שמיני י – יב
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי
כו) פתח רבי אלעזר: וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל. שואל מהו יום שמיני, אלא כתוב: וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת, יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כי שבעת ימים ימלא את ידכם. הפרט, הגוי הוא שליח לקו שמאל, ויהודי לא מאחר ובטבעו הוא קו ימין
כז) אשרי הם הכהנים שמתעטרים בעטרותיו של המלך הקדוש, ז"א, ועטרותיו הן האורות של בינה. ומשוחים בשמן מדרגת חוכמה המשחה הקדוש, שעי"ז מתעורר שמן העליון שע"י מה שמעוררים למטה מתעורר למעלה, שהיא שפע החכמה אשר בבינה, המשקה לכל שבע הספירות חג"ת נהי"מ, שנמשחות מאותו משחת קודש שבבינה. וכל אלו שבעת הנרות, שהם ז"ס, נדלקים ממנה, ומשחת קדש, מז"ת דבינה, היא כלל של כל השבעה. וע"כ נאמר עליהם, שבעת ימים יְמלא. שבעת ימים, ז"ס הכלולות בבינה, הם ימלאו את ידכם משמן המשחה. ע"י שישפיעו בז"ס דז"א. וכל ז"ס דז"א נכללים בבינה.
כח) הם רק ששה ימים, חג"ת נה"י, כלולים בבינה, ובינה כלל כולם, וע"כ נבחנת ליום בפני עצמה. ומשום זה כתוב, שבעת ימים יְמַלֵּא, שהם חג"ת נה"י דז"א עם הבינה, מפני שחג"ת נה"י דז"א תלוים בבינה, ע"כ היא נמנית עמהם. ועל זה נקראת כנסת ישראל, המלכות, בת שבע, משום שכלולה משש ספירות אחרות. וא"כ הייתה צריכה להקרא בת שש. אלא שעם בחינתה עצמה היא שבע מאחר וסופרים גם את בינה. אף כאן, כיון שהבינה כלולה משש אחרות, היא נבחנת ג"כ ליום בפני עצמה להספר עמהם, והם שבעה ימים. אין לנתק את ז"א מבינה אחרת יהיה חסר בעצמו ללא קשר לג"ר ולא יכול להשפיע למלכות. לכן נק' בת שבע מאחר וז"א עומד בקשר עם בינה, למרות שבטבעו הוא בקטנות. ובת שבע שהייתה מיועדת לדוד, לא הגיע אליו עד שעברה תיקון של מיעוט הלבנה.
ובאותה בחינה אסור לנתק את ששת ימי המעשה מההשראה העליונה, מבינה. אין ביגיעה עניין בפני עצמו, אלא בקשר לבינה, למקור שלשמו עושים את הפעולה, לאמונה העליונה. לכן שבעת ימים ולא שישה.
כט) כיון ששבעה, בינה עם ששת ימים הכלולים בה, השלים הכהנים, והעטיר אותם, ומשח אותם בכל, כאשר הגיעו לכנסת ישראל, המלכות, שהיא יום השמיני, אחרי בינה חג"ת נה"י, נצטוה אהרן להקריב עגל, בנו של פרה, הרומזת על המלכות דין רפה, כדי לכפר על עון של עגל האחר שעשה אהרן, וחטא אל הפרה, המלכות, שהיא השמיני לז' ימים, שהיא נקראת, שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי ישראל. ואז נמצא הכהן שלם בכל, בשמונה מיני לבושי כבוד, שלם בכל הספירות, שלם למעלה שלם למטה.
ל) ובכל דבר צריכים להראות מעשה למטה. ולא כפי שיש הטוענים שאין להקפיד על מעשי המצוות, אלא עיקר הכוונה. חייבים גם מעשה וגם כוונה. ועל כן נעשה באהרן מעשה למטה, שבעת ימים, שלא יצא מן המשכן והקרבת הקרבן ביום השמיני, כדי שיעורר כך למעלה, וימצא הכל באפן אחד, ואז מתברכים כל העולמות, והברכות נמצאות ע"י הכהן. וכאן נשלם הכהן בכל השלמות כראוי.
לא) עגל למה? הוא שכתוב: עגל בן בקר לחטאת, משום אותו החטא שעשה מתחילה, שהוא העגל. ואיל לעולה להקריב, משום האיל שהקריב אברהם במקום יצחק, המִתוק של יצחק, עולה תמימה. והאיל הזה היה ראוי להקריב ולהשלים ולהמתיק את השמאל ולהשלים המלכות מצד יצחק, כי המלכות נבנית מצד שמאל, יצחק, וע"כ צריכים להשלימה משם. ואיל זה נקרב לעולה, משום אַיָילוֹ של יצחק, כי עולה, עולה למעלה, לבינה, כדי לעטר המלכות בשלמות. עגל בשבילה, כדי לתקן הפגם במלכות מעשיית העגל. איל להשלים אותה בשלמותו של יצחק, כי יצחק שמאל, שור במרכבת יחזקאל, והאיל המיתוק והשלמות שלו. כאשר מקריב הכהן ביום השמיני עגל ואיל העגל הוא למניעת החטא ואיל על צד החיוב, המתוק שרוצה להעלות מלכות לבינה, הכל להשם
לב) וישראל שחטאו עם הכהן יחד בחטא העגל, מקריבים, שכתוב: ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה'. שור, לתקון הפגם על מה שחטאו בעגל. ואיל, להשלים המלכות בשלמותו של יצחק.
