מז"א ומלכות וכל מדרגה אינה יכולה לקבל משהו אלא ממדרגה העליונה הסמוכה לה, שהיא שורשה אלא בגמר התקון נמצא ז"א עולה לגלגלתא דעתיקא ונעשה שוה כמו עתיקא ונמצאים התחתונים יכולים לקבל כל הטל דעתיקא דרך ז"א היי שז"א ינער אותו מראשו בבת אחת.

קיח) ​​ ט אלפים רבוא עולמות נוסעים וסומכים על גלגלתא הזו והאויר הטהור הזה דאבא נכלל בכל המדרגות דז"א הן בימין והן בשמאל כיון שהוא כלול מכל וכל המדרגות נכללות בו דהינו שכלול מימין ושמאל וע"כ נתפשטו בפניו של ז"א לב' צדדים היי לימין ושמאל בב' אורות מחסדים וחכמה כלול מכל. וכשמסתכלים פניו דז"א בפני דעתיקא קדישא נק' הכל בין הפנים דא"א בין הפנים דז"א בשם ארך אפים, מהו ארך אפים, אלא למדנו משום שמאריך אפו לרשעים אבל ארך אפים פירושו רפואה מהפנים כי ארך פירושו רפואה מלשון כי העלה ארוכה לך כי לא נמצאת רפואה בעולם אלא בזמן שמשגיחים ז"א ועתיקא קדישא פנים בפנים.

בגלגתא דא"א יש י"ג אלף ריבוא עולמות שה"ס ג הויות א מימין א משמאל א באחורי הראש באמצע שהם בחינות ג קווים שבכ אחד ד ספירות חו"ב תו"מ והם י" ועם המלכות המקבלת אותם הם י"ג והטעם שכל אחד מהם הוא אלף רבוא, וז"א לוקח מהם רק ט אלף רבוא עלמין שהם בחינת ימין ושמאל הכלולים בהויה באחורי הראש דא"א שהם ט אלף רבוא עלמין עם מלכות הכוללת אותם כי קו האמצעי כולל ב הקווים ימין ושמאל אבל ב הויות שמב' צדדי הראש דא"א שייכים לאו"א כי או"א ה"ס ימין ושמאל וז"א ה"ס קו האמצעי וע"כ כל אחד לוקח מהבחינה שכנגדו בא"א הדרך לקבל הארה היא ע"י תיקונים שז"א צריך לעלות עד א"א כדי לקבל אותם

האזינו אדרא זוטא מו - מח  ​​​​ 14

זעיר אנפין

על פי הסיפור המקראי של מלכי אדום שמתו, מלמד כאן הזוהר על התפשטות החוכמה בשורשה, ועל השבירה והקלקול כאשר המחשבה נבנית בצורה לא נכונה, שאז אנשים צורכים הנאה לא ראויה ונשברים.

התיקון הנדרש הוא יכולת ויתור על הרצון לקבל לפרטיות כפי שמופיע בטבעו של קו שמאל, כלומר דחיית האור/השפע ממטה למעלה, וקבלת ההארה דווקא מהימין שהוא השפעה, ובכך בונים קו אמצעי, שפירושו שמותר ליהנות רק מהאמת.

משמעות שבירת כלים באה בעת ניסיון לקבל הארה בזמן שמפרשים את המציאות בצורה מעוות בגלל אחיזת הקליפות. במצב זה מבקש האדם לפעול עם רצון הנובע מזכרון של חוויה מהעבר, המעורר בו רצון שאינו מתאים למקום ולזמן הנשלטים ע"י היצר הרע.

ישראל הוא עם סגולה, היינו שמסוגל לוותר על קבלת כל האור, תוך אמונה שאור שאינו ראוי יביא לחושך, כלומר ניתן לקבל רק בהשפעה, בחסדים, כאשר קו השמאל בונה את ההתגברות וגבולות המותר.

קי) א"ר שמעון מסתכל הייתי כל ימי במקרא הזה שכתוב בה' תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו ועתה נתקיים כל הכתוב. בה' תתהלל נפשי ודאי כי נשמתי אחוזה בו לוהטת בו מתדבקת ומשתדלת הזו תעלה למקומה. ישמעו עונים וישמו היי כל אלו הצדיקים וכל בני הישיבה הקדושה והצדיקים שבאו עתה באדרא זוטא עם השכינה כולם שומעים ​​ דברי ושמחים משום זה גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו

קיא) פו"א כתוב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום ז"ש כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו באיזה מקום הוא בארץ אדום. במקום שהדינים מתאחזים שם מקום שבירת הכלים והקליפות עברו יחדיו היינו שכתוב וימת וימלוך תחתיו נקראים מתים מפני שהם הסיגים, המה ראו כן תהמהו נבהלו נחפזו, משום שלא התקיימו במקומם אלא נשברו ומתו משום שעוד לא התתקנו התקונים של המלך והעיר הקדושה היי המלכות וחומותיה לא הזדמנו. טרם היה תיקון של ג קווים בז"ת דנקודים וכשהתפשטו למקום זה נשברו. מה שאין כן בעולם אצילות שבו נעשה תיקון קווים גם בז"ת עיי עיבור והתפשט אור חוכמה למקום ז"ת. ושכותב עיר, הכוונה לאצילות. חומותיה הכוונה לחיזוק הפרסה בתיקונים שלא מאפשרים אח"פ במקומם אלא רק אח"פ דעליה, שהם מחזקים הפרסה שלא תהיה שוב שבירת הכלים, שזו בחינת חומה השומרת על העיר, אצילות בו כתוב לא יגורך רע.

קיב) ז"ש כאשר שמענו כן ראינו וגו' כי כולם לא התקיימו והיא המלכות מתקיימת עתה בבחינת הזכר ששרה עמה ז"ש וימלוך תחתיו הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב, מי זהב ודאי כמו שהעמדנו באדרא

כי שבירת הכלים היתה מחמת שז"ס תחתונות עוד לא התקנו בתקון ג קווים היי בעיקר בתקון קו אמצעי המיחד ימין ושמאל ומקיים הארת שניהם באופן כפי שהיה צריך להיות שהימין שה"ס הארת החסד יאיר ממעלה למטה והשמאל שה"ס הארת החכמה יאיר ממטה למעלה וכיון שלא היה עוד תקון זה דקו אמצעי התמשכה הארת החכמה שבשמאל ממעלה למטה מאצילות לבי"ע שעוד לא היו קיימים, אך מדבר על מקום של שליש תחתון דא"ק ששם אמורים להיות מקומם וע"כ לא התקיימו אלא נשברו ומתו, וז"ש בדבור הסמוך דלא אתקיימו באתרייהו בגין דתקונין דמלכא לא אתקנו היי תקון ז"א שהוא קו אמצעי עוד לא התתקן ונמשכה החכמה דשמאל ממעלה לבי"ע וע"כ מתו, לפיכך אח"כ בעולם התקון כשנעשה התקון דקו האמצעי שהשמאל לא יאיר רק ממטה למעלה נבחן שהתקיימה הארת החכמה רב בבחינת אור נקבה שהיא ממטה למעלה ולא באור זכר שהוא ממעלה למטה ונמצא שכל אלו המלכים של עולם הנקודים נשברו ומתו לא נתקנו עוד כמו שהיו מולכים מקודם כי אור זכר לא התקן ע"י קו אמצעי אלא רק אור נקבה, וז"ש שכל המלכים דנקודים ששמשו בהארת חכמה בבחינת אור זכר דהיינו שהשמאל האיר ממעלה למטה לא התקיימו בעולם התקון והמלכות התקיימה בעולם התקון שתאיר בהארת חכמה כדרכה באור נקבה ממטה למעלה דהיינו בכח קו האמצעי שתקן אור השמאל שיאיר כן ממטה למעלה באור נקבה.

קיג) בספר האגדה של רב הנמונא סבא למדנו וימלוך תחתיו הדר, הדר ודאי היי יסוד שנק' עץ הדר כש"א עץ הדר שהמלכות נק' פרי והיסוד עץ הדר ודם אשתו מהיטבאל כמש"א כפות תמרים שהוא יסוד ונק' בלשון רבים תמרים מטעם שכתוב, צדק כתמר יפרח שפירושו שאינו פורח בלי נוקבא כי תמר הוא זכר ונקבה וע"כ כתוב בו ושם אשתו מהיטבאל. זו המלכות שנק' בת מטרד שפירושו שהיא בת מאותו מקום שהכל טרודים להשיג שנק' אב היי חכמה. וכתוב לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא באץ החיים, הרי שהכל טרודים להשיגה. פירוש אחר, בת אל אמא שהיא בינה שמצדה מתעוררים דינים המטרידים הכל, וע"כ נק' בת מטרד, בת מי זהב הוא משום שיונקת מב' צדדים המאירים בב' אפנים בחסד ודין, היי מימין ומשמאל שהימין ה"ס חסד ומי נק' מי, והשמאל ה"ס חכמה שנק' זהב היי מי זהב. אחרי שמלכו שבעת המלכים ונשברו, המלך השמיני ומלכותו התקיימה, עוביות דשורש בעולם אצילות שהתקיימה אחרי התיקונים