לג) למה בכהן כתוב, עגל לחטאת, ובישראל לא כתוב, שור לחטאת? ישראל קבלו עונש מתחילה ובכמה אופנים ע"י בני לוי, והשקאה, ע"כ לא רצה הקב"ה להזכיר להם עוונם כבתחילה, וע"כ לא כתוב כאן, לחטאת, אלא לשלמים, כדי להראות שלום, שהקב"ה הוא בשלום עם ישראל על זה.
התיקון שניתן כאן הוא לכלל, לכהן ולא לפרטים לעם ישראל איתם הקב"ה בשולם. משה הפקיד את חור ואהרן להשגיח בזמן שעלה להר, והעם הכן פנה אליהם.
לד) אבל אהרן, שלא קבל עונש על חטא העגל מחמת תפלתו של משה, ועד עתה היה העוון תלוי, ע"כ כתוב, ועגל בן בקר לחטאת, כדי שיתכפר עוונו ויטהָר, ויהיה נשלם לגמרי.
לה) וביום ההוא בו נקרבו קורבנות אלו נשלמו העליונים והתחתונים, ונמצא שלם בכל, שמחה למעלה ולמטה. ואם לא הייתה נמצאת ההפרעה של בני אהרן ביום הזה, מיום שעלו ישראל מן הים, לא הייתה נמצאת שמחת עליונים ותחתונים כביום ההוא. ביום ההוא נעבר אותו העוון של העגל מן העולם, ונמצאו הכהנים וישראל שנטהרו ממנו. ביום ההוא נעבר כל אלו המקטרגים שלמעלה, והיו הולכים ומשוטטים מסביב ישראל, ולא נמצאו בעת ההיא. כשיש שלימות אך עדיין לא הגיע גמר תיקון, המהלך הוא שיראה עצמו מחצה על מחצה, לכן על האדם לעורר קו שמאל להמשיך את התיקון. דווקא ביום כל כך משמח, בא היצר הרע לפעול בעוצמה. לכן לעולם יראה אדם עצמו מחצה על מחצה בזכויות ובחובות. מגדילים לאדם את היצר שבזמן שהוא בהשארה גבוהה, כדי שיגלה מה עוד עליו לתקן. וזהו רגע קריטי, ללמוד מתי יש לפעול ולתקן בזמן ובמדרגה הראויה.
לו) עד שגרמה השעה, וקמו נדב ואביהוא, וערבבו שמחת הכל, ונעשה כעס וחוסר הרמוניה בעולם כמ"ש: וירא כבוד ה' אל העם. מיד, ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא איש מַחְתָּתוֹ. אצל הגדולים מתעורר קו שמאל בחוזקה. אצל אדם קטן נראים חטאים קטנים, ושם גם מצפים ממנו לתיקון, אך ככל שאדם גדול, יצרו גדול הימנו, ועליו לעשות עבודה גדולה יותר.
לז) ביום ההוא הייתה שמחת כנסת ישראל, המלכות, להתקשר בקשר האמונה בכל הקשרים הקדושים, בכל הספירות דז"א. כי קטורת מקשרת את הכל כאחד, ומשום זה נקראת קטורת. נדב ואביהוא באו וקשרו כל אלו עם הרצון העצמי שלהם לס"א יחד. והשרו את המלכות מבחוץ, שלא קשרו אותה עם הספירות דז"א. וקשרו במקום המלכות. וע"כ הזהיר אח"כ את הכהנים, שכתוב: בזאת יבא אהרן אל הקדש, שיקשר המלכות הנקראת זאת.
לח/א) בכמה אופנים ערבבו את השמחה של כנסת ישראל:
– שלא נשאו אשה כדת משה וישראל, דהיינו שיכול לשאת ולתת את בחינת הרצון לקבל, בעל מנת להשפיע, ולא היו ראויים להקריב, ושיתברכו העולמות על ידיהם, שלא הייתה ראויה השעה להקרבת קטרת, שלא היה בזמן העלאת הנרות והטבת הנרות והקרבת הקטורת חייב להיות יחד עם נר התמיד, שדחקו השעה לרשת הכהונה בחיי אביהם, מטרם שנתנו הקטורת, יצא המשפט שלהם, שכתוב: ויקריבו לפני ה' אש זרה, שהס"א נקשר בקשר הזה, והשרו כנסת ישראל, המלכות, מבחוץ. גם אדם הראשון אמר לקב"ה בעלילה באת אלי וגורש, כך גם הם היו יכולים לחכות עד שיהיו כהנים גדולים, דהיינו ממתינים לזמן הנכון ופועלים כראוי.
הקודם