קיד) מטרם שנברא העולם לא היו משגיחים פנים בפנים ומשום זה עולמות ראשונים היי ז מלכים דנקודים, נחרבו שנשברו ומתו. ועולמות הראשונים נעשו בלי תקון, ואותו מלך שלא היה בתיקון נק זיקים ניצוצים כלומר שמלכותו ושליטו היה כמו הארת ניצוץ שדועך מיד ואינו, כאותו אומן כשמכה בפטיש בכלי ברזל, מוציא ניצוצין לכל צד ואלו הניצוצים היוצאים, יוצאים להטים ומאירים ומתכבים מיד ואלו נק' עולמות הראשונים ו משום זהה נחרבו ולא התקיימו, עד שנתתקן עתיקא קדישא ויצא האומן לאומנותו, מרזפתא פירושו פטיש טרם שנבנה אצילות לא היה זיווג פב"פ שיכול היה להתקיים, עד שנתקון עתיקא קדישה שתיקן וקבע תיקונים אלו באצילות בצורה מתוקנת.

איך נאצל ז"א מאו"א

קטו) למדנו בבריתא שהמאור הוציא זיקים וניצוצים לשלש מאות ועשרים ש"ך שהם אור העב של הרשימה, שנפלו תחת הפרסה להאיר לכלים השבורים ששם, והם ש"ך מפני שהיו שמונה מלכים כפול ד בחינות ועשר ספירות, שנפלו לבי"ע ונותנים חיות צדדים ואלו הנצוצים נק' עלמות עליונים ומתו מיד, ואח"כ יצא האומן היי עתיקא קדישא א"א לאומנותו ונתתקן זכר ונקבה ואלו הניצוצים שנתכבו ומתו הנה עתה נתקיים הכל, כי מהנר הקשה יצא ניצוץ שהוא הפטיש החזק שהכה והוציא ניצוצים שנתכבו בעולמות הראשונים ומתערב באויר הטהור בחסדים ומתבשמים זה בזה

שמונה מלכים מלכו בנקודים שהם דעת חג"ת נהי"מ וכל מלך היה כולל ע"ס אשר בכל ספירה ד בחינות חו"ב תו"מ היי שכל מלך כלול מארבעים בחינות. שמונה פעמים מ הרי ש"כ בחינות שעם מיתת המלכים נשברו כל אלו ש"כ ניצוצות שבהם והתפזרו לכל צד. שנחלקו ונתפזרו מהם אלו ש"כ בחינות ואח"כ יצא האומן היי עתיקא קדישא לאומנותו ונתתקן זכר ונקבה שהשמאל נעשה נוקבא לימין שהוא זכר ודינים מבוצינא דקרדינותא הוציאו ניצוץ דהיינו דיני השמאל שבנוקבא שהיא אמא ממנה יצא הנצוץ שהוא הפטיש החזק שהכה והוציא ניצוצין של עולמות הראשונים היי הדינים דחכמה דשמאל שגרמו שבירת הכלים מחמת שנמשכו ממעלה למטה. וניצוץ שיצא מאמא מתערב בחסדים דאבא הנק' אוירא דכיא שה"ס הזכר והתבשמו זה בזה.

אחר שהחכמה משמאל שה"ס נוקבא נכללת ומתערבת בחסדים דימין שה"ס הזכר, הרי היא נמצאת בכל השלמות כי אז החסדים מאירים ממעלה למטה והחכמה מאירה ממטה למעלה שזהו כל המבוקש. כאשר מתעורר רצון לקבל, יש לדחות אותו, זו תנועה שנקראת ממטה למעלה, היינו שאני התחתון מטה בחשיבות כלפי העליון שהוא החשוב. ודווקא הימין שהוא השפעה צריך להתפשט ממעלה למטה.

קטז) עתה מבאר יציאת ז"א מאו"א ואומר כשנתחבר או"א דהיינו זכר בנקבה, ואבא הזה הוא שמרוח הגנוז בעתיק יומין נגנז בו אותו אויר הטהור שה"ס חסדים וכלל את הניצוץ היוצא מהנר הקשה הגנוז בבטן אמא היי הדינים דחכמה דשמאל שבאמא וכשהתחברו שניהם ונכללו זה בזה, שחכמה דאמא נכללה בחסדים דאבא וכן להיפך יצאה גלגלת אחת חזקה היי הראש של ז"א והתפשט בצדדיו זה בצד זה בצד זה כמו עתיקא קדישא ששלש ראשים נמצאו באחד שהם רדל"א כתרא וחכמה סתימאה כך הכל נזדמן בג' ראשים

פירוש אחר שביאר סוד התקון בדדור הסמוך שהוא התכללות הדינים דשמאל בחסדים דימין ביאר כאן שמזווג הזה יצאה גלגלת ז"א בג' מוחין חב"ד, ונודע שחיבור או"א הוא ע"י המ"ן דמסך דחיריק שמעלה ז"א שלולא הגורם הזה אין השמאל מתחבר עם הימין, ע"י ז"א שנעשה לקו אמצעי ביניהם שאז יצאו מכתר ג קווים חב"ד באו"א אז נאצל חב"ד דז"א שהוא ראש ז"א מטעם שכיון שז"א גרם ג מוחין חב"ד וז"ש שהתפשט לג' צדדים ימין ושמאל ואמצע, שה"ס חב"ד שבראש דז"א וכבר ביארתי זה באורך באדרא רבא. ויש הפרש בין ג ראשים דעתיקא שם קו אמצעי למעלה שהוא רדל"א וכאן קו אמצעי מלמטה שהוא ז"א. הטעם הוא כי בג' ראשים דעתיקא שהם גלגלתא מימין וח"ס משמאל ורדלא עליהם באמצע אין דינים אלא כל שהתקן שם היה כדי להאיר שיצא כך למטה, ולפיכך נעשית התכללות ימין ושמאל שם, על ידי העליון שהוא רדל"א שז"ס שכתר נחשב לקו אמצעי, וחכמה ובינה שמתחתיו הם ימים ושמאל משא"כ בשערות רישא ודיקנא ששם כבר יצאו הדינים לא יכולו ימין ושמאל להתאחד ולהתכלל זה בזה אלא ע"י כח המסך דחיריק שבקו אמצעי העולה מלמטה שעל ידו נכנע השמאל ומתייחד עם הימין וכח העליון אינו מספיק להתכללות ימין ושמאל ומטעם זה זכה ז"א לכל ג מוחין דאו"א משום שהוא היה הגורם ליציאתם שלולא המ"ן שלו ממסך דחיריק לא נכללו ימין ושמאל בא"א ומשום שתלת מחד נפקי תלת בחד קיימא כשבאו לברוא את ז"א דאצילות, נבנה בג' קווים שאלמלא כך לא ניתן היה לקבל את ההארה

האזינו אדרא זוטא מג - מה  ​​​​ 13

זווג זו"ן הנקראים צדק ומשפט

לא מספיק להיות חכם, צריך להיות גם חסיד.

צדק הוא המציאות הקיימת ומשפט הוא מה שצריך לעשות.

צדק הוא מלכות ומשפט ז"א והם התחלה ושלמות בכל אמונה. המשפט ממתיק את הצדק/הדין ע"י החסדים, כלומר מפרש את המלכות בדרך השפעה, בראייה של העליון, שאז הצדק יהיה גם צדקה.

צדק יבש הוא הצגת העובדות. המשפט מפרש מסדר ומדרג את הנתונים לפי חשיבותם לפי המטרות על פי האידיאה העליונה והרצון ליתר דבקות. כלומר מלכות היא תוצאה, ומשפט הוא הדרך שמביאה לתוצאה. לשפוט את המציאות בלי להאמין שההשגחה, שהקב"ה טוב ומטיב, תסלף את המשפט ואת המציאות האמיתית מפני שאז המתבונן אינו מבין את ההקשרים של השתלשלות המקרים.

כאשר המלכות מחוברת לצדיק, היא נקראת צדקה, וצדקה תציל ממוות.

קג) וכשמתרבים עוונות העולם והמקדש שהיא המלכות נטמא ע"י עוונותיהם והזכר שהוא ז"א מתרחק מהנוקבא שהיא המלכות, ונחש החזק מתחיל להתעורר, אוי לעולם שניזון בזמן ההוא מצדק הזה שהוא מלכות בפרוד מז"א שהוא משפט, כמה גדודי מלאכי חבלה מתעוררים בעולם. כמה צדיקים מסתלקים מהעולם. וכל כך למה, הוא משום ​​ שהתרחק הזכר מהנקבה והמשפט אינו קרב אל צדק הזה, ועל זה כתוב, ויש נספה בלא משפט שפירושו משום שהמשפט שהוא ז"א התרחק מצדק זה ולא התבשמה בושם הוא עניין השפעה המלכות והצדק יונק ממקום אחר, היי משמאל בלי ימין שהוא דינים קשים.

קד) ועל זה אמר שלמה המלך, את הכל ראיי בימי הבלי, יש צדיק אובד בצדקו. הבל זה הוא הבל אחד מז' הבלים של מעלה הנק' פני המלך, דהיינו מז' ספירות חג"ת נהי"ם וזה הוא מלכות הקדושה שהיא הבל אחרות מז' הבלים. כשהיא מתעוררת בדיניה כתוב, יש צדיק אובד בצדקו דהיינו בצדק שלו, משום שמשפט התרחק מצדק והמלכות היא שמאל בלי ימין ומשום זה נק' ויש נספה בלא משפט לכאורה משפט הוא דבר טוב, אז למה פוחדים ממשפט, אלא כשאין צדיק בעולם אז המשפט נוטה אחר דיינים שאינם דנים אמת.

קה) כשנמצא צדיק עליון בעולם אוהבו של הקב"ה, אפילו כשהתעורר צדק בלבד בלי משפט, יכול העולם להנצל בשבילו, שהקב"ה רוצה בכבודו ואינו ירא מהדין. וכשהצדיק הזה אינו נמצא בקיומו, יראים אפילו ממשפט ואינם יכולים לעמוד בו כל שכן בצדק

קו) דוד המלך בתחילה אמר, בחנני ה' ונסני, כי אני איני מפחד מכל הדינים, אפילו מצדק הזה, וכל שכן שאני אחוז בו, כי דוד היה מרכבה למלכות. כתוב אני בצדק אחז פניך בצדק ודאי, איני מתירא לקום בדיניו. אחר שחטא היה מתירא אפילו ממשפט שכתוב ואל תבא במשפט את עבדך. כשצדק הזה מתבסם ממשפט הוא נק' צדקה, לשון נקבה כי נעשה נקבה לז"א שנק' משפט ומקבלת ממנו חסדים והעולם מתבשם בחסד בהשפעה ומתמלא ממנו שכתוב אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ

קז) אני מעיד עלי שכל ימי הייתי מצטער על העולם שלא יקרה בדיניו של צדק והעולם לא ישרף בלהביו כמ"ש אכלה ומחתה פיה, מכאן ולהלאה כלומר אחר פטירתי העולם יתנהג כפי מעשה כל אחד, כפי הבור כך הוא עומקו, כלומר שמשלמים מדה כנגד מדה לפי המעשים והנה בדור הזה יש צדיקים אבל קטנים הם שיקומו הגן על הדור ועל הצאן מארבע רוחות העולם. רבי שמעון בימי חייו היה מגן על העולם בצדקתו, ולאחר פטירתו נשאר העולם בודד.

זעיר אנפין

קח) עד כאן אחודים דברי זה בזה ונתבארו דברים הסתומים שבעתיקא קדישא הסתום מכל סתומים במוחא סתימאה ולא ניתן לתחתונים אלא רק דרך שערות דיקנא ואי אחוזים אלו באלו, היי איך ג ראשים דעתיקא נאחזים זה בזה ואיך הדיקנא נאחזת בעתיקא, ואיך או"א נאחזים בדיקנא. מכאן ולהלאה הם דברים שבז"א שלא נתגלו באדרא רבא, אלו שהיו סתומים בלבי ושם לא נתתקנו. עתה נתתקנו ונתגלו וכולם דברים סתומים וברורים הם כולם, אשרי חלקי ושל אלו היורשים ירושה זו שכתוב אשרי העם שככה לו

קט) זה שהעמדנו שא"א אחוזים בעתיקא בתקוניו היי בדיקנא שנתקקנה כך הוא, כי תלויים ממוח הסתום ​​ מכל סתומים ומתאחזים בו, וכאשר יסתכלו בדברי יראו שהכ הוא עתיקא בלבד הוא היה והוא יהיה וכל אלו תקונים הם בו. או"א יוצאים ממוח הסתום הזה ונכללו במזלא ובו תלוים ובו נאחזים ז"א תלוי בעתיקא קדישא ואחוז וכבר העמדנו הדברים באדרא רבא, אשרי חחלקו מי שנכנס בחכמה ויצא ממנה בשלמות נכנס בקדושה לחכמה, ראה את סודות התורה ויצא להוציא באופן הראוי, ומפרש הכל בדרך דבקות בהשם. ויודע הדרכים שלא יסור לימין ושמאל אלא בקו אמצעי, ומי שלא נכנס ויצא בשלמות טוב לו שלא נברא וכתוב כי ישרים דרכי ה'